שיעור בוקר 23.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', עמ' 205, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "אמא השאילה בגדיה לבִתה"

חכמת הקבלה עוסקת בכל אותו הכוח שאנחנו מקבלים מהבורא, שמשתלשל ובא אלינו דרך כל המדרגות שנקראות העולמות, מהמילה "העלמה", כי הם מעלימים את הבורא ומגלים לנו את הכוח שלנו, איך להתקדם להשוואת צורתנו לבורא, להיות בהשפעה, להיות באהבה, להיות בחיבור. זה מה שהזוהר מספר לנו, איך מהבורא שהוא אור אין סוף מגיע אלינו כוח שמחבר אותנו ועושה אותנו מחוברים ודומים לאותו כוח עליון.

קריין: עמ' 205, "הקדמת ספר הזוהר", כרך א', "אמא השאילה בגדיה לבתה", סעיף 17.

".17 אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האֵם משאילה בגדיה לבת ומקשטת אותה בקישוטיה, אז נמשך השם אלקים מבינה, האם, למלכות, הבת. ומקשטת אותה בקישוטיה, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב עליה, אל פני האדון ה'.

כי אז נקראת המלכות אדון, לשון זכר. כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. הרי הכתוב קורא את המלכות, המכונה ארון הברית, בשם אדון כל הארץ, שם זכר. משום שקיבלה את הכלים המכונים בגדים, והמוחין המכונים קישוטים, מהאם, בינה. כי אז יוצאת אות ה' ממ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקראת המלכות מ"י, כמו בינה. ואז היא מתקשטת בבגדי זכר, בגדים דבינה, כנגד כל ישראל.

ביאור הדברים. לאחר שעשה בראש א"א נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה, כי החכמה נתקנה בה כעין זכר ונוקבא, הנה אז צייר בה כל הציורים, שכל הקומות של חמשת פרצופי אצילות הצטיירו בה. באופן, שאין יותר מכ"ח כל קומה, בא"א ואו"א וזו"ן.

וחקק בה כל החקיקות, שבכוחה נפרדו ג"ס בינה וז"א ומלכות, מכל קומה למדרגה שמתחתיה. כי בינה ז"א ומלכות דא"א נפלו לאו"א, ובינה ז"א ומלכות דאו"א נפלו לזו"ן, ובינה ז"א ומלכות דזו"ן נפלו לבי"ע. ואלו ב"ס שנשארו במדרגה, כו"ח, נקראות מ"י. ואלו ג"ס שנפרדו מכל מדרגה, נקראות ג' אותיות אל"ה.

ואותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, בעת שנקודה עלתה להיות מחשבה, שאז נפרדו ג' האותיות אל"ה מאו"א ונפלו למדרגה שמתחתיהם, זו"ן. כי אז נבחן שאל"ה דאו"א, שהן בזו"ן, נמשכו מלמעלה למטה והתלבשו בתוך הזו"ן. כי אל"ה דאבא, שהוא ישראל סבא, נמשך לז"א, ואל"ה דאמא, שהיא תבונה, נמשכה לנוקבא."

יש לנו אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה, וכאן מדובר איך אבא ואמא מורידים את האורות שלהם לזו"ן. ירידת האור מהעליון לתחתון נעשית דרך אח"פ דעליון, שזה נקרא אל"ה. למה אל"ה? כי גלגלתא ועיניים זה מ"י ואח"פ זה אל"ה, אז מגלגלתא ועיניים, ממ"י, בא אור לאח"פ, לאל"ה, ומשם הוא מתפשט עוד יותר מטה.

שאלה: מה אפשר ללמוד מההבדל בין נפלו לבין ירדו? האם יש כאן ערך מוסף?

יש, ודאי. "ירדו" פירושו שיכול להיות שהם החליטו וירדו עם העליון יחד לאיזו משימה. מה שאין כן "נפלו", זה כאשר לא היה להם כוח להיות למעלה ולכן נפלו ממדרגתם למדרגה למטה ממנה.

שאלה: מה הכוונה "ישראל סבא" ו"תבונה"?

יש לנו גלגלתא עיניים ואח"פ בכל מדרגה ומדרגה, וגם במדרגת בינה יש לנו ג"ר וז"ת, חלק עליון וחלק תחתון של בינה. "ישראל סבא" זה גלגלתא ועיניים, החלק העליון, ותבונה זה אח"פ, החלק התחתון. החלק העליון הוא זכר והחלק תחתון הוא נקבה.

שאלה: מה זה בשבילנו בכל פעם אח"פ דעליון?

אח"פ דעליון זה אותו המקום, אותה הקומה שממנה אנחנו מקבלים הכול. זאת אומרת החלק של העליון שממנו אנחנו מקבלים נקרא האח"פ של העליון ואנחנו כל הזמן צריכים לחשוב איך לא להתנתק ממנו.

"ואמא משאילה בגדיה לבִתה ומקשטת אותה בקישוטיה. בעת ביאת המוחין דגדלות, שנמשך חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, בניין עמוק היוצא מתוך המחשבה. כלומר, שהנקודה חזרה ויצאה מתוך מחשבה למקומה, למלכות, שבזה הוחזרו ג' הכלים בינה וזו"ן למדרגה, ונמשכו ג' האורות דכח"ב, הנקראים קודש קודשים.

ותדע, כי בעת שהוחזרו הכלים בינה וזו"ן מהגוף לראש דא"א, נמשכו עימהם גם או"א, המלבישים עליהם. ועלו גם הם לראש דא"א, וקיבלו שם אותם המוחין של קודש קודשים שבראש א"א. כי זה הכלל, העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו, וכן התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו."

שאלה: קודם הוא דיבר על כך ש"מבינה, למטה, למלכות, בעת שנקודה עלתה להיות מחשבה" ואפילו על כך שהנקודה הזאת מתפרקת. מה זה "נקודה שעלתה להיות מחשבה"?

לא יודע, נלמד. אם הוא אומר את זה בפעם הראשונה, אתה לא יכול לדרוש ממנו שום דבר, הוא יעבור על זה כמה פעמים ויסביר. כך היא הדרך שלו.

שאלה: איך אנחנו מחזיקים באח"פ דעליון, איך מתקנים את מה יש לנו בידיים כדי להחזיק בו?

אנחנו רוצים לקבל ממנו כל מה שהוא נותן, אנחנו מתכוננים לזה, ואת זה אפשר לעשות רק במידת ההידמות שלנו אליו ולכן אנחנו רוצים להידמות לאח"פ דעליון, שגלגלתא ועיניים שלנו יוכלו להיות בדרגה שווה, כמוהו.

שאלה: בסעיף 17 נאמר "בשעה שנראה לפניה כל זכר". על איזה כוח זכר מדובר שנמצא מולה?

כאן מדובר על אמא ובת בדרך כלל, אבל כדי שהן יפעילו את עצמן צריך להיות בהן כוח הזכר. אז מדברים שמתעורר כוח הזכר באמא וגם כוח הזכר בבת, וכך אמא יכולה להשאיל לבת את הלבושים שלה, אור חוזר, ואז הבת יכולה לקבל מאמא בתוך האור חוזר הזה אור ישר, ולהתמלאות במה שהיא מקבלת. מיד הוא יסביר את זה יותר.

שאלה: מה הכוונה שהתחתון שעולה לעליון נעשה כמוהו? איך זה מתבטא?

