שיעור בוקר 14.05.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי "מתחברים לאין עוד מלבדו"

מאי 2025

שיעור 3 - אם אין אני לי, מי לי?

קריין: שיעור בנושא הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי, "מתחברים לאין עוד מלבדו" - מאי 2025, קטעים נבחרים מן המקורות, שיעור מס' 3 "אם אין אני לי מי לי?".

"כבר אמרתי בשם הבעש"ט [הבעל שם טוב]. כי קודם עשיית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". אבל אַחַר המעשה, מחוייב האדם להתישב בעצמו, ולהאמין שלא מִכּוֹחִי וְעוֹצֶם יָדִי עשיתי המצוה, אלא רק מִכֹּח ה', שכן חשב עלי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות.

כמו כן הַסֵּדֶר בְּמִילֵיּ דְּעָלְמָא [בענייני העולם], כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות, לכן טרם שאדם יוצא לשוק להרויח דבר יום ביומו, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית, ולומר אז: "אם אין אני לי מי", ולעשות כל ההמצאות שעושים הגשמיים, בכדי שירויח מָעוֹתָיו כְּמוֹתָם.

אולם בערב, כשבא לביתו וּשְׂכָרוֹ אִתּוֹ, ח"ו [חס ושלום] מלחשוב שֶׁבְּרִבּוּי המצאותיו, עשה את הרווח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום גם היה מצוי שכרו בידו. כי כן חשב עליו השי"ת מכל מראש, וכן מוכרח להיות.

ואע"ג [ואף על גב] שבשכל החיצון, הם דברים הופכיים, ואינם מקובלים על לב, מכל-מקום, מחוייב האדם להאמין כן, כי כן חקק עליו השי"ת בתורתו, מפי סופרים ומפי ספרים.

וזהו סוד היחוד "הוי' [ה'] אלקים", שסוד הוי' [ה'], ה"ס [הוא סוד] ההשגחה הפרטית, שהשי"ת מְהַוֵּה את כל, ואינו צריך שיושבי בָּתֵי חֹמֶר יעזרו לו. ואלקים, בגמטריה הטבע, אשר האדם המתנהג על-פי הטבע שהטביע במערכות שָׁמַייִם וָאָרֶץ הגשמיים, ושומר חוּקָם כמו שאר הגשמיים; ויחד עם זה, נמצא מאמין בשם הוי', כלומר, בהשגחה הפרטית, נמצא מייחד זה בזה, וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדוֹ, ועושה בזה נָחַת רוח גדול ליוצרו, ומביא הארה בכל העולמות.

שז"ס [שזה סוד] ג' הבחינות: מצוה, עבירה, רשות. אשר המצוה היא מקום הקדושה. העבירה היא מקום הס"א [הסטרא אחרא]. וּרְשוּת שאינה - לא מצוה ולא עבירה. היא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה שעליה נלחמים הקדושה והס"א [והסטרא אחרא]. בהיות האדם עושה דברים הָרְשוּתִיִים, ואינו מייחד אותם לרשות הקדושה, נופל כל המקום הזה לרשות הס"א. ובהיות האדם מתחזק לעשות בְּמִילֵיּ דִּרְשׁוּתָא [בדברי רשות], יחודים כפי כחו, מחזיר הרשות לגבול הקדושה."

(בעל הסולם. אגרת ט"ז)

אנחנו רואים מכאן שהכול מגיע אלינו ישירות מהבורא, ואין כאן בדרך שום כוח אחר שיכול עוד להופיע. לכן כל העבודה שלנו היא, איך בכל מה שמתרחש לראות רק את הכוח העליון שפועל עלינו בלבד. כל העבודה שלנו היא רק בזה. למרות שיש הרבה כוחות שפועלים עלינו, אנחנו לא מקבלים אותם בחשבון, מבינים שזה גם רצון הבורא, ולכן כך בלבד מקבלים אותם בחשבון.

