שיעור בוקר 28.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 391, דף שצ"א דברי האר"י אותיות ב'-ד'

קריין: בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 391, דף שצ"א, דברי האר"י, אות ב'.

אות ב'

"והנה עד"ז שבפנימיותו, כן הוא באורות שיוצאים ממנו שהם ענפיו כנזכר, כי שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג, שבהם כלולים או"א שבין שניהם לקחו בינה דמ"ה אחר התיקון, שהוא שם ס"ג הכולל שניהם, והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א. והבן זה מאד כי כן הוא כאן. ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק."

זה בעצם ברור. עדיין לא נעשו כאן שום פעולות.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג: ענין שערות ראש ודיקנא הללו לא יצאו תכף עם אצילותו של פרצוף, אלא אחר צמצום נה"י ועלית ה' תתאה לעינים, שיתבאר לקמן, כי ה"ת שהיא המסך המשותף מבחי"ב ובחי"ד יחד, עלתה לחכמה דראש הס"ג, המכונה עינים, ונזדווג שם עם אור העליון, והעלה או"ח מחכמה לכתר, דהיינו מעינים לגלגלתא, הממשיך רק קומת הז"א. והנה אז נתחלקו הע"ס דראש הס"ג: לגלגלתא ועינים, ולאזן חוטם ופה. כי להיות שנעשה מקום הזווג בהעינים, ושמשו העינים במקום הפה דראש, הנה נעשו ג' הספירות אח"פ, לבחינת גוף. ומקבלים מהמלכות הזו העומדת בעינים, המשפעת להם ממעלה למטה, ולא נשאר שם בבחינת ראש, דהיינו מבחינת ממטה למעלה, רק ב' הספירות : גלגלתא ועינים לבד. הרי שהע"ס דראש, נתחלקו לב' בחינות : ראש, וגוף. כי רק הכתר וחכמה מהם, נשאר לבחינת ראש, אבל בינה ז"א ומלכות שבהם, יצאו מבחינת הראש, ונעשו לבחינת ספירות דגוף.

והנה הגם שהזווג הזה החוצה את הע"ס דראש לב' בחינות ראש וגוף, נעשה בהחכמה דראש הס"ג גופיה, עכ"ז בו עצמו לא נעשה שום שינוי, כי אין העדר ברוחניות, כנודע. אלא רק תוספת נעשה כאן, כי נבחנות לע"ס דענפים שעל הראש דס"ג, המכונים ע"ס דשערות, והמה הם שנחלקו על ב' בחינות ראש וגוף הנ"ל, אשר כתר וחכמה שבהם, שנשארו בבחינת ראש, נבחנים לענפי ע"ב בבחינת שערות ראש, וג' הספירות שבהם שהם אח"פ, שנעשו לבחינת גוף, הם נבחנים לבחינות שערות דיקנא. ולענפי ס"ג.

וזה אמרו ושערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג. היינו אותה התחלקות הע"ס של ראש לב' בחינות: גו"ע, ואח"פ, שנתהוה בראש הס"ג, כנ"ל, הנה התחדשות הזו, מכונה בשם שערות שבחינות גלגלתא ועינים שנשאר בבחינת ראש, נחשב לענפי ע"ב. ובחינת אזן חוטם פה שבהם, שיצאו לחוץ מהראש, נחשבים לענפי ס"ג. וטעם הדבר יתבאר לפנינו.

שבהם כלולים או"א, שבין שניהם לקחו וכו', והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א. משמיענו כאן, שכמו או"א דאצילות נכללו ויצאו מהע"ס דדיקנא דא"א, כן הע"ס דנקודים יצאו מסוד שערות דיקנא דראש הס"ג. ותדע שיש ג' בחינות או"א: שהם או"א הפנימים, ואו"א עילאין, וישסו"ת. וכל אלו הג' הם כלולים בשערות דיקנא. כי יש י"ג תיקוני דיקנא, שהם ג' הויות, כלומר, ג' בחינות של ע"ס, שהע"ס הראשונות הן בבחי' ד' תיקונים הראשונים המסתיימים על שבולת הזקן, ומשבולת הזקן הזה יצאו או"א הפנימים, שהם הג"ר דנקודים. ומהע"ס השניות, שהם ד' תיקונים האמצעים, המסתיימים על מזל העליון הנקרא נוצר חסד, יצאו או"א עילאין, ומהע"ס האחרונות, שהם ה' תיקונים תתאין המסתיימים במזל התחתון הנקרא ונקה. יצאו ישראל סו"ת דאצילות.

