שיעור ערב 01.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

הכנה לכנס

תלמיד: אנחנו רוצים לעבור שוב על זרימת התוכן של השיעורים בכנס הגדול. אנחנו נשתף את כולם שלפי עצת רב פעם בשבוע אנחנו נבדוק את הרלוונטיות של השיעורים לראות אם זה באמת הכיוון שאנחנו הולכים אליו, אם זה הכיוון שמתפתח. היות שאנחנו הולכים לכנס שהוא דינאמי ואנחנו בעצמנו ביקשנו שזה יהיה הכי רלוונטי, הכי חי שיש, הכי נובע מהמצב הרוחני שאנחנו נמצא בו. אז אנחנו רוצים לבדוק מחדש את הרלוונטיות הזאת.

בואו יחד נדון על כל הדברים האלה כי הם מאוד חשובים לנו. מדובר על האסיפה שלנו הכללית, הגדולה.

תלמיד: בבקשה להראות את השקופית רק של היום הראשון. נזכיר שאנחנו מגיעים לכנס הגדול לאחר שעברנו את כנס המדבר. היו בסביבות 1200 גברים במדבר ועוד הרבה מאוד נשים שהיו בכל מיני מרכזים ועברו את אותו כנס ביחד איתנו. בכנס הזה אנחנו נפגש עם עוד מעגלים ועוד נקודות שבלב ועוד צופי טלוויזיה, בעצם כל המעגלים שיהיו. אנחנו ביום הראשון רוצים לדבר על היסודות של חכמת הקבלה, בעצם על הדברים שמובילים אותנו בדרכנו הרוחנית. חשבנו שיהיה נכון יותר לפתוח את הכנס עם העיקרון המרכזי שמוביל כל תלמיד קבלה באשר הוא. העיקרון הראשון "אין עוד מלבדו".

אני חושב שקודם אנחנו צריכים להבין מהי מטרת הכנס, מה הקו שאנחנו צריכים בו להתקדם מתחילת הכנס ועד סופו. וברור שהנושא העיקרי של הכנס ומה שאנחנו צריכים להשיג זה החיבור המתקדם עד ששמו "אהבה". אז אנחנו צריכים לפי זה לבדוק כל פרט ופרט שאנחנו רוצים לבצע בכנס, האם הוא תומך בהשגת המטרה הזאת.

לכן יכול להיות שלגמרי לא צריכים להתחיל מ"אין עוד מלבדו". אמנם שאנחנו כתבנו את זה ודנו בזה, אבל יכול להיות שבצורה לימודית נגיד, אנחנו כתבנו הכול נכון, אבל בצורה שאנחנו רוצים לפתוח את הלבבות וממש למשוך כל אחד ואחד בחלק הפנימי שבו לחיבור, אז יכול להיות שלהתחיל מאין עוד מלבדו ומשהו שרחוק מהאדם, לא כל כך מתאים, אני לא יודע. זאת אומרת צריכים אנחנו לחשוב איך לפתוח את הכנס שיהיה ברור בשביל מה אנחנו נמצאים. "אנחנו נתאספנו כאן" ובצורה כזאת ברור מה אנחנו צריכים לעשות.

יכול להיות שדווקא המאמר החברתי של רב"ש צריך להיות כאן, שבו אנחנו מבררים, כולל סדנה, מה המטרה שלנו, איך התהליך שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למטרה שכל הזמן תהיה מול עיניינו ושכל אחד ואחד יהיה קשור, תפור ממש אליה.

שאלה: לאור המטרה הכללית, אולי השאלה היא מה המטרה של השיעור הראשון? עם מה אנחנו רוצים לצאת מהשיעור הראשון ואז נוכל להחליט על חומר לימוד.

כן.

שאלה: אם מה אנחנו רוצים לצאת מהשיעור הראשון? שאלה אליך.

אנחנו רוצים לצאת מהשיעור הראשון בידיעה למה אנחנו התאספנו כאן. כי לא ברור לי שכולם מבינים למה הם באו, לאיזו מטרה, עם איזה רצון, מה הם צריכים כדי להשיג את המטרה, האם הם כבר מסכימים לאותה המטרה. כל הנושא הזה לפתוח אותו ובצורה פדגוגית, נגיד לגשת מתחילת השיעור לסוף השיעור. כך שאנחנו נחבר את השאלות לסדנה, ואיזה שירים אנחנו צריכים כאן כדי לעשות מזה ממש מבוא שבסוף השיעור יהיה לנו ברור מה אנחנו עושים כאן, ומה מצפה לנו מכל שלושת הימים.

שאלה: אולי אתה יכול להגיד עם איזה רגש צריכים לצאת מהשיעור, עם הרגשה מסוימת?

