שיעור בוקר 15.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 823, מאמר:

"מהו פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב'. עמ' 823. מאמר "מהו פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים, בעבודה".

זה באמת מעניין, אם פורענות הבאה לרשעים כדי לתקן אותם, אז למה היא מתחילה מהצדיקים. בוא נראה.

מהו פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ט'
1988/89 - מאמר 9

"חז"ל (בבא קמא ס') אמרו וזה לשונם "אין פורענות באה לעולם, אלא בזמן שהרשעים בעולם, אלא מצדיקים תחלה", עד כאן לשונם.

ויש להבין, מדוע מגיע פורענות לצדיקים, אם הפורענות צריכה לבוא לרשעים, מה הצדיקים אשמים בזה.

ובדרך עבודה יש לפרש מקודם, מה זה "פורענות" בעבודה, ומהו "רשעים" בעבודה, ומהו "צדיקים" בדרך עבודה. ובכדי להבין כל זה, צריכים לדעת מה זה "עבודה". וגם יש להבין בכלל, בשביל מה צריכים לעבוד. כלומר, מה אנו מרויחים, בזה שאנו צריכים לעבוד.

הלא מי ברא כל הדברים שישנם בעולם. הכל הבורא עשה. אם כן לאיזה צורך היה, בזה שברא בעולם הזה, שצריכים לעבוד על כל דבר, שאנו רוצים לרכוש, הן להשיג צרכים גשמיים, והן להשיג צרכים רוחניים.

ולהבין כל זה, צריכים קודם להבין, מהו ענין של כל הבריאה. כלומר, לאיזה צורך ברא הקב"ה את העולם. על זה באה התשובה, כמו שאמרו חז"ל "להטיב לנבראיו". ומסיבה זו ברא נבראים, והטביע בהם רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. וזה נקרא "מטרת הבריאה". והיות שזה אינו בהשתוות הצורה להבורא, משום זה ירגישו המקבלים בהטוב ועונג בחינת בושה.

לכן נעשה תיקון, הנקרא "צמצום והסתר", שלא יקבלו רק על הכוונה בעל מנת להשפיע. והיות שהכלי הזה, התחתון צריך לעשות, וזהו נגד הטבע, היות שהבורא ברא את הנבראים עם רצון לקבל הנאה ותענוג, לכן כל דבר שאינו מצד הטבע, זה קשה להאדם לעשות. וזה נקרא "יגיעה".

לפי זה יוצא, שענין היגיעה אין הכוונה שהאדם צריך להתייגע. אלא זה הוא תוצאה. היות שזהו נגד הטבע, לכן קשה לעשות את הפעולה הזו. וזהו היגיעה. וזהו בין אדם למקום. וכמו כן אותו תיקון יש בין אדם לחבירו, בכדי שלא יהיה בושה. כי האדם מתבייש לאכול לחם חסד.

לכן ניתן ענין מקח וממכר, שהפועל נותן להבעל בית את העבודה, והוא נותן לו עבור העבודה כסף. וממילא אין כאן שום בושה. וגם כאן בין אדם לחבירו, אין רצונו של בעל בית שיתן לו יגיעה, אלא שיתן לו עבודה. הכוונה על התוצרת, שהוא ענין חליפין. הפועל נותן לבעל הבית תוצרת, ותמורת זה בעל הבית נותן לו כסף.

ובמוכר וקונה הדבר הוא להיפך. המוכר נותן לקונה תוצרת, והקונה נותן למוכר כסף. ולא חשוב איך שהוא, אלא שצריך להיות, ששניהם יתנו. אחרת, היינו אם אחד נותן והשני רק מקבל ולא נותן לו שום דבר חזרה, הרי יש כאן ענין שינוי צורה. ואז נמצא במקום הזה בחינת בושה אצל המקבל.

ובהאמור יוצא, שענין היגיעה, אין הכוונה על היגיעה. אלא הכוונה היא, היות שבכדי שלא יהיה בחינת בושה, לכן שניהם צריכים לתת. ובהיות מצד הטבע, האדם נברא רק לקבל, זהו היגיעה. אם כן היגיעה היא רק תוצאה, ולא זהו הכוונה, כלומר המטרה. נמצא, שלא היגיעה אנו צריכים, אלא השתוות הצורה אנו צריכים. והיגיעה נמשך מכח שאין לנו זה מצד הטבע.

ובהנ"ל נבין מהו "רשעים" ומהו "צדיקים". ומדוע "אין פורענות באה לעולם, אלא בזמן שהרשעים נמצאים בעולם". בעבודה נקרא "פורענות", שאין גילוי לטוב ועונג. כלומר, שלא יכול להתגלות להנבראים את רצונו להטיב לנבראיו, מסיבת שינוי צורה, כנ"ל, היות שכל זמן, שאין להאדם כלים דהשפעה, שזהו נקרא "השתוות הצורה", זוהי הסיבה המעכבת לרדת השפע להנבראים. נמצא, "רשע" נקרא מי שהוא מרוחק מה'. כלומר, בעבודה נקרא "רשע" מי שהוא בשינוי צורה מה', שהוא לא בבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום".

