שיעור הקבלה היומי15 ינו׳ 2020(בוקר)

חלק 1 שיעור בנושא "חובת ישראל כלפי האנושות", שיעור 1

שיעור בנושא "חובת ישראל כלפי האנושות", שיעור 1

15 ינו׳ 2020

שיעור בוקר 15.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חובת ישראל כלפי האנושות – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו לומדים שמכל הכלי הגדול האחד שנקרא "נשמת אדם הראשון", שזאת כל האנושות, כדי לתקן את הכלי הזה, אז הכלי הזה התחלק לשניים, לחלק שנקרא "ישראל" וחלק שנקרא "אומות העולם". מפני שבכלי הגדול הזה הכללי אי אפשר לעשות תיקון, יש שם הרבה שכבות כאלו שאליהן האור העליון לא יכול להגיע מלכתחילה, אז כל התיקונים מתקיימים מקל לכבד.

ולכן קודם מיתקנים כלים עליונים, זכים יותר, כמו שכתוב "אתם מעטים מהעמים". "מעטים", הכוונה שאתם מהרצון לקבל הכי קל. אומנם כשמגיעים לתיקון אז זה לא נראה כך, כשהם מגיעים לתיקון ומתעורר הרצון לקבל, אבל באומות העולם ההתעוררות היא עוד יותר עבה וגדולה, והרבה יותר קשה וכבדה.

ולכן, אנחנו צרכים להבין שכל מי שעכשיו מקבל התעוררות, הוא ממש שייך לחלק של הנשמה הכללית שנקראת "ישראל", ישר א-ל. והוא צריך להזדרז לתקן את עצמו, כי כל העבודה שלו בעיקר זה כלפי יתר הכלים, שזה נקרא "אומות העולם". שאותם אנחנו צריכים לתקן בזה שמעבירים להם המאור המחזיר למוטב דרכנו, דרך החיבור שבינינו. ואז אומות העולם מתעוררות, וכך מתחילות גם כן את התיקון שלהן, בזה שעוד יותר ועוד יותר בצורה יותר מבוררת, דורשים מאתנו את המאור המחזיר למוטב, עד שכולם יעשו כאגודה אחת, "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

אז יש לנו עבודה עכשיו בינתיים, מהר כמה שאפשר לתקן את עצמנו כגלגלתא ועיניים. וכמה שאפשר יותר מזה להעביר גם כן התעוררות לגוף של הפרצוף הכללי, שנקרא "אומות העולם" או "אנושות". אז חובתנו לתקן את עצמנו כדי לתקן את האנושות.

בואו נראה מה אומרים על זה המקורות.

קריין: קטע מספר 23, מתוך ספר "השם משמואל" פרשת "האזינו".

"כוונת הבריאה היתה, שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית', כאמרם ז"ל, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל העניין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, וזהו הפירוש בהנחל עליון גויים, בהפרידו בני אדם, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאאע"ה וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה', והיה אברהם אבינו הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו אנשי בית אברהם, והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל, וזהו "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ", וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם."

(שם משמואל. פרשת האזינו)

שאלה: מה זאת התקופה הזאת, דור הפלגה, אותו דור שהיה בפירוד?

פירוד, ככה זה נקרא.

תלמיד: איזו תקופה זו הייתה?

זאת תקופה של התחלקות כל הכלי דאדם הראשון לגלגלתא עיניים ואח"פ. לכלים של ראש וכלים של גוף. לישראל ויתר אומות העולם. שעדיין לא היו כל כך אומות, ולא היה ישראל, אלא החברה הבבלית התחלקה כך לשני מחנות.

תלמיד: מה היה החטא בעצם, הפירוד? הוא אומר שבעצם בדור הזה התחיל החטא הגדול.

בדור הזה התחיל החטא. עד הדור הזה לא היה בכלל רצון לקבל שהיה ניתן לתיקון. ומהדור הזה והלאה כבר חלה חובה על הרצון לקבל לתקן את עצמו בעל מנת להשפיע, בחלק מהרצון לקבל, בגלגלתא עיניים, במה שנקרא "ישראל".

תלמיד: גם אברהם אבינו היה בדור הזה?

כן, זה נקרא "אברהם". "אברהם" זה נקרא אותו הכוח שחילק אותם על ידי קריאתו "מי לה' אלי", "על כל פשעים תכסה אהבה" וכולי. כמו שכותב הרמב"ם, שהוא הלך וקרא לכל הבבלים "מי לה' אלי" וכולי וכולי. זה נקרא "דור הפלגה".

תלמיד: מי אמר "בואו נשתחווה לפני הבורא", מי זה היה?

אתה רואה מה שהוא כותב, אדם הראשון אמר.. "כאמרם ז"ל, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה'" א-לוהנו. זאת אומרת, שההרגשה הזאת שאנחנו צריכים לעשות פעולות של תיקון, הייתה מורגשת במין האנושי, בבבלים, ובאותו רצון לקבל הקטן שהיה מתגלה בהם. והם היו איכשהו, בצורה טבעית מקיימים את זה. היו חיים, היו ככה "שפה אחת ודברים אחדים".

מה שאין כן בזמנים שכבר היה אברהם, לא תרח, אז הרצון לקבל גדל, הם שברו את הפסלים ולא ידעו מה לעשות עם זה. לא סתם אברהם שבר את הפסלים, זה תהליך שקרה בכל העם. ואז לא ידעו מה לעשות. אז חלק הלך אחרי נמרוד שהביא להם את שיטת התיקון האגואיסטית, "בואו נתקדם לאמריקה". וחלק הלך אחרי אברהם שאמר, "בואו אנחנו נתקרב להיות ישראל".

שאלה: מה זה נקרא "להשתחוות ולכרוע בפני הבורא", איך עושים את זה בפועל?

זה כלפי כוח האיחוד. אין כאן שום דבר חוץ מזה. בסך הכול, כל המצוות הן כולן מכוונות אותנו לחיבור בעשירייה ולא יותר. ולכן אנחנו צריכים כך לראות את עצמנו, איך אנחנו מתחברים כדי להגיע לאגודה אחת, לקבוצה אחת, למושג אחד. אמנם אנחנו עשרה בכל עשירייה, וזאת בעצם מהות וסיכום וסיום של כל המציאות. אין יותר, אנחנו צריכים לתקן את הכלי השבור.

שאלה: מה היא התקופה של הרצון לקבל והתיקון שבין אדם הראשון לאברהם, שזה כאלף שנה?

לא, זה לא אלף שנה, כך אנחנו אומרים. זאת אומרת, האנושות מתפתחת והרצון לקבל שלה הוא גדל. ויותר ויותר נעשה מתוך האדם שהוא בעצם עדיין בהמה, יותר ויותר נראות בו תכונות אנושיות, זאת אומרת אגואיסטיות. שמתחילים לפי התכונות האלה להתנהג זה עם זה. אז הוא מתחיל להבדיל את עצמו מהאחרים, שיש לו אישה, ילדים, מקום שלו, עסק שלו, חתיכת קרקע שלו ודיג שלו, במה שהם היו חיים שם בבבל. כל אחד ואחד, עוד יותר ועוד יותר מרגיש עד כמה שהוא נבדל מאחרים.

עד שזה מגיע לכך שהם התחילו גם כן לריב ביניהם. הם התחילו לפי זה גם כן להאמין בכל מיני פסלים, זאת אומרת בכל מיני כוחות. פסלים זה לא סתם שעושים בובה ומשתחווים לפניה, יש בזה פילוסופיה פנימית עמוקה. עד היום הזה זה עובד על אנשים, כל העולם נמצא עד היום בפירוד גדול בכל מיני פסלים שלהם. אלו לצלב, ואלו לצורת הירח, ואלו לצורת הכוכב, וזה כך וזה כך, עד היום. וזה מה שהתחיל אז.

אז הרצון לקבל שכל הזמן גדל, הוא גדל גדל, ואז הוא נותן לנו תוצאות כל פעם. שורש דשורש, א' דשורש, ב' דשורש, ג' דשורש, ד' דשורש. נגמרה תקופת השורש דעביות שהתפתחה, אחר כך א', א' דא', ב' דא', ג' דא' וכן הלאה. וכך גדלה עביות הא'. ועד שזה הגיע לסיום של גלגלתא ועיניים, ואז כתוצאה מזה בא אברהם. אברהם זה החיבור בין בינה למלכות, שהוא יכול להיות לכן אב האומה. זאת אומרת, יכול להעביר למלכות את תכונות הבינה.

ואז הוא שובר את הפסלים האלה. זאת אומרת, לא צריכים להשתחוות למלכות אלא צריכים להשתחוות לבינה, לתכונת ההשפעה. זה נקרא "א-לוהים". וזה ההבדל בינו לבין נמרוד. זאת אומרת, זאת מלחמה אידיאולוגית. תחשבו, בסך הכול אין כאן כלום חוץ מעשר ספירות, גלגלתא עיניים אח"פ, ויחסים בין הכלים השבורים ואיך שהם מסתדרים כלפי התיקון.

קריין: קטע מספר 24 מתוך "משנה תורה לרמב"ם", "הלכות עבודה זרה".

"בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם". וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'."

(משנה תורה לרמב"ם. הלכות עבודה זרה, פרק א', א'-ט"ז)

זו קבוצה קטנה עדיין. "אומה שיודעת את ה'" זה רק אחר כך, כי העביות שלהם עוד לא נתנה להכיר את הבורא ממש, אבל התחלה כן הייתה. אברהם הוא הראשון שעשה קשר בין בינה ומלכות, זאת אומרת העלה את המלכות שלו לבינה, בן 40 שנה היה כשהתחיל להכיר את הבורא, את כוח ההשפעה, כוח הבינה, בינה נקראת "א-לוהים" "מי אלה", וכך הוא ייסד את השיטה שלו ולימד אותה לאחרים.

שאלה: איך אברהם הגיע להשגה?

זה לא כתוב.

תלמיד: לפי ההיגיון, איך הוא הגיע לזה?

לפי ההיגיון זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: הייתה לו קבוצה לפני זה?

לא הייתה לו קבוצה, היה לבד. אבל כשהכיר את המערכת העליונה אז הבין שאפשר לעשות את זה רק על ידי קבוצה.

תלמיד: למה חסרים הפרטים כדי להבין איך הוא הגיע לזה בכלל?

כמו כל דבר, כמו כל תיקון, זה נעשה רק על ידי המאור המחזיר למוטב. רק כדי לזכות למאור המחזיר למוטב, בכל דור ודור ולכל אדם ואדם ישנם תנאים קצת שונים מהאחרים, לפי שורש נשמתו.

תלמיד: אנחנו לא יודעים מה היה לפני תקופת אברהם, פתאום שומעים אברהם.

לא. היו 20 דורות מאדם עד לאברהם, 10 דורות עד נוח, ו 10 דורות מנוח עד לאברהם.

תלמיד: מישהו מוזכר בדרך, חוץ מאברהם, שהגיע להשגה?

הם הגיעו להשגה, ודאי.

תלמיד: מי מוזכר לפני אברהם?

כל המידע על נוח כביכול עם הבנים שלו הכול כתוב, אבל העניין הוא שלא הייתה שיטה ברורה לכל אחד ואחד שמתעורר, לכן לא כתוב על הדורות האלה. חוץ מזה מה יש לנו מזה? אני צריך לדעת מה עלי. חכמת הקבלה לא אוהבת "להתפלסף" כמו הפילוסופים, אלא מה אתה צריך כדי להיתקן. לכן "עשירייה", "חיבור", "מאור המחזיר למוטב", ואז אתה מתחיל לגלות ולעבוד. זה כמו "סע, המפתחות בפנים", תפעיל את המנגנון ולך קדימה. אל תסתכל אחורה, להיסטוריה, לגיאוגרפיה אין לך שום קשר.

קריין: קטע מס' 25, מתוך רב"ש ג', "אברהם הוליד את יצחק".

""על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". הנה אברהם נקרא "איש החסד", שמסר את כוחו לעשות חסד עם אנשים. יצחק נקרא "עמוד עבודה", שמסר נפשו על המזבח. ויעקב נקרא "עמוד התורה", כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב"... והנה כל אדם צריך להגיע לאלו ג' עמודים. ומקודם אלו הג' עמודים נתגלו בזה אחר זה על ידי אבותינו הקדושים, שכל אחר מהם גילה עמוד אחד. ואחר שנתגלו אלו הג' עמודים, כבר יש בכוחינו גם כן ללכת באותן הדרכים שאבותינו סללו לנו. ומשום זה נקראים אנו בשם "עם סגולה", כי לנו יש הסגולה מירושת אבות לקיים את ג' עמודים, שעל ידם יש קיום עולם, היינו שעל ידם יתקיים העולם להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם."

(רב"ש - ג'. מאמר 357 "אברהם הוליד את יצחק")

יש לנו כאן סדר מאוד פשוט, אנחנו באים כך מאברהם ליצחק וליעקב. אנחנו באים לאברהם שזה חסד, אור החסדים, אנחנו מגיעים על ידי המאור המחזיר למוטב הזה לעבודה, שזה יצחק, גבורה. ואז מגיעים ליעקב, לתורה, שזה תפארת. אברהם, יצחק ויעקב, חסד, גבורה ותפארת, זה בעצם התהליך שצריכים לעבור.

""על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". הנה אברהם נקרא "איש החסד", שמסר את כוחו לעשות חסד עם אנשים. יצחק נקרא "עמוד עבודה", שמסר נפשו על המזבח. ויעקב נקרא "עמוד התורה", כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב"... והנה כל אדם צריך להגיע לאלו ג' עמודים. ומקודם אלו הג' עמודים נתגלו בזה אחר זה על ידי אבותינו הקדושים, שכל אחר מהם גילה עמוד אחד. ואחר שנתגלו אלו הג' עמודים, כבר יש בכוחינו גם כן ללכת באותן הדרכים שאבותינו סללו לנו. ומשום זה נקראים אנו בשם "עם סגולה", כי לנו יש הסגולה מירושת אבות לקיים את ג' עמודים, שעל ידם יש קיום עולם, היינו שעל ידם יתקיים העולם להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם."

(רב"ש - ג'. מאמר 357 "אברהם הוליד את יצחק")

שאלה: אפשר שוב להסביר את שלושת החלקים האלה בעבודה, שעליהם עומד העולם?

מגיע האור, עובדים על ידי האור לחיבור, בתוך החיבור מגלים את הבורא. אומר רב"ש ""על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"." זה מפרקי אבות. "הנה אברהם נקרא "איש החסד", שמסר את כוחו לעשות חסד עם אנשים. יצחק נקרא "עמוד עבודה", שמסר נפשו על המזבח." על עבודה ממש, על ההתגברות. "מזבח" זה הרצון לקבל שלנו שאנחנו עובדים עליו, מקריבים קורבן מהרצון לקבל, רוצים לשנות אותו לרצון להשפיע וכן הלאה. "ויעקב נקרא "עמוד התורה", כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב"..." מהי התורה? הקו האמצעי שאנחנו מגיעים אליו, כי על ידי הכוח של אברהם אנחנו עושים עם הרצון לקבל עבודה קשה, זה נקרא עבודה של יצחק, גבורה, התגברות, ואחר כך כבר מגיעים ליעקב.

כל הסבל של יצחק הוא מאבק עם יצר הרע, כמו שהיה [ליעקב] בחלום עם שרו של עשיו. רק צריכים להבין, מקבלים מלמעלה כוח, שזה אברהם. עובדים חזק עם הכוח הזה, עם הרצון לקבל כדי לסדר אותו נכון, זה נקרא "עבודת יצחק". ואז מגיעים לקו האמצעי, זאת אומרת, חיבור בין תכונות האור על מנת להשפיע ובין תכונות הרצון לקבל של הכלי, ואז מזווגים את זה לזה בקו האמצעי שנקרא "יעקב".

זו העבודה שלנו, פשוט מאוד. תתארו את זה בפנים, כל אחד, איך זה צריך לקרות.

שאלה: מה זה אומר לעבוד עם הרצון לקבל בעשירייה, איך עושים את זה?

בזה שכל אחד מבטל את עצמו כדי להתחבר עם האחרים.

תלמיד: אבל אם יש ביטול אז אין עבודה עם הרצון.

זה בינתיים. העבודה הראשונה היא ביטול, אחר כך יהיו עוד עבודות, אתה כבר תתחיל לעורר את הרצון לקבל ולכופף אותו לעל מנת להשפיע. אבל קודם צמצום, זה הביטול.

שאלה: ג' קווים זו כבר התוצאה של העבודה עם הראש?

לא. לא ראש, לא תוך ולא סוף, ככה זה. אתם רוצים להתבלבל, זה עניינכם. מה שאני אומר, אל תצאו מזה, זה מספיק.

שאלה: אחת הסוגיות הקשות שהיו לי עוד לפני חכמת הקבלה, זו הפנימיות של התורה, אנשים הרימו גבה למשל לגבי מה שנאמר בקטע הזה, שאברהם הוליד את יצחק. הם אמרו האם גבר מוליד, דברים כאלה.

מישהו באמת חושב כך?

תלמיד: הרבה דיברו על זה, כל הזמן.

שאברהם הוליד את יצחק, מדובר על בני אדם, איך גבר מוליד תינוק?

תלמיד: ברור. הרבה אמרו, מה, גבר מוליד? לאנשים אין את הפנימיות הזו, ואנחנו לא מוציאים את הפנימיות של הדברים, אני לא יודע אם יבינו או לא. פעם אחת העליתי פוסט של עקדת יצחק כפי שרב"ש כותב, היו הרבה "לייקים", ואנשים אמרו, "לא ידענו, זה מדהים". אני חושב שעכשיו די פתוחים לקבל קצת פנימיות של הדברים ולא דברים הלא הגיוניים.

איך הם מסבירים שגבר מוליד גבר, שהקדוש ברוך הוא עשה להם נס?

