שיעור בוקר 11.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1015,

מאמר "מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - א'"

קריין: שלום, אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש כרך ב' בעמ' 1015 את המאמר "מהו שהתורה נקראת קו אמצעי בעבודה א'".

המאמר הוא חשוב מאוד.

מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה

תש"ן - מאמר י"ב
1989/90 - מאמר 12

"הזה"ק בפרשת מקץ (דף ס"ד, ובהסולם אות רל"ח), כתוב שם וזה לשונו "בוא וראה, בכל יום ויום, כשעולה האור, מתעורר צפור אחת באילן שבגן עדן, וקורא שלוש פעמים. והכרוז קורא בכח. מי בכם שרואה ואינו רואה. הנמצאים בעולם ואינם יודעים על מה הם נמצאים. אינם מסתכלים בכבוד רבונם. התורה עומדת לפניהם, ואינם משתדלים בה. טוב להם שלא נבראו, משנבראו".

ומפרש שם בהסולם וזה לשונו "ראיה הוא סוד חכמה. והדבקים בקו שמאל ולא בימין, הם רואים ואינם רואים. כי החכמה שבשמאל לא תאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין. ועל כן אף על פי שיש שם חכמה, שהוא סוד רואים, מכל מקום אינם מקבלים חכמה, מחמת חסרון לבוש החסדים. ועל כן אינם רואים. וזה שכתוב, דקיימא בעלמא ולא ידעי על מה קיימי. וזה נאמר להדבקים בימין ולא בשמאל, שיש להם קיום בעולם על ידי אור החסדים. אבל אינם יודעים על מה הם נמצאים. כלומר, שחסר להם ג"ר. כי הארת ימין בלי שמאל היא ו"ק בלי ראש. ואינם מסתכלים בכבוד רבונם, התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה. אורייתא, פירושו קו אמצעי, שהוא סוד ז"א הנקרא תורה, המייחד ב' הקוין זה בזה".

ויש להבין, מדוע אם הם הולכים בימין, שהוא סוד חסדים, שעוסקים בעל מנת להשפיע, מדוע נקרא זה, שאינם מסתכלים בכבוד רבונם. הלא עוסקים רק להשפיע להבורא, משום שהוא רב ושליט, ולא לקבל שכר. וכל חיותם הוא, בזה שמרבים כבוד שמים, שמשום זה עושים כל מעשיהם בעל מנת להשפיע.

וכמו כן יש להבין, אלה האנשים שכבר זכו לבחינת חכמה, שהוא בחינת מטרת הבריאה, מדוע הם נקראים, שאינם מסתכלים בכבוד רבונם. רק בזמן שהם מקבלים עליהם את בחינת תורה, שתורה נקראת "קו אמצעי", שרק הם נקראים, מסתכלים בכבוד רבונם, שרק על ידי התורה הם באים לכבד את רבונם.

הנה, כבר דברנו הרבה פעמים מהב' ענינים שיש לפנינו:

א. היא מטרת הבריאה, שהוא, שהתחתונים יקבלו טוב ועונג. כלומר, שכל הנבראים ירגישו, איך שהבורא מתנהג עמהם בהשגת של טוב ומטיב, כמו שפירשו חז"ל, "טוב", שהוא טוב לדידיה. היינו, שהאדם מרגיש שהוא מקבל מהבורא רק טוב ומטיב. היינו, לאחרינא. היינו, שהוא רואה, שהבורא עושה טוב גם לאחרים.

ב. הוא תיקון הבריאה, שהוא, שבכדי שלא תהיה בחינת נהמא דכסופא, היינו שהנבראים לא ירגישו בחינת בושה בעת שהם מקבלים טוב ועונג, נעשה תיקון, שעל הרצון לקבל לתועלת עצמו, העונג והטוב לא יאיר, אלא רק בזמן שהנבראים יכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אז מושפע להנבראים את הטוב ועונג.

ורק בכדי שיהיה קיום העולם מטרם שבאים להתיקון, שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, שיהא יכולת להנבראים להתקיים, כי אם אין להם טוב ועונג, אין להם זכות קיום בעולם, שהחסרון לטוב ועונג בא להנבראים מכח מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אומר האר"י הקדוש, שזה, היינו טוב ועונג, בא מכח שבירת הכלים שהיתה בעולם הנקודים, שנפלו למטה להקליפות, המכונה בזה"ק בשם "נהירו דקיק", שהוא אור דק מאוד בערך הטוב ועונג, המושפע לאלו שהם נמצאים בקדושה. כלומר, בערך הטוב ועונג המתגלה בתורה ומצות. כמו שכתוב בזה"ק, שיש תרי"ג מצות נגד תרי"ג אברי הנשמה. מה שאין כן להקליפות נפלו ניצוצות דקדושה רק כדי להחיותן בלבד.

אולם בסדר העבודה מתחילים מימין. אבל "ימין" יש הרבה פירושים. והכל מובן לנו לפי הענין. כלומר, ששלימות נקראת תמיד "ימין" בערך בלתי שלם. אבל מהו שלם, ומהו בלתי שלם. זה תלוי לפי הענין המדובר אז. כלומר, מה שצריכים אז לפי המצב, זה נקרא "ימין".

לכן כשהאדם נמצא מרוחק מתו"מ, הוא נקרא "שנמצא בצד שמאל". היינו קדושה נקרא "ימין", שזהו שלימותו של האדם, בזמן שהוא מקיים תורה ומצות. אבל כשמתחילים לדבר מקדושה, ולא מדברים מאלו אנשים, שהם רחוקים מקיום תו"מ, שמאלו אנשים שהם רחוקים מדת, מהחילוניים האלו, לא מדברים כלל.

