שיעור בוקר 07.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתוך שלא לשמה באים לשמה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - מתוך שלא לשמה באים לשמה, קטעים נבחרים מן המקורות. קטע 6.

העבודה שלנו מתחילה בזה שאנחנו צריכים להרגיש איפה אנחנו באמת נמצאים כלפי הבורא. הבורא זה כוח אחד יחיד ומיוחד שממלא את הכול, סובב את הכול ואין עוד מלבדו, ולכן איך אנחנו כל הזמן מרגישים, רוצים להרגיש, עומדים להרגיש, מתקרבים להרגיש אותו כממלא את הכול, סובב את הכול.

אנחנו צריכים להעמיד את עצמנו כך שלא תהיה שום הפרעה ככל האפשר בינינו לבין הבורא. לכן אנחנו צריכים כל הזמן לתאר שאנחנו נמצאים בעולמו, והמטרה שלנו היא להגיע למצב שיהיה ברור לנו שאין עוד מלבדו בצורה השלמה, זאת אומרת בכל החושים שלנו, את זה אנחנו צריכים להשיג.

בואו נראה איך המורים שלנו מתארים זאת בפסוקים שלהם.

קריין: קטע מס' 6 של הרב"ש.

"סדר עבודה שלנו מתחיל בבחינת "עבודה של שלא לשמה". היינו, כשאנו מתחילים לקיים תו"מ, אנו צריכים להאמין אפילו על שלא לשמה. כי בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות. ובכל מקום, שהעבודה היא על בסיס אמונה, כבר עבודה זו קשה. כלומר, שרק במקום שהשכר והעונש מגולים, אז העבודה נקראת "בתוך הדעת", היות שרואים תיכף את התוצאות. 

מה שאין כן בזמן שהשכר ועונש מכוסים, ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, אז אפילו שלא לשמה הוא יגיעה גדולה. אולם זה עוד לא נורא, מטעם שהוא לא נגד הטבע של הרצון לקבל לעצמו. מה שאין כן אם רוצים להגיע לדביקות, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו, ובלי עזרה מלמעלה אי אפשר לצאת משליטת הרצון לקבל. 

ועל זה אמרו "אלמלא ה' עוזרו, אינו יכול לו". והעצה לזה היא תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב"." 

(הרב"ש. מאמר 3 "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה" 1990)

כשאנחנו מתחילים את העבודה הרוחנית שלנו, נראה לנו שאנחנו יכולים להתקדם על ידי הכוחות שלנו, שככל שנעשה יותר, יותר פעולות, תפילות, צורות של התחברות למיניהן, זה יקדם אותנו. ועובר הרבה זמן עד שאנחנו רואים שכל הדברים האלה, הם אומנם נכונים לפי המעשה, אבל כנראה שלפי הכוונה, לפי התוצאה, אנחנו לא מצליחים.

אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מבינים שיש הבדל בין לא לשמה ולשמה, שאנחנו חייבים כאן כוח נוסף שאין לנו אותו, שאנחנו נמצאים באותו רצון לקבל שנולדנו והתפתחנו בו עד כה, ואנחנו צריכים להגיע לכוונה חדשה, לרצון חדש, רצון להשפיע, שהחיבור בינינו ומבינינו לבורא, יהיה חיבור אמיתי ובזה נשיג את ה"לשמה". זאת אומרת, נגלה את הבורא, שהוא סובב את הכול ומנהל את הכול וכולם נמצאים בו ותלויים בו.

לכן סדר העבודה מתחיל מלא לשמה, וכשאנחנו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים בלא לשמה, אז אנחנו מתחילים להיות במבוכה, מרגישים שזה לא בכוחות שלנו, בידיים שלנו לשנות את הגורל שלנו, לעשות ולהשתנות. וכאן השאלה, על ידי מה אנחנו יכולים להגיע למצב החדש.

ואז לאט לאט, על ידי החיבור לעשיריות, על ידי התפילה, שכל אחד דואג מה ליבו דורש ומה חברו דורש כדי שנהיה "כאיש אחד בלב אחד", שנהיה בטוחים שהעשירייה נמצאת בלב אחד, בראש אחד, בכוונה אחת, במטרה אחת, ממש עשרה כאחד, כפי שרב"ש מרבה לכתוב על זה, בצורה כזאת אנחנו כן משיגים את האיחוד. ומהאיחוד שלנו, במידה שאנחנו משתוקקים אליו, אנחנו יכולים לייחד את דמות הבורא, לסדר אותו כך שבכל המצבים הוא נמצא כאחד שמנהל, שסובב, שמארגן ושאין עוד מלבדו בסופו של דבר.

שאלה: איך דרך הדבקות והחיבור שלנו עם החברים, אנחנו מגיעים להרגשה שאנחנו נמצאים בתוך עולמו של הבורא?

