שיעור בוקר 01.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 406, מאמר: "השלום"

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים.

ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית.

כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי.

ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדבריף המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי.

וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר."

אנחנו מבינים שעל דברים כאלה אפשר לתלות אותו. מה הוא אמר? אין דת. יש חוקים בטבע, תקראו אותם איך שאתם רוצים, אבל לא יותר חוץ מהם. ומי שמבין שצריכים לקיים אותם, שיקיים, ומי שלא מבין, לא חשוב, הוא יסבול. ויש חוץ מזה חובה להתחבר, ואם לא, זה גם נמצא בחוקי הטבע, אז אנחנו נסבול כולנו.

תלמיד: כמה פעמים בתוך מה שקראנו בעל הסולם אומר "חוקי הטבע".

"חוקי הטבע" זה חוקי הקבלה, זה מדע, זה חכמה, זה מה שקיים בטבע שאתה לא יכול להגיד "כן, לא, לא רוצה, לא כדאי", אלא זה חוק. הכול זה חוקים, אנחנו נמצאים במערכת חוקים, אותם אנחנו לומדים ואותם אנחנו חייבים לקיים. אתה תקיים אותם בכל מקרה, רק או שתסבול ותקיים או שתחייך ותקיים, אבל אתה תקיים, כך הטבע פשוט עובד. אתה נמצא קשור באלפי אלפי חוטים למערכת הזאת והיא פועלת עלייך וזהו. באה חכמת הקבלה, מסבירה לך איפה אתה נמצא כדי שתוכל לקיים ופחות לסבול ואפילו להתקדם לדברים הטובים, למצב הטוב.

תלמיד: מתי שהבורא ברא את המציאות הוא ברא אותה שלמה.

הבורא זה הטבע עצמו, א-לוהים בגימטרייה הטבע, אין חוץ ממנו שום דבר, זה מערכת הטבע, תקרא לזה "בורא".

תלמיד: הוא ברא חוק אחד, שלם.

לא חוק אחד, מערכת שלמה ששם כולם, כל הפרטים שלה קשורים יחד בצורה האידיאלית האוניברסאלית השלמה, ואנחנו נמצאים באותה מערכת.

תלמיד: ולצורך הנבראים יש חילוק כאילו, בתוך הפתיחה, בתוך התע"ס, מסבירים את חלקי החוק האחד שכביכול הוא מחולק לכמה חוקים. האם יש מספר חוקים כאלו?

אין שום דבר, יש רק חוק אחד, חוק של השפעה, או יותר נכון להגיד חוק של קשר הדדי. שאנחנו כולנו קשורים בצורה שלמה, במערכת שלמה, בתלות שלמה, והמערכת הזאת נקראת "אדם", מהמילה שהיא בקשר שלה דומה לבורא, לכוח או לאור שפועל בתוך המערכת, ויש הזדהות, השתוות שלמה, בין הכלים שנמצאים בקשר ביניהם לבין הכוח שממלא אותם, זה הכול. חוץ מזה, בתוך המערכת יש מין עיוות קטן, נקודה שחורה שהיא יכולה לראות מתוך עצמה, מתוך ההפכיות שלה מהמערכת, איך היא נמצאת כלפי המערכת או המערכת כלפיה. ממש נקודה כזאת שחורה שהיא כאילו מנוגדת ויש לה כאילו בחירה חופשית, יש לה יכולת הבחנה, בירור, להיות עם המערכת ביתר הזדהות או פחות, לנוע לתוך ההזדהות עם המערכת או לא, זו ממש נקודה אחת שחורה כזאת. והנקודה הזאת, דווקא היא נקראת "אדם", שבה יש כביכול בחירה חופשית לבחור בלהזדהות עם הבורא.

מתי היא יכולה לבחור שהיא מזדהה עם הבורא או לא? כשהיא הפוכה ממנו, מתי שהיא שונאת אותו, מתי שהיא רחוקה ממנו, שהיא יכולה לעמוד נגדו ולהגיד "לא רוצה". ואז היא מרגישה שיש איזו מין אפשרות במצב שהיא לא רוצה כן להתגבר על הטבע שלה, של הנקודה הזאת, ואולי כן לבנות מעצמה הזדהות, שכן רוצה. זאת העבודה של הנשמה.

תלמיד: בטקסט כתוב ברבים, "חוקי הטבע".

