שיעור בוקר 26.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 30.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/QjCAqYaR?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 602 מאמר צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר"

שאלה: האם טיפש הופך לחכם כשהוא רוצה להתחבר לקבוצה כדי ללמוד את החכמה?

קודם כל בוא נגיד, שאדם כבר גילה את עצמו כטיפש, ואז הוא מתקדם לקבוצה כדי להיות חכם. בצורה גשמית יכול להיות שאדם רוצה לדעת פשוט מה כתוב בחכמת הקבלה, זה מעניין אותו כמדע, כחכמה, כפסיכולוגיה, כדת או לא יודע מה. אבל כשהוא נמצא בקבוצה נכונה הוא מתחיל לראות שכאן לא מדובר על כל ההבחנות האלה של מדע, פילוסופיה, תרבות ועוד, אלא על תיקון האדם עצמו. וזה לא שהוא צריך ללמוד משהו בצורה חיצונית ולהלביש על עצמו עוד חוכמות, פילוסופיות ומשפטים חכמים, אלא הוא צריך להשתנות על ידי הקבוצה. זו הבעיה. יש הרבה אנשים, בעצם כולם, באים לקבוצה ומתוך הטבע שלהם רוצים להיכנס לקבוצה ובמשהו לשנות אותה. זה טבעי לכל אדם ואדם, אחרת הוא לא היה מתקשר לאף אחד, כל אחד שבא למישהו, לאדם או לקבוצה, רוצה לשלוט. ולשלוט זה נקרא להלביש את צורת החשיבה שלו, צורת התפיסה שלו על השני.

לאט לאט כשאנחנו מגיעים לקבוצה, מתוך הלימוד והמאור המחזיר למוטב, אנחנו מתחילים לעכל שאנחנו צריכים לקבל העתקה מהקבוצה. אני רוצה שהקבוצה תיכנס בי ותביא לי ההעתקה מהצורה שלה, כמו תבנית שאנחנו בונים. אנחנו לוקחים צורה נכונה כלשהי, ואחר כך דופקים אותה בכוח בחתיכת ברזל או פח וכך מביאים אותה לצורה הנכונה, ההפוכה, ממה שהיה לנו במקור. ואם אדם מוכן להגיע לקבוצה ולהיות שם כסתם חתיכת פח שהקבוצה הטביעה בו את הצורה שלה, ומוכן להתבטל כלפיהם, אז נקרא שהוא נכנס בדבקות עם החברים. זו הגישה שצריכה להיות למי שנכנס לחברה. ודאי שאנחנו לא יכולים לדרוש זאת מכל אחד שנכנס לקבוצה, אבל לאט לאט במשך השנים יכול להיות שהאדם בכל זאת יקבל את ההבנה הזאת, ההרגשה הזאת, שאין לו ברירה והוא חייב להיות העתקה מהעשירייה, ואז בצורה כזאת הוא יהיה חלק בלתי נפרד ממנה וכך ייכנס למצב של חיבור איתם וחיבור עם הבורא.

שאלה: מה זה אומר דרגת המדבר? האם זה כשאנחנו כבר יודעים איך לפנות לבורא בכל מצב ומצב?

דרגת המדבר זו דרגת האדם, אומנם שדרגת האדם היא דרגה כללית, כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, אפילו תינוק וקטן, אבל אלה שנקראים אדם המדבר, הם כבר אלו שיש להם הבחנות פנימיות ויכולים להוציא מעצמם גם את דברי תורתם. זו דרגה יותר גבוהה.

שאלה: בטקסט כתוב שהצדיקים מועטים, איך הם נשארים צדיקים כשהם מוקפים בעצם ברשעים?

הצדיקים הם צדיקים מפני שבתוכם נמצאים הרשעים. הם לא מוקפים ברשעים, הם בעצמם כוללים גם את הרשעים שלהם, אבל הם נמצאים בהבחנות נכונות של להיות צדיק על פני הרשע בכל אחד מהם, ולכן מעדיפים את דרגת הצדיק על פני דרגת הרשע, כי אחרת דרגת הצדיק גם לא מתקיימת. הכול מתקיים רק כאחד על פני השני. על כל פשעים יכולה להיות אהבה¹. על כל טיפש יכול להיות חכם. על כל רשע יכול להיות צדיק. והם חייבים להיות זה כנגד זה יחד בתוך כל אדם ואדם. לכן צדיקים יודעים במה הם צדיקים ואיזה רשעים נמצאים בתוכם, כי על פני הרשעים האלה הם דווקא בנו את עצמם כצדיקים. ואז אין להם שום בעיה להבין את האחרים גם בצדיקות וגם ברשעות שלהם. לכן "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"².

שאלה: אחרי הקונגרס שהיה לנו עכשיו, התגלה דווקא דבר חדש לגמרי. פעם חשבתי, ידעתי, הבנתי משהו, עכשיו בכלל נזרקתי ואני מרגיש כסמרטוט שלא יודע כלום, יש אנשים שהגיעו לקבוצה בכמה חודשים ואני כבר עשרים שנה איתכם ופתאום אני מרגיש כאילו אני כלום. אפס. אין לי כוח להמשיך בשום דבר. מה לעשות עם זה?

