שיעור ערב 28.07.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר",

עמ' 208, מאמר "אמא השאילה בגדיה לבתה"

מאמר "אותיות דרב המנונא סָבָא"

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר", עמ' 208, מאמר "אמא השאילה בגדיה לבתה", פסקה 19.

אנחנו צריכים פשוט לקרוא ולקרוא ולשמוע. זה הזוהר שככה לומדים אלו שנכנסים לחוכמת הקבלה ועדיין הם לא מרגישים מה שלומדים. אבל כמו שכתוב, שמתוך החשק הגדול לדעת מה שלומדים, מושכים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם, ופעם אחר פעם האור המקיף הזה פועל וכך הוא מקרב את מי שלומד, מי שמצפה לזה, שיתגלה בו אחר כך.

זה כמו שבעל הסולם כותב בסוף "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" באות קנ"ה. לכן כך אנחנו צריכים ללמוד, כך מקובלים אומרים וכך גם הם לימדו את התלמידים שלהם תמיד, מה שנקרא, ש"המאור שבה מחזירו למוטב".

לכן סבלנות ולכופף את הראש ולא להיות בקומה כזאת זקופה, "שאני לא רוצה, אני לא רואה, אני לא מרגיש". אלא ההיפך, "אני מוכן להיות בהכנעה כי רק האור העליון שמשפיע עלי הוא מסוגל לסדר לי את האגו שלי, את הרצון לקבל, להכניע אותו, לתת לי במקומו רצון להשפיע, ואני בתוך האור הזה החדש יכול לראות את העולם העליון".

קריין: אז אנחנו ממשיכים במאמר בשם אמא השאילה בגדיה לבתה פסקה 19 זה בתוך "הקדמת ספר הזוהר", ב"זוהר לעם", כרך א', עמ' 208.

.19 אמר רבי שמעון, מכאן והלאה שלמות הפסוק, שכתוב, המוציא במספר צבאם. כי שתי מדרגות הן, מ"ה ומ"י, שכל אחת מהן צריכה להיות רשומה, כלומר, מצוינת. מ"י עליונה, ומ"ה תחתונה. המדרגה העליונה רושמת ואומרת, המוציא במספר צבאם. אשר ה' הידיעה של המילה המוציא, רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה, מ"י."

אז אנחנו כל הזמן רק עוקבים אחרי הטקסט עם הכוונה שלנו, שאנחנו רוצים שהוא ישפיע עלינו, שינקה אותנו, יתקן אותנו, יקדם אותנו, ייתן לנו כוונה נכונה, ואז מתוך המאמץ שלנו אנחנו מושכים את האורות, מקרבים את האורות אלינו ונזכה בזה שזה יקרה.

"כעין זה, המוציא לחם מן הארץ. הנה ה' הידיעה של המוציא, רומזת על אותה שנודעת, שזו המדרגה התחתונה, מ"ה. והכול אחד. ששתיהן במדרגה אחת, מלכות. אלא העליונה היא מ"י דמלכות, והתחתונה היא מ"ה דמלכות. המוציא במספר, כי מספר שישים ריבּוא (600,000) הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר.

ביאור הדברים. כי אחר שהכתוב רמז לנו, בשְׂאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה, להתבונן על בניין הנוקבא בשם אלקים, שהיא ממשיכה מאו"א עילאין, שע"י כך אמא עילאה מקשטת לה בקישוטים שלה, הוא ממלא ומשלים את הביאור הזה בהמשך של הכתוב, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרָא, מרוב אונים ואמיץ כוח, איש לא נעדר.

ונאמר, כי שתי מדרגות הן, שכל אחת מהן צריכה להיות רשומה, מצוינת בה' הידיעה. שב' מדרגות מ"י ומ"ה צריכות להיות מצוינות בנוקבא.

א. אשר המוחין דג"ר, שמקבלת ע"י עלייתה והלבשתה לעולם העליון, שאז נעשית הנוקבא כמו העולם העליון עצמה, זוהי הנקראת מ"י. כי יוצאת ה' דמ"ה ונכנסת י' במקומה. ונקראת גם הנוקבא מ"י בעולם העליון, שמתקשטת בכלי זכר.

ב. אמנם יחד עם זה, אין מדרגתה הקודמת, שהיא מ"ה, נחסרת ממנה, אלא גם מ"ה צריך להימצא בה כמקודם לכן, אשר מדרגת מ"י נחוצה, כדי להמשיך השלמות ובחינת קודש קודשים אל התולדות. אבל הולדת הבנים ופרייה ורבייה תלויים רק בשם מ"ה. ולפיכך, אם תחסר מדרגה אחת מהן לנוקבא, אינה ראויה להוליד.

המדרגה העליונה רושמת ואומרת, המוציא במספר צבאם. מדרגת מ"י, שהנוקבא יורשת מהעולם העליון, עליה נאמר, המוציא במספר צבאם. כי ה' הידיעה של המוציא, רומזת על המוחין השלמים, שמקבלת מאו"א עילאין, שהם הקישוטים בכלי זכר, שיוצאת ה' ונכנסת י'.

אשר ה' הידיעה של המוציא, רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה, מ"י. כי אלו הם תכלית גובהם של המוחין, הנוהגים בנוקבא במשך 6000 שנה.