להרגיש שאנחנו נמצאים בעולמו של הבורא אנחנו יכולים אם כולנו בעשירייה משתוקקים במאמץ משותף להראות את זה אחד לאחר, אם אנחנו מחוברים יחד ורוצים בחיבור שלנו לבנות כזה רצון ששם אנחנו מגלים את הבורא שהוא אחד לכולנו, שולט על כולנו, וכולנו מתחברים כדי לגלות אותו. יש לנו כאן עבודה קבוצתית, וזה בעצם כל המאמץ שאנחנו חייבים לעשות, לפחות בהתחלה, להיות "כאיש אחד בלב אחד", במערכת אחת, "איש את רעהו יעזורו", לבצע את כל מה שכותבים לנו המקובלים.

שאלה: כשאני מנסה להשפיע לחברים, אני מרגיש את החברים. באיזה רגע אני מבין שההשפעה הזאת מקרבת אותי לבורא, שכל זה הבורא?

כשאני מתחבר לחברים אני משתדל לצאת מעצמי ולהתכלל בהם, ואז בתוך ההתכללות בהם, אני מתחיל להרגיש את השורש של חיבור העשירייה שהוא הבורא.

שאלה: מורגש שכל חבר בעשירייה ובכלל בחברה משתוקק לגילוי הבורא, אבל איפה המאמץ המשותף שלנו, איפה הנקודה שבה אנחנו מתחברים להשתוקקות אחת אליו?

המאמץ המשותף לא יכול להיות לפני שאנחנו מרגישים שבלי השיתוף השלם אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא. הבורא מתגלה כתוצאה מהמאמץ המשותף שלנו, שאיש את רעהו יעזורו, שכולנו דואגים לכולם, וכך אנחנו בונים מקום, חיסרון לזה שיתגלה כוח אחד שיקשור אותנו יחד.

תלמיד: אבל איך ממאמץ פרטי עוברים למאמץ משותף?

כמו שאנחנו לומדים שלא יכול להיות שמערכת של עשר ספירות תרגיש בכל ספירה משהו אחר ללא עבודה של הספירות האחרות, כך גם בקבוצה, אני לא יכול לגלות את הכוח שפועל על הקבוצה כאחד. הבורא לא פועל על כל אחד בצורה אינדיבידואלית, הוא פועל על כולנו יחד ורוצה שאנחנו נתקרב אליו יחד, וכך אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו.

שאלה: חיבור אמיתי זה רק רצון אחד שלנו שיש לו כוונה על מנת להשפיע לבורא?

מה זה רצון אחד? רצון משותף.

תלמיד: איך מתקדמים לכוונה? זה מאמץ מחשבתי שלנו?

בלב ובמחשבה, במוחא וליבא, על ידי כך שעוזרים זה לזה. אני מרגיש במחשבה שלי שאני לא מחובר עם האחרים, אני מרגיש בלב שלי שאני לא מחובר עם האחרים, ואני משתדל ככל האפשר, אם זה נכון או לא נכון, זה לא חשוב, אלא המאמץ כאן חשוב, לרצות להיות עם כולם יחד כאיש אחד בלב אחד. אנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה אל זה, עד שאנחנו באמת מרגישים כאיש אחד, שיש לו מוח ולב אחד לכולם. בזה כל אחד מבטל את האהבה הפרטית שלו, ואנחנו מתחילים לגלות בכוח המשותף שלנו את הבורא שהוא אחד לכולם.

שאלה: בתחילת השיעור שמעתי שאמרת "להעמיד את עצמנו כך שלא תהיה שום הפרעה עד כמה שאפשר בינינו לבין הבורא". מה זה אומר?

שאנחנו רוצים להגיע להבנה ולהרגשה שרק הבורא סובב אותנו, ממלא אותנו ורק הוא עושה עלינו כל הפעולות.

תלמיד: ומה זה שלא תהיה שום הפרעה בינינו לבינו?

שלא תופיע אף "הרגשה זרה" מה שנקרא. שנבין ונרגיש שהכול מגיע רק ממנו, רק מהבורא, ואין בזה עוד מישהו שמפריע, אין עוד מלבדו.

שאלה: מה היציאה מאותו המצב שהבורא רב ושליט ומסובב את הכול אבל האדם כפרעה רוצה שהבורא, כל מה שסביבו ישרת אותו?

אלו שתי צורות הטבע, רצון להשפיע ורצון לקבל, אהבה מצד הבורא ושנאה מצד האדם. כך הבורא ברא את האדם כדי שהוא יהיה מלכתחילה משהו נפרד בבריאה. ואחר כך, על ידי המאמצים הוא יבטל את האגו שלו ויידבק בבורא והם יהיו כאחד.

תלמיד: מה העבודה הנקודתית כאן, על איזו נקודה ללחוץ כדי שתהיה התהפכות מאותו הפרעה לבורא, שלא הבורא ישרת אותי אלא אני אשרת את הבורא? מהי נקודת ההתהפכות הזאת?

זו בדיוק נקודת המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: היא מגיעה על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי תפילה, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב"?

כן.

תלמיד: יש עוד שלב חוץ מהנוסחה הזאת?

לא, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: שמעתי שמגיע איזה שלב, שבתחילת הדרך אדם חושב שאם הוא יעשה עוד פעולות ועוד חיבור ועוד תפילה אז כך הוא יתקדם. ואז הוא מגיע לאיזה שלב שהוא מבין שהוא צריך עוד כוח שיעזור לו בזה. בשלב הזה, שהוא מבין שהפעולות שלו הן לא מועילות, אז מה נותן לו חומר דלק כדי להמשיך?

