שיעור בוקר 11.12.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הדרך לבורא במוחא וליבא – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: נושא השיעור שלנו היום הוא אהבת ה'. נקרא קטעים נבחרים מן המקורות. נתחיל בקטע הראשון מתוך אגרת כ"ה של בעל הסולם.

"שעור הכתוב ואהבת את ה' אלקיך, תלוי ממש בידו של האדם, דהיינו שיתאמץ בכל כוחו, לבוא במדריגה תמידית כזו, שיהיה הולך ומקבל תמיד שפע קודש, ומטרות עוז, וכל נועם בתענוג תמידי, ואז האהבה בטוחה לו מאליו, כפי שהיא ארוכה בחוקי הטבע, באופן ששעור האהבה ומצוותה, הוא ענין הכשרתנו לקבל ממנו תענוג תמידי, נועם על נועם, כדרך הקדושה, שמעלין בקודש.

וזהו ודאי בידינו, דהיינו, תיקון האמונה, כאמור. שאם זה ודאי אור אהבתו ית' בא מאליו, כי הרגש קבלת התענוג, היא עצמה הביטוי של אהבה וברכה לנותן."

(בעל הסולם. אגרת כ"ה)

אנחנו מתחילים היום נושא מאוד חדש, מיוחד, הכי גדול שיכול להיות. אין נושא יותר חשוב בכל המציאות ובעבודה שלנו בהתאם לזה, מהנושא אהבת הבורא, אהבת ה'. למה? כי על ידי זה אנחנו מגיעים לכל התיקון שלנו, לסוף התיקון שלנו, למטרת הבריאה, למטרת הקיום שלנו, מטרת העבודה שלנו, הכול.

אנחנו צריכים להשתדל לעורר את ליבנו באהבה לבורא. ולהבין איך לאהוב את הבורא אפשר בתנאי שאנחנו נמשכים לאהבת חברים, שאנחנו משתדלים מתוך זה שחייבים להגיע לאהבת הבורא, להבין שקודם אני צריך לפתח את רגשי האהבה הנכונים לאהבת ה', ולכן אני צריך קודם להתקרב לחברים. לבדוק מה אני יכול לעשות כדי לפתח בי רגשות כאלו אליהם, כשבדרך כלל אנחנו אדישים זה לזה, לכן שוכחים זה מזה. אנחנו צריכים שוב ושוב להזכיר בינינו את ההתחייבות או חובתנו מלמעלה, מהבורא, שאנחנו צריכים לעסוק באהבת חברים. אבל סך הכול, כל זה כדי להגיע לאהבת ה'.

זה השיא של התפתחות האדם, שבזה הוא מגיע לכל דבר, נפתחת לפניו כל הבריאה, והוא משיג ומרגיש הכול ומתעלה ודאי למעלה מדרגות העולם הזה, דומם צומח חי, לדרגת המדַבּר, ובדרגת המדַבּר מעלה את עצמו ביחס לבורא. שם המדרגות כבר נקראות ספירות, פרצופים, עולמות, עד שמגיע לאהבה שלמה, אהבה חלוטה שהיא נקראת "עולם אין סוף", זאת אומרת ללא הגבלה. שבכל הכוחות שמתגלים באדם וסביבו הוא משתמש וכולל את כולם ביחס של אהבה, וגם לומד מה זה נקרא "אהבה".

המילה אהבה היא מילה שמשתמשים בה מקטן עד גדול ובכל מיני יחסים שבהם אנחנו לגמרי לא מתכוונים למושג האהבה, אהבת הבורא, כמו שזה ידוע לנו. אנחנו עוד צריכים לפתוח ולגלות את המושג הזה ולכייל את עצמנו למצב שכל הרצונות, כל המחשבות, כל הנטיות, כל מה שיש לנו, הכול יהיה מסודר, מכוּוַן ומכויל לפי המושג הזה "אהבה". בזה אנחנו מגיעים להידמות לבורא, זאת אומרת למושג אדם, הדומה לבורא בצורה השלמה, ש"כל עצמותי תאמרנה"¹ כמו שאומרים מקובלים. זאת אומרת, כל העצמות, כל הפנימיות שלנו תהיה כל כולה מסודרת אך ורק לאהבת הבורא. וזה כולל ודאי את אהבת הטבע כולו שבינתיים אנחנו מרגישים במקום הבורא, הטבע של דומם צומח וחי, והעיקר זה המדַבּר שכולל בתוכו את הכול.

המושג הזה לא מוכר לנו, למרות ששמענו עליו הרבה ומדברים עליו הרבה. זה פלא, אבל גם התרבות שלנו כולה, מה שאנחנו מדברים, השירים שאנחנו שרים, הספרים, רובם על אהבה או משהו הפוך, לברר את האהבה. אבל מה באמת אנחנו מבינים ומרגישים במושג הזה, זה לגמרי לא ברור לנו. אבל איך שלא יהיה, סביב המושג הזה בנויה כל המציאות וגם כל החיים שלנו.

במיוחד בטבע אפשר לדמות את זה לכוח שנמצא בפנים, בעמקי הטבע, ואפשר לקרוא לו כוח משיכה, גרביטציה, שהוא מחזיק, כוח הגרביטציה הזה, בתוכו את כל המציאות.

כך גם אהבת הבורא עוברת דרך כל הבריאה, דרך כל העולמות, היא מחזיקה אותנו, מסדרת אותנו, מבשלת אותנו כך שאנחנו מתבשלים יותר ויותר כדי להבין את המושג הזה להיות מוכנים להתכלל ממנו ולכלול את עצמנו בו וכך נימשך כמו כל היקום שבא מנקודה אחת, מהמפץ הגדול והתפשט, כך נראה את התוצאה מהעבודה שלנו, שוב הכול חוזר לאותו מקור בבורא, וכולם נכנסים בו וכאילו נעלמים, הם דבוקים שם.

עוד נדבר על כל הדברים האלה, גם על גשמיות, גם על רוחניות, זה מה שיש לפנינו, רק צריך להבין שהתפשטות והתקרבות והתכווצות זו בעצם אותה הפעולה שאנחנו כולנו עוברים גם בהתפתחות שלנו, כי הבורא שפותח את הכול נותן הזדמנות לאגו שלנו, לכוח הפוך מהאהבה, להראות את עצמו ולהתפתח. וכך אנחנו על ידי המאמצים שלנו רוצים לחזור למצב שכולנו באים כאיש אחד בלב אחד, במידה הזו אנחנו כלולים בבורא וכך מגיעים לגמר תיקון.

תשאלו כל מה שאתם רוצים, אין כאן שום הגבלה. הנושא הזה הוא נושא גדול ואחרון שאנחנו לומדים ממאמרי "שמעתי". את מאמרי "שמעתי" אנחנו נצטרך לקרוא עד הסוף. אנחנו קראנו רק שליש מהמאמרים, אבל מכאן והלאה שנרצה לראות כל מאמר, כל נושא מדובר במאמרי שמעתי, אנחנו נרצה לגשת אליו, לראות אותו, לפתוח אותו באור האהבה, באור ההתחברות שלנו הפנימית, נפשית עם הבורא, ודאי שעוברת דרך החברים. ובתוך החברים, בתוך הקשר שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים את הקשר עם הבורא, אחרת מושג "הבורא" לא יכול להיות מושג.

אשמח לשאלות לפי הנושא, כי הנושא הוא גם חדש וגם כולל ביותר. אנחנו קיימים מצורך להגיע לאהבת ה'. אנחנו קיימים לצורך להגיע לאהבת ה'. ויש אהבת הבורא אלינו, יש אהבת האדם, אהבת העשירייה, אהבת כל הנברא לבורא, על זה אנחנו נצטרך עוד לברר.

קריין: קטע מספר אחת מתוך מסמך המקורות, אהבת ה'. קטעים נבחרים מן המקורות, כותב בעל הסולם באגרת כ"ה.

"שעור הכתוב ואהבת את ה' אלקיך, תלוי ממש בידו של האדם, דהיינו שיתאמץ בכל כוחו, לבוא במדריגה תמידית כזו, שיהיה הולך ומקבל תמיד שפע קודש, ומטרות עוז, וכל נועם בתענוג תמידי, ואז האהבה בטוחה לו מאליו, כפי שהיא ארוכה בחוקי הטבע, באופן ששעור האהבה ומצוותה, הוא ענין הכשרתנו לקבל ממנו תענוג תמידי, נועם על נועם, כדרך הקדושה, שמעלין בקודש.

וזהו ודאי בידינו, דהיינו, תיקון האמונה, כאמור. שאם זה ודאי אור אהבתו ית' בא מאליו, כי הרגש קבלת התענוג, היא עצמה הביטוי של אהבה וברכה לנותן."

