שיעור בוקר 03.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז',

עמ' 492, דף תצ"ב, אות י'.

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 492, דף תצ"ב אות י'.

אות י'

"וכמ"ש באדרת נשא דף קל"א ב', דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו. ואין הפירוש דיש מהם קצת מלכים שנתבסמו וקצתם שלא נתבסמו, אמנם הכונה, דמנהון ממש, מחלק המלכים עצמם, מכל חלק וחלק של כל אחד מהם, נתברר קצתו ונתבסם, וחלק מהם מכל אחד ואחד שבהם לא אתבסם, ונשאר למטה, כמ"ש בע"ה."

פירוש אור פנימי לאות י'

"דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו וכו' וחלק מכל אחד ואחד שבהם לא אתבסם ונשאר למטה: כנ"ל שהוא פרצוף אדם א', שיש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו, דהיינו נגד כל ה"פ דזו"ן דאצילות. ואלו ה"פ אשר נתבררו ונעשו לעולם האצילות, השאירו כל אחד ואחד חלקים ממנו שלא נתבררו עדיין, אלא עתידים להתברר ע"י העלאת מ"ן מעבודת הצדיקים במשך השיתא אלפי שני דעולם התיקון.

ותדע ששירים אלו דפרצופין הנ"ל דאצילות, שנשארו בלתי מבוררים, הם סוד כל שכר הטוב המזומן לצדיקים מכח בריאת העולם בעשרה מאמרות, דהיינו העשרה כלים דאצילות מבחינת שיתוף הרחמים בדין, כנ"ל. שעי"ז נתהוה הנהגת שכר ועונש בעולם. והוא מכח ב' המצבים דזו"ן: קטנות וגדלות. אשר עם עשית מעשים טובים מעלים מ"ן לזו"ן, שעי"ז משיג הגדלות וג"ר ומתגלה הרחמים. ואם ח"ו עושים מעשים רעים גורמים בזה שהזו"ן חוזרים למצב הקטנות, והנהגה של דין מתגלה בעולם. וכן לכל יחיד ויחיד בבחינת נשמתו עצמו.

אמנם צריך שתבין כאן שאין העדר ברוחני, ומכ"ש אצילות שאיהו וגרמוהי וחיוהי חד בהון, וענין המוחין דגדלות וקטנות העוברים ושבים בז"א דאצילות מפאת המעשים של התחתונים, אין הפירוש שבשעת ביאת מוחין דקטנות נעדרים והולכים להם ח"ו המוחין דגדלות הקודמים, אלא רק הוספה יש כאן, כי המוחין דגדלות הקודמים שנמשכו ע"י עבודת הצדיקים נשארים כן לנצחיות בלי שום שינוי כל שהוא ע"י מעשים רעים של הרשעים אלא שהרשעים גרמו שנעשו בחינת מוחין חדשים של קטנות ודין, הנוספים על מוחין הקודמים, אמנם הנהגת העולם הוא תמיד ע"י מוחין הנוספים לאחרונה. באופן ששלשלת הזמן המצויה לנו בעוה"ז מבחינת היה והוה, נמשך לנו מהעליונים בכח פנימיות וחיצוניות, שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות, והחיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו ואינו משמש לנו כלום, אלא שעתיד להגלות לנו לעתיד לבא בגמר התיקון."

שאלה: כתוב "החיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו". מה זה אומר?

שהחלק שנסתר כנראה נמצא בעולמות עליונים יותר מהעולם הזה, ובעולם הזה מתגלה לנו חיצוניות בלבד.

תלמיד: חיצוניות של מה?

של העולמות. תראה מה שהוא כותב, "באופן ששלשלת הזמן המצויה לנו בעוה"ז מבחינת היה והוה, נמשך לנו מהעליונים בכח פנימיות וחיצוניות, שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות, והחיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו ואינו משמש לנו כלום, אלא שעתיד להגלות לנו לעתיד לבא בגמר התיקון."

אם נקרא עוד כמה פעמים, יהיו לכם המון שאלות, ויהיה פחות מובן.

תלמיד: לפני הפסקה הזאת יש משפט שאומר "הנהגת העולם הוא תמיד ע"י מוחין הנוספים לאחרונה". מה זה אומר?

