שיעור בוקר 28.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 186, פתיחה לחכמת הקבלה אותיות ק"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 186, אות ק"ו.

אות ק"ו

"וכמו שנתבטלה העביות דבחי"ד מהמסך דגוף מחמת השבירה, כן נתבטלה העביות ההיא גם במלכות המזדווגת של ראש באו"א, כי העביות דראש ועביות דגוף, דבר אחד הוא אלא שזה כוח" בראש "וזה פועל" בגוף. (כנ"ל באות נ). ולכן נפסק הזווג דקומת כתר גם בראש באו"א," בגלל שנשברו כלים בגוף. "והכלים דאחורים, שהם האח"פ שהשלימו לקומת כתר, חזרו ונפלו למדרגה שמתחתיה דהיינו להז"ת. וזה מכונה ביטול האחורים דקומת כתר מאו"א. ונמצא שכל קומת הטעמים דנקודים, ראש וגוף, נסתלקה."

זאת אומרת היה לנו ראש שנקרא אבא ואימא, וגוף שנקרא ז"ת. ראש דאבא ואימא היה בקטנות, אחר כך הגיע לגדלות, קיבל את אור החכמה מלמעלה והתפשט מראש לגוף. גם לגלגלתא עיניים דגוף ואחר כך גם לאח"פ דגוף.

גלגלתא עיניים דגוף נמצאים למעלה מפרסא, אח"פ דגוף נמצאים למטה מפרסא. כשהאורות התחילו לעבור מלמעלה מפרסא, מגלגלתא עיניים דז"ת לאח"פ דז"ת, אז הכלים התחילו להישבר. זאת אומרת הם התחילו לרצות על מנת לקבל. ואז האור הסתלק מהגוף אחד אחד, אחד אחד, לפי איך שהכלים רצו לקבל, והראש שעיצב את הכלים האלה, התבטל. הראש היה בקטנות, אחר כך הפעיל את הגדלות, לפי הגדלות שבראש נעשתה גדלות בגוף, עכשיו הגוף נשבר, אז האחוריים דראש התבטלו.

ואז מה שקרה אחרי השבירה של פרצוף עולם הנקודים, שלפני השבירה היה לנו במצב הקטנות כתר, אבא ואימא וזו"ן בגלגלתא עיניים כל אחד. אחר כך בזמן הגדלות, היתה גדלות בכתר, גדלות באבא ואימא וגדלות בזו"ן. זו"ן נשבר, אבא ואימא התבטלו מתפקידם בגדלות וחזרו לקטנות, לגלגלתא ועיניים. זה מה שקרה.

שאלה: גם אח"פ דכתר ואח"פ דאבא ואימא נשברו?

הראש לא יכול להישבר, הוא יכול רק להתבטל מתפקידו. יכולים להישבר רק כלים דגוף מפני שהם רצונות. ראש זה מחשבה, מחשבה "מתבטלת".

תלמיד: לאבא ואמא אין גם ראש וגוף, גם גלגלתא עיניים ואח"פ?

לאבא ואמא יש גלגלתא עיניים ואח"פ וכל אלה שייכים לראש, אבא ואימא זה ראש.

שאלה: מה זה אומר שהאח"פ של אבא ואימא התבטלו?

אח"פ דאבא ואימא זה נקרא כלים דקבלה דאבא ואימא של ראש, ששם יש תכנית איך להעביר אור חכמה לגוף. אז החלק הזה בראש שחשב איך להעביר את אור החכמה לגוף, הוא התבטל מהתפקיד, כי הגוף נשבר. וגם את הראש אתה צריך עכשיו לתקן, אם אתה רוצה פעם להמשיך שוב אור החכמה לגוף, כי יש לו כבר רשימו בזה שהוא גרם לשבירה.

תלמיד: אז מה משתנה בגלגלתא עיניים של אבא ואימא? יש שינוי?

גלגלתא עיניים לא השתנו, הם נשארו.

תלמיד: אז מה זה לתקן את הראש אם כך?

לתקן את הראש דאבא ואימא זה נקרא להביא אותו למצב שיכול לקבל את אור החכמה ולהעביר אותו לזו"ן. אבל בשביל זה זו"ן צריכים להיות מסוגלים לתקן את עצמם קודם, להיות מסוגלים לקבל מאבא ואימא את אור החכמה.

תלמיד: וכשהם יהיו מסוגלים הם יעבירו באותה צורה? אבא ואימא יעשו זיווג?

זה כבר לא יהיה באותה צורה אבל יעבירו, על ידי עבודה ב-6000 שנה.

שאלה: אם האח"פ של אבא ואימא לא נשברו אלא התבטלו, מה קורה לגלגלתא עיניים של הזו"ן שמחוברים אליהם, לאח"פ דאבא ואימא?

נשברו. גם כלים דפנים וגם כלים דאחוריים דזו"ן נשברו מפני שהם כלים, ומפני שהם גרמו לשבירה. גלגלתא עיניים דזו"ן גם השתתפו בשבירה.

בזמן הגדלות, כלים דגלגלתא עיניים וכלים דאח"פ מתחברים כאחד ואז הם נשברים יחד.

שאלה: זו הייתה שבירה מעל הפרסא?

השבירה הייתה גם למעלה מפרסא וגם למטה מפרסא. אבל השאלה שלך היא כך, איפה השבירה התגלתה? היא התגלתה בכלים של אח"פ שמתחילים מפרסא ולמטה.

תלמיד: אבל הגלגלתא ועיניים דזו"ן נשברו, כמו שאמרת בגלל שהם כלים, למרות שהם נמצאים למעלה מהפרסא בסופו של דבר.

אבל הם אותן העשר ספירות, הם מוסיפים לעשר ספירות.

תמיד: כן, זה ברור שזה אותו פרצוף.

