שיעור הקבלה היומי30 אפר׳ 2023(צהריים)
שיעור צהריים 30.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"מלוא כל הארץ כבודו" - קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו לומדים, קראנו כבר ודיברנו על כך שהבורא הוא הכוח היחיד השולט בכל המציאות, ו"מלא כל הארץ כבודו" מפני שחוץ ממנו אין כלום. אין כוח הרע ואין עוד כוחות, אלא רק כוח אחד השולט בכל המציאות והוא הבורא בלבד, לכן כתוב "מלא כל הארץ כבודו". הארץ, זאת אומרת הרצון שהוא ברא, וממלא אותו בכבודו, בעצמו.
לכן בואו נדבר על כך, עד כמה בכל דבר שאנחנו מרגישים, לומדים, קוראים, מגלים, כל זה רק הבורא בלבד, ואין חוץ ממנו, "אין עוד מלבדו".
קריין: "מלוא כל הארץ כבודו", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4, כותב רב"ש.
"בזמן שהאדם בא לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו הצמצום, ורואה את העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו. ואז הוא רואה שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג את דרגת השפעה, היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק להשפיע נחת רוח לה', אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות, כנ"ל בביאור "מלא כל הארץ כבודו"."
(הרב"ש. 295. "כל מקדש שביעי - א'")
שאלה: למה אנחנו עושים צמצום, ומה נמצא תחת הצמצום הזה?
אנחנו עושים צמצום על כל מה שחשבנו קודם, שיש עוד כוחות, מקרים שלא מגיעים מהבורא אלא מכוחות אחרים, ממקרים אחרים. וכשאנחנו קובעים שרק הבורא ממלא את כל המציאות, אנחנו מתחילים לראות ולגלות את זה, ואז אנחנו רואים שבאמת אין עוד מלבדו, והבורא בלבד ממלא את כל המציאות. אין שום דבר חוץ מזה.
שאלה: מה היא המדרגה הזאת שבה אנחנו רוצים רק להשפיע לה'?
כשאנחנו מבינים שאין עוד מלבדו, שרק הבורא ממלא את כל המציאות, ואז מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק להשפיע לו, לחיות לפי התנאים שלו, החוקים שלו, ואין לנו למי עוד להתייחס, רק לכוח העליון בלבד. זה נקרא ש"כבודו מלא עולם" ואין שום כוח אחר ששורה, ששולט בעולם, חוץ מהבורא. ואפילו כשאנחנו יכולים לכנות עוד איזה כוחות שכאילו הם נמצאים במציאות, אבל באמת זה לא נכון, כך אנחנו רק רוצים להדגיש בצורה הפוכה שרק הבורא הוא ממלא את כל המציאות.
שאלה: אפילו כשנראה שהכוחות האלה כאילו קשורים לבורא, אבל איך הם למעשה קשורים לבורא, האם אנחנו צריכים לחפש את הקשר בתוך זה, או פשוט לכוון את עצמנו אליו דרך העשירייה?
אתה צודק, למרות שיש עוד הרבה כוחות כביכול, אבל אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, דרך העשירייה, רק לכוח אחד שהוא הכוח העליון לבד, אחד יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו, ואז אנחנו בסופו של דבר מגלים אותו, שרק הוא קיים.
שאלה: איך התענוג מנוהל כאשר הצמצום מורם?
הצמצום והתענוג קשורים זה לזה, ברגע שאנחנו עושים צמצום על הרצון לקבל שלנו, אז אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא, שרק הוא שולט מלוא כל הארץ, על כל הרצון, הארץ זה רצון, כל הרצון שהוא ברא, סך הכול כל הבריאה היא רק רצון, והוא ממלא את הרצון.
שאלה: אז מה מגן עלינו אם כבר אין יותר צמצום?
אם אין צמצום זה בתנאי שאנחנו משייכים הכול לבורא, ואנחנו כבר לא צריכים את הצמצום. אנחנו יכולים לראות את הבורא במידה שהצמצום עובר מאיתנו, אנחנו יכולים לראות שהבורא ממלא את כל המציאות, זה נקרא גילוי הבורא לנבראיו, לכך אנחנו צריכים להגיע. כל חכמת הקבלה היא כדי לגלות את הבורא לכל הנבראים, זה העתיד שלנו.
