שיעור בוקר 08.11.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 11.10.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/IluhSoBS?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 951,

"מהו שופטים ושוטרים, בעבודה"

מאמר מספר דברים, פרשת שופטים. מה כל כך חשוב העניין של שופטים ושוטרים? אלו שני כוחות, הבחנות באדם שמייצבות לו את הדרך למטרה. אם לא יהיו ברורות לו שתי הנקודות האלו והנתונים האלו בדרך, אז הוא לא יידע איפה הוא ולאן הוא הולך, על ידי מה הוא הולך.

"שופטים" זה נקרא כוח ההבחנה, כמו שעושים לאדם בדיקות רפואיות או כל מיני בדיקות אחרות. השופט קובע מיהו, מהו, עד כמה הוא פגום, סטה מהדרך, נכון, לא. זה כוח השופטים, ובאמת בלי זה אדם לא יידע איפה מקומו ולאן הכיוון שלו.

ו"שוטרים" אלו הכוחות שהוא צריך לבנות בתוכו כדי להיות בטוח שההחלטה שעשה על ידי השופטים, קבע את השוטרים הנכונים, שהכוחות האלה, יוציאו לפועל, יביאו אותו בדיוק לאותה מטרה, וגם באותה הדרך שהוא קבע לנכון. לכן שני הדברים האלה הם דברים חיוניים, בלעדיהם לא נדע איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו הולכים, ואם הולכים בכלל.

בכל המאמר הרב מעביר לנו עד כמה חשוב ששני הדברים האלה תמיד ילכו יחד באדם. כי אחד תומך באחר, שופטים, שוטרים, שופטים, שוטרים, שופטים, שוטרים, בכל צעד וצעד. זאת אומרת ביקורת, אנליזה של המצב, תמונת מצב, קביעת המטרה וביצוע. ושוב במדרגה הבאה, שופטים, שוטרים, ביצוע וכן הלאה.

אבל הוא לא מספר לנו איך אנחנו מגיעים לזה שיהיו לנו שופטים ושוטרים. נכון שזה נחוץ, אנחנו מסכימים, מבינים. אבל איך משיגים אותם, איך מייצבים אותם נכון, זו בעצם עבודת האדם. שופטים זה מה שנקרא אצלנו הכרת הרע. עד כמה אדם מכיר את הבורא בזה שהוא מתגלה אליו על ידי היגיעה בלימוד. וכשהבורא מתגלה, בהתאם לזה אדם רואה עד כמה הוא נמצא הפוך ממנו. זאת אומרת הוא מתחיל לשפוט את עצמו ולשפוט את עצמו נכון.

נכון, זאת אומרת הוא מתחיל לראות את עצמו באור ה'. בזה נקבעת הנקודה שלו, איפה הוא נמצא. ואם כבר רואה באור ה' איפה הוא נמצא, אז לפי זה גם מבין שהשוטרים שלו יכולים להיות גם כוחות שבאים מלמעלה מהבורא, שהם צריכים לייצב אותו ולקבוע לו כל פעם את הצעד הבא.

זאת אומרת הכול בעצם מושג אצלנו רק מהכרת האלוהות, רק מהרגשת הרוחניות, שזה נקרא אמונה. ובלי זה, צריך להיות ברור לאדם שאם הוא לא נמצא בקביעת הנקודה האמיתית שלו אז הוא ללא שופטים וללא שוטרים, הוא פשוט נתון בידי הטבע שלו, ואז הכיוון הוא תמיד הפוך מהמטרה.

לכן הציווי הזה, "שופטים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך", הוא דבר כל כך הכרחי, מכריע. "בכל שעריך", הכוונה שאדם פותח לעצמו את הכניסה למדרגה הבאה, זה נקרא שער.

תלמיד: רב"ש כותב פה ששופטים ושוטרים אפשר לקנות בכוח האמונה, אבל הוא כותב בפסקה האחרונה בעמוד 121 ש"אפשר להיות בצורה אחרת, היינו אם הוא מאמין באמונת חכמים". מסתבר שיש אמונה ויש דבר שנקרא אמונת חכמים. מה זו אמונת חכמים, מה ההבדל?

