שיעור בוקר 29.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 16, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה

הממשיות שבחכמת הקבלה

"אולם, גם בהמציאות הגשמי, הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אף על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו "האלקטרו", ו"המגנט", ודומיהם המכונים בשם "פלואידום". עם כל זה, מי זה יאמר, שהשמות הללו אינם ממשים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא איכפת לנו כלל, מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו האלקטרו בעצמותו. והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה.

ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו. ואפילו את הגשמיים, שאנו מגששים בידינו.

באופן, אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא.

ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך.

ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא. משום שיש להעוסקים בהם, סיפוק גמור, של הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו.

אולם הוא די ומספיק לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית', לבוא לכלל מציאות, לטבע הבריאה, הרי יש בו משום ספוק מוחלט". כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט."

זאת אומרת, כמו שאנחנו - בעולם שלנו, במצבנו - מרגישים את הדברים ויכולים לתפוס אותם לפי טעם מר, מתוק, לפי הצבעים, לפי הצלילים וכן הלאה, בחמשת החושים שלנו, כך אנחנו יכולים גם לקבל את ההשפעה הרוחנית אם יהיה לנו כלי, אם יהיה לנו חוש לרוחניות. זה מה שחסר לנו, אין לנו רגישות להשפעה שנקראת "רוחניות". וזה אנחנו צריכים להשיג, לקבל, לרכוש. ועושים את זה דרך החיבור בינינו. על ידי זה שאני מחדד את החושים שלי בקשר עם החברים, אני משתדל להתקרב אליהם, לאהוב אותם, להרגיש אותם שהם קרובים ויקרים, אני בזה מכוון את הרצון לקבל שלי שיהיה גם מוכן, מכוון להשפעה ולא רק לקבלה.

ואז בתוך הכלי המכוון להשפעה, כמו כלי מוזיקלי, אם אני מכוון את עצמי קצת להשפעה - כמו כינור דוד - אז אני מתחיל להרגיש בכלי הזה את השפעת הבורא עלי. ואם עוד ועוד ועוד לידי החברים שלי גם משתדלים בזה, אז אנחנו מתחילים לכוון את הכלים שלנו להשפעה חיצונה מהבורא והוא מתחיל לנגן עלינו, ואז אנחנו כמו כלי נגינה והוא כמו המבצע את הניגון.

כך אנחנו מגיעים לכיול הכלים שלנו. זאת אומרת, לא חסר לנו כלום, רק קצת להתרומם מעל האגו שלנו ולהתקשר בינינו לקראת כוח ההשפעה של הבורא.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מתחיל לנגן על הכינור?

אנחנו מתחילים לקבל את ההשפעה שלו, את האור העליון. הוא מסדר אותנו, מתקן אותנו. גם מגדיל אותנו וגם מסדר כמו להקה, כמו תזמורת - יחד, וכך אנחנו מתחילים לקבל יותר ויותר ממנו את היחס שלו. כך הוא מוסר לנו את צורות ההשפעה שלו ואנחנו רק צריכים לכייל את עצמנו יותר ויותר כדי לקבל ממנו צלילים, כלים יותר נעלים.

תלמיד: איך פעולות הבורא מורגשות בעשירייה, ההשפעה שלו עלינו, הצלילים שהוא מוציא?

במידה אנחנו מתחברים יותר בינינו אנחנו יכולים יותר ויותר להרגיש את השפעת הבורא עלינו. כי במידה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו בעביות שורש, א', ב', ג', ד', במידה הזאת אנחנו יותר מתחברים, הופכים להיות כלי אחד ועל הכלי הזה הבורא מנגן.

שאלה: למה הוא מתכוון, "רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו." כרגע אין לי שום קשר עם האור העליון.

לא מדובר עליך. עזוב את עצמך, עזוב. מדובר על אנשים שיש להם אפשרות להיות כלי ולקבל בתוך הכלי השפעה מהבורא.

תלמיד: ואיפה אנחנו נמצאים?

אנחנו עוד לא בזה. אנחנו נמצאים בתהליך שבונים את עצמנו להיות כלי כזה.

תלמיד: ואז נהיה גם כמו אותם שמציין פה?

