שיעור צהרים 21.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 559, מאמרי "שמעתי",

מאמר מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור"

קריין: בעל הסולם, עמוד 559, "שמעתי", מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור".

המאמרים האלו על "אמונת רבו" כמו שזה, או אמונה סביב "אמונה למעלה מהדעת", הם מאמרים מאוד מיוחדים וטוב שאנחנו עוברים עליהם ואחר כך אתם תחזרו על זה גם בבית, ולאט לאט אתם תרגישו איזה עומק יש בהם, איזה רוח יש בהם ואיך בעל הסולם ורב"ש, כי דיבר על זה בעל הסולם וכתב רב"ש, שניהם כביכול לוקחים אותנו ביד ומעבירים אותנו לעולם הרוחני, להכרת העולם העליון.

מ. אמונת רבו, מהו השיעור

שמעתי תש"ג

"ידוע שיש דרך ימין ודרך שמאל. ימין נקרא מלשון הֵימין. שעל הפסוק "והאמין בה'" אומר התרגום "והֵימין". בזמן שהרב אומר להתלמיד ללכת בדרך ימין, שבדרך כלל נקרא ימין "שלימות", ושמאל - "בלתי שלם", אלא שחסר שם תיקונים, אז התלמיד צריך להאמין לדברי רבו, מה שהוא אומר לו ללכת בדרך ימין, שנקרא שלימות.

ומהו הוא השלימות, שהתלמיד צריך ללכת? הוא שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו ית' רק טובות.

ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בעירום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל יסורים, וכל אחד לפום דרגה דיליה [לפי הדרגה שלו], על זה הוא צריך להגיד, כמ"ש "עינים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת.

ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת.

ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם מסתכל על עצמו, ורוצה לדעת אם הוא נמצא עכשיו בזמן ירידה או בזמן עליה, גם זה הוא לא יכול לדעת.

כלומר, הוא חושב שנמצא במצב ירידה. גם זה לא נכון. כי יכול להיות, שעתה הוא נמצא במצב העליה, היינו שרואה את מצבו האמיתי, איך שהוא רחוק מעבודת הקודש. ונמצא שהתקרב עכשיו להאמת. ויכול להיות להפך, שהוא מרגיש עכשיו, שהוא במצב התרוממות. ובאמת הוא נמצא עכשיו בשליטת המקבל לעצמו, הנקרא ירידה.

ורק מי שכבר נמצא ברשות היחיד, הוא יכול להבחין ולדעת את האמת. ולכן האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות.

ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים, אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם אומרים. כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה, תורתו נעשה לו סם המות.

ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם כי כל התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, שיוכל לזכות לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא ממש להפך.

כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, היות שכל מה שהוא עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. שזהו בחינת פירודא, היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי החיים. ממילא נקרא זה סם המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. כלומר, היות שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, הנקרא השתוות הצורה להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".

עוד צריכים לדעת, כי בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב השלמות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה".

והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות בשלמות - מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת.

נמצא, שכל השלמות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה. וזה סוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך". בכל מקום, כלומר אע"פ שעדיין אינו ראוי לברכה. מכל מקום "ונתתי את ברכתי", מסיבת שאתה נותן מקום. שפירושו מקום השמחה, שבתוכה אפשר לשרות שם אור עליון."

שאלה: איך להיכנס כך תחת הרשות של המורה כדי להיכנס לרשות של העליון?

לכן צריך להיות באיחוד עם החברים, ולאחר מכן לעשות השוואה עד כמה אתה קשור אליהם, וקשור למורה, וקשור לבורא. זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", שכולם מתחברים יחד.

תלמיד: כאן הוא כותב שיש רשות הרבים שהיא כל הזמן תוקפת אותנו, ויש את הרשות של הבורא, רשות היחיד, ולפי עצת הרב עלינו להיות בשלמות. איך כל הזמן כנגד רשות הרבים להציב את רשות היחיד, הבורא?

כל הזמן לחשוב על זה.

תלמיד: אבל אנחנו במלחמה הזאת יכולים בכלל לנצח בהחלפה של רשות הרבים?

איך אחרת? אגב זה לא כל כך קשה. יותר קשה להתחיל ולהתארגן, אבל אחר כך להתקדם זאת כבר לא בעיה. כלומר בעיה, אבל לא עבודה כל כך גדולה.

שאלה: כתוב שם שעליות וירידות האדם לא יכול לקבוע, מה זה אומר שאני אף פעם לא יכול להיות בטוח אם אני בעלייה או ירידה?

לא. כעיקרון אנחנו יכולים אבל בדרך כלל אנחנו לא מסוגלים להבחן. למשל אם אנחנו נעלבים ממישהו, כועסים על משהו, אז האגו שלנו לפעמים דוחף אותנו מתוך ההערכה הנכונה של המצב, ואז לא נותר לנו כלום אלא להתחיל את הכול מההתחלה.

שאלה: מה זה זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל?

זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל זה מה שהאדם קובע. הרב"ש כותב שצריכים עשרים ושלוש וחצי שעות להיות בימין וחצי שעה בשמאל, אבל זה לא כל כך חשוב איך זה יוצא.

תלמיד: בעצם אם אני נמצא מעל הדעת וצריך לעבוד כל הזמן מעל הדעת, איך אני עושה את החשבון הזה כל הזמן ביחס שלי לחברים?

