שיעור בוקר 06.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה,

שיעור 6: על כל פשעים תכסה אהבה

אנחנו מתחילים עכשיו שיעור שהוא אחד מהכניסה לכנסים, כנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה, אירופה. שיעור מספר 6, "על כל פשעים תכסה אהבה". החברים בחרו בשיעור הזה שכדאי לנו לחזור עליו, קצת לחדש את מה שכתוב.

"על פשעים" הייתי אומר כך, הכוונה כאן לכל דבר שמפריע לי להיכנס לרוחניות. זה לא שעשיתי פשע, כי אני מלכתחילה מלא פשעים כתוצאה משבירת הכלים שהבורא הכין בשבילנו. ולכן אנחנו נולדים ומרגישים את עצמנו בעולם הזה איך שמרגישים, אבל כשאנחנו באים לקבוצה ומתחילים ללמוד את חכמת הקבלה, מתחילים ללמוד על טבע האדם, אנחנו מתחילים להכיר מה מפריע לנו כדי לגלות את העולם הרוחני, לגלות את הבורא, מי עומד בינינו למציאות האמיתית, סותם לנו את האוזניים, את העיניים, את כל החושים, ואנחנו במקום זה מרגישים את עצמנו בדמיון שאין לו שום קשר כביכול עם המציאות, חוץ מזה שהוא כולו פשע. פשע בזה שהוא סוגר מאתנו את הרוחניות. סותם, אבל בצורה מאוד מיוחדת.

הבורא הכין את הפשעים האלה, זאת אומרת, את ההסתרה הזאת, כך שאני חי בתוך ההסתרה. אני צריך להכיר את זה. אני חייב להבין שההסתרה הזאת היא כל החיים שלי, כל החיות שלי. שההסתרה הזאת היא תוצאה מהתכונות שלי, ש"כל הפוסל במומו פוסל". שאני מצייר את העולם בתכונותיי, וכך אני רואה אותו ולא רואה את העולם האמיתי שמחוצה לי. וחכמת הקבלה עוזרת לי לעבור מהעולם שעכשיו אני מדמיין לעצמי לעולם האמיתי.

העולם האמיתי זה הבורא. עולם השקר שאני נמצא בו, מה שנקרא "פשע", זה אנטי בורא, הפוך. ולא הפוך בזה שאני רואה נגיד את פרעה בכל הכוח, בכל העצמה, בכל ההבחנות שבו שזה ההפך מהבורא. אין דבר כזה, את זה אני אגלה כקו שמאל בדרגות הגבוהות להשגת הבורא.

עכשיו אני מרגיש, מתאר לעצמי איזה עולם כזה קטן, חשוך, כמו ילד קטן שחי כל הזמן בתוך הרצונות הקטנטנים שלו וזה כל העולם שלו. ולכן מה שאומרת לנו חכמת הקבלה זה איך לקבל את המציאות האמיתית. איך אתה הופך את השקר לאמת. איך אתה יכול להפוך את העולם, ללחוץ על הכפתור וכל הסצנה הזו מתהפכת משקרית לאמיתית.

זה אפשרי רק על ידי האמצעי שעומד לידי, שעוזר לי בזה שהבורא סידר לי אותו בדיוק בצורה הנכונה, שאני יכול להפוך את תפיסת המציאות. והאמצעי הזה זאת הקבוצה, שעד כמה שאני לא סובל אותם, שונא אותם, דוחה אותם, זה לפי הטבע שלי, ועד כמה ש"כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו", אז הוא דוחה את האמצעי הזה עוד יותר.

לכן אם אני מבין את זה, והעיקר לא עוזב את הדרך אפילו שאני לא מבין אבל ממשיך וממשיך שנים רבות, ואני מסכים להיות באמת, אפילו שאני לא משיג ממנה שום דבר ממשי. אבל יותר טוב להיות בנטייה לאמת, בחיפוש האמת, באיזו צורה בדרך, מאשר להיות בעולם השקר, באיזה סם המוות שממלא אותי, וכך אני חי בתוך האשליה הזאת, שהבורא סידר לאלו שלא רוצים או בינתיים לא מוכנים להפוך את השקר לאמת.

לכן רציתי לדבר כאן על הפשעים. "פשעים" זה נקרא כל התכונות השבורות שלי שהגיעו אלי מהפשע שהבורא עשה. הוא שבר את הכלי, הוא עשה את הכול, הוא ברא את "יצר הרע" מה שנקרא, וכל התכונות האלו של הרצון שהוא הפוך מהבורא, לכן זה נקרא "רצון הרע", כל התכונות האלה נמצאות בי עכשיו, ובזה אני רואה את המציאות.

מכל המציאות שאני מרגיש בכל תכונותיי, ישנו חלק מהמציאות שמיועד לעזור לי, וזאת הסביבה, הקבוצה. כמו שכותב בעל הסולם על השפעת הסביבה על האדם. רב"ש כותב על זה הרבה וכל המקובלים, כי זה בעיקר האמצעי. אותו מנוף שעל ידו אני הופך את העולם, זאת הקבוצה. שעד כמה שזה לא נראה לנו, אלא זה נטל, בשביל מה אנחנו עושים את זה? מה יש לנו בזה? נמאס לי לשמוע על זה, אבל לאט לאט, בכל זאת, אחרי הרבה שנים, ובדרך כלל זה לוקח שנים אם האדם הוא עם רצון אגואיסטי חזק, זאת אומרת שיש לו נשמה גדולה, אז הוא שומע. בסופו של דבר הוא שומע שאין לו ברירה. אתה רוצה לשנות את העולם? אז רק על ידי זה שאתה תשנה את עצמך על ידי הקבוצה.

מה זאת אומרת "על ידי הקבוצה"? על ידי הכנעה קודם כל, שאל תגיד שהם קטנים, או הם כמוני, איך אני יכול לעשות את זה? בשביל מה, למה לי, איפה ההיגיון בזה? אני יודע שכלפי אבא ואימא כשהייתי ילד קטן הייתי נכנע בצורה טבעית, שומע בקולם וכך נמצא שאני נכנע כלפיהם. אבל כלפי החברים, שאין לי שום דבר כלפיהם, איזו הערכה, איזה כבוד, איזו גדלות, איך אני בכל זאת מכניע את עצמי, כשאני לא רואה שום היגיון בזה. הגיון בדרגה הגשמית אני לא רואה, החברים נראים לי לפחות כמוני אם לא פחותים ממני. ואני יכול להביא לזה הרבה תומכים, ידיעות, הוכחות, במה אני [לא] פחות מהם.

בואו נשאל את האנשים שבעולם הזה, אין אני פחות מהם. אלא אני חייב בעל כורחי, אני בוחר את זה, אני בכוח עושה את זה, אני לוקח אותם למעלה מעל לראשי, ובצורה כזאת מתייחס אליהם שהם הכי גדולים, הם מסודרים, הם חכמים. "הם", הכוונה לקבוצה, לא כל אחד מהם, הקבוצה, אני נכנע כלפיהם כך שהכוח שקיים בתוך החיבור ביניהם הוא הכוח שאני מכבד ומעריך כגבוה שבמציאות. הבורא חי בהם.

כשאני מתחיל כך להתייחס אליהם, אני מתחיל לזהות שבאמת יש ביניהם איזה כוח פנימי, אף אחד בעולם לא מזהה אותו ואני מתחיל לזהות. זה איזה שדה פנימי שנמצא בהם, למה? מפני שהבורא בחר בהם, הוא שם את ידי על הגורל הזה ואמר "זה הגורל הטוב שלך. קח את זה ותתחיל להתחבר אליו". דווקא כלפי הכוח הזה, הבורא שנמצא בהם, כלפי הבורא שבהם בעצם אני נכנע, אני רוצה לתאר את זה, וכך עוד על פני כל הפשעים שהבורא ברא בנו שזה נקרא "בראתי יצר הרע", אני משתדל לכסות אותם באהבה.

לפעמים אני מרגיש שאני רוצה את זה, ולפעמים לא, לפעמים אני יכול לבקש מהבורא שיעזור לי להגדיל את מידת האהבה אליהם, ולפעמים לא. כך, עליות וירידות. אבל בהבחן הזה של היחס לחברים כיחס לכלי ששם נמצא הבורא ביניהם, את היחס הזה אני צריך לפתח.

כך אני מתקדם יותר ויותר למצב, שאותה ההרגשה שקורה משהו ביניהם, יותר ויותר מתבהרת כלפַי, עד שאני מתחיל לזהות שיש ביניהם כזה מקום, כזה יחס ביניהם ששם נמצא הבורא. שהם בנו איזה מקום, כלי, מסגרת שבה הוא נמצא, במסגרת הזאת.