נמצא, זה שהשפע עליון לא יכול לרדת לתחתונים, הוא מסיבת בחינת הרשעים, הנמצא באדם, כי בעבודה נבחן, שהאדם בעצמו נכלל מבחינת רשעים, שהם הניצוצי קבלה. וזהו הפירוש "אין פורענות, אלא בזמן שהרשעים בעולם". כלומר זה שהשפע אינו בא לעולם, זה נקרא "פורענות באה לעולם", הוא מסיבת הרצון לקבל שישנו באדם, הוא המעכב מהטוב ועונג.

ובזה יש לפרש כל ענין של הרשעים, מה שלא שומעים בקול ה'. שהוא צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום, שאנו צריכים לשמוע בקול ה', אחרת הוא מעניש אותנו. שעל זה יש לשאול, בשלמא מלך בשר ודם, שהוא דורש כבוד, יש להבין שהוא מעניש לכל מי שלא שומע בקולו. אבל לגבי הקב"ה, מדוע הוא מעניש על זה שלא שומעים בקולו. וכי לכבוד הוא צריך, בכדי לקבל כבוד מהנבראים. ואם לא מכבדים אותו, הוא נפגע מזה.

והרי זה דומה לאדם, שנכנס ללול של תרנגולים. והוא נותן להם פקודות, והם אינם שומעים בקולו. וכי שייך לומר, שהאדם נפגע מהם. וקל וחומר, הנבראים לגבי הבורא. איזה ערך יש לומר, שהבורא נפגע מהנבראים, שלא שומעים בקולו, ובשביל זה הוא שולח להם פורענות.

אלא אנו צריכים להאמין, שכל ענין נקימה ונטירה של הקב"ה אינו חס ושלום לתועלת הבורא, אלא לתועלת הנבראים. כלומר, שע"י העונשים שהם יקבלו, זה יביאו אותם לזכות להטוב ועונג, שזהו רצון הבורא, שהנבראים יקבלו ממנו.

זאת אומרת, שהיסורים מביאים את הנבראים, שיקבלו עליהם את ענין השפעה, שרק הם הכלים האמיתיים, המסוגלים לקבל את השפע העליון, מה שהבורא רוצה לתת להם. וזה שכתוב "אין פורענות באה לעולם, אלא בזמן שהרשעים בעולם". לכן הם מרגישים בחינת יסורים. כלומר, שכל מה שהם עושים בעבודה, הם מרגישים טעם מר, היות שאין להם כלים דהשפעה, שרק בהם מאירים את הטוב ועונג. נמצא, הרשעים, שהם בחינת קבלה שבאדם, זהו המעכב מלקבל את הטוב.

וזהו כמו שאמר הרמב"ן (מובא בתע"ס, חלק א', דף י"ד, אות א') וזה לשונו "יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד. פירוש, מתייחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר, שפועל להטיב כראוי ליחודו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה חס ושלום כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד, מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להטיב. ונמצא, שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה".

וזהו כמו שפרשנו, שענין "פורענות באה", אין כאן ענין של נקימה ונטירה מצד הבורא, על מה שלא שומעים בקולו. אלא זה שהוא רוצה, שכן ישמעו בקולו ולשמור את התו"מ, זהו לטובת הנבראים ולא לטובת הבורא. כי הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שהוא צריך משהו בשבילו.

אלא כל מה שהוא רוצה מהתחתונים, הוא, שיקבלו טוב ועונג בלי שום אי נעימות. אלא שהנאה תהיה בתכלית השלימות. מה שאין כן אם היתה בחינת בושה בעת קבלת התענוג, אז אין שלימות בהתענוג. נמצא, שהפורענות, שהרשעים מרגישים, הוא לטובתם, שזה יגרום לתקן מעשיהם.

אולם יש לדעת, מהו ענין תיקון המעשים בדרך העבודה. זהו כנ"ל, שעל כל מעשה ומעשה, שעושים, צריכים לתת עליו כוונה. והכוונה היא, שרוצה עם המעשה הזה לעשות נחת רוח ליוצרו. וע"י זה הוא יגיע לדביקות ה'. ולא שעושה המעשה, שיהיה בזה הכוונה לתועלת עצמו. אלא כל דאגותיו יהיו איך לעשות נחת רוח להבורא.

ואלה אנשים שרוצים ללכת בדרך שיגיע לבחינת להשפיע, הם נקראים "צדיקים". כלומר, הגם שעוד לא הגיעו לדרגה זו, שתהיה כל כוונתם בעל מנת להשפיע, אבל הם רוצים להגיע לזה, המה נקראים "שהולכים בדרך צדיקים", זאת אומרת להגיע לדרגת "צדיק", כבר נקראים על שם סופו.

מה שאין כן אלו אנשים שעובדים בבחינת הכלל, כלומר שאין הם עוסקים על בחינת הכוונה, בכדי שיגיעו לדרגת צדיקים, מהם לא מדברים בבחינת עבודה של דרך האמת. אלא הם שייכים לבחינת עבודה על המעשים. וכוונתם בתו"מ, הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, ש"מלמדין אותן בכדי לקבל שכר". רק אלו שכבר באו לידי הבנה, שצריכים לעבוד לשם שמים, אלו אנשים נקראים, שהולכים בעבודה להגיע לדרך האמת.

