שיעור בוקר 27.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה בהסתרה

הסתרה – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו כל הזמן צריכים לברר איפה ההסתרה פועלת, כי כל העולם שלנו זאת הסתרה, הסתרה מכוח עליון, מכוח החיבור, כוח האיחוד, ואותו אנחנו צריכים לגלות. זאת אומרת, לגלות את הבורא זה לא לגלות משהו אחר חוץ מאיחוד, חיבור, חום, אהבה, הקשר בין החלקים השבורים, איך אנחנו מקרבים אותם אלינו, איך אנחנו פועלים שהם יתקרבו ביניהם גם כן. יש כאן פעולה שהיא כלפי אדם, יש כאן פעולה שאדם עושה את זה כלפי כל בני האדם האחרים, וכך הוא נכלל עם כולם בעבודה הזאת וכך הוא מתפתח.

עד שכל אחד ואחד מבין שהוא שליח הבורא, שעל ידי כל מיני כאלה עבודות, שליחויות, חיבורים, שהוא נותן דוגמה לחיבור לאחרים ומעורר אותם גם כן להיות בהתקרבות ובחיבור בינינו, כך אנחנו מבצעים את תיקון הבריאה.

למה אנחנו מדברים על זה כל כך יותר ויותר, מפני שאנחנו נכנסים יותר ויותר לעידן הזה החדש, לתקופה הזאת החדשה, תקופת התיקון. שעד כה בוא נגיד עד תחילת הפנדמיה, זה לא היה כל כך ברור, עכשיו יותר ויותר מתגלה עד כמה שהעולם שלנו ממש צריך רק חיבור ושום דבר חוץ מזה. ואנחנו צריכים לגלות את זה בינינו כל אחד לעצמו ולהראות את זה לאחרים, וכך אנחנו נתקדם לתיקונים. שכל מה שאנחנו צריכים להשיג זה בסך הכול מושג רק במידת החיבור שבינינו.

ולכן אנחנו צריכים בתוך הקבוצה יום יום, יותר ויותר, להראות את הנטייה שלנו לחיבור לחברים, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו נגיע לזה שכולנו נמשכים לכולם. וחוץ מזה גם כן נתחיל לעזור לכולם, זה לזה, וזאת תהיה בעצם כל המטרה שלנו. שאנחנו נרגיש שכל מיני פעולות, כל מיני מצבים שאנחנו עוברים הם בסך הכול מצד אחד להסתיר מאיתנו את כוח החיבור, אבל מצד שני גם כן לגלות נחיצות לחיבור. וכך אנחנו לאט לאט נגלה את הבורא.

בגילוי הבורא אנחנו לא צריכים לחכות לזה שהוא יתגלה, כוח החיבור יתגלה רק בתנאי שאנחנו בעצמנו מכינים לו מקום. שאנחנו רואים שכאן בחיבור אנחנו רוצים שיתגלה, ואז בזה כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", אנחנו בונים מקום איפה שכבר הכוח הזה הוא מתגלה.

הבורא פועל בנו גם בהסתרה, מעורר בנו כאלו מחשבות, רצונות ופעולות, שאנחנו לא מרגישים שזה הוא עושה אבל ודאי שזה הכול בא ממנו, הוא מקור הכול, כל המחשבות, הרצונות והפעולות שלנו. מה שנקרא "במחשבה, דיבור ומעשה", שאנחנו צריכים לעשות פעולות, מצוות, "מצוות" זה נקרא פעולות החיבור בינינו, להחזיר את כל הכלי השבור למצב השלם של אדם הראשון. ואנחנו צריכים לחפש במה אנחנו יכולים לזרז בינינו את החיבורים, התפתחויות כאלה שאנחנו כמה שיותר מהר נממש, כמה שיותר בכל רגע ורגע יותר ויותר נטיות לחיבור, כאן להוסיף ושם להוסיף, כל מיני צורות חיבור עד אהבה.

וכך אנחנו נגיע למצב כמו שאומר הבעל שם טוב, שתוך כמה דקות, חמש דקות, עשר דקות, היו לו כארבע מאות כאלה פעולות. באמת בתדירות כזאת הרוחניות עובדת בנו אם אנחנו נתקדם ונשתדל. ולכן אנחנו צריכים להראות "איש את רעהו יעזורו", כל אחד כלפי האחרים עד כמה שהוא דואג לחיבור, עד כמה שהוא נמשך לזה, עד כמה שהוא מצפה לזה.

והתוצאה מזה היא שאנחנו מגיעים לאיזו הרגשת חיבור, אבל ההרגשה הזאת מיד מסתלקת והופכת להיות לניתוק עוד יותר גדול מקודם, כדי לתת לנו שוב מקום ליותר חיבור. ועד כמה וכמה שאנחנו כך יכולים מהר מאוד לעבור את כל המצבים האלו, פעולות סטארט סטופ כאלה, עד שאנחנו מצרפים את כל הניתוקים לחיבורים, וכך מגיעים לגמר התיקון.

ובדרך עד כמה שאנחנו מצליחים לחבר אותם יותר גם בכמות וגם באיכות, אז אנחנו מגלים את הפרצופים שאנחנו עושים בדרך, את העולמות שאנחנו עולים בהם וכולי וכולי. הכול בסך הכול מתגלה בעבודה הזאת בחיבורים בינינו בכמה שיותר.

זה לא צריך להיות כל כך הרבה במילים ובפעולות שהן גלויות לאחרים, אלא כל פעם, כל פעם כל אחד ואחד צריך לעשות את זה בפנים. לכן המדע שלנו והעבודה שלנו נקראת "תורת הנסתר", שהאחרים לא רואים את מה שהאדם עושה, אבל האדם משתדל בכל מקום להתנהג כך כאילו הבורא גלוי לו. וכך בכל מצב שלנו ומצב אנחנו צריכים לראות שהוא מופיע בנו, לפנינו, כדי שאני לעצמי אגלה בורא וגם כן במשהו אני יכול לגלות את זה בצורה החיצונה, איך שאני מתייחס לזולת. לתת לזה איזו דוגמה לזולת, דוגמה עדינה, לפי ממש במידה ובמשקל כמו שכתוב, שהשני גם כן יקבל את זה כדוגמה, לא כדחייה שזה ידחה אותו, אלא שיקבל את זה כדוגמה נכונה לפעולות שלו.

וכך איש את רעהו יעזורו, אנחנו יכולים בזה לעודד, לעורר את החברים, שכולנו נתעסק בכל פעם לחפש את היכולת עוד ועוד ועוד לקשור בינינו בכל מיני דברים. שאנחנו ממש כמו נמלים בוא נגיד, כל הזמן נשתדל למצוא עוד ועוד ועוד יותר קשרים בינינו, עד שמתחילים לגלות בזה את רשת העבודה, מקום העבודה. זה נקרא "גילוי השכינה", שאנחנו כבר מתחילים לעבוד בצורה יותר מאורגנת יחד, אנחנו מתחילים להרגיש מה שכל אחד עושה כדי לחבר את כולנו לשדה הזה שמתחיל להיות מחובר למערכת אדם הראשון.

וכך אנחנו הולכים ומגלים את הרשת הזאת, קשר בינינו שאנחנו עושים אותו. הבורא הכוח הנסתר הוא מתגלה לפי המאמצים שלנו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש אותו הפועל, השורה בתוך אותה המערכת אחרי הקלעים מצד הנסתר, וגם כן לפי מה שאנחנו בונים כבר בגלוי, וכך נתקדם. העבודה שלנו בזמננו לכיוון זה קודם כל צריכה להיות מאורגנת. לכן היחס הנכון להסתרה כמו למקום לגילוי פעולות החיבור, זאת העבודה העיקרית שלנו.

שאלה :יש לי התלבטות גדולה. זה ברור שככל שאנחנו מתקרבים לחיבור, גדל החיבור יותר ויותר, אבל נראה שגם חוסר החיבור, הפירוד גדל ונראה הרבה יותר מאיים. וגם אם אנחנו מתקדמים נראה שתמיד זה זורק אותנו לארץ. ההרגשה הזאת נכונה?

זו הרגשה נכונה, ודאי. גם הפירוד יותר בולט, גם החיבור יותר בולט, כי זה לעומת זה. עד כמה שיש עביות יותר גדולה אנחנו מגלים על פני זה, אם אנחנו מתחברים, כוח חיבור יותר גדול. עד שנתחיל להרגיש את זה כחושך וכאור. אם נתחיל לגלות בזה ממש את חיסרון הבורא זה יהיה כחושך, וגילוי הבורא יהיה כאור.

ובזה יש לנו הרבה מה להוסיף, באיזו כוונה אנחנו רוצים שזה יהיה, לטובת מי זה יהיה, עד כמה אנחנו פועלים דרך החברים לקראת הבורא, כשאני מחבר את כולם יחד וכן הלאה. זו הדרך.

שאלה: איך שינוי המצבים, כמו שאמרת שהיה אצל הבעל שם טוב, מביא אותנו בסופו של דבר לגילוי השכינה?

מפני שאין לנו יותר חוץ מהסתר של הבורא, או שכינה, שכינה זה נקרא גילוי הבורא. הסתר או גילוי שלו, אין לנו יותר חוץ מזה. ואם אנחנו מבינים שרק בזה אנחנו קיימים ובעולמנו לא חסר לנו כלום חוץ מלגלות את הבורא בכל רגע ורגע, בכל המצבים שאנחנו נמצאים, אז יש לפנינו תמיד מקום עבודה, מה לעשות ואיך להתקדם.

שאלה: רציתי לשאול על מקום העבודה. אמרת שדווקא אנחנו אלה שיוצרים מקום לבורא שבו הוא יתגלה, וכל פעם כשנפגשנו, התחברנו, אנחנו מבינים שזה לא היה החיבור הנכון וצריך לבנות מקום חדש. גם אמרת שיש פעולה פנימית שהיא נסתרת, סודית. אז מהו אותו המקום?