תלמיד: יש בלבול. בעבודה שלנו, כשאנחנו רוצים להתחבר, אנחנו מתפללים, אנחנו בהשתוקקות לחברים, בעשירייה והכול, אנחנו בקו ימין כל הזמן, ואחרי זה מראים לנו את קו שמאל, את יצר הרע שאנחנו עדיין לא מוכנים להתחבר. האם על זה אפשר פחות או יותר להגיד שאברהם הוליד את יצחק, זאת אומרת חסד, קו חסד הוליד את קו שמאל?

כן. כשאתה עובד עם כוח קטן, נראה לך שהכול חסד, אחר כך כשאתה מתחיל להתעמק בעבודת החסד הזו אתה רואה שיש שם בפנים מלא בעיות, מתגלה רצון לקבל יותר ויותר בשכבות פנימיות יותר, ואתה רואה שכדי להישאר בחסד אתה חייב להיות עם גבורה, כי אין ברירה. כמו בחיים שלנו, בהתחלה הכול ורוד ביחסים נניח או משהו, אחר כך אתה רואה שכדי לשמור את היחסים האלה אתה חייב עוד קו אחד. כי האדם הוא אגואיסט ומתחיל להראות את האגו שלו. כמו ילד שגדל, צריכים להפעיל עליו גם לחצים.

תלמיד: איך מתבטאת הגבורה בקו שמאל, אצל יצחק?

התגברות. גבורה זה התגברות. הרצון לקבל כל הזמן גדל, לא חשוב באיזו הבחנה, שורש, א', ב', ג', ד'. כשהוא גדל אתה רואה שאין לך ברירה, כדי להישאר באותו המצב כמו קודם אתה צריך להוסיף הרבה יותר מאמץ, למשוך את המאור המחזיר למוטב, להתקין עליו כוונה בעל מנת להשפיע, לטפל בעביות שעכשיו התגלתה, מהעביות אתה לא יכול לברוח, ובהתאם לזה תהיה לך תוצאה.

תלמיד: להתגבר ולחזור שוב לחסד, לקו ימין, זו הכוונה?

אנחנו בעצם לא עוזבים, רק העבודה שלנו מקבלת צביון יותר מורכב, אבל אנחנו לא עוזבים את החסד והולכים לגבורה. כך אנחנו אומרים, אבל בעצם לא, אנחנו כל הזמן רוצים להיות בחסדים. כל העבודה התחילה מדבקות בכוח העליון בנקודה אחת הכי זכה, ואחר כך אנחנו רוצים להישאר באותה הדבקות הכי זכה, אבל העביות כל הזמן גוברת, ואז אנחנו צריכים לעבוד על העביות כדי להישאר בנקודת הדבקות, ואז הנקודה הופכת להתפשטות, מהכתר עד מלכות.

שאלה: כתוב שאברהם היה "מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפי אלפים ורבבות". מה זה להודיע לכל אחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת?

זו אומנות גדולה מאוד. מה שקורה במיוחד בתקופה הזאת, שמתגלות הרבה מאוד תכונות, רצונות, והאדם נמצא במבוכה, בחוסר אונים, בפיצול כזה פנימי שהוא לא יודע איך להסתדר עם העביות שלו, עם הרצון לקבל שלו, עם הנטיות לכל מיני כיוונים. ואז צריכים למצוא שפה משותפת, שפה לכל אחת ואחת מהנטיות ושפה משותפת לכולם, שרק על ידי שכולנו נמשיך לכיוון הבורא, אז נצליח.

זו בעיה להסביר לרצון לקבל, שאי אפשר להצליח בעבודה הזאת אלא אם כן רק בשיטה אחת, לקחת כל תכונה ותכונה ולחבר אותה למטרה. אותו דבר יש לך בחיים הגשמיים. אם אני רוצה להיות מוסיקאי, אז אני צריך לסדר את החיים שלי, עשר שעות ביום לעשות תרגילים, אתה יודע איך שהם עושים, לפחות, ואז כל מה שיש לי רק סביב זה. ככה זה, בכל מקצוע, "ה"מקצוע.

תלמיד: כן, אבל כאן זה אחרת, הוא כאילו מרכיב את העם, בתוכו את כל הרצונות רק סביב הבורא, לא סביב שום מקצוע אחר.

בסדר, תחת איזה עיקרון. כל הרצונות שלך, כל הנטיות שלך מה שלא יהיה, אתה קושר אותם לעיקרון אחד, רק לה', את כל הבבל הזאת שנמצאת בתוך האדם הוא חייב למשוך לשם.

תלמיד: מה זה "כנען"?

משהו הפוך. אני לא יודע בדיוק איזו תכונה זאת בצורה מדויקת, איך להצביע עליה בתוך הרצונות של האדם שיהיה ברור. עבד, לפי מה שאני מרגיש.

קריין: קטע מס' 26, מתוך ליקוטי הלכות, ברכת הריח וברכת הודאה.

"יש בחינת ממוצע בין כללות העולמות לבורא, והוא נפש הישראלי, שהיא גבוהה מאד בשורשה והיא חלק אלוקי ממש והיא הממוצע והמחבר בין כללות כל העולמות לבורא, ועל ידה נמשך השפע והחיוּת והקיום לכל העולמות כולם, ועל כן בישראל תלוי הכל."

(ליקוטי הלכות. ברכת הריח וברכת הודאה, הלכה ד')

זאת אומרת, בסופו של דבר, כל הבריות, כל הבריאה, שהיא בתיקון כולה נקראת "ישראל", כוללת בתוכה מצד אחד רצון לקבל שמושכת אליה ואת האור, הבורא שמושכת אליה. וכל המערכת הזאת אז היא מתחילה להיות נכללת מהרצון לקבל והאור, שנמצאים בהשתוות הצורה, ולפני זה? לפני זה המקום הזה המיוחד שנקרא ישראל בעתיד, הוא סך הכול ניצוץ קטן מאוד שהבורא ברא גם כן כיש מאין.

אפשר להגיד כך, שהדבר הזה לא קיים בטבע. הוא גם כן לא יכול להתקיים. אפשר להבין רצון לקבל, אפשר להבין אפילו רצון להשפיע, אבל את השילוב בין שניהם אי אפשר לדמיין. אנחנו רואים על עצמנו, עד כמה שקשה לנו להבין מה זה נקרא רצון לקבל בעל מנת להשפיע, איפה זה ראש תוך סוף, על מנת, לא על מנת, מה קורה כאן? אז הדברים האלה הם היו סוף מעשה במחשבה תחילה באור העליון, שברגע שברא את הרצון לקבל ההפוך ממנו, אפשר להגיד כך שמלכתחילה לא היה יכול, כביכול לא היה יכול לברוא את הרצון לקבל, שהוא הפוך מהרצון של האור, מרצון הבורא, מההשפעה, מהאהבה, אלא אם כן שכבר הצורה העתידה של הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, כבר הייתה קיימת בבורא. כי אין דבר כזה בבורא שיכול להתהוות בו איזה רצון לקבל בעצמו, בפני עצמו. זה לא יתכן, זה לא מתאים לבורא שיחשוב על הרצון לקבל בלבד, אלא מלכתחילה מה שנתהווה בו, זה רצון לקבל בצורת השפעה. זאת אומרת, ברא את צורת ההשפעה מעצמו, אם אפשר להגיד "ברא", הבדיל, ועוד הוסיף בצורת ההשפעה בצורה כזאת שאפילו כביכול התכונה ההפוכה שבתוך תכונת ההשפעה גם כן תהיה, ואז בתכונה הזאת ההפוכה, שהיא תהיה בצורה מלאכותית מחוצה לבורא, כביכול מחוצה לבורא אבל דומה לבורא, זה בעצם הנברא, כמו שבעל הסולם כותב, שאל תחשוב שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, אלא ודאי שאנחנו נמצאים בקדושה כולנו. אלא רק כדי שאנחנו בעצמנו נשיג, נבין, נרגיש את תכונת ההשפעה הזאת, אז ניתן לנו כמו בחלום להרגיש את המצבים שלנו שאנחנו עוברים כאילו בצורה הפוכה מהבורא. אבל זה אך ורק כדי לכבד, כדי להבין ולהודות למה שעשה.

זאת אומרת, הנקודה הזאת היא נקודה חשובה, שאף פעם לא היה רצון לקבל, אף פעם, הוא היה תמיד רק תוספת לרצון להשפיע של הבורא כדי לקיים את צורת ההשפעה ביתר שאת. קשה לי כאן במילים לתאר את זה, אבל תנסו.

שאלה: אם איבדתי את האמונה ברב ובמטרה, האם להמשיך או לעזוב בשביל לא להשפיע לרעה על העשירייה?

אם אתה מפסיק להשפיע לעשירייה אז אתה לגמרי יוצא מחכמת הקבלה, מהנטייה לבורא ותדע שבזה אתה גומר עם תיקון הנשמה שלך ונשאר בהמה. יכול להיות שתחליט כך, זו בחירה חופשית, זה עניינך, אבל אתה צריך לדעת מה אתה עושה.