אני מתחיל כבר בזה להיות בעל יחס מסוים לבורא ולקבוצה שהוא נמצא בה, ומתאר את הקשר שלי איתו ואיתם כבר בצורה עניינית ששלושתנו, אני, קבוצה ובורא, או אני, בורא וקבוצה, זה כבר לא חשוב, אני רוצה שאנחנו יחד נתחבר בצורה יותר פנימה, יותר ויותר. וכך בהדרגה אני מגלה ביחסים בינינו, אני, קבוצה ובורא, את כל ההבחנות שמפריעות לי עוד יותר ועוד יותר, ביותר דיוק, להרגיש עד כמה אנחנו נמצאים יחד, כלולים יחד ועד כמה הקשר בינינו נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

כך אני מגיע למצב של נקודת הקשר הראשונה של "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא", שאני, זאת אומרת הקבוצה, והבורא בתוך הקבוצה הופכים להיות לאחד. אני צריך כמה שאפשר לתאר את זה לעצמי, לפעמים אני מרגיש את זה יותר, לפעמים פחות, אבל, בכל זאת, מרגע שאיתרתי את שלושת הדברים האלה יחד, "ישראל" זה אני המכוון ישר א-ל, לכן כך אני נקרא, "אורייתא", התורה, נקראת אותה הקבוצה ששם נמצא הבורא, אותו השדה, אותו כוח ההשפעה והאהבה שאנחנו צריכים לפתח בינינו, ולפי עוצמת אותו הכוח, אותו השדה מתגלה ב"שדה אשר ברכו ה'" הבורא בעצמו.

וזאת המטרה שלנו, של הכנס שלנו. אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע לתוצאה כזאת בכל אחד מאיתנו ובכולנו יחד. שאנחנו נתחיל, לא רק שכל אחד ואחד מתאר לעצמו את התמונה הזאת, את היחסים האלה, אלא שכולם יחד גם מחברים את הצורה הזאת, של ההשגה הפרטית הקטנה הזאת לתמונה אחת, ואז זאת תהיה עוצמה גדולה מאוד של התיקון של הכלי הזה של האדם הראשון ואנחנו בהחלט מגיעים כבר לדור האחרון, אז על כל הפשעים שהבורא ברא, כך מגיעה האהבה בינינו, ומתוך זה גם כן אהבה אליו, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

אם ישנן שאלות בבקשה, ואם לא אז ניכנס לתוך שיעור 6 של כנס בולגריה.

שאלה: ביני לבין החבר יש ממש איזושהי תהום. אין לי בעיה להיות בעסקים עם הבורא, עם איזשהו כוח, תמיד הבעיה עם איזשהו חבר קונקרטי והשאלה היא, זה נשמע כמו איזושהי גרסה לייט, שאתה לא חייב ממש להתמודד עם חבר או שלא הבנתי בדיוק.

אני ממליץ לחלק את החבר לשניים. שמצד אחד הוא דמות כזאת, מערכת חלבונית שחיה כמו חיה, דרגת דומם, צומח וחי, זה מה שאנחנו רואים בכל אדם ואדם שבעולם הזה, ולפי זה הוא מתפקד, עם האופי שלו, עם כל דבר שיש לו, כאלו דברים, שאתה לא היית בכלל מתחבר עימו אף פעם. ככה, אין יותר.

מצד שני, יש בו איזה יחס שהבורא הכניס בו, החדיר בו, יחס לקבוצה, שאתה לא יודע והוא לא יודע למה ואיך, אבל הבורא מסדר את זה, הוא מביא "לגורל הטוב" מה שנקרא את האנשים, שם ידם על הגורל הטוב ואומר, תתחברו. למה? ככה. לפי סדר תיקון הכלי הכללי שנשבר, לפי איך שהייתה פגישה בין אור וכלי והכלי נשבר והאור ממשיך לפעול על הכלי, וכך הכלי מתחיל מתוך השבירה להתעורר בחלקים שלו השבורים ולהתקרב לתיקון, אז אתם עכשיו בתור, מי אתם? העשירייה שלכם. למה עשירייה? לא רוצה. זה לא תלוי באם אתה רוצה או לא רוצה, זה עוד לפני שבכלל הכול נוצר, זה מהשבירה בעולם העליון כך מסתדרים אורות וכלים, שאתם עכשיו נמצאים יחד. אחר כך יכול להיות שיוצאים אנשים מהקבוצה, מהעשירייה שלך, נכנסים, אתה צריך לקבל את כל הדברים האלה כנתונים מלמעלה, זה באמת כך, אתה תראה את זה עכשיו עוד מעט, ועליך בכלל לא לעשות על זה חשבון, הם יכולים להיות הכי גרועים, או טובים, לפעמים כך ולפעמים כך, אתה צריך להתחבר לא עם הדומם, צומח, חי שבתוך היצור הזה שנקרא אדם, אלא לתוך החלק שלו הרוחני, והחלק הרוחני הזה גם כן שבור כמו שהחלק שלך, והוא גם כן מחפש את הבורא, ואז אם אתם תתחברו, החלקים האלה השבורים, רק החלקים השבורים, לא דומם, צומח, חי, אם אתם תתחברו יחד אז במוזאיקה שלכם, בהתחברות שלכם אתם תגלו את הבורא. כי הוא שלם ואתם צריכים להתחבר לאיזושהי מידת השלמות, שזו הדרגה הראשונה שעכשיו נמצאת לפניכם.

לכן תנסה לחלק את כל החברים לחיים שלהם הגשמיים, הארציים, ולא לעשות על זה שום ביקורת, זה לא שייך, הם יכולים להיות, לא יודע, זה לפי המידות גשמיות, רוחניות, איך שבא לך להגיד, לא חשוב, זה לא שייך, אתה חייב להתחבר רק להשתוקקות שלו לרוחניות, לבורא, זהו. וזה יכול להיות כאלו שקשה לתאר באיזה קבוצה אני נמצא, אני נמצא בקבוצה שכולם דוחים אותי ואני דוחה את כולם. שלא הייתי מתחבר, לא הייתי נמצא לידם אף פעם בחיים. שהם כאלו, תתאר את המצב הכי גרוע, אבל אתה לא מסתכל על המצבים האלו, על הפעולות, אתה לא מסתכל על התכונות הללו, בכלל לא. אתה מסתכל על הנטייה שלהם לחיבור, נטו.

תוציא את הנטייה הזאת בלבד מתוך כל ערמת הזבל שכל אחד מהם כך מתואר בעיניך, ואותו, בכל אחד ואחד, תתחיל לראות עד כמה שזה דבר מיוחד ואותו אתה חייב מכל אחד ואחד לאסוף, כמו זר פרחים. ואז בסך הכול שאתה מחבר את כולם פתאום אתה רואה שזה לא הם, זה הבורא כך מתגלה לפניך.

אתם יודעים שאני כבד לשון, אני לא יכול לדבר יפה כל כך, אבל חייבים כך כל הזמן לתאר לעצמנו כזה מצב, שלכן אני בוחר בחברים האלה, שאני יכול כך לתאר אותם כך שיש בהם "חלק א-לוה ממעל" ואני את החלקים האלה מחבר יחד, וכך אני במאמץ שלי מגלה את הבורא, וגם הם בי. לכן אנחנו בוחרים בזה כל הזמן להיות במאמץ המתקדם, המתגבר ולגלות את הבורא יותר ויותר, ואיפה אני מגלה? עד כמה שאני מרגיש את החלקים האלה בכל אחד ואחד ומחבר אותם יחד. יש בזה עבודה גדולה, שאנחנו עוד נקווה שנוכל לאתר אותה, לתאר אותה וזאת העבודה שלנו, וזה כל כך קרוב ויש לנו לזה את כל התנאים. אנחנו מתקרבים לכנס אירופה הגדול, שהוא ממש מתאר לנו את המצב השבור של העולם בצורה פנימית ביותר, אמיתית ביותר.

שכנס אירופה מה זה, זו אותה עשירייה שלי, רק בזום אחר, ברזולוציה אחרת, בקני מידה האחרים, אבל בעצם אותו דבר. יגיעו לשם נגיד 700 חברים מאירופה, אז זו העשירייה שלי. אני צריך בסך הכול להתייחס אליהם כך, שהם, כל אחד מהם נושא בתוכו חלק מהבורא, ואם אני כך מתייחס אליהם לכולם כמו לעשירייה, אז אני לא מפספס שום דבר מהנשמה שלי בלחבר אותם יחד, לראות אותם יחד וכך לקבל מהם תמיכה, שהם גם כן יתייחסו אלי כך, אז אנחנו מגיעים לכזאת עוצמה, שאנחנו יכולים כבר במאמץ המשותף שלנו לגלות את הבורא, במקום בינינו. זו המדרגה הראשונה הרוחנית, התרגיל הראשון שאנחנו צריכים לבצע, ואיך? לפי אותו כלל, "על כל פשעים תכסה אהבה", והאהבה מאיפה היא באה? אני אוהב את הנקודה הזאת שיש בכל אחד ואחד, חלק א-לוה ממעל שיש בכל אחד ואחד, ואת אותן הנקודות אני מחבר ומהן אני בונה כך מהנקודות האלה את דמות הבורא.