"חוקי הטבע" הוא אומר שיש חוק הטבע, והוא אומר על זה גם ביתר המקומות, שזה סך הכול יש חוק אחד, חוק של השפעה, חוק ההתקשרות ההדדית השלמה, אבל בכל מקום, בכל רמה הוא מתבטא בצורה אחרת, אבל חוק אחד. יש לנו אור וכלי והתקשרות ביניהם על ידי הכאה וזיווג.

שאלה: השגה מינימאלית כוללת את כל חוקי הטבע?

השגה מינימאלית או לא מינימאלית, לא חשוב, היא קורת רק לפי מידת ההזדהות עם אותה המערכת.

שאלה: גימטרייה והטבע זה א-לוהים, מה זה ההסמכה הזאת של הגימטרייה?

לא, הוא רוצה להגיד או לדבר על הטבע או לדבר על כוח עליון, על א-לוהים, על אדוני, על הי-ה-ו-ה, לא חשוב על מי ומה, על האור העליון, זה אותו דבר. זה כוח עליון שפועל, הוא הראשון, הוא אחרון, הוא הכול. חוץ ממנו ישנו רק רצון שהוא ברא, רצון ליהנות ויש לו עסק עם אותו רצון ליהנות. יש שני שותפים בבריאה, הבורא והרצון שהוא ברא. והבורא רוצה לתת לרצון הזה שליטה שלמה, מלאה, עד כדי כך שהוא יכול לשלוט על הבורא.

שאלה: את חוקי הטבע, במציאות שלנו בית המחוקק, הכנסת, מפרסמים לכולם. מי אמור לפרסם את חוקי הטבע? כי לא כולם יודעים.

מי שצריך לדעת, מי שצריך לקיים, הוא מקבל את זה. למשל אתה, במידה שאתה יכול לקיים, אתה מקבל את הידיעה הזאת. והיתר? היתר לא, היתר מקיימים. מה אתה רוצה מכל בני האדם, הם מקיימים את חוקי הטבע, רוצים או לא רוצים, בכל מיני צרורות. אלא מי שיכול לקיים מבחירתו הוא מגיע לידיעה מה זה חוקי הטבע, מי קבע אותם ומה אפשר לעשות כדי לקיים אותם מבחירה.

תלמיד: יש משפט שאומר "אי ידיעת החוק לא פוטרת אותך", ופה אתה כביכול פוטר אותם, אם הם לא יודעים את חוקי הטבע, שלא התחבר זה אסון, אז אתה אומר שהם מקיימים את החוק? אז איך זה עובד?

כאן זה תנאי אחר. שהבורא מתייחס לכל המציאות באהבה. יש לו מטרה ולמטרה הזאת הוא מביא את כול המציאות. חלק. כל המציאות נפרסת להרבה פרוסות, חלק שהם לא יודעים ולא מבינים, חלק שמבינים קצת בצורה רגשית, בצורה שכלתנית, וחלק שהם יכולים אפילו להבין מאיפה, עם מה, שהם יכולים להיות שותפים לבורא. על אותו החלק אנחנו מדברים. באותו חלק גם יש חלקים. יש כאלה שנכנסים לעבודה והם כמו פקידים בממשל, הם לא מחליטים שום דבר אבל הם עושים כל מיני עבודות, אבל הם יודעים בכל זאת מה קורה עם החוקים ההם, ויש כאלה שכבר מגיעים להחלטות, הם כבר מקובלים בעלי השגה, בעלי פעולה עצמאית. וככה כולם, לפי הרמות, לפי הדרגות.

אבל בסוף התיקונים כולם מתערבבים ויש השגה לכולם, ממש השגה עגולה, שלמה, כמו כדור. זה מגיע על ידי התכללות, ואז לא חשוב מי משיג או מה משיג, לגמרי לא חשוב.

אלא כמו למשל היום לעומת לפני אלף שנה, כשאיזה חכם גילה איך עושים זכוכית, היום כולם נהנים. הוא עשה, הוא גילה, היה משהו, ההשגחה העליונה פעלה דרכו, אבל זה הגיע לכולם. כך אנחנו, אנחנו נהנה בגמר התיקון בצורה שלמה, לא יהיו לך לא בושה ולא כלום, זה שלך.

תלמיד: מה קורה עם מי שעובר על חוקי הטבע?

