שיעור הקבלה היומי8. kvě 2020(בוקר)
שיעור בוקר 08.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה
קריין: אנחנו נתחיל את השיעור שלנו היום, במהלך השיעור נלמד כל מיני דברים. בוא נראה ממה נרצה להתחיל.
לפי מה שאני שומע, אתם רוצים לעבור שוב על ד' בחינות דאור ישר?
קריין: כן, אם אפשר זה היה יכול להיות טוב מאוד.
זה באמת רצון של רוב החברים שלנו?
קריין: זו הצעה שאתמול אתה העלית בשיעור, אז אני חושב שהרבה יזדהו איתה.
טוב, בואו נתחיל אפילו מזה. האמת שאני לא כל כך מרגיש את עצמי מוכן לזה, כי עדיין אני קצת חולה. יותר טוב מאתמול, אבל עדיין, ננסה. אני מאוד רוצה להיעזר בשאלות שלכם, כמה שיותר מדויקות, לא שנתפזר לכל הכיוונים, אלא נלך לפי הד' בחינות דאור ישר. יש שיעורים טובים מאוד על ד' בחינות דאור ישר, עם שרטוטים, שרטוטים מצוירים, צבעוניים, ממש, אני ממליץ מאוד לראות אותם, ואני מקווה שאלו שאחראים על הארכיון יודעים איך להביא אותם לשימוש הקהל הרחב.
קריין: מסרו לי מהארכיון שיש לנו בארכיון שש עשרה סדרות מסודרות של לימוד "פתיחה לחכמת הקבלה" החל משנת 2001 עד שנת 2019, ובסך הכול בכל הסדרות האלה אפשר למצוא 741 שיעורים של "פתיחה" בארכיון.
אתה מבין, אז עכשיו אני צריך, כשאני קצת חולה ולא כל כך מרוכז, להעביר עוד סדרה. אני לא יודע מה רוצים ממני, בדרך כלל, כשהייתי לומד אצל רב"ש, הייתי קודם כל מחפש מה היה לו קודם, איך הוא היה מסביר, איך הוא כתב, מה בעל הסולם כתב על החומר שאנחנו לומדים, ואחר כך, אחרי עבודה כזאת שלי עם המקורות, הייתי מגיע אליו עם שאלות, וכאן זה כאילו אחרת. לא נראה לי שזה נכון, אבל בוא נראה, הכול תלוי בשאלות שלכם, ואני אתחיל לצייר.
מחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, זאת אומרת, אנחנו מציירים את זה כך שיש לנו כוונה מצד הבורא לברוא את הנבראים ולהיטיב להם (ראו שרטוט מס' 1). כתוב שתכף במחשבת הבריאה יש שם כבר יסוד של הנברא העתידי, שזה האגו, הרצון לקבל הגדול. זאת אומרת, מחשבת הבריאה היא כבר כלולה משניים, מהרצון להשפיע, שזה החץ אדום, ולמי להשפיע, לנברא העתידי, שזו הנקודה השחורה. לא יכול להיות אחד ללא שני, אלא כך הם פועלים יחד.
וכשהם פועלים יחד, אז האור, שזה החץ האדום, פועל על הרצון לקבל, שהוא השני. האור מגדל את הרצון לקבל עד שהרצון לקבל הוא הופך להיות גדול כמו האור, ואז הוא מקבל כזאת צורה, שזה הכלי, והאור שממשיך למלאות אותו, ועל הבחינה הזאת אנחנו אומרים שזו הבחינה הראשונה. הרצון בא מצד הכלי והמילוי בא מצד האור, וכך בורא ונברא כבר מתחילים להיות קיימים יחד. בבחינת אפס, באפס, עוד לא היו קיימים יחד, כי שם הרצון לקבל עוד לא היה מקבל שום צורה, הוא כמו טיפת זרע בתוך האימא, בתוך הרחם, שעדיין אין לו שום צורה, אלא רק צורה של המוליד שלו, שככה, יש מאין הוא קיים, והאור, שהוא יש מיש, מתחיל לפתח אותו.
שרטוט מס' 1
שאלה: אמרת שצריך לחפש שאלות, אז חיפשתי שאלה לגבי הנושא האחרון שדיברנו. אף פעם לא מצאתי תשובה לגבי המנגנון בבחינה ג'.
איפה אנחנו עכשיו, בבחינה ג'?
תלמיד: בחינה א', אבל ביקשת שאנחנו נחפש שאלות.
לא חשוב מה ביקשתי, עם מה אתה פונה אלינו עכשיו? אני רוצה שכולם ילמדו איך אפשר להפריע לחברים, איזו דוגמה רעה אפשר לתת. זה טוב שאתה נותן כזאת דוגמה רעה, שכולם ילמדו, אבל איך אתה מכניס שאלה שהיא לא במקום שכולם עכשיו לומדים, איך בא לך לעשות משהו נגד איפה שכולם. אתה מעכל את זה או לא, להיות כל כך בניגוד לכולם? תנסה לחשוב איך אתה עושה, זה יעזור לך מאוד אחר כך, אולי תבין גם איך להתחבר ולהתקרב לאחרים, ולעזור לכולם, שזו צריכה להיות הכוונה העיקרית שלך.
אנחנו נמצאים בשלב הראשון, שהאור עשה את הרצון, והרצון הזה בדיוק נעשה לפי צורת האור. זה ברור, זו בחינה א', היא נקראת גם חכמה. האור נקרא אור חכמה והכלי נקרא כלי לאור החכמה, הבחינה עצמה נקראת "חכמה".
ומתוך זה שהאור ממשיך לפעול על הרצון, בכוונה שלו להביא את הרצון לרצון הגדול, שיוכל להרגיש אותו, להבין אותו, להיות כמוהו, זו כוונת האור, היא לא משתנה, אז מתוך הלחץ שלו על הרצון נולדה בחינת רצון חדשה (ראו שרטוט מס' 2). האור פועל על הרצון, ממשיך לפעול, אבל האור שממלא את הרצון הוא כבר אחר, הרצון השתנה והוא מרגיש שהאור השתנה.
הרצון רוצה להשפיע, הוא מקבל מהאור שמילא אותו בבחינה א' את תכונת ההשפעה, הוא רוצה להיות משפיע, ואז משתנה. וגם האור שהוא מרגיש, הוא מרגיש אותו בצורה אחרת, הוא מרגיש אותו כמשפיע, כחסדים, אז בבחינה ב' זה חסדים. מה העניין של חסדים? שהכלי כולו רוצה להשפיע, והאור שבו הוא גם אור של השפעה. כך זו תכונת האור והכלי בחסדים, ואם בחינה א' נקראת "חכמה", אז בחינה ב' נקראת "בינה".
אנחנו רואים שבחינה ב' היא לגמרי הפוכה מבחינה א', שבחינה א' היא רצון לקבל עם אור החכמה, בחינה ב' זה רצון להשפיע עם אור הבינה, ושניהם הפוכים זה מזה. בחינה ב' היא לגמרי הפוכה מהבורא, רצון להשפיע יש בכלי והאור שממלא אותה זה גם לא אותו אור החכמה שממלא אותה, אלא אור החסדים.
וכאן אנחנו צריכים להבין שזה לא שוני באור עצמו, אלא האור עושה את כל הפעולות האלו הן כדי לסדר את הכלי. ולכן הוא יכול לתפקד או כאור החכמה או כאור החסדים, הכול תלוי מה הוא רוצה לעשות עם הנברא, עם הרצון. ולכן, האור הראשון שפועל ברצון לקבל הוא נקרא חכמה כי הוא רוצה לפתח את הרצון, אחרי שהוא פיתח את הרצון בבחינה ראשונה, בבחינה א', בחכמה, אחרי שהוא בונה את בחינה א' הוא הופך להיות משהו אחר בבחינה ב'. העיקר בשבילו זה לעבור את הבחינות האלה כדי להביא את הכלי להיות רצוי לתפקיד.