כעין זה, המוציא לחם. שזו המדרגה התחתונה, מ"ה. והכול אחד. שגם ה' הידיעה של המוציא לחם, רומזת על מוחין דג"ר הנודע, אלא הם מוחין דישסו"ת, שהנוקבא מקבלת ונודעת בהם, מדרגת מ"ה. כי גם מדרגה זו צריכה להיות רשומה בנוקבא. והכול אחד. שהן שתיהן, מ"י ומ"ה, כלולות יחד בנוקבא לבחינת פרצוף אחד, זו עליונה וזו תחתונה.

ואין לשאול ממה שאומר הזוהר, שבכל מקום שכתוב ה' הידיעה, היא מהעולם התחתון, מלכות, שהתגלה יותר. וכאן אומר, שהיא מהעולם העליון. כי גם כאן הכוונה על העולם המגולה, הנוקבא דז"א.

ומה שקורא לה עילאה, הפירוש על מדרגת מ"י של הנוקבא, שאינה מקבלת אותה, זולת בעת שעולה ומלבישה את העולם העליון, אמא עילאה. וע"ש זה קורא לה עילאה. ולמדרגת מ"ה של העולם המגולה, קורא תתאה.

ונאמר במקום אחר, שכל הדברים שהם מהעולם העליון הנסתר, בינה, מסתתרת האות ה' משם. הכוונה היא, בעת שהעולם המגולה אינו עולה ומלביש לעולם העליון, שאז העולם העליון נסתר, ואיננו מאיר לתחתונים. וע"כ אינו כתוב בה' הידיעה, כי נסתר הוא.

ונאמר, כי במספר שישים ריבוא (600,000) הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. מספר, תכלית השלמות. מספר מורה על הארת השלמות הגמורה. וההארה הבלתי שלמה נבחנת לבלי מספר, או שאין לו מספר, להורות שהם מחוסרי השלמות, הנקרא מספר.

ותדע שאלו המוחין דאו"א עילאין, שהז"א משפיע אותם לנוקבא, הוא כמ"ש, השמיים מסַפרים כבוד אל. כי השמיים, ז"א, כבוד אל, הנוקבא דז"א, מספרים הם שפע המוחין דאו"א עילאין. ומוחין אלו נבחנים לשישים ריבוא. כי מדרגות של נוקבא נבחנות ליחידות, של ז"א לעשרות, של ישסו"ת למאות, של או"א עילאין לאלפים, ושל א"א לרבבות.

ויש לאו"א עילאין ב' הבחנות:

א. מבחינתם עצמם הנבחנים לאלפים,

ב. מבחינת מוחין דחכמה, שמקבלים מראש דא"א, שאז נבחנים גם הם לרבבות כמוהו. אלא רק לו"ק דא"א, להיותם מלבישים מפה ולמטה דא"א. וע"כ הם ביחס הזה רק ו"ק דא"א, שהיא רבבות, וו"ק הם שישים, וע"כ שישים ריבוא.

ולפיכך בעת שהנוקבא עולה ומלבישה לאו"א עילאין, היא מקבלת מספר שלם, שהם שישים ריבוא. שישים, פירושם ו"ק. כי עדיין חסרה גם אז לבחינת הראש דא"א, וריבוא מורה על מדרגות דא"א, המאירות בתוך או"א, בתוך הו"ק שלו, המתלבשים באו"א. וע"כ יש לנוקבא מספר שישים ריבוא.

ובמספר שישים ריבוא הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. כי התבאר, ששתי מדרגות מ"י ומ"ה רשומים בנוקבא:

א. מ"י שבנוקבא. הם או"א עילאין, המתלבשים בנוקבא, ונעשית בזה לבחינת העולם העליון. ואז יש לה מבחינה זו מספר של שישים ריבוא.

ב. מ"ה שבנוקבא. הם ישסו"ת, המתלבשים בנוקבא בבחינת עומדת לשאלה מ"ה. ומבחינה זו הם העולם התחתון.

ואלו ב' מדרגות, מ"י ומ"ה, נעשות בה פרצוף אחד. אשר מחזה ולמעלה שלה היא מלבישה לאו"א עילאין, ומחזה ולמטה שבה היא מלבישה לישסו"ת. והם פרצוף אחד בה. ולפיכך נבחנות גם בתולדות של הנוקבא אלו ב' מדרגות.

כי מצד העולם העליון מ"י שבה, הוא המוציא במספר צבאם, במספר שישים ריבוא. ומצד העולם התחתון מ"ה שבה נבחנות התולדות, שהן מבחינת בלי מספר. שנאמר, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. כלומר, שמוציאה התולדות למיניהן לבלי מספר, שאין בהן אותן המוחין דמספר מאו"א עילאין, אלא מישסו"ת, שהם בלי מספר.

א"כ, נמצאות התולדות שלה מחוסרי השלמות, להיותן בחיסרון של המספר. לזה נאמר, במספר שישים ריבוא הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות. כלומר, שאלו ב' מדרגות שבה, מספר ובלי מספר, נמצאים בה יחד, שמחוברות בה במדרגה אחת ממש, וע"כ נמצאות גם בתולדות שלה. והם שתי מדרגות יחד, שמצד אחד נבחנות התולדות שלה, שהן במספר שישים ריבוא, ומצד שני הן בלי מספר. וכיוון שכן, נבחנת בהן בלי המספר, לתוספות שלמות בלבד, ולא כלום למשהו חיסרון.