הוא נעשה באותו מסך, באותה עוצמת ההשפעה כמו העליון. אחרת הוא לא יכול לעלות לעליון, אחרת הוא לא יכול להיות כמוהו. מה זה "להיות כמוהו"? ודאי שהוא לא משנה את הטבע שלו, זה בלתי אפשרי, אבל במידת ההשפעה הוא נעשה כמו העליון. זה נקרא ש"עולה אליו".

תלמיד: מתי בפעם הראשונה מרגישים את זה?

מתי שעולים מהתחתון לעליון.

תלמיד: מה התנאי לעלות? כמה שנים אדם לומד ולא מרגיש שהוא עולה. מה צריך לקרות כדי שירגיש שהוא עולה? מה צריך לעשות?

תבקש מהבורא שיעשה לך את העבודה הזאת. אתה אומר יפה, נכון, זו שאלה נכונה. אבל אתה צריך לבקש, לדרוש בכל פעם שאתה עושה משהו, לרצות לקבל על זה פרס.

תלמיד: אז חלק מהדרך שלנו היא לא לוותר על להרגיש את ההרגשה הזאת.

כן, אתה חושב על זה כל הזמן. אם זה חשוב לך, אז אתה כל הזמן חושב על זה.

שאלה: כתוב פה, "שנמשך חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים". האם הכוונה פה לגילוי האור, ואם כן, מה גורם לגילוי הזה להחזיר את בינה וזו"ן בחזרה למדרגה שלהם?

להחזיר בינה וזו"ן למדרגה שלהם למטה או להעלות אותם למעלה, לאח"פ, זה תלוי במי שעושה את זה, כלפי מי הוא עושה. זו כל העבודה שלנו, להידבק לבינה וזו"ן עליונים עם כלים דהשפעה שלנו, גלגלתא ועיניים, שלא נרצה לקבל שום דבר, רק להידבק בעליון, ואז נעלה עם העליון יחד לדרגה שלו. אחרי שנקבל שם כוח, ידע, הבנה, הרגשה, דבקות, נוכל לרדת לדרגה שלנו ולעשות כאלה פעולות גם כלפי התחתון שלנו, וכך זה הולך במדרגות, מלמעלה למטה.

"ולפיכך במצב הקטנות, שבינה וזו"ן נפרדו מהראש דא"א ונפלו לגוף שלו, שהם מלובשים באו"א מפה ולמטה, נעשו הבינה וזו"ן דא"א לבחינת או"א ממש. וע"כ במצב הגדלות, שחזרו הבינה וזו"ן דא"א למדרגת הראש שלו, הנה לוקחים עימהם גם את או"א.

כי כבר נעשו למדרגה אחת בשעת הקטנות, ונמצאים משום זה גם בגדלות, שאו"א עלו עתה עימהם לראש דא"א, שנעשו ג"כ שווים כמוהו, ומקבלים אותם המוחין שבראש דא"א, הנקראים קודש קודשים.

ועד"ז ממש עלו הזו"ן לאו"א. כי אחר שאו"א קיבלו המוחין שבראש א"א, יצאה גם בהם הנקודה מתוך מחשבה למקום המלכות, שבזה הוחזרו הבינה וזו"ן שלהם אל מדרגתם דאו"א. והנה בה בעת שהכלים בינה וזו"ן חזרו ועלו לאו"א, לקחו עימהם גם את זו"ן המלבישים עליהם, ועולים גם זו"ן לאו"א, ומקבלים המוחין של קודש קודשים אשר שם."

לאט לאט זה נכנס ואנחנו מתרגלים. זה כמו שילדים לומדים, הם לא יודעים מה זה ומה זה, אבל מתוך כל מיני התרשמויות בחיים שלהם, הם מתחילים להבין על מה המילים האלה מדברות. כך אנחנו בזוהר, אנחנו לא רואים ולא מבינים ולא יודעים, אבל לאט לאט מכל מיני התקשרויות בין המילים ובינינו, אנחנו מתחילים להרגיש על מה מדובר. כך האור משפיע מלמעלה ומביא לנו את ההבנה בעולם העליון, בכוח הזוהר.

שאלה: מהו היחס של אמא ובת ברוחניות?

אמא ובת זה בדרך כלל בינה ומלכות.

תלמידה: יש אבות ובנים, שזה יחס בין מדרגות, בין מצבים, הבנה, תוצאה.

גם כאן אותו דבר.

תלמידה: אז איך מלכות היא תוצאה של בינה?

בינה זאת בינה, לפעמים למלכות קוראים "בינה תחתונה", כי היא נמשכת להיות בינה, לקבל מבינה תכונות שלה ולעלות לבינה. מלכות היא תוצאה מבינה.

שאלה: מה זה נקודה בתוך המחשבה?

נקודת המלכות בתוך המחשבה, זה או בינה או חכמה.

שאלה: האם כשכתוב על לבוש זכר, זה נקרא לבושים דהשפעה שמתלבשים על כלים דקבלה?

כן.

שאלה: ובינה ומלכות יכולות להחליף לפי הלבוש את התכונה שלהן מהשפעה לקבלה ומקבלה להשפעה?

כן.

שאלה: כשאמא מלבישה את הבת שלה, זה בעצם הכנה שנגדל ונרצה להיות שם?

בינה נותנת למלכות כוח השפעה ואז מלכות יכולה להתקשר עם זעיר אנפין, ואז הזו"ן האלה עולים למעלה ומתחילים לעבוד בעל מנת להשפיע. זה הכול על ידי כוח הבינה, לכן המאמר הזה הוא כל כך חשוב, כי בינה נותנת לבוש למלכות. בינה זה רצון להשפיע, מלכות זה רצון לקבל, אז רצון להשפיע נותן לרצון לקבל לבושים, תיקונים והרצון לקבל שמתלבש בתיקונים האלה יכול לעשות פעולות השפעה.

"ואמא משאילה בגדיה לבִתה ומקשטת אותה בקישוטיה. כלומר, כיוון שג' אותיות אל"ה דאמא נמשכו אל הנוקבא במצב הקטנות, שזה נבחן שאמא משאילה בגדיה לבתה. כי ע"י זה שג' הכלים בינה וזו"ן, שהם אל"ה, נפרדו מאמא ונפלו לנוקבא, הרי הן נעשו לבחינת נוקבא ממש. כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו.

ונבחן, שאמא השאילה כלים אל"ה שלה לבת, הנוקבא, כי עתה משמשת עימהם הנוקבא. ועם זה נמצא ג"כ שמקשטת אותה בקישוטיה. כלומר, לעת גדלות, שג' הכלים אל"ה, בינה וזו"ן דאמא, חוזרים לאמא, הנה אז עולה עימהם גם הנוקבא לאמא. ואז מקבלת הנוקבא המוחין של קודש קודשים שבאמא, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

ונמצא עתה, שמתוך שאמא משאילה בגדיה אל"ה לבת בעת הקטנות, ע"כ מקשטת אותה בקישוטיה, במוחין, בעת הגדלות, ונמצאת מתקשטת בקישוטים דאמא. ומתי מקשטת אותה בקישוטיה כראוי? כי יש ב' מיני קישוטים מאמא אל הנוקבא, שהם המוחין דג"ר:

א. מאמא תחתונה, תבונה, העומדת מחזה ולמטה דא"א,

ב. מאמא עילאה, העומדת מחזה ולמעלה דא"א.

