שיעור בוקר 11.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 446, דף תמ"ו הסתכלות פנימית, אותיות י"ד-ט"ו

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמוד 446, דף תמ"ו, הסתכלות פנימית, אות י"ד.

אות י"ד

"וצריכים להבין היטב מ"ש הרב לעיל (דף ת"ב אות י"א וי"ב) שהצמצום והפרסא הם ב' ענינים נבדלים, כי הצמצום נה"י דא"ק היה להמעיט האור לצורך הנקודים, ותיקון הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו, שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו עכ"ל. פירוש, כי נעשה כאן התחלה ושורש לג' עולמות בריאה, יצירה, עשיה, הנק' עלמין דפירודא וזה נעשה ע"י צמצום נה"י דא"ק, שעלו הרשימות מב' ההין: ה"ר וה"ת. שנתחברו בנה"י דא"ק, כנ"ל, ובאו בנקבי עינים. שמזווג הזה יצאו עצם הע"ס דנקודים בסוד ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, כנ"ל. ונודע, שגם הרשימות דזו"ן שבאו מנה"י דא"ק, חזרו למקומם למטה מטבור בדוגמת הג"ר דנקודים, דהיינו ג"כ בדרך התחלקות המדרגה, אשר הבינה וזו"ן יצאו לחוץ מהדרגה. ונמצא דאותו האור דזו"ן שחזר למקומו, אחר הזווג דנקבי העינים שבראש הס"ג, לא מילא כל הע"ס שמטבור ולמטה דא"ק הפנימי, אלא רק הכתר וחכמה שבו לבד, והבינה וז"א ומלכות שבו, יצאו לגמרי לחוץ מאצילות, ונעשו לבחינת ג' העולמות בריאה יצירה עשיה. וכל זה נעשה על ידי צמצום נה"י דא"ק. כמבואר.

אמנם הפרסא היא תיקון מיוחד לצורך הבריאה, כלומר לצורך ג' עלמין בי"ע דפרודא, אשר נפרדו מן אור אצילות מחמת התחלקות המדרגה, כנ"ל, אלא שנקראו כולם ע"ש בינה דהיינו עולם הבריאה, משום שהיא הספירה העליונה. וענין תיקון הזה, הוא דבר עמוק מאד כי באמת גם הפרסא הוא ענין התחלקות המדרגה על נקבי העינים הנמשך מצמצום נה"י, אלא שבה יש ענין של "שאיב מלעילא ויהיב לתתא" כמו שמביא הרב (דף ת"א אות ט') בשם הזוהר. שפירושו, שיש בה ענין של עולה ויורד, שמצד אחד ה"ס רקיע המבדיל בין מים עליונים הזכרים, למים התחתונים הנקבות, דהיינו מכח התחלקות כל מדרגה, המוציא את הבינה וזו"ן לחוץ, ונעשו הכתר וחכמה של המדרגה בסוד מים עליונים זכרים. והבינה וזו"ן דמדרגה נבדלו ויצאו לחוץ, בסוד מים תחתונים נקבות. שעל שם זה נק' הפרסא בסוד רקיע המבדיל. ומצד שני יש בה ענין דשאיב מלעילא ויהיב לתתא. והיינו שע"י זווג עליון דע"ב ס"ג יורדת ה"ת מהעינים למקום הפה דראש, ואז נבקע הפרסא, כלומר, שנתבטל ההבדל בין כתר וחכמה, לבינה וזו"ן, כי חוזרים למדרגה שלהם כבתחלה. כמ"ש (באו"פ דף ת"ג ד"ה הפרסא) עש"ה."

שאלה: מתי קורה זיווג ע"ב ס"ג שבוקע את הפרסא?

מתי שמתגלות רשימות ד', ג', בראש הס"ג.

תלמיד: זה בנקודים.

כן.

תלמיד: ובאצילות, בריאה, יצירה, עשייה?

מה קורה שם?

תלמיד: הבנתי שהפרסא נוצרה לצורך בריאה, לא לצורך נקודים.

כך קוראים, אבל הפרסא עומדת דווקא למעלה מעולם הבריאה. "אצילות" זה עולם האצילות, ו"בריאה" זה כבר עולם הבריאה.

תלמיד: האם הפרסא לא נבקעת יותר?

רק בגמר התיקון, ומה שקורה לה עוד נלמד. אבל מה שקורה עכשיו עד גמר התיקון זה שבירת הפרסא בזמן שבירת הכלים. יש כלים שנכנסים בזיווג דגדלות דראש דנקודים, ואז האור הזה שובר את הפרסא.

תלמיד: זה מה שנקרא " שאיב מעילא ויהיב לתתא"?

לא.

תלמיד: אז מה העניין הזה?