מהפעולה האחרונה שבה אנחנו מייצבים את העולם על ידי הבחירה החופשית שלנו, העלאת מ"ן וכן הלאה, מתוך זה אנחנו גורמים להנהגת העולם.

שאלה: כתוב "ואלו ה"פ אשר נתבררו ונעשו לעולם האצילות, השאירו כל אחד ואחד חלקים ממנו שלא נתבררו עדיין, אלא עתידים להתברר ע"י העלאת מ"ן מעבודת הצדיקים במשך השיתא אלפי שני דעולם התיקון". מה הם אותם חלקים שכן התבררו? האם יש לנו יחס לזה?

מה שהתברר הוא כבר נכלל במדרגה אמיתית שפועלת.

תלמיד: הוא כותב שזה לפני העבודה שלנו בתיקונים של ששת אלפים שנה. מה הם אותם חלקים שהתבררו קודם, לפני שיתא אלפי שני?

איפה אתה קורא שלא מובן לך.

תלמיד: אות י' אור פנימי, "ואלו ה"פ אשר נתבררו ונעשו לעולם האצילות, השאירו כל אחד ואחד חלקים ממנו שלא נתבררו עדיין". מה כבר כן התברר מבחינתנו?

מה שאנחנו לא צריכים לברר בעצמנו.

תלמיד: האם יש בנו חלקים שהם יחסית מתוקנים?

יש חלקים שלא צריכים לתקן.

תלמיד: האם זה קשור לפנימיות ולחיצוניות?

נראה, רק התחלנו.

שאלה: כתוב "עם עשית מעשים טובים מעלים מ"ן לזו"ן, שעי"ז משיג הגדלות וג"ר ומתגלה הרחמים. ואם ח"ו עושים מעשים רעים גורמים בזה שהזו"ן חוזרים למצב הקטנות, והנהגה של דין מתגלה בעולם". אלו מילים מאוד חדות.

לא עלינו מדובר, רק שתדעו. אנחנו לא שייכים לשינויים האלה.

תלמיד: בשום דבר זה לא קשור אלינו?

לא.

תלמיד: אז האם פה אנחנו מתנהגים איך שמתנהגים ואין לזה שום השפעה על המערכת?

אנחנו לא נמצאים באותה מערכת.

תלמיד: איזו השפעה יש כן למעשים שלנו שאפשר לשייך למערכת?

בינתיים רק להשתדל להיכנס לאיזה קשר.

"וז"ס צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואין הפירוש לעוה"ב לאחר פטירתם, כי למתים חפשי כנודע. אלא יש צדיקים שזוכים לאורות עולם הבא בחייהם. ומשמיענו חז"ל שאפילו אותם צדיקים הגדולים שכבר זכו לעוה"ב בחייהם, מ"מ אין להם מנוחה, אלא שמוכרחים לעבוד עבודת הקודש ולבא תמיד בבחינת אחורים הקודמים להפנים, כדי להעלות מ"ן למוחין חדשים יותר גבוהים. והוא משום שיש בירורים גם בפרצופים דג"ר דז"א שהם למעלה מאורות דעוה"ב, וז"ס שפרצופים של הנשמות עתידים להלביש עד קומת א"ק דעשיה. שאז יהיה קומתם דה"פ א"ק שוים כנודע. ויתבאר במקומו.

וענין הלבשה זאת, שהנשמות זוכים להלביש הפרצופים העליונים, פירושו השכר הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. כי כל המוחין הנמשכים ע"י העלאת מ"ן שהם מעלים בכח המע"ט שעושים, אע"פ שאח"כ באים בבחינת האחורים, וגורמים שוב קטנות לזו"ן הנה נתבאר, שהמוחין דגדלות הקודמים אינם ח"ו נעדרים, אלא שבאים בסוד הפנימיות, כנ"ל, ולפיכך יש להם דרך להמשיך בכל פעם מוחין חדשים, ומוחין ראשונים באים להם בפנימיות באופן שבכל פעם הם ממשיכים מוחין יותר גבוהים, כנ"ל. וכל אלו המוחין שנמשכו לפרצופין העליונים ע"י המ"ן שהעלו, כל אלו שייך לחלקם, ואע"פ שבהוה אינם נהנים רק מאותם המוחין שהמשיכו לאחרונה, אמנם גם המוחין הקודמים נשארו לנצחיות אלא שאינם משמשים להם בהוה, כנ"ל, כדי שיוכלו להוסיף חיל ולילך מחיל אל חיל, ולעתיד לבא ישיגו כל אלו המוחין שנמשכו על ידיהם, בבת אחת.