אתה צריך לברר האם המצב הזה הוא מצב של התקדמות או משהו מחוץ לדרך? אנחנו לומדים שככול שאדם מתקדם הוא מתקדם בשני כוחות, בשתי רגליים, שמאל ימין, כמה שמתגלה אור, כנגדו מתגלה חושך. והחושך שמתגלה הוא כדי לגלות אור יותר גדול. וכך הם תומכים זה בזה. כל הבריאה, בר ממדרגה, מתחילה מזה שהבורא ברא את החושך.

ולכן כשאנחנו נמצאים בכל מיני מצבים, פתאום נופלים, חוסר אונים, חוסר ידיעה, חוסר הרגשה בכל מיני אופנים, פעם לכאן ופעם לכאן, כול זה לא מחליש אותנו. אנחנו יודעים שזה נקרא בניית הכלי בנו ושאנחנו נמצאים בתוך הכלי שלנו, ולכן אנחנו צריכים לעבור את המצבים האלו. אפשר להתחבר עם החברה ולתפוס אותה כתינוק התופס את אמו ונדבק לגופה, ואז מכל מה שעובר עליך לא תפחד כל כך, ועל ידי הדבקות בקבוצה אתה עובר את המצבים האלה יותר מהר ויותר נוח. תעשה את זה. זה הגיע אליך אחרי עשרים שנה שאתה נמצא בדרך, וזה יפה מאוד. סימן שבאמת אלה כבר מצבים אמיתיים.

תלמיד: מהו החטא הגדול ביותר שרשע יכול לעשות נגד הקבוצה?

אנחנו לא מדברים על הקבוצה. אנחנו מדברים בדרך כלל כלפי האדם עצמו וכלפי הבורא. רשע זה מי שמגיע לקבוצה ולא נותן להם אפשרות להתחבר. בוא נגיד בצורה פשוטה, לא נותן להם אפשרות להתחבר, מכניס זלזול בקבוצה, בעשירייה, ואין ברירה לעשירייה אלא להילחם עימו בצורה עדינה, אבל יכול להיות אפילו לגרש אותו.

תלמיד: איך בודקים זאת?

זה כבר לא לעכשיו. תבדקו. אפשר.

שאלה: דיברת על נקודות שיש בדרך. הנקודות האלה הם הרשעים שמתגלים?

כן.

תלמיד: אמרת גם שכל פעם אנחנו מגלים את הנקודות האלה כלפי העבר. אז מה בעצם מחבר בין הנקודות?

אני לא כל כך מבין את צורת התמונה שאתה מדבר עליה, אבל מהנקודות מורכב הקו שממנו אנחנו צריכים להגיע למטרה.

תלמיד: ממה עשוי הקו שמחבר בין הנקודות? אם אני עכשיו נמצא בנקודה הקיימת ואני מסתכל אחורה על הנקודה שהייתה, אז מה הקו שמחבר בין הנקודות האלה?

שכל נקודה ונקודה צריכה להיות הפוכה מהנקודה הקודמת. אני לא יודע איך לומר זאת בעברית. מי שלומד מתמטיקה יודע שיש הגדרה של קו ישר, שהיא סכום של נקודות, שבכל נקודה ונקודה יש היפוך בדיפרנציאל, בנגזרת, של המדרגה.

תלמיד: יש את נקודת הבחירה בקבוצה שזה כל הזמן לבחור בסביבה טובה, אבל מה בעצם נותן לאדם את הכוח הזה לבחור? הוא צריך להתבטל לחברים?

סביבה טובה זה שאני צריך לתאר לעצמי את הסביבה שבה אני נמצא, שבעצם הבורא מביא אותי אליה ואומר "קח לך" ואני כבר, כמו שאומר רב"ש, מתעסק בחיזוק. ולכן אני כל הזמן מחזק את עצמי להיות יותר קשור אליהם ולדחוף אותם קדימה, ככול שאני מסוגל לאתר נכון.

תלמיד: מה נותן לאדם כל פעם את הכוח עוד להתבטל, לראות את המעלות של החברים? כל פעם צריך לחדש את זה.

צריכים לברר בינינו עד כמה ההתקדמות היא הכרחית ועד כמה היא רק כלפי החיבור עם הקבוצה.

תלמיד: ככל שמבררים זה נעשה יותר בפועל?

כן, ודאי. ככה מתקדמים.

שאלה: אני רצון לקבל, אז איך אני באמת יכול להגדיר את עצמי כצדיק או כרשע?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לחשוב על זה, אלא אני צריך לחשוב איך אני מצרף ומדביק את עצמי לקבוצה, ולהתחיל לדון על עצמי רק אחרי שאני בטוח אהיה דבוק לקבוצה. לחשוב על עצמי בלבד ללא השתייכות וללא קשר עם הקבוצה זה מגדל פורח באוויר, אלו פילוסופיות וגישה לא טובה.

שאלה: בשביל מה צריכים ירידות שמביאות לנתק מוחלט, כי אז אי אפשר להתפלל, אי אפשר לענות על שאלת צדיק או רשע?

כדי שתתפללו נכון. לכן אתם צריכים להגיע ממצב למצב דרך נתקים כאלו ולשמור על החיבור. מפני שזלזלתם במצב החיבור שהיה ולא ביקשתם את הגברת החיבור במצב שהיה, לכן התנתקתם לגמרי ממנו.

שאלה: איך בעבודה בעשירייה אנחנו יכולים לבדוק כל הזמן שאנחנו מתעסקים בתיקון הנשמה, מה הם אותם הקריטריונים?