וזה אמרו "והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א". כי או"א הנ"ל נקראים ביחד אבא, וישסו"ת הנ"ל נקראים יחד אמא. ואבא נכלל במזל העליון כנ"ל, ואמא נכללת במזל תחתון כנ"ל ונמצאו שניהם כלולים במזלא. אבל בד' תיקונים עילאין המסתיימים על שבולת הזקן, הנה הם שייכים לאו"א הפנימים, כנ"ל, ומהם יצאו רק הג"ר דנקודים, שהם בחינת או"א הפנימים. וזכור הדברים, כי תצטרך להם בכל מלה ומלה הבאים לקמן.

ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק: כבר נתבאר זה לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג. עש"ה."

אות ג'

"והנה מתחלה היה בא"ק כך: ג' ראשונות שבו, שהם ע"ב, כתר. ס"ג חכמה ובינה. וזה הס"ג, היה מחציו ולמטה שהם הנקודות שבו, מלובש מטבור ולמטה דא"ק תוך מ"ה וב"ן דא"ק. וכל זה הוא פנימיות א"ק: עצמות, אורות, וכלים."

* עץ חיים שער ה': שער טנת"א פרק א' מ"ב.

שאלה: מהי העבודה של התלמיד בזמן הקריאה של החומר הזה? האם הוא צריך לנסות להבין, לקשר בין הדברים?

כן, ודאי.

תלמיד: אם כך, למה אתה לא מסביר קצת?

אין לי מה להסביר. כאן כתובות ממש הפעולות הכי פשוטות. חוץ מזה, תקראו ותשאלו, ואז נתעמק קצת יותר.

שאלה: הוא כותב על כתר, חכמה ובינה, ומלביש את זה רק על ע"ב וס"ג. איפה נעלם גלגלתא?

גלגלתא היא בע"ב, היא לא פועלת. לכן זה נקרא ע"ב.

תלמיד: לפי התשובה שלך אני מבין שאני לא מסתכל על זה נכון. הוא כותב שכתר הוא ע"ב, וס"ג זה חכמה ובינה. אנחנו בדרך כלל לומדים שבעולם א"ק כתר זה גלגלתא, חכמה זה ע"ב ובינה זה ס"ג.

הוא כותב כאן על הפרצוף עצמו, איך הוא מתחלק כדי לטפל במלכויות שבו.

תלמיד: האם הוא מדבר עכשיו רק על פרצוף ע"ב?

רק על פרצוף ע"ב.

תלמיד: וחכמה ובינה שלו הן כבר ס"ג.

כן.

שאלה: בכל החלק השישי הוא מדבר על א"ק דס"ג, או א"ק מגלגלתא הראשון?

גלגלתא, ע"ב, ס"ג.

תלמיד: וכשאנחנו מדברים על ע"ב, ס"ג וכן הלאה, זה דס"ג, נכון?

כן. לא רק דס"ג דגלגלתא אפילו, תלוי על מה אנחנו מדברים. אם אנחנו מדברים על מה שהם ממלאים, אז אנחנו מדברים על כל ג' הפרצופים.

תלמיד: בעולם אדם קדמון יש גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, האם בפרק הזה כל מה שהוא מסביר זה בתוך הס"ג עצמו?

עוד לא.

שאלה: בלימוד תע"ס, איך החברים יכולים להעביר את האור בין החברים ולמרכז העשירייה גם אם הם לא מבינים?

שינסו לדעת, לשאול, אבל אני לא יכול להסביר את זה. לכל עשירייה יש עבודה משלה, אז אסור לנו להתבלבל בצורה כזאת בין עשיריות ולהתעסק במה שאחרים שואלים.

שאלה: מה ההבדל בין הענפים של הפרצוף והשערות של הפרצוף?

זה מאוד דומה. אלא ששערות מדברות על חולשת הפרצוף, בוא נגיד כך, החסרונות של הפרצוף, והענפים מדברים על מה שיוצא ממנו, מה שהוא מוליד.

תלמיד: האם זה כתוצאה מאותם חסרונות?

לא מחסרונות. דווקא ההפך, מתוך שיש לו עוד כוחות להוליד, למלאות ולהשפיע.

שאלה: מה זה "למעלה מטבור", "למטה מטבור"?

מדובר כלפי הפרצופים. "למעלה מטבור" אלו הספירות העליונות שבגוף, "למטה מטבור", אלו הספירות התחתונות שבגוף.

תלמיד: מה זה בעבודה של האדם?

בעבודה של האדם זה שבספירות העליונות הוא יכול יותר להשפיע, בספירות התחתונות הוא יכול יותר לקבל.