והגם שעוד לא הגיעו, להם אומר הרמב"ם ז"ל, ש"מגלין להם רז זה מעט מעט". ומהו הסוד, שאסור לגלות "לקטנים, ולנשים, ולכלל עמי הארץ". הסוד הוא, שלא מספיק המעשה לבד, אלא שצריכה להיות גם כוונה, שתהיה בעל מנת להשפיע ולא לקבל שכר. אלא כל הנאה שיש לו הוא בזה, שהוא יכול לשמש להבורא, וזה הוא השכר שלו, וזה שוה אצלו כמו שיש לו הון תועפות, לכן אין הם צריכים עוד משהו עבור עבודתם, אלא זה שהם משמשים את המלך, זהו כל הנאה שלהם, ולזה הם מצפים.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, אם הפורענות באה לעולם מחמת הרשעים, מדוע מתחלת הפורענות מן הצדיקים. והתשובה היא, כי צדיקים נקראים בדרך העבודה, אלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך האמת, אף על פי שעדיין לא הגיעו, אלא שהולכים בקו הזה. לכן אנו צריכים לדעת, כי הפורענות הזו, הוא בזה שמרגישים טעם עפר בתו"מ. ובמקום שהיו צריכים להרגיש "כי הם חיינו ואורך ימינו" הם מרגישים טעם מר.

והם שואלים לעצמם, הלא מטרת בריאת העולם היתה בכדי להטיב לנבראיו. ואיפה זה. הלא אנו רואים את ההיפך. והלא אנחנו צריכים להרגיש טעם מתיקות בעבודה, בזה שאנו משמשים להמלך, ולא לבקש שום תמורה. ואנו רואים, שהגוף מתנגד לזה. וזה גורם להם להבין, שכל החסרון הזה, הוא מטעם שהמלך הוא מלך שפל, ואין להמלך שום חשיבות.

כי אחרת הם היו צריכים להרגיש את חשיבות המלך ולהיבטל אליו. מטעם שאנו רואים, שיש בהטבע שלנו, שיש זכיה גדולה, שהקטן משמש להגדול. ועל זה אין לנו עבודה להיבטל נגד הגדול. ומדוע לגבי הבורא אין אנו רואים את זה. על זה אנו מוכרחים לומר, שהבורא, שהוא מלך של כל העולם, אין אנו מאמינים בגדלותו, אלא להיפך. וזה נקרא בזה"ק "שכינתא בגלותא" או "שכינתא בעפרא".

אם כן, מה חסר לנו, רק בחינת אמונה בה', שהוא מלך גדול וחשוב. נמצא, שדוקא אצל אלו אנשים, שהם נקראים "צדיקים", כלומר שרוצים להיות צדיקים ולעבוד את ה' בלי שום תמורה, הם רואים ומרגישים את הרע שבהם. כלומר, שהם מרגישים את הפורענות, שאין הם מסוגלים לקבל טוב ועונג, מסיבת הרשעים שבקרבם. פשוט שהם מרגישים, שהם רשעים, שחסר להם האמונה בה', שהוא מלך גדול וחשוב. ואין לך רשעים יותר גדולים מזה, שהם רואים פשוט, שחסר להם את האמונה בה'. נמצא, מתי מתגלים את הרשעים באדם, דוקא בזמן שהם רוצים להיות צדיקים.

ובזה יש לפרש מה שכתוב "ואינה מתחלת אלא מצדיקים תחלה". שפרושו "צדיקים תחלה", כלומר, שהפורענות מתחילה להיות ניכרת ונרגשת מתחילה, היינו מעת שמתחיל להיות עובר מבחינת עבודת הכלל לעבודת הפרט. ש"עבודת הפרט" נקרא "דרך צדיקים".

לכן חז"ל מרמזים לנו, שתיכף מתחילה, מעת שרוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז ניכר אצל האדם הפורענות. שמרגיש, שהוא רחוק מבחינת אמונה בה'. וממילא הוא רחוק מלקבל את הטוב והעונג, מה שברצונו הוא להטיב לנבראיו. והאדם, במצבים האלו, הוא רואה אצלו בחינת ירידות ועליות. אם כן יהיה הפירוש "אלא מצדיקים תחלה", ש"תחלה", שמתחיל להכנס בדרך צדיקים, כנ"ל.

מה שאין כן אלו שעובדים בבחינת הכלל, אין הם מרגישים איך שהם מונחים תחת שליטת הרע, ואין הם רואים, שחסר להם אמונה בה'. אלא להיפך, הם יודעים, שיש להם שיעור כל כך גדול באמונה, עד שיכולים לתת לאחרים. ואומרים, עוד מוסר לאחרים, מדוע אין הם הולכים בדרך הישר, שיבינו, כי העיקר הוא רק רוחניות ולא גשמיות.

