שיעור הקבלה היומי17 apr 2019(בוקר)
שיעור בוקר 17.04.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא "פסח"
קריין: ספר פסח, מאמר רב"ש, בעמ' 185, "מהו שמטרם שנפל השר המצרי לא נענו בצעקתם בעבודה". המאמר נמצא גם ב"כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1028.
אנחנו רק צריכים להשתדל להעביר את כל הציור הזה של פסח, מצרים, פרעה, עם ישראל, יעקב, יוסף, משה ואת כל יתר הגיבורים של הסיפור הזה, להעביר אותו לתכונות הפנימיות שבתוך האדם עצמו. התורה מדברת לאדם עצמו, לאדם לבד, שהאדם בלבד קיים, וכל יתר האיברים הפנימיים, הנפשיים שלו, ששייכים לנפש שלו, לנשמה שלו שהוא מרגיש אותם בחוץ בינתיים מחוסר קריאה נכונה של המציאות.
אז אנחנו כששומעים את הסיפור, אנחנו צריכים לתאר אותו, איך שזה מתרחש בכל אחד מאיתנו. ואין בחוץ שום דבר, רק נשמת האדם.
מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה
"הזה"ק (פרשת שמות, דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) אומר: "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים". ומיד ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים. אבל עד אותה שעה, לא נענו בצעקתם".
ויש להבין: אם הוא אומר, שמטרם שנפל השר שלהם, לא נענו בצעקתם, מי היה הגורם שהשר שלהם יפול, בכדי שאח"כ תהיה אפשרות לשמוע את צעקתם. ועוד יש להבין: מדוע אם להשר שלהם יש שררה, אין אפשרות שהם יענו על צעקתם, וכי יש כח להשר שלהם לעכב את תפילות ישראל, וכמו כן יש להבין מה שכתוב (שמות, מפטיר): "וישב משה אל ה', ויאמר, ה' למה הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה, עתה תראה, כי ביד חזקה ישלחם".
ויש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם.
ויש להבין זה, מה דוקא עתה הוא המקום של יציאת מצרים. ויש כאן להבין ב' דברים:
א. מדוע כשהוא בא בשליחות ה', נעשה המצב של עם ישראל יותר גרוע.
ב. מדוע דוקא עתה, היינו אחר שהמצב נעשה יותר גרוע, אז הוא המקום, שיוכל להיות יציאת מצרים.
ויש לפרש זה על דרך העבודה. הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות. היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש לפרש, שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'.
ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים.
וזהו כמו שאומרים "צר עין". היינו, שהוא יודע רק לקבל ולא לתת כלום. ש"רוחב" נקרא בהרחבה, היינו לתת הרבה. ו"צר" נקרא ההיפך, שלא לתת, שפירושו, שקליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו. אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן רשות לעשות שום פעולה. זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "כל המצר לישראל נעשה ראש". פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת "ישראל". רק מי שהוא בבחינת "ראש", והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה', שנקרא "לעסוק בחסד", אלא רק בתועלת עצמו, שזה נקרא "קליפת מצרים".
לכן סדר העבודה הוא כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה באים לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב". והוא מטעם, היות שהאדם נברא עם הרצון לקבל לעצמו. לכן אם רוצים שיעשה משהו, היינו שיצא מהמצב שבו הוא רגיל לעבוד עבור פרנסה שלו.
כלומר, שאומרים לאדם, "עד עכשיו היית יודע, שכל הנאות שלך, שבזה אתה מפרנס את הגוף, שיוכל להתקיים, היו רק מדברים גשמיים, ורק בדברים גשמיים היית מוציא הנאה, שנקרא "פרנסת הגוף". תעסוק בתו"מ, ששם מלובש תענוג יותר גדול. לכן כדאי לך לעסוק בתו"מ, שע"י זה אתה תקבל הנאה יותר גדולה".
בדומה שאומרים לאדם, "תפסיק לעבוד במקום עבודה שאתה רגיל שם לעבוד. ויש כאן בית חרושת, ששם אתה תוכל לקבל משכורת פי עשר". בטח, אם הוא מאמין למה שאומרים לו, הוא יעזוב את מקום עבודה, שהיה רגיל בו לעבוד כל הזמן, והולך לעבוד במקום חדש, מטעם שיקבל תמורה יותר גדולה.
וזה נקרא "שלא לשמה". אבל "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". לכן כדאי להתחיל אפילו בשלא לשמה, מטעם שבסופו של דבר הוא יבוא לשמה. וכמו שאומר הרמב"ם "לפיכך כשמלמדין הקטנים, והנשים, וכלל עמי הארץ, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן".
וכל זה הוא מטעם שהגוף מבין רק שפת האם. היינו, אם, השפה הראשונה שהאם דברה אליו, שהוא שפת הקבלה, היינו רק לעבוד לצורך הרצון לקבל לעצמו, היינו לעשות מעשים רק לתועלת עצמו. ושפת השפעה זהו דבר חדש אצלו. והוא לא מבין אותה, וקשה מאוד ללמוד את השפה הזו. כלומר, בכדי להבין את השפה הזו, צריכים עזרה מלמעלה, שיהיה בידו לתפוס את השפה הזו של רצון להשפיע.
ועל זה אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו", להבין את השפה הזו. וזה נקרא "דור הפלגה", שכתוב (בראשית, שביעי) "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". היינו, שניתן להם לעבוד עבודה דהשפעה, שכל אחד יעבוד בשביל רעהו, תיכף נתפרדה החבילה.
כלומר, כמו שכתוב "ויחדלו לבנות העיר". היות בזמן שנאמר להם, שכל אחד יעבוד בשביל רעהו, השפה הזאת לא היתה מוכרת להם, ואף אחד לא רצה לעבוד בשביל רעהו. לכן תיכף "ויחדלו לבנות העיר", היות שאין חומרי דלק לעבוד לטובת הזולת.
לכן כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'." כי עד כמה שנמצאים יותר במצרים, כנגד זה יש יותר נטייה לצאת. פחות במצרים, פחות נטייה לצאת. זאת אומרת, זה כנגד זה. שני הכוחות האלו עובדים במקביל. הכרת הרע ויציאה לטוב. כמה שאחד גדול גם השני גדל. לכן, לא יכולה להיות יציאת מצרים בלי שמרגישים את הצער מהרצון לקבל, מהאגו בצורה השלימה.
"אמנם בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה."
בואו נתאר את זה בפנים בתוכנו, מה זה בתוך האדם שמשה בא אל פרעה ומתחיל לדבר עימו ואיך פרעה מגיב? נקרא שוב קטע הזה, ואנחנו רוצים להבין איך זה בתוך האדם.
"אמנם בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה."
סדנה
איך אדם מרגיש בתוכו את כל המערכה הזאת? איך זה קורה בתוך אדם?
*
קריין: אנחנו ממשיכים בעמ' 187 בטור ב' "היינו..", שורה "היינו", פסקה שנייה.
"היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות, כנ"ל. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".
נמצא, שעם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם. וזה שכתוב "וישב משה אל ה', ויאמר, אדני, למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה.
נמצא, ששאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר, שאם עוסקים על דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר חזקה, היות שהולכים על דרך האמת.
מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול.
אולם האמת הוא, שמטרם שיודעים מהו לעשות הכל בעל מנת להשפיע, אין הרע שבאדם מתגלה כל כך את התנגדותו, היות שנותנים לו מקום אחיזה בעת שעוסקים בתורה ומצות. אבל בו בזמן שהגוף שומע מהו בעל מנת להשפיע לה', ולא לקבל כלום לתועלת עצמו, היינו שרוצים לבער את הרע לגמרי, ולא לתת לו שום אחיזה בתו"מ שלו, בטח שמתגבר אז בכל כוחו, ולא נותן מקום לבטלו.
נמצא לפי זה, שלא שנעשה דבר חדש בהרע. כלומר, לא שעתה קיבל את הרע, אלא הרע שהיה בו, לא היה לו מה לעשות, והיה אצלו כמעט יושב בטל. אבל בזמן שהאדם רוצה לתת כל מעשיו לה', ולא לתת להגוף שלו, המכונה "רצון לקבל לעצמו" כלום, אז הוא מתחיל להראות כוחו, ומתנגד להעבירו מהממשלה, שהוא שולט על הגוף.
כמו שכתוב בזה"ק, שהיצר הרע שבאדם נקרא "מלך זקן וכסיל". ואומר, מדוע נקרא "מלך", מטעם שהוא שולט על הגוף. ומדוע נקרא "זקן", מטעם שתיכף מיום הוולדו הוא נמצא באדם. מה שאין כן היצר טוב, בא לאדם לאחר י"ג שנה.
נמצא לפי זה, שכל זמן שהרע אינו מגולה, אין עדיין את מי לבטל. אלא לאחר שנתגלה כל כוחו, אז יכול להיות מקום לבטלו. כי אז כשמבטלו, הוא מבטל אותו לגמרי. מה שאין כן כשהרע אינו מגולה, יכולים לבטל רק חלק ממנו, ואין זה שלימות. כי מלמעלה, שנותנים לאדם, נותנים לו דבר שלם.
כי אחרת אם יתנו לאדם כח, שיהיה בידו לעשות לשם שמים, ואם ישאר באדם חלק רע, מה שעדיין עוד לא מגולה, נמצא, שנשאר באדם חלק רע שאינו מגולה עדיין, ועובד ביחד עם הכוונה דלשם שמים. וזה אינו נקרא שלימות. וזה כמו שאמרו חז"ל (סוכה, מ"ח) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם".