תלמיד: כמו שאמרת עכשיו, כל פעולה צריכה להתחיל בכוונה לבורא, להרגיש אותו. אבל כאן כאילו מתחילים הפוך, "קודם עשיית המצווה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי"". מה הכוונה בלא לחשוב כלל בהשגחה פרטית טרם המצווה?

לא לחשוב בהשגחה פרטית, הכוונה שאני לא מקבל כלל את מה שאנחנו לומדים, מדברים, דנים, אלא חשוב לי אני. מה זה אני? מה שהבורא עשה בי, כדי מתוכי להבין אותו.

תלמיד: וההשגחה הפרטית, שבסוף הוא כן צריך לומר את זה, מה הוא צריך לשייך להשגחה, האם שהוא טוב ומיטיב, שהיה מקבל טוב מהבורא גם אם הוא לא היה עושה? מה זה אומר השגחה פרטית אחרי המצווה?

השגחה פרטית מכוונת באמת כלפי האדם בלבד. כל היתר חוץ מזה, אלו כוחות שונים שהבורא מעמיד לפני האדם כדי לתת לו את הרגשת שכר ועונש, כדי שהאדם יראה את עצמו קיים בעולם גדול מלא בכוחות.

תלמיד: למה אדם לא יכול לייחד את המעשה הגשמי לבורא בזמן המעשה אלא רק אחרי המעשה?

הוא צריך לעשות חשבון איפה הוא נמצא, מה פועל עליו, איך הוא מתייחס למה שפועל עליו, ושהיחס שלו לכוח הפועל עליו יהיה כמה שיותר לא תלוי בשום דבר.

תלמיד: כשאדם יוצא לפעולה גשמית, יש לו הרגשה שהוא ברשות עצמו, הבורא משחרר אותו לרשות עצמו. איך הוא פועל בתוך מעשה גשמי, כך שגם הוא יהיה רוחני?

הוא צריך לפעול כמו שמסבירים לנו - "אם אין אני לי מי לי".

תלמיד: איך לפעול נכון בתוך מעשה גשמי, כשמרגישים שכרגע יש ניתוק מהבורא? הבורא התנתק ממך ושלח אותך למעשה גשמי.

אדם צריך לעשות כל מיני חשבונות כדי להחזיר את הבורא למרכז הבריאה. אך ורק בצורה כזו הוא מגיע למגע עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר שהאדם צריך לייחד את הכול לרשות הקדושה?

שבסך הכול פועל הבורא, הכוח העליון, והוא מסדר את כול כוחות הטבע ומפעיל אותם כלפי האדם עצמו.

תלמיד: הוא גם משווה בין הגשמיות לרוחניות, הוא אומר שהם שקולים זה לזה. כשהאדם מתחיל את היום, הוא פחות או יותר יודע מהו הרווח שהוא צריך לקבל. כלפי אדם שעובד בדרך ה', מהו הרווח שהוא מצפה לקבל בכל יום?

אדם צריך לחשוב, לחשב, להרגיש למה הוא נמשך, במה הוא יכול למלא את עצמו.

תלמיד: הוא אומר שאדם צריך להתחיל בכל יום מ"אין אני לי מי לי". לאחר שעשה את הפעולה, איך הוא יודע שהוא העביר את זה לרשות הבורא, שהוא נמצא במציאות הבורא, שהוא לא נמצא באין אני לי מי לי כבר, הוא ממש העביר את הפעולה שלו למציאות ה'?

זה לפי השגת ייחוד הבורא על כל הפעולות שעברו.

תלמיד: הוא מסתכל על הפעולות שעשה והוא ממש לא מרגיש שמשהו מזה היה ממנו, שהכול נעשה מצד ה'. איך הוא בודק את עצמו בסוף היום שהוא עבר לצד השני?

זה בדיוק הפתרון לשאלה "אם אין אני לי מי לי", ועם זה האדם צריך להתחיל את היום וגם לגמור את היום.