ולכן גם הם נשברו.

תלמיד: איך כלים שנמצאים בהשפעה יכולים להישבר?

מפני שהם נמצאים מחוברים עם כלים דקבלה.

תלמיד: החלק הזה של גלגלתא ועיניים של זו"ן, אחרי שהם נשברו, הם בעצם נהיים אחר כך מקור לתיקון, הם אלה שעוזרים לנו אחר כך לתיקון?

לא. מתקנים אותם לפני האח"פ, זה נכון. אבל לא שהם לא מקולקלים, הם מקולקלים. הם התחברו עם האח"פ, הם העבירו דרכם לאח"פ אור החכמה ששבר את הכלים, הם השתתפו בכל התהליך. בזמן הגדלות התפקיד של גלגלתא עיניים והתפקיד של האח"פ זה אותו תפקיד, להעביר את אור החכמה לכל הרצונות כמה שאפשר, למלא אותם עד גמר התיקון.

שאלה: בגלל שיש התכללות אז השבירה מפילה הכול כמו דומינו.

כן, מקל לכבד.

תלמיד: עד איפה הדומינו הזה מגיע, גם מעל לטבור זה מגיע?

לא. האורות דרך כתר ודרך אבא ואימא מגיעים לזו"ן, הזו"ן מתחילים עכשיו לא מגלגלתא עיניים דאבא ואימא, אלא אחרי אח"פ דאבא ואימא, כי הכול נכנס לגדלות, אז יש לך כתר עשר ספירות, אחריו אבא ואימא עשר ספירות, ואחריהם זו"ן עשר ספירות.

וכשמגיע אור החכמה דרך כתר ואבא ואימא לזו"ן, חלק מזו"ן, גלגלתא עיניים, נמצאים למעלה מהפרסא, אח"פ למטה מפרסא. אז גלגלתא עיניים דזו"ן שנמצאים למעלה מפרסא, הם מקבלים את האורות על מנת להשפיע, אין להם עם זה שום בעיה, אפילו אור של גמר התיקון, כמו שהיה בשבירת עולם הנקודים, והאורות האלה ממלאים את הגלגלתא עיניים.

אבל, כשדרך גלגלתא עיניים האורות האלה נכנסים לאח"פ, שנמצא למטה לפרסא, ולמטה מפרסא לא יכולים להופיע אורות החסדים שמתקנים את הכלים, ובחינה ד' שולטת שם במלואה, אז הכלים מתחילים להישבר.

כשמתחילים להישבר, אין מקצת ברוחניות, מה שנשבר באח"פ דכלים, נשבר גם בגלגלתא ועיניים, כי הם מחוברים לעשר ספירות, ובעשר ספירות הכול מעורב. כתר עם זה, מלכות עם זה, וחכמה עם זה, הכול הכול מעורבב, זו מטריצה כזאת לכל הכיוונים. ולכן כלים דפנים, דזו"ן, שעומדים למעלה מפרסא, גלגלתא ועיניים, גם נשברים עם אח"פ דזו"ן. ואז זו"ן כולו נשבר גלגלתא עיניים ואח"פ, ואחוריים דאבא ואימא מתבטלים, כי הם גרמו לשבירה, ואבא ואימא חוזרים לקטנות, עם הרשימות שגרמו לשבירה.

תלמיד: אז הדומינו הזה עולה עד אבא ואימא שמתבטלים.

רגע, את הדומינו הזה אני לא הבנתי.

תלמיד: השבירה.

השבירה של זו"ן היא שלמה.

תלמיד: כן. היא עולה עד שאבא ואימא מתבטלים, הם כאילו עוצרים. האם שם נעצרת השבירה או שהיא ממשיכה הלאה לשבור הכול?

לא יכולה להיות שבירה באבא ואימא מפני שזה ראש, בראש יש ביטול של הכוונה, ביטול של התכנית. כי הראש רוצה לגרום לגמר התיקון, אז עכשיו התכנית הזאת התבטלה.

תלמיד: והמקום של כתר מעל אבא ואימא בכלל לא מושפע מהשבירה?

כתר בכלל לא מושפע מזה. כתר הוא כולו ממטה למעלה.

תלמיד: אז מה שנשאר לתקן זה בעצם מאבא ואימא ומטה?

לתקן צריכים את זו"ן, כשזו"ן יהיו מתוקנים אז אבא ואימא יהיו מסוגלים לחזור לתפקידם. הבעיה באבא ואמא שהם לא הרגישו שזו"ן עלולים להישבר. לפי הנתונים שהיו להם, זו"ן היו מוכנים להגיע לדבקות גם בגדלות, לקבלת אור החכמה כולו של גמר התיקון בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת אבא ואימא נכנסו לטעות, בהטעיה הזאת הם גרמו לשבירה. לכן אותם צריכים לתקן רק בזה שהם צריכים עכשיו להוסיף להם מנגנון שהוא יזהה את הזו"ן, האם זו"ן באמת מוכנים לתיקון, לקבלת אור החכמה בעל מנת להשפיע, ואת זה אנחנו עושים כבר כתוצאה מהשבירה.

זאת אומרת, מה שהבורא ברא מלכתחילה, הוא ברא הכול חוץ מהיחס שלנו לקבלת האור של גמר התיקון. שאנחנו נדע באיזו צורה אנחנו יכולים לקבל את אור החכמה בעל מנת להשפיע בכל פרט ופרט. זאת העבודה שלנו. ולקבל אותו בכל פרט ופרט זה נקרא לעבוד עם ל"ב האבן לעבוד עם אמונה למעלה מהדעת, זה בדיוק מה שאנחנו מתקרבים לעשות.

תלמיד: אני לא יודע, אולי זו שאלה לא לכיוון, אבל ההתרשמות שלי שאנחנו מדברים על כל המלכות דאין סוף שצריכה להיתקן.