שרטוט מס' 2
שאלה: בחינה, מה המשמעות של המילה הזאת?
"בחינה" זה נקרא הבחנה. זה איזה מצב מיוחד שהכלי מקבל על ידי השפעת האור עליו. רצון לקבל שנמצא כאן, הנקודה השחורה (ראו שרטוט מס' 2) הוא מקבל עליו השפעת האור מהבורא, זה הבורא משפיע עליו, והוא מקבל צורה ראשונה שזה הרצון לקבל, זו בחינה א'. בחינה, הבחנה. אחר כך האור ממשיך להשפיע עליו, והוא מקבל הבחנה, בחינה ב'. ומתוך זה שהוא הופך להיות מרצון לקבל שהיה בבחינה א', לרצון להשפיע שבבחינה ב', הוא גם מרגיש את האור שבו כמשפיע, ובבחינה א' זה אור שבא לכלי לקבל, כך זה עובד. זאת אומרת בחינה זו הבחנה, אבחון, מדידה, מדידת המצב.
שאלה: בבחינה ב' נראה לי שבינה היא רוצה להפוך להיות כמו הבורא ולהשפיע, החץ הוא כנראה צריך ללכת כלפי מעלה.
אתה צודק. אנחנו כאן מציירים איך מלמעלה למטה האור לוחץ, מתפשט, זאת אומרת את פעולות האור ולא תגובה מצד הכלי. אבל אם אתה רוצה לראות תגובה מצד הכלי, אז כמו שכאן ציירתי באור ירוק מה שממלא את הכלי, אז אנחנו יכולים להגיד שהכלי רוצה להשפיע (ראו שרטוט מס' 3). אני לא מצייר את זה עדיין שהכלי רוצה להשפיע כי זה עדיין לא מתבטא בהשפעה, אבל נגיד שכן, שיש. אתה צודק.
שרטוט מס' 3
שאלה: האור פועל על הכלי?
האור פועל בתוך הרצון, וכשהוא פועל על הרצון הוא שולט ברצון הזה. ולא חשוב כאן מה שהיה קודם, האור ששולט הוא בעל הבית על הרצון והרצון תמיד עושה מה שהאור דורש ממנו. ככה זה.
שאלה: האם הבנתי נכון שבאור עצמו אין הבדל בין חוכמה לחסדים, אלא זה רק הנברא מאבחן כאלה דברים?
באור אין שום הבדל בין חוכמה לחסדים, אור זה אור עליון מופשט. אלא רק כלי שיכול להשפיע או לקבל, רק הכלי הזה מבחין באור הזה, מרגיש אותו או כך או כך. עוד נדבר על זה.
שאלה: איך אדם אמור להרגיש ביום יום את הבחינות האלה על עצמו?
אנחנו לא מדברים על זה כלפינו. מדובר בעולם אין סוף איך הנברא מתחיל בכלל להיוולד מהאור העליון.
שאלה: בחינת חוכמה ובחינת בינה זה אותו אובייקט רוחני שהשתנה או מופיע אובייקט רוחני חדש?
אין הבדל אם זו אותה צורת הרצון לקבל רק שנולדה ממנה צורה אחרת, או שזו צורה חדשה שנולדה. אתה אמרת אותו דבר. הבורא ברא רצון לקבל שהוא רצון לקבל אחד, באפס, ואז מפתח ממנו כל מיני צורות. ולא שבחינה א' נעלמה ונעשתה בחינה ב'. לא. בחינה א' קיימת והיא מתפתחת לבחינה ב'. וודאי שאם בחינה ב' קיימת אז יש לפניה בחינה א' והיא לא יכולה להיעלם, אין העדר ברוחניות. לכן, כל המצבים האלו הם קיימים.
תלמיד: התכוונתי האם בחינה א' נכללת בבחינה ב', או שהיא קיימת בנפרד מבחינה ב'?
לא. בתוך בחינה ב' קיימת בחינה א', אחרת בחינה ב' לא יכולה להתקיים. שאלה נכונה.
שאלה: האם אור החסדים מאופיין בחיסרון?
באור החסדים יש רק חיסרון אחד. הרצון לקבל שבאור החסדים זה רצון להשפיע, צורתו היא רצון להשפיע, אמנם הוא רצון לקבל ביסודו, ואז הוא בחיסרון להשפיע.
שאלה: כל התהליך מלמעלה למטה נעשה על ידי האור למעשה. האם זה תהליך קצוב? כי הרצון לא יכול להשפיע עליו כי האור הוא מופשט, איך התהליך הזה מתבצע? הכול מתבצע על ידי האור.
האור שהוא רוצה להשפיע פועל כל הזמן על הרצון, ופעולת האור על הרצון מולידה בתוך הרצון את כל התופעות האלו. האור נשאר אותו אור, אין בו שום שינוי, רק לעשות טוב לרצון. והרצון שמקבל כל מיני צורות הוא מתפתח מהטוב הזה שהאור משפיע עליו, וכל פעם מקבל צורה חדשה. זאת אומרת, הצורות האלה שברצון, בהכרחיות חייבות להתפתח מהטוב, מכול הטוב שיש באור.
אתה יכול לשאול, אבל מאיפה הרצון יודע איך להתפתח? הוא לא יודע שום דבר, הוא מתפתח בצורה הכרחית מפני שבאור שמתחיל להשפיע על מה שהפוך ממנו, על הרצון, יש בו כל מיני נטיות, השפעות שהרצון לקבל כל פעם מתגלגל יותר ויותר על ידי השפעת האור. ברצון לקבל עצמו אין בינתיים כלום, רק רצון לקבל, רצון ליהנות. הוא מתפתח, נגיד כמו טיפת זרע שמתפתחת לעובר יותר גדול, יותר גדול, יותר גדול, מתפתחת. למה? כי כל הזמן רוצה להיות יותר, יותר, יותר. וכך הוא מפתח את עצמו כשמגיב על האור בהכרח, ומקבל צורות חדשות.
שאלה: האם הנקודה השחורה הזאת נשלטת על ידי האור?
הנקודה השחורה הזאת היא נקראת "יש מאין" (ראו שרטוט מס' 4). היא קיימת אבל קיימת מזה שהיא התחילה מאפס, שהיא לא הייתה קודם. זה שכתוב אפס זה לא שהיא לא קיימת, אפס זה כבר שהיא קיימת אבל אין עליה עדיין שום השפעה מהאור ואין ממנה שום השפעה לאור. האור רק הוליד אותה מהאפס, מהאין. זו בעצם פעולת הבורא היחידה, שרק הבורא יודע את זה לעשות, משהו מאפס, מזה שלא קיים. כי אפס גם קיים.
אז הנקודה הזאת התחילה מ"יש מאין", מזה שלא הייתה קיימת. מאיפה היא באה? מתוך שבאור העליון שהוא היה איכשהו קיים, אנחנו לא יודעים איך, נתהווה בו רצון להשפיע למישהו מתוך הייחודיות שלו שהוא כולו אינסופי וטוב ומיטיב. ואין ברירה הוא חייב להיטיב למישהו, זה החיסרון היחידי שיכול להתהוות באור העליון הזה המושלם האינסופי. ואז כשנולד לו הרצון להשפיע למישהו מכל הטוב שיש בו, באור העליון הזה נולדה נקודה, חיסרון, כאילו שזה חיסרון.