(בעל הסולם. אגרת כ"ה)

זאת אומרת, צריכים לפתח וכל הזמן לחשוב על כוח האהבה, להשתוקק להיות נצרך לכוח הזה, למה אני לא מרגיש אותו, למה הוא לא מתעורר בי, למה הוא לא ממלא אותי. ומתוך זה אני מחפש גם איך לפתח את כוח האהבה ואיך לאהוב, באיזו צורה, באיזה אופנים, וגם מה אני יכול לעשות, ועל מה לבקש מהבורא. מה אני צריך לעשות עם החברים שיעזרו לי להגיע לאהבת הבורא. אין לפנינו מטרה ופעולות חוץ מלהגיע לזה.

וכאן יש הרבה דברים שאנחנו יכולים גם לראות מצורות האהבה שבעולם הזה. איך אדם שאוהב את השני, רוצה להראות לו כל דבר טוב שהוא אוהב, רוצה לראות בו כל דבר יפה שרק יכול להיות. למרות שהוא לא רואה הוא צריך לתקן את עצמו כדי לראות במי שהוא אוהב רק דברים טובים, ולהתקרב אליו ולהגיע למצב שכל דבר רע שהוא רואה בבורא, בהתנהגות שלו, בחיים של האדם, הוא הופך להיות טוב. וודאי מה שהוא רואה הם רק סימנים שבמקומות האלו הוא חייב לתקן את עצמו, עד שהוא מגיע לאהבה שלימה, לאהבה חלוטה, כמו שכתוב, "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך".

יש לנו כאן מקום לעשות תמיד חשבונות ולהיות בתרגילים האלה כל הזמן, 24 שעות.

שאלה: איזה מעשים כדאי לעשות כדי לזרז את אהבת ה'?

רגישות עצמית לזה ומחשבה. לחשוב על היחס שאחד אוהב את השני, כמה הוא מדכא בו רגשות שליליים, כמה רוצה לפתח רגשות חיוביים. כמה מבין מה שיש לו על החבר זה מגיע מתוך האגו שלו, אמנם מושג האהבה האמיתית, הבורא נסתר ממנו, אבל הוא יכול לתקן את ההסתרה הזאת. לגלות מתוך הכלים השבורים, זאת אומרת מתוך היחסים השליליים לתקן את עצמו, ליחסים חיוביים.

אם המטרה שלו בסופה היא מטרה להגיע לאהבת הבורא, אז כל מה שהוא משתדל לעשות בדרך הוא יזכה לברכה, לעזרת הבורא, וכך יתקדם. רק מאהבת הבריות לאהבת ה׳, הקו הזה הוא חייב להיות כל הזמן לפנינו כקו האור, מצד אחד. ומצד שני, אנחנו צריכים להבין שכך זה מצדנו, אבל מצד הבורא זה גם כך ובהחלט על כל הבריאה היא יוצאת מאהבה.

כמו אימא שמולידה ומטפלת בנולד, כך אנחנו נמצאים בטיפול בבורא, רק שאנחנו לא מרגישים את זה, אלא מרגישים אפילו צורות הפוכות. לכן צריכים להיכנס לכל הבריאה הזאת ולראות שכל מה שממלא את כול היקום זו האהבה.

אני משווה את זה, כמו שכבר אמרתי עם כוח המשיכה, הגרביטציה, שהיא קיימת בכל מקום ואי אפשר לברוח ממנה, והיא מגיעה מהבורא מפני שהוא רוצה לקרב אותנו אליו, ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עובדים עם זה. עוד נדבר על זה. שיש כאן דבר והיפוכו, גם כוח הדחייה ולא רק כוח משיכה, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להיכנס לכוחות שמקרבים אותנו לבורא.

יחד כאן כמה שאנחנו נצליח לחשוב, לעבוד בזה, אנחנו גם נרגיש שכוח החיבור שלנו הוא שעושה את העבודה. שאנחנו בחיבור בינינו מחברים את הכוחות שלנו הפרטיים כמו בטיל שיש שם הרבה כוחות, ופשוט מה עושים? קושרים אותם יחד וכך הטיל הכבד יכול להתרומם על פני כדור הארץ ולהתגבר על כוח המשיכה.

וכך גם אנחנו צריכים להתחבר בינינו עד שיהיה בינינו כוח שנוכל להתעלות, למרות כוח המשיכה של כדור הארץ ולצאת לחלל, כך שלא משפיע עלינו האגו שלנו, אלא רק כוח ההשפעה, כוח האהבה, הרצון להתקרב לבורא, זה מה שישפיע. ואנחנו נרגיש את כל התופעות האלה על עצמנו.

תלמיד: האם האהבה שיש בין החברים זהה לאהבה בינינו לבין הבורא?

ודאי שכן. רק הבעיה היא שבין החברים זה בא לנו בעטיפה של כל מיני יחסים בינינו. ואהבה שלנו לבורא עדיין אין לנו במה להלביש אותה, אין לנו במה לקבל אותה, לאחוז בה, ולכן אנחנו צריכים קודם להתאמץ באהבת חברים, בכוונה להגיע לאהבת הבורא. זאת אומרת שהחיבורים האלו הם חיבורים נצחיים. לכן גם ביחס לאהבת חברים אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שאחריהם נמצא הבורא. הוא כמטרה, הוא המעורר, הוא הבונה את כל הצורה הזאת. וודאי שאם אנחנו מתעסקים בזה כבר אנחנו נמצאים בדרך לאהבת ה׳.

הדברים האלה, אני מבין שהם לא כל כך קרובים לנו. יוצא שהנטייה לבורא היא בכלל נטייה, או שהיא נמצאת בכל מיני דרגות ודתות ואמונות. אבל אצל המקובלים יש פחות נטייה לאהבה, אלא נטייה לידע, לחיבור בשכל, אולי ברגש, אבל לא ברגש של אהבה. אז אנחנו צריכים לפתח את עניין האהבה דווקא. מי שמרגיש מזה דחייה זה סימן שיש לו דווקא הכנה לדרגה יותר גבוהה להשיג אחר כך את אהבת הבורא.

אז לא צריכים מזה להתבייש ולהיות לא מרוצים, כל אחד יש לו את מידת האגו והאופן שהוא צריך להתגבר עליו, ודווקא על ההתגברות הזאת הוא בונה את הקשר שלו עם הבורא. לא יכול להיות שאנחנו מגיעים למידת קשר שנקרא "אהבה", אם אנחנו לא עוברים את כל השלבים כנגד זה.

שאלה: האם אמונה קבועה וקשר לבורא זה שאני מבקש ממנו שיתייחס לעשירייה שלי כאל עוּבר וידאג לה?

גם זה נכון. אחד מאופני היחס לבורא, הפנייה לבורא יכולה להיות כזאת.

שאלה: בהתחלה כשעוד אין בנו אהבה, איך אנחנו צריכים לשחק באהבה ולא להתבלבל ולשחק באהבה עצמית בינינו?

אנחנו נלך לפי החומר שלומדים בשיעור. נשתדל לחזור עליו עוד פעמיים, נגיד ביום וזה יהיה מספיק לנו. יש מלא חומר, גם בזוהר יש מאמרים שלמים, גם אצל רב"ש, בעה"ס. אנחנו צריכים לעבור עליו ולראות איך אנחנו מתקדמים. העניין הוא, ואני אומר לכם מתוך הניסיון שלי, שמושג האהבה דוחה הרבה מאוד אנשים.

אם יש לאדם רצון לקבל אגואיסטי חזק, הוא לא רוצה לשמוע, לא יכול לשמוע, מה זה אהבה, בשביל מה אהבה, מה יש כאן? תן לי משהו לאחוז, להבין, להרגיש. אהבה נראית לנו כמשהו שאין לו רצינות, אין לו דרגות. זה לא עניין טכני, זה רגשי בלבד כביכול.

כאן אנחנו צריכים להבין, לזכור ולא לשכוח שאהבת הבורא, כמו שאנחנו לומדים על כוח המשיכה, אנחנו צריכים פשוט לקפוץ עליו כמו על סוס, ולהשתדל מצד אחד להיות מסור לכוח האהבה, לעומת זאת לנהל את כוח האהבה בנו ואז אנחנו נתחיל לקשור את עצמנו לבורא. כי באמת היחסים האמיתיים בינינו, ההדדיים עם הבורא, זה בכוח אהבה הדדית.

שאלה: איך נכון יותר לראות את הקשר עם הבורא, כאשר הקבוצה קיימת ביני לבין הבורא או כאשר אני קיים בין הבורא לקבוצה?

גם כך וגם כך. אנחנו נדבר על כל המצבים האלו. אבל בעצם לפעמים כך רואים, לפעמים כך רואים. פעם מנהלים אותי, פעם אני מנהל. פעם אני אחראי, פעם אני רוצה דווקא למסור את כול האחריות לקבוצה ואני נכלל בה.

כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו על החברה, על הקבוצה, גם שם. אדם צריך לבטל את האגו שלו, להתבטל, כך הוא צריך להשפיע על האחרים ושהאחרים ישפיעו עליו. זו כל רשת הקשר בינינו בעשירייה שעוד תתגלה.

