שיעור בוקר 09.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

זה מה שאנחנו צריכים לעשות לאור המצב שקורה לנו כאן בארץ, וגם בעולם יש ותהיה תגובה, וככל שאנחנו מתחברים ורוצים להיות קרובים יותר לבורא, אנחנו בזה מתקנים את המצב וכך אנחנו נמשיך כל שעות לימוד הבוקר. זה כל מה שאפשר לעשות. אנחנו מצטערים על מה שקורה לנו, על זה שלא היינו מספיק מאוחדים וזה מה שהזמין עלינו עוד מכה כאן בישראל, ויש כבר מאות אנשים שמתו וגם אלפים שנפגעו בצורה כלשהי, ורק בכוח החיבור שלנו אנחנו יכולים לשנות את המצב ולהביא אותו ממצב הנפילה וההפסד להצלחה.

נקווה שבזמן הלימוד שלנו אנחנו נחשוב על תוצאות טובות ביחס למה שאנחנו עוברים עכשיו בישראל ובכלל בכל הכלי העולמי שלנו, ונבין שהחיבור שלנו זה הדבר היחיד שיכול להציל אותנו. אז נשתדל להיות קרובים בלב ונתחיל את השיעור בכוונה הזאת.

קריין: "מתחזקים באין עוד מלבדו", קטע מספר 3.

"אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

אין לנו שום אפשרות אחרת לתקן את המצב שלנו אלא לברר למה הוא בא, בשביל מה הוא בא, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם למצב. ואז הוא אומר, כל הזמן לכוון לכוח העליון שהוא בעצם המקור לכל מה שקורה לנו, לכולנו יחד ולכל אחד לחוד, שסך הכול ככל שאנחנו מתחברים בינינו ומכוונים את עצמנו אליו, בזה אנחנו מתקנים את המצב וכל הזמן מתקרבים לדביקות באין עוד מלבדו.

שאלה: מה זה האמונה והביטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים?

שאם אדם מרגיש שהוא מתנתק מהכוח שמנהל את החיים שלו, אז זו בעיה, אז לאותו הכוח, לבורא אין אפשרות אחרת אלא לקרב את האדם על ידי כל מיני פעולות לא נעימות אולי, אבל הן מנענעות את האדם ומקרבות אותו בכוח לתכלית. מה שהאדם צריך זה קודם כל לכוון את עצמו לבורא, לאין עוד מלבדו שמבצע את הפעולות עליו ועל כל האנושות ועל כל העולם, על כל העולמות, שנמצא למעלה מכל הבריאה, ולכן אנחנו צריכים עוד יותר להתקרב בינינו ובכוח שלנו המשותף להעלות את עצמנו עוד יותר לקראת הבורא.

תלמיד: במה המחשבה על אין עוד מלבדו ברגעים הקשים עוזרת לאדם לצאת מהמצבים הקשים או מה היא נותנת לו במצבים הקשים?

מפני שעל ידי זה הוא דווקא לוקח עביות וכאב מהמצב הקשה ומחבר אותו עם אין עוד מלבדו, והוא מביא לבורא את הבקשה שלו שהוא רוצה להיות קרוב לבורא, ולא בגלל שקשה לו אלא בגלל שיש עכשיו הזדמנות וזה הבורא שנותן לו הזדמנות להתקרב, להתחבר ולהתחזק בכוח האמונה למעלה מהדעת. ולא חשוב עד כמה הוא מרגיש וחושב, אבל זה שיש לפניו כוח טוב ומטיב ואין עוד מלבדו, והכוח הזה הוא שמנהל את כל המציאות למעלה מכל מה שהאדם מרגיש, הכוח הזה הוא עוד יותר קרוב לאדם במצבים הקשים, כי יש עכשיו הזדמנות לאדם, אומנם לא מהמצב הטוב כביכול אלא מהמצב הקשה לפנות לבורא, כי אין עוד מלבדו ולהשתדל להיות עימו בדבקות בלתי פוסקת.

תלמיד: איך לפעול נכון בזמנים אמוציונאליים כאלה שמציפים הרבה רגש, איך לאזן נכון בין רגש לשכל?

אם אדם מבין שהכול נמצא ביד ה', גם חיים וגם המוות ובכלל כל האירועים שהוא עובר, ואף על פי שהוא חושב וחושב שזה הוא חושב, בכל זאת מה שקורה קורה אך ורק מהבורא ולכן אדם צריך להשתדל בכל המצבים אפילו הכי הקשים להיות מחובר לחברים שלו, לקבוצה, לעשירייה, ומתוך זה לכוון את עצמו לבורא כסיבה היחידה שפועלת עליו.

שאלה: מה זה אומר שהאור של הבורא לא מתלבש בשינוי העיתים?

הבורא דרך כל המצבים שאנחנו עוברים במוח ובלב, בהרגשה שבאה לנו מהעולם עצמו ומהחיבור בינינו, מהידיעה שלנו על הבורא ומתוך כל הדברים האלה שעוברים עלינו בסך הכול, אנחנו צריכים לכוון את עצמנו למקור של מה שקורה, לאין עוד מלבדו, ואנחנו צריכים להשתדל לא להתנתק זה מזה ומכולנו ביחד לבורא.

שאלה: אם עכשיו אנחנו לא מסוגלים להרגיש בלב שאין עוד מלבדו, אם אנחנו במחשבה ובשכל נשתדל כל הזמן לקשור את כל האירועים שמתרחשים, במחשבה בצורה מלאכותית, להגיד שזה מגיע מהבורא ואין עוד מלבדו וזה הוא דווקא עכשיו מבצע והוא חפץ בכך כי זה טוב בשבילנו, האם זה יביא אותנו לידי הרגשה שבלב?

כן, אם אנחנו מתאמצים ומתארים לעצמנו בכל הנסיבות שקורות לנו שהכול מגיע מהבורא, ולמרות שנמצאים במצבים לא נעימים, אנחנו בכל זאת חושבים שזה מגיע מהבורא ושאין עוד מלבדו למרות כל מה שאנחנו מרגישים, סובלים, אנחנו בכל זאת צריכים לקשור את זה לבורא, ולחשוב שבגלל שאנחנו לא מאוגדים יחד ולא מתקרבים אליו באותו מצב שבו אנחנו נמצאים, בזה כל הצרה שלנו. ולכן כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתחזק עוד ועוד בחיבור בינינו ובזה אנחנו נוכל להתגבר על כל התוצאות הלא נעימות ממה שקורה.

שאלה: הוא כותב "ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל". למה מי שדוחה הוא כסיל?

כי הוא לא מוצא ברגע הזה אפשרות לפנות לבורא, וזה נקרא "כסיל". זה לא שאין לו שכל ואין לו רגש אלא הוא לא מספיק מתאמץ כדי לשייך הכול לאין עוד מלבדו בכל מצב שיהיה עד מצב חס ושלום, הגרוע ביותר, הוא בכל זאת משתדל להיות קשור עם הבורא ולהיות קרוב אליו.