אתם יודעים מה? הייתי רוצה שיהיה לי משהו שאני אוכל לדאוג, שאני אוכל לאהוב, שאני אוכל להשקיע בו, זה מה שהתהווה באור העליון. זאת אומרת, לא חסר לי כלום רק שיהיה למה לדאוג, יהיה למה להיטיב. אצלנו זה דומה לזה שרוצים להוליד ילדים, לדאוג למישהו, למשהו, זה כבר אגואיסטי ודאי, אבל בכל זאת. או שקונים חיה קטנה בבית כדי לדאוג לה, כדי להיטיב לה. אבל זה רחוק מאותו המצב שהיה לנו באין סוף, שם זה באמת מכל הטוב הטבעי.
שרטוט מס' 4
שאלה: מה ההבדל ברצון לקבל בבחינה א' ובבחינה ב'?
במצב האפס עדיין אין רצון לקבל מורגש כי האור עדיין לא פועל עליו. ובבחינה הראשונה, א', שם כבר האור משפיע על אותו רצון לקבל, הרצון לקבל מתחיל להרגיש שהוא נמצא תחת השפעת האור ומתחיל לקבל מהאור את הצורה שלו. רצון לקבל שבבחינה אפס הוא ממש עדיין אפס ואין לו שום צורה, רצון לקבל שבבחינה א' הוא כבר מקבל צורה של האור העליון שמשפיעה עליו, לכן הוא נקרא רצון לקבל על אור החכמה.
שאלה: האם נקודת היש מאין, היא רצון לקבל שלא ניתן לתקנו המגיע מהשבירה רק בסוף שם?
כן, אבל על זה עדיין אנחנו לא מדברים. ודאי שהכול נובע מאותה נקודה יש מאין שממנה התפתח הכול. כל חומר הבריאה כולל העולמות, כולל העולם שלנו, כולל אנחנו, זה הכול מאותה נקודה הראשונה. חוץ ממנה, יש רק הבורא, השפעת הבורא שנקרא "אור".
שאלה: נקודת היש מאין, האם זה אותו הדבר כמו השבירה הראשונית, שנקרא "המפץ הגדול"?
לא. הנקודה הזאת היא עדיין לא מרגישה שום דבר, צריכים לפתח בה הרגשות. זה כמו שתיקח תא כימי במעבדה ותתחיל לפתח ממנו משהו, זה טיפת זרע הוא לא מרגיש כלום, זה פשוט חומר ביולוגי. איך החומר הביולוגי הזה מתפתח? כשהוא מתחיל לפתח צורות קשר כאלה בין כל החלקים שלו שמתחיל להרגיש מה זה רע, מה זה טוב, מה זה לקבל, מה זה להשפיע. אלו כבר התפתחויות בדרגות א', ב', ג', ד', שם עדיין בבחינות האלה אין כלום. אלא אתה יכול להגיד, שם זה קיים ודאי אפילו בבחינת השורש, באפס קיים, (ראו שרטוט מס' 4), אבל קיים בצורה פוטנציאלית בלבד שבעתיד יתפתח משם.
שאלה: האם אנחנו יכולים לדבר על כך שמישהו מרגיש משהו בכלל רק בהבחן התכונות, זאת אומרת בבחינת שורש?
כן. גם בדרגת אפס, בבחינת אפס, גם הבורא כלפי הנברא הוא עדיין פועל כאפס. כי את הבורא אנחנו בכלל תמיד מודדים כלפי הנברא, לכן הוא נקרא "הבורא", "בוא וראה", שאם אין נברא, אין בורא. יש כוח עליון הקדום, אבל עליו אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר. כשמתהווה הנברא, אז אנחנו יכולים להגיד שפועל עליו כוח עליון, ואז אנחנו יכולים לדבר עליו כבר כמו על הבורא.
תרגום: האם הרצון לקבל הוא הפוך לבורא, כיוון שהוא נבדל ממנו מהיווצרות הבריאה, או שיש מאין זה המקום שבו הבורא צמצם את עצמו לחלוטין?
לי קשה לענות על השאלות שלך, מפני שאתה שואל במושגים שעוד יהיו, וכאן המושגים הם אחרים. הכול מתחיל מאפס, והם שניהם בעצם מחזיקים זה את זה. גם את פעולת הבורא על הנקודה אנחנו לא יכולים להגדיר יותר ממה שהנקודה עצמה, כי אנחנו מדברים תמיד מצד הנברא. אז הנברא שהוא נמצא במצב האפסי, כך אנחנו גם יכולים להגיד. אתה לא יכול להגיד "באור אין סוף קיימת נקודה שחורה", זה נכון. אבל מה יש לנקודה שחורה מאותו אור אין סוף? שהוא פשוט פועל עליה לפי המידה של הנקודה השחורה.
שיש לך בידיים תינוק ויש לך כל טוב לתת לו, אבל מה אתה יכול לתת? לפי כמה שהתינוק מסוגל, וטוב לו. לכן אנחנו מדברים תמיד כלפי המקבל.
שאלה: יש מאין זה גבול באור אין סוף? כי לפני זה היה אור. זה כאילו גבול שנוצר בתוך האור?
נכון. כן. הנקודה השחורה שהיא נמצאת באור העליון, היא עושה איזה גבול בהתפתחות האור העליון. אתה צודק.
שאלה: לגבי הבושה, מה מאפיין את הבושה?
עדיין אין כאן בושה.
שאלה: במחשבת הבריאה הכלי כלול באור, ואחרי זה אנחנו מתחילים לצייר את הבחינות כאילו נפרדות מהאור. קודם הסברת שבחינות הן הבחנות, האם בעצם זה שינוי שמורגש רק בכלי, ומבחינת האור לאורך כל התהליך הכלי נשאר כלול בתוך האור? האם אפשר להגיד כך שבעצם עד הסוף הכלי כלול באור?
אנחנו מדברים תמיד רק מצד הכלי, כי אנחנו כלים. ואם אנחנו אפילו אומרים לפעמים כביכול שהבורא כך מרגיש, זה גם הכלי מרגיש שהבורא כך מרגיש, ולא שבאמת בבורא ישנם שינויים. כי הוא האבסולוט, ואין באבסולוטי שום נטייה לשינוי. לא יכול להיות שום שינוי, אלא כל השינויים הם רק בכלי.
תלמיד: אז אפשר להמשיך מצד האבסולוט בעצם, זאת אומרת שתמיד הכלי הוא חלק מהאור, לא נפרד ממנו?
לא, אי אפשר להגיד שהכלי הוא חלק מהאור, הוא קיים בפני עצמו כביכול, ויש לו עצמאות והוא יכול להשתנות, ואפילו להשפיע על האור. כי אנחנו לא מדברים על האור תמיד כמו על אין סוף שהוא קיים בפני עצמו, אלא אנחנו מדברים על האור כמה שהוא משפיע על הכלי, וכמה שהכלי יכול להשפיע בחזרה לאור. שיש ביניהם השפעה הדדית.
שאלה: מדוע נוצר רצון להשפיע ורצון לקבל?
רצון להשפיע נוצר באור העליון מזה שהוא אבסולוט שלא חסר לו כלום, ובמה שלא חסר לו שום דבר, יכול להיות לו לחיסרון אחד, להשפיע, לעשות השפעה מעצמו לאחרים. זה מה שיכול להיות. משלמות יכולה להיות התפתחות ליתר השלמות, ולכן הוא רוצה לברוא משהו כדי להשפיע לו. ומה הוא צריך לברוא? רק רצון לקבל חסר לבורא, כדי להשפיע.
תתאר לעצמך שאתה רוצה שיהיה לך ילד, תינוק. למה? כי אתה רוצה להשפיע לו, אתה רוצה לתת לו, אתה רוצה. ככה זה. זאת התכונה שיש בנו גם כן, כי היא באה לנו מהבורא. במיוחד רואים את זה בנשים שבהם חלק הנתינה הזאת מהבורא, הוא פועל בצורה כזאת.