כן, ודאי.

תלמיד: מתגלה ל"ב האבן והוא מגלה שכל המלכות דאין סוף, כל התיקונים שעשינו עד השבירה, הם כאילו לא שווים כלום. השבירה גילתה שכל מה שעשינו עד עכשיו בעצם לא שווה כלום כי אין מקצת ברוחניות.

כן, אבל זה עוזר לנו לגלות מה שחסר. אין שום פעולה שהיא לחינם.

תלמיד: השבירה כאילו שוברת משהו מאוד מסוים, אם אני רואה את זה כשרטוט אני רואה שנשבר מקום מאוד מסוים. מה עם כל פרצוף גלגלתא, כל הרצונות של מלכות דאין סוף, הם בכלל לא מושפעים מכל השבירה?

לא. מפני שבכל הפרצופים הקודמים לא התגלתה בחינה ד', לכן לא היה שם מה להישבר. שם זה רצונות יותר זכים מבחינה ד'. אלא בחינה ד' התגלתה רק בעולם הנקודים בגדלות.

תלמיד: אבל עכשיו שזה התגלה זה לא מושפע?

לא.

תלמיד: למה?

כי שם הם קיבלו בתנאים שלהם בעל מנת להשפיע וזה היה נכון. לא הייתה שם בחינה ד', הם לא קיבלו על מנת להשפיע בבחינה ד' בגלגלתא, בבחינה ד' באין סוף. רק כאן בפעם הראשונה נגלתה בחינה ד' ולכן הם נקראים מלכים, שמלכות האמיתית התגלתה ורצתה לקבל בעל מנת להשפיע ולא הלך.

שאלה: אני לא מבין מה זה לא היה קודם ועכשיו זה התגלה, הרי זו מערכת אחת והיא שלמה.

לא, מה זה שלמה, גם אנחנו שלמים, אבל יש לנו תינוקות וגדולים, חכמים וטיפשים, משוגעים ונורמאליים, זו מערכת אחת. אבל בגלגלתא לא נגלתה בחינה ד', כפי שנגלה בעולם הנקודים. בעולם הנקודים נגלה ל"ב האבן. בגלגלתא לא. בגלגלתא בכלל הם לא רצו לקבל. בגלגלתא בבחינה ד' לא מימשו את בחינה ד'. בגלגלתא בחינה ד' לא קיבלה בעל מנת להשפיע.

מה היה כאן למטה מטבור? צמצום, לא רוצים לקבל. עד הטבור כן, למטה מטבור לא. לכן לא נגלו כלים דקבלה במלואם. הם לא רצו. הם ראו שעד הטבור אנחנו יכולים לקבל על מנת להשפיע, למטה לא. כשבחינה ד' הזאת שבסוף דגלגלתא התחילה להתגלות בעולם הנקודים, אז שם חשבו שכן, מפני שאנחנו קיבלנו את כל אור החסדים, אז אנחנו יכולים לקבל גם על מנת להשפיע את כל אור החכמה. מה שהיה בעולם הנקודים, שאור החסדים היה קודם לאור החכמה, אז למה שאני לא אוכל לקבל בעל מנת להשפיע? למה לא? מד' בחינות דאור ישר, מכל ההבחנות הללו, הכול הכול תקין ואומר לי שאני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. זו לא היתה טעות, זה נקרא "בעלילה בא אליו", הבורא סידר את זה כך, שמראש אי אפשר היה לזהות, אלא יש כאן משהו שהוא שם רגל.

תלמיד: זו בדיוק הייתה השאלה הבאה שלי, איך זה יכול להיות שבתוך מערכת המערכת לא יודעת שהיא הולכת לעשות טעות, אבל עכשיו אני מבין שזה "בילט אין", זה היה מחויב.

בטח, מתחילת הבריאה הדבר הזה היה כבר מתוכנן, ודאי, חובה. זה מה שיעקב רצה לגלות לבנים שיהיה לכם את בית המקדש הראשון והוא ישבר, בית המקדש השני וישבר, ורק בבית המקדש השלישי, אחרי הרבה בעיות צרות ומלחמות, תוכלו להקים אותו כבר בצורה מתוקנת.

ולכן בעולם הנקודים אנחנו רואים, יש לך מלכי דחג"ת ומלכי תנהי"מ, זה שני בתי מקדשים שהם נשברים, שני פרצופים. ואחר כך כבר תיקונים. התיקונים האלה גם מתגלים כגלות ואחרי הגלות כבר גאולה. עוד נברר מה שייך לנו לימינו, מה זה גאולה, עד כמה זה גם תהליך.

שאלה: אני רוצה לשאול בעניין אח"פ דעליה. כשגלגלתא עיניים צמודים לאח"פ של העליון והם יוצרים ביחד עשר ספירות, זה יוצר פרצוף ביחד? כי אנחנו יודעים שכאשר הפרצוף נשבר אז הוא נשבר כולו.

כן, אין מקצת.

תלמיד: יש מצב כזה שבפרצוף הזה שנוצר בין גלגלתא עינייים דזו"ן לאח"פ דאבא ואימא זה לא ממש מהווה פרצוף?

לא, זה עובד בראש כדי להעמיד אבא ואמא פנים בפנים.

שאלה: למה עד הנקודים דגדלות לא היתה בחינה ד'? לא הופיעה?

לא היתה אותה בחינה ד' כמו שהיתה בנה"י דגלגלתא או בעולם הנקודים, מפני שבחינה ד' ישנה ממטה למעלה ממעלה למטה, זה תהליך בוא נגיד כך. עוד לא נגלתה בחינה ד' שהיא נמצאת בסוף הפרצוף כל"ב האבן. רק אחרי שמימשו את הגלגלתא ע"ב ס"ג, נקודות דס"ג, רק אחרי שנקודות דס"ג מילאו באור החסדים את כל הנה"י דא"ק אז התעוררה בנה"י דא"ק בחינה ד' אמיתית שהיא התגלתה בעולם הנקודים פעם ראשונה. זה אותו פרצוף שכל הזמן עושה כל מיני פעולות. אז אחרי מספר פעולות מתגלה מה באמת יש בתוכו.