שאלה: בהמשך לדבריך, אמרת שבכנס אנחנו אוספים מתמונות הקטנות, מהשגה קטנה, תמונה אחת גדולה. איך אנחנו עושים את זה? עכשיו אתה תיארת איך אני עושה את זה בעשירייה. איך אנחנו עושים את זה בתמונה הגדולה, איך אנחנו אוספים את זה מתוך הפרחים הקטנים האלה שלנו?

לי נראה שכנס יכול לעזור לנו מאוד. נראה לנו שהוא בא לבלבל. ככה אני נמצא בתוך עשירייה, אני יכול לעשות מאמץ בתוך עשירייה שאני מסכם את המאמצים שלנו, שאני מחבר את המאמצים שלנו יחד וכך בעשירייה זה יותר קל, הם סך הכול עשרה שאני מכיר, ולא, זה לא כך, כי עד כמה שאנחנו נמצאים בכלי יותר גדול, יותר רחב, אז כל הפשעים שלנו מתגלים בצורה יותר מפורטת, יותר בולטת.

אין לך בכלי שאתה מגיע עכשיו לכנס ומסתכל על אלף אנשים נגיד, לעומת העשירייה שלך שום הבדל, רק עשית כאן זום אין (zoom in). זאת אומרת הגדלת כאן את הרזולוציה, כאילו לקחת משקפת ואתה מסתכל על העשירייה שלך עכשיו פי מאה נגיד על כל חבר וחבר לעומת מה שהסתכלת קודם. לכן אתה רואה במקום 10, 1000, מה ההבדל בין 10 ל-1000? בין 10 ל-1000, כמו שכותב לנו רב"ש, יש לנו עוד שני אפסים, שני אפסים. זאת אומרת עד כמה שאתה עכשיו יכול לזלזל בכולם, ועד כמה שעכשיו אתה יכול להגדיל את הקשר שלך עם כולם. תראו מה שרב"ש כותב שם במאמר ההוא, 1 לפני ה-0 ו-1 אחרי ה-0, ואתם תראו שהכול תלוי רק ביחס, מי הוא בעל החשיבות בתמונה הזאת של הכנס, ואני אומר שבעל החשיבות הוא הבורא שסידר לנו את המצב הזה ואנחנו צריכים להשתדל לגלות אותו בין כולם. שאני דווקא מסתובב בין אלף איש ולמרות שיש בלבול ורעש ובלגן כרגיל בכנס, שכל אחד עושה תנועה קטנה וכבר נראה שזה משהו גדול ולא מסודר, אבל כשאני מתייחס לכנס שזה הבורא נמצא בין כולם, ואותו אני צריך במאמץ שלי לתאר שהוא נמצא בכולם ומחבר את כולם והם כולם עושים פעולות הבורא, ואין כאן אף אחד חופשי, כי אין עוד מלבדו והוא מארגן את כולם, אם אני כך מסתכל דרך התמונה החיצונה הזאת לאותו הכוח הפנימי, אז אני מתחיל לזהות אותו וזאת תמונה הרבה יותר עוצמתית, חיה, בהרבה יותר צבעים, בהרבה יותר נתונים ממה שאני יכול לתפוס בעשירייה.

ואחר כך אני מעביר את זה לעשירייה שלי ואומר, רגע, סך הכול אלף האיש האלו שנמצאים עכשיו בכנס זו רק אותה עשירייה שלי, שאני מסתכל עליה בזכוכית מגדלת פי מאה, כפול מאה סך הכול, שכל חבר הגדלתי אותו למאה, אז עכשיו יש לפניי אלף איש, זאת אותה עשירייה שלי וכך אני לא יוצא בעצם מתוך העשירייה, אלא שרואה אותה בצורה יותר מפורטת, והפוך, כשאני חוזר מראייה של אותו הכנס לתוך העשירייה, אז כל חבר וחבר הוא נראה לי עכשיו שהוא מקבץ בתוכו את אותה העוצמה, אותם הצבעים, אותם ההבדלים כמו שבמאה איש מהכנס, בכל אחד ואחד מהחברים שלי.

שאלה: ההרגשה הזאת שאני יכול להרגיש כך בעשירייה הקטנה או בכנס כולו, איך זה נבנה? יש את האני שהוא מצומצם, ויש את הבורא שזאת המטרה שלנו, והחלל ביניהם זה מתמלא? או על ידי העשירייה, או על ידי כל החברים ברזולוציה הזאת?

אני לא יכול להסביר, זה עניין רגשי. תתאמץ, תחפש, ואתה תראה.

שאלה: נאמר, "על כל פשעים תכסה אהבה". על איזה פשעים מדובר פה? אנחנו נבוא לכנס, נראה איזה פשעים?

פשעים הכוונה היא, התוצאה שיש לנו משבירת הכלי של אדם הראשון. הפשעים הם אותו רצון לקבל שמפריד בינינו, שלא נותן לו להרגיש שאנחנו רצון אחד שהבורא ממלא אותו. זה הפשעים. רצון לקבל על מנת לקבל שלא נותן לנו לחשוב שהשני זה גם אני, ועוד יותר ממני. מה שאני חושב על עצמי שאני, זה החמור שלי. ומה שאני חושב על האני שנמצא בתוך החבר, זה דווקא הא-לוהים שלי, הבורא שלי. זו הבעיה. זה הפשע. פשע בפיצול הזה הלא נכון, השקרי, מה שיש לנו בתמונת המציאות.

תלמיד: איך אנחנו מקרינים את האהבה בכנס? איך אנחנו עושים את זה בדיוק? האם בכלל ניתן לעשות את זה?

כן, אנחנו צריכים להשתדל. תראה, אתה לא חייב לנשק את כולם, כמו עם תינוקות או כמו לא יודע מה. אנחנו צריכים לחפש אותו הקשר הפנימי שצריך להיות בין כל אחד ואחד, בין נקודה שבלב של כל אחד ואחד, עם הנקודות בלב של האחרים. שאז אנחנו מחברים את הפיקסלים האלה, כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, לא צריך לחכות.

לא צריכים לחכות לכנס, אתה יכול לעשות את זה עכשיו.

תלמיד: אתמול דיברת על הקטע שיכולה להתגלות השנאה בינינו גם כן. אז איך זה משתלב ביחד, אהבה, שנאה?

אני עכשיו פה לא נותן לשנאה להתגלות, אני עכשיו עובר רק על אהבה, רק על החיבור.

תלמיד: זאת אומרת כל הכנס יסתובב רק על אהבה?

כן.

שאלה: כשאנחנו מגלים אותו הקשר בין החברים, איך להבדיל האם זה עוד פעם משהו מתוך המציאות השקרית שכל הזמן מתגלה לי, או שזה עכשיו אמת, קשר אמתי ולא השקרים הרגילים של החיים האלה?

אם אני מגלה את הקשר הפנימי שבין החברים בהם אני מתאר לעצמי שצריך להתגלות הבורא, אז אני מגלה כבר במשהו, מתאר לפחות אם לא מגלה, מתאר במשהו את הנשמה שלנו. נשמה שלנו זה ההרגשה הפנימית של החיבור בינינו, שלא שייכת לגופים שלנו. ההרגשה הפנימית שאנחנו מחוברים, ושם אנחנו צריכים לתאר את הבורא שגם מחבר אותנו וגם מתגלה בתוך החיבור.

שאלה: שמסתכלים על החברים, איך להסתכל דווקא על הנטייה שלהם לחיבור, על הנטייה שלהם לבורא?

אני צריך להשתדל לראות את זה. ובאמת אני מזהה את זה. אני לא ראיתי את זה קודם, חשבתי שהם כאלה פשוטים ואין בהם כלום, והם באים ככה עושים משחק. יש להם מה לעשות בחיים? גם לי אולי לא כל כך, אבל הבורא דוחף אותנו, ואנחנו משחקים בזה. ופתאום אני מזהה שזה לא כך, אני בזה שעושה פוקוס לתוך כל אחד ולמה שקורה ביניהם, אני רואה שאני לא ראיתי קודם שיש ביניהם קשר. ואני רואה את זה מהצד, ואני לא נמצא באותו קשר. הם מתייחסים אולי כך שגם אני נמצא ביניהם, אבל באמת אני לא יכול להגיד שאני נמצא.

