שיעור בוקר 17.09.2021 הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

כתוב שכל מה שאנחנו יכולים להשיג ברוחניות, מפני שאין לנו גם רצון לרוחניות, וגם לכוח הרוחני בעצמו, אנחנו יכולים לקבל את זה מהבורא, אבל לקבל ממנו רק במידה שאנחנו באמת משתוקקים לזה. מה זה נקרא לקבל כוח השפעה? כוח רוחני? זה נקרא שאנחנו מקרבים את הבורא אלינו. איך להשתוקק לזה?

לכן הבורא הוא כמו שאנחנו מלמדים את הילד ללכת, אנחנו שמים אותו על הרצפה וקצת מתרחקים ממנו, ואז הוא בוכה, הוא לא יודע לעמוד על שתי הרגליים, אבל הוא בוכה ורוצה ללכת ולא יודע איך להרים את הרגל. ואז אנחנו עוזרים לו, צריכים להרים הרגל אחת ואחר כך רגל שנייה וכך לאט לאט. זאת אומרת לבקש, לפנות לבורא אפשר רק בתנאי שאנחנו רוצים ללכת ואנחנו לא יודעים איך ללכת, ומה לעשות ונמצאים בחוסר אונים, עד כדי כך שפשוט עומדים ובוכים. כך זה בדיוק גם ברוחניות, אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצבים כאלה.

זאת אומרת, המצב הוא לא טוב, מצב של חוסר אונים, חוסר ביטחון ואנחנו מרגישים את עצמינו אבודים כביכול. יש הרבה שונאים, הרבה מתנגדים, הרבה אנשים שסתם מבלבלים אותנו, נראה לנו שככה הם קמים בעצמם, אנחנו לא מבינים שאת כל זה הבורא מסדר, כי אין עוד מלבדו, והוא מסדר את זה אך ורק בשבילנו כדי שנבין ונרגיש כמה שבלי זה לא נוכל לזוז אליו, ולא נזדקק לו.

לכן התפילה, כמה שאנחנו מדברים עליה, מקודם צריכה להיות נובעת מתוך מצב מיוחד שאדם מרגיש חוסר ביטחון, חוסר אונים, חוסר התמצאות בכלל, באיזה מצב הוא נמצא, מה קורה בכלל בעולם, מי צודק, מי לא, ואיפה הוא נמצא כלפי האמת. שום דבר. הוא מרגיש את עצמו ממש כמו ילד שלא יכול לזוז קדימה, לא יודע בדיוק לאן, לא מבין איך. וזה המצב שבו אנחנו לומדים ללכת ברוחניות. כי את הרוחניות ודאי שאנחנו לא מבינים, אנחנו לא מרגישים איך צריך להתקדם, עם איזו רגל, שמאל או ימין, אנחנו משתדלים מיד להסתכל סביבנו, רואים כל מיני אנשים, ארגונים, קבוצות אנשים שכך או אחרת מתנהגים בחיים שלהם, ואנחנו לא יודעים עם מי הצדק. וזה הכול כדי שאנחנו ניקח אמונה למעלה מהדעת ונתקדם.

זאת אומרת, יש לנו כאן כמה תנאים כדי להתקדם, להיות בחוסר אונים, ממש בחוסר, שאני לא יודע עם מי הצדק, אני לא יודע מה לעשות, אני נמצא במצב חולשה, ואני מוכן לקבל כל דבר שיכול לתת לי ביטחון, מצד אחד. ומצד שני אני רואה שבזה אני אולי חוזר למה שפעם הייתי או בכלל לא לכיוון של חכמת הקבלה, אלא למשל של דת, לא להיות באמונה למעלה מהדעת, אלא בתוך הדעת, למטה מהדעת, ויש לנו כאן בעיה איך לברר את זה.

אבל בלי הבירורים האלה שבאים בכל מדרגה ומדרגה, בכל צעד ושעל, הם איתנו ואנחנו נשתדל ללכת כך שלא יהיו לנו שום הוכחות, שום ידיעות, שום ביטחון אלא רק במצב הבא, כשאנחנו מתחברים בינינו ותולים את עצמנו בבורא. אך ורק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים, וכול זה מתבטא בתפילה.

כי כל חוסר אונים, חוסר כוחות, חוסר חיבור, חוסר כיוון נכון, בסך הכול חוסר ביטחון, את כל אלה אנחנו מסדרים כתחילה לתפילה. ואז מתחילים מתוך זה להשתדל להתקדם עם עיניים עצומות, בלי לראות קדימה שום דבר, אני גם לא יכול לראות אבל אני גם לא משתוקק, לא מתקדם לראות, אני מתקדם להיות תלוי בבורא.

כמו הילד הקטן שרוצה, ואנחנו שמים אותו שיעשה כמה צעדים ראשונים בהליכה שלו, מה הוא צריך? הוא צריך להשתדל לעשות איזה צעד והוא מחפש את התפיסה בנו. הבורא נותן את התפיסה אם אנחנו משתדלים לעשות צעד קדימה. והצעד קדימה שלנו הוא למעלה מהדעת, הוא ממש כאילו מעל לתהום, כאילו למשהו לא ידוע.

זו הרגשה מאוד מיוחדת, אבל דווקא בתוך ההרגשה הזאת, כשאנחנו משתדלים לעשות צעד כזה, אנחנו פתאום מרגישים שזו הרוחניות. ודווקא בזה אנחנו מוצאים אחר כך עונג. הביטחון הוא דווקא בזה, ששום דבר אחר שיכול להתברר לי בדעת לא יכול לעזור לי, אלא דווקא כוח האמונה, כוח הבינה למעלה מהדעת, הוא מכוון אותי נכון, וזה נעשה על ידי הכוונה מהבורא בצורה מאוד חדה קדימה.

אנחנו נשתדל לתת לכל אחד הרגשה כזאת, מה זה.

קריין: פסוק 32 של הרב"ש.

"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד. 

היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. 

ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

זאת אומרת, הוא כאילו עוצם עיניים, ולמרות שיכול, לא מיד עכשיו, אבל זה יהיה כך, למרות שרוצה ללכת בידיעה, זאת אומרת, עם עיניים פקוחות, הוא עוצם את העיניים, סוגר עיניים, ודווקא מעדיף ללכת באמונה, זאת אומרת, לקראת הבורא, אז הוא באמת נמצא בנטייה לקראת הבורא. ברגע שעוצם עיניים ומתקדם, בזה הבורא כביכול מוליך אותו, וכך הוא מתקדם.

אין כאן הרבה מילים. תקרא שוב בבקשה.

קריין: שוב ציטוט 32.

"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד. 

היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. 

ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"." 

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

אני רואה שצריכים עוד יותר ויותר להסביר.

העניין הוא כך, הבורא מסדר לנו את כל התנאים, הפנימיים והחיצוניים. אנחנו נמצאים בבלבול פנימי, כי אנחנו רגילים ללכת לפי השכל והרגש שלנו שזה נקרא "דעת", והבורא מסדר לנו דרך שאנחנו כבר מתחילים לחשוב שהדרך הזו היא לא מציאותית, איך אני אתקדם, איך אלך, איך אעשה דברים שהם נגד מה שאני מבין ומרגיש, אני חייב להיות כאן למעלה מהדעת, בניגוד לכל מה שהשכל והרגש אומרים לי.

אז איפה "אני", לפי מה אני אז יכול לעשות משהו. כל דבר שאני רגיל לעשות הוא לפי השכל והרגש, בסך הכול יש לי שניים, שכל ורגש, איך אני לפי השכל והרגש שיש לי, ואין לי כלום חוץ מזה, יכול להתקדם? יש לי מוח, יש לי לב, יש לי הכול, אבל בסך הכול כאן אומרים, אתה צריך לעלות למעלה מכל מה שאתה מרגיש, מכל מה שאתה מבין, ואם תלך עם זה קדימה, תצליח.

איך אלך, אם אני לגמרי צריך לעזוב כל מה שיש לי? אומרים, תפילה, אין כאן שום דבר חוץ מזה, זה המקום שבו אתה צריך לבקש, לדרוש מהבורא שייתן לך כוח השפעה, שאתה תלך למעלה מהדעת בכוח השפעה. ואז לא תוכל להבין עם השכל, להרגיש עם הרגש, אלא תקבל שכל ורגש חדשים, רוחניים ובהם תלך.

אלה דברים שצריכים עוד פעם ועוד ועוד לנסות לעשות. ומתוך זה שהבורא ילמד אותנו לעשות צעדים כאלה ברוחניות, אז נתקדם. אנחנו לא עוזבים את העולם הזה, המשפחות, העבודה וכל דבר שהאדם נמצא בו, למרות שכך כותב רב"ש ב"שמעתי" ד'.

זו בעיה, כי במצבים כאלו נראה לנו שכדי להתקדם בלמעלה מהדעת, צריכים לעזוב את כל מה שיש לנו בתוך העולם הזה, כי את העולם הזה אנחנו מרגישים בתוך הדעת. לכן זה קשה, האדם נמצא זמן מסוים, זמן קצר, בחוסר אונים, בחוסר ביטחון, הוא לא יודע מה לעשות, אפילו רוצה לברוח בחזרה למצבים שהיה בטוח בחיים, היה חי, עובד, משפחה, כל מיני כאלו מצבים שבהם אנחנו מרגישים קשורים לחיים שלנו, ורוצה לברוח אליהם, ממש לסגור עיניים ולא לקבל שום דבר מדרך ההשפעה, מדרך האמונה למעלה מהדעת.

אבל לאט לאט, לא לעזוב אלא להשתדל שייפתח, ואז הבורא מסדר לנו את השביל הזה. את החיים שלנו אנחנו לא עוזבים, נראה לנו שאנחנו עוזבים, אבל העקרונות שלנו בחיים הגשמיים נשארים כי הם בתוך הדעת, שיישארו, אלא כדי לרכוש עוד את השביל הרוחני אנחנו צריכים לעלות אליו ואיכשהו להתמצא בו.