שאלה: איך קופצים על כוח הגרביטציה כמו איזה קרש שהולך יחד עם הגלים, יותר עמוק, יותר גבוה?

על זה אנחנו נלמד. אני מדבר על קפיצות אז אל תקפוץ, הכול יהיה במקום.

שאלה: כותב בעל הסולם שכוח האהבה מגיע בצורה אוטומטית כתענוג. והתענוג, זה מה שנותן את הרגשת האהבה לנותן. אז מה אנחנו אמורים להרגיש בעשירייה כדי שזה יהיה שווה?

אני לא יכול למסור, כי זה עניין של הרגשה. אלא נטייה פנימית להשפיע לבורא, להרגיש שאתה גורם לו טוב תענוג מהפעולות שלך. בוא נגיד, בשבילנו בינתיים זה אופן האהבה.

תלמיד: אנחנו מתחברים עם החברים. מה עוד צריך מעבר לחיבור שלנו?

מטרה. אתם חייבים לקבוע מטרה מהחיבור שלכם מלכתחילה, בשביל מה אנחנו מתחברים כדי להגיע לחיבור עם הבורא. איכות החיבור זאת האהבה.

שאלה: לפני כן אמרת שהבורא ברא את כוח המשיכה כדי שנוכל להגיע אליו. באיזו צורה נוכל להתקרב אליו על ידי כוח המשיכה?

אתם מתקרבים אליו. המפץ הגדול כבר היה לפנינו וכולנו נמשכים לבורא. וחייבים רק להסדיר את המצבים שאנחנו עוברים. קודם כל "אין עוד מלבדו", והוא מושך אותנו אליו, וטוב ומיטיב בכוונה טובה ובמטרה טובה, ואנחנו רוצים גם בזה. ולכן אנחנו מגיעים למצב שצריכים להתכלל באהבת הבורא. אבל אפשר לעשות את זה לפי השתוות הצורה עם אהבת הבורא, וזה אנחנו משיגים דרך אהבת הבריות.

אנחנו רוצים להגיע לחיבור פנימי בינינו כזה שאני מרגיש שפתאום מתחיל להתעורר בי באמת יחס חם לחברים, ואני מאוד רוצה להיות מחובר אליהם, ורוצה כמו אימא לחבק אותם ולהחזיק אותם קרוב אלי. ובצורה כזאת כל אחד ואחד שפועל בתוך העשירייה, אז כל העשירייה יכולה לנוע לבורא. אנחנו צריכים להרגיש את הנכונות להתקרבות לבורא מתוך החיבור בינינו. "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: זה שאני רוכב על הכוח הזה ואני קשור לכוח הזה, זה כבר אומר שאני אוהב?

אתה תראה, לאהבה יש לנו הרבה מדרגות.

שאלה: אם אני לא רוצה ולא מבינה למה אני צריכה לאהוב את הבורא, אבל אני כן מבינה שאני צריכה לאהוב את החברים, אפשר להתקדם בצורה כזאת?

כן. אבל בשביל מה? אנחנו כבר מתפתחים וצריכים לכן להעמיד לפנינו מטרה אמיתית. המטרה האמיתית היא להגיע לחיבור של כל חלקי המציאות עם מקור המציאות שזה הבורא, למושג אחד. המושג האחד זה הבורא. "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".

זאת אומרת, כל מי שנמצא בישר-אל, ישראל, צריך לבוא למצב שהוא מגלה שיש רק כוח אחד שמטפל בו ומושך אותו, והוא מגיע מעבודתו הארצית גם להתקרבות ולגילוי לאותו הכוח העליון, הבורא.

רוצים או לא רוצים, מבינים לא מבינים, מרגישים לא מרגישים, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את המצב הזה. ובכל זאת בהתפתחות שלנו, שהיא גם הכרחית, אנחנו נתקרב למצב שכן נגלה שאותו כוח האחד הוא המפעיל אותנו, פועל עלינו, אוסף אותנו, ומקרב אותנו אליו עד שאנחנו נדבקים בו, מגלים אותו וכך מגיעים לתכלית הבריאה.

חוזרים בחזרה לאותו מקום איפה שהכול התפוצץ ויצא מתוך התגלות האגו, וכמו במפץ הגדול התחיל להתפתח כל היקום. אנחנו עוד נראה איתכם שהכול מגיע בחזרה לאותו המקור, והכול מתאסף ומגיע למקום אחד, למקור אחד. אתם תראו את זה.

שאלה: למה אנחנו לא אוהבים את הבורא עכשיו?

אין השתוות הצורה. אנחנו לא רואים הרבה תופעות בעולם. אנחנו מגלים רק מה שנכנס לכליי הרגשה ולכליי ההבנה שלנו. והבורא ככוח השפעה, אהבה, חיבור, אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב כזה שאנחנו נוכל להיות כמוהו. במידה שנהיה כמוהו, אנחנו נתחיל לגלות אותו לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: האם רק תפילה מביאה לאהבה?

אם נדבר על נשים, להן יותר קל, כי באישה יש צורך פנימי להיות באהבה, לעומת זאת גבר לא תמיד, אפשר להגיד כמעט ולא, אבל לאישה יש, לכן לאישה דווקא יותר קל להבין את הצורך לאהבת הבורא. יש גם דוגמאות בהתאם לכך, כמו תינוק, כמו ילד, אפילו ילדים יותר גדולים, גם אנחנו, אפילו שאנחנו כבר יותר מגדולים, אנחנו בכל זאת בתת הכרה מחפשים אהבה. אנחנו לא מבינים את זה, אבל אנחנו נגלה שדווקא זה כך.

שאלה: איך לחזור לבורא מתוך האהבה ולא מתוך פחד בכל מצב שלא יהיה, זה אפשרי בכלל?

לחשוב על זה, להשתדל לפתח יחס לכך, תשתדלו ואז תראו שזה אפשרי. אנחנו רואים זאת גם בעולם הזה, זה נקרא שמלא לשמה מגיעים לשמה, קודם אני לא אהבתי, ואחר כך על ידי הרגל שנעשה טבע שני אני פתאום מרגיש שאני מתייחס לזה יפה, וזה מוצא חן בעייני, אני מתחיל להעריך את האנשים, ואחר כך גם מגיע לאהבה.

אנשים חיים יחד מכל מיני סיבות התקשרות זה אל זה לאו דווקא כי הם אוהבים זה את זה, ודאי שלא הייתה ממש דחייה, אבל אהבה צריכים לפתח. רב"ש אמר, אהבה היא כמו חיה בין שניים, אתם לוקחים אתכם הביתה את החיה הזאת, אתם צריכים כל הזמן להאכיל אותה, ולהאכיל אותה אפשר רק במחשבות כשאתם חושבים טוב אחד על השני, בזה אתם נותנים לה לאכול והיא גדלה יחד איתכם.

אולי אנחנו מבינים את זה, או לא מבינים כל כך, בקיצור אהבה זה משהו שמגיע בין שני בני אדם וצריכים לגדל אותה. מזה שאני רואה כמה השני הולך לקראתי וכמה אני יכול ללכת לקראתו, כמה אנחנו יכולים להיעזר זה בזה, כמה אנחנו יכולים לבנות בינינו גם יחסים, גם בית, לגדל ילדים, לא חשוב מה, משהו משותף. אבל עיקר השיתוף הוא בהרגשות שלנו כך, שאנחנו בונים בינינו קשרים של חיבור, והחיבור שלנו כבר מגיע לאהבה.

שאלה: מהי מידה של אהבת הבורא, איך מודדים אותה?

כל סולם המדרגות מכאן ועד גמר התיקון, הן מידות באהבת האדם לבורא. וכל שלב ושלב בסולם מראה כמה האהבה שלנו מגיעה לאהבת הבורא באותו שלב, באותה מדרגה. כי זה הסולם, מכאן ועד 100%, מפני שאנחנו כוללים בתוכנו חמש דרגות עביות.

כך אנחנו מגיעים ל125 מדרגות עד שאנחנו עולים על פני כל דרגות העביות שלנו וכולנו נמצאים במושג האהבה. זה כולל בתוכו הרבה מושגים כוללים, נדבר עליהם. מקובלים כותבים עליהם, רמב"ם, רמח"ל וגם בעל הסולם ב"זוהר".

שאלה: מתי התפילה הטכנית שלנו לחיבור הופכת ממש לאהבה, ומה חסר לנו כדי שזה יקרה?

אנחנו צריכים לדבר על זה בינינו, אנחנו צריכים לעורר צורך לאהבת הבורא בלב החבר, וכך לאט לאט נתקרב לזה עד שנגיע למצב שבאמת לא חסר לנו כלום חוץ מלהרגיש כל הזמן נטייה לאהבה לבורא. כי העולם הזה הוא עולם שקרי, אני רואה אותו באגו שלי. ואם אני מתקן את האגו שלי, אז במקום כל הדמויות האלו אני ארגיש רק את אהבת הבורא אלי בהתאם לכמה שאני מעלה את האהבה שלי אליו באור חוזר.

