שיעור בוקר 17.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 125,

מאמר: "כל התורה היא שם אחד קדוש"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמוד 125, מאמר "כל התורה היא שם אחד קדוש".

בבקשה הרב. נקרא.

כל התורה היא שם אחד קדוש

תשמ"ה - מאמר כ"ב
1984/85 - מאמר 22

"בזהר (שמיני ובהסולם אות א') "רבי יצחק פתח, ואורייתא כולא חד שמא קדישא איהי דקב"ה". ובהסולם, וכל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה, ובאורייתא אתברי עלמא, ובהתורה נברא העולם, שהיתה כלי אומנות שלו לבריאת העולם. ובאות ב' כתוב שם, "ובהתורה נברא האדם. זה שכתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם. שכתוב, לשון רבים. אמר לה, אני ואת נעמיד אותו בעולם, רבי חייא אמר, תורה שבכתב, שהיא ז"א, ותורה שבעל פה, שהיא המלכות, העמידו את האדם".

אנו רואים כאן ג' דברים:

א. שכל התורה היא שם אחד קדוש.

ב. שהעולם נברא בהתורה.

ג. שהאדם נברא בהתורה.

ידוע דרשת חז"ל בראשית, בשביל התורה שנקרא ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית, דענין בריאת העולמות היה בשביל "להטיב לנבראיו", היינו בשביל הנשמות, היינו שהנשמות יקבלו את הטוב והעונג. אם כן שמצד ה' הוא להשפיע. ומה חסר להנבראים, שיקבלו. ולמדנו, שבכדי שתהיה השתוות הצורה, צריכים הנבראים להשיג הכלי, הנקרא "רצון להשפיע".

והיות שהרצון להשפיע אינו מצד הטבע, לכן צריכים לדבר שיתן לו הכח הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וכח הזה, שהתחתון מקבל, שיהיה בידו כח להשפיע, הוא על ידי התורה, משום ש"המאור שבה מחזירו למוטב". נמצא לפי זה, כמו ש"ראשית" הוא "ישראל", כמו כן צריכים ל"התורה", שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, לכן גם התורה נקראת "ראשית", משום שזה בלי זה לא הולך. וידוע מאמר הזהר כי "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא". ולפי הנ"ל הוא, כשישראל משתדלים בתורה, ע"י זה הם זוכים לבחינת "קוב"ה", היינו לבחינת "שמותיו של הקב"ה".

נמצא שיש להבחין ב' ענינים בתורה:

א. המאור התורה, שזה בא כדי להחזירו למוטב, שהוא תיקון הכלים.

ב. להשיג את האור תורה, שהוא בחינת "שמות הקדושים", המכונה בשם "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה". (עין בספר "מתן תורה", דף ס"א).

ולפי זה יוצא, כשאנו לומדים תורה, יש שם להבחין את ב' הענינים הנ"ל:

א. להמשיך בחינת מאור, שיעשה לנו כלים דהשפעה. ובלי מאור התורה, אי אפשר להשיג כלים אלו. אי לזאת, למה הוא מצפה, שישיג שכר עבור לימוד התורה, כל חשקו הוא רק להשיג את הכלי הזו, שנקרא "כלי דהשפעה". וזהו דוקא לאחר שהתחיל בעבודה דלהשפיע, ועשה הרבה מאמצים, שיוכל לעשות מעשים רק בכוונה דלהשפיע. ורק אז הוא יכול להגיע לידי ידיעה, שבחינת הרצון לקבל, שנטבע בו מצד הטבע, אי אפשר לבטלו. ואז מתחיל להבין, שהוא זקוק ל"רחמי שמים", שרק הקב"ה יכול לעזור לו לזכות לכלי דהשפעה. ועזרה זו באה מבחינת "המאור התורה", כנ"ל.

ומשום זה צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם מאיר האור דלהטיב לנבראיו. מה שאין כן אם הוא עוד לא החליט, שצריכים ללכת תמיד בדרך של השפעה, כמו שאמרו חז"ל "כל מעשיך יהיו לשם שמים". וזה נקרא "הכנת הכלים", שיהיו מוכשרים לקבל את השפע עליון, והוא רוצה שעל ידי הלימוד יזכה לכלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבתורה מחזירו למוטב".

ולאחר שכבר זכה לבחינת כלים דהשפעה, אז הוא בא לידי מדרגה הנקראת "השגת התורה", שהיא מבחינת "שמותיו של הקב"ה", הנקרא בלשון הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא".

ובזה נבין מה שכתוב שם בזהר אות ב' "ובאורייתא אתברי בר נש", פירושו, "בתורה נברא האדם". ויש להבין מה הקשר בין "תורה" "להאדם", שנגיד "שהאדם נברא מהתורה". וצריכים להקדים מה שאמרו חז"ל (יבמות ס"א) "וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר, קברי עכו"ם אינן מטמאין באוהל, שנאמר "ואתן אתם צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם".

וצריכים לדעת מהו "בחינת אדם", היינו איזה דרגה הוא אדם, שאין העכו"ם יכולים להיקרא בשם "אדם". הנה חז"ל אמרו על הפסוק (ברכות רבי ע"ב) "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא", "מאי כי זה כל האדם". אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה "כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה".

נמצא, שהאדם נקרא מי שיש בו יראת שמים. והיות שהאדם נברא עם יצר הרע, שהוא מרחק אותו מיראת שמים, אם כן מהי העצה, שנוכל לומר, שע"י זה הוא יזכה "ליראת שמים". על זה באה התשובה, שעל ידי תורה הוא יוכל לנצח את היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". ולפי זה יכולים לפרש "שהאדם נברא ע"י התורה", כי הסיבה שיכולה לצאת בחינת "אדם" כנ"ל, היא דוקא ע"י תורה. וזה פירוש "ובהתורה נברא האדם".

ועל דרך זה יש לפרש מה שכתב שם בזה"ק "ובאורייתא נברא העולם". גם זה קשה להבין, איזה קשר יש מהתורה, שהיא דבר רוחני, והתורה, נקראת "שמותיו של הקב"ה". ואיך נמשך ממנה עולם הגשמי. ולפי הנ"ל ניחא, שהכוונה היא "שהעולם נברא", הכוונה על עולם ומלואו, שפירושו עולם שבו נמצאות הנשמות, שמטרת הבריאה היתה "להטיב לנבראיו", להנשמות, שהנבראים יקבלו טוב ועונג, והיות שבריאת העולם הכוונה להרצון לקבל, ובכדי שתהיה "השתוות הצורה" מענף להשורש, כידוע, היה הצמצום, שפירושו הסתר להיעלם שלא יהיה נגלה האור העליון, שהוא בחינת טוב ועונג.

אם כן איך אפשר לקיום העולם, שיכלו לקבל ולא ימותו, כדוגמת שהיתה בשבירת הכלים, שנשברו ומתו מטעם שלא יכלו לכוון בעל מנת להשפיע. אלא ע"י התורה "שהמאור שבה מחזירו למוטב" יקבלו כלים דהשפעה, שבכלים אלו יכולים לקבל שפע ועונג ויתקיים מטעם שהם יוכלו לקבל בעמ"נ להשפיע.

וזה הפירוש "ובאורייתא נברא העולם". שבריאת העולם, שהיתה מטעם "להטיב לנבראיו" היה תיכף על כוונת לשם שמים. וזהו ע"י התורה. היוצא מכל הנ"ל, שאנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע.

זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. היינו, שכל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.

והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".

וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה.

ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה". היינו אם הוא זוכה, הוא מקבל ע"י זה עליה. ואם לא (זוכה), הוא מקבל ע"י זה ירידה ברוחניות. וסדר הירידות הוא לאט לאט, כל אחד לפי סדר שלו. ובדרך כלל האדם בא לידי שכחה, היינו ששוכח שיש בכלל ענין עבודה, שצריכים להשתוקק "לדביקות ה'", אלא כל המרץ שהיה לו נכנס בדברים גשמיים, היינו שאז הוא מוצא יותר טעם בדברים גשמיים.