אני רוצה לגלות את הכוח העליון, הבורא שנמצא בינינו ומכוון אותנו תמיד לחיבור. שזה מה שהוא עושה, רק שהוא משאיר לנו בפעולה הזאת את ההשתתפות שלנו, כי אנחנו כנבראים צריכים לעורר את כוח החיבור, שזה הוא, לבקש ממנו ולחפש איפה החיבור הזה יכול להתקיים בינינו. קודם כל זה בעשירייה. אחר כך נראה שכל העולם מתקדם בדיוק בצורה כזאת ומתקיים מכוח החיבור הזה שאנחנו מתחילים להזרים לו. אתם תראו שיש בזה נחיצות, שכל מה שקורה בעולם זה כדי להראות לנו איפה עוד חסר חיבור.

נניח שאנחנו נמצאים עכשיו בפנדמיה, אז איפה חסר כוח החיבור כדי שאנחנו נוכל דרך זה להביא את הכוח העליון שהוא ירפא, שהוא יטפל בזה, שרק זה חסר לאנושות. ואנחנו נראה את הדברים האלה.

תלמיד: חיפוש החיבור, איפה שהוא נדרש, האם זאת עבודה מחשבתית, הרגשה שכל העולם בך?

תאר לעצמך שאתה נמצא בעולם ששורה כאן כוח הטבע שנקרא חיבור בין כל החלקים, אטומים, מולקולות, גושים, גופים, דומם, צומח, חי, מדבר, גזים, נוזלים, גושים של יציקות וכן הלאה, תאר לעצמך שכל הדברים האלה קשורים יחד על ידי כוח אחד. וגם פנימיות האדם, וגם בני האדם קשורים כך זה עם זה.

את הכוח הזה של החיבור הכללי אנחנו רוצים לגלות, במיוחד את הכוח שקושר אותנו יחד, את כל בני האדם, אנחנו צריכים לגלות. חוץ מזה לא צריכים כלום, אם נתחיל להכיר את הכוח הזה שקושר בין כל חלקי המציאות, אנחנו נדע את החוק הכללי של כל המציאות, אנחנו נדע איך כל המציאות מתנהגת, איזה מצבים היא עוברת, מה היה ומה יש ומה יהיה. אנחנו נוכל, במידת ההשתתפות שלנו בחיבור המתגבר לקבוע את קצב ההתקדמות של כל הבריאה ולראות שבהתאם לחיבור כל הבריאה מתחילה להיראות כמערכת אחת, יותר בריאה, יותר יפה, טובה לכולם, שכל אחד מקבל את האנרגיה, את הכוחות שהוא צריך, כל חלקי המציאות, כל הדצח"מ, דומם, צומח, חי, מדבר, וכולנו בסך הכול מגיעים למערכת אחת.

הכול תלוי אך ורק בגילוי הקשר שבין כל החלקים שאנחנו אחראים על הקשר הזה. העולם נראה מיום ליום יותר ויותר מפוזר, מחולק, שבור, וזה הכול כדי שאנחנו נראה לו מה הדרך להתקשרות עד כדי אהבה, כי שיא ההתקשרות נקרא אהבה.

שאלה: אמרת שהמצוות הן רק דרך החיבור בינינו. מה זה אומר?

פעולות החיבור עצמן נקראות מצוות. "מצווה" מהמילה ציווי. הבורא מצווה, וזה מה שאתם צריכים לעשות. "אני שברתי את כל הבריאה לחתיכות ואתם צריכים לחבר את כל החלקים האלה, להביא אותה לשחזור, ריסטור (restore) של כל הבריאה". על ידי כל פעולה ופעולה שלנו לחיבור של כל החלקים יחד למערכת שלמה אנחנו מגלים גם מצבים שבורים וגם מצבים שלמים, ואיך להשלים אותם ואיך לעשות אותם, כך או כך, ועל ידי זה אנחנו לומדים את כל העומק, את פנימיות הבריאה, וכך אנחנו משיגים את הבורא.

כי "ממעשיך הכרנוך", כשאתה צריך לעבוד על החיבור אתה תבין למה הוא עשה את המערכת בצורה כזאת, ואז תבין מתוך זה אותו. למה עשה כך, למה חשב כך, למה שבר ומה הוא דורש מאיתנו. ואז מכל הדברים האלה אנחנו משיגים את מחשבת הבריאה, כך משיגים אותו.

שאלה: ההסתר הוא מקום קדוש, אלו פעולות אנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי לבנות אותו בצורה נכונה?

אנחנו צריכים להימשך לגילוי ולא להסתר. אנחנו צריכים להימשך למצב שאנחנו במקום הבורא בונים בינינו קשרים כאלו שהם נקראים בורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". ולכן זה מה שעלינו לעשות, לבנות קשרים בינינו בעשירייה, שהם יתנו לנו צורת הבורא, דמות הבורא, צורת הקשר הזה. זה מה שצריכים לעשות.

ויש פה את כל חכמת הקבלה שאנחנו לומדים. כל מה שאתם רוצים לשאול מתברר על ידי הפעולה הזאת של חיבור בין החברים בקבוצה. ממש, כל מה שתשאלו אתם תראו שאם אנחנו רוצים לדעת מה הפעולה, מה הסיבה לפעולה, התוכן, מטרת הפעולה, אנחנו רק על ידי חיבור בקבוצה, כשמשיגים את החיבור, את מהות החיבור לעומת מה שהיה קודם, אז בפער בין החושך לאור, זאת אומרת בין המצב המנותק לבין המצב המחובר אנחנו משיגים את מחשבת הבריאה. במקצת, בין שני מצבים סמוכים. וככה כל פעם מתקדמים.

קריין: רב"ש קטע מס' 11, ממסמך מקורות בנושא "הסתרה".

"מובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאתטמרא מינך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו. וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו שלא יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון הבריאה. לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:

א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'.

ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה ממזג כלים מוכשרים לגילוי פנים."

(הרב"ש. 236. "מלא כל הארץ כבודו")

זאת אומרת שאנחנו צריכים להשתדל בכל מקום לגלות את ההסתרה, שחסרות כאן תכונות הבורא וזה יש לנו בכל מקום בעולמנו. אנחנו התפתחנו עד כדי כך שהאגו שלנו, של כל האנושות, הוא עד כדי כך גדול שאנחנו רואים רשת אגואיסטית שקושרת את כולנו יחד סביב כדור הארץ ממש בכל החברה האנושית. ולכן מתגלה חכמת הקבלה ואנחנו גם זכינו ללמוד אותה, כי זו שיטת החיבור בין כולם. ואם לא היתה מגולה שנאה הדדית, דחייה, ריחוק בין בני אדם, בין העמים, בין המדינות, אז גם לא היה צורך ויכולת לגלות את מידות הקשר.

ולכן אנחנו צריכים להשתדל לראות גם מצבים שליליים וגם תוספת, שאנחנו רוצים להביא לעולם מצבים חיוביים. וזו בעצם העבודה שלנו, זאת אומרת לראות את עצמנו שאנחנו חייבים בסופו של דבר לתקן את עצמנו ומתוך הגרעין שלנו, שאנחנו מתקנים את בני ברוך העולמי, גברים ונשים כמה שיותר, אנחנו בזה מייצבים את הכוח הרוחני.

כי הבורא מתחיל להשפיע דרכנו לכל האנושות, ואנחנו גם צריכים מתוך זה ללמד את כולם ולהתפתח. בזה שמיום ליום אנחנו עוברים למצבים יותר ויותר ממשיים, ש"על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת כמה שיותר מתגלים כל מיני מצבים של חיכוך, של ניתוק בינינו, אנחנו שמחים שזה מתגלה, זה סימן שאנחנו מסוגלים להתעלות מעליהם ולכסות אותם בחיבור, מה שנקרא "באהבה".

וכך אנחנו נתקדם. ישנם אנשים שנמצאים בתחילת הדרך ולכן הם עדיין לא שומעים מה שחכמת הקבלה אומרת לנו על החיבור ואפילו לא מסוגלים לשמוע את זה, ואפילו צוחקים או בועטים בזה, וישנם אנשים שכבר כן מסוגלים להבין ולהרגיש ואולי אפילו להסכים עם זה. אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל בכוח לבצע את זה, אפילו שאני לא רוצה, וזה לא נראה לי רציני וזה נראה לי כמשחק ילדותי להיות "ילד טוב" כלפי אחרים כמו ששמעתי כשהייתי ילד קטן. אבל לא חשוב שכך זה נראה לי, אני חייב את זה לממש.

וכך נתקדם. הדרך היא מאוד מיוחדת, אנחנו נרגיש בה גילויים גדולים. כי ברגע שאנחנו מתחילים באמת לחבר את החלקים שבמערכת אדם הראשון על ידי יחס טוב, נכון, על ידי אהבה, זאת אומרת שיהיה קשר, בין כל החלקים האלה שהם יתחילו להתחבר לאיזה חלקי המערכת, לבלוקים כאלו שכל עשירייה היא כבר איזה פרצוף, היינו בלוק שפועל לפי הטבע של אדם הראשון. שהעשירייה היא כאילו, כל הבריאה, וגם עשירייה הכי גדולה, היא כל המציאות ועשירייה הכי קטנה, היא העשירייה שלי, אני והחברים.

ולכן אנחנו יכולים בתוך עשירייה קטנה של כל אחד ואחד, להתחיל לזהות כל מיני חוקי טבע רוחניים. "רוחניים", זה נקרא על מנת להשפיע, ועל מנת להשפיע לחברים ודרכם לבורא, זאת אומרת לכל המערכת הכללית שנקראת בורא. וכך אנחנו נגלה, באיזו מכאניקה, באיזו מערכת אנחנו נמצאים. זו כל חכמת הקבלה וזה מה שיש לנו בכל המציאות, אין יותר. ושם, אנחנו מגלים את החיים שלנו הנצחיים, שלמים. גילויים הם גילויים נפלאים. זה לא כל כך פשוט, אנחנו לא יכולים כל כך במילים שלנו לתאר אותם, אבל באמת, זה עומד לפנינו.

