שיעור בוקר 25.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 467

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 467, מאמר "השלום בעולם", כותרת "היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית"

היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית

"והנה, כאשר נסתכל ונתפוס בשכלנו היטב את תכנית הנזכרת - נראה שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.

אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו.

כי הקבלה העצמית, אף על פי שמתוארת אצלנו בצורות שונות, כגון רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה, הרי כל אלה מוגדרים רק בשם אחד: "תענוג", באופן שכל עיקר הקבלה לעצמו שאדם מתאוה, אין זה אלא שרוצה להתענג.

ועתה, צא ודמה לך אם נקבץ את כל שיעורי התענוג שמשיג האדם במשך שבעים שנותיו לצד אחד, ונקבץ את כל הצער והיסורים שסובל, לצד השני, עד כדי שאילו היה החשבון לנגד עיניו - היה מעדיף שלא להוולד.

ואם כן הוא הדבר, איזו קבלה לעצמו משיג האדם בעולמנו, אם נניח שמשיג עשרים אחוז של תענוג בחייו, לעומת שמונים אחוז יסורים, הרי, כשנעמיד זה מול זה, ישארו שישים אחוז יסורים ללא שום תמורה.

אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים."

שאלה: הוא מתאר פה מצב, שבמילא האדם כבר מייצר לעולם כולו, והוא צריך לעבור איזה תהליך פסיכולוגי בהבנה הזאת, לעשות טיפה הכרה לדבר הזה.

אתה רוצה שהמעבר הזה גם יהיה אגואיסטי?

תלמיד: לא, אני לא רוצה. הוא אומר שבמילא האדם מייצר לכל העולם, אבל הוא משתמש בזה לעצמו, והוא רק צריך לעבור תהליך פסיכולוגי כדי להבין את זה, ורק אז הוא יכול להתחיל ליהנות מהתהליך.

נכון.

תלמיד: איך עושים את זה? כי הטבע שלי כל הזמן לעצמי, למרות שהוא סובל וכשהוא עושה חשבון פשוט, יש 60% ייסורים בתהליך. אז איך למרות הייסורים, האדם מחזיק בזה, לָמה? כאילו האדם מטבעו רוצה לסבול?

הוא משקר לעצמו, ונדמה לו שהוא עושה את זה לעצמו.

תלמיד: אז איך משחררים את הדבר הזה? כי כל האנושות סובלת. מה צריך לקרות כדי שיהיה היפוך מזה?

אז המטרה שלנו זה להציל את האנושות?

תלמיד: המטרה שלנו זה שנעבור תהליך על עצמנו, כדי שנוכל להעביר את הדבר הזה לכל האנושות, כי זה תהליך פסיכולוגי שאנחנו צריכים לעבור, ככה נאמר בקטע. לא מדברים עכשיו על רוחניות, אלא אפילו על תהליך פסיכולוגי פשוט.

כן. זאת אומרת שבמשך החיים נדע שאנחנו עושים עבודה סתם.

תלמיד: כן.

ומה יהיה לנו יותר טוב, יותר קל?

תלמיד: רק להביא את האנושות להכרה, שאם הם יעבדו כלפי חוץ אפילו בכוונה, אז כל המערכת הזאת תשתנה למקום טוב.

זה מה שאומרת חוכמת הקבלה.

תלמיד: אבל הוא מתאר את זה פה בצורה פסיכולוגית.

בסדר, פסיכולוגית, לא חשוב.

תלמיד: הוא רוצה לשכנע את הציבור בצורה פסיכולוגית?

כן. תנסה, ונראה איך יבינו אותך.

תלמיד: נכון, אבל אי אפשר.

למה אי אפשר?

תלמיד: כי אין אפילו טיפה הכרה, שהאדם לוקח כל הזמן לעצמו, ואני מדבר מחוצה לי. כשאתה פונה לאנשים, לא מבינים על מה אתה מדבר בכלל.

כן אתה צודק, מה נעשה?

שאלה: כתוב פה רוצה להתענג. "רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה", זה מובן. בפסקה האחרונה כתוב, "אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים". אם כן רוצה להתענג זה סטטוס מובן, רוצה להתענג כל רגע, מכל מה שרק אפשר.

זה הרצון לקבל שלנו שככה דורש מאיתנו.

תלמיד: את זה אני מבין, רק את מה שכתוב בסוף אני לא מבין.

"אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי"?

תלמיד: כן.

"אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן, אם ישתנה הכיוון מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי ייסורים מרובים".

אז מה אתה רוצה להגיד בזה?

תלמיד: התחלנו בזה שרוצה להתענג, זה הטבע של בן האדם.

כן.

תלמיד: אז מה האלטרנטיבה?