ויש לפרש זה על דרך עבודה, שפירושו, שאם האדם מקיים תו"מ לשם שמים, אלא משתתף חלק מהעבודה גם לצורך הגוף, כלומר שיצמח מזה גם בשביל תועלת עצמו, הוא נעקר מהעולם, היינו מהעולם הרוחני, מטעם שצריך להיות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו כלום.
נמצא, שמטרם שהרע מגולה בצורתו האמיתית, אי אפשר לתת להאדם כח שיבערו, כי עדיין אין לו את שיעורו של הרע, שיתנו לו כח להתגבר, כידוע ש"אין אור בלי כלי", היינו "אין מילוי בלי חסרון".
ובהאמור נבין את תשובתו של ה', שאמר לו, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה. ושאלנו, הלא "אתה" באלף, היה צריך לומר, היינו שמשה יראה מה שה' יעשה לפרעה. ולמה כתוב "עתה" עם עין.
אלא לפי מה שהסברנו, שאי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם. לכן לאחר שמשה אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת", אלא שהרע התגלה בכל כוחו, נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה. לכן אמר ה' "עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה הדרושה. כמו שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו". כי רק עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה אצלם.
ובהאמור נבין, מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע.
נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
וגם נבין עכשיו שאלה ב': מדוע דוקא לאחר שהם נעשו יותר גרועים, בא הזמן, שה' יתן את העזרה. וזהו כנ"ל, שרק עכשיו יש להם כלים המוכנים לקבל דבר שלם, כנ"ל. לכן כתוב "עתה תראה" עם עין.
ובענין ששאלנו, במה שזה"ק אומר, שמטרם שנפל השר שלהם לא נשמע צעקתם של ישראל, כמו שכתוב "וימת מלך מצרים". "ומיד, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם. ושאלנו:
א. מי גרם שהשר שלהם יפול,
ב. מדוע יש 4חל השר שלהם לעכב את תפלתם.
זה יכולים להבין על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, המובא בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף נ"ז) "והענין שבמידה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור הגאולה".
נמצא, שעיקר הגלות הוא, בזה שחושבים, שיש שר של מצרים. היינו, שניתנה להשר שלהם שררה, והוא מושל על ישראל. ובזמן שהאדם חושב כך, אז השר שלהם מושל. ועם ישראל רוצים לצאת משליטת השר של מצרים. ורואים, שהם מבקשים מה', שיוציא אותם משליטתו, ואין ה' מוציא אותם מהגלות, שהם נמצאים תחת שליטתו, אז הם אומרים, שאין ה' חס ושלום שומע לתפלתם."
איך אנחנו מקרבים בין הבורא לפרעה לראות שזה כוח אחד, שליטה אחת, מקום אחד, מקור אחד, אלא שפועל עלינו משני הצדדים, פנים ואחוריים, כדי על ידי השינויים האלה בנו לעורר אותנו להבחין בין רצון לקבל לרצון להשפיע, קבלה והשפעה, נתינה, חיבור וההפך, איך אנחנו מייחסים את זה לכוח אחד ש"אין עוד מלבדו"? איך דווקא במצרים אנחנו לומדים את הדבר הזה?
*
על ידי מה אנחנו יכולים לקרב את דמות הפרעה ודמות הבורא, יצר הטוב ויצר הרע שלנו שמתעוררים, שהכול בא ממקור אחד? על ידי איזה אמצעים?
*
קריין: אנחנו ממשיכים בעמ' 189, טור ב', פסקה שלישית, "וזהו פירושו".
"וזהו פירושו מה שאומר הזה"ק "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל". וזה נקרא, שהשר שלהם מעכב תפלות ישראל. כלומר, שעם ישראל אומרים כך, אחרת מדוע ה' לא שומע את צעקתם.
ומה נעשה בסופו של דבר. היינו לאחר שנתגלה להם כל צורת הרע, ולא ברחו מהמערכה באמצע עבודה, אז זכו לראות את האמת, שאין כאן שום שר שלהם, שהיה מעכב את התפלות, אלא ה' בעצמו הוא עשה את כל המעשים, כמו שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", כלומר שה' עשה שיראו כל פעם איך שהם מרוחקים מהקדושה, היינו שה' גילה להם את הרע בכדי "למען שיתי אותותי אלה". שדוקא על ידי שיתגלה כל הרע, אז הקב"ה יכול לתת להם עזרה לדבר שלם.
נמצא לפי זה יהיה הפירוש, כי בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל.
אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".
נמצא, שכן שמע את צעקתם. ואם לא היה בחינת אתערותא דלתתא מעם ישראל, שרוצים לצאת משליטת מצרים, היינו שראו, שכל עבודתם היא לטובת הרצון לקבל לעצמו, הנקרא "פרעה מלך מצרים", ובלי ההתעוררות הזו לא היה ה' מגלה להם את צורת הרע.
כי רק לאלה אנשים, שרוצים לצאת משליטת הרע, להם ה' מגלה את צורת הרע. והם חושבים, שנעשים כל פעם יותר גרועים. והאמת הוא, שהשכל מחייב, שבכל דבר שנותנים יגיעה, מתקדמים פחות או יותר, אבל לא ללכת אחורה.
והתירוץ הוא, שלא הולכים אחורה, אלא מתקדמים לצורת האמת, עד כמה שהרע יכול לפעול בהם כנ"ל. ואז, כשיש להם כלי שלם של רע, אז הקב"ה נותן להם את העזרה, שאז כולם רואים, שה' הוא היה שומע תפלה כל הזמן.
ובהאמור יהיה מובן, מה שחשבו, שיש שר של מצרים המעכב את התפלות. ששאלנו, מדוע יש להשר הזה כח לשלוט על תפלות ישראל. והתשובה היא, שהם חשבו כך.
ושאלה הב', מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו עובדים כל הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע, אז ממילא זכו להאמת. שגם עד כאן לא היה שר משלהם, אלא שהם חשבו כך. נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, הנקרא בלשון חז"ל "גיטו וידו באים כאחד".
ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה שפונים אליו."
יוצא לנו דבר פשוט. עבודה בקבוצה ל"אין עוד מלבדו", עד שמתגלה באמת כמקור לכל האירועים, המצבים שקורים לנו, ושאנחנו צריכים במיוחד דרך הקבוצה לייחס הכול אליו. ובזה מגיעים למטרת הקיום.
שאלה: מה קורה כשאדם מגלה שמאחורי פרעה מלך מצרים פועל כוח הבורא?
זה [קורה] לאט לאט. זה בעצם כל העניין של גלות מצרים. "גלות" זה נקרא שאנחנו נמצאים בגלות מכוח אחד יחיד ומיוחד. שאנחנו מאמינים בהרבה כוחות, בהרבה סיבות. עד שמגיעים ל"אין עוד מלבדו", ומתחילים לעבוד עימו, זה כבר נקרא אחרי יציאת מצרים. זאת אומרת, אתה לא יוצא ממצרים עד שאתה לא מבין שיש לך עסק רק עם כוח אחד.
תלמיד: כשגילית שיש כוח אחד, אז יצאת ממצרים?
אתה עוד לא מגלה, אבל נגיד שכן.
תלמיד: מה התפילה שלו כשהוא מגלה שמאחורי אותו כוח פרעה עומד הבורא? איזו תפילה כבר יש לו כשהוא מגלה את זה? ממה יש לו כבר לצאת כשהוא מגלה את זה, או שזאת היציאה עצמה?
לא. עכשיו יש לו למי לעבוד. רק לה' לבדו. רק לכוח ההשפעה שהוא רוצה להיות דבוק בו. במצרים הוא רק מגלה שזה כך, מתוך השלילה. לפני מצרים, מה כתוב? ש"אבותינו היו עובדים עבודה זרה". היו משתחווים כאילו לכל צורות הטבע, כוחות הטבע. זה אנחנו, שבמצב שאנחנו רואים את העולם הזה, איך שהוא משפיע עלינו, תולים את עצמנו בכל מיני כוכבים ומזלות ובני אדם וכוחות הטבע, והחברה האנושית, בכל דבר. זה עובדי עבודה זרה.
כשנכנסים לחכמת הקבלה ומתחילים להבין שיש לנו עסק רק עם היצר הרע ויצר הטוב, שני כוחות הטבע, אז אנחנו נכנסים ל"שדה אשר ברכו ה'" ואז אנחנו מתחילים לברר את זה. זאת אומרת, שנמצאים בשליטת פרעה, וכנגד שליטת פרעה מה יש לנו. ואז מבררים כוח אחד כנגד הכוח השני עד שאנחנו רואים ש"אני ולא שליח ולא מלאך" ולא כלום, רק אני פועל עליכם משני הצדדים, פנים ואחוריים כדי לעורר בכם הבדל בין טוב לרע. כי אתם כנבראים לא יכולים לראות את הדבר האחד אלא רק דבר והיפוכו.
ולכן בראתי יצר הרע, ועכשיו אתם מבינים שאני בראתי אותו כדי שאתם תבחינו מתוכו את יצר הטוב, ושאתם תרצו להתקרב ליצר הטוב, ותבינו שרק יצר הטוב פועל גם אחרי יצר הרע. יש רק יצר אחד, הטוב ומיטיב. ותמיד כך, גם לרעים וגם לטובים. בכל מקרה רק הוא הפועל ורק הוא אחד השולט. אם אתם כבר מחליטים על זה, זו תחילת הדרך האמיתית, שיש כוח הטוב בלבד והוא השולט, אפילו אחרי הכוחות הרעים, לא חשוב איזה.
אם אדם רואה את זה ומחליט על זה, אז הוא כבר מוכן לעבוד רק [למען] הכוח הטוב הזה. אז הוא יוצא ממצרים, כשאין לו כבר מאבק עם טוב ורע, אלא בטוח שזה רק אין עוד מלבדו, ואז הוא צריך לקשור את עצמו לאין עוד מלבדו, בכל הקומה שלו, זאת אומרת להתחיל לעלות להר ה'.
