שיעור צהריים 04.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 567, "שמעתי", מאמר מ"ט, "עיקר הוא מוחא ליבא"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 567, מאמרי "שמעתי", מאמר מ"ט "עיקר הוא מוחא וליבא".

נקרא ונראה מה אפשר להוסיף. אלו דברים לא פשוטים, דברים עמוקים שאנחנו יכולים להתבלבל בהם, אז נברר אותם יחד.

מט. עיקר הוא מוחא וליבא

"ועל בחינת מוחא צריך להיות הכנה, באותו עבודה המתיחס לבחינת אמונה. זאת אומרת, שאם הוא מתרשל בעבודת האמונה, הוא נופל למצב, שהוא רוצה רק בחינת ידיעה. שזה קליפה, שהוא נגד השכינה הקדושה. לכן עבודתו הוא להתחזק בכל פעם, לחדש את בחינת מוחא.

וכמו כן בעבודת הליבא: אם הוא מרגיש התרשלות, אזי הוא צריך לחזק את העבודה, המתיחס לבחינת ליבא, ולעשות פעולות הפכיות. זאת אומרת בחינת סיגופי הגוף, שזהו בחינת ההיפוך מהרצון לקבל.

ההפרש מהתרשלות עבודת מוחא לעבודת ליבא הוא, שיש קליפה רעה נגד בחינת מוחא, שבכוחה להביא אותו לידי מצב של "תוהה על הראשונות". לכן צריך לעשות פעולות הפוכות. היינו בכל שמחדש את בחינת מוחא, שיקבל על עצמו חרטה על העבר וקבלה להבא. והמקור להגורם לזה הוא יכול לקבל מבחינת הדומם. וענין התלבשות האמונה הוא דבר תמידי ונצחי. לכן תמיד יהיה לו זה לבחינת מדידה, אם עבודתו נקיה או לא. כי אין ההתלבשות השכינה מסתלקת, אלא מפגם או במוחא, או בליבא."

זה מאמר קצר אבל הוא בעצם מדבר על הכול. מוחא זה מה שיש לנו במוח, ליבא זה בלב. במוח יש לנו עניין של אמונה, שאנחנו הולכים למעלה מהדעת, והלב זה הרצון. לעבוד נגד הרצון זה כשאנחנו משתדלים להיות בעבודה דליבא, ולבקר את עצמנו האם אנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת זו עבודה של מוחא.

צריכים לחשוב, אני ממליץ לחזור על המאמר הזה הרבה פעמים. אני זוכר שחזרתי עליו אולי עשר או עשרים פעם כשגיליתי אותו ולכן כך אני ממליץ. אז נוכל ליישב את הדברים האלה מוחא - אמונה, ליבא - פעולה הפוכה מהרצון, וכך נתקדם.

שאלה: בעל הסולם כותב על ההפרש בין מוחא לבין ליבא, שיש קליפה נגד מוחא שיכולה להביא אותו למצב של "תוהה על הראשונות". האם בעבודה על בחינת ליבא לא יכול להיות משהו שיזרוק אותו מהדרך, ולכן צריך לעבוד רק במוחא?

ודאי שכן, אבל לב זה רצון, המוח זה מחשבה. העבודה שלנו היא במחשבה וברצון. ככל שאנחנו מסוגלים להיות באמונה למעלה מהדעת זו עבודת מוחא, וככל שאנחנו יכולים לעשות פעולות הפוכות מהרצון שלנו זו עבודה בליבא, בלב.

תלמיד: איך אפשר לעשות פעולות הפוכות מהרצון?

פעולות הפוכות מהרצון אפשר לעשות, קודם כל אם אין ברירה, מתפללים ומבקשים. או שאנחנו מבררים מה אנחנו רוצים, מורידים את עצמנו לדרגת הדומם, בעל הסולם כותב על זה בסוף המאמר, ואז יכולים לעשות בצורה פשוטה, "אני לא רוצה, אבל אני עושה. למה? ככה". זאת אומרת, אין לי שום הצדקה לזה אבל אני עושה. התשובה הזאת היא הכי נכונה. כי הבורא ברא רצונות, מאיפה הוא לקח אותם, מה הוא עשה איתם, איך אני מגלה אותם? זה הכול נתון, ואין לזה שום צדק, רציונאליות וחשבון, זה רצון לקבל, ואני כנגד הרצון לקבל הזה חייב לפעול. הפעולה שלי צריכה להיות בדרגת הדומם, כלומר הכי נמוכה, שאין לי כלום לזה ואני לא דורש שום דבר, אני רק רוצה לעשות הפוך.