כן.

תלמיד: ואיך עושים את זה, על ידי חיבור בינינו?

תסכים להיות חתיכת עץ שהבורא יעשה ממך חלק מהכלי.

תלמיד: אני אפס.

בסדר, כך אתה אומר.

שאלה: למה המציאות, הן הגשמית והן הרוחנית בנויה כך שאנחנו לא תופסים את עצמות הדברים שמהם אנחנו מתפעלים?

כי אין לנו כלים. אתה גם לא מתפעל מהרוחניות. אתה מתפעל מגשמיות, מעצמך, כמה אתה משקיע ולא מקבל מה שמגיע לך.

תלמיד: הוא מתאר פה משהו מאוד מיוחד, אנחנו לא תופסים את עצם הדבר שמשפיע עלינו.

כי אין לך כלים. מה אתה שואל אותי?

תלמיד: אבל אנחנו נוכל להשיג כלים כאלה בכלל?

דרך זה שאתה יוצא מעצמך, מתעלה מעצמך ולכן אתה מחובר לקבוצה ויש לך הזדמנות להתחבר עם החברים ולהשקיע את עצמך בהם, כמו שאתה יוצא מעל עצמך. הקבוצה עוזרת לך לממש בגשמיות מה שאתה צריך לעשות ברוחניות. בלי קבוצה אתה תחשוב שאתה כבר עושה פעולות רוחניות ואיפה אני ולמה לי. אבל אם אתה נמצא בקבוצה תעשה בפועל מה שכתוב שאדם צריך לעשות.

תתחבר אליהם, תנסה להיות ככל האפשר מחובר אליהם בלב ונפש, במוח ולב, במחשבות ורצונות עם החברים, שכולם יהיו כאחד ומכוונים לבורא אחד. זה כול מה שאתם צריכים. זה לא משהו שאי אפשר לתאר.

הערכים הגשמיים ושמות הגופניים, שבספרי קבלה

"אכן מובן לכל בן הגיון, שבמקום שיש לנו עסק עם דבר רוחני, ואין צורך לומר עם אלקיות, אין לנו שם שום מלות ואותיות להגות בהם. שהרי כל אוצר המלות שלנו, אינם אלא הרכבות מאותיות הדמיון והחושים. ואיך אפשר להסתייע עמהם, במקום שאינו נוהג שם לגמרי מבחינת דמיונים וחושים.

כי אפילו, אם נקח את המלה, היותר דקה שאפשר להשתמש בה במקומות הללו, דהיינו המלה "אור עליון" או אפילו "אור פשוט", הרי זה גם כן דבר מדומה ומושאל מאור השמש, או אור הנר, או אור מורגש של הנחת-רוח, המופיע באדם, בזמן שנופל לו איזה המצאה חדשה של התרת איזה ספק. ואיך יתכן לשמש עמהם, במקום רוחני ודרכים אלקיים, כי לא יציעו אל המעיינים, אלא דברי שוא וכזב?

ומכל שכן, במקום שאנו צריכים לגלות במלות ההם, איזה שכל מבחינת משא ומתן, הנהוג במחקרי החכמה. אשר כאן מוכרח החכם, להשתמש בדיוק חמור, עם גדרים מוחלטים, לעיני המעיינים.

ואם יכשל החכם, אף במלה אחת בלתי מוצלחה, הרי יגרום על ידה בלבול הדעת להמעיינים. ולא יבינו כלל, מה שאומר שם מלפניה ומלאחריה, וכל הקשור עם אותה המלה, כידוע לכל מעיין בספרי חכמה.

ואם כן, תמה על עצמך, איך אפשר לחכמי הקבלה, לשמש במלות כוזבות, ולהסביר על ידם קשרי חכמה? וכידוע, אשר אין שום הגדרה בשמות כוזבות. כי לשקר, אין לו רגלים, ואין לו עמידה. אמנם כאן צריך שתדע מקודם, את החוק של שורש וענף, ביחס העולמות מזה אל זה."

חוק שורש וענף ביחס העולמות

"חכמי הקבלה מצאו, אשר ד' העולמות, הנקובים בשם: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, החל מעולם הראשון, היותר עליון, הנקרא אצילות, עד העולם הזה, הגשמי, המוחשי, הנקרא עשיה, צורתם שוה זה לזה לגמרי, בכל פרטיהם ומקריהם.