העניין הוא, שאם הפרסא עומדת נכון, אז כל פעם יכולים על ידי הזיווגים, הרשימות, להעלות פרסא ולהוריד פרסא. היא עובדת כמו משאבה, היא מעלה למעלה כלים שעכשיו נכנסים לתיקון, ואחר כך יורדת למטה ומתקשרת לכלים שעוד לא מתוקנים, ושוב מעלה אותם למעלה. כך הפרסא ממשיכה לעבוד עד גמר התיקון, עד שנשארים למטה מפרסא, זאת אומרת למטה מכל התיקונים, כאלה בחינות שאנחנו לא יכולים לתקנן, לב האבן.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שהפרסא מעלה את הכלים, היא לא באמת מעלה אלא הם מתמלאים באור, רק אנחנו אומרים שהם כאילו עלו.

כאילו או לא כאילו זה לא חשוב, אלא כך אנחנו מדברים.

שאלה: מה ההבדל בין שבירת הפרסא לבין שבירת המסך?

זה אותו דבר. ואין לנו גם זה וגם זה.

שאלה: למה בריאה, יצירה ועשייה, נחשבים לעולמות ולא לפרצופים?

יש להם אותו מבנה כמו לעולם האצילות. הם עולים לעולם האצילות בתנאים מסוימים ונכללים שם, מתלבשים על עולם האצילות זה כנגד זה בכל חמישה החלקים שבכל עולם, לכן הם נקראים "עולמות". גם אחר כך, אחרי שהם מתקנים את כל הכלים, אז הכלים האלה כבר נמצאים במקום שלהם והם הופכים להיות לעולמות שלמים.

אות ט"ו

"ומה שתיקון הזה של חזרת הבינה וזו"ן להמדרגה נקרא רק על שם הפרסא, ולכאורה, הרי כל זה נעשה רק מחמת הזווג דע"ב וס"ג, ומה תעזור הפרסא לזה, עד שתיקון הזה יקרא על שמה. והענין הוא, כי כל הבא מתחלת אצילותו אינו מקבל שום שינוי, ולפיכך אחר שבאה פעם הה"ת בנקבי העינים, שוב אינה יורדת משם לעולם. וע"כ לענין עליה וירידה של הה"ת מנקבי העינים נתתקן ראש אחר שני לו, דהיינו המקבל מראש הא', אשר הה"ת שבנקבי העינים דראש הב', נמצאת בבחינת עולה ויורדת, ואותו ההבדל שבנקבי עינים דראש הב' בין הכו"ח שבו לבין הבינה וזו"ן שבו, הוא המכונה תיקון הפרסא להיותה בבחינת עולה ויורד. ולפיכך נקרא ענין החזרת הבי"ע להאצילות, על שם הפרסא. כי רק היא מתוקנת כן, שהה"ת תרד למקומה לעשיה, ותחזור הבינה וזו"ן שיצאו מכל המדרגות. אבל ההבדל שנעשה בנקבי העינים של ראש הא' הנק' ישסו"ת, אינו מתבטל לעולם, כלפי הבינה וזו"ן שיצאו ממנו. מטעם, ששם נבחן לבחי' תחלת אצילות, שאינו מקבל שינוי. ומלבד האמור יש עוד תיקון מיוחד בפרסא, שהיא מסתרת ומעלמת כח הה"ת הנמצאת בנקבי העינים של ראש הא', שלא תשפיע למטה, בעת שהאח"פ שבים לראש, כי אלמלי השפיעה למטה לראש הב' אז לא יכלה גם הה"ת דראש הב' לרדת מנקבי העינים לפה. כי כח העליון שולט תמיד על התחתון ממנו. אלא הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא למטה. וזכור זה.

ובהמתבאר תבין ההבחן, שבין הוי"ה דע"ב להוי"ה דס"ג. כי כמו דהוי"ה דע"ב הוא במילוי יודין כן הוי"ה דס"ג הוא במילוי יודין, ואין הפרש ביניהם אלא בהמילוי שבתוך הו' כי מילוי הו' דהוי"ה דס"ג הוא בא', כזה, ואו. והוא, כי סוד צורת הא' מתבאר בענין תיקון הפרסא: כי יש בצורתה ב' יודין: יוד עליונה, ויוד תחתונה וקו עקום שה"ס הפרסא, מבדלת ביניהם באלכסון. שזה רומז על התחלקות המדרגה שנעשה בסבת צמצום נה"י ועליה לנקבי העינים, שי' עליונה היא בחינת כתר וחכמה, של המדרגה שמנקבי העינים ולמעלה, הנק' מים עליונים זכרים. וי' תחתונה, היא הבינה וזו"ן דהמדרגה, שמנקבי העינים ולמטה, שיצאו לחוץ ממנה, הנק' מים תחתונים נקבות. והפרסא שבין אלו היודין, ה"ס הרקיע המבדיל בין מים למים. ולפי שענין זה הוא בחינת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהוא התחלה ראשונה להעולמות, כנ"ל באו"פ, ע"כ הא', היא ראש והתחלה אל הכ"ב אותיות, שהעולמות נבראו בהם, כנודע. ואכמ"ל."