שאלה: היום בבוקר שמעתי בשיעור בקשר ללשמה כשאמרת ש"מלוא כל הארץ כבודו" זה לא מספיק, אפשר לשאול למה התכוונת שזה לא מספיק בקשר ללשמה?
אנחנו צריכים לגלות שהוא טוב ומטיב וממלא את כל המציאות, זו בעצם המטרה הסופית שלנו.
שאלה: מה הוא אותו הגילוי?
שהבורא ממלא את כל המציאות, שהוא קובע אותה, מחזיק אותה, רק הוא מנהל את העולם, וזה מה שאנחנו צריכים לגלות בצורה השלמה.
שאלה: כשהוא כותב פה על האדם שהשיג את דרגת ההשפעה שהוא "ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות", מה עיניו רואות?
מה שעיניו רואות כשהוא מגלה את הבורא שממלא את כל המציאות, מנהל אותה ואין עוד מלבדו, שיש כוח אחד שפועל בעולם.
שאלה: מה הוא רואה?
הוא רואה שרק כוח אחד ממלא את כל המציאות, מנהל את כל המציאות, את כל הנבראים כולם, וכל מה ששייך לבריאה.
שאלה: בעיניים שלו הוא רואה את זה, בחושים?
בהרגשה שלו, העיניים שלנו לא יכולות לראות הרבה.
שאלה: אז כל התענוג שהוא מתמלא בו, כל התענוגים האלה עכשיו, באיזה כלי הוא מרגיש אותם?
ברצון שלו, אין לנו כלי אחר חוץ מהרצון, ברצון שלנו שתיקנו אותו ומשייכים אותו רק לבורא, אז הבורא ממלא את הרצון הכללי של כל המציאות, ואז אנחנו מגלים את זה.
שאלה: כי אם הרצון מצומצם, והוא רק רוצה להשפיע ורק משתוקק לחסדים ולא רוצה שום מילוי לקבל בתוך הרצון לקבל, איפה מתגלה המילוי הזה בעל מנת להשפיע? הוא לא יכול להיכנס לתוך הכלי הזה, הרי לא מדובר על הכלי הגשמי, איפה הוא מתגלה?
הרצון הוא הכלי, ואם הרצון שלנו הוא כולו להשפיע, אז לפי השתוות הצורה בין הבורא לרצון, הבורא ממלא את הרצון, וזה מה שאנחנו מגלים.
שאלה: כל המלחמות, ההריגות וחוסר הצדק שקורים על פני כדור הארץ, כל אלה הם "מלא כל הארץ כבודו"?
זה מה שאנחנו רואים, רק בצורה לא נכונה, כן. בכל מה שאנחנו רואים, אנחנו רואים ומגלים רק את הבורא, אין כוחות אחרים, אבל זה שמגלים אותו בצורה לא טובה זה מפני שהרצון שלנו מקולקל, וברצון המקולקל כך אנחנו מגלים אותו בצורה הפוכה.
שאלה: אחרי שאנחנו מגלים את הבורא, מהי מערכת היחסים עם החברים? כי אם יש קשר ישיר עם הבורא, אז אחרי הנקודה הזאת מהי התועלת בחברים?
אנחנו מתקדמים, יש לנו הרבה מדרגות שאנחנו צריכים לעלות עליהן ולגלות את הבורא בצורה השלמה. יש 125 מדרגות - חמישה עולמות, חמישה פרצופים בכל עולם, חמש ספירות בכל פרצוף, סך הכול 125 מדרגות. אנחנו צריכים לעלות על כולן עד שמגלים את הבורא במלואו, בכל הכלי המתוקן שלנו, זה נקרא גמר התיקון.
שאלה: הרצון מורכב מרצון אישי שלי שהוא לקבל על מנת לקבל, והבורא מצרף אותי לרצון כללי גדול. האם התענוג מורגש בכול חוץ מאשר ברצון שלי לקבל על מנת לקבל שגם אותו אני מרגיש שהוא מחוצה לי? איך זה בנוי?
