בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 26.7.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חורבן כהזדמנות לתיקון*

1. שכינה בעפר, זה המצב שבו אנחנו נמצאים, מגלים כמה אין לנו כוח, אין לנו הבנה, אין לנו תחילה של בניית החיבור בינינו שנקרא *בית המקדש*, מקום שבו הבורא יכול להתגלות. אנחנו יכולים להיות גם בשמחה יחד עם זה שאנחנו מבינים שאין. *הרבה חברים, בזמן האחרון במיוחד, מתלוננים על כך שאין לנו סיכוי, אין לנו כוח, אין לנו שום אפשרות. זה טוב*, אנחנו מגיעים למצב שמבינים כמה אנחנו הפוכים מתכונות המקדש, מתכונות המקום שבו הבורא יכול להתגלות, מצידנו לבנות את הכלי והבורא אז יתגלה. *אם אנחנו מבינים שזה לא בכוחנו, לא באפשרותנו, שאנחנו הפוכים מכל זה, זה דווקא טוב. נשאר לנו רק לדרוש, להתפלל, לבקש. אנחנו צריכים להשתדל להתקרב בינינו כמה שאפשר, ואז לצעוק לבורא*. השלב ראשון זה להתקרב כמה שאפשר נגד האגו שלנו כמה שמסוגלים, ואז לצעוק לבורא שאנחנו לא מסוגלים יותר, שהוא חייב לנו לעשות את העבודה הזאת, לצרף אותנו ולחבר אותנו כך שזה יהיה ככלי שבו הוא יכול להתגלות. *זה נקרא ה׳ יגמור בעדי*, וזה מה שאנחנו צריכים לבצע.

2. אם אנחנו מגלים שזו שבירה, מגלים שזה המצב שבו אנחנו נמצאים, אם אנחנו לא מסכימים עם זה ורוצים לתקן את מהות הקשר בינינו משבירה לתיקון, זה כבר אומר שאנחנו מוכנים *להקים שכינה מעפר*.

3. אם אני מרגיש בחיבור שלי עם החברים, בפניה לבורא, *טעם עפר*, זה לא הכל, אבל זה סימן שאני נמצא בכיוון הנכון, כי לרצון לקבל שלי אין לו בכך שום מילוי.

4. ש: מה זה להגיד שזה קדושה..?
   ר: אפילו שאנחנו טועמים בהשפעה, בחיבור, טעם עפר, עפר זה כמו חול, אין בו שום טעם, אנחנו צריכים להגיד שזה מפני שאנחנו נמצאים עדיין ברצון לקבל שלנו ולכן כך טועמים. אבל *אם היינו ברצון להשפיע, היינו טועמים באותן הפעולות של החיבור לא טעם עפר אלא טעם גן עדן*. זה מה אנחנו צריכים להגיד לעצמנו, ולכן לא ללכת לפי החושים הגשמיים האגואיסטיים, אלא למעלה מהם.
   
   ש: איך לעבור מטעם עפר לכלים של השפעה?
   ר: אני צריך לתאר לעצמי שאני עכשיו נמצא בכלים דקבלה ולכן אני מרגיש טעמים גשמיים, ושאם הייתי נמצא בכלים דהשפעה, הייתי נמצא בטעמים רוחניים.

5. ש: כותב פה בסוף שממילא הוא שש ושמח. איך אפשר להחזיק בשמחה הזו?
   ר: מפני שיש לו 2 הבחנות, הראשונה שהוא נמצא בטעם עפר בכלים האגואיסטיים שלו, והשניה שהוא נמצא בהשפעה ורוצה בהשפעה הזאת להשיג גילוי של פעולת ההשפעה, תוצאה מפעולת ההשפעה וטעם מפעולת ההשפעה. *מזה האדם שמח, מכך שהוא נמצא לפחות במעבר מכלים דקבלה לכלים דהשפעה*.
   