שאלה: מה עושים נגד הכוח הזה שדוחה, שאומר "אני אעשה מחר, אני מחר אתחבר יותר טוב, עוד רגע"?

לא, אנחנו צריכים להבין שרק לצורך החיבור שלנו, לקדם אותנו עוד יותר לגמר התיקון הבורא מפעיל את הכוח שלו ועושה את כל הפעולות בעולם, מהפעולות הקטנות ביותר עד הגדולות ביותר.

שאלה: במה שונה העבודה של מעל הדעת לעומת העבודה מתחת הדעת, שברמת הדומם אומרים שכול מה שבא, בא מהבורא? במה שונות שתי העבודות האלה?

ההבדל בין למטה מהדעת ללמעלה מהדעת, שאנחנו צריכים להשתדל בכל רגע ולא חשוב מה קורה, הכול לקשור לאין עוד מלבדו, לכוח העליון, ולהשתדל להיות בחיבור בינינו ומתוך החיבור בינינו דווקא לעלות אליו ולדרוש דביקות, שזה התיקון היחידי והחשוב ביותר. לדרוש דביקות בינינו, שאנחנו נדבק בדביקות בינינו ואחר כך בבורא. אם אנחנו נשתדל לבנות את הקו הזה, דביקות בינינו ובבורא, אנחנו נכנסים לעולם שכולו טוב, לא בזה שזה טוב לנו, אלא בזה שכך אנחנו עושים נחת רוח לבורא.

שאלה: איך אנחנו בזמנים הלא פשוטים האלה עוזרים זה לזה להיות באמת בכוונה הנכונה, להיות מכוונים לבורא, לכוח העליון, ולא מסיטים את עצמנו, מפיצים כל מיני דברים בחוץ, ואיך באמת אנחנו עוזרים זה לזה להיות מכוונים לחיבור, לאהבה?

אנחנו צריכים להתעלות למעלה מההפרעות שלנו, שיש לכל אחד ולכולם יחד, וכך אנחנו נצליח להתעלות למעלה מהיצר הרע שלנו, האגו שלנו, הדעת הארצית, ולהתחבר בינינו ולבורא. זה בעצם הפתרון.

שאלה: האם המצב הזה היוצא דופן מייצר עבורנו בני ברוך וגם בעשיריות איזו הזדמנות מיוחדת בנוסף, בשונה מהעבודה הרגילה שלנו?

ודאי, ודאי. ולכן אחרי שאנחנו מעכלים את המצב ונכללים בו, ורוצים לשנות אותו לא בגלל שרע לנו, אם כי באמת גם זה נכון, אלא אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהמצב שלנו כדי להביא את כל מה שקורה לנו, כל ההרגשות והמחשבות לכוח העליון, כי הוא מסדר את הכול והוא עושה את הכול ואין עוד מלבדו, אז ככל שאנחנו עולים אליו ורוצים להידבק יחד בינינו ואליו, זו העבודה שלנו כרגע ואנחנו צריכים להרגיש בזה מהי המציאות האמיתית וכוונת הבורא כלפינו.

תלמידה: זאת אומרת שנקודת הלחץ היא אולי להוסיף עוד תפילה בעשיריות? הרבה עשיריות הוסיפו לעצמן מפגש של פעם בשעה לתפילה, של התייחסות למצב כדי לנסות ולייצר יותר דבקות בינינו ומבינינו לגלות את הבורא בינינו, זו צורה טובה ונכונה?

כן, זו צורה טובה ונכונה, אבל שוב, בואו נבדוק האם התפילות האלו הן מכוונות נכון לפי מה שאנחנו לומדים שאין עוד מלבדו.

שאלה: נאמר בסוף הקטע שאבותינו הכינו את עצמם כדי להגיע למצב של אמונה ובטחון למעלה מן הדעת. איך אני יכול להגיע לאמונה כזאת ולביטחון כזה?

קודם כל, אנחנו צריכים להבין שלכל אחד יש הזדמנות להגיע לדבקות בחברים. הדבקות הזאת צריכה כבר לתת לנו עוד יותר כוחות לחיבור, עד שנגלה בו סיבה לכל המצב שלנו שהיא הכוח העליון, "אין עוד מלבדו". וכשאנחנו נגיע לממש את הדברים האלה, כך שחוץ מהבורא אין לנו שום דבר בכל המציאות והוא ממלא את הכול, אז נראה את התגובה, את התשובה מהמצב שעוברים ולמה צריכים להגיע.

שאלה: יש חברים שהילדים שלהם קיבלו צו 8 והתגייסו, יש כאלה שבעצמם נלחמים, יש חברים שהקרובים שלהם נפגעו. מי שזה נוגע לו בבשר המצב שלו הרבה יותר מאתגר מאשר מי שזה לא נוגע בו כרגע. מה האחריות של מי שלא נפגע או לא עובר כרגע איזה מצב על הבשר שלו כלפי החברים שנלחמים או שנפגעו?

עלינו לחזק את כולם ולחשוב על כולם, ונקווה שהמצב הזה יתוקן מהר מאוד. הכול תלוי רק בחיבור בינינו ותפילה מאיתנו כלפי הבורא. אין שום דבר שיכול לעזור כאן ולתקן את המצב אלא רק בקשה לחיבור שלנו.

תלמיד: האם ההתייחסות היא התייחסות כללית, לא צריך להתייחס נקודתית לחברים מסוימים?

מה תעשה? בזה שאנחנו חושבים על כולם וכולנו תלויים בבורא ורוצים לתקן את החיבור בינינו, שזו בעצם המטרה הנכונה, אז על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו עוד יותר, "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו מחייבים את הבורא לעבור עלינו בפקודות, במעשים יותר יפים, רכים, טובים. לכן נתחבר ונתקרב לבורא.

שאלה: לגבי עבודה עם "אין עוד מלבדו", מה זה אומר לשייך לבורא כל מצב?

שיש כוח אחד בלבד שהוא מנהל את הכול ועושה את הכול. הוא ברא אותנו, ומהרגע הראשון של הבריאה מלווה אותנו, מלמד אותנו, והוא זה שמשפיע עלינו גם בעולם הגשמי שבו שאנחנו מרגישים את עצמנו, וגם בעולם הרוחני שאליו אנחנו צריכים להגיע, ואז להיות דבוקים בבורא בלב ונפש. לכן אפילו בזמנים הקשים ביותר אין לנו מה לעשות, אלא אך ורק להיות בדבקות, לדרוש את הדבקות בינינו ובבורא.

תלמיד: יוצא, שככל שהזמנים יותר קשים, כך האדם באופן טבעי נמשך לבורא, כי הוא צריך תמיכה, כי המצב גדול ממנו. אני מדבר כרגע בדרך שלנו, מהי העבודה הפנימית שלנו מעבר לשייך ולהבין שזה מגיע מלמעלה, שזה מגיע מהבורא? מה עוד עלינו לעשות כדי להפוך את המצב הזה באמת ליחס נכון של תלמיד בדרך?

