שיעור בוקר 13.05.22- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 106, "מבוא לספר הזוהר",

אותיות י"ח – כ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מבוא לספר הזוהר, אות י"ח.

אנחנו ממשיכים עם המבוא לספר הזוהר. לספר הזוהר יש ארבע הקדמות ובעל הסולם רוצה בעיקר בהקדמה הזאת, לתת לנו תמונה כללית איך הכול מתחלק לארבע בחינות, בצלילים, בצבעים, בגישות למיניהן, במה שלא יהיה, וכול זה נובע מארבע ספירות, מארבע בחינות עיקריות, מהשפעת הבורא שזה בחינת שורש עד בחינה ד', שזה כבר תגובה בתוך הנברא.

ובכל ההקדמה הזאת הוא רוצה רק לבאר כל מיני אופני השפעה מלמעלה, מהבורא עלינו למטה ואיך שזה מתרחש, בצבעים, בצלילים, בכל מיני השפעות. ואנחנו צריכים כאן למטה להשתדל להרחיב את כלי התפיסה שלנו ולהגיב בחזרה, כדי להיות מוכנים לקליטת הבורא בכל החושים, בכל התפיסות שלנו.

קריין: מבוא לספר הזוהר, אות י"ח.

אות י"ח

"וכדרך, שנתבארו ד' האופנים בכללות אבי"ע, כן הוא בכל עולם ועולם. ואפילו בפרט קטן, שמאיזה עולם, הן בראש עולם אצילות, והן בסוף עולם עשיה. כי יש בו חו"ב תו"מ, כנ"ל." זאת אומרת, שאותם החוקים, אותם הכללים פועלים גם בכל הכללות של הבריאה וגם בכל חלק וחלק ממנה." "ונמצא:

א. ספירת החכמה לבחינת צורה,

ב. ובינה ותו"מ לבחינת החומר, שבהם מתלבשת הצורה.

והיינו, אופן הא' והב', שבהם עוסק הזהר. אבל מספירת החכמה, כשהיא מופשטת מבינה ותו"מ, שהוא צורה בלי חומר, אין הזהר עוסק בו. ומכ"ש מהמהות, שהוא בחינת א"ס ב"ה, שבאותו הפרט." זאת אומרת, בכתר אנחנו לא יכולים לעסוק כי זה השורש, אין שם חלק מהנברא. בחכמה זה השפעה מהשורש, מהכתר, וגם בה אנחנו לא יכולים כל כך לעסוק מפני שהנברא שם נבלע בצורה שיש שם שורש אליו, אבל השורש עדיין לא יצא לאיזה רשות בפני עצמו. ולכן כתר וחכמה בכל מקום שלא יהיו, אנחנו לא יכולים לחקור.

"באופן, שבבינה ותפארת ומלכות, שבכל הפרטים, ואפילו באצילות, יש לנו עסק בהם כנ"ל." זאת אומרת, כתר וחכמה לא, אבל בינה, תפארת ומלכות - סך הכול חמישה חלקים יש לנו ביחס הבורא לנברא - אז בשניים שזה שייך לבורא היכן שעדיין לא נגלה הנברא, אנחנו לא יכולים לעסוק. ובינה, תפארת ומלכות שזה כבר תוצאה מהשפעת הבורא על הנברא, שם אנחנו יכולים לעסוק. "ובכתר וחכמה של כל הפרטים, ואפילו במלכות דסוף עשיה, אין לנו עסק בהם, בבחינתם עצמם, כשהם מופשטים, אלא במדה שמתלבשים בבינה ותו"מ בלבד.

והנה נתבארו היטב ב' הגדרים הראשונים: שכל העסק של בעלי הזהר, הוא בחומר, או צורה בחומר, שזהו גדר הא'. וכן בבי"ע או בהארת אצילות שבבי"ע, שזהו גדר הב'."

אנחנו לא מתעלים למעלה להיכן שהנברא לא יכול לחקור, כי הן בחינות שלפנינו. אלא מה שנמצא בתוך הכלים שלנו ואיך אנחנו מרגישים את זה בתוך הכלים שלנו, רואים ושומעים. זאת אומרת בכל ההבחנות שבכלים שלנו, שם אנחנו כן יכולים לחקור, להרגיש, להתקיים, ואת זה אנחנו חוקרים וכותבים, יכולים לדבר ויכולים להשאיר את זה לדורות הבאים.

ואם תשאלו, אם זה מספיק כדי לגלות את הבורא, מה שיש לנו מבחינת בינה, זעיר אנפין ומלכות, אז אם אנחנו עוסקים בהם בשלמות אנחנו יכולים לחקור, ומהתחתון אנחנו נבקר את העליון ונכיר את העליון, כי אין למטה בכלים של התחתונים יותר ממה שהם מקבלים מהעליון.

ולכן עלינו רק לדעת איך אנחנו יכולים לכוון את עצמנו, מעצמנו. ומבינה וזו"ן, לכתר וחכמה, אנחנו יכולים לגלות שם לגמרי את הבורא - זה נקרא "ממעשיך", כשהבורא עושה את המעשים שלו בבינה וזו"ן בכל מקום, בכל העולם, בכל נברא - וכך אנחנו יכולים "ממעשיך הכרנוך", מתוך המעשים שלו בנו, אנחנו יכולים לחקור אותו, להבין אותו, להכיר אותו, להידבק בו, אין שום בעיה בזה, אלא רק לדעת איך עושים את זה.

לכן כל העבודה שלנו היא בעצם באותן הרמות, הגדרים שהבורא הכין לנו, ואם אנחנו לא מתפרצים בפנטזיות שלנו, אלא עובדים במה שצריך, בבינה, זעיר אנפין ומלכות בכל מקום, אנחנו יכולים להשיג את הבורא, להבין, להרגיש ולהידבק אליו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו יכולים להרגיש בבינה את הזעיר אנפין ואת המלכות?