קודם כל הפעולות מועילות כי הוא מבין מתוך זה שאין עוד מלבדו, הכוח העליון הוא סובב אותו ומעביר אותו בין כל מצב למצב, ולכן אין מה לעשות, הוא חייב ללמוד איך להתכופף לפניו ולקבל את שליטתו. וכך הוא מתקדם.

תלמיד: כשלאדם אין עדיין את הכוח הנוסף הזה והוא כבר מבין ומרגיש שלפעולות שלו אין בהן כוח להביא אותו למטרה. אז איך יש לו מוטיבציה להמשיך לעשות את הפעולות האלה?

זה נכון, יש מצב שאדם רואה שבכוחותיו הוא לא יכול להשיג את המטרה. אבל כשהוא יחד עם זה מבצע את הפעולות, אז הוא מתחיל גם להבין שאין ברירה, אלא הוא חייב להיות אפילו בלא לשמה. עד כמה שהוא יכול הוא חייב להתקדם, כי אין לו יותר מה לעשות בחיים האלה, רק לעשות עוד צעד ועוד צעד לקראת הבורא. ואז בכל מקרה, בכל מקום, בכל רצון, צורה שהוא נמצא הוא בכל זאת משתדל ללכת קדימה.

וזו העבודה שלנו. ומה שלא עושה השכל עושה הזמן, שאנחנו לא יכולים לפי השכל שלנו להצדיק את עצמנו, את הבורא, אלא אנחנו חייבים להמשיך. וכאן אנחנו מתחילים לראות שבאמת לא נשאר לנו בארגז הכלים שלנו חוץ מחיבור בינינו, והחיבור שבינינו מביא לנו יכולת להתקדם באמת. זה מעבר מאוד מהותי, לא פשוט, שאנחנו משנים בזה ממש את הכיוון שלנו, את הכוונות שלנו, את מטרת החיבור, את החיים שלנו, והעיקר בשבילנו זה להיות איש אחד בלב אחד.

איך להיות בלב אחד כולנו, אנחנו לא יודעים. איך להגיע להיות כאדם אחד במקום עשירייה, גם לא יודעים, אבל כך יש לנו על מה לבקש. וכך התפילות שלנו הן עוברות לשלב הבא, בהחלט אנחנו מבקשים מהבורא לסדר אותנו במערכת חדשה, שאנחנו נרגיש את עצמנו כקשורים יחד, שאנחנו מערכת אחת בבריאה ואנחנו שייכים אליו, תלויים בו.

כאן ממש השינוי גדול, שאנחנו מתחילים לראות את עצמנו כקבוצה.

שאלה: רב"ש כותב פה בקטע "האור המחזיר למוטב הוא עובד עלינו". גם בהמשך למה שהחבר שאל, איך בדיוק האור המחזיר למוטב עובד? איך הוא עושה את זה?

הוא מגיע ממקור אחד, שזה הבורא ולכן בטבע שלו לחבר את כל הדברים המנוגדים, לקרב אותם יחד. וזה מה שהוא עושה עלינו, פשוט זה טבעו. אין יותר מה להגיד, אחר כך אנחנו נרגיש ונבין איך זה קורה. ההשגה של החיבור בין הרצונות המנוגדים, השונים, השגת החיבור הזה זה נקרא "עבודת ה'", כי את זה הבורא עושה ואנחנו רק שייכים לזה במשהו בלבד.

שאלה: כתוב כשאנחנו מתחילים לקיים תורה ומצוות אנחנו צריכים להאמין אפילו על שלא לשמה. מה הפירוש של עבודה בלא לשמה עם אמונה?

ככול שאני יכול להכניס פירוש יותר עמוק לתוך המילה הזאת, שאני מאמין, שכל פעולה ופעולה שלי השייכת לחיבור, לקבוצה, היא מביאה אותי, מקרבת אותי לבורא.

אני עוד לא נמצא בעל מנת להשפיע, אני עוד לא נמצא בשום השגה רוחנית, אלא אני מקווה שזה מה שצריך להיות, שזה מה שיעזור לי.

שאלה: מה זו אמונה שלא לא לשמה, ובמה היא שונה מאמונה לשמה, ההבחנה המדויקת הזו?

שלא לשמה זה שלא לשם הבורא, שלא לשם שמיים. ולשמה, זה שהיא כול כולה מנותקת מהרצון לקבל של האדם וכולה מכוונת לבורא. כך בצורה פשוטה.

שאלה: אמרת קודם, כשאנחנו מגלים עד כמה שאנחנו נמצאים בלא לשמה, אז מתחילים להיות במבוכה, מרגישים שאין בכוחות שלנו, בידיים שלנו לשנות את הגורל שלנו שאנחנו עושים ומשתנים. האם תוכל להסביר איך אנחנו יכולים לשנות את גורלנו רק בתנאי של עבודה לשמה?

אני לא כל כך מבין את השאלה, אבל ודאי שכל המטרה שלנו להגיע מלא לשמה ל-לשמה, זאת אומרת שהכול יהיה בצורה כמה שיותר נקייה וכוללת על מנת להשפיע ולא לעצמו. שאנחנו רוצים לצאת לטבע השני ולא להישאר בנקודה השחורה המרכזית שזה הרצון לקבל שלנו. זו המטרה שלנו.