ואלה אנשים, שהם שומעים את דבריהם, הם חושבים, מה שהם אומרים להם מוסר, שצריכים לעשות הכל לשם שמים, בודאי הם יודעים, מהו הפירוש "לשם שמים", כי אחרת לא היו אומרים להם דברי מוסר. ובאמת הם לא יודעים אפילו מהו להשפיע. כי ענין להשפיע, שזהו נגד הטבע. ובזמן שהאדם רואה, איך שקשה לו להתגבר ולעסוק בעבודה דלהשפיע, איך הוא יכול להגיד להשני. כי רואה, שפשוט חסרה לו אמונה, שיאמין בה', שהוא מלך גדול, כנ"ל, כי מצד הטבע, יש בהטבע, שקטן יכול לשמש להגדול בלי שום תמורה.

מה שאין כן האנשים שהם בבחינת הכלל, כשאומרים שצריכים לעבוד לשם שמים, לא יודעים אפילו פירוש המלים, אלא כפי ששמעו אלו המלים בזמן החינוך, ולא הבינו מה ששמעו, הם ממשיכים עם המליצה הזו, כי אצלם הרע הוא רק בבחינת "כחוט השערה", כמו שאמרו חז"ל אצל יצר הרע "רשעים נדמה להם כחוט השערה, וצדיקים כהר גבוה".

והוא מטעם שיש תיקון, שהאדם לא יראה את הרע, יותר מכפי מה שהוא ראוי לתקן. לכן "רשעים" נקראים בעבודה אלו שאין להם צורך לעבוד לשם שמים, אלא שהם עוסקים בתו"מ לתועלת עצמם. לכן ניכר אצלם הרע, שהוא הרצון לקבל לעצמו, לרע. זה נקרא, שהיצר הרע הוא "כחוט השערה".

אלא "אצל צדיקים". כלומר, אלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך של השפעה, ומתחילים לתקן את הרצון לקבל, הם רואים כל פעם, איך שמתראה אצלם את הרע בשיעור היותר גדול, עד שנעשה אצלם "כהר גבוה". לכן אין הם מסוגלים לומר מוסר לאחרים, היות שהם עסוקים לבקש אמונה בה' לצורך עצמם. ובזה מתפרש מה שאמרו חז"ל "אין פורענות באה, אלא בגלל רשעים. ואינה מתחלת, אלא מצדיקים תחלה".

שאלה: תכונת ההשפעה או ליהנות לנבראיו, זה נראה משהו מאוד מרוחק, אבל ליהנות בכל מצב כזה את הבורא, נדמה לי שזה ממש שנגיש לנו, זה נמצא בידינו. אז מתוך פעולות כאלו, אנחנו בסופו של דבר בונים את המצב הסופי?

לכל הפחות מתחילים מהפעולות האלה.

תלמיד: אבל זה נגיש ברגע נתון לכל אחד מאיתנו, כדי להימנע מהבושה?

ככל שאנחנו מסוגלים להתרחק מעצמנו ולהתקרב לחברים, לפי זה אנחנו יכולים לתת הנאה לבורא.

תלמיד: ופעולות הכרתיות כאלה הן אלו שבונות בנו את התכונה שאליה אנחנו שואפים?

בדיוק כך.

שאלה: מהו הדבר שהכי מפריע לנו לגלות את הרע שבנו?

הדבר שמפריע לנו לגלות את הרע שבנו, זה האגו שלנו שתמיד אומר לנו שאנחנו בסדר. אין יותר.

תלמיד: אז מתי קורה השינוי?

מתי שאתה רוצה שהוא יקרה ואתה מתמיד בזה, אז זה קורה.

תלמיד: לא פעם קורה שאני רוצה דבר ואני לא משיג.

תלוי מה אתה רוצה ואיך אתה עומד על זה, כדי לקבל מה שאתה רוצה. צריך להיות רצון מאוד גדול, שאתה רוצה לצאת מהאגו שלך ולעבוד למען הזולת.

שאלה: מה עושה הצדיק עם הכעס, עם הרוע שהוא רואה לפניו, איך לנהוג בו?

הוא משתדל להשמיד את הרע הזה, כלומר להפוך אותו לטוב, להתגבר עליו. מה עוד יש לו לעשות?

תלמיד: הוא לא מרשיע את הרשעים, הוא לא רואה אותם כנמוכים ממנו?

רשע וצדיק נמצאים באדם אחד ולכן הוא רוצה להרוג בתוכו את הרשע הזה, או לפחות להוריד אותו. ולהפך, להרים את הצדיק, להגדילו מעל הרשע ובצורה כזאת הוא יתקרב יותר לבורא. צדיק ורשע נמצאים באדם אחד, בכל אחד מאיתנו, ותלוי בנו איך אנחנו נתייחס אליהם.

תלמיד: האם ניתן להגיד, שאם האדם ישנה את תפיסתו מקבלה להשפעה, הוא יוכל גם להצדיק את המלחמה שהוא רואה?

בוודאי.

תלמיד: אז מהות המלחמה, היא שמביאה אותנו לחיבור?

כן.

שאלה: מהי בדיוק פורענות?

שליטת האגו בעולם נקראת פורענות.

תלמיד: ומי הוא זה שסופג או מקבל את הפורענות?