   ש: אפשר להחזיק במצב הזה? כי הגוף עוד פעם יקפוץ..?
   ר: זה נכון, אבל בכל זאת הוא מידי פעם מחזיק וחוזר לזה יותר ויותר, עד שמתפלל לבורא, מתחזק עם החברים, וסה"כ מושך כל מיני אמצעים כדי להישאר במצב הזה של חיבור עם כולם, חיבור עם הבורא והערכת המצב שמקים. הוא *מקים שכינה מעפר*, כך הוא מתקדם.

6. ש: מה זה טעם עפר בעבודה בעשירייה?
   ר: בעפר אין טעם, כלומר בחיבור, בלהחזיק ובלתמוך בחברים, בלחבר אותם, בלהשתוקק לבורא אין לזה טעמים. אנחנו מרגישים בהם טעם עפר. *זה בדיוק המצב של המעבר מע"מ לקבל לע"מ להשפיע, וצריכים להשתדל לעבוד אפילו בטעם עפר בגשמיות, ולחפש לגלות טעם ברוחניות*.

7. איך לפתח את התחושה הזאת?
   ר: אנחנו מתחילים מהעולם. כמה אתה מרגיש טעם בחיבור בין החברים ולעומת כמה אתה מרגיש טעמים בכל מיני דברים אחרים שבעולם הזה. כך *יש לפניך דוגמאות מאוד מוחשיות, זה לעומת זה. מצד אחד כל העולם עם התאוות שלו, התענוגים שלו, עם כל מה שיש, ומצד שני חיבור בין החברים ומה שיש לך ביניהם. תנסה לראות מה חשוב, אחד מהשניים. תתחיל מזה*.

8. העניין פשוט אמנם שקשה מאוד לנו להסכים איתו, להבין ולממש אותו. אנחנו צריכים להרגיש ולהבין שאנחנו לא נרצה אף פעם לעשות פעולות השפעה. הטבע שלנו, הרצון לקבל נשאר ולא עובר מאיתנו. מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לבקש שתהיה לנו אפשרות, מעל הרצון לקבל שלנו, להשפיע. איך? ככל שהבורא נותן לנו הזדמנות, אז נוכל לעשות פעולות השפעה למעלה מרצון לקבל..
   
   *לא לחכות שפעם יהיה לי רצון להשפיע, רצון לאהוב. כל הדברים האלה אפילו שאנחנו מרגישים אותם לפעמים ברצון שלנו, אבל זה הכל עדיין בע"מ לקבל וזו לא רוחניות האמיתית. לכן אנחנו צריכים רק לתאר לעצמנו את גדלות הבורא, ולבקש גדלות הבורא. לבקש מהבורא שייתן לנו אפשרות להכניע את הרצון לקבל שלנו, להתעלות מעליו*. את הכוח הזה אנחנו מקבלים מלמעלה ורק בזכותו אנחנו יכולים להתקיים.

9. ש: לבקש גדלות הבורא או כוח התגברות אפילו שאין טעם..?
   ר: או שאתה עובד עם כלים דקבלה שלך, שיהיה לך טעם, או שאתה עובד ללא כלים דקבלה שלך ואין לך שום טעם, אלא נתנו לך כוחות לעבוד למעלה מהטעם.
   
   ש: איך אפשר שגדלות הבורא לא תהיה שכר?
   ר: אתה צריך לבחור לאן אתה הולך. אתה מבין שדווקא כל המצבים שאתה עובר מלמדים אותך ללכת ללא שכר.
   
   ש: אבל צריך חומר דלק..?
   ר: *חומר הדלק יהיה דווקא שאתה הולך ללא שכר. דווקא זה הופך להיות השכר שלך*.

10. ש: כאילו התוצאה מהעבודה צריכה להיות יותר טעם?
    ר: אבל *לא חושבים על הטעם, על איזה טעם יש לי, טעם גן עדן או טעם גיהנום? לא חושבים על זה, חושבים איך אעשה פעולה להשפיע לבורא, ולא חשוב לי עכשיו באיזה טעם זה יהיה*.

