024_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/RnZADfR0?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 273, דף רע"ג. "הסתכלות פנימית". פרק ו'. אות צ"ה

דף רע"ב, אות פ"ו. אז הוא אומר, אנו צריכים לזכור, שאנו מתחתון, מתחתונים. אלא, שאנו מתחילים לדבר מהשפע, יש כלל, ממה שהוא חידוש מדברים. אי לזאת, היות שיש חידוש בזעיר אנפין, מה שהוא נכלל מספירות אחרות, שיש גילוי חדש.

היינו, האור שמאיר בכתר, בחכמה, בבינה, כמו שמאיר בזה, מאיר בזה. אין חידוש. מה שאין כן, זעיר אנפין שנכלל מכתר, נכלל בזעיר אנפין, כבר יש חידוש. מה שלו יש בכתר, שנכלל מחכמה, הוא נכלל בזעיר אנפין, כבר יש חידוש, לכן יש כאן שם אחר.

מה שנכלל מתפאר… מבינה, ונכלל רק בזעיר אנפין, כבר דבר חדש. ובחינתו עצמו הוא נצח, ומה שנכלל בהוד, ממלכות נקרא הוד. ויחד עם זה בא דבר חדש, שנקרא יסוד, שהוא באמת, הוא מורכב מהרבה דברים, שאי אפשר לקבוע על דבר אחד. דהיינו, הוא אומר, מה זה יסוד? אין בו בחינה בפני עצמו, ביסוד. אם כן, מה החידוש שלו? שהוא נכלל מכל ה' בחינות ביחד.

ואמרתי פעם משל, אתם זוכרים המשל? לקחת ה' בחינות ירקות, חמישה, חמישה בחינות ירקות, אומרים חמישה בחינות? מיני ירקות, נגיד עגבניות, בצלים ומלפפונים. ועשיתי סלט. אמרתי, אני לא אתן לו חמש מיני ירקות, אני אכין סלט. אז התחלקת... התחלתי לראות, איפה הסלט? אתה מוצא שם חמישה, חמישה מיני ירקות. אבל איפה הסלט? זה נקרא סלט. מה? שעירבתי כל החמישה ירקות. בשביל מה ערבת? זה נותן טעם אחר.

ברוחניות יש עניין של יסוד, שהוא המאיר למלכות הארה מכל החמש בחינות ביחד. לא מבחינה בפני עצמו, כל החמש בחינות ביחד. זה דבר חדש, שבא על ידי הוספות רבות. ויש מלכות. ואליבא דאמת, לפי המשמעות של דברי האר"י הקדוש, משמע שכל העשר ספירות, מה שנותנים ומדברים במדרגות עליונות, הכול נמשכים מעולם אצילות. מדברים אותו שם לפני זה, אבל היסוד שהם לוקחים מעולם האצילות.

מדוע? הוא אומר, שכל מה שאנו מדברים מעולם הזה, כל השמות מה שאנחנו נותנים, יש שמות של עולם הזה, נקרא עולם התיקון, לכן אין לו השורש למעלה מ… התיקון. הגם שאנו מדברים מלפני עולם התיקון או רק לשכך האוזן.

מה לשכך האוזן מדברים? שאוזן ישמע משהו. ואתמול דיברנו בפנים מסבירות, מה זה לשכך האוזן? על ידי אור האוזן, שנקרא ס"ג, יכולים משהו לדעת. אבל הוא לא מפרש מה זה. באופן כללי, תחילתו הוא עש... בכל ספירה וספירה רק מבינה למטה.

תלמיד: מבינה ולמטה.

רב"ש: אפילו באצילות הוא אומר כך. אמרתי לכם.

הוא מתחיל לבאר לנו עולם האצילות ואומר לנו, שיש עתיק דאצילות, אריך אנפין דאצילות, אמא עילאה דאצילות דתבונה. ומה צריך לבאר? תבונה, נקרא ה' ראשונה. אז הוא אומר, תדעו לכם, וגם בתבונה שה' ראשונה, יש לו הויה שלמה.