כשתתחיל לתקן את הרצון לקבל שלך ותהפוך אותו לעל מנת להשפיע, אז תראה איפה מתגלה הבורא.
שאלה: באיזה רצון מתגלה הבורא אם זה כבר לא רצון לקבל אלא רצון להשפיע? יוצא שאנחנו מצמצמים חלק מהרצון שלנו אבל באיזשהו מקום ברצון שלנו צריך להתגלות הבורא, או האם זה רצון נוסף, כלומר אנחנו מצמצמים את הטבע של הקבלה וצריכים להוסיף לזה עוד משהו, כלומר צריכה להיות הגברה של הרצון שלנו?
אנחנו מתקנים את הרצון שלנו שיעבוד לא על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע. ברצון שיש לו כוונה על מנת להשפיע לזולת אנחנו משתווים עם הבורא, ואז באותו רצון על מנת להשפיע אנחנו מגלים את הבורא.
שאלה: הרבה פעמים בפעולות שלנו מורגש שאנחנו מחכים לשכר, והרבה פעמים בוכים, עושים הרבה, אבל לא מקבלים כלום. איך אנחנו יכולים לכוון את הפעולות שלנו עוד יותר כדי שנרגיש את השכר הגדול ביותר שהוא הקשר עם הבורא?
תחשבי פחות על להרגיש את הבורא, על לקבל, אלא תחשבי על להשפיע, ואז תוכלי אט אט לגלות אותו. אם את כל הזמן בוכה על למה את לא מקבלת אותו, אז גם אף פעם לא תקבלי.
קריין: קטע מספר 5, כותב רב"ש.
"הגם שאנו אומרים בכל יום, "מלא כל הארץ כבודו" מכל מקום שורה על זה בחינת הסתר, שאנו צריכים להאמין בזה, אולם כל זמן שהאדם לא תיקן מעשיו בע"מ להשפיע, לא מרגישים את זה. אלא זה תלוי לפי עבודת האדם בהשגת כלים דהשפעה, בשיעור זה מסתלק הצמצום. ומתחיל להרגיש את מציאות ה', וזהו כל עבודתנו להגיע לידי השתוות הצורה, המכונה דביקות בה'."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה" 1989)
אנחנו צריכים על ידי העבודה שלנו בקבוצה, בלימוד, בכל מה שאנחנו יכולים לעשות, להגיע לצורת ההשפעה, על מנת להשפיע. ואז באותה הכוונה על מנת להשפיע נתחיל בהדרגה לגלות את הבורא.
שאלה: אנחנו רוצים לתת את כל הכבוד לבורא, אבל לפעמים אנחנו לא נמצאים בהשפעה גמורה, האם מספיק שיש לנו רצון וכוונה לזה?
לא. אנחנו צריכים שיהיה לנו רצון להשפיע, ובמידה שיש לנו רצון להשפיע אפילו קטן, אז כבר נתחיל לגלות שם את מציאות הבורא לפי השתוות הצורה בין הרצון שלנו ורצון הבורא. הבורא רוצה להשפיע לנו, ואם נרצה להשפיע לבורא, אז לפי השתוות הרצונות נתחיל להרגיש אותו.
שאלה: אנחנו לומדים שלאדם אין רצון להשפיע אלא יש לו רק כוונה שרוכבת על הרצון. אם יש לאדם כוונה שרוכבת על הרצון, אז האם הוא מתגלה בתוך הרצון לקבל?
כן, העיקר בשבילנו הוא כוונה על מנת להשפיע. נכון.
קריין: קטע מספר 6.
"אנו צריכים להאמין, מלא כל הארץ כבודו, כמו שכתוב "את השמים ואת הארץ אני מלא". וכמו שכתוב בזהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, שכל התענוג שאנו מרגישים בתענוגים הגשמיים הוא רק בחינת נהירו דקיק מאור ה'. ומובן מאליו במקום שהאור ה' מגולה אין קץ להתענוג. נמצא לפי זה, כשאנו מאמינים שמלא כל הארץ כבודו, אז התענוג ממלא את כל העולם.