האדם. הפורענות באה לעולם כדי שהאדם יחשוב מה יש לו לעשות, איך לתקן את עצמו כדי שהפורענות תיעלם מהעולם.

תלמיד: האם כולם מקבלים פורענות, גם אם אתה צדיק וגם אם אתה רשע?

בדרך לתיקון ודאי שזה בא ועוזר לאדם לתקן את עצמו.

שאלה: הרב"ש מתאר במאמר מנגנון מאוד הגיוני, שברגע שבאדם מתחילה להופיע ההשתוקקות כלפי השפעה, תכונת הצדיק, באותה מידה אדם מתחיל לגלות עד כמה שהוא מרוחק מהבורא כיוון שהוא מגלה בתוכו את כל הרע שבתוכו, את כל הבעיות. ומכאן השאלה, כתוב גם שדווקא תכונת הרשע, היא זאת שמפעילה, מניעה את כל הרוע בעולם, על פי כמה שאדם רואה שהוא מרוחק. והשאלה, כל הזמן מדובר כאן על כך שהאדם מנסה ושואף להיות צדיק ורואה גם את הרע שלו, אז מה פה העניין של הרשע בכלל?

צדיק ורשע לא יכולים להתקיים לבד, הם כל הזמן משלימים אחד את השני. וכך כשאדם מרגיש את עצמו רשע, הוא מתקן משהו בתוכו, וכנגד אותן התכונות שתיקן, הוא מרגיש עצמו כצדיק. אבל כעקרון כל זה מתחלף מפה לשם. או רשע או צדיק, או רשע או צדיק וככה הוא מתעלה רגל שמאל, רגל ימין, רגל שמאל, רגל ימין, כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: ואיך פתאום תכונת הרשע מתחלפת לתכונת הצדיק?

מתעורר רצון אגואיסטי חדש לא מתוקן עדיין ויוצא שהוא הופך לרשע.

תלמיד: למה פתאום נעלם הצדיק ומתחלף לתכונת הרשע?

כדי שהאדם יעבוד ויתקן את כל התכונות. כדי שהיצר הרע שהבורא אמר בתחילת הבריאה "אני בראתי את היצר הרע", הוא בסופו של דבר יתוקן על ידי האדם, יותר נכון על ידי הבורא, אבל עם הבקשה, עם הדרישה של האדם ליצר הטוב וכל הרע יתוקן לטוב.

תלמיד: יוצא מתוך המאמר, שהאדם עובד בתכונת הצדיק והוא מתחיל לגלות את הרע שבו עד שהרע הזה הופך להר שלם. וברגע שהוא הופך לרשע, ההר הזה הופך לסערה?

לא, חכה עם זה.

שאלה: האם הצדיק יכול לבטל גזירה רעה על ידי המעשים שלו?

כן. צדיק יכול לבטל את כל הגזירות ובמקום רע, אנחנו נראה טוב.

שאלה: במאמר נראה שמה שמבחין בין צדיקים לרשעים הוא האמונה. איך אנחנו יכולים להאיץ או לחזק את האמונה ולהגיע לאמונה יותר גדולה, יותר חזקה?

רק על ידי שנתעלה מעל הרצון לקבל. אמונה זה תכונת ההשפעה ואם הבורא מעלה בנו רצון לקבל, זה כדי שאנחנו כנגדו נדרוש רצון להשפיע, וכך עולים בדרגות האמונה יותר ויותר.

שאלה:: הוא כותב, "שהיסורים מביאים את הנבראים, שיקבלו עליהם את ענין ההשפעה, שרק הם הכלים האמיתיים, המסוגלים לקבל את השפע העליון שהבורא רוצה לתת להם." מדוע ייסורים מביאים לאדם תכונת השפעה?

הייסורים דוחפים את האדם קדימה לחפש במקום תכונת הקבלה שבהם הוא מרגיש ייסורים לתכונת ההשפעה וכך מקדמים אותו.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים להגיע לייסורים אחרים, לייסורי אהבה?

זה אחר כך, בינתיים אין לנו בכלל לזה שום קשר. אחרי שאנחנו רוכשים איזשהו תכונת השפעה, אז אנחנו מגיעים לתכונת האהבה ומתחילים כנגדם לקבל ייסורי אהבה.

תלמיד: זאת אומרת, שבינתיים אנחנו לא יכולים להיות באשליה שאנחנו נהנים מהייסורים, כי הייסורים הם דבר לא טוב, לא נעים?

כן.

שאלה: כתוב, "היות שזהו נגד הטבע, לכן קשה לעשות את הפעולה הזו. וזהו היגיעה. וזהו בין אדם למקום. וכמו כן אותו תיקון יש בין אדם לחבירו, בכדי שלא יהיה בושה". כתוב פה שיש יגיעה בין אדם למקום ובין אדם לחברו. לחברו זה מובן, מה זו יגיעה בין אדם למקום?

האדם כל הזמן מעלה את הבורא בעיניו לדרגה יותר ויותר גדולה, גבוהה.

שאלה: כתוב, "כל העבודה היא להיות בכוונה שרוצה לעשות עם המעשה הזה, לעשות נחת רוח ליוצרו". מה עושה נחת רוח לבורא?