וטעם הדבר, כי ברכה ופרייה ורבייה של זרע תלויות לגמרי בעולם התחתון מ"ה, הנבחנת לבלי מספר. שזו ברכת הזרע, המובא בכתוב, הבט נא השמיימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם. ויאמר לו, כה יהיה זרעךָ. הרי שברכת הזרע באה רק בבלי מספר, משֵם מ"ה.

ולפיכך, אחר כל השלמות של המוחין דמספר, שהשיגה מאו"א עילאין מ"י, יש לה תוספת לברכה ממ"ה בלי מספר, שאין להם מספר, ויש לה גם ברכה, ושתיהן נכללות בנשמות ובתולדות."

שאלה: אנחנו רואים שמתארים פה מדרגות שונות שמשפיעות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, יש פה תהליך. איך קורה המסע הרוחני הזה אצל מקובל, אחרי שהמקובלים נכללים במלכות הכללית ומצמצמים אותה?

אני יכול להגיד לך "כן כן כן", ויכול להגיד לך "לא לא". מה זה חשוב? אתה צריך ללמוד עד שזה ייכנס בך, זה נקרא "סגולה". ודאי שכבר אנחנו יודעים מה זה חמישה עולמות, עולם האצילות, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא וזו"ן, ישסו"ת וזו"ן. וככה בעולמות בריאה, יצירה, עשיה. הוא מסביר לך שבעולם אצילות, שם יש אור החכמה ולכן שם זה פרצופים אמיתיים. מה שאם כן, למטה מפרסא בעולמות בריאה, ומכל שכן יצירה ועשיה, אין שם פרצופים אמיתיים כי אין שם אור חכמה. אור חכמה לא יכול לעבור דרך הפרסא מאצילות לבריאה.

וזה מה שהוא אומר, באיזה תנאים המוחין, היינו האור העליון, אור החכמה יכול להתפשט ועד איזה מקום, ובאיזה מקום מתפשטים רק חסדים. חסדים שהם מגולים וחסדים שהם מכוסים. חסדים עם החכמה וחסדים בלי חכמה.

זה סך הכל מה שיש לנו. לכן מה אנחנו צריכים לעשות, אני לא יכול להגיד לך, בכל זאת זה יהיה רק מילים אם אגיד לך באיזה דרגה, איזה אור קיים, זה כתוב ב"תלמוד עשר הספירות", שם הוא מסביר לך את זה בצורה ממש מפורטת, אלא כאן הוא מסביר לך בצורה יותר כללית.

וכשקוראים זוהר, אז בדרך כלל אפילו שזה עם "פירוש הסולם" ובעל הסולם מוסיף כאן הרבה פרטים טכניים, בכל זאת אנחנו קוראים אותו יותר בתור סגולה. שפשוט רוצים לספוג אותו, רוצים לקלוט אותו, רוצים שהוא יכנס וישפיע עלינו, שמבפנים אנחנו נתחיל להרגיש עד כמה שהכלים שלנו הם יותר ויותר קרובים לאור ומתחילים להרגיש אותו.

אני שוב אומר, זה דומה לתינוק שגדל, שהוא לא מבין ולא יודע איפה הוא נמצא וכמה אמא יכולה להסביר לו כשהוא שוכב על הידיים שלה? היא לא יכולה להסביר לו הרבה, אלא מדברת עימו ככה כאילו שהוא מבין, כאילו שהוא שומע, כאילו שהוא מעכל. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו בטיפול של ספר הזוהר. אז תפתח את הפה ותשמע ותתכונן לזה שהשינויים יבוא. בפרט שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו בקהל גדול, שאיתך יחד שומע ורוצה לזכות לברכה ולסגולה.

קריין: אנחנו נמצאים בעמ' 210 סעיף 20 טור ב' למטה.

".20 לכולם, בין לשישים ריבוא אלו, ובין לכל צבאותיהם, שאין להם מספר, בשם יקרָא. מהו, בשם יקרא? הרי אינו קורא להם בשמותיהם, כי אם היה כן, היה צריך לומר, בשמו יקרא? אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים, אלא נקראת מ"י, אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה, כלומר, אע"פ שכבר עלו אותיות אל"ה. אלא, שעוד הן חסרות לבוש הכבוד של חסדים, שאז הן נסתרות, ואינן עולות בשם אלקים.

כיוון שברא אותיות אל"ה, ועלו בשמו, שהתלבשו בלבוש הכבוד דחסדים, שאז מתחברים אל"ה עם מ"י, ונקרא אלקים, אז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות. וכמ"ש, בשם יקרא, באותו שם שלו קרא והוציא כל מין ומין, שיתקיים בשלמותו.

ואז כתוב, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא. בשם השלם אלקים. כמ"ש, רְאֵה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, שפירושו, אני מזכיר את שמי, כדי שבצלאל יתקיים במלוא קיומו.