אז המצב שבו מתחילים לדבר, שהם מקיימים תו"מ עדיין רק מבחינת המעשה, הם נבחנים לבחינת קו אחד. כידוע, שאי אפשר לדבר מימין, אם אין כנגדו שמאל, או להיפך. לכן מבחינה זו נקראים אלו, שמתחילים בעבודה בבחינת המעשה, בשם "קו אחד", היות שכאן הוא ההתחלה. אולם בערך החילוניים, שאין להם קשר עם הדעת, נקראים הם בחינת "ימין", שיש להם שלימות. והחילוניים נקראים בשם "שמאלניים".

מה שאין כן כשאנו מתחילים לדבר, מאלו אנשים שרוצים לעבוד עם הכוונה דלהשפיע, אז צריכים לומר, שהאנשים שעובדים רק בבחינת המעשה, הם בלתי שלמים. אז צריכים לכנותם בשם "שמאל", כלומר שאין להם שלימות. מה שאין כן אלו שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, צריכים לכנותם בשם "ימין".

אולם אם אנו מדברים מבחינת הרגשת העובד, מבחינתו עצמו, לא מבחינת האמת של סדר המדרגה, אזי יש לומר, האדם הזה, שעובד בבחינת המעשה לבד, הוא מרגיש את מצבו שלו בבחינת קיום תו"מ, לאיש שלם. לכן המצב הזה נבחן אצלו, שהוא הולך בדרך ימין, היינו שלימות.

והעבודה, שבבחינת הכוונה הוא מרגישים עצמם לבחינת חסרון, היות שהוא רואה, שאין הוא יכול לצאת משליטת המקבל לעצמו, נמצא, שהוא מרגיש בחסרונו. לכן צריכים לומר, שזה נבחן לבחינת שמאל. כלומר, שבדרך כלל אומרים "דבר הצריך תיקון נקרא שמאל". כמו שאמרו חז"ל "זה שמניחין תפילין על יד שמאל, הוא משכתוב, ידכה יד-כהה, שתשש כוחה וצריכה עזרה".

לכן אלו שרוצים לעבוד עבודת הקודש, שיהיה בזה שלימות, שיעשו הכל בעל מנת להשפיע, ובזמן שעושים בקורת על העבודה שלהם, ורואים, שהם עדיין לא בסדר, המצב הזה נקרא "שמאל" בערך עבודה בבחינת המעשה בלי כוונה. כלומר, שהאדם צריך להשתמש גם בבחינת המעשה.

היינו, שהאדם צריך לומר, הגם שאין הוא יכול לעשות משהו בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא מרגיש עצמו לשלימות מבחינת המעשה, שאומר, שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא יכול על כל פנים לעשות מעשים דקדושה, אפילו בלי כוונה, לזכות גדול שהבורא זיכה אותו, ונתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ רק בבחינת המעשה בלי כוונה, שזה נקרא "ימין", כנ"ל מטעם שמרגיש עצמו, שהוא נמצא בשלימות, שכדאי לתת להבורא תודה רבה על זה.

לכן אח"כ, כשעובר לבחינת הכוונה, ורואה שהוא בחסרון, אז אין לו רק לעשות תפלה, שהבורא יעזור לו, שיתן לו כח, שיהא בידו לעשות מעשים על הכוונה דלהשפיע. וזה נקרא "שמאל" לגבי מצב הקודם.

אולם בזמן שהוא כבר זכה, שה' עזר לו, שכבר יכול לעשות מעשים בעל מנת להשפיע. אולם רק במעשים דהשפעה, שהמעשים דהשפעה יותר קל לכוון בעל מנת להשפיע. מה שאין כן במעשים דקבלת התענוג, עוד הוא אינו מסוגל לכוון בעל מנת להשפיע. נקרא המצב הזה בשם "ימין". ונקרא "ימין" בערך המצב הקודם.

ושרצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אבל לא עלתה בידו, זה נקרא "שמאל", ששם היה לו מקום תפלה, שה' יעזור לו, שיוכל לכוון בעל מנת להשפיע. מה שאין כן עתה, שה' כבר עזר לו, והוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע במעשים דהשפעה, שהוא צריך עתה לתת תודה עבור השלימות שיש לו עתה, זה נקרא "ימין". והאור הזה נקרא בשם "אור דחסדים", שהוא בחינת תיקון הבריאה, שכבר יש לו כח לעשות מעשים בעל מנת להשפיע.

אולם גם המצב הזה, הגם מצד התיקון הוא נבחן לשלימות, אבל לגבי מטרת הבריאה, מצב הזה עוד לא נבחן לשלימות. היות שהוא צריך להגיע למטרת הבריאה. לכן הוא נבחן לימין מצד השלימות, שצריך לתת תודה לה', על מה שכבר זכה לכלים דהשפעה, לכוון בעל מנת להשפיע.

אבל מצד שעוד חסר תיקון של מטרת הבריאה, הוא נבחן לבחינת חסרון. לכן אם הוא כבר זכה לקבל בחינת מטרת הבריאה, המכונה "אור החכמה", ובטח שזה נבחן לשלימות גמור, בערך המצב שזכה רק לאור דחסדים, המכונה "אור של תיקון הבריאה", היה צריך להיקרא בשם "ימין", מכל מקום גם המצב הזה נבחן לבחינת בלתי שלם. לכן הוא נקרא בשם "שמאל, הצריך תיקון". היות אפילו שהמשיכו את אור החכמה בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא צריך לבחינת שמירה, מטעם, שהמעשה של קבלת התענוג הוא מנוגד להכוונה, שהיא צריכה להיות בעל מנת להשפיע.