היינו, שבזמן שהיה קשר עם עבודת ה', היה קצת מרוחק מדברים גשמיים. זאת אומרת שלא היו (דברים גשמיים) מקבלים אצלו ערך, שיש להתחשב עמהם. מה שאין כן בזמן שמתחיל להתרחק מהעבודה, אז כל דבר גשמי, שהיה בעיניו לדבר בלתי חשוב, מקבל אצלו צורה חשובה, עד כדי כך, שדבר הכי קטן נעשה לו למפריע גדול, ועושה לו מחסום באמצע הדרך, ולא יכול ללכת קדימה.

ולפעמים בזמן הירידה שקבל, הוא כן נזכר שיש ענין עבודה רוחניות, אז כשנזכר מזה, הוא בא לידי עצבות, שעצבות זאת מביאה לו שהוא רוצה רק לישון. פירוש, שהוא רוצה לסלק את עצמו מהמצב שבו הוא נמצא, והוא חושב שע"י שינה הוא ישכח מכל המצבים שלו. ולפעמים הוא בא לידי יאוש בכלל, היינו שאומר, אני לא רואה אצלי שום התקדמות, אלא להיפך, היינו כל כמה שאני משקיע כוחות, והייתי צריך להתקדם קצת, לפי הכוחות שאני עשיתי עבור להשיג משהו רוחניות, ואני רואה שכל פעם אני הולך אחורה, ובטח דבר עבודה באופן זה, היינו עבודה דלהשפיע, הוא לא בשבילי, משום שאני לא מוכשר לזה.

בדרך כלל אומרים "משום שאני חלש אופי, אין בי הכח שאני אוכל להתגבר על הרצונות שלי". ולפעמים הוא נעשה יותר חכם ואומר "בכלל אני לא רואה מי הוא שכן זכה למשהו ברוחניות". אז אחרי כל הווכוחים שיש לו עם הגוף שלו, והגוף נותן לו להבין, איך שהוא מדבר כל כך בצדק מאה אחוז, וזה מביא לו מצב, שהוא רוצה לברוח מהמערכה ושוב להכנס לעולם הגשמי כמו הכלל, ולא יהיה יותר חכם מהכלל כולו, אלא ללכת עם התלם של הכלל. ובעיקר, שהוא בטוח, שמה שהוא החליט לא יכול להיות אחרת.

ומה עושה הבורא יתברך. לאחר שכבר (אדם) שכח הכל, פתאום הוא מקבל איזה התעוררות מהשי"ת ומתחילה שוב לפעפע בלבו השתוקקות לרוחניות, ומתחיל שוב לעבוד בהתמדה, וכח הבטחון עובד בקרבו, כאילו שבטח יזכה להתקרבות ה', ושוכח כל ההחלטות שעשה בדעתו צלולה ובחשבון מדויק עד כי כך שהיה כבר "מתחרט על הראשונות", זאת אומרת, שלבו היה מצטער על מה שנכנס מלכתחילה לבוץ כזה, הנקרא "עבודה דלהשפיע", והוא היה בטוח שהחשבון שלו הוא מאה אחוז צודק, אבל "האתערותא דלעילא" שקבל עכשיו, היא משכיחה לו הכל.

והטעם הוא, כי כן סדר העבודה האמיתית, שרוצים להראות מלמעלה, שהאדם הוא "אין ואפס" עם כל השכל שלו, אלא אם יבקש מה' שהוא יעזור לו, ואם זה יהיה באמת, היינו שיודע בברור, שאין שום אפשרות שהאדם תהיה לו היכולת לצאת מהמצב שבו הוא נמצא תחת שליטת אהבת עצמית, המכונה "גלות מצרים", שזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא.

אבל אם האדם רק אומר ולא מרגיש מאה אחוז שאין בידו לעזור משהו, אז האין התקרבות אמיתית באה מלמעלה, אלא אז חוזר חלילה, כמו שהיה מקודם, היינו שעוד הפעם באות לו מחשבות ורצונות מהגוף, ושוב מתחיל ועוד הפעם הווכוחים הקודמים, ושוב בא לידי המצבים הנ"ל, ושוב מחליט שהיה בורח מהמערכה, כנ"ל, ושוב בא לידי החלטה כנ"ל. ושוב אח"כ באה לו מלמעלה איזו התעוררות, שזה נקרא "קריאה", שקוראים אותו ורוצים שוב לקרב אותו לה'. ואם אז גם כן אינו משתדל בההזדמנות שנותנים לו, אז חוזר חלילה אותו הסדר כמו שהיה לפני המצב הזה כנ"ל.

וכעין זה מצאנו בזהר (תזריע ובהסולם אות ו') "רחוק מפנינים מכרה", מקחה היה צריך לומר, דהיינו שקשה לקנותה יותר מפנינים, מהו שאומר "מכרה". ומשיב, אלא כל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים, כמו שאתה אומר "ויעזבו בני ישראל את ה', וימכור אותם ביד סיסרא". ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה להם חלק בהם. וזה שכתוב "ורחוק מפנינים מכרה".

אי לזאת לא להתבהל מה שהגוף לפעמים הוא מראה צבעים שחורים, אלא שצריכים תמיד להתחזק למעלה מהדעת ולא לשמוע לעצת הגוף, מה שהוא מספר לנו דברי פירוד מהקדושה, אלא להתגבר בתפילה אמיתית, ובטח ניוושע לצאת משעבוד שליטת מצריים ולזכות להגאולה."

שאלה: האם הוויכוחים האלה יהיו לאורך כל הדרך?

כן, יהיו יותר.

תלמיד: אני מרגיש שככל שאנחנו נכנסים קדימה, לעומק, זה בעצם לגלות את התורה.

כן, כך מגלים את התורה, מגלים את הבורא, מגלים את כל הבריאה, את הקשר בין חלקי הבריאה.

שאלה: רב"ש אומר שבכל פעם שאני נמצא במצב עלייה כביכול, בהרגשה טובה יותר, אני צריך לעשות כל מה שאני יכול. למה הכוונה?

לזהות את הבורא בכל מצב שאתה זוכה להרגשה חדשה.

שאלה: רב"ש מתאר פה מצב של עליות וירידות ובסוף הוא אומר "ואם אז גם כן אינו משתדל בההזדמנות שנותנים לו". מה זה אומר להשתדל בהזדמנות שנותנים לי?

להשתדל לגלות את הבורא שמייצב לך את כל הזדמנויות שאתה מרגיש שעוברות עליך ולהמשיך הלאה.

תלמיד: קיבלתי הזדמנות, קיבלתי עלייה, אני רוצה עכשיו להתחבר לחברים. מה אני צריך לעשות כדי לתפוס את ההזדמנות ולא לפספס אותה, מה זה אומר לגלות את הבורא?

זה מה שאתה צריך לברר, מה זה נקרא לגלות את הבורא.

תלמיד: האם בכל פעם שיש לאדם עלייה הוא בעצם מקבל הזדמנות לגלות את הבורא?

כן.

תלמיד: אפשר אולי לפתוח קצת מה נקרא לגלות את הבורא?

זה הכוח שמייצב לך את כל המציאות. אם תפסת את המציאות ותפסת במשהו שזה קשור לכוח העליון, שהוא מייעץ לך, מייצב לך את הדבר הנוכחי, אז אתה צריך להשתדל לגלות בו את הכוח עצמו שהוא הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, בכל עלייה האדם צריך להשתדל לקבוע אין עוד מלבדו וטוב ומטיב וזה נקרא אצלנו לגלות את הבורא?

כן.

שאלה: רב"ש כותב בסוף המאמר "אי לזאת לא להתבהל מה שהגוף לפעמים הוא מראה צבעים שחורים, אלא שצריכים תמיד להתחזק למעלה מהדעת ולא לשמוע לעצת הגוף, מה שהוא מספר לנו דברי פירוד מהקדושה". הגוף מספר לנו דברי פירוד מהקדושה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הגוף הוא נגד האדם?