ובדבר שכל העולם מלא, זאת אומרת שלא צריכים לחפש אחר תענוג, כי אין שום מציאות של מקום בעולם שלא יהיה ממולא עם תענוג, מובן מאליו שלא שייך ליתן יגיעה על התענוג, ולא שייך לומר בזמן שמקבלים את התענוג שקיבל שכר, כנ"ל. כי על דבר שאין יגיעה, לא שייך לומר על קבלת הדבר שם של שכר."
(הרב"ש. 295. "כל מקדש שביעי - א'")
שאלה: כתוב "כל התענוג שאנו מרגישים בתענוגים הגשמיים הוא רק בחינת נהירו דקיק מאור ה'." למה הם כך מטמטמים אותנו?
אנחנו לא מצמצמים אותם, אנחנו נמצאים באין סוף תענוג שממלא את כול המציאות, אבל אנחנו בעצמנו הפוכים מהתענוג הזה, מהכלים האלה, ולכן לא מרגישים אותו.
תלמיד: והתענוגים הגשמיים שהם רק נהירו דקיק ביחס לאור ה'?
זה הבורא עשה בכוונה שיהיה לנו ממה להתקיים.
תלמיד: זה לא רק ממה להתקיים, יש להם כוח לטמטם את הבן אדם.
זה תלוי איך אתה מקבל אותם. אם אתה מקבל אותם רק כדי להתקיים, אז זה לא מפריע לך להגיע להשפעה, הם לא מסתירים ממך את הבורא.
שאלה: מה בסופו של דבר יהיה עם העסקים המדומים, האם הם נהפכים למשהו טוב, או שעד גמר התיקון תמיד יהיו לי עסקים מדומים שצריך לשים בצד ולבוא להתחבר עם העשירייה?
העסקים המדומים שלך הם שאתה רוצה להרוויח מעל מנת לקבל.
תלמיד: וכשמלוא כל הארץ כבודו, האם אז העסקים המדומים נהיים משהו קדוש?
אין לך אז כבר עסקים מדומים, אלא אתה מגלה עסקים אמיתיים. ככל שאתה עוסק בפעולות השפעה, כך אתה מקבל את גילוי הבורא יותר ויותר.
שאלה: יוצא שככל שאנחנו רואים את העולם טוב יותר, כך אנחנו קרובים יותר לבורא. אבל מה עם מחלות? נאמר שאני אומרת לעצמי שאין את המחלה הזאת, שאני רק רואה את זה, אבל איכשהו זה לא עובר.
זאת לא הסתכלות נכונה. אנחנו צריכים לראות את הבורא שממלא את כול העולם, וזה שאנחנו רואים הרבה דברים בעולם, שהעולם מלא צרות, בעיות, מחלות וכולי, זה מפני שאנחנו בעצמנו כך עושים על ידי הכלים המקולקלים שלנו. כי באמת הבורא ממלא את כול העולם, וזה שאנחנו רואים משהו הפוך ממנו, צרות, בעיות, כאבים, מחלות וכולי, זה מפני שאנחנו לא רוצים לגלות את הבורא לפי השתוות הצורה.
שאלה: אין פה לא עניין של ידיעה ולא עניין של שכר. אז מה כן יש?
אם אנחנו הופכים את הרצון לקבל שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע, אז אין לנו שום בעיה אלא לגלות עולם שכולו טוב. תנסו ותראו.
שאלה: מה לעשות אם למרות כל המאמצים להתחבר ולרכוש את תכונת ההשפעה, פתאום אנחנו מגלות ששכחנו למה ולשם מי התאספנו כאן?
תתקנו את עצמכן. זה קורה כיוון שאתן מנותקות זו מזו בקבוצה.
שאלה: עשינו ברית מלח, ברית ערבות בעשירייה. איך לעבוד לקראת המטרה ולחדש את הברית כשאין רצון להשפעה והאגו כל כך חזק? איך להבין שאנחנו עובדים לטובת הבורא ולא לטובת עצמנו?