תלמיד: גם לגמור את היום עם "אין אני לי מי לי"?

כן. מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים בידינו מצוות בחירה. לכן כל העבודה שלנו צריכה להיות איך אנחנו מבררים שהבורא, חוץ מזה שהוא טוב ומטיב, הוא גם נותן לנו אפשרות לחקור את המקום שלנו בבריאה. בזה שאנחנו נמצאים במחקר הזה יום יום, אנחנו מבררים בדיוק איפה מקום הבורא שבבריאה, ושאנחנו דבוקים בו.

תלמיד: שמעתי ממך, ש"אני זה מה שהבורא עשה בי כדי שמתוכי אבין אותו". מה התגובה המצופה מאותו "אני" שרואה שהבורא עשה אותו?

הוא רוצה להיות בייחוד עם הבורא, ולהשיג בייחוד הזה "אם אין אני לי מי לי".

תלמיד: אבל הבורא עשה בתחושה של האני הזה גם הרבה כוחות אחרים, מה תפקידם? למה צריך את כל הכוחות האלה מסביב פרט לבורא ולחומר שהוא עובד עליו?

מפני שאדם צריך לייצב את כול המציאות בצורה שהיא כולה מכוונת לגילוי הבורא.

תלמיד: איך מתייחסים לכוחות האחרים מתוך אותה נקודה, מבלי להתבלבל, בלי שהם יסחפו את האדם אליהם?

האדם צריך לכוון את עצמו בצורה מדויקת ביותר, לפי שורש הנשמה שלו, לבורא. וכך ללכת ולפתור את הקושיות.

תלמיד: כשהוא פונה לבורא, הוא רואה שהבורא שם בפניו הרבה כוחות כביכול שפועלים עליו.

כן.

תלמיד: אם הוא מתייחס לכוחות האלה, אז כביכול נאבד הבורא. איך נעזרים בהם ולא הולכים איתם לאיבוד?

נעזרים בהם, ודווקא על ידם מבררים את ייחוד הכוח העליון. כך אנחנו עושים, משתדלים לעשות. הבחירה היא דווקא בכך, שמכל כוחות הטבע אני כל הזמן מברר אחרי מי אני הולך.

תלמיד: אני אשאל את זה אחרת, אולי קצת יותר קרוב לאדם. האדם מרגיש והוא רגיש והלב שלו נמשך אחרי דברים שפועלים עליו, כבוד, כל מיני רצונות שפועלים חזק.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הקשר לבורא צריך להיות חזק יותר מכל אלה כדי שהוא יהיה המוביל ואדם לא ייפול לכל מיני דברים אחרים. איך קושרים כזה קשר עם הבורא, שיהיה יותר חזק מכל הדברים האחרים שהאדם מרגיש שפועלים עליו?

האדם צריך לחקור ולראות איזה כוחות פועלים בו, למה הוא נמשך, ולאיזה כוח מכל הכוחות האלה הוא רוצה להיות דבוק.

תלמיד: האם זה כוח מתוך כל הכוחות האלה או שזה מקור של כל הכוחות האלה?

אפשר לומר מקור, אבל השאלה עד כמה זה מציאותי.

תלמיד: זאת השאלה, איך הופכים את הבורא למציאותי יותר מהכוחות שפועלים על האדם, הרגשות, הרצונות, התאוות, יותר מהכול, שהוא יהיה יותר מוחשי מהם?

אם אדם נמצא בשאלה כזאת, אז הוא יותר ויותר פותח את הבורא שנמצא מולו וכך משיג אותו.

תלמיד: למה האדם צריך לבטל השגחה פרטית ולשחק כאילו שאין בורא והכול תלוי בו?

כי זה באמת מה שקורה במציאות כלפי האדם, שהבורא סובב את הכול.

תלמיד: הבורא סובב את הכול?

כן.