וכשהנוקבא עולה לתבונה, והתבונה מקשטת לה בקישוטים שלה, נבחן שעדיין הקישוטים האלו אינם כראוי. משום, שאז עוד נמצאת הנוקבא בבחינת עומדת לשאלה, כמו התבונה, שמטרם עליית מ"ן." היא עוד לא קיבלה ממש תיקון. "וע"כ אינם כראוי. אלא בעת שהנוקבא עולה למקום אמא עילאה, שמחזה ולמעלה דא"א, ואמא עילאה מקשטת לנוקבא בקישוטים שלה, אז נבחן שהקישוטים הם כראוי.

ומקשטת אותה בקישוטיה, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב עליה, אל פני האדון ה'. כי אז נקראת המלכות אדון, לשון זכר: בעת שהנוקבא עולה לתבונה ומקבלת המוחין ממנה, עוד הקישוטים אינם כראוי, כי היא עוד עומדת לשאלה, שצריכה עוד להעלאת מ"ן מן התחתונים, כדי להשתלם לגמרי. ואז נבחן, שהזכרים שבישראל מקבלים מז"א, שעלה לישראל סבא.

אבל בעת שנוקבא עולה לאמא עילאה, היא נשלמת לגמרי, ואינה קיימת עוד לשאלה, לקבל מ"ן, ואז נחשבת לדכורא, והזכרים שבישראל מקבלים ממנה.

לכן נאמר, בשעה שנראה לפניה כל זכר, שכל הזכרים בישראל מתראים לפניה ומקבלים ממנה. כי אז נקראת המלכות אדון. שאינה נקראת בשם אדנ"י, נקבה, אלא בשם אדון, זכר, מפני שאינה עומדת לשאלה. כי אין עניין עליית מ"ן נוהג עוד בה, וע"כ נחשבת לזכר.

כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. ארון נקרא הנוקבא. כי היסוד דז"א, הנקרא ברית, נכנס בה. הרי שהכתוב מכנה את הנוקבא בשם אדון כל הארץ, זכר.

כי אז יוצאת האות ה' ממ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקראת המלכות מ"י, כמו הבינה: ה' דמ"ה יוצאת ממנה, כי ה' דמ"ה מורה שעומדת לשאלה: מ"ה ידעת? הרי שה' דמ"ה מורה על שעומדת לשאלה. וה' זו דמ"ה יוצאת ממנה, ונכנסת י' במקום ה', ונקרא מ"י, כמו אמא. ואז נבנית בשם אלקים, כמו אמא."

שאלה: מה הם הקישוטים שהאמא העליונה מקשטת?

היא נותנת כוחות ואז הכלים דמלכות מקבלים מסך ויכולים לקבל בעל מנת להשפיע. הפעולות הן בדרך כלל אותן פעולות בכל מדרגה ומדרגה, כי מה שחסר זה מסך. רצון לקבל יש, ואז צריך רק לקבל עליו כל פעם "צמצום, מסך, אור חוזר" שיהיה לכלי, ואז הכלי יכול לעבוד בעל מנת להשפיע. הפעולות הן פעולות די פשוטות, כמו במחשב, אפס אחד, אלא מפני שיש הרבה כאלו פעולות, יוצאת לנו מערכת מאוד עשירה, ממש אינסופית.

שאלה: מה אני צריך לעשות עם הרצון לקבל שלי כדי להיות ראוי לקבל את התיקונים?

אתה צריך עם הרצון לקבל שלך להשתדל להתחבר עם החברים, לראות עד כמה אתה מסוגל או לא. איפה שאתה מסוגל, מה טוב, ואיפה שאתה לא מסוגל, אז להתפלל כדי לקבל את הכוח שייתן לך כוונה על מנת להשפיע, ואז אתה תהיה דומה לעליון.

תלמיד: למה הוא משתמש בדימויים, אבא, אמא, אם, בתה, למה הוא לא אומר רצון להשפיע, תיקונים, רצון לקבל, למה הוא עושה את הדימויים האלה?

כך מקובלים ראו את השורשים שלנו, כי הכול מסודר כלפי האדם בעולם הזה, לכן הם נתנו לזה כינויים שאנחנו רגילים בעולם הזה, כי מהכוחות האלה נברא אחר כך העולם הזה עם כל השמות שלו.

תלמיד: האם כך אנחנו צריכים לראות בעצם את הרצף בין העולם החומרי לעולם הרוחני?

כן.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הזוהר, האם אנחנו יכולים להשוות את ההרגשות שהיו לנו בקריאת "תלמוד עשר הספירות", האם זה תהליכים דומים, מקבילים?

כן, ודאי, רק ב"תלמוד עשר הספירות" הכול יותר מפורט, אבל מדברים על אותם הדברים, על השתלשלות מלמעלה למטה, איך מהבורא מגיע אלינו אור אין סוף, נחלש בדרך, מתפשט, נכנס לכל המערכות ותת המערכות, וכך מגיע אלינו, ועל ידו אנחנו מתחילים להשתנות. זה מה שקורה, על זה אנחנו לומדים.

עכשיו הוא מסביר לנו איך האור העליון הגיע מהכתר, אריך אנפין, לחכמה, ועכשיו לבינה, ומדבר על יחס של בינה למלכות. וודאי שאנחנו יותר למטה מזה, אבל כתוצאה מהפעולות האלה אנחנו גם מקבלים איזו הארה. אפילו אם לומדים ולא מבינים, אבל בכל זאת מתוך החשק הגדול, שאנחנו רוצים להשיג מה זה, אז אנחנו מקבלים מההארה הזאת משהו וזה מתקן אותנו.

תלמיד: האם אפשר להרגיש את שני המקורות האלה באופן דומה?

בעתיד לא תהיה לנו בעיה, אבל בינתיים הזוהר הוא יותר ציורי, הוא יותר קרוב, קל, "תלמוד עשר הספירות" הוא יותר הנדסי, יותר טכני, כך כתוב, ויש בו הרבה יותר פרטים. לכן אנחנו לומדים זוהר.

שאלה: האם אנחנו צריכות ללמוד את כל המושגים האלה, או שיותר טוב להתרכז באיחוד? איך יותר להשתמש בכל המושגים האלה בזוהר?

אנחנו צריכים להשתמש בכל מה שכתוב בספר הזוהר, בכרך הזה, כי מדובר על פעולות של אבא ואמא על המלכות. זה מאוד מאוד חשוב לנו, כל יתר ספר הזוהר, חוץ מהחלק הזה שאנחנו לומדים, חוץ מ"הקדמת ספר הזוהר", שם כבר מדובר על איך ועד כמה מה שנלמד כאן משפיע בכל מיני מקרים, בכל מיני מדרגות, בכל מיני עולמות, שזה כבר תוצאות, אבל זה העיקר.

תלמיד: אז עלינו להבין את מה שכתוב פה?

כן.

שאלה: כשבינה מעבירה את הקישוט למלכות, כתוב ש"אז נבנית בשם אלקים, כמו אמא. מה הכוונה להיבנות בשם "אלקים" עבורנו?

היא נעשית כעליון על ידי זה שמקבלת כוחות מהאור שמשפיע עליה, מקבלת מסכים ויכולה להידמות לעליון שלה וכך גדלה, כמו שילדים גדלים ונעשים כמו ההורים כך גם כאן.