אני רואה שהם מחוברים, שיש בהם איזה שפה פנימית, הרגשה פנימית. יש איזה רצון אחד שאפשר להגיד שקיים בכל העשירייה, בתשעה לפחות כשאני עכשיו מסתכל, שיש איזה רצון משותף, וזה נקרא שהם נמצאים בהסכמה משותפת. הם הסכימו ביניהם שבצורה כזאת הם יכולים לגלות את הבורא, ואז הם מתאמצים בזה. ועכשיו אני מצטרף למאמץ הזה, וכך מוסיף לכל המאמץ שלהם.

תלמיד: אבל איך רואים דווקא את הפנימיות שהם מעליה עובדים? כי עכשיו כשאני מסתכל, אז אני רואה גופים נפרדים.

לא, אבל אני לא מסתכל על הגופים.

תלמיד: אוקיי, אז איך אתה רואה פנימה?

אני לא רוצה לראות גופים. עכשיו אני בינתיים לא רוצה לראות גופים, רק את ההרגשה הפנימית, הנטייה לחיבור שביניהם, זה מה שאני רוצה לראות.

תלמיד: אז איך אתה רואה את זה, כי אני רואה גופים. איך אני רואה את הנטייה שלהם לחיבור?

תתרחק מהתמונה הזאת, אל תראה גופים. אל תתקשר לזה. אל תהיה קשור לראייה שלך, תיכנס קצת יותר פנימה תראה עד כמה שהם מחוברים. הם מחוברים בגלל שהבורא מחבר אותם, ומעורר אותם, והם כך נמצאים בהרגשה כזאת ההדדית אלו לאלו כולם בכל תשעה החברים שלי. ואני עכשיו מזהה שיש ביניהם כזה קשר. אני מזהה שזה הבורא מחבר ביניהם. אני רוצה להיות גם קשור לזה, כי שם זה הבורא שמחבר אותם.

אז אם הבורא מחבר, אני רוצה להיות בקשר הזה. אני רץ אליהם, זאת אומרת נמשך פנימית אליהם, רוצה להיות בקשר הזה עד שאני נכלל ביניהם. במה? רק ברצון שלי. אני יכול להשתתף בכל מיני מאמצים בלשרת אותם וכן הלאה, אבל זה לא חשוב, העיקר המאמץ הפנימי שאני רוצה גם להיות בקשר הזה. ואני נמצא כבר בקשר הזה בצורה שבחרתי בו בקשר הזה, ואני רוצה להוסיף אליו משלי, מכל המאמצים שלי, וכך אני נעשה במשהו שותף לבורא שרוצה לחבר ביניהם. וכך ממשיכים.

תלמיד: ואיך לשים לב לזה דווקא בכנס, שהחיצוניות היא עוד יותר בולטת?

מה איכפת לך שהיא בולטת, אני לא רואה אותם. אני ממש לא רואה אותם שאני מסתכל עליהם, לא רואה אותם. אני רואה שהבורא סידר לי אותם, הביא לי אותם, והם נמצאים באיזה חיבור הדדי שהם בעצמם לא יודעים ועוד לא מרגישים, אלא מנוהלים בינתיים על ידו כמעט וללא השתתפות עצמית. הוא מאיר בהם קצת איזה ניצוץ קטן, ואז הם כבר מתוך זה מוכנים לרוץ, ולקפוץ, ולעשות כל מיני דברים כפי שהניצוץ הזה מחייב. אבל זה הבורא מחייב אותם.

אז אני רוצה להתחבר לאותו כוח המעורר כל אחד ואחד, שזה הבורא. וכשאני בנטייה לזה שאני מתחבר לאותו כוח, אז פתאום אני רואה שזה לא כוח סתם, אלא שדה אחד יש כאן בין כולם והוא קושר את כולם יחד, וזה הבורא, וזו השכינה, וזו הנשמה שלי "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". אני מגלה וגמרנו, הגעתי לגילוי הנשמה.

שאלה: איך להיכנס בקלות לראייה הזאת של עשירייה מחוברת?

אתם מבינים שאין לי יותר. איזה אפשרויות סך הכול יש לי לתאר את זה, לצייר לכם את זה? אני לא יודע. תנסו להתאמץ יותר ויותר. יכול להיות שלדבר לפחות בעשירייה על דברים כאלו. לא אישיים, אלא כלליים. אני כאן לא מתאר שום דבר אישי. אמנם שאני אומר שאני כך מרגיש, אני כך, אבל אני מתלבש באדם המצוי שלנו, וכך גם אתם תנסו. אבל חייבים להתאמץ, חייבים, אחרת אנחנו מגיעים לכנס במצב שאני לא הופך אותו להזדמנות להיפגש עם הנשמה שלי, אמנם שכנס זאת הנשמה בהתגלותה.

תלמיד: מי העשירייה שלי במהלך הכנס, עם מי שאני יושב איתם במעגל?

כולם, כל אלף האיש האלה זה העשירייה שלי, רק בזום. אני לא מרגיש אפילו שאני יצאתי כל כך מעשירייה שלי, אני רק רואה עכשיו שכל אחד התנפח פי מאה. היו לי עשרה חברים, עכשיו כל אחד נעשה פי מאה יותר גם בגשמי, גם ברוחני. אבל אם אני מסתלק מהחלק הגשמי שלו ורוצה להתחבר רק לחלק הרוחני, יש לי אפשרות יותר גדולה.

שאלה: אני צריך להביא בחשבון את העשירייה הפרטית שלי, או לשכוח עכשיו ורק להיות עם האלף איש בכנס?

אני צריך להיות עם אלף איש כמו עם קבוצה שלי האחת. לא שזאת העשירייה שלי, אלא זאת העשירייה שלי תחת זכוכית מגדלת פי מאה, ואני צריך כך להיות איתם כמו עם העשירייה שלי. שדווקא כל ההפרעות, כל הפשעים בחיבור שאני רוצה מעליהם להשיג, הכול זה פי מאה. אחר כך אנחנו נוכל לעשות את זה אפילו בלי לצאת לכנסים, אלא בלסובב את הכלים שלנו בתוכנו. אז לא נצטרך לא לטוס, ולא להתאסף באיזה מקום. יהיו כנסים אחרים. עוד מעט.

שאלה: כשאני מתחיל לראות את הקשר המאוחד שיש בין החברים, כשאני מגלה פתאום שהם מקושרים ככה, אז מתעוררת בי קנאה. האם ועל הקנאה הזאת כותבים המקובלים, רב"ש, ובעל הסולם?

זו קנאה טובה, זו קנאה טובה מאוד כשאני מקנא בהם. אני מאוד שמח שיש לי קנאה כזאת, אני מודה על זה. ואני מסתכל עליהם איך שהם מחוברים, איך שהם קשורים ביניהם, איך שהם אוהבים זה את זה, שאין ביניהם כאלה מחסומים כמו ביני לבנם, רק אני נבדל מהם, קשה לי להתקשר אליהם ואני לא מרגיש אותם כל כך. אבל עכשיו כשאני רואה כמה שהם מחוברים זה מעורר בי קנאה, גם אני רוצה להיות כלול כך בהם, קשור, נכלל וממש נעלם שם. אם אני מגיע למצב כזה, אני הופך להיות כעובר במי אימו.

תלמיד: למה אני מגלה את עצמי בחוץ, מחוץ לקשר הזה? למה פתאום אני מגלה את הקשר ביניהם ואני נמצא בכלל במקום אחר?

כי הבורא נותן לך עכשיו עביות יותר גדולה, הוא מעורר זאת על ידי המאור המחזיר למוטב, מצד אחד, אתה בעביות הזאת כבר נבדל מהם. ומצד שני העביות הזאת שאתה מרגיש כשלילית, כמה שמבדיל בינך לבינם, ואתה רוצה איכשהו לחפות, איכשהו לכסות, ולתקן את הפער הזה. ולכן אתה מוכן לעשות כל מיני מאמצים כדי לסלק את ההפרעה הזאת ולהיות מחובר איתם בלב ונפש.

וכאן, כמו שדיברנו אתמול, חייב להיות יחס מיוחד, כי אני מכיר את העביות הזאת, את הפשעים האלו ולא רוצה שהם ייעלמו. אני רוצה להיות בעל ראייה בריאה, אני מבין את ההבדלים, מרגיש את ההבדלים, ומודע להם. זה הבורא ברא כך את המציאות, ועליי לחבר את המציאות הזאת למעלה מכל הפשעים. לכן כשאני מודע לכל ההבדלים בינינו, אני הופך להיות מודע לכל הקרבה שאני רוצה לבנות, לחיבורים, להתכללות, וכך מתקדם איתם.