שאלה: איזה מענה מקבל הנברא כאשר הוא מבקש שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'? ומה אנחנו יכולים ללמוד וליישם כבר עכשיו כדי להיות מוכנים?

אתה צריך להראות, איך אתה נכון תשתמש באם אתה תקבל את אור ה'. זאת אומרת, האם אתה על ידי זה שהבורא נותן לך את אור ה', אתה בנית את עצמך להעביר את אור ה' לאחרים. זה כמו שאתה מחובר למערכת שלך הקטנה, שהיא נקראת עשירייה, ואתה דרכך, מסוגל ומבין להעביר את הכוח העליון, כוח החיבור לכולם. אחרת בשביל מה אתה מצפה לאור ה'? כמו עטלף, שהוא לא צריך אותו או כמו תרנגול.

שאלה: כשנגלה על פני ההסתרה שאנחנו עשירייה אחת, מה יהיה הגילוי הרגשי ובמה המצב הזה יהיה שונה מעכשיו?

כמה שאנחנו מחברים את עצמנו לעשירייה יסודית, של כל אחד ואחד, כמו שחילקנו את עצמנו לכאלה עשיריות, אם אנחנו מחברים את עצמנו, יותר מהעשיריות הפרטיות של כל אחד ואחד, אז אנחנו מגלים, אותו החוק שקיים בעשירייה אחת, רק בצורה יותר בולטת, יותר מובנת, יותר מורגשת, ביתר השגה, ביתר גילוי. זאת אומרת, אנחנו, כאילו עשירייה שלנו היסודית, הראשונה של כל אחד, מרחיבים יותר ויותר, מגדילים אותה, מגבירים הבנה, הרגשה במציאות.

אני לא יכול לגלות את המציאות בעשירייה שלי יותר מנפש, דנפש, דנפש, שהיא קיימת בלבד. אבל אם אני רוצה לגלות שם איזה תנועות, אז זה כבר אני צריך להיות בדרגת רוח. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. למה זה נקרא "רוח"? שכבר יש בה איזו תנועה. אז לא סתם עשירייה שלי, אני צריך להתקשר ליתר עשיריות במשהו, ואז אני מרגיש את הקשר בינינו ואיך שהם מתחילים לפעול בצורה הדדית. זה כבר תא שמתפתח, לא שהוא חי בצורה כזאת מוקפא, מוכן להתפתחות, אלא שהוא כבר מתפתח וכן הלאה.

שאלה: האם כל ההבדל בין מתחיל לאדם שהוא לא מתחיל זה שלא מתחיל נמצא בדרגת השגה רוחנית? ואם כן, מה אני צריך לעשות עם עצמי כדי להתחיל לשמוע בדיוק מה שכותב הרב"ש על החיבור, כדי להגיע לאותה מדרגה של לא מתחיל?

להשתדל להגיע לחיבור עם החברים שנקרא אהבה. זה לא מה שאנחנו מתארים לעצמנו כאן, בעולם הזה אהבה, אלא זה חיבור, שאני מקבל אותם כמו את עצמי, ולא בצורה חיצונה אלא פנימית. שהרצונות שלהם, המחשבות שלהם, כל מה שהם רוצים להשיג ברוחניות, אני מקבל את הדברים האלה כשלי ודואג להם כמו לעצמי. שאין הבדל בין למלאות את ה"אני" שלי ולמלאות את "האני" של החבר.

שאלה: גילוי של קלות דעת, האם זה גם סוג של הסתרה?

כן, ודאי שזו ההסתרה. שקלות ראש, בוא נגיד שככה זה נראה לאדם, אבל זה לא קלות ראש, זה יכול להיות שאדם נמצא בנשמה הפרטית שלו מאוד כבדה, מאוד עמוקה, ואז קשה לו להתחיל את העבודה הרוחנית. הוא אחר כך ילך רחוק, אבל עד שהוא מפעיל את עצמו, זה לוקח שנים רבות. ובמיוחד זה בזמננו, שאנחנו כולנו שייכים לחלק הבסיסי של הנשמה של אדם הראשון. ולכן אני מכיר אתכם כבר עשר ועשרים שנה ואפילו יותר, נגיד קבוצות מוסקבה או צפון אמריקה, ואני רואה שכאילו אתם לא זזים.

אבל אין דבר כזה שלא זזים, אלא פשוט צריכים יותר ויותר לאסוף מספיק כוחות, הבנות, יגיעות. העיקר זו סאה של יגיעה, שאנחנו אז יכולים לפרוץ. אבל זה מגיע, יותר נכון זה מגיע מפני שאנחנו קיימים בזמן מיוחד, הזמן שלנו לא ייתן לנו להישאר בצורת הקפאה כמו שאנחנו היינו נגיד בעשרים שנה האחרונות. אנחנו למדנו, אנחנו עשינו כל מיני פעולות, עשינו את הארגון שלנו, למדנו חומר וגם שכחנו אותו וכל זה, זה זמן ההכנה, עד שהאנושות גם מתחילה להתקדם ולהתחבר.

וכך היום, אנחנו נמצאים כולנו יחד במכה הכללית הזאת עם הפנדמיה, במצב שהעולם מתחיל להשתנות, הוא מתחיל לאבד את הצורה הקודמת שלו בחיבור הגשמי, בין כל העמים והמדינות. אנחנו נראה עד כמה הכול מתבטל, ולאט לאט דורש שינוי. גם המערכת הבנקאית, התעשייתית, המסחרית, כל מערכות הקשר בין העמים, השקרית הזאת של האו"ם, יונסקו וכו' אנחנו נראה כל הדברים האלה.

ולכן מפני שהעולם עכשיו נכנס לדור האחרון, אז אנחנו איתכם גם התחלנו להתקדם. קודם כל, זה היה זמן ההכנה שלנו, היינו כאילו נמצאים בהמתנה. מצב של סטנד ביי נגמר, אנחנו עכשיו צריכים להשתדל בפועל לבצע בתוך העשיריות, את כל החיבורים שלנו, כל אחד בעשירייה שלו, וכמה שיותר מהר להגיע למצב שכל עשירייה. ועשירייה, היא תהיה מוכנה לעשות את זה עם יתר העשיריות ואחר כך כבר עוד יותר בצורה עוד יותר חיצונה. ועד כמה שאנחנו נעבוד עם הצורות מהפנימיות ליותר חיצוניות, אז אנחנו נתחיל לגלות את אורות הנפש, רוח, נשמה ונתחיל כך להתקדם.

שאלה: האם העשירייה של הכלי העולמי תלויה בעבודה המשותפת של כל חלק מהעשירייה שלנו?

ודאי שכן. אבל עכשיו אנחנו עדיין לא כל כך מדברים על זה, כי חשוב לי שאני אהיה בעשירייה שלי בתוכה, שאני אוחז בה, ובונה את התשתית שלי בצורה אמיתית ונכונה כמה שיותר. ורק אחרי זה נוכל לגשת לקשר בין העשיריות, כשנהיה בטוחים שעל ידי זה אנחנו מחזקים את הקשר שלנו בתוך העשירייה, ולא שאנחנו עוזבים את העשירייה שלנו ומתחילים להסתובב בין העשיריות, לא. חייב לצאת כל אחד מהעשירייה שלו, כל עשירייה כלפי עשיריות אחרות, כדי לחזק את עצמה.

כמו שעכשיו אני מחפש קשר עם החברים, אז אני מרגיש את עצמי ומרגיש את החברים ואיכשהו אני מתאר לעצמי קשר ביני לחברים ורוצה לקשור אותם לעשירייה אחת. כך שאם אני מרגיש שאני קשור כבר לעשירייה אחת, וכך העשירייה מרגישה ומגלה שהיא קשורה כגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד, אז אנחנו יכולים, כמו שעכשיו אני יוצא כלפי העשירייה שלי, אז כל עשירייה יוצאת כלפי עשיריות אחרות.

שאלה: בטקסט של רב"ש אנחנו קוראים "ברח דודי עד שתחפץ אהבה" האם אתה יכול להסביר את המשפט הזה קצת יותר?

הבורא מסתתר, בורח מאיתנו כדי לגלות בנו חיסרון לתפוס אותו, לחבק אותו, להידבק בו עד שהאהבה בוערת.

שאלה: אמרת שהחיבור שלנו עם עשיריות אחרות מגיע כתוצאה מהמוטיבציה לחזק את העשירייה שלנו. מה זה אומר שכתוצאה מאותו החיבור מתחזק הקשר בעשיריה שלנו?

כשאני מתחיל להתחבר עם עשיריות אחרות, אני צריך בשביל להתחבר איתן, להגביר, להגדיל את הקשר בינינו בתוך העשירייה שלנו, אחרת אני לא אוכל להתחבר עם עשירייה זרה, חיצונה. אני צריך קודם כל לבנות את הקשר שלנו בעשירייה, להכין את העשירייה ליציאה החוצה כדי להתחבר עם עשירייה אחרת, להיות מוכנים לקבל עשירייה אחרת כחלק משלנו, ולהתחיל ממש כאן לבנות משתי העשיריות כמו עשירייה אחת.

אתם ראיתם כל מיני צורות בטבע ששניים מתחברים לאחד, הם ממש משלימים ונכנסים יחד וזה מה שקורה אצלם. לכן בשביל זה אנחנו צריכים להיות כל הזמן בהתגברות הקשר בינינו, אחרת אנחנו נאבד את הקשר בינינו אם נתחיל להתחבר עם עשירייה אחרת, הם יבלבלו לנו את המחשבות, את הרצונות. ברוחניות זה לא מגיע בצורה כזאת, אנחנו על ידי זה רק מגבירים את הקשרים בינינו, שכל דבר שאנחנו מקבלים מעשירייה אחרת מביא לנו חיזוק בקשר בין החברים. זה לא כנגד כשאנחנו מתחברים איתם, אלא אנחנו לומדים מתוך הקשר איתם איך אנחנו יכולים להיות עוד יותר קשורים, ובתוספת הזאת שאנחנו מקבלים מהם אנחנו גם כוללים אותם.