קריין: כותב בעל הסולם ב"שמעתי" ד'.

ד. מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה

"צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו, רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת חבריו למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה והיא נקראת חסרון האמונה. זאת אומרת, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו שאינו מרגיש את מציאות ה'. זה גורם לו הכבידות. "

כי בעולם שלנו אנחנו מרגישים את המציאות, הכול נמצא בתוך הכלים דקבלה. אם היינו כך מרגישים את הכלים דהשפעה, הכלים הרוחניים, אם היינו מרגישים בהם את העולם הרוחני מה טוב, אבל זה בלתי אפשרי. ומה אנחנו צריכים לעשות? במה אני איאחז, אף פעם לא הייתי בתכונת ההשפעה, בתכונת האמונה, ברצון להשפיע, בכל מיני מצבים כמו שאני רגיל בעולם הזה להתקדם. כאן הבעיה, עד שנכנסים לעולם הרוחני ומתחילים להתמצא בו.

"מה שאין כן, בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה", בלי שום דעת ושכל. אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה.

לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו".

זה מה שאנחנו צריכים, אמנם נמצאים בטוחים במה שרכשנו בכלים דקבלה, אבל הבורא לאט לאט רוצה להעביר אותנו גם לכלים דהשפעה. זה לא שנראה לנו שאנחנו עוזבים את הבית, המשפחה וכאילו נכנסים לאיזה ענן לא ידוע, לא מובן, אבל אנחנו צריכים לעשות את המעבר הזה.

זה בדיוק אותו מחסום שדיברנו עליו, שכך אנחנו צריכים להתייחס אליו ולהתרגל. העיקר זה להחזיק יחד, ואז אין שום בעיה שאין לי שום ביטחון, אין לי התמצאות, יכולת למצוא את עצמי במצב הרוחני, אלא אם אני מחזיק עם חבריי יחד, פתאום אני רואה שדווקא בקשר בינינו, שם אנחנו מתחילים לראות את המציאות החדשה, המצב החדש. ואין בעיה להתמצא שם, אני יכול לראות, להרגיש את כל המציאות החדשה הזו, ואז אני רואה, מתחיל לגלות את העולם שהוא פי מיליארד יותר גדול, חזק ועוצמתי מהעולם הזה הקטן שנראה לי כשפל וכנקודה אחת.

שאלה: הציור הזה שאתה מצייר, של ילד קטן שעומד לבד, חסר אונים, מבולבל, מה זה?

הבורא כך מלמד אותנו שאנחנו צריכים ללכת רק באמונה למעלה מהדעת. זה מה שאנחנו אומרים לילד, תעשה צעד קדימה, אבל הוא לא יודע מה לעשות, איך לשים רגל, מה לעשות. ואז יוצא שרק על ידי זה שאנחנו דוחפים אותו קדימה יותר ויותר, אז הוא עושה ומבין שכך צריכים לעשות. לפני שהוא מנסה בעצמו, כמה שתגיד לו זה לא יעזור. כך אנחנו בחיים שלנו.

תלמיד: אז מה התפילה במצב הזה, מה הוא מבקש?

אנחנו מבקשים שתהיה לנו אפשרות ללכת באמונה למעלה מהדעת, מה שהבורא מחייב אותנו, ואנחנו בלאחוז יחד זה בזה יכולים לעשות את הצעד הזה קדימה.

תלמיד: זה נשמע שהוא מבקש להמשיך להישאר עיוור.

ודאי. כי אנחנו לא הולכים עם כוח המלכות אלא עם כוח הבינה, עם כוח השפעה. דווקא הולכים עם השפעה. פעם אנחנו עשינו תרגיל בכפר סיטרין. היינו צריכים ללכת למעלה על כל מיני מכשולים בעיניים עצומות, אבל להחזיק זה את זה. אז יוצא לנו, שאם אתה חושב על השני איך אתה צריך לעשות ומפנה מקום בשבילו שלא יפול בכל המכשולים האלו, סולמות וכדומה, אז כולם מצליחים.

לכן אמונה למעלה מהדעת זה לא שאנחנו לא רואים כלום. זה שאתה מתלבש בראייה אחרת, בהרגשה אחרת, דרך השפעה. ואז אתה רואה את העולם ואת כל המציאות בצורה הרבה יותר עמוקה וברורה ממה שהיה קודם.

תלמיד: מה אתה מגלה, מה אתה רואה?

אתה רואה את כוח הבורא שבכל המציאות.

תלמיד: אז איפה למעלה מהדעת?

זה נקרא שאתה הולך בכוח השפעה למעלה מכוח קבלה. אתה לא רוצה ללכת בכוח הקבלה, ידיעה, כי הידיעה מורידה אותך לגמרי לעולם הזה, אלא אתה רוצה ללכת בכוח שאתה קשור לבורא כאילו בעיניים עצומות ובזה אתה תתקדם. וכל פעם שאתה תתקדם, אתה מתקדם בזה שאתה עוד יותר ויותר תופס את החברים יחד, מגלה את הבורא ביניהם עוד יותר, ואלה הצעדים שלך.

תלמיד: כל האמונה למעלה מהדעת עומדת על הדאגה לחברים, להחזיק אותם.

אמצעי. זה לא עומד על זה, אלא זה אמצעי.

שאלה: זה באמת הסבר נהדר מדהים שנתת. התחושה היא שכשאתה מסביר בצורה כל כך יפה, מרגיש איזה לחץ שאתה ממש חייב להיכנס לתוך התהום באופן עיוור. מצד שני, אני מרגיש שהראש שלי מתחיל לעבוד, עוצר בעדי. אם אני שומע את הדוגמה של הילד שהולך, אז יש לו דוגמה ברורה, הוא רואה עוד אנשים שהולכים. ואנחנו לא רואים, לנו אין מישהו שהולך בכיוון הזה. מצד אחד אני כן רוצה לעשות צעד אחד לתוך התהום הזה. מצד שני אני מרגיש כל כך הרבה כוח, אבל אני מרגיש מגבלה עצומה ועצירה, שהראש שלי עוצר אותי. אז תוכל אולי לעזור בעוד משהו כדי לקפוץ אל תוך התהום הזה?

אנחנו עכשיו נעבוד על זה יותר. והעיקר שאנחנו צריכים לדעת שני דברים, אין לי יותר משניים, קבוצה ובורא. אני מרגיש את עצמי בחוסר אונים, לא יכול להתקדם, לא יכול לעשות שום דבר, אבל אני יכול לאחוז בשניים, בחבריי ובבורא. זאת אומרת, אני צריך להרגיש כמה שאני קשור אליהם יותר, ואני צריך להרגיש עד כמה אני זקוק לזה שאני אתקדם עם החברים יחד קדימה לבורא ובעזרת הבורא, שהוא ימשוך אותנו אליו.

אני לא יכול לעמוד לבד, אלא אם אני עם העשירייה, אז הבורא מושך אותנו אליו. תתאר לעצמך את התמונה הזאת. יש לי הכול, אני לא צריך כלום חוץ מזה. יש לי קבוצה, כמה שיש, חמישייה, חמשה, שמונה, לא חשוב כמה אנשים. אם אני יחד איתם איכשהו נמצא בקשר, אז פונים לבורא שימשוך אותנו קדימה ואז זה יתבצע.

שאלה: לפני כן אמרת כשאנחנו מתקדמים ברוחניות ואנחנו לא מקבלים את איך שאנחנו רואים את העולם בראייה אלא מכוונים את התפיסה שלנו לעבר ההשפעה. מה זה אומר?

כשאנחנו עוזבים, כל אחד את האגו שלו ורוצה להתקדם בעיניים עצומות, אין לי אפשרות אחרת להתקדם. אם אני לא סוגר עיניים אני מתקדם בעולם הגשמי, כמו שהייתי בהמה, כך נשאר בהמה. אם אני רוצה ללכת בדרך רוחנית, אני חייב לסגור את העיניים הגשמיות ולפתוח עיניים רוחניות, בינתיים, אחר כך אני אשתמש גם בזה וגם בזה, עוד נראה.

אז מה אני עושה? יש לי סך הכול שני אמצעים, קבוצה ובורא. ואז על ידי שניהם, עם הקבוצה אני משתדל לבנות מערכת והבורא שמוביל את המערכת הזאת, ואז אין שום בעיה. אם אני לבד אפנה לבורא זה לא יעזור אף פעם. אני צריך להתבטל כלפי החברה, אני צריך להתקשר כלפיהם, אני צריך לבנות תנאים שהבורא יפנה אלינו, יעזור לנו ואז אנחנו נתקדם.

שאלה: ברגע של חוסר איבוד התמצאות, מה זה העולם החדש?

אתה לא פותח את העולם החדש, אתה צריך כביכול לבנות אותו. זאת אומרת, בזה שאתה מתחבר לחברים ופונה לבורא, אתה מתחיל ללמוד ככל שאתה מקיים את שני התנאים האלו, אתה מתחיל ללמוד איך לעשות צעדים קדימה לכיוון הרוחניות, ואז אתה מתחיל להרגיש את כוחות ההשפעה שפועלים בסביבה. כי עד אז לא הרגשת אף פעם מה זה כוחות השפעה. עכשיו כשאתה מתחבר עם החברים והבורא מתחיל לעבוד בכם, אז אתם מתחילים להיות כבר תא רוחני שמתקדם לקראת מצבים רוחניים.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא מתחיל לעבוד עלינו ואנחנו הופכים לתא רוחני?