אנחנו יכולים לסדר את הרצונות שלנו כך שיהיו דומים לבורא, את התכונות האלו, הרצונות האלו. ולכן אם אנחנו דבוקים בהם, אנחנו יכולים לקבל כול מה שמגיע לנו מכתר וחכמה לתוך בינה, זעיר אנפין ומלכות. ושם בתגובה הנכונה, אם אנחנו מתבטלים, אם אנחנו משתוקקים לקבל את זה בהשתוות הצורה - כי כל המערכת נבראה כך כדי שאנחנו נכיר את הבורא. אז מצד הבורא אין בעיה שאנחנו נקבל, אבל בזה אנחנו נישאר בדרגת דומם, צומח וחי.

ואם אני רוצה להיות אדם הדומה לבורא, אז אני צריך לעלות מהדרגה שלי ולהשפיע לו בחזרה את מה שהוא משפיע לי. ואז בצורה כזאת אני מגיע להבנה, להכרה, לדבקות בו, ואני נעשה כמוהו, נעשה שותף.

לכן כל העבודה שלנו זה לא סתם להיות מקבלים כמו דומם, צומח וחי, אלא להגיע להשפעה בחזרה, ובזה אני מחפש איך הוא נותן לי, איך הוא משפיע לי, איך הוא עושה את זה, ואני גם רוצה לעשות פעולות כאלה כלפיו - זה נקרא להיות מקובל. זאת אומרת מקבל השפעת הבורא עלי, מבין את זה, משיג את זה ומשנה את עצמי להידמות לו. זה כל העסק שלנו בבריאה.

ולכן כל אדם שעל פני האדמה, לא חשוב כמה הוא חכם, כמה הוא מפותח, הוא יצטרך להתפתח, למצב שהוא יהיה דומה לבורא אם לא בגלגול הזה אז בגלגול הבא. ומתוך שירגיש שהוא מקבל ממנו, אז בצורה שהבורא משפיע לו, כך הוא ישתדל בחזרה להשפיע לבורא.

שאלה: עוד בעניין הפעולות הפרקטיות בעשירייה שלנו, אני מברר, נותן, מקבל, בינה, זעיר אנפין, מלכות, איך אנחנו באופן פרקטי יכולים להשיג את הדברים האלה?

אנחנו יכולים לעשות את זה רק בתוך העשירייה, כשאנחנו נעשה בתוך העשירייה כאלו יחסים בינינו כאילו שהבורא משפיע לנו, כאילו שאנחנו מרגישים את ההשפעה שלו, כאילו שאנחנו רוצים להידמות לו וכך להתייחס לעשירייה פשוט מאוד לתאר, לשחק, כמו שילדים משחקים בכל מיני משחקים, כך אנחנו צריכים לשחק בתוך העשירייה, איך שאנחנו מתייחסים לעשירייה כך הבורא מתייחס אלינו. "כאילו". וכך אנחנו לאט לאט נתחיל להכיר את כל המערכת.

איך? ככל שאנחנו נשחק בזה שאני משפיע לעשירייה, במידה הזאת כל אחד ואחד ועוד יותר, ככל שכל אחד מסוגל, גם בכמות וגם באיכות, בסגנון, כל אחד ככל שהוא משפיע לאחרים בתוך העשירייה, בצורה כזאת אנחנו מדמים את עצמנו לבורא עד שמתחילים לגלות במה שמקבלים מהחברים ובמה שנותנים לחברים, שיש כאן איזשהו כוח, איזו רוח, איזו הבנה, הרגשה שהיא למעלה מהמעשים שלנו, שיש בזה איזו רוח חיים. וכך אנחנו מתחילים לגלות את הבורא.

הכול תלוי בכמה מתאמצים לעשות קשר בינינו, שהוא יהיה יותר ויותר רוחני. וזה שאנחנו עושים, אנחנו עושים בעצם פעולות של בינה וזו"ן, מה שאפשר לעשות בכלים שלנו, אבל יחד עם זה אנחנו מתחילים להרגיש בזה גם את השפעת הבורא אלינו, איך שהוא נותן לנו, מביא לנו את ההשפעה שלו. וכך לאט לאט אנחנו מתעלים למצב הזה, להשפיע.

העיקר להבין שכל המימוש הוא בעשירייה, זה דבר ראשון, ודבר שני שכל המאמצים הם בחיבור בינינו, בחיבור בעיקר ברגש הפנימי של כל אחד לאחרים ושמזה אנחנו מגיעים למצב שמכינים מקום לגילוי הבורא אלינו. וכמו שאני מתייחס בסך הכול בעשירייה, כך אני צריך לתאר את הדברים האלה, שכך אני מתייחס לבורא. ומתי שהיחס שלי לעשירייה יהיה באחוז אחד רוחני, זאת אומרת למעלה מהאגו שלי, כמה שאני אבקש מהבורא שיעזור לי בזה, וכמה שאני אשתדל להתייחס אליהם ללא קשר אלי בחזרה אלא רק כדי לתת, השפעה שתהיה אפילו באחוז אחד כלפיהם, מיד בתוך ההשפעה הזאת אליהם אני ארגיש גילוי הבורא אליו. וכך אנחנו פועלים. זה מה שרוצה להסביר לנו כאן בעל הסולם.

שאלה: שאלה כללית. מתוך העבודה עם צעירים, אנחנו מדברים בשפה שהיא לא כל כך מובנת עבורם. כעיקרון זה משהו שצריך להדאיג אותנו?