לבדוק עד כמה אתם מחוברים יחד ורוצים לכוון לבורא את הנקודה המשותפת הזאת.

שאלה: איפה הבחירה שלנו בין צדיק לרשע אם הכול נקבע מראש על ידי הבורא?

הבחירה החופשית שלנו קיימת, ואנחנו צריכים לקבל אותה בצורה כזאת שכל ההתקדמות שלנו היא להשתוקק להתקדם כדי להידמות לבורא. וההיפך, ככל שאנחנו מזלזלים בזה, בזה אנחנו רשעים. אנחנו לא יכולים להגיד "הכול בידי שמים", אלא "חוץ מיראת שמים", חוץ מזה שאנחנו יכולים כן לקדם את עצמנו לקראת הבורא.

שאלה: האם זה לא אגואיסטי לראות את עצמו צדיק?

לא. אם הצדיק לפי ההגדרה שלנו זה שאני עוזר לאחרים, שאני אוהב את כולם, שאני דבוק ואחראי על כולם, אז למה זה אגואיסטי?

שאלה: מה זה "דור"? למה צריך שיהיו צדיקים בכל דור ודור?

בכל דור ודור, בכל תקופה ותקופה צריכים להיות בעולמנו אנשים שמובילים את הדור לתיקון. האנשים שנמצאים בעולם הזה על פני כדור ארץ, נמצאים בצורה כזאת שהם צריכים איזו דוגמה ואיזה מוביל. לכן בכל דור ודור אנחנו צריכים מורים, וכך זה היה לאורך ההיסטוריה שלנו.

שאלה: איך אפשר לצאת מהבלבול ולהבדיל בין צדיקי הדור לבין חכמים דוברי חכמה אגואיסטיים?

מאוד פשוט, תלוי על מה מדובר. צדיקים מדברים רק על תיקון הנשמה, על תיקון האדם ועל החיבור בינינו כדי להביא את עצמנו לדרגה אנושית יותר גבוהה. הם לא דואגים שהאדם יהיה חכם אלא שהוא יהיה צדיק, משפיע וקרוב לזולת. החכמים מדברים על כל מיני הבחנות אחרות.

שאלה: כשאני מצדיק את המצב בכל רגע, איך לכוון את המצב הזה למצב גבוה יותר?

מצב גבוה יותר זה שאני אהיה יותר דבוק לקבוצה.

שאלה: אם לא חשוב אם אדם הוא חכם או טיפש אז מדוע הבורא ברא חכמים וטיפשים?

הבורא ברא הרבה חכמים וטיפשים, צדיקים ורשעים. כל אחד מאתנו מאוד שונה בכל אוסף התכונות שישנן בו. אנחנו צריכים להבדיל רק בין רשע לצדיק, וכל יתר הדברים מצטרפים להבחנות של רשע וצדיק. לא מספיק לנו להיות רשעים או צדיקים כדי להידבק זה אל זה, אלא אנחנו צריכים כל מיני דברים נוספים כדי שנמצא בינינו את סוגי הקומוניקציה הנכונה.

שאלה: האם יכול להיות טיפש שמבין שהוא טיפש, ומה צריך להבין במילה "טיפש" במאמר הזה?

טיפש או חכם, זה אדם שמבין ומשיג שהוא כזה. וככל שהוא רואה את עצמו טיפש הוא יכול להיות יותר חכם. וההפך, כשהוא מגיע לדרגת חכם אז הוא רואה עם זאת כמה הוא טיפש. טיפש וחכם כמו צדיק ורשע, ההבחנות האלו מתקיימות באדם אחד ולא בכמה אנשים שונים.

שאלה: אנחנו לומדים שהצדיק הוא זה שמצדיק את הבורא. האם די לרשע שיברך על גורלו על מנת להיות צדיק או שעדיין צריך חכמה?

רשע וצדיק אלה הבחנות שלא תלויות בכמות החכמה שישנה באדם, אלא העיקר בשבילנו להגיע למצב שאנחנו מתעלים מעל הרשע שבנו ועל ידי זה מגיעים לצדיק שבנו, ובפער שבין הרשע לצדיק אנחנו יכולים למדוד את הדרגה הרוחנית שלנו. כל יתר ההבחנות הן רק כדי לסייע לנו לקבוע את דרגות הרשע והצדיק, אבל באמת הן לא קובעות בעצמן שום דבר.

אני מוכן להיות הטיפש הגדול ביותר יחד עם הצדיק הגדול ביותר. כי על טיפשות אנחנו לא מדברים כחוסר שכל, אני מקבל שכל דרך הדבקות בבורא שאני אהיה צדיק. ואז אני לא צריך את ההבחנות של החכם מהעולם הזה שנקרא "חכם בלילה", כי כל העולם שלנו נמצא בחושך.

שאלה: איך הערבות בעשירייה מאפשרת לנו לעבוד עם הצדיקים והרשעים שבתוכנו?

דווקא על ידי הערבות אנחנו כן מגיעים למצב של חיבור בינינו, ומתוך החיבור בינינו אנחנו כבר מגיעים להבחנות הנכונות בכל מה שנפגשים בו בחכמת הקבלה. העיקר מתוך הערבות להתחיל למדוד את כל ההבחנות, המצבים.