שאלה: זה אותו פרצוף?

הכול זה אותו פרצוף, הכול זה עשר ספירות בלבד. אם אתה מסתכל על כל הבריאה כעשר ספירות, אז יהיה לך יותר ברור מה קורה.

תלמיד: מצד שני כדי להבין את זה, את השבירה, אולי משהו ששמעתי פעם, שזה בעצם התלבשות של פרצופים נוספים על הפרצוף של גלגלתא.

בסדר, אבל זה אותו פרצוף גלגלתא מבצע, רק בצורה חיצונה. אנחנו לא יכולים לצייר בתוך גלגלתא את כל הפעולות, אז אנחנו כאילו מציירים את זה בצורה חיצונה כלפיה. אבל זה היא עושה, או מלכות דאין סוף עוד יותר נכון.

תלמיד: אבל על ההתלבשות הזאת אפשר לומר שאחד הלבושים פשוט שבור. כאילו הפנימיות לא שבורה, אבל אחד הלבושים החיצוניים הוא זה שנשבר.

הייתי אומר שזה הפרצוף הכי פנימי, כי הוא השתמש פעם ראשונה בבחינה ד' אמיתית. יוצא לך כך, אחרי שיוצא לך ע"ב וס"ג, שניהם, ע"ב וס"ג, הם נותנים לכל המערכת יכולת לתקן את הרצון לקבל האמיתי הפנימי. ולכן זה מה שהם עושים. בגדלות דעולם הנקודים אבא ואימא עושים זיווג דהכאה ביניהם, ורוצים לתקן את כל הרצון לקבל שנמצא בסיום של כל הבריאה. לפני זה לא נגלתה יכולת כזאת.

תלמיד: על איזה חלק מהרצון לקבל עבדו לפני זה הפרצופים הקודמים?

על הרצון לקבל פחות מזה. גלגלתא עבדה על שורש, ע"ב על א', ס"ג על ב'. רק כאן הם ממש הגיעו לד'.

תלמיד: כשיש הרגשה של הרצון בעביות שורש א' ב' וג', אין הרגשה של שבירה, אבל כשיש רצון בדרגה ד' יש הרגשה של שבירה?

כן. עוד נתעמק בזה עוד קצת, לאט לאט זה יסתדר. זה לא פשוט וגם אין כל כך איך לבטא את הדברים. אני כל הזמן חושב מה אנחנו נלמד בערב, אולי חלק ו', אולי חלק ד', אני לא יודע בדיוק. אנחנו גמרנו אתמול את "תיקוני הזוהר" סופית. מה אתם ממליצים, איזה חלק ללמוד? חלק ד'? חלק ו'?

תלמידים: לא זוכרים בכלל מה זה חלק ד' חלק ו'.

טוב נחשוב מה ללמוד, איזה חלקים בכלל אתם חושבים שכדאי, ממה להתחיל?

תלמיד: סודות של תע"ס.

חלק ח' זה בסדר אבל לא יחסר חלק ו'? חלק ח' הוא כבר מתחיל מאבא ואימא וזו"ן כעיבור. הוא טוב אבל בואו נראה.

מי יכול להגיע בערב ללמוד חלק ח'?

תלמיד: אבל שומעים מהבית.

תלמיד: חלק ב'.

חלק ב' הוא מסובך מאוד. אל תחשבו שהוא בין הראשונים. א', ב', ואפילו ג' וגם כן ד' הם חלקים מורכבים, הם לא פשוטים. חלק ב' זה עיגולים ויושר. יש שם דברים שרק בסוף מגיעים לזה. רק בסוף מבינים מה כתוב שם.

אז נלמד חלק ח' באמת זה טוב, זה תחילת העבודה שלנו, כשלומדים קשר [בין] אבא ואימא וזו"ן איך אנחנו קשורים לעליון.

שאלה: אמרת קודם, שהיתה שבירה בזו"ן, כי את אבא ואימא כאילו לא הרגישו. איך יכול להיות שהעליון לא מרגיש מה קורה בתחתון?

זה העניין, שבראש דאבא ואימא לא הייתה ידיעה, הבחנה, שיש חלק בגוף, ברצונות, שלא מכוסה בכוונה על מנת להשפיע, במסך. שהם נותנים עכשיו כוח לגוף, והכוח הזה לא יכסה את כל הרצונות שהולכים להתגלות בגוף. זה נקרא "מעלילה באת אליו", שעליו יש שם קטעים שמדברים על זה שהראש לא ידע שיש בגוף עוד שליטה זרה.

אני חושב שזה קורה גם אצלנו.

תלמיד: אצלנו תמיד.

אז אני אגיד לך, לפעמים אתה מחליט לעשות איזה דבר טוב, יפה, ומחליט מהבוקר שאתה כל היום תהיה ממש קדוש, יפה, נבון. פתאום אחרי איזה עשר דקות אני לא אומר כמה שעות, אתה תופס את עצמך שאתה בכלל לא זוכר שהיה לך רצון כזה והחלטה ומה זה הייתי משוגע? מה קורה לי? וכן הלאה.

למה? כי בזמן המעשה מתגלות הבחנות כאלו שאתה לא יכולת לקחת אותן בחשבון בזמן הכוונה ולכן כוונה זה דבר אחד ומעשה זה דבר שני. זה מה שתמיד [קורה] אצלנו. לכן תיקון השבירה הוא בזה שאנחנו כבר יודעים מראש את כול הפרטים שעלולים להתגלות לנו בזמן המעשה, ואז אנחנו מתקנים את הכוונה שלנו שהיא כבר לא תתקלקל ותביא אותנו, תלווה אותנו מתחילה ועד הסוף.