לכן צריכים להמשיך בחינת קו האמצעי. היינו בחינת אור דחסדים, שהוא כולל עתה את שניהם, היינו חכמה, וגם יש שם התכללות של חסדים. שיש ב' דברים:

א. תיקון הבריאה.

ב. מטרת הבריאה.

וזה נקרא בחינת "תורה" או "קו האמצעי", שנכלל מימין ושמאל. ואז יכולים להשתמש עם האור של מטרת הבריאה, שהוא הטוב והעונג מה שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, שזוהי מטרת הבריאה. זאת אומרת, שמטרם שיש שם התכללות מחסדים, אין האור דמטרת הבריאה יכול להאיר, כי צריך שיהיו שם ב' בחינות ביחד, שזה נקרא בחינת "תורה".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אלו אנשים שהולכים בבחינת ימין, שכל מעשיהם הוא רק להשפיע, שהם כבר זכו להשפע, הנקרא "אור דחסדים", הם נקראים "שאינם מסתכלים בכבוד רבונם". וכמו כן אלו שכבר יצאו מבחינת ימין, וכבר זכו לבחינת חכמה, הנקראת "שמאל", ומכל מקום הם נקראים "שאינם מסתכלים בכבוד רבונם", ו"התורה עומדת לפניהם, ואינם משתדלים בה". שזה מאוד קשה להבין, אם מדברים מאנשים שכבר זכו לבחינת חסדים, וכן מאנשים שכבר זכו לבחינת חכמה, שהם אינם משתדלים בתורה, היתכן לומר כך.

אלא לפי שהסברנו מקודם, שענין ימין, שהוא בחינת אור דחסדים, שהוא רק תיקון הבריאה, נמצא, שכל זמן שהם לא עוסקים בהמשכת האור של מטרת הבריאה, שהוא מה שהבורא רוצה לתת להנבראים את הטוב והעונג, ששם מגולה גדלותו יתברך, הנקרא "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו", שאז כבודו יתברך מתגלה להנבראים, נמצא, שאינם מסתכלים על כבוד רבונם, שיתגלו להנבראים.

שהיא חסרון העיקרי שבשבילה, היינו שיהיה גילוי אלקותו יתברך בעולם, שזהו מטרת הבריאה, שיהא גילוי אלקותו יתברך להנבראים, ושהנבראים יקבלו את המטרה הזו, היה כל הצמצומים והתיקונים. נמצא, שאלו שהולכים רק בימין, שהוא תיקון הבריאה, בודאי יש כאן חסרון עיקרי. היינו, הכל עשו ורק העיקר חסר, היינו המטרה. לכן נבחן זה, שאינם מסתכלים בכבוד רבונם.

וכמו כן, אלו שכבר זכו לאור החכמה, שהיא המטרה של הבריאה. ושאלנו מה חסר להם עוד. התשובה היא, היות שיש כלל "אין אור החכמה יכולה להאיר לתחתונים בלי לבוש של אור דחסדים". שהוא מטעם, היות שאור החכמה באה בכלים דקבלה. והוא, הגם שהמשיך את האור בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא צריך לשמירה, שלא יהא נמשך אחרי המעשה, שהוא משמש עם כלים דקבלה.

לכן הוא צריך להמשיך לבוש, שהוא אור דחסדים המתלבש בכלים דהשפעה, שהוא בחינת תיקון הבריאה. לכן, הגם שהמשיך את האור של מטרת הבריאה, אבל לא יכול לשמש עמו, כי אינו מאיר בלי לבוש של חסדים, וממילא גם הוא לא מסתכל. היינו, לא מתגלה אצלו את המטרה של הבריאה, שיראה את גילוי אלקותו יתברך. וזה שכתוב "שגם אלו שהולכים בשמאל, גם כן לא מסתכלים בכבוד רבונם".

וזה שכתוב "התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה. אורייתא פירושו קו אמצעי, שהוא סוד ז"א, הנקרא "תורה", המייחד ב' הקוין זה בזה". היינו שעל ידי התורה, הנקראת "קו אמצעי", שיש שם ב' בחינות ביחד, היינו מטרת הבריאה, שהיא גילוי אלקותו יתברך להנבראים, שזה נקרא "כבוד רבונם", וגם יש הלבוש של תיקון הבריאה, הנקרא "אור דחסדים", שהוא בחינת ימין. לכן ב' אלו, שהם נפרדים, אין מטרת הבריאה יכול להאיר להנבראים. זה נקרא "שאינם מסתכלים בכבוד רבונם". אלא אחר שמשתדלים בתורה, אז מאיר מטרת הבריאה. וזה נקרא בלשון הזה"ק "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".

ובזה נבין מה שדברנו (במאמר י"א, תש"ן), שנר חנוכה הוא בשמאל, ואסור להשתמש לאורה, היות שהשמאל בחינת חכמה, כבר נמשך להנבראים, מכל מקום כל זמן שלא המשיכו את הקו האמצעי, שהוא בחינת תורה, שיהיה ימין ושמאל ביחד, אין האור מאיר בשיעור שיוכלו להשתמש עמו, מטעם חסרון לבוש של חסדים, שזה בא על ידי אור דחסדים.

מה שאין כן בפורים המשיכו את האור דחסדים, הנקרא בחינת ימין, על ידי דברי צומות וזעקתם, כמו שמבואר בתע"ס (בסוף חלק ט"ו). נמצא, שהגם בחנוכה היו הם שלמים מצד ימין. אולם כשעברו לבחינת שמאל, היינו להמשיך חכמה, כבר לא היה להם את החסדים דימין.

זאת אומרת, החסדים שממשיכים אחרי המשכת החכמה, שחכמה נקרא "שמאל" כנ"ל, נקרא "קו אמצעי". נמצא, שאז בחנוכה היה בחינת חנו-כה. היינו, שהיה להם בחינת ימין. והנס היה, שהיה להם ימין בשלימות. אולם בחינת שמאל לא היה להם שלימות, שהיה חסר להם קו אמצעי, שהוא בחינת תורה.