אתה לא עובר, אתה עושה מה שהטבע מחייב אותך, כי על ידי הסבל הבורא מכוון אותך בכל זאת לעשות משהו, אבל זה ללא ידיעתך, אצלך בידיעתך יש גם עוד משהו לעשות, להתקשר לקבוצה, להביא את המאור המחזיר למוטב, להתחיל לעבוד, להיות שותף לבורא, למשוך את המאור הזה לבאי העולם הזה. זו תוספת. אבל אם לא זה, בעולם הזה כולם צדיקים חוץ מאיתנו.

תלמיד: חוץ מאלו שנחשפו לחוק הזה.

כן, הם לא, איתם יש חשבון. וכמה שהם עולים בדרגות, החשבון יותר נוקשה.

שאלה: מה זה נקרא חשבון?

חשבון זה שיש לך ימין ושמאל, יש לך כוחות שפועלים עלייך, יש שם קליפות, ייסורים, זה המון דברים, הזוהר מלא בכל ההסברים האלה. אלה תיקונים. אבל בכל זאת גם בהם כל אחד ואחד נמצא לפי הדרגה שלו, לפי היכולת שלו וכך מתקדם.

שאלה: מה זה אומר להפר את חוקי ההשגחה, ומהו העונש?

להפר את חוקי ההשגחה זה נקרא, שלפי הדרגה שלי, כמה שאני יודע, כמה שמביאים אותי לקיום של "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך "ואהבת את ה' א-לוהיך", עד כמה אני מקיים את זה או לא, בהתאם לזה שכר או עונש. אין לנו יותר מהחוק הזה. חוק שכל חלקי המציאות, כל הרמות של הרצון לקבל חייבים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", מתוך זה ל"ואהבת את ה' א-לוהיך", נקודה, אין יותר חוקים.

תלמיד: אבל אתה תמיד אומר שאין עונש כי לא אתה עשית, הבורא עושה את הכול, יש רק תיקון.

דוחפים אותך לקיים, זה לא עונש. מה שעשו לך בילדות זה עונש, כשאמרו לך ללמוד את זה, לעשות כך וכך, זה עונש?

שאלה: האם חוקי הטבע הם רק ביחס למי שבהכרה כלפיהם?

במידה שאדם מסוגל לקיים בחירה חופשית, בהתאם לזה הוא נמצא [בחוקים]. אבל גם שם הבורא בכל זאת נותן לך רק מרווח קטן שאתה יכול למלאות אותו עם תפילה. אנשים רגילים לא מתפללים, הם סובלים, זה לא חשוב שהם מתפללים שם בכל מיני בתי תפילה. אלא כשאתה יכול בעצמך על ידי קבוצה, על ידי עשירייה לפנות לבורא, להיות כצינור, ואז להזמין מאור המחזיר למוטב, זה נקרא שאתה כבר נמצא בבחירה חופשית, המאמץ שאתה עושה בבניית הצינור.

תלמיד: האם חוק הטבע שבעל הסולם מדבר עליו, זה חוק טבע ביחס להשגחה?

אתה רוצה להיות למעלה מההשגחה, אתה רוצה להיות למעלה. אני רוצה לרוץ לפני זה.

תלמיד: למעלה מהבורא?

למעלה, כאורח כלפי בעל הבית, אני רוצה לעשות לו טובה.

תלמיד: למה זה כך כלפי ההשגחה ולמשל חוקים אחרים בטבע לא שואלים אותך אם אתה מקיים או לא, יש לך עובדה, אתה מקיים אותם.

כן, נכון, כלפיהם אין בחירה חופשית.

תלמיד: אז למה דווקא כלפי ההשגחה יש בחירה חופשית?

כי זה בדרגת "אדם", הדומה לבורא, הדרגה הכי גבוהה של חיבור, חיבור מתוך רצון, מתוך בחירה. מתוך רצון ומתוך בחירה החיבור, ומתוך רצון ומתוך בחירה הפנייה לבורא שישתתף בחיבור. אתה בסך הכול כמו קטן שתופס את הגדול ביד ומושך אותו שיעזור לך, זאת כל העבודה שלנו.

תלמיד: וכל שאר חוקי הטבע מבוססים על "דומם", "צומח", "חי"?