אות ט"ו

"ומה שתיקון הזה של חזרת הבינה וזו"ן להמדרגה נקרא רק על שם הפרסא, ולכאורה, הרי כל זה נעשה רק מחמת הזווג דע"ב וס"ג, ומה תעזור הפרסא לזה, עד שתיקון הזה יקרא על שמה. והענין הוא, כי כל הבא מתחלת אצילותו אינו מקבל שום שינוי, ולפיכך אחר שבאה פעם הה"ת בנקבי העינים, שוב אינה יורדת משם לעולם. וע"כ לענין עליה וירידה של הה"ת מנקבי העינים נתתקן ראש אחר שני לו, דהיינו המקבל מראש הא', אשר הה"ת שבנקבי העינים דראש הב', נמצאת בבחינת עולה ויורדת, ואותו ההבדל שבנקבי עינים דראש הב' בין הכו"ח שבו לבין הבינה וזו"ן שבו, הוא המכונה תיקון הפרסא להיותה בבחינת עולה ויורד. ולפיכך נקרא ענין החזרת הבי"ע להאצילות, על שם הפרסא. כי רק היא מתוקנת כן, שהה"ת תרד למקומה לעשיה, ותחזור הבינה וזו"ן שיצאו מכל המדרגות. אבל ההבדל שנעשה בנקבי העינים של ראש הא' הנק' ישסו"ת, אינו מתבטל לעולם, כלפי הבינה וזו"ן שיצאו ממנו. מטעם, ששם נבחן לבחי' תחלת אצילות, שאינו מקבל שינוי. ומלבד האמור יש עוד תיקון מיוחד בפרסא, שהיא מסתרת ומעלמת כח הה"ת הנמצאת בנקבי העינים של ראש הא', שלא תשפיע למטה, בעת שהאח"פ שבים לראש, כי אלמלי השפיעה למטה לראש הב' אז לא יכלה גם הה"ת דראש הב' לרדת מנקבי העינים לפה. כי כח העליון שולט תמיד על התחתון ממנו. אלא הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא למטה. וזכור זה.

ובהמתבאר תבין ההבחן, שבין הוי"ה דע"ב להוי"ה דס"ג. כי כמו דהוי"ה דע"ב הוא במילוי יודין כן הוי"ה דס"ג הוא במילוי יודין, ואין הפרש ביניהם אלא בהמילוי שבתוך הו' כי מילוי הו' דהוי"ה דס"ג הוא בא', כזה, ואו. והוא, כי סוד צורת הא' מתבאר בענין תיקון הפרסא: כי יש בצורתה ב' יודין: יוד עליונה, ויוד תחתונה וקו עקום שה"ס הפרסא, מבדלת ביניהם באלכסון. שזה רומז על התחלקות המדרגה שנעשה בסבת צמצום נה"י ועליה לנקבי העינים, שי' עליונה היא בחינת כתר וחכמה, של המדרגה שמנקבי העינים ולמעלה, הנק' מים עליונים זכרים. וי' תחתונה, היא הבינה וזו"ן דהמדרגה, שמנקבי העינים ולמטה, שיצאו לחוץ ממנה, הנק' מים תחתונים נקבות. והפרסא שבין אלו היודין, ה"ס הרקיע המבדיל בין מים למים. ולפי שענין זה הוא בחינת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהוא התחלה ראשונה להעולמות, כנ"ל באו"פ, ע"כ הא', היא ראש והתחלה אל הכ"ב אותיות, שהעולמות נבראו בהם, כנודע. ואכמ"ל."

שאלה: הוא כותב שיש הוי"ה במילוי יודין והוי"ה במילוי ווים בין ע"ב ובין ס"ג. מה הם המילויים האלה, האם הם האור שנמצא בפרצוף?

כן, ודאי.

שאלה: מה זה אומר שהפרסא עולה ומה זה אומר שהיא יורדת?

הפרסא היא אותו מקום שבו נגמר עולם האצילות. היא ההפסק בין עולם האצילות ועולמות בי"ע. והגבול ביניהם שנקרא "פרסא" הוא עולה או יורד.

תלמיד: הוא מסביר שה' תתאה, המלכות, היא עושה את הפעולות. חסר לה ג"ר, חסרות לה ספירות עליונות, והיא צריכה להשלים את עצמה. אז מה תפקיד הפרסא? במה הוא משרת את המלכות?