אי אפשר להגיד שהוא בעד או נגד, כי "כל עצמותי תאמרנה", כלומר שכל חלקי הגוף הם בעד או נגד או כאילו נטרלים, וכל פעם הם מתחלפים, הכול כדי להביא לך כל מיני שינויים בתפיסה.

תלמיד: רב"ש כותב גם לפני זה באחת הפסקאות, ש"אם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע.". כאילו היצר הרע והגוף הם ממש עזר כנגדו.

כן.

תלמיד: זו ממש מקפצה. ככל שהוא מרגיש יותר פירוד, כך הוא יכול לעלות יותר למעלה.

ודאי.

תלמיד: זה מדהים.

ככה זה.

תלמיד: צריך לברך על היצר הרע שמתגלה.

נכון, כך כתוב.

שאלה: רב"ש מסביר פה שרוצים להראות לאדם שהוא "אין ואפס" בכל התהליך הזה, ושהוא צריך לבקש מה' שיעזור לו. אבל אם לא יוצאת תפילה מה עושים?

ממשיכים עד שיוצאת תפילה כזאת שכבר תהיה באותו כיוון עם התגלות האלוהות.

תלמיד: בכל זאת איזה כלים יש לאדם כדי להתמודד?

כל מה שיש לאדם, מאיפה אדם יודע? הוא צריך להשתוקק לגלות את כל מה שיש בו כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: יש איזו פעולה שהאדם יכול לעשות בידיים וברגליים במצב כזה?

לא, רק בקשר עם החברים.

שאלה: רב"ש כותב "אם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע.".

הרבה פעמים רב"ש כותב לא להיכנס לוויכוח עם יצר הרע. מתי אנחנו עובדים עם יצר הרע ומתי אנחנו נמנעים מלהיכנס עימו לוויכוח?

לשמוע את היצר הרע זה לא נקרא להיכנס עימו לוויכוח, זה לשמוע. אחרי שאתה שומע, אז אתה יכול להיכנס לוויכוח או לא. כאן זה כבר עניין של העבודה, של התגובה שלך.

תלמיד: איך אתה שומע את היצר הרע ולא נכנס איתו לוויכוח, לא נגרר אחריו? הרי הוא מפתה אותך.

הוא פועל מכל מידי צדדים, מכל הנקודות, ובהתאם לזה כך האדם צריך להיות. האדם צריך להתייחס לכל מה שהוא מרגיש, בעד או נגד, כך שהוא משתדל לחבר כל הדברים האלה להתקרבות לדרך.

תלמיד: בהמשך רב"ש כותב טקסט מאוד יפה, "פתאום הוא מקבל איזה התעוררות מהשי"ת ומתחילה שוב לפעפע בלבו השתוקקות לרוחניות, ומתחיל שוב לעבוד בהתמדה, וכח הבטחון עובד בקרבו, כאילו שבטח יזכה להתקרבות ה'". מה זה המצב הזה "לפעפע בליבו השתוקקות לרוחניות"?

הוא מרגיש שעל אף כל התנאים וכל ההבחנות שהוא מרגיש, הלב זה מקום ההרגשה, הוא לא מסכים להישאר כך, אלא ממשיך וממשיך עוד יותר ועוד יותר להיכנס לעומק ההרגשה.

תלמיד: מה התנאי הקודם לכך שהאדם יקבל פתאום התעוררות מה' יתברך, חיות מחודשת?

כנראה שיש לו תנאים לגלות את ההתעוררות הזאת, כי יש לו קשר עם החברים, יש לו עבודה בקבוצה, יש לו קביעות באיזשהו מצב שהוא משתתף בעבודה משותפת בקבוצה, ולכן בהתאם לזה הוא מקבל דחף.

שאלה: איך מעלים מחשבות זרות למעלה מהדעת?

אנחנו לא צריכים להעלות מחשבות זרות למעלה מהדעת, אלא אנחנו מתעלים מעליהן, אנחנו לא רוצים להיות קשורים אליהן, אנחנו רוצים להתעלות מעליהן וכך מטפלים בהן.

שאלה: האדם צריך לזהות שמאחורי הכול נמצא אין עוד מלבדו.

כן.

תלמיד: האם הוא מגלה שגם מאחורי החברים נמצא הבורא, וחוץ מבורא אין כלום, או שהוא מגלה אותם כחלקי נשמתו?

זה אותו דבר, בסופו של דבר הכול מתחבר למערכת אחת.

תלמיד: איפה פה אני משפיע לבורא?

בזה שאתה רוצה לראות את כל חלקי הבריאה סביבך, שכולם מסודרים כדי שאתה תגלה את הבורא בצורה השלמה.

שאלה: מחשבות זרות הן מחשבות נגד המטרה או מחשבות שלא שייכות למטרה?

מחשבות זרות הן מחשבות שלא שייכות בדיוק להתקדמות לבורא.

שאלה: מהם שמות הבורא?

שמות הבורא הם המדרגות שמהן בא המאור המחזיר למוטב, המאור המתקן, הממלא, זה נקרא שמות הבורא.

תלמיד: יש הבדל ספציפי ביניהם, יש סדר לגלוי השמות?

כן, ודאי.

תלמיד: אני לא מבין מה לעשות עם האותיות.

לא להשתגע, לאט לאט יגלו לך מה שאתה מרגיש.

שאלה: היצר הרע בא לאדם, יש אחד שזוכה להשתמש בו לעלייה, ויש רשעים שנכשלים בם?

כן.

תלמיד: כל העליות והירידות האלה בסופו של דבר מביאות את האדם לתוצאה הרצויה, שרק הבורא יכול לעזור במאה אחוז?

כן.

תלמיד: זה כל התיקון?

כן, אבל השאלה היא עד כמה האדם משתתף בכל התיקונים האלו.

תלמיד: אז על ידי המנוע הזה שעובד, שאנחנו עובדים ופועלים ועושים כל מיני עצות של מקובלים, אנחנו רוצים להגיע לתוצאה הרצויה כמו במצריים ש"אני ולא אחר" מוציא אתכם משם? אנחנו רוצים להגיע להכרה הזאת?

כן.

תלמיד: האם החטא הוא בזה שאני לא מכיר בכך שרק הבורא יכול לעשות ומרגיש במשהו שאני הוא העושה?

כן.

תלמיד: ומה עוזר לנו להגיע להכרה כזאת בסביבה, בעשירייה?

מכל הכיוונים הם מוכנים לכוון אותך לבורא.

תלמיד: בבקשה? בתפילה?

כן.

שאלה: מה זה אומר "עד כמה האדם משתתף בתיקון"?

ככל שהוא קשור לסביבה, כך הוא נעשה יותר מוכן, חד בבירור של מה הוא מקבל מהסביבה, וכך מגיב, ובהתאם לכך הכוח וקצב ההתקדמות שלו עולה.

שאלה: האם בכל פעולה ופעולה שאני עושה אני צריך לבקש עזרה מהבורא?

כן.

תלמיד: האם ההבדל בין עולם האמת לעולם השקר, זה ההבדל בין לבקש בכל פעולה את עזרת הבורא, לבין לא מבקש את העזרה ולחשוב שזה אני ולשייך הכול לעצמי? זה עולם השקר?

כן.

שאלה: המאמר נקרא "כל התורה היא שם אחד קדוש", מה זה "שם אחד קדוש" בעשירייה ואיך אנחנו משיגים אותו?

"שם אחד קדוש" זה אומר שאנחנו משיגים את הכלי של העשירייה ומביאים אותו למצב שהוא מתמלא באור, וכך כל פעם אנחנו מתעלים בכלי הזה ובאור שממלא אותו עוד ועוד, זה התהליך שאנחנו עוברים.

תלמיד: אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את השם הקדוש?

לגלות את הכלי שלנו ולהשתדל להביא אותו למצב שיתמלא באור.

שאלה: אנחנו יודעים שכל מה שנשאר לנו זה לבקש מהבורא, אז למה אנחנו מעדיפים את הגשמיות ולא נמצאים בבקשה כל היום?

תשאל את עצמך.

תלמיד: אז מה יכול לעזור לנו לבקש כל היום?