יש אמונה, ויש אמונת חכמים. קודם כל, גם זו אמונה. זאת אומרת, שופטים ושוטרים, לקבוע את המצב הנכון שלי, ואת המטרה הבאה ואת ההילוך הנכון אליה, אני יכול רק על ידי האמונה. אמונה זה נקרא הרגשת האלוהות. הרגשת האלוהות נותנת לאדם יכולת להתעלות מעל הטבע שלו, כך זה האור שמחזיר למוטב, ואז אדם שמתרומם מעל הטבע שלו יכול להיות חופשי. זאת אומרת, לראות את מצבו בצורה אובייקטיבית בהחלט, ובצורה אמיתית לקבוע יעדים.

הכוח שאדם רוכש מהרגשת האלוהות, הכוח שמאפשר להיות מעל הטבע, להחליט בצורה ממש ניטרלית, נקרא "כוח האמונה". אמונה יכולה להיות אמונה פשוטה, אמונה טבעית, אמונה רגילה, אמונה שלמה. יש הרבה דרגות באמונה. זה כוח הבינה שרוכשים, ובינה זה מושג של המסך, שמאפשר לאדם להתעלות מעל הרצון לקבל שלו, לא חשוב באיזה אופן ובאיזה גודל הרצון לקבל שלו יהיה. אז בהתאם לרצון לקבל שאני מתעלה עליו, נקבע ונקרא כוח האמונה שיש לי.

יש אמונת חכמים, שאז אדם לא משתמש בכוח האמונה שרוכש בעצמו, אלא הוא מתבטל כלפי החכמים, חכמים זה נקרא מדרגה יותר עליונה, ואז הוא לא רוכש ממש את כוח האמונה, אלא בזה שמתבטל כלפי מדרגה יותר עליונה הוא רוכש כוחות ממנה. אמונת חכמים, אפשר להגיד שזה המעבר, ויש אחר כך אמונת חכמים במושג של אור עתיק. וכמו שאנחנו לומדים, "אמונה" זה נקרא אור חסדים, זה חפץ חסד, בכל מדרגה ומדרגה שהוא רוכש רק כלים דהשפעה, וכשרוכש מסך בלקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, אור חסדים בהארת חכמה, זה כבר נקרא "אמונה שלמה".

תלמיד: איך מגיעים לאמונה לפני מחסום?

לפני המחסום אין אמונה. לאמונה בעולם הזה אנחנו קוראים איזו מין ידיעה, איזו מין שמועה שאני משתמש בה כמו בידיעה. זאת אומרת שהיא נותנת לגוף שלי ממש אותו ביטחון, שאני אוכל להחליט איתה כביכול שאני יודע. זאת אומרת שאין בשבילי הבדל. נגיד אלף אנשים אומרים לי כך וכך, אז אפילו שלא ראיתי את זה, אני מקבל את זה כידיעה, שזה כך. או מהילדות מתחילים לנפח אותי עם כל מיני עובדות כביכול, שאני בעצמי לא בדקתי ולא ראיתי, ולא התרחשו מול עיניי, אבל אני כל כך ספגתי את השמועות האלה, שהן נעשו אצלי בפנים כמו עקרונות, שאני עכשיו כבר שופט ומחליט ומבצע והולך בחיים שלי עם העובדות האלה, שכביכול ככה זה.

זאת אומרת שזה לא בא לי מהטבע, אלא מתוך שמועה. ואנחנו כולנו מנופחים מכל מיני דברים כאלה, משטויות ממש, ולפי זה כל האישיות שלנו נבנתה. תראה מה ההבדל בין מי שגדל שם באפריקה, או באוסטרליה, או בארץ, או באמריקה, החינוך עושה את האדם. והחינוך ממש כולו בא מכאלו שמועות, מסטיגמות שאדם לפעמים קובע לעצמו. "קובע", זה שקובעים לו מבחוץ כל מיני כאלה דברים שהוא עד סוף החיים לא יכול להיפטר מהם. זאת אומרת אדם מבצע דברים שהם כביכול הידיעה שלו.