שאלה: איך אפשר לכלול את הבורא בכל הרצונות שלנו, כך שהוא יאיר בתוכנו? איך בונים את כוח החיבור?

הבורא נמצא למעלה מכל הרצונות, מעל לכל התכונות, הוא האור הכללי, אור אינסוף, ואם אנחנו רוצים להידמות במשהו לאינסוף, אנחנו צריכים לתאר שהבורא ממלא את הכלים האלו, ובמידה שאנחנו משתמשים בהם, במידה הזאת הבורא מאיר וכך מתקן אותנו.

שאלה: האור ירד למטה ונחלש בהדרגה, האם אפשר להגיד שכאשר החולשה מגיעה אלינו לא צריך לחפש מיד כוחות, אלא להסתכל ולהשתמש בחולשה הזאת, כי זה אומר שהאור יורד עוד יותר למטה במטרה להעלות משהו?

תחשבו בינתיים כך, על אף שכל זה ישתנה בהמשך.

שאלה: מהו ארון הברית?

"ארון הברית" הוא מדרגה שהיא בעצם מלכות שנמצאת בדרגה מעל המלכות, בעליה.

שאלה: האם דרך המצבים הרבים כמו אבא, אמא, אנחנו מחזיקים את הכוונה הראשונית או כל פעם אנחנו מחדשים את הכוונה שלנו?

בינתיים זה קשה לנו, כי גם אנחנו לא מבינים מה פרוש השמות האלה, מה עושים החלקים האלה של כל המערכת האלוהית, איך הם עושים, משפיעים, מה כוונתם, מה מטרתם. אבל במשך הזמן נתחיל להכיר את העבודה שלהם עלינו ואיך אנחנו יכולים להצטרף לעבודה שלהם, ואז הכול יהיה בצורה טבעית. רק צריך סבלנות, יום יום להתכלל במה שהזוהר מספר, ואולי גם לחזור על זה במשך היום.

שאלה: מה זה אומר שהנוקבא עומדת לשאלה כי היא צריכה להעלות מ"ן מן התחתונים?

שיש לה חיסרון, היא מעלה מ"ן והיא רוצה לקבל על זה מ"ד, כוחות, תשובה. זה נקרא ש"נוקבא עומדת לשאלה".

תלמידה: ומי הם בני ישראל?

יותר למטה מזה. הם נקראים "בני המלכות".

תלמידה: זה אנחנו?

הלוואי. אנחנו לא הגענו עדיין למצב כזה שאנחנו בני המלכות, בני היכלא. אנחנו צריכים לקבל כוחות לזה, לעשות צמצום ואז נהיה בני היכלא, בני המלכות.

שאלה: התחתון עולה לעליון ונעשה עליו אותו מסך, אבל מה הכוונה שהעליון יורד לתחתון ונעשה כמוהו?

התחתון מבקש כוחות ומעלים אותו למעלה. אם העליון רוצה לעזור לתחתון, הוא מקבל ירידה. בשבילו זו רק תוספת, הוא מוריד את עצמו, אומנם זה נגד רוחניות, אבל הוא מוריד את עצמו כדי לעזור לתחתון. זה כמו כל אדם גדול, אפילו מורה בבית הספר, שמוריד את עצמו כדי להסביר לילדים משהו חדש.

שאלה: אמרת שכאשר אנחנו קוראים בזוהר זה משפיע עלינו. מהו המאמץ שעלינו לעשות?

אני זוכר שלא ידעתי לקרוא בעברית וכשפתחתי את ספר הזוהר הוא היה לפני כספר בכל שפה זרה אחרת. לא ידעתי עליו דבר, רק שמעתי שזה ספר גדול, והתחלתי לקרוא ולכתוב ליד כל מילה באותיות רוסיות את תרגום המילה ואיך לקרוא אותה בעברית, וכך עשיתי במשך כמה חודשים. אפשר לראות את זה בספרים שלי פה ושם איך כתבתי תרגומים, כך לומדים.

שפה זרה זה תמיד קשה, אבל יכול להיות שהיום אתם יכולים באיזו צורה לקצר את הדרך. שכל אחד ינסה, אני לא מכתיב לאף אחד מה לעשות, באיזו צורה להתקרב לשפה. יכול להיות שאין צורך ללמוד עברית, אין צורך ללמוד את הפירושים וללמוד איך לקרוא אלא להעביר את הכול לשפה שלכם. רק הבעיה היא איך נדבר בינינו, האם זה יהיה תמיד דרך המתרגם? נראה, אנחנו הראשונים בעולם שלומדים ספרי קבלה בקבוצה כזאת בינלאומית.

שאלה: האם אתה קורא בזוהר עם איזה חיסרון, עם איזו בקשה? איך זה עובד? כי נראה שצריך לקרוא וההארה הזאת פשוט תזרום דרכך, אבל מהי העבודה שלנו, האם אנחנו עובדים על החיסרון? האם אנחנו מתפללים? מה גורם לספר להאיר עליי, האם הספר עצמו?

זו בדיוק העבודה שלנו, שיהיה לנו חיסרון ואז אפילו שאנחנו לא מבינים מה שכתוב, בכל זאת אנחנו מתקשרים לטקסט. זה כמו שכתוב באות קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שאנשים שקוראים טקסט קבלי, על אף שהם לא מבינים מה שקוראים, הם מתקשרים לאורות שנמצאים באותם הכלים והאורות האלה משפיעים עליהם ומתקנים אותם.

קריין: 804. ב"כתבי בעל הסולם" אות קנ"ה, כותב בעל הסולם.

" ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה"? לכל איש.

"אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם."

שאלה: האם בעצם יש שני סוגים של מסכים? אחד שאני בונה כוונה, אני עשירייה והבורא וכל הדברים שבדרך, והדבר השני כשאני בסביבה כמו ספוג בתוך מים ואני רק פותח את הלב, אז האם יש שני סוגי מסכים והם בסופו של דבר יתחברו לאחד?

יש הרבה סוגי מסכים. לא שניים.

תלמיד: בו זמנית.

כן, בו זמנית. והם כולם משפיעים זה על זה ומתחברים בכל מיני צורות ביניהם.

שאלה: שמתי לב שכל הזוהר מהתחלה עד הסוף הוא מזכיר במשלים, בכל מיני משפטים ג' קווים. הוא חוזר על זה בכל מיני צורות. עכשיו ענית על חלק מהתשובה שנאמר שכביכול הג' קווים הוא מחשיב לסגולה, לשלוש נקודות. אתה יכול לפרט קצת מבחינה טכנית שנבין על מה מדובר? מה זה ג' קוים בכלל?

לא יודע. לא כתוב כאן.

תלמיד: כתוב ג' קווים כל הזמן.

אני לא רואה איפה אתה רואה את המילים האלו ג' קווים.

תלמיד: הוא כל הזמן מזכיר קישוטי מלכה, קישוטים פה, קישוטים שם.

אלה קישוטיה.

תלמיד: הוא מזכיר הרבה, הוא קרא עכשיו כסגולה.

ברגע שזה יבוא ויחזור על עצמו תזכיר לי ונדבר. בטח שם זה יהיה.

תלמיד: מה היא הסגולה שקרא עכשיו?