שאלה: איך אפשר להבטיח שכוח האהבה יהיה גדול מכוח המשיכה בעשירייה שלנו?

למה זה צריך להיות כך? למה כוח המשיכה, אולי כוח הדחייה. אני לא מבין מה הם אומרים.

שאלה: איך אפשר לשלוט בכוח האהבה?

אנחנו שולטים בכוח האהבה מפני שאנחנו מפתחים אותו. ודאי שזה מגיע מלמעלה, מהבורא, אבל כתגובה על הבקשה, על היחס שלנו, על הרצון שלנו להגיע לרגש האהבה ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לכוח האהבה. עושים זאת על ידי תפילה, מאמצים, וקודם כל בזה שאנחנו רוצים בינינו לשתול ולגדל את כוח האהבה ומתוך זה נבין איך להתייחס לבורא. באותו הכוח שאנחנו מתייחסים זה אל זה, אנחנו רוצים להתייחס גם לבורא. אי אפשר להתייחס לבורא יותר או אחרת מזה שאני מתייחס לעשירייה ובכלל לכל האנושות.

שאלה: אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו מגלים אהבה לבורא דרך העשירייה, אבל אם אני מרגישה אהבה לכל האנשים שסביבי ומרגישה את הבורא נמצא בתוכם, זה נקרא אהבה לבורא דרך כל האנשים שבעולם?

גם זה טוב, אבל זה לא אומר שאת מתקדמת ומגדילה את האהבה שלך לבורא ואת הולכת להיכנס למדרגות רוחניות. אלא זה דבר פשוט, ללא יכולת להתקדם בצורה שאת מתקדמת בג' קווים, ימין, שמאל, אמצע, בכל מיני תופעות שאת צריכה לגלות במדרגות. אלא זה יחס כללי, הוא ישנו אצל הרבה אנשים וגם נמצא קיים במשהו באמונות ושיטות.

נטייה לאהבה, רצון לאהוב, מילים על אהבה, נמצאים בכל פינה בעולם, בכל מיני גישות רוחניות. אבל אנחנו לא מדברים על הגישה הזאת, אנחנו מדברים על איך אנחנו מעלים את כוח האהבה מעלינו על פני כוח האגו שלנו, שאנחנו בונים מתוך הרצון לקבל שלנו יחס של נתינה, השפעה, אהבה, על פני האגו שלנו, על פני הדחייה. שאת כל הפשעים אנחנו מכסים באהבה. זו השיטה שלנו, שיטת חכמת הקבלה, אחרת אנחנו לא משתמשים ברצון לקבל וזה החומר האמיתי של הבריאה.

שאלה: אמרת שאנחנו לא בהשתוות הצורה עם הבורא ולכן אנחנו לא אוהבים אותו. האם אנחנו מגיעים לאהוב את הבורא רק אחרי שנאנחנו כנסים למדרגה הראשונה ברוחניות?

ודאי, איזו אהבה לבורא יש לנו עכשיו? אהבה לבורא לא יכולה להיות יותר מאשר אהבה לחברים, בתוך אהבה לחברים אני מתחיל לגדל אהבה נכונה, אמיתית לבורא. ואם אין קשר בין זה לבין זה, מאהבת הבריות לאהבת ה', אז אהבת הבורא היא לא נכונה, היא אגואיסטית ושקרית, ואני לא מבין ולא מרגיש את זה אפילו.

שאלה: האם פעם אהבנו את הבורא?

לא, אף פעם, ביסוד שלנו הייתה אהבה מצידו אלינו. וכשיצאנו מזה, כלומר, לא יצאנו מהאהבה שלו אלינו, אלא כשהתנתקנו וכבר לא הרגשנו אותה - אנחנו נבראים ונמצאים בבריאה, בר, מחוץ לאהבת הבורא, ועכשיו אנחנו צריכים בכוחות שלנו להתאפס לאותה הרגשה, לאותה אהבה וכך להגיע לאהבה הדדית, "אני לדודי ודודי לי".

קריין: כן. קטע מספר 2, כותב רב"ש,

"כל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.

היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)

אני אקרא.

"כל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו." כיוון שהוא סוגר אותנו בתוכו, ואנחנו רואים רק את העולם הזה ורק את האגו שלנו. "כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ," את כל הפעולות שלנו, כי רוצים לצאת מתוך המצב שבו נמצאים ולהתקרב לעולם האמיתי, לבורא. "שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות" שזה מצבנו עכשיו, "והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו," ששולט עלינו ונקרא "פרעה", "ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא," זו המטרה. איך אנחנו רוצים לצאת מהאגו שלנו? זאת אומרת כביכול לצאת מעבדות אחת לעבדות השנייה, אפשר כך לחשוב. "ושכר אחר" שאנחנו רוצים כדי שנוכל להשפיע מכל לב ונפש לבורא עבור עבודתנו בתורה ומצוות, "אין [אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.]" לנו.

"היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ," בכל המעשים שלנו, שאנחנו רוצים לעשות פעולות השפעה שנקראות "מצוות", ופעולות כנגד זה כדי שנקבל אור עליון, שנקרא "תורה", "שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו [יתברך]." סך הכול מה שאנחנו צריכים זה להרגיש את רוממות הבורא, זה יכסה לנו על הכול, כך אנחנו בנויים. "אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו," עד כמה שהוא יהיה גדול בעינינו אנחנו נוכל לעלות למעלה מהאגו שלנו ולשרת אותו. "לשרת אותו", זאת אומרת, להיות בכוחות השפעה מבינינו אליו. "ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה." לשמש את הבורא זה השכר הכי גדול, מזה אנחנו מקבלים לפי תכנית הבריאה, לפי המבנה של הבריאה את השכר הכי גדול. התענוג הינו בכך שככל שאני משפיע לבורא, זה בעצם המילוי שלי.

שאלה: כשאנו משרתים את החברים אנחנו מרגישים סוג של אהבה וענווה, האם יש קשר בין שירות האחר לאהבה?

כל שירות אחר גם נכלל באהבה. יש לנו רק דבר אחד מאוד פשוט, אנחנו צריכים להתייחס לבורא באהבה המתגברת, שהיא מתבטאת בכל מיני פעולות מבינינו ואליו. זאת כל העבודה שלנו. אנחנו מתחברים בינינו בעשירייה, וככל שיכולים להתחבר זה לא פשוט, אתם יודעים, כי לאדם עצמו נראה שהוא כן מסוגל לזה, אבל כאן העניין הוא שזה לא הבורא. ואם אתה רוצה לכוון את עצמך לבורא, אתה חייב להעביר את היחס שלך דרך העשירייה, אחרת זה לא מכוון לבורא, אתה יורה כביכול באוויר, ולכן כך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה בא קודם לאהבת ה', אהבתו של הבורא לנבראים או אהבת הנבראים לבורא, איזה מהם מגיע ראשון?

הכול מתפתח מאהבת הבורא לנבראים, כל הירידה של העולמות, הפרצופים, הספירות, אנחנו בעולם הזה, איך שאנחנו מרגישים את עצמנו נולדים ומתקיימים, איך אנחנו מגיעים להתפתחות מהבורא עד לדרגה התחתונה ביותר של החומר, ומהחומר מתחילות להתפתח כל מיני צורות, "דומם", "צומח", "חי", ואחר כך בני אדם, "מדבר", וזה מה שאנחנו לומדים ורואים את זה.

ועכשיו זו העבודה שלנו, אם אנחנו נמצאים בדרגה מסוימת תחתונה כלפי בני אדם, זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להשתתף בבניית החומר בדרגות דומם, צומח, חי, אלא אנחנו צריכים עכשיו לפתח בנו מכאן והלאה יחס לבורא, שזה נקרא "דרגת המדבר", ה"אדם", הדומה לבורא, רק זה מה שנשאר לנו וזאת העבודה שלנו.

תלמיד: לפני שהאדם מרגיש את האור בתוך הכלי שלו, הוא לא יכול לאהוב את הבורא. רק אחרי שאני מרגיש את אהבת הבורא בתוכי יש לי מה להגיב, אבל אם לא, אין לי. אז יש צורך בזה שהבורא יאהב אותי כדי שאני אוהב אותו אז הכול תלוי בו ולא בי. כאן אני מתבלבל.

אתה לא מתבלבל, כול מה שאתה אומר זה נכון, והבורא מעורר בנו כל מיני רגשות ביחס לחברים שאנחנו שונאים אותם, דוחים אותם, לא רוצים לקבל שום דבר מהאנושות, כל אחד חושב שטוב להיות לבד, ובכלל "בשביל מה אני צריך את כל הנבראים האלה, עם הבורא אני אסתדר לבד בלי אף אחד". ברור שכך זה מורגש בכל אחד ואחד, אבל אם אני רוצה באמת להתקרב למושג הבורא ולהיות במקומו, זאת אומרת להידבק בו, זה נקרא "להגיע למקומו", אני צריך לקבל את התכונות של הבורא, לכן אני אקרא "אדם" הדומה לבורא.