אתן צריכות להתחבר ביניכן ולדבר ביניכן על כך שאתן מוכנות להחזיק זו את זו ולא לתת לאף אחת ליפול. וכשכל אחת תדאג לכל העשירייה שלכן, זה יתקיים.
שאלה: באחד הקטעים הקודמים קראנו "אחר שהשיג את דרגת השפעה, היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק להשפיע נחת רוח לה'," לפי זה הכי גבוה שאפשר להגיע, זה לדרגת ההשפעה, רצון שלם להשפיע ואם הבורא זה כוח השפעה, אז הדרך היחידה שבה הוא יכול לתת לי כוח או רצון להמשיך לקראת הרצון הזה, זה לתת הנאה מהשפעה. זאת אומרת, מה שאנחנו יכולים לדמיין במצב שבו אנחנו מתמלאים תענוג, זו הנאה מההנאה של חברה?
ההנאה הגדולה ביותר היא בכך שאת משפיעה לבורא ונותנת לו תענוג מהמחשבה שלך, מהרצון שלך ואת זה את מעבירה לו דרך החברות.
תלמידה: בשלב שאנחנו עובדים בעשירייה, ההנאה הכי גדולה היא מכך שאני יכולה ליהנות מהנאה של חברה?
למה? למה לא מהבורא עצמו?
תלמידה: כי אני לא יודעת עוד להרגיש או לראות.
את צריכה לנסות. את צריכה כל הזמן להשתוקק לזה.
שאלה: המצב של "מלוא כל הארץ כבודו" זה גם מצב של גילוי וגם מצב של השפעה בהרגשה?
תלוי איך אתה עובד עם זה, כן.
תלמיד: אם אני מגלה את כבודו, אז אני מבוטל כלפיו ומשפיע.
כן.
שאלה: האם לתת לעצמי מוטיבציה במחשבה על אין סוף התענוג שנרגיש כשנגלה את הבורא בעשירייה כשאני עובר מצבי סטרס קשים בגשמיות, האם זה עלול להפוך את הלימוד שלי לאגואיסטי או דתי במשהו?
לא. תנסה ותראה. מה אומרים לך, תתחבר עם החברים, בחיבור עם החברים תבנה יסוד שממנו והלאה אתה תרצה להתחבר לבורא. בעצם יש לפניך שתי מדרגות ולא כלום ששייך לדבר אחר, רק לחיבור דרך החברים לבורא.
שאלה: אמרת שהבורא נהנה מהמחשבה שלי, איך?
בכוונה, הבורא נהנה מזה שאתה חושב, מתכוון אליו.
שאלה: אם "מלוא כל הארץ כבודו", זה אומר שאנחנו צריכים לחפש משהו חסר, מהו הדבר שהוא לא ממלא בעולם והאם חסרה לנו בעצם רק השתוות הצורה?
אין מקום בעולם שהבורא לא ממלא במלואו. "כבודו מלא עולם" זה מה שמגלים, זה מה שאנחנו צריכים. לכן אין לנו מה לעשות, אלא רק להשתדל להיות מוכנים לגילוי הבורא לפי חוק השתוות הצורה כדי שנגלה אותו בכל מקום, כלומר בכל רצון, מקום זה רצון, שאת כל הרצונות שלנו, הוא ימלא.
שאלה: רק להתעכב על הקטע הזה, הוא פשוט מדהים. הוא כותב "כשאנו מאמינים שמלא כל הארץ כבודו, אז התענוג ממלא את כל העולם." יש פעולה שצריך לעשות, כביכול, אמונה או כוח שצריך לקבל, שאנחנו מאמינים שמלוא כל הארץ כבודו ואז התוצאה מזה, שהתענוג ממלא את כל העולם. מה זה אומר? איך זה עובד?
מתוך זה שאתה מאמין, מתוך זה שאתה מקבל אותו כך שהוא ממלא את כול המציאות, אתה פותח את הרצון שלך כדי לגלות את הבורא בהשתוות הצורה, "הוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון" וכן הלאה. ולפי השתוות הצורה עם הבורא, אתה מגלה שהוא כבר ממלא את כול המציאות.