לקבל את הטבע של הבורא, להידבק אליו לפי השתוות הצורה וכך להמשיך.

שאלה: האם הביטול שלי יכול לגרום לחיסרון אצל חבר?

אנחנו נמצאים במערכת אחת ולכן כל אחד שעושה איזושהי תנועה פנימית, התנועה הזאת פועלת ומשפיעה על כולם. ודאי שאם אנחנו נמצאים בקבוצה שאיכשהו מחוברת בין כל חבריה אז אפילו שינוי קטן במישהו מפעיל את כולם, אבל אנחנו לא מודעים לזה ולא מרגישים את זה, אלא כך קורה לנו.

מה שאין כן, אם אנחנו רוצים להיות בחיבור ולהשפיע זה לזה, לכולם, את כל כוחות ההשפעה והחיבור הטובים שיש בנו, אז אנחנו מחברים את הכוחות האלה ומתעלים על ידם למעלה מהטבע שלנו.

שאלה: מהי הפעולה שאדם מקבל את התורה ומיישם אותה?

כשאדם מקבל את התורה, הוא מקבל את הבורא כמקור האור, מקור ההשפעה והאהבה. הוא רוצה להשיג את הכוח של ההשפעה והאהבה, להיות נכלל בו ושרק הוא ינהיג ויכוון אותו.

שאלה: אמרת שהבורא לא פועל על כל אחד בצורה אינדיבידואלית אלא על כולנו יחד. יש חבר בעשירייה עם חיסרון גדול מאוד, וחבר אחר נמצא במצב שהחיסרון שלו קטן. איך הבורא פועל בעשירייה כזאת?

מה זה חשוב לך, מה המקור לשאלה, איך הבורא פועל? הוא פועל בכל מיני צורות כדי לקרב אותנו לחיבור בינינו, כדי שנתחיל להרגיש את כוח ההשפעה המשותף שפועל בינינו. אנחנו לא צריכים לשאול איך הבורא פועל אלא צריכים לשאול מה נדרש מאיתנו. הבורא תמיד פועל לחיבור בינינו כדי שבסופו של דבר נחזור לאותה צורה כמו באדם הראשון.

תלמיד: האם חבר שאין לו כוח אפילו לעבוד בשלא לשמה ובכלל לעסוק בתורה, יכול לבנות על כך שהחברים שלו בעשירייה שעכשיו יש להם כוח, איכשהו יכסו את המצב שהוא נמצא בו?

כן, הוא יכול לחשוב כך. שאם הוא נמצא במצב כל כך נמוך, אז זה עניין של העשירייה. "איש את רעהו יעזורו", כל אחד יכול לעזור לאחר וכך בסופו של דבר כולנו ניצלים.

שאלה: מהו השכר ומהו העונש בעבודה שלנו?

תלוי מה האדם מתאר לעצמו כשכר ועונש, האם זה על מנת לקבל או על מנת להשפיע, איזה מצבים, זה תלוי באדם.

תלמיד: אנחנו כל הזמן נמצאים במגמה של התפתחות רוחנית, אנחנו נתקלים בכל מיני מצבים, יש מצבים של כאסח בינינו ויש מצבים שאנחנו מתרחקים. האם אפשר למדוד את השכר או העונש גם בהרגשה הפנימית של כל אחד או לראות זאת כעוד מצב שהבורא מציב לפנינו ולקבל זאת כמתנה?

עלינו לראות לפנינו בעיקר את מה שכתוב לנו וזה מכוון אותנו בצורה מדויקת לחיבור בינינו. ככל שהחיבור בינינו יהיה יותר מעומק הלבבות שלנו וכדי להידמות לבורא בעוצמה ובצורת החיבור, כך תהיה ההתקדמות שלנו.

תלמיד: ככל שהמצב מורכב יותר, מסובך יותר ואנחנו נקבל אותו כך, האם זה כמו לקבל מתנה מצד הבורא?

יכול להיות שזו מתנה, אבל עלינו להתייחס למצב לא כמסובך ומורכב אלא הכול צריך להיות די פשוט. אנחנו צריכים להיות קרובים זה אל זה ללא שום לבושים שרק מסבכים אותנו ואם אנחנו רוצים להיות יחד אז אין שום בעיה שמפריעה לנו.

תלמיד: האם עלינו רק לעשות את המצב הפשוט יותר, את החיבור?

ככל שהחיבור הוא פשוט, כאיש אחד בלב אחד, כך זה יותר קל, יותר נכון ויותר קרוב למטרה.

קריין: קטע 7.

"יש לפעמים, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אפילו שעוד אין הכלים מוכנים להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם שיבוא לידי זה, מוכרחין לעוזרו מלמעלה. כי זהו ענין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה נקרא "ה' השוכן אתם בתוך טומאתם".

וזה שייך דווקא אם האדם רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח את גופו. לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל, וללכת בדרך ה', שהוא השפעה." 