11. אנחנו רוצים בכל זאת להתקרב למצב שנעשה פעולה ללא שום טעם ושיהיה לנו חשוב דווקא שאנחנו עושים אותה ללא שום טעם. זה מצב מיוחד מאוד. *תאר לעצמך מה שקרוב אלינו, אדם שמאוד רוצה לרזות אוכל פטרוזיליה, עשב, כדי לתת לגופו קצת ויטמינים ואולי מילוי לבטן, אבל הוא לא מרגיש בכך שום טעם, אפילו טעם לא טוב, אבל אין לו ברירה. הוא חייב למלא את עצמו כי יש לו מטרה חשובה מאוד*, הוא רוצה לרזות.

12. ש: האם השמחה מזה שטעם עפר זה הכיוון הנכון?
    ר: *לא שאנחנו שמחים מכך שנמצאים בטעם עפר, זו לא מטרת הבריאה. אלא אנחנו שמחים שלמרות טעם העפר אנחנו הולכים קדימה* וזה לא עוצר אותנו. השמחה היא בכך שהולכים קדימה, אפילו שבטעם עפר.

13. ש: מדוע יש ציפייה שהטעם בעבודה יגיע, שהזמן יסדר... ?
    ר: קודם כל זה באמת לוקח זמן. שנית, אנחנו צריכים טוב טוב להבין שהזמן לא עושה את שלו. הוא עושה את שלו וכתוב כך, תן לזמן לעשות את שלו. אבל מצד שני אנחנו צריכים לזרז את הזמן. אם אנחנו כבר לא מתקדמים בדרישה לזמן, לשנות את המצבים שלנו, אז אנחנו נמצאים כבר בקליפות.

14. ש: איך אני יכול לקבל שהטעם האמיתי נמצא בעפר?
    ר: מה שעכשיו בשבילי הוא עפר, *אני אשנה את עצמי, אשנה את היחס שלי לפעולות השפעה. עכשיו הן אצלי כעפר, ואז אוכל להרגיש בהם טעמים מיוחדים שעכשיו נסתרים שם*. כל העולם נסתר בפעולות האלו של עפר.

15. טעם עפר ניתן לנו כדי שלא תהיה לנו בחירה חופשית. דווקא הפוך, *יש לנו בחירה חופשית בכך שמעל טעם העפר אנחנו רוצים לבנות טעם רוחני, טעם של השפעה*.

16. צריכים להבין שלעבוד בלי רגש זה לא בדיוק נכון, אלא לעבוד בלי הרגש האגואיסטי הקודם. אנחנו צריכים לחפש רגש חדש וכך נתקדם. לכן לעבוד בלי רגש נקרא שאנחנו עובדים בלי רגש לעומת הרגש הקודם. קודם הייתי מתרגש, בדוגמא פשוטה, מדבר מתוק שאני טועם ונהנה מכך שאני טועם אותו. אח"כ הבנתי שמתוק מאוד מזיק לי, אבל אני חייב לאכול ולוקח מאכל שהוא לגמרי לא מתוק, אני אפילו מרגיש בו טעם עפר, אבל אני מתפעל מכך שאני לוקח את הדבר החדש הזה שאין בו שום דבר מתוק, אבל אני מתפעל מזה שאני עושה, שאני עכשיו אוכל משהו בריא. אז לא שאין לי טעם, רק הטעם החדש שלי הוא לגמרי כמו הטעם הקודם, ואני נהנה מכך.

17. לא חשוב לנו איזה טעם, העיקר שאני רוצה ליהנות. *אני רוצה עכשיו ליהנות מהשפעה ולא מקבלה. אנחנו לא יוצאים לאיזשהו חלל, אנחנו עוברים מהכלים האלו לכלים האחרים. תנסו לחטט בזה, לבדוק זאת ולאט לאט תראו שבכל זאת אנחנו נמצאים בתענוגים, רק תענוגים מגדלות הבורא*. גדלות המצב לעומת המצב הקודם שנקרא מצב חיצון.