נו, י' זה קודשה י' זה דכתר, י' חכמה, בכתר חכמה לא מדברים. תחילת העסק שלנו הוא מבינה. נמצא, שמתחיל לדבר מה' ראשונה. תבונה זה ס"ג, הוא אומר לנו, תבונה זה ה' ראשונה, אז ה' ראשונה יש עוד ג' קווים, זה חב"ד, זה בינה דבינה. וו' זה זעיר אנפין דבינה. ומה אני רוצה להדגיש? שכל מה שמדברים, מדברים רק בבינה למטה. מכתר חכמה בכלל לא מדברים. מדוע? יש הרבה תירוצים על זה. הוא למעשה רק מבינה למטה, נקרא מאוזן למטה.

הרב לייטמן: בחינה כזאת.

רב"ש: זה אמרתי, רק באצילות זה אין דבר כזה. עולם אצילות לא מדברים. לכן אני אומר שכל ה… כל ה…. איך אומרים, כל השמות נלקחים מעולם האצילות, מעולם האצילות. שם מתחילים מדברים מיסוד אבא, מיסוד אמא, יסוד ע"ב, יסוד ע"ב ס"ג ואריך, יסוד דין רחב וקצר.

שם יש עניין מיסודות ונבחן מזה לא מדברים מעניין יסודות, רק בקיצור. ובפרצ… אה, ובפה, בשער מטי ולא מטי אומר הרב דבר חדש, בעצם, זעיר אנפין, מה שנכלל ממלכות נקרא הוד. אם, הוא שואל, אם מלכות נקרא הוד, מה זה יסוד דמלכות? כאילו שני מיעוטים.

הוד דע"ב היה מאיר שם אור דחסדים בהארת חכמה, השפע עברה ליסוד ע"ב, חכמה הייתה, חסדים לה היה, עם י' אחת. שעברה למלכות גם חכמה אין. נמצא, שמלכות מתחיל מהוד ולמטה, יש לה שני מיעוטים. הוד, שנקרא מלכות, יש לו מיעוט אחד ביסוד, מיעוט אחד במלכות. לכן מתבלבלים אמרתי לכם.

תלמיד: ב…

רב"ש: הוא אומר שהם לקחו הלשון.

תלמיד: לשון זה...

רב"ש: למעלה.

תלמיד: כן.

רב"ש: בבחינת אצילות. אם כן, אז דיברו הלשון, השפה של אצילות.

הרב לייטמן: נכון.

רב"ש: ודיברו למעלה מאצילות. מה השאלה שלך?

הרב לייטמן: אז איך הם היו יכולים לדבר למעלה מאצילות? איך היה להם השגה למעלה מהבחינת בינה? שבעצמם הם כל ה…

רב"ש: אני מבין אותך.

הרב לייטמן: למטה.

רב"ש: הוא אומר, בכל מדרגה ומדרגה מתחילים לדבר מבינה למטה. כתר, מבינה למטה. חכמה, מבינה למטה. זעיר אנפין, בינה למטה. כל מדרגה מדרגה שאתה מתחיל לדבר, מדברים מבינה למטה. בכתר, חכמה שורשים. מה כל כך קשה? מדוע כך? הוא לא מסביר.

במקום אחד הוא מסביר, היות שכל התפשטות מראש לגוף מתחיל מבינה למטה. מה שאם כן, עין, נקרא הסתכלות דק, נשאר למעלה. יש הרבה תירוצים על זה. זאת אומרת, מכל בחינה ובחינה שמדברים, מדברים מבינה למטה. אם אתה רוצה לדעת יותר, תגיד אחרת, מכל בחינה ובחינה שאנו מדברים, אנו מדברים רק ממלכות ולמטה. רק מלכות, מה שמשגת, היא מבינה למטה.

מה פירוש שאנחנו מדברים דאור ישר? שאנו צריכים לומר, שהיה צריך להיות ארבע שלבים, עד שיתרחק הרצון לקבל, המכונה כלי, הנקרא נברא, מהאור, מהמשפיע. אומרים, הכול בא מהמשפיע, הוא עשה לנו ארבע בחינות עד שנרגיש שהכלי זו מרוחק ממנו. אז יכולים להבין, אם הוא עשה ארבע שלבים שיתרחקו ממנו, צריכים לעשות ארבע פעולות שיתקרבו אליו. וזה נקרא אור חוזר. מה כל כך קשה להבין?

עשר הספירות דאו"י נחשבות כהארה אחת, ונבדלות זו מזו רק כשמתלבשות באו"ח.