שאלה: אם דרגת החי מושלמת למה אומרים שאם אדם יתקן את עצמו יתוקנו כל דרגות הטבע?

דרגת החי היא לא מושלמת, דרגת המדבר היא מושלמת. אם אנחנו מגיעים לדרגת המדבר, דרגת המדבר זו דרגת האדם הדומה לבורא. זו לא דרגה שמתבצעת בעולם שלנו באיזה גוף חי.

אפשר להגיד, רואים שזה אדם לפי הראש, תוך, סוף שלו, ידיים, רגליים, הבשר שלו וכן הלאה, וזה סוס, אם כך יש הבדל בין אדם וסוס. אין הבדל בין אדם וסוס, סוס זה רצון והאדם זה רצון. אלא באדם יש נקודה שיכולה להידמות לבורא, ואם אותה נקודה מתפתחת, היא מתפתחת באותם השלבים כמו העובר הגשמי, בתוך הרחם הרוחני, ואחר כך נולד ברוחניות, וגדל ברוחניות ונעשה אדם רוחני שאנחנו לא רואים את הצורה הרוחנית שלו בעיניים שלנו.

על אותו אדם אנחנו מדברים. אותו אדם כל אחד ואחד מאתנו צריך לגדל, להוליד מעצמו. והחיה, בהמה, דרגת חי היא חיה. זה אנחנו, זה הגוף שלי. כמו שאתם רואים אותי עכשיו אני חי, דרגת חי. אם אתם רוצים לראות אותי בדרגת המדבר, אז אתם צריכים לחדור עם הראיה הרוחנית לתוכי ולראות אם יש בי דמות רוחנית. אני מזמין אתכם, בבקשה, אני פתוח.

כך זה, אין שום הבדל בין גשמיות של האדם לפנימיות שלו, לרוחניות. אחד לא תואם לאחר, הוא יכול להיות מכוער מאוד מבחוץ ויפה מאוד בפנימיות שלו, ברוחניות שלו.

שאלה: כתוב ש"הוא צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו". כיצד האדם קובע שדרישות הגוף אינן עולות על צרכי הנשמה?

אני לא חושב שזה כל כך אקטואלי בשבילנו, אבל בסך הכול זה נקבע על ידי המטרה. אם המטרה שלי היא מטרה רוחנית אז ודאי שכדי להשיג אותה אני נותן את כל הכוחות שלי וזה בשבילי העיקר.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, "המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'.", למה הכוונה?

שאנחנו צריכים להגיע בשלבים להתקרבות לבורא, ושלבי ההתקרבות לבורא הם מוגדרים, כי סך הכול זה רצון לקבל שאנחנו צריכים לעבד אותו בעל מנת להשפיע וכך אנחנו מתקרבים לבורא, ועל זה כתוב בתורה, זו בעצם כל הדרך שאנחנו צריכים לעבור.

נקרא שוב את המאמר, אחרי שעשינו קצת בירור יהיה לנו יותר מובן מה הוא אומר.

צט. רשע או צדיק לא קאמר

שמעתי כ"א אייר ירושלים

"דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך, הממונה על הריון, לילה שמו. ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה: גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר [נאמר]" (נידה ט"ז ע"ב).

ויש לפרש לפי הכלל, שאי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, כדברי חז"ל: "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וכל שכן זה ששוטה כל ימיו. אם כן, לזה שנולד שוטה, אין לו שום בחירה, כיון שנגזר עליו, שיהיה טיפש. אם כן, מה שאמרו "צדיק ורשע לא קאמר", הטעם הוא, כדי שיהיה לו בחירה. ומהו התועלת אם לא אמר "צדיק ורשע", הלא אם נגזר עליו שיהיה טיפש, אם כן הוא ממילא כמו שנגזר עליו שיהיה רשע?"

האם אנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו? אם כתוב אצלי מראש שאהיה טיפש, או אהיה חכם, או רשע, או צדיק, האם אני יכול לשנות את עצמי? או שכך נולדתי וכתוב אצלי בתעודת לידה שאני אהיה טיפש, רשע, עצלן, פזרן ועוד כל מיני דברים כאלה, האם אני יכול לשלוט על זה או לא? אומרים, "אתה לא יכול לשלוט על שום דבר חוץ מדבר אחד, להיות צדיק או רשע, על כל יתר הדברים כתוב מראש, ולכן התוצאה מזה היא שלא כדאי לך לחשוב איך לשנות את כל הנטיות שיש לך מלבד דבר אחד, או צדיק או רשע. אם בזה אתה רוצה לטפל אתה תוכל להצליח בכל יתר התכונות שלך, ולהצליח בגדול בכללות בכל החיים.

"וכן יש להבין דברי חז"ל: "אמר רבי יוחנן, ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י: "וישת עליהם תבל", פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל. (יומא ל"ח ע"ב).

"שמועטין" משמע שמתמעטים והולכין. לכן, מה עשה כדי שיתרבון, עמד ושתלן בכל דור ודור. ויש לשאול: מהו הריוח, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, והיו מתרבין? שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפיזרן בכל הדורות, כמו שמפרש רש"י, כיון שנמצאים בהרבה דורות על ידי זה יתרבו הצדיקים?