תלמיד: אז למה האדם צריך לבטל את אותה השגחה ולומר, "אין בורא, אם אין אני לי מי לי"?

זה כדי לבדוק את מיקומו האמיתי, איך הוא נמצא במרכז הבריאה.

תלמיד: אבל הוא לא באמת מבטל את אין עוד מלבדו, ברקע הוא עדיין יודע שיש השגחה והוא משחק כאילו אני יוצא לעבוד ועושה כאן משהו, בידיעה שבאמת בסוף היום הבורא עושה הכול.

כן.

תלמיד: אז איך אדם מגיע ל"אם אין אני לי מי לי" בצורה נקייה?

אני לא חושב שאנחנו יכולים להגיע לזה בצורה נקייה.

תלמיד: אז מה פירוש "קודם עשיית המצווה אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית אלא אדרבא, צריך האדם לומר אם אין אני לי מי לי". האם אדם צריך לומר מילולית את המילים האלה או שיש באמת מציאות כזאת?

ישנה מציאות כזאת שהאדם מגיע למצב ש"אם אין אני לי מי לי".

תלמיד: מהו המצב הזה?

זה מצב שאדם מוכן להיות בהשגחה פרטית.

תלמיד: כשאומרים אם אין אני לי מי לי, מי זה "אני"?

האדם.

תלמיד: מהי אותה מצוות הבחירה של האדם במצב הזה?

הוא בוחר בפעולה שלו להתנתק כביכול מהבורא ולפעול כאילו הוא לבדו קובע את המציאות.

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים בכל רגע להידבק לבורא, לחיות בכוונה, ביחס אליו, לא לעזוב אותו, את אין עוד מלבדו. מצד אחר מצפים ממני בכל פעולה להתנתק כביכול מהבורא, לפעול כאילו אני לבד במציאות.

כן.

תלמיד: הסתירה הזאת לא מתיישבת לי עדיין. מה רוצים ממני, להידבק בבורא בכל רגע או לנתק ולהרגיש כאילו אני עושה פה משהו, בוחר במשהו?

מצפים ממך שתגלה שהעולם נמצא בשליטת הבורא ושתרצה לראות אותו במרכז הבריאה בבחירה חופשית שלך.

תלמיד: יש את עולם התוצאות ואת עולם הסיבות. אם נלך עם הדוגמה שנותן בעל הסולם, כשאתה קם בבוקר אתה צריך לומר "אם אין אני לי מי לי", ובערב אתה צריך לומר שגם אם לא הייתי עושה, הייתי מקבל את מה שהבורא הכין לי.

אבל זה לא נכון, לא הבנתי שכך לומדים. אני חייב לעשות את כל מה שצריך, אחרת זה לא יהיה, ותוך כדי אני צריך גם לרדת לרובד היותר עמוק ולהכיר בכך שיש כוח עליון שהוא מסובב את כל הסיבות ולהיות קשור אליו. נראה שכאן במאמר בעל הסולם מכניס גישה כזאת של אמונה, אני לא מבין אותה, זה לא ברור.

נברר.

תלמיד: בשיעור המוקלט שצפינו בו קודם דובר על מה שהרמב"ם כותב, שלנשים וקטנים מגלים להם רז זה לאט לאט, כלומר בהתחלה משקרים להם. האם זה מין שקר כזה, לקום בבוקר ולהגיד אם אין אני לי מי לי, ובערב לחשוב שהיית מקבל את מה שהיית מקבל גם בלי שהיית עושה?

אני לא מבין איך בכלל להתחיל ליישם עצה כזאת. אם אני לא אקום ואעשה אז לא יהיה לי אוכל, אין גם דבר כזה, ואם זו פעולה פנימית נוספת, למה בכלל לעשות אותה, למה לא לומר, אני צריך לעבוד ובנוסף אני צריך להשיג את הבורא, את הסיבה? זה לא סותר, ונראה שבעל הסולם מביא כאן סתירה לא ברורה.