דהיינו, שכל המציאות ומקריה, הנמצא בעולם הראשון, כל אלה נמצאים גם כן בעולם השני, שמתחתיו, בלי שום שינוי של משהו. וכן בכל יתר העולמות שלאחריו, עד לעולם הזה, המוחשי. ואין שום הבדל ביניהם, אלא הבחן מדרגה בלבד, המובן רק בהחומר, שבפרטי המציאות, שבכל עולם ועולם.

שהחומר של פרטי המציאות, הנמצאים בעולם הראשון, היותר עליון, הוא חומר היותר זך, מכל התחתונים הימנו. וחומר פרטי המציאות, שבעולם השני, הוא מעובה מעולם הראשון, אבל יותר זך, מכל מה שתחתיו במדרגה. ועל דרך זה, עד לעולם הזה שלפנינו, אשר החומר של פרטי המציאות שבו, הוא יותר עב וחשוך, מכל העולמות שקדמו אליו.

אולם הצורות של פרטי המציאות, וכן כל המקרים שלהם, באים בשוה, בכל עולם ועולם, הן בכמות והן באיכות, בלי שינוי של כלום.

והמשילו את זה, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הצורות, המצויות בהחותם, עוברות בשלימותן, לכל פרטיהן ודקדקיהן אל הדבר הנחתם הימנו.

כן הוא בהעולמות, אשר כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו. ועל כן, כל הצורות, שיש בעולם העליון, בכל כמותם ואיכותם, נעתקים במלואם, ובאים גם בעולם התחתון. באופן, שאין לך פרט של מציאות, או של מקרי המציאות, המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו, בעולם העליון הימנו, בצורה שוה כמו ב' טיפות של מים.

ונקראים "שורש וענף". כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף, בערך הדוגמא שלה, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון. מפני שמשם נחתם, ונתהוה, פרט ההוא, בעולם התחתון.

וזהו כונת חז"ל, במה שאמרו: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין לה מזל ושוטר מלמעלה, שמכה אותה, ואומר לה: "גדל!" (השמטות הזוהר, דף רנא ע"א; ב"ר, פ"י).

כלומר, שהשורש, הנקרא "מזל", מכריח אותה, להגדל ולקבל את כל תכונתו, מבחינת כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, כאמור לעיל. וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבהמציאות, ושל מקרי המציאות, בכל עולם ועולם, ביחס העולם העליון ממנו."

שאלה: ההבדלים בחומר, הם באיכות ובין העולמות השונים?

ודאי שאם יש אלפי מדרגות, היחס ביניהן הוא בשוני, בחומר ובמילוי, בכל דבר. אבל בין העולמות יש הבדלים מסוימים, ובין הספירות והפרצופים יש גם שינויים מסוימים, אבל ודאי שכל דבר שנחתם, נפסק ונחתך מהאחר, אז הוא משתנה בכל ההבחנות.

"אין מקצת ברוחניות", יש חוק כזה, שאם יש שינוי, השינוי צריך להגיע עד הפרט האחרון במה שמשתנה. הכלי לא יכול להיות העתקה מהכלי השני אם יש בו שינוי קטן, כי אם יש שינוי קטן, השינוי הקטן הזה חל על כל הפרטים של הכלי.

שאלה: הקטע שקראנו ממש גרם לי לחשוב, בעולם העליון יש חותם, נניח שלי שהוא כאילו יותר מתוקן או יותר מזוכך, יש איזשהו חומר בעולם העליון? ואין שינוי מלבד ברמת הזיכוך או בדרגת התיקון, האם הבנתי נכון?

נכון, כן. אבל מה יש לך מזה? יש לך שורש בעולם העליון, ודאי שיש לך שורש בגמר התיקון. ודאי, אבל אתה צריך השיג את זה, ובינתיים אתה נמצא בעולם התחתון.

שאלה: מה זה אומר שכל מה שקורה בעולם העליון, קורה גם בעולם התחתון, זה רק קשור לתפיסה שלנו?

