שיעור בוקר 15.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ערב יום הכיפורים תשפ"ב

יום הכיפורים - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא יום הכיפורים, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 16.

"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי."

(הרב"ש. אגרת כ"ג)

אני חושב שזה ברור לכולם, פחות או יותר ככה בצורה כללית דיברנו על זה הרבה.

קריין: קטע 17.

"כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו. אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

זה מה שאנחנו צריכים לבקש.

שאלה: מורה, בלי סיבובים, אתה חושב שאנחנו נחזור לצורה פיזית או שלא נחזור יותר, נהיה ככה מול המחשב כל הזמן?

אני לא קובע את התנאים, אבל בינתיים ודאי שאנחנו לא יכולים לחזור.

תלמיד: למה לא?

למה לא? אתה לא קורא מה הולך עם הקורונה, איך הווירוס הזה קופץ מאחד לשני וחוגג?

תלמיד: יש תקשורת ויש מציאות בפועל, אני נמצא כל היום במציאות בפועל.

אני לא מקבל התרשמות מאף אחד. אמרו לי כמה רופאים שאני נמצא בגיל ובמצב סיכון שאסור לי להיות בין אנשים סתם, בין כולם, כמו שאתה אומר שאתה מסתובב. אני לא כמוך ואני לא יכול להרשות את זה לעצמי. אם אתה תסתובב אז אתה תיכנס לטיפול ולא נורא, ואם אני אסתובב ואכנס לטיפול, קודם כל לא ידוע במה זה יגמר ושנית במשך הטיפול מה יהיה עם השיעורים, עם כולם? אז אני מעדיף לתת לך שיעור ולדבר בצורה כזאת, מאשר בכלל לא.

תלמיד: לא דיברתי עליך, דיברתי עלינו.

גם אתם. אני לא ממליץ להיכנס לחיבורים לא מחושבים. אתם צריכים באמת לעשות חשבון ולשאול את כולם. קח בחשבון שגם הרופאים, אין לך על מי לסמוך, גם מדברים בכל מיני צורות כאלו. זה שרופא אומר לך, "כן אתה יכול", זה לא נקרא שאתה יכול. כי מה אכפת לרופא? אנחנו רואים מה קורה, הם בעצמם לא מבינים ולא יודעים. לכן צריכים לשמור עד כמה שאפשר.

קריין: כותרת "חטאים ועבירות", קטע מספר 18.

חטאים ועבירות

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

זה לידיעתנו. הבורא ברא את העולם הסופי, הטוב, הנכון ואחר כך קלקל אותו כדי שאנחנו מהקלקול הזה נעלה בחזרה לעולם המושלם.

שאלה: בקשר לקטע הקודם, להיזהר בכבוד ה'. בתקופה האחרונה יש הרגשה חזקה, קשה מאוד להגדיר אותה במילה אבל כן אתה מרגיש הצטרכות לסוג של ישועה. ממש מרגיש או! כאילו חיכית למשהו והוא מגיע. מה אני צריך לבקש עכשיו ואיך אני שם את זה במילים? זה כאילו מתפוגג ונעלם.

חכה עד שזה יתגבש יותר בפנים ותוכל לדבר מתוך הלב בצורה ברורה, כשיצטרף לזה המוח אז זה יהיה ברור לכולם.

תלמיד: אז מה לעשות עם זה עכשיו?

לחכות עוד קצת עד שזה יתבשל ויקבל צורה ברורה, סופית. זה צריך להתבשל כמו כל דבר שיש לו זמן, גם הכנה פנימית.

קריין: קטע מספר 19.