כאן השאלה היא מורכבת מאוד, האם אנחנו צריכים לעשות תיקונים בכל דור ודור, ואם היינו מרכזים נניח את כל התיקונים בדור אחד והיינו מתקנים אותו אז אולי כל הדורות האחרים כבר היו מתוקנים? מה כדאי לעשות? אומר בעל הסולם, לא, הבורא עשה כך, ואנחנו צריכים ללמוד מזה, שבכל דור ודור, בכל מצב ומצב, צריכים להיות צדיקים, רשעים, וכך כמו שהם מתגלים, נולדים בכל דור ודור, מתפתחים, צריכים שיהיו ביניהם גם אלו וגם אלו, גם בחירה חופשית, בכל דור ודור הכול צריך להיות.

"ולהבין את הנ"ל, צריכים להרחיב ולפרש את המאמר חז"ל, שהקב"ה גוזר על הטיפה, שיהיה חכם או טיפש. היינו מי שנולד חלש, שאינו לו כח להתגבר על יצרו, ונולד עם רצון חלש, ואינו בעל כשרונות, וכיון שגם בעת ההכנה, כלומר בעת שהאדם מתחיל בעבודת ה', הוא מוכרח להיות מוכשר לקבל את התורה והחכמה, כמ"ש "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", והקשה: אם הם כבר חכמים, מדוע הם זקוקים עוד לחכמה? אלא היה צריך להיות, יהיב חכמתא [נותן חכמה] לטיפשים?

ותירוץ, שחכם נקרא מי שמשתוקק לחכמה, אף על פי שעדיין אין לו חכמה. אלא כיון שיש לו רצון, ורצון נקרא כלי, נמצא שמי שיש לו רצון והשתוקקות לחכמה, הוא כלי להאיר שם חכמה. נמצא לפי זה, מי שהוא טיפש, היינו שאין לו השתוקקות לחכמה, וכל ההשתוקקות שלו הוא רק לצורכי עצמו. ומבחינת השפעה אין הטיפש מסוגל לבחינת השפעה ולא כלום.

אם כן, אדם שנולד בתכונות כאלה, איך אפשר להגיע למדרגת צדיק? נמצא, שהוא אינו בעל בחירה. אם כן, מהו התועלת, שצדיק ורשע לא קאמר? כדי שיהיה בחירה. הלא כיון שהוא נולד טיפש וחלש, כבר אינו מסוגל שיהיה לו בחירה," יכול להיות שאין לו שום נטיות נכונות, טובות, חזקות, מיוחדות, אבל מפני שהשתמש נכון ב"צדיק או רשע" אז יגיע למטרת החיים.

תתארו לעצמכם אדם חלש אופי, שאין לו שכל גדול, וגם קיבל כזה חינוך מהבית שכל הזמן פינקו אותו נניח, והוא בכלל כזה מבולבל, ויש לו נטיות לכל מיני משחקים למיניהם ושטויות.

זה לא חשוב, העיקר שתהיה לו הרגשה, הייתי אומר בירור, איזו רגישות, מה זה להיות צדיק או רשע. ואז אפשר לפתח בו יותר ויותר את הרגישות הזאת עד שהוא יתקן את כל הבחינות ואת כל ההבחנות שלו, כך שהן ממש יהיו למטה, ועל פני כל הפשעים האלה שיהיו לו הוא יקבע את הנטייה לאמת, לצדיק.

"כיון שאינו מסוגל לשום התגברות והשתוקקות לחכמתו ית'.

ולהבין את זה, היינו שיכול להיות בחירה אפילו לטיפש, עשה הקב"ה תיקון, המכונה בדברי חז"ל "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". ושאלנו, מהו התועלת מזה"? איך הבורא פותר את הבעיה הזאת שתהיה בחירה חופשית לאדם על אף שכולו נברא עם תכונות רעות מאוד, חלש אופי, מבולבל, עם נטיות למיניהן? בזה שבכל זאת יש לו בין כל ההבחנות השליליות לגמרי, ההפוכות לגמרי מהמטרה, הבחן אחד שהוא צדיק או רשע. יש לו הבחנה כזאת שבה הוא מחזיק והוא לא יכול לעזוב אותה, זה כך מהטבע שלו. ולכן לאט לאט הוא מוציא את עצמו מכל הבור הזה, מכל הרצונות הגרועים והנטיות הנוראיות ויוצא מהם לדבקות בבורא.

רק על ידי דבר אחד, שהוא לא יכול לסבול להיות רשע, להיות לא ישר. זה מתגלה בו בצורה כזאת ש"לא אכפת לי שום דבר אני יכול להסכים עם כל מיני דברים, אני יכול לרוץ אפילו אחרי כל הדברים האלה, רק דבר אחד אני לא יכול לעזוב, את האמת". הוא יכול גם על זה לפעמים לסגור עיניים ולהיות מבולבל אבל זה שוב ושוב יתגלה בו, כך הוא נברא, כדי שזה יביא אותו לתיקון, לא ייתן לו להירגע.

"עכשיו נבין את הענין. כי ידוע, שכמו שאסור להתחבר עם רשעים אף על פי שהוא לא עושה כמעשיהם, כמ"ש "ובמושב לצים לא ישב", שמשמע שעיקר החטא הוא מטעם שיושב בין הלצים, אף על פי שהוא יושב ולומד תורה ומקיים מצות. אחרת, היה האיסור מטעם ביטול תורה ומצות. אלא הישיבה בעצם היא אסורה. מטעם שהאדם, ממי שמוצא חן בעיניו, הוא לוקח את מחשבות וגם התשוקות שלהם.