18. ש: איך לא ליפול לייאוש אם אתה מרגיש רק עפר?
    ר: אם אני נמצא בייאוש, אז אני כבר נמצא בייאוש. *אם אני מרגיש טעם עפר, אני יכול לכבד את העפר ולהבין שמתוכו אני יכול לעלות לפסגה של החיבור עם הבורא ועם כל הבריאה*. צריכים לקרוא על כך מהזוהר מאמר של רבי חייא שנפל על העפר ונישק אותו, שם הוא מסביר מאוד יפה, *כדאי לקרוא*.

19. ש: איך נוכל לגרום לטעם עפר לטעם מתוק ונעים?
    ר: אנחנו מצטערים שלא יכולים להתקרב זה אל זה. במאמר הזה כתוב שרבי חייא נפל על הקרקע ונישק את העפר ובכה, כמה קשה שהרצונות האגואיסטים שלנו לא נותנים לנו להתחבר בלב אחד שבו נגלה את העולם העליון, את מציאות הנצחית, את הבורא, ולא מסוגלים להתקרב בלבבות זה אל זה. צריכים לבקש, אנחנו וודאי שלא מסוגלים בעצמנו, אבל הכוח העליון שיופיע, האור העליון ישפיע עלינו ויחבר אותנו.

20. קריין.: קורא קטע מתוך זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, מאמר החיזיון של רבי חייא
    ר: רואים אנחנו מכאן דוגמא יפה מאוד שמביא לנו בעל הסולם, שבהחלט המקובלים הגדולים גם מגיעים לפעמים לכאלו הרגשות שאי אפשר להתעלות למעלה מהרצון לקבל ע"מ לקבל שנקרא עפר, וממש נופלים עליו ובוכים, לא יודעים מה לעשות עימו. אחרי זה בכל זאת הם קמים ואומרים: לא יכול להיות שכך זה צריך להיות, זה רק כדי שבכל זאת נעבור מעליו ונגלה שאנחנו יכולים להיות מעליו. נתפלל, ניקח כוחות מהבורא ונצליח בכל זאת להתגבר.

21. אין לך שום אפשרות למצוא שיטת תיקון אחרת, כי יש לך ערבוביה בין כל הרצונות עם כל הכוונות ע"מ לקבל. הסלט הזה שיש לך, דייסה כזאת, אי אפשר לתקן. *אין לך כלים, אין לך אור כדי לעשות הבחנות בין אלו לאלו, אין לך כלום. יש לך רק דבר אחד, למצוא חיסרון נכון*. אתה ברצון לקבל שלך ארצי אגואיסטי הקטן שאתה נמצא בו, בכל זאת מתחבר לרצונות האחרים, מחבר אותם ומבקש כמה שאתה יכול להתחבר איתם, ומתוך זה לבקש שהבורא יאיר עליכם את האור שלו, לא כדי שתהנו אלא כדי שתהיה לכם יכולת להשפיע אחד לשני, ובהשפעה הדדית הזאת אתם מעבירים השפעה לבורא, *אתם מייצרים ביניכם מכשיר של השפעה*...

*בעה"ס, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות*

22. *כל מה שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו זה רק לתקן את הלב*, ולא לעשות פעולות בצורה חיצונה.

23. ש: בטקסט כותב טעמים..?
    ר: טעמים הם אורות מיוחדים שיורדים בתוך הכלים המתוקנים.
    
    ש: מה זה בעצם להבין את הטעמים?
    ר: *להכין את עצמו בצורה הנכונה בקשר עם החברים, עד שהאור העליון יוכל להשפיע ביניכם*. זה הכל, אין לי מה להוסיף. *את כל היתר אתם צריכים להשיג מתוך העבודה ביניכם ותפילה*.

24. מה יש לנו לעשות? אנחנו לא יכולים ישירות להגיע ללב, לכן אם אנחנו יושבים אוכלים, שרים, מתחבקים עם החברים שלנו, אם אנחנו לומדים יחד דווקא, ולא כל אחד בניתוק מהשני, אם אנחנו יכולים להשפיע זה לזה משהו, ככל שאנחנו משתוקקים לתיקון, אז מכל הדברים האלו אנחנו מגיעים לחיבור בינינו. בכלל, כל התיקון הוא בחיבור. הכלי שבור ולא דורש שום דבר חוץ מחיבור. במידת החיבור אנחנו מייצגים את הרצון להיתקן שלנו.