לכן בשבת, שהיא בחינת קו אמצעי, הנרות הם לשימוש. שזה נקרא "שלום בית", בסוד "בחכמה יבנה בית". לכן "נר שבת ונר חנוכה, נר שבת קודם". מטעם ששבת מראה על שלימות, כי יש בחינת יסוד, הנקרא "קו אמצעי", שהוא המשפיע להמלכות, הנקראת "בית". לכן נר שבת בא לרמז על שלימות. לכן נקראת שבת "שבת שלום", משום שהיסוד, שהוא קו אמצעי, עושה שלום בין הקוין, הנקראים "ימין ושמאל".

היוצא מהנ"ל, שנס חנוכה היה על ימין, שנקרא "תיקון הבריאה", היה להם שלימות. וזה נקרא, שהנס היה על רוחניות, מטעם כלים דהשפעה, שנקראים מצד הכלים "רוחניות", שהכלים האלו מתייחסים ליצר טוב.

מה שאין כן כלים דקבלה מיחסים לגשמיות, היינו לבחינת יצר הרע, כמו שביארנו "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", היינו בשני יצריך. היינו הן ביצר הטוב, שהם כלים דהשפעה, צריכים להיות לשם שמים. והן הכלים דקבלה, שהם שייכים ליצר הרע, גם כן צריכים לשמש עמהם לשם שמים. היינו קבלה בעל מנת להשפיע.

נמצא, בחנוכה, שהאר"י הקדוש אומר, שחנוכה ופורים שניהם הם בחינת שמאל, לכן נר חנוכה היא בשמאל. היות שהגם בחינת ימין נקרא "שלימות מצד הכלים דהשפעה", אבל זה שהיה מאיר בחינת שמאל, חכמה בלי חסדים, שאסור להשתמש עם חכמה בלי חסדים, אבל זה בעצמו הוא דבר גדול, שכבר המשיכו בחינת מטרת הבריאה. אבל עדיין אסור לשמש לאורה.

לכן נבחן חנוכה, שהנס היה על רוחניות, מטעם שאסור להשתמש עם חכמה בלי חסדים. לכן נבחן זה לנס רוחני, שעדיין לא ירד למטה שנוכל להשתמש בה. מבחינה זו נקראת חנוכה "נס רוחני", הן מצד החסדים דימין והן מצד חכמה דשמאל, והיות שעדיין היה חסר קו אמצעי."

שאלה: בלימוד שלנו אנחנו הולכים בימין אבל מתעורר קו שמאל, מה מעורר אותו?

הוא מתעורר מלמעלה, כי הוא שייך למטרת הבריאה.

תלמיד: מה מיוחד בלימוד שלנו שמתעורר קו שמאל בניגוד לאחרים שהולכים בימין אבל לא מתעורר אצלם קו שמאל?

אם אנשים לא קשורים למטרת הבריאה אז לא מתעורר בהם קו שמאל.

תלמיד: זה קשור למורה או לשיטת הלימוד?

זה קשור לנשמת האדם.

שאלה: מה פירוש שמושכים חכמה אבל עוד אי אפשר להשתמש בה?

כדי להשתמש בחכמה אתה צריך להכין קודם כלים, לכן כשבא אור החכמה, האדם צריך קודם לבדוק את עצמו אם הוא מסוגל לעבוד עם אור החכמה בעל מנת להשפיע, ולכן האור לא בא בבת אחת.

תלמיד: מה היה הנס בחנוכה? שלמות של ימין היתה, היה להם כבר את כל תיקון הבריאה בשלימות, ואז הייתה המשכת אור חכמה אבל עוד אי אפשר היה להשתמש בו.

אי אפשר היה להשתמש בו, רק מבינים שיש כלים שצריך לתקן אותם, אבל עכשיו עדיין לא הזמן, זה רק חנוכה, חנייה, וצריכים להשתמש בה רק לצורך ההכנה.

תלמיד: אז מה פה הנס?

נס חנוכה הוא שאנחנו יכולים בכל זאת להכין את הכלים לאור החסדים, שאור החסדים יתגלה בכלים ויתקן אותם. תיקון הכלים הוא בכל זאת תיקון גדול, אור החסדים שורה בכל הכלים דקבלה. אבל איך לעשות שאחר כך יתגלה אור החכמה, אלו כבר תיקונים של פורים.

תלמיד: רב"ש אומר "אינם מסתכלים בכבוד רבונם", גם בימין וגם בשמאל, אלא רק קו אמצעי נקרא "תורה", זאת אומרת, אין שלמות עד גמר תיקון.

נכון.

תלמיד: תמיד יהיה ימין בשלמות, שמאל בשלמות, אבל זו לא באמת שלמות.

זו לא שלמות.

שאלה: למה אור חסדים נקרא "לבוש"?

כי הוא מיועד להלביש בו את אור החכמה ורק בצורה כזאת אור החכמה יתקבל בתוך הרצון לקבל.

תלמיד: אז מה אדם צריך ללבוש?

האדם צריך ללבוש אור חסדים ואחר כך אור חכמה.

תלמיד: מה זה אומר ללבוש אור חסדים?

שכל הכוונות שלו יהיו על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע.

שאלה: למה בלי קו שמאל אי אפשר לעבוד בשלמות של קו ימין?

כי קו ימין לא מנוצל אם הוא לא עובד עם קו שמאל.

שאלה: איך לקיים נכון את התורה והמצוות בפעולות מעשיות בעבודה רוחנית?