זה לא לעכשיו, עכשיו אנחנו צריכים לדאוג שנבין מה בעל הסולם אומר לנו, ואחר כך איך מעצמנו, אם אנחנו נקלוט נכון, נייצב נכון את כל הדברים האלה בנו, בליבנו, אז אנחנו גם נדע איך להעביר את זה הלאה, ולא בבת אחת גם ללמוד בעצמנו וגם ללמד אחרים. זה יהיה רק בלבול ולא נבין, לא אנחנו ולא התלמידים שלנו.

אז רק תחשוב איך אתה קולט את זה ואיך אתה מתייחס נכון לחברים.

אות י"ט

"ועתה נבאר גדר הג': שאע"פ, שהזהר עוסק בכל עולם ועולם, מבחינת הספירות, שהן האלקיות, המאירה באותו עולם, וכן מכל פרטי דצח"מ, שהם הנבראים שבאותו עולם, מ"מ עיקר כונת הזהר, קולעת רק אל בחינת המדבר שבאותו עולם".

ברור שחכמת הקבלה מדברת ומכוונת כלפי "האדם", הדרגה הגבוהה ביותר בהתפתחות בכל רמה ורמה. אף על פי שמדברת על כל הרמות, ב"דומם","צומח","חי", "מדבר", הכוונה היא רק על המדבר. כי כל הדרגות האחרות רק תומכות בדרגה ד', דרגת המדבר כדי שתתפתח עד הכרת האלוהות.

"ואמשיל לך מהויות שבעוה"ז. כי נתבאר לעיל (בהקדמה [לספר הזהר] אות מ"ב), אשר ד' המינים, דומם צומח חי מדבר, שבכל עולם ועולם, ואפילו בעוה"ז, הם ד' חלקי הרצון לקבל. ובכל אחד מהם, יש בערכו עצמו, אלו הד' מיני דצח"מ. עש"ה."

זאת אומרת שסך כול מה שהבורא ברא זה רצון לקבל. הרצון לקבל מתפתח בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, מהדרגה הפחותה ביותר, הקלה ביותר, הלא מפותחת, עד דרגת המדבר שזה דרגת הדומה לבורא ונקראת "דרגת האדם הדומה לבורא". ואנחנו צריכים ללמוד איך נעשתה ההתפתחות כדי לשכנע את עצמנו, איך שאנחנו נתפתח עד דרגת הבורא.

"ותמצא, שהאדם בעוה"ז, צריך להזין ולהתגדל, מכל ד' בחינות דצח"מ שבעוה"ז. כי גם מזונותיו של האדם, יש בו אלו ד' בחינות, הנמשכים מד' בחינות דצח"מ, שבגופו של אדם," הכול מחולק לד', לארבעה חלקים, ארבע דרגות ההתפתחות, חוץ מדרגת השורש שהיא מהבורא, "שהם:

א. רוצה לקבל, לפי מדת קיומו ההכרחי, בכדי להתקיים,"

זו דרגה ראשונה של התפתחות הרצון לקבל.

"ב. רוצה בתוספת, יותר ממדת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאות בהמיות בלבד,"

אנחנו רואים את זה לפנינו ובתוכנו.

"ג. שואף לתאות אנושיות, כגון כבוד וממשלה,"

רואים אפילו בילדים.

"ד. שואף למושכלות."

זה כבר לא בכל אחד ואחד אבל יש הרבה אנשים שמתפתחים אפילו לדרגה הזאת – רצון למושכלות. זאת אומרת, לדעת מה קורה למה ואיך, וזה מושך אותו. לא שהוא רוצה לרכוש ידע ושכל, מדע, כדי להרוויח, להצליח, אלא כדי להכיר לדעת שזה איזו צורה סמויה ברצון להכיר את האלוהות.

"והם נמשכים לו, בד' חלקי הרצון לקבל שבו:

א. רוצה בקיומו ההכרחי, הוא בחינת הדומם של הרצון לקבל,

ב. רוצה בתאות הבהמית, הוא בחינת צומח של הרצון לקבל, כי אינם באים, אלא להגדיל ולענג את הכלי שלו, שהוא בשר הגוף,

ג. רוצה בתאות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו,

ד. רוצה במושכלות, הוא בחינת המדבר של הרצון לקבל."

כל הדברים האלה נמצאים בכל אחד ואחד רק בכל מיני מידות שונות בכל אחד ואחד, אבל באמת אפשר לפתח אותם בכל אדם ואדם.

אות כ'

"ותמצא:

שבחי"א, שהיא מדת קיומו ההכרחי,

ובחי"ב, שהיא מדת תאוות הבהמיות, היתרות על מדת קיומו, הוא מקבל וניזון מדברים הנמוכים ממנו, שהם דומם וצומח וחי."

כמו חיות שכך הן כולן מקבלות מהסביבה.

"אבל בחי"ג, שהיא תאוות אנושיות, כגון ממשלה וכבוד, הוא מקבל וניזון מבני מינו השוים אליו."

כאן הוא זקוק כבר לאיזו התפתחות ביחס שלו לבני אדם, לדומים לו, כדי לקבל מהם, לא משהו כמו דומם, צומח וחי, אלא צריך לקבל תאוות אנושיות.

"ובחי"ד של המזונות, שהיא המושכלות, הוא מקבל וניזון מבחינה עליונה ממינו, דהיינו מעצם החכמה והשכל, שהם רוחניים."

כאן הוא צריך התפתחות יתרה, להתעלות יותר ממה שיש לו גם מצד הטבע, גם מצד החברה, הסביבה, אבל כשיש לו רצון לקבל פנימי שדוחף אותו להתפתחות הזאת, הוא מגיע לזה, ואז נמצא בבחינה ד' של ההתפתחות. עדיין אלו כל ההתפתחויות, האפשרויות להתפתחות הגשמית שיש לכל אחד ואחד, לכל אדם בעולם הזה.

שאלה: בעל הסולם כותב באות י"ט, "רוצה בתאות אנושיות, הוא בחינת החי שברצון לקבל, כי המה מגדילים רוחו,". מה זה אומר?