תלמיד: אם כך, מה זה נקרא לפעול למעלה מהדעת כמו במוחא, מה העבודה במוחא?

מאבק להיות באמונה, בכוח השפעה, במחשבות, זו העבודה במוחא. אני רוצה לעשות הכול באמונה, באמונה למעלה מהדעת. יש לי דעת ואני משתדל לעשות ההיפך ממנה, יש לי את הידיעה הברורה, אבל אני רוצה להיות באמונה למעלה מהידיעה, למעלה מדעתי, ובכל פעם לחדש את העבודה הזאת לבחינת מוחא.

מה שאין כן בליבא, אני צריך לעשות פעולות לא במוח, לא במחשבה, אלא פעולות הפוכות ממה שיש לי בלב. הלב רוצה משהו ואני צריך להשתדל לעשות פעולות הפוכות. זה נקרא סיגופי הגוף, שאני עושה צרות לרצון לקבל שלי, לגוף שלי.

שאלה: לא הבנתי מהי העצה שהאדם יקבל על עצמו חרטה על העבר, מה זו העבודה הזאת ומתי אנחנו עובדים באופן הזה?

כאן הבעיה שאנחנו עדיין לא בעלי ניסיון בעבודה הרוחנית ולכן אין לנו חרטה, הרגשת פעולות הפוכות, מה ההבדל בין ידיעה לאמונה, איך אנחנו הולכים נגד המוחא ונגד הליבא, מה הקשר, איך הם מתקשרים ביניהם, עדיין אין מספיק נתונים לכל אחד ואחד ולכן זו בעיה. אני מבין את השאלות שלכם, אבל הן בעיקר נובעות מתוך זה שעדיין אין מספיק ניסיון.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן, שהתלבשות השכינה לא מסתלקת מלבד אם יש פגם בלב או במוח. מהו אותו הפגם?

זה במוחא ובליבא, מה שהוא מסביר לנו. במוחא יש לנו בעיה של ידיעה, שאנחנו סומכים על הידיעה ולא על האמונה, ובליבא הבעיה היא שאנחנו נמשכים להשתמש ברצון לקבל ולא הפוך ממנו. זה כל מה שיש לאדם, אין יותר. אלו דברים פשוטים רק צריכים לחשוב עליהם ולראות איך אצלנו הם מתיישבים או מתחלקים, מה קורה להם, זה מה שאנחנו צריכים ליישב בתוכנו.

תלמיד: אמרת שעלינו לחשוב טוב על כך, וגם אמרת שפגם במוח זה כשאנחנו מסתמכים על השכל. לא כל כך מובן העניין הזה, כאילו שהפגם במוח זה לשלוט על המוח?

לעלות למעלה ממנו לאמונה ולא לפי מה שיש לי במוח. המוח שלי דורש לעשות לפי ההיגיון שלי, אבל כדי לעלות לרוחניות אני חייב להשתמש בהיגיון של מדרגה יותר עליונה. מדרגה יותר עליונה לעומת המדרגה התחתונה שלי נקראת "אמונה", והיא נמצאת למעלה מהמדרגה שלי, למעלה מדעתי. אלו תמיד שתי מדרגות, מדרגה שבה אני נמצא נקראת דעתי, והמדרגה שאליה אני רוצה לעלות נקראת למעלה מהדעת או אמונה. וכך אני צריך כל פעם לעבוד.

כדי לעשות פעולות רוחניות אני צריך להשתדל להידבק למדרגה יותר עליונה ממני, מהמצב הנוכחי שלי וכך לעשות מאמצים כדי להידמות למצב יותר עליון. למה אנחנו צריכים לעשות פעולות השפעה? מפני שאנחנו רוצים לעלות למדרגה הבאה ולא להיות במצב הזה שנקרא מדרגת הקבלה. כי מה שמובן לי עכשיו ומה שאני עושה עכשיו נקרא רצון לקבל. אומנם הרצון לקבל הזה שאני נמצא בו עכשיו, היה יכול להיות פעם בשבילי רצון להשפיע, דרגת אמונה, אבל עכשיו כבר עליתי, רכשתי את המדרגה הזאת, והמדרגה הזאת הפכה להיות אצלי למדרגת קבלה, למדרגת ידיעה. זו הדרגה שלי, אני רכשתי אותה, אני כבר בנוי לפי זה. ככה זה עובד.