וז"ס שאמרו חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל לאהבי יש ואוצרותיהם אמלא. (סוף מסכת עוקצין) דהיינו המוחין שהמשיכו בהעולמות העליונים שזה חלקם לעתיד לבא. כמבואר."

תקרא שוב.

פירוש אור פנימי לאות י'

"דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו וכו' וחלק מכל אחד ואחד שבהם לא אתבסם ונשאר למטה: כנ"ל שהוא פרצוף אדם א', שיש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו, דהיינו נגד כל ה"פ דזו"ן דאצילות. ואלו ה"פ אשר נתבררו ונעשו לעולם האצילות, השאירו כל אחד ואחד חלקים ממנו שלא נתבררו עדיין, אלא עתידים להתברר ע"י העלאת מ"ן מעבודת הצדיקים במשך השיתא אלפי שני דעולם התיקון.

ותדע ששירים אלו דפרצופין הנ"ל דאצילות, שנשארו בלתי מבוררים, הם סוד כל שכר הטוב המזומן לצדיקים מכח בריאת העולם בעשרה מאמרות, דהיינו העשרה כלים דאצילות מבחינת שיתוף הרחמים בדין, כנ"ל. שעי"ז נתהוה הנהגת שכר ועונש בעולם. והוא מכח ב' המצבים דזו"ן: קטנות וגדלות. אשר עם עשית מעשים טובים מעלים מ"ן לזו"ן, שעי"ז משיג הגדלות וג"ר ומתגלה הרחמים. ואם ח"ו עושים מעשים רעים גורמים בזה שהזו"ן חוזרים למצב הקטנות, והנהגה של דין מתגלה בעולם. וכן לכל יחיד ויחיד בבחינת נשמתו עצמו.

אמנם צריך שתבין כאן שאין העדר ברוחני, ומכ"ש אצילות שאיהו וגרמוהי וחיוהי חד בהון, וענין המוחין דגדלות וקטנות העוברים ושבים בז"א דאצילות מפאת המעשים של התחתונים, אין הפירוש שבשעת ביאת מוחין דקטנות נעדרים והולכים להם ח"ו המוחין דגדלות הקודמים, אלא רק הוספה יש כאן, כי המוחין דגדלות הקודמים שנמשכו ע"י עבודת הצדיקים נשארים כן לנצחיות בלי שום שינוי כל שהוא ע"י מעשים רעים של הרשעים אלא שהרשעים גרמו שנעשו בחינת מוחין חדשים של קטנות ודין, הנוספים על מוחין הקודמים, אמנם הנהגת העולם הוא תמיד ע"י מוחין הנוספים לאחרונה. באופן ששלשלת הזמן המצויה לנו בעוה"ז מבחינת היה והוה, נמשך לנו מהעליונים בכח פנימיות וחיצוניות, שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות, והחיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו ואינו משמש לנו כלום, אלא שעתיד להגלות לנו לעתיד לבא בגמר התיקון.

וז"ס צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואין הפירוש לעוה"ב לאחר פטירתם, כי למתים חפשי כנודע. אלא יש צדיקים שזוכים לאורות עולם הבא בחייהם. ומשמיענו חז"ל שאפילו אותם צדיקים הגדולים שכבר זכו לעוה"ב בחייהם, מ"מ אין להם מנוחה, אלא שמוכרחים לעבוד עבודת הקודש ולבא תמיד בבחינת אחורים הקודמים להפנים, כדי להעלות מ"ן למוחין חדשים יותר גבוהים. והוא משום שיש בירורים גם בפרצופים דג"ר דז"א שהם למעלה מאורות דעוה"ב, וז"ס שפרצופים של הנשמות עתידים להלביש עד קומת א"ק דעשיה. שאז יהיה קומתם דה"פ א"ק שוים כנודע. ויתבאר במקומו.