אתה תקבע עם החברים חצי שעה ביום שאז אתם נמצאים בבדיקה, בביקורת, ביחס ביניכם, בהתקרבות לבורא, וכך אתם תרגילו את עצמכם להיות בקו, בהתקרבות לבורא.

שאלה: כשאנחנו לומדים לבטל את עצמנו בפני המורה, אנחנו לומדים לבטל את האגו שלנו ולהתכלל במדרגה העליונה, מה המשמעות של המאמץ הזה?

להתבטל כלפי המורה זה הכרחי כדי להבין מה שהוא אומר, לקבל מה שהוא אומר, להתחבר עם מה שהוא אומר. אלה דברים טבעיים.

תלמידה: ועל זה אנחנו לומדים אחר כך לפעול באותה צורה בקשרים טובים בין החברות, חברים בעשירייה?

כן.

שאלה: נאמר במאמר שכל העולם נמצא בייסורים וכל אחד לפי הדרגה שלו. מהי הדרגה שלפיה מחליטים כמה הייסורים?

כל העולם נמצא בייסורים בגלל שאנחנו לא מסוגלים למלא את עצמנו בכוחות טובים, ולכן ככה יוצא שכל העולם מצוי בייסורים. מרבית זמן חיינו זה מאבק כנגד הייסורים.

תלמידה: במאמר נאמר שאדם לא יכול לדעת אם הוא הולך בימין או בשמאל ורק הרב יכול להגיד באיזה קו האדם נמצא. איך אנחנו יכולים להגדיר, אולי העשירייה יכולה לעזור לאדם להבין איפה הוא נמצא?

לא, לא יכולה ובינתיים לא צריך.

תלמידה: כלומר אנחנו לא צריכים לדעת באיזה מצב אנחנו נמצאים כרגע?

זה לא ייתן לכם כלום.

שאלה: אני מנסה להבין מה ממליצים לפי המאמר. אם עכשיו אני נמצאת במצב שאני לא משייכת הכול לבורא, שאני לא במאה אחוז בביטול כלפיו, אז מה המצב, לדמיין כאילו אני בשלמות ולהגיד אין עוד מלבדו טוב ומטיב למרות שאני לא מרגישה את זה באמת או להגיד, עכשיו אני לא רואה טוב, אני לא מרגישה טוב את המציאות ולבקש על זה תיקון?

את צריכה להשתדל להתחבר עם חברות. זה ברור ונכון בכל מצב שיהיה.

תלמידה: וכשאני מתחברת איתן מה קורה?

ואז בטוח שאת מתקרבת במשהו לבורא.

תלמידה: אבל השאלה אם אני עכשיו, שאני מרגישה את חוסר השלמות הזה, אם אנחנו בעשירייה צריכות עכשיו לדמיין כאילו אנחנו בשלמות, להגיד ב"כאילו" למרות שאנחנו לא מרגישות, או לברר באמת את המקום שאנחנו נמצאות בו עכשיו ומתוך המקום הלא שלם הזה לבקש?

מתוך המקום הקיים, מתוך המקום הלא שלם, לבקש שלמות.

שאלה: האם זה שאני מסכימה עם הרב ועם השיטה יכול להיות דווקא משהו שמפריע לי ללכת למעלה מהדעת?

אם את מסכימה עם החברים ועם הבורא זה מפריע לך ללכת למעלה מהדעת? איך זה יכול להיות? תסבירי לי.

שאלה: כשהכול מאוד הגיוני לי, אז אני מרגישה שאני לא עושה שום מאמץ, כשהעבודה היא מאוד לוגית, מאוד מובנת לי, אני לא מרגישה שאני מתאמצת, אז מה עליי לעשות?

את צודקת, אם הכול מובן, אז אין מקום לעבודה, אין מקום ליגיעה. אבל אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו עדיין נמצאים בניגוד לבורא, בחוסר הסכמה עימו, ואז יהיה לנו בטוח מקום ליגיעה.

שאלה: האם תוכל להסביר על המצב הזה של דבקות ברבו ובמקובלים אחרים?

זה כמו עם חברה. אם את יכולה להידמות לחברה, כך שאת מבינה אותה והיא מבינה אותך ואין ביניכן דעות שונות, יוצא שאת והיא נמצאות במדור אחד. לכן כך מתקרבים זה אל זה.

שאלה: אם קו ימין הוא שלמות ושמאל הוא בלתי שלם ואנחנו צריכים לקחת מקו ימין את כל התכונות, אז איך נכון לצרף את קו שמאל, או יותר נכון, מה אנחנו צריכים לקחת מקו שמאל?

אל תוך קו שמאל הבורא עצמו הולך להכניס אתכם. כל הרע יהיה שם, דחייה מהחברים, ביקורת כלפי הקבוצה, כל זה יהיה בתוך קו שמאל. ובקו ימין יהיה ההיפך, כל מה שמקרב אתכם אחד אל האחר ואל הבורא.

תלמידה: אם קו ימין הוא שלמות, למה צריך את הקו האמצעי?

קו ימין הוא לא שלם, הוא בא מלמעלה. את הקו האמצעי אנחנו עושים מקו שמאל וקו ימין.

שאלה: איך אפשר לצאת לחופשי מריבוי הרשויות, מרצונות שמפריעים לנו לראות את השלמות?