הוא לא נשאר כמו שהוא נולד אלא התאוות האנושיות בכל זאת גורמות להתפתחות שלו. זו עדיין לא התפתחות רוחנית, אלא "רוחו" זה למעלה מהחיים שלנו כמו חיות.

אות כ"א

"וכמוהו, תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו, ממעלה למטה". זאת אומרת המבנה של העולמות, הסטרוקטורה שלהם דומה. יש בחינת שורש ואחר כך בחינות 1, 2, 3, 4 שיוצאות מבחינת שורש, וכך זה בכל עולם, וכך כל המציאות הכללית וכל פרט ופרט שבה מתחלקים. "וכל בחינות דצח"מ, שבעולם הבריאה, מניחים חותמם בעולם היצירה. ומדצח"מ היצירה, נחתמים דצח"מ דעשיה. ומדצח"מ דעשיה, נחתמים דצח"מ, שבעוה"ז".

בכל העולמות יש לנו אותו מבנה - דומם צומח חי מדבר, ובחינת האלוהות, השורש שלהן, בסך הכול חמש דרגות, אבל השוני בין העולמות הוא במהות העניין, דומם או צומח או חי או מדבר. בנוסף לכך שהמבנה שלהם אותו מבנה והמהות שונה, יש קשר בין כל חלק וחלק, בין כל פרט ופרט שבכל עולם ועולם, שבכל חלק וחלק של הבריאה. נגיד כמו שיש ראש לכל דומם צומח חי ומדבר, ולכל החיות יש ראש וזנב, רגליים וידיים, כלומר יש אותם החלקים לכל חלק, כך גם בעולם הרוחני.

זה נובע מהעולם הרוחני, שהבורא שברא את הרצון לקבל פועל עליו על ידי האור העליון, והאור העליון כבר מפתח בכל חלק וחלק את הרצון לקבל שלו עד הסוף שלו, שהוא רוצה להגיע למצב שמקבל את האור העליון במלואו, בבחינה ד', הבחינה האחרונה שבהתפתחות הרצון לקבל. וכך זה בכל מצב, בכל דרגה שתהיה.

שאלה: ההבדלים שיש בין העולמות השונים נמצאים בתוכנו?

הכול רק כלפי האדם המשיג. לגבי מה שקורה מחוץ לאדם, האם זה קורה או לא קורה, האם יש לזה מקום או לא, האם זה קיים או לא, אנחנו לא יכולים להגיד כלום, אנחנו רק יכולים להגיד שבתפיסתנו זה מה שקורה, זה מה שאנחנו משיגים, ומקובלים רק רוצים לעזור לנו לפתוח את החושים שלנו כדי להשיג את מה שהאדם הולך ומשיג.

האם אנחנו יכולים להתייחס למה שמחוץ לנו בצורה בלתי תלויה בדומם, צומח, חי ומדבר, רק כפי שזה באמת, כפי שזה מחוץ לנו? אנחנו לא יכולים להגיד על זה שום דבר. אנחנו אף פעם לא יכולים לצאת מגדר של הנברא שמשיג את הבריאה ואת הבורא, אלא ההשגה היא רק מתוך הנברא ולפי חוק השתוות הצורה, זו ההגבלה שלנו. אבל אחר כך כשאנחנו מתפתחים, מתוך זה שאנחנו מגיעים להשגת כל מיני צורות שונות, אז אנחנו יכולים גם לתאר במשהו מה קורה כביכול מחוץ להגבלות שלנו. עוד נדבר על זה, אני לא רוצה לבלבל אתכם.

שאלה: באות י"ט כתוב לגבי בחינה ב', "ב. רוצה בתוספת, יותר ממדת קיומו ההכרחי, ושואף למותרות, אלא שמצטמצם בתאות בהמיות בלבד,".

זו הדרגה שלו, הוא לא רוצה יותר.

תלמיד: למה לא נאמר כך לגבי בחינות ג' ו -ד', ומה פירוש שמצטמצם?

הוא מצומצם כך מהלידה שלו, מהטבע שלו. זה לא שהוא מצמצם את עצמו ולא רוצה יותר, אלא הוא מצומצם מפני שהרצון לקבל שלו מצטמצם ולא רוצה יותר. אתה רואה את זה אפילו בבני אדם, הראשון הולך להיות מדען עולמי, לשני מספיק להיות מנקה באיזה מקום, והשלישי רוצה להיות מורה בבית ספר וכן הלאה, כל אחד מגיע לאיזו רמה משלו.

תלמיד: כן, אבל אתה מניח פה שהוא רוצה בדיוק את המצב המסוים, הוא רוצה להיות מנקה. אבל בעל הסולם כותב פה שהוא לא רוצה להיות מנקה, הוא רוצה להיות מדען והוא מצמצם את עצמו?

לא, זה לא נכון. תסתכל על עצמך, אומנם יש לך הזדמנויות לעלות עוד ועוד, אבל אתה כל פעם עוצר את עצמך ואומר "בשביל מה לי, טוב לי כך, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", אז אני לא רוצה עוד מכות, ייסורים, בעיות, לחצים, אני רוצה לחיות את החיים שלי ברוגע".

אנחנו עוד נלמד את זה, וכל אחד גם ילמד את זה על עצמו, עד כמה כל אחד ואחד בעצם עושה חשבון לעצמו - כמה אני יכול להוסיף ביגיעה שלי לעומת מה שאני צריך להשיג. כי על כל דבר צריכים לשלם, אז השאלה כמה כל אחד מוכן לשלם. יש כאלה שאומרים, "אני אשכב על הספה וטוב לי, והיתר שירוצו קדימה", ויש כאלה שאומרים, "לא, אנחנו חייבים לרוץ קדימה". במה זה תלוי? רק ברצון לקבל שבנשמה.