את זה אנחנו נלמד אחר כך. יש חלקים כאלה בתלמוד עשר הספירות, זיווגי הספירות, זיווגי הפרצופים, אנחנו נלמד את זה.

תלמיד: פעם בשבוע ביום רביעי אנחנו מתקשרים עם עשיריות אחרות מהכלי העולמי.

אתם עוד לא צריכים לעשות את זה. אתם יכולים להתקשר ולדבר, אבל זה חיבור ודיבור חיצון. אסור לכם לעשות שינויים בעשיריות שלכם אלא רק להיות יותר מחוברים ושום דבר חוץ מזה. אתם עוד לא מרגישים את אופן החיבור שלכם ואיך זה מתחבר. אלה פעולות אחרות לגמרי. זה כמו שאנחנו רואים בעולמינו שתאים חיים מתחילים להתחלק ולהתחבר, להתחלק ולהתחבר, אז יש כאן עבודה של התחלקות, התרחקות והתחברות שזה מגיע מצד כול קבוצה וקבוצה. זה לא פשוט.

אל תכנסו לזה, אחרת אתם תראו עד כמה אתם לא מבינים כלום ואני לא אטפל בכם, אני אטפל רק בקבוצות שעושות בדיוק מה שאני אומר. ומה שאתה עכשיו אומר אני לא אמרתי, לא דיברתי, ואם תרוצו לזה ותעשו מה שאתם רוצים אני כבר לא מחשיב אתכם כתלמידים. אני אומר בשיא הרצינות, כי אפשר כאן לקלקל את הכול. לא מן הסתם חכמת הקבלה היא נסתרת ומתגלה אך ורק לפי ההכנה, לכן אל תעשו טעויות כאלה לעצמכם, כי אחר כך זה מאוד קשה לתקן.

אתם צריכים להתחזק בתוך העשירייה עד שתרגישו שאתם ממש נמצאים בלב אחד, שכלפי הרוחניות יש לכם רצון אחד, מחשבה אחת על פני הרבה רצונות ומחשבות פרטיים. אתם עוד לא השגתם את הדבר הזה, המצב הזה הוא עוד לא מורגש. אני מזהיר אתכם, תיזהרו.

תלמיד: אני מבין את מה שאתה אומר ואני גם מרגיש פה איזו סכנה ולכן אני גם שואל, איך בצורה נכונה אנחנו יכולים להתחבר בעשירייה? הרי יש לנו כבר פגישות כאלה בכלי העולמי, אז איך אנחנו צריכים להתחבר בפנים, בתוך העשירייה, כך שאנחנו נחזיק את עצמינו?

אתם יכולים לדבר ביניכם איך כל עשירייה ועשירייה מתנהגת בתוך עצמה, לתת דוגמה מחיבור שיש בכל אחת, אבל לא לדבר עכשיו על חיבורים בין העשיריות. זה מובן?

תלמיד: לדוגמה, לפני פגישה כזאת אנחנו בעשירייה נעשה סדנה בינינו, איך נהיה שלמים וקשורים בינינו עכשיו יותר ויותר לפני המפגש עם עשירייה אחרת.

זה לא חשוב לי אם אתם נפגשים או לא נפגשים, העיקר שתהיו כל הזמן מכוונים לחיבור ביניכם. עד שלא תהיה לכם הרגשה שאתם ממש כמו גוף אחד, כאיש אחד בלב אחד, אין מה לדבר איתכם על הפעולות הבאות.

שאלה: איך ניתן להשיג שכל העשירייה וכל אחד בעשירייה ירגיש את החשיבות בחיבור? מה לעשות, איך נחזיק כזה מצב?

תדברו על זה, תקראו על זה, תתפללו על זה, כל אחד עבור החבר. תנסו להראות לחברים כאלה שלא כל כך נמשכים לחיבור עד כמה הם מפסידים, אבל בצורה כזאת שהיא לא במילים. שהם יבינו שיש ביניכם חיבור ואתם מתקדמים למטרה, ואלה שביניהם אין חיבור הם מפסידים. בדוגמאות כאלה בין המילים, תעשו משחק שהם יקנאו בכם. קנאה זה דבר מאוד חשוב.

שאלה: איך להתעלות מהר מעל הקלקולים שמתגלים, כדי שזו תהיה מעלית שמעלה אותנו למעלה?

כדי לתקן את הקלקולים אנחנו לא כל כך צריכים להתעמק בקלקולים, אחרת יוצא ש"כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", למה אני מקולקל? למה אני לא רוצה? וזה ככה וככה והוא בוכה. לא, אין דבר כזה, זאת כסילות. אלא מה שאנחנו צריכים זה כמה שיותר מהר להתעלות למעלה מהניתוק ולעורר את החיבור.

שאלה: מאז שהפכנו לעשיריות אנחנו מתחברים יותר ויותר בתוך העשירייה. אני מכיר יותר את החברים, הופך להיות איתם יותר יחד, אבל יחד עם זה אני מפסיק את הקשרים עם אותם החברים מהקבוצה הגדולה והרחבה שלנו שפעם היה לי איתם קשר. אז איך לשלב את זה ביחד?

אל תדאג לזה, אפילו שאתה לא נמצא בקשר עם כל החברים שהיו לכם, בערך מאתיים חברים בקבוצה, ועכשיו יש לך יותר ויותר קשר עם העשירייה שלך וכמעט מחוצה לעשירייה אין יותר, זה טוב, אני שמח לשמוע שזה ככה. העיקר שאנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו קשורים לעשירייה, ובתוך העשירייה אנחנו צריכים לגלות את החיים הרוחניים שלנו כמו בתא החיים. וכשאני מגלה את החיים האלה שנמצאים בתוך הקבוצה, זה כמו צל ביולוגי, תא ביולוגי שיש לו חיים משלו, שיש לי את זה ואני מרגיש, מתוך זה אני מתחיל להתפתח.

ואז תגלה את היחסים עם החברים שלך לשעבר בצורה אחרת לגמרי, בסגנון אחר, בקשר אחר, בכוח אחר, הכול יהיה אחרת, אבל העיקר שתרגיש שהחיים שלך הם בעשיריה שלך. ומה שאתה הולך להרגיש, ולהתקשר, ולעשות אחר כך עם כל יתר העשיריות, עם כל הכלי העולמי, זה בסך הכול כדי לחזק את הקשר בעשירייה. ואת הבורא אתה מגלה לא בכל הכלי העולמי, אתה מגלה אותו אמנם בכל הכלי העולמי, אבל ההרגשה שלך היא קשורה לעשירייה. כל הכלי העולמי מתכווץ לתוך העשירייה, ודרך העשירייה הזאת שזה המכשיר שלך, זו הנשמה שלך, דרך זה אתה מרגיש את כול היתר שנמצא מחוץ לעשירייה. אנחנו צריכים להתייחס לעשירייה כמו לנשמה, שזה החלק הרוחני שלי ואין לי אחר. ככה זה.

שאלה: אם מישהו מהחברים אומר "אני לא יכול להיות בעשירייה הזאת. אני רוצה לעבור לעשירייה אחרת" זה דבר נכון?

אני לא חושב שזה נכון, למרות שיש לו התנגדות חומרית לזה והוא לא מבין שכל הדברים החומריים האלה נִתנו לנו כדי שאנחנו דווקא על פני זה נתקשר והקשר שלנו יהיה עוד יותר חזק. לא כדאי לעשות את זה, ממש לא כדאי.

אין לנו בעולם שלנו בינינו איזה תנאים שאנחנו לא יכולים לבנות על פניהם אהבה. אין דבר כזה. זה יכול להיות הבדלים בין בני אדם, ושנאה כזאת, ודווקא יותר מהר הוא ישיג את קשר האהבה. לא כדאי.

אפילו שיש לו כל מיני דעות קדומות כאלה, "אני לא סובל אנשים כאלה, אני לא יכול לסבול אותו, אני לא יכול..", לא נורא. גם רב"ש כותב על זה.

שאלה: איך אפשר לקבל יותר כוח בעבודה שלנו כדי להתקדם יותר מהר?

אתה צריך לראות את זה בחברים. לקנאות בהם ואז יהיה לך גם גירוי להשיג את הנטייה, את הדחף הפנימי הזה לחיבור.

שאלה: קודם שמעתי אותך אומר שאתה מזהה שיש קבוצות שלא זזות. מה זה נקרא "לזוז" ברוחניות?

הן נמצאות כביכול בהקפאה, ומה שאנחנו מדברים, זה נכנס בהם יכול להיות, אבל לא נותן תגובה באיזה שינוי שקורה בהם. בפעולות פיזיות, או יותר פנימיות, ביחס ביניהם, ביחס שלהם לאחרים, בזה שהם מגיעים יותר לשיעור ומבצעים פעולות, מתקנים את עצמם כדי להיות יותר קרובים לגילוי הבורא שבהם. את זה סך הכול אנחנו צריכים, להגיע בחיבור בינינו לקשר שהבורא יתגלה.

תלמיד: במה תלויה היכולת של האדם להגיב על הפעולות, לכל מה שקורה עליו, לכל מה שמוסרים לו?

במה תלוי? בכמה שהוא נותן לעצמו דין וחשבון איפה הוא נמצא, מה חובתו בעולם. עד כמה שהוא מעכל מה שמקובלים כותבים לנו, לפי זה יתקדם.