כמו שעכשיו הבורא נותן לכם כוח, רצון, הבנה שאתם נמצאים בחוסר אונים, שאתם לא יכולים להתקדם, שאתם לא יודעים לאן להתקדם, שכל מה שאתם סובבים כך בתוך הלב והמוח שלכם זה הכול כוחות ותכונות של קבלה ולא של השפעה, זאת אומרת גשמיות ולא רוחניות, אז אתם עושים מאמץ, איך אנחנו יכולים להיות קשורים כך אחד לשני שאנחנו כל אחד נוכל קצת להתרומם מעצמו, קצת מאמץ, זה שאנחנו לא מסוגלים זה ברור, אבל לעשות מאמץ שאנחנו משתדלים כביכול לצאת מעצמנו כל אחד מעצמו וכך נתקדם לבקשה לבורא שיעשה לנו את זה.

שאלה: הצעד הזה שדיברת קודם שמעתי שאמרת לכיוון התהום, אני יכול להרגיש שדווקא אם אני הולך בדרך של הדעת זה לכיוון התהום, ודווקא להיפך אם אני הולך עם החברים, עם העשירייה זה דווקא המקום שמאיר או זה סתם פנטזיה?

זה מצד אחד, וזה מצד שני. גם כשאתה מרגיש שיש לך תהום אם אתה מתייחס לרוחניות בצורת דעת, מצד אחד, ומצד שני אם אתה תתחיל לחפש רוחניות אמיתית אתה תראה שיש לך שם על מה שיסמוכו, שאתה מדביק את עצמך לקבוצה ולבורא ואז יש לך דרך סלולה, ביטחון רוחני והכול מצוין. הדבקות היא שמצילה אותך בכל צעד ושעל, אבל יחד עם זה בתחילת כל צעד אתה תרגיש עד כמה שאתה תלוי באוויר, מגדל פורח באוויר.

תלמיד: אז כאילו בכל מצב תהיה לי איזו חוסר התמצאות לפני השלב הבא?

בהחלט. אנחנו תמיד מתחילים מזה שאין לנו שום יסוד, שום הבנה, כלום כי אנחנו כך מבררים את כל המצבים השבורים משבירת נשמת אדם הראשון ומתחילים לתקן כל פעם, כל מצב ומצב. על ידי זה שאנחנו בעשירייה שלנו מתקרבים יותר זה לזה, עוזרים זה לזה, ואז הבורא נותן לנו הרגשה שאנחנו לא מסוגלים, כי אנחנו עושים את זה בעצמנו במה שאנחנו מסוגלים, ואז הוא נותן לנו הרגשה שאנחנו לא מסוגלים ולא ילך לנו שום דבר, ואז אנחנו חייבים להתחבר בינינו בצורה קצת אחרת על מנת לפנות אליו.

זאת אומרת, ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", זה לא שאנחנו מתחברים בינינו כמו איזה קומנדו, אלא שאנחנו מראש מתכננים לפנות לבורא ולכן אנחנו בחיבור בינינו גם מלכתחילה באים לחיבור, מייצבים את החיבור כדי שמתוכו לפנות לבורא.

תלמיד: אבל נגיד שאני עכשיו באיזו צומת, אז מצד הדעת יש לי דווקא דרך די ברורה, הדעת אומרת לי כאילו משהו די בהיר וברור.

מה אומרת לך הדעת?

תלמיד: לא יודע, בעיקר דחייה.

כן, אבל איך להתקדם, איך להתקדם לקראת הבחנות רוחניות, שאני אתחיל להרגיש את המצבים הרוחניים, העולם הרוחני. העולם הרוחני זה עולם ההשפעה שבו אני מרגיש את הבורא ככוח הכללי ואת עצמנו שמתחילים יותר ויותר ליישב את עצמנו בו.

תלמיד: אם הדעת אומרת לי בבירור משהו אחד, אז האם זה סימן בשבילי כדי ללכת דווקא לא לפי הדעת, ואז הדרך היא נכונה?

כן, נכון. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, שיש לי דעת וכך אני רואה, וכך יכול להיות אומרים לי גם מבחוץ כל מיני אנשים, ואנחנו צריכים ללכת למעלה מזה, בניגוד לזה. לא לשבור את הדברים האלה, אלא לבנות את עצמנו למעלה מזה. שכל העולם הגשמי יישאר וכל ההפרעות יישארו, אנחנו לא מתנגדים לשום דבר, רק בתוכנו, לא בצורה חיצונה אלא בצורה פנימית, אנחנו הולכים למעלה מהדעת.

אתה תתחיל להרגיש עד כמה כל העולם נמצא בעל מנת לקבל בצורה נמוכה, גשמית, ועד כמה אנחנו הולכים למעלה מזה. ורק זו הדרך, נראה תוך כמה צעדים, עד כמה זאת הדרך והבורא דוחף את כל האנושות בעצם לזה, רק הם לא מבינים כמו שאנחנו עדיין לא כל כך מבינים, מה הבורא רוצה מאיתנו, איזה צעד קדימה, עם איזו רגל אנחנו צריכים לעשות את הצעד הרוחני הראשון שלנו.

שאלה: איך אני יכול להגיע לדרגה כמו "נר שמתבטל בפני אבוקה", איך להגיע לדרגה הזאת בלי להיות כמו בהמה שאין לה כל בחירה חופשית?

קודם כל בלי להיות בהמה אנחנו לא יכולים, כי כל מדרגה ומדרגה היא מתחילה מזה שאנחנו נופלים מהמדרגה הקודמת.

יש לנו אחרי השבירה לכל אחד ואחד שק עם הכלים שלו השבורים, ואז כל פעם אנחנו מוציאים, או שעוזרים לנו להוציא מהשק הזה כלי השבור הבא בתור שנוכל לתקן אותו, ואז יוצא שאנחנו כל פעם מתחילים מהמצב השבור. לכן כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם". וזו לא בעיה אנחנו נתרגל לזה, דווקא על ידי חיבור בינינו, על ידי השיעורים, אתם תראו איך בצורה פרקטית, מעשית, משיעור לשיעור, מיום ליום, אנחנו עוד יותר ועוד יותר ניכנס פנימה לתוך הרגשת העולם האמיתי, העולם הרוחני.

אתם תראו איפה באמת אנחנו נמצאים, וחוץ ממה שאנחנו מתארים בחמישה חושים שלנו, יש לנו לתאר את הטבע בחמישה חושים רוחניים, לא גשמיים בלבד, שבחמישה חושים שאנחנו תופסים עכשיו את העולם הזה, אנחנו תופסים אותו בצורת בהמה, זה גם באותם החושים כמו שיש לחיות. ואנחנו רוצים להיות אדם, הדומים לבורא, שזאת דרגת ההתפתחות שלנו ואז אנחנו צריכים לשנות את התפיסה שלנו.

זה יבוא. בואו ניכנס לזה ותראו עד כמה זה דבר מיוחד מאוד. והעיקר אנחנו צריכים להשתדל להחזיק כל אחד בחברים ולראות שיהיו הרבה מאוד מצבים ורק "איש את רעהו יעזורו" יכול לעזור באמת לכל אחד להתקדם. ולכן כל אחד כמה שהוא יותר ויותר מבין שהוא תלוי באחרים, ולבד הוא מיד ייפול מכל מה שיש לו, אז זה יעזור לנו.

שאלה: כשאדם מנותק מהעשירייה והוא מרגיש רק את הרצון לקבל, מותר לו לבקש מהבורא תן לי רצון, תן לי חיסרון להשפיע?

כן, אבל הוא כאילו ידרוך על אותו מקום עד שיבין שכל ההתקדמות שלו היא תלויה בקשר עם החברים ובאותו קשר עם החברים, שם הוא צריך להתקדם, כי אנחנו במקום חברים מתחילים לאתר שזה לא החברים, שזה ספירות של הנשמה, וכך מתקדמים.

תלמיד: נקודת ההתחלה במעבר הראשוני הזה, אתה מגלה שאין לך שום רצון להשפיע.

אני לא צריך להשפיע, אני צריך לחשוב שבשביל להתקדם לרוחניות אני חייב את החברים האלה כדי לגלות רוחניות, כדי להתחיל להרגיש אותו ואני מתחיל להרגיש רוחניות רק בקשר בינינו. איפה הרוחניות בקשר בינינו אני לא יודע, כי הקשר הזה עדיין לא קיים, אבל כשאנחנו באמת נשתדל להתקשר ב"עזרת השם" מה שנקרא, בעזרת האור העליון המחזיר אותנו להשפעה, המחזיר למוטב מה שנקרא, בזה אנחנו נגלה.

תלמיד: מה מחייב את הבורא לתת לנו את הצורה הרצויה?

התכנית הכללית של הבריאה שהוא התחיל ושהוא יסיים, זה מה שמחייב את הבורא. הבורא מחויב, זה לפי התוכנית שלו, יש לו כוח השפעה בלבד ואת זה הוא רוצה לממש בנו.

שאלה: אנחנו צריכים להתחבר ואנחנו צריכים ללכת אחרי הבורא או אחרי המורה?

ודאי שאחרי הבורא. אתם כולם הולכים אך ורק אחרי הבורא, בתנאי שאתם מתחברים וכך משתדלים להביא את עצמכם לדבקות בבורא מתוך העשירייה, מתוך הקבוצה. המורה הוא רק מורה דרך שעומד כאילו מהצד ומראה לכם, דוחף אתכם קדימה, אבל ודאי שבשום צורה הוא לא יכול להחליף את הכוח העליון. הוא צריך להיות חשוב כי אחרת לא תשמעו מה שהוא ממליץ, אבל מה שהוא מסביר לכם זה רק המלצה איך להתקדם ובמידה שאתם שומעים אתם תתקדמו, ולא אחרת.

שאלה: אני שומע אותך מספר על איך צריך לעצום העיניים הגשמיות כדי לראות. אני חושב על שמשון הגיבור ועל המיתולוגיות בתרבויות סביבנו.

לא, תעזוב, תעזוב את הדוגמאות האלה.

תלמיד: הרבה פעמים אתה רואה שכשמשהו בגוף לא עובד זה כאילו מזיז את הגשמיות הצידה כדי לפנות מקום לרוחניות, זאת אומרת הגשמיות הזאת היא פה רק כדי לתת קשר לעולם הרוחני. כך אנחנו אמורים להשתמש בזה?