שאלה: מה הכוונה סיגופים על הרצון לקבל על מנת לקבל, או על הפעולות?

גם זה וגם זה, רק העבודה היא שונה. אם הסיגופים על אמונה אז אנחנו צריכים לעלות למעלה מהידיעה בכוח, ואם הסיגופים על הליבא, עלינו לעשות כמו שבעל הסולם אומר לנו פעולות הפוכות ממש בכוח, סיגופי הגוף.

תלמיד: אלו פעולות פנימיות או חיצוניות?

כדי שזה יתממש אנחנו צריכים להיות גם בפעולות חיצוניות. זה מה שאנחנו עושים בקבוצה. בשביל מה אנחנו צריכים קבוצה, מה התועלת בקבוצה, למה הבורא ברא את כל סולם המדרגות עד העולם הזה, הגשמי, בשביל מה? זאת אומרת, יש איזו מדרגה רוחנית שמגיעה למצב שאנחנו מרגישים בה, שאנחנו פועלים בה, נולדים בה, חיים בה, ובשביל מה צריכים את זה? התשובה פשוטה, אנחנו צריכים את זה כדי שנממש בצורה יסודית, נכונה בניתוק מהרוחניות ולעלות לרוחניות, זה מה שאנחנו עכשיו משתדלים.

תלמיד: הדומם, הכוונה היא על למסגרת שלנו, על זה הוא אומר שכל פעם הדומם יכול להחזיר את האדם?

כן. בכל מדרגה ומדרגה אנחנו נופלים לדרגת הדומם ושוב צריכים לעלות, ושוב נופלים לדרגת הדומם. ניתוק בין מדרגה למדרגה הוא בזה שנופלים ממנה ואחר כך עולים למדרגה יותר גבוהה, ככה זה עובד. אחרת אתה לא תעלה למצב חדש. וכשאתה נופל אתה נופל יותר נמוך, אתה יותר מבולבל, מתוסכל וכן הלאה. אבל כשאתה אחר כך מתגבר ומתגבר כבר באמונה למעלה מהדעת יותר גבוהה ומזלזל בידיעה ומכבד את האמונה, אחר כך אתה משתדל לעשות פעולות הפוכות מאלו שיש לך ברצון הלב, בעבודה דליבא, וכך אתה מתגבר.

אבל כל פעם ופעם כשאתה נמצא בין המדרגות, אתה נופל מהמדרגות, זה נקרא "תוהה על הראשונות", "בשביל מה לי, למה לי, מה יש לי מזה?" וכן הלאה, כל הדברים הקטנים האלה, אחר כך יהיו יותר גדולים ויותר מייאשים.

שאלה: מה זה לקבל על עצמו חרטה על העבר?

לפי מה שאדם מרגיש. כמה הוא זלזל בעבר בהזדמנויות שהיו לו להתחבר לחברים ודרכם להידבק בבורא. בעבודה הזאת שרוצה להידבק בבורא דרך דבקות בחברים יש לך גם מוחא וגם ליבא, כל העבודה נכנסת בזה.

שאלה: אם המחשבה היא תוצאה מהרצון, ואם אנחנו מסתכלים על התוכנה האגואיסטיות שלנו הרצון לקבל, הכוונה עבור עצמנו, האם זה קשור להבחנה של מוחא או האם זה קשור להבחנה של ליבא?

המחשבה שהיא תוצאה מהרצון, זה ליבא. המוחא שייך רק לדרגת האמונה. אתה מפתח השפעה למעלה מקבלה, אמונה למעלה מהידיעה, למעלה מהדעת, זו כבר העבודה במוחא. אבל אם אתה הולך לבקר את השכל שלך, את הלב שלך, את הרצונות, אז העבודה בליבא. וכל הפעולות שאתה עושה אז בלב, ודאי שאתה עושה את זה גם במוח, אבל במוח ששייך ללב, ולכן זה לא נקרא שיש כאן עבודה במוח אלא עבודה בלב.