זאת אומרת, הוא מחדש את הרצון לקבל, אבל כבר לא כמו שהיה בתקופת האבות, שהיו כביכול מאמינים בריבוי הא-לוהויות, ולא בתקופת מצרים שאדם האמין בשני כוחות טוב ורע וכל מיני השרים שלהם למיניהם.
וכאן הוא כבר מתחיל לעמוד נגד הרצון לקבל שלו, הר סיני, ש"ירדה שנאה לאומות העולם", זאת אומרת שכול הכוחות שבאדם מקבלים עכשיו חיזוק גדול מאוד במעמד הר סיני. מה זאת אומרת? שוב, "זה כנגד זה ברא א-לוהים", רק בדרגה עוד יותר גבוהה, שאתה תקבל תורה, אבל כנגד התורה אתה תקבל הכבדת הלב שנקראת "הר סיני", ותרגיש את ההתנגדות מכל אומות העולם שלך הפנימיים כנגד הנקודה שבלב. ואז אתה צריך לעבוד לממש את התורה, עד שבזה אתה כבר זוכה לבניין בית המקדש.
שאלה: אפשר להגדיר שגילוי כוח הטוב, אין עוד מלבדו, הוא יציאת מצרים?
יציאת מצרים זה נקבע כ"אני ולא שליח", כן. אבל זו רק התחלה, זאת אומרת תחילה לשלב הבא. עכשיו אתה צריך לקבוע את הייחודיות של הבורא על פני כל רצון, על פני כל מחשבה שלך, על פני תרי"ג רצונות. ולכן אתה מקבל את המאור המחזיר למוטב ואתה מקיים תרי"ג פעולות, שאז אתה מגיע לגמר תיקון.
תלמיד: ואיך בנקודה הזאת הוא לא בורח מהמערכה?
זה מפני שמקיים את זה. הוא לא יכול לברוח מהמערכה, בכל זאת הוא נופל רק מדרך תורה לדרך ייסורים. מה זאת אומרת שהוא בורח? אין לך לאן לברוח, אתה נמצא בכוח עליון. אלא אם אתה לא מבצע את הבחירה שלך להתקדם בדרך הטוב, אתה תתקדם בדרך הרע, אבל אתה תתקדם, "כי לא נידח ממנו נידח"1 והכול יחזור לשורשו. מה זאת אומרת בורח? זה נראה לך שאתה בורח, זה כמו ילד קטן שבורח.
תלמיד: לברוח מהעבודה.
לברוח מהעבודה, כן. אז אתה בורח ואתה נכנס שוב לחיים אחרים שהם גם לא מתוקים והם מחזירים אותך לעבודה. זה תלוי בנקודה שבלב. יכול להיות שהנקודה שבלב צריכה חיזוק חיובי, יכול להיות שהיא צריכה חיזוק שלילי, לכן אדם מתקדם תמיד על שתי רגליים.
תלמיד: כדאי לקרוא בהמשך לדברים מהחוברת באגרת י"ד.
קריין: עמוד 57 בחוברת, אגרת י"ד. "ובזה יובן הפסוק".
"ובזה יובן הפסוק, "בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה, כמו שמבואר בהגדה של פסח.
וזה שנתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך.
וזה ענין, "למען שתי אותותי וכו', ולמען תספר וכו'. וידעתם כי אני הוי'". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו, שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם, בסוד אל תסורו "מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות, כי טרם המילוי נקראים מדות, ובמלואם לטובה נקראים ספירות, "ספיריית", שמאירים לעולם."
העיקר שכול גלות מצרים היא כדי להרגיש את עצמנו בגלות מהבורא שמתגלה עכשיו ככוח היחיד. לא כשני כוחות פרעה ובורא, אלא ככוח אחד.
תלמיד: כל התיאור הזה הוא ההתחלה של היציאה ממצרים, ממש השלב הראשון.
כן. ודאי.
תלמיד: ואז הם מגלים ש"אין עוד מלבדו" ובעצם גם פרעה מופעל על ידי זה, ואז מיד "ויקם מלך חדש". ואחר כך עוד פעם ועוד פעם. איפה הסוף שאפשר להגיד זהו, עכשיו זו יציאת מצרים, אם כל פעם מתגלה אחרי זה מלך חדש?
לא. לא מתגלה מלך חדש. פרעה זהו, הוא כבר גמר את התפקיד שלו. הוא כיוון הכול לבורא, לכוח הטוב, שאדם משייך את עצמו לכוח הטוב, ולא רק "אין עוד מלבדו"2 אלא מוסיף לזה טוב ומיטיב, ואז באמת הוא כבר שייך למקור אחד.
הגלות, זאת אומרת הבלבול הזה שהיה בזה, בשני כוחות רע וטוב וכן הלאה, כל הבלבול הזה כבר עבר, ועכשיו הוא קשור למקור אחד. זה סוף הגלות. עכשיו הוא צריך להשוות צורה עם אותו הכוח האחד. לעלות לדרגה שלו בתר"ך רצונות, שאת כל הרצונות הוא עושה עכשיו בהתאמה לאותו הכוח הטוב.
תלמיד: כשכתוב אחרי השלב הזה שקראנו עכשיו ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, ושוב נאנחו ושוב, אז זה לא שהם שכחו שאין עוד מלבדו, אלא עכשיו זו עבודה אחרת עם אין עוד מלבדו.
תמיד בדרגה יותר גבוהה, תמיד ברזולוציה יותר מדויקת אתה חייב את זה לקבוע. קודם לא חשבו על זה בכלל, אחר כך התחילו לזהות שזה פעם רע ופעם טוב. אז מאיפה בא הרע, ומאיפה בא הטוב? לא קשרו אחד לשני. אחר כך מתחילים לקשור טוב ורע זה כנגד זה כשהולכים על שתי רגליים. אתה מעלה רגל שמאל כדי להתקדם אחר כך בימין, כי רגל שמאל שאתה מעלה אותה או שמעלים לך אותה על ידי הירידה, אין לך ברירה אתה גם מושך את רגל ימין כדי לעלות, זה מאין ברירה. אחר כך אתה מתחיל לזהות שכל הרע הזה שבא הוא לטובה. וכשזה לטובה אתה כבר מתחיל לזהות אותו אחרת, שאם זה לטובה וזה לטובה אז זה פשוט מגיע ממקור אחד שהכול לטובה. ואם הכול לטובה, איך אני יכול להתייחד עימו? ואז כשאתה קובע סופית ש"אין עוד מלבדו" וכנראה שטוב ומיטיב, אז אתה יוצא ממצרים.
אתה עוזב את המדרגה הזאת, מהמצב הזה, את ההבחנה הזאת. כל ההבחנות הן, כל המצבים הם בעצם איך אנחנו מזהים את הבורא ויחד עם זה שמזהים איכשהו מתקרבים אליו. ואז מחוצה למצרים, מחוצה להבחנה הקודמת הזאת, אתה נכנס להבחנה חדשה, איך אני יכול להזדהות עימו. וכדי להזדהות עימו אתה צריך לגלות את השבירה שלך, את ההכנות שנמצאות בך בדיוק בעומק חדש. אז הם מתגלים כהר סיני, כשבירת הלוחות וכן הלאה, אבל זה כבר כנגד גמר תיקון. שאותו תשעה באב של שבירת הלוחות, זה כנגד גמר התיקון ממש.
זאת אומרת, אתה כבר מתחיל שלב של הזדהות עם כוח הבורא, עם תכונת ההשפעה. מתגלים עכשיו לאט לאט, זאת אומרת אחד אחד מקל לכבד, כל הכוחות בצורה שכנגד, ואתה הופך אותם לבעד. ואז יש לך שוב ג' קווים, נגד בעד וקו אמצעי, ואתה מתחיל שוב לעבוד על אין עוד מלבדו.
ייחוד העליון, ייחוד הא-לוהות זה בסך הכול העבודה שלנו. שבעולם הזה אנחנו בכלל לא שייכים לזה, וברוחניות כבר נמשכים ומבצעים את זה, עד שגומרים את כל העבודה. בעבודה הזאת יש רצונות חיצוניים ורצונות פנימיים, איך שאתה עושה. יש "מדבר", יש "ארץ ישראל" ויש "ירושלים", "הר המוריה", "בית המקדש", בקיצור שלבים של הרצונות.
תלמיד: השאלה היא רק על ההבחנה הזאת שנקראת יציאת מצרים. נראה שפה יש הרבה הבחנות של אין עוד מלבדו ושוב זה נעלם, עד שזה מצטבר למשהו שנקרא בסוף יציאת מצרים. זה לא בפעם אחת וזהו אלא זה הרבה פעמים.
זה תמיד כך. ואנחנו שנמצאים במקום שלנו, שאנחנו עדיין מבררים את כל הדברים האלה לפני כניסה למצרים, כמה יש לנו? כולם מתלוננים שחמש ועשר וחמש עשרה שנה נמצאים בזה, זו ההצטברות.
תלמיד: אני לא שואל על שנים אלא אני שואל על ההבחנה הזאת שנקראת יציאת מצרים. מה הופך את זה מעוד פעם אחת שאין עוד מלבדו התגלה אל ממש יציאה, שכל העם יוצא?
שסך הכול פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, ואם אתה גמרת את ההבחנות האלה, זה נקרא יציאה מהמקום. כתוב על יציאה מהמקום, שהצדיק יוצא מהמקום, כל מיני כאלה דברים. זה יתברר בדרך, זה לא נורא, העיקר זה לא לעזוב כל פעם מה שאני צריך לעשות. וזאת אותה עבודה בעצם, קצת בשינוי, אבל בעצם אותה עבודה, עבודת הייחוד, הכול לשייך לכוח אחד, לכוח החיובי שאנחנו בעשירייה צריכים להידבק בו.