תלמיד: כן, זה ברור. אני פשוט שומע הרבה שההתקדמות היא עד כמה שהעשירייה הופכת להיות תא אחד ומתחילה לפעול מתוך זה שהעשירייה פועלת, זה כבר לא פרטים שפועלים.

ודאי.

תלמיד: אז איך עשירייה מתחילה לפעול, מתחילה לזוז כלפי כל מה שמוסרים לה?

זו הרגשה פנימית שישנה בין כל החברים, והם מרגישים שמה שמתרחש בהם, אמנם מתרחש לכל מיני כיוונים שונים, אבל כוח אחד פועל בזה. ותמיד הם רואים, מתחילים להרגיש עד כמה שהוא פועל, זאת אומרת הבורא מפעיל אותם, כל אחד, לפי הטבע שלו, כי זה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

כל אחד ואחד כל כך שונה ורחוק מהשני, ממש בצורה טבעית, ובכל מיני פעולות הפוכות, אבל סך הכול הם מתחילים להרגיש שמה נעשה בהם, נעשה מכוח אחד, ממחשבה אחת, מחשבת הבריאה. שהם רוצים להיות דבוקים בה.

ולכן כמה שכל אחד יעזור לשני רק בחיזוק, כי כל אחד הוא בשונה מהאחרים, אבל בחיזוק הם מחזיקים זה את זה, שאף אחד לא ייפול, שאף אחד לא יתנתק, אז החיבור הזה, החיזוק שהם נותנים אחד לשני, הוא שעוזר להם להרגיש בתוך הנטייה ההדדית הזאת לחיבור ביניהם, להרגיש את כוח החיבור שזה הבורא. שהוא ככוח שמתלבש בתוך הקשרים ביניהם.

תלמיד: במה הוא החיזוק? במה בדיוק מחזקים?

"איש את רעהו יעזורו". להיות יותר מחוברים בינינו, תומכים זה בזה, למרות שכל אחד הוא באופי שונה, בתנועות שונות כל פעם. וכמה שנתקדם יותר אנחנו נהיה עוד יותר שונים, עוד יותר כביכול מרוחקים, אבל יחד עם זה גם פועלים יחד. ככה אנחנו נגלה את הבורא בצורה יותר מהותית.

תלמיד: אבל מה הופך אותנו לתא אחד? מזה שיש פרטים, מה גורם לנו להיות פתאום תא אחד?

"כי בו ישמח לבנו". רק בבורא אנחנו יכולים להיות מקושרים יחד. שהוא פועל על כולנו, הוא היחידי שקושר בינינו, מתגלה, מגולה לנו, ובכל אחד בצורה שונה. אבל הוא האחד המיוחד המייחד אותנו דרכו.

תלמיד: מה לעשות אם אתה לא מצליח להכניס את עצמך לתוך המהלך האחד שקורה בעשירייה?

אתה תמיד תרגיש את זה כך. ככל שתתקדם יותר ותהיה קשור איתם יותר, תגלה דווקא צורה הפוכה יותר גם כן. שהנטייה שלך להיות מחובר איתם יותר, ויחד עם זה יתגלה לך שאתה לא מחובר אלא מנותק מהם. שהם יותר מחוברים, יותר קרובים זה לזה, ואתה כאילו עומד מחוצה לזה.

תלמיד: אבל זה כל הזמן יותר ויותר קיצוני.

זו צורת ההתקדמות. ההתקדמות היא בשני קצוות. זה סימן של התקדמות.

תלמיד: אז איפה פה האחד? איפה פה האחד אם אתה כל הזמן רואה דווקא הפוך מאחד?

לא. הבורא מעל כל אלו, גם מעל החיבור ומעל הריחוק. הוא הכוח ששורה על זה כקו האמצעי.

תלמיד: אז התא האחד שאנחנו בונים הוא למעלה מהכול, איפה אנחנו בונים את הכלי הזה שהוא נקרא "כלי אחד" שעליו הבורא מגיב?

קשה לי להסביר, אפשר להגיד שזה מתגלה בנו, אבל זה לא בדיוק בנו. זה שאנחנו בונים מערכת כזאת מעלינו, דרגה יותר עליונה מאתנו זה הבורא. קוצו של יוד, מה אני אגיד לך?

שאלה: היום הכלי העולמי הוא מאוד מגוון. יש מתחילים, יש וותיקים, יש שוני גדול. איך בכל זאת מרכיבים תא אחד או אוסף של תאים?

אני לא יודע מה להגיד לך. אני גם לא יכול להבטיח לכם שאני יודע על בטוח ומבין ומנוסה בלהרכיב את הכלי הזה. אבל אין ברירה, אני נמצא כאן ומשכו אותי למשרה הזאת, אז אני עושה. אבל יחד עם זה, אני יום יום נמצא בחיפוש, במבוכה, הייתי אומר, מה אני אגיד? איפה השלב הבא? מתי זה יתגלה לנו? באיזו צורה? וכן הלאה.

אני יכול לשחק לפניכם כאילו שאני כל יודע וכל יכול, אבל זה לא נכון. אתם צריכים להבין שאנחנו יחד נכנסנו לדור האחרון ומה שעכשיו מתגלה זאת שיטת גמר התיקון. ולכן אנחנו צריכים פשוט לבצע לפי מה שאנחנו מבינים בכתבי מקובלים, וכך זה יקרה. ולהתפלל, ולהיות תלוי בכוח עליון.

ואני אומר לכם את זה כי כמה שתהיו יותר קשורים אליו, שזה דרך חיבור בעשירייה, אז תצליחו, ולא שאתם תולים הכול בי. אני עומד מהצד כמו מדריך, כמו מורה, מורה דרך, יכול להיות. אבל לא יותר מזה.

שאלה: לגבי מה שהזהרת קודם, הסכנה הזאת בחיבור בין שתי עשיריות לעשירייה אחת. אני רוצה לשאול בצורה יותר ברורה. היום אנחנו נפגשים פעם בשבוע בין כמה עשיריות למפגש זום, קוראים קטע קצר בינינו, מדברים בהתפעלות. או שיש עשיריות שנפגשות לפעמים אחרי השיעור, שתי קבוצות יחד, או יושבים יחד וירטואלית בחדר אחד כמה עשיריות. זו צורה שהיא בסדר? חיבור חיצוני כזה הוא תקף?

תשמעו. אתם כולכם בעלי משפחות, לכולם ישנם ילדים. אתם זוכרים איך הילד גדל? הילד גדל כך שבמשך שנתיים אפילו, הוא לא רואה ילדים אחרים. הוא לא יכול לשחק איתם, אין לו בזה שום עניין, הוא לא רואה אותם. הוא יודע רק את עצמו וכמה שיש לו בידיים איזה דברים. הוא מרגיש אבא, אימא, ואת כל היתר לא. אתה יכול להראות לו, "תסתכל, תראה, מה, מו", הוא לא רואה, הוא מכונס בתוך עצמו. כך אנחנו צריכים להיות בינתיים בקבוצה.

יש לכם אפשרות לקבל מקבוצות אחרות התעוררות? על ידי קנאה, תאווה, כבוד, כל מיני הדברים האלה שאנחנו קוראים בדברי מקובלים? טוב מאוד. אבל גם תדעו שהכול בסופו של דבר, דבר משני. החשוב ביותר זה להגיע לחיבור בעשירייה להיות כאחד.

אחרי זה, כמו שילדים גדלים ויש לו כבר מספר אחד, נגיד בגיל שלוש, אז הוא ראוי להתחיל לשחק עם הילדים אחרים. הוא כבר מתחיל להבין שיש שני, ואני, והוא, ואנחנו יכולים להיות במשחק בינינו. אני נותן לו, הוא נותן לי, או לא נותן, או משהו. יש בכל זאת איזה חילוף דברים. מה שאין כן, לפני זה אין.

אותו דבר בין העשיריות. ולא כדאי לנו לאנוס את העשיריות שלא רוצות להתחבר עם העשיריות אחרות, אלא אנחנו מתחברים כדי קצת להמתיק את החיים שלנו, לתת להם איזה צבע, אבל לא שיש בזה ממש עבודה רוחנית. לא. המקסימום שאנחנו יכולים לתפוס מעשירייה אחרת זה שיש להם משהו יותר מאתנו, יותר חיבור, יותר תמיכה. זה טוב, אבל גם זה בצורה נורמאלית. תבינו את מה שאני רוצה להגיד.

שאלה: העיקרון ברור, אנחנו עוד לא "בני 3", לא יכולים עדיין באמת להתחבר כמו שצריך בין שתי עשיריות. אבל זה עדיין לא ברור טכנית, אתה חושב שנכון כרגע להיפגש בין שתי עשיריות? להשאיר מפגשים כאלה, אפילו לשם התרשמות חיצונית והתפעלות, או כל עשירייה בתוך עצמה עם מאמרי רב"ש ועם העולם הפנימי שלה?

אני לא יודע אם טוב לעשות שתי עשיריות. אם זה יותר משתי עשירות, כמו שהיו לנו פעם חיבורים גדולים של עשרה או עשרות עשיריות, או אפילו מאות עשיריות, כמו שהיה בכנס. זה דבר טוב, כי זה מעורר אותך להיות שייך לאחרים, להיות מחובר בתוך העשירייה שלך כלפי האחרים, וכן הלאה. תבדקו. אתם כבר קבלתם הרבה מאוד הבחנות. תממשו את זה, ותעשו בצורה נכונה.

תלמיד: מה המקום של ישיבת חברים עולמית?

זה בכל זאת, כדי שאנחנו נדע שאנחנו לא לבד, כשאני נגיד נמצא בעשירייה, ובעשירייה שלי ישנם שמונה אנשים, שניים מחו"ל וששה מישראל, והיה הבדל גדול אם הייתי מרגיש שרק זה נמצא וחוץ מזה כלום. זה היה מוריד הרבה כוחות מתוך העשירייה, ביטחון, הרגשה פנימית. מה שאם כן, אם אני מסתכל על עשרות, מאות, אלפים, שנמצאים בשיעור בוקר נגיד, או בישיבת חברים, זה נותן הרגשת בטחון וחיזוק, זה כדאי, כדאי מאוד. לכן אני כבר מתחיל לדבר עכשיו על הכנס הבא, שיהיה לנו בזמן הכנס השנתי שלנו, רק זה יהיה בצורה ווירטואלית.