ביאור הדברים. השלמות הגדולה של המוחין, שם אלקים, שורה על הנשמות והתולדות שלה בב' מדרגותיה יחד, על מדרגת ריבוא שבה, ועל מדרגת כל צבאם, שאין להם מספר, על שתיהן שורה השם. כמ"ש, לכולם בשם יקרא.

אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים, אלא נקראת מ"י, אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה. כיוון שברא אותיות אל"ה, שאז מתחברים אל"ה עם מ"י, ונקרא אלקים, אז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות. כי ברכת הזרע תלויה לגמרי בשם מ"ה, שאין להם מספר.

כי המוחין דמספר הם הארת החכמה, השם השלם, וכל בחינותיה הן בתכלית השלמות. והמוחין שבלי מספר, הבאים דווקא משם מ"ה, הם המוחין דחסדים. והארת החכמה אינה מתקבלת בלי לבוש כבוד דחסדים, שמטרם זה, אע"פ שאותיות אל"ה עלו למ"י, מ"מ לא עלה בשם אלקים, שזה עניין מ"י ברא אל"ה. שאחר שברא אור חסדים ללבוש כבוד אל אור החכמה שבשם מ"י, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים.

ומ"י אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה. שאע"פ שכבר יצאה הנקודה מתוך מחשבה למקומה למלכות, והייתה חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, כי חזרו בה בינה וזו"ן דכלים וג"ר דאורות, ועכ"ז כולם נסתרים בה, ועוד נשארים אל"ה עמוק וסתום בשם אלקים, מטעם שהם אינם יכולים לקבל הארת חכמה בלי חסדים.

אלא, כיוון שברא אל"ה, כלומר אחר שהוסיף והזדווג על מסך דמ"ה, העולם התחתון, והוציא עליו קומת מוחין של חסדים, הנקראים בלי מספר, והשפיע אותה לאל"ה, שזה ברא אל"ה, כלומר שנתן בהם הלבוש של חסדים, הנקרא ברא, הנה אז עולה בשם ונקראת אלקים.

כי עתה, אחר שהשיגו קומת חסדים, יכולים לקבל הארת חכמה, שהם המוחין של מספר שישים ריבוא. ואז התחברו אותיות אלו באלו, והמלכות עלתה בשם העליון אלקים. ואז בכוח השם הזה, הוציא אותם בשלמות.

לכן גם על הנשמות והתולדות, שיצאו משם אלקים, נמצאת בהן אותה השלמות של השם, שהיא התלבשות החכמה בחסדים. וכמ"ש, לכולם בשם יקרא. שהשם נקרא על התולדות. באותו שם שלו קרא והוציא כל מין ומין שיתקיים בשלמותו. שבשם הזה הוציא התולדות, הן במין של שישים ריבוא, והן במין שאין בו חשבון, כדי שיתקיימו בשלמותו של השם, שיתלבשו זה בזה, כמו שהם מלובשים בשם. וכמ"ש, ראה קראתי בשם. ראָיה, שהמילים, קריאה בשם, מורות על קיום ושלמות."

שאלות, בבקשה.

שאלה: איך להתחבר לזוהר, ככאלה שרוצים לפעול בהפצה או כתלמידים שרוצים ללמוד? מה צריכה להיות הגישה?

הזוהר לא כתוב למתחילים, הזוהר לא כתוב לאנשים שרוצים להיכנס לחכמת הקבלה. הזוהר כתוב לאלו שכבר נמצאים בהשגה רוחנית, ולכן זה לא ספר לימוד. אבל בעל הסולם שהוסיף את פירוש הסולם בתוך ספר הזוהר, נתן לנו כאילו יכולת להתקרב, להיכנס אליו איכשהו.

על מה מדובר כאן? מלמעלה עד למטה, מאין סוף עד העולם הזה, למטה, יש סדר מדרגות שבהן האור העליון מעולם אין סוף, ושם אור אין סוף, אין גבול, מאה אחוז אור, האור הזה מתמעט ויורד ויורד, זאת אומרת פחות ופחות, עד שהוא מגיע למדרגה התחתונה שבעולם הזה. ואין לנו שום קשר עם האור העליון הזה, יש הארה קטנה שמחזיקה אותנו שאנחנו איכשהו מתקיימים במצב שאי אפשר אפילו להגיד על זה שזה חיים. אבל ככה קיימים, כדי להחיות את עצמנו ויכולים להתקרב מלמטה למעלה בחזרה לכל המדרגות עד עולם אין סוף.

העיקר מי שכאן עובד עלינו, על מי שאנחנו עובדים, זה עולם האצילות. עולם האצילות, כרגיל כמו שאנחנו לומדים, יש לו חמישה פרצופים, עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא, ישראל סבא ותבונה, זעיר אנפין ומלכות. לפעמים אנחנו מחברים את אבא ואימא וישסו"ת יחד. לפעמים אנחנו מחברים את זעיר אנפין ומלכות יחד. זה תלוי האם יש בהם אור חכמה ואור חסדים בכמה שנוח לנו לחלק אותם או לחבר אותם. זה דבר אחד.

דבר שני. כל העבודה שלנו היא להיות בקשר עם זו"ן דאצילות. אם אנחנו יכולים לעורר את זו"ן דאצילות, להעלות להם את החיסרון שלנו, אז זו"ן דאצילות עולים לישסו"ת ולאבא ואימא, ומחייבים אותם לקבל את האור העליון, אור חכמה מלמעלה ולהשפיע עלינו.