שאלה: כתוב כמה פעמים "כשיש להם כלי שלם של רע" ואז יש גילוי הרע. איך אפשר להתגבר ישירות על גלוי כל הרע?
אבל אתה רוכש כנגד זה את כוח הטוב. אותו רע שאתה מזהה שהוא מגיע מ''אין עוד מלבדו'' הופך להיות לטוב, הוא הופך להיות במקום זה שמכשיל אותך, כי הוא מלמד אותך ומעלה אותך, ואתה מנשק את המקל.
תלמיד: לפי מה שכתוב כאן זה היה צריך להיות גמר תיקון בגילוי הראשון, גילוי כל הרע, תיקון ונגמר הסיפור.
איזה תיקון, שגילית את הרע? שגילית שהרע שייך לטוב? זה עדיין מחוצה לך. אתה משייך פרעה לבורא, אבל זה שייך לך, אתה מתייחד עם זה? לא, אתה רק מזהה שהם שניהם רחוקים ממך אבל שניהם אותו דבר, שאחרי פרעה מסתתר הבורא, ''א-ל מסתתר''.
שאלה: ''יציאת מצרים'' ו''גלות'' האם זה אותו מצב או שני מצבים שונים?
''גלות'' זה תהליך שמרגישים כשנמצאים ב''כוח הרע''. בזה שאנחנו יכולים לשייך את הכוח הזה לבורא, כבר בהבחנה הזאת הוא הופך להיות ל''כוח הטוב''. כמו שאתה עכשיו מודה להורים שלך שלחצו עליך שאתה תלמד משהו, קודם זה היה במכות וחשבת שהם רעים ושזה בא מהם, מפרעה נניח, ועכשיו אתה מזהה שזה ההיפך.
תלמיד: האם ההבחנה של מצרים וגלות זה לא אותו דבר?
לא, יש הבדלים בכל הדברים האלה, מצרים, גלות, ארץ גושן, נילוס, יש המון הבחנות בזה. אבל זה בדרך, מי שמבחין כן, מי שלא לא, זה הכול תלוי בשורש הנשמה, עד כמה צריך לברר. זה כמו בעולם הזה, נולדתי נניח חצי חירש אז מה יש לי ביחס למורה למוזיקה, שום דבר.
אתה מבין משהו בציור, בציורים? לא. נסעתי עם חבר פעם לניו יורק לשבועיים, [היינו] רק במוזיאונים, ראינו רק תמונות, אני פעם הייתי מאוד מתעניין בזה. אבל כך זה היה, רק מוזאונים ותמונות, יש ויש, לך אין, אני לא חושב שהיית הולך לשם, מישהו אחר בטח היה הולך לאיזה בר, מסעדות צרפתיות, וכך כל אחד ואחד.
אנחנו לא צריכים לדייק בדרך, איפה זה ואיפה זה בנו או בעולם או מה, זה יבוא. אנחנו צריכים רק להיות מכוונים למטרה. ומה ששייך למטרה כלפי שורש הנשמה של כל אחד ואחד, זה יתגלה בו, לא יברח.
אתה פוסע רק על הרשימות שלך, מכאן ועד גמר תיקון יש לך רשימות, אתה כבר בטוח שתשים את רגל ימין ואת רגל שמאל וכך תתקדם על הרשימות. הן כבר נמצאות לפניך, רק את הקצב ואת אופן ההתקדמות אתה קובע.
תלמיד: האם כל מטרת הגלויות להביא את עם ישראל, ולהביא את האדם למצב שהוא קובע שיש כוח אחד ששולט במציאות?
סך הכול כל חכמת הקבלה וכל עבודת האדם זה לגלות את היחוד בפועל, שאני אהיה כלול, שאני אהיה שייך לאותו היחוד, כשאני קובע את היחוד זה נקרא שאני נעשיתי חלק ממנו, חותם ונחתם, כמו שעושים חותמת. זה נקרא שאני בניתי את הנשמה.
תלמיד: מה תומך בך במצרים?
במידה שאני נמצא בחיבור, באיחוד לפי דוגמת יוסף כלפי אחיו, בהתאם לזה אני הולך בדרך עם הבורא בפנים, בתוך היחוד.
תלמיד: כתוב כמה פעמים שהם לא מקבלים שכר ואז הם נחלשים מהעבודה. מה עושים עם זה?
מחפשים שכר.
תלמיד: אז מה השכר שלך במצרים?
הבורא רוצה שאתה תחפש שכר בעל מנת להשפיע, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה", כי לא יכולים.
תלמיד: איך אתה נקשר לשכר הזה כשכולך בתוך רצון לקבל?
לא. אתה חייב לבקש תיקונים, אחרת לא תקבל, לא יהיה לך חומר דלק. כל כמה שאתה מתקדם אתה מרגיש שאין לך חומר דלק לקיים כלום.
תלמיד: כשאתה מזהה שיש לך פחות ופחות חומר דלק מה אתה מבקש כדי לעבור משכר לשכר?
לבקש רצון להשפיע, שאתה תהייה מחובר להשפעה, שאתה תהייה מחובר לבורא, אתה מתחיל לחפש אותו, איך להיות דבוק, איך להיות דומה.
שאלה: מה ההבדל בהבחנות שאני מבחין בין פרעה לבורא שזה משהו מרוחק ממני לבין שאני מבחין בין פרעה לבורא שאני באיחוד עם זה?
שאלה מאוד רחבה. ההבדל בין פרעה לבורא מתחיל בזה שאני רואה את זה כשני כוחות מנוגדים, רחוקים, כוח הרע וכוח הטוב. בעולם שלנו אתה מבין שאלה שני דברים מנוגדים? או שנותנים לך פרס או שנותנים לך עונש. ברור שזה שני כוחות מנוגדים?
פתאום אתה מתחיל לצמצם ולצמצם את הפער ביניהם עד שאתה מגיע למצב שזה לא רע ולא טוב. אלא מה זה? זה הקשר שלי עם הכוח העליון, עם ''אין עוד מלבדו'', ולכן לא חשוב לי מה לקבל ממנו, לגמרי לא חשוב. חשוב לי לקבל ממנו. ממנו. גם לא מה אלא שזה ממנו. וכך כל העבודה מצטברת.
תלמיד: רב"ש כותב שתמיד רק בסוף העבודה אפשר לזהות את המצב, תמיד בדיעבד כשאני מסתכל על המצבים שהוא העביר אותי, רק אז אני יכול לייחד את זה.
כך אנחנו תמיד לומדים. אתה לא יכול להבין אף פעם מצב שאתה נמצא בו, אתה יכול רק ללמוד ממנו את המצב הקודם. במצב הנוכחי, לעשות בו עבודה למעלה מהדעת, להגיע למצב הבא ואז תבין את המצב הקודם. זאת אומרת העכשווי.
תלמיד: אז כל מה שאני צריך לעשות זה רק להחזיק בקבוצה בשביל לא לברוח מהמערכה והתהליך הזה כבר עובר עליי.
כמו תינוק ואימא. ממש כך.
שאלה: כתוב "נמצא, שמטרם שהרע מגולה בצורתו האמיתית". מה זה רע? ורע כלפי מי?
רע זה שמפריד אותי מהא-לוהות. אין רע יותר.
תלמיד: רע כלפי מי?
כלפי האדם.
תלמיד: אם אני עם מישהו אז אני רע כלפיו.
אם אתה, אז כלפייך. כל אחד כלפי עצמו. מה יש לי מאחרים? איזה אחרים? הם לא אחרים, הם חלקי הנשמה שלי.
תלמיד: מה הרע הזה?
רע יש רק אחד, זה שאני מבולבול שיש חוץ מ''אין עוד מלבדו'' עוד משהו.
תלמיד: איך אני מתגבר על הרע הזה?
תאר לעצמך, אתה קם בבוקר ואתה אפילו לא מגלה את זה, אבל אתה בטוח שיש לך רק עסק עם כוח אחד, אין עוד מלבדו. אתה מסתכל על אשתך, על בני הבית, על החברים, על האנשים בעבודה, לכל מקום שאתה מסתכל אתה רואה שזה הבורא מדבר איתך, שזאת השפה שלו. זה נקרא "ספר, סופר, סיפור", שככה הוא מתגלה לפנייך.
אתה מסתכל על כל המציאות, על כל העולם, הבורא אומר לי כל מיני דברים. כל דבר ודבר, כל אחד ואחד הוא כמו אות בתוך הספר מסך כל צירוף האותיות האלה שמתגלות. לא שאני בוחר בהן, אלא הן מתגלות, כי מי אני? אני כאילו עושה משהו, אבל אני לא מזהה בינתיים שלא אני עושה את זה, זה אחר כך יבוא. אבל מי שבא ומשפיע מסביבי, כביכול ישנם מסביבי עוד גורמים, אני כבר מתחיל לזהות אותם שזה מגיע מהבורא, עד שאני מגלה שגם אני נפעל כך, עד שאני מגלה שבאמת אין עוד מלבדו, שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת בה-ו-י-ה אחת.
תלמיד: בהמשך הוא אומר "כי עדיין אין לו את שיעורו של הרע, שיתנו לו כח להתגבר". זה יפה מה שאתה אומר לי, אבל אני עדיין לא מבין מה זה לגלות את הרע שבי?
הרע שבך שלא רוצה להיות מקושר עם הכוח אין עוד מלבדו.
תלמיד: איך זה מוביל אותי להתנהגות כלפי החברים, איך זה מתבטא?
זה מתבטא בכל דבר, זה לא חשוב איך זה מתבטא, חשוב איך אתה מקבל את זה. אתה מאמין בהרבה צורות הא-לוהים, כמו שלמדנו במאמר "השלום".