סגולה זאת אומרת שזו הארה מיוחדת מלמעלה בזמן שאנחנו עוסקים בחלקי המערכת אז מאירים עלינו אותם החלקים שבמערכת והם משנים אותנו, מתקנים אותנו, מעלים אותנו. זה נקרא סגולה.

תלמיד: זאת אומרת שאנחנו קוראים בזוהר, בעצם אנחנו מושכים משם את האור המחזיר למוטב מאותה סגולה בעצם?

כן. ודאי שמאותו מקור. סגולה גם מהמילה סגול.

תלמיד: כן, זה שוב הג' קווים.

נכון, זה הג' קווים. אז נלמד את זה עוד.

שאלה: אתה נגעת בזה קצת כשרק התחלנו ללמוד. אתה מעודד אותנו לא להשתמש כל כך בשכל אלא, יותר להשתמש בלב, ברגש. יש לי כמה שאלות, האם אתה יכול לחלוק איתנו איזו הרגשה, איזה יחס היה לך כשאתה רק התחלת ללמוד את הזוהר יחד עם הרב"ש?

אין לי אפשרות להתחלק איתכם בהרגשה שהייתה לי, אבל זה יבוא, ככול שנתקרב אנחנו יחד כולנו, אתם תקבלו את זה.

שאלה: התכלית של כל העסק הזה שהכלי יקבל מוחין?

כן.

תלמיד: אז למה המוחין נחשבים לקישוטים שזה כאילו דבר זניח וחיצוני?

לא, זה לא זניח. זה הכלי שנעשה מתוקן הוא יכול לקבל אור חכמה ואז מאיר הכלי הזה, זה נקרא "קישוט". שמצד אחד, אף כלי רוחני לא רץ אחרי אור החכמה, כאילו הוא רוצה לקבל, ודאי שלא, אלא רק כדי להאיר לעליון שלהם, לעשות טובה לעליון, ולכן כך עושים, לכן כתוב אימא משאילה את בגדיה, קישוטיה, לבת.

תלמיד: לא, כי לכאורה הבגדים הם יותר חשובים מהקישוטים.

גם הבגדים הם דבר חיצון.

קריין: סעיף 18.

.18" והאותיות האחרות, אל"ה, ממשיכות להם ישראל מלמעלה, מבינה, אל מקום זה, אל המלכות, הנקראת עתה בשם מ"י, כמו הבינה. כמ"ש, אלה אֶזְכְּרָה ואֶשְׁפְּכָה עליי נפשי, כי אעבור בסָך אֶדַדֵם עד בית אלקים בקול רינה ותודה המון חוגג.

אל"ה אזכרה. פירושו, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי. ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה מבינה. ואז אדַדֵם מלמעלה, מבינה, עד בית אלקים, המלכות, כדי שהמלכות תהיה נקראת אלקים, כעין הבינה, אלקים. ובמה אמשיך אותן? בקול רינה ותודה המון חוגג.

אמר רבי אלעזר, השתיקה שלי בנתה את המקדש של מעלה, בינה, ואת המקדש של מטה, מלכות. ובוודאי, כמו שאומרים, מילה בסלע, והשתיקה בשניים. מילה בסלע, שאמרתי, והערתי עליו. שתיקה בשניים, השתיקה ששתקתי, ששווה פי שניים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד, בינה ומלכות. כי אם לא עמדתי מלדבר, לא השגתי הייחוד של ב' עולמות אלו.

פירוש. אחר שיוצאת אות ה' ממ"ה, ונכנסת י' אל המ', ונקרא מ"י, אז ממשיכים לה ישראל ע"י עליית מ"ן אותיות אחרות, אל"ה, אל מקום זה, מ"י, והנוקבא עולה בשם אלקים. כי אל"ה דעליון נופלות לתחתון בעת קטנות," כמו אח"פ, כן? "וע"כ הן נמשכות לתחתון בעת הגדלות.

כי בעת שהבינה ותו"מ דעליון, אותיות אל"ה, חוזרים לראש דעליון, הם לוקחים עימהם גם התחתון. והתחתון קונה את אותיות אל"ה ואת המוחין שבהם, מחמת היותו עימהם יחד בראש דעליון. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

והאותיות האחרות, אל"ה, ממשיכות להם ישראל מלמעלה, אל מקום זה, כמ"ש, אלֶה אזכרה. להמשיך אותיות אלו, הוא העלאת מ"ן, שישראל מעלים מ"ן, כדי להמשיך המוחין דגדלות, ע"י המשכת אותיות אל"ה דאמא עילאה אל הנוקבא. וכמ"ש, אל"ה אזכרה, להמשיך אותם. לכן הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי. התפילה בשערי דמעות, שאינן חוזרות ריקם.

ואז, אחר שהועלה המ"ן אדַדֵם מלמעלה, אמשיך לאותיות אל"ה מלמעלה, מאו"א, עד בית אלקים, עד הנוקבא, שנקראת בית אלקי"ם. ואחר המשכת האותיות אל"ה, היא נקראת בעצמה אלקים. וע"כ נאמר, שהמלכות תהיה נקראת אלקים כעין הבינה, כמו אמא.

ואמר, מילה בסלע והשתיקה בשניים. כי מאמר דרבי אלעזר העלה את הנוקבא עד התבונה, שלמטה מחזה דא"א, שאז עוד נקרא, עומדת לשאלה, ונקרא סלע. ע"כ אמר, מילה בסלע. אבל במה ששתק רבי אלעזר ונתן מקום לרבי שמעון, שיגלה המוחין דחיה, שהיא ע"י עליית הנוקבא לאמא עילאה, הרי נבנו ב' עולמות ביחד.

כי העולם התחתון, הנוקבא, נעשית אחד עם העולם העליון. שאמר, השתיקה ששתקתי, שווה פי שניים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד. כי הנוקבא עלתה לאמא ונעשית זכר כמו אמא עילאה."

שאלה: האם תחילת הקשר של התחתון אל העליון זה בזמן שהעליון יורד לתחתון?

זו תחילת הקשר, נכון.

תלמיד: אז מה רואה התחתון כשהעליון יורד אליו?

אם הוא מתבטל כלפי העליון, הוא רואה שיש לו קשר עם העליון, משום שהוא התבטל אליו.

תלמיד: מה זאת אומרת "רואה שיש קשר", מה הוא רואה?

הוא רואה שיש לו קשר עם העליון בזמן הביטול שלו כלפי העליון. זה כמו תינוק שנתפס באימא. יש לו מגע ראשון, וממנו הוא יכול לקבל עוד כוחות, ואפילו לחייב את האימא שתעלה אותו יותר.

תלמיד: זה המגע שהכי קשה להשיג?

כן.

תלמיד: ואחרי שיש את המגע הזה, זה יותר קל?

כן.

תלמיד: אנחנו קרובים לזה?

תשאל את העליון.

שאלה: מה זאת השתיקה שעליה מדובר פה?

כשלתחתון אין שום טענות לעליון, וכל מה שהעליון עושה, הוא שותק ומסכים עם העליון, רק להתחבר לעליון. כמו תינוק, כמו קוף קטן שמחזיק את הגדול ולא חשוב מה הגדול עושה, העיקר לתחתון להיות מקושר עם העליון.

תלמידה: מדובר פה על הנקבה שהופכת לזכר, ואז כבר אין לה מ"ן, איך מתקדמים מהמצב הזה?