אם אנחנו מתחברים בינינו ורוצים מבינינו להתחבר לבורא, אז נעלמות כל ההבחנות למיניהן ואנחנו מתחברים יחד, עם הבורא יחד, ועם המדרגה שאנחנו רוצים לְזַכּוֹת, לעלות אליה, גם יחד.

שאלה: ככל שאני יכול אני מנסה ליישם את העצות שלך, אבל יש ימים שאני מרגיש אבוד ומפוחד. מה אני צריך לעשות במצבים כאלה או בזמנים כאלה?

בזמנים כאלה אתה צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו שכל, רגש, לבכות לפניו שאתה רוצה להבין יותר, להרגיש יותר, וכך זה יעבור.

תלמיד: אני פונה לבורא, אני בוכה, אני עושה כל מה שאני יכול, אבל בסוף אני רואה שיש ניגוד בין השכל שלי, הדעת שלי, לבין מה שאני מרגיש בלב.

בטח, אלו שני דברים הפוכים, נכון. יפה שאתה מרגיש כך.

תלמיד: אני לא יודע מה לשאול כרגע.

בסדר, גם זה טוב. ישנם הרבה זמנים בדרך שלנו שאנחנו לא יודעים מה לעשות, לא יודעים איך לשאול, לא יודעים מה לענות, יושבים ככה וזהו. זה הזמן שהאור העליון עובד בתוכנו, לכן רק לחכות, קצת לחכות.

שאלה: מה מקום השמחה שכותבים עליו הרב"ש ובעל הסולם?

מקום השמחה הוא שאני רואה שאני מתקרב לבורא, שאני לאט לאט נכלל בשכינה.

תלמיד: אבל זה כביכול סותר את מה שהם כותבים, כי הם כותבים שכל העבודה אמורה להיות למעלה מהדעת, שאז אתה עושה באמת את המצווה האמיתית. איך למעלה מהדעת נותן לי את ההרגשה הזאת של קרבה לבורא, של השמחה הזאת, אם אני מנותק?

דווקא בלמעלה מהדעת כך אנחנו מרגישים.

תלמיד: אני לא מצליח לחבר את זה.

תחשוב עד מחר. מחר נדבר עוד.

שאלה: מהי המצווה שאתה נותן לנו מעבר לערבות ולאהבה? האם יש לימוד פרטי, או תהליכים פרטיים שאתה מעביר לנו?

אני מעביר לכם יום יום שיעורים, ואתם צריכים לחזור עליהם אחר כך לבד במשך היום, לדבר עליהם ביניכם, וכך לאט לאט תקלטו את החומר הזה יותר ויותר. בינתיים זה מה שאנחנו עושים. אבל עוד מעט נוסיף לזה עוד שכבה ועוד שכבה מהלימוד הגדול, ואז תראו.

שאלה: מה זה סם המוות? איך להימנע ממנו בעשירייה?

סם המוות הוא האגואיזם שלנו, מִחבר אחד כלפי חבר אחר. זה הדבר הכי מפחיד שיכול להיות וממנו עלינו לברוח לכל הכיוונים. זה דומה לזה שאני עומד על מרפסת וקופץ למטה, נגיד מקומה מאה.

שאלה: כשאני בשמחה בחיים הגשמיים שלי, אני מרגישה שכל כולי בשמחה והשמחה הזאת גם נשפכת החוצה ומשתקפת בעולם שסביבי, אבל ברוחניות עוד לא הגעתי לשמחה כזאת. האם השמחה ברוחניות היא למעלה מהדעת?

כן ולא. בהתחלה יכול להיות שכן, ואחר כך יכול להיות שלא. זו שאלה מאוד מאוד יפה.

שאלה: ענית לחבר שקשה להתחיל ולהתארגן במלחמה הזאת על רשות היחיד. מה הם הסימנים בעשירייה שכבר התארגנו והתחלנו בעבודה או שעדיין לא התחלנו?

הסימנים הם עד כמה יש בינינו הבנה, עד כמה אנחנו קרובים להרגיש זה את זה. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמידה: בסוף המאמר הוא כותב שאם אנחנו עושים מקום לבורא, אז אנחנו מקבלים את הברכה הזאת. האם זה המקום שאנחנו מדברים עליו?

כן, זה נקרא "מקום השכינה" ששם יכול לשרות האור העליון.

שאלה: כל מה שקורה הכול הוא מהבורא. אנחנו נמצאים עכשיו באשדוד בישראל, וכשיש טילים יש לנו מן תרגיל כזה, להיזכר מיד בכל אחת מהחברות, לשלוח לה חיבוק, ואנחנו מרגישות שהקשרים בינינו מיתקנים. מה זה הרגש הזה?

זה רגש של קשר, רגש טוב. תשתמשו בו יותר.

שאלה: בכמה מקרים כבר שמעתי אותך אומר שאם יש לנו הפרעה או נפילה, אז אנחנו צריכים לחזור ולהתחיל הכול מהתחלה. מה זה אומר להתחיל מהתחלה? האם אנחנו כל פעם בונים איזו מדרגה?

כן, לפעמים יש בזה צורך.

תלמידה: במה יש צורך?

לחזור כאילו לתחילת החיבור, לבדוק את החיבור מלכתחילה ולהמשיך עימו קדימה. את זה עוד נעשה.

שאלה: נאמר במאמר ש‑23.5 שעות להיות בימין וחצי שעה בשמאל. במידת ההתקדמות שלנו, האם הזמן שנשהה בקו שמאל יגדל, או שפשוט ההפרש בין המדרגות יגדל? האם צריך להיות יותר בקו שמאל כדי להתקדם כי הוא נותן את הדחיפה קדימה?