עלינו להוסיף לזה עוד כוונה, דרישה. זה שאנחנו דורשים מהבורא להיות דבוקים זה בזה ולהיות דבוקים בו, זה אך ורק כדי לגרום לו נחת רוח. הבורא לא מבדיל בין רגעים קשים, יפים וקטנים, אלא הבורא מרגיש רק את התגובה שלנו להיות בדבקות בינינו ובו. לכן למצב הזה אנחנו צריכים להיות מכוונים.

שאלה: שמעתי שאמרת שעלינו לבדוק את התפילות שלנו שיהיו מכוונות כלפי הבורא. מה מהות הבדיקה הזאת כשאנחנו מחברים תפילה בעשירייה?

עלינו לבדוק את עצמנו כל הזמן, האם אנחנו מכוונים מלב אל לב. שכל הלבבות שלנו יהיו מלוכדים יחד ללב אחד משותף שיהיה מכוון לבורא, זו העבודה שלנו. אנחנו חייבים להשתדל לתאר את זה לעצמנו בקבוצה, בכל חיבור בינינו, ומתוך החיבור הזה להשתוקק לבורא.

בהמשך, כשנתחיל להרגיש את הבורא בתוך החיבור בינינו, אז כבר נרגיש אותו וכבר תהיה לנו עבודה אחרת, עבודה רוחנית. לכן בעזרת הבעיות האלה שהוא מעורר בנו הוא משתדל להעלות אותנו, להרים אותנו למדרגה הבאה ולכוון אותנו אליו.

שאלה: נאמר "להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול". איך אנחנו עובדים ברגעים הנוכחיים או ברגעים העתידיים עם הבורא? האם יש הבדל בין עבודה עם ההווה לבין עבודה עם העתיד?

לא. כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו צריכים לכוון את כל הרגעים שלנו, גם מה שעברנו, גם מה שעכשיו אנחנו מרגישים וגם מה שעתיד לבוא אלינו, לבורא, ל"אין עוד מלבדו", לאותו מקור אחד יחיד ומיוחד. ועל ידי זה בסופו של דבר נרגיש שאנחנו כלולים בו ורק עימו יש לנו קשר.

תלמיד: מה יכולה להיות דוגמה לרגע עתידי? איך אנחנו עובדים עם רגע עתידי?

עם כל מה שקורה עכשיו ועם כל מה שיקרה לנו בחיים, אנחנו רוצים להיות קשורים לבורא, מה שלא יהיה, לא חשוב מה שנעבור, כי הבורא ברא יצר הרע. זאת אומרת את אותו רצון בנו שהוא נגד הבורא, אנחנו צריכים לכוון אותו כל הזמן להיות בעד הבורא, שהכול בא ממנו, לא חשוב איזה מצבים נעבור.

תלמיד: האם את הרגעים העתידיים אנחנו מקבלים מהמורים שלנו, מהמקובלים?

לא, דרך הבורא. יכול להיות שדרכם, אבל זה בא מהבורא. הכול בא מהבורא בלבד.

שאלה: יש מצבים קשים בכל העשיריות בצורה פנימית. מה אמורה להיות התפילה שלנו ברגע הזה כדי להפוך להיות יותר רגישים יחד עם כל הכלי העולמי לגבי המצב בישראל?

אנחנו צריכים רק חיבור, ולהבין שרק לשם המטרה הזו הבורא עובד עלינו ומעביר עלינו כל מיני מצבים. אם נתחבר על ידם, אז כל המצבים האלה יהפכו להיות לטוב. ואם אנחנו עדיין לא שומעים, אז עלינו לבקש ממנו לשמוע את הפקודות שלו, את הרצון שלו. זה המצב שכרגע קורה.

שאלה: האם הרצון של החבר הוא כלי שלם לחיבור עם הבורא? ואיך להיות בכוונה הנכונה?

אם אני מכוון את עצמי לקשר עם החבר ויחד אנחנו רוצים להיות מקושרים כדי להתקרב לבורא, אז כבר יש בינינו כלי משותף, שלי ושל החבר, ואז אנחנו יכולים להתקרב בכלי המשותף הזה לבורא. אדם אחד לא יכול לבצע את זה.

תלמיד: איך כולנו יחד נגיע לעבודה הזאת? עם חבר אחד זה מובן, איך לצרף לזה עוד חברים?

צריך לעבוד על זה. אנחנו חייבים למשוך כל אחד וכל אחת לחיבור בינינו, לרצון המשותף של כולנו להיות בעשירייה כאחד. כך נתקרב למטרה.

שאלה: האם מה שקורה קורה בשבילנו, בשביל הכלי העולמי במכוון, או לכל העולם, או לכל עם ישראל?

לכולם במידה שבה כל אחד משתתף בכלל בהתפתחות העולמית, בהתפתחות הכללית.

תלמיד: יש לקבוצה שלנו כוח כל כך גדול בעולם. אם נרצה לתאר חיבור נכון שבאמת מסוגל להשפיע בצורה משמעותית על המצב, אז איך לתאר מצב כזה של חיבור?

אנחנו מחוברים, כל האנושות כולה, ברצון אחד לקבל, והרצון לקבל הזה עובר באופן הדרגתי שינויים, טרנספורמציה, מרצון לקבל לרצון להשפיע תחת השפעת הבורא. כך שאני בכלל לא מתאר לעצמי מצב שונה מלבד להיות מחוברים בינינו ולפנות לבורא, לשכנע אותו שישנה את הכוונות שלנו להשפעה, לאהבה, לקשר.

תלמיד: אם נרצה לתאר שאנחנו בני ברוך ילדים טובים, מתנהגים בצורה טובה, נכונה, מתחברים בצורה הראויה, איך לתאר לעצמנו את החיבור הנכון, האם בכך שאנחנו מתפללים כל הזמן, מרגישים זה את זה בקבוצה העולמית? איך לתאר את המצב הזה?

כמצב של התכללות בבורא.

תלמיד: האם כולנו יחד כקבוצה?

כולנו יחד כקבוצה.

שאלה: אנחנו רואים רק רוע מסביבנו, האם הכול קשור לתיקון שלנו כדי שנוכל לראות לא רק רע? האם הבורא צריך לתקן את זה?

מה שאנחנו רואים אנחנו רואים את התכונות שלנו שכך הן מתגלות לפנינו. אם נתקן את הקשר בינינו, אז נראה את עצמנו בצורה ממש טובה, שלמה, מחוברים בינינו ובבורא. אין יותר מצבים.

שאלה: אני שומע שצריכים להיות בכוונה מאוד מדויקת, דבוקים זה בזה ולגרום לו נחת רוח. איך ברגעים קשים, כשאדם דואג לחיים של היקרים שלו, הוא מצליח להחזיק מעל זה בדאגה לעשות נחת רוח לבורא?

האדם צריך להבין שהוא נמצא ב"עבודת ה'", שרק הבורא מנהל את הכול, עושה את הכול ואין עוד מלבדו. והאדם צריך כל הזמן להיות מכוון לבורא, לדרוש ממנו, לבקש ממנו ולחייב אותו לשנות את העולם לכיוון הטוב.