שבצורה מלאכותית כל אחד יתחיל להעלות את האחרים למצב שאנחנו יכולים להתקדם רק על ידי גילוי הבורא בנו.

שאלה: מהי התורה?

"תורה" אלו אותם האורות שמגיעים אלינו ומכוונים אותנו לגילוי המדרגה הבאה.

שאלה: מה זאת אומרת שהעולם נברא עם התורה?

"תורה" היא האור העליון שמגיע מהבורא ואנחנו צריכים לבנות כלים כדי לגלות את האור העליון הזה לפי הכלים שלנו, להבין, להרגיש ולחבר אותו בחזרה לאור אין סוף.

שאלה: בטקסט היה כתוב "רבי חייא אמר, תורה שבכתב, שהיא ז"א, ותורה שבעל פה, שהיא המלכות", מה ההבדל בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה?

"תורה שבכתב" היא התורה בעצמה ו"תורה שבעל פה" היא מה שאנחנו מגלים בהדרגה לפי הכלים שלנו, לפי הפה.

שאלה: כתוב "והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך" שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך." איך לקחת חלק מכלי קבלה ולהכניס אותו לכלי דהשפעה, מה צריך לעשות?

אתה מרגיש את הרצון לקבל שלך, ואתה מרגיש שבאיזה חלק ממנו אתה יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע. באותו רצון לקבל אתה עושה חשבון של הכוחות שלך, מצבים, למה אתה רוצה להגיע, לאיזה מצב, לאיזו דרגה, ואז יוצא לך שאתה מעלה את הכלי שלך לדרגה כזאת שהוא יכול להתקשר עם האור העליון, ולהיות כרוך עימו, מחובר, בצורה הדדית. כך אתה מעלה את הכלי על ידי האור ויחד אלה שנמצאים בדרגה כבר יותר עליונה, זה נקרא שאתה הגעת לאיחוד הבורא עם הנברא.

שאלה: אנחנו רואים שמאחורי הכול נמצא אין עוד מלבדו, משייכים הכול אליו. מה זה זעיר אנפין ומלכות?

ודאי שאחרי הכול נמצא רק הבורא. אנחנו כנבראים צריכים להגיע למצב שאנחנו מגלים אותו, ובגילוי שלו אנחנו - באיזה סדר - מתקרבים אליו ומזדהים עימו, פעם נגד, פעם בעד, יותר, ויותר ויותר, וכך אנחנו מגלים את הבורא ואת עצמנו לעומת הבורא.

שאלה: האם הוא מדבר במאמר, על הפרעות בקשר עם החברים או על הפרעה של כל מיני רצונות גשמיים שסוחפים אותך ואתה בכלל שוכח שיש חברים?

גם זה וגם זה. אבל שני סוגי הרצונות האלה הם בעצם מושכים אותך מהדרך.

תלמיד: מה זה לעשות התגברות בכל אחד מהרצונות האלה ולהכניס את זה לתוך השפעה?

לבדוק כל רצון ורצון כמה הוא מכוון אותך למטרת הבריאה. ואם לא, איך אתה יכול לראות אותו כעוזר ומפריע וכך תתקדם. יש מיון ויש תיקון.

תלמיד: זאת אומרת, כך או כך אני יכול למצוא ברצון הזה או להשתמש בו או שאני יכול להגיד שהוא מכוון אותי בצורה הפוכה.

כן.

תלמיד: בסוף הוא כותב שיש "דבקות שלמה בתורה". מה זה דבקות שלמה בתורה?

דבקות שלמה בתורה שאתה משתמש בכל האור המחזיר למוטב, שנקרא "תורה", ועל ידו אתה מגיע למצב שאתה ממש מזדהה עם האור העליון ובונה כלים לקבלת האור העליון.

תלמיד: אבל איפה אני יכול למצוא את התורה שאני יכול להידבק בה, איפה האור העליון שאני יכול להידבק בו?

במידה שאתה משתוקק למדרגה יותר עליונה, אתה מבקש להיות דבוק בה, אתה מבקש להתחבר עימה, להיות בה, בהתאם לזה אתה מתחיל להרגיש שאתה מקבל ממנה כוחות.

תלמיד: ההשתוקקות הזאת, האם היא מתבטאת בתפילה או במה?

גם בתפילה. בתפילה, בפעולות, בבקשות, כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שאדם צריך לגלות שהכול בא מהבורא, זה התיקון שלו.

כן.

תלמיד: מה בתיקון הזה עושה אותו שותף של הבורא?

בכוונה. הבורא נותן לו הפרעות והאדם מקבל את ההפרעות האלה כדי לבנות את המדרגה הבאה, אז כבר שותף. שותף זה לא על ידי שעובדים ממש יחד. שותפות זה שכל אחד מוסיף מעצמו, אבל לבניית מדרגה הבאה - המשותפת.

תלמיד: האם יש משהו שהנברא מקבל בלי שהוא מבקש?

יש גם כאלו, כן, שהבורא מעורר אותו.

שאלה: הוא כותב - "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים". איזו סוג, כוון התגברות כן מצטרפת לחשבון?

מה שמתאים לאותו חסרון שאדם גילה או שגילו לאדם קודם. ועכשיו הוא מגלה כוחות כדי להשתמש בחיסרון הזה בצורה נכונה.

תלמיד: איך אדם בודק את ההתגברויות שהוא עושה, נכון או לא נכון? אולי הוא חושב שהוא עושה התגברות אבל זה לא כל כך לכיוון.

יכול להיות. אז הוא לומד שההתגברות הזאת לא הייתה בדיוק נכונה ובדיוק מתאימה לדרגה שלו וכן הלאה.

תלמיד: וגם הוא כותב, שהם צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלימוד, מה המטרה שלו מלימוד התורה.

כן זו שאלה כללית.

תלמיד: איך הרגשת החיבור משפיעה או עושה שינוי, במה האדם דורש מהלימוד?

זה תלוי עם איזו דרישה, עם איזו בקשה הוא מגיע לבורא.

תלמיד: אולי הדרישה שלו בזמן הלימוד זה להגיע לדרישה נכונה. אז איך הוא תלוי בחיבור, כדי להגיע לדרישה נכונה כתוצאה מהלימוד שהוא נמצא בו עכשיו?

שזה הכול בא כתוצאה מהחיבור. אתה אומר שהוא מבקש, אז הוא מתפלל, ויש לו בקשה, יש לו חיסרון, והוא מבקש לקבל בחיסרון הזה הבנה, איך להשתתף נכון עם המצב הנוכחי.

שאלה: הוא כותב "וסדר הירידות הוא לאט לאט,". מה זה לאט לאט, לפי סדר המדרגות?

בהדרגה.

תלמיד: הוא נותן דוגמה, "שיש בא לידי שכחה," "אלא כל המרץ שהיה לו נכנס בדברים גשמיים," והפןך "שהוא רוצה רק לישון." אז איך לעבוד במצבים האלו שאדם רוצה רק לישון?

רק לישון?

תלמיד: כן.

שיישן.

תלמיד: עד שלא יהיה לו כוח להמשיך לישון?

כן.

תלמיד: ומה התרופה שהוא רואה, "אלא כל המרץ שהיה לו נכנס בדברים גשמיים," או הפוך, אותו דבר צריך ליפול?

האדם צריך לבדוק את עצמו עם תכלית הבריאה שהוא חלק ממנה, ואז לראות אם הוא הולך בהתאם לזה או לא, אם הוא מתקרב לתכלית הבריאה או לא, וכך הוא יראה עם עצמו מה לעשות.

תלמיד: הוא נותן את המצבים ואומר שצריך להתגבר. מה זה התגברות, זה ביד האדם להתגבר כשהוא מרגיש את המצב הזה, או המצב הזה?

כן בוודאי שבידי האדם, זה מה שהאדם חייב לעשות.

שאלה: מה זה אומר שאדם מזדהה עם האור העליון?

שהוא מבין שהאור העליון מגיע לתקן אותו, ובונה כל מיני מצבים חדשים שהם מצבי העלייה. ודאי שהאדם רואה את מצבי העלייה לפניו כמו איזה מכשול, כי זו עלייה. ואז הוא מחפש על ידי איזה כוחות הוא יכול ללכת עם ההזמנה הזאת שעכשיו נמצאת לפניו.