25. אנחנו *צריכים להבין שהעולם כמנהגו נוהג, ושום דבר זה לא פועל על העולם אלא רק התקרבות בין הלבבות*, בין בני האדם. כמו שהוא כותב, כי כל הלבבות ה' דורש שיהיו כולנו כלב אחד.

26. *אנשי לבב* יכולים לנהל ולשלוט על הלב שלהם, לכוון אותו נכון. הם אלו נקראים אנשי לבב, הם מכוונים את ליבם בע"מ להשפיע. הלב שלהם במקרה כזה מתמלא עם האור העליון שנקראת תורה. מי שיודע כך לעשות, נקרא אנשי לבב.

*תע"ס חלק ג', הסתכלות פנימית פרק י"א*'

27. ש: ממתי אור מקיף מזכך עביות..?
    ר: ודאי. אור מקיף דווקא לוחץ מבחוץ ורוצה להיכנס, גם להיות כאור הפנימי, שיקבלו אותו בע"מ להשפיע. המסך חילק את האור העליון ל-2, לאור פנימי שמקבל בע"מ להשפיע, ולאור מקיף שלא מסוגל לקבל אותו בע"מ להשפיע. לכן יש התנגשות בין אור פנימי ואור מקיף, ושניהם לוחצים על המסך שביניהם.

28. ש: ..דראש למסך דגוף זה חלק של אותו מסך..?
    ר: מסך דראש זה מסך שעושה חשבון כמה לקבל ע"מ להשפיע. מסך דגוף הוא כבר תוצאה ממסך דראש, אחרי שמסך דראש סיים את העבודה שלו, קיבל ע"מ להשפיע, כתוצאה מהעבודה הזאת יש מסך דגוף שמחליט מה אני עושה הלאה אחרי שביצעתי כמה שאני יכולתי את העבודה להשפיע לבורא. מה יוצא לי מזה? לא לי אלא מה יוצא בכלל מהעבודה שלי? אז הוא החליט שהוא חייב להזדכך כי הוא לא יכול לעמוד במצב הזה, כי *רוחניות זה תמיד התחדשות. אם אין לי מה לחדש, אם אין לי מה להוסיף, אז אני הופך להיות לאפס*.
    
    ש: איפה מתקבלת החלטה של הזדככות?
    ר: תמיד בראש. אבל תמיד יש קשר בין ראש לגוף. הראש מרגיש מה שיש בגוף, ואם בגוף אין יכולת יותר לקבל בע"מ להשפיע אז הראש מחליט שחייבים להזדכך לפעולה הבאה. *ברוחניות לא יכולה להיות עצירה, זה תהליך פשוט בלתי פוסק*.
    
    ש: אפשר להגיד שמסך דראש וגוף זה חלק של אותו מסך?..
    ר: זה לא אותו מסך מפני שהוא השתנה, הוא קיבל עבודה בהבחנות פחותות יותר ממה שהיה קודם, ולכן כך הוא עובד.

29. ש: מי יותר קרוב לבורא, גלגלתא או ב"ן?
    ר: אף אחד מהם. זה מערכות. אף אחד מהם לא משפיע, זה עולמות. משפיעים רק הנבראים.

30. ש: כנס לטיני בסוף אוגוסט....
    ר: *אתם צריכים לחשוב איך אתם מתקרבים זה לזה ואיך אתם לוקחים לתוך החיבור ביניכם את כל העולם, לא רק העולם לטיני אלא ממש לגמרי כל העולם. שכולם יעזרו לכם ישתתפו איתכם יחד, וכך יהיה. אני גם כן מבקש מכל החברים שלנו בכל העולם, בואו נתחבר ונעזור להם, אפילו שהם לא כל כך צריכים אולי עזרה, אבל נשתתף יחד עם הכלי הלטיני, ובאמת שיהיה לנו כנס יפה, מאוד שמח*.