את צודקת.

שאלה: איך אנחנו מרחיבים את המקום הזה של השמחה? איך לעשות את זה בצורה היעילה ביותר?

בזכות זה שאנחנו מחבקים אחד את האחר ואת כולם עוד יותר חזק.

תלמידה: זה מתרחש כאשר אנחנו מתחברים בעשירייה, ונגיד שהתקדמנו בגרם אחד, כל זה מועבר לבורא, לתוך המערכת, ואז אנחנו מקבלים חזרה דרכנו והכלי מתרחב. נכון?

כן.

שאלה: "עיניים להם ולא יראו", זה אומר שכל עוד אדם שנמצא ברשות הרבים הוא לא רואה את האמת. מי הם הרבים, האם זו הסביבה הפיזית שלנו שרחוקה מהאמת?

לא, הם אנחנו עצמנו, זאת השליטה של האגו שלנו, היא שלא מאפשרת לנו לראות את האמת.

תלמידה: מה צריך לקרות בשכל, בדעת, כדי שאדם יבין שיש אמת אחת? האם יש בזה מן הדעת או שהבורא מחליט?

לא, אתם מחליטים על הכול כשאתם מבקשים מהבורא.

תלמידה: אז התפקיד של הדעת הוא רק בלהחליט לבקש מהבורא.

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולות ליצור בעשירייה שלנו את אותו תבלין כשהאגו מתגבר אצל חברה אחת, כדי שנוכל להחזיק אותה בעשירייה?

אתן צריכות כל הזמן להחזיק בזה, ואז הכול יצליח טוב, מהר וחלק.

תלמידה: האם אנחנו צריכות פשוט להתבטל, או לעשות איזו עבודה בינינו?

אתן צריכות לבצע ביניכן עבודה של ביטול הדדי, כל אחת כלפי כולן.

תלמידה: ולחזור שוב ושוב על זה שהתאספנו כאן כדי ללמוד לאהוב.

כן.

שאלה: הבנתי שאמרת שאנחנו צריכים לבדוק אם החיבור בעשירייה הוא נכון. איך אנחנו בודקים אם באמת החיבור שלנו בעשירייה הוא נכון?

על ידי זה שאנחנו מבקשים עזרה מלמעלה ומצפים שהעזרה הזאת תבוא.

שאלה: אם אני מרגיש שנאה של חבר כלפיי, איך לעבוד עם זה? איך להתייחס לזה נכון כדי לא להפיץ את זה לעשירייה כסוג של וירוס?

להראות לו שאתה אוהב אותו. לא לדבר, אלא להראות לו שאתה דווקא אוהב אותו. תנסה.

שאלה: במאמר כתוב שהאור העליון נמצא במקום של שמחה. הפעולות שלנו לחיבור הן תמיד בהתגברות על האגו, בהתגברות על הדחייה בינינו, והן לא ממש בשמחה, אלא הן תמיד במאמץ וזה תמיד קשה. איך לחבר בין שני הדברים?

צריך לעשות את זה בהדרגה עם עזרה הדדית של כל אחד לאחר. אם אתם מבינים שיש לבצע את זה, אז אתם צריכים לדבר ביניכם איך אפשר להשיג את זה, באמצעות איזה מאמצים וכן הלאה, ואז תראו שזה לא עד כדי כך קשה. אם יש לכם כבר איזו הבנה הדדית של מה שמתרחש ביניכם, אז אתם תצליחו.

שאלה: האם כל עוד אנחנו רואים ייסורים בעולם, אז אנחנו נמצאים בקו שמאל ובחוסר אמונה?

כן.

שאלה: אמרת שקו ימין בא מהבורא, ובאופן כללי יש לי אפשרות לבחור באיזה קו להיות. מאיפה אני מביא את הכוח לבחור?

על זה עוד נדבר. בטח שתהיה לך אפשרות לבחור באיזה קו להיות, ימין, שמאל או אמצע, איך לעבור מקו לקו, והבורא יעזור לך בזה. אנחנו עוד נלמד. בשמחה הייתי מסביר לכם את זה, אבל זה יביא לבלבול, לכן נלמד בקצב שאנחנו מתקדמים.

שאלה: כשבן אדם מתפלל ברגע נתון, האם כדי שזו תהיה תפילה שלמה צריך להיות בה יחס למצב הגשמי שמביא את האדם להתפלל, או רק יחס לחיבור בעשירייה?

יחס לחיבור בעשירייה.

שאלה: איך אדם יראה את האגו שמגיע מאדם אחר? איך הוא ידע שהוא נמצא בדיוק במצב הזה של סם המוות כדי לא לנסות להצדיק אלא לברוח בזמן?

זה עדיין לא חשוב לנו לדעת, לא הכרחי. עוד כמה חודשים נברר את זה.

שאלה: אנחנו כל יום מתחברים, מתפללים ועושים מה שביכולתנו. לפי תכנית הבריאה, אם הכול ידוע מראש, אז מה אנחנו יכולים לשנות בתפילות שלנו? מה אנחנו יכולים לעשות אם הכול כבר כתוב?

לא הכול כתוב, אלא הכול תלוי בתפילות שלנו, במה אנחנו פונים לבורא, איך אנחנו רוצים לגדול.

תלמידה: האם זה תלוי בחיבור שלנו, בחסרונות שלנו?