בהתאם לכך שאנחנו מתקדמים ומגלים רצונות לקבל יותר ויותר גדולים, ואורות שמתקנים וממלאים אותם, בהתאם לכך אנחנו מתקרבים למטרת הבריאה.

שאלה: מה זאת אומרת שמשכו בפורים אור דחסדים על ידי צומות וזעקתם?

על ידי שימוש מיוחד בכלים דקבלה שנקראים צומות וזעקתם אנחנו מושכים את האורות שבינתיים מתקנים לנו את הכלים דקבלה.

שאלה: כשהתחלנו לקרוא את המאמר נזכרתי שסיפרת שקיבלת את מחברת "שמעתי" מרב"ש, ולאחר שאחד התלמידים קרא אותה, רב"ש אסר עלייך לתת לו אותה, כי הוא אמר שחסר לו קו שמאל. אני מרגיש שהיו אנשים שלמים, מתוקנים מצידם, אבל אסור היה להם לתת את המאמר. מה פירוש שחסר לאדם קו שמאל?

אני לא יכול להסביר. אדם צריך בעצמו לפתוח את הטבע שלו ולראות לאיזה כיוון, למה הוא נמשך ולמה הוא שייך. אסור, אלא כל אחד יגלה את זה בעצמו. העיקר להיות יחד עם כולם כי זה השביל הבטוח שמביא למטרה, ואיך שאדם ישתלב שם, ישתלב.

שאלה: רב"ש כותב פה "שאלו שהולכים רק בימין, שהוא תיקון הבריאה, בודאי יש כאן חסרון עיקרי. היינו, הכל עשו ורק העיקר חסר, היינו המטרה". איך יכול להיות שהולכים בימין ואין מטרה?

חסרה להם דבקות שלמה, לעבוד בכלי דהשפעה גם לצד השמאל, על מנת לקבל.

תלמיד: אבל כדי להגיע למצב שיש תיקון הבריאה, האם אתה לא חייב שכל הזמן המטרה הזאת של הדבקות השלמה תהיה ממולך והיא תוביל אותך לתיקון?

נגיד.

תלמיד: אז איך יכול להיות שחסרה מטרה?

עדיין אין כלי לגילוי המטרה.

תלמיד: בתיקון של ימין אין כלי לגילוי מטרה?

לא.

תלמיד: אז מה יש?

דווקא החסדים יכולים להסתיר ממך את המטרה - להשתמש בכלים דקבלה.

תלמיד: אז מה חסדים עושים במציאות אם הם מסתירים את התיקון?

הם לא ממש מסתירים את התיקון, הם נותנים לך הזדמנות להשתתף בהשגת התיקון.

תלמיד: מה תפקיד החסדים?

תפקיד החסדים הוא להשלים, להשתתף, לתת גישה נכונה לתיקון.

תלמיד: אם חסדים רק נותנים גישה נכונה לתיקון, איך גורמים לכך שיהיה תיקון?

עובדים עם שני קווים עד שבונים את הקו האמצעי.

תלמיד: אבל מאיפה אתה מביא את הקו השני אם חסרה המטרה?

יש כמה שיטות, מקטינים את הימין, עוד נקרא.

שאלה: רב"ש כותב שבחנוכה כבר המשיכו את בחינת מטרת הבריאה אבל עדיין אסור להשתמש לאורה. לאן הם המשיכו אם עדיין אין כלי?

הם המשיכו לכלים שלהם, אבל עדיין אסור להשתמש בזה.

תלמיד: איך יכול להיות שמשהו נמצא בכלי ואי אפשר להשתמש?

מצאו את פך השמן והדליקו אותו ועשו הכול אבל עדיין אין כוחות שיידלקו כל השמנים.

תלמיד: או שהאור נכנס לכלי או שהאור לא נכנס לכלי, מה פירוש שהוא נכנס ואי אפשר להשתמש?

יש כאן שני דברים, או שהבורא נותן את המצב או שהוא נותן את המצב הבא אבל האדם רואה שהוא עדיין לא מסוגל לעבוד עימו.

תלמיד: אז מה הייתה הפעולה של ההמשכה, מה זה אומר שנמשכו?

שהם בעצמם כן רוצים להמשיך את האורות, ומצד תכלית הבריאה הם מבינים שזה עדיין לא בשבילם, זה מוקדם, זה עדיין חנוכה.

שאלה: לפי מה שהבנתי כל המאמר מתייחס לימין ושמאל, ושזה עניין יחסי למצב שבו אתה נמצא. אז מה התורה בכל מצב שהאדם נמצא, מה הקו האמצעי בכול מצב, ובכלל מה זה תורה?

תורה זאת שיטה איך מצרפים את כל הכלים לקו האמצעי בעל מנת להשפיע, ומדליקים בה את אור התורה. מה עושים בחנוכה? עובדים עם נרות, עם אור קטן, ובפורים זו כבר להבה, זה כבר אור גדול.

תלמיד: אפשר לומר שהתורה זה הבורא? הבורא זה הקו שמחבר בין שני הקווים בין חסדים לחכמה?

הבורא הוא המקור לאור החכמה ולאור החסדים.

תלמיד: ואפשר להשיג אותו רק בגמר תיקון, או אפשר להשיג את זה לאורך כל הדרך?

בדרך משיגים בחלקים קטנים.

שאלה: איך לעבוד נכון בעשירייה בקו שמאל?

בעשירייה אנחנו כל הזמן נמשכים לקו ימין עד שגומרים את העבודה. וכך אנחנו מדליקים את נרות החנוכה. זה עדיין אור קטן, אור חלש, נר, אבל על ידי החג הזה אנחנו מתקרבים למצבים הבאים.