על ידי אור החכמה הזה אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, ולמלא את עצמנו ולהעלות את עצמנו עד דרגות גבוהות מאוד, עד ראש דעולם האצילות. פרצוף אריך אנפין של עולם האצילות, או יותר נכון, החלק העליון שלו שנקרא "עתיק", פרצוף עתיק של עולם האצילות הוא המקום של גמר התיקון. שם אנחנו מתקנים את כל הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע.

על זה מדובר כאן. באיזה מצבים נמצאים כל פרצופי האצילות ביחס הדדי זה עם זה כדי שהנשמות שרוצות להיכנס לתיקון מעוררות את החיסרון. וחיסרון הזה, אם הוא חיסרון נכון, הוא מעורר את כל הדרגות האלו עד עולם אין סוף, שזה נקרא "העלאת מ"ן", מיין נוקבין, חסרונות לתיקון. ואז יורדים מ"ד, מיין דכורין, אורות מלמעלה ומתקנים אותנו, את הרצונות שלנו, וממלאים אותם ועל ידי זה אנחנו עולים.

שהרצונות שלנו עוברים תיקון ואחר כך מילוי, תיקון זה במקום, מילוי זה שאנחנו כבר, במידת האור שממלא אותנו כמו בלון, כמו כדור פורח, אז אנחנו בגלל זה עולים כבר למעלה לעולם האצילות לג"ר של האצילות. כך זה עובד.

יש כאן המון פרטים, כי כל חכמת הקבלה סביב עולם האצילות. למעלה מהאצילות שם יש רק שורשים למה שנבנה באצילות. למטה מעולם האצילות זה כלים שבורים למיניהם שצריכים לתקן אותם. בקיצור, כולם צריכים להיכנס לאצילות. מלמעלה כל האורות והכלים ומלמטה כל האורות והכלים. ככה שבעולם האצילות אנחנו כולנו צריכים לראות את המצב המתוקן שלנו.

אני מפחד להיכנס להסברים גדולים, כי אני אגיד לך, נגיד ב"תלמוד עשר הספירות", עולם האצילות זה חלק ח', שמיני מתוך שישה עשר חלקים. זאת אומרת, אפשר להגיד כך, ששבעה חלקים מתוך שישה עשר חלקים שב"תלמוד עשר הספירות" מדברים על עולם האצילות. ככה זה. זה העיקר. זה המנוע שכלפיו אנחנו עובדים והוא עובד עלינו.

שאלה: כשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, "זוהר", "תלמוד", הספרה שש חוזרת הרבה פעמים. הוא אמר שישים ריבוא, שישה ימי בריאה, שישה פרצופים, ששת אלפים נשמות, מה מציין המספר שש?

המספר שש אומר לנו על דרגות זעיר אנפין. זעיר אנפין מחבר את בינה ומלכות, ולכן הוא בעצם קובע באיזו מידה מלכות תהיה מתוקנת על ידי בינה.

שאלה: דברנו על עולם האצילות, האם זה נכון שהמטרה שלנו זה בעצם עולם היצירה כרגע, איפה שאנחנו נמצאים?

אנחנו לא נמצאים בשום עולם חוץ מהעולם הזה, שהוא ההדרגה האחרונה של עולם העשייה. אין לנו אפילו רמה של קליפות. מכל שכן, רמה של הכלים מתוקנים. אנחנו נמצאים מחוצה לכל המערכת הזאת, אין לנו אף רצון רוחני, לא מתוקן ואפילו מקולקל.

תלמיד: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כתוב שחכמת הקבלה מתחילה רק מעולם היצירה.

כן.

תלמיד: אם כך, זאת המטרה שלנו.

בסדר, זאת המטרה. אבל לא שאנחנו נמצאים בזה.

תלמיד: אבל מה אנחנו כן יכולים לעשות?

אנחנו יכולים רק להתפלל. רק להעלות רצון, בקשה שהאורות העליונים ישפיעו עלינו ויתחילו להעלות אותנו, היינו לתקן אותנו. כי "להעלות" זה נקרא לתקן אותנו, לתת לנו רצונות על מנת להשפיע, רצונות שאנחנו נתחבר. ואז במידה שאנחנו נוכל להתחבר בינינו, לחשוב על מנת להשפיע, במידה הזאת אנחנו ניכנס לפעולות עם האורות האלה שאנחנו לומדים עליהם. רק בצורה כזאת.

תלמיד: אז התפילה בעצם היא זו שמקדימה את המציאות?

כן. עכשיו אין לנו שום קשר עם הרוחניות אלא רק על ידי התפילה.

תלמיד: תפילה והזמנה.

כן.

שאלה: אם אין מספר באור חסדים איך מודדים את ההיררכיה שם? מה מבדיל בין הרמות?

שאלה יפה. שאלה נכונה. לפי הארת חכמת שיש בו או לפי המקור שמשם מגיע אור חסדים. שאלה לא פשוטה.

שאלה: מה זה המדרגה שנקראת "מוחין" בעבודה רוחנית?