תלמיד: ומה פה ההזדהות?

ההזדהות היא בזה שהוא רואה שזו הזמנה מצד הבורא, הכוח העליון מזמין אותו אליו, להתקרב, להתחבר.

שאלה: יש מטרת הבריאה ותיקון הבריאה ושני הדברים נוגדים אחד את השני. איך אנחנו צריכים ליישב בין הניגודים האלה בלימוד הרוחניות שלנו?

צריכים לברר בדיוק מתי להשתמש גם באחד וגם בשני, ללא שניהם אנחנו לא יכולים להתקדם. עלינו לברר כשמטרת הבריאה תהיה לפנינו כמטרה, ותיקון הבריאה לגבש, לקבץ את כל הכוחות, ההבנות ולהשתמש בהם כדי להתקדם הלאה, לתכלית הבריאה.

תלמיד: אנחנו לומדים, שבלי שני הניגודים האלה אי אפשר להתקדם.

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים לעשות בירור מי קודם למי, תיקון הבריאה או מטרת הבריאה?

לא. בהתחלה אנחנו צריכים לברר את מטרת הבריאה, כי בלי המטרה אנחנו לא יודעים לעשות צעד אחד קדימה. ואחרי שאנחנו קובעים שמטרת הבריאה זה הדבקות השלמה, אז כלפי הדבקות הזאת אנחנו יכולים לברר באיזה צעדים אנחנו יכולים להתקרב לזה, וזה כבר דרך לתיקון השלם, שהיא מטרת הבריאה, ואנחנו מתחילים לעבוד.

שאלה: אמרת שמצבים לא נעימים זו הזמנה שהבורא מזמין אותך אליו. האם במצבים של פחד, כשאתה בכל זאת מצליח להחזיק בבורא, וביחד עם זה גם מרגיש את הפחד, זה נקרא להשפיע לבורא?

עוד לא, כי המטרה שלך איך לצאת מהחרדה.

תלמיד: וכשממשיכים להחזיק בבורא וממשיכים לפעול למרות החרדה, זה מתקן את המצב, הבורא מתקן לך את אותו מצב?

כן, אז אתה מתעלה מעל החרדה ונדבק בבורא.

תלמיד: ואז הוא מתקן את אותו מצב, אותו רצון?

אתה תיקנת אותו, שבזכות החרדה אתה יותר דבוק בבורא.

שאלה: מה זה אומר להתעלות מעל החרדה, איך אתה מתעלה מעל החרדה? חרדה זו הרגשה.

חרדה היא הרגשה והיא משתנה בהתאם לכמה שאני דבוק בבורא.

תלמיד: אבל איך אתה קופץ ממצב שממלאת אותך הרגשה של חרדה, למצב שאתה דבוק, הרגש הרי מציף?

כשאין לך יותר חוץ מהרגש הזה?

תלמיד: אחרת זאת לא חרדה, מה זה חרדה.

בכל זאת יש לך אורות. חוץ מהפנימיים, שממלאים אותך ומכניסים אותך לסטרס כזה, אז יש לך גם עוד אורות שנמצאים כמקיפים, שבאים והולכים, ואתה יכול גם למשוך אותם. זה כל העניין, שאתה בונה לעצמך את העתיד שלך. העיקר מה שאתה מחליט בזמנים קריטיים כאלו.

שאלה: הרב"ש כותב, "התגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה."

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין התגברות לתיקון? אני חשבתי שהתיאור של מה שרב"ש כותב זה תיקון.

זה תיקון.

שאלה: תיקון והתגברות זה אותו דבר בשבילנו?

כן, הכול תיקונים.

שאלה: רב"ש רושם במאמר, שצריך להגיע להרגשה שמאה אחוז אי אפשר לעשות כלום, אחרת אין עזרה מלמעלה. איך מגיעים להרגשה כזאת, שמאה אחוז אתה לא יכול לעשות כלום?

על ידי הניסיון, על ידי כך שאדם מנסה, ורואה שבאמת, אם הוא לא מקבל עזרה מלמעלה הוא לא מצליח.

תלמיד: וצריך להתפלל כדי להגיע להרגשה כזאת?

כן, צריך להתחנן.

שאלה: מה אני יכול לעשות למען החברים שלי כדי שיקבלו מפה לפה ממך?

צריך להתפלל. אני לא חושב שזה צריך להיות ממני לדוגמה. אנחנו צריכים להיות קשורים כולנו בפה אחד, שתהיה לנו תפילה חזקה, טובה.

תלמיד: אתה כל כך גדול, יש לך קשר למרכז הבריאה. תסתכל על החברים שלי הם יושבים מולך כבר כמה שנים, הם רוצים לעשות טוב עם כל הטוב שקיבלת מרב"ש. יש לך רחמים אינסופיים, לָמה הם לא מקבלים עכשיו ממך? אתה כל כך גדול, אתה יודע בדיוק מה הכי טוב בשביל כולם.

אני נותן לכם מקסימום כמה שאני מסוגל לתת, כדי שאני לא אקלקל אתכם. מי שמסכים נשאר וממשיך. ויש הבדל בין מה שלמדנו לפני חצי שנה לבין עכשיו, יותר מזה אני לא יכול לפתוח, כי זה לא בריא, הכול צריך להיות לפי הכלים. לָמה אנחנו מתקדמים בקצב כזה? גם בעל הסולם חשב על זה וכתב על זה, הוא לא היה יכול לעשות יותר ממה שהוא עשה, מי אני לעומתו, אבל במה שהוא מרגיש וגם עד כמה הוא סבל, אבל הוא לא היה יכול יותר לפתוח את עצמו.

זה שיושבים והזמן עובר, ולא יכולים להגיע לתכלית, אני לא מכיר את כל התכניות של הבורא, אבל זה מה שקורה בינתיים. אני הייתי יותר מעשר, שלוש עשרה שנה אחרונות, ליד רב"ש, זה מה שלמדתי. מה לעשות? זה מה שקיבלתי, זה מה שאני מוכן לתת עד הסוף כל מה שיש לי, אבל לא יותר מזה.

תלמיד: עבור עצמי אני צריך סבלנות, לשבת ולהמשיך בתפילה, לבקש עבור החברים, אבל אני צריך סבלנות כלפי החברים, אני רוצה שהם יקבלו את זה עכשיו.

כן.

תלמיד: אבל בלי סבלנות לחברים.

אתה יכול לפנות לבורא ולדרוש, לצעוק ממש בכוח, שהבורא יטפל בחברים יותר. את זה אתה יכול.

שאלה: דיברת על כל הזמן לחזור למטרת הבריאה. האם אפשר להביא את זה לידי הרגל, והאם זה יהיה הרגל נכון?

אנחנו צריכים לחבר את כולנו יחד ולחבר את כול התפילות שלנו לתפילה אחת, ובתפילה הזאת להשתדל לבצע, לממש, את כל הדרישות שלנו מעמקי ליבנו.

תלמיד: כמעט כמו שברוך שאל. אני עושה מה שאני צריך לזכור למטרת הבריאה. בשביל מה אני עושה מה אני עושה גם בגשמיות? "טוב שהגעתי לשיעור", וכל הזמן לעורר את זה בי. האם אפשר להגיע למצב שאני אהיה באופן קבוע, שאני אף פעם לא אשכח מזה? שזה יהיה כמו הרגל?

אני לא חושב שכדאי לעשות מזה הרגל. צריכים לעשות מזה דווקא כל פעם עבודה חדשה.

תלמיד: כן. כי זה מיד מעורר שאלות. למה? בשביל מה? שאלות פרעה. ומיד יש נקודת הבחירה. זה לא סתם כמו משהו דתי. ושתהיה עבודה.

אז מה השאלה?

שאלה: האם זה אפשרי? ודבר שני, אתה מבין שכל פעם יהיו לך שאלות פרעה. צריך עוד להתמודד איתן איכשהו.