שאלה: אם בחינה ב' מקבלת מילוי בבחינה א', מהיכן נובע החוסר הזה שמשהו חסר לה?
מהאור העליון. האור העליון פועל בתוך בחינה א' יותר, כי הוא רוצה לתת לבחינה א' מה שעוד חסר בבחינה א'. מה חסר בבחינה א'? יש לה רצון לקבל, חסר לה רצון להשפיע, ואז הוא ממשיך לפעול על בחינה א', והיא הופכת להיות לרצון להשפיע שהיא בחינה ב'.
שאלה: בנוגע לבחינה ב'. כלומר הבורא רוצה למלא את הנברא, ובבחינה ב' זה כאילו הולך נגד הבורא, כמו איזה ילד לא ממושמע.
זה שבחינה ב' הפוכה מבחינה א', זה טבעי שכך הם מתפתחים. טבעי שככה הם מתפתחים, ואין בזה שום דבר מיוחד. כי האור שפועל בבחינה א' הוא ברא את הבחינה א' שהיא תהיה בדיוק מתאימה לו כהפוכה, ואחר כך הוא פעל על הבחינה א' הלאה ועשה ממנה בחינה שהיא לגמרי דומה לו. שני דברים האלה האור בלהמשיך לפעול, פועל. לכן בחינה ב' היא יותר מתקדמת מבחינה א', כי היא לא רק הפוכה מהאור בבחינה א', היא גם נעשתה מעצמה דומה לאור בבחינה ב'. זה המשך של פעולת האור על הרצון.
אנחנו צריכים להבין שכל ההתפתחות הזאת של האור על הרצון הוא ממשיך עד המלכות דאין סוף, שזה נגמר רק בבחינה ד'. ועדיין האור, כל הזמן פועל ופועל על הרצון.
שאלה: למה נקודת הרצון בבחינת שורש, נקראת "יש מאין" ולא "אין מיש"?
את זה אני לא יודע, תיכנס לספרים ותתחיל לחטט, שיהיה לך יותר ברור.
"יש מאין" זה נקרא שקודם לא היה כלום, אין, ועכשיו בנקודה הזאת יש לה איזו הרגשה, ולכן זה נקרא "יש". מאיפה היש הזה? מזה שלא הייתה קודם ההבחנה הזאת שנקראת "אין". אבל כתוב על זה הרבה, גם פילוסופיות, מה שאתה רוצה.
שאלה: חכמה ובינה הן ספירות שהן חלק אינטגרלי מתוך הכלי, או שהן נמצאות מעל הכלי ונפעלות על ידי האור?
אני צריך לצייר את זה. יש לנו ד' בחינות דאור ישר, ואחר כך מלכות אין סוף, אחר כך צמצום א', הצמצום הראשון, ואחר כך גלגלתא, וע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, זה הכול עולם אדם קדמון. אחר כך אנחנו לומדים על עולם הנקודים, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, העולם הזה. אנחנו, העולם הזה. זאת הבריאה (ראו שרטוט מס' 5).
שרטוט מס' 5
אנחנו לומדים את הכול כך מלמעלה למטה. ועכשיו אנחנו איתכם רוצים לעלות ממטה למעלה, מהימים שלנו שזה נקרא "ימות המשיח", שאנחנו רוצים שיבוא האור העליון וימשוך אותנו לאין סוף, כך אנחנו עכשיו עושים. ואיפה אנחנו נמצאים עכשיו? בארבע בחינות דאור ישר. (ראו שרטוט מס' 5).
שאלה: לא יודע אם זה לפי הנושא, אבל זה הוליד בי את המחשבה, שנקודת מבט מחשבת הבריאה נראה לוגי שהבורא כנראה נתן אשליה של בחירה חופשית, יותר מאשר בחירה חופשית בפני עצמה.
אני מבקש מכם, אם אתם שואלים אז תשאלו רק שאלה בלי כל מיני הקדמות, ושאלה ששייכת למה שאנחנו נמצאים, ולא מה שבא לכם עכשיו בראש. אתם חייבים להתחשב עם כולם, אחרת אני קוטע, קוטע, קוטע אתכם, ואני לא רוצה את זה לעשות. אבל אני חייב שהכול יהיה מסודר לפי הנושא.
שאלה: לא הבנתי מה מאלץ את הנברא לעבור מבחינה לבחינה.
אור העליון שמאיר, הוא ממשיך ללחוץ על הרצון לקבל שברא בבחינת שורש, וכל הזמן לוחץ עליו, ואז הרצון לקבל הזה מתפתח אך ורק על ידי האור העליון.
שאלה: בחינה ב' בינה, זה הרצון להשפיע לבורא?
רצון לקבל שבבינה הוא רוצה כולו להשפיע, בדומה לאור שפועל בבחינת שורש שהוא כולו להשפיע.
שאלה: שאלה לגבי יש מאין. אותו "יש" האדיר הזה שמקיים הכול, יש טעם לשאול איך הוא התהווה, איך הוא קיים בעבודה שלנו? או שזו לגמרי לא שאלה.
לא, זו לא שאלה. אנחנו מתחילים את הבריאה, ואנחנו יכולים להבין את הבריאה מתוך זה שאנחנו קיימים, ואנחנו כבר קיימים על ידי אותו האור אין סוף. לכן עליו אין לנו שאלה. אבל, אבל יש עוד סודות, שכשאנחנו נגיע לדבקות בבורא, לאותו האור העליון, אז נפתח שם משהו, ואז אנחנו יכולים להכיר את סודות האור העליון בעצמו. עוד תחכה עד שזה יהיה.
שאלה: מה זה הקיום הזה, מה זה ה"יש" הזה? איך אנחנו יכולים למדוד שני דברים, יש ומאין. מה זה, ואיך אנחנו יכולים למדוד את שני הדברים האלה?
לא יכולים למדוד אותם בינתיים, כי אנחנו לא הגענו לשום דבר. אנחנו הגענו איתכם רק לשני שלבים, שרצון לקבל שבבחינת שורש מתפתח על ידי האור העליון שמשפיע אליו. זה הכול. נגיד זה כמו טיפת זרע מהאבא שנכנסת לתוך רחם של אימא, ונדבקת לרחם של אימא ומתחילה לקבל משם הזנה, דם, כל מה שהיא צריכה הטיפה הזאת כדי להתחיל להתפתח.
ואז במה שהיא מתפתחת, יש לה בחינה א' שהיא סופגת את האור העליון ומתפתחת על ידו. מתוך זה שהיא סופגת את האור העליון ומתפתחת על ידו, היא סופגת גם תכונת האור, שהאור הוא כולו משפיע לה, ואז היא סופגת את תכונת ההשפעה, ובתגובה שלה היא גם עושה את ההשפעה, רוצה להיות המשפיע בצורה טבעית, אינסטינקטיבית. זה כמו ילד קטן שמסתכל על מה שאתה עושה, והוא עושה גם אתו דבר. למה? זה הטבע. הקטן לומד מהגדול.
הרצון לקבל אחרי שהוא קיבל בבחינה א' רצון, והוא כבר קיים במשהו, הוא עכשיו מתפתח בזה שבמה הוא רוצה להיות קיים, באיזה צורה להתקיים? הוא רוצה להתקיים כמו העליון שמקיים אותו, ואז בזה יש לו את הנטייה הזאת.
שאלה: חיסרון בבחינת שורש קיים מחוץ לכלי, ללא כלי?