כן. ואני ממליץ לך לקרוא אפילו אלף פעם מה שאנחנו לומדים, ולא לצרף לזה שום דבר אחר, אפילו מהתורה. זהו. ממש תיזהר אחרת תתבלבל ותטבע בכל מיני כאלה ציורים ופסוקים שהם יבלבלו אותך.

שאלה: כעשירייה בשיעור מורגש שהבורא כאילו מוליך אותנו בביטחון צעד אחרי צעד. מתי זה נקרא שעשירייה מצליחה ללכת בעצמה במשך היום, בין השיעורים, כאשר מסביב משפחה, עבודה?

מתי שהיא מתחילה לגלות שהיא תלויה בעזרה הדדית של כל החברה לכל אחד, ומתוך זה שהם מתקשרים, שמרגישים ביניהם את החיבור, מתוך החיבור פונים לבורא שרוצים ללכת בדרך ההשפעה. ומתוך עזרה הדדית, השפעה הדדית, כך הם יתקדמו.

שאלה: תמיד התגובה שלנו כמו תינוק, כשהבורא מתרחק אנחנו בוכים או שאפשר להגיב אחרת?

יבואו זמנים אחרים, בינתיים, קח את זה כדוגמה בתנאי שאתה מסדר את עצמך נכון בעשירייה, אחרת אתה אפילו לא תינוק ולא כלום.

שאלה: איך מגדילים את ההזדמנויות לעבודה מעל הדעת בעשירייה?

פשוט בכל מצב ומצב אתם רוצים לייצב את עצמכם בצורה נכונה ביניכם וכלפי הבורא, וככה זה בלי הפסקה.

שאלה: אתה יכול לתת לנו קו חד משמעי מה ההבדל בין אמונה למעלה מהדעת לאמונה למטה מהדעת? שמענו פה על לסגור עיניים, ללכת, איך לא ליפול להיות איש דתי אלא מקובל?

שאתה הולך אך ורק בכוח ההשפעה שבין החברים, רוצה להיות קשור ביניכם יחד, כאיש אחד בלב אחד על ידי כוח ההשפעה, ומתוך כוח ההשפעה הזה שאתם יכולים לסדר אותו, לאתר אותו ביניכם, לפנות לבורא. זה הכול. ודאי שהדרך הזאת היא הפוכה מבעלי בתים, זאת אומרת, מי שחושב בצורה אגואיסטית הוא נקרא "בעל הבית". זהו. אין יותר.

שאלה: אנחנו עכשיו בבירור ומדברים הרבה על כוח השפעה, וללכת בכוח השפעה, וחיבור בתוך העשירייה. אבל אנחנו גם לומדים שבעצם אין לנו עוד כלים דהשפעה, אז איך בדיוק כל זה מסתדר?

מסתדר עד כמה שאתה יכול. כל פעם זה ככה, בכל מצב ומצב חדש אתה תמיד מתחיל מזה שאין לך כלום, אלא יש לך חברים, אתה מהדק את החיבור בין כולם ופונה לבורא. כמה שאפשר יחד איתם [להיות] ב"תפילה בציבור" מה שנקרא.

תלמיד: אז כרגע הניסיון לחיבור בינינו, זה כביכול כוח השפעה שאנחנו מכוונים אליו עכשיו?

כן. אתם תנסו, אחר כך יהיה לנו על מה לדבר. זה שאתם שואלים ללא שום בסיס מעשי זה רק מבלבל.

שאלה: איך להשתמש באמונה למעלה מהדעת בזמן ההסתרה?

דווקא בזמן ההסתרה זה עוד יותר קל ללכת באמונה למעלה מהדעת, כי אתה לא צריך להחליף את הדעת, אתה מבולבל, ואתה לא יכול וכן הלאה, ואז אתה בונה את המדרגה אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אתה מוביל אותנו בסרט מתח כזה כמו שאמרת, הרפתקה אדירה. ותודה לך על זה שאנחנו מסוגלים לעבור את זה איתך. ציינת שתנחיל ללכת בעיניים עצומות ובתוך צניחה כזאת, בחושך, אנחנו נגלה חושים החדשים. על איזה חושים מדובר?

יתגלו לנו כל מיני מצבים חדשים שמהם אנחנו נתחיל להבין מה זה נקרא ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש בצורה רוחנית. זה יתגלה. בינתיים אין, כמו לתינוק שאין לו אף חוש כשהוא נולד.

שאלה: האם הבורא יקדם אותי בעבודה הזאת דרך החברים או שאני צריך לבקש את זה?

עד כמה שאתה קשור עם החברים, כך הבורא יקדם אותך. וזה שייך לכולם. אדם שלא קשור לחברה הוא ממש כמעט שלא יכול להתקדם. הוא קצת יתקדם בהבנה, קצת בהרגשה, אבל במעשה לא. כי בכל זאת כל המעשים שלנו הם אך ורק בחיבור בינינו.

קריין: ציטוט מספר 33, רב"ש.

"במצב, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה. 

ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו. 

ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

שאלה: האם המצב של אהבת חברים זה החוש הרוחני שלנו?

לא. בינתיים לא. אהבת חברים זה התנאי שאנחנו כן מפתחים בחושים הגשמיים, בכמה שיכולים יותר ויותר עד שהבורא יאיר בנו, בתוך החיבור בינינו, במידת ההשפעה שתהיה לנו, כשאנחנו נבקש שיהיה קשר בינינו לא על מנת להתקדם בעצמנו, אלא על מנת לקדם את החברים. ואז מכוחות ההשפעה הקטנטנים האלה שאנחנו נייצב בינינו, אז לפי זה אנחנו נמשוך את המאור המחזיר למוטב.

ואז אנחנו נתחיל לגלות באותו האור לפי השתוות הצורה בינינו, במצבים שבינינו לבין האור העליון, איפה אנחנו נמצאים, ומזה נלמד מה זה רוחניות, כוח השפעה, חיבור וכן הלאה. על מה שעכשיו אנחנו רק מדברים ללא הרגשה.

שאלה: כדי להיות מסוגל להגיע לאמונה מעל הדעת, אנחנו צריכים להיות בטוחים שאנחנו מבינים את המצב שבו אנחנו נמצאים. וכאן האגו מדבר ואומר "מה העבודה הזאת לכם"? האם יש דרך כלשהי בעבודה שלנו עם החברים שבה נוכל לזהות את המשפט הזה, או משהו מקביל לו, כדי שנוכל להגיד, שזה מה שזה, ואני יכול ללכת כעת למעלה מהדעת?

לָמה זה יקרא למעלה מהדעת? זה יקרא בתוך הדעת. מה שאתה מבקש, זה סך הכול דווקא בתוך הדעת. אני מבין אותך, שאתה כך תרגיש את עצמך כמבין, כחכם, כמרגיש, כמבצע. לא, לא כך זה צריך להיות, אתה כאילו נולד מחדש, בעולם חדש, ואתה לא יודע שום דבר ממה שיש לך בגשמיות שנולדת בה, שיכול לעזור לך ברוחניות, ואתה צריך דווקא בכוח שלך הגשמי להתפטר כמה שיותר מההבחנות שלך הגשמיות, ולסדר כך את המצב שלך עם החברים ועם הבורא, שזה יהיה תואם לתכונות רוחניות. תחשוב.

שאלה: איך אנחנו יכולים להסתגל טוב יותר למצב שבו אנחנו נמצאים, ככל שאנחנו מבינים אותו טוב יותר? צריך להשתמש בשכל אבל אני לא יודע באיזו מידה לעשות את זה, ושם נמצא הבלבול, כי הייתי רוצה ללכת מעל הדעת, זה דבר שאנחנו זקוקים לו, כי בלעדי זה אי אפשר לעשות שום דבר.

לכן אתה צריך "דעת", כדי לבנות מעליה "למעלה מהדעת". לכן הבורא עשה ככה, כי אי אפשר אחרת, ולכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". ומי שהולך לאמונה הזאת, אז דעת שלו גדלה יותר ויותר כל פעם, והוא צריך אז, על פני הדעת שגוברת, גדלה, להביא את האמונה היותר גדולה, וכך יתקדם.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת זה להזניח או לשכוח הפרעה רוחנית, או שזה לקחת את ההפרעה הזו ולפנות לבורא, כדי שהוא יעזור לנו?

לא צריכים לזרוק את ההפרעה הרוחנית, אלא לראות אותה כאחוריים למצב הרוחני שאני עכשיו רוצה לעלות אליו. ככה זה צריך להיות.

שאלה: מה אני יכול לעשות אם אני מרגיש שהבורא מפרק לי את העשירייה, בכל יום הוא מנפה אחד מהחברים מסיבה כלשהי, מה עלינו לעשות?

אתם צריכים ביניכם להשתדל להתחבר, לבקש עזרה מעשיריות אחרות, ולהבין שאם איזו עשירייה מתפרקת זה פגם גדול לכולם, ולכן צריכים אנחנו לדאוג ולעזור בצורה הדדית. אני כל הזמן דיברתי על החיבור בתוך עשיריות בלבד, אבל אנחנו צריכים עכשיו להתחיל להרגיש נחיצות בעזרה מחוצה לעשירייה, לעשירייה אחרת. אז בבקשה, תתחילו לפתח כאלו יחסים, הכול נמצא בידכם. אל תחשבו שבשיעור בוקר כמו עכשיו אתם מקבלים את הכול, לא מקבלים כלום, וזה לא מקדם אתכם אם אתם לא מממשים את זה בחיבור יתר בעשירייה מיום ליום. ממש מיום ליום. ובזה כל עשירייה צריכה לעזור לכולם, ואם היא רואה שהיא יכולה באמת לעזור, זו הזדמנות רוחנית בשבילה.