בלשנות עולם לכיוון הטוב זה לא אומר שאנחנו צריכים לראות עולם אחר, שהעולם משתנה, אלא אנחנו צריכים לראות את עצמנו משתנים, שבשינוי התכונות שלנו מקבלה להשפעה נתחיל לראות עולם הפוך, שאין יותר מכוח הטוב והמיטיב שמנהל את הכול. זה תלוי אך ורק בשינוי שלנו מתכונה אגואיסטית לתכונה אלטרואיסטית.

תלמיד: האם כל העבודה היא רק בדיוק הכוונה של האדם בלי קשר למה שהוא רואה, לזוועות שהוא רואה בעיניים שלו בחוץ?

כן.

תלמיד: האם אין לו ציפייה פנימית שיהיה עולם טוב יותר, מתוקן יותר, בלי מלחמות, באחדות יפה?

ודאי שיש לו ציפייה לראות את העולם טוב יותר, אבל הוא צריך לדעת עד כמה הראייה הזאת תלויה בו, בכך שהוא ישנה את התכונות שלו בדומה לבורא.

שאלה: מה לעשות כשהשכל אומר "אין עוד מלבדו" אבל הלב לא באמת מכוון לשם?

להשתדל לעבוד עם החברים, הם ישפיעו על הלב של האדם, ואז הלב יהיה גם מכוון נכון. אין לנו שליטה על הלב רק החברים יכולים לעשות זאת.

שאלה: הייתה תחושה מאוד חזקה של חיבור במהלך הכנס בכל הקבוצה העולמית, ומתחילת המלחמה הזו יש תחושה של אחריות וגם בושה מזה שאני מאמריקה. מה לעשות עם הבושה? איך לא לאפשר לבושה לפגוע בחיבור בינינו? איך להתעלות מעל תחושת הבושה שאני מרגישה?

אנחנו צריכים להשתדל להתעלות למעלה מהבושה, אין עכשיו זמן לבושה, עכשיו זה זמן לפעולה. אנחנו צריכים להתחבר בינינו למעלה מכול התחושות האגואיסטיות שלנו, אומנם בושה היא דבר טוב שמקדם אותנו, אבל עם זאת השורש של הבושה הוא האגו שלנו. לכן צריכים לאזן את כול הדברים האלה יחד, ומהם להשתדל להתפלל לבורא שיהפוך את הבושה שלנו לכבוד. כלומר שנתחיל להתגאות בעבודה שלנו, עד כמה אנחנו יכולים לשנות את העולם.

שאלה: מה יש בחיבור רוחני של החברים שלא קיים בחיבור גשמי בין בני אדם רגילים שנמצאים בעולמנו?

ההבדל בין להיות מחוברים בקבוצה הרגילה לבין קבוצה מטרתית המכוונת לבורא, הוא בכך שהיא מכוונת לבורא. הם רוצים לעבור מצבים כאלה לא שיהיה להם טוב בתכונות שלהם, בהבנה שלהם, בהכרה שלהם, אלא להגיע לזה שהם משפיעים טוב לבורא בעבודה ביניהם. שסוג החיבור, עוצמת החיבור שהם מגלים, זה יהיה ממש טוב בעיני הבורא, יקרב אותם לבורא, כל העולם יתקרב אליו, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: אם נתחיל להחזיר אור חוזר בזה שנבנה מצב כזה בינינו, האם עד גמר התיקון יוסיפו לנו עוד ניסיונות?

כן, כמובן. כלומר יעלו לנו את האגואיזם שלנו, יתנו לנו תנאים יותר קשוחים, כדי שנוכל להתעלות מעליהם בערבות הדדית.

תלמיד: כלומר אנשים מתוקנים לגמרי לא נמצאים במציאות הזאת שלנו.

לא, הם פשוט נמצאים מעליה.

שאלה: לפני רבע שעה קיבלנו ידיעה שחייל קרוב משפחה נמצא בין המתים, אתמול סיפר לנו חבר מהעשירייה שכמה חברים שלמדו איתו בכיתה גם לא נמצאים בין החיים יותר. שמעתי אותך אומר שהבורא לא מתחשב באם אנחנו מרגישים טוב או מרגישים רע. מתוך כל תמונת המציאות, מתוך כל האסונות וכל מה שקורה, איך זה מקדם אותנו לתיקון, אם אותי זה מקדם להכרה שהבורא לא סופר את בני האדם ולא מעניין אותו מה קורה להם, חוץ מזה שהסבל שלהם יוביל אותם לאיזו כוונה להתחבר או להכיר אותו כטוב ומיטיב? אני עוד לא הבנתי איך עושים את ההיפוך הזה.

לצערי יש הרבה הרוגים ואנחנו צריכים להבין שזו תוצאה מהרשלנות שלנו בחיבור. לכן צריכים להשתדל יותר ויותר להתקרב בינינו ולהתפלל עבור החיבור.

תלמיד: אני שמעתי אותך אומר את זה כבר די הרבה זמן, וחברים וחברות שואלים אותך כל הזמן מה עוד אנחנו צריכים לעשות. נגיד שאני מקבל את מה שאתה אומר שאנחנו אשמים, אבל מה עוד צריך לעשות מעבר לזה שאנחנו צריכים להתחבר יותר ולהתפלל יותר? את זה עושים כל היום, נפגשים לתפילות, נפגשים לשיעורים, מעל כל הרצון לברוח כל עוד נפשנו בנו, שלי לפחות. מה עוד צריך מעבר לזה שאתה אומר לנו חיבור ותפילות?

שום דבר חוץ מחיבור ותפילה.

שאלה: יש תחושה מאוד עוצמתית של חיבור שנותרה עוד מאז הכנס, וצעקה לבורא. צפון ודרום אמריקה נמצאים בהתפעלות גדולה מאוד מהמחשבה שתגיע לכנס. האם כדאי לנו לעודד עוד התכנסויות פיזיות כדי לחזק את החיבור בינינו גם אם זה מספר חברים בודדים? האם אתה רואה בזה כדבר חיובי?

אני מקווה שאנחנו בכל זאת נמצאים יחד בין המפגשים האלה. יש לנו תוכנית לעשות כנס בטורקיה בעוד מספר חודשים ואחר כך עוד כנסים, זה מה שאנחנו רוצים לעשות. נקווה שהמצב בעולם יאפשר לנו לעשות כאלה התאספויות גדולות.

תלמידה: האם כדאי שחברים יתאספו גם במספרים יותר מצומצמים בהתכנסויות פיזיות, האם כדאי לעודד התאספויות כאלה, חוץ מהכנסים הגדולים?

למה לא? החיבור הוא תמיד טוב, אם הוא מתבצע לפי הכללים שלנו.

תלמיד: וזה יחזק את החיבור של כלי העולמי, אם כולנו נעשה מאמצים להתאסף ולהיפגש בינינו?

כן.