וענין הלבשה זאת, שהנשמות זוכים להלביש הפרצופים העליונים, פירושו השכר הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. כי כל המוחין הנמשכים ע"י העלאת מ"ן שהם מעלים בכח המע"ט שעושים, אע"פ שאח"כ באים בבחינת האחורים, וגורמים שוב קטנות לזו"ן הנה נתבאר, שהמוחין דגדלות הקודמים אינם ח"ו נעדרים, אלא שבאים בסוד הפנימיות, כנ"ל, ולפיכך יש להם דרך להמשיך בכל פעם מוחין חדשים, ומוחין ראשונים באים להם בפנימיות באופן שבכל פעם הם ממשיכים מוחין יותר גבוהים, כנ"ל. וכל אלו המוחין שנמשכו לפרצופין העליונים ע"י המ"ן שהעלו, כל אלו שייך לחלקם, ואע"פ שבהוה אינם נהנים רק מאותם המוחין שהמשיכו לאחרונה, אמנם גם המוחין הקודמים נשארו לנצחיות אלא שאינם משמשים להם בהוה, כנ"ל, כדי שיוכלו להוסיף חיל ולילך מחיל אל חיל, ולעתיד לבא ישיגו כל אלו המוחין שנמשכו על ידיהם, בבת אחת.

וז"ס שאמרו חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל לאהבי יש ואוצרותיהם אמלא. (סוף מסכת עוקצין) דהיינו המוחין שהמשיכו בהעולמות העליונים שזה חלקם לעתיד לבא. כמבואר."

שאלה: הוא כותב שכל התיקונים הם בזו"ן דאצילות, בקטנות ובגדלות. אבל יש פה דבר נוסף, ש"ע"י עבודת הצדיקים" המצבים של הגדלות "נשארים כן לנצחיות בלי שום שינוי כל שהוא" ו"ע"י מעשים רעים של הרשעים אלא שהרשעים גרמו שנעשו בחינת מוחין חדשים של קטנות". מה זה המצב הזה שהמשך ההתקדמות הוא דווקא על ידי הרשעים?

אתה חושב שלרשעים אין תפקיד?

תלמיד: לפי מה שכתוב בטוח שיש, אבל אלו לא מעשים רעים. מה זה רשעים?

הם מעוררים מעשים, תיקונים, הרשעים דווקא מעוררים תיקונים.

תלמיד: והם מקשרים לקטנות הבאה.

כן. הם מכינים את התיקונים לעתיד לבוא. לרשעים יש תפקיד, זו בכל זאת מערכת אחת, וברור שהבורא לא עשה שום דבר רע.

שאלה: מה התפקיד של עולמות בי"ע בניהול התחתון, ומה התפקיד של עולם האצילות בניהול התחתון?

עולמות בי"ע משתתפים בעליות ובירידות, ועולם האצילות משתתף בלהביא את האורות.

תלמיד: כשהנשמות זוכות להלביש פרצופים עליונים, האם זה המ"ד?

זו ההשגה שלהם.

תלמיד: זה המ"ד?

כן.

תלמיד: האם בעולמות בי"ע התחתון לא מתלבש בפרצופים? איך אפשר לתאר את ספיגת החיסרון בעולמות בי"ע, את הקיום של התחתון בעולמות בי"ע?

למה לא?

תלמיד: האם זו גם דרך שהוא מתלבש בפרצופים?

קודם כל, בלי התלבשות בחפץ חסד אף אחד לא יכול להתקיים.

תלמיד: זאת אומרת, כל מצבי הקטנות בבי"ע, זה כשהוא בפרצוף של חפץ חסד.

כן.

שאלה: המוחין החדשים שמתווספים, שמעלים מ"ן. האם העלאת מ"ן זו בחירה חופשית שלהם?

העלאת מ"ן היא תמיד בחירה חופשית. זה חיסרון שהתחתון לא מקבל מלמעלה, אלא הוא צריך לייצב אותו על ידי הפעולות. אם אתה מדבר על עבודה רוחנית.

תלמיד: האם העלאת מ"ן זו הבחירה החופשית היחידה שיש להם?

לא, יש עוד דברים. אבל עיקר עבודת התחתונים היא בזה שהם משתדלים לייצב את המ"ן.

שאלה: כשהתחלנו ללמוד את החלק הזה של תע"ס אמרת שזה חלק שמדבר עלינו ממש, וכעת אמרת שאנחנו לא שייכים לשינויים האלה.