לכן אנחנו צריכים להסביר לאדם כזה שוב ושוב או שאתה נשאר בהמה בעולם זה, יכול להיות שעכשיו לפי הרצון האגואיסטי שלך אתה מחליט שזה כדאי, כי "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", בשביל מה לי לסבול ולהיות בלחצים ולקום מוקדם או מאוחר שם, או עוד משהו, ועוד אישה וילדים לוחצים עלי, מה אני עושה אולי, וכולי. שיעשה חשבון. אבל חשבון צריך לעשות, אחרת זה לא רציני, אחרת זה לא גבר. חייב לעשות חשבון ברור, שאו שאני הולך לטפל בבהמה שלי, או שאני בכל זאת במשהו מטפל בנשמה שלי. אותו רצון לקבל שדואג לעצמו נקרא בהמה, אותו רצון לקבל שדואג לקבוצה נקרא נשמה.

שאלה: בעבודה שלנו הפנימית, האם אנחנו צריכים להבדיל את כל הדינים ואת כל העבודה לשייך לעבודה האישית שלי, בטח בתמיכה של העשירייה, ואת כל החסד לשייך לחברים, לכף זכות?

כן, ודאי. קודם כל אני צריך לבטל את "האני" שלי, לבטל את האגו שלי ולקבל את מרות החברים כדבר הגדול ביותר, כמו רבי יוסי בן קסמא. לא חשוב מי אני, מה אני, הם יותר גדולים. אני מוכן לשרת אותם, אני מוכן הכול לעשות, רק להיות איתם. זאת הפעולה הראשונה שאנחנו צריכים כך לעשות.

שאלה: שלושת השלבים האלה, אברהם, יצחק ויעקב, אנחנו עוברים אותם בכל שלב בעבודה שלנו בעשירייה?

כן. אולי אנחנו לא כל כך שמים לב, אבל רוצים או לא רוצים, סדר האורות שמגיע אלינו, האור שמגיע אלינו עובר דרך המערכת השבורה של אדם הראשון והוא מסדר לנו את הפעולות בדיוק בצורה כזאת.

תלמיד: איך הוא מגיע? יוצא שכל פעם אנחנו צריכים להתחיל כל מדרגה מאהבה, בעבודה בעשירייה בינינו, את התכונה הזאת של אברהם?

אנחנו צריכים להתחיל ממה שאנחנו מסוגלים. לעבוד על הניתוק, על הזלזול, על הדחייה. לעבוד על החיבור אחר כך יותר צמוד בינינו, לעבוד אחד במקום אחרים. כמה שאני יורד ומטפל בהם בדרגה יותר תחתונה, כך אני מתעלה מעליהם לדרגה יותר עליונה.

זה כמו שאימא מטפלת בכל מה שיש בילדים, בכל הקומה שלהם, ממש כל מה שהם צריכים היא מספקת להם, מטפלת בהם. אז זה תלוי זאת אומרת במידת הכניסה של האדם בעשירייה.

תלמיד: אמרת אל תשימו לב לזה, אבל בכל זאת, איך ללמוד להבחין בתכונות האלה בינינו?

תבקש מחברים ותסכמו ביניכם שאתם דווקא רוצים להראות אחד לשני עד כמה שאתם מצטיינים בזה, וכל אחד הוא צריך לספר לחברים עד כמה שיש לו אהבה לחברה, עד כמה שיש לו חיבור עם החברה, אפילו שאין כל כך. אלא על ידי זה אנחנו מאוד משתנים. אתה תראה שאתה תשמע מהם כמה פעמים ביום שהם אוהבים אותך, אתה תרגיש שזה באמת נכון.

תלמיד: זאת תהיה דרגת אברהם, תחילת העבודה?

זאת תהיה דרגת אברהם, כן, אהבה.

תלמיד: ואחרי זה אנחנו ניתקל בפירוד שנצטרך להתגבר עליו, וזה יהיה יצחק?

נכון. נצטרך לעבוד על זה חזק, וכן הלאה.

תלמיד: איך מגיעים ליעקב?

אנחנו רק ממשיכים כל הזמן, אין לנו כל כך עבודה שזה אברהם וזה יצחק וזה יעקב ואנחנו עוברים מקצה לקצה וכן הלאה. אתה רק ממשיך בדרך, "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שאתה רוצה בחיבור החברה, ובדרך שאתה הולך לחיבור פתאום יש לך ירידות, נפילות או עליות, ומי יודע מה. כך זה יקרה, זה מטבע הדברים שהאור עומד מול הכלי.

שאלה: מדובר הרי על רצון אחד שבו נוצרה ההפרדה הזו, אז כל אומות העולם, גופים, פרצופים, זה ברור. אבל אם אני מוציא מהמשוואה את הגופים.

מדובר על רצון אחד, שכלפינו נחלק להמון המון רצונות. למה? עד כמה שאני בפנים לא מתוקן, מחולק, שבור, לפי זה אני רואה בני אדם, חיות, ציפורים, כל מיני דברים, לא משהו אחד. מאיפה זה נובע? זה נובע מזה שיש בי הרבה רצונות והם מראים לי את כל הצורה הזאת שבטבע שלפניי. עד כמה שאני מאחד אותם יחד, והעיקר זה לאחד בני אדם, כי זו דרגה עליונה ממה שמתגלה לפניי, עד כמה שאני מגלה, רוצה לגלות אותם כאחד, "על כל פשעים תכסה אהבה", לכלול אותם יחד, אז גם דומם, צומח וחי מצטרפים לזה ובסופו של דבר אני מגיע למערכת אחת, לרצון אחד.

תלמיד: אבל אם אין מסך? הרי לא ניתן לעשות את זה בכוחות שלנו, צריך מסך, אז איך לקבל אותו?

את זה אנחנו נקבל על ידי המאור המחזיר למוטב, זה תפקידו. המאור המחזיר למוטב הוא בונה בי מסך. זה העיקר שהוא צריך לבנות בי.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לדבר המשותף הזה שהוא לא מפורק אלא מחובר, כשאנחנו רואים שאלו לא אנשים אלא מאחוריהם יש כוחות, וזה הרצון המשותף, מה קורה הלאה?

ברצון המשותף שמתגלה כרצון אחד מהעשירייה מתחיל להתגלות בורא. זה כמו שנתתי דוגמה אתמול או שלשום של זכוכית מט, שאם אני מגיע לנקות אותה, אני רואה אחריה בורא. איך אני מנקה? אני מתייחס לזכוכית הזאת כמו בקבוצה שאין כאן שום דבר חוץ מהחברים, ושהם כולם מחוברים יחד, ואנחנו ברצון אחד אם הרצונות שלנו מתקשרים ביניהם, ואז פתאום הזכוכית הופכת להיות ממש זכוכית שקופה.

תלמיד: השקיפות הזאת זה התיקון או שזו רק המדרגה הבאה?

השקיפות הזאת זה תיקון של המדרגה הזאת וכניסה למדרגה הבאה.

שאלה: איך תכונת אברהם הזו הצליחה לסחוף אחריה אנשים כדי שהם ילכו אחריה?

זה חוק הטבע, אברהם זה פשוט תהליך, תוכנה שכך אנשים היו מתנהגים. מה אתה חושב, שהייתה לו איזו התגברות משלו, שלא היו לו שום הכנות לזה? אלא הבורא מסדר את הכול ונותן לאדם קצת השתתפות שנקראת "בחירה חופשית", אבל את כל היתר זה הבורא מכין, ולכן אברהם יצא "אב העם" אברהם. וגם כל אלו שאחריו, וגם בך יש תכונות שהן כבר מראש מסודרות בצורה כזאת שנתנו לך הזדמנות לבחירה חופשית שלך, אז תשתדל לקיים אותן.

בדרך כלל המאמץ שנשאר לנו לעשות הוא נגיד אחד חלקי אלף ואת כל התשע מאות תשעים ותשע עושה הבורא. אבל לעשות את האחד חלקי אלף הזה, את הפרומיל האחד הזה זו בחירה חופשית שלנו, זו עבודה שלנו, לזה אנחנו צריכים להגיע על ידי תמיכת החברה. זאת אומרת אין לנו שום דבר, יש לנו רק דבר אחד, לקבל מהבורא כוח דרך החברה, דרך החיבור ואת כל היתר מה שמקבלים דרך החיבור מהבורא, את כל היתר נותן הבורא בעצמו. סך הכול זו עבודה לא גדולה אבל היא בכל זאת דורשת מאיתנו מאמץ גדול, יותר נכון תשומת לב. העיקר זה לארגן סביבה שאם הסביבה כל הזמן תדרבן את האדם לחשוב על העשירייה הוא כבר יוכל להגיע למטרה.

קריין: קטע מספר 27, מתוך "זוהר לעם", פרשת "פנחס".

"ישראל, עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל."

(זוהר לעם. פרשת פנחס, 152)

זה מפני שיש כאן חלק שמחבר את כל הכלי, כל הנשמה, כל המציאות עם הכוח העליון. אתם יכולים להגיד, אבל היו אלפי, מיליארדי שנות קיום המציאות ללא ישראל. לא, לא היה דבר כזה. תמיד היה חלק שהוא היה כמקשר בין הכוח העליון לרצון לקבל. אבל החלק הזה פעל בצורה אינסטינקטיבית ולכן לא קרה, לא ישראל, לא בבל, לא אברהם ולא כל הדברים האלה, אלא היה כחלק מהטבע, אבל היה בכל זאת המתאם באיזו צורה בין האור העליון לרצון לקבל.