צה) הבחנה ג' היא, שע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו, כמו שהן מלובשות באו"ח, אלא שנחשבות כולן כמו הארה אחת, אכן כשהן מתלבשות תוך ע"ס דאו"ח, מתגלות ביניהן הבחנות גדולות ועצומות מאד.

מה כתוב כאן?

צ"ו, מה הכותרת?

יש מרחקים בע"ס דאו"י מבחינת עצמותן, תסתכלו, אע"פ שהן כהארה אחת, מכל מקום יש ד' מרחקים. איך זה אפשר? נראה.

צו) הבחנה ד', הם המרחקים, שיש בע"ס דאו"י מבחינת עצמותה של כל ספירה וספירה, כמ"ש זה (בחלק א') טוב. לא אומר.

כאן כוונתו, כמו שהוא אומר תחילה, התפשטות האין סוף הוא לעשות כלים. מה הפירוש, התפשטות האין סוף הוא לעשות כלים? שעד שיצא כלי הנקרא נברא, שאין לו שום ניצוץ של קבלה, עברו ארבע שלבים והשפע בעצמה.

איך? למדנו כאן. מקודם למדנו, כתר, שנקרא רצונו להיטיב לנבראיו, השפע שהוא רוצה לתת לנבראים, ברא יש מאין, בחינת מקבל. אז עדיין לא היה שום נברא. וזה הוא מכנה, ספירת החכמה, שכבר מרוחק מכתר, שכבר יש כאן מקבל.

אבל, הן השפע והן הקבלה, הקבלה מצד העליון. התחתון עדיין לא עשה שום דבר. אחר כך נעשה עוד הרחקה. היינו, חכמה בסופה, הגם שנולד הצמצום שם, משום שעדיין לא היה שם קבלה אמיתית, רק העליון נתן לה, אבל עכשיו נשאר כלום.

שקיבלה מצד העליון ורוצה בהשתוות הצורה. כבר יש הרחקה, כבר יש בחינה ב', התרחקה מצד, מבחינה א'. מפעולה כזאת שהיא עשתה כבר פעולה, מדוע עשתה פעולה? הרגישה כאילו כבר מקבלת.

אבל, מכלל השפעות לא יצא שהמשפיע נקרא אור. רוצים להשפיע, עוד הייתה מקבל. אי לזאת, גם בינה, הגם שאנו מדברים שם התרחקות, אבל עדיין לא יצא מכלל משפיע, לא יצא מכלל אור, לכן עדיין לא נברא, נקרא נברא.

בחינה ג', הוא אומר, מה זה? היות שבינה, אורות דחסדים, שנמשך מאליו על ידי זה שרצתה בהשתוות הצורה, מתבטלת בערך בינה, ש… כנר בפני אבוקה, לכן יצא במציאות בפני עצמה. ויש הרחק יותר, כבר בעצמות חכמה, רק כבר יש שם הארת חכמה. אבל, חסדים עוד, עוד לא יצא מכלל משפיע, ייקרא בשם נברא, רק מקבל. 4:41:20

אחר כך אומרים, אין סוף הגיע לבחינה ד', היינו, עד שברא רצון לקבל. שלומדים, זעיר אנפין בסופה רצה לקבל האור. לא בזעיר אנפין, רק בהרחבה. על דרך אצילות, כמו שהייתה באור החכמה, וכאן עדיין אין לה אור.

יש רק פעולה מצד התחתון, התחתון משתוקק, אבל מי רוצה שהתחתון ישתוקק גם עוד הפעם? העליון. האור, רצונו להיטיב לנבראיו עבר שלבים עד שבא לריק מקום, שהיא רוצה לקבל אך לקבל. לא להשפיע כלום.

נמצא, באור ישר בעצמו אנו עושים הרבה מרחקים. רק אחר כך אנו לומדים, שמלכות בסופה גם כן רוצה בהשתוות הצורה, לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל, שזה נקרא עולם הצמצום, רק בעל מנת להשפיע. לכן היא הלכה והמשיכה את אורה, אור בחזרה.