זה מה שהבורא, הייתי אומר, אותו פרעה, שמביא לך את השכל, ודורש ממך לשאול את עצמך ואת כולם. אין כאן מה לעשות. רק להמשיך. פשוט מאוד, להמשיך ביתר קפדנות.

תלמיד: כתוב שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו.

כן.

תלמיד: ועכשיו, דיברת עם החברים שהמטרה היא דבקות בבורא.

זה אותו דבר.

תלמיד: איך.

כשמשיגים את מטרת הבריאה, להיטיב לנבראיו, על ידי פעולת הדבקות בבורא.

תלמיד: איך אני מודד בתוך הקבוצה את הדבקות בבורא?

בינתיים אתה לא יכול למדוד. אתה צריך כל הזמן להשתוקק לזה.

תלמיד: כי אני מרגיש שאנחנו מתקדמים, אנחנו עוברים המון מצבים. הכלי מתרחב, גם שברנו קיר.

כן.

תלמיד: ממש כמו משפחה. אבל אני לא תופס את הבורא. אני לא מבין יותר, אני לא מרגיש יותר. אני עובר המון מצבים, אבל קשה לי לומר מה אני עובר, מה הבורא מעביר אותי. מה עושים במצב הזה?

שום דבר. ממשיכים כמו שהיה.

זה קשה. זה כבר הרבה מאוד שנים אנשים שואלים את הבורא.

שאלה: הרב"ש מתאר פה במאמר הזה תיאור כזה שאדם יכול להימצא בו הרבה שנים. נראה לי אפילו כל הדרך. שיש קצת חשיבות, הולך לקדושה, הכול בסדר. הוא מקבל הפרעות, מתרחק. פתאום הדברים פחות חשובים שהוא כבר קבע שהם לא חשובים נהיים חשובים, שוב הוא נופל לגשמיות עד כדי כך שהוא רוצה לברוח. ועוד פעם הוא מקבל התעוררות. כאילו, לופ כזה שאתה כל הזמן סביב אותה נקודה.

אנחנו שמענו כבר את זה.

תלמיד: איפה היא נקודת היציאה מהלופ הזה?

כאשר אתם מחליטים יחד.

תלמיד: אבל כדי להחליט יחד, עשירייה, צריכים לשבת ביחד ולהבין שנמצאים בנקודה הזאת?

אני לא יודע מה זה , לשבת, להחליט, להבין, אבל כן.

תלמיד: אם לא כל חברים מסכימים שנמצאים בנקודה הזאת ולא יכולים להחליט עדיין יחד, שיש חוסר הסכמה?

צריכים להשתדל לדבר ביניכם ואז לראות, האם אתם באמת כך או לא?

תלמיד: אבל אם לא ביחד, זה לא יצא. אם חצי עשירייה מחליטה וחצי לא כל כך.

לא. זה צריך להיות יחד כלי שלם.

שאלה: האם אנחנו מזדהים עם תכלית הבריאה להיטיב לנבראיו? האם אנחנו מצדיקים את כוונת הבריאה ומזה נמשך שאנחנו גם מצדיקים את הפעולות עצמן? כי להצדיק את הפעולה עצמה, נשמע לי כמעט בלתי אפשרי.

זה נשמע מאוד אגואיסטי.

תלמיד: להצדיק את הפעולה?

כן. תוכנית הבריאה היא להיטיב לנבראיו. זה לא טוב? הבעיה היא שאנחנו צריכים בשביל זה להיות יחד. את זה אנחנו שוכחים. כל אחד לחוד כן מוכן, "איפה הבורא? איפה מה שמגיע לי?".

תלמיד: הכוונה היא שיש פה איזו כוונה להיטיב, אבל את הפעולות עצמן אני לא תמיד יכול לקבל. אבל איך מודדים אם הכוונה היא טובה, האם אפשר להצדיק פעולה בלי להצדיק כוונה?

לא.

תלמיד: כלומר זאת עסקת חבילה. אתה לא יכול להגיד, "הוא עושה לי טוב", ובעצם זה שקר, ואני מרגיש על הגוף שלי שהוא לא עושה לי טוב. אלא רק אם אנחנו מתחברים אל הכוונה הזאת, שכנראה אי אפשר להשיג בצורה פרטית, רק אז אנחנו באמת יכולים להצדיק, ולא מהשפה אל החוץ.

כן.

שאלה: ענית לחבר ש "צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו שיטפל בחברים יותר". זאת בקשה כללית, או ממש לבקש ספציפית שאני רוצה שיטפל בחברים יותר?

שיטפל בחברים. אדם רוצה שיטפלו בו, אז כאן אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מתפללים שהבורא יטפל בחברים.

תלמיד: זה לא ערעור כביכול על מה שהוא עושה "אתה לא מטפל מספיק בחברים, תטפל בהם יותר"?

בסדר. אז מה?

תלמיד: אולי הבעיה אצלי, שאני לא רואה שהוא מטפל בחברים נכון?

הגענו לגמר תיקון? לא. אנחנו נמצאים בדרך? כן. הדרך הזאת תלויה בעזרת הבורא? ודאי. אז אנחנו צריכים לבקש ממנו.

תלמיד: אז בעצם, זו בקשה תמידית וצריך כל הזמן לעורר אותה?

כן.

שאלה: אתמול בשיעור צהריים נתת תיאורים מאוד לבביים על איך להרגיש את החבר, איך להזדהות עם הרצון להשפיע שלו, לתאר בו את דמות הבורא, לעלות לדרגה שלו ויחד אתו לעלות לדרגת הבורא. ההכוונות משיעור צהריים האירו לי את כל היום. מה קורה בשיעור צהריים? מה החשיבות שלו בסדר הלימוד שלנו? כי לפעמים בגלל אילוצים של גשמיות, לא יוצא להיות מחובר אליו וזה מרגיש כמו בור גדול באמצע היום.

אני חושב שבכל זאת יש לכם זמן גם להשתתף בשיעורי צהריים, לא באותו זמן, אבל אתם יכולים לשמוע. שיעור צהריים הוא יותר קל משיעור בוקר, כי הוא לנשים ולאנשים שלא יכולים להשתתף, לא מסוגלים וכן הלאה, אבל אני משקיע בו ככל האפשר.

תלמיד: יש איזו הרגשה שאתה פותח את עצמך בצורה אחרת בשיעור צהריים.

אם יותר מחצי מהקהל הוא נשים, ומאותם אלו שנמצאים יש כאלה שלא משתתפים בשיעורי בוקר ובאים אולי בצורה מקרית, כן ולא, אז ודאי שיש גישה אחרת גם מצדי לאותו שיעור.

שאלה: מה זה נקרא הסכמה עם הדרך, הסכמה איתך והסכמה עם הבורא?

שאתה מקבל על עצמך את כל התנאים כדי להגיע לסוף הדרך, למטרה.

שאלה: לפעמים בעשירייה אנחנו מרגישים אחד עם החברים ואנחנו מרגישים כאילו יש רק כוח אחד שמדבר דרך כל החברים, האם זה נקרא לגלות את הבורא?

לא, זה עוד לא. לגלות זה השלב הבא, אבל כשאנחנו מרגישים שאנחנו נפעלים מכוח עליון אחד, זה כבר מצב שלפני גילוי הבורא.

שאלה: מה צריך לקרות בכל אחד ובכולנו יחד, כדי שנוכל להגיע לבקשה משותפת מלב אחד?

לחבר את הלבבות ללב אחד ולכוון אותם לבורא אחד.

תלמיד: צריך לחפש בחבר משהו שיעזור לחיסרון המשותף הזה?

כן. שיעזור לנו להתעלות למעלה מהשבירה שלנו.

שאלה: כשאנחנו מסכימים, וכל אחד בודק את עצמו, לאיפה צריך להיות מופנה המבט שלי? כי כשאני בודק את עצמי, אני מסתכל על עצמי, ואולי אני צריך להסתכל על המקום המשותף שלנו?

אתה צריך להסתכל על הקשר ביניכם, ושהקשר הזה יהיה בדיוק במרכז ביניכם.