זה שאנחנו מתחברים בינינו ומבקשים ממנו בתפילה משותפת להעלות אותנו קרוב יותר אליו.

תלמיד: זה בפעולות שאנחנו עושים בתוך העשירייה.

כן.

תלמיד: אבל כשאנחנו לא נמצאים בעשירייה, מה עושה לו נחת רוח?

אם אתה לא נמצא בעשירייה, אז אתה לא עושה לו נחת רוח.

תלמיד: הכוונה באותם רגעים שאנחנו לא נמצאים ממש בחיבור, בשיעור, במפגשים ביום יום, אלא ברגעים אחרים?

גם אז אתה צריך לתאר לעצמך שאתה נמצא איתם בחיבור. אתה לא יכול להגיע לבורא אם אתה לא מגיע לחיבור עם החברים. בינך לבורא בדרך נמצאת הקבוצה. אם אתה מתחבר אליה, אז אתה פותח דרך לבורא, כי הבורא נמצא ,מסתיר את עצמו אחרי חבר, אחרי חברים.

תלמיד: זה קל כשאנחנו נפגשים, אבל אחר כך אני הולך לעבודה, אני הולך למכולת, אני עם הילדים. איך אני עושה אז נחת רוח לבורא?

אתה בכל זאת נמצא עימו כל הזמן בקשר, לא חשוב איפה אתה נמצא, בעבודה, במכולת.

תלמיד: אבל אז אני לבד, בלי העשירייה.

האם אתה צריך להיות פיזית עם העשירייה או נפשית?

תלמיד: זו השאלה.

זאת לא שאלה. זה לא חשוב אם אתה יושב לידם, או אם אתם יושבים כמו שעכשיו כל אחד בביתו, אלא אתם צריכים לתאר שאתם נמצאים יחד, "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: כתוב, "שיוויתי ה' לנגדי", האם אני צריך לחשוב, "שיוויתי העשירייה אתי" בכל מקום שבו אני נמצא?

ודאי. כי הבורא מתגלה רק בתוך עשירייה.

שאלה: מה זאת אומרת שהאדם הולך בדרך האמת שהיא לשמש את המלך?

הוא כל הזמן רוצה יותר ויותר להתקרב לחבריו, ודרך חבריו להתקרב לבורא, וכך ללכת איתם יחד - הוא, עשירייה ובורא יחד. בזה הוא מתקרב למטרת הבריאה, שכולנו יחד.

תלמיד: איך האדם יכול להפוך מרשע לצדיק?

הכול תלוי בכמה הוא מעריך את העבודה הרוחנית לעומת כל מיני מצבים גשמיים.

שאלה: האם נכון לומר שההבדל בין צדיק לרשע הוא שהצדיק מודע לכך שהוא רשע?

כן. הכול באדם אחד, גם צדיק וגם רשע.

תלמיד: ההבדל הוא במודעות.

כן.

תלמיד: האם זאת הסיבה שצדיק שיודע שיש עוד אופציה ובכל זאת נכנע לרשע, הוא מזיק וגורם לפורענות יותר מהרשע עצמו?

אלו לא שני אנשים, זה אדם אחד.

תלמיד: הצדיק הוא זה שמודע לכך שהוא רשע והרשע הוא זה שלא מודע לכך. אבל אומרים ש"הפורענות מתחילה בצדיקים", היא באה בגלל רשעים אבל מתחילה בצדיקים. האם היא מתחילה בצדיקים כי הם יודעים שיש עוד אופציה ובכל זאת לא בוחרים באופציה הנכונה?

נגיד.

תלמיד: מה זה אומר שהפורענות באה בגלל רשעים ומתחילה מצדיקים?

בגלל שיש עדיין בקשר בין הנבראים יצר הרע, ואז הם מגלים את זה, הבורא נותן להם לגלות את זה.

תלמיד: מי זה "הם"?

האנשים שנקראים כרגע "רשעים".

שאלה: איך אנחנו מושכים את הרע שאנחנו מגלים בעולם לתוך העשירייה ומתקנים אותו?

אנחנו לא צריכים לגלות את הרע שבעולם ולמשוך אותו אלינו, אנחנו קודם כל צריכים לתקן את עצמנו. קודם כל אנחנו צריכים לתקן את חוסר הקשר בינינו שיש בעשירייה, אחרת איך נתקן את מה שקורה בעולם?

תלמיד: אני אשאל מהכיוון ההפוך. האם חיבור שאנחנו מגלים בעשירייה יכול לכסות את הרע שאנחנו רואים בעולם, אפילו אם אנחנו לא חווים אותו בעצמנו?

לא. יש רע שבתוך העשירייה ויש רע שמגלים בעולם. ודאי שהם תלויים זה בזה, אבל לא שאחד מכסה על האחר.

תלמיד: אז איך מתקנים?

בהדרגה.

שאלה: כתוב שהרשע שבאדם מטיף מוסר לחבריו כדי שיתקנו את עצמם, ואילו הצדיק לא אומר מוסר לאחרים, אלא מבקש אמונה בה'. למה זה כך?