(הרב''ש. 218. "ישראל הם בני מלכים")

שאלה: איך אפשר להוסיף במאור המחזיר למוטב, האם מוסיפים בהתאמצות בחיבור בעשירייה, מה עוד אפשר לעשות?

חיבור בעשירייה, אני לא רואה אמצעי יותר חזק. חיבור בעשירייה, תפילה, "תפילת רבים" וזהו.

תלמיד: זה מה שאנחנו עושים ויכולים לעשות כרגע.

אז לחזק זאת.

תלמיד: האם לחזק את המאמצים לזה?

כן, תמיד יש מה להוסיף בזה.

שאלה: איך אדע שבאמת הגעתי ללא לשמה, ואיך אני יכול לגרום למערכת המכנית הזאת של האגו והרצון לקבל לעבוד למען כבוד ה'?

לפי ההרגשה שלך, אף אחד לא יכול להגיד לך, אתה לא יכול לקרוא על זה באף מקום, אלא אך ורק לפי הרגשת הלב שלך תוכל לזהות אם המצב הרוחני שלך הוא בעל מנת לקבל או שהוא כבר בלא לשמה, שזה כבר שונה מעל מנת לקבל, ואחר כך בלשמה. יש בזה הרבה מדרגות, הרבה מצבים, אבל זה כבר עניין פרטי של כל אחד.

שאלה: מה זה ש"הבורא נמצא בתוך טומאתם"?

שאפילו אם המחשבות והרצונות שלהם הם בעל מנת לקבל, הבורא בכל זאת לא עוזב אותם ונמצא בהם, אבל הם צריכים לתקן את הכוונות שלהם. יש בהם כוח שאתו הם יכולים להתחיל לתקן את עצמם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: ציינת שהבורא מתגלה כתוצאה מהמאמצים המשותפים שלנו בעשירייה. אם יש מצב שחלק מהחברים בעשירייה מגיעים לחיבור מלא ביניהם, מה ההבדל בין המצב הזה לבין המצב של גילוי הבורא במלואו, האם יש הבדל בין שני המצבים?

ודאי שיש הבדל בין כל מצב ומצב, אבל אנחנו לא יכולים עדיין לדבר על זה כי אין לנו כאלו מצבים בהשגה שלנו.

תלמיד: במה זה מחייב חלק מחברי העשירייה, בהמשך עבודתם, כדי להגיע למצב המושלם?

אנחנו משפיעים זה לזה אז צריכים לבדוק איך אפשר להשפיע בצורה הכי מועילה.

שאלה: מתי מתחילה העבודה בלא לשמה?

העבודה בלא לשמה מתחילה די מהר. אם אדם נמצא בקבוצה והוא שומע שצריכים להשיג את הבורא בחיבור בקבוצה, אז יכול להיות שמהמצב הזה והלאה כבר מתחילה העבודה בלא לשמה.

שאלה: כתוב, "יש לפעמים, אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם",". מה זה "לפעמים"?

לפעמים, לא תמיד. מדובר רק כלפי האדם, אז האדם משיג שעל אף שהוא נמצא בכל מיני מצבים לא טובים ולא גבוהים, הבורא בכל זאת נמצא עימו.

תלמיד: אנחנו לומדים שהכול מגיע מהבורא.

כן.

תלמיד: כלומר, שגם המצב של לא לשמה מגיע ממנו.

ודאי.

תלמיד: האם זה כדי שנעשה את העלייה באופן הדרגתי ולא נישרף אם נעלה בבת אחת, או מהי הסיבה שכך זה בנוי?

מי אמר לך שאנחנו יכולים להישרף אם נעלה מהר, איפה קראת דבר כזה?

תלמיד: לא קראתי על זה, אני שואל למה הוא עשה מצב ביניים של לא לשמה, לפני המצב של לשמה?

מצב של לא לשמה זה מצב של עבודה, שאנחנו רואים שאנחנו נמצאים עדיין בעל מנת לקבל, ואיך נוכל לשנות את עצמנו שיהיו כוונותינו על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו יכולים להרגיש שאין לנו שליטה בכלום, וזה מביא אותנו להרגיש ש"אין עוד מלבדו". איך אנחנו יכולים להשיג את התפילה העמוקה ממעמקי הלב כדי להיכנע לכוח הזה, לכוח היחיד הזה, האחד?

על ידי עזרה הדדית בין החברים, שכל אחד מראה לאחרים עד כמה הוא מתאמץ להיות מחובר עם אחרים, ולהשתוקק לגילוי הבורא כדי להשפיע נחת רוח לו בזה בלבד. זאת העזרה שלנו אחד לאחר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבחור בכל רגע את הפעולה הנכונה שתקרב אותנו לבורא? איך לא לטעות במה שאנחנו בוחרים ולעשות את מה שהוא רוצה?

רק אם אני מברר את זה בעשירייה, כתוצאה מהעשירייה. אם אני יודע להוציא מהעשירייה רצון משותף, תפילה משותפת, יחסים משותפים יפים זה אל זה, אז בטוח שאני מתקדם למטרה הנכונה, כי גם היא מושגת בתוך החיבור הנכון בינינו. זה לא שאנחנו נמצאים בחושך, אנחנו לא בחושך, יש לנו בדיוק את הנקודות שאם אנחנו מבצעים אותן, לא בורחים מהן ומבצעים אותן אחת אחת, אנחנו נמצאים בדרך ברורה למטרה.