"האדם גורם על ידי חטאו ירידת קדושה בקליפה. נמצא, שזה נבחן, שגורם בשורש נשמתו פירוד בין קוב"ה ושכינתה. זאת אומרת, המלכות אינה בהשתוות הצורה עם ז"א. שז"א נקרא "המשפיע", בחינת קוב"ה, ומלכות היא המקבלת, שהיא ההיפך מן המשפיע. כלומר, שכל החטאים באים רק מזה שהאדם רוצה למלאות את הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שגורם פירוד למעלה בשורש נשמתו, שהוא במלכות."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

סך הכול אנחנו צריכים בחזרה להחזיר את החיבור בין זעיר אנפין ומלכות. כשכולנו נהיה מחוברים בעל מנת להשפיע זה לזה, כך אנחנו בפועל מבצעים מהפעולה שלנו בענפים, תוצאה כזאת בשורשים.

קריין: קטע מספר 20.

"כתוב (תהילים, קמ"ז) "הרופא לשבורי לב". ויש להבין, מהו שה' רופא לשבורי לב. והענין, כי ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב, כמאמר חז"ל "רחמנא ליבא בעי". ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שענינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ.

כמו כן אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב"."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)

זאת אומרת זה מה שאנחנו צריכים לתקן, שהלב שלנו יהיה שלם בחיבור עם החברים ובחיבור עם הבורא כך אנחנו מתקנים את הלב מהשבירה.

שאלה: דיברנו הבוקר וגם כל השבוע, שהאמונה זה בעצם הרגשה, הרגשת הבורא, הרגשת תכונת ההשפעה.

כן.

שאלה: פה הוא מדבר על "שבורי לב" שזה בעצם השליטה של הרצון לקבל שמפרידה בינינו.

אבל זה שליטה ברצון לקבל על הרצון להשפיע, שהאדם מרגיש שיש לו לב, והלב שבור. זה לא סתם אדם, זה אלה שמתקרבים לתיקונים.

שאלה: מה זה הרגשת האמונה?

זה משהו אחר. הרגשת האמונה זה הרגשת המסירות להשפעה, מסירות לבורא.

שאלה: שזה יחד עם הלב השבור, מעליו, בנפרד?

במידה שהלב מתוקן אפשר לדבר על אמונה. אם הלב שבור אז אין אמונה, רק נטייה לזה.

שאלה: אז מה זה שאנחנו אומרים שצריך להחזיק את שניהם, גם את המצב השבור וגם מעליו את המצב המתוקן?

שהמצב השבור הוא נותן לנו אחוריים של הפרצוף, ולמעלה מזה אנחנו צריכים לחבר אותו ולהשתמש באחוריים כבעביות, ובחיבור כבמסך, וכך לקיים את הקשר עם הבורא.

שאלה: איך להגביר רגישות לזה שהלב שלי שבור עד כדי כך שאני ארגיש שאני צריך "רופא לשבורי לב" לתקן אותו?

תתחיל לבדוק את הרצונות שלך עד כמה הם מחוברים, ועד כמה לא מחוברים, עד כמה שאתה נמצא במשבר מתוך זה שאתה לא יכול לחבר את כל הרצונות שלך עם החברים, לכוון אותם לבורא. לפי זה אתה בודק שבירה.

שאלה: מה זאת אומרת שהרצונות שלי הם לא מחוברים?

שהם לא מחוברים ביניהם לכיוון אחד, למטרה אחת. יש לך מלא רצונות ועם כל רצון ורצון אתה רוצה משהו אחר.

שאלה: ומה אמור להיות, איך אני אמור לייחד את כל הרצונות שלי?

למטרה אחת, להשפעה מעצמך מכל הרצונות שלך דרך החברים לבורא.

שאלה: על איזה רצונות מדובר?

שנמצאים בלב.

שאלה: כל רצונות שלי צריכים להיות מכוונים לבורא?

פחות או יותר כן. בסופו של דבר כולם.

שאלה: ואני יכול לעשות את העבודה הזו ממש על כל רצון ורצון שמתגלה לי, שעכשיו פתאום לוקח אותי לכיוון אחר?

כן ודאי, לכן הוא לוקח אותך לכיוון אחר, כדי להראות שעדיין הוא לא מתוקן

קריין: "אין לנו מלך אלא אתה", קטע 21.