תלמיד: איך זה יכול להיות?

זה לא הגיוני מה שאני אומר? איך אני, שמחליט עכשיו כל היום להיות צדיק, באמת יכול להיות צדיק? בתנאי שיש לי בראש בתחילת היום שאני מחליט, כל ההבחנות, הרשימות הנכונות ואני עליהן עושה חשבון ואז מה שיש בראש מתפשט בגוף. אבל אם אין לי כל הנתונים, אז וודאי מי יודע מה יקרה לי שם?

זה נכון או לא?

תלמיד: כן.

עכשיו מה חסר לי? חסר לי רק לדעת שבאמת מה שיש לי היום בראש, שזה עכשיו בתכנון, זה יתגלה בגוף ולא חוץ מזה כלום. איך אני עושה את זה? בלי שבירה אני לא יכול, אני חייב שתהיה שבירה, לכן "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא"¹. אני צריך לקבל את כל הרשימות השבורות ולדעת אותן ולהרגיש אותן ולהתכלל בהן. בכל פעולה ופעולה נכונה אמיתית אני צריך קודם כל להיכשל. לראות אותה, להרגיש אותה, מה זה העוול הזה, העבירה הזאת? ואז אני מתקן, ובצורה אחרת לא. אין לך פרצוף שיכול להיבנות בצורה אחרת.

תלמיד: אז מה זה נקרא שאני מראש יודע את כל הרשימות שיתעוררו?

אם יש לך בראש אז הכול בסדר. לכן צריכה להיות שבירה, ואחרי השבירה יש תהליך שכל הרצונות האלה, כל הרשימות האלה מתערבבות ואז מכל הערבוביה הזאת אתה מתחיל, על ידי המאור המחזיר למוטב לברר. יש כאן תהליך כמו שאתה מערבב נוזלים או משהו [אחר]. אתה צריך לתת להם זמן לשקוע ואז אתה רואה את השכבות האלה מקל לכבד, לעבה יותר ויותר ויותר ויותר ואז יש לך חמש השכבות האלו ואז אתה כך מתחיל לברר. זאת אומרת זה תהליך גדול מאוד וכל זה צריך להיות בראש ואחר כך להתממש בגוף.

ולמה הבורא עשה את זה, שזה דרך השבירה ודרך פעולות כאלו? הוא עשה את זה מראש וזה הכול נקרא כהכנה לתיקון. לכן כל מה שאנחנו עכשיו נמצאים זה לא תיקון, זה הכנה לתיקונים שעברו במצרים, בניית בית המקדש הראשון, שני, גלות עד זמננו. עד זמננו זו רק הכנה. הכנה זה כאילו לא שייך לנברא, זה עובר על הנברא בצורה המחויבת, ההכרחית. ומהיום מעכשיו והלאה כמו שהוא כותב, "אנחנו יוצאי הפליטה, רק אנחנו שארית הפליטה, כאן דווקא עושים תיקונים" ולא לפני זה.

תלמיד: אז המשקעים האלו כבר התבררו?

כלפי מי?

תלמיד: כלפינו.

זה תלוי לפי ההחלטות שלך. אפשר להגיד ברור, לא? איך הם בעצמם? אתה צריך לברר אותם, זו עבודה שלנו. זאת העבודה להראות לכל העולם מה זה נקרא ישר א-ל.

תלמיד: אז היום, כשאני עכשיו רוצה לעשות פעולה בכוונה, שהיא תהיה כזאת שבאמת יש לה תוקף, איך אני יכול לעשות פעולה שהיא תחזיק אותי במשך כל היום?

עם החברה, זה נקרא בערבות הדדית. בערבות הדדית אתם מחזיקים את עצמכם, בעזרת ה' גם כן, הוא ככולל. אל תחשבו שהחברה בעצמה. עשר זה לא עניין סגור, הסגור צריך להיות עשר עם הכולל, עם הבורא בפנים. ואז זה נקרא מתוקן, אז זה נקרא מסודר.

שאלה: ואיפה פה הפעולה שלוקחת בחשבון את כל הרשימות שהתעוררו במשך היום?

אם אתם מחזיקים ביניכם בערבות עם הבורא, שהוא המקיים את הערבות. כי מי אתם? אז אתם תאורטית, לא יכולים לטעות אף פעם. כי אתם כבר זהו, מבצעים מה שחייבים לפי השבירה.

תלמיד: האם אנחנו בכוונה, יכולים כבר עכשיו לברר ולדעת מראש, בשביל לא לטעות, את כל הרשימות השבורות שהתגלו במשך היום?

באמונה למעלה מהדעת, ודאי, כי אתה הולך באמונה למעלה מהדעת. אז אתה לא יכול לטעות, לא יתכן, כי כל הכוח שלך הוא באמונה. וכמה שאתה יכול לצרף לזה כלים דקבלה, זה תלוי בחברה שכולה נמצאת בערבות.

תלמיד: אז האם מראש אני מבחין ברשימות האלו?

אפילו שאתה לא מבחין ברשימות האלו. אתה שואל נכון, "מאיפה אני יודע במה אני אתקע?" אבל אתה לוקח כלים כאלו. התהליך הוא כזה שאתה לא יכול ליפול, כי אתה לוקח את זה באמונה למעלה מהדעת. היום גם למדנו קצת וראיתי שצריכים עוד כמה הקדמות לזה.

תלמיד: מה יש באמונה למעלה מהדעת, שמבטיח לי שאני אקבל נכון את כל הרשימות השבורות שהתעוררו?