כן.

שאלה: האם אפשר לדון בקבוצה על חומר הלימוד? ועד כמה מותר לדון בזה לעומק בינינו?

בקבוצה שלכם אין הגבלות בדיונים.

שאלה: במאמר כתוב שאינו יכול לראות את האמת ואינו יכול לראות בספרים אחרים את האמת שעליה מדובר. מה הם הספרים האחרים? למה הם נוגדים את דעת רבו?

אני לא יודע על מה מדובר כאן, ואני גם ממליץ לך לא לשים לב לתוספות כאלה.

שאלה: אמרת שעלינו כל הזמן לצפות לעזרה מלמעלה, ואנחנו לומדים שאת כל מה שאנחנו מקבלים מהבורא צריך להצדיק ולקבל. איך לשלב עם שני הדברים?

זה מאוד משתלב, עליך לקבל כל דבר כעזרה מלמעלה.

שאלה: אמרת שכשאני לא מצליחה למצוא איפה אני נמצאת, בקו שמאל או בקו ימין, כך אני נותנת מקום לשכינה.

אנחנו לא למדנו עדיין לגבי באיזה קו את נמצאת.

תלמידה: אז מה זה אומר לחכות בזמן הזה?

תעשי רק מה שגלוי לפנייך.

שאלה: בעשירייה יש רגש מאוד עדין כלפי החברות, לא רק הרגשה של אחת את האחרת אלא חיבור בין ההשתוקקויות שלנו לבורא. אנחנו מאוד חוששות לאבד את הרגש הזה וכל יום אנחנו בודקות את עצמנו.

אם תתנהגו נכון, אם תהיו ילדות טובות, אז לא תלכו לאיבוד.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבטל את עצמנו בפני המורה כמדרגה עליונה שלנו, האם אפשר לומר שהרב הוא הבורא עבורנו?

כעיקרון כן. כי אתם מקבלים ממנו את כל התפיסה על הבורא, את כל הקשר עם הבורא, הכול מגיע מהבורא דרכו.

שאלה: כתוב, "ברוך מתדבק בברוך". האם אפשר להרחיב את המשפט הזה?

אם אדם מברך את הבורא ומקבל את הבורא כברוך, אז גם האדם מתברך ונעשה קרוב לבורא.

שאלה: כשדעתו של אדם מתנגדת לרבו, האם הוא יכול להעלות את זה בפני העשירייה ולבקש עזרה, או שזו עבודה פרטית שלו?

הוא צריך קודם כל לבדוק את זה בעצמו ולברר מה פתאום הוא חושב הפוך מרבו. אחרי זה, בצורה עדינה, הוא יכול לשאול את החברים מה הם חושבים. כך לאט לאט הוא יפתור את הבעיה.

תלמיד: כלומר לפנות לעשירייה רק כמוצא האחרון.

כן.

שאלה: העניין הרוחני דומה לפירמידה, גודל הבסיס שלו זה כמו קו שמאל, ויש לו גובה ככל שהוא מתקדם. האם אפשר להגיד שככל שהבסיס גדול יותר, כך גם הגובה גדול יותר?

כן.

תלמיד: זה כמו שיש תזמורת שמנגנת ומוסיפים כלי חדש שלא מתאים למה שקורה שם. ואחרי שהוא מעל הדעת מבקש, מתפלל, הוא מסוגל להתחבר לקו ימין וכך הגובה גדל כל הזמן.

כן.

שאלה: הבנו שאדם לא יכול לדעת אם הוא נמצא עכשיו בירידה או בעלייה. האם אדם צריך להיות במאמץ לראות תמיד שהעשירייה נמצאת בעלייה? האם יכול להיות מצב שהוא רואה שהעשירייה שלו בירידה?

להשתדל לא לראות את זה.

תלמיד: האם יש הבדל במאמץ לראות את המציאות, לתרגם אותה, דרך הרב או דרך העשירייה?

ודאי שיכול להיות.

שאלה: המאמר מתחיל ב"אמונת רבו מהו", למה הכוונה?

האדם צריך להגיע למצב שהוא מאמין לרבו ללא גבול, למעלה מהכול.

תלמידה: איך אנחנו עובדים בעשירייה עם אמונת רבו?

ככל שאתם יכולים להתכלל בעשירייה ולהתחבר איתה, אז לפי זה תהיה לכם השגת המצב.

שאלה: אנחנו עושות המון מאמצים בחיבור בינינו, בדבקות לרב, אבל מה לעשות ברגעים שלא מצליחות להצדיק את הבורא על המכות שהוא מוריד על העולם? כי לפעמים יש רגעים שאני פתאום מרגישה את הכאב על משפחות שנרצחו ופשוט אני לא יכולה להצדיק אותו על מה שקורה.

אני מבין אותך, אומנם אני לא יכול להסכים, אבל אני מבין. מה את רוצה להוסיף לזה?

תלמידה: כשאני מסתכלת עליך אני רואה שלך יש את הדבקות בבורא, שאתה מסתכל על הדברים ממערכת עליונה, ומשהו בכוח הזה מצדיק. לעומת זאת כשאני נחשפת לכאב של העולם, אז אני לא מצליחה להצדיק כי אני רואה את העוצמה של הכאב. איך מתעלים? אני לא יודעת מה לעשות.

האם דיברת עם החברות בעשירייה?

