שיעור בוקר 20.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נקרא את קטע מספר 9, מתוך מאמר "השלום" של בעל הסולם.

"הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו. הרי לעיניך [...] שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנה נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכולנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

(בעל הסולם, "השלום")

שאלה: למה הוא כותב שאנחנו רואים בעינינו שככל שהאנושות מתפתחת גדלים הייסורים והכאבים בהשגת כלכלתינו וקיומנו, ואילו עכשיו אנחנו עובדים פחות בשביל לכלכל את עצמינו ולהתקיים, אז צריך כביכול פחות מאמץ וייסורים?

זה כנראה תרגום לא נכון שיש לכם. כלכלתינו וקיומנו לא מדובר רק על האוכל, אלא מדובר על זה שהאנשים משקיעים יותר ויותר זמן וכוחות כדי לספק לעצמם את מה שהם צריכים, כי הרצון לקבל שלהם גדל ולכן יותר ויותר קשה להם למלא אותו. אם פעם אנשים עבדו פחות שעות, ואני לא מדבר על התעשייה שהתחילה לגדול לפני מאתים או שלוש מאות שנה, אלא לפני זה אנשים לא עבדו כל כך הרבה. הם עבדו, אבל הרבה זמן מהיום, מכל שכן בלילה הם היו חופשיים, כי הרצונות לא היו כל כך גדולים, הם היו מסתפקים בפחות והיה להם הרבה זמן פנוי.

זה לא כפי שאנחנו חושבים שהם עבדו עשרים שעות ביום כדי לספק לעצמם את צרכם. תיראו איך מתקיימים גם היום כל מיני שבטים פרימיטיביים, יש עדיין כאלה פה ושם, הם לא עובדים הרבה. אנחנו עשינו לעצמנו חיים כאלו שאנחנו עסוקים מהבוקר עד הלילה, רוצים למלא כל מיני רצונות שאין במילוי הזה שום צורך, אבל כך אנחנו עושים. האופנה כל פעם מתחלפת, התפריטים כל פעם מתחלפים, צריכים לנסוע לחו"ל כל פעם, ועוד דברים.

עכשיו אנחנו מתנזרים מזה, לאט לאט זה נופל מאיתנו על ידי קורונה וירוס, זו באמת עזרה גדולה מה שהוא עושה לנו, אנחנו בזה חוזרים לחיים יותר תקינים. אנחנו לא נצטרך לרוץ אחרי דברים שממש אין בהם צורך לחיים מאושרים. אנחנו נספיק למלא את עצמנו במזון, בחינוך, בתרבות ובעיקר בהתקדמות רוחנית, יהיה מספיק לכולם וזה לא יהיה בכוח. אנחנו פשוט איבדנו את הכיוון.

שאלה: מצד אחד הוא אומר שהטבע מטפל בנו לפי מידת ההתפתחות, מצד שני הוא מדבר על עונשים. מה זה עונש?

עונש זה כל דבר מחוקי הטבע שאתה לא מקיים בדרך בצורה נכונה, אז אתה מקבל תיקון, כיוון, וזה נקרא אצלך עונש. אבל אין עונשים בעצם, יש רק תיקונים.

שאלה: כותב בעל הסולם, "ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם.". חוץ מחיבור בעשיריה, יש עוד משהו שחבר צריך לעשות למטרה הזו?

לא, הכול מתבטא בעשיריה, ומהעשירייה הפצה לצורה חיצונה יותר. כי עשירייה בעצמה לא צריכה להתקיים, היא מתקיימת רק כדי לעשות קו, כמו שלמדנו, מהבורא לחיצוניים, לאלה שלא יכולים להתארגן ולא יכולים למלא את עצמם, לא יכולים להתקשר לבורא.

העבודה בעשיריה היא עם הבורא ועם הקהל הרחב. האמת שזה שאנחנו מתקשרים בינינו בעשיריה זה עדיין לא מספיק, אנחנו צריכים להתקשר לבורא. אבל ההתקשרות לבורא גם היא לא יכולה להיות, אלא בתנאי שאנחנו מתקשרים לקהל החיצון. כי אתה קיים כדי להביא לבורא חסרונות מהקהל החיצון. מעצמך אתה מביא רק כוח השפעה, כוח בינה. מהקהל החיצון אתה מביא את כוח הקבלה, את כוח המלכות. את השני הכוחות האלה אתה מעלה לבורא, והבורא נותן לך כוח לבינה יותר גדול ואור לתקן את המלכות ולמלא אותה. זאת העבודה שלנו.

שאלה: כל עוד אנחנו מתעצלים לקיים את תפקידינו במלואו, הטבע יענישנו. מה זאת אומרת שאנחנו מתעצלים לקיים את תפקידנו?