תלמיד: ומה זה פנימיות וחיצוניות?

יש לזה כמה פירושים, תלוי על מה מדובר. בדרך כלל פנימיות חשובה יותר מחיצוניות.

תלמיד: ובעבודה של האדם, איך אפשר למצוא את זה? האם חיצוניות אלו החברים?

לא. לא כדאי להיכנס לזה יותר, אחרת תתבלבל. אתה תחשוב מה שלא כדאי כך לחשוב.

תלמיד: אז מה לחשוב בינתיים על פנימיות וחיצוניות?

ככל שאתה יכול. אפילו שאתה טועה, אל תקבל את זה כמשהו.... אני לא יכול לענות לך, כי תחשוב שמה שאמרתי זה אמת ונכון, ואני מפחד שאתה תיקח את מה שאני אומר ותשייך את זה למצב שהוא לא נכון.

שאלה: הוא כותב, "כי התפשטות הראשונה אל הפרצוף, בטרם שהמסך מתחיל להזדכך, הוא מכונה בשם טעמים, והוא אור ישר ורחמים". האם מדובר על אותם טעמים שלמדנו בהקדמה לתע"ס, וכשהוא מדבר פה על מצווה, זה שאת הטעמים האלה עלינו להעביר זה לזה?

זה לא שייך.

תלמיד: אז מה הם הטעמים פה?

טעמים הם הרשימות שמתגלות אחרי שהפרצוף פעם ראשונה מזדכך.

שאלה: הוא מייחס פה את הזכר לרשימו של התלבשות. אנחנו לומדים שהתלבשות היא זיכרון מהפרצוף הקודם. איך צריך להבין את העניין הזה שהתלבשות היא זכר?

רשימו דהתלבשות זה רשימו שפעל בפרצוף הקודם ונשאר, ועכשיו על הרשימו הזה יכול לצאת הפרצוף הבא.

תלמיד: כשאנחנו אומרים "זכר", אנחנו אומרים שזה גם המשפיע, זה גם עניין של האור, ופה?

יש בו יותר כוח. כן.

תלמיד: משום מה, נשארה לי התרשמות שראש דהתלבשות הוא משהו חלש, שאין לו איזו פעולה.

לפעמים אנחנו אומרים התלבשות כלפי העביות, ואז אנחנו אומרים שבהתלבשות אין מספיק כוחות.

שאלה: אנחנו בדרך כלל לומדים שיש אור חכמה ואור חסדים. מה זה המושג "אור הרחמים" שהוא מזכיר פה?

אור הרחמים טיבו כמו אור חסדים. הוא מוכן להתלבש על אור החכמה ולהיות בשבילו ככלי.

תלמיד: אז מה ההבדל בינו לבין אור חסדים?

נראה במקום אחר.

שאלה: המושג הזה של "ענפים", כמו "ענפי ע"ב", זה פרצוף שע"ב יוליד מתישהו, כן?

כן.

תלמיד: אבל ע"ב גם מוליד את ס"ג, נכון?

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין שני סוגי ההולדה האלה, או הפרצוף הבא שמגיע?

יש כאלו ויש כאלו. יש שאתה עושה ילדים עם אישה מסוימת, ועם אישה אחרת אתה עושה ילדים אחרים.

תלמיד: מה ההבדל בין שני סוגי הילדים האלה?

זה תלוי באישה ולא בבעל.

תלמיד: מה ההבדל בין שע"ב מוליד את ס"ג לבין שע"ב מוליד אחר כך ענפים, שערות?

זה תלוי עם מי הוא מזדווג ועל איזה הבחנות.

שאלה: הוא כותב על זיווגים בקומת חכמה ובקומת בינה שמגיעים מע"ב, ואלה האורות שבסופו של דבר שהס"ג מקבל. הוא כותב שהם מתלבשים רק בכתר דגוף דס"ג. מה זו התופעה הזאת? למה יש חלוקה מכתר עד הטבור ורק אחר כך ט' תחתונות?

כי זה תלוי בספירות שהוא יכול להתפשט בהן.

תלמיד: האם הוא לא יכול להתפשט בתחתונות?

לא, שם הרצון לקבל גדול מאוד.

תלמיד: האם זו פעולה של דחייה?

האור מתפשט לפי השתוות צורתו עם הרצונות שבכלים. הוא יכול להתפשט אך ורק בכאלו כלים, ספירות, שבהם הוא לא נכנס לכלים דקבלה. לכן שם האורות יכולים להתפשט בצורה שמתאימה להם.