תלמידה: כן, אנחנו כל הזמן מנסות לעזור זו לזו, וכל פעם אנחנו מתחברות שוב כדי באמת להיות בחיבור, כי אנחנו גם שומעות ממך שהחיבור הוא ההצלה שלנו. אנחנו עושות את כל המאמצים שאפשר, אבל הכאב בעם הוא גדול מאוד.

האם יש לכן הצלחה בזה, לפחות קצת?

תלמידה: כן, ברגע שאנחנו מתחברות, אנחנו מרגישות ביטחון גדול מאוד, אבל כשאנחנו לא מחוברות, אז כל אחת פתאום נסחפת לעולם הצער.

אם יש לכן מאמרים קשים או משהו מהמקורות שאתן לא יכולות לפתוח, אז אנחנו נלמד.

תלמידה: לקרוא מאמרים כמו "אין עוד מלבדו", כדי שזה יעזור לנו להצדיק?

כן. האם כשאתן מדברות זו עם זו, אז אתן מבינות שיש כאלה שמצדיקות, יש כאלה שחצי מצדיקות, רבע מצדיקות, או בכלל לא?

תלמידה: כן, ברגע שאנחנו מדברות, אז אנחנו כביכול מאזנות אחת את האחרת, אנחנו רואות איך זה קורה בינינו.

זאת אומרת, חסר ביניכן בעצם רק חיבור.

תלמידה: בפועל כן, אבל אנחנו גם רוצות לעזור לעם ישראל, לא רק לעזור לעצמנו.

ודאי שגם זה רק בחיבור. אז מה הבעיה אם אתן כבר יודעות מה הסוד?

תלמידה: הבעיה היא שזו פשוט מכה שאף פעם לא חווינו כזאת בעם, אז זה לא מצליח בבת אחת.

לפי מה שאנחנו לומדים, היו עוד הרבה מכות כאלה לעם ישראל בעבר. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה כזאת, שבאמת חובתנו היא להתחבר ללא שום גבול, ובעזרה הדדית למשוך כל אחת את החברות, גם את החברים, למעלה מעל כל ההפרעות, וכך להתגבר על כל המצבים. אני בטוח שאתן תוכלו לעשות את זה.

שאלה: אנחנו באמת עושות את זה, אבל צריך איזה כוח עליון, ממש כוח מעלינו, שממלא. שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים למלא את עצמנו בכוחות טובים. איך אנחנו ממלאות כל הזמן את העשירייה בכוחות טובים? איך אנחנו מקבלות את הכוח הזה?

זו מזו, רק דרך החיבוק.

שאלה: יש הרגשה, וגם רואים את זה ברשת, שכל עם ישראל פתאום מדבר על חיבור, כמה זה חשוב, כמה זה מציל אותנו, כמה השנאה והפירוד בינינו הביאו למה שקורה. וההרגשה שלי היא שזו ממש השתקפות של מה שאנחנו עושים בפועל, שאם אנחנו מתחברים ומפיצים את זה, אז כל עם ישראל נדבק בזה כמו בווירוס טוב. האם כך זה נעשה בפועל?

את זה אני לא יכול להגיד, אלה רק דיבורים בינתיים. אם הכול יעבור ואנחנו בכל זאת נחזיק ביחס יפה זה עם זה, ואף אחד לא יחשוב רע על האחר, אז באמת אפשר להגיד שהצלחנו במלחמה הזאת.

תלמידה: האם זה כמו אפקט הפרפר כביכול, שאם אנחנו עושות פעולות בינינו, מתחברות, מתעלות, מצדיקות ומתפללות, אז אנחנו יכולות לראות את זה גם אצל כולם?

כן.

תלמידה: איך אנחנו יכולות להגביר את זה, גם בהפצה, גם בינינו ובכלל בעם? איך אתה מציע שנגביר את האש הזאת, את האפקט הזה, שישפיע על כולם ובאמת בסוף ננצח?

תתפללו.

שאלה: המאמר מדבר על שלמות ושמחה. האם השלמות היא כשאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מקבלים שכל מה שקרה לנו הוא באמת טוב, ואנחנו רואים ומרגישים שבאמת מה שקרה לנו היה טוב ואנחנו מודים לבורא על מה שקרה? האם זה מצב של שלמות?

כן, את צודקת.

תלמידה: אם כן, אז בשלמות יש לנו גם את הברכות, ובאותה נקודה אנחנו מתרפאים מהעיוורון שהיה לנו קודם שלא ראינו את האמת.

נכון.

תלמידה: אני רוצה לבקש שבאמת נצליח להתפלל על המצב הזה של שלמות. אני מרגישה את החברים של בני ברוך, את הצעקה, ושהבורא רוצה להביא אותנו לשלמות הזאת. אני מבקשת שנצליח ככלי נשי להתפלל השבוע כשאנחנו נפגשות כל יום, ושזו תהפוך להיות הכוונה שלנו כדי שנעבור את המצב הזה מהר.

בסדר, תודה רבה לך.

שאלה: האם כתוב כאן במאמר "סם המוות", כי אתה עדיין לא ראוי ואתה צריך לעבור עוד ירידות רבות?

כן. סם המוות הוא האגו שלנו שלא נותן לנו להתחבר, ומכניס אותנו למקומות כאלה שאנחנו לא יכולים לצאת משם. זה נקרא "סם המוות". נקווה שנתעלה מעליהם ונגיע לסם החיים.

שאלה: בזמן האחרון אנשים שונים כועסים עליי ללא סיבה ומבטאים את השנאה שלהם כלפיי, ואני שותקת ומתפללת עבורם. האם זו פעולה נכונה?