שאלה: אם אני עצמי עסוק בקבלה עצמית ויש דחייה מצד הגוף, מאיזו נקודה אני מעלה כאן תפילה?

ממה שאתה יכול, זה לא כל כך חשוב. העיקר שאתה שומע וממשיך לשמוע, ויום יום בא לשיעור ומחובר עם העשירייה שלך כמה שאפשר, וזה כבר התקדמות. וישנן ההפרעות, דווקא על פני ההפרעות האלה אתה עולה בסולם, ממצב רוחני למצב רוחני יותר קרוב לבורא. ואת זה אנחנו צריכים פשוט, אם לא מבינים, אז להאמין שיום יום אנחנו כך מעלים את עצמנו לבורא. זו העבודה, העבודה הרוחנית, העבודה הפנימית, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: האם אני מבין נכון שבצורה אמיתית אני יכול להשיג את הבורא רק ב"למעלה מהדעת"?

כן, רק באמונה למעלה מהדעת, כשאנחנו נרכוש כוח השפעה, רק על ידי זה אנחנו נוכל להגיע למגע עם הבורא, מכל שכן לדבקות עם הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש בעשירייה את תחושת הדבקות בבורא?

במידה שאתם מחוברים בהשפעה הדדית במשהו זה לזה, אתם מייצבים בפנים כוח משותף שביניכם שהוא נקרא "בורא", מהמילים "בוא וראה". זה הכול בידיים שלכם, במידת החיבור ביניכם.

הבורא לא יכול להתגלות מחוצה לעשירייה, אין לו במה, הוא צריך מקום, רצונות שמנוגדים ושעל פניהם רוצים להיות מחוברים. ובמידת הפער בין הרצונות שמרחיקים את עצמם זה מזה בצורה הטבעית, שזה נקרא "עביות", וכמה שסוגרים את הקשר ביניהם על פני זה, שזה נקרא "התלבשות", לפי כמה שעושים את זה, לפי זה הבורא מתלבש בהם. הם בעצמם מגלים את המידה הזאת של החיבור שביניהם שהוא נקרא "בורא", בוא וראה, ואז הבורא אומר "אתם עשיתם אותי". ולמעלה מזה, כוח עוד יותר עליון ממה שמתגלה בנו, אנחנו לא יודעים, זה לפני הגילוי.

שאלה: יש אולי נקודות כלשהן שאפשר לשים לב אליהן ועל פיהן לקבל החלטות, כאשר עשירייה אחת יכולה לסייע לעשירייה אחרת. נניח עשירייה לא מבקשת עזרה ואנחנו רואים שכן דרושה לה עזרה.

רק באמצעות דוגמאות. שאתם תראו להם, לאותה עשירייה שאתם רואים שהיא לא כל כך מתקדמת בקשר ביניהם, איך אתם מקושרים, איך אתם עוזרים, עד כמה אתם מרוויחים מזה שאתם מקושרים, עד כמה אתם דואגים לזה, עד כמה אתם מבינים שההתקדמות היא רק במידת החיבור. זה לוקח הרבה זמן. עד גמר התיקון כל ההתקדמות שלנו היא רק בכמה שאנחנו מחוברים, עד שמגיעים ל"כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: יוצא שאנחנו צריכים לבוא וכאילו להשוויץ בפניהם.

יכול להיות שכן. כמו שכתוב, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". שיקנאו בכם כמה שאתם עושים דברים כאלה של חיבור והם לא מסוגלים. תראו להם את זה בעדינות.

שאלה: אני מרגיש את עצמי כמו ילד קטן כלפי החברים שלי בעשירייה. מה אדם קטן כמוני יכול לתת לעשירייה שלו, מה הוא יכול לתת לחברים שלו?

הקטן יכול להיות הכי גדול, הכול תלוי עד כמה הוא משפיע על האחרים. תן להם דוגמה עד כמה אתה רוצה להיות בחיבור ביניהם. לא צריכים להיות כאן חכמים גדולים, חכמת הקבלה לא צריכה שכל בכלל, היא צריכה רק פעולות שהמקובלים מסבירים לנו.

שאלה: לגבי תרגיל שעשינו באחד מהכנסים ללכת בעיניים עצומות. אני זוכר שאמרת שאם אתה חושב איך להרגיש את החבר מקדימה ולהרגיש את החבר מאחורה, אתה נעלם, כי כל הזמן אתה מודאג מלהרגיש את החברים מסביבך. כשאנחנו מדברים על התבנית שאנחנו צריכים לבנות כדי לפנות לבורא, איך אנחנו מעבירים יום שהדאגה הזו לכול חבר בעשירייה, שזו תהיה המציאות, שזה יהיה מעל הכול? איך אתם עושים בעשירייה שלכם? במה החידוש, החידוד עכשיו בתקופה הזו?

כמו באותה דוגמה שעשינו, שהלכנו עם עיניים עצומות ועזרנו אחד לשני, כל אחד דאג לאחרים, למי שנמצא לפניו ואחריו, והחזקנו בידיים זה את זה בשרשרת.

אם אני חושב על השני, אין לי שום בעיה, אני בזה מתחיל להיות קשור לכל השרשרת, ואז לא נופלים, לא נשברים, והלכנו שם במצבים מסוכנים, באוויר. כך אנחנו צריכים גם עכשיו, שאני לא יודע איך לעשות צעד קדימה, אלא רק בזה שאני יותר אוחז בחבריי. זאת הנוסחה, אני לא יודע איך לעשות אף צעד קדימה רק בזה שאני אוחז בחבריי.

שאלה: האם אמונה מעל הדעת היא כלי כדי להגיע לרוחניות, ולכן אנחנו מבקשים מהבורא את הכוח להגיע לאמונה מעל הדעת, או שהאמונה מעל הדעת היא באמת הרוחניות?

"אמונה למעלה מהדעת" זה נקרא רצון לקבל ששולט בו כוח השפעה, כוח של בינה. רצון לקבל הוא נמצא ברצון לקבל, ואנחנו משתמשים בו כאילו שהוא רוצה להשפיע. כמו שאתה יושב אצל בעל הבית, אומנם אתה מאוד מאוד רוצה לאכול אבל אתה עוצר את עצמך, עושה צמצום, ואחר כך מתחיל לקבל ממנו רק אם אתה יכול להשפיע לו, רק לפי זה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

אנחנו לא עוזבים את הדעת, אנחנו משתמשים בה במידה שאנחנו יכולים להתעלות ממנה. ומידות של ההתעלות בהשפעה למעלה מהקבלה זה נקרא מדרגה ראשונה, שנייה, שלישית, כך תמיד נמדדות המדרגות שלנו ברוחניות.

שאלה: האם אתה יכול להסביר את המושג של שכינה?

"שכינה" זה נקרא אותם הכלים שהם רצון לקבל שהם מתוקנים בצמצום, מסך ואור חוזר, ויכולים אם כך לגלות את הבורא בתוכם. כלים מתוקנים בנברא שיכולים לקבל על מנת להשפיע, שזה נקרא לגלות את הבורא, הם נקראים "שכינה".

שאלה: מה צריכה להיות ההכנה הפרטית כדי להתקרב לעבודה הכללית?

אנחנו צריכים להיות מוכנים לאמונה למעלה מהדעת כדי להיכנס לעולם הרוחני, לגלות את העולם הרוחני בשבילנו, בתנאי שאנחנו מבינים שכל הקיום שלנו כרגע הוא קיום בהמי, לא רק גשמי אלא בהמי. שאנחנו נמצאים בדרגות דומם, צומח וחי, ורוצים לעלות לדרגת המדבר, דרגת האדם, הדומה לבורא.

בינתיים אנחנו שומעים את מה שהרצונות האגואיסטים שלנו מכתיבים לנו, וצריכים להגיע למצב שיהיו לנו מחשבות ורצונות כאלו כמו של הבורא, ולפי זה אנחנו ניקרא דומים לבורא, אדם, אדמה לעליון.

שאלה: אמרת שלא צריך שכל, צריך רק לעשות את הפעולות שהמקובלים אומרים לנו לעשות. אבל אם אין לי שכל רוחני כדי להבין מה זה אומר להשתדל לצאת מעצמי, להשתדל לבקש מהבורא, להשתדל להתחבר, אז מה העבודה?

העבודה היא לבצע תרגילים שהמקובלים ממליצים לנו לעשות.

תלמיד: מה הם?

להתחבר ולהשתתף בשיעורים.

תלמיד: איך להשתדל להתחבר כשאני לא יודע מה זה להתחבר?

אז אתה לא יודע, אל תתחבר. אל תגיד לנו טענות שהן לא במקום.

תלמיד: אני לא רוצה להעלות טענות.

תקרא מאמרי רב"ש ותלמד משם מה נקרא להתחבר.

תלמיד: אני קראתי הרבה פעמים, אבל הוא מדבר ממקום גבוה מאוד.

אין לי מה לתת לך. אני אומר לך שיש לך רצון חזק וטוב, אתה רק צריך לקבל הדרכה ממה שכתוב. וכתוב בצורה פשוטה שאתה צריך להתחבר עם החברים ובמידה הזאת אתה תתקדם, אז תעשה את זה. איך? תקרא בכל המאמרים של הרב"ש. אין לי יותר מה להציע לך, מצטער.

תלמיד: אני משתתף, נמצא בשיעורים ובפגישות אבל בלי לב.

בסדר גמור שאתה נמצא בלי לב, ותשתדל כמה שאפשר יותר ויותר להתקרב עם הלב שלך. וכל ההרגשה שאתה רוצה להיות עם הלב בתוך החיבור ולא מסוגל, ההבדל בין המצבים האלה יהיה כתפילה בשבילך, תבקש מהבורא.

אתה בא אלי בטענה, אבל כתוב "לך לאומן שעשאני", לך לבורא ותתלונן. תרשום את זה לפניך, שאתה כל הזמן צריך לפנות בטענות שלך רק לבורא, ואז אתה תהיה בתפילה כל הזמן. דווקא תגיד תודה רבה שהוא נותן לך כאלה מצבים.