וכאן כל העבודה שלנו, איך אנחנו רוכשים את תכונות ההשפעה, תכונות האהבה, ומתלבשים בהן כלפי הזולת, כלפי האחרים, וכלפי הבורא, כלפי כולם, ובזה אני נעשה אדם הדומה לבורא. זו כל העבודה.

וודאי שאני מתעורר אך ורק כשהבורא מעורר אותי. וכך אנחנו מגיעים לקבוצה ולחכמת הקבלה שמדברת על איך להגיע לדבקות בבורא, להיכרות, לאהבת הבורא. וכאן אנחנו כבר נמצאים הרבה זמן בתוך החברה הזאת ולומדים, ובלימוד אנחנו מושכים אלינו יחס מהבורא שמכונה "המאור המחזיר למוטב", וזו העבודה שלנו.

ובאחד מהרגעים אנחנו מקבלים איזו התעוררות לבורא, שאני רוצה לאהוב אותו, להתקרב אליו. מתי זה מגיע? כשאני משתדל להיות בתוך החברה, בתוך העשירייה, עוד קצת ועוד קצת, אני מקרב את עצמי לחברים שלי בעשירייה. בוודאי שאנחנו לא אוהבים אחד את האחר ומשחקים במה שנהוג אצלנו בחברה שלנו בבני ברוך להתייחס זה לזה, אבל זה מספיק כדי למשוך עלינו את המאור המחזיר למוטב, את האור המקיף הכללי, אהבת הבורא הכללית, כי אנחנו עושים מה שמסוגלים לעשות.

ומתוך זה שאנחנו מקבלים הארה כזאת מלמעלה, מגיעים למצב שיותר ויותר מבינים מה זה נקרא "על מנת להשפיע", מהו הצורך בעל מנת להשפיע? למה דווקא ביחס השפעה אנחנו יכולים לגלות את המציאות האמיתית, את היקום האמיתי, את הכוחות האמיתיים, ואת הבורא שהוא כולל את כולם, כך אנחנו מגיעים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לאלץ את הבורא כל הזמן לעורר אותנו? איך אני יכול לאלץ את הבורא לשרת אותי כך שהוא יעורר אותי כל הזמן?

קודם כל בזה שאתה מקבל, מבין ומגיב נכון למה שאתה מרגיש במוח ובלב שהכול מגיע ממנו. וכשאתה מתעורר ביחס לבורא, תבין שקודם כל הבורא כבר מעורר אותך, נמצא בך, ומעורר בך כאלה רגשות ומחשבות.

שאלה: האם השמחה היא תוצאה מהמקום שיש אהבה, או שזה כלי שעוזר לנו לפתח את האהבה?

שמחה היא לא כלי, שמחה היא הרגשה שמתגלה בכלי שנמצא בהשפעה.

שאלה: אין מצב מאושר לאדם אלא כאשר הוא מיואש מכוחותיו עצמו, והוא צועק לבורא שיעזור לו. הרבה דברים קורים בנקודה הזאת שלמעשה מוזכרים בקטע הזה, כאשר הוא יכול להצדיק את הבורא כטוב, שעושה טוב, שהכול מגיע מהבורא ורק הבורא יכול להציל אותו. האם זה למעשה גילוי מצד הבורא לאדם, גילוי של אהבת ה' לנברא מצד הבורא?

ודאי שהכול בא מצד הבורא, אבל השאלה באיזו מידה זה מגיע בכל זאת יחד עם המאמץ שלנו, זה החשוב.

שאלה: האם אפשר להגיד שאהבה היא הנאה מקבלה?

לא.

שאלה: האם אהבת אחרים בהכרח מקרבת לאהבת הבורא?

לא, זה בתנאי שאתה מלכתחילה מכוון את האהבה לחברים כך שאתה רוצה להגיע לאהבה לבורא, אם לא כן, לא. זה כל ההבדל בין אהבה של איש לרעהו לבין אהבה של איש לרעהו שמגיעה לאהבת ה'.

שאלה: אנחנו כל בוקר באופן תמידי מרכיבים תפילה בעשירייה, ומדי פעם משנים בה משהו. מה המשמעות הפנימית לתפילה כזאת, איך להתייחס לפעולה הזאת בצורה רגשית?

אנחנו רוצים לפנות לבורא כשאנחנו מבינים שהוא הסיבה לכל מה שקורה איתנו ובנו עד רגע זה ומה שיקרה לנו בעתיד, ואנחנו רוצים לפנות אליו כדי להשתתף באותם השלבים שהוא מעביר אותנו, אנחנו רוצים להבין ולהרגיש ולהשתתף באותן הפעולות ובזה להיות ממש שותפים שלו, לכן אנחנו פונים אליו.

תלמיד: אם בנקודה מסוימת אני מרגיש שזה לא חשוב עבורי ואני נופל מתוך ההתקדמות הזאת והחברים ממשיכים להתפלל, איך אני יכול להתחבר אליהם, איך להתגבר על המצב שלי שנפלתי החוצה?

זו בעיה מצד אחד, מצד אחר זה תיקון גדול שכך אתה מרגיש, ובזה שתשתדל להצטרף לחבר אתה מוציא לגילוי עוד חתיכה מהאגו שלך ומתקן אותו. יפה מאוד, תשתדל. לכן זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שקודם צריכים להתחבר בינינו. וכך כל פעם, זה לא שקודם זה בינינו ובעוד חודש לבורא, אלא זה מהחיבור בינינו לבורא.

שאלה: האם אני צריך לאהוב את החברים שיש בהם השפעה ואהבה כי הם מקרבים אותי לבורא, ולשנוא את החברים שיש בהם אגו וקבלה כי הם מרחיקים אותי מהבורא?

לא, אני צריך לאהוב את כולם, ולהבין שבחברה שבה אנחנו עוסקים בלהתקרב לבורא, בחברה הזאת הבורא מסדר לנו כל מיני חברים, גם כאלה וגם כאלה, בכל מיני מצבים. אנחנו צריכים לקבל את הצורה הזאת בצורה נכונה, שזה הבורא כך מסדר לנו, ולא שמישהו מאיתנו אשם בזה, כך הוא רוצה שהעשירייה שלנו שכוללת כל מיני אנשים עם כל מיני רמות תגובה, שכולנו נתחבר וכולנו יחד נבנה את יחס האהבה אליו.

אם אתם מתייחסים לכל הדברים שקורים לכם בהבנה ובחיבור, אז יוצא שגם אלה שנמצאים באותו זמן במצב שהם מנותקים קצת, מתנגדים קצת, בכל מיני מצבים כאלה, גם הם מביאים את היחס שלהם הנגדי כביכול לקופה הכללית שלכם, וזה גם פועל כעביות בצורה נכונה. אל תדאגו, העיקר יחד.

שאלה: כשמדברים על תלמידי רבי שמעון ש"על כל שנאה תכסה אהבה" מהי אותה אהבה שמדברים עליה, איך הם התנהגו, מה הם עשו כדי להשיג את האהבה הזאת?

עבדו קשה.

תלמיד: אבל מה הם עשו?

כמוך בדיוק. אמנם הם לא רצו להתחבר והיתה להם התנגדות עוד יותר גדולה, אבל הם בכל זאת עבדו על זה כדי להתחבר ולמשוך את עצמם לבורא, בלהתפלל יותר, לנסות להיות יותר מקושרים.

תלמיד: לימדת אותנו כל השנים שאם רוצים לגלות את האהבה קודם כל תתגלה השנאה, אחרת אין אהבה.

לכן כך זה מתגלה, שמאל ימין, שמאל ימין.

תלמיד: איך אפשר להגיע לאהבה בלי שנאה?

אי אפשר, לכן כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", שאהבה יכולה להיות על הפשעים.

תלמיד: אם כך, כל מה שאנחנו עושים בפועל היום בעשירייה, האהבה לא תתגלה אם לא תתגלה השנאה בינינו?

ודאי, ועוד יותר, כמו שתלמידי רבי שמעון אמרו שרצו להרוג זה את זה.

תלמיד: אבל יש פה פרדוקס, אתה אומר שלא להתעסק בצד שמאל, אז איך נשיג את זה?

אנחנו לא מתעסקים בשמאל, אנחנו רוצים רק אהבה, אבל מתגלה השנאה.

תלמיד: אם רוצים להתעסק באהבה תתגלה השנאה?

כן, ואתה תצטרך לגלות ציפוי על השנאה שהוא "אהבה".

תלמיד: וזה יגיע בכל מקרה, אין חשש שזה לא יגיע?

הרצון לקבל שהבורא ייסד ביסוד הבריאה חייב להתגלות כולו, ולכן כולנו צריכים לעבור כל מיני מצבים שהם נגד חיבור, נגד אהבה, נגד התקרבות זה לזה בכל מיני צורות, 125 מדרגות, בצורה רצינית מאוד, עד לשנאה כזאת שאין לך מושג.