לכן האמונה שלנו היא לא אמונה. ובכלל, המושג אמונה, אם אדם בודק, ובכלל מה זה אמונה? זה שבסופו של דבר צריכה להיות אצלי בפנים, בתוכי, ידיעה ברורה שזאת האמת, זאת אומרת, שכך זה סיבה ותוצאה, באיזה אבחון זה נקרא אמונה. ואז ברוחניות ששם יש הגדרות אמיתיות, האמונה נקבעת ככוח שאתה רוכש, ועל ידי הכוח הזה אתה יכול להיות מעל הטבע שלך, שאף אחד לא ישפיע עליך, על החלטתך.

תלמיד: אז יש כוח כזה, ואתה יכול להסתמך רק על החברה?

לפני שאתה רוכש את הכוח הזה, אתה מסתמך רק על הרצון לקבל שלך, איך שהוא קובע לך מה לעשות.

תלמיד: אני מתכוון לזמן שאנחנו עושים עבודה בתקופת ההכנה.

לא חשוב, גם בתקופת ההכנה, אני נמצא, אני מרגיש את עצמי שאני קיים, שיש לי כל מיני עובדות מבפנים, שאיתן נולדתי ומתפתח כבהמה. אחר כך על ידי החברה, זאת אומרת תנאים בהמיים שנמצאים בי, גם תכונות האופי וכולי, אחר כך אני רוכש גם תכונות אנושיות מהחברה, על ידי זה שיש "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם". זאת אומרת על ידי הנטיות האלה, אני רוכש מהסביבה שלי כל מיני ידיעות, וזה בונה אותי.

ואני רוצה או לא רוצה, אחר כך על סמך מה שספגתי מבפנים, מה שיש לי, ועל סמך מה שספגתי מבחוץ, אני מחליט. התוכנה שלי כבר נמצאת בי, והתוכנה הזאת קובעת כבר את כל ההילוך שלי בחיים.

איך להחליט פעם, שאני צריך לעלות מעל התוכנה הזאת, ולעשות לא לפי מה שהיא, לא לפי מה שנקבע אצלי על ידי הגוף הבהמי, כי הוא מושך אותי לכל מיני מילויים שאני צריך לתת לו, ואז אני שפוט שלו, ולא להיות גם תחת שליטת כל מיני סטיגמות או כל מיני עובדות למיניהן שקיבלתי מהחברה. איך להיות ממש חופשי?

אז הכוח שמאפשר לי להתרומם מעל כל הטבע הזה, גם הבהמי, גם האנושי נקרא "אמונה". פעם ראשונה שאני יכול להיות חופשי מזה, זה נקרא שאני עובר מחסום. אני מתנתק מכל הטבע הזה, ממש מתרומם מעליו. זאת יציאת מצרים שעליה מסופר, אני נעשה חופשי. ואחר כך, את החופשיות הזאת צריכים לטפח ולהחליט כבר בצורה חופשית מה הלאה כשאני עכשיו חופשי? החופשיות הזאת מתחילה לבנות בי, בנשמה שלי, "שליש אמצעי דתפארת" מכל עשר הספירות. ואז כלפי ההבחנה הזאת, שליש אמצעי דתפארת, שזאת באמת הבחנה ניטראלית, אני מתחיל לרכוש הבחנות של הבורא והבחנות של הנברא, כשאני מסתכל מתוכן. ואז באמת הגוף נעשה חופשי, ויש בו גם תכונות הבורא וגם תכונות הנברא, והאני שלי לא זה ולא זה, באמצע.

יוצא שאנחנו שנולדים ברוחניות כחלק שבאמת לא שייך לא לבורא ולא לנברא, לא ליצר טוב ולא ליצר רע, כמו שמסופר, לא לקו ימין ולא לקו שמאל, אלא לקו האמצעי, להבחנה הניטראלית החופשית, העצמאית בין שניהם.