הם בדרגות נמוכות יותר, אתה פשוט חייב לקיים אותם, או שהם מתקיימים בצורה מכנית. זאת אומרת, לא מכנית אלא אוטומטית, שהם מתקיימים מאליהם, כמו חוקים שבגוף שלנו ובעולם, דומם, צומח, חי. וגם בחברה האנושית אין לך מה לקבוע, זה נדמה לך שאתה עושה משהו, אתה לא עושה, אתה מנוהל בזה במאה אחוז.

חוץ מהבחירה החופשית הזאת, כל היתר זה ניהול הכרחי. אתה הולך לעבודה, מתחתן, עושה משהו, פה ושם, זה נדמה לך שזה אתה וכל החיים לפניך, אין שום דבר חופשי. על כל הדברים האלה לא ישאלו אותך. נניח שיש בית משפט עליון, הם ישאלו אותך רק דבר אחד, איפה העשירייה, במה פעלת, במה טרחת? זהו. אבל אנחנו מתקדמים לזה שאנחנו נרגיש את המערכת, נרגיש מה לעשות, ניכנס איתה בהדדיות כזאת.

תלמיד: אז יוצא שכשבעל הסולם כותב פה על החיוב לקיים את חוקי הטבע, הוא בכלל מדבר על אנשים בדרגת "מדבר" שיש להם כבר את היכולת?

התורה לא מדברת כלפי האחרים, תורה זו חכמת הקבלה, היא מדברת רק עם אלו שיש להם נקודה שבלב, שהם חייבים לגלות את הבורא, חייבים להגיע להשפעה, הם לא יכולים להישאר בזה, יש להם נגד, בעד, אבל רק לאלה מדברת התורה. כל היתר "כולם כבהמות נדמו", מה יש לשאול מהם? הם מקבלים דחף, הולכים, מקיימים משהו, כל מיני דברים, כל אחד בצורה שלו, אל תתייחס אליהם, אין להם בחירה חופשית.

תלמיד: אז למה כלפי מי שיש לו נקודה שבלב, חוקי הטבע שרלוונטיים כלפיו מוסתרים ממנו?

הם לא מוסתרים, הוא מקבל בדיוק כמו תינוק, ילד, נער, גדול, בהתאם לכמה שהוא גדל הוא מקבל את החוקים האלה ביד.

תלמיד: מה זאת אומרת?

בהתאם לשכל, בהתאם לרגש, בהתאם ליכולת, בהתאם לסביבה, כול התנאים. זה עובד יחד.

שאלה: איך לעבור מטענות בלתי פוסקות כלפי הבורא, להצדקה כלפיו?

אני לא חושב שצריכים לפחד או להתרחק מהטענות האלה. אלא קודם כל לא לפחד, אין כלפי הבורא שום פחד, אין כלפיו שום בעיה. כל מה שיש בך הוא בעצמו מזמין ומראש מתאר וכביכול מעצב אותך, ואחר כך עושה בך את הדברים. לכן אין לך מה להסתיר ממנו.

אפילו עם התפילה שאתה רוצה לבקש ממנו, אז כביכול אתה מבקש ממנו והוא לא יודע, ולא הוא שהזמין בך, שאתה עשית את זה בעצמך. התפילה יכולה להיות ממך, ורק שתבין שהיא לא באה ממך, אלא באה מהקבוצה. לכן רק עם זה יש לך לפנות, את כל היתר הוא מייצב. וכאן בקבוצה לא, למה? כי זו רמה אחרת. הוא מתייחס אליך בצורה אישית ואתה עם הקבוצה נמצא כבר ברמה לפני זה, עוד יותר למעלה. וזה מה שהוא רוצה, שאתה תיכנס איתם יחד, תייצב איתם יחד מ"ן נכון. ואם אתם רוצים יחד להיות צינור לכל הכלים שאני שברתי בשבילכם, אתם עושים לי נחת רוח. אתם שותפים איתו, זה מה שהוא רוצה.

ומפני שאתה כאן צריך להפעיל את הקבוצה, כאן הבחירה החופשית שלך, רק בקבוצה. עם הבורא אין מה להתייחס, עזוב אותו, אתה רק מפחד ממנו בגלל הבטן שלך. העיקר זה איך אתה עם הקבוצה מייצב את החיסרון להיות כצינור כדי להביא את שמו לעולם, זה הכול.

(סוף השיעור)