שאתה לא נמשך לבורא, לקבל ממנו כוח תיקון ולהעביר אותו לעולם הרחב. זה תפקידנו, אנחנו מקשרים בין הבורא לבין כל הנבראים, אנחנו אחראים על כל התיקון העולם.

שאלה: איך אפשר להסביר את מה שהוא אומר, "כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים,". מה הוא רוצה, שאנחנו נישאר פרימיטיביים?

לא, שאתה תספיק לתקן את האנושות בהתאם לכמה שהיא הולכת ומתפתחת.

שאלה: האם אפשר להגיד שהגדלת הרצון לקבל זאת הסיבה שהזמן מורגש כאילו רץ יותר מהר ויש תחושה של חוסר זמן?

כן, אתה צודק.

קריין: קטע מספר 10, מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.

"וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם."

(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")

זה מה שהוא רואה שחייב להיות לפי תכנית הטבע, ומזה אי אפשר לברוח. וכמה שאנחנו נלמד על זה, זה בכל זאת גם התקדמות. וכמה שאנחנו נשתדל לבצע את זה, אנחנו ממש נלך יחד עם הבורא. ובמידה הזאת אנחנו נגלה אותו כשותף ואת עצמנו כעובדים שלו, וכך נתקדם.

שאלה: בעבודה המשותפת עם הבורא, האם אנחנו צריכים לתקן את אותם מעגלים חיצוניים, או שאנחנו צריכים לשים אותם תחת המסך שלנו, ושהם יחיו איך שהם רוצים?

אנחנו חייבים לקבל חסרונות מהכלים החיצוניים, הכלים העגולים. אנחנו חייבים להשפיע להם, לקרב אותם עד כמה שאפשר להיות שותפים לנו, אפילו בצורה פסיבית. ואז במידה הזאת אנחנו מעלים את החסרונות שלהם, דרך החיסרון שלנו לבורא. כמו מ"ן שמעלים מהאח"פ דרך גלגלתא עיניים לכתר, לבורא, ומקבלים משם את המילוי, כוח שמתקן את הרצונות שלהם.

ועל ידי זה אנחנו גם מתקנים את הרצונות שלנו, גלגלתא עיניים, שמסוגלים לתת להם. זה כמו אישה שיולדת ויש לה חלב, יש לה כל מיני יכולות לדאוג לתינוק שהיא ילדה. כך גם אנחנו מתחילים לקבל הרגשה כלפי הכלים חיצוניים שזה כל האנושות, מיליוני אדם, מיליארדי אדם. כך אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו, התפקיד שלנו.

ועל ידי זה הם מתחברים אלינו, כמה שהם מסוגלים להיכנס לכלים שלהם, של אדם הראשון, לפי התפקיד במערכת של אדם הראשון. ולא סתם, כי לכל אחד יש מקום, לכל אחד יש תפקיד, לכל אחד ואחד יש מקום במערכת השלימה כך, שאם הוא לא יהיה באותו מקום לפי התפקיד שלו, אז המערכת לא תהיה שלימה.

לכן לא סתם אנחנו מקבלים מהם איזה חסרונות, ממלאים אותם וזורקים אותם, לא. כולם נכנסים לתוך הסדר, כולם מסתדרים לפי המצב שנקבע כבר מראש, מלכתחילה בבריאה. ואנחנו רק דוחפים את הדברים האלה שיהיו מסודרים עד כמה שכל אחד ואחד יהיה מקושר עם הבורא. וכל אחד מבאי העולם, לא חשוב באיזה צבע, לא חשוב מיהו ומה הוא, מדובר על נשמות, שכל נשמה ונשמה, תגלה את הקשר שלה עם יתר הנשמות ועם הבורא, ככתוב, וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם וביתי, הכוונה שכל הכלי הזה, בית תפילה ייקרא לכל העמים.

שאלה: איך להתפעל נכון מהחסרונות, מהייסורים של האנשים כדי לעלות תפילה נכונה לבורא?

אנשים בוכים מכל מיני דברים, ממה שהם מרגישים שחסר להם. אנחנו מבינים שכל הליקויים, כל מה שחסר, חַסֵר קשר עם הבורא. וכשצורות הקשר עם הבורא מתגלות, הן מתגלות בכל מיני דברים: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ועוד ועוד.

לכן רצוי להסביר להם שבעצם רק קצת נטייה לכוח עליון כך, שאם כולנו נלך יחד, אנחנו נקבל מילוי ולכולם יהיה טוב, לא יהיו מלחמות, לא יהיו בעיות עם הבריאות, עם כל דבר. זה מה שאנחנו צריכים להסביר להם, ולהשתדל להתכלל מהם ולהעלות את החסרונות האלה לבורא. אנחנו לאט לאט נלמד איך עושים את זה, כי אנחנו בעצם הראשונים בתהליך כדי לבצע את זה. זה יקרה.

קריין: קטע מספר 11, מתוך מאמר "השלום בעולם".

"צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו וניזון מתוכו, הן בחומר והן ברוח. המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם, "השלום בעולם")

שאלה: רב"ש מדבר על מלחמת עולם שלישית שעלולה להגיע והיא תהיה מלחמת אטומית, לפי אילו אמות מידה ייבחרו אלה שיישארו?

אני לא יודע, אני אומר ברצינות, ואני גם לא רוצה את זה לדעת. אני יודע שעליי לא להשתוקק איך להימנע ממלחמה אטומית, אלא איך להגיע לתיקון העולם. זה מה שאני חושב ועל זה אני צריך כל יום ויום לפתח בתוכי הרגשת אחריות, שאני אחראי על תיקון העולם. ולא על העונשים ולא על מלחמה אטומית, על זה אני לא חושב ולא מתחשב בזה, אלא אני חייב להגיע לתיקון העולם. זאת אומרת שכל העולם יגיע לתיקון, כך צריכה להיות מסודרת כל מערכת החיים שלי.

שאלה: מה העצה ליחיד למצוא את מקומו כמו גלגל בשרות המכונה הכללית?

להתחיל הפצה כמה שאפשר לקהל הרחב, זאת העצה.

קריין: קטע מס' 12 מתוך מאמר "השלום בעולם".

"אל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו."

(בעל הסולם, "השלום בעולם")

שאלה: דיברת על האחריות על כל העולם, ואפילו שאני לומד עם כל החברים ועם כל העשיריות בכל העולם וזה מרגיש עצום, אני עדיין מרגיש חסר אונים לגשת לזה כל פעם מחדש.

אתה חייב. אני אגיד לך גם יותר מזה, תתאר לעצמך שכל העולם הוא כמו כדור ולכל אחד ואחד מאיתנו יש רצון מיוחד, זה נקרא שורש נשמה שאנחנו קיבלנו כהתעוררות לקשר עם הבורא. ואתה צריך להתקשר עם הבורא, עם הרצון האישי שלך כדי דרכו למלא את כול הכדור, את כל האנושות באור עליון.

וכך כל אחד ואחד, כל אחד ואחד מבני עולם חייב לבצע כזה תפקיד. זאת אומרת, דרכו, דרך שורש הנשמה שלו לפתח קשר עם הבורא, מצד אחד דרך העשירייה ומצד שני עם כול האנושות גם דרך העשירייה שלו כדי להעביר את האור העליון דרכו, דרך העשירייה שלו, לאנושות.

וזה על כל אחד ואחד, לא חשוב אם הוא שייך לבני ברוך או לא שייך לכלום, כך כל אחד יצטרך לבצע במודע או לא במודע, אבל הוא יצטרך לעשות זאת. יש בזה הרבה מאוד שלבים ומדרגות ואנחנו נצטרך להכיר את זה. מה לעשות, זו דרכנו, היא אמנם קשה אבל [חייבים].

שאלה: נתת דוגמה לכך שהאנושות נמצאת בכל הרצונות שהבורא שולח להם, אבל למעשה האנשים האלה הם כאילו נמצאים בהיפנוזה, מאוד קשה לערער אותם מהמקום שבו הם נמצאים, איך נוכל להביא להם איזה שוק חשמלי?

לא צריך שוק חשמלי, אסור לך לעשות את זה, אתה רק צריך לעורר אותם על דברים טובים שיש לך מה לחלק להם, ממש בונבוניירה לכל אחד ואחד, שיש לך משהו טוב, להביא אותם לדברים טובים, זה מה שאתה צריך לפרסם להם, וחס ושלום לא איזה שוק. אתה חייב להתרגל להתייחס לכולם דרך אהבה, אחרת אתה לא דומה לבורא. כך אנחנו נצטרך לתפקד.

שאלה: בעל הסולם בסוף קטע 12, מתאר את התפקיד שלנו כך, שאנחנו כעבדים ואנחנו צריכים לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו, למה הוא משתמש במושג עבד אם העבודה שלנו צריכה להיות בשמחה?

עבד ה' נמצא בשמחה. זה שאני מקיים עָבְדות הבורא, שאני נמצא אצלו בדבקות ורוצה בנאמנות לעשות את כל מה שהוא רוצה ואת כל הרצון שלי לשייך לרצון שלו זה נקרא שאני "עבד", אבל עבד ה' זו גם דרגה מאוד מאוד גבוהה, משה נקרא עבד ה'. נקווה שנגיע, אם כי בסופו של דבר ודאי שכולנו נגיע לזה.

סיכמנו מה אנחנו עושים היום, שוב תזכרו את מה שדיברנו בשיעור, נהיה בקשר בינינו ולאט לאט ניכנס לקראת יום שישי. בשבת אנחנו נלמד את פרשת השבוע וכך נתקדם. כל טוב.

(סוף השיעור)