אנחנו עוד נלמד את זה, זה לא פשוט, אבל עושים את זה, עושים. ברוחניות אין זכר ונקבה כמו בעולם הזה, שכמו שנולדנו כך אנחנו ממשיכים.

שאלה: מה זה אומר שהנוקבא עולה לאמא והופכת להיות כמו זכר?

כשמלכות עולה לבינה, היא נעשית כולה בהשפעה. תכונת ההשפעה זו תכונת הגבר, ואז מלכות פועלת, וכמו גבר יורדת משם והופכת לאישה.

שאלה: כשאנחנו קוראים בזוהר, ובזמן שאנחנו קוראים עולה מחשבה זרה, האם זה סימן לתיקון שצריך לעשות, ואם אנחנו נבנה כוונה נכונה, ברגע שהמחשבה הזרה הזאת עולה האם זה ייתן לאור להיכנס למקום החדש הזה שהתגלה?

נכון, אמרת מדויק.

שאלה: היכן נמצא מקום החיבור, המפגש בין העליון לתחתון?

המפגש בין העליון לתחתון נמצא במלכות דעליון, אבל יכול להיות למעלה ממלכות דעליון, תלוי באיזו דרגה הם מחוברים. אבל בדרך כלל זה במלכות דעליון שהופכת להיות לכתר דתחתון.

תלמיד: האם זה נמצא בבינה או בזעיר אנפין?

אחר כך נדבר על זה, יש בזה הרבה שינויים.

שאלה: אמרת שעלינו לעשות צמצום כדי להפוך לבני בינה, איך זה יתבטא בעולמנו החומרי, מה נדרש מאיתנו?

מה נדרש מאיתנו כדי להתחבר לבינה? להגיע לכוח השפעה. "בני בינה ימי שמונה".

שאלה: האם צמצומים בעליון יעניקו כוח לתחתונים כדי לבצע את הצמצומים ולרכוש מסך?

אם העליון עושה צמצום על עצמו, כדי להשפיע לתחתון, זה קורה.

שאלה: מה המשמעות של גדלות וקטנות בעשירייה?

כמו בעשר ספירות, אם הם מתחברים, הם כבר עשירייה, ואז השאלה באיזה רצון הם יכולים להיות מחוברים יותר ויותר. נניח שהם עשרה אנשים, וזורקים להם מלמעלה שק עם כסף. האם הם יכולים להיות להישאר קשורים יחד אם יש בשק מיליון דולר, או מאה מיליון דולר, או מיליארד דולר, או לא?

שאלה: איך אפשר להעלות את העשירייה?

לעלות את העשירייה אפשר על ידי זה שאתה מדבר איתם, מעורר אותם, והם יחד איתך משתדלים לעלות לעליון. לעלות לעליון זה נקרא לכבד את העליון, לאהוב את העליון, להתקשר אליו, להיות תלוי בו. אם העשירייה עושה כך, הם כבר מתקשרים לעליון, מטפסים אליו, והעליון מעלה אותם.

קריין: סעיף 19.

.19" אמר רבי שמעון, מכאן והלאה שלמות הפסוק, שכתוב, המוציא במספר צבאם. כי שתי מדרגות הן, מ"ה ומ"י, שכל אחת מהן צריכה להיות רשומה, כלומר, מצוינת. מ"י עליונה, ומ"ה תחתונה. המדרגה העליונה רושמת ואומרת, המוציא במספר צבאם. אשר ה' הידיעה של המילה המוציא, רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה, מ"י.

כעין זה, המוציא לחם מן הארץ. הנה ה' הידיעה של המוציא, רומזת על אותה שנודעת, שזו המדרגה התחתונה, מ"ה. והכול אחד. ששתיהן במדרגה אחת, מלכות. אלא העליונה היא מ"י דמלכות, והתחתונה היא מ"ה דמלכות. המוציא במספר, כי מספר שישים ריבּוא (600,000) הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר.

ביאור הדברים. כי אחר שהכתוב רמז לנו, בשְׂאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה, להתבונן על בניין הנוקבא בשם אלקים, שהיא ממשיכה מאו"א עילאין, שע"י כך אמא עילאה מקשטת לה בקישוטים שלה, הוא ממלא ומשלים את הביאור הזה בהמשך של הכתוב, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרָא, מרוב אונים ואמיץ כוח, איש לא נעדר.

ונאמר, כי שתי מדרגות הן, שכל אחת מהן צריכה להיות רשומה, מצוינת בה' הידיעה. שב' מדרגות מ"י ומ"ה צריכות להיות מצוינות בנוקבא.

א. אשר המוחין דג"ר, שמקבלת ע"י עלייתה והלבשתה לעולם העליון, שאז נעשית הנוקבא כמו העולם העליון עצמה, זוהי הנקראת מ"י. כי יוצאת ה' דמ"ה ונכנסת י' במקומה. ונקראת גם הנוקבא מ"י בעולם העליון, שמתקשטת בכלי זכר.

ב. אמנם יחד עם זה, אין מדרגתה הקודמת, שהיא מ"ה, נחסרת ממנה, אלא גם מ"ה צריך להימצא בה כמקודם לכן, אשר מדרגת מ"י נחוצה, כדי להמשיך השלמות ובחינת קודש קודשים אל התולדות. אבל הולדת הבנים ופרייה ורבייה תלויים רק בשם מ"ה. ולפיכך, אם תחסר מדרגה אחת מהן לנוקבא, אינה ראויה להוליד.

המדרגה העליונה רושמת ואומרת, המוציא במספר צבאם. מדרגת מ"י, שהנוקבא יורשת מהעולם העליון, עליה נאמר, המוציא במספר צבאם. כי ה' הידיעה של המוציא, רומזת על המוחין השלמים, שמקבלת מאו"א עילאין, שהם הקישוטים בכלי זכר, שיוצאת ה' ונכנסת י'.

אשר ה' הידיעה של המוציא, רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה, מ"י. כי אלו הם תכלית גובהם של המוחין, הנוהגים בנוקבא במשך 6000 שנה.

כעין זה, המוציא לחם. שזו המדרגה התחתונה, מ"ה. והכול אחד. שגם ה' הידיעה של המוציא לחם, רומזת על מוחין דג"ר הנודע, אלא הם מוחין דישסו"ת, שהנוקבא מקבלת ונודעת בהם, מדרגת מ"ה. כי גם מדרגה זו צריכה להיות רשומה בנוקבא. והכול אחד. שהן שתיהן, מ"י ומ"ה, כלולות יחד בנוקבא לבחינת פרצוף אחד, זו עליונה וזו תחתונה.

ואין לשאול ממה שאומר הזוהר, שבכל מקום שכתוב ה' הידיעה, היא מהעולם התחתון, מלכות, שהתגלה יותר. וכאן אומר, שהיא מהעולם העליון. כי גם כאן הכוונה על העולם המגולה, הנוקבא דז"א.

ומה שקורא לה עילאה, הפירוש על מדרגת מ"י של הנוקבא, שאינה מקבלת אותה, זולת בעת שעולה ומלבישה את העולם העליון, אמא עילאה. וע"ש זה קורא לה עילאה. ולמדרגת מ"ה של העולם המגולה, קורא תתאה.