זאת אומרת אני משאיר את הפשעים, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", וצריכים לתת הסבר נכון לכל מילה ומילה. אם אנחנו מדברים על תיקון אנחנו מדברים על כך שהאהבה מכסה, על כל פשעים תכסה אהבה. למה היא מכסה, למה היא לא מוחקת? גם על זה דיברנו אתמול, שחייבים להיות כאן שני קווים, גם זה וגם זה. כך אנחנו בונים בצורה בריאה את המבנה של הנשמה שלי. ובמבנה הזו, בסטרוקטורה הזאת אני מגלה את הבורא.

שאלה: איך אני שומר על זה שאני לא אהיה שם עבור עצמי, האם עליי רק לטפל בחברים ובקשר בין החברים ואהבת החברים או שאני צריך לדאוג לבקש גם עבור הצמצום, איך זה בדיוק עובד?

כתוב "נשמת אדם תלמדנו", ברגע שאני מתחיל לשמוע מה שאומר המורה ולחפש, לאתר, את היחסים כך בינינו. מה שאני צריך לעשות, איך לראות אותם בראייה הפנימית שלי, איך לזהות שהם מחוברים ואני עוד לא מחובר איתם, הלאה זה הכול לפי ההרגשה הפנימית. זה לא בא לפי המילים, זה רק מבלבל. תנסו שוב לשמוע את מה שדיברנו, אני לא חושב שכדאי לי לחזור על כל זה שוב. שכל אחד ישתדל, אפילו יקשיב כמה פעמים, איך להתייחס כך לעשירייה שלו ולכנס. העיקר זה קנאה, שאני רוצה להיות מחובר איתם כמו שאני מתאר עכשיו שהם מחוברים ביניהם.

גם הם בעצמם לא יודעים ולא מבינים את עוצמת החיבור ביניהם, הם לא מרגישים את זה. אבל כשאני שנמצא כך מהצד ומסתכל עליהם, אני רואה כמה שהם מחוברים ואני עוד לא, ואז הקנאה הגדולה הזאת שהבורא מעורר בי, היא ממש ההצלה, זו מתנה.

והיחס שלי אליהם, שאני עדיין לא רוצה להיות מחובר איתם, אבל הם כבר מחוברים, זה נקרא גילוי הפשע. ואז אני רוצה לכסות את הפער הזה ביני לבנם, כי הם מחוברים באהבה ואני עוד לא. על כל פשעים תכסה אהבה. ולמה אני רוצה לעשות את זה? מפני שאני רוצה לגלות את הבורא שבתוכנו כדי לעשות נחת רוח, שהוא ישמח מאותו קשר שאני עכשיו בונה.

קריין: קטע מס' 4 משיעור 6 בכנס קבלה לעם העולמי בולגריה, "על כל פשעים תכסה אהבה".מתוך ליקוטי עצות. ערך "שלום".

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים."

(ליקוטי עצות. ערך "שלום")

זו בעצם כל העבודה שלנו. אנחנו צריכים להגיע לשלום, ועיקר השלום הוא משני הפכים. ההפכים האלה נשארים, אני צריך לשמור עליהם , כמו שדיברנו אתמול בשיעור לעומת היום, שאנחנו צריכים לשמור על כל הפשעים האלה, ושעל כל הפשעים תכסה רק אהבה. שאני אהיה בעל ניסיון איך הולכים על שתי רגליים. וזה לא פשוט, כי אנחנו לפי הטבע שלנו רוצים להיות או באהבה או בשנאה, אנחנו לא יכולים להיות באמצע. אבל "אין חכם כבעל ניסיון", החכם שומר בתוכו את כל התמונות שהתגלו בדרך, הוא מודע להן ומבין עד כמה שיש מקום לכולם, וזה הטבע שלנו, הטבע של העולם הזה. לכן אנחנו צריכים להיות סבלניים למה שמתגלה בכל אחד ואחד.

ברוחניות אין התפרצויות. שם הכול צריך להיות מחושב, ובנוי על שני הפכים. מי שיודע כך לבנות, זה נקרא שיש לו גם קו שמאל. הוא מגיע לא סתם להרגשה, לאיזו התעלות מעל האגו שלו, אלא הוא כבר נעשה בזה בעל פעולה רוחנית.

לכן אנחנו צריכים לשמור על ההפכים האלה, כמו שהוא אומר, ולהשתדל שעל שני ההפכים האלה תתגלה האהבה.לא יכולה להיות אהבה אם אין הפכים. תבדקו את זה בכל מקום, אפילו בבית. בכל מקום כשאתם באמת רוצים לקבוע הרגשה של אהבה, אתם חייבים. אנחנו כבר יודעים את זה מהמציאות הזאת, מהחיים האלו. אפילו אנשים שנמצאים בעולם הזה כמה שנים, יודעים שאי אפשר להיות כל הזמן בפנטסיות כאלו של אהבה, שזה רק יחס יפה וטוב לשני, ואני כאילו משוגע מהאהבה הזאת.

לא, אהבה זה דבר שבנוי על פני הכרת ההבדלים, הניגודים וחוסר הסכמות. אנחנו בונים את ההסכמה למעלה מהם. וכל הניגודים האלה רק מחזקים את הקשר בינינו. ואז יוצא שהשלום, החיבור, האהבה, הדבקות, בנויים על כך ששני ההפכים חיים בנו. זה, דרך אגב, בא לנו מ"ליקוטי עצות", "ערך השלום." זה כהלכתך, כך צריך להיות.

שאלה: אמרת שאני צריך לשמור את כל התמונות האלה של ההיפוך ביני לבין החבר. אז איפה האהבה מתגלה? זו הרגשה? זה בשכל? זה בהתנהגות? מה זה אומר, לכסות באהבה?

זו הרגשה חדשה, שבנויה קודם ממצב שאני מזהה שהחברים מחוברים, כמו שדיברנו. יש שם קנאה, יש שם דחייה, יש שם כיסוי על הדחייה, ואני רוצה להיות בחיבור איתם, כמוהם. אני אוסף שם כל מיני הבחנות, בעד ונגד, שליליות וחיוביות, ובונה מהן יחס חדש בסך הכול שנקרא הקו האמצעי.

הרגש שלי עדיין מאוד קטן, בלזהות יחס של דחייה, או חיבור, גם היכולת להבחין בהם היא מאוד קטנה. אבל אני משתדל כמה שיותר להרחיב ולהרחיב את ההרגשה הזאת, וזה תלוי בהערכת הסביבה.

ככול שהסביבה יותר גדולה בעיניי, יותר חשובה בעיניי בסך הכול, אני מזהה גם פשעים וגם חיבורים יותר גדולים. הם נעשים בשבילי יותר ויותר חשובים, כמו כל דבר בעולם הזה. נניח אני מסתכל על איזו תופעה, אז אני אומר, כן, זה יפה, או לא כל כך. ואם מגיע צייר ואני אומר לו, הוא מתחיל לתאר לי איזה צבעים יש כאן, איזה דברים יש כאן, ואיך להגיע לזה. אני רואה שמה שאני ראיתי כפיקסל אחד, הוא רואה כעולם ומלואו.

זאת אומרת הכול תלוי במידת החשיבות שיש לאדם. וזה מה שאנחנו צריכים להשתדל לזהות. מידת החשיבות שלנו נותנת לנו השתדלות להביא את הבורא, את הקבוצה שבה הוא מתגלה, למצב שאנחנו נרגיש. זאת אומרת סך הכול, הכול נמצא במקום, חוץ מזה שאני צריך לקבוע את התמונה האמיתית.

תלמיד: הכיסוי הזה של אהבה הוא שכלי בהתחלה? כי אין הרגשה של אהבה, יש שם עכשיו איזה קרע ביני לבין החבר.

כן, הוא שכלי. אני צריך לגלות את השכל שבדבר.

שאלה: איך אוכל להתקרב לחברים אם הם דוחים אותי כל הזמן?

תתאר במקומם בורא, שהוא עושה את הפעולה הזאת, הוא בעל הפעולה ולא החברים שלך. למה אתה חושב עליהם, שהם עושים? אין עוד מלבדו. אז בכל המצבים האלו, שהם שייכים לרוחניות לפחות, תן לבורא מקום, שליטה מוחלטת, שאת הכול הוא עושה, וכך תתקדם.

שאלה: איך אני עובר למציאות שאהבה מכסה את כל הפשעים אם עוד לא חוויתי אהבה?

אבל אתה צריך לגלות את זה שם. אז לקראת זה שאתה מגלה, אתה מחפש איפה התופעה הזאת נמצאת. כך כל מדען עושה, הוא לא הולך לדבר שהוא לא יודע מה זה. זה קורה במקרים נדירים. בדרך כלל אנחנו מתארים איזו תוצאה, תופעה, שיש לה מקום, ואיכשהו מתארים אותה אפילו לפנינו. ואז אני משתדל למצוא אותה, לזהות אותה ומגלה. אולי בצורה הפוכה, אחרת ממה שאני תיארתי לעצמי, אבל בכל זאת היה לי תיאור.