אבל מרגע מסוים של התפתחות הרצון לקבל, החלק הזה שנכלל מתוך הרצון לקבל מצד אחד ומהאור מהצד השני, כבר מתחיל להראות את עצמו כחלק המורכב משניהם. ובו ישנה גדילה כבר בדרגות האלה, שורש א' ב' ג' ד' ברצון לקבל וכן הלאה ואז מתחיל להתהוות ישראל, היינו דבר שלא קיים בטבע, אלא נעשה ככלול משתי הצורות שלו, מטבע הבורא וטבע הנברא.

אבל באמת לא קיים, אין דבר כזה ישראל. יש רצון להשפיע, יש רצון לקבל, מה פתאום ישראל, מה זה? אלא התמזגות מיוחדת של הרצון לקבל עם הרצון להשפיע, שהבורא בצורה מלאכותית כביכול, עיצב, הוא נקרא "ישראל". לכן כתוב "ישראל עשה אותם הקב"ה לב של כל העולם" וכן הלאה.

שאלה: למה לפעמים זה נקרא ראש ולפעמים זה נקרא לב? מה ההבדל?

"ראש" זה נקרא לפי העבודה הכללית כלפי אומות העולם, שצריכים לקחת את כל הרצונות של אומות העולם ולדעת איך למיין אותם. אנחנו עוד לא מבינים, עוד לא לומדים את הכוונות האלה, כוונות הבריאה. נתקרב לזה ונקווה שאנחנו נראה כמה עבודה יש לנו בזה. זאת עבודת הראש.

וחוץ מזה יש עבודת הלב. עבודת הלב היא דווקא בחיבור הרצונות, הלב מרגיש. ולכן יש כאן שתי צורות עבודה, מוחא וליבא.

שאלה: לגבי מה שאמרת על ישראל, שהם שילוב של האור והרצון, או אולי לא שילוב, זה משהו באמצע, איך זה יכול להיות?

הם לא אלו ולא אלו, הם קיימים רק בזכות ההתמזגות בין שניהם. הם לא שייכים לאומות העולם ולא שייכים לבורא ודאי.

תלמיד: הרצון בדרגת מדבר, זה חלק מהרצון, זה עדיין רצון?

כן.

תלמיד: מה זה הרצון הזה בדרגת מדבר אם זה לא ישראל או רצון להכיר את הבורא? אנחנו עדיין קוראים לו רצון.

לא, אם זה רק רצון, אז הדרגה הכי גבוהה שברצון לקבל נקראת "מדבר".

תלמיד: ומה היא רוצה?

היא רוצה לבלוע את הכול. אתה מדבר רק על הרצון, ללא תיקונים עדיין, ללא מילויים. זה הרצון הכי גדול שיכול להיות. כל הרצונות, שורש, א', ב', ג', ד', שבעיקר זה הרצון שבד', הם כולם כנגד האור העליון שנקרא "בורא", לכן הרצון והאור שווים ביניהם.

תלמיד: אנחנו קוראים לישראל גם כוונה, זה נכון להגיד שישראל זאת הכוונה?

ישראל זה כוונה, הכוונה על מנת להשפיע שיכולה להיות על פני הרצון לקבל היא נקראת ישראל, זאת אומרת זה ממוצע בין הרצון לקבל של הרצון, והרצון להשפיע, האור שנקלט בתוך הרצון. ישראל זה תוצאה מפגישת הרצון והאור.

תלמיד: אבל זה לא נבחן בפני עצמו?

לא קיים, הוא לא קיים בטבע, זה קיים רק במקרה שנפגשים הרצון והאור ושניהם נמצאים בהתמזגות הנכונה. לכן בסופו של דבר בגמר התיקון הכול הופך להיות ישראל.

תלמיד: זאת אומרת ישראל זה תוצאה של המפגש?

כן, מכל הפסוקים האלה אנחנו צריכים להבין את זה נכון.

קריין: קטע 28 מתוך "באר מים חיים", פרשת תרומה.

"ישראל המה המקבלים בראש וראשונה את כל ההשפעה, ומאִתם יתחלק לכל העולמות, ועל כן נקראים ישראל, שהוא "לי - ראש", כלומר שהמה בבחינת הראש לקבל הברכה בראשונה, ואחר כך לשאר באי עולם."

(באר מים חיים. פרשת תרומה, פרק כ"ה)

זה ברור, דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים.

שאלה: בתחילת העבודה שלנו בעשירייה על מנת להגיע לעיבור הראשון, לביטול הראשון, השתוות הצורה שלנו היא על ידי הרצון לקבל אם עדיין אין לנו את הכוונה להשפיע?

ודאי שהעבודה שלנו בינתיים היא בעל מנת לקבל ואין ברירה, כך אנחנו מתייחסים זה לזה, מה אני יכול להרוויח על ידי זה שאני נמצא איתם. לאט לאט במשך הזמן אני שומע יותר ויותר, אני פועל יחד איתם, וכתוצאה מזה האור העליון משפיע עלי ואז משנה לי את התפיסה, ואני מתחיל לחשוב על זה שבעצם אני חייב להיות בהשפעה כלפיהם ולא בקבלה.

מתוך זה אנחנו יכולים לחלק את התקופה שלנו לכמה צעדים כאלה. בתחילה ודאי, יש עשירייה אז שתהיה עשירייה, לא אכפת לי. אחר כך, איכפת לי מהעשירייה, שתהיה עשירייה, אני אשתמש בה. אחר כך אני מתחיל לראות שזה לא מועיל, אחרים אומרים לי שצריך להתגלות שם משהו, שהבורא מתגלה רק בתוך העשירייה, אז מה אני עושה? לעזוב? חבל. להישאר? אבל באיזו צורה?

וכאן אנחנו נמצאים במצב דומה להיום שאנחנו צריכים באמת להחליט שאין ברירה, אנחנו חייבים איכשהו לעשות פעולות מלאכותיות, להשפיע, עוד להשפיע, עוד לתת, עוד לתת, עוד להתעניין, עוד לעשות כל מיני פעולות בצורה מלאכותית שאין לב ומוח, ושום דבר לא מסכים עם זה.

אבל אני עושה. למה? זאת יגיעה. מה יהיה לי מזה? אומרים שאם אני אעשה כאלו פעולות גשמיות שאמנם הן נגד הרצון, כביכול נגד הרצון, אז בכל פעולה ופעולה כזאת שאני עושה יש שם בכל זאת מאמץ שלי, ואמנם במאמץ הזה אני מתכוון לטובת עצמי ולא יכול אחרת, אבל ביני לביני הבורא עוזר, זה נקרא "ה' יגמור בעדי". זאת אומרת בכל פעולה ופעולה שלי שאני בכל זאת חושב על עצמי אבל עושה פעולה כאילו על מנת להשפיע, כאילו, אז הבורא מוסיף לזה את העזרה שלו לכן הכול זה בעזרת ה'.

אבל שוב, אנחנו צריכים לעשות פעולות, ואני יודע שהפעולות האלה הן שקריות ואני יודע שלפי הפעולות האלה אין לי שום אפשרות להצליח, אם לא הבורא שעל פני הפעולות השקריות שלי בכל זאת ישפיע מאור המחזיר למוטב. ואם אני עושה את הפעולות האלה בצורה מכנית איכשהו נכון בהתארגנות בעשירייה, הוא משפיע והופך אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה נקרא "נצחוני בניי", אנחנו מחייבים אותו לעשות. אמנם אנחנו לא רוצים להשתנות ולא עושים שום פעולה נכונה ויפה, אבל עושים אותה, זה התנאי שאם אנחנו מקיימים אותו מגיע מאור המחזיר למוטב ומתקן אותנו.

איך זה? אני לא יודע, יש כאן איזה דילוג על הגבול בין רוחניות וגשמיות. יש כאן משהו שהאור העליון בכל זאת מגיע לעל מנת לקבל ומתקן אותו. למה? מפני שהוא רוצה. אבל הוא לא רוצה, הוא כאילו רוצה, וזה מספיק. ככה זה עובד, צריכים להרגיש את זה, זה עובד באמת בצורה מאוד מיוחדת שהיא למעלה מהטבע, למעלה מהדעת.

קריין: קטע מספר 29 מתוך כתבי רב"ש א', "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך".

"ישראל", היינו ישר-אל, היינו כל מה שהוא חושב, הוא שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם עבור ה'. וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק בעמ"נ להשפיע."

(רב"ש - א'. מאמר 18 "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" 1984)

אנחנו רואים שזה משהו פנטסטי ולא מציאותי, ש"כל מה שהוא חושב, הוא שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם עבור ה'. וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק בעמ"נ להשפיע."

(רב"ש - א'. מאמר 18 "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" 1984)

על זה כתוב ש"צדיק אוכל לשובע נפשו" לא לשביעת בטנו, אלא לשביעת נפשו.