אנחנו עוד לא שייכים, אבל הוא שייך לתחתונים. זה חלק שמדבר על הכלים השבורים שאנחנו צריכים לתקן. האם אנחנו כבר נמצאים בתהליך של תיקון הכלים השבורים, זאת השאלה. הכלים השבורים הם כלים שמרגישים שנמצאים למטה מטבור, ואפילו למטה מפרסא, בעולמות בי"ע, והם רוצים לעלות, יש להם חיסרון לעלות, לתקן את עצמם. זה עוד לא אנחנו, אבל בדרך.

תלמיד: זה עלינו אבל במצבים הבאים.

כן.

שאלה: מה זה נקרא שאנחנו גורמים להנהגת העולם?

במעשים שלנו הטובים והרעים. כמו שכותב בעל הסולם בכמה מקומות, שבעוונותינו הרבים אנחנו גורמים לירידת העולמות, וההיפך, גורמים לעליית העולמות.

שאלה: מה זה אומר פנימיות וחיצוניות, מהי ההגדרה?

בכל מקום זה משהו אחר. רק היחס ביניהם הוא שפנימיות יותר חשובה מחיצוניות. אבל יש בזה הרבה פירושים בהתאם למצב.

שאלה: הפירוד בין דין ורחמים, מה מקרב ומה מרחיק?

דין ורחמים אלו שתי הצורות במצבים, בהתנהגות.

תלמיד: האם יש משהו שמקרב או מרחיק ביניהם?

כנראה שרחמים יותר קרובים לקירוב.

שאלה: כתוב שהנהגת העולם היא תמיד על ידי מוחין נוספים לאחרונה. מה זה אומר?

על ידי מוחין שנוספים לאחרונה, זאת אומרת על ידי פעולה אחרונה. ופעולה אחרונה היא תמיד משנה את הסדר, כי היא פועלת לפי המ"ן, ואז לפי זה יש לנו שינויים בכל העולמות.

תלמיד: ומה קורה עם המוחין הקודמים, עם ההשתלשלות שהייתה לפני כן?

הם נשארים, אבל הם כבר לא מורגשים בתחתונים, מפני שעכשיו בא חיסרון חדש.

שאלה: כתוב "וז"ס צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואין הפירוש לעוה"ב לאחר פטירתם, כי למתים חופשי". מה זה העולם הזה, העולם הבא, פטירתם?

כל פעם יותר ויותר קשה להסביר את זה. העולם הזה הוא מה שאנחנו משיגים כרגע, העולם הבא הוא מה שאנחנו עומדים להשיג בקרוב. למתים חופשי, כלומר האדם שממית את הרצון לקבל שלו נעשה חופשי, וכך בכל מדרגה ומדרגה יש כזה מצב.

תלמיד: מה זה "יש צדיקים שזוכים לאורות עולם הבא בחייהם"?

יש כמה פירושים. יש צדיקים שזוכים לאורות דעולם הבא בחייהם כאן בעולם הזה, את זה אני לא מבין, כי כדי להגיע לאורות עולם הבא צריכים להגיע לעולם הבא, זו המדרגה. צריכים לחשוב.

שאלה: האם נולדנו בשביל לאהוב?

כנראה שכן.

שאלה: כל הקטע התחיל בזה שיש ז' מלכים שנפלו, ועכשיו הוא פתאום מתחיל להסביר על ה' פרצופי אצילות. מה הקשר ביניהם?

שבעת המלכים נמצאים בתוך פרצופי אצילות ובי"ע, והם צריכים להביא את כל הפרצופים האלה למלוא המילוי.

תלמיד: ומה זה אומר שרק חלק מהם ניתקן? איך זה יכול להיות?

כי השבירה הייתה על בחינה ד' ממש, הם חשבו שהם יכולים לקבל בבחינה ד' על מנת להשפיע, ולא יכלו. עכשיו התברר להם שהם יכולים לקבל על ג' הבחינות הקודמות אבל לא על בחינה ד'.

תלמיד: אז איזה מין תיקון זה?

מה שאפשר מתקנים, מה שאי אפשר בינתיים לא מתקנים. התיקון הוא תמיד בהדרגה, על זה מדובר.

שאלה: כתוב, "צדיקים אין להם מנוחה". למה אין להם מנוחה?

הם מרגישים חיסרון ולא יכולים למלא את החיסרון.

תלמיד: כתוב, "אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".

מרגישים חיסרון. כל הזמן מרגישים את עצמם בחיסרון.