אנחנו צריכים לתאר את הדברים, זה נקרא לחפש אותו. ועל זה כתוב, "מי זה עומד אחרי כותלנו?", שיש כותל, מסך שאנחנו עוד לא רכשנו אותו, אבל ברגע שאנחנו מזהים אנחנו כך מגלים את הבורא. צריכים לתאר את הדברים האלה כמה שאפשר. לכן אנחנו לומדים, אנחנו לומדים לפחות לשתי מטרות. מטרה אחת שיהיה לנו איזה כוח דמיון לגבי רוחניות, ורוצים או לא רוצים, אבל כך קורה לנו. ומטרה שניה שאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: הרבה פעמים אני מזהה שדווקא כשיש דחייה, התנגדות מול חבר, אז קשה כאילו לפרוץ מעל זה. אפילו אם אני זוכר בשכל את מה ששמעתי ממך ומה שקראנו במאמרים, עדיין ההתנגדות שולטת ואני לא מצליח. איך אתה עולה למעלה ממה שאתה מרגיש?

בכוח הדמיון. זה דבר אחד. דבר שני, אם הרבה אנשים מנסים לעשות את מה שאנחנו מדברים, אז הם משפיעים אחד על השני, וכך זה קורה. "איש את רעהו יעזורו", דווקא בזה. בכל יתר דברים לא מדובר על עזרה רוחנית. על עזרה גשמית אין מה לדבר, זה ברור לנו.

תלמיד: אז מה בדיוק לדמיין?

אנחנו צריכים לדמיין שבהתקשרות הנכונה בינינו אנחנו מגלים את הכוח הכללי של החיבור הכללי, של האהבה הכללית שנקרא בורא. הבורא זה כוח החיבור וכוח האהבה, ואולי אם אני כך אומר אז אני מעורר בהרבה אנשים איזה ייאוש, איזו הרגשה, לזה אני בא, את זה אני מחפש? אהבה, לאהוב אחרים, להתחבק עם כולם, זה נקרא גילוי הכוח העליון לאדם? באמת זה כך, אבל העניין הוא שבכוח האהבה הזה אנחנו מגלים עולם ומלואו, עולם אינסופי, אבל באמת זה כוח חיבור, כוח האהבה.

והוא מגיע מתוך קנאה שאני מקנא בחברים איך שהם מחוברים ביניהם ואני לא נמצא בחיבור איתם. זו הצלה גדולה מהבורא לאדם שהוא כך מתחיל לראות את העשירייה שלו, שחוץ ממנו כולם מחוברים.

תלמיד: איך אפשר לחייב את עצמינו לחיבור למרות הרגשת הדחייה וההתנגדות, שדווקא החיבור יאפשר לנו לרוץ אחד כלפי השני ולאו דווקא להזדהות עם הדחייה?

על זה צריכים בירור, ויש הרבה הרבה מכשולים בדרך. יש הרבה הפרעות שמתגלות בכמה חברים אולי שהם מאוד נגד החיבור, שהם צוחקים מזה, לא מסכימים לזה. אנחנו צריכים באיזה תחכום לכופף אותם, לשכנע אותם בזה, יש כאן הרבה עבודה. זה תיקונים, ודווקא התיקונים שבדור שלנו הם מיוחדים כי אנחנו מתקנים את כל הכלי דאדם הראשון. צריכים גם להתגאות בזה, במה שניתן לנו לעשות.

שאלה: אמרת בכוח הדמיון, ופעם קראתי שהיו מקובלים במיוחד במרוקו שהיו מרכיבים משקפיים כהים בכדי לא לראות את העולם הזה כמה שיותר. מהו כוח הדמיון, מה הוא נותן לנו ברגע שאנחנו מדמיינים את המצב המתוקן של החברים?

זה נכון שאם נרכיב משקפיים שחורות, נקשור את העיניים מה שנקרא, זה יכול להיות טוב באיזשהו שלב של ההתקדמות וכך היו מתקדמים, אבל אנחנו כבר נמצאים בדור כזה שפעולות כאלה יכולות אולי להביא את האדם לגאווה גדולה עד כמה הוא נעשה מיוחד מהאחרים, לכן לא עושים את זה.

אלא צריכים בכל זאת להשתדל להימצא בתוך מחשבות ורצונות רוחניים ולא גשמיים, זאת אומרת שאני חושב לא להסתכל על יופי העולם אלא להסתכל על יופי החיבור כמו שאנחנו עכשיו מדברים, לקנא בזה שאני לא נמצא בחיבור עם החברים כמו שהם ביניהם. למה אני מדבר על זה היום, כי הנקודה הזאת היא מאוד גדולה, חשובה, אם במקום כל העולם הזה שאני רואה אותו, מזהה אותו, אם אני כך רוצה לראות את העולם כקבוצה שמתחברת אז אני מבפנים קושר את העיניים וכך רואה את המציאות, אני רוצה לראות את כל המציאות כלולה בתוך העשירייה שלי.

שאלה: ומה ההבדל בין זה שאני אוחז במצב הזה שהחברים גדולי הדור נמצאים בדבקות ואני מקנא בהם ואני רוצה להתמוסס בהם לבין תפילה רגילה, תפילה עבור רבים? יש הבדל או שזה גם באותה קטגוריה?

אני לא יודע מה זה תפילה עבור רבים. תפילה עבור רבים זה עשירייה שאני משתדל להיות בתוכם. יש גם תפילה עבור כל הכלי העולמי, עבור כל האנושות, בכלל עבור כל המציאות שצריכה להגיע לעשר ספירות סך הכול. אבל עכשיו לקראת הכנס אנחנו מדברים רק על דבר אחד, אני רוצה להרגיש את עצמי הנמצא בתוך החיבור של כולם ועד כמה שאפשר מצד אחד להיטמע שם בתוך החיבור הזה כמו אפס, כמו עובר ברחם אימו, מצד שני אני כהגדול מכולם, בכוח האישי שלי אני בכל זאת מיוחד, כי אין באף אחד אותו כוח כמו שיש לי, כמו שיש גם בכל אחד מהם, אז אני רוצה בכוח האישי שלי לתמוך בחיבור ביניהם ב-100% כמה שאפשר.

תלמיד: האמצעי להיכנס לרחם זה לנסות לדמיין כמה שיותר את החברים שהם נמצאים בדבקות?

כן ודאי. אז אתה בונה את גדלות הרחם הזה, גדלות הקבוצה, העשירייה ואז אתה מבקש רק דבר אחד, להיות כפוף להם, תחתם, להיות ממש הנעלם שבהם, הקטן שבהם, אפס כלפי האחרים, זה נקרא להתכונן להיות עובר.

קריין: מתוך כתבי רב"ש א', עשה לך רב וקנה לך חבר ב'.

"אלו אנשים, הסכימו שיתיחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה".

אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(רב"ש-א. עשה לך רב וקנה לך חבר – ב')

יש לנו כאן הרבה דברים. קודם כל כשאנחנו נמצאים בעשירייה אנחנו צריכים להסכים על זה שמוותרים זה לזה. על מה? על הכול. בוודאי שזה בגבולות שכולם מבינים ומתייחסים ברצינות לקשר בינינו, שהוויתור צריך להיות וויתור פנימי, שאני לא מקבל בחשבון שום נטיות, שום תכונות גשמיות של החברים, שאני סוגר את העולם הזה בדומם צומח חי שבכל אחד ואחד ולא מתייחס לזה, זה קבוצת חי שבכל אחד ואחד, בזה לא יכול להיות שום שינוי.

אלא השינוי יכול להיות רק בדרגת המדבר שבכל אחד ואחד ולכן לזה אני מתייחס גם בעצמי וגם באחרים, איפה אותה דרגת המדבר שאנחנו עכשיו רוצים לגלות, שאנחנו רוצים לראות כל אחד בעצמו ובחברים האחרים.

כאן אני צריך להבין שהעולם נקרא נעלם ואנחנו נמצאים כבר בגמר התיקון ואנחנו יכולים בכוח הריכוז שלנו, במאמץ שלנו להתחיל לגלות את השלבים האלה, שלבי ההשגה, שהכול בא מן המוכן וכמו שכתוב "ואכלת ישן נושן", שאין חדש בעולם, לא מתגלה שום דבר שלא היה קודם, אלא כאילו לא היה קודם, אבל היה קודם, ועכשיו נגלה.