וכמו כן להיפוך. אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים." אלה דברים ידועים, אפילו בעולם הזה זה קיים.

"ובזה נבין המאמר הנ"ל: "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים". שפירושם, היינו שלא כל אדם מוכשר להיות צדיק, משום שחסר לו התכונות לזה, כנ"ל שהוא נולד טיפש או חלש, יש לו גם כן בחירה, ואין לו תירוץ מצד תכונותיו עצמו. משום שהקב"ה שתלן להצדיקים בכל דור ודור.

לכן יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים.

נמצא, ש"צדיק ורשע לא קאמר" פירוש, שיש לו בחירה, בזה שיכול לילך להתדבק אצל צדיקים, שהם ידריכו לו, ולקבל כוחות על ידיהם. שעל ידי זה הם יכולים להיות אח"כ צדיקים. מה שאין כן אם היו כל הצדיקים בדור אחד, אז לא היה שום עצה להטפשים ולהחלשים להתקרב לה'. נמצא, שלא היה להם בחירה. מה שאין כן, שפיזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אז כבר יש כח הבחירה ביד כל אחד ואחד, ללכת ולהתקרב להצדיקים, שישנם בכל דור ודור. אחרת מוכרח להיות תורתו סם המות.

וזה נבין ממשל הגשמי. בזמן ששני אנשים עומדים זה מול זה, אז יוצא שימינו של אחד נגד שמאלו של השני, ושמאלו של השני הוא נגד ימינו של חבירו. והיות שיש שני דרכים, אחד ימין שהוא דרך הצדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע. ודרך שמאל, שכל ענינם הוא רק לקבל לעצמם, שבזה הם נפרדים מהבורא, שהוא כולו להשפיע, וממילא הם נפרדים מחיי החיים.

לכן הרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא לפי זה, כי בזמן שהאדם עוד לא זכה לדביקות הבורא, נמצא שהם שניים. ואז, כשהאדם לומד תורה, שנקרא ימין, אבל זה לשמאלו של הבורא. היינו, שהוא לומד תורה מטעם קבלה עצמית, שזה מפרידו ממנו יתברך. נמצא, שתורתו נעשה לו סם המות, כי נשאר בפרודא. כי הוא רוצה שתורתו ילביש את גופו. פירוש, שהוא רוצה, שהתורה יגדיל את הגופניות שלו. ובזה היא נעשית לו תורתו סם המות.

מה שאין כן כשנעשה דבוק בו ית'. ונמצא, שאז נעשה רשות היחיד, שהוא נתאחד באחדותו ית'. אז ממילא הימין שלו הוא ימין של הקב"ה. ואז נעשה הגוף לבוש לנשמתו.

וההכר, בכדי לדעת אם הוא הולך בדרך אמת, הוא, כי בזמן שהוא עוסק בצרכי גופו, אז הוא רואה שלא יעסוק בצרכי גופו יותר מכדי שהוא צריך לצורכי נשמתו. ובזמן שהוא נדמה לו, שיש לו יותר מכפי צריך להלביש לצורכי נשמתו, אז הוא דומה בעיניו כמו מלבוש שהאדם מלביש את גופו. אז הוא מדקדק שלא יהיה המלבוש יותר ארוך ולא יותר רחב, אלא בדיוק שילביש את גופו. כמו כן, בזמן שהאדם בצורכי גופו, הוא צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו, היינו שילביש את נשמתו.

לבוא לדביקות ה', לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, היות שזהו נגד טבעו של האדם שנברא ברצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, לכן לצדיקי הדור אנו צריכים.

כי בזמן שהאדם מתדבק ברב אמיתי, שכל רצונו הוא אך לעשות מעשים טובים, אבל האדם מרגיש שאינו מסוגל לעשות מעשים טובים, היינו שהכוונה תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא ית', אז על ידי שהוא מתדבק ברב אמיתי ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו שעושה מעשים מה שרבו אוהב, ושונא את הדברים מה שרבו שונא, אז יכול להיות לו דביקות ברבו, ולקבל כוחות מרבו, אפילו מה שאין לו מתכונתו מעת לידתו. וזה ענין ששתלן הצדיקים בכל דור ודור."

כאן אנחנו צריכים להיזהר שלא נכנס לחסידות, ולחשוב שמה שהאיש הגדול אוהב לאכול גם אני צריך לאהוב, איך שהוא אוהב להתלבש כך גם אני מתלבש וכן הלאה. אלא צריך להיות כאן רק דבר אחד דומה, במידה שאני יכול להבין את היחס שלו לחיים, לרוחניות, במידה הזאת אני צריך לראות אם זה יכול להיות כלבוש שלי או לא.

"אבל לפי זה קשה, למה לו לפזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אמרנו שזהו בשביל הטיפשים והחלשים. הלא היה לו עצה אחרת, היינו שלא לברוא טיפשים, מי מכריח אותו שיגיד שטיפה זו יהיה טיפש או חלש, היה יכול לברוא כולם חכמים.