זאת הפעולה הכי נכונה., שידברו מה שהם רוצים, שיכעסו, ואת תגידי להם תודה.

שאלה: נראה שלשנאה אין סוף כמו שלתכונות האהבה אין סוף, ואנחנו לא מכירים עדיין את מדרגות החיבור האיכותיות האלה, מרגישים רק מתי מעט. מה צריך לשנות חוץ מלבקש? איך להכין את עצמנו בעוד שגם ההפרעות לא נגמרות?

אנחנו צריכים להכין את עצמנו לחיבוק חזק וקבוע, ואז הכול יסתדר.

שאלה: מהי ההרגשה הזאת כשאדם מרגיש שהוא נמצא ברשות היחיד?

הוא מרגיש את זה.

תלמידה: איך הוא מרגיש?

איך, אני לא יכול להעביר לך, את צריכה מהר להתחיל לאהוב מישהו, ולתאר לעצמך שבאותה צורה את אוהבת את הבורא, ואז תצליחי בכול.

תלמידה: מורה יקר אנחנו אוהבות אותך.

גם אני אוהב אתכן, אבל זה לא מספיק.

שאלה: אני רואה שהשאלה עולה בכל מיני זוויות, אני רוצה רגע לברר את הנקודה. שם הוא "אמונת רבו".

כן.

תלמיד: לאדם יש איזו דעה, הוא שומע מהחדשות, לא משנה מאיפה הוא אוסף, הוא קיבל איזו דעה או שכל החיים הייתה לו דעה, לגבי המצב במדינה, לגבי המלחמה, לגבי הקורונה, כל מיני דברים ואז הוא שומע מרבו משהו אחר לגמרי. עכשיו, הוא לא מסכים, מה הוא צריך לעשות באותו רגע, הוא לא מסכים, הוא חושב, הוא משוכנע שהוא צודק ורבו טועה?

כן.

תלמיד: זה המצב שלו. מה הוא צריך לעשות באותו רגע?

הוא צריך לשבור את עצמו. כי אם הוא לא שובר את עצמו הוא נשאר מנותק מהבורא.

תלמיד: איך הוא שובר את עצמו?

הוא מבקש מהבורא שהבורא ישבור אותו.

תלמיד: ויש פה מה לעשות גם עם העשירייה, עם חברים, או שזה ענין אישי?

ודאי שכן, בכל הכוח שרק אפשרי הוא חייב להתבטל כלפי העשירייה, כלפי החברים וכלפי הבורא ודאי, זה עוד לפני, ובצורה כזאת הוא מגיע לשבירה נכונה ואז הבורא מקים אותו לגובה התיקון.

תלמיד: ומותר לו נאמר להגיד לעשירייה בגלוי, תשמעו הרב אומר כך וכך על המצב במדינה, אני חושב שהוא טועה, אני לא מסכים, האם מותר להגיד את זה כך או צריך לעשות את זה בצורה אחרת?

אני לא חושב שמותר לו כך להגיד כי בזה הוא מכשיל את חבריו, אבל בעצם, אני אומר מה שאני שמעתי מרב"ש, אם יש לו דעה אחרת, שיידע שהוא נמצא בדעה אחרת.

תלמיד: זאת אומרת, אתה אומר שגם אתה כל הזמן מתייחס לדעת רב"ש כגדולה ולא משנה מה דעתך בדברים?

לגמרי לא.

תלמיד: אז בעצם אתה אומר, תיקחו דוגמה ממני, זאת אומרת ממך?

כן. אני השתניתי הרבה מאוד לידו.

תלמיד: ומה היית עושה כשהיה אוכל אותך שאתה צודק והוא לא, אז מה עושים במצב כזה?

מה יש לי לומר בכלל? כי הוא אומר את זה מפני שהוא מביא את זה, הוא מוריד את זה מהשמיים, ומאיפה אני יודע, אני לוקח את זה מהחתולים שלי? על מה יש לדבר בכלל, איזה הבדל.

 

תלמיד:  אם התהליך הזה מתמשך, נאמר יש איזה מצב שאדם רואה שהוא לא מצליח, ולא מצליח, אבל עדיין הדעה שלו נראית לו נכונה יותר?

אז הוא צריך בכל זאת להגיד ש"עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", ויקבל את הדעה של רבו. יש לנו כאלה כמה מאמרים.

 

תלמיד:  סליחה שאני אומר אבל רואים את זה דווקא במצבים כאלה שיש איזה משבר או משהו כזה, ואז אנשים מאוד מושפעים מהסביבה, מהטלוויזיה.

מהילדות, מאיפה שהם למדו, מי השפיע עליהם וכן הלאה. אין לי מה לומר. היום כבר קצת יותר קשה, אבל אני יכול להביא אותם להרבה מקובלים ושהם ישמעו, איך בזה כולם איתי בדעה אחת.

 

תלמיד: ונראה רב שזה דווקא נקודת התפתחות, נקודת הזדמנות לאדם לקפוץ, ממש דווקא בביטול הזה.

כן.

 

תלמיד: ומצד שני, אני חייב לומר שראיתי אנשים שלא עשו את הביטול הזה הם פשוט נעלמו מהדרך אחר כך.

כן, הם נעלמים.

 

תלמיד: זו ממש מין נקודת הכרעה כזאת.