תלמיד: יש פה כביכול הגדרות חדשות.

אלו אותן ההגדרות. רק הוא לא יכול בכל מקום להגיד לך, שכאן בכלים דהשפעה הוא יכול להתפשט בצורות כאלה, ושם לפי הכלים דהשפעה הוא יכול להתפשט לפי ספירות כאלו, אבל תמיד זה חוק אחד.

תלמיד: אז מקום הטבור הוא מקום יחסי בהתאם ליכולת של הפרצוף.

כן.

שאלה: אנחנו רואים פה עד כמה התחתון מעשיר את העליון בחיסרון שהוא מעלה אליו, כל פרצופי השערות יוצאים. האם השינויים שהתחתון דורש קורים במקום שהתחתון נמצא בו, או שהעליון מעלה אותו אליו?

התחתון עולה לעליון ומחייב את העליון להעלות את החיסרון של התחתון לראש דעליון, לעשות עליהם שם זיווג דהכאה, ולהמשיך מהראש לגוף.

תלמיד: האם התחתון חווה את כל מה שקורה בעליון במקום של העליון?

לא. יכול להיות שהוא מרגיש חלק ממה שהוא מקבל מהעליון, וחלק ממנו הוא לא יכול לקבל, לא יכול לעטוף אותו בכלים שלו.

תלמיד: אני רק רוצה להגיד, שהתחלנו לקרוא "תע"ס" וזה מאוד משפיע עלי, זה מקדם בצורה שאי אפשר להתקדם בצורה אחרת.

כן. אל תרוצו מדי, יותר טוב לחזור.

שאלה: הוא כותב שאור ישר זה רחמים ואור חוזר זה דין. האם זה לא אמור להיות הפוך?

לא.

תלמיד: הרי אור חוזר זה השפעה, אהבה, חסדים.

אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את זה.

שאלה: בחלק שאנחנו לומדים יוצא שבעל הסולם עושה הקבלות בין ס"ג לבין אצילות, וכדי באמת להבין את מה שהוא מתאר כאן האדם חייב להבין את כל ה"פתיחה". אבל נכון להיום אין כל כך הרבה יוצאי קורסים שלנו שיודעים את ה"פתיחה", ועבורם זה רק אוסף מילים, מונחים. גם כשאתה התחלת ללמוד לא עצרו, אלא למדו "תע"ס". איך זה עורר אותך ואיך זה צריך לעורר עכשיו את החברים, שעבורם מה שאנחנו לומדים זה רק אוסף של מילים ואותיות?

אני לא יודע מה להגיד. נראה לי שהעיקר בשבילנו זה לעבור את הטקסטים האלה שנכתבו על ידי בעל הסולם, וככל שניתן להיתקע פחות בכל מיני הסברים, אלא בעיקר להרגיש איך הולכת זרימת המחשבה. אחר כך כבר ננסה יחד לקיים, ליישם, את הבנת פעולת הפרצוף. זה לא כזה קשה.

תלמיד: לפי מה ששמעתי, אתה למדת לפני השיעור ולכן הרב"ש פיתח כלפיך יחס מיוחד.

מה זה אומר למדתי לפני השיעור? קראתי.

תלמיד: התכוננת לשיעור.

התכוננתי, כן, אפשר להגיד שזאת הכנה.

תלמיד: איך להתכונן לשיעור כזה? הרי הוא השתנה, השיעור הפך להיות אחר.

עוד שיעור, שניים, ואתם בבירור תבינו מה אני רוצה לברר כל פעם. בעיקרון אין כאן שום דבר חדש. מה שהייתי מייעץ, זה שאחרי כל שיעור, לפני השיעור הבא, תעשו מין סיכום קטן של השיעור הקודם, אולי איזה שרטוט, אולי בלי, בצורה קונקרטית - איזה כוחות פועלים על הפרצוף ומה תחת השפעתם הוא עושה, מקיים. כך זה כבר יהיה יותר קל. המשך הטקסט הוא הרבה יותר מכני.

אות ד'

"ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו. ותחלה הוציא אורות מע"ב הכולל הפנימי, שהוא השערות של הכתר, המקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים, כנודע. ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל הנקרא נקודים, שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."