שאלה: שמעתי שלא צריך להיות כל כך קשה, אבל אנחנו כל הזמן מול מצבים יותר קשים ולא יכולות להתפלל בלי מצבים קשים כאלה. האם אפשר לעבור את המצבים בפנים, בלי לעבור אותם בגשמיות?

ככול שאנחנו מרגישים שאנחנו שבורים, כך אנחנו יכולים מתוך השבירה לבקש עבור התיקון. לכן זה לא עניין של המצב עצמו, אלא במידה שאנחנו מרגישים את המצב הזה כמקולקל.

אז נשתדל על ידי החיבור בינינו להעלות את הרגישות שלנו לחיבור ולחוסר חיבור ולפי זה לפנות לבורא לתקן אותנו.

שאלה: איך אפשר להגדיל את היכולת להצדיק את הבורא במצבים הקשים?

רק על ידי חיבור בחברה אתם יכולים להתעלות מעל האגו הפרטי של כל אחד ואחד, שאתם מוכנים לגנות את הבורא על זה שאין עוד מלבדו וודאי שהוא עושה את מה שקורה, ולהביא את עצמכם למצב שאתם מחברים ומסדרים אותו לכוח אחד שנמצא מעליכם. הכול מאמץ של הקבוצה.

שאלה: מה צריך לעשות כדי להרגיש שאנחנו בדרך הנכונה?

בשביל זה צריך לבקש מהבורא שיעזור לנו להתחבר עם החברים כדי שנרגיש לא את עצמנו אלא את החיבור הכללי בינינו, וכך נתקדם קדימה.

תלמיד: ממה להתחיל את הצעד הראשון בחיבור?

מזה שכל אחד רוצה להתעלות מעל עצמו ולהתחבר יחד ברצון אחד, בכוונה אחת לבורא.

שאלה: בעקבות כל מיני מצבים קשים שחברים עברו, גם ברמה האישית וגם ברמה הכללית, איבדנו בעבר חברים. האם אתה חושב שגם בישראל עשויים להיות מצבים קשים שבעקבותיהם נאבד חברים?

ללא ספק שחלק מהחברים יתנתקו מאיתנו, אבל חברים נוספים יתגלו ויתחברו אלינו.

שאלה: העשירייה שלנו USA Northeast נפגשת עם עשיריות נוספות. כרגע אנחנו בפגישה משותפת עם עשירייה Latin 2 והם פשוט כוח עצום, כך שאפילו אם אתה נכנס לחדר של לטין 2 ואין שם אף חבר, אתה מרגיש את העוצמה של הבורא. איך להסביר את הלב המיוחד הזה שיש בדרום אמריקה? הוא כל כך חזק, איך אנחנו יכולים להביא עוד מהטוב הזה של דרום אמריקה, של הכוח הלטיני לכלי העולמי?

דרום אמריקה זה באמת כלי מאוד חזק, יש להם לב רחב והרגשה מאוד רחבה, ולכן אתם מרגישים כך. אני מקווה שנתקרב אליהם ויכול להיות שאת הכנס הבא נעשה בדרום אמריקה.

שאלה: באמריקה הלטינית אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים דרגה יותר גדולה של החיבור, איך לדעת אם אנחנו מכוונים בצורה הנכונה לחיבור?

בעבודה היומיומית אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן, כל אחד בפני עצמו וכל אחד כלפי הקבוצה, והקבוצה בהתחברות והסתכלות על יתר הקבוצות, וכך אנחנו מגיעים לחיבור יתר ולהעלאה יומיומית של הרצון להשפיע שלנו זה לזה.

שאלה: כשאנחנו נכנסות למצב של אין עוד מלבדו אנחנו מקבלות ביטחון. איך אנחנו יכולות להיזהר כדי לא להיתקע בין שמיים וארץ אלא להיות כל הזמן בתנועה ובשינוי?

על ידי חיבור יתר בינינו מיום ליום, מרגע לרגע. רק בצורה כזאת.

שאלה: אתם נמצאים בלב שלנו ובתפילה שלנו. האם כל מה שקורה זה מפני שאנחנו לא משתוקקים ולא רוצים שהגאולה תגיע עכשיו?

כן. אנחנו עדיין לא מוכנים לגאולה ולכן אנחנו מקבלים הכוונות, דחיפות לקראת הגאולה. הבורא עוזר לנו להידחף לקראת הגאולה, להשפיע זה על זה. אנחנו עדיין לא כל כך מקבלים את זה בצורה נכונה, לכן בכל הפעולות של הבורא עלינו אנחנו מרגישים לא טוב. אנחנו מתקרבים לגאולה אבל ביד קשה של הבורא. כמו המלחמה הזאת שיש לנו עכשיו בישראל, במקום לעשות צעד אחד כלפי הגאולה בצורה טובה, יפה, נוחה, שמחה, אנחנו מקבלים את זה על ידי בעיות, על ידי מכות. נקווה שזה יעזור לנו להבין שהדרך היא נכונה אבל האמצעי לא טוב ואנחנו צריכים להגיע לאמצעי יותר טוב.

שאלה: אמרת קודם שבגלל ההתרשלות שלנו בחיבור קורות כל הזוועות האלה, וזה ממש גורם להרגשת דכאון ועצב גדול לחשוב כך, אז איך לא להיתקע בתוך הרגשות האלה ולהמשיך לתת לחברות גדלות הבורא והודיה על כל מה שהוא נותן?

על ידי החלטה קבוצתית. אתן צריכות לשבת יחד ולחשוב יחד בכובד ראש איך אנחנו מתחברות כדי שיחד נשכנע את הבורא להקפיץ אותנו קדימה, שנהיה יותר מחוברות, שנהיה יותר רוחניות, ושנרגיש ברצון לקבל המשותף שלנו את הבורא השורה שם וכך נתקדם. הכול תלוי בבקשה שלנו.

שאלה: האם הבנתי נכון שבמקום לגלות את הרע מבחוץ בצורה כזאת אכזרית אנחנו צריכים לפתח רגישות יתר לשבירה הפנימית כדי להתפלל לבורא?

אנחנו יכולים ללכת בדרך הטוב או בדרך הרע, תלוי במה אנחנו בוחרים.

תלמיד: איך להעלות את הרגישות שלנו?

אם אנחנו לומדים ביחד, קוראים, דנים, אז יש לנו אפשרות מתוך ההבנה ההדדית להבין יותר גם את הבורא.

שאלה: אם אנחנו משכנעים את הבורא עם התפילות שלנו האם זה אפשרי שאנשים שלא רוצים משהו טוב יכולים להשפיע על הבורא בצורה שלילית?

כן. ואז בורא יתקן את זה. העיקר בכל זאת להשתתף, ללכת קדימה.

שאלה: יש את המשפט המפורסם או "שתהיו תלויים זה בזה או שתהיו תלויים זה ליד זה." כרגע ההרגשה היא נוראית, הרגשה שאנחנו תלויים זה ליד זה, אימהות ואבות והורים וילדים. השאלה איך אפשר להפוך את זה. ובכלל מה המושג הזה "תהיו תלויים זה בזה", הוא לא אומר תהיו תלויים בחיבור זה לזה, הוא אומר תהיו תלויים זה בזה, למה הכוונה?