והאפשרות לגדל את הנקודה החופשית הזאת בין שני הכוחות המנוגדים של בורא ונברא, האפשרות לגדל אותה ולהביא אותה מנקודה למבנה, לפרצוף שלם שנקרא נשמה, והנשמה היא לא של הבורא ולא של הנברא, היא באמצע, מתוך ההחלטות האלו, ההבחנות האובייקטיביות, האפשרות לבנות את הנשמה הזאת, את ההבחנות האלו, היא על ידי שוטרים ושופטים.

תלמיד: לא ברור לי מה העניין של שוטר.

היית פעם בבית משפט?

תלמיד: כן, אבל זה לא אותו דבר. אנחנו לא הולכים על דרך מוסר. אני מתקדם עכשיו מהרגשת הטוב, יש לי גדלות הבורא, אני מתמלא.

מה זה שוטר? שוטר הוא זה שמבצע. אין לו שום החלטה חופשית, הוא המבצע. זה מתחלק, השלטון מתחלק לכמה דרגות. שופטים הם המחליטים, והשוטרים אלו שמבצעים. אז על שוטרים כמעט ואין שאלה. שם השאלה היא פשוטה, האם השוטרים מבינים את השופטים? האם הם מסוגלים לבצע את מה שאומרים השופטים? עליהם ההבחנות מאוד מאוד ברורות.

תלמיד: נקודת האדם היא בירור. ברגע שהוא מברר את המצב, המצב כבר מלמעלה משתנה. איזה עניין יש פה של ביצוע, הוצאה לפועל? העניין של השופטים של הבירור, ברור לי.

לא, עבודת האדם היא לא רק בירור. אחרי שאתה מברר מה היית רוצה להיות, אתה חייב להיות בזה הפעיל, ולבנות את המצב העתידי שלך. אתה לא רק מחליט. אתה עושה את כל התהליך של זיווג דהכאה, עם כל מה שיש בפנים.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שאדם מברר את המצב, מגיע לבקשה נכונה, ומהבקשה הנכונה כבר נוצרת הפעולה, שהבקשה הנכונה גוררת אחריה את הפעולה הרוחנית.

לא, אתה מתבלבל עם זה שאתה מקבל כוחות מלמעלה. אבל נכון שכוח אתה מקבל תמיד מלמעלה, גם בתור שופט, וגם בתור שוטר. אבל זה רק כוח בעלמא. כדי להחליט ולדעת איך אני מבצע את ההחלטה שלי, ולבצע אותה. אתה יודע מה, המשטרה לא מרוויחה כסף, היא רק מבזבזת. היא מקבלת כוחות מהמדינה, וגם השופטים.

כוחות מקבלים מלמעלה. שני השלטונות האלו שיפוט וביצוע, אין להם כוחות בעצמם, אלא רק מה שהכוח העליון, השלטון, השליטה העליונה נותנת להם. אבל על זה לא מדברים, אתה מקבל כוחות, אבל לבצע אתה חייב לבד.

תלמיד: לבצע מה? אני עכשיו במדרגה X, מבחינת תכונות הנברא, תכונות הבורא, אני יודע איפה אני עומד, מה אני צריך לעשות כדי להגיע לבקשה נכונה, אבל אני רואה שאני לא מסוגל להגיע לבקשה. מה השוטר שבי עשה באותו תהליך?

אתה מדבר רק על פעולה חלקית של הכרת הרע, שאולי רצית לעשות משהו טוב, וראית שאתה לא מסוגל.

תלמיד: מה עוד יש? הגעתי לבקשה.

רגע, הגעת לבקשה, שאתה לא מסוגל?

תלמיד: כן.

ואז אתה פונה בבקשה שייתנו לך את כוח האמונה, שייתנו לך כוח לבצע.

תלמיד: מה זה לבצע? קיבלתי אור האמונה, קיבלתי גדלות, מה עכשיו?