תלמיד: אבל מה שאתה מתאר זה חשבון, זה לא צמצום. למדנו שצמצום זה כאשר האדם מאוד משתוקק למשהו ועל אף שרוצה הוא עושה הגבלה על עצמו, ופה אתה מתאר חשבון כביכול.

צמצום זה חשבון, ועוד איזה חשבון.

תלמיד: אז פה הצמצום הוא לטובת עצמי או לטובת הרוחניות?

תמיד לטובת עצמו. בינתיים זה לטובת עצמו, אחר כך נלמד איך לעשות אותו לטובת האחרים.

שאלה: התחלנו את השיעור באות י"ח ובאות הקטנה הזאת בעל הסולם חושף מה זה "חומר", "צורה מלובשת בחומר", "צורה מופשטת" ו"מהות".

כן.

תלמיד: השאלה היא לגבי צורה מופשטת, הוא כותב שכל ספירה בפני עצמה נבחנת לצורה מופשטת אם היא לא נכללת עם בינה ותו"מ?

אנחנו יכולים להגיד כך על כל פרט ופרט, שהוא גם מתחלק לד' הדרגות האלו, וכל אחת מהן גם מתחלקת לד' הדרגות האלה, וכך זה עד אין סוף. בסך הכול אנחנו יכולים לדבר רק על איך להגיע להשיג את ארבע הדרגות האלו ואז יהיה מובן לנו במה מדובר, כי אם לא משיגים, אז קשה לדבר על זה.

תלמיד: דיברת על השפעה כלפי חברים. מתי ההשפעה כלפי חברים היא לא צורה מופשטת?

מתי שתגיע לזה. כשתרגיש את הרצון של החבר כמו את הרצון שלך לפחות במשהו ואז תשפיע אליו, וזה יהיה מורגש בך שאתה ממלא את עצמך ולא אותו.

תלמיד: אבל עדיין זה מורגש בי, הכול בי?

ודאי שבך, לא יכול להיות שתהיה הרגשה במשהו אחר. גם הבורא יהיה מורגש בך.

תלמיד: אז איך זה לא יהיה מורגש כמופשט?

אתה תרגיש את זה כשלך, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו". הכול מורגש בתוך הלב שלך, בתוך הרצון שלך. כתוב ש"לא יהיה לך אל זר", ממש כך.

תלמיד: זו הרגשה פנימית והיא לא מופשטת?

היא לא מופשטת. קשה לנו לדמיין את זה, אבל זה כמו שאימא מרגישה את הילד הקטן, את התינוק, היא מרגישה שהוא עדיין נמצא בה.

תלמיד: היא מרגישה אותו יותר מעצמה. יותר מעצמי זה לא מופשט?

היא מרגישה אותו אפילו יותר מעצמה, וזה מפני שהוא לא נמצא בה. אם הוא היה נמצא בה אז היא לא הייתה מרגישה אותו כמו שהיא מרגישה אותו כשהוא נמצא מחוץ לה. כשהוא מחוץ לה זה נותן לה אפשרות להגדיל את הקשר עימו. כביכול מה יכול להיות, אבל כשהוא יוצא ממנה אז הופעת הריחוק מאפשרת להגדיל, להגביר את הקשר. אנחנו עוד לא יודעים איך להתגבר על המרחק ואיך להגביר את הקשר, אבל ככל שנעשים יותר רחוקים, כך נעשים יותר מקושרים, מרגישים ומבינים על ידי זה שמצמצמים את המרחק.

שאלה: האם החלוקה של העולמות לארבעה חלקים זה אומר שאנחנו צריכים לדאוג לפתח את המסך ולעסוק בהשפעה בכל אחת מהרמות של דומם, צומח, חי ומדבר?

לא. אנחנו צריכים לדאוג רק לבירור איך לפתח את הרגשת הלב שלנו. והלב, החוש הפנימי, הרצון לקבל, כבר יראה לנו את עצמו מחולק לכל מיני רמות, דרגות, אופנים. ואנחנו לא צריכים ללמוד את מה שכתוב כאן ממש בעל פה, את כל ההבחנות שנמצאות בגדר א', ב', ג' וכן הלאה, לא, אלא מה שאנחנו צריכים זה רק להשתדל להרגיש עוד ועוד את החברים בקבוצה כמו שאני מרגיש את עצמי, עד שהם ממש יהיו בליבי, מה שנקרא "חברים עומדים בליבי".

ולא צריך להיות לזה איזה ביטוי חיצון, אבל כל אחד צריך להרגיש באופן הזה את החברים, שהלב שלו ממש מחולק לחברים, ולעצמו לא משאיר כלום, ואין מקום בלב לעצמו אלא רק לחברים, ואם הם נעלמים, אין לו לב. ובדרך כלל כל החברים נמצאים בליבו, ובמצב זה הוא יכול לראות שהוא מתקרב לבורא, משום שעל ידי היחס לחברים הוא מגלה את הבורא שעומד אחריהם. כך הוא מרגיש שהבורא מציג את עצמו, בחיבור עם החברים.

אין חברים, אלא כך היא הופעת הבורא כלפי אדם, זה עוזר לו להתעלות למעלה מהאגו שלו ולעשות בפועל כל מיני פעולות שהן נגד האגו שלו, באופן שהוא יכול להתעלות מעל עצמו ולהתחבר לחברים. ולאחר שמתחבר אליהם ומרגיש שהוא ממש נכלל איתם, נבלע בהם, אז הוא מתחיל להרגיש שבהם נמצא בורא, כמו שכתוב שאחרי החברים עומד הבורא.

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את המצב הזה עוד ועוד, ואז נראה שכך זה באמת בנוי, שכל הבריות האלה לא קיימות, שאלה הם חלקי הלב שלנו, הנשמה שלנו, ועל ידי זה הבורא מאפשר לנו להתקרב אליו. הבורא זה הכל, וכל יתר חלקי הבריאה הם חלקים שלו.