אין לנו מלך אלא אתה

"כתוב "אין לנו מלך, אלא אתה". כי אין בנו כח התגברות, שנוכל לקבל על עצמנו. ושאתה תהיה לנו למלך. ואנחנו נעבוד לך, רק מטעם חשיבות המלך. ובשבילנו לא נעשה שום עשיה, אלא רק מה שיצמח מזה נחת לך. זה רק אתה יכול לתת לנו, את הכח הזה, היינו הטבע השני, שהוא "הרצון להשפיע"."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

קריין: קטע 22

"אם אין הבורא נותן לו את הכח הזה, שירגיש, שיש לנו מלך גדול, אין כח בידו לעשות לשם שמים." כאן זה כבר משהו אחר, הוא מדבר על סיבה למה בכל זאת אנחנו לא יכולים לעשות משהו על מנת להשפיע, כי אנחנו לא מרגישים שקיים הבורא והוא הגדול ומכסה את הכל. "כי הגוף טוען "מה יהיה לך, מזה שאתה תשפיע לה'". היינו, שכל זמן שהרצון לקבל שולט, אין לאדם שום עצה. שיש לפעמים, שהוא תוהה על הראשונות. היינו שאומר, שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, ולא הרויח כלום, מזה שנתן יגיעה. ועתה הוא רואה ממש, שכל יגיעתו היתה לריק.

לכן כשהבורא עוזר לו, ונותן לו את הרצון להשפיע, והוא מרגיש, שיש לו מלך גדול, זה רק הבורא יכול לתת. וזה שכתוב "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". שרק אתה יכול לתת לנו, שנרגיש, שיש לנו מלך גדול, וכדאי לעבוד בשבילו, לעשות לו נחת רוח."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: איך מחייבים את החברים לזרוק אותי למים אם אני נרדם בבטן הספינה, מחייבים אותי להתפלל?

צריכים להיות חברים מחוברים שהם יותר גדולים ממך, שהם לא רוצים לעשות את זה, רק הם נדהמים למה יש להם סערה כזאת גדולה בדרך, מי מהם לא עשה את התיקון של חיבור בין כל הקבוצה, עשירייה, שהם נמצאים בספינה כזאת שהיא מגלה סערה מסוכנת. ואז הם בודקים את כולם והם רואים שהם לא מענישים אף אחד, אפילו שהם מוצאים את יונה בבטן הספינה ואומרים לו "גם אתה תתפלל, גם אתה תשתתף איתנו" ואז הוא אומר "זה הכול קרה בשבילי וזה לא יעזור כלום, תזרקו אותי." אבל הם לא רוצים לזרוק אותו, הם מחזיקים ומחזיקים אותו עד שרואים שאין ברירה ואז שולחים אותו לים. זה בעצם סיפור גדול שאפשר לפתוח אבל זו ההתנהגות של החברים כלפי יונה.

שאלה: מה הפעולה הזו שמחייבים את החבר להתפלל, אם אפשר בכלל לעשות כזה דבר?

ודאי שמחייבים. כשנכנסו לעשירייה אנחנו התחייבנו שכל אחד פועל לטובת כולם. מה זאת אומרת? אני לא יכול לדרוש מהחבר שיתנהג נכון וטוב לחיבור וכן הלאה, אז בשביל מה עשירייה?

שאלה: צריך להיות מחוברים לפני זה או שגם כשלא מרגישים מחוברים אפשר לדרוש את זה?

מי שנכנס לעשירייה הוא מתחייב לעבוד על החיבור, אלא בשביל מה כל העשירייה?

שאלה: המצב הזה של יום כיפור יכול להיות אפילו בכל יום למי שעובד עבודה פנימית?

כל יום גם לפני צהרים, גם אחר הצהריים, לא חשוב מתי.

שאלה: אין זמנים?

אין זמנים.

שאלה: מה לעשות כשאנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לקבל את תכונת ההשפעה מהבורא?