תלמיד: ומה קורה מחוץ לעשירייה, כשאני מוצא את עצמי מול בחירות אישיות שהעשירייה לא קשורה להן, איך אני יכול לבחור את מה שהבורא רוצה?

איך אתה יכול לבחור במשהו אם אתה לא נמצא בתוך העשירייה, ולא בוחר מתוך החיבור? איך זה יכול להיות? ודאי שזה מביא אותך לטעות, בטוח. אם אתה רוצה לדעת איפה הטעות שלך אז תחליט לבד בלי להתחבר לחברים ולהתכלל בהם, להתכופף כלפיהם, אז בטוח שתטעה.

זה פשוט זה כנגד זה. אנחנו יכולים לעשות כאן פעולות לגמרי הפוכות מהבורא בצורה ברורה. אם אני לא מתחבר לחברים, אם אני לא בוחר חיבור איתם, אם אני לא פוסע לקראתם להגיע לדבקות המתגברת, אז בטוח שאני טועה כבר עכשיו, כבר בזה שכך חתכתי, החלטתי. לכן אדם יכול לבדוק את עצמו בכל רגע ורגע בחייו.

שאלה: נאמר מקודם שכל שינוי פנימי, כל תנועה פנימית שכל חבר עושה, משפיעים על כל המערכת, על כל העשירייה.

נכון.

תלמיד: אם אני מגיע ורואה יום אחר יום שאני לא מרגיש שינויים בחברים, איך אני יכול להיות יותר רגיש לשינויים? הם נראים לי אותו דבר.

אתה מבין שזה תלוי בך.

תלמיד: כן, אני מבין.

ומה אתה עושה?

תלמיד: לא יותר מדי, אני מגיע כל יום, כל בוקר, כל זום, אני מתחבר, אני רואה אותם פחות או יותר אותו דבר, יש שינויים קטנים קטנים. אלא אם כן יש לחבר איזו בעיה, או משהו מאוד ברור, ואם לא יום אחרי יום הם נראים אותו דבר.

כשאתה אומר משהו ברור, הכוונה לשינוי פנימי או שינוי חיצון?

תלמיד: חיצון.

חיצון זה לא נחשב. אני צריך להרגיש בהם שינויים פנימיים, שאז אשאל את עצמי, "ומה איתי"? וכך אני גם אשתנה. אחרת, מה התועלת?

תלמיד: אני מסכים ש"מה התועלת" אם אין שינויים, אבל איך אני יכול לראות שינוי פנימי בתוך חבר, האופי שלו לא משתנה?

מאיפה אתה יודע?

תלמיד: אנחנו אומרים שאין צפיה שהאופי ישתנה, התכונות לא משתנות, החיצוניות לא משתנה. נניח, בעשירייה שלי כולם מגיעים לכל השיעורים, לכל הזומים, כולם מאוד מסודרים וזה לא משתנה, מה משתנה?

כנראה שהם לא רוצים לפתוח את עצמם לפניך. כל אחד מגיע עם איזה מגן שאומר לכולם "הכול בסדר", אבל האם זה בסדר? אני צריך להיות אחראי לזה שאני מעורר את ליבם של החברים להתקדמות, אני עושה את זה או לא?

אפילו שאין לי שום דבר חדש אני חייב להראות את עצמי כלפיהם כאני חדש, שיש לי עוד רצון, עוד כוונה, עוד דחף. והפוך, אנחנו לא צריכים להיראות אחד לאחר כמו איזה קיר, אלא ההפך, "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: זה ברור, ננסה לממש את זה. אני רק אומר שיש חבר בעשירייה שהוא לבבי והוא פתוח, ויש חבר שהוא יותר סגור לפי התכונות שלו.

כן, זה לפי התכונות.

תלמיד: אז איך לא ליפול כל הזמן לאותן שבלונות? כי תוך עשר דקות המוח יוצר שבלונה, ולא רוצה לראות חידושים, הוא רוצה את הנורמה, את הרגיל, את השגרה.

אני מבין, אתה רוצה להירגע כאילו.

תלמיד: אני מרגיש שזה מנגנון פנימי שלא נותן לי לצאת מהשגרה הזאת.

כן, נכון.

תלמיד: אז אני לא יודע מה לעשות. אפילו נניח ששמעתי את העצה שלך, והיום אני אגיע ואנסה לעשות משהו קצת שונה, אנסה להביא איזה קטע חזק לחברים, אנסה להכין להם משהו, בסדר, אז עשית. ומחר מישהו אחר יעשה את זה נניח.

לא, בסדר, ועשית, לא, עשית אז עשית, זו כבר עשייה, זו כבר התקדמות. לקחת משהו מצד אחד, והעברת אותו לצד השני, זו כבר עבודה, ואסור לנו לזלזל בזה. כל רגע ורגע שאני צריך להעביר מאחד החברים למרכז החברה, ממישהו למישהו, ממשהו למשהו, זו עבודה רוחנית, כך מבררים את הדברים.