שאלה: כשהוא מקבל וניזון ממדרגה עליונה ממנו, כלומר מרוחניות, האם בבחינה ד' אנחנו לא מקבלים מהסביבה?

אנחנו מקבלים בכל הדרגות ומכולם גם יחד. גם לכל אחד לחוד. כמו שבעל הסולם כותב שכאשר אתה תתקרב לזה ותגלה את זה, תקבל.

שאלה: כתוב שבבחינה ג' בניגוד לקודמותיה האדם מקבל וניזון מבני מינו השווים לו. האם בבחינה ב' שזה תאוות בהמיות, תאוות של מין ומשפחה, זה לא נחשב שהוא מקבל מבני מינו?

כן, אבל למרות זאת זה לא לגמרי שייך לגופו. כאן מדובר על המדרגות שאדם מתעלה מעל האני שלו למשהו, שיש משהו מחוצה לו, נאמר שזו המשפחה, ואומנם שהיא יקרה לו וקרובה אליו אבל הוא מבדיל בינו לבין המשפחה, ובמיוחד כשהרצון לקבל גדל, הפער בין המדרגות האלה גדל. אפשר להשוות את זה לעבר, כאשר לא היה כל כך הבדל ופער בין בני האדם, ואילו היום מתגרשים, מתרחקים, עוזבים, וכל אחד נמצא כמחולק בתוכו להרבה הבחנות.

שאלה: דיברת עכשיו על כך שאני יכול להרגיש את לב כל החברים כמו שאני מרגיש את עצמי, וכשזה קורה האם אני גם ארגיש את הייסורים במחסור שלהם?

אני לא יכול להגיד כך. אתה לא מרגיש את החסרונות שלהם כלפי הבורא, אתה מרגיש עד כמה אתה רוצה להתחבר איתם כדי להתקרב לבורא, כדי שכולנו נתקרב לבורא, אתה רוצה לדחוף אותם לבורא. זה מה שקורה. בשלבים הראשונים אתה לא כל כך מרגיש את הייסורים שלהם, הרוחניים, הגשמיים, אלא עד כמה אתה מעוניין לקרב אותם לבורא. על זה תחשוב.

שאלה: וכשזה קורה, אתה מרגיש את לב החברים, זה הלב הכללי, המשותף?

כן. כן.

שאלה: ובחסרון המשותף הזה של העשירייה יש אפשרות להרגיש את החיסרון של כל העולם, דווקא דרך חיסרון העשירייה?

זה לא לעכשיו.

שאלה: אמרת שהאדם הוא זה שמרגיש אבל למדנו שאנחנו חווים את התענוג בכלים דהשפעה. האם אנחנו מרגישים זאת בלבבות החברים?

אנחנו מרגישים את הכול בתוך הלב. ככל שהלב של כל אחד ואחד מוצא את הקשר עם לבבות החברים, במידה זו הוא מרגיש את האחרים אבל הכול נשאר בתוך ליבו של האדם. אנחנו נגיע לזה, בינתיים אנחנו עוד לא יכולים לאתר איפה נמצא הרגש ואיפה נמצאות ההבחנות. זה קרוב וטוב שאנחנו מנחשים איך זה קורה.

זה טוב, אני מאוד מרוצה שאתם מחטטים ושאתם רוצים להרגיש איפה זה קורה בנו. העיקר כמו שדיברנו בתחילת השיעור, שאני אדאג לדחוף את החברים לבורא. אם כל אחד לא ידאג לעצמו אלא ידאג לדחוף את כל הקבוצה שלו לבורא, אז הוא יתקרב, יתקדם ויגיע למצב שירגיש את הבורא דרך החברים, ואחרת לא.

תלמיד: האם הסיבות המעוררות האלה בסופו של דבר נקראות מסך?

אני לא אוהב שאלות שהן לא לפי מה שלומדים, כי הן מוציאות מהדרך שלנו לכל מיני שבילים אחרים ושם מתבלבלים, והתפיסה שצריכה להיות נכונה ובדרך העיקרית, מתפזרת לכל מיני מקומות שאין בהם לא הוכחות, לא כתובים ולא כלום.

אני נמצא אתכם ומלמד אתכם איך לקרוא את בעל הסולם. תקראו את מה שכתוב ואל תוסיפו לזה כל מיני פילוסופיות או משהו משלכם, לא כדאי. יגיעו כל מיני תוספות מלמעלה עלי ידי זה שנבין מה שכתוב, זה הכי בטוח. הספר לא ניתן לנו כדי שנתחיל לעשות פילוסופיה ותוספות סביב המילים האלה, אלא כדי שנחשוב על מה שיש כאן. לא כדאי לעשות עוד אפרוקסימציות ותוספות כאלו וכאלו.

חכמת הקבלה זו מערכת שכולה שלמה וגמורה, ולכן אם אנחנו סוטים ממה שכתוב אז אנחנו לא נשיג שום דבר טוב. לא תראו באף מקום בחכמת הקבלה המלצות כאלה, זו לא חכמה רגילה שיכולים להתפלפל בה ככל שרוצים ולהוסיף לה עוד ועוד. כאן כדאי לנו להיות דבוקים ככל האפשר למה שהמקובלים כותבים, ואם אין יותר, אז אין יותר, זו לא בעיה, אם אני צריך את זה אז זה יתגלה לי.

אני כל הזמן רואה כאן גישה כמו למדע הרגיל, "ואולי זה ככה ואולי זה ככה" וזה לא כדאי. מה שאנחנו חושבים בדרך כלל לא קורה כי אנחנו בכל זאת חושבים ברצון לקבל, באמונה שבתוך הדעת, ואנחנו עדיין לא נמצאים באמונה למעלה מהדעת וברצון להשפיע.