שאלה: איך אפשר להגיע לעשירייה ולא לחשוב על עצמי כלום, זה נשמע לך נורמלי? אני יושב פה עם העשירייה שלי ולא חושב על עצמי כלום, אז בשביל מה באתי?

אבל בכל זאת יש עשירייה.

תלמיד: תמיד יש עשירייה, אפילו שמתחלפים.

זה לא חשוב, אפילו שמתחלפים.

תלמיד: בכל זאת כמו שרב"ש אומר, אני יושב בעשירייה ולא חושב על עצמי ויכול להגיע לגמר התיקון. אז בשביל מה באתי?

כדי להגיע לגמר התיקון.

תלמיד: אתה יכול להסביר לי את התהליך שאני בא לפה בלי לחשוב על עצמי. על מי אני אחשוב אם לא על עצמי?

אני חייב להגיע לגמר התיקון כי זה המצב הכי טוב, וכדי להגיע למצב הטוב הזה אני חייב לבטל את החיים הבהמיים האלו שלי, לוותר עליהם, כך שהבהמה שלי חיה כדי ללכת קדימה בסולם המדרגות. אז מה רע בזה? זה שאתה דבוק לחמור שלך ולְמה שיש לך, שק עם גרעיני חיטה ודלי מים?

תלמיד: מה אני צריך לחשוב? אני רוצה לעשות את זה בצורה פרקטית.

שאתה כן מסוגל לכוון את החיים האלו להשפעה.

תלמיד: מה אני צריך לעשות? לבטל את עצמי מול החברה, מול החברים שלי, לא לחשוב על עצמי כלום?

זה הכול במחשבה.

שאלה: לא לחשוב עליהם כביכול בצורה פרקטית?

למי אתה מתכוון "עליהם"?

תלמיד: על הקבוצה.

מה זה "לא לחשוב"?

תלמיד: אני לא מבין עדיין מה אני צריך לעשות.

אתה צריך לעשות את הפעולה הכי אגואיסטית, שאני רוצה להתחבר אליהם ולשרת אותם. למה? כי אז אני מגיע לכוח ההשפעה. מה זה "כוח השפעה"? הוא פותח לי את הכול. השיטה נקראת שיטת הקבלה, היא לא נקראת חכמת ההשפעה אלא נקראת חכמת הקבלה, אז מה אתה דואג? אתה בסך הכול הולך לקבל.

תלמיד: הוא כותב פה, תתבטל כאילו אתה לא קיים ותחשוב רק על האחרים.

בטח.

תלמיד: הרי יש המון מחשבות, תוך כדי לימוד יש המון המון מחשבות.

זו כבר עבודה.

תלמיד: אתה מתבטל מעל זה, אתה מתעלה מעל זה?

אני צריך לצייר לעצמי תמונה שזה כדאי.

תלמיד: חשיבות.

חשיבות ההשפעה, כן.

קריין: קטע מספר 30 מתוך מאמר "הערבות" של בעל הסולם.

"הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'". אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית'."

(בעל הסולם. הערבות, כ')

בואו נקרא יחד, כל אחד וכולם יחד קוראים.

"הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'". אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית'."

שאלה: לפי מה שאני מבין מכל מה שאנחנו עכשיו לומדים, וממה שלמדנו מהספר על האנטישמיות, יש איזשהו רגע מסוים שיש צורך בהתגלות. וכביכול אם לא הייתה ההתגלות הזאת של חכמת הקבלה, גם האנושות לא הייתה סובלת, לא היו יהודים, לא הייתה שום בעיה.

כדי להזדהות עם הקטע שקראנו, מה אנחנו צריכים להרגיש כדי להבין שהנה עכשיו התחיל התפקיד של אברהם, הרגע הזה? מה צריך לעבור פה אצלנו, מה צריך לקרות לנו כאן?

כמו שבעל הסולם אומר לנו במאמר "בחירה חופשית" ובעוד מאמרים, שאנחנו מקבלים התעוררות ולפי התעוררות הזאת אתה יכול לברר מה הבורא רוצה ממך. הבורא הכוונה התהליך, הטבע. כל המערכת הזאת מה היא רוצה ממך? שאתה תשתתף בבחירה חופשית שלך בצורה כמה שיותר מועילה לכל המערכת, תזיז אותה לתיקון.

תלמיד: ההתעוררות הזאת היא כוח אברהם שפועל בנו עכשיו ויפעל בנו?

כן.

תלמיד: ברגע שיש לנו את ההתעוררות הזאת כאן מה אנחנו נרגיש, מה יקרה לנו כאן, מה יהיה? איך אנחנו נזהה שזה קורה?

אתה תתחיל לעבוד לפי ההתעוררות הזאת. אתה צריך לגלות אותה ולהזדהות עימה ולהתחיל לעבוד לפי ההתעוררות הזאת. בזה אתה מתחיל לחבר את כל הבבלים אליך, "מי לה' אלי" כך אתה קורא לכולם ומחבר ופועל לתיקון. זה הכול עליך.

תלמיד: הנקודה שבלב היא חלק מהתעוררות הזאת, זה מצביע על זה או שזה לא קשור?

כן, הנקודה שבלב זה הרצון שמתעורר, ככה הוא נקרא.

תלמיד: זאת אומרת כשהגענו לכאן כבר התחלנו לקבל את ההתעוררות שהכוח הזה אברהם מתחיל לעבוד בנו?

ודאי, כבר לפני הרבה שנים.

תלמיד: איך שזה נראה אברהם כאילו קיבל את זה ישר, שבר את הפסלים, גמר את הכול, רב עם אבא שלו, ברח משם. ואנחנו פה יושבים שנים ועוד לא מבינים שקיבלנו כבר את הכוח הזה?

עכשיו אתה אומר, אוי, אני באמת עד כדי כך מטומטם, אני באמת לא מרגיש כלום? כן, רק תרשום כי עוד רגע אתה תשכח גם את זה.

שאלה: אני מרגיש שאני עוד מסובב מהספר על האנטישמיות שקראנו. ממש מרגיש כאילו השבוע הזה בלבל אותי.

בסדר גמור.

תלמיד: לא מוצא את עצמי, לא מתחבר לכל המקורות. כלפי האנושות אני כאילו מבין שיש דחף ברור, הם מסכנים, אנחנו צריכים לעזור להם.

לכן אני רק רוצה להגיד שהסיבובים האלה שיש לכם בראש מהספר זה מפני שאנחנו מעוררים כוחות יותר עליונים, כוחות גלובליים שמטפלים בכלל המציאות, בכל הרצון וגם ברצון שנקרא "ישראל" ו"אומות העולם" בעד ונגד. אנחנו בזה מעוררים את המערכות והמערכות האלה שאנחנו מעוררים פועלים עלינו, אז אנחנו באמת מרגישים את עצמינו קצת מסובבים, זה טוב.

תלמיד: ומה אפשר לעשות עכשיו במצב כזה שאתה לא מצליח להתקשר לטקסט, לחברים אפילו, לא יודע מה?

אלה תקופות שאנחנו עוברים. זו פעם ראשונה שאתה לא יכול להתקשר לטקסט? יש ויש. התקופות האלה באות ואנחנו צריכים לדעת איך לעבוד איתן.

תלמיד: בכלל, גם מהתוכן שקראנו, כאילו כלפי האנושות יש לך דחף ברור. יש לי משהו שמושך אותי לפעול. וכלפי הבורא, עכשיו שחוזרים לקרוא עוד פעם על הבורא ועל התפקיד, אין שום דחף לזה, אין שום טעם בזה.

הבורא זה סך הכול כוח החיבור שבטבע, כך כלפינו. הבורא תמיד לפי האדם, כי זה "בוא וראה", לפי איך שאדם מוכן, איך שמגיע לו, איך שהוא זוכה, כך זה מתגלה. לכן אתה בונה את הבורא, אתה בונה אותו, עד כמה שאתה יכול לתאר כוח השפעה מופשט, עד כמה שאתה יכול לתאר אותו שהוא כבר נמצא באיזו צורה ביניכם, זה הכול בורא.

אתה יכול ללכת הלאה, אתה יכול להגיד, גם כל הכוחות שכנגד, זה גם הבורא רק שהוא משחק בצורה הפוכה כדי שאנחנו נגלה אותו כדבר והיפוכו. וחוץ ממנו אין כלום.

תלמיד: יש לי כוח יותר לפעול כלפי האנושות, לעסוק יותר בהפצה, מאשר אפילו לעשות את ה"כאילו" בעשירייה, לפעול נגד רצוני לטובת החברים.

יפה, שם הכול מובן ואתה יכול שם להימצא. כן, אז בבקשה לך לשם.

תלמיד: אבל אני שומע שהעיקר זה לפעול בתוך העשירייה, לעשות כל מה שאני יכול כלפי החיבור בינינו.

כלפי החיבור בעשירייה יש לך בעיות, שם אתה גם מבולבל?

תלמיד: שם אין לי דחף. לעומת האנושות, שם הדחף ברור יותר, הנחיצות יותר, חי יותר.

כי הספר כך פעל עליך.

תלמיד: אני קושר את זה לספר. שם יש חיסרון ברור יותר, שם יש לך לצאת, להסביר.