איזו גדלות? אולי נותנים לך גם גדלות, אבל גדלות על חשבון העליון, שמעלים אותך כדי שאתה תראה מה הדרגה הבאה, העליון מראה לך מה אתה צריך לעשות בעצמך. איך שלא יהיה אתה חייב לבצע את כל הפעולות לאט לאט לבד.

תלמיד: אפשר להגיד מה הן הפעולות בקצרה? איזה פעולות עליי לבצע, אם קיבלתי עכשיו אמונה?

יש נה"י דעליון שנמצאים בתחתון, והם מבצעים את כל העבודה. זה מה שאתה בעצם רוצה להגיד במילים אחרות. אבל לא את כל העבודה. אם זה בעיבור, אז התחתון צריך כל פעם לבקש את כוח המסך כדי לבטל את עצמו, ואז הוא גדל מבחינת העיבור. אם זה אחרי הלידה, אחרי שיוצא מהעליון, ונעשה בזמן היניקה תלוי, ומקבל כוחות מחג"ת דעליון, לא מנה"י. אז מתחיל לגדול עם עביות א', וגם מקבל כוחות מהעליון, אבל הוא מבקש. מה זה מבקש? מבקש שאני עכשיו עושה בירור מה חסר לי, מה אני באמת צריך, ואיזה שלב הבא אני רוצה שיהיה לי?

אצלנו בעולם הזה אנחנו לא יודעים מה זה להיות בגיל חודש ויום, חודש ויומיים, חודש ושלושה ימים. התינוק לא מחליט, הוא לא יודע. ברוחניות אין דבר כזה. ברוחניות אם אתה לא יודע את הסיבות והתוצאות, וכל מה שיש במדרגה יותר עליונה, אז לא יתנו לך להיכנס לשם, ולעלות אליה. השגה זה נקרא הבנה ברורה עד הסוף במה שאתה נמצא. בעולם הזה אתה יכול להיות קיים, אפילו שאתה לא יודע איך להסתדר בעולם הזה.

ברוחניות אין דבר כזה, אם אתה נמצא במדרגה, אתה יודע את הטבע שלה בצורה מושלמת, אחרת אתה לא יכול להיות קיים במדרגה הזאת. לכן לא מספיק שאתה צועק, כמו שבעולם הזה התינוק צועק שהוא רוצה לאכול. אתה צריך לדעת בדיוק מה ייתן לך את האוכל, איך אתה צריך לבקש אותו מהעליון. אתה צריך לדעת את העליון בבחינת האוכל הזה שהוא מוכן לתת לך, ורוצה לתת לך, וכן הלאה.

אתה צריך להיות פעיל, חוץ מהכוחות עצמם שבאים מהאור, אבל הכלי, החסרונות, הבקשות, והסיבות שעכשיו אני נמצא בהן, והתוצאות, המצב הבא שלי, אני צריך לדעת את כולם. זה נקרא שקודם אני צריך להכין את הכלי שלי, ואז אני מקבל כוח, וגם מבצע.

תלמיד: אני עדיין בעבודת בירור זה עדיין שופטים.

לא, יש כאן גם שופטים וגם שוטרים. אתה עושה בירור, מבקש ומבצע. חוץ מזה כמו שלומדים, נה"י דעליון במצב שאתה עדיין בחזקת אין ויש רק רשימות הוא כלי המעלה מ"ן, אח"פ דעליון. כשאתה כבר קיים כקטן אח"פ דעליון הוא כדוגמה הנמצאת בך, אח"פ דעליון נמצא בתוך גלגלתא עיניים דתחתון ומראה לו דוגמה, "תראה מה צריך להיות, מה צריך לעשות", כמו אמא המלמדת את הילד, איך לקחת, איך לאכול, לשבת, איך לעשות. כך זה גם ברוחניות, האח"פ דעליון,

זה תהליך ארוך עד שהוא מגיע

תלמיד: כלומר, אני רואה מה אני רוצה להיות ויודע מה אצלי מונע את המצב הבא,

נניח שכן, שוטרים הם מסכים

תלמיד:

(סוף השיעור)