שאלה: כתוב בטקסט שלהתגבר זה לקחת חלק מכלי הקבלה ולהוסיף אותו לכלי ההשפעה. האם זה לא צריך להיות הפוך?

לא. ככל שאנחנו מסוגלים למדוד, לחתוך מכלי הקבלה ולצרף אותו חלק לכלי ההשפעה, כך זה יגרום לנו ליותר עלייה בכלים דהשפעה. כך אנחנו צריכים לעשות, עוד קצת לצרף מהעביות לכלי דהשפעה ועוד קצת, וכך אנחנו עולים, עד גמר התיקון.

שאלה: איך לחתוך עביות מהכלי דקבלה ולצרף אותה לכלי דהשפעה?

ככל שאנחנו מסוגלים להתגבר על כלים דקבלה, אותו החלק אנחנו צריכים לחתוך מכלים דקבלה ולצרף לכלים דהשפעה.

תלמיד: כשמגלה איזשהו רצון, במאמר כתוב שצריכים לקחת, להכניס לקדושה חלק מכלים דקבלה, איך פרקטית אני לוקח את החלק הזה מהכלים דקבלה? איך אני מנתח את זה שדווקא זה החלק שאני יכול לצרף?

באגואיזם שלך אתה מרגיש באיזה חלק אתה יכול לבטל ולהשתמש בו על מנת להשפיע, ואותו חלק אתה מצרף לכלים דהשפעה.

תלמיד: אני מסתכל ורואה שיש משהו שאני יכול לבטל, אבל הרי ביטלתי את זה, אני לא משתמש על מנת להשפיע.

ודאי שכן. זה כלים דקבלה שאתה עכשיו רוצה להשתמש בהם כמו בכלים דהשפעה. ודאי.

שאלה: כלומר מה קורה אם אני ביטלתי חלק בי?

אתה ויתרת על הכלים האלה כדי להשתמש בהם כמו כלים דקבלה, אבל עכשיו אתה מעלה אותם ומצרף אותם לכלים דהשפעה, ואז יוצא שאתה משתמש בהם בלקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: החלק הראשון של מה שאמרת ברור, אני מבטל משהו שמתגלה כמקבל, כקבלה, והחלק השני, איך אני מעלה ומצרף אותם?

אתה רוצה להשתמש בו כמו בכלים דהשפעה. זאת אומרת, אתה מקבל בהם את התענוג, אבל את התענוג הזה, אתה רוצה לטעום, להרגיש אותו, שהוא תענוג שיהיה בנטייה להשפיע. נגיד שקודם טעמת איזו עוגה מאוד טעימה, אז עכשיו אתה רוצה לטעום את זה לא בעצמך ולעצמך, אלא כדי את הטעם הזה למסור לבעל הבית, לבורא. מה לא ברור כאן?

תלמיד: איך למסור את הטעם הזה לבורא? יש כאן טעם, יש כאן את ההרגשה שלי.

אתה בפנים בתוך עצמך עושה צמצום, אתה לא נהנה, ואחר כך כשאתה יכול להתרחק מזה, אתה מתחיל לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: צריכה להיות כאן דבקות בבורא כדי שאני אוכל להרגיש את הטעם הזה בדבקות?

תנסו בבית, בכל מקום שאתם נמצאים לתאר את המצב הזה ולהעביר אותו מהכלים האלו לכלים האלו.

תלמיד: אבל הרי לשם כך אנחנו צריכים שיהיו גם הכלים מהסוג השני כי הדבקות בבורא היא כדי שאפשר יהיה להכניס לשם משהו.

אתה תתחיל לנסות ותראה.

שאלה: זו פשוט החלטה?

זו החלטה שאתה כבר מרגיש בפנים איזה פעולות אתה צריך לעשות כדי לממש אותה.

תלמיד: ופשוט להחליט, לא לחכות להתפלל ושיחזרו ושיתנו לי, יאפשרו לי אלא פשוט להחליט לא לגעת בעוגה?

לא, לא שלא לגעת בעוגה, אתה נוגע, אבל אתה עושה איזו הפסקה ואז אתה מחליט שאני רוצה לטעום רק כדי להשפיע בזה לבעל הבית.

תלמיד: זה יביא לי שינוי בטעם, זו האינדיקציה שהצלחתי?

ודאי. או שלא יהיה לך שינוי בכלל או שיהיה לך שינוי חדש.

שאלה: מה לעשות אם נהנים מהשיעור? גם את זה לצמצם?

לא, תלוי ממה. לא צריכים. מתורה צריכים ליהנות.

שאלה: הניסיונות האלה זה מרגיש הרבה פעמים כמו איזה חנופה כזאת.

למה?

תלמיד: ככה זה מרגיש, כביכול אתה עכשיו רוצה לא להרגיש את הטעם ואתה מצמצם ואתה עושה איזה מין פעולות בפנים, אבל בעצם אתה מרגיש אותו. לא מצליח ממש לעשות את הניתוק הזה. איך אפשר להתגבר על זה?

תבקש עזרה. תבקש שהבורא יעזור לך.

שאלה: הבדיקה שאני לא מקבל טעם זו הבדיקה הנכונה?

כן. זו הבדיקה נכונה.

תנסו לטעום דברים. החבר שלי מביא לי עוגה, ואני לוקח את החתיכה הזאת וטועם אותה ואני מרגיש משהו אחר ממה שהרגשתי קודם. מה כאן כל כך פלאי?

אני זוכר שסיפרתי לרב"ש שאני מקבל משהו לאכול, ולא מרגיש את הטעם, ואז הוא התחיל להתייחס אלי אחרת. כי זה כבר סימן שמרגע זה והלאה אדם כבר מתחיל לברר נכון.

שאלה: היכולת לצמצום, יש לה תנאים? יש איזה תנאי שאני אהיה מסוגל אז לעשות את הצמצום? מה התנאים?

כל דבר שטעים לך בדרגת חי תנסה לעשות עליו צמצום מדרגת המדבר, מדרגה יותר עליונה. זה לא כל כך קשה.

שאלה: למה אני צריך לעשות צמצום על כל דבר שטעים? מה המטרה?

לא, אתה לא צריך לעשות צמצום, אתה יכול לעשות צמצום על כל דבר כדי לבדוק האם אחרי זה אתה תוכל עוד להמשיך על מנת להשפיע. אתה עושה צמצום על הרצון לקבל שלך על מנת לקבל, שאת הרצונות שלך הגשמיים שנמצאים בדרגת חי, אתה מפעיל ומרגיש בהם טעם. אבל אם זה אתה רוצה להפעיל עכשיו את הרצונות שלך בדרגת המדבר, בדרגת האדם, אז אתה יכול לצמצם את עצמך.

תלמיד: בשביל מה?

זאת שאלה. אבל אם יהיה בשביל מה אז אתה תוכל לעשות את זה.

תלמיד: מה אני רוצה לעשות?

אתה רוצה עכשיו להגיע למצב שמאותה חתיכת עוגה אתה לא תרגיש שום טעם.

תלמיד: למה?

נגיד שחתיכת העוגה הזאת באה אליך מהשונא שלך.

תלמיד: ואם היא באה אלי לא משונא אלא מחבר? חבר שלי עושה לי עוגה, שם אותה לפניי באהבה. מה אני עושה עם העוגה?

אתה רוצה לטעום את העוגה בתנאי שאתה חושב עליו, שאתה מחזיר לו אותו התענוג שאתה מרגיש מהעוגה, כולו כולו, מאפס, אתה מחזיר לו. כאלו תרגילים אנחנו צריכים לעשות, אני לא חשבתי שנדבר על זה.

שאלה: לדייק, הצמצום זה שאני לא נוגע ברצונות הגשמיים או שנוגע ולא מרגיש טעם בהם?

זה אותו דבר. מה מזה שאתה נוגע ולא מרגיש טעם? זה אומר לך שאתה נמצא בצמצום.

תלמיד: ואם עכשיו בדרך לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש התנגדות אפילו כלפי רצונות פשוטים, שפעם נהניתי מהם והיום יש איזו התנגדות, זה אומר שהבורא נותן שם מקום לאיזשהו חשבון חדש?