תלמיד: אם נתעלה מעל מצב השנאה הזאת ולא נברח, אז בזה תתגלה האהבה, רק בתנאי כזה?

רק בתנאי כזה, כשאנחנו הולכים על שתי רגליים, על שני קווים, שמאל ימין, שנאה אהבה. זה נקרא על כל הפשעים בשמאל, מתגלה אהבה, כיסוי בימין.

תלמיד: אם לא נתאמץ כל הזמן באהבה, השנאה לא תתגלה, זה מה שאתה אומר?

אם לא מתגלה שנאה, זה סימן שאתם לא מתעסקים באהבה. לכן טבעי שבזוגיות נניח זוג מתחיל להתווכח ולהתקוטט כשאוהבים זה את זה, רק לא מלמדים אותם איך להתגבר על כל זה, זאת הבעיה.

תלמיד: כמגיעים לכזה ריב בין בני זוג אז בדרך כלל רוצים רק להתגרש.

לכן צריכים להבין שזה דווקא סימן של התקרבות והתקדמות.

תלמיד: צריך הרבה כוח לזה, לעמוד בזה.

נכון, העיקר לא לצאת, לא להתגרש אלא להמשיך.

תלמיד: לא לברוח.

כן.

שאלה: שותפות מניחה איזשהו שוויון. אבל האם זה לא מוחק את גדלות הבורא?

לא, גדלות הבורא מתגלה דווקא כשאנחנו נמצאים בפער ובריחוק המתגבר בינינו. ככל שהספירות יותר גדולות ומרוחקות זו מזו, כך מושג הבורא שמתגלה בתוכן הוא יותר גדול ועוצמתי.

שאלה: מה ההבדל בין מעשים בהשפעה לבין בניית כוונה בעל מנת להשפיע?

אנחנו מבררים יחד את הכוונה של ההשפעה, וישנם בה כל מיני חיפושים, שינויים, עד שאנחנו מייצבים את זה. מעשה ההשפעה הוא כבר אחרי הכוונה, כשאנחנו רוצים להפעיל אותה לכיוון הבורא. בתוך הכוונה שלנו, זה כמו אור חוזר, צמצום, מסך, אור חוזר, ואז מתגלה כלפינו אהבת הבורא שזה אור ישר. כך אנחנו בונים את הפרצוף.

שאלה: האם אנחנו יכולים לבצע מעשי השפעה עם כוונה לא נכונה?

איך יכול להיות שזו תהיה פעולת השפעה אם הכוונה לא תהיה דרך העשירייה לבורא. גם מתוך המבנה של כל המציאות, איך אפשר לתאר דבר כזה.

שאלה: עד שאנחנו מגיעים לאהבה, מקובל אצלינו לשחק באהבה. איך אפשר להגיע לכך שהמשחק הזה לא יעצבן ולא ידחה?

זה שאתם מרגישים דחייה מזה שאתם עוסקים בחיבור, באהבה, זה טוב, סימן שאתם עושים זאת נגד הרצון לקבל שלכם ואתם בדרך. אין בזה שום דבר מיוחד. תמשיכו, העיקר לא להפסיק. כי ברגע שאתם מפסיקים, אתם יוצאים מהיחס שלכם לבורא ולמטרת הבריאה, ואפילו לא מרגישים שזה כך. אתם יכולים להמשיך ביניכם בכל מיני פעולות, אבל זה לגמרי לא מכוון למטרה. להיזהר מזה.

שאלה: הסביבה משפיעה. האם אני תמיד צריך לעורר אותם, או שאני צריך לחכות להתפתחות שלהם?

לא לחכות לשום דבר אבל להתייחס לזה בעדינות ובאהבה, מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברה לעשות עוד צעד אחד קדימה, שאני אהיה בחברה גם מקדימה וגם מאחור, גם מושך אותם וגם דוחף אותם. כך כל אחד צריך מצדו לדחוף את החברה לכיוון הדבקות בבורא.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על אהבה כלפי הבורא וכלפי החברים, אבל מעט על אהבה בין גבר לאישה. האם אפשר להשתמש באותם הכללים ממאמרי רב"ש על הקבוצה ביחס לאישה, או איך לבנות יחסים כאלה, כי זה כאילו עולם אחר לגמרי?

ודאי שאנחנו יכולים ללמוד מהיחסים שהמקובלים אומרים לנו לבנות, גם בין גברים ובין נשים, וגם בין גברים לנשים. אבל במישור העולם הזה יש עניין של משיכה או דחייה ולכן אנחנו לא מדברים על זה. אבל בטוח שאם תשתדל להתייחס נכון לחברים שלך מאותו המין בצורה נכונה, אז מזה תבין איך להתייחס לבת הזוג שלך, אתה תראה שזה כך.

אנחנו לומדים את היחסים הנכונים והמאוזנים בין שתי צורות האגו השונות, לכן תלמד מזה מה צריך לעשות בכל המקרים, איך להסתכל על החיות, הצמחים, על כל דבר ועל כל תופעות הטבע, ואתה תראה שהכול ישתנה אצלך, אתה תהיה יותר סבלני, תבין ותקבל את הכול, לא תשנא אלא דווקא תבין שהיחס לכול צריך להיות באהבה.

שאלה: הכול זה הבורא. האם אני אוהב את הבורא כי אני מכיר בזה שהכול מגיע ממנו, או בגלל שאני מתבטל ונעלם מולו?

זה העניין שלך איך אתה אוהב אותו ועבור מה אתה אוהב אותו. אנחנו מדברים על איך אנחנו צריכים לבנות יחסים נכונים. תעזוב את מה שאתה חושב ותשמע את מה שאנחנו מדברים ותנסה לבנות כאלו יחסים, וכשאתה מסדר אותם אז אתה יכול לחזור למה שהיה לך קודם ולהשוות. אם לא כך יהיה לך בלבול.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב את האדם מלהשיג את אהבת ה'?

הגאווה שלו.

שאלה: הרב"ש כותב שהשכר שלנו הוא לא בכך שהבורא ייתן לנו איזשהו פיצוי אלא כדי שנוכל לשרת את הבורא. מהו אותו שכר שאנחנו מקבלים בעשירייה?

השכר שאני מקבל מכך שאני משתדל באהבת החברים, באהבת הבורא, הוא ההתרחקות שאני מקבל ועל פניה אני יכול עוד יותר לעשות צעדים קדימה לחיבור עם החברים והבורא, אמנם גם החברים וגם הבורא נראים לי יותר ויותר רחוקים.

תלמיד: השכר הוא הריחוק שמקבלים?

ודאי. זה שאני מוצלח בתרגילים, מוצלח במעשים, ומקבל כל פעם עבודה יותר קשה, יותר מורכבת, זה סימן שאני עולה. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, יש לו יותר קושי, יש לו מדרגות יותר גבוהות שהוא צריך לטפס עליהן נגד האגו שלו, בעד החיבור, עם כל ההפרעות. כך אנחנו מתקדמים. זה נקרא שבונים בתוכנו את האדם, הדומה לבורא.

תלמיד: איך ביד הבורא שדוחה, לגלות אהבה או להרגיש אותה?

אתה צריך לשנות את היחס שלך, ואז תראה שהוא לא דוחה אותך ולא מרביץ לך אלא הוא רוצה לחבק אותך ולעטוף אותך. הכול תלוי ביחס שלך, תתקן את היחס שלך ותראה שככה זה יהיה. כי אתה תראה את הבורא באור חוזר שלך, אתה בונה אותו, בוא וראה. הכול תלוי ביחס שלך.

תלמיד: האור החוזר שלי זה שאני רוצה לחבק את החברים ואיכשהו לחבק את הבורא?

נגיד שזה ככה, כן.

שאלה: איך באה לידי ביטוי האהבה לבורא?

בכך שאני רוצה לעשות הכול בשבילו, שאני מרגיש כביכול שאני עושה לו נחת, דברים נעימים, ואני רוצה לפעול כך כדי לגרום לו נחת רוח.

שאלה: מה אנחנו מגלים כשאנחנו מגלים את האהבה שלו אלינו, מה אנחנו מרגישים?

אנחנו נמצאים איתו בהשתוות הצורה, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". מגיעים לחיבור שהוא התקרבות, חיבור, חיבוק, נישוק וזיווג, לדרגות כאלו בהתכללות שבין האדם לבורא.

שאלה: האם יש צורך לנסות להרגיש שהבורא אוהב אותי או את העשירייה, האם צריך להתעסק עם מחשבות ורגשות כאלה?

כן, ודאי. אהבה זו הרגשה הדדית, "אני לדודי ודודי לי". אני רוצה להעביר לו את היחס שלי דרך כל החברות והחברים, לקרב את כולם אליו ולגרום לו בזה נחת רוח. "תראה איזו עשירייה יש לנו שכולה רוצה לעשות למענך פעולה יפה, טובה ולגרום לך טוב. אנחנו רוצים להיות בעל מנת להשפיע, במה אנחנו יכולים לגרום לך טוב? על ידי זה שאנחנו מתחברים עד למצב שאנחנו מתחילים להרגיש שבחיבור בינינו אתה מתגלה ונהנה מאיתנו". זה נקרא זיווג בין הבורא לנברא. הכול נמצא קרוב אלינו.