בסדר, אז יש לך תקופה עכשיו שתשתמש בה כדי לכתוב יותר, כדי להשפיע יותר. כנס לכל המערכות הווירטואליות.

תלמיד: אני מסתכל על זה כעל תקופות. עכשיו אני בתקופה כזאת, מחר בתקופה אחרת.

בטח, "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ", לכן אם יש לך עכשיו דחף דווקא לכתוב ולפנות לאנושות, תעשה.

שאלה: נראה שכאילו כל המערכת מסודרת בצורה כזאת שהיא נמצאת כבר מהתחלה בגמר התיקון ורק הרצון לקבל עובר איזה תהליכים של להכיר, לגלות את האמת.

נכון.

תלמיד: בקשר להשתתפות של הנברא. אמרת שהנברא צריך לעשות אחד מאלף, זאת פעולה מאוד קטנה, כל השאר משלים האור.

במערכת שאין בה בחירה חופשית ויש לה תהליך ותכנית מאוד מפורטת איך להביא את הנברא בסוף להרגשה של גמר תיקון, מה זה האחד מאלף שהנברא צריך לעשות, רק לפתוח את העיניים, זאת העבודה שלנו? מה הפעולה של הנברא בתוך מערכת שהיא קבועה מראש ואין בה בחירה?

להסכים שאין עוד מלבדו, שהוא טוב ומטיב. ואם יש לי איזו טעות לחשוב שזה אני, אז אני מתקן את היחס הזה וגם אומר שאין עוד מלבדו וטוב ומטיב.

תלמיד: אז יש להסכים ויש להסכים למציאות.

בלב ונפש ואני לא רוצה אחרת. עד כמה שזה טוב, יש בזה תהליך שעד כמה שאני מזדהה עם אין עוד מלבדו.

שאלה: יש את העניין הזה של ישראל ואומות העולם, שזה גם לא ברור. כשהיית מצייר ד' בחינות דאור ישר, כבר בבחינה א' היית אומר לנו יש פה שניים. יש את הרגשת התענוג, ויש הרגשה של נותן התענוג. כאילו ברצון לקבל נטבעה היכולת להרגיש את הבורא. כבר בתנועה הראשונה של הרצון לקבל, יש משהו מהבורא בתוך הרצון לקבל.

אחרת לא תהיה בריאה. הבריאה בעצמה היא שבה נמצא הרצון, גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע.

תלמיד: איפה נולד החלק הזה שפתאום נקרא "ישראל"? שהוא כאילו נפרד מהרצון לקבל, שהוא כאילו מעל. כמו שקראנו היום שהוא בחינת מעבר, שיש אלמוג, כלב שדה, קוף וישראל, בחינות מעבר שהם בין לבין.

ישראל לא קיים בטבע. זה לא בדומם, צומח, חי, מדבר. ישראל לא קיים בטבע.

תלמיד: כאילו יוצא שכל חלק שמגיע להכרה שאין עוד מלבדו, הוא כבר בחינת ישראל. כי הוא מכיר את המערכת ומצדיק אותה.

ישראל זה צמצום, מסך ואור חוזר. זה אולי מדי פשוט, אבל שיהיה כך.

שאלה: מה אני יכול וחייב להשפיע לחבר?

רק את זה שאנחנו שייכים לנשמה אחת, לכוח עליון אחד, שאנחנו יכולים רק בתמיכה הדדית לגלות את הכוח עליון הזה. זה מה שאני צריך לפרסם לחברים.

שאלה:

בקטע הזה שעכשיו קראנו, כתוב "ותמלא הארץ דעה את ה' וינהרו אליו כל הגויים". האם נכון שהאמרה הזאת שנכתבה על ידי החכמים מחייבת אותנו להפצה. כי אומות העולם רק אחרי שהארץ תתמלא בדעה עליו, תשתוקק לבורא?

"ונהרו אליו כל הגויים", כן, על מה מדובר?

שאלה: הוא אומר, האם בעצם זאת קריאה להפצה? כי אם רק אחרי שתמלא הארץ דעה את ה', אז הם יכולים להשתוקק לבורא.

לא. אחרי זה הארץ ימלא את ה'. "ונהרו אליו כל הגויים" זאת פעולה שהיא נעשית על ידי ישראל באומות העולם, ואז גילוי הבורא יהיה בכל המציאות.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות פעולות מכניות, מלאכותיות בתוך העשיריות שלנו, כדי לעורר בנו מאמצים. איזה מהפעולות המכניות האלה, מעוררות את הכמות הגדולה ביותר של המאמצים?

נגיד אני צריך להשתדל לבחור בפעולות כלפי העשירייה שהן קשות לי יותר, או שלא משנה איזה פעולות אני עושה ביחס לחברים? כלומר מה צריכה להיות התוצאה, דווקא מאמץ מצדי או הפעולה עצמה?

אני צריך לעשות פעולות כאלו שבהן אני מעורר את החברים, זה העיקר. אני מבצע פעולות שבהן אני מעורר את החברים, זה העיקר מה שאני רוצה לעשות. זה העיקר מה שכדאי לנו לעשות "איש את רעהו יעזורו", רק בצורה כזאת.

אני צריך לדאוג שהחברים לא יירדמו, כמו שעכשיו הם רדומים כולם. תראו ממש נופלים, נופלים ממש. יש היום אווירה כזאת במיוחד. וכאן אני צריך לעשות איזה פעולות, אחרת הם ישפיעו עליי וגם אני אהיה כך.

שאלה: עוד שאלה, סיימנו לקרוא אתמול את הספר, ואחרי זה עברנו למאמר משמעתי, ובזה התעורר בי איזה דיסוננס קוגניטיבי. ב"שמעתי" כתוב על פעולות בתוך האדם, בתוך אדם אחד. והתחלנו לקרוא את המאמר כאילו שזה המשך שיש איזה אומות העולם, שיש איזה גלגלתא ועיניים ושביניהם מתרחשים כל מיני אירועים.

אבל אם בעל הסולם, או רב"ש כתב בבעל הסולם על האדם, ועל מה שקורה בתוך האדם, אז איך בכלל זה קשור אחד לשני? אתמול כל היום חשבתי על זה ולא הצלחתי לפתור את זה לעצמי.

זה לא כל כך מובן לי. או שאני מדבר על האדם אחד שבו קורה כל הדברים האלה, או שאני מדבר על העולם שיש בו כל מיני אנשים, והם נמצאים ביניהם בכל מיני כאלה מצבים, שזה כמו תיאטרון שמראה לי עד כמה שאני בפנים נמצא בכאלו דברים.

יש אדם, באדם הזה יש התנגשות המערכות, הוא שונא את זה, ולא אוהב את זה, וככה, וכך, וכך, וכך. ואז אנחנו שמים אליו רנטגן ומסך אחרי הרנטגן, ואנחנו רואים שבתוך האדם מתפוצצים כל מיני דברים, נמצאים בהתנגשות, ולא רוצה, וסובל וככה. אנחנו שמים עוד מסך שהוא לא סתם רנטגן "אקס-ריי" (X-Ray), אלא "וויי-ריי" (Y-Ray) קרנות אחרות, ואז אנחנו רואים לא פנימיות האדם איפה ששם מתנגשים כל מיני רצונות ומחשבות והכול, אלא אנחנו רואים את זה בתוך בני אדם. אז יש מלא, מלא, מלא, מלא כאלה קטנים שהם עושים את זה. אז מה ההבדל?

אני מדבר על המציאות שככה זה. או זה בצורה כזאת, או זה בצורה פנימית שבתוך האדם. אבל זה אותו דבר. אנחנו עוברים לרוחניות ואין הבדל בין מה שקורה בתוך האדם, לבין מה שקורה בתוך בעולם. עוד יותר מזה, ומה קורה בעולם העליון, זה הכול מציאות אחד, ואין יותר חוץ ממערכת אחד. עשר ספירות. כך מלמדים אותנו מהיום הראשון שבחכמת הקבלה.

שאלה: לא מזמן שמעתי כזו עצה שהש"צ צריך לתת תפילה לכל יום שאליה צריכה להגיע העשירייה. מה הש"צ צריך ויכול לעשות, כדי שכל העשירייה באמת תגיע לתפילה אחת?

ש"צ, זה ראשי תיבות "שליח ציבור". הציבור, העשירייה לא יכולה לדבר עם הבורא, היא בפרט לא יכולה לדבר עם הבורא יחד. לחבר את כול התשוקות, רצונות, בקשות יחד, הקבוצה לא יכולה. אז יש ש"צ שהוא לפי דעתו, לפי חכמתו, לפי רגש שלו הוא מחבר, כביכול נראה לו שכך הוא מחבר את התשוקות של כולם, ופונה לבורא.

שאלה: אפשר לדייק? הלב של האחרים נמצא במשהו אחר, כן? אי אפשר הרי במילה אחת או במשפט אחד לכלול את כולם, כדי שזה יחבר את כולם יחד. מה צריך להיות המאמץ לאחר מכן?