תלמיד: יש בקטע משפט מפורסם שאומר "אולם האמת הוא, שמטרם שיודעים מהו לעשות הכל בעל מנת להשפיע, אין הרע שבאדם מתגלה כל כך את התנגדותו", בכלל לא מתגלה בו כלום. איך אני מגיע לזה?
נכון. לכן הרע מתגלה בהתאם למדרגה הרוחנית של האדם. קודם שלמדת, שהגעת לכאן, לא חשבת שיש בך כל כך רע. היום אתה מגלה שיש בך יותר. למה? זה נקרא ש"תורה מתשת כוחו של אדם", שאתה היום מבין שאתה רע.
תלמיד: אמרו לי מאז שהתחלתי ללמוד קבלה, אפילו אשתי אמרה לי "מאז שהתחלת ללמוד נהיית אדם רע".
נכון. "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". גם בעבודה בטוח שכך אומרים עלייך, "זה מה שלמדת מחכמת הקבלה? שהיום אתה בלי עצבים, אתה ממש לא יכול להחזיק את עצמך? תראה מה שקרה לך".
תלמיד: למה זה קורה, למה האדם משתנה בצורה כזאת?
זה גילוי הרע. מה שהיה לך עכשיו מתגלה.
תלמיד: איך אני מתגבר על זה? מה הכוח שאני יכול להתגבר עליו ולא להיות כזה רע? הרי הכוונה היא לא להיות כזה רע.
לא, כדי שתהיה לך נחיצות לתקן את הרע מראים לך שאתה רע, שאתה חסר סבלנות, שעל מה שהתחייבת אתמול אתה לא יכול לקיים היום. אפילו אם חשבת לפני רגע, "עכשיו אני אעשה משהו. איזו מצווה".
תלמיד: להביא פרח לאשתי.
להביא פרח לאשתך, להניח תפילין, ואתה אחר כך מסתובב ומסתובב ולא יכול לעשות את זה. מה מראים לך? חביבי איפה אתה? מה איתך? איך אתה לא עושה דברים כאלה שכולם עושים? איפה נטילת ידיים? אני מדבר דווקא כלפי הדברים האלה שזו גרסה דינקותא. אני כבר לא מדבר על ישיבת חברים, עד שאתה מגיע לישיבת החברים הנשמה יוצאת.
תלמיד: זאת אומרת שכל העבודה שלנו היא לא בתיאוריה אלא בעבודה מעשית. מה אנחנו צריכים לעשות כשמתגלה הרע?
שאתה תראה עד כמה אתה רע, ואל תחשוב שהרע הזה לא היה בך, אלא עכשיו הוא מתגלה יותר. אתה רואה שככל שמתקדמים מתחילת הדרך ועד גמר התיקון, כל הרע עולה באקספוננטה, ממש בעקומה כזאת חדה. עוד חכה.
תלמיד: אז מה אני צריך לעשות באמת? מה העבודה שלי כשמתגלה כזה רע?
אתה צריך להיות בחברה ולהתפלל מתוך החברה.
תלמיד: יחד עם העשירייה שלי.
כן, מתוך עשירייה.
תלמיד: ואז יוצאים מזה?
אני לא יודע אם יוצאים או לא יוצאים, זו כבר לא הבעיה שלי, הבעיה שלי היא להזמין את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". והתורה כבר תסדר לי את כל הצורות הנכונות להתנהג שזה נקרא "מצוות", וכל הכלים המקולקלים שלי, תר"ך כלים, כולם ייתקנו על ידי המאור המחזיר למוטב.
תלמיד: זאת אומרת, זאת כל העבודה בעצם.
זאת כל העבודה. אין שום דבר חוץ מזה. תהיה ראש קטן, תעשה את זה וזהו.
שאלה: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים את גדלות הבורא בעבודה. אני מבין שגדלות זה בין שניים, אחד קטן ואחד גדול. כאן הוא אומר שהעבודה הופכת להיות עבודה של יחיד. אני לא מבין מה זה יחיד קטן. אם נניח יש לי מאה ואני נותן שישים, אז אני יכול לגדול ולתת מאה, אבל אם אני נותן הכול איך אני יכול להגדיל את זה? אם אני נותן כל מה שיש לי איך הכול הופך להיות יותר גדול?
יכול להיות שתגדל מבפנים ותוכל לתת יותר. היום אתה עובד באיזה מקום, מרוויח אלף שקל, זה מה שאתה יכול לתת, אז אומרים לך תחליף עבודה, תרוויח אלפיים שקל ותוכל לתת אלפיים.
תלמיד: אבל כל מה שאני נותן לא משתנה, אני תמיד נותן את הכול.
כן, אבל יותר.
תלמיד: אז הקטן הזה, בעיניי מי הוא קטן שצריך להגדיל אותו?
כלפי הרצון לקבל שלו. הוא קטן ברצון לקבל שלו ואז מגדילים לו את זה.
שאלה: כתוב ש"הבא להיטהר מסייעין בידו", כלומר דווקא זה שבא להיטהר, איך אני יכול להיות בטוח שאני מגיע לתוך העשירייה דווקא להיטהר ולא לאיזו מטרה אחרת?
איך אני יודע שאני באתי לעשירייה כדי להיתקן, לנקות את עצמי מהאגו שלי, מהכוונה על מנת לקבל? לפני זה אני צריך להיות במצב של הכרת הרע, שאני חושב רק על עצמי ובצורה כזאת אני לא מגיע לתיקון, ואני לא חושב על הבורא כי חשוב לי "האני" וכולי וכולי. זאת אומרת חייבת להיות הכרת הרע. אחר כך "סור מרע ועשה טוב". "טוב" זה יכול להיות רק דרך החיבור למצוא קשר עם הבורא כדי שיתקן אותי כדי לעשות לו בזה נחת רוח. אז אני בצורה מכנית ואחר כך יותר פנימית ונפשית מחפש איך להגיע לחיבור בקבוצה, בעשירייה, וכך מתקדם. זה הכול.
שאלה: אני רוצה להבין את התמונה הכללית של ההרפתקאות האלה במצרים. כשאתה קורא על זה, יש הרגשה מדי פעם שזה כתוב ממש עליך, ומדי פעם יש הרגשה שזה זר ולא שייך אליך. כל התמונה הזאת צריכה להתגלות לי מההתחלה ועד הסוף, או שבמהלך התיקון שלנו היא תתגלה לאט לאט?
אני מאוד מקווה שעד סוף החג תתגלה לנו התמונה הכללית של כל תהליך גלות מצרים. תהיו יחד איתנו, אני אשתדל להסביר כל פעם עוד קצת ועוד קצת בהדרגה, לא בבת אחת. וזה שאתם משתוקקים לתמונה כללית שלמה, אני מאוד שמח שיש לכם כזה חיסרון ואני מאוד שמח שאני יכול לא לתת לכם את זה, אלא לחכות עד שזה יגדל בצורה נכונה. כמו שאנחנו לומדים שכך זו הדרך בכל תיקון ותיקון.
אין מה לעשות. תחשבו בינתיים, תתבשלו במה שיש. לתת תמונה סופית, פתרון, אפשר לצייר את זה בציור אחד אבל זה לא יכנס לתוך תכונות האדם. כדי שזה ייכנס בתכונות האדם חייבים להיות חיסרון ומילוי, חיסרון ומילוי הדרגתיים, בצורות כאלה פרגמנטריות, חלקיות.
שאלה: מה זה אומר "בוא אל פרעה", הרי פרעה הוא האחוריים של הבורא?
נכון, רק צריכים לגלות שזה האחוריים של הבורא, עדיין זה לא בורא. מה זה נקרא יציאת מצרים? שאני נפרד מפרעה, אומר לו, "זהו, ביי, אני יוצא רק לבורא", שכבר האחוריים הם באמת של הבורא. ואז [מהם] פנים ואחוריים אני לומד מהר סיני, איך אני עובד יחד עם פנים ואחוריים. זאת אומרת זה לא שתי רשויות, זאת רשות אחת שפועלת עלי בשני הצדדים. עד שאני מגיע לאיחוד ממש, זה כבר גמר התיקון שלי.
שאלה: האם כל ההכבדות, הירידות והרגשת הייסורים שעוברים עלינו, זה רק בגלל אהבתו של הבורא אלינו, או כי הוא רוצה לבנות בנו כלים אמיתיים, כדי שנזדקק רק לו ונרצה להידבק בו?
כן, הוא רוצה לבנות בנו כלים אמיתיים. שאנחנו נזדקק לו, זה נקרא כלי אמיתי, חיסרון אמיתי, ושנוכל בחיסרון הזה להידבק בו לפי השתוות הצורה ולקבל את כל הדרגה שלו, כל המילוי שלו, שזה יהיה המילוי שלנו. זה מה שהוא רוצה שיהיה, שאנחנו נהיה כמוהו. הוא רוצה שותף פעיל, שלם, שותף שהוא ממש שווה לו, זה מה שהבורא רוצה שיהיה.
שאלה: מה זה אומר להיות מעל הרגשת טוב ורע?
מעל הרגשת טוב ורע, זה נקרא שאני מרגיש טוב ורע, כי אם אין הרגשה אז אין רצון לקבל, אנחנו בעלי הרגשה, אנחנו דרך הרגשה מקבלים את הכול. וכמה שאנחנו מתקדמים אנחנו נעשים יותר ויותר רגישים.
תשאל שוב.
תלמיד: מה זאת אומרת להיות מעל הרגשת טוב או רע, האם רגשות הם לא פשוט הורמונים? איך אפשר להגביל את הדברים האלה ופשוט להידבק בבורא?
מה זאת אומרת הורמונים? זה לגמרי לא שייך. אנחנו בסך הכול, כל המציאות זה רצון לקבל. רצון לקבל מרגיש או תענוג או ייסורים. אנחנו עוד נצטרך לברר את זה טוב וזה לא פשוט, מה זה נקרא תענוג ומה זה נקרא ייסורים.