תלמיד: אז התענוג הזה שממלא את כל העולם, מה זה שהם מוצאים תענוגים גם בהסתרה? בכול יש תענוגים?
בכל דבר. האור העליון ממלא את הכול המציאות זה נקרא שהוא ממלא את כול הרצונות וכל רצון ורצון מגלה את התענוג.
תלמיד: אבל זה תענוג שהוא תולדה מכוח האמונה. אלה תענוגים שהם בחסדים?
בחסדים וחכמה.
תלמיד: גם בחכמה?
כן. ודאי. שבתוך האור החסדים מגיע אור החכמה.
תלמיד: כי נשמע כאילו כל המשחק זה חסדים מגולים או מכוסים.
לא. לא כדאי להיכנס לפרש את זה. זה כך רגיל כמו שאנחנו שומעים.
שאלה: "מלוא כל הארץ כבודו", אבל אני לא מרגיש כך כי אני נמצא בחושך מוחלט. אבל הבורא הביא לי רב ואני הולך עם רצון גדול אחריו. מה שאנחנו הולכים אחרי הרב ברצון שלנו לכיוון הבורא, האם עם זה אנחנו עושים נחת רוח?
כן. פה אתה כבר נצמא בדרך. אבל, בכל זאת, המטרה היא בלגלות את הבורא.
תלמיד: כן, כמובן. אבל אנחנו כרגע לא יכולים בלעדיך.
הכול טוב. אם אתה עם החברים, אתה יכול.
שאלה: אני חושבת על העשירייה שלי כמו על פאזל, וכל חברה היא חלק מהפאזל. אם חלק מהעשירייה שלי נופל, איך אפשר להשלים את החתיכה החסרה?
אפשר להשלים. רק על ידי חיבור עוד יותר חזק באהבה ביניכן. אפילו שניים זה מספיק כדי להשיג את הבורא. אבל זה יותר קשה מאשר עשרה.
שאלה: אז יוצא לנו כאילו שכל העבודה היא באמונה. זו העבודה?
כן.
תלמיד: אבל זה לא משהו קל. מה זו אמונה?
השפעה. כוח השפעה.
שאלה: הבורא מצמצם את עצמו כדי ליצור את הרצון. אני מצמצמת את הרצון שלי כדי ליצור את הבורא. האם זאת מחשבה נכונה או לא?
לא. את צריכה לדבר בצורה הרבה יותר פשוטה. את צריכה לפתוח את הלב לחברות ועם החברות לפתוח את הלב המשותף שלכן לבורא. זה הכול. לא צריכים לצמצם שום דבר.
שאלה: האם אפשר להימצא כל הזמן ברצון להשפעה?
כן. כמובן אפשר להיות כל הזמן ברצון דלהשפיע. זה תיקון שלם.
תלמיד: ואם עכשיו אני עוד לא השגתי תיקון המלא, האם אני אשתוקק לזה? האם זה נכון?
כן. בטח.
תלמידה: כתוב שלא צריך לרדוף אחרי תענוגים, אבל בלי מאמץ לא נוכל להרגיש את המילוי. יוצא שאנחנו התרגלנו לעשות מאמצים, אבל לא נכונים. כלומר, אנחנו מקבלים את התענוגים רק ניצוצות.
כן. צודקת. אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו, ללמד את עצמנו דרך החברות, אם זה יהיה דרך החברות אז זה תמיד יהיה נכון. כלומר, אני צריך להתחבר עם עוד כמה חברים ויחד אנחנו צריכים לפנות לבורא עם הרצון המשותף שלנו. ואז על בטוח שלא נטעה.
שאלה: אם אני מגלה שאני לא ברצון להשפיע, אין לי כוח להשפיע, רק הבורא הוא הכוח הזה, רוצה להיות בהשתוות צורה אתו, וזה בעצם בעשירייה. איך אפשר להיכנס ללב של החברות ולבקש מהבורא "תהפוך אותנו לאחד, תשרה בנו"? איך אפשר לעשות את זה?
תעשו את זה וזהו.