שאלה: העשיריות שלנו יותר ויותר מתייצבות ככל שהזמן עובר ואנחנו יכולים לראות שיש עשיריות שהן מונות יותר מעשרה, ולפעמים ארבע עשר קבועים. אנחנו בין שתים עשרה לשלוש עשרה קבועים. האם החריגה הזאת לא תפריע לנו להתקדמות הרוחנית, או שצריך לשנות?

לא, זה לגמרי לא חשוב. זה יכול להיות עשירייה שיש לה מעל עשרה, או אפילו פחות מעשרה, זה לא חשוב. העיקר שהם יהיו מחוברים, וכשהם מחוברים, אז הבורא, האור העליון כבר מסדר ביניהם כל מיני הבחנות, כך שזה לא יפריע להם. האור העליון מתלבש לא לפי הראשים ולא לפי הגופים הפיסיים ולא שבכל אחד ואחד יש כוח עליון אחד ולכן אנחנו חייבים עשרה, אלא ככה המקובלים מדברים, שיהיה להם יותר קל להסביר.

נתקדם ונראה איך הבורא מסדר אותנו הלאה. גם אני נמצא במצב שזאת עשירייה קטנה, ואתה נמצא בעשירייה שהיא גדולה יותר, נראה. העיקר בשבילנו זה להתקדם. עשרה זה תבנית, כלי, וכל החלקים שלו יסתדרו אחר כך.

שאלה: אנחנו בטורונטו בערך לפני שנה התחלקנו לשלוש עשיריות, ואיך שרק התחלנו להתחבר בצורה אמיתית, הרגשנו את החיבור. השאלה, האם כדאי לנו שוב פעם להתערבב עם העשיריות האמריקאיות כדי לעזור להם, כדי שתהיה כמו איזו תסיסה ואולי זה ישפר שם את המצב, או שכדאי לנו להישאר בעשיריות שלנו, כמו שהן?

אני לא יודע, אני רואה שבכל זאת אתם הקנדים, מאוד נבדלים מהאמריקאים. גם לפי האופי, לפי הרוח, כאילו שאתם מאוד מרוחקים זה מזה. זה מאוד מורגש. גם כשאני מבקר באמריקה, בטורונטו או בקנדה, אני מרגיש את ההבדל הזה. זה אופי, זה אפילו אנגלית אחרת. אני לא יודע מה להגיד לכם.

שאלו אותי על זה ואני אמרתי שאני לא יכול להחליט ולתת שום עצה, אלא אתם יחד צריכים להחליט, האם אתם רוצים בחזרה, שוב לחבר עשיריות בצורה מלאכותית כך או אחרת, שמתוך זה נראה לכם שיהיה שינוי לטובה. עניתי פשוט, שאני לא נכנס למשחק הזה, אני חושב שאת זה צריכים לעשות, אם כן, האנשים עצמם ולא מלמעלה מישהו יקבע שכך אנחנו חייבים להתחבר או אחרת. ולכן אמרתי להם, שאני לא שייך לכל הדברים האלה ואני רק מזהיר אתכם, לא לעשות את זה בכוח. וזה מה שאני עכשיו אומר לכם ולכל הכלי.

מלמעלה לא יכולים לבוא אלינו, לאף עשירייה ולהגיד, תתחלקו בצורה כזאת, תתחברו בצורה כזאת. זו חייבת להיות ממש החלטה משותפת של כולנו ורק אחר כך, אם אנחנו מחליטים וכולם מבינים ומרוצים, אז לבצע את הפעולה. זה דבר מאוד מאוד רציני. זה כמו גירושים וחתונה. ממש כך. אפילו עוד יותר. אחר כך אתם תרגישו עד כמה שזה הרבה יותר רציני מגירושים וחתונה.

שאלה: איך להתייחס לחברים שמתרחקים מהעשירייה ומחליטים לבד לבנות עשירייה אחרת?

אני לא יודע. קודם כל יש לנו בכל זאת הנהלה ואתם צריכים לספר את הדברים האלה להנהלה וההנהלה צריכה אולי אפילו להתייעץ איתי. יש הרבה אנשים שהם רוצים אולי לעשות כך. יש כמה אנשים שאנחנו הרחקנו אותם מהעשיריות שלנו, אולי הם שם מבשלים משהו בצד, וגם את זה צריכים לדעת.

זאת אומרת, כל עשירייה ועשירייה צריכה לדאוג על שלומה. וההנהלה הכללית צריכה לדאוג על סך כל העשיריות. זה דבר מאוד מיוחד. אתם מבינים שזה כמו שכולנו נמצאים באיזה גן ילדים והגננת היא נסתרת ואנחנו גם צריכים לדאוג לעצמנו. אז יש מורה, ישנם מדריכים, אבל בכל זאת צריכים כל הזמן להיות בקשר.

אז אם ישנן בעיות, תודיעו את זה להנהלה הכללית והנהלה הכללית, אני מקווה שהיא גם תתייעץ איתי.

שאלה: האם אתה מציע בנקודה הזאת לנסות להפחית את כל המחויבויות שלנו בהפצה, כדי להיות יותר בעשירייה, להגביר את החיבור בינינו? כי אני לפחות אפילו לא נמצא בגן, כי אני רק שנתיים לומד.

אסור לנו להפסיק את ההפצה כמו שכותב בעל הסולם, כי בזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו, כשאנחנו מפרסמים את שיטת התיקון לכל האנושות ואז על ידי זה באים אלינו חברים חדשים. זה דבר חשוב מאוד. אבל זאת הפצה, לזה אני לא מתחבר איתם, אני פועל בתוך עשירייה או אפילו לבד, אם אני מסוגל למשהו מיוחד ומפיץ לכל הכלי העולמי, ואפילו לא לכל הכלי העולמי, לכל האנושות. זה לא שייך.

תלמיד: אני מבקש סליחה. לא אמרתי להפסיק את ההפצה, אלא אולי להפחית כמה תפקידים. כי יש חברים שיש להם יותר מדי מחויבויות בהפצה ועם כל מה שקורא עם החיים הגשמיים [והעשירייה נפגעת].

אני לא רוצה להיכנס לזה ולהתחיל לברר את הדברים האלה, כי אני לא יכול להגיד זה בסדר, וזה לא בסדר. אני לא אכנס לכל אחד ואחד ואברר זה ככה או ככה. אתם צריכים להיות מספיק גדולים כדי להחליט עד כמה צריכים לתת כוח להפצה וכוח להתקדמות ולמשפחה ולעבודה, אתם צריכים לעשות את זה. השאלות שלך הן לא שאלות, את זה יש לכל אחד ואחד.

שאלה: עם איזה כוח אנחנו יכולים להתגבר, כשהבורא דוחף אותנו החוצה מהעשירייה?

רק על ידי כוח העשירייה, על ידי חיבור, על ידי קנאה שהאחרים מתקדמים יותר ממני. זה מה שאני צריך לעשות, אני צריך להרכין את הראש ולהבין שמה שזורק אותי מהעשירייה זה הבורא, שבזה שהוא מגדיל את האגו שלי ואז אני לא מסכים להכניע את עצמי בתוך העשירייה. רק לעשות מעצמך אפס כלפי העשירייה ובזה אתה יכול להינצל ולהישאר בדרך הרוחנית.

שאלה: במיוחד בשיעור הבוקר, איך אני יכול להעביר את התחושות של ההתפעלויות לחברים?

תחשוב, תסתכל ממה אתה מתפעל מאחרים ותעשה כמו שהם.

שאלה: יש דבר כזה שבתוך העשירייה יש חלק חברים שמארגנים והם משמשים כהנהלה קטנה?

כן יש כאלה שיש להם נטייה לזה ותכונות מיוחדות ואז הם נמצאים בזה. למה לא?

שאלה: אני רואה, שכמה שהחברים יותר מתקדמים הם נמצאים יותר בפנימיות, גם ההתכללות היא יותר בלב. ואמרת שאם אנחנו נגדל אנחנו נדע איך להתחבר בין העשיריות. אם תמיד החיבור נהיה יותר בלב כמו התכללות, "החברים עומדים בליבי", אז מה זה אומר שאני מתחיל להתחבר בחוץ?

תתחיל דרך החיבור בעשירייה. כשאתה מגיע למצב שיש לך עשירייה ואתה מרגיש בעשירייה הזאת גוף אחד שלם, אתה מתחיל להרגיש בו את המקור שלו שזה העשיריות האחרות, שאתם קשורים יחד למערכת אחת.

קודם לא יכולת להרגיש מערכת אחת עם כל יתר העשיריות מחוצה לעשירייה שלך, מפני שהעשירייה שלך לא הייתה גמורה, אבל ברגע שחיברת את העשירייה שלך, אתה עכשיו מתוך השלמות שהשגת בתוך העשירייה, כשאתה מבין מה זה נקרא עשירייה, אתה מתחיל להרגיש דווקא נחיצות להתחבר עם כל יתר העשיריות, לחפש איך לגדול.

האור שמופיע הוא בהדרגה מגדל אותך בתוך העשירייה, מגדל עשירייה, ואחר כך מעורר בעשירייה רצון להתחבר עם יתר העשיריות. בינתיים הרצון הזה מלאכותי, הוא לא נובע מדחף פנימי רוחני, אבל זה יהיה עוד מעט.

שאלה: איזה מאמרים של רב"ש או של בעל הסולם, יכולים לעזור לנו לעורר קנאה ורצון להצטרף לשיעור בוקר אצל חברים שלא היו אף פעם בשיעור?