מוחין זה אור החכמה. אור החכמה נקרא "מוחין". והוא מגיע מראש דעולם האצילות. המקור שלו זה אריך אנפין דאצילות.

קריין: עמ' 211. טור ב' למעלה, פסקה 21.

.21" כתוב, מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר. מהו, מרוב אונים? זהו ראש המדרגות, שכל הרצונות עולים בו, ומתעלים בו בדרך סתום. אמיץ כוח, העולם העליון, מ"י, שהתעלה בשם אלקים. איש לא נעדר, מאותם שישים ריבוא, שהוציא בכוח השם הזה.

ומשום שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא, ע"כ בכל מקום שמתו ישראל ונענשו בחטאותיהם, נמנו אח"כ, ולא נעדר מאלו שישים ריבוא אף אחד, כדי שיהיה הכול בצורה אחת, הן למעלה הן למטה. וכמו שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא למעלה, כך לא נעדר איש ממספר זה למטה.

ביאור הדברים. מרוב אונים, רומז לכתר דאו"א עילאין, ראש המדרגות של המוחין הללו, בינה דא"א שנעשה כתר לאו"א, ששם כל הרצונות עולים, שכל המדרגות מקבלות ממנה. ועכ"ז מתעלים בו בדרך סתום, כי הוא אויר שלא נודע, שהי' לא יוצאת מאויר שלו, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, וע"כ הוא בתכלית השלמות. וע"כ נקרא אוירא דכיא.

ואע"פ שקומת החסדים המכונה אוויר, היא יוצאת על בחינת העולם התחתון, מ"ה, מ"מ היא בתכלית השלמות, משום שהאור הזה נמשך מג"ר דבינה דא"א, ראש כל מדרגות האצילות, שהן או"א וישסו"ת וזו"ן. ולפיכך נבחנת גם קומת החסדים שבה לבחינת אוירא דכיא, כמו בג"ר דבינה דא"א.

וכמ"ש, ואמיץ כוח, זהו העולם העליון: מ"י שבנוקבא, שמשם נמשך המספר של שישים ריבוא. כי היא מלבישה לעולם העליון, שהוא או"א עילאין. וע"כ נאמר, איש לא נעדר מאותם שישים ריבוא, שהוציא בכוח השם הזה, כי משם משיגה המוחין של מספר שישים ריבוא.

וכמו שאיש לא נעדר ממספר שישים ריבוא למעלה, כך לא נעדר איש ממספר זה למטה. כיוון שהנוקבא הלבישה לאו"א עילאין, אמא שהשאילה בגדיה לבִתה וקישטה אותה בקישוטיה, ע"כ נעשית לגמרי כמו או"א עילאין. וכמו שמוחין דאו"א עילאין הם שלמים במספר שישים ריבוא, ואיש מהם לא נעדר, כך הנוקבא שלמה במספר הזה, ואיש לא נעדר."

מה קורה כאן? אנחנו מלכתחילה רצון לקבל. ואיך אנחנו יכולים להיות דומים לבורא? הרצון לקבל נשאר רצון לקבל. זו הבריאה, היא לא משתנה. אז הרצון לא משתנה. מה כן קורה? שאנחנו יכולים להוסיף לרצון שלנו כוונה על מנת להשפיע. וזה מה שאנחנו רוכשים, לבוש, רצון להשפיע שמתלבש על הרצון לקבל. זה נקרא אמא בינה שהיא כולה רצון להשפיע נותנת את הבגדים שלה, הלבושים שלה לבת שלה, למלכות כדי להלביש את הרצון לקבל שזה בת, ברצון להשפיע, בשמלה של האמא, בינה. זה בעצם הסיפור שאמא נותנת בגדיה לבת.

שאלה: ההאצה שהוא כותב עליה במדרגות שהמלכות בודדים, עשרות, אלפים, מה זה ההגדלה, איך זה גדל, למה זה הסדר, למה זה לא גדל ב-1, למה בפרופורציות כאלה?

אתה יכול להגיד שזה לא פי עשר אלא פי מאה, פי מיליון, בכל זאת הוא נותן דוגמה, זה לא שפי עשר לפי מה שאנחנו יכולים לספור. ברוחניות המספרים אחרים, היחסים אחרים. אתה תקבל את זה כמו שזה כתוב. אנחנו לא יכולים לחטט יותר מדי בזה כי אין לנו במה, אנחנו רק נטעה ונבלבל את עצמנו. זה לא מספרים כמו בעולם שלנו.

תלמיד: מה שרב"ש כותב במאמרים, שאני מבטל את עצמי בפני החברים, שם את עצמי 0 בפני ה-1, אחרי זה שני אפסים, שלושה, הוא התכוון למה שכתוב פה?

לא, אתה רואה זאת הדוגמה שאנחנו לא יכולים לקבל בדיוק את כל ההסברים האלה לפי המספרים. לא. זה שאתה עושה 0 לעומתו זה נקרא שאתה מעמיד את עצמך כלפיו כמו 0 כלפי 1. אבל אם אתה יותר מעריך אותו אז כמו 0 כלפי 10. או כמו 0 כלפי 100 זה הכל, זה רק דוגמאות. ברוחניות גם אין מספרים. נבוא ונראה עד כמה זה מסודר בצורה שונה. זה לא לוגריתמים ולא טור אריטמטרי או עוד גיאומטריות למיניהם, אנחנו נראה עד כמה זה מסודר כך.