כי בדרך כלל אנחנו לא אומרים זה לזה מה צריך לעשות, אלא נותנים דוגמה מה אנחנו עושים, וככל שזה משפיע על האחר, כך זה עובר מאחד לאחר.

שאלה: כתוב, "ואין לך רשעים יותר גדולים מזה, שהם רואים פשוט, שחסר להם את האמונה בה'. נמצא, מתי מתגלים את הרשעים באדם, דווקא בזמן שהם רוצים להיות צדיקים". לפי המאמר, אין חשבון ברוחניות עם המעשים שהאדם עושה בגשמיות, אלא עם הכוונות של רשע או צדיק בתוך האדם. איפה החשבון עם כל מה שאנחנו עושים בינינו בגשמיות כדי להתקרב אחד לאחר, עד למעשי אכזריות של אדם שפוגע באנשים אחרים?

כמה שנכנס לחשבון הרוחני, זה נכנס. אנחנו עוד לא מרגישים איפה הגבול הזה.

תלמיד: האם יש חשבון עם אנשים רגילים שלא לומדים קבלה ועושים דברים כל כך קשים כמו שאנחנו רואים?

לא. שם זה לא חשבון רוחני.

שאלה: בסופו של דבר משתמע שהצדיק תמיד מגלה שהוא רשע. על מה הוא מבקש אמונה? מה זו האמונה הזאת שהוא מבקש?

מזה שהוא מגלה שהוא רשע, זה נותן לו אפשרות עוד יותר לעלות ולהתקרב לבורא. ועל ידי גילוי הרשע שבו הוא נעשה צדיק יותר.

תלמיד: אבל אתה כל הזמן רואה כמה אתה מבקש רק על עצמך. איך אתה משנה את הבקשה לבקשה על העשירייה, על הכלל הזה?

זה עוד לפני זה, איפה גילית שאתה רשע.

תלמיד: איך אני עושה את הבירור איפה אני רשע?

תבדוק מה מתגלה לך.

שאלה: מה זה ההר הגבוה שמגלים הצדיקים?

התכונות שעדיין לא הפכו אותן לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואיך הצדיקים מתמודדים עם ההר הגבוה הזה? זה נראה להם כל כך גדול.

הם משתדלים לעלות על ההר הגבוה הזה. כלומר משתדלים לקנות את כל התכונות הרעות כדי להפוך אותן לתכונות טובות.

שאלה: מי זה הצדיק שישנה את הגזירה?

זה אדם שרואה עד כמה הוא נמצא ביצר הרע, ועד כמה הוא רוצה להפוך אותו ליצר הטוב, והוא מבקש ופונה לבורא דרך כל החברים וממש מחייב את הבורא שיתקן אותו. זה נקרא "נצחוני בניי".

תלמיד: האם יש כזה אדם בקרבנו?

נראה.

שאלה: האם יש הבדל בין הרגשת המרירות שמרגיש הצדיק בלימוד התורה ובין מה שמרגיש הרשע?

יש הבדל, כמובן, גם בכמות וגם באיכות. צריך להרגיש גם את זה וגם את זה ולהשוות.

שאלה: כתוב פה בסוף המאמר, "והוא מטעם שיש תיקון, שהאדם לא יראה את הרע, יותר מכפי מה שהוא ראוי לתקן". כשזה קורה בפרט, זו עבודה די מהירה, אבל כשאנחנו מגיעים בעשירייה לגילוי הרע, זה הופך להיות להר גבוה, וזה נראה שונה מעבודה פרטית.

איך אנחנו יכולים לזכות שהתיקון הזה שאנחנו עושים בעשירייה של חוסר חיבור לא ייקח לנו חודשים, אלא נתקבץ לעבודה הזאת כולנו יחד מיד?

זה תלוי בכם. נקווה שתבינו שהכול תלוי בחיבור ביניכם, עד כמה אתם מקושרים, ואז זה יקרה.

שאלה: אתה עונה לכל השאלות לפנינו ומשאיר אותנו אחרונות. אנחנו בטוחות שזו אשמתנו אבל אנחנו מרגישות את זה. רב"ש אומר שהבורא רוצה שיהיה לנו עונג ותענוג ואנחנו סובלים מאוד, מאשימים את עצמנו, ואנחנו לומדים שהבורא הוא זה שגורם לנו להרגיש כך. למה הבורא כל כך אכזרי כלפינו? למה זה כל כך קשה? למה הוא מענה אותנו?

כנראה שאתן צריכות להתחבר ביניכן, לפנות אליו ולהשתדל לקבל תשובה. יש לך טענות, גם עליי, גם על בני ברוך, גם על זה שלא שואלים אותך קודם, גם על הבורא. צריך ללמוד יותר, לדעת מה שייך לבורא, מה שייך לנברא, איזה קשר יש ביניהם, איך לעורר את הקשר, במה זה תלוי. ואז תראי שזה לא תלוי לא בהנהלת בני ברוך ולא בי, אלא רק בך ובבורא, ואז תפני אליו בטענה.