כן, זה בטוח, מי שלא מצדיק את דרכנו, בדרך של בעל הסולם, רב"ש, רבי משה קורדובירו, רמ"ק, וכן הלאה, הוא נעלם.

  

תלמיד: אדם חושב שהוא מצדיק את דרכנו, הוא מבין את בעל הסולם, הוא מבין את הרב"ש, אבל סליחה, הרב טועה.

למה רב?

 

תלמיד: הרב טועה, הוא לא מבין. אני מבין.

רגע, מה זה שייך לרב? אני לא מדבר על עצמי, אני לא מביא את הדעה שלי. ואפילו אם זו הדעה שלי ואני מוסר לו, הוא פשוט לא מבין איך הדברים האלה עוברים מאחד לשני, כי אם הוא לא שומע מה אני אומר או שהוא לא רוצה לשמוע או הוא לא מסכים עם הכול, אז הוא מוחק את מה שאני אומר לו.

 

שאלה:  שמעתי ממך בעבר ש"התורה מתשת כוחו של אדם", שהכוונה שהיא מתישה את הרצון לקבל. האם זה גם מקביל לתורה, תורה כמוות שהיא כדי להרוג את הרצון לקבל שאפשר שיהיה תורת חיים אחרי זה?

זה לא בדיוק כמו שאתה אומר אבל כן יש בזה משהו.

שאלה: אמרת שמה שצריכים זה חיבוק חזק וקבוע. אפשר לחשוב שזה משהו מובן מאליו אבל זה לא, על מה מדובר? איך חיבוק חזק וקבוע בא לידי ביטוי?

שאנחנו נותנים כוחות זה לזה והם מחזיקים זה את זה ומקרבים את עצמנו לכל אחד ואחד וכך אנחנו בזה לומדים. מה עוד אפשר לעשות?

 

שאלה: במהלך השיעור ובכל מיני אירועים גדולים שלנו, אנחנו מצליחות לעשות את החיבוק הזה ולחבק את כל הכלי העולמי. ובמהלך היום מחזיקים בראש רק את החברים מהעשירייה, האם זה נכון?

זה נכון.

 

שאלה:  יש הרגשה כזאת כשקוראים את המאמר הזה שאם הולכים לפי העצות שלך ומשתדלים לבצע אותם פרקטית בעשירייה אז יוצא שהמורה הוא בעצם עזרה מלמעלה. בינתיים אין לי את ההרגשה הזאת שאני מחבקת אותך אבל לפעמים כשיש מצבים מאוד קשים יש לי הרגשה כאילו אתה נותן לי יד ומעביר אותי דרך המצבים הלא פשוטים האלה, כאילו המסך שלך, הכוח הזה הוא כל כך מושך אותנו, פשוט צריך לפתוח את הלב שלך ולתת מקום למה שאתה אומר, למילים שלך. וכוח התפילה שלך מאוד מורגש, אתה מתפלל על כל עשירייה. נראה שפשוט הבורא דרכך מעביר את הכוח הזה לכולנו, תודה לך על זה.

תודה לכן על כך שאתן מרגישות את זה.

 

שאלה: מה מומלץ לאדם לעשות אם הוא מרגיש בזמנים כמו למשל עכשיו בישראל, הרגשה של פחד, של איום, מה העבודה הרוחנית שלו, האם הוא צריך לחלוק את זה עם חברים, מה עליו לעשות?

לא, לא לדבר עם החברות על דברים בלתי נעימים ומפחידים, כי יש במיוחד כאלה נשים שהן ממש לא יכולות לסבול אפילו גרם של פחד, לכן אנחנו צריכים להעביר אחת לשנייה רק הבטחה טובה בכך שיהיה לנו טוב.

 

תלמידה: ומה קורה אם לפעמים נתקלתי באיזו הודעה שאני חושבת אולי שזה יעזור לחברות שלי, יגן עליהן, אני רוצה להזהיר אותן, מה עליי לעשות בכזה מצב?

לחייך.

 

תלמידה: איך להפוך את כל המצבים האלה שעכשיו אנחנו מקבלים דווקא ליתר עבודה רוחנית בינינו, ממש לקחת את זה ולהפוך את זה לגל של עבודה רוחנית, להזדמנות?

אז להפוך.

 

תלמידה: איך, האם יותר עבודה בעשירייה?

כן.

"אשא עיניי אל ההרים, מאין, מאין יבוא עזרי. אשא עיניי אל ההרים, מאין מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ, עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ."¹

 שאלה:  בתקופה יש הרגשה שלעשות נחת רוח, לעסוק בזה, זה קצת לא קשור, אבל כך ההרגשה, כאילו שאתה רוצה קשר עם הבורא או חיבור בשביל להציל את עצמך, את המשפחה, את העם שלך. לא מרגיש כאילו אני רוצה לעשות נחת רוח למישהו אלא רוצה להציל את עצמי או את הסובבים אותי, איך להתייחס נכון באמת לתחושה הזו?

איך שאתה תתייחס אחרי שאתה שמעת, זה יהיה כבר יהיה נכון בשבילך. ואחר כך נמשיך.

 

תלמיד: זה באמת סוג של הצלה, ההרגשה היא שזה כמו שההצלה היא בתוך החיבור?

כן. כל שיעור שלנו, כל חיבור שלנו, הוא הצלה והתקדמות לטוב.

(סוף השיעור)

---

1. "אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶֽהָרִ֑ים, מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃ עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃" (תהילים, קכ"א)↩