חיסרון אף פעם לא יכול להיות מחוצה לכלי. חיסרון, זה הכלי עצמו. כלי זה לא איזה קופסה ריקה, כלי זה החיסרון שנמצא שם, רצון שחסר לו, שחסר לו איזה מילוי, הוא נקרא "חיסרון". רצון בעצמו גם לא נקרא "חיסרון", אם הוא יודע בדיוק מה שהוא רוצה, אם הוא משתוקק למה שהוא רוצה, אם הוא יודע איך להשיג את מה שהוא רוצה, ואיך שהוא סוף סוף משיג את הרצוי, אז זה נקרא שהוא "רצון אמיתי". הרצון כדי להגיע מאפס, מתחילה שרוצה ועד שהוא באמת מממש את מה שהוא רוצה, הוא עובר ארבעה שלבים.
שאלה: האור שממלא ועובד על הבחינה א' ו-ב', הוא עדיין שייך ליש מיש?
אור תמיד הוא יש מיש. אמנם שהוא עובר כל מיני שינויים, אבל כל מיני השינויים האלה הוא עובר מפני שהוא מתלבש בכל מיני צורות, כדי להיות יותר קרוב לרצון מסוים איפה שהוא נמצא, אבל בתוך תוכו זה אור אין סוף.
שאלה: שרטטת את כל הדרך של ד' בחינות עד העולם שלנו. איפה כאן ששת ימי הבריאה לפי התורה?
אצילות, כאן זה שישה ימים (ראו שרטוט מס' 6).
שרטוט מס' 6
שאלה: באיזה שלב הרצון מתחיל להרגיש כמו תשוקה?
הייתי אומר בבחינת בינה, שיש תגובה ראשונה על האור. בחינה א', היא סופגת השפעת האור ומתמלאת, עדיין אין לה שום תגובה. התגובה שמתחילה אחרי שהאור מילאה את הכלי, זו בחינת בינה.
שאלה: מתי מתחילות האותיות? או שהבחינות זה אותיות.
זה עוד לא עכשיו, זה רק בעולם האצילות.
שאלה: בינה שרוצה להשפיע, שרוצה להיות כמו הבורא, האם זו ההבחנה הראשונה של קנאה?
יכול להיות שאפשר כך להגיד, אמנם שעדיין לא, כי אין לה עדיין רצון לקבל. וכל ההבחנות מהנברא זה רק אחרי שהוא יהיה ברצון לקבל שנפרד מהבורא, ואז יתחיל לפתח משהו בחזרה כלפי הבורא.
שאלה: אם בחינה ב' כוללת בתוכה בחינה א', האם אפשר לומר שב' שמרגישה את המילוי של א' מנסה להידמות להשפעה, כמו שילד מנסה להידמות להורה שלו?
כן, זה נכון.
שאלה: אני רוצה לשאול אותך, אם כל התהליך שאתה עכשיו מתאר לנו, זה תהליך בכלל כהכנה לבריאה.
בריאה מתחילה בעולם האצילות, ואפילו למטה מעולם האצילות בעולם הבריאה, ולכן ודאי שזה עדיין רק שורשים לנבראים העתידיים, גם לעולמות, וגם לנשמות שבתוך העולמות.
תלמיד: מהי אותה נקודה בנצח, ומה המניע של אותה נקודה בנצח שהתחילה כל התהליך הזה?
רצון לקבל כנגד הרצון להשפיע בבחינת שורש, שמתחיל להרגיש את ההבדל בינו לבין האור שהוא נמצא בו, זה מה שמניע את כל הבריאה לצאת להתפתחותה.
שאלה: בבחינה ב', יוצא, א' וב' יש להם תכונות שונות.
נכון. כן. כאן עדיין לא מדברים על זה שהנברא יהיה דומה לבורא, תגובות להידמות לבורא. עדיין אין נברא, זה עדיין ארבע בחינות דאור ישר, שהאור כל הזמן משפיע ומשפיע, עדיין אין תגובה מצד הכלי על האור, אין עדיין כלי, אין עדיין מישהו שירצה להגיב. אפילו התגובה שמגיעה, זו תגובה שלא מגיעה מטעם הרצון, אלא זו תגובה הכרחית שהאור בעצמו עושה ובעצמו מזמין.
שאלה: התגובה של בחינה ב' היא אור חוזר או אור ישר כלפי העליון?
זה לא אור חוזר כי אנחנו לא מדברים על אור חוזר בהגדרה כזאת, זה האור שהכלי רוצה להתמלא בו. זה אור שממלא את הכלי מפני שהוא רוצה להיות המשפיע כמו שהאור העליון. הוא רוצה להיות באותו מצב כמו האור העליון, הוא עדיין לא מחזיר, לא מחזיר בחזרה את האור לבורא כי אין בו עדיין הרגשה שהוא מקבל. עדיין אין רצון לקבל שהוא כך מרגיש אלא יש לו רצון להיות באותו מצב כמו הבורא. זה מין תגובה כזאת טבעית. עדיין בלי שהוא מעבד את זה ברצון לקבל שלו, להרגיש כמה הוא הפוך מהרצון להשפיע של הבורא ורוצה להתגבר על עצמו ולעשות משהו. לא, עדיין אין בו את זה.
תלמיד: לגבי התהליך משורש לא', כל בחינה שמתקדמת, אם אנחנו לוקחים זרע ושמים באדמה, זאת פעולה אחת מצידנו אבל אחר כך הזרע כאילו ממשיך להתפתח בתוך האדמה ואנחנו הופכים להיות באיזשהו מקום פאסיביים.
כן, ודאי. מה שמשפיע כל פעם על השלבים, שלבי ההתפתחות, זה אותו אור שפועל על השלב המסוים הזה.
תלמיד: אבל בשלב הראשון זאת כאילו פעולה אקטיבית של לזרוע את הזרע. איך הטבע של הפעולה משתנה אחר כך כשהזרע כבר באדמה והוא מתפתח כאילו מעצמו?
לא. על ידי מה? הוא מתפתח על ידי אותו האור, על ידי אותו כוח ששם אותו באדמה, והכוח הזה ששם אותו באדמה הוא מעורר את האדמה מצד אחד ומצד שני הוא משפיע לתוך הזרע להתפתח. גם הזרע שמתפתח, מבפנים כשמתחיל להיות יותר ויותר מורכב, מאיפה בא הכול? מזה שהאור משפיע אליו.
שאלה: מהי אותה אדמה?
תכונות, אבחנות חיצוניות, סביבה, קבוצה. שאם הקבוצה נכונה זה מתפתח מהר וטוב ואם היא לא נכונה אז לא וככה זה. הכול תלוי בסביבה. האור העליון יכול לפתח ולדחוף את הזרע יותר להתפתחות אבל אם לא תהיה סביבה נכונה לא יהיה כלום, או שאם הזרע הזה יתנגד להתחברות עם הסביבה הוא גם לא יתפתח.
שאלה: בחינה א' היא מרגישה את הנותן ואת התענוג של האור. איזה תענוג זה? איך בחינה יכולה להרגיש תענוג? איזה סוג של תענוג זה?
אין כאן שום תענוג. יש השפעת האור על הרצון. על תענוגים אנחנו יכולים לדבר אחר כך כי יש הבדלים בין כל הדברים. עכשיו זה רק השפעה של העליון על התחתון לכן זה נקרא ד' בחינות דאור ישר. דאור ישר הכוונה היא שישנה השפעת האור מלמעלה למטה כל הזמן, זה נקרא ד' בחינות דאור ישר (ראו שרטוט מס' 7).
כל עוד האור לא יעבור ד' בחינות בלהשפיע על אותה הנקודה, על אותה הנקודה השחורה הזאת, כל עוד הוא לא ישפיע וכל עוד הוא לא יביא אותה עד הסוף, עד בחינה ד', אין מה לדבר על הנברא שלנברא יש איזה רצונות והוא רוצה משהו.