זה כלים של הבורא, לא כלים שלי. כשאני חי בעליון אין לי בעיה. רק כל הזמן לשמור על התכללות בו ואז אני לא אטעה, כי הוא מברר.

תלמיד: ואז כשמתעורר במשך היום איזה רצון שבור, ופתאום אני מגלה שהתנתקתי מהדבקות בו, מהקשר עימו?

זו בעיה, אז צריכים להתחיל מחדש. אלה דברים ממש אחד אחד, ככה [הם] מתגלים.

תלמיד: מה זה נקרא שאני לא טועה?

אפילו אם אתה טועה, אתה טועה לצורך התיקון. כי הטעויות שלך הן לא טעויות אלא גילויים של השבירה שמכבר הייתה.

תלמיד: מה בכל זאת ההבחן, אם אני עכשיו, כמו כל חבר שהבטיח לעצמו במהלך שיעור הבוקר שבמשך היום הוא יהיה בדבקות ויהיה בנטייה לבורא ובחיבור.

חסר הכולל. אם מחזיקים בבורא, זה יתקיים, לבד ודאי שלא. מי נותן תוקף לערבות?

תלמיד: ואיך מוסיפים אותו?

זה מאמץ, מבקשים, מבקשים לא להיפרד, מתפללים, ש"איש את רעהו יעזורו", כל מה שרק אפשר. אבל אם ממש מיום ליום יותר ויותר מחזיקים בזה, אז רואים עד כמה אנחנו נעשים מיום ליום מסוגלים להיות בחיבור וזה גם לא בגללנו אלא בגלל שאנחנו מעוררים את הבורא. הכול כלפיו, הכול עד כמה אנחנו מושכים אותו לחיבור בינינו, מחייבים אותו, "ניצחוני בני", שיתקן את החיבור בינינו.

תלמיד: ואיך לא ליפול להחזיק בו בלי עשירייה, בלי החיבור?

זה גם על ידי שמירה הדדית שיש בין כולנו.

שאלה: ברגע שחיברת את השבירה מתלמוד עשר הספירות לחיים ונתת את הדוגמא, כמו שאתה קם בבוקר או במהלך היום ואומר "אני אעשה ככה וככה " ומתגלה תוך 10 דקות ששכחת. כאילו מפוצץ בפנים, כי זה מרגיש שכל החיים שלנו זו שבירה אחת ארוכה. מלא מלא שבירות קטנות שמצטברות לשבירות יותר גדולות וזה כל החיים שלנו.

אבל לא שבירות אלא גילוי השבירה. גילויי השבירה שנעשתה מכבר.

תלמיד: אמרת לפני כמה דקות שתאורטית אפשר לחשב נכון ולא להישבר, אבל אי אפשר, בפרקטיקה אי אפשר לא להישבר, לא משנה מה אני אחליט.

אי אפשר לא להישבר, לא לגלות את השבירה. אנחנו לא עושים שום דבר, אנחנו רק מגלים את הכלים השבורים שמוכנים לנו.

תלמיד: אז למה השבירה לא נעימה? היא צריכה לסמן התקדמות.

זה תלוי בהכנה, לא יותר מזה. אם אני מרגיש שאני חולה, חס ושלום, אבל לא יודע מאיפה ומרגיש רע, ומתי זה ייגמר ו"מה קורה לו", ואף אחד לא יכול להגיד. ופתאום בא איזה מומחה ומגלה ואומר לי בדיוק, אני לא שמח? כמה אני משלם לו על המסר הרע שהוא אמר. כי אני מוכן לתת לו הכול, כתוצאה מזה יש לי אפשרות לתקן.

תלמיד: אפשר להגיד שחיים של מקובל הופכים להיות מאושרים בגלל שהוא רואה בחיים של שבירות את התיקונים?

זה לא חשוב או שבירות או תיקונים. הוא שמח בזה שהוא נמצא בתהליך שעובר עם הבורא, ויותר ויותר משתתף בזה, מתממש. אבל ודאי שנמצא במרץ, בשמחה, למרות הספקות ובעיות ובלבולים, זה עוד יותר ויותר.

תלמיד: רב"ש היה מצביע על הגוף שלו ואומר "שיסבול" הוא בכל זאת קשור לגוף, זאת אומרת גם רב"ש הרגיש את הסבל הזה.

ודאי ודאי.

תלמיד: אז הוא סבל או היה מאושר?

קשה להגיד מה זה סבָל ומה זה מאושר. כל ההרגשה שלנו זה סבל, אפילו ההרגשה הנעימה ביותר. אם תשאל את הרופאים, אז הם יגידו לך שאין לגוף הבדל אם הוא מרגיש רע או טוב. בעצבים, בכל המערכות זה ממש אותה התפעלות כביכול. שם מפרישים סרוטונין. מקובל שקשור למטרה, כל הפעולות שעוברות עליו לפעולות הן מבורכות. מברך על הכול. על הרע כמו על הטוב. תגיע לזה מהר ויהיה לך טוב.

שאלה: גילוי הרע זה תלוי בגילוי השלמות. גילוי השבירה היא פונקציה של גילוי השלמות.

ודאי. זה כנגד זה.

תלמיד: זאת אומרת ככול שיגלה יותר שלמות יגלה יותר שבירה.

יהיה מסוגל לגלות יותר שבירה.

תלמיד: אז המדרגה של שמעון מהשוק זו השבירה מקסימאלית. זה גילוי השבירה לכל העומק.

כן. הלוואי שנשיג. מאיפה אני יודע? בעיניי שמעון מן השוק זה בסדר, יש לו בסטה, יש לו חיים שקטים, רגילים, טובים. מי לא רוצה את זה? ככה זה. בשבילו המוגבלות הזאת זו בעיה.