שאור בא בחזרה אומרים, מה שרצון בעליון נעשה חוק מחוייב בתחתון. נמצא שאור בא בחזרה, כבר אנו מבחינים בו מעלה מטה. מעלה בחשיבות, מטה בחשיבות. היות שכבר רצון לקבל בבחינה ד', אז התחיל האור חוזר. נמצא, עכשיו אנחנו לומדים באור ישר.

אז נקשרנו לעמוד, צריכים להתחיל צ"ז.

הרב לייטמן: צ"ז.

תלמיד: בר מצווה, בר מצווה.

רב"ש: …

כל שיש במסובב, הוא מקבל מסבה שלו. אחת. ב',[ו[עיקר ההארה נשארת בסבה שלו, ורק ענף ממנו מושפע למסובב.

צז) הבחנה הה', אנח… יש שש הבחנות במסך, כאן מדבר מהבחנה ה'. הבחנה ה', שומע, הבחנה ה' היא, גודל המרחק שבין סבה אל המסובב, וכל שיש במסובב, מקבל זה מהסבה שלו, ולא יוכל לקבל משהו מן איזה מדרגה, שהוא למעלה מהסבה שלו, בלי אמצעות סבתו. וכל מה שהסבה משפעת למסובב, נמצא עיקר הארתו נשאר[ת] בסבה שלו. ורק ענף קטן ממנו מושפע ובא למסובב, אע"פ שעיקר ההארה לא באה, אלא רק בשביל המסובב.

מה הוא רוצה להסביר לנו כאן? שמעתי, שנותן להבחנה חמישית באור ישר. כאן אין דבר אור ישר. בסדר, כל תחתון מקבל מעליון שלו, ועיקר הארתו נשאר בעליון ומכוון חלק קטן.

התפשטות יהיה, משמע מכאן, שמדרגה ראשונה של אור ישר מתגלה, איפה? מכתר. מאיפה אני יודע שמתגלה מכתר? מי המקבל הראשון, מי נקרא בחינה א'? חכמה. אז זה כאילו ב' ממישהו. אנחנו מכנים אותו כתר. לא חשוב השם. רק הוא הראשון, שהוא המשפיע לא' דחכמה.

בא הוא ואומר לנו, מי מקבל מהחכמה? בינה. מדוע בינה? מי היה גורם שתצא מציאות בינה בעולם? חכמה, חכמה בסופה, שהרגישה שהיא המקבלת, והיות כל ענף רוצה להידמות לשורשו, לכן לא רוצה להיות מקבל, רק רוצה להיות בהשתוות הצורה.

אז נגיד בא מאליו אור דחסדים, היינו שפע, על כלי זו, המכונה בינה. אז גם אני צריך לומר, הגם שאנחנו לומדים שבינה מקבלת מכתר, איך אפשר להיות? הלא יש דילוג מדרגות? יביא לך ציור, רוצה ציור למעלה, שלא יהיה למטה. אין כאן מקומות, שיהיה זה למעלה, וימין ושמאל.

רק מה, אם אנו נותנים השמות לפי הפעולה שלהם, מה פעולתו של חכמה? לקבל. אינני יכול לומר שבינה מקבלת כוח השפעה מחכמה. זה לא סיבה שלה. זה סיבה שלא תרצה לקבל, רק כמו שהיא מקבלת. לכן אנו מייחסים לכתר. אבל מי היא מקבלת? זה מחכמה. ואנו צריכים לומר, עיקר דחסדים גם כן נשאר בחכמה.

לפי הכלל הזה, אם היה מקומות ל... קושיה, אם הוא משפיע לצד ימין או לבחינת צד שמאל? אלא מה, לא ימין, לא לשמאל, מעניין. רק מה, סיבה ומסובב. אבל סיבה זה פעולה אחרת. מה הסיבה? היות שחכמה בסוף היא מקבלת, והיא רוצה בהשתוות הצורה, לכן אינו רוצה לקבל בחינת חכמה, זה בחינה אחרת. מיהו? כמו שכתר משפיע, רוצה להיות משפיע כמו כתר. נמצא, בזה נבחן שמקבלת מכתר, אבל כתר זה עלי עליון שלה. 4:51:50

אנו אומרים, יש אור אחד. באור לא שייך לא השפעה, לא קבלה, אור אחד יש. איך אור נקרא? שם אחד, רצונו להיטיב לנבראיו. לא תשכח. מי עושה לנו שינויים באור? מה למדנו? המקבלים. לא האור. לכן אומרים, לאחר שהכלי דחכמה התפעלה מהרגשה שקיבלה, ממי? מרצון להיטיב, מרצון להשפיע קיבלה משהו, זה נקרא שתי הבחנות.