שאלה: כל העבודה שלנו היא רק בעשירייה או בין העשיריות. מה העבודה שלנו ברגעים שבהם אנחנו עסוקים בגשמיות ההכרחית?

לדעת שאתה עושה את הדברים האלה בהכרח, כדי שיהיה לך גם זמן לעסוק בדברים רוחניים. כי הבורא ברא בצורה כזאת לכל אחד ואחד את הקשר בין גשמיות לרוחניות שמתאים לאדם. ובמשך החיים אתה תראה, כמה שהוא מסדר אותך בכאלה מצבים, קצת יותר בגשמיות, קצת יותר ברוחניות, אבל גם זה וגם זה תיקונים.

שאלה: אמרת שממדרגה למדרגה הדעת גדלה אצלנו. מה זו ה"דעת" שלנו שגדלה, מה באמת גדל אצלנו ממדרגה למדרגה?

"דעת" זה נקרא ידיעה ברורה גשמית וידיעה ברורה רוחנית. אני צריך לעלות למעלה מהדעת הגשמית, ולשמוע את מה שהמקובלים אומרים לי. וכמה שאפשר אחר כך, כשאני פוסע במדרגות האמונה למעלה מהדעת, בכל פעם שאני רוכש איזו מדרגת אמונה ומייצב את עצמי כלפיה, אז היא הופכת להיות לדעת ואני צריך אז לעלות לדרגה יותר עליונה. כל פעם, כמו שבעולם שלנו, אנחנו הולכים מדעת קטנה לדעת יותר גדולה, ככה זה ברוחניות.

תלמיד: אז יותר קשה מפעם לפעם או שזו אותה רמת קושי, כי יש לנו יותר כוחות לעשות את העלייה מעל הדעת?

אני לא הייתי אומר שזה יותר קשה אלא זה דורש יותר מאמץ, אבל כשאדם מסוגל, מעלים בקודש.

תלמיד: מה הבעיה בלבטל את הדעת גם אם היא גדלה יותר? מה זה אומר שאנחנו מבטלים אותה, שזה דבר קשה?

דעת זה שליטה, שליטת הידיעה. ודעת רוחנית אנחנו נלמד, זה קצת אחרת, זה ג' קווים.

תלמיד: קשה לתפוס מה באמת מבטלים.

כשנגיע לזה יהיה אפשר לראות ולבטל.

קריין: אנחנו ממשיכים במסמך "אמונה למעלה מהדעת" ציטוט מספר 34. רב"ש.

"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו. 

וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה. 

ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות רק למעלה מהדעת. כלומר, הגם שהשכל אומר לו, שמכל החשבונות, אתה רואה, שאין שום דבר יכול לעזור לך, גם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול להוציא אותו מהרצון לקבל לעצמו, ותמורת זה הוא יקבל את הרצון להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

אין כאן מה להוסיף. מה הרב"ש מסביר לנו? בכל מצב ומצב איפה שלא תהיה, אתה חייב לאחוז באמונה למעלה מהדעת ולהחזיק את עצמך בדרך ולהשתדל לא לשכוח שכל מה שמתגלה לך זה אך ורק כדי לחזק את הדרך ולא לזרוק אותך החוצה. ואם אתה מרגיש שזה זורק אותך לכל מיני כיוונים מהדרך, אז תדע שאלו דווקא כוחות עזר כנגדו כדי שתתחזק ותתגבר ותלך עוד קדימה.

מצד אחד הבורא עוזר, ומצד שני הוא מפריע כדי שאתה תבקש ממנו שהוא יהפוך את כוח ההפרעה לכוח ההשפעה, העזרה. אבל אתה כל הזמן נמצא בקשר עימו, חס ושלום לחשוב שיש עוד כוחות חוץ מהבורא שהפוכים ממנו ומפריעים לך, אין. כמו שבעל הסולם אומר ב"אין עוד מלבדו", שאפילו אם מישהו אומר שיש סטרא אחרא, אין דבר כזה, הכול זה כוח הבורא בלבד שפועל עלינו ורק עימו אנחנו קשורים. אתם כבר יודעים את כל מה שכתוב על זה במאמרים ובפסוקים.

שאלה: כתוב "האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה". אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתפלל לבורא, אנחנו חייבים להתפלל, חייבים להיות חזקים, מה זה אומר שהאדם צריך רחמים גדולים?

הוא מרגיש שקשה לו, ושהבורא מפיל עליו משימות מאוד מאוד גדולות, והוא לא מסוגל בצורה כזאת להתגבר. וזה טוב שלא יכול להתגבר, זאת אומרת זה מה שהבורא רוצה, הבורא רוצה שאנחנו נפנה אליו בכל צעד ושעל. וזה שקשה לנו, יפה שקשה, זה שלא מסוגלים, טוב שלא מסוגלים. "למה לא ביקשת?".

זה מה שאנחנו צריכים לא לשכוח, וזה אפשרי רק על ידי זה שאנחנו עוזרים זה לזה ונותנים דוגמאות זה לזה. אבל אין לנו שום בעיה, הפרעות אנחנו יכולים לקבל מהבוקר עד הלילה, כל הזמן כל הזמן, ובלבד שאנחנו נפנה עם ההפרעות האלה לבורא בצורה נכונה שאנחנו מחוברים בינינו, ונרצה שבכל הפרעה והפרעה שיש לכל אחד ולכולנו יחד אנחנו נפנה לבורא, ואז מהר מאוד נגיע לתוצאות רוחניות.

תלמיד: האם אני מקבל את הרחמים הגדולים האלה כשאני מתפלל? זה מה שקורה? זה מה שזה אומר שאני צריך רחמים גדולים? מאיפה מגיעים הרחמים האלה?

כן. אתה מקבל אז מהבורא רחמים גדולים. תמיד יש לך עסק רק עם הבורא, מה אתה שואל מאיפה? יש עוד מקום אחד? "אין עוד מלבדו".

שאלה: אם מצליחים לעשות פעולות בהתמדה, בקביעות מכאנית כדי לעורר את העשירייה, אבל לא מוצאים רגש או את הבורא במציאות, איך להיזהר שהפעולות לא יהיו מתחת לדעת ודווקא יקדמו למעל מהדעת?

הרגש מגיע אחר כך, הרגש לא מגיע מיד. זה כמו עם הילד הקטן, אתה רוצה נגיד שהוא יחבק אותך, אז הוא מחבק אותך לפי בקשתך בצורה מכאנית. הוא גם יכול ללטף אותך בצורה כזאת מכאנית, כי אין לו עדיין הרגשות האלו. גם אצלנו, אנחנו נטולים רגשות להתייחס לבורא כמו שצריך, בינינו כמו שצריך. אין. לאט לאט כשגדלים אנחנו יכולים לפתוח את עצמנו וכך להתקדם.

שאלה: בשבוע האחרון העשירייה נכנסה למצב תרדמת מסוים, כל החברים ממש עייפים וללא כוחות. מה המסר של הבורא שהוא נותן לנו מצב כזה ואיך אפשר להתעלות מעל המצב הזה?

כל דבר ודבר שאנחנו עוברים [לוקח] קדימה, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אז עכשיו הוא מראה לכם עד כמה אתם צריכים להוסיף מאמץ מעצמכם כדי להיות מחוברים, על ידי החיבור לפנות אליו, להזמין ממנו מאור המחזיר למוטב, ובצורה כזאת להתקדם. זה נקרא "בצילו חמדתי ופריו מתוק לחיכי"¹.

שאלה: אם למדוד משהו גשמי למשל שאנחנו באים לשיעורים זה אפשרי, אבל איך למדוד את החיבור בינינו אם אנחנו לוקחים בחשבון שאת ההתנגדות בינינו אנחנו לא מגלים?

את זה אתם תתחילו לגלות כשתיכנסו קצת יותר לבירור רוחני. אבל בינתיים בכל זאת תחשבו כל הזמן על הנתון הזה שאתם רוצים בקשר ביניכם לגלות את כוח החיבור, כוח השפעה הדדי ביניכם. לבקש מהבורא שיאיר לכם, שיראה לכם מהו כוח החיבור בינינו, שאנחנו נתחיל להרגיש אותו. אתם יכולים לבקש על כל דבר שתרצו, אין שום בעיה. אם אתם פונים יחד לבורא, עד כמה שאתם מבינים אותו, זה לא חשוב, אבל אתם יכולים ממש לפנות אליו ולדרוש.

שאלה: איך למדוד את ההצלחה של הפנייה הזאת?

לפי מה שתקבלו בסוף אתם תתקדמו.

תלמיד: כדאי שנדון בזה ונעשה כאלה בדיקות?

אתם יכולים, תנסו.

שאלה: אנחנו יכולים להגיע לאמונה למעלה מהדעת לפני שמגיעים להכרת הרע?

לא, זה קשור לזה. אני צריך להרגיש עד כמה האגו שלי משפיל אותי כל הזמן, מרחיק אותי מכולם ובסופו של דבר מהבורא, ואני חייב לראות באגו שלי ממש משהו שמפריע. זה עזר כנגדו, כוח הרע שחייב להיות בי כדי שבהבדל בין כוח הרע ובין כוח הטוב אני ארגיש, אגלה את הבורא, אחרת אני לא יכול. להרגיש רק נתון אחד בלי השני זה הבורא יודע, זה הבורא מסוגל. אני לא, אני תמיד רק כיתרון אור מתוך החושך יכול לגלות.

שאלה: לא מובן מה זה אומר שאנחנו יכולים לבקש על מה שאנחנו רוצים כעשירייה? אנחנו הרי תמיד מבקשים על מה שרוצים והבורא נותן מה שאנחנו צריכים.

אם אתם מחליטים לבקש על משהו יחד ומרגישים שכדאי לבקש את זה אז בבקשה תעשו.