אין אלטרנטיבה. הוא אומר לך, שגם כך אתה עובד עבור כולם, "אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים". זאת אומרת מה משתנה? הכוונה משתנה. הכוונה שהוא נהנה מתוך זה שהוא מהנה לכולם. וקודם הוא סבל מזה שהיה מהנה לכולם.

תלמיד: יש בזה תענוג?

ודאי שיש בזה תענוג.

תלמיד: מה התענוג?

התענוג שהוא ממלא את כולם, ובזה הוא מזדהה עם הבורא.

תלמיד: הוא אומר בסוף אותה פסקה, שהבעיה היא כביכול התפוקה, כמה שהוא מפיק וכאילו הפתרון הוא שיהיה מספיק לכולם. אבל אנחנו יודעים שהבעיה היא הרצון לקבל שכל הזמן גדל וגדל, לא בעיית התפוקה. אז מה פה הסתירה? אני לא כל כך מבין למה הוא נותן את הפתרון הסופי שההספק יהיה בסדר לכולם, אבל זה לא שורש הבעיה.

כי האדם לא ירצה למלא את הרצון לקבל שלו, כי הוא יראה מראש, עד כמה הפעולה הזאת היא בלתי נגמרת, לא ממלאה אותו אלא ההיפך מרוקנת.

שאלה: הוא מתחיל בזה שהוא אומר "שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו" ובהסתכלות ראשונה זה נראה משהו מעל הטבע האנושי. ואז פתאום לא, וזה שינוי פסיכולוגי בלבד. מה הדבר הזה, שפתאום הופך את הדבר הבלתי אפשרי, הבלתי מושג, שבלי עזרה וכוח עליון אנחנו תקועים ולא מצליחים לצאת מזה, לשינוי תפיסתי שפתאום זה כן אפשרי?

אם היינו מסכימים בלי הבורא, שהוא לא קיים, להגיע לפעולות כאלו שכל אחד דואג עבור כולם, מה היה רע?

תלמיד: כי יש חשבון שאדם עושה כמה הוא מקבל תענוג וכמה ייסורים, והוא תמיד יהיה במינוס.

למה במינוס?

תלמיד: כי התענוג הוא תמיד פחות מהייסורים שהוא משקיע, זה מה שהוא מספר פה כשהוא אומר, יש לי 20% תענוג ו80% ייסורים.

אם אנחנו לא נמצאים בתמיכה הדדית.

תלמיד: כן. ואז הוא אומר, שהפתרון הוא מעבר מחשבון פרטי לחשבון הכלל. אבל אם אני עושה חשבון הכלל, וזה לא רק שלי, נגיד של האנושות, אז גם האנושות נמצאת בסבל, כי גם האנושות נמצאת במינוס.

למה במינוס?

תלמיד: כי אם אתה מסתכל שוב מאותו מבט שעוד לא שינית את הטבע ואתה ברצון לקבל שזה מעל הטבע - שזה לא אפשרי. אבל אם תעשה מעבר מחשבון הפרט לחשבון הכלל, ואני לא מסתכל רק על התענוג והייסורים שלי, אלא על התענוג והייסורים של האנושות. גם פה במבט הזה, נראה שהאנושות יותר סובלת מאשר נמצאת באיזשהו תענוג.

אבל זה בגלל שהיא לא נמצאת בהסכמה כללית.

תלמיד: אז בעצם, זה שבהשקפה הראשונית זה נראה מעל הטבע, זה מעבר של שינוי פסיכולוגי בלבד, וזה עניין של הסכמה?

כן.

תלמיד: השינוי הפסיכולוגי שאמרת זו הכוונה, וכשאני משנה כוונה, זה שינוי פסיכולוגי בלבד. אבל אני לא מבין למה שינוי כוונה נותן לי יותר תענוג?

אם אתה קשור לכולם ואתם כולם ממש "כאיש אחד בלב אחד" מקיימים משהו, אז למה זה נקרא שלא יהיה לך תענוג?

תלמיד: לשם מה אני מקיים את זה? מה אני אקבל מזה?

כולנו נקבל.

תלמיד: לדוגמה, אם אני בן אדם עשיר מאוד ויש לי המון כסף, אז למה שאני אתן אותו? יש לי כבר, למה לתת אותו לכולם?

במקרה כזה יכול להיות שאתה צודק.

תלמיד: הכוונה פה צריכה להיות עם תמיכה יותר גבוהה. איך לשנות את הכוונה?

לא, לא תוכל להחזיק כך.

תלמיד: בעל הסולם אומר שזה שינוי פסיכולוגי ואני בטוח שאם בעל הסולם אומר משהו אז זה נכון, אבל לפי מה שאני מבין ברמה שלי, כדי לשנות את הכוונה הזאת אני צריך לקבל תמורה יותר גבוהה.