שאלה: בכל ספר שאנחנו קוראים בכלל בקבלה אנחנו למעשה מתאמצים למשוך את האור המחזיר למוטב. אבל אין כמו ספר הזוהר למשוך את האור המחזיר למוטב בקריאה. אבל כמו שאנחנו גומרים לקרוא, שוכחים הכול. וגם אם מתאמצים לזכור בלתי אפשרי, למה זה ככה?

לא צריכים לזכור שום דבר. ההיפך, כתוב על המקובלים הגדולים שהיו מבקשים לשכוח. אתה מבין איך זה קורה? אנחנו רוצים לזכור הכול, לתפוס. הם אמרו, לא, אנחנו רוצים לשכוח את הכול. שמענו עכשיו שיעור, דיברנו, שייעלם, אני לא רוצה את זה. כי תפיסה אמיתית באה אחרי שאתה למדת, ספגת ושכחת.

שאלה: כי גם אם מנסים זה בלתי אפשרי.

תגיד תודה רבה שהבורא עושה את זה במקומך

קריין: אנחנו נמצאים בעמ' 212 "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סבא".

אותיות דרב המנונא סָבָא

.22" בראשית. רב המנונא סבא אמר, מצאנו במילים, בראשית ברא אלקים את, סדר האותיות שבהן, בהיפוך. שמתחילה כתוב ב' ואח"כ ב', בראשית ברא. אח"כ כתוב א' בתחילה ואח"כ א', אלקים את. כאשר רצה הקב"ה לעשות את העולם, כל האותיות היו עוד סתומות, ואלפיים שנה מטרם שנברא העולם, היה הקב"ה מסתכל ומשתעשע באותיות.

ביאור הדברים. שתי שאלות שואל:

א. למה באו אותיות הא"ב בהיפוך בהתחלת התורה, מתחילה ב' ואח"כ א'?

ב. למה הוכפלו אותן האותיות, שמתחילה שתי אותיות ב' של שתי המילים, בראשית ברא. ואח"כ שתי אותיות א' של שתי המילים, אלקים את.

ומשיב: כאשר רצה הקב"ה, בינה, לעשות את העולם, להוציא את הזו"ן, עולם, היו עוד האותיות, הכלים של זו"ן, סתומות, נכללות בג"ר, או"א, ולא היו נודעים. וחו"ב נקראים אלפיים שנה. ומטרם שנברא העולם, היו האותיות דזו"ן כלולות בחו"ב. ע"כ מכונה התכללות זו"ן בחו"ב, שאלפיים שנה מטרם שנברא העולם, היה מסתכל ה' ומשתעשע באותיות, כי אז היו זו"ן לבחינת מ"ן באלפיים שנה בחו"ב. והמ"ן גורמים תמיד שעשועים לעליון. ולכן בעת ההיא, שהיו למ"ן בחו"ב, היה מסתכל ה' ומשתעשע באותיות."

אצל רב"ש לא קראנו אף פעם חו"ב. בסדר?

קריין: בסדר, חכמה, ובינה.

זה דבר אחד. דבר שני, מה הוא אומר לנו כאן? הוא אומר לנו כך, יש לנו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, מדרגה. אם ממלכות שזה רצון לקבל, עולה חיסרון למעלה, אז החיסרון הזה עולה לבינה, בינה חייבת לפנות לחכמה, כמו שאנחנו לומדים מד' בחינות דאור ישר, וכשבינה פונה לחכמה היא מקבלת חכמה, ויכולה לתת למלכות את אור התיקון ואור המילוי.

לכן הכול תלוי בזיווג בין חכמה ובינה, והזיווג הזה לא יכול להתקיים אלא על ידי העלאת חיסרון ממלכות. אז יש לנו את מלכות שמעלה חיסרון דרך זעיר אנפין, עד כמה שהיא רוצה להידמות לזעיר אנפין, ובמידה הזאת החיסרון שלה מתאים להגיע לבינה, שבינה תזדווג עם חכמה, תיקח משם אור החכמה, אור של תיקון ואור של מילוי ותעביר את זה לזו"ן, לזעיר אנפין ואחר כך למלכות. ככה זה עובד.

קריין: סעיף 23.

"23. כשרצה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו, מסופן לראשן. והתחילה אות ת' להיכנס בתחילה. אמרה, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי אני חותמת הטבעת שלך, שהיא אמת, אות אחרונה שבמילה אמת. ואתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם."

עוד מעט הוא יתחיל להסביר לנו על מה מדובר. זה תמיד כך בחכמת הקבלה, קודם מדברים, ומדברים, ואחרי שדברנו על משהו, הוא הולך להסביר על מה דיברנו. זה לא לפי הלוגיקה שלנו, אבל ככה זה עובד.

אמר לה הקב"ה, יפה את וישרה את, אבל אין את ראויה לברוא בך את העולם, משום שאת עתידה להיות רשומה על מצחיהם של אנשי האמונה, שקיימו את התורה מן א' עד ת', וברשימתך ימותו. ועוד, שאת חותם המוות, שת' היא אות אחרונה גם במילה מוות. ומשום שאת כך, אין את ראויה לברוא בך את העולם. מיד יצאה.