ונאמר במקום אחר, שכל הדברים שהם מהעולם העליון הנסתר, בינה, מסתתרת האות ה' משם. הכוונה היא, בעת שהעולם המגולה אינו עולה ומלביש לעולם העליון, שאז העולם העליון נסתר, ואיננו מאיר לתחתונים. וע"כ אינו כתוב בה' הידיעה, כי נסתר הוא.

ונאמר, כי במספר שישים ריבוא (600,000) הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. מספר, תכלית השלמות. מספר מורה על הארת השלמות הגמורה. וההארה הבלתי שלמה נבחנת לבלי מספר, או שאין לו מספר, להורות שהם מחוסרי השלמות, הנקרא מספר.

ותדע שאלו המוחין דאו"א עילאין, שהז"א משפיע אותם לנוקבא, הוא כמ"ש, השמיים מסַפרים כבוד אל. כי השמיים, ז"א, כבוד אל, הנוקבא דז"א, מספרים הם שפע המוחין דאו"א עילאין. ומוחין אלו נבחנים לשישים ריבוא. כי מדרגות של נוקבא נבחנות ליחידות, של ז"א לעשרות, של ישסו"ת למאות, של או"א עילאין לאלפים, ושל א"א לרבבות.

ויש לאו"א עילאין ב' הבחנות:

א. מבחינתם עצמם הנבחנים לאלפים,

ב. מבחינת מוחין דחכמה, שמקבלים מראש דא"א, שאז נבחנים גם הם לרבבות כמוהו. אלא רק לו"ק דא"א, להיותם מלבישים מפה ולמטה דא"א. וע"כ הם ביחס הזה רק ו"ק דא"א, שהיא רבבות, וו"ק הם שישים, וע"כ שישים ריבוא.

ולפיכך בעת שהנוקבא עולה ומלבישה לאו"א עילאין, היא מקבלת מספר שלם, שהם שישים ריבוא. שישים, פירושם ו"ק. כי עדיין חסרה גם אז לבחינת הראש דא"א, וריבוא מורה על מדרגות דא"א, המאירות בתוך או"א, בתוך הו"ק שלו, המתלבשים באו"א. וע"כ יש לנוקבא מספר שישים ריבוא.

ובמספר שישים ריבוא הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. כי התבאר, ששתי מדרגות מ"י ומ"ה רשומים בנוקבא:

א. מ"י שבנוקבא. הם או"א עילאין, המתלבשים בנוקבא, ונעשית בזה לבחינת העולם העליון. ואז יש לה מבחינה זו מספר של שישים ריבוא.

ב. מ"ה שבנוקבא. הם ישסו"ת, המתלבשים בנוקבא בבחינת עומדת לשאלה מ"ה. ומבחינה זו הם העולם התחתון.

ואלו ב' מדרגות, מ"י ומ"ה, נעשות בה פרצוף אחד. אשר מחזה ולמעלה שלה היא מלבישה לאו"א עילאין, ומחזה ולמטה שבה היא מלבישה לישסו"ת. והם פרצוף אחד בה. ולפיכך נבחנות גם בתולדות של הנוקבא אלו ב' מדרגות.

כי מצד העולם העליון מ"י שבה, הוא המוציא במספר צבאם, במספר שישים ריבוא. ומצד העולם התחתון מ"ה שבה נבחנות התולדות, שהן מבחינת בלי מספר. שנאמר, והם מוציאים צבאות למיניהם, שאין להם מספר. כלומר, שמוציאה התולדות למיניהן לבלי מספר, שאין בהן אותן המוחין דמספר מאו"א עילאין, אלא מישסו"ת, שהם בלי מספר.

א"כ, נמצאות התולדות שלה מחוסרי השלמות, להיותן בחיסרון של המספר. לזה נאמר, במספר שישים ריבוא הם הכוכבים העומדים יחד, והם מוציאים צבאות. כלומר, שאלו ב' מדרגות שבה, מספר ובלי מספר, נמצאים בה יחד, שמחוברות בה במדרגה אחת ממש, וע"כ נמצאות גם בתולדות שלה. והם שתי מדרגות יחד, שמצד אחד נבחנות התולדות שלה, שהן במספר שישים ריבוא, ומצד שני הן בלי מספר. וכיוון שכן, נבחנת בהן בלי המספר, לתוספות שלמות בלבד, ולא כלום למשהו חיסרון.

וטעם הדבר, כי ברכה ופרייה ורבייה של זרע תלויות לגמרי בעולם התחתון מ"ה, הנבחנת לבלי מספר. שזו ברכת הזרע, המובא בכתוב, הבט נא השמיימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם. ויאמר לו, כה יהיה זרעךָ. הרי שברכת הזרע באה רק בבלי מספר, משֵם מ"ה.

ולפיכך, אחר כל השלמות של המוחין דמספר, שהשיגה מאו"א עילאין מ"י, יש לה תוספת לברכה ממ"ה בלי מספר, שאין להם מספר, ויש לה גם ברכה, ושתיהן נכללות בנשמות ובתולדות.

יפה איך שהזוהר כותב.

שאלה: אנחנו רוצים שהזוהר ישפיע עלינו, ואנחנו גם רוצים להתקשר אליו. אנחנו נפגשים ביחד חמש פעמים ביום, קוראים מקטעי הזוהר, ומשתדלים ליצור חיבור בינינו. האם הפעולה הזאת של הפגישה יחד, ושל קריאת הזוהר מקדמת אותנו, ואם כן, איך אנחנו יכולים לבדוק את ההתקדמות, את היעילות של הפעולות האלה?

בטוח שזה מקדם אתכם, אבל האם אתם יכולים כבר עכשיו לראות שאתם מתקדמים? אני לא בטוח. אתם כמו ילדים בכיתה א' או ב' בבית הספר, מאיפה הם יודעים שהם מתקדמים? צריך לראות את סך כל הדרך, באיזה חלק הם נמצאים, ואיך עוברים את הדרך יותר ויותר.

ואז הם יבינו שהם מתקדמים. אבל אתם עדיין לא מרגישים את זה. עדיין לא עברתם חלק מהדרך, אין לכם מול מה למדוד, כך שאתם לא יכולים למדוד אם התקדמתם. לכן אתם צריכים לסמוך עלי, על המורה שלכם שאומר, "אל תדאגו, אתם מתקדמים, ועוד מעט תגלו את ההתקדמות שלכם".

שאלה: בקטע שקראנו עכשיו רשום די ברור שלבקש ידע אפשר רק אם יש למי למסור. זה אומר שרק פעולות כמו הפצה או עוד משהו יכולים לספק ידע מהעליון לתחתון?

לא. אנחנו יכולים לבקש כל הזמן. לבקש מותר, זו לא עבירה. כמו ילד, הוא מבקש את זה ואת זה, תנו לי את זה, הוא לא עושה חשבון, הוא מבקש. תשתדל גם אתה כך לבקש, ואז אתה תראה שלאט לאט זה עובד. מתוך כך אתה תתחיל להרגיש באיזו צורה לבקש, איך לבקש, איך לפנות לבורא וכן הלאה. אל תתאפק, תבקש.

שאלה: המלכות עולה לעולם העליון והופכת להיות כמו העולם העליון.

זה חוק. התחתון עולה לעליון, נעשה כמוהו.

תלמיד: ואנחנו בתור מלכות, עשירייה, יכולים לעלות לעולם העליון ולהפוך להיות כמוהו?

אם נוכל לבקש שהאור העליון ישפיע עלינו ויעלה אותנו למעלה, הוא יעשה את זה.