והתשובה, שגם הטיפשים צריכים כי הם הנושאים להרצון לקבל. ורואים שהם מצד עצמם אין להם שום עצה שיוכלו להתקרב לה', אז הם בסוד הכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה, אשר אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות, והיו דראון לכל בשר". שהם נעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שעל ידי זה יש היכר לצדיקים, איזה טובה עשה להם הקב"ה שבראו אותם חכמים וגיבורים, שעל ידי זה קירב אותם אליו. ויכולים עתה ליתן שבח והודאה לה' בזה, כיון שהם רואים איך נמצאים במצב של שופלות. וזה נבחן לאפר תחת רגלי הצדיקים, שפירושו, שהצדיקים הולכים על ידי זה ונותנים שבח לה'."

זאת אומרת יש תועלת גדולה מזה שיש אנשים פשוטים, חלשים וכל מיני הבחנות אחרות, חוץ מצדיקים, כי דווקא על ידם יש לנו עביות גדולה, יש לנו הבחנות כאלו שהצדיקים יכולים להתעלות מעליהן, ושניהם בעצם מתקנים ומקיימים אותה עבודה רוחנית. גם הרשעים, גם החלשים, כל מיני אנשים שאין להם דבקות בבורא, על ידי זה שהם תומכים בזה אפילו בצורה שלילית, בזה הם עוזרים לחלק מהנשמות שנקראות "הנשמות הצדיקות" להצדיק את הבורא בכל הבריאה הזאת, ואז גם לכל יתר הנשמות הנמוכות במיוחד יש תפקיד וכולם זוכים לדבקות בבורא.

"אבל צריכים לדעת, כי גם את המדרגות הנמוכות צריכים. שאין קטנות של המדרגה נחשב לדבר מיותר, לומר, שיותר טוב היה אם גם המדרגות של קטנות היו נולדו תיכף עם גדלות.

כי זה דומה לגוף גשמי, שבודאי יש לו אברים חשובים, כמו השכל והעינים וכדומה. ויש לו אברים לא כל כך חשובים, כמו הקיבה והבני מעיים, ואצבעות ידים ורגלים. שאין שייך לומר, שאיזה איבר שמשמש תפקיד לא כל כך חשוב, אז הוא מיותר. אלא הכל חשוב. כמו כן ברוחניות, שגם הטפשים והחלשים אנו צריכים, כנ"ל.

ובזה נבין מה שכתוב, שהקב"ה אומר "שובה אלי ואשובה אליכם". שפירושו, שהקב"ה אומר: "שובה". וישראל אומרים להיפוך: "השיבנו אליך ה', ואחר כך, ונשובה".

כאילו שאנחנו רוצים שהבורא ימשוך אותנו אבל הוא אומר "אתם תבואו אליי". אז מי עושה את הפעולה? אנחנו רוצים שהבורא יעשה את הפעולה והוא רוצה כביכול שאנחנו נעשה את הפעולה בהתקרבות. "והפירוש, שבזמן הירידה מהעבודה, אז ה' אומר "שובה" מקודם. ועל ידי זה בא לאדם עליה בעבודת ה'. אז האדם מתחיל לצעוק: "השיבנו". מה שאין כן בזמן הירידה, אין האדם צועק "השיבנו", אלא להיפוך, הוא בורח מהעבודה. לכן צריך האדם לדעת, כי בזמן שהוא צועק "השיבנו", זה באה מהתעוררות מלמעלה, שמקודם לכן הקדים הקב"ה לומר "שובה". שעל ידי זה יש לו עליה ויכול לומר "השיבנו".

וזה פירוש "ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויבך". כי נסיעה נקרא בזמן שהולכים בעבדות ה', שהוא עליה. אז משה אמר "קומה". ובנחה יאמר "שובה ה'". ובזמן החניה מעבודת ה', אז צריכים שה' יאמר "שובה", שפירושו "שובה אלי". היינו, שהבורא נותן את ההתעוררות. לכן צריכים בכדי לדעת מתי לומר "קומה" או "שובה".

וזה ענין מה שכתוב בפרשת עקב "וזכרת את כל הדרך וכו', לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצותיו אם לא". "התשמור מצותיו" הוא בחינת "שובה". "אם לא" הוא בחינת "קומה". וצריכים את שניהם. וזהו הרב יודע מתי "קומה" ומתי "שובה". כי המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'." עד שמגיעים לדבקות השלמה.

זה מאמר מאוד מיוחד, אני שמח שעברנו עליו פעמיים, היו שאלות לעניין, ולפעם ראשונה שאנחנו באים ומכירים אותו זה טוב, בסך הכול הוא נכנס. ודאי שעוד לא יכולים לעכל אותו אבל סך הכול הוא נכנס.

הסיפור הוא פשוט, אף אחד מאיתנו לא צריך להסתכל על שום תכונות שלו. יכול להיות אדם לגמרי טיפש, שיש לו כל מיני תכונות נוראיות, שלא קיבל חינוך, ולא קיבל חכמה, ואין לו מקצוע, והוא לא יודע שום דבר, וגם על עצמו הוא לא מבין מי הוא וכמה הוא נמצא במצב ירוד, זה לא חשוב בכלל. אם הבורא מביא אותו לעשירייה והוא משתדל להתכלל בהם כמו תינוק, כאחד שלא מבין כלום, זאת הדרגה, זה המצב הכי נכון להתקדמות הרוחנית. וככל שיתקדם יותר יראה שהביטול שלו כלפי העשירייה מקדם אותו יותר מכל החכמות ומכל ההתגברויות. זאת אומרת, כל ההתגברות היא רק בביטול, כי בתוך הקבוצה נמצא הבורא והאדם בצורה כזאת מתבטל כלפי הבורא. וכך אנחנו בעצם צריכים להיכנס לתכונת ההשפעה, לחסד.