שאלה: האם אני מבין נכון, שקו ימין אלה המאמרים שאנחנו קוראים, השיעורים שאתה מעביר, וצד שמאל זה הניתוח של מה חסר לנו כדי שנהפוך להיות מה שמתואר במאמר?

כן. אפשר כך להגיד.

תלמיד: אז בניתוח של קו שמאל בקבוצה, מה בדיוק אנחנו מבררים?

כשנצטרך נגלה שאנחנו נמצאים בצד שמאל הזה.

שאלה: האדם עובד בקו ימין, משתדל שלא יהיו לו שום כוונות לעצמו, אלא רק למען השפעה, למען הבורא, למען החברים. באיזה רגע הוא מתחיל להבין שזה מצב של שלימות, שהוא כבר סיים את העבודה בו, והוא כבר יכול לעשות בירור של, "מה חסר לי למימוש מטרת הבריאה"? באיזה רגע אפשר להתחיל לעשות את זה?

האדם מרגיש את זה, אך לא ניתן להגיד באיזה רגע זה קורה.

תלמיד: איך לעשות נכון את הבירור, את החשבון הזה. הוא כותב כאן. "העיקר זה מימוש מטרת הבריאה". איך לחשוב נכון על מה חסר לנו, ואיך לעשות את החשבון הזה?

מה שחסר זה קשר שלם בין החברים, ואז בתוך הקשר יתגלה הבורא.

תלמיד: אז בכל רגע נתון חסר הקשר המלא?

כן.

שאלה: מה הכוונה שאדם מקבל את התורה על עצמו? ומה זה אומר או למה הכוונה, לצלול כך אל תוך התורה?

אם לאדם יש מספיק כוחות השפעה, הוא יכול להתקרב לתורה, ולצלול בה, לחיות בה ולהרגיש בה חופשי. הכול תלוי במידת אור החסדים שהוא רכש קודם.

שאלה: אני חושב שאני מצליח להבין מה זה בריאת קו אמצעי דרך המעבר מימן לשמאל ושוב חזרה לימין. האם זה נכון? אבל איך לשלב את שתי התכונות האלה למצב אחד באותו זמן? נראה לי שזה סוג של נס.

קודם עושים את זה בזה, ואחר כך זה בזה, ימין בשמאל, ושמאל בימין. ואז מבינים עד כמה אפשר לחבר את שניהם יחד.

שאלה: מה יש ביגיעה שהיא כל כך חשובה, ובלעדיה לא ניתן להשיג רוחניות?

כלים. כי בלי כלים אתה לא יכול להשיג רוחניות.

תלמיד: אבל למה צריך ממש להתייגע באיכות וכמות?

להתייגע זה נקרא להביא חסרונות שבהם אתה תרגיש הבחנות נכונות.

שאלה: האם הבנתי נכון, שחנוכה היא בעצם כנגד צמצום א', ופורים הוא כנגד צמצום ב'? האם זה נכון?

לא בדיוק, אבל יש בזה משהו.

תלמידה: האם הבנתי נכון שבחנוכה עדיין אין לנו את הקו האמצעי, ושאותו אנחנו רוכשים כבר במצב פורים?

כן.

תלמידה: האם זה בגלל שבחנוכה עדיין אין לנו את העבודה עם הקו האמצעי, ואילו בפורים כבר יש לנו עבודה עם קו שמאל?

כן.

שאלה: כדי שהעשירייה תגיע למטרה, צריך שכל הנרות יתחברו לנר אחד, כלומר יתקנו את כלי ההשפעה שלהם?

כן.

שאלה: האם הבורא ברא אותנו כדי לתקן אותנו, ואם הוא מחליט את הכול, איפה אנחנו במשוואה הזו?

כן. רק הבורא מחליט, וכולנו תלויים רק בו.

שאלה: מה זה חוסר שלימות רוחנית?

זה חוסר כלים באדם, כדי להשיג את מטרת ההתפתחות שלו.

תלמיד: איך לתקן את חוסר השלימות, ולהיות ראויים?

דרך קשר עם החברים.

שאלה: כשהנוכחות בשיעורים יורדת האם זה אומר שאנחנו לא יכולים לקבל תיקונים?

הנוכחות בשיעורים יורדת, ואחר כך עולה, ושוב יורדת. כך כתוב "ראיתי בני עליה והם מועטים". מה לעשות? אנחנו צריכים בכל זאת ללכת קדימה, ויבואו עוד ועוד אנשים, ויצטרפו. סך הכול הבורא ידאג לזה שכל באי העולם ייכנסו לעיגול של גמר התיקון.

תלמיד: איך זה משפיע על המצב בעשירייה? האם העבודה הופכת להיות יותר קשה?

העבודה לא קשה. העבודה היא בהרבה גוונים ובזה יש לנו קושי, תמיד להבדיל, להבחין, לייצב נכון את המאמצים שלנו, שידחפו אותנו עוד לתיקונים.

שאלה: עשינו את החניה הזאת בחנוכה, האם החניה הזאת יכולה להיות עד אין סוף? יכול להיות שטוב לנו במצב החניה, מה אנחנו עושים כדי להבין שזו רק חניה ואנחנו צריכים לעשות צעד קדימה?

צריכים בכל הכוחות שלנו לחפש איך אנחנו יכולים להיות עוד יותר קרובים זה אל זה.

שאלה: "וזה שכתוב "התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה. אורייתא פירושו קו אמצעי, שהוא סוד ז"א, הנקרא "תורה", המייחד ב' הקוין זה בזה". היינו שעל ידי התורה, הנקראת "קו אמצעי", שיש שם ב' בחינות ביחד, היינו מטרת הבריאה, שהיא גילוי אלקותו יתברך להנבראים, שזה נקרא "כבוד רבונם", וגם יש הלבוש של תיקון הבריאה, הנקרא "אור דחסדים", שהוא בחינת ימין. לכן ב' אלו, שהם נפרדים, אין מטרת הבריאה יכול להאיר להנבראים. זה נקרא "שאינם מסתכלים בכבוד רבונם". אלא אחר שמשתדלים בתורה, אז מאיר מטרת הבריאה. וזה נקרא בלשון הזה"ק "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".