תלמיד: איך?

תהיה לנו תוספת מסך, האור יאיר עלינו. אנחנו נקבל מהארת האור יותר התרשמות מהעליון, יותר גדלות מהעליון, יותר כבוד לעליון, אנחנו נרצה להיות יותר ויותר קשורים אליו, נתרומם, נתעלה. ככל שנהיה רוצים להיות קשורים אליו, נעלה.

תלמיד: מה היא תוספת המסך?

"תוספת מסך" נקרא שיש לי יותר כוח התנגדות לרצון לקבל שלי ואני ארצה לעבוד אתו רק כדי להשפיע.

שאלה: כשהתחלנו לקרוא את ספר הזוהר, אמרת כמה פעמים שכדאי לנו לשמוע בשפה המובנת לנו. ובאותו הזמן גם שמענו כמה פעמים שצריכים לשים לב לרגש ולהרגיש. מה עדיף, להקשיב בשפה מובנת ולהבין את מה שכתוב או לנסות להרגיש?

עדיף לשמוע בעברית ולנסות כל הזמן להבין, כמו כל אחד שרוצה ללמוד שפה, זה מה שאני ממליץ. למה? כי בכל מקרה בלי השפה העברית לא ניתן, זאת לא שפה מדוברת, זאת לא שפה השייכת לעם מסוים. אמנם כך נהוג היום להסתכל, אבל אף פעם עברית לא הייתה שפה מדוברת. אלא הייתה שפה לכתיבת ביטויים קבליים ופעולות קבליות,

שפה מדוברת השתמשו בשפות אחרות. אפשר לקרוא על כך. כך שלא ניתן לעשות כלום.

העברית, השפה, כל המבנה של החוקים, של הלוגיקה, הדקדוק, החל מכתיבת האותיות וכל הסימנים, הכול נובע רק מחוקים רוחניים. התפשטות האור מלמעלה למטה, עליית האור מלמטה למעלה. צירופים של אותיות, שתיים, שלוש וכן הלאה. כל זה מבוסס רק על חוקי הקשר של האור והרצון, הכלים.

אני חושב שבכל מקרה תצטרכו בסופו של דבר ללמוד את השפה. זה לא כל כך מורכב, השפה די פשוטה, גיאומטרית כזאת. יש סך הכול מספר חוקים וזה הכול. והחוקים האלה הם יהיו מובנים לך כי הם נובעים מהצירופים של כלי נשי וכלי גברי, כלומר רצון לקבל ורצון להשפיע ויתר הדברים הם אלמנטריים. אני למשל לא מצליח להסתדר עם השפה האנגלית, אבל עם השפה העברית בהדרגה הצלחתי להסתדר.

שאלה: אנחנו רואים שלפעמים אנחנו מחייבים בעלי חיים לעשות פעולות נכונות, אם נותנים לו קובית סוכר או חתיכת דג, אז הוא מבצע את הפעולה. גם תינוק שאנחנו רוצים שהוא יבצע פעולה נכונה אנחנו נותנים לו מחמאות ומבינים שהוא צריך כוחות בשביל להמשיך קדימה וככל שהוא מתגבר משתנה גם התגמול. אנחנו אומרים שאנחנו כמו ילדים קטנים, אבל אנחנו לא מקבלים מהמערכת פירגון על המאמצים שלנו, למה?

שנגיע לפעולות האמיתיות, החיוביות שלנו, מיד מלמעלה נתחיל לקבל תשובות חיוביות, תגובות. ואז תראו שיש הרבה פעולות שאנחנו יכולים לייצר ולקבל עליהן תשובות חיוביות. כך זה יקרה.

תלמיד: למה האדם צריך לעבור תקופה כל כך ארוכה?

כי ברוחניות זה החוק - אם אתה משפיע אז אתה מתקדם. אם אתה לא משפיע אז אתה לא דומה לעליון ואתה לא מתקדם. הכול מאוד פשוט, מאוד קשוח. אין דבר כזה, "תרחם עלי", או שאתה פועל בהשפעה או בקבלה, אחד מהשניים.

תלמיד: זאת אומרת כל עוד אין לנו פעולת השפעה הכי קטנה אנחנו לא נוכל לקבל תגובה מהמערכת?

לא, מקבלים תגובה. מקבלים תגובה שלילית שמלמדת אותנו, אבל תגובה קטנה בהתאם למדרגה שלנו.

תלמיד: גם אם התגובה שלילית, זאת תגובה.

כן. ודאי. ולכן מי שמבין את זה ורוצים להתקדם, מתקדם גם מהתגובה השלילית, היא בכל זאת כמו גמול עבורם.

שאלה: הזוהר מדבר רק על מערכת היחסים שבין העליון לבין התחתון.

כן, בטח. אין עוד חוץ מזה, רק אתה ובורא.

תלמיד: אימא ובת. אבא ובן. רבי שמעון ואלעזר.

כן, אלה כל מיני וריאציות, אבל בכל זאת זה אדם וכוח עליון.

תלמיד: אז בענייני שורשים וענפים. יש עכשיו אירוע מיוחד ומרגש, התאספו אבות ובנים ויצאו לטיול חנוכה. 250 אבות ובנים נמצאים שם, אותי מאוד מרגש לראות את הבנים שלנו גדלים ונכנסים לדרך בצרוה טבעית וסופגים את האור האהבה והחיבור. הם שואלים שאלה, איך קשר חזק בין אבא לבן שלומדים ביחד יכול לתרום להם בדרך הרוחנית?

אם אבא לומד וקשור לכוח עליון, אז הבן דרך האבא גם הוא מתקשר לכוח עליון, אפילו שהוא לא יודע את זה, אבל הוא מקושר. זה נקרא "זכות אבות", ועל ידי זה הוא מתקדם, כבר יש לו זכות, זאת אומרת הוא נמצא כבר ברוחניות. אפילו שלא עשה כלום בעצמו, אבל בזכות האבא הוא שייך למערכת הרוחנית.

תלמיד: אפילו אם הבן לא עושה איזו פעולה אקטיבית מבחינתו?

אפילו אם הוא לא עושה כלום. אתה למשל, יש לך ילדים והם נמצאים אצלך והם מסתכלים על הרכוש שלך כמו על הרכוש שלהם. כך זה קורה בחיים.

תלמיד: הרכוש הרוחני שהאבא צובר, מקבל, הוא מעביר זאת בצורה טבעית לבן הביולוגי?

כן, זה גם שייך. למה זה לא טוב?

תלמיד: זה טוב, זה מעולה, מצוין.

זה נקרא "זכות אבות". נקווה שלכל הילדים שלנו תהיה זכות אבות גדולה מאוד.

תלמיד: היום נפגשות גם אימהות ובנות לאירוע דומה. הן שואלות, מה אימא מוסרת לבת שלה ומה אבא מוסר לבן, יש הבדל ביניהם?

אימא מוסרת לבת את מה שעכשיו למדנו, מה למדנו, מה היא מוסרת?

תלמיד: בגדים.

אמא מוסרת את בגדיה. מה זה בגדים? לבושים, כמו שלמדנו עכשיו. לכן דרך האבא מגיע האור, דרך האימא מגיע הלבוש. נקווה שלילדים שלנו תהיה גם דרך אבות וגם דרך אימהות, יהיה להם כוח עליון.

(סוף השיעור)