שאלה: אדם שלומד מקורות אמיתיים, עם מורה אמתי, כל הזמן מגלה שתמונת העולם שהוא רואה זו רק השתקפות של מצבים פנימיים בתוכו. אבל כל אחד בצורה אינדיבידואלית שונה מאחרים. איך יכול להיות שאנחנו רואים, גם מי שלא לומד בכלל, את אותה תמונה?

אתה רוצה להעביר אותי לפיסיקה, לתפיסת המציאות?

תלמיד: כן, זה חלק מזה.

כולנו נמצאים בתכונות, ברגשות, בתפיסה דומה. בכל זאת יש הבדלים בין כל אחד, אבל יש גם משהו משותף בין כולם, ולכן אנחנו רואים את העולם לפנינו, גם מרגישים את עצמינו דומים זה לזה ויש לנו על מה לדבר. כי בכל אחד, אחרי כל מילה ומילה, מתעורר מושג מיוחד, ועל המושגים האלה אנחנו יכולים לדבר.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהתמונה שאני רואה היא אמת ומראה לי מי אני בעצם?

יחסית, מה מצבך הנוכחי כלפי התיקון.

שאלה: אמרת שהחיבור בעשירייה לא מתקן את הרע שמתגלה בעולם, שהרע שמתוקן בעולם מיתקן בהדרגה. מה אנחנו בכל זאת יכולים לעשות על מנת שהרע שמתגלה עכשיו בישראל, לפחות כלפי אנשים מבחוץ, יהיה יותר בחסדים?

להתייחס יותר קרוב זה לזה בחסדים.

שאלה: האם ההגדרות של רשע וצדיק הופכות להיות אמתיות רק לאחר מעבר המחסום לראשונה, ועד אז אנחנו מייצבים דמויות של אותן התכונות, איך להתייחס לזה נכון, אבל בינתיים במצבנו זה יכול להיות שגוי ואפילו הפוך?

כן, יתכן.

תלמיד: הרי אני לא מלביש את זה על עצמי, לא מודד את זה על עצמי, זה משהו מופשט. אני מדבר על מצבים בעתיד.

כן.

שאלה: איך נהפוך כל רע ומזיק לטוב ומועיל כמו שמבקש בעל הסולם?

על ידי התגברות בחיבור בינינו.

שאלה: איך אני מגיע למציאות מתוקנת?

עליך להיות יותר קרוב לחברים שלך.

שאלה: מה היחס הישיר שאנחנו צריכים לייצב בין הרשעים הפנימיים שמתגלים, לבין הרשעים החיצוניים שפועלים במלחמה החיצונית בעולם הזה?

את זה עוד נלמד.

שאלה: במאמר כתוב שהאדם מרגיש שהוא רחוק מאמונת ה' ולכן הוא רחוק מלהרגיש תענוג שהבורא רוצה לתת לנבראיו. האם האדם צריך לרצות שתהיה לו הרגשת מרחק מהאמונה כדי שהוא יידע כמה עוד יגיעה חסרה לו בעבודה?

לא, את זה הוא לא יכול לדעת, הוא צריך רק להתגבר על מה שיש לפניו.

שאלה: הוא כותב שהעבודה מתחילה ברגע שאדם עובר מעבודת הכלל לעבודת הפרט. מה זה אצלנו בדרך לעבור מעבודת הכלל לעבודת הפרט?

אנחנו כל הזמן עושים את זה, כך והפוך, מפני שאנחנו כל הזמן צריכים לראות איך אנחנו מתחברים יותר ויותר בצורת הכלל ובצורת הפרט. עוד מעט יהיו לנו עבודות מורכבות בין כל חלקי הכלי העולמי לבין הכלי הפרטי, ואדם יצטרך לפעול גם בזה וגם דרך זה.

תלמיד: לפי מה שהוא כותב, כשאדם עוד עובד בעבודת הכלל, אז אין בו הרבה רשעים, זה כחוט השערה, הוא לא מרגיש רשעים ובטח אין לו צדיקים. אבל כשמקבל החלטה להגיע לעל מנת להשפיע, אז מתגלה הפער, הרשעים הגדולים, והוא מתחיל להיקרא צדיק כי הוא רוצה להיות צדיק. איפה השלב הזה נמצא בדרך שלנו?

הוא עוד לפנינו, אנחנו לא מרגישים אותו. אתם שואלים על שלב שהוא עוד הרבה לפנינו.

שאלה: כשיש לנו טענות כלפי הבורא, על הרב ועל בני ברוך, זה נראה לי כמו גילוי גדול של הרע שהתגלה. מה לעשות כדי להפוך את הרע הזה לטוב?

רק על ידי החיבור אנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב מלמעלה, וכשהוא מאיר, אז אנחנו מתהפכים מהרע לטוב.

תלמידה: כי לפעמים ובמיוחד תלמידים חדשים מתבלבלים בזה, וזה תמיד חשוב שנתפלל כשמגיעים מצבים כאלה, כי זה קורה לשם התיקון. הדרך היחידה לטפל בכך היא להתחבר עם החברים ולהשתמש בזה כאמצעי לתיקון ולחיבור.

כן, אני מסכים אתך.

(סוף השיעור)