אלא יש לו כל מיני תגובות, נגיד בבחינה א' זה כמו שאתה מחמם את הברזל והברזל מתרחב, ובבחינה ב' אתה מחמם אותו עוד יותר אז הוא מתכופף. אלה דברים שנובעים מתוך התכונות הטבעיות שנמצאות בתוך הנברא ואין שם עדיין תגובה רצונית שהוא מחליט ושהוא עושה, מרגיש מי משפיע אליו ובהתאם לזה מגיב. אין את זה עדיין.
שרטוט מס' 7
שאלה: לגבי מחשבת הבריאה זה שייך לבחינת שורש או שזה כל התהליך?
מחשבת הבריאה היא שייכת לכל התהליך מההתחלה ועד הסוף ומהסוף שאנחנו עולים להתחלה. בכל הסיבוב הזה שאנחנו עושים, מחשבת הבריאה פועלת ומלווה אותנו, אנחנו כלולים במחשבה הזאת, נמצאים בה, היא פועלת עלינו מכל וכל. גם מה שאנחנו עכשיו נמצאים איתכם ומדברים על מחשבת הבריאה, כן לא וכן הלאה, גם את זה היא מנהלת ופועלת בנו.
שאלה: אנחנו אומרים שבחינה א' היא לחלוטין מלאה באור הבורא, זה אומר שכל אור הבורא נכנס לבחינה א', שאין לו עוד אור אחר?
כל האור העליון השפיע על בחינה א', בנה את בחינה א' ובחינה א' היא כולה כולה מכלילה, נכללת מהאור העליון, מכולו. אין עודף של האור העליון, הוא כולו נכנס לבחינה א'.
תלמיד: כאשר האור הזה יוצא הוא הרי לא חוזר לבורא, הוא נשאר מסביב, אז יש כנראה איזה מקום כזה בין הבורא לנברא, עוד איזשהו מקום.
בדרך כלל כך חושבים המתחילים. אין כאן מקומות שהאור העליון לא יודע לאן הוא יברח ומה יעשה. אנחנו מדברים רק מתוך הרצון. הרצון רוצה להחליף את הרצון שלו מלהרגיש בחינה א' כאור החכמה, הוא רוצה להרגיש, הוא רוצה להתמלאות עם האור של נתינה שנקרא "אור החסדים", אז זה מתחלף.
לפי הרצון שבבחינה ב' עכשיו זה רצון להשפיע, הוא רוצה ליהנות מהרצון להשפיע שלו, זה נקרא מילוי באור החסדים. מה קורה עם אור החכמה? אין שום בעיה, מתחלף. באור אין שום בעיה, רק בכלי. אתה רוצה להרגיש את האור העליון כאור החסדים, בבקשה. רוצה להרגיש אותו כאור החכמה, בבקשה.
זה היחס של הבורא, סך הכול זה האור המופשט. תחשוב על זה, האור המופשט. ואין לו מקום לאן לצאת ואיפה להיות, שאלות כאלה תמיד שואלים מתחילים. כאילו, לאיפה זה בורח? איפה יש לנו עוד איזשהו מקום שבינתיים אנחנו שופכים לשם אותו אור עליון וממלאים את עצמנו עם האור החדש. זה טוב, אבל אין דבר כזה. אור העליון זה פשוט אור העליון. אור חסדים, לפי הכלי יהיה אור חסדים. אור חכמה, לפי הכלי יהיה אור החכמה.
שאלה: אנחנו אומרים שבחינה א' זה הרצון לקבל ובחינה ב' זה הרצון להשפיע. כאן משתנה טבע האור או מופיעה כוונה?
גם כוונה וגם רצון. על זה אנחנו עוד נלמד. עוד אין לנו משני המצבים האלה הרבה ללמוד.
שאלה: האינפורמציה לגבי הכלי שקיים האור העליון, זה לא משתנה עד לעולם שלנו או שמבחינה א' לבחינה ב' כבר יש פחות הבנה בבחינה ב' שקיים אור עליון?
בכל מקום שיש לנו רצון, והרצון הזה אחר כך משתנה, גם האור שבו משתנה. אבל אותו רצון כמו שהיה עם האור כמו שהיה, גם נשאר. הוא עושה כאילו העתקה. כמו במחשב, היה אז היה, עכשיו יש דבר חדש. וכל הדברים הישנים הם נשארים בארכיון, בזיכרון. וככה זה בכלי, שום דבר לא נעלם, מה שחשבת, מה שעשית, מה שקורה לך, הכול נשאר.
שאלה: היווצרות והתפתחות הנברא זה תהליך בלתי פוסק ושחוזר על עצמו או שיש לזה סוף איפשהו?
התהליך של לידה, קיום והעברת כל הבריאה לגמר התיקון הוא תהליך שקיים כל הזמן, בלתי פוסק, עד שכולם מגיעים כולם לגמר התיקון. כשכולם מגיעים לגמר התיקון, כל התהליכים הקודמים נרשמים בגמר התיקון. כולם מתקבצים שם, וכולם קיימים ומקיימים את המצב של גמר התיקון. ואי אפשר להגיד שיש התחלה, אמצע וסוף, אלא ההתחלה מקיימת את הסוף, הסוף מקיים את ההתחלה. וגם כל הפעולות שבאמצע חייבות להתקיים כדי להחזיק זו את זו.
עכשיו נדבר על בחינה ג'. מה יש לנו בבחינה ג'?
בחינה ג' נקראת "זעיר אנפין". למה היא נקראת "זעיר אנפין"? "זעיר" זה קטן ו"אנפין "זה פנים. "פנים" זה נקרא אור חכמה, כי אור חכמה מאיר פניו. ולכן מה קורה לנו בבחינה ג'? בחינה ב', מפני שהיא קיימת משני חלקים, יש לה גם אור חכמה וגם אור חסדים, אז היא משפיעה אור חכמה לכלי דזעיר אנפין, וממלאה אותו במקצת, והיא ממלאה את זעיר אנפין גם באור החסדים. ואז יוצא שכלי דזעיר אנפין מורכב מאור חכמה ואור חסדים, וכך בינה מולידה את זעיר אנפין(ראו שרטוט מס' 8).
זאת אומרת, בינה זו בחינה מיוחדת מאוד. היא רוצה להידמות לבחינת שורש, ומתוך זה שהיא רוצה להידמות לבחינת שורש היא מולידה את זעיר אנפין, היא דומה לבורא. ואז בחינה ג' או זעיר אנפין שהיא מולידה, כוללת בתוכה אור חכמה ואור חסדים. וכך בחינה ג' הזאת קיימת.
האמת שלבחינה ג' אין עצמאות משלה. כי כל החלטה מה להוליד, איך להוליד, כל הדברים האלה נמצאים בבינה. ובבחינה ג' יש רק תוצאות, לכן זה נקרא "זעיר אנפין". "אנפין" זה פנים ו"זעיר" זה קטן, פנים קטנות. כמו ילד שאין לו שום דבר עצמאי. הוא קיים, אבל הוא לא יכול להחליט שום דבר, ולכן הוא קיים בצורה מוגבלת, בלי הבחנות עצמאיות. זו בחינה ג'.
שרטוט מס' 8
ואחרי בחינה ג' יש לנו את בחינה ד'. בחינה ג' בסופה כבר מרגישה שהיא בעצם לא פועלת. מה חסר לה? חסר לה לפעול בעצמה. הראש שלה נמצא בבחינה ב', והיא רק תוצאה מפעולה ב', לכן היא רוצה לפעול. היא רוצה לקבל דווקא את כל אור החכמה במלואו, ולהתמלאות ממנו. לכן היא נקראת "מלכות הגדולה" בחינה ד' (ראו שרטוט מס' 9).