לא, זה לא שייך לתפיסה שלנו, זה לא שייך לנו. זה חוק שקיים, בכל העולמות יש לנו את אותם מעברים, אותם ספירות, ופרצופים, ואותם יחסים, רק בהתאם לעולם, לעביות, מסך ואור חוזר, ולכן זה מתבטא בצורה אחרת כלפי התחתונים.

בכלל, אנחנו לא יכולים לדבר על הרוחניות אלא כשמשיגים אותה, ואם לא משיגים אז על מה אתה מדבר, על אור אין סוף? ברגע שהאדם מתחיל להזדהות עם אור אין סוף, באותה מידה שהוא מזדהה איתו, הוא מתחיל לראות ולהרגיש את הצורות והיחסים בינו לאור אין סוף, וזה נקרא "עולם", "פרצוף" וכן הלאה.

תלמיד: אז במידה שמישהו מתקרב, ככל שמישהו מתקרב לאין סוף, כך הא יכול להרגיש עולם אחד במקום עולם שני, כך הוא מתקדם בהשגת העולמות?

כן.

תלמיד: ברגע שמתקדמים להשגת עולם, נמצא מעלינו עולם שהוא השורש כלפינו, ואחר כך כשמתקדמים אליו, מעליו יש עוד עולם שהופך להיות שורש כלפי עולם שהשגנו?

נכון. זאת אומרת שאתה במאמץ שלך בונה את העולמות, אם אתה לא תתייחס לבורא, לאין סוף, אין עולמות, אין העלמה, אלא הכול זה אין סוף.

שאלה: אני יכול כמובן לטעות, אבל לפי מה שקראנו עכשיו הייתי רוצה להבין, מה קורה אם יש בעולם הכחדה של מין מסוים של בעל חיים, איך זה קשור הפעולות שלנו, לפי זה שיש שורש לכל פרט בטבע?

ודאי ששום דבר לא קורה בעולמנו, אלא מאין סוף, מלמעלה, ומצד שני שום דבר לא קורה באין סוף, בעולמות העליונים אלא על ידי העבודה שלנו מלמטה. זאת אומרת לפי ההתאמה בינינו לרוחניות, כך קורים השינויים.

אנחנו נמצאים כל זמן בשינויים של הרצון לקבל שלנו, הוא כל הזמן משתנה, וכך אנחנו מרגישים שהעולם הזה משתנה באופן גשמי בימים, בחודשים, בשנים וכן הלאה, וכך גם ברוחניות. כל העבודה שלנו היא להתאים את עצמנו לתהליך שעובר. אנחנו לא יודעים איך להשוות את עצמנו לתהליך, ולכן אנו כל הזמן נמצאים תחת לחצים, מכות, ייסורים, ובעיות.

ככל שיותר נתקשר בינינ,ו ונרגיש את השינויים שבאים אלינו מלמעלה, כך נוכל להתאים את עצמנו לאותם השינויים מאיתנו, מלמטה, ואז תהיה הרמוניה בין העולם העליון והעולם התחתון, והבורא יוכל לרדת ממש עד העולם הזה. זאת אומרת הרגשת האלוהות תהיה כמו שכתוב "וחי זאב עם כבש"¹. זו העבודה שלנו, דווקא בזמננו, ונקווה שאנו נגרום לשינוי ממשי.

שאלה: האם הרגשות שלנו הם בעצם לבושים על הרצונות? ואם כן איך אנחנו מערבים את הבורא ברגשות האלה?

לא פשוט להסביר את זה, אם זה בכלל ניתן. אבל ודאי שמה שאנו מרגישים, אנחנו מרגישים מפני שבסופו של דבר זה מה שהבורא רוצה שנרגיש, זה הכול.

שאלה: אנחנו לומדים שהעולמות התחתונים נחתמים מהעולמות העליונים יותר, אבל האם הכוונה שלנו משוחררת מזה, או שהכול קבוע מראש כולל הכוונה?

לא, הכוונה שלנו תלויה בעבודה בינינו. אני נפעל מלמעלה, ו"אני" נקרא הרצון לקבל שבי. אבל אם אני נכלל יחד עם הקבוצה, אני יכול לשנות את ההתנהגות שלי על ידי השפעת הקבוצה, כי בקבוצה יש כוחות השייכים לאותו מקור כמוני.