אתם צריכים לתת להם דוגמה בלי מילים כל כך, אלא דוגמה איך אתם עושים ושעל ידי זה דווקא יש אפשרות להתקדם. זה דבר אחד. דבר שני, אפילו כשמגיעים חברים חדשים, אם הם יהיו קשורים אליכם, הם יוכלו להשתמש בכלים שלכם למרות שחסרים להם אולי חודשים ואפילו שנים של לימוד. אבל מתוך זה שהם מתחברים אליכם, הם יכולים להשתמש במה שיש לכם וכך להתקדם יחד איתכם.

כמונו נניח שנמצאים במאה ה-21, אבל אנחנו יכולים להתחבר לכל הדורות האלה שגילו כל מיני חוקים בטבע, בטכניקה, ולהשתמש במה שהם השאירו לנו וכך אנחנו יכולים להתחבר לטבע יותר. הכול תלוי בחיבור, לכן אפילו חדש שמגיע ומתחבר, במידת החיבור שלו הוא הולך קדימה יחד עם כולם.

שאלה: בתהליך החיבור עם העשירייה כל הזמן רודפות אחריי שתי תחושות, מצד אחד תחושה של שמחה מכך שאני מרגיש שמשהו מצליח לי, אבל מצד שני תחושת פחד כי אני מרגיש שאני מאבד את הגוף הפיזי שלי וזה מפחיד אותי, איך להתייחס לזה?

אני לא רואה שהגוף שלך נעלם ממך. מה אתה מפחד? אתה גם לא מאבד שום תכונות מהבהמה שלך, מהגוף שלך הפיזי או הרוחני, שום דבר, אתה רק מוסיף. אז אתה לא מרגיש כחשוב את מה שקודם היה לך [חשוב], עכשיו אתה מרגיש אותם כדברים לא חשובים עד כדי כך שאתה מפסיק להרגיש אותם, אבל הם נמצאים בך. זו רק הרגשה כזאת. תירגע, אתה לא תפסיד שום דבר בדרך רוחנית, ההיפך תתחיל להיות יותר ויותר רחב בתפיסה, בהרגשה, עד שכל המציאות בכלל, כולל כל העולמות, כולל הכול, יהיה בך.

שאלה: ההרגשה שכשמגיעים למצב הזה ומגשימים אותו, זו אחריות מאוד כבדה, איך אנחנו מתמודדים עם הכובד הזה?

יחד עם הקבוצה אין בעיה, אנחנו נצליח. הבורא דואג ונמצא "בתוך עמי אנכי יושבת", אז אין לנו מה לדאוג. אנחנו בעצמנו לא מבצעים כלום, אנחנו רק מזמינים את עבודת ה'.

שאלה: יש עוד מצב אחר לגמרי כלפי החיבור בין עשיריות, יש לך עשיריות כמו בפולין, שזה חלום בשבילם להיות חמישה חברים בשיעור בוקר. ואז בשבילנו זו שאלה של חיים ומוות, שיש עשירייה אחרת שעוזרת להם ונותנת להם רוח חיים ממש. אז מה כלפי החיבור מהסוג הזה בין עשיריות?

אני לא יודע. אני רואה שיש כאלה עשיריות עם בקושי חמישה אנשים, כי פחות מחמישה לא מופיעים לפניי, ויש כאלה שיש להם יותר מעשרה. אז אתם צריכים אולי להסתדר איכשהו. אנחנו לא צריכים להיות דווקא תלויים במקום. יש לנו אפשרות וירטואלית להיות מחוברים. לכן אני לא יכול להמליץ לכם מה לעשות. אסור לי. תראו בעצמכם איך אתם יכולים להגדיל את הקבוצה שלכם. כל אחד שנמצא בקבוצה קטנה והעשירייה שלו היא פחות מחמישה, אסור להשאיר אותה כך, צריך לפחות שישה, שבעה, זה כבר משהו.

שאלה: מהו גוף רוחני אמיתי בעבודה?

חיבור הרצונות שלנו המכוונים לבורא.

קריין: קטע מס 12, רב"ש.

"בשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה נתרחק ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה," ולכן האדם מרגיש את עצמו בשפלות ובהסתרה. "שזה נקרא, שהקב"ה נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, אלא להיפך, האדם רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים." אבל בכוונה הוא מראה לאדם בחינת אחוריים כדי שהאדם ירגיש שהבורא חסר לו, סך הכול. אין בעולם שלנו [מלבד] מצב שבו הבורא מתגלה או קצת יותר או קצת פחות, ואז בכל מיני צורות, אופנים כאלו של פחות או יותר גילוי הבורא, אנחנו חיים. וזה מביא לנו כל מיני סיטואציות, כל מיני תמונות, כל מיני צורות באותו סרט שאנחנו חיים. זאת אומרת, כל הסרט שבו אנחנו נמצאים הוא כל מיני מטמורפוזות של גילוי הבורא לפנינו. "היות "הפנים" של הבורא הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. הוא בכוונה תחילה, שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', כי לא יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש בפנימיות בחינת פנים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1987)

זה מה שאנחנו צריכים לא לשכוח וכל הזמן לחזק בו את החברים, שמה שלא יהיה, מה שאני מרגיש שאני חי, באותו מצב שאני חי, לא חשוב איך אני מתאר את זה לעצמי, את כול זה הבורא מביא לי, הוא מכניס אותי למצבים האלה, מאפס עד כל הפרטים שאני מרגיש, הוא, הוא מייצב בי את זה. לכן העיקר, על ידי החברים לא לשכוח את זה ולא להתנתק מהעובדה הזאת, שאת מה שיש בי זה הבורא שמייצב ודואג, ועד הפרט האחרון הקטן ביותר, כך הוא רוצה שאני ארגיש את המציאות. ואם אני לא מתנתק מהיסוד, מהשורש הזה של העולם שלי, שאת זה הבורא מייצב לי, אז אני כבר נמצא בקשר עימו ויכול מזה להתפתח.

שאלה: האם אדם שפועל בעשירייה יכול לפעול נגדה?

אולי נראה לך שהוא מתנהג נגד העשירייה. צריך לבדוק. צריך גם להבין, האם הוא מגיע לשיעורים? מגיע לאסיפות? הוא משתתף בכל מיני דברים? מה זה נקרא שהוא הולך נגד העשירייה? אולי עדיין היצר הרע שלו, האגו שלו לא נותנים לו, הבורא זאת אומרת, מבשל אותו מבפנים ונותן לו דווקא כזו הזדמנות לפעול נגד, ואתם צריכים להשתדל להילחם עם הבורא שנמצא בתוך החבר, עם היצר הרע, עם הקליפה הזאת שנמצאת וכך מראה את עצמה בכל חבר. תראו, תרגישו, תדונו על זה, תראו מה כותב רב"ש. אתם שואלים אותי דברים שאת התשובות להם הייתי מעוניין שאתם תמצאו במאמרים.

שאלה: איך אפשר לא לאבד את הקשר לאין עוד מלבדו, בזמן שהבורא נסתר ויש כל מיני מצבים חשוכים, ועוד לספוג מזה איזו התפעלות שזה דווקא הוא שעושה לך את כל המצבים האלה?

תשמע, אתה בחור ותיק אצלנו ויודע הרבה. אם אנחנו נמצאים בגילוי הבורא, אז אנחנו לא צריכים להגיד "אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב" וכן הלאה. אם אנחנו נמצאים בהסתרה, אז דווקא בהסתרה אנחנו חייבים להגיד "אין עוד מלבדו", כי זה לא נובע מהעובדה ש"כל עצמותי תאמרנה"¹, אלא אני חייב לשכנע את עצמי שאפילו שהכוח העליון נסתר וכך גם השורש לכל המצבים שלי, זה כנראה הבורא. לכן על "אין עוד מלבדו" אנחנו מדברים דווקא בזמן ההסתרה. כי בזמן הגילוי אין לי שאלה כזאת על "אין עוד מלבדו", ברור לי שזה כך.

תלמיד: איך למשוך התפעלות מהמצב הזה כדי לגרום ליתר התקדמות, או לתת כזה פוש אם אתה מרגיש את ההסתרה, את אין עוד מלבדו? איך אפשר להשתמש בעשירייה ובכוח הזה להתקדם הלאה ולא ליפול אחורנית עד שאתה לגמרי מתנתק מהקשר עם הבורא והעשירייה?

אם אני נמצא בהסתרה, אז אני חייב להחזיק את עצמי מחובר לעשירייה עוד יותר ממה שאני נמצא באיזה גילוי. כי בהסתרה אין לי שום אפשרות להתנהג נכון, אלא רק להתבטל כלפי הסביבה ולשייך את עצמי אליהם. אם אני נמצא באיזה גילוי, אז את הגילוי הזה עליי להביא לעשירייה ולתת להם כדי שישתמשו בו, וכך אנחנו נתקדם. זאת אומרת גם כך וגם כך אני צריך להיות קשור לעשירייה, או בטוב או ברע, או בגילוי הבורא או בגילוי ההסתרה.

שאלה: על איזה חלק באדם הרב"ש מדבר, על העשירייה או על האינדיבידואליות?

על בן אדם, על האינדיבידואלי.

"בשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה" הבורא "נתרחק ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה, שזה נקרא, שהקב"ה" הבורא "נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, אלא להיפך, האדם רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים." הסתרה עם כל התוצאות מזה. 

"היות "הפנים" של הבורא הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. הוא בכוונה תחילה, שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', כי לא יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש בפנימיות בחינת פנים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1987)

שאלה: אדם צריך לברך על מצב השפלות ולהיות מוכן להישאר בזה או שהוא צריך לצאת מזה?