אפילו שאנחנו לא בכוחות ההשפעה אנחנו בכל זאת אנחנו תלויים זה בזה.

תלמיד: איך מתפטרים מהצרה הזאת, שאנחנו מרגישים תלויים אחד ליד השני בגלל מה שקורה?

כן. זה מפני שאנחנו כך בנויים מלכתחילה.

קריין: קטע מספר 4.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [העשרים וארבע שעות שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.

והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא אומר, "כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל"?

הכוונה שמה שאנחנו רואים בראייה שלנו, היא לא הצורה האמיתית, אלא זה מה שאנחנו רואים, אבל באמת אנחנו נמצאים בשדה אשר ברכו ה', זאת אומרת בכוח הבורא, שהוא מצייר לנו את הצורות האלה כדומם, צומח, חי ובני אדם. ואנחנו צריכים להשתדל לראות את העולם שהוא כולו מצויר על ידי הבורא ושהוא תוצאה מזה שהבורא רוצה שאנחנו כך נראה, ודרך התמונה הזאת של המציאות שאנחנו רואים, נראה רק כוח אחד, יחיד ומיוחד, שהוא משנה, מנהל ועושה את הכול ואין עוד מלבדו.

שאלה: איך אנחנו מבטלים את המחיצות של הטבע ונדבקים בבורא מכל וכול?

בזה שאנחנו כולנו בעשירייה משתדלים לראות את המציאות האמיתית שהבורא מצייר לנו ומבקשים מהבורא, שיתגלה דרך המציאות הזאת.

תלמיד: הוא מצייר לנו את המציאות האמיתית, או שאנחנו צריכים ליצור אותה בקשרים בינינו?

אנחנו לא מייצרים שום דבר, אנחנו רק יכולים לבקש מהבורא, לראות במקום המציאות שרואים, לראות אותו, את הסיבה לכל המציאות.

שאלה: כתוב, "מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.". מה זה אומר שבהתחלה הוא יאמין ואחר כך הוא יתפלל?

כי אחרת אם הוא לא יצייר לעצמו איזו תמונה של היחסים בינו לקבוצה, בינו לבורא, אז איך הוא יתפלל? תפילה צריכה להיות קשורה משני מצבים, מהמצב הנוכחי ומהצב של העבר, או הווה או עתיד. בדרך כלל זה המצב הנוכחי והמצב של העתיד, וזה מה שהוא צריך לתאר לעצמו ולפנות לבורא, איזה צורת עתיד הוא רוצה שיהיה לו. דבקות בבורא.

תלמידה: שזה בעצם דבר שהוא למעלה מרצון טבעו?

כן. האדם יכול להגיד כן, "אני רוצה". אבל מה זה נקרא דבקות בבורא, לתאר אותו נכון. דבקות בבורא זאת אומרת, שהוא מתנתק מהרצון לקבל שלו הנוכחי, ועולה למעלה ממנו באמונה למעלה מהדעת, ואז הוא מגיע למדרגה הבאה.

תלמידה: איך אנחנו יכולות לכוון את עצמנו בעשירייה ובכל החברה, כדי שכל הזמן נראה שאין עוד מלבדו ונרצה כל הזמן להיות בתפילה, ונהיה במקום שהוא למעלה מהדעת, וניתן שמחה וביטחון לכולם? מה שקורה עכשיו זה, שיש התחברויות לתפילה וקריאה כל היום, וגם כל מיני דיבורים בצ'אטים על כל מיני עניינים, גם על המצב הגשמי, וגם מסתכלים בחדשות. ויש לנו גם השיעור, שאנחנו יכולות להקשיב לו באוזניה. והשאלה שלי, מה האיזון הנכון כדי להגיע להיות מכוונים כמו שצריך?

אחרי שאנחנו שומעים את הדברים האלה במקצת, במקצת, אנחנו צריכים לכוון אותם למטרת הבריאה, עד כמה שמה שאנחנו שומעים, מתפעלים מהשמיעה שלנו, עד כמה הכול מכוון אותי נכון למטרת החיים.

תלמידה: על מה אנחנו צריכות להתמקד בקשר בין החברות, בדיבור בינינו, האם אנחנו צריכות לדבר בעיקר על השיעור, על המצב, על התמיכה אחת בשנייה?

על מטרת החיים, מטרת השיעור, ועל אין עוד מלבדו.

שאלה: במרוצת השנים לימדת אותנו שאם אנחנו מגיעים לחיבור מסוים בינינו, אז כיוון שאנחנו "בני ברוך" ראש לאנושות, זה ישפיע לטובה ויביא גם חסדים לעולם. בכנס הזה אמרת שהגענו לאיזשהו חיבור מסוים, והתוצאות שאני רואה, הן שונות ממה שהייתי מצפה שיקרה. האם באמת יש לנו השפעה על המציאות, על העולם הזה, או שרק אומרים ככה לרצון לקבל, כדי שבסוף יבוא משלא לשמה ללשמה?

לָמה אתה חושב, שלמה שאנחנו מגיעים היום זה לא בדרך למטרת הבריאה?

תלמיד: בוודאי שזה בדרך, אבל ההשפעה שלנו על המציאות אמורה להיות לטובה וזה לא מצטייר ככה בכלים שלנו.

בכלים שלנו ודאי שזה לא יצטייר. ככל שאנחנו מתקרבים למטרת הבריאה, היא תיראה לנו יותר ויותר רחוקה, ואז מתוכה נוכל לתת תפילה יותר ויותר עוצמתית לבורא. ויש בסוף עוד מלחמות דת, כל מיני תופעות כאלה שלא פשוט לעבור, אבל נצטרך לעבור את הכול.

תלמיד: האם העולם הזה זה לא העולם שאנחנו רואים, האם העולם הזה זה משהו אחר? הרי אנחנו צריכים לגלות את הבורא כטוב ומיטיב בעולם הזה.

כן.

תלמיד: אם הכול ילך במלחמות עד הסוף, אז אף פעם, עד גמר התיקון, לא יהיה לנו ראייה, שהדברים הולכים בחסדים ובצורה טובה?

ככל שנצליח להיות בכלים כאלו אז נרגיש כך, וכמה שלא נצליח אז נרגיש הפוך.

תלמיד: האם לא הצלחנו בכנס הזה?

אתה לא יכול להגיד כמה הצלחת וכמה לא.

תלמיד: אז לא לצפות לקשר בין הפעולה שלנו, לבין מה שנראה בצורה ישירה שינוי לטובה בעולם הזה?