נגלה מפני שאתה רוצה לראות את הדבר האמיתי מתוך היפוכו ולכן כאן אנחנו צריכים לשים לב, שלוותר כל אחד לאחרים זה דבר הכרחי, בזה אנחנו מגלים שהבורא נמצא בינינו, והוא הוא דווקא שמגלה את כל הבעיות שבינינו ואנחנו צריכים לפנות אליו ולבקש את הבעיות האלו לכסות באהבה ואז אנחנו גדלים. זאת אומרת כך הבורא מעלה את העביות שבכל אחד ואנחנו מבקשים על העביות הזאת שיהיה מסך.

שאלה: על מה מוותרים לחבר ואיך מוותרים לחבר?

על כל הצורה הגשמית שלו אני מוותר, אני לא רוצה לקחת את זה בכלל בחשבון. על הצורה הרוחנית אני מוותר בצורה אחרת. אני אומר שהבורא ככה מתגלה בצורה שלילית, אני חייב לראות את זה בצורה חיובית,"על כל פשעים תכסה אהבה".

בסופו של דבר אני לא מסתכל על הבהמה שנמצאת לפני אלא רק האדם שבו, שהוא גדל בעיניי לפי המאמצים שלי.

שאלה: קודם כל תודה. מה שאתה נותן זה בלתי יאמן, איזה שיעור, ממש מדרגה מדהימה. אמרת עכשיו שהבורא מוסיף לנו עביות ואנחנו צריכים לבקש מסך. מה זה אומר שאני מבקש מסך מעל העביות?

זה שאני רוצה לראות חבר כגדול בתכונות הבורא, זה כבר נקרא אצלי תחילת המסך. בהתאם לזה אני רוצה להשפיע לו, רוצה להשפיע דרכו לבורא. אני אוסף כאלו יחסים של החברים ודרך היחסים האלו אני פונה לבורא שהוא הכול, הכולל וכך אני מתקדם.

סך הכול הבורא זה אוסף התרשמויות מהחברים שמתקנים, שאני מתקין אותם נכון בעיניי, מהסיכום הזה מגיעה לי תמונת ה'.

קריין: קטע מספר 6 מתוך כתבי רב"ש א', "בענין חשיבות החברים".

"איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה"."

(רב"ש - א'. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

זאת אומרת אני צריך להגיד לעצמי כך, אני הגעתי לעשירייה באיזה צירוף מקרים שלא ידוע לי, זה נקרא שהבורא "שם ידי על גורל הטוב ואומר קח לך"¹, אז אני מקבל אותם. עכשיו אני מתייחס אליהם, אני לא הולך לעשות עליהם שום ביקורת כי הביקורת הזאת תשתנה ממצב הרוח שלי, מכל מיני תנאים. גם הם משתנים בעיניי, גם אני משתנה, אלא אני צריך לקבל אותם כך, כאילו שאני אוהב אותם.

למה? בגלל שהבורא בחר בהם, בגלל שהם חלק מהנשמה שלי, בגלל שאני עכשיו לא מסכים איתם שאני מקולקל, שולט עליי כוח השבירה. במידה שכוח השבירה יחליף את כוח החיבור, התיקון, אז אני אוהב אותם. אז אני עכשיו אתחיל לתאר לעצמי עד כמה אני קשור אליהם ועד כמה אני אוהב אותם ועד כמה אנחנו יחד בלב ונפש. זה דבר יותר טבעי ויותר אמיתי ועל ידי שאני כך חושב אני ודאי אזרז את התיקון שלי.

שאלה: האם זה שני אופנים או שמתחילים עם הראשון ואז הופך לשני, ברגע שמשקיעים בחבר אז מתחילים באמת להרגיש את זה בתוך הדעת?

הראשון הוא אומר, אם הוא "בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת." והשני "יותר טבעי" הוא אומר "היינו בתוך הדעת." היינו "שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו" על אהבה "לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה" לא רואים דברים טובים ולא רואים דברים יפים.

אז כאילו נראה לנו מה ההבדל בין שניהם? אני חושב שאתם לא צריכים להיכנס לזה כל כך. זה אחר כך יתגלה מתוך הניסיון. פשוט אני ממליץ שאם אתה נמצא בעשירייה, תקבל את העשירייה שהבורא נותן לך, "אין עוד מלבדו". אפילו שישנה לך את העשירייה מהיום למחר, אז הוא משנה. אז כנראה שקרה משהו במציאות הרוחנית, משהו שהבורא מחליט. רק ודאי שהכול לטובתך ואתה צריך לקבל עשירייה למעלה משלך ולהשתדל לתאר את היחסים ביניכם כמו אהבה.

תנסה לתאר את גמר התיקון. אתה רוצה להגיע לגמר התיקון? אז בבקשה תתאר אותו עכשיו כאילו אתה נמצא בו. תראה עד כמה שזה יעזור לך.

שאלה: בשיעור אמרת פעמיים על כוח הדמיון. האם אפשר לומר שכוח הדמיון שווה לכוח ההתנגדות של האגואיזם שלי? כי כדי לדמיין וכדי לתאר את זה, זה דורש ממני מאמצים. אם תוכל להסביר מהו אותו כוח הדמיון ומה בדיוק אנחנו מדמיינים?

קשה לי להיכנס לזה כי יש כוח דמיון גשמי ורוחני. כוח דמיון רוחני זה בכל זאת כוח דמיון מאוד רציני, מאוד החלטי. אני מתאר לעצמי לפי כל מה שאני רואה, כל מה שאני יכול לתאר ברוחניות, אני מתאר כביכול שאני כבר נמצא בזה. זאת אומרת, בוא תתאר את המדרגה הבאה שלך.

כל מדרגה הבאה לעומת המדרגה הקודמת זה ממש גמר התיקון שלה, תתאר אותה. באיזו צורה אתה תהיה מחובר עם החברים, עם כולם בעשר ספירות שלמות והבורא למעלה ואתה למטה וכל העולם ביניכם קשור כאחד וכן הלאה, תתאר לעצמך את הדבר הזה. מתוך זה אתה תבין במה אתה צריך להשתדל להיות עכשיו. הכול נפתח לפנינו, הכול פתוח. קדימה. תראה במה זה מחייב אותך.

שאלה: איך תלמידי רב"ש שלמדו אצל בעל הסולם, השיגו את כוח המנהיג, כוח ההנהגה אם לא היה להם קו שמאל? אנחנו קוראים לקו שמאל דחיה מהחיבור עם החברים. אם לא הייתה להם דחיה מהחיבור עם החברים אז מהו קו השמאל?

אנחנו לא יכולים להבין את זה ועדיין זה לגמרי לגמרי מחוצה לתחום המחקר שלנו. אתם אוהבים לחטט בכל הדברים כמו ילדים קטנים שעדיין לא מבינים עד כמה הם מוגבלים בתפיסת המציאות. קו שמאל זה הרבה יותר ממה שאתם מתארים. זה לא סתם ביקורת או מה, ביקורת הייתה ועוד איזה.

תלמיד: אז מה זה קו שמאל, איך אפשר להבין את זה?

בינתיים זה הפרעות שמפריעים לי לבנות את תמונת החיבור המתקדמת, זה קו שמאל, כל מיני פשעים. אחר כך אני אגלה שזו ממש מערכת שלמה שיש שם גם ג' קווים ועוד ועוד.

קריין: קטע מספר 7.

"ענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי, אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני. לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל."

(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

תלמיד: התחלתי לתאר לעצמי את החיבור בכנס לעשירייה אחת. בכנס נניח יהיו תשע מאות איש, תשעים עשיריות, חלק מהן עשיריות גבריות, חלק נשיות. האם אני צריך לחבר את כל העשיריות או רק את העשיריות של הגברים, נגיד ארבעים וחמש עשיריות של גברים, לתאר אותם כאחת?

האמת שברוחניות, כמו שאנחנו לומדים, מושג זכר ונקבה קצת אחרת ממה שאצלנו, לא לפי ההבדלים במינים הגשמיים, אלא מין רוחני. זה שעובד רק בלהשפיע על מנת להשפיע נקרא "תשש כוחו כנקבה", אז הוא נקרא נקבה מתוך שהרצון לקבל שלו לא מאפשר לו לבצע פעולות השפעה ולכן נקרא אישה, אבל זה בכל זאת בקדושה שלא יכולה, מוגבלת. יש תינוק, יש אישה ויש גבר. "אישה" זה יכול להיות בעולם שלנו גבר גדול, איזה שוורצנגר, מאתיים קילו בכוח פיזי גדול, אבל בפנים, בכוח שלו הפנימי הוא לא מסוגל יותר מלקבל, ולהשפיע לא מסוגל, לכן נקרא "נקבה".

זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שברוחניות זה לא כמו גשמיות. וישנן גם נשים שיכולות להגיע לכוח השפעה שייקראו "גבר", וישנם גברים שביולוגית הם גברים אבל ברוחניות הם עדיין נמצאים בחזקת נשים. נמצאים ברצון לקבל ללא יכולת להשפיע ואפילו לא נשים אלא קליפות בעל מנת לקבל נמצאים. אם נמצאים בדרגות שיכולים רק להשפיע על מנת להשפיע זה כבר רוחניות, אבל עדיין נקרא שאין לו מסך בלהשפיע ממש ולכן נקרא אישה ולא גבר.

אני לא מסתכל בכנס הגדול הזה ובכלל, על נשים וגברים פיזית אלא רק פנימית. ומבחינה הזאת כל הכנס עדיין, למרות שהוא נמצא בפשעים אבל אני מקווה שאנחנו נגלה מעל זה בכל העשיריות שלנו אהבה. נגיד ישנה עשירייה של נשים שמסוגלת לגלות חיבור ביניהן ואז הן ייקראו "קבוצת גברים". וישנה קבוצת גברים שלא הגיעו לחיבור ביניהם כדי שיהיה להם מסך משותף, אז הם ייקראו "קבוצת נשים". בסוף הכנס אנחנו נעשה מיון ואז נתחלק לקבוצות גברים וקבוצות נשים. בוא נראה באיזה קבוצה אתם תהיו.

שאלה: אתמול הייתה לנו פגישה עם תלמידים שנמצאים בדרך שנה, שנתיים בקמפוסים. מעניין איך הם מחוברים אלינו. הם נפגשים פעמיים כל יום, ביניהם ומדברים על השיעור, מצטטים, עבודה אמיתית. ומתוך הקטע הזה עלתה שאלה לאחד החברים. הם מרגישים שחבר עושה להם חור בסירה. איך להעביר להם את התשובה של החשיבות של אהבת הזולת?

אין מה לעשות. מקובלים ממליצים להתאפק, להתאזר בסבלנות ולתת לכל אחד ואחד זמן להגיע לזה, להתבשל. אני לא מבין את השני, אני לא מבין למה הוא מתנהג בצורה כזאת שהוא מזלזל בחיבור, אבל אני צריך להבין שיש לו הכבדת הלב בהתאם למה שהבורא מסדר ולכן הוא נמצא עדיין כך לעומתי, אז אני צריך לעזור לו. לפחות לעזור לו בזה שאני לא לוחץ עליו, ממתין וסובל כמה שאפשר. ובאמת עד בלי די, ממש.

אם בכל זאת האדם הזה נשאר בחברה והוא עושה מה שצריך לעשות, אבל מתוך האופי שלו הוא ממש לא יכול לקבל חיבור, הוא בועט ממש, אין מה לעשות, צריכים להשתדל בכל זאת להתאפק. וחוץ מזה שהוא הורס. אם הוא כבר מתחיל ממש להרוס את העשירייה, צריכים בכובד ראש לחשוב על זה, להחליט, אז אנחנו צריכים לגרש אותו.

תלמיד: הייתי רוצה למקד את האור על המשמעות חדשה בעשירייה שלנו, של "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ונפשך". הכנה הזאת לכנס באמת הביאה את הכוח הפנימי אל תוך הקבוצה שלנו. החברים מצטרפים עכשיו לשיעורים כל בוקר, מתחברים פעמיים ביום, חלקם מגיעים בזמנים שונים. ואנחנו ממש רואים איך הכוח הזה מתגלה בקבוצה שלנו. אני רוצה מאוד להודות לכולם לתפילות שלכם, אתם מדהימים.

תודה. אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע למצב שאתם תרגישו את כוח התיקון ששורה בכם, וגם האחרים ירגישו את כוח התיקון ששורה בכם ויתחברו אליכם המונים, המונים. וזה יחייב אתכם עוד יותר להתחזק ולהיות אחראים על התיקון הכללי.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מסכימים להתאחד?

אנשים שבאים לתוך הקבוצה, והבורא כביכול שם ידם על הגורל הטוב ואומר "קחו לכם, ותתחילו להתחבר כדי לגלות אותי בתוך החיבור ביניכם", הם לא מבינים מה קורה להם. הם יכולים לשמוע על זה אלף פעם ואפילו עשר שנים ועדיין זה לא מגיע מה שנקרא לליבם, למוח הפנימי שלהם. והם נמצאים, הם חיים עם זה, הם חושבים שהם מתקדמים. אמנם הם מתקדמים, אבל עדיין לא מרגישים בזה שום ממשיות.

לוקח המון זמן, שנים רבות, וזה כתוב בחכמת הקבלה וגם בעל הסולם כותב על זה בעצמו, עד שדברי תורה מגיעים לליבו של אדם, זאת אומרת לרצון לקבל בצורה כזאת שהאדם מתחיל לשמוע דברים פנימיים, מה שהתורה רוצה לספר לו. זה לוקח הרבה זמן. ו"אין חכם כבעל ניסיון", זאת אומרת שאתה יכול להעביר את הדברים האלו למישהו אחר. אלא אם אתה מבין, אתה מבין, אם אתה לא מבין, לא יעזור לך לשמוע, אתה לא מבין. הם צריכים להגיע למצב שהלב יבין.

לכן מי שסבלני, אין לו ברירה, הוא מבין שלאן הוא ילך אם כאן מדברים על מטרת חייו? אלא הוא יחזור להיות בהמה וישכח הכול ויוריד את עצמו לדרגת החי, ושם כמו עם סמים יסתום את עצמו בכל מיני דברים. אם הוא מסוגל לזה, זה עניינו. אנחנו נשארים עם אנשים שהם אומרים "אין ברירה, הייתי רוצה לברוח אבל אני לא מסוגל ולכן אני ממשיך". זאת אומרת גם מאין ברירה, זה קודם כל, ומצד שני יש לי בכל זאת אפשרות כאן לגלות את הנשמה, להגיע לדבקות דרך עשירייה בבורא ולממש את עצמי, כי מה החיים שלי? כך צריך אדם בכל זאת לעשות דיון עם עצמו.

תלמיד: יש לי מסר מהקבוצה לכלי העולמי. אנחנו הנשים והגברים מאוסטרלזיה, שולחים מתנה לכל החברים שמשתתפים בכנס בבולגריה. שלחנו פנקסים יחד עם מסר מאחורה ולוגו של "בני ברוך" על הכריכה, אנחנו מצפים שזה יגיע היום או מחר לסופיה. רצינו לחלוק איתכם שזה החלק שלנו שבאמצעותו אנחנו רוצים להביע את הערכתנו לעבודה של הכלי העולמי.

אני אגיד תודה בשם כולם, אני מאוד שמח לשמוע שקבוצת אוסטרלזיה מתעוררת ורוצה להיות במשהו קשורה לכנס. אני מקווה שתהיו בכנס קשורים בלב ונפש איתנו יחד, ושנתחיל לגלות את הכלי הכללי הגדול הזה שבו יש אפשרות הרבה יותר גדולה לגלות את הבורא, לעומת העשירייה הקטנה הפרטית. אז תהיו יחד איתנו, נכללים ומגלים, וזה יחבר בין כולם ולבורא. במהרה בימינו אמן.

שאלה: לקראת הכנס הקרב, מה המטרה של כל אחד ואחד מאיתנו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לגרום לכנס הזה להצליח?

כל אחד ואחד צריך להרגיש שהוא עצמאי בזה שהוא אחראי על הכנס כמארגן, כאוסף את כול מה שנדרש כדי שהכנס יצליח. מה תלוי בך? תעשה במאה אחוז כאילו הכנס תלוי כולו בך, ואז תהיה ההשתתפות שלך שלמה. מה לעשות? לגרום לחיבור של האחרים, אבל לא כמו שאתה חושב אלא כמו שצריך להיות, וצריכים ללמוד איך עושים את זה כדי לא לקלקל, וכך לאט לאט נגיע לחיבור הנכון.

שאלה: הרבה מאוד חברים יעלו היום ומחר על המטוס, כבר יתחילו לנסוע לכיוון. השאלה האם כדאי להתחיל לשחק את המצב הזה של גמר התיקון של הכנס, כבר בדרך.

אני חושב שכן. אני בסך הכול מסביר לכם את הדברים האחרונים החשובים מאוד, ההכרחיים לחיבור. ואני מאוד מקווה שאתם מגיעים מתוך הכמיהה הזאת, מתוך הרצון החזק הזה, בחיבור בינינו לגלות את הבורא. זה מה שאני מצפה מכולם. מי שבא, בא לכאן, ומי שלא, יכול להיות בכל מקום שבעולם, הוא איתנו יחד ולזה נתכונן.

שיהיה לכם כל טוב, טיסה קלה ונעימה, ואנחנו מחכים לפגישה איתכם, גשמית או אינטרנטית או רוחנית, כולם יחד. כל טוב ושלום.

(סוף השיעור)

---

1. "הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר, את זה קח לך." (רש"י, דברים ל').↩