איזה כוחות פועלים בנו ברצון לקבל, איך האור נותן לרצון לקבל רוגע, מילוי, תענוג, שכך הרצון לקבל מרגיש. מה זה נקרא שמשהו נכנס לרצון לקבל, מה זה שרצון לקבל רוצה ליהנות, מה הן כל ההבחנות הללו. אנחנו לא יודעים אותן, אנחנו רק משתמשים בזה. זה לא איזה אנדורפינים, מה שאנחנו מגלים בפסיכולוגיה, ברפואה, זאת כימיה, זה מלוּוה לרגשות שלנו, לא יותר. אז כשנברא רצון לקבל, אין לנו יותר חוץ מהרגשה שבו. לכן אנחנו בני הרגשה, או ייסורים או תענוג.
כשאתה אומר, איך יכול להיות שאני מגיע לעולם שכולו טוב, אז מהם ייסורים? אם אתה מגיע למצב שאתה מצדיק את הייסורים, ואתה מבין שבלעדיהם אתה לא יכול להגיע לדבר הטוב יותר, הייסורים האלה הופכים להיות לא ייסורים אלא תענוג. למה תענוג? כי גדלות המטרה הופכת את הרע לטוב, ואתה שמח בייסורים כמו בתענוגים. ושמחה זה הסימן שאתה מקבל אותם נכון, שאתה כבר מתוקן.
הכול תלוי מהכרת הרע, יש רע ויש הכרת הרע. רע זה שאתה מרגיש שכואב לך, רע לך. הכרת הרע, זה שאתה מרגיש את הסיבה לרע. והסיבה לרע היא להביא אותך לטוב. ואז יכול להיות שהטוב הזה הוא פי כמה וכמה מכסה לך את הכול, ורק אותו אתה מרגיש, רק אותו אתה מרגיש.
אם תתחיל למדוד כמה קשה לך התהליך של האכילה, אני כבר לא רוצה לדבר על דברים יותר גסים, בהמיים, כל מיני פעולות כאלה בהמיות, [אז תראה] כמה אתה מבזבז בזה קלוריות, כמה שזה קשה לגוף שלך. אם לא היית יודע מה שבני אדם עושים, היית חושב, שזאת עבודה כל כך קשה. היית מודד כמה קלוריות עם סטופר, לפי זמן וכל מיני דברים, מה יש להם מזה? אני רואה כמה שאתה אוכל וכמה אתה משלם על זה, והכול זאת טרחה גדולה. ולגוף זאת טרחה גדולה, איך לספוג ולעכל את כל הדברים האלה, ועוד דברים גשמיים יותר ויותר. אלא שאנחנו מקבלים בזמן שאנחנו עושים זאת תענוג, תענוג. והתענוג מכבה, הוא מכסה את הצער והיגיעה.
זאת אומרת, אין לנו בעולמנו, במצבנו, עם הרצון לקבל שום בעיה, רק לצרף אותו למטרה. אם המטרה היא גבוהה מהרצון לקבל הזה, גמרנו, אני שמח לבצע אותו. "טוב לי מותי מחיי", שהרצון לקבל שלי ימות, אז אני מגיע למצבים יותר גבוהים. אבל אני מצפה לזה כשכר ולא כייסורים, לא כעונש. הכול תלוי בהערכה.
שאלה: אמרת שכמה שיותר מתקדמים מרגישים שאין כוחות, אז מה לעשות במקרה כזה?
למה הבורא עושה לך את זה? למה הבורא עושה שיהיו לך פחות כוחות? כי הוא נותן לך הזדמנות לאגור את הכוחות האלה על ידי העשירייה. לכן בהתאם לזה הוא נותן לך פחות כוחות. וכמה שהעשירייה תהיה יותר חזקה, אתם תרגישו פחות כוחות ויותר בעיות. אתה מבין את זה?
תלמיד: אני מבין, אבל אתה אז כאילו מתהלך כמו זומבי, ואפילו לא יודע איך לקחת את הכוחות האלה מהעשירייה.
זה שקר, זה שקר. אם הבורא נותן לך מכשול, הוא לפני זה סידר לך את כל הדברים שאתה תוכל להתגבר על המכשול, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש".
תלמיד: אז זה אומר שצריך להידבק עוד יותר לעשירייה?
כן. בטוח שהוא נותן לכם אפשרות להתחבר, להתחזק ולעשות צעד קדימה. צעד קדימה הוא עושה בינתיים בעצמו, ואחר כך נותן לכם מהמצב החדש את הכבדת הלב, שאתם תגיעו. לכן כאילו אחרי הבורא אתם עושים את הצעד שלכם. הוא הולך קדימה ואתה אחריו.
שאלה: בעבודת הבירור הזאת מה זה רע ומה זה טוב מחוץ לאדם, יש מצבים שהרע נראה כטוב אבל זה עדיין חיצוני, זה לא משהו פנימי. למה זה נראה כך?
זה בינתיים, זה בינתיים, בתחילה זה ככה, אחר כך זה יותר פנימי, אל תדאגו. אתם תתבלבלו, תעבדו, ודאי שיהיה בלבול בירור, בלבול בירור, ככה זה, כך אנחנו מתקדמים, זאת דרך העבודה שלנו. אין מה לעשות, זו דרכנו.
שאלה: איך זה יכול להיות שאני מרגיש את אותם הדברים שהחברים עוברים? יש חברים שמתארים דברים שהם עוברים ואני מרגיש את זה מהם, איך זה אפשרי?
זה אפשרי מפני שאנחנו מתקשרים כולנו בשורש אחד, בבורא, ודרך הבורא אנחנו מקושרים.
שאלה: כשממש אין לך כוחות וברור שזו הזדמנות, זה ברור רק בשכל שזו הזדמנות מהבורא. אבל לא ברור איך מתוך המצב הזה אפשר לשחק ולעשות כך שהחברים ירגישו שזה באמת עניין של יגיעה, בשביל שהעשירייה לא תקבל מזה איזו מכה שלילית, אלא להיפך, שזה יעזור לחברים להעלות את חשיבות המטרה ולהרגיש אותה?
יש לנו ספר חוקים, שהוא מאמרי רב"ש, פותחים ומסתכלים מה שהוא כותב על זה. ואל תדאגו לטעות, מה שתעשו תעשו, העיקר לעשות. אל תדאגו, העיקר לכיוון החיבור, ואז בטוח שזה ייצא טוב.
קריין: עמ' 46 בספר פסח או ב"כתבי בעל הסולם" עמ' 633, מאמר של בעל הסולם קנ"ט, "ויהי בימים הרבים ההם".
ויהי בימים הרבים ההם
""ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג). זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים". והלא אנחנו רואים, שהיו אומרים: "מי יתן וכו', בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע". וכן אמרו: "זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים חנם, את הקשואים, ואת האבטחים, ואת החציר ואת הבצלים, ואת השומים".
והענין הוא, שבאמת עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.
ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו. וזה אח"כ, כשהלכו במדבר, ובאו במצב הקטנות, היו משתוקקים להעבדות, שהיה להם, מטרם מיתות מלך מצרים".
זה היה, הייתה הרגשה נכונה. עכשיו הם יכולים לקבל את אותה ההרגשה רק בכלים דהשפעה. תמיד זה מתגלה ככה, כמו שמתגלה בכלים דקבלה, אתה עכשיו רשאי, מסוגל לעשות את זה בכלים דהשפעה.
שאלה: בעל הסולם אומר, "וישמע אלוקים את נאקתם". אז מה התנאי שא-לוהים ישמע את נאקתנו?
מתוך הלב. שאתה לא רוצה את זה לשום צורה אחרת, אלא כדי להידבק בו.
תלמיד: בעל הסולם עוד אומר, "זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם."
כן.
תלמיד: למה אנחנו צריכים להגיע לכזה סבל?
אני לא יודע, במה אתה מרגיש שאתה סובל? אחד סובל מזה שאין לו דבקות מספקת בקבוצה. שני סובל מזה שהוא לא מספיק קדוש. אתה, שלא מספיק הרווחת החודש, היית רוצה להיות חבר כנסת ולא יצא לך.
לכל אחד סבל משלו. וכאן אנחנו מדברים על הסבל שהוא סבל מתוך זה שלא מסוגלים להיות בהשפעה. זה כבר סבל בדרגה הרוחנית. התורה לא מספרת לך על שום שכר ועונש גשמי. שכר ועונש רוחני נמדד אך ורק כלפי תכונת ההשפעה שאנחנו רוצים לרכוש.
תלמיד: בעל הסולם ממשיך, שהפצירו כל כך הרבה בתפילה, "ותעל שועתם".
כן. ובינתיים ככה.
תלמיד: מה זו התפילה הזאת?
התפילה הזאת, שתציל אותי, אני לא רוצה להיות בעל מנת לקבל.
תלמיד: זהו?
"זהו". זה הכול. אתה מהפֵך בזה את הבריאה כולה. מה זאת אומרת. כשאני מתחיל לראות את העולם בעל מנת להשפיע, אז מה יכול להיות יותר? איזה מהפך יכול להיות יותר מהותי?
תלמיד: התפילה היא לא תפילה של יחיד, היא תפילה מרוכזת, משותפת. היא צריכה להיות תפילה משותפת?
בעשירייה.
תלמיד: יחד.
יחד.
תלמיד: התפילה לא מתקבלת באופן יחיד.
גם מתקבלת, אבל כמעט ולא, פועלת בצורה מאוד קטנה. כדי לקרב אותך לעשירייה. איפה אתה מממש את בחינת ההשפעה שלך? הבורא לא צריך את ההשפעה שלך, זה לא משפיע עליו, הוא רואה מה שאתה עושה בעשירייה. הוא בנה חיסרון, חיסרון נמצא מחוצה לו. בו יש חיסרון? לא. החיסרון שלו הוא בתוך העשירייה.