זו לא סתם קבוצה של אנשים זרים שמשוטטים ברחוב, אלה אנשים שמשתוקקים להתקשר לבורא. ואם אנו יחד רוצים להתקשר אליו, בזה אנחנו משנים את היחס שלו אלינו. ובצורה כזאת אנו מתקדמים. זאת אומרת במידה שאנו משתדלים להיות מקושרים יחד למקור האחד שלנו, המקור האחד שלנו פועל עלינו כעל אחד, כעל גוף אחד, ועל ידי זה אנו עולים ועולים מדרגה לדרגה.

שאלה: אם כל העולמות זה חותם ונחתם, אז לפי ההיגיון כל פעולה שאני עושה פה בעולם הזה של השפעה, זה גם היה השפעה, אבל בפועל זה הפוך.

כי אתה עושה פעולות ברצון האגואיסטי שלך, ואתה עוד לא שייך לעולמות, אתה שייך לנשמות.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אתה לא כמו עולמות, אתה נמצא בדרגה יותר פנימית מהעולמות, הנשמות קיימות בתוך העולמות.

תלמיד: מה הכוונה שהנשמות באות מתוך העולמות?

הבורא משפיע על העולמות, כדי לקדם אותן, כמו שהעולם שלנו בכללות משפיע גם על הנשמות, אבל על הנשמות הוא משפיע בצורה אחרת. על כל סוג של נשמות, ואפילו על כל נשמה פרטית הוא משפיע בצורה מסוימת.

תלמיד: הנשמות לא נחתמות מנשמות עליונות?

לא.

תלמיד: מהעולמות?

לא. עולמות אלו מדרגות, אבל הנשמות נמצאות בתוך העולמות, ויש להן השגחה יותר פרטית. לאט לאט זה יתייצב.

תלמיד: למה הקשרים שלנו פה בעולם הזה הם כאלה פרימיטיביים? למה העולם הזה הוא כזה פרימיטיבי ביחס לעולמות?

לפי האגו שלנו, אנחנו נמצאים בניתוק מהעולם העליון, ולכן אנחנו צריכים להתנתק מהעולם הזה במשהו, ולקשור את עצמנו לעולם העליון, אבל עולם העליון פועל לפי חוקי השפעה.

תלמיד: וכשנתחבר לעולם העליון זה יהיה פחות פרימיטיבי, או שזה יישאר ככה וזה יהיה ביחד?

כשאנו מתחברים לעולם העליון, ודאי שגם אנחנו נעשים עליונים, אנחנו משנים את דרגת העולם שלנו. "שלנו" זאת אומרת שכל אחד חי בתוך העולם שלו. על זה נדבר אחר כך, היום אין לנו זמן, כי זה דבר גדול ,לאט לאט נגלה אותו.

שאלה: ענית לחבר קודם שאנחנו נמצאים גם בעולם העליון, איך אנחנו יכולים לבנות משהו אם אנחנו כבר שם?

אני לא מבין למה אתם מתבלבלים, אני רואה שחבל שהתחלתי לענות על שאלות כשאתם עדיין לא מעכלים. אנחנו נמצאים איפה שאנחנו, זה נקרא "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אנחנו נמצאים בעולם הגשמי. אתם רוצים לעלות לעולם יותר עליון? הוא פועל לפי חוקי השפעה, ולא לפי חוקי קבלה.

ככל שאתם יכולים להיות קשורים בהשפעה הדדית זה אל זה, שזה מה שאנחנו מפתחים בתוך העשירייה, בצורה כזאת, במידה כזאת, אתם תתכללו בדרגה רוחנית יותר עליונה, בינתיים כולם נמצאים בגשמיות.

תלמיד: האם זה אומר שלכל אחד יש תפיסה שונה של העולם הרוחני, ותפיסה שונה של מה זה חיבור?

עכשיו ודאי שכן, כי עדיין אין לכם שום תפיסה. כשנתחיל להשיג נראה איך נשווה ונחלוק את ההתפעלויות וההתרשמויות שלנו, בינתיים לא.

(סוף השיעור)

---

1. "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו י"א, ו')↩