שאלה: מה זה לדחוף את החברים לבורא, מה אני דוחף בהם?

אני רוצה בליבי לעמוד אחרי כולם ולעזור להם להתקרב לבורא. במה? בזה שאנחנו מתאחדים יותר ויותר. אין פעולה שעל ידה ניתן להתקרב לבורא מלבד בחיבור המתגבר בינינו.

תלמיד: איך אני מרגיש שאני מצליח או לא מצליח לדחוף אותם?

במידה שאתה מסוגל.

תלמיד: אני יכול להרגיש שאני עושה זאת בפועל?

כן, בכך שאתה כל הזמן רוצה בזה, מבקש ומתפלל עבורם.

קריין: אנחנו נמצאים בעמ' 107 בטור ב' אות כ"א שורה "ונתבאר לעיל.."

"ונתבאר לעיל בהקדמה [לספר הזהר] אות מ"ב:

א. שהדוממים, שבעולמות הרוחניים, מכונים בשם "היכלות",

ב. והצומח, מכונה שם בשם "לבושים",

ג. והחי, בשם "מלאכים",

ד. והמדבר, הוא בחינת "נשמות" של האדם, שבאותו עולם,

ה. והע"ס, שבכל עולם, הם האלקיות, עש"ה.

ונשמות האדם, הן המרכז שבכל עולם. והוא ניזון, מכל המציאות הרוחני, שבאותו עולם, כדרך המדבר הגשמי, הניזון מכל המציאות הגשמי שבעוה"ז. באופן:

שבחי"א, שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי, הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם,

ובחי"ב, שהוא מותרות בהמיות, המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחינת המלאכים, אשר שם (ועי' תק"ז תקון ס"ט דף ק"ה שורה ל"ב), שהן הארות רוחניות, מיותרות על מדת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחנים, שנשמתו מתלבשת בהם.

הרי שבחי"א ובחי"ב, מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו, שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים, אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם". כמו שבעולם הזה אנחנו ניזונים מדומם, צומח וחי שנמצאים סביבנו.

"ובחי"ג, שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם, המקבל בעוה"ז מבני מינו". כמו השכלות, כל מיני דעות, לימודים וכן הלאה.

"נמצא, מקבל שם ג"כ מבני מינו, דהיינו מכל הנשמות, הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו". בזמן שהוא חי ונמצא איתם בקשר, אז הוא מקבל מהם, על אף שהוא לא מאכיל בזה את גופו, אלא ניתן לומר שמאכיל את מוחו.

"ובחי"ד של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב"ד לנשמתו.

הרי, שנשמת האדם, שנמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם, מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע, שכל דברי הזהר, בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים, שעוסקים בהם, הן מספירות, הן מנשמות, הן ממלאכים, הן מלבושים, הן מהיכלות", מכל חמש הבחינות.

"אע"פ שעוסקים בהם, כשהם לעצמם, מכל מקום, מחוייב המעיין להשכיל, שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור, שבחינת נשמת האדם אשר שם, מקבלת מהם וניזונה מהם. באופן, שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה, אז תבין ותצליח את דרכיך" והעיקר לא תתבלבל. כלומר אנחנו צריכים ללכת בצורה פשוטה וכמה שאנחנו מקבלים זה תמיד לפי "גובה העיניים" מה שנקרא. ואם אנחנו מדברים על תוספת רוחנית, היא תמיד תגיע אלינו רק מהגברת הקשר בינינו. ככל שהקשר בינינו יהיה בכמות ובאיכות רבה יותר, כך נתקדם בהשגה הרוחנית.

שאלה: מה זה אומר שהנשמות הם החלק הפנימי של העולמות?

יש דומם, צומח, חי, מדבר. החלק הפנימי, דרגת המדבר נמצא בפנים וכל יתר חלקי העולם סובבים אותו, זאת אומרת פועלים לטובתו כדי להגדיל אותו, לעורר אותו להתפתחות. הם תלויים בו והוא תלוי בהם בהתפתחות שלו - ככל שהם לוחצים עליו ומביאים לו אור עליון כדי שיתפתח. ובכמה שהוא מתפתח הוא מתקשר אליהם ומשתמש בהם כבר במסך ואור חוזר כדי לקרב אותם אליו ולהשתמש בהם כמו הבורא. הבורא פועל עליו דרכם כאשר הוא נמצא בנקודה המרכזית ופועל דרכם לבורא - אור ישר ואור חוזר.

שאלה: דברת על חיבור מתגבר בינינו, איך עלינו לעשות זאת כולנו יחד ובכל העולם?

כל יום ויום כל אחד ואחד צריך לחשוב, איך אני היום גורם לעשירייה שלי להיות יותר מגובשת מאתמול. חובה על כל אחד, כי בלי זה אנחנו לא מתקדמים, אנחנו לא מתקרבים לבורא ולא רוכשים שום דבר מהרוחניות שיש לפנינו, לא נעבור לעוד ועוד קטעים בדרך למטרת הבריאה.

תלמיד: האם החיבור בינינו בשיעור הוא משהו מיוחד או העבודה שלנו היא אחרי השיעור?

העבודה שלנו היא גם בשיעור וגם למעלה מהשיעור, מחוץ לשיעור. שאני יוצא מהשיעור לאחר כל מיני התפעלויות אני צריך לקבוע לעצמי עד כמה אני היום פועל בתוך העשירייה. זה לא צריך להיות בדיבור ובאילו מעשים אפילו, אלא שאני דואג לעשירייה שכולנו נהיה עוד ועוד מחוברים יחד בצורה פנימית.