הוא חייב להיכנס כמה שיותר לכל אדם ואדם. להשתוקק לא לזה שהוא מנענע כל אדם, אלא לפי הלב שלו, לפי היכולת שלו הוא כאילו רוצה לדעת מה קורה עם כל אחד ואחד, איך הוא מתקשר אליו, ואיך הוא רואה מה אדם רוצה, ואיך הוא מכוון את הרצון שלו לבורא. כך הוא אוסף מכולם, מכולם את התשוקות שלו למטרה, והוא אחראי להעלות אותם לבורא. כאילו הוא עובר בין עשרה לוקח מכל אחד פתק, ואת כל הפתקים האלה מוסר לבורא. זה העבודה של הש"צ. שליח ציבור.

וזו עבודה יומיומית בקבוצה, שיהיה כזה בן אדם. הכי טוב תעשו את זה שלוש פעמים ביום, אבל זה עבודה גדולה, זה לא לעכשיו. שיהיה לכם גם בבוקר, גם בצהריים וגם בערב אנשים שונים שהם דואגים להעלאת חסרונות כלליות של הקבוצה לבורא. זה לא רק חיסרון שלילי, זה גם חיובי כמה אנחנו רוצים להודות לו, וכמה שאנחנו מבקשים ממנו. בכללות.

תלמיד: נניח יש לנו סדנה, אז הש"צ אוסף פנימית את כל הבקשות של החברים שמכוונות אל הבורא, והש"צ מעלה את התפילה הזאת לבורא? או שהוא כותב נגיד לכל העשירייה אנחנו עכשיו מתפללים 5 דקות על זה וזה וכולם מבצעים את העבודה הזאת. ומה בסופו של דבר העבודה של הש"צ?

גם זה וגם זה וגם זה. תנסו. ודאי שאנחנו כולנו לא זורקים את התפקיד הזה על מישהו אחד, "אז אני פעם בעשרה ימים מקיים תפקיד ש"צ וכל התשעה ימים ברוך ה' יש לי חופש, אני לא דואג לכלום יש מישהו שדואג במקומי". לא. גם לגבאי וגם לש"ץ אנחנו צריכים בסך הכל להיות מקושרים ולעשות איתם יחד את העבודה, פשוט הם אחראיים על החיבור בינינו לקראת הסדר, לקראת קיום הזמנים, וכן הלאה שזה גבאי, ולקראת הפניה לבורא, שזה נקרא ש"צ.

נגיד היום אני רואה שבתחילת השיעור היו חצי מכמות האנשים הרגילה. מה עושה גבאי? איפה הגבאי? בעצמו נרדם שם בבית? גבאי צריך לבוא הראשון, לשבת כאן ולטלפן לכולם ולנענע את כולם שיבואו. אתם שמעתם ליד בית הכנסת שצועקים "מנחה, מנחה" משהו כזה, ככה גבאי צריך לקרוא "שיעור, שיעור, כמה דקות לשיעור" וכן הלאה.

תלמיד: הקטע הקודם שקראנו לפני האחרון, ממש נשמע לא מציאותי. הכול על מנת להשפיע, הכול על מנת לבורא.

למה לא מציאותי? אני עושה את זה. אני עושה. על מנת להשפיע, אני עושה על מנת להשפיע. לאהוב את כולם, אני אוהב את כולם. עוד משהו, כן בבקשה. זה לא אמיתי, אני לא יודע מה זה אמיתי או לא אמיתי. אני עושה.

תלמיד: כן, אז כמה שאתה בודק שאתה עושה את זה, אתה רוצה לעשות את זה, אתה מבין עד כמה שאתה בכלל לא בזה.

הבדיקה זה לחוד. קודם כל לעשות.

תלמיד: זה מה שאמרת, שבמשך השיעור כל הנטיות וכל הרצונות צריך לכוון לבורא, כביכול להרגיש שזה כל מה שיש בחיים.

כן. תעשה. כמו ילדים. זהו. אני עושה.

תלמיד: איך אתה עושה את זה?

אחר כך מגיעה כבר ביקורת ולפי הביקורת אני יכול לתקן את עצמי, לדרוש בתפילה במשהו, אבל קודם כל כך אני מתנהג.

תלמיד: זה כאילו מלאכותי. משחק כזה, נכון?

בסדר, וככה בחיים שלך אתה לא מלאכותי?

שאלה: ישראל זה רצון שמביא אותנו לדרגה יותר גבוה של השפעה לגבי החברים אבל האם אותו רצון צריך להשתנות ולהבנות מחדש כל יום בעבודה? האם נכון לומר כך?

כל רגע. לא כל יום. כל רגע צריך להיות רצון חדש יותר גדול, יותר מפריע, יותר לא טוב, יותר, יותר, יותר, ואני כל פעם צריך להתגבר יותר ויותר. אלא מה זאת אומרת? אם אני עשיתי פעולה נכונה, הרצון שלי מיד מתחלף לרצון יותר גדול כדי לתת לי עוד עבודה, עוד עבודה ואז ודאי שאני נמצא בעבודה בלתי פוסקת. ככה זה כל הזמן. לכן לא לבקש מנוחה בשום פנים ואופן.

שאלה: גם לגבי ישראל הייתי רוצה לדייק, זאת תכונה בעשירייה שבה מתגלה הבורא, כשמשלבת בתוכה אור ורצון, מתגלה הבורא בתכונה הזו?

כן. הבורא מתגלה בתכונת ישראל שהיא מתחדשת, כשמתחברים אליה כל מיני הרצונות שלא שייכים לנקודה שבלב של ישראל. ישראל זה נקודה שבלב בהתחלה, שהיא מתעוררת בתוך רצון לקבל ומתכוונת לבורא. זה ממש חלק א-לוקה ממעל שהבורא ברא. זה כמו משהו שאנחנו שמים בתוך החלב כדי שתהיה גבינה. שיתחיל להתגבש.

תלמיד: זה סוג של חיידקים. יש את זה בחומץ.

כן, אפשר בחומץ, אפשר בכמה דרכים. אז הנקודה הזאת שסביבה או מתוכה מתחיל להתגבש המצב החדש בתוך הרצון לקבל, זה נקרא ישר א-ל ישראל לפי הטבע שלו. ככה זה. אז עד כמה שהנקודה הזאת מתעוררת אפשר לצרף אליה עוד ועוד רצונות לקבל.

תלמיד: קראנו את הקטע שישראל זו תכונת ההשפעה ואברהם זה עדיין לא תכונת ההשפעה?

בהתחלה לא היו רואים פעולות. אנחנו לא מדברים על בן אדם, אנחנו מדברים על התכונה. התכונה הזאת הייתה נמצא ברצון לקבל ולא הייתה מתעוררת. זה היה נקרא "אברם". אחר כך היא הייתה מעוררת לעבודה הזרה לפי הטבע שלה. הוא בכל זאת לא היה רגיל. הוא היה משתוקק, התכונה הזאת הייתה משתוקקת להתקרב לבורא. לא חשוב באיזו צורה. או בעד או נגד.

בעל הסולם בכמה מקומות אומר שהוא רוצה להיות עובד ה' או נגדו. זה לא חשוב, או כאן או כאן. אבל יש לו יחס. היחס, זה החשוב. אז באברהם היה קודם יחס כזה כמו שלתרח שזאת בעצם אותה התכונה ואחר כך מתרח יוצא אברם קטן ואחר כך גדל ונעשה אברהם הגדול.

תלמי: מובן. באיזה שלב מופיע המסך? התכונה הזאת יעקב זה הרי הפעם הראשונה שמופיע המסך ישראל או שלא?

לא. יעקב זה כבר הקו האמצעי. אם נוח לך עם יעקב, בסדר, אז יש לך אברהם שזה קשר לבורא, אחר כך עבודה על עביות שזה יצחק שזה קו שמאל שהוא עובד בצורה כזאת, להתגבר על הקשר עם הבורא על פני העביות שמתגברת, ואחר כך יעקב שכבר יש לו איזה פרצוף קטן, קטנות, שבזה הוא עובד עם הבורא.

ובגדלות הוא צריך לחבר לעצמו עוד את האחים שלו וכאן אנחנו כבר רואים שזה לא פשוט, שלהתחבר עם האחים זה לא הולך בצורה רגילה אלא הוא צריך לרדת איתם לגלות ואחר כך רק מתוך זה הוא יכול לעלות ולתקן את הכלי, את הנשמה.

תלמיד: תכונת יעקב, כאשר הוא מגיע לגדלות ישראל זה כאילו הופך להיות לאב? יש לו קבוצה או איך? אמרת שהוא מתחבר עם האחים או עם הבנים.

כן. אחרי שיש לו עוד תוספת, כי יעקב הוא קטן אבל כשיש לו כבר גם אח"פ ויכול להשפיע לאח"פ את ג' הקווים האלו אז נעשה ישראל. זאת אומרת, כל הנשמה, כל הכלי הזה שמקבל כיוון של אברהם, יצחק, יעקב זה כראש ואם יש בגוף אותה הפעולה המכוונת לראש, אז כל הקונסטרוקציה הזאת, כל זה נקרא "ישראל", הנשמה המתוקנת. חלקית, יותר, פחות, אבל כבר יש לה עשר ספירות.

(סוף השיעור)