הפרסא היא הגבול שיכול לשנות את מצבו, את המיקום שלו. על ידי זה הכלים שלא יכולים להיות למעלה הם יורדים למטה מפרסא, וההיפך, הכלים שנמצאים למטה ומקבלים תיקון, יכולים לעלות למעלה מפרסא.

שאלה: כשהתחתון עולה לעליון, האם הוא מעלה את עצמו או את הרשימות השבורות?

זה תלוי על איזה מצב אנחנו מדברים.

תלמיד: בקטע שקראנו, מה המטרה של כל העלייה והירידה?

עליות וירידות הן כמו במשאבה, היא מעלה למעלה כלים שיכולים להיות שם, ומורידה למטה כלים שלא יכולים להיות למעלה.

תלמיד: נקודות דס"ג שירדו ופגשו את המלכות, הן מגלות שאין להן כוחות לעלות. האם המטרה היא שהתחתון יעלה, או שיש איזשהו בירור שצריך לעשות?

המטרה היא שהתחתון יעשה בירור. המטרה שלהן כשהן נפלו לתחתון היא שהן יעשו בירור, יבררו בדיוק מי הן, מה הן, ומה חסר להן כדי לעלות.

שאלה: מה זה אומר שיש ה-ו-י-ה, שהיא כלי מסוים, שיכול לקבל כל פעם אור אחד, פעם מילוי יודים ופעם מילוי ווים?

ה-ו-י-ה היא מבנה בלי מילויים, בלי כלום. זהו מבנה שחייב להיות בבריאה מראשה ועד סופה, שכולה מחולקת לכאלו ה-ו-י-ות בכל מצב. לכן "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", כמו שכתוב.

תלמיד: מה משתנה בין מיקום ה-ו-י-ה במקום אחד לאחר, כשפעם היא יכולה לקבל אור כזה ופעם אור אחר?

זה תלוי בתנאים החיצוניים, באיזה עולם היא נמצאת. ה-ו-י-ה היא כמו פרצוף שלם.

תלמיד: האם אפשר לקרוא לה-ו-י-ה כלי?

כן.

תלמיד: כלי הוא כבר צורה מסוימת שמקבלת אור מסוים. פה זה כאילו לא כלי, זו צורה ראשונית של כלי, איזשהו מבנה.

תבנית.

תלמיד: אז יש תבנית, ומהתבנית הזאת נגזרים כל הכלים.

כן.

שאלה: הוא כותב שיש את ראש הא' שלשם ה' תתאה לא ירדה אף פעם. ובראש הב' דווקא שם הפרסא עולה ויורדת ויש כאן תיקונים, ש"הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא למטה". זה שמוסתר מראש הב' שהפרסא לא יכולה לרדת, למה זה נקרא תיקון?

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: כתוב "אבל ההבדל שנעשה בנקבי העינים של ראש הא' הנק' ישסו"ת, אינו מתבטל לעולם, כלפי הבינה וזו"ן שיצאו ממנו. מטעם, ששם נבחן לבחי' תחלת אצילות, שאינו מקבל שינוי. ומלבד האמור יש עוד תיקון מיוחד בפרסא, שהיא מסתרת ומעלמת כח הה"ת הנמצאת בנקבי העינים של ראש הא', שלא תשפיע למטה, בעת שהאח"פ שבים לראש, כי אלמלי השפיעה למטה לראש הב' אז לא יכלה גם הה"ת דראש הב' לרדת מנקבי העינים לפה. כי כח העליון שולט תמיד על התחתון ממנו. אלא הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא למטה. וזכור זה."

תלמיד: זה נשמע כמו איזו ערמומיות כזאת, שנעשתה הסתרה כדי שהתחתון לא יידע שאסור להוריד את הפרסא למטה.

ואז הוא נשבר.

תלמיד: למה זה נקרא תיקון?

שבירה היא תיקון. כל הפעולות מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה הן רק תיקונים כפי התחתונים.

תלמיד: איך זה פועל עלינו? מה מוסתר מאיתנו שלכן אנחנו יכולים כל הזמן לטעות?

מאיתנו, כל הפעולות הכי עקרוניות מוסתרות - שאסור לקבל על מנת לקבל, שאין שום תועלת מהחיבור בינינו, דברים אלמנטריים כאלה.

תלמיד: האם זה נובע מההסתרה הראשונה שנולדה?

כן. הכול נובע מההסתרה הראשונה.

תלמיד: כי עד השלב הזה כביכול תמיד העליון היה הפועל המוחלט על התחתון.

כן.

תלמיד: ופה פתאום יש הסתרה, יש כוח בעליון שהתחתון לא יודע עליו.

כן, כדי שיהיה מקום לנבראים, לכן נעשה כך ההפסק.

(סוף השיעור)