אחת. קיבלה מכוח עליון בלי שהיא הקדימה לבקש, היא בכלל לא יודע שיש מציאות כזאת. משל אני יכול לתת לך. אנחנו צריכים להאמין, מלוא כל הארץ כבודו. טוב, כל אחד ואחד יכול להאמין מה... מה הוא צריך לוותר בשביל זה? שמה שזה נקרא, הוא כבר מקבל ממשפיע. באו חז"ל, אומר לנו, לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה, ותורה שלא לשמה בא לשמה. איך? המאור שבה מחזירו למוטב.

מה הפירוש, המאור שבה מחזירו למוטב? אם אדם, זוכה על ידי זה שמשיג, שמרגיש, שיש מציאות לא כלו… שהוא רוצה להשפיע לנבראים, מתעורר בכלי שמרגיש את זה, שגם כן רוצה להיות משפיע, כמו האור, זה נקרא מחזירו למוטב. 4:56

אם אנחנו אומרים, קבלה לא נקרא טוב, אם כן, מה הפירוש מחזירו למוטב? שהוא גם כן רוצה להיות משפיע. מי? האור או הכלי? לכן אתה מוכרח לומר, שאור החכמה שמקבל את זה בחינה אחת, לומדים ברוחניות, כל חידוש צורה לבחינה חדשה, שמרגשת שהיא מקבלת בחינה שנייה, זה שמרגיש שהיא מקבלת מהמשפיע, אז הוא רוצה להידמות לשורשו, אז הוא צריך גם כן להיות משפיע.

עכשיו, אם אנו מדברים, כל ההבחנות בכלים, אז נגיד לאחר שהרגישה שקיבלה שפע מהמשפיע, זה גורם שלא תהיה עכשיו מקבלת, כמו שנמצאה עד עכשיו בספירת החכמה, והיא נחשבת עכשיו לבחינה אחרת, המכונה בינה, שרוצה להיות כמו כתר. הייתה משפיעה לחכמה, כמו כן היא רוצה להיות כמו כתר, להשפיע.

אבל כשאנו אומרים, שבא על ההתעוררות הזאת שפע או ב... על דרך החכמה, היא הסיבה שלו. וצריך לומר עיקר אור נשאר בחכמה, מקבלת רק חלק קטן. אבל זה לא נקרא חכמה. חכמה נקרא מה שמקבלת. וכאן להפך, זה אור המתגלה על התעוררות של השפעה. אם כן, זה שני דברים.

אני מדבר אור החכמה, אני מדבר מכלי, שהיא מרגשת שיש אור. אור בלי מרגיש, מה, מה, מי, מו?

צח) כל הקרוב יותר לבחינה הד' נבחן לעב יותר.

צח) הבחנה הו' באור ישר היא, הבחנה של הקירבה לבחי"ד. כי כל הקרוב יותר אל הבחיה"ד, נבחן לעב יותר ונמוך יותר, כנ"ל באות כ"ג. והבחנה זו חידוש מתחלת בע"ס דאו"י רק מצמצום ולמטה,

אשר בחי"ד נעשתה לחלל פנוי, אין שם שום אור. ובכדי שכן יהיה לו אור [ו]נתקנה במסך. לפי המסך שלו, כך יכולים לשמש עם הכלי קבלה. וע"כ הבחנה זו, שהעב ביותר השייך לבחינה ד' אינם נבחנים בעגולים, משום שאין שם מסך. משום שאין שם מסך, זה לא אומר לנו כלום. הוא לא אומר כך, משום שעדיין שם מטה בחשיבות. בחשיבות, לכן נקרא גילוי. מדוע? ששם צריכים לתת ההבחנה מיודקת.

מה ההבחן של מלכות דעיגולים? מלכות דיושר. מלכות דעיגולים, היה לו פעם אור שממלא כל המציאות, והיא דחתה את זה. עוד הפעם, מה היה לו? מה שאין כן, מלכות דיושר אף פעם לא טעמה מה זה ממלא כל המציאות, אף פעם לא היה לה. והוא נקרא זה מטה בחשיבות, וזה נקרא עיגולים.