תלמיד: בסדר, ננסה לממש. אבל שוב אם תוכל לחזור ולחדד, איך אני עובד עם חבר שנראה לי שהוא סוגר את עצמו כלפי, שכל יום מראה לי את אותו הדבר. איך אני מחדש איתו את הקשר, את הפנימיות?

תנסה קודם כל לפנות לבורא, ותבקש ממנו שיעזור לך. שיעזור לך לפתוח את הלב של החבר הסגור. תנסה לגשת לחברים אחרים, לרכך את הלב זה מה שאתה צריך, לרכך את הלב. זה לא שהלב של החבר סגור, אלא אולי הלב שלך לא מספיק פתוח. אז תנסה שהוא ייפתח, ואז תתחיל להרגיש עד כמה כשהלב מתרכך, עד כמה אתה באמת יכול להתקרב אליו, ואפילו שליבו כמו שכותב רב"ש הוא "לב אבן", אבל שם כתוב איך נכנסים ללב של החבר, שמנסים פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד מחברים את הלבבות.

תלמיד: ואם אני מרגיש גם בפניה לבורא, שהבורא סוגר את עצמו כלפי?

ודאי שזה קורה, בתנאי שאתה מבין שהוא דורש ממך את העבודה. זה כמו בכל מקום שבו אתה לומד, כל פעם נותנים לך תרגילים יותר קשים כדי שתגדל. גם כאן אותו הדבר, אתה לא יכול להישאר באותה כיתה כל הזמן. תבין שזה לטובתך, שאתה צריך להיות יותר מחובר לחברים, עוד יותר לבקש מהבורא, וכך תתקדם.

תלמיד: באותה אגרת מדובר על לרכך את הלב עם מתנות, אם אני לא טועה.

כן, עם מתנות.

תלמיד: מתנות לחבר, זה היינו הך כאילו אני מביא מתנות לבורא?

זה משהו אחר. מתנות לחבר זה אם אני פותח לו יכולת להתחבר עם העשירייה, ומתנות לבורא זה כשאנחנו כבר מגיעים אליו כעשירייה, ומבקשים שהוא יתגלה בינינו, בנו.

שאלה: לפי הקטע " השוכן אתם בתוך טומאתם" זה מצב שיש בו כלי רק שהוא לא נמצא בהשתוות הצורה. אז מה ההבדל בין כלי שלא נמצא בהשתוות הצורה, לכלי שנמצא בהשתוות הצורה?

חיסרון שבינתיים הוא לא יכול לממש, זה נקרא שהכלי לא נמצא איתו בהשתוות הצורה, וההפך זה ההפך.

תלמיד: אז כלי שנמצא בהשתוות הצורה, זה כלי שנמצא בחיסרון שכבר ממומש?

שהוא יכול לממש אותו, או שהוא ממומש. כן.

תלמיד: ואיפה המימוש הזה קורה נניח בעשירייה?

בתוך הכלי עצמו, אין לנו חוץ מכלי, חוץ מרצון אין לנו שום דבר.

תלמיד: בתוך העשירייה, איפה הרצון הזה? יש כלי בתוך העשירייה, יש עבודה בעשירייה, אבל איפה מתגלה הרצון הזה? איפה מתגלה המימוש? כי לפי מה שאני מבין בקטע העניין הוא רק בהרגשה, מה שמתגלה לנו ומה שלא מתגלה בעבודה בינינו.

הרצון לחיבור מתגלה בתוך הרצון או בין שני הרצונות, בעשירייה, ואז ככל שהם מממשים את הרצון הזה בצורה נכונה, האור העליון ממלא אותם וכך יש חיבור בין הבורא לנבראים.

תלמיד: אז איך מגיעים למצב שהרצון הזה מתגלה מעל פני השטח? כי כל החברים בעשירייה מרגישים שיש את הרצון המשותף הזה?

כל החברים בעשירייה שמרגישים זה לא פשוט, זה לא מיד ולא בקרוב, אלא צריכים להשתוקק לזה. במילים יכול להיות שאנחנו מרגישים את עצמנו כמתקרבים, אבל להגיע לרצון אחד ושנרגיש שאנחנו נמצאים בחיבור בין הרצונות לרצון אחד, ואז הבורא יתגלה בתוך אותו הרצון שהשגנו כאחד, זו עבודה.

תלמיד: במצב שלנו מה הצעד הראשון שאנחנו יכולים לעשות לקראת מצב כזה?

הצעד הראשון, שאני חושב רק על החיבור בעשירייה. לא יותר מזה. שכולנו נתחבר בתוך העשירייה וכולנו נרגיש שאנחנו נמצאים בכלי אחד ואנחנו רוצים שהכלי הזה יתמלא בגדלות הבורא, בחיבור בינינו, ואז בצורה כזאת אנחנו נתקדם לתיקון הכללי.

שאלה: אנחנו יכולים לדמיין את המצב של לא לשמה ולדרוש מהבורא עבור החברים, אבל מה העניין של התפילה בלא לשמה?