תלמיד: בקשר לחלק ח' בתע"ס. זאת בעיה שהטקסט קיים רק בעברית ולא בשום שפה אחרת.

זו בעיה. אנחנו צריכים להתחשב בחברים שלנו. אתה מדבר על הכתיבה. אפילו ברוסית לא קיים?

תלמיד: רק בעברית.

מה אתם ממליצים ללמוד בערב?

תלמיד: בעל הסולם, מאמרים.

מאמרים זה תמיד טוב, אולי להתחיל אגרות בעל הסולם. זה מלא חומר מפני שבכל פעם אפשר לחזור. מה אתם ממליצים?

תלמיד: "מבוא לפירוש הסולם".

"מבוא לפירוש הסולם" זה לא יהיה כל כך מובן.

תלמיד: קראנו את "תיקוני הזוהר" וגם את הזוהר עצמו שאין אותם בהרבה שפות, עדיין יש תרגום מילולי לשיעור. אנחנו קוראים קטעים בשביל למשוך את המאור, לא בשביל להיות חכמים ירושלמים, לכן אני חושב שדווקא יש מקום ללמוד את את תע''ס חלק ח' ואת כל מה שלמדנו על הזוהר, זה נותן הרבה כוח וזה דווקא מייחד אותנו מכל מיני מלמדים אחרים. אם חלק מהשיעור מוקדש לזה אני חושב שזה דווקא טוב.

חלק מהשיעור אני מסכים. נעשה כמו שהיה אצל רב"ש בערב, חצי שעה לקריאת הזוהר. אנחנו ממשיכים, אנחנו נמצאים ב"הקדמת ספר הזוהר", אנחנו נעשה זאת.

תלמיד: הרבה ביקשו ללמוד מאמרים של רב"ש, כמו שהתחלנו לעבור על מאמרים של בעל הסולם.

המאמרים של הרב"ש הם ארוכים מאוד ואני לא חושב שבערב ובכמות כזאת של אנשים אנחנו נוכל להחזיק בהם. אנשים נרדמים מהר מאוד. אני בעצמי נרדם, אני מרגיש שפתאום אני כך נמצא בכאלו מצבים. אני לא חושב שזה מתאים. צריך להיות משהו קצר, ענייני, חד שממש תופס את האדם.

תלמיד: אני בדקתי עכשיו, חלק ח' מתורגם לרוסית. הכול מתורגם שם.

חלק ח' מתורגם, אבל רק לרוסית. מה עם אנגלית, ספרדית?

תלמיד: זו הצעה מצוינת לקרוא אגרות בעל הסולם בערבים כיוון שאגרות רבות אפילו לא קיימות בארכיון. לגבי חלק ח', ישנם הרבה מאוד חומרים שמתורגמים לרוסית אבל חברים מקנדה לא יכולים לקחת את זה כי הם לא קיימים בארכיון ומכאן המורכבות, אבל אגרות בעל הסולם זו הצעה מאוד טובה.

מה זאת אומרת שחומרים מתורגמים אבל לא נמצאים בארכיון? מי יכול להסביר, יש דבר כזה?

תלמיד: כן. יכול להיות דבר כזה, וישנם הרבה מאוד חומרים כאלה. למשל אגרות בעל הסולם כולן כביכול מתורגמות לרוסית אבל בארכיון החדש שלנו אין אפילו אגרת אחת של בעל הסולם ברוסית. בקיצור הרבה מאוד חומרים קיימים ברוסית כביכול אבל לארכיון הם עדיין לא עלו.

זה נכון או לא נכון מה שהוא אומר?

תלמיד: אנחנו נבדוק אבל אם אני מבין נכון אין גרסה מאושרת רשמית ולכן התרגומים האלה לא בארכיון.

אני לא מבין מה זה מאושר, לא מאושר, צנזורה כן, צנזורה לא. אני רוצה להפסיק עם כל הדברים האלה, אני כבר נתקל בזה בכל מקום ומקום. יש איזשהו מנגנון, אלף אנשים עובדים ואחר כך זה לא עובר דרך איזשהו מנגנון צר ולכן לא נכנס לשימוש. זה לא יכול להיות.

אז בשביל מה? בשביל מה לתרגם, בשביל מה לעשות כל מיני פעולות אם אחר כך זה נעצר באיזה מקום וזורקים את זה לפח. אני לא מבין את זה.

אנחנו נתחיל בערב ללמוד "אגרות בעל הסולם". זה לא פשוט, אבל נתחיל באגרות בעל הסולם, בסדר. אתם צריכים ללחוץ על בני ברוך, כל אלו שנמצאים אי שם בעולם, שיסדרו את כל החומר שיהיה נכון, נגיש לכל אחד ואחד.

תלמיד: אולי אפשר דווקא ללמוד תע"ס במהלך שיעור בוקר כי שיעור ערב מתקיים בזמן מאוד לא נוח לכל צפון ודרום אמריקה. לדעתי זה חומר מאוד חשוב וכמו שהחבר אמר, זו דרך שלנו להתקשר למאור. אני לא יודע למה הפסקנו ללמוד תע''ס בשיעורים באופן כללי.

אני אענה לך, עכשיו, כרגע אנחנו מתקדמים בתהליך שלא יכולים לעצור אותו. יכול להיות שבעוד שבוע או אפילו פחות או קצת יותר, אנחנו נמלא את עצמנו עם לימוד התהליך הזה שאנחנו צריכים לעבור ואחר כך כשנמשיך לממש אותו, אנחנו בזה נפנה את הזמן גם בבוקר ללימוד אחר. עכשיו אנחנו חייבים את השעתיים האלה בבוקר כדי לעדכן את עצמנו נכון למרכז הקבוצה.