רב"ש מתאר מצב כמו שיש לנו בעשירייה, מצד אחד מכבדים את החברים ורואים את הגדלות שלהם, ומצד אחר מנסים לאהוב אותם, ואנחנו צריכים לחבר את שני הדברים. לשם כך אנחנו זקוקים לעזרת ה', וכאן כתוב שזה מושג על ידי השתדלות בתורה. איך אנחנו מאחדים את שני הקווים האלה כדי שנגיע לזעיר אנפין, לישראל אורייתא וקוב"ה?

על ידי כך שאנחנו כל הזמן נמצאים בתנועה לחיבור. אין כאן שום דבר חוץ מהעבודה הזאת, רק חיבור.

תלמיד: האם אנחנו מחויבים להרגיש את החנייה, את המעבר הזה בין חנוכה לפורים, או שאנחנו יכולים להתעלם מהעצירה ולא להתייחס לחנייה הזאת?

אנחנו חייבים להתייחס לחנייה, כי אנחנו מחליפים את השיטה כביכול.

שאלה: יש את מטרת הבריאה ותיקון הבריאה וכביכול קו שמאל לא יכול להאיר, כי אין עדיין את אור החסדים.

צריכים קודם לדאוג לאור החסדים ואחר כך לפי נוכחותו, להמשיך את אור החכמה.

תלמיד: צריך את אור החסדים כדי להיות מסוגל לקבל את אור החכמה בצורה נכונה, מתוקנת, אם כך מהי התוספת שמטרת הבריאה מוסיפה לנו וכאילו מונעת מקו שמאל להאיר? זאת אומרת קו שמאל לא יכול להאיר על אף שהוא חלק ממטרת הבריאה, כי עדיין אין אור חסדים, אז לא מובן איך מטרת הבריאה צריכה להתפשט בצורה נכונה אם עדיין אין את אור החסדים?

ברצון לקבל צריך קודם כל שיהיה תיקון, להשתמש בו בעל מנת להשפיע, להשפיע בעל מנת להשפיע, וכשאנחנו מגיעים לזה, הרצון לקבל מתחיל להאיר באור החסדים. מתוך זה שכלים דחסדים מאירים באור החסדים, אנחנו יכולים לעבור לשלב ב', לקבל באור החסדים הזה אור חכמה. איפה כאן הקושי?

תלמיד: יש פה ציטוט שאומר שגם חנוכה וגם פורים הם נחשבים לקו שמאל, ובחנוכה אנחנו מדברים על כלים דהשפעה, ובפורים אנחנו מדברים על תיקון של כלים דקבלה.

כן, אבל כל הכלים, גם אלו וגם אלו הם כלים דקבלה בעצם, לפי הטבע שלהם. גם בכלים דקבלה וגם בכלים דהשפעה אנחנו צריכים תיקונים. אין כלים דהשפעה, כל הכלים הם כלים זה רצון לקבל, וכך אנחנו צריכים את הרצון לקבל בכל מיני צורות להעביר אותו לרצון להשפיע.

תלמיד: הציטוט אומר כך "נמצא, בחנוכה, שהאר"י הקדוש אומר, שחנוכה ופורים שניהם הם בחינת שמאל, לכן נר חנוכה היא בשמאל. היות שהגם בחינת ימין נקרא "שלימות מצד הכלים דהשפעה", אבל זה שהיה מאיר בחינת שמאל, חכמה בלי חסדים, שאסור להשתמש עם חכמה בלי חסדים, אבל זה בעצמו הוא דבר גדול, שכבר המשיכו בחינת מטרת הבריאה. אבל עדיין אסור לשמש לאורה."

מה זה אומר שכבר המשיכו בחינת מטרת הבריאה, מה זה העניין פה של המשכה של מטרת הבריאה אם בכל מקרה עדיין אין אור חסדים ואי אפשר להשתמש באורות?

אנחנו לא מקבלים את אור החכמה מפני שבאמת אין אור החסדים שיכול לקבל אותם, לכסות אותם, להיות ככלי בשבילם, וזה המצב הביניים.

תלמיד: האם הכוונה שעדיין אין קו אמצעי בחנוכה בעצם? זו המשמעות?

ודאי שאין קו אמצעי, קו אמצעי כבר מגיע מהבורא.

שאלה: למה קבלת אור החסדים לא נקראת פעולת לקבל על מנת להשפיע, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע?

אור החסדים אפשר לקבל בעל מנת להשפיע? איך?

תלמיד: אבל מופיע אור בכלי.

לא.

תלמיד: הפעולה עצמה תהיה קבלה על מנת להשפיע, אתה מקבל את האור בעל מנת להשפיע.

לא.

תלמיד: אתה לא יכול לקבל אותו לעצמך.

אור החסדים זה לא אותו אור שאתה יכול לקבל אותו, הוא מאיר בתוך הכלי כדי להכין את הכלי לקבלת אור החכמה, מטרת הבריאה כולה היא אור החכמה.

תלמיד: משהו לא כל כך ברור, מופיע תענוג בכלי, הכלי נמצא בצמצום והוא לא מקבל את התענוג לעצמו, הוא חייב להשפיע אותו חזרה לבורא, אז למה זה לא נקרא קבלה על מנת להשפיע?

מה הוא מקבל?

תלמיד: תענוג.

ממה?