תלמידה: אבל זה אני.
אז יש לך חברות או לא?
תלמידה: כן.
אז, בבקשה. תתחברו יחד, תסכמו ביניכן שאתן רוצות ברצון שלכן המשותף לפנות לבורא ולבקש ממנו. ותראו עד כמה שזה יקדם אתכן.
שאלה: אם אנחנו מסכימים לקבל את הכאב, להשלים עם הכאב, האם זה מעיד משהו על התגברות הנטייה שלנו לחיבור?
לא. אנחנו לא צריכים להתגבר על הכאב. אנחנו צריכים להתחבר בינינו כך שהכאב יהפוך לתענוג.
שאלה: מה ההבדל בין העבודה עם הבורא לעבודה עם החברים?
חיבור. שעם החברים יש לך עשירייה, ועם הבורא יש לך את כל העולם שמתגלה בעשירייה.
תלמיד: שמעתי ממך פעם משפט שאמרת שהחברים הם אמצעי שהופך בסוף למטרה.
נכון. אמצעי שבו מגלים את המטרה.
תלמיד: אם אני עובד מול החברים, אז איך אני נותן את התוספת לעבוד עם הבורא?
אתה מתחבר לחברים, וכשאתם מתחברים יחד אתם פונים לבורא.
שאלה: אתה תמיד אומר לנו שאחת השיטות היא הדוגמה. איך פועלת הבושה הרוחנית כלפי הבורא כדי שאפשר יהיה להתקדם?
בושה רוחנית כלפי הבורא פועלת כך שהאדם מוכן לעשות הכול על מנת להשפיע רק כדי להפטר מהבושה. בושה היא כוח שלילי גדול מאוד.
שאלה: כשבעל הבית מולי אני מרגיש שרק אני מולו ואין חברים, ואני מרגיש שמשהו פה לא נכון, או האם כך זה צריך להיות?
זה לא נכון, זה לא צריך להיות כך. אתה צריך להרגיש שאתם יחד מול הבורא.
שאלה: ענית שאנחנו צריכים להתחבר בינינו כך, שבסופו של דבר הכאב הופך לתענוג. מהו התהליך הזה?
אני לא אמרתי את זה. אבל נאמר שהכאב הופך לתענוג.
תלמיד: איך זה יכול להיות שהכאב הופך לתענוג?
כשאתם הופכים את תכונת הקבלה לתכונת ההשפעה ונהנים מזה שאתם משפיעים, אז מה שקודם לכן היה כאב הופך עכשיו לתענוג. כך אפשר להגיד.
תלמיד: האם זו החלפת התחושה, או שזה כוח היחס?
זה שינוי ההרגשה.
שאלה: בעבודה הרוחנית שלנו יש עבודה בתוך העשירייה וגם בין העשיריות כמו ישיבת חברות. כשאני לא מרגישה את ההתכללות, את החיבור עם החברות, אני מרגישה מנותקת ולא מסוגלת אפילו להזיז אצבע, מה הבורא רוצה באותו רגע, האם שאבקש ממנו כוחות לבצע את העבודה בשביל כולם, או שהוא יחבר את החברות?
שהוא יכלול את החברות.
תלמידה: ומה לעשות אם ברגע הזה אני לא יכולה להתפלל?
זו בעיה שלך. מראש את צריכה לכלול בזה את החברות.
שאלה: האם אנחנו צריכים כל הזמן לשמור על מצב הצמצום כדי להיות בהשפעה?
זה ברור, בטוח שכן.
קריין: קטע מס' 7.
"על מה שאמרנו, שהעולם ממולא עם תענוגים מבחינת "מלא כל הארץ כבודו", נשאלת השאלה למה אין אנו מרגישים את האור ה' הממלא את העולם. על זה יש תירוץ שהקדוש ברוך הוא עשה צמצום והסתרה לא להרגיש את אור ה', מטעם שלא יהיה נהמא דכסופא [...].
אלא בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, אז הוא רואה שכל מה שברא את העולם, בכדי שיקבלו תענוגים ממנו, ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. לכן הוא ממלא אז את רצון ה' ומקבל את התענוגים."