בסדר, נחשוב.

תלמיד: האם רק כשהאדם קובע בעצמו שהכול בא מהבורא, הוא יכול להרגיש שאם הוא לא נמצא במצב הזה זו ממש עבירה בשבילו? איך אדם יכול להרגיש שהוא ממש בעבירה?

בעבירה, זאת אומרת כנגד המצווה?

תלמיד: כן.

זאת שאלה, כי זה כבר שייך להשגחה. אני מבין, נשאיר את זה.

תלמיד: האם אפשר לומר שאותו "אני" של אם אין אני לי מי לי, הוא שמגדיר שרק הבורא קיים?

אתה רוצה לתת הגדרה ל"אני"?

תלמיד: לא, אני מנסה להבין מי זה "אם אין אני לי מי לי", כי אנחנו רואים שבכל זאת הבורא מושל בכל. אז האם היגיעה של אותו אדם שצריך להתייגע במשך היום, כביכול בלחם חוקו, היא למעשה להכתיר את הבורא עליו?

כן.

תלמיד: כי הדברים שהאדם מתייגע בהם במשך היום הם כמו הכרחיות, הוא מחויב להתייגע בהם, בכל מקרה לא על זה מדובר.

לא.

תלמיד: ב"אין עוד מלבדו" בעל הסולם אומר, שאפילו אם אדם חושב שהוא עצמו אתמול חשב כך ועכשיו הוא חושב אחרת, זו כבר עבירה. ואפילו אם הוא חושב שיש כוחות סטרא אחרא אחרים, זו כבר עבירה. מהצד של "אין עוד מלבדו" הוא צריך הכול, כולל את עצמו כנראה, לייחס לבורא.

וב -"אם אין אני לי מי לי", הוא אומר, "לפני המצווה תעזוב את הכול, רק אתה קיים, בך תלוי הכול". מה נותנים שני הקצוות האלה, מה ההבחנה שנולדת מזה?

הוא מקבל תוצאה משני הכוחות האלה. מה יכול להיות בטבע? מצד אחד, "אין עוד מלבדו" ומצד אחר, "אם אין אני לי מי לי".

תלמיד: אני מבין שזה צריך להיות שני צדדים מאוד ברורים והפוכים. מה נותנים דווקא הקצוות האלה? הוא לא אומר, יש איזו פשרה, "תראה, אתה קיים, אבל גם הבורא". "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי". משניהם צריך להיוולד משהו.

"אם אין אני לי מי לי", מדובר על האדם שכך חושב בתחילה. "אין עוד מלבדו", זה מה שהוא משיג במקום שהיה "אם אין אני לי מי לי". כך הוא ממשיך.

תלמיד: איפה החיבור ביניהם? אחר כך הוא צריך שוב לעזוב את "אין עוד מלבדו" ולהגיד שוב "אם אין אני לי מי לי".

נגיד.

תלמיד: כי אלה החיים. צריך כל פעם להתחדש.

כן.

תלמיד: פעם זה, פעם זה, מה נשאר שזה החיבור באמת לבורא?

הוא באמת משתדל בכל הפעולות שבאות אליו, להגיע לדבקות.

תלמיד: מהי אותה הדבקות, ה"אין עוד מלבדו", או "אם אני לי מי לי" או משהו שנולד משניהם?

זה שניהם.

תלמיד: שניהם במציאות ביחד.

כן. אחרת הוא לא יכול לקבוע.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהתשובה, במילים פשוטות, "אם אין אני לי מי לי" זה לייצר את החיסרון? כי בלי חיסרון, בלי כלי אין אור. ו"אין עוד מלבדו" זה האור, זה התהליך הבסיסי בכל דבר, זו ההתפתחות וזה הקשר לחיים. יצירת חיסרון, בא מילוי. יצירת חיסרון, בא מילוי. האם אפשר להגיד את זה כך?