היא ממש בעצמה מחליטה שהיא רוצה לקבל את כל האור העליון. שאותו האור העליון שהיה לה בבחינת שורש, יבוא אליה וימלא אותה בכל וכל. לכן בחינה ד' היא גמר הכלי. כי בה נגמר הרצון לקבל הגדול שממולא באור הגדול. לכן זה רצון לקבל שהתפתח בד' בחינות האלו עד למצב שהוא רוצה דווקא לקבל את כל האור שיש במחשבת הבריאה, באור אין סוף. את כל מה שהבורא רצה לתת לנברא, הכלי הזה התפתח ורוצה לקבל את כל אותו האור.
שרטוט מס' 9
שאלה: לא כל כך ברור למה בחינה ג' שמקבלת על מנת להשפיע, מה מכריח את הבחינה הזאת לעבור לקבלה המלאה של בחינה ד'?
מה הבורא רוצה? הבורא רוצה שהנברא יקבל את כל ההטבה שלו. ואז הוא כבר בונה את הנברא שיקבל ממנו. אבל הנברא הזה לא מרגיש שהוא קיבל, כי הבורא עשה אותו, לפני שהוא קיבל את האור עדיין לא היה לו חיסרון לקבל את האור,. ולכן לנברא בבחינה א' לא היה מורגש שהוא מילא את החיסרון של עצמו, ולא הרגיש את זה.
נניח, זה כמו שאני לא רציתי לקבל משהו, אבל דחפו לי את זה. תסלחו לי, אבל שמו לי צינור או חוקן וממלאים אותי. יש בזה איזה תענוג? אין תענוג, אלא ממלאים, מאין ברירה. אם אין רצון קודם, אתה לא יכול להרגיש שום תענוג, וזה מה שהיה לנו בבחינה א'. לא היה רצון, לכן הוא לא הרגיש את האור כתענוג, אבל הוא הרגיש שהאור רוצה לתת לו, ודווקא את זה הוא סופג מהאור.
זה מעניין, הוא לא מקבל את האור כתענוג, מפני שלא היה לו חיסרון לתענוג הזה, אבל זה שהוא קיבל את האור מהמשפיע, שהמשפיע משפיע לו, ואת זה הוא הרגיש. ואז הוא רוצה להידמות למשפיע. יוצא שהאור העליון שלא יכול לתת לו תענוג כי אין לו חיסרון, מביא לו את הרגשת עצמו, ליהנות מזה שאתה נותן.
ואז הרצון לקבל שיש בנברא מתפתח לכיוון שהוא רוצה לתת, כמו האור העליון שפועל בו ורוצה לתת. האור העליון פשוט מבטא בו את התכונה זאת. תנסו לעשות ככה, קחו תינוק ותתחילו לחנך אותו בצורה כזאת אמנם הוא כבר ברצון לקבל האגואיסטי, אבל נגיד, אם הוא היה מקבל מכם רק השפעה, אז יכול להיות, וכאן אנחנו צריכים ללמוד, אמנם זו דוגמה לא כל כך נקייה בימינו, בזמננו, במצבנו, אבל אז הוא יכול היה ללמוד מכם שלהשפיע זה טוב, כי הוא רואה עד כמה שאתם משפיעים.
נגיד אתה נותן לו ומראה לו עד כמה אתה נהנה, אז הוא מסתכל על מה שאתה עושה, כמה אתה נהנה, ואז גם הוא משתדל לתת למישהו וליהנות מזה. אפשר או לא? תנסו לעשות את הדברים האלה. זה לא פשוט, זה לא ניסוי אמיתי, טהור במצבנו כי אנחנו כבר מקולקלים, אנחנו כבר נמצאים בסוף כל הסולם. אבל תיאורטית תבינו שאפשר היה לתת לנברא, כמו בבחינה א', הרגשה שלתת זה טוב, זה תענוג, כי הוא מסתכל על העליון. עדיין אין לו חיסרון מעצמו לקבל, אבל הוא מסתכל על העליון, העליון ממלא אותו והוא מרגיש שהעליון נהנה. העליון נהנה מזה שהוא נותן לי, אז גם אני רוצה להיות דומה לעליון. ואני הופך את עצמי להשפעה, כמו העליון ולכן בחינה ב' באה במקום בחינה א'.
בחינה ב', שהיא כולה להשפיע, אבל כולה להשפיע, מה היא יכולה להשפיע, ולמי היא יכולה להשפיע? אם היה לה רצון לקבל גדול, אז היא הייתה מקבלת, ובזה הייתה משפיעה לעליון, לבורא. כדי לברוא את הרצון לקבל להשפיע לבורא, היא מולידה מעצמה, מתפתחת לרצון לקבל. הרצון לקבל הזה, מקבל מהבורא ובקצת שהוא נהנה, הוא נותן לבורא תענוג. זה נקרא שבחינה ג' ממשיכה אור חכמה באור החסדים, היא ממשיכה אור של קבלה בתוך אור של השפעה. היא עדיין לא ממש מקבלת. היא מקבלת רק כדי להנות לעליון.
אבל מתוך זה שהיא מתחילה לקבל והיא מתחילה להרגיש שהיא רוצה לתת לעליון, והעליון מרגיש תענוג רק כשהיא באמת מקבלת, אז היא חייבת לפתח בתוכה רצון לקבל יותר גדול, ועוד יותר גדול כדי לתת לעליון תענוג עוד ועוד יותר גדול.
יוצא שהרצון לקבל שבבחינה ג', מתפתח יותר ויותר כדי לתת תענוג לעליון ואז היא מחליטה, אני ממשיכה את כל התענוג שיש לי מהעליון, כי זה מה שהוא רוצה, ולכן אני עושה את זה בלי שום חשבון על כל האפשרויות שלי. גם חכמה, גם חסדים, עם כל מה שהיה לי, אני עכשיו הולכת ומקבלת את התענוג, ואז היא הופכת לבחינה ד'.
תלמיד: האם אפשר לומר שזעיר אנפין זה השורש של המסך כי הוא מקבל הכול מהבורא?
וודאי שמה שמקבל, הוא מקבל מפני שבינה עשתה אותו בצורה כזאת שהוא מקבל ובזה מבטא את הנתינה שלו לבורא. רק מלכות הופכת להיות כלי קבלה ולא כולה. היא מתחילה לקבל לגמרי לגמרי מפני שהבורא רוצה שהיא תקבל, כך היא מחליטה, אבל בסופה היא כבר הולכת ומקבלת לגמרי לגמרי. העיקר רק לקבל וכבר נעתקת מכל ההשפעה מלמעלה שבאה מהבורא, שהבורא רוצה לתת לה ולכן היא מקבלת כדי להחזיר לו. אין כבר את זה בסוף המלכות אלא היא מקבלת בעצמה. ושם, בסוף המלכות, לכן היא נקראת "מלכות", היא שליטה על הרצון לקבל במלואו ולא רוצה שום דבר אחר ולא מרגישה שום דבר אחר.
זאת אומרת, לגמרי מנותקת מהתכלית, מהמאציל, העיקר לקבל ממנו. לא את כוונת הבורא להיטיב לה אלא כל מה שהיא יכולה למלא את עצמה. הבורא מתייחס אליה טוב, תביא לי גם את הטוב הזה. הוא רוצה למלא אותי, תביא. הוא רוצה שאני ארגיש טוב, תביא. כל הדברים "תביא לי תביא לי תביא לי", הכול בסופו של דבר, מתחבר ומתגשם במלכות.
תלמיד: אותו אור החכמה שהמלכות מקבלת, האם הוא כולל בתוכו גם את התענוג שרוצה לתת הבורא וגם את הסטטוס שלו? זאת אומרת, היא רוצה לקבל הכול מהבורא, גם את השורש המשפיע וגם את התענוג עצמו?