יכול להיות שהם לא ירגישו ולא ישמעו על כך שום דבר, אבל אני פועל בזה. אני פונה לבורא, אני רוצה שכך יקרה, הרצון שלי הוא הקובע. לכן מאוד חשוב במשך היום לחשוב על זה בצורה פנימית. למה הדבר דומה, כמו אימא שנמצאת בעבודה, אבל היא כל הזמן דואגת לתינוק שהיא השאירה בבית.

כך אנחנו צריכים להיות, אף כי אנחנו עסוקים בכל מיני עסקים משך שעות מחוץ לשיעור, עלינו לדאוג - מה קורה עם העשירייה שלי, עד כמה אני רוצה שהם יתקרבו יותר ואני איתם יחד, אני מבקש שאנחנו נתקרב יחד עוד ועוד בינינו עד שנגלה בינינו את הכוח העליון שמצפה לזה.

שאלה: אם אנחנו דוחפים את החברים לכיוון הבורא, משהו נוצר בתוך העשירייה?

כן, איפה עוד יכול להיות משהו מלבד בעשיריה, רק בתוך העשירייה.

שאלה: האם אני צריכה לחלק את הרצונות שלי לארבע הקטגוריות - דומם, צומח, חי, מדבר?

אנחנו לא צריכים לעשות את זאת בצורה מלאכותית, אנחנו נרגיש שכך מתחלקים ומתחברים ומתייצבים התכונות שלי, הרצונות שלי, נעשים כך שאני ארגיש בהם דרגות. בינתיים אני לא יכול לעשות את זה, אין לי עדיין הרגשה ברורה מה יותר ומה פחות ולמה זה, צריכה להיות הארה יותר מורכבת.

שאלה: מדוע בעל הסולם מכנה את הדעת והחכמה רוחניות בסוף אות כ', הרי אנו לומדים שהם שייכים לעולם הזה ונמצאים מתחת לרוחניות?

נכון, אבל כלפי כל מה שיש לנו בעולם הזה הם בכל זאת נקראים "רוחניים" בעולם הזה אנחנו גם אומרים שיש לנו עסקים כביכול רוחניים, כמו: תרבות, חינוך, כל מיני כאלה דברים, בינתיים זה כך.

שאלה: האם כל אדם צריך לעבור את המימוש של כל שלבי התפתחות הרצון ורק אז להגיע לרצון להידמות לבורא?

לא לגמרי, אבל אם אנחנו גומרים בדרגה הראשונה, שזה העולם שבעולם הזה, אם אנחנו גומרים בעולם הזה את הדרגות: דומם, צומח, חי, מדבר ברצונות לקבל והופכים אותם ככל שמסוגלים לרצון להשפיע, אז אנחנו מגיעים לגילוי הבורא.

שאלה: את הלב שלי אני מרגישה, איך אני יכולה להכניס את הלב של החברות שיהיה במקום הלב שלי, איך לאחוז בפעולה הזאת?

על ידי מאמץ ותפילה.

שאלה: מה זאת אומרת לחשוב איך אני מקרבת את החברות לבורא?

פשוט לחשוב, לחפש איך, לבקש מהבורא שייתן עצה.

שאלה: מתוך אילו מעשים של הבורא בנו אנחנו יכולים להכיר אותו?

מתוך ההתעוררויות שלנו אנחנו יכולים להכיר את עבודת הבורא, מה הוא עושה כדי לעורר אותנו ובאיזה צורות ובאילו הבחנות ועד כמה הוא עוד ועוד פועל, הכול כדי שאנחנו עוד קצת נתעורר.

זה דומה למצב שחס ושלום אדם חולה ואנחנו מסתובבים סביבו ורוצים כל פעם לעורר אותו והוא בקושי מגיב, ואם הוא מגיב אז מאוד מעט. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, אנחנו ממש לא מגיבים והבורא כל הזמן לוחץ ורוצה ומעורר אותנו, ואנחנו כל הזמן רוצים לברוח מזה ולהירדם.

שאלה: האם החברות שלי הם כל הלב שלי?

כן, כל החברות שאני צריכה להתקרב ולהתחבר אליהן הם בעצם כל הלב שלי. ואם אני נמצאת עם הבורא בנקודה של הלב, בפנימיות הלב ופועלת כדי לסדר את כול החברות יחד אז הבורא מתגלה במרכז ביניהן.

שאלה: מהי הנקודה המרכזית של העשירייה ואיך מרגישים את המרכז הזה שבו נמצא הבורא?

אי אפשר לדבר על הלבבות שלנו בצורה גיאומטרית או באיזו צורה אחרת. זה פשוט מרכז הרגש המשותף שלנו כך, שאנחנו משתדלים לתאר אותו כמרכז קיים ונצחי שם אנחנו מצפים לגילוי הבורא. אם אנחנו משתוקקים באמת לבורא, אז אנחנו צריכים לבנות קודם כל את נקודת המרכז בינינו כי שם הוא מתגלה.

שאלה: איך להשתמש בהרגשת הריחוק להגברת הקשר?

עליכם להשתדל כל הזמן לראות את עצמכם יותר קרובים ולבדוק האם אתם יותר רחוקים או יותר קרובים. וכך על ידי גיחות כאלו אנחנו באמת נתפוס את הרגש עד כמה אנחנו נמצאים בנטייה להיות בחיבור בנקודה אחת, ששם נמצא הבורא. רק תתארו לעצמכם, אם אתם מתחברות יחד בלב אחד, אז שם אתם כבר מגלים את הבורא.

שאלה: קראתי בספר "תמיד איתי", שכשלמדת את ההקדמה הזו עם הרב"ש אלה היו זמנים מיוחדים שלך איתו, תוכל להסביר מה עלינו לספוג מההקדמה זו?

אני מסביר את זה כל הזמן, הכול תלוי עד כמה אתם מחשיבים זאת.

(סוף השיעור)