תלמיד: אז מה זה, "ויאנחו בני ישראל"?
"ויאנחו"? שרוצים להגיע לחיבור, תראה איזה שינוי נעשה בהם מזה שהם היו בני יעקוב שלא רצו שום חיבור, רצו להרוג את יוסף, אחד מהם שמשתוקק לחיבור והם כולם לא, רצו להרוג אותו, שלא יהיה ביניהם, התכונה הזאת. ועכשיו, הם נלחמים על החיבור. תראה מה שמצרים עשתה להם. גילו הארה לאט לאט, באופן הדרגתי, ותראה מה עשה בהם.
תלמיד: כן, אבל מה זה המושג הזה וייאנחו בני ישראל?
שלא מסוגלים לבד.
תלמיד: זאת אומרת מתייאשים כאילו מהעבודה?
מן העבודה, שהם בעצמם יכולים לייצב, לסיים.
תלמיד: ואז באה צעקה ויציאה וכל הסיפור?
זו כבר התפילה.
תלמיד: זאת אומרת, צריך להגיע לנקודה של וייאנחו?
כן.
תלמיד: זאת נקודה חשובה בתוך המערכת?
אלא מי יתקן, מי יעשה אם לא הבורא? לא שמעת דבר כזה?
תלמיד: שמעתי, רק לא הבנתי מה זה להגיע לנקודה הזאת של השיא וייאנחו, זה נשמע לי כמו איזה שיא מסוים.
כן. הכרת הרע זהו, אין יותר, סוף הדרך. אני לא מסוגל לכלום, רק צעקה אחרונה וזהו.
תלמיד: אני מרגיש את זה זאת אומרת, אני מגיע להרגשה שבאמת אני מגיע לנקודת שיא?
אתה מגיע למצב, שרק הצעקה יכולה לעזור, כי בך אין יותר כאן השתתפות חוץ, מלצעוק אין לך על שום דבר לסמוך, אין לך תקוות לכלום, רק צעקה לבורא, זהו.
תלמיד: סוג של מת כזה?
אני לא חושב שזה מת. כל יתר התומכים שלך, שאתה רצית, או על ידי זה, או על ידי זה. אני אדבר איתו, אני אסכסך איתו, אני אעשה ככה וככה, קצת משלם פה, קצת עושה ביזנס כאן. אין דבר כזה, אני לא מגיע למטרה, רק על ידי הצעקה לבורא, כי הוא הכוח שיכול להוביל אותי לשם. אני תולה בו, רק בו את כל התקווה, כל ההצלחה, כל הדרך, ההתקדמות, זה הכול תלוי בו. ואני אפס גמור, אבל יש לי יחד עם זה, איזה ביטחון בצעקה.
שאלה: הוא כותב שכשישראל נמצאים תחת שליטה של אומה מסוימת, אין להם אפשרות לצאת מהשליטה הזאת ולהיפך, הם דווקא נהנים מהעבדות. איך ישראל יכולים לעשות משהו אם הם כל הזמן תחת שליטה של אומה אחרת עליה?
איך בני ישראל יוצאים ממצרים? על ידי המכות הם מתנתקים מפרעה. למרות שנמצאים כביכול במצרים, בשליטתו, אבל מתקרבים ליציאה.
קודם כל, הראש שלהם זה משה שמושך אותם, הראש שלהם לא שייך למצרים ולפרעה. למרות שמתוך מצרים, הוא כבר גדל אצל יתרו, הוא חזר משם, הוא עומד מול פרעה, הוא מחזיק את הבורא והבורא תומך בו וכך הם באים יחד, "בוא אל פרעה". וכל עם ישראל עדיין נמצא בנוכחות במעמד הזה. מה כאן קורה? משה הוא נקודת הדבקות עם הבורא, העם בינתיים לא, הוא נמצא במצרים. ורק אחרי יציאת מצרים, העם מגיע למצב שהוא גם משייך את עצמו למשה במשך כל התהליך. משה לא צריך לתקן את עצמו, הוא רק מושך את העם.
תלמיד: הוא כותב שהם נהנו מהעבדות ואפילו מהטעם של העבודה. בסוף אומר שאי אפשר להם להיגאל. מאיפה קורה שכשהם תחת שליטה של אומה מסוימת, פתאום הם מצליחים לעשות משהו שלא תחת אותה שליטה?
זו הכוונה לצאת מתחת לשליטת פרעה. תתאר לעצמך, נניח שאתה עושה פעולות חיבור. ממש, טוב לך, אתה רוצה לעשות פעולות חיבור, יפה לך, ואתה מקבל על זה שכר, מה רע?
תלמיד: לא רע.
אתה רוצה להישאר בזה.
תלמיד: נכון.
איך אתה מתנתק מזה?
תלמיד: איך קורה שפתאום הם לא תחת שליטת אותה אומה?
אז אתה עכשיו מבין איזה מכות משה צריך לעורר על עם ישראל.
תלמיד: משה מעורר את המכות על העם?
כן, המצרים נמצאים בתוך העם. אנחנו לא מדברים על מצרים, אנחנו מדברים על מצרים שנמצאים בתוך האדם, בתוך עם ישראל נמצאים מצרים. וצריכים לנתק את עם ישראל שבאדם, מהמצרים שבאדם. אז צריכים לעשות מכות. על ידי המכות נעשתה ההפרדה בין ישראל שבעם ומצרים שבעם. ורק אלו שהם ישראל, מתנתקים ויוצאים משליטת המצרים, משליטת פרעה. ומי שנשאר במצרים, זה המצרים שבישראל שהיו קשורים לישראל. ואחר כך, חלק מהם נעשה כערב רב, מצטרף לכל התהליך של המדבר ואחר כך עושה את חורבן בית המקדש הראשון ושני וכן הלאה.
תלמיד: אז משה לא נמצא תחת שליטה של אומה?
לא, משה לא נמצא תחת שום שליטה. הוא נמצא בדבקות עם הבורא. לכן הבורא אומר לו, בוא אל פרעה. הוא נקרא, "עבד נאמן".
תלמיד: ומה מטרת המכות על העם?
כדי להפריד אותו מהמצרים שבו.
שאלה: כל המצב שמתרחש בעם ישראל, שמתחילים לצעוק מעבודתם, קורה בזמן שמת מלך מצרים וקם מלך שלא ידע את יוסף. אז מת דווקא אותו פרעה שבתקופתו יוסף הזמין את כל בני ישראל לתוך מצרים, או שזה פרעה אחר?
זה פרעה אחר. כל פעם מתגלה פרעה אחר, כאילו יש לו הרבה שלבי התפתחות. פרעה מתפתח יחד עם ישראל. אנחנו רואים את זה אחר כך בגלות. עם ישראל עובר ממדינה למדינה, זורקים אותו והוא בורח בעצמו ממדינה למדינה, ספרד, צרפת, גרמניה, אנגליה וכן הלאה, אז כל פעם כשהוא מגיע למדינה יש איזו התפתחות, אחרי זה עוזב, יש איזו התקררות באותן המדינות וכן הלאה.
זאת אומרת תמיד ההתקדמות של העולם מאוד תלויה בישראל. ולכן כאן במצרים בתקופות האלה אנחנו רואים כל פעם פרעה חדש. פתאום מופיעה בתיה, בת פרעה ועוד כל מיני גיבורים של הסיפור הזה. יתרו זה בכלל כהן מדיין, והבת שלו ציפורה, אשתו של משה.
אנחנו צריכים עוד לברר, הרבה דברים נגלה בדרך. אבל הכל בכל זאת בכל אדם ואדם. כי התורה מדברת על אדם אחד, ואנחנו צריכים בכל זאת להשתדל כך לראות את המציאות, זאת אומרת שהכול נמצא בי. הכי קרובים אלי זו העשירייה, בתוך העשירייה הבורא, ומחוצה לזה יתר העשיריות, ומחוצה לזה האנושות וכן הלאה.
שאלה: כשאדם מרגיש שהפרעה שלו מת, זה שאתמול הוא עבד בשבילו והאמין בו אז הוא נכנס לסוג של ייאוש, דיכאון, סבל. כאילו הוא צריך להחליף עכשיו אידיאולוגיה. כל מה שהוא האמין אתמול, מגלה היום שזה שקר. ואנחנו אומרים שאת ההרגשה הזאת אנחנו צריכים לעבור כל הזמן, כתוב שכל יום אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים. כל יום אני צריך לעשות איתחול, חשבתי אתמול שהיה פרעה לא טוב, ייסורים, סבל, ולחפש יותר דביקות היום. בזה העשירייה עוזרת לי והלימוד, זה מה שקורה. מה יש בצד השני של המאזניים, מה מאפשר כל יום לעבוד בסבל?
למה בסבל? אתה צריך כנגד זה להבין שזה לא סבל. רב"ש היה אומר "שיסבול". ואומר על הגוף שלו "שיסבול". אבל הוא היה מנותק מהגוף ולכן "שיסבול". תנסה ככה, למה אתה מזדהה עם הבשר הזה?
תלמיד: נראה כאילו צריך להיות על הצד השני של המאזניים כוח אמונה שיכול לעשות לאדם הפרדה בין האני הגופני, לבין משהו אחר.
ודאי, כן.
תלמיד: מאיפה לוקחים כזה כוח אמונה לראות את הגוף חוטף מכות יומיום ונהנים מזה?
זה שייך לפסיכולוגיה, זה לא שייך אפילו לרוחניות. לך לפסיכולוג תשמע איך הוא ידבר אליך. "אתה צריך להתעלות מעל הרגשות שלך ולחשוב עליהם מהצד למה אתה ככה מרגיש, מאיפה אתה כך חושב" וכן הלאה, זה פסיכולוגיה, זה אפילו לא קבלה. תקלף את עצמך מהבהמה שלך.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בעשירייה לעשות פעולה כזאת?