לא, אם זה יתקבל על הרוב אז אתה תשנה את הכוונה שלך בלי שום בעיה ובלי שום מאמץ.

שאלה: הרבה פעמים האנושות מנסה להכיל בקבוצה מסוימת את השינוי הפסיכולוגי הזה, שכולם כאילו נמצאים במטרה אחת וכולם יכולים ליהנות מכך שהם באחווה וביחד לאותה מטרה. כולם מקבלים הנאה מזה, אבל אז הבורא מתערב ומעורר ביניהם שנאה, חילוקי דעות, הרגשות שהם לא מוכנים שהאחר ייהנה ואולי אפילו אם תוציא לי עין אחת, אז אני אוציא לך שתי עיניים ואני איהנה מזה. אפילו כשאדם מנסה בצורה מלאכותית לעשות את השינוי הזה יש כוח מלמעלה שלא מאפשר למצב הזה להתקיים.

למה הבורא לא רוצה שהקבוצה תישאר במצב הזה, מה הבורא רוצה, למה הוא מתערב ומכניס את היצר הרע פנימה, מה התוספת בזה?

כי על ידי תיקון יצר הרע אנחנו יכולים להגיע לדרגה שלו.

תלמיד: האם אין מספיק תענוג במצב הזה, האם הבורא רוצה לתת לנו יותר תענוג?

ודאי, אז אנחנו נגיע לתענוג נצחי בלתי גמור, בלתי מוגבל ושלם.

תלמיד: האם צריך לעשות את השינוי הפסיכולוגי הזה בכל מדרגה חדשה, האם יש כל הזמן תוספות של רצון לקבל?

כן.

שאלה: בכל פעם שאני קורא את המאמר, אני חושב איך לשנות מ-20% תענוגים ל-80% תענוגים בחיים.

בסדר גמור, אתה חכם.

תלמיד: אנחנו לומדים את חכמת הקבלה. איך אני יכול לשנות את החיים שלי ושל כולנו ל-80% תענוגים, איזה תענוג אנחנו מחפשים?

אנחנו מחפשים תענוג, מילוי, ולא חשוב איזה אבל רק שיהיה שלם ונצחי. שני הנתונים האלה, שלם ונצחי, מביאים אותנו למצב שאנחנו חייבים להגיע לאותם הדברים שהתורה דורשת כי אחרת זה לא יתקיים.

תלמיד: השינוי שנדרש לא מגיע, יש תענוגים שאני מרגיש מדברים פיזיים, מפעולות שאני עושה, אבל בפנימיות שלי אני לא מרגיש תענוג בלתת לאחרים. למה זה כך, איך האדם מגיע למצב שהוא מקבל תענוג מלתת לאחרים?

למה אין כזה מצב שאדם מקבל תענוג ונותן אותו לאחרים?

תלמיד: כן.

כי זה רק בתנאי שאתה מרגיש שאלו אנשים ששייכים אליך, קבוצה, ילדים וכן הלאה אבל ככה לא, כי אין לך קשר טבעי אליהם. על ידי זה שאנחנו מושכים מאור מחזיר למוטב, אנחנו מתחילים להרגיש שכולנו שייכים לאותה מערכת, לכן אין לנו שום בעיה לתת זה לזה ולהיכנס לכוח הנאה כללי משותף.

שאלה: כתוב פה משהו מאוד מעניין, שבמאזן הכללי תמיד יש לך כביכול עבודה של 100%, אבל כלים של תענוג יש לך רק בחלק מסוים. ובחלק האחר אתה צריך לפתח כלים חדשים של השפעה שבהם אתה יכול לפתח תענוג. אם לא נעשה את המעבר הזה אז לעולם נוכל לפתח 100% תענוג מכל המאמץ?

נכון.

תלמיד: אז אנחנו צריכים כביכול לבנות בינינו כלים דהשפעה.

חייבים לבנות כלים הפוכים ממה שיש לנו, אתה צודק.

שאלה: האם אנשים עשירים נהנים יותר או סובלים יותר?

אנשים עשירים נהנים יותר וגם סובלים יותר. כל מי שמרחיב את הרכוש שלו יש לו את היכולת לשני הכיוונים, להיות בשמחה או בסבל.

תלמיד: ומה יותר?

אני לא יודע, עוד לא הגעתי לזה.

תלמיד: בעל הסולם פורס במאמר את מבנה החברה, מסביר למה אין שלום, למה יש חיכוכים, למה תמיד יש חיכוכים ולמה תמיד מישהו לא רוצה. הוא מתאר את הטבע האנושי ואיך שהוא מופיע, ואז בסוף הוא עושה מין מעבר חד כזה ואומר שאם תשים את הכול בצד, אם רק נפתח כלים דהשפעה אז הכול יהיה בסדר.