אנחנו צריכים לראות בכל מצב ומצב מה אני יכול להוסיף, או במצב שפלות או במצב דבקות. במצב שאני מחובר לעשירייה, מנותק מהעשירייה, בכל מצב שלא יהיה. את המצב אני מקבל מהבורא, להוסיף למצב הזה אני תמיד חייב, זה הכול.

זאת אומרת הגישה שלי בכל רגע ורגע בחיים, במה אני יכול להוסיף מצדי דרך העשירייה לבורא, זה הכיוון.

קריין: קטע מספר 13, זוהר לעם.

"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעולם הזה, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו. כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק.

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, מאמר "שתי נקודות", סעיף 121)

שאלה: אולי זו התרשמות אישית שלי אבל בכל זאת, למה כשיש דוגמה שלילית כלשהי בעשירייה אז כולנו נופלים בה הרבה יותר מאשר כשיש משהו חיובי, אז קשה יותר להימשך אחרי זה. אם שניים שלושה חברים עושים משהו טוב אני מתפעל ומצטרף, אבל למשהו רע יותר קל לי להידבק?

מפני שאתה, על ידי האגו שלך, מסתכל דרך כל הדברים האלה,. בינתיים, מה לעשות, "כל הפוסל במומו פוסל"² ככה זה נקרא.

שאלה: מה זה אומר, "אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו."?

כיתרון האור מתוך החושך. הייתה סתירה, חושך, חוסר הבנה, עכשיו אתה התגברת עליה אז משכת את האור דווקא עליה. אז מהחושך ומהאור של עכשיו אתה מרגיש את הפער ביניהם. אתה לא יכול להרגיש את האור, אתה לא יכול להרגיש את החושך, אלא את הפער ביניהם אתה מרגיש. ואז הפער ביניהם נקרא "השגה".

תלמיד: מה זה החושך?

חושך זה האגו שלי שמתגלה. והאור זה החיבור, אהבה שמתגלה.

תלמיד: הוא אומר להפוך את החושך לאור, איך עושים את זה?

למרות שלא בא לך להתחבר עם האחרים אתה עושה בכוח כל מיני פעולות שכן מזמינים את המאור המחזיר למוטב ומחברים אותך לאחרים.

תלמיד: מה כלול בעשייה הזאת שאני הופך את החושך לאור?

חיבורים, התעוררות, יחס יפה לחברים, להיות אפס לעומתם וכן הלאה. כל מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: הוא אומר "כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו." מה זה?

כל סתירה וסתירה שלא נראה לך דבר טוב, נכון, חשוך נראה לך, אתה על ידי כאלו מצבים יכול לגלות את האור כטוב, הבורא כצודק, כגדול, וכן הלאה.

תלמיד: זאת אומרת חושך מקדם אותי בעצם?

רק חושך מקדם אותך, כן.

שאלה: כתוב כאן שחייבים לזכות להפוך את המר למתוק, חושך לאור, וכן הלאה. מצד אחד לזכות, מצד שני יש כאן שתי מילים שהן מנוגדות זו לזו?

זה נכון, גם זה וגם זה. אני עושה את כל הפעולות שאני מסוגל, "כל מה שבידך בכוחך לעשות עשה"³ ואחרי שאתה נותן יגיעה, סאה של היגיעה, מידה מיוחדת של היגיעה, אז מגלים לך מלמעלה, על פני היגיעה הזאת, את האור העליון.

אבל זו לא חובה שיגלו לך את האור העליון, היגיעה לחוד והאור העליון לחוד. למה? זה לא עניינך, אתה צריך לתת יגיעה. אחרת בסוף היגיעה היית אומר "זהו אני עשיתי את הכול, איפה מה שמגיע לי?" לכן שני הדברים האלה. נכון, הם לגמרי, לגמרי לא משתווים זה עם זה. "יגעתי ומצאתי"⁴ על זה כתוב שישנה יגיעה ואני מחפש, מחפש, ואני לא יודע מה, וכן, ופתאום אני מוצא, ומוצא מקום אחר, תכונות אחרות, מציאות אחרת שאני לא חיכיתי ולא ציפיתי אליה, כך היא מתגלה תמיד, ממש הפתעה.

שאלה: האם אותן פעולות שאתה אומר שאנחנו צריכים לעשות כדי להתכלל בעשירייה הן פעולות שעושים בידיים וברגליים או שכל הפעולות האלו הן פעולות פנימיות שבאות יחד עם התפילה?

יכול להיות שאתה תעשה אותן בידיים וברגליים. נגיד שאתה צובע את החדר שבו אתם נפגשים, אתה מכין להם ארוחה ואתם יושבים ונהנים לאכול יחד, בעצם זו פעולה פיזית, אבל מה עומד מאחורי זה? הרצון שלך, איך שאתה צובע חדר, איפה שאתה מכין את האוכל, כמה אתה משקיע את הלב שלך בזה וחושב איך ליהנות לחברים, איך שהם יתחברו על ידי זה, וכן הלאה. יש כאן פעולה פיזית ויש כאן פעולה פנימית, מתוך הלב, אנחנו לא יודעים באיזה צורה נעשה כל זה אבל ככה הם מתחברים יחד ומביאים לתוצאה רוחנית.

כשאתה סך הכול משקיע את הכוחות האלה כדי להביא חיבור, אז הבורא מבצע את החיבור וגם מתגלה בתוך החיבור.

שאלה: מה זה אומר לדון את כל העולם בחכמה?

"באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות." שזה מתגלה כך, זה לעומת זה, עד כמה שחשוך יותר גם בפרטים וגם לעומק כך זה גם הגילוי של האור שמגיע במקומו, הוא נכנס לתוך החושך הזה ומראה לנו את כל הפינות של החושך וכל ההבחנות שישנן. בחושך דווקא הם מתגלים אז על ידי האור, ואז אנחנו מתחילים להתייחס גם לאור וגם לחושך בצורה שווה, שלא יכול להיות אחד בלי השני.

שאלה: מה עניין ההיפוך שקורה לאדם שמר נהפך למתוק, מתי זה קורה?

כשהוא מתחיל להרגיש בתוך המר מתוק. שלא לוקחים ממנו את המר ומביאים לו במקום זה מתוק, אלא את אותו המר הוא מתחיל להרגיש כמתוק. ואז הוא מבין שהבורא לא ברא שום דבר רע ולא היה קלקול ולא כלום, אלא רק כלפי האדם ש"כל הפוסל במומו פוסל" ככה זה היה מגולה, ועכשיו האמת מגולה, שהכול מתוק.

שאלה: אתמול נתת לנו משימה לשמוע את השיעור על ההסתרה, ובשיעור ביום שישי אמרת שיש עניין של מצוות שמזה נובע שכדי להידמות לבורא אני יכול לעשות עוד כל מיני פעולות כאלה של התייחסות לכל פרט במציאות, שזה גם מקדם אותי לדמות הבורא. האם אפשר לשאול מה זה עניין מצוות עבורנו?

כן, יש לנו כאלה פעולות בגשמיות שזה בעיקר מתבטא בחיבור בינינו וכמה שאנחנו מתייחסים יפה זה לזה. העיקרון של כל המצוות זה אהבה, חיבור, התקרבות, השפעה טובה, ואם אנחנו עושים את זה אז ודאי שעל ידי זה, אפילו שאנחנו מבצעים את זה לא מכל הלב אלא בצורה חיצונה, זה בכל זאת מקדם אותנו לתיקונים ולגילוי הבורא.

אנחנו יכולים גם לראות מאיפה נובעת כל מצווה ומצווה שכתובה בתורה, מאיפה המקובלים לקחו את זה ואז אתם תראו לפי ענף ושורש למה עושים דבר אחד, ולמה דבר אחר אסור לעשות, שזה סך הכל על כוחות הבירור של פירוד ואיחוד קו ימין וקו שמאל בכל הרמות, דומם, צומח, חי, מדבר. אבל אנחנו בחכמת הקבלה מדברים רק על דרגת המדבר בעיקר, דרגת המדבר, שאנחנו מבינים ששם אסור לנו להיכשל.

שאלה: זאת אומרת שמתוך העבודה בעשירייה מתוך המאמצים לחיבור בין החברים אני פתאום יכול לגלות שלאכול בשר וחלב ביחד זה לא מסתדר, ואז אני פשוט אפסיק?

אם אתה תתקדם על ידי אהבת החברים אז אתה תגלה את זה. כן. תגלה את זה גם כן.

שאלה: אדם צריך תמיד לדרוש שכר, הוא לא יכול שלא, אבל מהו השכר שלא ייכנס לכלים דקבלה, שייתן נחת רוח לבורא?

השכר הוא לעשות נחת רוח לחברים ובטוח שדרך זה הוא עושה נחת רוח לבורא, כי הבורא יכול אז להתלבש בכל החברים. כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", אם הבורא יכול להתגלות בכל הנבראים, בשבילו זה בעצם התענוג, אז עד כמה שאני יכול לגרום בפעולות שלי שהבורא כך יתלבש בכל הנבראים, זה יהיה על ידי העשירייה, חיבור עשיריות, והפצה לכל האנושות. מפני שאנחנו נמצאים בדור האחרון אנחנו כן רשאים לעשות כך, לפני זה, זה היה בוסר, אסור היה לעשות את זה. עכשיו אנחנו כבר מוכנים, מסוגלים ויכולים לדבר וחייבים לדבר ממש בכל פינה שיש בעיה לעולם והוא צריך לגלות את הבעיה הזאת שזה הפירוד, ורק חיבור בינינו יכול לתקן ולרפא אותנו.

(סוף השיעור)

---

1. "כל עצמותי תאמרנה" (תהילים ל"ה)↩

2. " כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא)↩

3. "כל אשר תמצא ידך, לעשות בכחך עשה" (קהלת ט', י')↩

4. " אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן; 'לא יגעתי ומצאתי'; אל תאמן; 'יגעתי ומצאתי' – תאמן" (בבלי, סדר מועד, מסכת מגילה, ו', ב')↩