אני חושב שכן. קודם כל רגש של שמחה שאני הגעתי למקום איפה שמדברים על מהות החיים, מטרת החיים, מימוש החיים. אני צריך כאן להשיג, לראות איך מגיעים למקום הכי חשוב בעולם הזה. הגעתי כדי לממש את הדבר החשוב ביותר לא רק בחיי אלא בכלל בכל המציאות, בכל העולמות, בין כולם, בין הכול. לתת גדלות למעמד הזה.

שאלה: יהיה בשיעור הראשון מפגש ראשוני של הגברים שהיו בערבה, והנשים שצפו בכנס בערבה, אבל עוד מעגלים שונים שכל מיני אנשים שמגיעים לכנס ברמת מחויבות כזו או אחרת. כל אחד מגיע מהמקום שלו עם הנכונות הפנימית שלו, לאיזו הרגשה משותפת אנחנו רוצים לכוון את כולם?

אנחנו רוצים לכוון את כולנו לחיבור. מי שמסוגל מתחבר, מי שלא מסוגל לא מתחבר. אתה יודע כמה יש לך מכל הקהל אנשים שרוצים לשמוע, מסוגלים לשמוע ומסוגלים לממש את הדברים האלה, וכך הם. אבל בכל זאת זה שלושה ימים, ומי שמגיע לשלושת הימים אנחנו גם צריכים לראות עד כמה הוא משתתף ומגיע בסופו של דבר לחיבור.

תלמיד: האם צריכה להיות הצהרת כוונות של רצינות, שאנחנו באנו לכאן כדי להתייחס מאוד ברצינות לתהליך?

אני לא חושב שמילים יכולות לגרום כאן רצינות, אלא התהליך עצמו הוא צריך לייצב את האדם בצורה רצינית למטרה.

תלמיד: אנחנו מזמינים גם חברים מהעולם, מקבוצות ישראל, להתייחס, זה דיון של כולנו.

תלמיד: לפי מה שאמרת, יוצא שזה קלאסי לעשות שיעור ראשון את המאמר "אנחנו התאספנו כאן" של רב''ש, אין מה להמציא גלגל יש המצאה מוכנה.

טוב, יכול להיות שזה מספיק, נרחיב אותו.

תלמיד: אני לא חושב שבכנס גדול יש מקום לקרוא מאמר. צריך להביא חומרים שדנים בנושא הזה, מה מטרת ההתאספות שלנו, למה התאספנו כאן, מה אנחנו רוצים להשיג.

המאמר הזה הוא לא כל כך גדול, למה הוא לא מתאים לכנס?

תלמיד: כי הוא נכנס שם לנקודות כאלה כמו "יראה". צריך לבדוק טוב.

זה המורה שלנו.

תלמיד: יכול להיות שזה חידוש גדול, כי אף פעם לא קראנו מאמרים בכנס.

בסדר, תהיה גמיש קצת, תנסה לפעמים.

תלמיד: אני ממש לא בעד שיטה שאנחנו לוקחים מהרב"ש שתי שורות פה, שלוש שורות שם, ארבע שורות שם, במקום מאמר שלם שמעביר איזו רוח. אם המאמר הוא לא ארוך מדי לתפיסת חלק מהאנשים, אפשר לחלק אותו לקטעים, אפשר ללמוד אותו בשלבים. אבל אם הרב"ש כתב אותו בצורה כזאת שלמה, אז גם אנחנו, כמה שאנחנו מבינים את הרב''ש, יכולים להתכלל בתוך זה.

כן, אני שומע, חלקית מסכים.

תלמיד: דווקא זה חידוש מאוד מיוחד שאף פעם לא לקחנו מאמר וקראנו אותו בכנס. וגם זה יכול כאילו להוביל אותנו. יש לרב"ש כמה מאמרים על מטרת החברה, יש לו מטרת החברה א' ב', זה גם יכול לקחת אותנו לכמה כיוונים אם אנחנו קוראים אותם. זו ממש הברקה מבחינתי.

בסדר.

שאלה: רק להבין, אלה שני כנסים או כנס אחד ערבה והכנס הגדול?

מה זה אחד או שניים?

תלמיד: זה לא ברור. אם אנחנו מתחילים ככה קלסי, אז איפה הקשר בין הכנסים?

זאת שאלה גדולה מאוד שלא רציתי עכשיו בדיוק להתחיל עימה. אולי תגידו לי אתם, האם באמת אתם רואים בזה כנס אחד. או שזה שני כנסים שונים במהותם, אבל לי לא נראה. כי אני רואה את הקהל שלנו משתתף איתנו במדבר, כולו. לא חשוב שיוצאים רק 1500 גברים נגיד, אלא עוד אלפים בכל זאת מחוברים איתנו. ולכן מה שאנחנו עוברים שם, כל אחד ואחד איכשהו נכלל איתנו.

לי נראה שזה כנס אחד. מה אתם חושבים? מישהו חושב אחרת, בבקשה.