הוא כאילו שם בצד את כל מה שהוא הסביר בהתחלה על הטבע האנושי, והחיבור הזה חסר לי. איך אנחנו מחברים בין הטבע האנושי שזה רוצה ככה וזה רוצה ככה, איך אומרים "רגע, תתעלמו מהטבע שלכם ותתרכזו בנושא הזה שאני מצביע עליו פה בסוף, הכלים דהשפעה"?

כי על ידי זה אתה פותר את כל הבעיות, בשביל מה לך לעסוק כל פעם בכל מיני דברים קטנים פרטיים כביכול. אם אתה מתעלה מעליהם אז אין לך שום בעיה, אתה נכלל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם התשובה שלו לכל אחד עם הטבע שלו, לזריזים, לחלשים, לרודפי השלום ורודפי האמת היא שמהצד שלכם לא תגיעו לשום השלמה ולשום שקט, אלא רק אם תנסו לפתח כלים דהשפעה, כי יש פה שפע, יש פה הכול, רק שאתם לא מרגישים אותו?

כן.

תלמיד: אני מניח שהוא בכוונה לא מדבר על הבורא, כי הוא רצה שהמאמר הזה יהיה יותר נגיש לעם. האם בסופו של דבר אנחנו צריכים לקבל את הכוח לעשות זאת ממקור חיצוני?

ודאי, איך תוכל להזיז משהו בלי שתקבל את כוח ההשפעה מהבורא?

תלמיד: על אף שהוא אומר שזה שינוי פסיכולוגי, על אף שהוא אומר תראו אתם כבר מפיקים יותר ממה שאתם צריכים ליהנות, עדיין בסוף אתה חייב לעשות את השינוי.

אין ברירה.

שאלה: אמרת שאנחנו משקיעים ולא מספיק דורשים והמשפט הזה מאוד דוקר אותי ובטוח שעוד הרבה חברים. אנחנו אלו שקיבלנו את הזכות, הבורא נתן לנו את הנקודה וקירב אותנו, הוא הביא אותנו לעשירייה, לשיעור ולרב אבל אנחנו משקיעים ולא מספיק דורשים. איך עכשיו, מספר ימים לפני ההזדמנות, אנחנו דורשים מספיק?

תעשו חשבון, תעשו משאל בקבוצה ותבדקו איך אנחנו יכולים לדרוש מהבורא שייתן לנו סוף סוף את מה שחסר לנו כדי להגיע למטרת הבריאה. שייתן לנו להבין ולהרגיש מה חסר, איך ולמי לפנות? אתם יכולים לקבל את הכול ממנו, רק תדעו שאין בעיה.

שאלה: אמרת שאנחנו מחויבים להיות בערבות לפי הדרגה שלנו. איך אנחנו יכולים לסדר את כל הדברים שכתובים אם כל אחד יכול לפעול רק לפי מידת האור שפועלת עליו במידת ההתפתחות שלו?

זה מספיק. אלא מה, אתה דורש ממני להיות כמו הבורא מלכתחילה? כל אחד פועל במידה שהוא מבין, במידה שהוא מרגיש שזה מעורר בו את השפעת הבורא. וזה מספיק כדי שנתחבר יחד ונמשוך בהתאם את המאור המחזיר למוטב הכללי מהבורא.

תלמיד: נראה שבמאמר מדובר גם כלפי הראש וגם כלפי הגוף של הכלי. מי אחראי על מי או איך לחבר בין שני החלקים כדי שיהפכו לכלי אחד?

אם אנחנו מכוונים אותם למטרה אחת אז הם מתחברים.

תלמיד: אנחנו נכנסים עכשיו לחג מאוד חשוב, "שבועות". איך אתה רואה את המוכנות שלנו לחג ומה אנחנו צריכים לעשות עכשיו כדי להיכנס אליו בצורה הכי טובה?

זו שאלה טובה, נדון בה מחר בבוקר. במשך הימים האלה ניכנס ללימוד, לקריאה ולתפילה. אני חושב שיש לפנינו את כל ההזדמנויות, וכל החברים שאני רואה לפנינו, גם גברים וגם נשים, גם הם נמצאים באותם המצבים ושואלים את אותן השאלות.

אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו חיבור בפנייה לבורא. אין לבורא תענוג גדול יותר מכך שאנחנו דורשים ממנו, וזו הבעיה שלנו, העבודה שלנו, להתחבר בינינו ולפנות אליו.

תלמיד: מה אנחנו לוקחים מהשיעור הזה?

עלינו להיות קרובים יותר, מכוונים יותר למטרה ולהרגיש זה את זה יותר קרובים.

(סוף השיעור)