מאוד פשוט, אם אתה נדבק לעשירייה, אתה מתנתק מעצמך. אין מילים.
שאלה: רק כשהמלך מת הם נאנחו, ותעל שוועתם. אבל הם כן התפללו, הם כן ביקשו, או שזה היה בתוך הרצון לקבל? זאת אומרת, יש איזה מעבר שאני לא כל כך מצליח לתפוס. הם עבדו למען פרעה והיה להם טוב או שלא היה להם טוב ואז גדל החיסרון?
היה להם טוב. בהתחלה הם עבדו בעד פרעה והיה להם טוב, זה שבע שנות שובע. פרעה טוב, החיים טובים, אני עובד לשם הרצון לקבל ואני מרגיש טוב.
תלמיד: אז פתאום מת המלך, לא היה איזה טריגר?
כן, גמרתי את התקופה הזאת, ככה זה בחיים, אתה לא יודע? נגמרת התקופה הטובה, מתחילה להיות תקופה רעה. מה התקופה הרעה? הפרעה מתחלף, היחס שלי לחיים, נוסחת החיים התחלפה, ומכל מה שהיה לי טוב פתאום נכנסתי לאיזה פס כזה, לבן - שחור, לבן – שחור.
בקיצור, עברתי את התקופה הטובה, נכנסתי לתקופה הרעה. למה? ככה, השתנו המזלות. אתה מימשת את כל הכלים שלך בדרגה הקודמת, אתה צריך לעלות לדרגה הבאה, להתייחס לחיים בצורה חדשה וכדי לחייב אותך בזה, אתה מרגיש שבכלים הקודמים אתה לא יכול ליהנות.
תלמיד: אז בעצם התפילה הקודמת היא עדיין ליהנות ממה שהיה להם?
אבל אתה כבר לא יכול ליהנות כי גדלת מזה. עכשיו נכניס אותך לגן ילדים שתשחק עם ילדים. פעם נהנית מזה, היום אתה יכול ליהנות מזה? לא, בשבילך זה יהיה סבל. זאת אומרת, הרצון שלך ליהנות נעשה גדול יותר, כבר לא מהשטויות ההן שאתה חושב עכשיו שהן שטויות. זה הרצון. והמחשבה גם לא יכולה, הכלים כבר גדלים, אתה גדלת, אז מה אתה יכול לעשות? זה מה שקרה. ואז אתה רואה שמה שהיה אתמול פרעה הטוב, הפך להיות פרעה הרע. החיים שלך נעשים רעים. הפרעה זה אותו רצון לקבל שבו אנחנו חיים.
כך האנושות מגלה לאט לאט לאן הגענו, למצב הרע, המאיים, המפחיד, הלא בטוח, לא נותן תענוג. רק ככה, נקטין את עצמנו, נרגיש פחות רע. תראה את האנושות, מה שהיא חשבה לפני עשרים שנה ומה שהיום. לפני עשרים שנה, לפני שלושים, ארבעים שנה אנשים חשבו אנחנו נהיה על הירח, אנחנו נעשה כך וכך עם כדור הארץ. והיום, עזוב אותי מכל הדברים האלה, תן לגמור את החיים איכשהו וזהו. האנושות מתחילה כבר לשקוע. זה מתוך זה שבכל הרצונות הקודמים כבר לא מגלים אותו התענוג. אין מה לעשות, זה נקרא "בא מלך חדש".
שאלה: אנחנו צריכים לחזור לתמונה הנכונה, כי מה שאנחנו רואים עכשיו זה לא ריאלי. איך לעשות את זה? מה לעשות עם המיליארדים האלו?
מיליארדים שיש לך בבנק?
תלמיד: לא, מיליארדי אנשים.
מה לעשות עם האנשים האלו? לתת להם את השיטה הנכונה של קיום, שייהנו מהשפעה ולא מקבלה. אנחנו מתקדמים למצב שזה נקרא הכרת הרע הכללי, שלא יעזור כלום חוץ מלהבין שרק בשיטה אחרת, ביחס אחר לחיים אנחנו יכולים למלאות את עצמנו, רק בצורה שאתה מגיע לחיבור. דרך החיבור אתה מגלה מילוי שהוא מעלה אותך וממלא אותך פשוט בצורה מושלמת, אין שום דבר אחר. ואם החיבור הזה, המפתח לחיבור נמצא בעם ישראל, ואנחנו לא נמצאים בחיבור, אז נקרא שעם ישראל אשם בזה שאנחנו לא נמצאים בחיבור, הוא גורם לנו רע. אז בואו נלחץ עליהם, נרביץ להם, לא יודע מה לעשות, אבל שיהיה לנו טוב.
שאלה: מה אנחנו צריכים עכשיו, איזה סוג של פסח ואיזה סוג של יציאה מהמצרים? אנחנו לומדים עכשיו לאט לאט להתפלל על החבר, לצאת מעצמי. מהי יציאת מצרים הזאת עבורנו, זו כניסה יותר עמוקה לתוך החבר? או שהיא אמורה להימשך ולהיות קבועה?
אתה שואל אותי? זה אני שואל אתכם. קודם כל לצייר מה זה נקרא עשירייה. מה זה נקרא שהכול מתרחש בעשירייה, מתחילת העבודה שהבורא ברא את נשמת אדם הראשון ושבר אותה, ועד שהשבירה הזאת מיתקנת ומגיעה לגמר התיקון. הכול זה בתוך עשירייה. אתה לא יוצא מהעשירייה, אין לך מציאות מחוצה לעשירייה.
עכשיו תגיד לי, מה זה נקרא בעשירייה אבות, בבל, מצרים, תחילת המצרים, יציאה ממצרים, וכן הלאה עד גמר התיקון. תצייר לי בבקשה מה הם המצבים של העשירייה. כי חוץ ממנה, שזה נקרא ה-ו-י-ה, אין שום דבר. אתה צריך לצייר לי את המצב.
אני מקווה שתוך השבוע וחצי הזה שיש לנו, בצורה גלובלית כללית אנחנו נברר את הדברים האלה, שהם יהיו לפנינו כך ברורים, וזה יעזור לנו להיכנס יותר פנימה לעבודה. אבל חוץ מזה אין שום דבר. סוף סוף אנחנו יכולים איכשהו לדבר על דבר אחד, על ה-ו-י-ה, ולשייך את עצמנו לזה וכך להתקדם.
שאלה: כל השיעור הזה היה מסע נהדר כזה. אנחנו מרגישים שהפרעה הטוב הזה כל הזמן קורא לנו, בינתיים אנחנו רוצים לברוח ממנו לתוך העשירייה. אז איך אנחנו יכולים לשמור אחד את השני עירניים לרגעים האלה, שאנחנו נבין שאנחנו אסירים של הרצון לקבל?
אני ממליץ לכם על תרגיל בלתי פוסק שאתם כל הזמן מדברים על העשירייה, איך הכול מתרחש בה. גם החיים הרגילים שלנו, וגם אם אנחנו מתארים את עצמנו במצב של מצרים, של מאבק עם הרצון לקבל שלנו, עם הפרעה. איך אנחנו מסכימים עימו, לא מסכימים עימו, באיזו מידה כן ולא, וכך להתקדם. זו העבודה, כל הזמן לדבר על זה.
כל הזמן לדבר על המצבים שבעשירייה. אבל איזה מצבים? אתם לוקחים את סיפור מצרים ומשחקים אותו בעשירייה. לוקחים איזה סיפור שלפני מצרים, בבבל, משחקים אותו בעשירייה, וכן הלאה. הכול רק בעשירייה.
שאלה: לכבוד ליל הסדר הבא עלינו לטובה, איזו הצעה אתה יכול לתת לנו כדי לבוא מוכנים. החברים עושים עבודה נפלאה, רואים אותם במסכים, איך לבוא מוכנים כדי שנזכה השנה לצאת ממצרים?
צריכים להיות יותר דבוקים זה לזה. יש לנו מספיק כוחות כדי לצאת, רק אין לנו עדיין מספיק חיבור כדי לצאת. נקווה שאנחנו נגיע לחיבור שהוא תואם ליציאה מהמצרים. זאת אומרת, שאנחנו נרגיש את עצמנו בנחיצות לצאת מאהבה עצמית, בנחיצות להיות בחיבור בינינו, שהעשירייה תהיה כאחד. ואז אנחנו נגיע ממינוס, זאת אומרת מכך שהיינו מפוזרים, לאחד, ואחר כך נתחיל להגדיל את האחד על פני ההפרעות.
בהתחלה זה נקרא שאנחנו מגיעים משני כוחות, כוח הפלוס וכוח המינוס לכוח אחד, נקודת יציאת מצרים, ואחר כך אנחנו מגיעים שוב לשני כוחות, כוח הפלוס וכוח המינוס (ראו שרטוט). נקודת המפגש בין הכוחות זה כוח היציאה, יציאה מהמצרים. וציר ה-X זה ציר הזמן, בבל, מצרים, מדבר, בית המקדש, גלויות וגמר התיקון.
שרטוט
אם לקראת יציאת מצרים אנחנו באים כדי לחבר את שני הכוחות שיהיו כאחד, ה' אחד, אז לאחר יציאת מצרים אנחנו מגדילים את הבורא על ידי כוח הרע. לפני יציאת מצרים אנחנו רק מייחדים, שהכול שייך לה' אחד. בקיצור, אנחנו צריכים לגלות ייחודיות.
הרמח"ל כותב על זה דברים יפים, תביאו לנו משם כמה דברים על ייחודיות, ייחודו, לגלות ייחודו.
(סוף השיעור)