מה שאתה אומר זה הפתרון. אבל עד שנגיע אליו זה ייקח לנו עוד זמן.

תלמיד: במקום אחר כתוב שאדם שחולה צריך ללכת לרופא, לקבל תרופה ואחרי שהוא מבריא הוא צריך להודות לבורא. למה דווקא בעולם הזה, התפקיד שלו כל כך חשוב, שבפעולה פיזית הזאת הוא מחבר את הבורא ואת עצמו לבורא, מה זה כל כך חשוב?

חשוב כאן שהאדם מקבל איזו צורת קשר בינו לבין הבורא. ומקבל את צורת הקשר הזו כיסוד.

תלמיד: זאת אומרת, כל פעולה פיזית, כל מטרה שהוא עושה בעולם הזה, זה יצירת קשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: האם כשהוא ישכב כל היום במיטה ולא יעשה כלום אז הוא מפספס את הקשר עם הבורא?

יכול להיות כן, יוכל להיות לא. לא מדובר סתם שישכב במיטה, אלא כמה הוא מקבל את זה.

תלמיד: זאת אומרת, תלוי באדם שכל החיים האלה ניתנו לו לקשר עם הבורא, לא משנה לו מה הוא עושה.

כן.

תלמיד: האם נכון לחשוב שבלי "אין אני לי מי לי", אין לי מה לתת לבורא?

זה נכון.

תלמיד: אז יכול להיות שסך הכול שני המצבים האלה הם הדו שיח של האדם עם הבורא? זה לשון היחסים?

כן.

תלמיד: אז הכרחיים שני החלקים האלה.

כן.

תלמיד: בדו שיח הזה עם הבורא, שאנחנו כל הזמן פועלים, חיים את החיים שלנו והוא מלמד אותנו כל הזמן שיעורים קטנים, כל דבר שאני מרגיש זה בעצם שיעור מהבורא, כדי ללמד אותי על עצמי, כדי שאני אתקרב אליו. מורגש שזה המון אינפורמציה. אם אתה רגיש לזה, זה לא נפסק. זה כמו איזה זרם בלתי פוסק שהבורא משדר ולפעמים זה קשה, המחשב כביכול בעומס. אני לא מצליח להבין מהם מהנתונים שהבורא שולח לי כל הזמן, במה להתמקד כדי להתקדם רוחנית ולא סתם להתבלבל? איך אני מסנן את כל האינפורמציה ממה שאני מרגיש ועושה עבודה הכי יעילה ומדויקת מול מה שהבורא שולח לי?

מדובר על זה שאם אדם עושה חשבון שהוא נמצא בים של פעולות הבורא, אז בטוח שאם לא עוזב את המקור שלהם, הוא מגיע לתוצאה.

תלמיד: זאת אומרת, לא לפחד מזה שאני מרגיש שאני בים גדול, ולא לנסות לצמצם את זה?

ההיפך, ככל שתתקשר עם הים שאתה נמצא בו, זה יהיה יותר קרוב לגילוי והבנת הבורא.

תלמיד: אז זה ממש לחיות את החיים כביכול כמו במקלחת בלתי פוסקת של הבורא, לא לפחד מזה שזה בלתי פוסק, שזה המון אינפורמציה, אלא דווקא לזרוק את עצמך לתוך ההרגשה הזאת ולתת למים לשטוף אותך כל הזמן, ומתוך "העומס" הזה יתגלה משהו ברור.

כן.

תלמיד: נניח שהצלחתי ואני מסתובב כל היום במחשבה שכל מה שקורה אני מקשר לבורא, שהוא המקור, שהוא מסובב, מנהל, מכוון אותי וכן הלאה, איך בזה עשיתי איזשהו תיקון כלפי החברים שלי בעשירייה?

מלכתחילה היית בנטייה לעשות את הפעולה שווה לכולם, ושייכת לכולם, ונמצאת במטרה של כל אחד וכולם יחד.