שאלה: אם אני מרגישה שהבורא טוב מדי אלי, זה דמיון או שזה אמיתי, ואיך לעבוד עם ההרגשה הזאת בעשירייה?

פשוט להמשיך עד שזה יתברר יותר ויותר, עד שזה לא יעזוב אותי, ולעורר את החברים לזה, וכך אני אתקדם.

שאלה: האם אהבת הבורא אלי יכולה להיות מורגשת כחיים וככוח שאני מרגישה בסוף שיעור הבוקר, או שזה משהו שחייב לבוא לידי ביטוי בין החברות, במפגש עשירייה נגיד?

בכל דבר, בכל מקום וכל הזמן.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מגיעות להרגשה של אהבת חברות בעשירייה. האם המעשים, הבירורים והעבודה שלנו הביאו לזה, או שזה הבורא עשה את זה?

ודאי שמאחורי כל מצב שלנו, איזה מצב שלא יהיה, עומד הבורא, ואנחנו צריכים להגיב אליו כך.

שאלה: מה התפקיד של השנאה בהתפתחות שלנו, מה היא בונה בנו?

אי אפשר לגלות צד אחד בלי הצד האחר כי "יתרון האור מתוך החושך". לכן אם אנחנו רוצים לגלות את האהבה אז אנחנו צריכים לגלות את השנאה. לכן כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אנחנו מגלים משיכה זה לזה, אי אפשר לקרוא לזה אהבה אם לא הייתה שנאה שקודמת לה. אחר כך אנחנו צריכים בכל זאת לגלות את השנאה ועל פניה לבנות אהבה. כשאנחנו נבין באיזו צורה צריך לעשות זאת, איך לחבר את הרגשות והיחסים כדי שתהיה לנו אהבה, אז נרגיש בכל פרט של אהבה גם את השנאה שנמצאת ביסודה, כי לפי הטבע שלנו אנחנו מורכבים רק משנאה.

אין דבר כזה אהבה. זה שיש לנו משיכה זו משיכה בדרגת חי כמו בין חיות. אנחנו רוצים להעלות מעל הקשר הביולוגי שלנו. לא נאמר קשר חייתי, כי לא יפה להגיד כך, זה כאילו שאנחנו מזלזלים בחיות שאצלן היחס הזה הוא יפה וטוב, הוא ללא שום חשבון אלא כמו שזה בא מהטבע, כמו בתינוקות, ואצלנו הוא בצורה זוועתית. וכשאנחנו רוצים לשלב קשרי אהבה אז אנחנו מגלים שנאה, כי אין לנו שום אהבה.

אהבה נקראת שאתה מתעלה מעל האגו הטבעי שלך, כי אין לך חוץ מהיצר הרע כלום, ואתה רוצה לבנות הפוך ממנו, את היצר הטוב. זו כבר עבודה. לכן אנשים לא רוצים להתחתן, מתגרשים, חיים מאין ברירה, כי קשה להחזיק את עצמם אולי בלי משפחה. אנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה, איך לבנות אותם ונקווה שנוכל גם להבין אותם. צריכים לפתוח כאלו חוגים, מעגלים, שבהם נסביר מה היחס שצריך להיות בין בני אדם ואיך להגיע לכך בכוחות שלנו.

שאלה: באיזו מידה אפשר לגלות את השנאה והדחייה בעשירייה כדי שהיא לא תוריד את העשירייה אלא שנשתמש בזה נכון?

אנחנו צריכים להיות תמיד בהכנה ורק אחר כך להשתדל לגלות את מידת השנאה, הדחייה, את המצב האמיתי שיש בינינו, כדי שנוכל לצרף אותו אלינו לתיקון.

שאלה: איך להפוך את הדחייה לכוח התקרבות?

שאנחנו מלכתחילה מעוררים את הדחייה כדי להתקרב מעליה. הכול תלוי בכוונה מלכתחילה.

שאלה: מה לעשות שלמרות כל המאמצים והתפילות שלנו לאהבת חברות מתגלה רק קור בעשירייה ולא מגלים אהבה?

אמנם לא מתקדמים, אבל לפחות מבינים למה מתקדמים או למה צריכים להתקדם.

שאלה: מה אני צריכה לאהוב בחברה?

קודם כל שיחד איתה אני מגיעה לבורא, וזה שהבורא סידר אותנו יחד ורשם אותנו בקבוצה אחת, כי אין מקרה במציאות. לכן אני חייבת לקבל כל חברה וחברה בצורה שהיא ממש חלק ממני, שאם אנחנו מחברות את עצמנו, את כל החלקים, עשרה חלקים לחלק אחד, אז בצורה כזאת אנחנו מגיעות להכרה בבורא.

שאלה: אם אני עדיין לא מרגישה את השנאה, איזה מאמצים יעזרו לי לגלות אותה?

לא צריכים להשתוקק לשנאה. צריכים להשתוקק לחיבור עד האהבה. אם מתקדמים נכון, השנאה בטוח גם תתגלה.

שאלה: לפעמים יש הרגשה שמתוך העבודה של ההתגברות והמאמצים לחיבור משתנה היחס הפנימי לחברה. האם התענוג הזה אגואיסטי? איך להשתמש בהרגשה הזאת כדי להתקדם?

זה לא חשוב. אפילו שהתענוג הזה אגואיסטי ואני משתמשת במה שאנחנו מקבלות מהחיבור שלנו כדי ליהנות ונעים לי, זה טוב, תיהני מזה. העיקר שתרגישו כמה החיבור ביניכן הוא טוב ומוצא חן בעיני הבורא.

שאלה: מה התוצאה הרצויה מכך שהעשירייה משחקת באהבה, האם שהמשחק יהפוך ממש להרגשת האהבה?

שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו מחוברים, ובחיבור בינינו נגיע לכזאת תכונת חיבור, לכזאת מהות חיבור, שבזה נגלה שמתוך החיבור מגיע הבורא, הכוח המיוחד הזה. כמו שאתם מדליקים מדורה ובהתחלה היא לא נדלקת ולא נדלקת ואחר כך היא נדלקת. אנחנו רוצים שמהחיבור בינינו, דווקא בתוך החיבור בינינו, יתגלה האור הזה, האש הזאת שתיקרא בורא, "בוא וראה". וזה רק בתנאי שאנחנו מתחברים יחד ורוצים [להגיע לזה] מתוך השפשופים בינינו. כמו שפעם היו מגלים את האש, את האור, מתוך זה שהיו משפשפים משהו על משהו, עצים, אבנים, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. עד שמתוך השפשופים בינינו, וזה כשכולנו מנוגדים אבל רוצים להיות קרובים יותר, ולא חשוב לי שאני משפשף את עצמי על האחרים והאחרים עליי, העיקר להיות יחד. וכשאנחנו כך עושים אז בטח שאנחנו מגלים את האש, את האור, את הבורא.

שאלה: מה כדאי לבקש בשביל העשירייה כדי לקדם אותה לבורא?

רק חיבור בינינו. מה חסר? כלום חוץ מזה.

שאלה: מה מתפתח קודם, הרגשת אהבה לבורא, או הרגשת אהבת הבורא אלינו, מה אנחנו מרגישים קודם?

אנחנו צריכים להשתדל להתקדם בקשר בינינו עד שנגלה בינינו את אהבת הבורא. כי היא קיימת ועוטפת אותנו ב-100%, זו בעצם כל המציאות. וכל המציאות הזו נסתרת, עד שנגלה בינינו את צורת ומידת הקשר הנכונה עם הבורא, שזה גילוי הבורא.

שאלה: אם אני בשתי עשיריות זה פוגע באהבת החברות, זה פוגע בעבודה?

אי אפשר להיות בשתי עשיריות, אני הייתי אומר שזה סימן שאת לא נמצאת באף אחת. סתם פורמלית להיות רשומה בשתי עשיריות, לא. אנחנו מדברים על מצב שצריכים להגיע למסירות נפש, וכך זה לא יכול להיות. זה כמו שבמשפחה גבר אומר לאישה "היום יש לי אישה אחרת ומחרתיים אני חוזר אליך". יכול להיות שיש כאלו יחסים, אני לא אומר שלא יכולים להיות, אבל זו לא אהבה רוחנית, באהבה הרוחנית אין הפסק לדביקות.

קריין: קטע מספר 3, כותב הרמב"ם.

"האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה, והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו, בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה, תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד, כמו שצונו, בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל, כי חולת אהבה אני." 