תלמיד: מה הם רוצים?

הם רוצים למלא את הכול.

שאלה: אז מה זו מנוחה?

אין להם מנוחה.

תלמיד: אבל מה זו כן מנוחה?

זה שכביכול הכול מתוקן.

תלמיד: אבל גם אז יש חיסרון, לא?

לא. אז אין שום חסרונות כביכול.

תלמיד: האם צדיק הוא אדם שנמצא בחיסרון מתמיד?

צדיק הוא אדם שכל הזמן מגלה חסרונות ורוצה להשלים אותם בכל העבודות שלו.

תלמיד: הוא נמצא כל הזמן בעבודה.

בגילוי חסרונות ותיקונם, כן.

תלמיד: והוא רואה בזה דבר טוב.

ודאי שזה טוב.

תלמיד: זה הייעוד שלו, זו המטרה שלו.

זו העובדה שלו, כן.

שאלה: כשקראנו קודם את המאמר של רב"ש, כל מאמר של רב"ש שאנחנו קוראים יחד, אני מרגיש כאילו אני נמצא ב-MRI שהתוצאות מראות את כל הפגמים שבי, לעומקי עומקם. אחר כך הולכים לתע"ס. איך אני מחבר את כל הפגמים שהרב"ש מגלה בתוכי אל התע"ס? מה אני צריך לעשות עם התע"ס אחרי שראיתי את כל הרע והזבל שיש בי?

מה שמתעורר בך אתה מתקן. ועם מה שעוד לא מתעורר, אתה ממשיך בעבודה הרגילה, השגרתית שלך.

תלמיד: איך אני מתקן?

אתה רואה שיש דברים שאתה יכול להעלות עליהם מ"ן, אתה מקבל עליהם כוח מתקן, ואז אתה מתקן אותם.

תלמיד: מאיפה אני מקבל כוח מתקן?

מלמעלה. מזה שאתה מרגיש מלמטה שיש לך חיסרון, שאתה נמצא בגילוי החיסרון, זה מעורר אותך להעלות תפילה, ועל ידי זה אתה מקבל כוח לתקן את מה שגילית. גילוי החיסרון זה כבר דבר גדול.

שאלה: הוא כותב להעלות מ"ן על מעשים טובים. על מה מדובר במעשים טובים?

מעשי השפעה למיניהם.

תלמיד: ומה במיוחד יש בתיקונים של ז' המלכים? כי אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לתקן את נשמת אדם הראשון, אז יש פה כביכול תיקונים שונים.

אלו לא תיקונים שונים, זו תוצאה מחוסר תיקונים באדם הראשון. כל ז' המלכים האלה שייכים לגופו דאדם הראשון.

תלמיד: האם הם לא משבירת עולם הנקודים?

למה?

תלמיד: כי זה קודם לבריאת הנשמה.

לא חשוב, אחר כך באים עוד פרצופים שבהם אפשר לבוא ולתקן את מה שקרה אפילו למעלה מהם.

תלמיד: האם התיקונים הם גם בעולמות וגם בנשמות או רק בנשמת אדם הראשון?

התיקונים הם בנשמת אדם הראשון, אבל אנחנו מתקנים אותם על ידי זה שמעוררים את הנשמות.

שאלה: לפי מה שהוא כותב, הכול תלוי בהעלאת מ"ן. אם נצליח, אז יהי טוב, יהיו רחמים, אם לא נצליח, אז יהיה דין ורע. אנחנו כל יום מתפללים, גם בעשירייה, גם תפילה עולמית, כמה פעמים ביום. האם זו לא העלאת מ"ן מה שאנחנו עושים?

לא יודע.

תלמיד: מה זו העלאת מ"ן? אנחנו מתפללים לחיבור, שייתן לנו כוח להשפיע, שיקרב אותנו, ואין רחמים בעולם, יש רק דין בעולם. תכוון אותנו איך להעלות מ"ן כמו שצריך.

תקרא מה שכתוב בספרים. אני לא יכול ללמד אותך טוב יותר.

תלמיד: אבל אתה הצלחת, קיבלת מוחין, רחמים, העלית מ"ן כמו שצריך, קיבלת.

אתה היית עד לזה?

תלמיד: מרגישים שיש לך מוחין, גדולות, עולם הבא.

טוב.

(סוף השיעור)