תלמיד: שמעתי מקודם שאדם מקבל צורת קשר בינו לבורא והוא צריך לקחת את זה כיסוד כל יום, כל רגע. איך אני משייך את המאמר הזה לעבודה שלנו בעשירייה?

אני רוצה שהקשר בינינו יביא אותנו לאותה צורת קשר סופית, ולזה אני מושך את כל התנאים שמתגלים לפניי.

תלמיד: כל התנאים שהבורא מביא לי הם נמצאים פה בין החברים, הם מערכת הקליטה שלי.

כן.

תלמיד: והבורא רוצה שאני בעצמי אתקן מולו.

כן.

תלמיד: בדרך לפֹה כל בוקר אני שומע את המאמר "אין עוד מלבדו", והוא כותב שם במפורש שהבורא כל פעם מסיט אותנו בכוונה מהדרך. למה הוא מסיט אותנו בכוונה? מה העבודה שהבורא נותן לנו כל פעם?

שאנחנו נמצא אותו מכל בלבול ובלבול שמגלים.

תלמיד: איך אני משייך את זה לבורא, שזו המציאות של הקדושה, ששם אני צריך כל פעם להחזיר לא רק אותי, אלא את כל העשירייה לקדושה, למטרה היחידה, לגלות את הבורא בינינו, את הכוח הזה? הוא אומר שאני צריך לעשות את המאמץ והוא כבר יסיים את הכול. איזה מאמץ אנחנו כל פעם צריכים לעשות מחדש כדי שנהיה צמודים אליו כל הזמן?

מאמץ לתת מקום לבורא בינינו, זה כל מה שאנחנו צריכים. שהבורא ישרה בינינו.

תלמיד: בשביל לתת לבורא מקום בינינו, כל אחד מאיתנו צריך להיות בביטול כלפי העשירייה ולהתעלות מעל הרצון לקבל שלנו.

כן.

תלמיד: כשאדם עושה מאמץ לפני כל פעולה לקבוע "אם אין אני לי מי לי", וכמו שאמרת, לנתק את עצמו מהבורא, האם יש כאן מקום לתפילה, או האדם צריך לנתק את עצמו מאפשרות להתפלל?

איך זה?

תלמיד: זאת השאלה, כי אם אין אני לי מי לי, אז כביכול אני עושה מאמץ כך שאין בורא שפועל, אלא רק אני חייב לפעול.

אני לא מבין מה שאתה אומר.

תלמיד: לפני פעולה אני צריך לקבוע שאם אני לא אפעל, אז אף אחד לא יעשה במקומי שום דבר, אני מנתק את עצמי מהבורא ואומר שאני חייב לעשות את הפעולה.

כן.

תלמיד: התפילה לבורא היא בכל זאת קשר איתו. האם יש כאן מקום להתפלל לבורא ולבקש עזרה ממנו, אפילו כדי לעשות פעולה של אם אין אני מי לי?

כן.

תלמיד: זאת אומרת יש כאן מקום לתפילה?

כן.

תלמיד: יוצא שבפעולת אם אין אני לי מי לי, אני כאילו מנקה את כל השטח לפעולה עצמאית שלי, נכון?

כן.

תלמיד: בסוף היום כשאני צריך לקבוע שאין עוד מלבדו, יוצא שאותו שטח שפיניתי אני מפנה מעצמי ונותן אותו לבורא.

נגיד.

תלמיד: ואז יש תוקף לאין עוד מלבדו.

כן.

תלמיד: אי אפשר לקבוע אין עוד מלבדו אם לפני כן לא עשיתי פעולת אם אין אני לי מי לי, זה כרוך בזה.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שהתיקון הוא בשני שלבים, קודם כלים דהשפעה ואחרי זה מתקנים גם כלים דקבלה על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: האם היציאה לשוק זו עבודה עם כלים דקבלה?

זו עבודה עם כלים דקבלה.

(סוף השיעור)