(רמב"ם. "יד החזקה". הלכות תשובה, פרק י')

שאלה: נאמר כאן, שבדומה לאהבה לאישה, אתה לא יכול לעצור, כלומר יש בחיים תקופה מוגבלת שבנויה על הורמונים, ואחרי זה כשהאישה הופכת לאשתך, אז כמובן שמתגלות אצלך כל מיני תחושות, אהבה, שנאה, וכו'.

למה אתה אומר שבצורה טבעית אחר כך באה שנאה? נגיד שכן, והשאלה?

תלמיד: הרי אתה בעצמך אומר שביחסים מתגלים גם שנאה גדולה, ענקית, ואז האהבה שוב, וכן הלאה. אז אנלוגית, כמו שמתגלה לפעמים שנאה כלפי האישה, כך צריכה להתגלות שנאה כלפי החברים, עוצמתית עד כדי כך וגם כלפי הבורא, כדי להחליף אותה באהבה?

נגיד שכן, רק הרבה יותר לחברים ולבורא. אבל אתה כבר צריך ללמוד איך אתה מתגבר על זה, שאלה תרגילים שנותנים לך בתוך החיים האלה כדי שתגיע לאהבה. אין כאן שום דבר חוץ מתרגילים.

תלמיד: במשפחה כבר למדתי לעשות את זה, אתה לפעמים נבהל מהשנאה שאתה מרגיש, אתה מוכן למחוק את האדם, אבל אחרי זה מיד זה מתחלף. אבל איך אנחנו יכולים להשפיע אחד על השני עד כדי כך? במשפחה אתה לוחץ אחד על השני כל היום, האגואים לוחצים אחד על השני כל היום, ואילו כאן אנחנו לא ממש לוחצים. נכון, בשיעור אתה מערבב אותנו, ועוד חצי שעה פעמיים ביום אני אסבול אותם, בסדר. איך להשיג את זה, איך להגיע לזה?

צריכים להיות כל הזמן בתרגילים, כל הזמן. אני כל הזמן צריך לחשוב על העשירייה, ואיך בתוך העשירייה אני מתקרב לבורא. אז שנאה, אהבה, לא חשוב באיזו צורה, ככה אנחנו צריכים לעשות, וזה בכלל לא שייך אם אני אוהב, לא אוהב, זה נעים או לא נעים.

אני לא יודע איך להסביר לכם, זה לא שייך לאהבה הבהמית, האגואיסטית שיש בחיים. פעם היו מתחתנים בלי שראו בכלל את בן או בת הזוג. החתן לא ראה את הכלה, והכלה לא ראתה את החתן, אלא ההורים היו מדברים ביניהם, ומביאים אותם למקום שבו כבר עשו את החתונה, איזה טכס, וגמרנו. לא היה כלום חוץ מזה, אז מה כאן השאלה?

זה שהיום אנחנו מבולבלים באהבה, שאתה מודד את האישה שלך לפי אורך הרגליים שלה או לפי הקוקו שלה, אני לא יודע מה, זה לגמרי לא טבעי. כי זה לא נכון, אתה צריך לראות אותה לפי כמה היא מתאימה לך, לחיים הגשמיים שלך. ולכן עדיף לא לקחת מישהי שהיא לגמרי שונה ממה שאתה רגיל. כתוב בתורה שהוא מביא את האישה קודם לאימא שלו, האישה חיה אצל האימא שלו, האימא מלמדת אותה מה הבן שלה אוהב, ואחר כך כשהאישה הזאת מתחתנת עם הבן, היא יודעת מה לעשות בבית. ככה זה, ויש בזה הרבה דברים, היום אנחנו נמצאים בקלקולים רבים, אבל לא נורא, כך צריך להיות.

תלמיד: אני נשוי והכול בסדר אצלי יש גם שנאה וגם אהבה. זו הדוגמה היחידה שבה אני בונה עם אדם זר לחלוטין מערכת יחסים. ואז יש לי איתו כל מיני היתקלויות, והאהבה והדברים האלה הם קורים פעם כך, פעם אחרת. האם זה דומה למצבים שבהם חבר צריך להיות קרוב לי יותר מאשר המשפחה?

כן, רק השאלה היא האם אתה ואשתך, או החבר שלך במקום האישה, האם אתם יודעים שהעיקר זה וויתור. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אהבה זה לא שאני אוהב אותה אהבה הורמונלית. אהבה זה כשאני מבין שהיצור הזה שנמצא לידי, דווקא בהתקשרות אליו אני מגיע למטרת החיים, למטרת הבריאה. ולכן אני מבטל את עצמי, מוותר על כל הדברים שיש בינינו, כדי להגיע לחיבור שנקרא אהבה. זה העיקר.

תלמיד: בפועל בעשירייה קורה שאנחנו כביכול זרים, אבל איזו מילה לא נכונה, אפילו קטנה, בשיח בינינו, ופתאום מתגלה בינינו קונפליקט. האם צריך לברר את זה אחר כך? כי לרוב אנחנו ממשיכים הלאה.

אלה בעיות שעכשיו לא נוכל לדון עליהן. אתה כבר מושך אותנו לכיוון אחר. אנחנו מדברים כאן רק על מהות האהבה, ולא איך לצאת ממנה ולחזור אליה. אתה מבין שסביב זה כל החיים. אנחנו לא יכולים עכשיו לדון בזה. אתם רוצים? תרשמו ותאספו את הדברים האלו יחד, ונעשה על זה בירור עם מקורות. אני מבקש לשאול שאלות לא מהחיים שלכם, אלא לענייננו, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

שאלה: באיזה אופן נוכל לעבוד בעשירייה כדי שהבורא ישנה את המחשבות והרגשות שלנו מכוונה של קבלה לכוונה של אהבה והשפעה? כיצד נוכל לחזק את שדה ההשפעה המשותף כך שנשפיע מאוד על כל חבר וחבר?

אם אנחנו מיום ליום מחליטים שהחיבור בינינו יהיה יותר חזק, יותר פנימי, לבבי. אם נשתדל בתוכנו לעלות את עצמנו למדרגה יותר גבוהה של וויתור וחיבור. כך כל אחד ואחד שומר על עצמו שהוא מתעלה מעל זה, ועל הסיכום הזה אנחנו מדברים.

שאלה: האם להגיע לאהבה אמיתית של הבורא פירושו להגיע לביטול מוחלט?

ביטול זה לא מספיק. בביטול אתה מגיע לעובר, ואחר כך אתה צריך לגדול, ולהיות קטן וגדול. כל זה דורש שימוש באגו שלך, ברצון לקבל שלך, כשאתה משתמש ברצון לקבל בצורה בריאה, נכונה. וזה לא רק ביטול, זה כבר שימוש בלקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם אני חייב לבטל את עצמי לפני שאני יכול לעשות וויתורים כלפי העשירייה?

ודאי, זה ודאי.

שאלה: מאהבת הבריות לאהבת ה', מאהבת החברים לאהבת ה'. אנחנו מדברים על זה כל כך הרבה, לומדים את זה בשכל, בראש זה נתפס איכשהו. אבל איך באמת זה יהיה מורגש כל הזמן בלבבות, בעבודה המשותפת בינינו. שכל הזמן, כל פעולה שאנחנו עושים בין החברים הבורא נמצא מאחוריה, וכשמכוונים לאהבת חברים, מכוונים לאהבת הבורא. למה כל כך קשה שזה יתלבש ברגש? מה צריך לעשות כדי שזה יהיה מלובש ברגש?

מפני שזה כנגד האגו שלנו. אני צריך לבטל את עצמי. אני צריך לוותר על כל מיני דברים שנעימים לי, ולקבל במקומם מה שנעים לחבר. מי רוצה את זה? ולכן יוצא שמדובר כאן על עבודה נגד הרצון, ורצון זו כל המהות שלנו. אז איך נעשה את זה? לכן בהתחלה אנחנו יכולים לעשות את זה קצת, אבל אחר כך כבר נצטרך לפנות לבורא שהוא יעזור לנו. שייתן לנו מהכוח שלו, כדי שנוכל לרכוש כוח השפעה, כוונה על מנת להשפיע, וכך להגיע אליו.

שאלה: האם תמיד יש הקבלה בין העולם הרוחני, העליון, לעולם הזה הגשמי? ואם כן, למה?

כי העולם שלנו הוא תוצאה מעולם העליון. ודאי שלא אחד לאחד, כי העולם שלנו כולו מורגש לנו בתוך האגו שלנו, והעולם העליון יהיה מורגש בתוך הרצון על מנת להשפיע שלנו. לכן העולם שלנו כולו אגואיסטי, וממנו אני צריך לראות מה זה עולם הפוך.

תלמיד: זאת אומרת שבכל מקרה ההקבלה באה להראות את הקשר בין הנברא לבורא?

כן, ודאי. אנחנו לא לומדים שום דבר חוץ מאופני קשר בין הנברא לבורא, ורק לזה אנחנו מכוונים ומתקדמים. רוצים, לא רוצים, מבינים, לא מבינים, אבל כל החיים שלנו, כל הקיום שלנו זה רק כדי לברר את הקשרים בינינו לבורא.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים ל"ה.↩