מה אתה שואל, מה אתה שואל?

הרב לייטמן: הרב אומר שהמלכות דיושר…

רב"ש: אמרתי מה אני אגיד לו? מה שאני אגיד. מה שאתה אומר, אני רוצה לדעת.

תלמיד: אני אומר שבמלכות דיושר, גם כן יש רשימו שמי ממלא ...

רב"ש: רגע אחד. מספיק, מספיק. אז אני אומר לך שלא.

הרב לייטמן: אז איך גלגלתא?

רב"ש: תן לי לגמור. אני אומר שלא. מדוע? תן לי לגמור. מדוע לא? אני יכול להגיד לך, נשאר לי ממה שהיה לי. תשמע טוב מאוד. במלכות דעיגולים היה אור שממלא כל המציאות, או לא?

הרב לייטמן: כן.

רב"ש: כן. שנסתלקה, אני אומר, נשאר רשימות בכל עשר ספירות דעיגולים מאור של אין סוף. אחר כך אומרים, מלכות דעיגולים, הרשימות שלה המשיך את האור בחזרה. מי? מלכות דעיגולים. איך? היה לה רשימות. בסדר. היה מלכות דיושר במציאות? עוד לא.

מתי אני אומר, מלכות דיושר? היות שאנו אומרים, מה שרצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון. לכן אחר כך שבא אור ה... שבא השפע למטה, ומלכות כבר אסור לה לקבל, ואנחנו אומרים, כל צורה חדשה זה בחינה חדשה, אז אני שואל אותה, מה יש במלכות דיושר, אף פעם לא היה לה.

צ"ט

תלמיד: רב…

רב"ש: הסדר שאלה שלך, אולי אני מבין.

בצ"ז כתוב שיש סיבה ומסובב. בצ"ט יש, שיש עיגולים, יש מעלה מטה. אז הוא אומר, מעלה מטה שייך לאחר צמצום. לפני הצמצום היה עיגולים. אז אתה שואל אותי, סיבה ומסובב, גם כן דווקא אחר הצמצום או לפני הצמצום גם כן היה סיבה ומסובב? אז אני אומר לך, לפני הצמצום גם כן היה סיבה ומסובב.

אתה שואל אותי, היות לפני הצמצום לא היה עניין של שינוי צורה, אם התחתון משתוקק להשתוות הצורה או לא? זה אתה שואל אותי?

תלמיד: נו.

רב"ש: אז אני עונה לך, בקדושה כן, בקליפה לא. צ"ט.

הרב לייטמן: צ"ט.

רב"ש: דף רע"ד, אות צ"ט. כאן הוא לא אומר לנו שום דבר, רק נותן סיכום.

צט) והנה כל אלו ההבחנות האמורות, חוץ מהאחרונה, נוהגות בע"ס דאו"י עוד מטרם הצמצום, מהו הבחנה הח…, השישית? מה שיותר קרובה לבחינה ד', יותר גרועה. היינו, אם אני, אם אני אומר שבחינה ד' נקרא גרועה, כל היותר קרובה יותר גרועה. אבל כשאני אומר, לפני הצמצום, זה לא נקרא גרועה? אם כן, איך אני מדבר ההבחנה זאת? ברור או לא ברור?

זה שאומר, הנה, כל אלו ההבחנות האמורות, חוץ מהאחרונה, שהיא הבחנה ו', נוהגות בע"ס דאו"י עוד מטרם הצמצום, ואע"פ שאין לנו השגה כלל מטרם הצמצום, כאן אומר הרב, מדוע לפני הצמצום נקרא אין סוף? אנחנו כבר מוגבלים, לאחר הצמצום. עכ"ז, מהתחתון ילמד העליון, כנודע. וזכור היטב אלו ההבחנות, ואל יליזו מעיניך בעת שתעסוק בלימוד החכמה.

אבל זה גמרנו אות ... נו, נגיד מי שיעשה היום בחנוכה, איך אומרים, לאטקעס.

תלמיד: לביבות.

רב"ש: לביבות, זה סימן שעשה שילום על זה. נראה מי שיעשה.