פירוש אור פנימי לאות ד'

"השערות של הכתר מקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים: כבר נתבאר לעיל דף שצ"ב ד"ה והנה הגם. שהשערות נחלקים לב' בחינות: ראש, וגוף. שעד האזנים שהוא בינה נחשב לבחינת ראש, משום שמקום הזווג היה בנקבי העינים, שהם חכמה דראש, וע"כ נתפשטו האורות משם ולמטה אל האזן חוטם פה, לבחינת התלבשות, המכונה גוף. וכבר ידעת שההפרש מראש לגוף הוא רב מאד. וז"ש שהשערות נמשכים עד האזנים. כי עד שם נחשב לבחינת ראש, אבל מאזנים ולמטה כבר נחשב לבחינת גוף, כמ"ש והולך.

שערות הזקן הנמשכים מן ס"ג הכולל הנקרא נקודים. וצריך שתדע שאלו האח"פ שיצאו מבחינת ראש לבחי' גוף כנ"ל, המה נקראים תמיד בשם ס"ג הכולל. והטעם הוא כמ"ש הרב לקמן. שכל הס"ג הזה דא"ק שאנו עוסקים בו נחשב כולו לבחינת ע"ב, חוץ מנקודות שבו, שהם חציו התחתון שמכונה לקמן בשם ישסו"ת, הוא לבדו נחשב לס"ג. שהוא לבדו יצא דרך נקבי עינים, לבחינת אח"פ דגוף, וישסו"ת הזה, הוא הנקרא בכל מקום ס"ג הכולל, והוא הראש של ע"ס הנקודים. כמ"ש לפנינו באורך.

ונתבאר לעיל. אשר תחלת הזווג שבנקבי עינים, שהוציא האח"פ לבחי' גוף, הוא נעשה בראש הס"ג גופיה, אלא בסוד השערות: ששערות ראש עד האזנים נבחנים לבחינת ממטה למעלה שהוא ראש, ולפיכך, הוא נבחן עוד לבחינת ע"ב, כי עדיין לא ניכר בו שום שינוי מחמת עלית ה"ת לנקבי עינים, אבל מנקבי עינים ולמטה, שהם שערות הדיקנא, כבר נחשבים לבחינת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לבחינת גוף, לכן האח"פ דשערות שמכונים בשם שערות דיקנא, הם לבדם נחשבים לס"ג הכולל, שהוא בחינת הנקודים. ועוד יתבאר כל זה לקמן בהרחבה, כי שם מקומם.

וזה אמרו ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל, הנקרא נקודים. כלומר, שמבחינת האזנים ולמטה נמשכו שערות הזקן בבחינת ס"ג הכולל שנקרא נקודים, אבל אותם שערות שיוצאים מנקבי העינים, כלומר ממלכות שבחכמה ממטה למעלה, המה נחשבים עוד לע"ב, ואינם ענפי הס"ג הכולל, כנ"ל. באופן ששערות ראש הם ענפים הנמשכים מע"ב, ושערות דיקנא הם ענפים הנמשכים מס"ג הכולל. וזכור זה."

שאלה: יש באות הזו הסבר איך מפרצוף ע"ב יורדים שערות לפרצוף ס"ג, כי בעצם כל החלק הזה הוא מסביר לנו את פרצוף ס"ג, שהוא בעצם מנהל את כל התיקון, אלה הכוחות שפועלים על פרצוף ס"ג. ואז הוא מוציא משהו שנקרא "שערות דיקנא", והוא קורא לזה ס"ג הכולל. האם זו תפיסה נכונה?

נכונה.

תלמיד: אחר כך פרצוף ס"ג הכולל מוציא את שערות דיקנא, מה זו הפעולה הזאת?

זאת פעולה.

תלמיד: מה המהות שלה?

מוציא אורות.

תלמיד: למי, לפרצופים התחתונים?

כן.

שאלה: מה הכוונה שכתוב שהראש מתחלק לראש וגוף?

כן, הראש מתחלק לראש ולגוף. קודם היה ראש אחד שפעל על הגוף, ועכשיו עקב החלוקה שיש בגוף, אז גם הראש מתחלק כדי לסדר אותו הגוף גם לשני חלקים.

תלמיד: לפני זה היה ראש והיה גוף, עכשיו יש ראש שמתחלק לראש וגוף, האם יש גם את הגוף בלי קשר לראש שמתחלק?

לא יודע, נראה, אבל זה מה שבינתיים קורה.

קריין: פסקה "כללות ג' מוחין", עמוד 395, טור א' למעלה.

"כללות ג' מוחין שבו. כלומר ג' ספירות הראשונות כח"ב של הנקודים, המה נעשים מן שערות הזקן הללו. ולא מעצמו, רק מן הכללות שבהם המקובץ בתיקון הד' דשערות הזקן, הנקרא שבולת הזקן. כמ"ש כל זה בהרחבה לקמן. וזה אמרו שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."

(סוף השיעור)