כן. יכול להיות.

שאלה: מה מרגישים כשהבורא מתגלה?

מרגישים שמתגלה כל מרכז החיים שלנו, הרגשות שלנו, ההבחנות שלנו, ההחלטות שלנו. כל זה מגיע אלינו עם גילוי הבורא.

שאלה: הרגשת הטעם מרחיקה אותי מהרגשת הנותן?

כן.

תלמיד: ואם יש לי הרגשה של אהבה כלפי הנותן, זה לא משפר את הטעם?

כן.

שאלה: זאת אומרת, אני יכול להרגיש גם טעם וגם את הרגשת הנותן.

כן.

שאלה: המושג "תורה" זה טקסט מקורי שהרבה אנשים בעולם לומדים אותו ואפילו לא יודעים מה זה, ו"תורה" זה גם האור העליון, המאמצים למשוך את האור המחזיר למוטב. בשבילי תורה זה טקסטים כמו הזוהר, כתבים של בעל הסולם ורב"ש, השיעורים שלך. האם בשלב כלשהו שהאדם צריך לחזור לטקסט המקורי או אפשר להתקדם גם אם לא לומדים טקסט מקורי?

טקסט זה בכלל לא תורה. "תורה" זה נקרא המאור המחזיר למוטב, שאנחנו מקבלים מלמעלה מאור, אור, כוח, והוא מעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו. זה נקרא "תורה", "כוח התורה".

תלמיד: ואם האור מורגש בטקסטים לא מקוריים, האם אפשר לשים בצד את הטקסט המקורי ולעזוב?

אני לא משייך את זה לטקסט.

שאלה: מה משמעות הפסוק שרב"ש מביא בסוף, "ויעזבו בני ישראל את ה', וימכור אותם ביד סיסרא".

אנחנו לא לומדים עכשיו את הטקסט.

שאלה: כתוב כאן "נעשה אדם" בלשון רבים. מי ברא את האדם, למה כתוב "נעשה", בלשון רבים?

הרבה כוחות שונים משתתפים ביצירת האדם.

תלמיד: אותם הכוחות הם הבורא, התורה?

אלה כוחות טבע שמתאספים יחד ובונים את האדם, יוצרים את האדם.

תלמיד: איזה כוחות?

כוחות הטבע.

שאלה: איזו תפילה מסוגלת להביא את אור הבורא לכלים שלנו ואיך אני יכול לבקש את זה עבור החברים?

כל פנייה לבורא, אם היא יוצאת מהלב ואם היא עבור כלל האנשים, היא מזמינה מאור מלמעלה שמשפיע על כולם.

שאלה: האם נכון לומר שתיקון הבריאה זו הדרך ומטרת הבריאה היא המטרה?

כן, בדיוק.

שאלה: כתוב שאמונה צריכה להיות שהאדם ירגיש כל יום כעומד בפני המלך. אני לא מרגיש את החיסרון, את הנחיצות להיות במצב הזה, להיות כמו לפני המלך כל היום, איך התרגיל שנתת לנו יכול לעזור לפתח את החיסרון לאמונה שלמה?

נקווה שעל ידי התרגילים שהמקובלים השאירו לנו אנחנו נתקדם ליישום הנכון, ואז נגלה את הבורא במרכז הבריאה ואת עצמנו דבוקים בו.

שאלה: הבורא ברא עולם עם תורה, ועם זאת אני מרגישה את העולם כמקום חסר צדק, ואני תוהה למה הבורא תמיד שם אותי במקום שאני מרגישה חוסר צדק. איך אני עובדת באופן מודע עם הבורא כדי להפוך את חוסר הצדק לצדק? אני רוצה להבין איך לעבוד באופן מודע עם הבורא כדי להגיע למצבים הנעלים האלה של התורה, כי אני מרגישה שיש משהו שאני חווה כל הזמן וגורם לי לשאול את השאלה הזאת, למה אני צריכה להיות בחוויה הזאת של חוסר הצדק המוחלט שאני רואה סביבי ואיך משנים את זה?

כדי לשנות את חוסר הצדק הזה לעולם שכולו צדק, שבו יופיע הבורא, צריך נס. את לא יודעת עד כמה העולם שלנו כולו הפוך על הפוך וכולו כל כך רע, כל כך לא צודק, ואי אפשר להגיד שיש בו איזה פרוטה של צדק, של יחס נכון ויפה במשהו, ועד כמה נרגיש כולנו שכל מה שראינו קודם היה שקר, ועכשיו הכול משתנה לנכון וטוב. לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמידה: תודה על החברה המדהימה הזאת, כי כשאני מרגישה מצב של חוסר צדק אני מגיעה בשקט אל החברה ופשוט מרגישה את הצדק בחברה הזו. אני רוצה להודות על זה, כי אלמלא הסביבה הזאת אני חושבת שהייתי אבודה בעולם הזה.

שאלה: שמעתי בשיעור שהתורה שבעל פה מושגת לפי הכלי של האדם, לפי הפה של האדם. איך אפשר להגיע לתורה שבעל פה, מה עלינו לעשות כדי להגיע לכך?

אנחנו צריכים לגלות את הבורא ואת כל הבריאה, שהיא תמלא את הכלים שלנו, ואז נרגיש איך זה יוצא מאיתנו, מבפנים, שאנחנו נהיה כמו כלי נגינה ומאיתנו יצאו כל הצלילים, כל המילים, "כל עצמותיי תאמרנה", וכך נגלה את הבורא שנמצא בנו ושר לנו מתוכנו. צריכים לפתוח את עצמנו שכך זה יקרה.

שאלה: לגבי הדוגמה עם העוגה או כל דבר שמקבלים, האם אפשר לומר שהסימן או הבדיקה לכך שאני באמת רוצה לקבל על מנת להשפיע, זו המוכנות לי לוותר על התענוג אם אני מבין שאין לי כוונה על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: ואם אני חייב לקבל, נגיד משהו בשביל המשפחה?

זה לא נקרא קבלה, אתה פשוט צריך לעשות את זה כי זה הכרחי להישרדותך.

תלמיד: גם אם אני מקבל מזה תענוג?

במידה מסוימת כן.

שאלה: איך לפעול בעולם שבו אני חייב להשפיע לחברים, אבל אני מגלה כל הזמן שאני שרוי בתוך הרצון לקבל ואני מרוחק מהרצון להשפיע. מה לעשות?

להמשיך, לחזק את עצמך על ידי החברים וללמוד מהם. יחד זה הרבה יותר קל.

שאלה: איך להשתמש בכוח הירידה כדי להגיע לתפילה שיש לה אותו כוח כמו הירידה עצמה, אם אני אפילו לא יכולה להתחיל בתפילה, כי תפילה צריכה להתחיל מהודיה ואין לי את ההודיה הזאת, יש רק כעס כלפי הבורא.

תכעסי על הבורא, תתלונני עליו.

תלמידה: ואיפה העשירייה שלי בתוך הקונפליקט הזה עם הבורא?

אם את עוד לא יכולה להתייחס לבורא אחרת אלא לבוא אליו בטענות זה טוב מאוד. התפקיד של העשירייה שלך הוא לפעול עלייך, וגם אם זה לא בכיוון טוב כמו שנראה לך כרגע, גם זו עזרה מצידה. אז תפעלי.

שאלה: אנחנו לומדים שהבריאה גם כך נמצאת תחת צמצום א' ולא יכולה לקבל למען עצמה, אז מה עוד צריך לצמצם?

שום דבר. לא צריך לצמצם שום דבר, אתה צריך לקבל את גילוי הבורא כדי שהוא יתקן אותך.

תלמיד: אבל כמעט כל השיעור מדברים על זה שצריך לצמצם, לוותר, להתעלות, אנחנו הרי גם כך נמצאים תחת צמצום א'.

תשמע פעם נוספת את השיעור ותראה.

שאלה: כאשר העשירייה נמצאת במצב של השפעה האם משתקף או מתגלה שֵׁם הבורא?

כן.

(סוף השיעור)