שאלה: ולגבי תרגומים, אני כבר הרבה שנים שומע לגבי אנגלית את אותו סיפור, "יש רק מתרגם אחד, יש לו אלף עדיפויות, אי אפשר לעשות כלום." היום אנחנו חיים בתקופה שלא צריך להוציא ספר, אפשר להוציא מהדורה אחת שהיא פחות טובה ואז לעדכן במהדורה השנייה, השלישית.

אפשר להשתמש בכוח של המתרגמים, יש הרבה אנשים שיודעים לתרגם בכל מיני צורות כדי ליצור מהדורה שתאפשר לחברים להיות בשיעור. לפחות זה, ולא לשבת על אותו דבר כי יש רק מתרגם אחד. במקביל גם לנסות להכשיר עוד אנשים, אבל זה לא יכול להיות שלכל דוברי האנגלית בעולם, אין עדיין את כל חומרי הבסיס של בני ברוך.

נכון. יש עניין של כתיבה ויש עניין של תרגום. אני לא חושב שהחבר הזה צריך לעסוק בתרגום. כתיבה זה משהו אחר, כי יש בינינו הבנה, ביני לבינו, וכך אנחנו משוחחים, מדברים, הוא מקבל את הדברים ועושה מהם את כל החיבורים. אבל תרגום יכולים לעשות אנשים אחרים, ובאמת תתחילו להסתדר.

גם העניין של הבדיקה אחרי התרגום והעניין של הצנזורה, אנחנו חייבים כבר לסדר את זה. יש ים של חומר, שהוא נעצר ואחר כך זרוק ולא ידוע איפה הוא. אני שומע הרבה טענות יום יום על כך שהוא לא מופיע בארכיון. אני לא ניגש לארכיון, אני לא צריך את החומר הזה, אז אני לא יכול בעצמי לגלות את זה, אבל אתם יכולים לפנות להנהלה ולדרוש שזה יהיה מסודר.

שאלה: אחרי הכנס התחיל תהליך מאוד חיובי, כל יום חמישי נפגש הפורום האירופאי, שכולל נציגים מכל העשיריות של אירופה והם דנים בנושאים חברתיים. היום גם ידונו בנושא שאתה המלצת, "חשיבות שיעור הבוקר" ובהזדמנות זו, אולי יראו שקופית, אנחנו מאוד ממליצים לכל החברים באירופה להגיע.

שאלה: מאז הכנס, מאז שהתחברנו לפורום האירופאי, מה שאנחנו רואים זה נוכחות הולכת וגוברת בשיעור הבוקר, בכל העשיריות, בכל הקבוצות באירופה. אנחנו רוצים להגביר עוד יותר, ואנחנו שואלים, איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בעשירייה לבנות את ההכנה הנכונה ביום הקודם כדי שנגיע לשיעור הבוקר בוערים להשתתף, ערניים, שואלים שאלות, משתתפים? איך עושים את זה בצורה הטובה ביותר?

זו עבודה, קודם כל, כל אחד כלפי האחרים, זו עבודה על בושה כל אחד כלפי האחרים, זה עניין ההרגל, שכבר קמים בלי שעון מעורר ובלי כלום. הגוף מתרגל ואחר כך במשך יתר השעות אנחנו מעלים את החשיבות של שיעור הבוקר.

אנחנו גם מסתכלים שזה לא שיעור, אלא זה זמן שבקבוצה מתחברים ביניהם ומושכים את המאור המחזיר למוטב. אנחנו מקבלים אותו, את המאור הזה ואנחנו מתקדשים על ידו, זה השיעור. זה לא סתם לקבל כמות ידע, ולכן זה קצת אחרת.

אם יש לי ברירה, אני חייב להיות בזמן השיעור יחד עם כולם. אם אין לי ברירה, אז בזמן אחר. אבל הכול תלוי עד כמה אני מחליט שאני נמצא עם אחרים או לא. אם הבורא שם לי תנאים כאלה שאני לא אוכל להיות איתם, אז הוא יסדר לי גם בשעות אחרות את ההתפעלות מהשיעור.

אבל אנחנו צריכים להבין ששיעור זה לא שיעור. זה לא אוניברסיטה, שהגעתי, למדתי, הלכתי. זה זמן שאנחנו יחד בכל זאת, אפילו שאנחנו לא כל כך מחוברים ולא מדברים על זה אבל יש לנו נטייה למצב מיוחד, למטרה מיוחדת וזה מה שמושך אותנו, וכשאנחנו יחד מפעילים את הרצון הזה, אז בהתאם לזה מקבלים תגובה. אז אני מאוד שמח שיש לכם עכשיו באמת עבודה בהעלאת חשיבות שיעור בוקר, נקרא לזה.

תלמיד: אני גם חושב שמאוד מתגעגעים לתע"ס בשיעור בוקר. חייבים, אפילו אם זה חצי שעה, זה מורגש. כי בשיעור ערב, שאני נמצא שם כל יום, פשוט מכורח המציאות רוב האנשים בעולם לא נמצאים בו, וחבל שנפספס את לימוד התע''ס ביחד.

ממחר מחדשים את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", גומרים את ה"פתיחה לחכמת הקבלה" וממשיכים לתע"ס.

שאלה: שאלה לגבי התהליך שאנחנו עוברים עכשיו. האם התסכול והבלבול שאנחנו מרגישים, הוא בגלל שאנחנו מנסים לתפוס משהו עם כלי של קבלה אך אפשר לתפוס אותו רק בכלי של השפעה?

כן.

תלמיד: לכן מורגש שאין את האפשרות הזאת? קודם אולי יכולת איכשהו אם השכל לעשות את זה וזה מילא אותך. אבל עכשיו בגלל שאתה יודע שאתה צריך את הכלי הזה, אבל מרגיש שאתה לא יכול, וזה מבלבל אותך לגמרי.

מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

(סוף השיעור)

---

1. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", קהלת ז' כ.↩