(הרב"ש. 295. "כל מקדש שביעי - א'")
שאלה: למה אי אפשר להרגיש לחם ביזיון? איך לגשת לבושה?
אני לא יודע מה להציע לך. את צריכה לדבר עם כל החברות, ואתן צריכות יחד לקרוא מאמר של רב"ש ולדבר עליו, על הבושה, על היחד, על החיבור, ואז לראות אם אתן מתקרבות לחיבור ביניכן או לא. וגם לשאול את עצמכן בבוקר, בצהריים, בערב, האם אתן הולכות לקראת החיבור השלם.
שאלה: אני רוצה להתחבר עם החברים, אבל הרצונות שלי מעסיקים את הלב והמחשבות שלי. איך אני יכול להרגיש את הרצונות הרוחניים של החברים שלי כאילו שהם הרצונות שלי?
זה מה שיש לכולם, לכל אחד יש רצון להגיע לדבקות בבורא, לכן אנחנו מתחברים כדי להגיע לזה.
שאלה: מה לעשות כשאתה מנסה להתחבר ומקבל את ההתקפה הכי גדולה, מופיעות מחלות, הגוף כואב והוא משותק ממש פיזית? למשל אתמול ניסיתי להתעורר לשיעור הבוקר וממש פיזית הייתי משותקת, לא יכולתי לזוז מכאב ולא היה לי מושג מה קורה לי.
יופי, זה נקרא שהבורא עוזר לך.
תלמידה: איך אנחנו יכולים להיות בהודיה במצב כזה?
על זה כתוב "כל אשר אוהב ה' יוכיח"1.
שאלה: הבורא רוצה שנקבל תענוג ממנו אבל השאיר לנו הרבה עבודה, להתאמץ בכל רגע לצמצם את הרצון לקבל שלנו. איך עם כל כך הרבה מאמצים אפשר להרגיש תענוג? איפה פה התענוג אם יש כל כך הרבה עבודה?
אל תדאגי, התענוגים הם הרבה יותר גדולים מהעבודה שלנו, והם אינסופיים, לא בכמות, לא בזמן ולא באיכות. הכול יסתדר וימלא את כולם עד אין סוף, ללא גבול.
שאלה: האם הדמעות של הלב והדמעות של הנשמה הן אותו דבר? והאם הן חלק מהתיקון?
כן, הן חלק מהתיקון. אבל טוב יותר אם לא בוכים אלא שמחים, ובזה מתקרבים לבורא.
שאלה: בהמשך לשאלה על הרצון להתחבר וחוסר מסוגלות פיזית לעשות את זה. בזה שאני רוצה חיבור שלם, האם מספיק שאני אתפלל לבורא לתת לי את הרצון הזה לחיבור מושלם? כי במאמץ הכי קטן להתחבר ישר מרגישים דחיה.
זה טוב, זה כדי שתהיה לנו עבודה אמיתית, שדרך ההתגברות נגיע לחיבור.
קריין: קטע מס' 8.
"אינו דומה מי שיושב בבית, למי שעומד בפני המלך. שמי שמאמין במציאות השם ית', ש"מלא כל הארץ כבודו", אזי הוא מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך לשום הכנות והתבוננות, רק שהוא בטל להמלך בתכלית הביטול מצד הטבע ממש.
כמו שאנו רואים בגשמיות, שמי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו נצמח טובה לחבירו. והכל נעשה בלי שום חשבונות. ואינם צריכים מוח גדול לזה, מפני שזה טבעי. כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה. יען שדבר טבעי אינו צריך לשכל, שיחייב את הדבר, אלא שנעשה מצד החושים בעצמם, שהחושים בעצמם עובדים במסירות נפש ממש. שכן הוא בטבע, שמחמת אהבה לאיזה דבר, מוסרין את נפשם, עד שמגיעין להמטרה. וכל זמן שאינם משיגים, חייהם אינם חיים."
("בעל הסולם". "שמעתי". רי"ג. "ענין גילוי החסרון")
(סוף השיעור)
-
"כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (משלי י יב)↩