שאלה: איך אני יכול להגביר את התפילה המתמשכת כדי שאני אוכל לשמוע ולראות את הלמעלה מהדעת?

זה פשוט על ידי התמדה, אין מה לעשות. תחשוב על זה, תנסה למצוא חומר במאמרים של בעל הסולם, רב"ש וזהו, אין לך יותר, תתעמק בזה, תתפלל לבורא שיעזור לך להבין, להרגיש איך אתה יכול לקבץ את הידיעות האלו שאתה משתוקק אליהן, תתחיל לעבוד כך.

שאלה: אתמול היינו רק אנחנו בלעדיך והכול מרגיש היום מאוד חדש, מרגישים חזקים, הכול מרגיש מיוחד. רציתי לשאול מה קרה? העבודה הזאת בלעדיך היא אחרת לגמרי.

מה זה אחרת?

תלמיד: לא יודע, ראינו שיעור, אפילו לא דיברנו הרבה.

זה היה מועיל?

תלמיד: מאוד מועיל.

בסדר גמור. ובפגישות שלכם באמצע יום שאתם עושים פעמיים לפחות, אתם לא מרגישים שאתם נמצאים בלעדיי, שאני לא מפריע לכם?

תלמיד: אתה לא מפריע לנו אף פעם.

אני שואל, האם במשך היום כשאתם מתקשרים ביניכם, כשאתם בלעדי, אתם לא מרגישים את זה כך, או שזה היה אתמול בגלל שכל היממה הייתה מיוחדת?

תלמיד: כן. היה שיעור מוקלט, וכולם באו, וכולם התבטלו, פעמיים.

יפה. נעים לשמוע שהיו הבחנות חדשות.

תלמיד: והיום מרגישים שאנחנו עוד יותר בתוך המערה, הגענו עוד יותר עמוק.

בסדר גמור, זה לא חשוב. לאור מגיעים מתי שמגיעים לסוף החושך, "כיתרון אור מתוך החושך".

שאלה: מה זה תפילה ללא ביטחון? הרי אני יודע שהבורא הוא טוב ומיטיב, ואם אני נמצא במצב שאני רוצה את העזרה שלו אני פונה אליו. אז מה זה תפילה בלי שום ביטחון?

כשתרגיש אז תגיד, אז תבין. תפילה ללא ביטחון, ודאי שתלוי במה מדובר. או שיש לך ביטחון בבורא, אבל אין לך ביטחון במצבך, אז התפילה טובה. או שההפך, אני לא יודע, תברר. אתה מסוגל.

שאלה: לגבי תפילה נכונה בעשירייה. האם תפילה נכונה בעשירייה זה כשכל אחד מגיע עם הייאוש שלו, מכל העסקים המדומים, מכל מה שהוא מנסה ולא מצליח, ואז אנחנו מוציאים תפילה נכונה? או כשאנחנו מניחים את כל הדברים האלה בצד, ועושים בירור ביננו מה עוד אנחנו צריכים להוסיף כדי להתחבר?

גם זה, וגם זה, אבל בעיקר כשאתם לא סותמים אחד את השני. יכול להיות שכל אחד מגיע עם הכנה פרטית משלו, ונמצא במצב שלו. אז אם אנחנו מתחברים במצבים הפרטיים שלנו, כדי לכוון את עצמנו לחיבור בינינו, ומאתנו לבורא, העיקר לגלות את הבורא, אז תקבלו את זה.

כי סך הכול, אנחנו כמו עשר ספירות בפרצוף, אבל כל אחד נמצא בצורה אחרת. כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. זאת אומרת, מההתחלה ועד הסוף כולנו נמצאים בתכונות שונות. ואנחנו לא צריכים להסתיר או למחוק את התכונות האלו, אלא ההפך.

שכל אחד יהיה מכוון מהלב שלו, מהתכונות שלו, מהשכל שלו, לחיבור ודרכו למטרה, לבורא. זה הכול. אז לא לפחד, צריך לקחת דוגמה אחד מהשני רק כמה אנחנו מתפעלים, כמה אנחנו דרוכים לדרך. אבל אני לא צריך לחשוב, להרגיש, או לרצות כמו החבר. לא.

תלמיד: זה נקרא לסתום אחד את השני?

כן. כי אני כאילו שולט עליו. לא רוצה, לא צריך, אסור. תן לכל אחד מקום לבטא את עצמו בחיבור בין כולם, כי אחרת הוא יחסר לנו.

תלמיד: העיקר שאנחנו מביאים את כל הדברים האלו ואנחנו מכוונים לתפילה לבורא?

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת קודם שאנחנו צריכים לתת דוגמה מה זה לתת תפילה בכל צעד ושעל. מה זה אומר?

שבכל מצב ומצב אנו צריכים להיות קשורים לבורא כך שכל המצבים האלו ינגנו בנו, כמו על פסנתר. אתה מוציא מנגינה, אבל כשאתה כל הזמן משתמש בתכונות חדשות, ברצונות חדשים, בחיבורים שונים וכן הלאה. מתוך זה יש לך ניגון.

בצורה כזאת אתה צריך כל הזמן להיות. אתה משתנה, החברים משתנים, הקשר ביניכם משתנה. תנסו לנגן על העשירייה הזאת כך שתוכלו להגיע למצב שיוצאת מזה באמת שירה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאני כל הזמן צריך לאחוז בחברים שלי ובבורא על פני כל הדברים שקורים. אני כל הזמן מנסה לעשות את זה, אבל כאילו הבורא כל הזמן קורע לי את הידיים מהחברים שלי.

כדי שתאחז, כדי שתאחז בהם יותר.

תלמיד: מה זה נקרא "לאחוז יותר"? איך, במה אוחזים? איך אוחזים חזק? מה זה נקרא?

אתה חושב איך אתה מביא אותם לחיבור, לחיבור טוב, שממנו הם יכולים להיות יותר קרובים לבורא. ואתה משרת אותם עד שאתה מביא אותם ממש קרוב לבורא.

תלמיד: ואני כל הזמן בפועל נמצא יותר לבד, כי זה מה שקורה לי בפועל?

בפועל אני לא יודע מה זה. אין דבר כזה שאדם יכול להיות לבד או לא לבד. הכול תלוי איך הוא מתאר את הקשר שלו עם הקבוצה.

שאלה: מה שעכשיו הסברת, זה אומר שדרך השוני שיש בינינו, אנחנו נמצא את החיבור בזה שאנחנו חולקים את הדעות השונות שיש לנו, ואנחנו לוקחים את הרצונות של החברים ומעלים אותם כדי שיתחברו? האם זה כך?

בכלי רוחני יש שני נתונים. עביות, רצון לקבל בכל החלקים שלו, והתלבשות, כמה הם מוכנים להתחבר כדי שהאור העליון האחד ישפיע על כולם.

ואז השאלה היא, למרות שאנחנו כל פעם מגלים את עצמנו עוד יותר שונים, שונאים זה את זה, לא מסכימים זה את זה, לא יכולים להסתכל זה על זה, רוצים אפילו להרוג זה את זה, כמו תלמידי רבי שמעון, שזו העביות, כמה למעלה מזה אנחנו משתדלים בכל זאת להתקשר, לעזור, להיות ביחד, למרות שבפנים כל אחד מחזיק את השיניים חזק כדי לא להתפרץ, ולא לפוצץ את הקבוצה.

עד כמה כל אחד הולך ככה ומחזיק את החיבור, למרות שכל פעם יותר ויותר מתגלות הפרעות לחיבור. והפרעות לחיבור זה לא פשוט, צריכים כבר במשהו להיות מחוברים כדי להתחיל להרגיש את ההפרעות לחיבור.

ואז לפי זה אנחנו הופכים לפרצוף. שיש לו עביות, יש לו התגברות על מה שקורה בינינו, ולפי הקשר בין העביות וההתלבשות מתחילים לגלות את האור. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

בינתיים אנחנו לומדים רק אלמנטים פרטיים, איך מגיעים לזה כדי להיות מותאמים לזה שהאור יכול להתגלות. אף אחד עדיין לא עשה פרצוף, ולזה אנחנו רוצים להגיע.

שאלה: אצלנו המצב הוא כזה. אנחנו כל יום מרכיבים תפילה בעשירייה, וקוראים אותה כמה פעמים. הבורא עונה על התפילות שלנו כל יום, אבל בכל זאת, כאילו אנחנו לא מאמינים בתפילה. זה נראה כאילו הכול קורה מעצמו, ולא בגלל שהתפללנו. כאילו אין קשר בין התפילה והתוצאה. מה לעשות עם זה? צריך לבקש שנאמין בתפילה?

בינתיים אנחנו מתקדמים כמו תינוקות שההורים מטפלים בהם לפי איך שהם מחליטים שצריך. אבל אחר כך, יותר ויותר מתחילים כבר לקחת בחשבון מה התינוק אוהב, מה הוא רוצה, למה הוא נמשך.

בינתיים הטיפול בנו נעשה מלמעלה, בלי לשאול בצורה גלויה מה אנחנו מעדיפים, רוצים וכן הלאה. תתקדמו כמה שיותר מהר, אתם דווקא יכולים להגיע לקשר יפה וטוב ביניכם ולבורא. זה הולך לקרות.

שאלה: מה הבדיקה שאדם עושה במצבי הניתוק, שהוא לא יבקש על עצמו?

במצבים שהאדם מנותק, הוא צריך להבין שהוא מנותק מפני שהוא חושב על עצמו, ולא חסר לו להוסיף כאן שום דבר חוץ ממחשבה על העשירייה, ועל הבורא. כמו שכתוב "ישראל, אורייתא, קודשי בריך הוא חד הוא".

"ישראל" זה האדם שמתקשר לקבוצה, הקבוצה נקראת "תורה" "אורייתא" מפני ששם מתגלה המערכת. ו"קודשי בריך הוא" זה הכוח העליון, הבורא. ואת שלושת הדברים האלה האדם כל פעם צריך לתאר לעצמו כאחד.