כל מה שהיא רוצה, היא רוצה למלאות. אני לא יכול עכשיו לדבר על כל ההבחנות שישנן במלכות, עוד יתגלו. רק אנחנו צריכים להבין שכל התהליך שאנחנו עוברים מאין סוף עד העולם הזה, ובחזרה מהעולם הזה עד אין סוף, הכול רק כדי לפתוח את המלכות ולגלות לה את כל האפשרויות כדי למלא אותם ללא שום הגבלה. ולמלאות אותן ללא שום הגבלה אפשר רק ע"י דבקות בבורא, רק בעל מנת להשפיע אחרת היא לא מתמלאת.
שאלה: למה לבחינה ג' זעיר אנפין, לפעמים אנחנו קוראים תפארת?
אנחנו קוראים לזעיר אנפין תפארת, מפני שזה ספירת בינה שבזעיר אנפין.
שאלה: האם אנחנו יכולים לברר את שש הבחינות של זעיר אנפין?
כן, אבל לא עכשיו. בעוד כמה חודשים.
שאלה: האם מצד המערכת כולה, זאת אומרת בנקודת יש מאין, כבר טמונה הבריאה כולה, כל העולמות ורק תחת השפעת הבורא הכול מתפתח או כל המערכת הזאת נבנית בהדרגה?
כמו בגרעין שאתה שם באדמה, יש שם הכול, רק צריך לצאת לעיני כולם, להתפתח ולהביא פירות, אבל הכול נמצא כבר בצורה פוטנציאלית בתוך הגרעין. גם כאן באותה נקודה שיש לנו באין סוף כלולים כולנו כולנו עם כל העולמות, עם כל מה שיש, רק צריך שהם יתפתחו. ולכן אם אתה שואל האם אנחנו יכולים לדבר, נגיד על בחירה חופשית, אם ישנן שם כבר תוצאות סופיות? בכל זאת ישנה בחירה חופשית, אנחנו נדבר על זה, אבל כול מה שיתברר בסוף נמצא כבר בהתחלה. אין כאן שום דבר פתאומי שמתגלה, איזו השעיה, אין, אלא מה שכן יש כאן, עבודת האדם, עד כמה בכל זאת אנחנו מוסיפים לכל עבודה ועבודה שלנו רצון משלנו. ומה הוא עושה? הוא עושה הגברה על כל אחד ואחד עד כמה שהוא משתתף. ולכן כתוב שבגמר התיקון "כל אחד יחווה מחופתו של חברו"1, שבכל זאת יהיה הבדל בין מה שאני עשיתי ומה שאתה עשית. איזה הבדל? האם אני אשם שאני נולדתי יותר חלש ויותר טיפש ממך? לא. אבל בצורה יחסית, אינדיבידואלית אני עשיתי מאמצים פחות ממך, פחות ממה שיכולתי לעשות ולא עשיתי ולכן תהיה בושה. אמנם הכול ידוע ומוכן, אבל יש עוד תוצאות שאנחנו פועלים עליהן.
שאלה: מה ההבדל בין אור החסדים בזעיר אנפין לבין אור החסדים בבינה ואור החוכמה בזעיר אנפין לאור החוכמה בבחינה א'?
זה משהו אחר לגמרי. הטבע אותו טבע כביכול, אבל נגיד העוצמה, כוח, גודל, בינתיים שיהיה כך. אחר כך אנחנו נבין שברוחניות אין גודל, אלא מה זה נקרא עוצמת האור, יותר או פחות.
שאלה: בשרטוט, אני מבין שאנחנו חייבים להפוך בנקודה האחרונה לנקודה השחורה. האם הנקודה השחורה הופכת לנקודה הלבנה?
לא, הנקודה השחורה נשארת נקודה שחורה. כל הדברים האלה פועלים מלמעלה למטה, אין בינתיים שום שינוי בארבע בחינות דאור ישר ולא יהיה. זה השלד של יחס הבורא לנברא.
שרטוט מס' 10
למטה (ראו שרטוט מס' 10) יש לנו נברא, ולמעלה יש לנו בורא וארבע בחינות האלו זה המבנה. זאת אומרת שאין כאן שום שינוי, זה יחס הבורא לנברא. אחרי ארבע בחינות האלה יש לנו כאן צמצום א', מסך, אור חוזר, פרצופים, עולמות, זאת אומרת מבנה, אבל זה אחרי ד' בחינות דאור ישר. כל השלד הזה נקרא ד' בחינות דאור ישר והיא לא משתנה כי זה מגיע מלמעלה למטה עד המלכות, מהבורא. אחר כך אנחנו מדברים על משהו אחר, איך המלכות הזאת בסופה כאן ממש לא רוצה להישאר כמו שבאה מלמעלה למטה ואז היא מתחילה להגיע לצמצום, מסך וכל הפעולות האחרות. אבל ארבע בחינות דאור ישר הם מצד הבורא ואין בהם עדיין שום התערבות של נברא.
שאלה: אני מתכוון כשבחינה ד' נמצאת מלאה. האם היא מתמלאת באופן מיידי עם האור או יש תהליך של התמלאות הרצון?
בחינה ד' נבראת על ידי בחינה ג' וכשהיא נבראת על ידי בחינה ג' יחד עם זה שהיא מרגישה את הרצון שלה היא מתמלאה. יותר מזה לא לומדים. תתחשב בכולם. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו יחד, לומדים על כל המערכת האחידה ושהמערכת הזאת מקבלת מאיתנו מילוי מזה שאנחנו לומדים אותה יחד.
שאלה: מה הגורם שמוליד את התהליך הכול כך חזק וטוטליטרי שקורה בבחינה ד', האם זה בגלל שהיא מאבדת לחלוטין את אור החסדים?
כן. יש לה רק רצון אחד לקבל וליהנות מאור החכמה. בבחינה ב' היא היתה מנותקת מאור החכמה כולה חסדים, ואז היא קיבלה קצת את אור החכמה בבחינה ג' והרגישה שאור החכמה מביא לה את כל החיים וחיות, ואז היא רוצה לקבל אותו במלואו בבחינה ד'. עד כדי כך שבסוף בחינה ד' לא אכפת לה כלום, היא רוצה רק לקבל אותו בלבד. אנחנו נלמד אחר כך איך היא מגיעה כאן לצמצום א'. שם באמצע (ראו שרטוט מס' 10), היא מתחילה להרגיש בושה.
שאלה:, אור פשוט, למה נברא כל כך מורכב?
אור פשוט", זה נקרא שהוא כולל בתוכו את כל מה שרק יכול להיות, אבל לא בולט בו שום דבר דווקא בגלל שהוא כולל את כל האפשרויות שבו. לכן הוא נקרא "אור פשוט". הוא מוכן לתת להמקבל, למשתמש, כל האופנים שהמשתמש רוצה.
שאלה: במצב האפס, במחשבת הבריאה, מה היה קודם, מחשבה או רצון?
בבחינה אפס העיקר רק בולט הרצון של הבורא לברוא את הנברא. רצון, מחשבה. והמחשבה הזאת מתחילה כבר בבחינת אפס להתבצע בזה שבאור העליון נעשתה נקודה שחורה, משהו, תכונה הפוכה מהאור העליון והתחילה להתפתח.
שאלה: בחינת המלכות, בחינה ד', זה רצון טהור לקבל. ואז ציירת בשרטוט את השחור הקטן, למטה. האם זה תחילת היצר הרע, תחילת הרצון הטמא?
לא. עוד לא. גם כשהיא רוצה לקבל, זה לא רצון לקבל שהוא קליפה, זה רצון לקבל שמותר. אנחנו צריכים רק להבין שהדברים האלה מותרים. אתה רוצה לקבל, תקבל, כמה שאתה רוצה לקבל, זה לא אסור, זה לא נקרא קליפה, זה שום דבר.
(סוף השיעור)
-
""מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו". (בבא בתרא עה, א')↩