שאלה: אני חושב שלא רק הכנסים, אלא מרגע שבאים לפה חברים מהכלי העולמי, שבועיים לפחות יש כבר נוכחות של הכלי העולמי בשיעורי בוקר. ואוכלים ביחד ארוחות בוקר ובכלל יש הרבה תכונה, לפחות במרכז למי שנמצא וגם החברים מהכלי הישראלי מתכללים. גם התקופה הזאת של היומיים בין הכנסים, ראשון שני שנמצאים פה זה באמת חג אחד גדול של חיבור. יש בו שני אירועים מאוד עוצמתיים, כנס מדבר וכנס גדול, אבל זה מהלך אחד.

טוב. אז אנחנו כבר צריכים אם כך לא לדון רק על זרימת שיעורים של כנס גני התערוכה, אלא של הכנס.

שאלה: לנסות לפענח או לברר את השיעורים של הכנס. אולי אם אתה יכול לתת איזו זרימה רגשית. כי אנחנו לפעמים נתקעים באיזה מאמר ודווקא אתה תיארת איזה מצב רגשי שאתה רוצה להביא את הכלי אליו. ואולי לראות את המצבים הרגשיים לכל שיעור ואחרי זה לחשוב על איזה חומרים. כי זו המהות שדרכה אנחנו יכולים להרגיש. אני רואה בהרבה כנסים אתה ממש בונה מצבים רגשיים, שהאדם יכול להרגיש משהו חדש ולא רק להבין משהו חדש, דרך הרגש.

אנחנו עכשיו נכין את עצמנו כדי להתחיל במדבר ואז לסיים ממש, עוד בשבת אחרי הכנס הגדול לעשות את כול התהליך של החיבור, עד שבאמת כמה שאנחנו מסגולים בחיבור הזה מגלים את כול התופעות שצריכות להתגלות. אבל אני לא אעשה את זה בעצמי.

תלמיד: נגיד אם בשיעור הראשון דיברנו על להמיס את הלבבות לאיזו הרגשה משותפת של החברה. מה אתה רואה בשיעור השני, לאן הרגש נבנה משם?

לא רואה. אני שואל אותך. אני לא רואה כלום, אני רואה אתכם איך אתם עושים את זה. אתם נותנים לי הכול, אני יכול תוך חמש דקות לעשות את זה ומה יהיה? ללא חיסרון, ללא הבנה ולא כלום תקבלו את זה ככתוב וזהו, לא. יש לנו שיעורים, כאן יש לנו 11 שיעורים, כן? 4, 4 ו-3.

תלמיד: שלושה, שלושה ושניים ועוד שלושה ערבים.

כן, זהו. אז כולל ערבים, כולל הפסקות, כולל הכול.

תלמיד: ישיבות חברים.

התהליך צריך להיות לפני זה במדבר. אחר כך ההפסקה הזאת מעניינת מאוד שבין המדבר לכנס הגדול, צריכה להיות כהכנה מאוד מיוחדת, אז תעשו. זה תהליך, תנסו לבנות. ואני מבקש תעשו את זה כולם, לא לזרוק את זה עכשיו שוב על חבר אחד או לא יודע עוד מישהו, שאנחנו יודעים שהם מתעסקים עם החומר.

הם לא מתעסקים, זה לא שייך להם, זה שייך דווקא לכולם. אני לא רוצה שזה יצא מ"המומחים", כאן זה לא מומחים. אלה חברים שדואגים איך הם יעשו את הצעד הזה קדימה. וממש אני נגד כל המומחיות של מישהו. יודע לכתוב, יודע לסדר, הוא במאי והוא תסריטאי והוא כותב וכולי, שום דבר. אנחנו רוצים השתתפות כללית של כולם.

שאלה: אני חושב שזה מאוד חשוב פעם לברר, מה זה אומר "תעשו". קודם כל יש שתי גישות הפוכות שאפשר לחשוב עליהן. גישה אחת אומרת אין באמת אף צוות מומחים ואנחנו עושים את זה, נגיד בסדנאות. אפילו עשינו פעם ניסוי שכל עשירייה מתכננת את כל השיעורים, זו גישה אחת. גישה הפוכה ששמעתי חבר אומר, אני מאוד שמח שיש אנשים שדואגים לארגון ואני רק צריך לדאוג לכוונות. אני מנסה להבין קודם כל מה נכון בין שתי אלה.

לא יודע.

תלמיד: ודבר נוסף אם רוצים שנדאג לזה, צריך שיהיה זמן לזה. לחברה אין יכולת להכניס סעיפים לשיעור בוקר. צריך שיהיה זמן בשיעור בוקר ותהיה הכוונה באיזה צורה עושים את זה. צריכה להיות אפשרות לזה.

אני עכשיו הולך ואתם תתחילו לעשות, זהו. יש כאן סתם איזה מארגן שוטר, שלא יהיה בלגן?

תלמיד: אנחנו.

המומחים. לא המומחים, השוטרים בלבד. השוטרים בדרך כלל רק יודעים את הסדר לעשות. יפה, תתחילו.

(סוף השיעור)