ביאור הדברים. בעת שהתחיל לברר את הזו"ן, הנקרא עולם, כדי לברוא אותם, באו כל האותיות דזו"ן לפני הקב"ה, החל בת', שהיא האחרונה של כל האותיות, ומסיים בא', שהיא ראשונה של כל האותיות. ועניין ביאתן מהסוף להתחלה ולא כסדרן בא"ב, משום שבאו בסדר מ"ן, שבהם מסודרים בסדר תשר"ק. וסדר אב"ג הוא בסדר מ"ד, שמלמעלה למטה. אבל המ"ן, סדרן הפוך תמיד מהמ"ד, להיותו מלמטה למעלה.

זאת אומרת, מה קורה כאן? הזוהר רוצה להסביר לנו כאן, איך הבורא ברא את המציאות. איזה קשר יש בין האור והרצון? יש סך הכול שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע, איך הרצון להשפיע של הבורא בורא, בונה, רצונות לקבל כאלה שיהיו מתאימים, כדי לבטא את הרצון להשפיע של הבורא, אבל לבטא אותו ברצון לקבל של הנברא. איך הנברא יכול לקבל כאלה צורות, כאלה רצונות, שסך כל הרצונות האלה, בכל מיני אפשרויות, יתנו את צורת הבורא.

אנחנו לומדים שיש ספר תורה, מה זה ספר תורה? אלה אותיות, מילים, משפטים, אבל באמת אין שם לא נקודות כדי לגמור משפטים, ולא אותיות מחוברות או לא מחוברות. אלא פשוט צורות של אותיות, מהאות הראשונה ב', עד האות האחרונה ל', וכל הצורות האלו, האותיות, שקיימות לפי הסדר הזה, מבטאות לנו את צורת האור, זאת אומרת את הבורא שמשפיע עליהן. זאת אומרת שהרצון לקבל מקבל כל מיני צורות שמבטאות את האור, את הרצון להשפיע, בחומר בצורת האותיות.

אני מבין שאני לא יכול להסביר את זה, אתם עוד תראו. אבל העניין של אותיות הוא, איך אני מבטא את האור בצורת כלי, איך אני בונה כאלה רצונות ובסך הכול שהרצונות האלה בסדר שלהם, בהתכללות שלהם, יסבירו לי את יחס הבורא אלי. ואז איך אני בחזרה מעצמי, אבצע את עצמי ביחס שלי לבורא. לכן עניין האותיות, כתיבת האותיות, זה עניין גבוה מאוד. וכאן הוא רוצה להסביר לנו קצת מזה.

כתוב הרבה על האותיות בספר "הזוהר", בכל ספרי הזוהר יש הרבה מקומות בהם הוא מדבר על האותיות. כאן נמצא המאמר הראשון על האותיות.

שאלה: הרצונות שעליהם דברנו עכשיו של האותיות, האם אלו רצונות שנוצרים לאחר צמצום ב' או הם מלפני צמצום ב'?

אחרי צמצום ב'. כל האותיות, אתה מדבר על אותיות או על רצונות? כל האותיות הן כתוצאה מצמצום ב'. כל האותיות נוצרו בעולם האצילות ועולם האצילות הוא אחרי צמצום ב'. אם לא היה צמצום ב', אי אפשר היה לחבר שום אותיות, אי אפשר לחבר כלי שיהיה דומה לאור שזה בעצם מה שהאותיות מבטאות. זאת אומרת, מה זה אות? אות זה כשאני מהרצון לקבל שלי, עושה צורת השפעה כמו שהבורא עושה אלי. אז יש כאלה צורות השפעה של הבורא אלי, אלו האורות, ואני מזה מדמה לזה באותיות. זה בעצם העניין.

שאלה: כשאנחנו שוכחים הכול זה טוב, אבל אנחנו שוכחים גם את העצות שלך. אז מה לעשות?

אתה יכול לעשות כל מה שיש בידך כדי לא לשכוח. יש לך חברים, ואתה צריך יחד איתם לקבוע כאלו צורות, יחסים, השפעות, דאגות שאתם לא תשכחו את העקרונות של איך להתייחס לקבוצה ולבורא. וכמה שיותר לחדש את זה יותר ויותר. אבל כל הדברים שאתם מקבלים מלמעלה, שהבורא עושה בכם כל מיני צורות כאלו או כאלו ברגשות, אתם תראו עד כמה טוב שזה נעלם, כי בזה אנחנו רק מפנים מקום להתפעלויות חדשות.

שאלה: יש לי הרגשה שיש לי חברים מאוד גדולים, מה אני צריך לעשות כדי להיות כמוהם?

נשתדל, תשתדל. זה כמו שרב"ש כותב על יחס האדם לקבוצה. להרכין את הראש, להתקרב, לשרת אותם, להיות כקטן כלפי הגדולים, כטיפש כלפי חכמים, כמה שיותר. ואז אם תעשה את זה נכון, אתה תרגיש שאתה לא עושה את זה כלפי החברים, אלא שאחריהם נמצא בורא.

בהצלחה.

טוב חברים, השיעור נגמר. עד מחר בערב שיהיה לכם כל טוב.

(סוף השיעור)