אנחנו עדיין לא יכולים לראות את זה, "עיניים להם ולא יראו", עדיין אנחנו נמצאים במצב כזה. כי אם היינו רואים מה שעשינו זה היה מאוד מחליש אותנו, לא רצינו יותר להתקדם. הבורא נותן לנו להתקדם כל הזמן בצורות כמו שלמדנו בבית ספר. אתה יוצא מהשיעור ויש כבר שיעור למחרת, ואתה צריך לעשות עבודות בית וכל מיני דברים, זאת אומרת, אין בזה מנוחה.

תלמיד: מה זה נקרא בדרך תורה ולא בדרך ייסורים? האם רק בגמר התיקון? אבל הדרך צריכה להיות גם בדרך תורה ולא ייסורים. איך מגיעים לזה?

דרך תורה בניגוד לדרך ייסורים, זה כשאדם מרגיש שמה שהוא עובר זה לטובת ההתקדמות הרוחנית שלו בלבד.

תלמיד: כמו שאמרת, אין מה לצפות מהעבודה שלנו, שנראה בעיניים שלנו - בעולם הזה - שינוי. האם העולם הזה ימשיך להתנהל כפי שהוא עד גמר התיקון?

נכון, אבל אנחנו כבר לא נהיה בעולם הזה, אנחנו כבר נתעלה מעליו, לעולם יותר עליון.

תלמיד: אני מבין, אבל עדיין אנחנו אומרים גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה. איפה יהיה טוב גם בעולם הזה? אנחנו מתעלים, אבל עדיין גם בעולם הזה צריך להיות טוב. מה זה העולם הזה?

"העולם הזה", מה שאתה רואה בחושים שלך הגופניים, נגיד.

תלמיד: השאלה בעינה עומדת. איך רואים בעולם הזה שינוי לטובה, מתי ולָמה לא רואים אותו בדרך?

בחושים שאתה נמצא בעולם הזה, בהרגשת העולם הזה, אתה לא יכול לראות שום דבר לטובה, כי כל התפיסה הזאת מיועדת להפעיל עליך לחץ לעלות לעולם יותר עליון, לתפיסה יותר עליונה, להבנה, ובמסגרת העולם הזה אתה לא מגיע לזה.

שאלה: כתוב, "ואחר כך יתפלל בכל לבו". מה זה להתפלל בכל לבו?

"בכל לבו", זאת אומרת, שהוא מכוון את כל החושים שלו רק כדי להשיג את הרצוי, והרצוי שלו זה דבקות בדרגה הבאה.

תלמיד: אם החושים והלב לא מתעוררים, מה לעשות?

אם הלב לא מתעורר סימן שאתה לא מספיק מכניע את עצמך כלפי חברים.

שאלה: בעתות מלחמה אנחנו רואים הקצנה, פנאטיות, אנשים באים לרצוח, אז הם רוצחים עד הסוף. מאידך אנשים אומרים נראה להם עד הסוף. לָמה אנחנו לא יכולים להיות גם פנאטים בחיבור בינינו ובאין עוד מלבדו?

זה נעשה בכוונה, שאנחנו לא נפספס את הבחירה חופשית. דווקא על ידי הבחירה החופשית אנחנו מגיעים להכרה נכונה בבורא.

תלמיד: זו כביכול חולשה. אנחנו רואים שאנחנו חלשים, שלא מצליחים במשימה פשוטה וברורה. לָמה לא מצליחים להיות עד הסוף איתה וזהו?

אז אנחנו נהיה פנאטים. אנחנו צריכים להיות כל הזמן בבחירה חופשית.

תלמיד: בשביל מה באים מצבים קשים כאלה בגשמיות?

כדי שאנחנו נהיה בבחירה חופשית. והם לא קשים אלא הם בדיוק מסודרים לפי הדרגות שלנו.

שאלה: מהי הצורה הנכונה של דבקות בבורא?

הצורה הנכונה של דבקות בבורא היא השפעה הדדית, דו צדדית אחד על השני, משני הצדדים, מצד הבורא ומצד הנברא.

שאלה: לפעמים כשמגיע מצב הסתרה, אנחנו מגיעים לגילוי על ידי קשר בתוך העשירייה שלנו. אנחנו מחפשים את הנקודה של מרכז ההסתרה, שבה הכול מתהפך, והקשר עם הבורא מופיע. אבל לעיתים יש מין ענן שאתה כאילו לא יכול לעשות שום דבר. אתה נמצא בתוך הענן הזה ואתה מחכה שמשהו ישתנה.

האם זה חוסר מבחינת העבודה שלנו או עבודה לא מספקת של החברות שלי, או שאנחנו צריכים לפנות לבורא בבקשה, או פשוט יעבור זמן והבורא יעשה איזו עבודה?

הכול ביחד. כל זה ביחד, כל אחד מושך את האחר אחריו.

שאלה: איך לזהות בדרך הרוחנית את הצעד הבא של האדם, איך אני יודע שזה הצעד הבא שאני עכשיו צריך לעשות?

אתה לא יודע. אם אתה מפעיל את הרצונות שלך, הכוחות, התפילות בדרגה יותר גבוהה מקודם, אז אתה יכול להגיד - אני עכשיו עולה בדרך.

תלמיד: ואיך נגיע לזה, איך אני ארגיש את זה?

לא יודע. תשאל, תבקש, תברר.

שאלה: שמענו במאמר של הרב"ש שהוא רואה בעולם מכאובים, כאבים, מחלות, וחוץ מתפילה אין לו מה לתת. איזו תפילה הרב"ש נתן באותו רגע, עבור מה הוא ביקש?

הוא ביקש עבור מה שהוא חושב ואתה תבקש עבור מה שאתה חושב. כל אחד מתפלל מעומק ליבו, ולכן יכולה להיות תפילה בציבור, אבל בכל זאת התפילה בציבור הזו היא תפילה ששונה מאדם לאדם.

תלמיד: אבל הכיוון צריך להיות אותו כיוון?

כן, ודאי.

תלמיד: לחיבור בעולם?

כן.

קריין: קטע מספר 5.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא"."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: אנחנו מרגישים בעצמנו את הרצון לחיבור מעל כל הדילוגים והמחלוקות בינינו אבל אנחנו תמיד נופלים לעולם הזה. האם ניתן לחיות בדבקות מתמדת בבורא ובו בזמן לפתח יחסים רגילים עם האנשים בעולם? איך אנחנו יכולים לחיות בשתי הרמות האלה?

ודאי שכן, אחת לא מפריע לאחרת. אנחנו רואים שיש אנשים שנמצאים בדבקות ויש אנשים שנמצאים בעולם הזה, ויש מעט אנשים שנמצאים גם בזה וגם בזה, אז למה אנחנו לא מסוגלים?

שאלה: אנחנו נמצאים בתפילה וכאילו סיימנו את התפילה, אז איך אנחנו ממשיכים? בעל הסולם אומר שצריך שלא יהיה הפסק, הוא נותן עצות דרך ביטחון, הרגשה, מחשבת האמונה. איך אנחנו לא יוצאים מהתפילה?