שאלה: בסוף המאמר ישנו העניין של "קומה" ו"שובה" וזה שהרב הוא זה שיודע מתי. מה זה אומר לגבינו?

אתה צודק שאנחנו צריכים עוד לברר את זה. אבל לאט לאט אנחנו נשתמש בזה יותר ויותר, לאתר צדיק ורשע בנו בהתאם להתחברות עם הקבוצה, ואז גם נבין את זה, מהמעשה.

שאלה: מה זה אומר לברר את האמת בעשירייה?

ללא עשירייה אתה לא יכול לברר את האמת, אין לך כלי. מי מתחיל לברר? אתה? אתה צריך להגיד "אני לבד זה כמו סוס". ככל שאנחנו מתחברים יותר לעשירייה אנחנו הופכים להיות אדם. אם היה אפשר לתאר כך את המצב שמסוס הופך להיות אדם, כלומר כמה סוסים יחד, אבל שמתבטלים זה כלפי זה ורוצים להתחבר זה עם זה, אז מתוך החיבור, הביטול שלהם זה כלפי זה גדלה על פניהם דמות האדם, ומתוך זה הם מבינים את הבורא. כי דמות האדם הזה שהם מרכיבים היא כמו איזו בובה חיצונית, אבל בפנים הוא מלאה באור העליון, ואז בזה הם מרגישים את הבורא. כי הציור החיצוני שלהם, הצורה החיצונית דומה לבורא בהשפעה הדדית, ואז המילוי שלהם בפנים הוא ממש מהות ההשפעה של הבורא כלפיהם.

שאלה: האם האדם יכול לבחור את הנשמה שלו, או רק את זה הוא מקבל והוא יכול לבחור רק את הלבוש שלו ולהשתמש רק בלבוש?

אדם לא בוחר את הנשמה, הוא לא בוחר שום דבר חוץ מדבר אחד, אם הוא רוצה לשנות את הגורל שלו הוא יכול לשנות אותו רק שהוא דבוק בקבוצה, דרך הקבוצה הוא מקבל את המאור המחזיר למוטב שמסדר אותו עוד יותר בקשר לקבוצה וכך הוא קובע את ההתפתחות הרוחנית שלו. כך הוא מקבל גם את הלבוש החיצון החדש של הנשמה, ואת הפנימיות שממלאה את הלבוש החיצון הוא מקבל בקיצור דמות חדשה שלו שהיא ה"נשמה".

ומה שהיה לו קודם עם הקבוצה, אלה סך הכול דברים גשמיים ואחר כך הוא רואה שמה שחשב שהיה זה לא היה, אלה סתם תיאורים של התכונות הפנימיות שלו. ולא היה בזה שום דבר ממשי, הן אפילו נעלמות אחר כך. אין גוף, ואין עולם ואין כלום, יש רק עשירייה שיותר ויותר מתגברת ובהתאם לזה מגלה את הבורא כי את הבורא אי אפשר לגלות אלא בלבוש של העשירייה. כך זה קורה.

שאלה: בתחילת המאמר מדובר על טיפת הזרע ועל מלאך בשם לילה על מה מדובר?

אלה הבחנות שאנחנו מקבלים מלמעלה כדי שהם יבנו בנו הבדלים בין קבלה ונתינה.

שאלה: במהלך השיעור אמרת משהו מאוד חשוב שהותיר בי רושם חזק, אמרת שאני מוכן להיות אותו טיפש הקרוב לחכם הגדול. אז אין אנחנו יכולים להישאר מחוברים אליך יחד עם העשירייה?

אלי להתחבר זה רק דרך השיעורים שלנו. אני בשיעורים שלי אתכם אני פותח את עצמי כולי, אנחנו צריכים על ידי המאמרים להשתוקק בדבקות שלנו ליצור כזה מצב, קשר, צורה, ככול שהיא תהיה דומה לבורא. ואז כשנגיע לכזאת צורה אז נתחיל להרגיש את הבורא בנו, זה כבר יהיה התלבשות של האור עליון בתוך המדרגה שלנו הרוחנית.

אז כל הנטייה שלנו היא לבנות כזה קשר בינינו, כך שהאור העליון, אפילו במידה הקטנה ביותר, יוכל להופיע בה.

תלמיד: ואז נהיה מסוגלים ללמוד ממך ממסך למסך?

ואז אנחנו נלמד אפילו לא ממסכים, אלא ממדרגה למדרגה, ככל שנוכל להידמות יותר ויותר בקשר שלנו לבורא, מהיחסים שלנו שיהיו דומים ליחס הבורא אלינו. ודאי שזה על ידי מסך אבל כדאי לנו יותר לחשוב על החיבור ולא על המסך, עביות, התנגשות, צמצומים נגד הרצון לקבל. כדאי לנו לחשוב על מצבים שאנחנו נהיה מעל הרצון לקבל.

זה יבוא. המאמר מאוד חשוב, אני ממליץ לכם לקרוא אותו שוב אולי במשך היום אם יש לכם זמן לזה, ואנחנו מדי פעם נחזור עליו.

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה.) "משלי י', י"ב(.↩

2. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ').↩