תפילה לשמה כולה מכוונת לבורא, לעל מנת להשפיע לבורא ודרכו לכל הנבראים. כי לבורא בעצמו אין רצון לקבל ולכן אין לי למי לפנות אם אני רוצה להשפיע ולמלא אותו, הוא רק מקבל התרשמות מהיחס שלי לנבראים. ולכן אם אני רוצה להיטיב לבורא אני צריך לחפש איך אני מיטיב לנבראים, איך אני מתייחס באהבה, בחיבור לכל הבריות, כי בעצם כל הבריות הן שלו ובצורה כזאת אני מגיע לאהבת ה'.

שאלה: בתוך התהליך הזה שבו אנחנו מתחילים להבין שכל פעולה פנימית הכי קטנה משפיעה על כולם, זה דווקא מסתדר מאוד עם האגו, מסתדר מצוין עם הטבע, זה אפילו דווקא נחמד, אני מבקש עבור העשירייה, קורה להם משהו טוב, לוקח אחריות על זה, דווקא זה הולך טוב עם הטבע. איפה זה הופך להיות נגד הטבע?

כשאני מבין שאני לא יכול לחשוב עבורם, כשאני לא מסוגל לחשוב עבור מישהו, שכל הכוונות שלי הן בעל מנת לקבל, הן כדי למלא את עצמי.

תלמיד: אז אני רוצה לעשות לטובת העשירייה ואני מבקש עבור העשירייה ואני עושה כל מיני דברים ואפילו יכול להיות שרואה שלפעמים יש מזה תוצאות ולפעמים אין תוצאות אבל סך הכול לאורך הזמן זה מסתדר טוב. אז מה מפריע פה, איפה זה לנצח את הגוף ולהילחם בו וכל מה שקשור לזה?

אני תמיד צריך לבדוק את עצמי אם אני עובד דרך חיבור, זה העיקר. אם אני יכול להעביר את הרגשות שלי, את הכוונות שלי, הרצון שלי דרך העשירייה, אז ברור שבזה אני מתייחס לבורא, כי עשירייה או בורא זה אותו דבר.

תלמיד: אז מתי זה הופך להיות למשהו בלתי אפשרי וזקוקים לעזרת הבורא כדי שזה יקרה?

כשאדם רואה שהוא לא מצליח, שהוא לא מסוגל לחבר את כל החברים בליבו ולהשפיע להם וככל שיותר מתקדם הוא רואה עד כמה הוא רחוק מזה, אז יוצא שאין לו ברירה אלא לבכות, לבקש.

קריין: קטע 8.

"הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת. 

נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג. 

זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, שתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג. 

אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

שאלה: מהי הפעולה שנקראת אמונה, למה זו פעולה?

כי אני כתוצאה מפעולת האמונה, מעורר בתוכי אור החסדים שבו אני משיג משהו מהבורא.

תלמיד: וזה עדיין לא לשמה?

זה כבר לשמה.

תלמיד: יוצא מהקטע שאנחנו יכולים להגדיל את לא לשמה ובכלל לא לגעת בתחום לשמה. למה אנחנו צרכים לשים לב כשאנחנו כן מכוונים ללשמה? כי הוא אומר שהוא פשוט מגדיל לעצמו תענוג, הוא עובד בלא לשמה כי יש לו שם תענוגים יותר גדולים.

בואו נתקדם עוד קצת ואחר כך אנחנו נדבר על זה.

שאלה: למה הבורא מראה לי שיש לחבר ירידה, מה הוא מצפה ממני לעשות?

שאתה תתחבר לכלי שלו וזה יעזור לך ולחבר שלך בחיבור ביניכם, לעלות יחד. זאת אומרת לתקן את המצב.

תלמיד: אני משתדל ואני גם מרגיש חוסר הצלחה בזה במשך תקופה, ואני רואה את החברים ממשיכים לקבל הכבדה יותר גדולה וזה כואב לי. ואני רואה שאני לא יודע מה לעשות, אני מבין גם שאני לא יודע להתפלל נכון, לא יודע לפנות נכון, לא יודע עם איזו כוונה לבוא לבורא, מה להגיד לו על זה. מה אני צריך לעשות כדי שזה באמת יתקבל אצלו?

תתפלל עבור החבר שלך, ככל שאתה מבין אותו תתפלל עבורו, תבקש, תפנה לבורא שיעזור לו.

תלמיד: כשאני עושה את זה אני הרי כנראה מבטל את הפעולה שהבורא עשה. אבל אני צריך לקחת בחשבון את מה שהוא גרם, את ההכבדה הזאת, כאילו זה טוב או באיזו צורה אני צריך להתייחס לזה? אני לא פשוט יכול להתעלם מזה שהוא עשה את זה, פשוט לבקש תשנה כי אחרת אני כאילו לא מבין מה הבורא מבקש ממני.

הוא מבקש ממך שאתה תעדיף את הרצון של החבר והרצון של הבורא לתקן את החבר דרכיך, ותבקש על זה.

תלמיד: ב"דרכיך", מה אני צריך להקריב ממני?

אתה מוכן להיות המעבר.

שאלה: אמונה זה נקרא לא לשמה?

אמונה זה נקרא לא לשמה.

תלמיד: אז מה זה לשמה?

לשמה זה שאתה כבר עובד בעל מנת להשפיע.

(סוף השיעור)