תלמיד: אז אנחנו לא משנים את הרצון אלא רק את הכוונה.

כן.

תלמיד: האם את הכוונה אני מכוון בעזרת המחשבה?

את הכוונה אתה משנה על ידי זה שאתה מעורר את המאור המחזיר למוטב והוא משנה לך את הכוונה. אתה לא יכול לעשות את השינויים האלה, אלא רק האור העליון.

תלמיד: אבל המדידה היא במוחא, במחשבה של הכוונה, האם זה נכון?

גם הרצון שייך ללב. אם אתה מעבד את רצון הלב ורוצה לעשות משהו, אומנם אתה עושה את זה כאילו במוח, אתה חושב, מבין, מרגיש, מחלק, אבל זה בכל זאת נקרא עבודה שבלב. כי בעל הבית זה הלב, ואתה משתמש במוח. לכן אנחנו מייחסים את זה ללב.

אם אתה מדבר על האמונה, איך לעלות מהידיעה לאמונה, אז העבודה הזאת, אומנם אתה עושה אותה במוח, אבל היא נקראת עבודת מוח נקייה, כי כאן אתה כבר עוסק באמונה. ואומנם אתה עושה חשבונות ברצונות שלך, במחשבות שלך, בחשבונות שלך, אבל זה נקרא עבודת האמונה.

תלמיד: אם חושבים שהמחשבה היא תולדה מהרצון, אז אפשר להגיד שהמדידה היא במחשבה כי המחשבה נותנת לי מידע על הרצון שלי.

אנחנו לא מדברים על המחשבה שהיא תוצאה מהרצון, מחשבה שהיא תוצאה מהרצון שייכת לרצון והיא לא מנותקת מהרצון. אלא כל העבודה שלנו היא לנתק את שני דברים האלה ולהרגיש אותם לא שייכים זה לזה, יש עבודה בלב ויש עבודה במוח. אבל כשעובדים בלב עובדים גם במוח ששייך ללב. וכשעובדים במוח, יש לנו מוח ששייך למוח ואפילו יש לנו לב ששייך למוח, כי הכול בדרך כלל מבורר בתוך הרצון. הכלי זה רצון, ואפילו המוח הוא מוח הרצון.

שאלה: איך ללמוד בצורה פרקטית, חסרה לנו הבנה איך בצורה פרקטית להבין את הפרופורציות האלה בין העבודה במוח והעבודה בלב, היחס הנכון בין עבודה בלב ובמוח?

כשאנחנו עובדים ברוחניות אין לנו שום התנגשות בין המוח לבין הלב, שניהם מכוונים למטרה, לדבקות לקבוצה ולבורא. כשאנחנו נמצאים בעבודה גשמית, בעל מנת לקבל, כאן יכולה להיות התנגדות, ניגוד בין המוח לבין הלב. מה שאני חושב במוח, בלב אני לא מרגיש שזה כך וההיפך. אבל ברוחניות ככל שאנחנו מגיעים לעבודה על מנת להשפיע, כך אנחנו צריכים דווקא לחבר את המוח והלב יחד, שהעבודה באמונה והעבודה ברצון יהיו כאחד.

אני ממליץ לנו בכלל, לא להתעמק יותר מדי במאמר הקצר הזה, אנחנו נשתדל לחבר אליו עוד כמה מאמרים של בעל הסולם ורב"ש ואז נבין יותר על מה מדובר כאן. עכשיו יהיה רק בלבול בינינו. לכן עברנו עליו, קצת הבנו אותו ומספיק. אני חושב שלא ייצא לנו בירור עמוק ונכון היום כי המאמר הוא רק כמה הגדרות ולא יותר. וחוץ מזה, אין לנו מספיק לא הרגשה בו ולא הבנה, לא הבחנות, לא ניסיון. ונבקש מהקבוצה שמכינה לנו מאמרים שתכין עוד מאמרים בעניין מוחא וליבא, בירורים, יחסים ביניהם וכן הלאה, שתי צורות העבודה האלו, ואנחנו נלמד אותם, ואחרי זה נחזור אפילו למאמר הזה.

(סוף השיעור)