תלמיד: מיכולת להשפיע, מהרגשת הבורא, הרגשת הקשר, מכל מה שקשור בהשפעה.

זה כמו תינוק.

תלמיד: בסדר כמו תינוק, אבל הפעולה עצמה לא נקראת?

הפעולה עצמה היא בהשפעה, אין ספק. אבל זה כמו תינוק, הוא באמת מקבל?

תלמיד: הוא מקבל חלב.

לא, לא חלב.

תלמיד: אני מבין, רק אני מנסה להבין את ההבדל בין שמקבל חסדים, לבין שמקבל חכמה. בוא נגיד כך, מה חסר בחסדים של חנוכה, כדי שאפשר יהיה לקבל בהם חכמה?

בחנוכה אין מספיק חסדים כדי לקבל בהם ג"ר דחכמה.

תלמיד: מה הקשר בין כלי קבלה ליצר הרע. הוא אומר שיש קשר בין שניהם.

כלי הקבלה הם כלי קבלה, ויצר הרע זו עבודה עם כלי קבלה בכוונה על מנת לקבל.

יצר הרע זה רצון לקבל על מנת לקבל, ויש סתם רצון לקבל שעדיין לא נקבע בכלי כעל מנת לקבל.

תלמיד: מתי היצר הרע הופך לכלי קבלה?

כאשר אדם רוצה להשתמש בו כך, לתועלת עצמו.

תלמיד: לתועלת מחוצה לו, לא לתועלת עצמו. כשאדם רוצה להשתמש בכלי הקבלה לא לעצמו.

לא לעצמו זה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז היצר הרע הופך לכלי קבלה.

לא. הם כבר הופכים להיות כלים דקדושה.

תלמיד: אני לא הבנתי את הקשר.

אז תחשוב.

שאלה: הוא כותב "אולם רק במעשים דהשפעה שהמעשים דהשפעה יותר קל לכוון בעל מנת להשפיע, מה אין כן במעשים דקבלת תענוג עוד הוא אינו מסוגל לכוון על מנת להשפיע".

תלמיד: מה היא ההפרדה בין מעשים דהשפעה למעשים דקבלת תענוג?

מעשים דהשפעה, שאתה גורם להשפעה למישהו, אז כבר הכוונה שלך לגרום לו נחת רוח, הולכת לאותו כיוון ולכן זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע. מה שאין כן, מעשים דקבלה שאתה מקבל כדי על מנת להשפיע, המעשה והכוונה הם הפוכים ואז יוצאת לך עבודה הרבה יותר קשה, עם העביות. ולכן זה שלב ב' של פעולות ההשפעה.

תלמיד: אני מאמין שלכל אחד יש מעשים, פעולות במשך היום שהוא מקבל מהם תענוג ישיר, מיידי.

אלה בדרך כלל פעולות דקבלה.

תלמיד: נכון. ואם הייתי רוצה לעשות אפילו איזה מאמץ, איזו נטייה שאני אצליח בפעולות האלו לנסות לכוון בעל מנת להשפיע, אני יודע שזה מאוד רחוק אבל לפחות הנטייה הזו, לדוגמה יש ספורט שאני מאוד נהנה ממנו, והייתי רוצה להלביש בו כיוון של בעל מנת להשפיע, להתחיל לשחק בזה.

תביא מגש עם קפה לחברים בכוונה על מנת להשפיע. בשביל מה לך כאלה דוגמאות, כמו ספורט, או עוד משהו, יש לך פעולת נתינה. כשאתה נותן לחברים תשתדל להכניס לתוך הקפה הזה שאתה מביא שיהיה להם מזה טוב, שהם ירגישו ממך אהבה. שאתה רוצה עם הקפה הזה להיכנס ללב שלהם ולרכך אותם.

תלמיד: מחר אני אביא.

מחר.

תלמיד: פשוט היום כבר חילקו קפה.

בסדר. אל תשכח.

שאלה: מה זה אומר כבוד רבונם, שהם "לא מסתכלים בכבוד רבונם'?

כוחות רוחניים, שהם לא מתחשבים עם כוחות רוחניים שהבורא העמיד אותם כדי להשפיע זה לזה על ידם.

תלמיד: מדובר פה שהם משיגים רק ו"ק דחכמה, וזה לא ברור אם המצב הזה הוא מצב של להשפיע על מנת להשפיע, מהו הלחץ כדי שיעבור לשלב של לקבל על מנת להשפיע. מאיפה המעבר הזה קורה.

מעבר? זאת אומרת מי הוא הגורם למעבר.

תלמיד: כן.

זה הרצון לקבל שגדל באדם ולא נותן לו מנוחה.

שאלה: בעבודה בב' קווים, יש קו אמצעי?

לא.

תלמיד: אז יש רק עבודה בקווים נפרדים?

כן.

תלמיד: אז איך מכריעים?

אי אפשר.

שאלה: ההודיה הראשונה היא שלמות, אחר כך באה בקשה. ההודיה השלישית, היא מורכבת או ניסיון להרכיב ברגע שהתפילה שלמה מהקו האמצעי?

כן.

שאלה: אני רוצה לברר למה דווקא מניחים נר חנוכה בשמאל, כי לפני זה אנחנו לומדים שיש יוונים שהם מאוד מפריעים ואנחנו רוצים לברוח מהם. אנחנו כל הזמן דוחים אותם, אנחנו רוצים להיות כל הזמן באמונה למעלה מהדעת בימין, ואז מה קורה? אנחנו מוצאים איזו נקודה שיכולים באמת להחזיק בה בימין והיא חנוכה, אז למה שמים את הנרות בשמאל?

מי יודע את התשובה? אף אחד. אז תרשמו כולכם את השאלה ועד מחר תבררו את התשובה.

(סוף השיעור)