תלמיד: איך אדם מתאר את העשירייה כשהוא מנותק ממנה? מאיפה להתחיל?

להתחיל מאפס.

שאלה: בשיעור על יום כיפור אמרת שהתפילה היא הדבר היחיד שיכול לעשות תיקון. האם תוכל להסביר מה המשמעות של זה עבור העשירייה?

אני לא יכול להסביר אף מילה כי אנחנו מדברים על זה כבר שעתיים. אני מתפלא שאתם שואלים, אולי לא הבנתי את השאלה שלכם?

הכול מושג בכוח התפילה. את התפילה אנחנו צריכים לייצב בעשירייה. לפי כמה שאנחנו מייצבים בינינו, בתוך לבנו בקשה לבורא, לפי זה אנחנו נקבל ממנו תגובה. זה הכול.

שאלה: אם אני מזהה גאווה אצל החברים שמפריעה לחיבור בינינו בעשירייה, האם אני צריך להגיד שהפגם הוא אצלי ואני צריך תיקון או לבקש מהבורא שיעזור לחבר?

בטוח שכל הפוסל במומו פוסל, אם אתה רואה משהו בחברים, אתה רואה העתקה מעצמך. כל העולם, כל מה שאנחנו מרגישים מחוצה לנו זו העתקה משלנו כמו מראה, שאתה רואה בעולם את הפנימיות שלך. תאר לעצמך, את עצמך אתה לא מרגיש ולא יכול לתקן כל צעד ושעל שקורה לך בפנים, אבל יש לפניך את העולם כולו עם כל מה שקורה לכל האנשים וכל הדברים האלה אפילו לדומם צומח וחי וזה הכול אתה מבפנים, שרואה את המעיים שלך בחוץ. אלה כל הרצונות, כל המחשבות, כל הפעולות, כל התוכניות. הכול אתה רואה בעולם, העולם הוא העתקה מהפנימיות שלך, ואך ורק כשאתה מתחבר עם כולם יחד, אז נקרא שאתה מתקן את עצמך.

תלמיד: אז בחברים אין גאווה, אין אגו, רק בי יש?

אין חברים, פשוט הבורא מצייר לך את עצמך מבפנים כדי שתוכל לתקן את התכונות הפנימיות שלך ולהיות מוכן לדבקות בו. צריכים לחשוב על זה יותר אבל זה מה שיש.

שאלה: אמרת שצריך לשחק על העשירייה, לנגן על העשירייה שתהיה מלודיה בין החברים שתוכל להתפשט הלאה?

כאשר תגיעו לחיבור ביניכם ותתחילו לשנות כל אחד את עצמו דרך החיבור ושוב לחזור ולשנוא ושוב לחזור, אתם תתחילו להרגיש עד כמה הכלי הזה מנגן.

תלמיד: במה הניגון?

מנגן זה כמו כינור דוד. דוד הוא מלכות, אז איך שהוא ידע לתקן את עשר הספירות זה נקרא שהוא ניגן בכינור.

תלמיד: אז יוצא שבתיקונים שלנו אנחנו צריכים להרגיש איזה כוח מהשפעת הבורא שנמצא בינינו?

ודאי, אתם צריכים להתחבר ביניכם עד שתתחילו לגלות את הבורא שנמצא ביניכם. איפה עוד מגלים אותו? רק בקשר בינינו.

שאלה: איך לא לפחד לבקש מהבורא?

מאין ברירה אתה תבקש, אל תדאג, רק תמשיך כך.

קריין: ציטוט 35.

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. 

ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני." 

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

תלמיד: אתמול התאספנו מעל 300 חברים מכל רחבי רוסיה ואוקראינה ושמענו ביחד את השיעור החוזר על יום הכיפורים. זה היה משהו מיוחד, ואני מאד מתרגש מזה. עברנו הרבה ביחד והיום כשנכנסנו לשיעור הייתה הרגשה שעולם חדש נפתח.

יופי, אני שמח מאוד לשמוע את זה כי יש לכולנו עוד מעט כנס של כל בני ברוך העולמי, ואז באמת נעבוד על החיבור יחד ונשתדל לחבר פסוקים על החיבור ונרגיש עד כמה זה ממש מושך אותנו קדימה.

תלמיד: היה מורגש שכל החברים שהשתתפו במפגש היו כמו עשירייה אחת. גם אם לא כולם הכירו אחד את השני לא הרגשנו הבדל. זה היה מפגש מאד מיוחד.

תודה רבה, אני מודה לך מאוד על זה. יופי, נתראה כולנו גם בשיעורי בוקר והעיקר בכנס שעוד מעט מגיע אלינו לטובה.

שאלה: אמרת באחד השיעורים שאין מטילים גזירות על אדם שהוא לא יכול לעמוד בהן, זה אומר שכולנו יכולים להגיע לכוח שנקרא אמונה מעל הדעת?

כולם. כולם חייבים וכולם בסופו של דבר יגיעו. אם לא עכשיו אז בגלגול הבא, אבל בכל זאת כל הנבראים וגם הדומם, הצומח והחי שנכללים ברצון שלהם בתוך האדם גם מגיעים. כולם מגיעים לרצון אחד שיהיה לגמרי דומה לבורא בעל מנת להשפיע. זה נקרא למעלה מהדעת, זה נקרא בכוח השפעה.

שאלה: היום דיברת בשיעור על הניגון בעשירייה וכינור דוד. אמרת שדוד תיקן את עשר הספירות שזה נקרא שידע לנגן בכינור. אנחנו מתקרבים ליורצייט של בעל הסולם, מה ההבדל בין דוד שתיקן את עשר הספירות וניגן לבין בעל הסולם שהגיע לגמר תיקון?

אני לא יכול להשוות, אני לא יכול לעשות איזה בירור בין דוד לבעל הסולם, אנחנו לא מבינים לא את זה ולא את זה. אלה דמויות, רצונות שהגיעו לגמר התיקון ונמצאים במצבים כאלה שאנחנו לא מסוגלים להבין. תאר לך תינוק קטן שנכנס בין אנשים מבוגרים, מה הוא מבין ממה שהם מדברים? הוא אפילו לא שומע ולא יכול להבין כלום, כך אתה שואל.

שאלה: נשאר בדיוק שבוע עד הכנס וכבר נרשמו 4000 חברים, ויש עוד כמה אלפים שצריכים להירשם השבוע. רצינו לשאול מה יש בפעולה גשמית כזאת שאדם מאשר את ההשתתפות וההסכמה שלו לכינוס, איך זה פועל לשינוי ברצון הפנימי להתכנס עם כולם, גם אם אין עדיין רצון אמיתי?

אני יכול להגיד על זה דבר אחד, אין גשמיות ורוחניות, הכול זה רצון אחד, שהוא ודאי מחולק לכל מיני רמות אבל אין הבדל. זה שאנחנו מרגישים שכבה קטנה של הרצון לקבל, גם בה, בשכבה הזאת ברצון לקבל יש אור עליון והוא משפיע, אחרת לא היינו מזהים ומרגישים. אנחנו נמצאים בכל זאת בטיפול העליון, וממנו אנחנו מתחילים כבר לטפס במדרגות שבהן אנחנו מתחילים למצוא את עצמנו, להתמצא וכן הלאה.

לכן חשוב מאוד שנתחבר יחד ו"ברוב עם הדרת מלך" כמו שכתוב, ולכן אנחנו יכולים אז באמת להיות יותר קרובים לגילוי הבורא בנו, לפחות להארה העליונה שתאיר עלינו וכך נתקדם. אני בטוח שאתם כבר יכולים להרגיש עד כמה כינוס כזה של הכוחות שאפילו רוצים קצת להתחבר ביניהם, ישפיע על כל אחד ואחד.

לכן חבל שאנשים שישתתפו לא נרשמים מיד, זו גם פעולה, זו בכל זאת פעולת חיבור, אפילו כשנרשמים וכן הלאה. לכן אל תזלזלו בהם, כמה שאתם מזלזלים אתם בעצם מרחיקים את עצמכם מפעולת האור העליון. פשוט מאוד, כך זה עובד.

שאלה: האם יש לנו זכות לבקש מהבורא להשיג את הרצון להשפיע עכשיו ולא בגלגול הבא?

לא, בגלגול הבא לא. אין גלגול הבא, הכול בגלגול הזה. זה אתה כעצלן רוצה כבר להגיע. אם אדם, וזה כתוב, אם אדם דוחה את הרגע הנוכחי זה נקרא שאולי יגלה אותו בסוף אחרי כולם. לא כדאי.

תלמיד: האם כדאי להזמין לכנס חברים שהיו בעשירייה אבל עכשיו לא באים לשיעורי בוקר?

כן. כדאי להזמין לכנס חברים שהיו פעם איתנו ועכשיו יצאו, שיכנסו. היום זה קל, קודם כל אלה ימי חופש, שישי שבת. שנית, מה יש לאדם לעשות? שייכנס ויראה, נחגוג יחד. זה בכל זאת נרשם על הנשמה שלו שעשתה פעולה רוחנית בחייה. זה מאוד מועיל להתקדמות הרוחנית.

תלמיד: כתוב שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. אם לא נקבל דוגמה מכל חבר בעשירייה לא נוכל להגיע לדאוג לתועלת ה' ולא לזכות לתורה?

לא. חייב כל אחד ואחד לגלות בצורה חיצונה עד כמה הוא משתוקק לחיבור. אני לא יודע מה זו רוחניות, אבל לחיבור, זו חובה של כל אחד ואחד.

שאלה: איזה הכנות אדם צריך לעשות כדי להיות מוכן להמית את עצמו?

שחיבור בעשירייה עם הבורא זה הדבר היחיד החשוב לו שבשביל זה הוא חי.

(סוף השיעור)

---

1. "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי." (שיר השירים ב', ג').↩