אם אנחנו רוצים לעשות משהו בחיים אז אין לנו שום דבר אחר חוץ מתפילה. אין. ואז יוצא שאנחנו צריכים כל הזמן לא לצאת מהתפילה אלא להמשיך בה יותר יותר, ולנדנד כמו שתינוק או ילד קטן מנדנד לאימא שהוא רוצה את זה ואת זה, עד שהיא כבר לא יודעת מה לעשות ונותנת לו מה שהוא מבקש. כך אנחנו צריכים להיות עם הבורא.

תלמיד: כשאנחנו עושים מאמץ בתוך התפילה יש הרגשה שהתפילה הסתיימה, איך אנחנו ממשיכים אותה?

הכול תלוי באדם, הוא תמיד צריך לתאר את עצמו שנמצא בתוך מניין.

שאלה: איך מקבלים עול מלכות שמיים שלם? במה זה מתבטא?

שחוץ מלדאוג לתועלת הבורא אין לי למה לדאוג.

שאלה: כתוב, מי שמקבל עליו עול מלכות שמיים לא רואה את כובד העבודה. מי מקבל עול מלכות שמיים ולמה זה כך?

זה האדם, כל חבר.

תלמיד: למה הוא לא רואה את הקושי בעבודה?

אם הוא מקבל באמת את עבודת ה' אז להיפך, הוא רואה בה אמצעי להתעלות רוחנית ולכן זה לא קשה לו.

תלמיד: מה זה באמת לקבל את העול?

הכוונה היא שזה לא מה שהוא חשב לפני כן אולי, אלא כעת הוא מבין שעבודה רוחנית באמת מורכבת רק מהתקרבות לבורא.

תלמיד: את זה יכול לעשות כל חבר בעשירייה?

כמובן.

שאלה: האם תוכל לתאר לנו איך תהיה ההתפתחות וההתקדמות שלנו כשאנחנו נתקרב לבורא?

רק לפי ההתקרבות או התרחקות מהבורא אנחנו נמדוד את המצב שלנו.

שאלה: אנחנו צריכים להרגיש את כל מה שקורה דרך דבקות בבורא. האם תפיסת המציאות שלנו כלפי העולם גם משתנה?

ודאי שהיא משתנה.

שאלה: מהי דרך הביטחון שעליה כותב בעל הסולם?

שיש לאדם הרגשת ביטחון בבורא, שהבורא מסדר את הכול, שאין עוד מלבדו, ומה שלא יקרה הוא בכל זאת לא נפרד מהביטחון בבורא.

תלמיד: איך הוא מגיע למצב כזה?

על ידי התקרבות.

שאלה: האם הרשלנות שלנו בחיבור היא בפעולות חיצוניות בינינו או בעבודה הפנימית, בזמן שאנחנו מתחברים?

גם וגם. לא יכולה להיות עבודה פנימית בלי שנסדר את הדברים מבחוץ, אחר כך מבחוץ הולכים פנימה.

תלמידה: באילו פעולות פנימיות בדיוק אנחנו מתרשלים?

ההתרשלות שלנו היא בכך שאנחנו מתרחקים זה מזה ולא תומכים זה בזה.

שאלה: נכתב בקטע "שהמה מותאמים לאדם דווקא במקומות הצרים הדחוקים". איך לחפש את הבורא גם כשאנחנו לא נמצאים באותה דרגה כמו הבורא, כשאנחנו נמצאים במקומות הצרים והדחוקים?

דווקא במקרים שאנחנו נמצאים ללא שום עתיד, אנחנו יכולים לצעוק לבורא שיעזור לנו, יציל אותנו וימשוך אותנו קדימה. באף מקום אנחנו לא יכולים לצאת מהמצב שלנו למצב יותר גבוה בלי עזרת ה'.

שאלה: מה לעשות אם חסרה לנו אמונה?

ודאי שכוח האמונה תמיד חסר, וודאי שרק על ידי כוח האמונה נוכל להתחבר ולהתגבר וללכת קדימה. לא חסר לנו כלום חוץ מכוח האמונה. כוח האמונה, הוא כוח השפעה אותו אני רוכש ואז אני יכול לאזן את כוח הקבלה שקיבלתי, או אפילו להתעלות בכוח האמונה, למעלה מכוח הקבלה.

שאלה: במאמר הוא מדבר על תחבולות. האם היית מציע לצאת בחיבור מעבר לגבולות העשירייה, או לעבוד רק בתוכה?

לעבוד רק בתוך העשירייה. יכול להיות שבמשך הזמן יהיו לנו הזדמנויות, הכְוונות, לצאת מגבולות העשירייה, אבל בינתיים ודאי לא.

שאלה: אחרי הכנס אין ספק שבעולם הזה קיים "עם ישראל". איך העם הזה כובש את הארץ שלו?

ה"ארץ" היא רצון, ולכבוש את הרצון זה רק על ידי חיבור החברים ומכולם יחד, לגשת לתפילה לבורא. ואז הבורא ייתן לנו כוח להיות למעלה מהרצון, בדומה לאדם הרוכב על סוס ויכול לנהל אותו.

שאלה: בגלל האירועים הקורים עכשיו יש רצון לצאת מהקלקול. איך לנהל את כל הקלקולים הפנימיים בתוכנו ויחד עם זה, לראות את הבורא בכל הפעולות?

רק על ידי חיבור בינינו. להיות יותר קרובה לחברות, גם במקום שלך וגם אולי ליד המקום שלך, ואז על ידי ההתקרבות הזאת, תרגישי יותר כוח. תצטרכי לחבר את הכוחות האלה יחד, לכוון את כל הכוח המשותף הזה, למטרה אחת, לדבקות פנימית עם הבורא עצמו, ומתוך כך, תתקדמי ותגלי את עולם האמת, העולם האמתי בו אנחנו קיימים, כך שהוא לא יימצא בהסתרה מאיתנו כמו עכשיו, אלא יהיה מגולה יותר ויותר.

תלמידה: למה כשיש כנסים הבורא מקרב אותנו עוד יותר אליו, איזה כוח יש בכנסים, שבזכותו יש זירוז?

איזו שאלה? אם אנחנו מקושרים יחד ביתר כוח, ביתר כמות, אז ודאי שאנחנו משפיעים על הבורא ומחייבים אותו לקדם אותנו לגמר התיקון. לכן אנחנו צריכים לקבל חיסרון לכנסים, ובכנסים להשתדל לחבר את עצמנו בחיבור כמה שיותר חזק, כדי שהחיסרון לחיבור והחיבור עצמו יביאו אותנו למטרה, לגמר התיקון.

שאלה: אנחנו, כמה חברים שהיו בישראל, הבאנו את כל ההתרשמויות מהכנס לחברים בעשירייה, כל אחד פתח את ליבו וסיימנו בתפילה משותפת להתעלות מעל האויבים בתוכנו. חיזקנו את החיבור וסיימנו בשתיקה מוחלטת. האם זו אחת הדרכים בה נוכל להתעלות מעל המצב שלנו כדי להתקרב לבורא?

כן. זו דרך נכונה ובטוחה.

קריין: קטע מספר 6.

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")

(סוף השיעור)