רק על ידי תפילה, רק להתפלל וזהו, עד שיסכים ויעשה. ולא לפי מה שאנחנו נבקש, אלא לפי מה שצריך. אנחנו מראש צריכים להיות מוכנים לקבל מהבורא כול מה שהוא יגיד לנו, ולהתפלל רק שיהיה לנו יותר ברור מה הוא רוצה מאיתנו.

תפילה

"זה שהקב"ה הודיעו, שיתפלל, יהיה הפירוש, שנתן לו כח להתפלל. זאת אומרת, אם אין הקב"ה נותן כח להתפלל, אין האדם מסוגל להתפלל.

נמצא לפי זה, שגם זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם זה בא מצד ה', שה' נותן לו כח ורצון להתפלל. נמצא כנ"ל, שהכל עושה ה'. כלומר, אפילו זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם על זה רמזו כנ"ל "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך", שיהיה לו כח של קדושה. אלא הכל בא מה'."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)

הכול בא מהבורא, אפילו הרצון לתפילה ואפילו התפילה בעצמה, הכול בא מהבורא אבל אנחנו צריכים לבקש ולהיות מוכנים לקבל ממנו וכל הזמן להיות בבקשה. כשאנחנו נמצאים בתוך עיבור באמא עילאה, כמו עובר בתוך אימו, אנחנו כל הזמן מקבלים וכל הזמן מבקשים ודורשים, זה הטבע עושה אבל ככה זה, אנחנו דורשים הכול מאימא ומקבלים ממנה.

כשאנחנו נולדים ויוצאים ממנה כאילו מתרחקים, אנחנו צריכים לשמור כל הזמן למרות המרחק שמתגלה, גם להיות קשורים לבינה וכל הזמן להשתדל לקבל ממנה. והמרחק שיתגלה בינינו, רק יעורר אותנו לדרוש ולבקש יותר ולהיאחז בבינה יותר.

שאלה: אם הכול מגיע מהבורא אז מה המאמצים שאנחנו צריכים לעשות? בשביל מה אנחנו בכלל קיימים, בשביל מה אנחנו נמצאים בחכמת הקבלה?

כדי להוסיף חיסרון משלנו, זה הכול. והוספת החיסרון מצידנו מעלה את כל הצורה הזאת הרוחנית לגובה של 125 מדרגות.

קריין: קטע מספר 24.

"מאחר שמשמים אינם נותנים חצי דבר לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: אם הבורא לא מעניש והכל תיקונים, מה הבדל בין עונש לתיקון ברוחנית?

כל עונש זה גם תיקון, זה הכול תלוי עד כמה שאדם נמצא בצורה שהוא מבין מה שהבורא עושה איתו או לא. אבל זה הכול רק כלפי האדם, מהבורא אין שום עונשים. הבורא משפיע, אם האדם מוכן להשפעה הזאת רואה את זה כטוב, במידה שלא כל כך מוכן לזה רואה את זה כרע. זה הכול אך ורק בתוך האדם, מהבורא לא יוצא אף פעם רע, רק טוב.

שאלה: מה זה החלוקה שרב"ש אומר שבהתחלה האדם צריך להחליט בעצמו שרוצה במאה אחוז, ורק אז לבקש על ההוצאה לפועל? איך זה קורה, כאילו ככה באמת זה מחולק או שזה בכל מצב ככה?

לא, זה כדי שיהיה לך מקום לבירור, שתשתדל לברר את המצב שאתה פונה לבורא, ואז אתה בטוח שאתה פונה ופונה מעומק הלב ורוצה, וכמה שאתה לא נמצא בזה אתה תבקש תוספת, שהבורא יעזור לך להציב את התפילה שלך, הפנייה אליו, אבל זה צריך להיות כמה שיותר ברור.

שאלה: האם אנחנו יכולים להחשיב שכל הפעולות שאנחנו עושים, כמו לימוד או דיבור, אירגון פעילויות שונות בעשירייה, הן חלק מהתפילה?

יש בזה משהו, אבל זאת לא ממש תפילה. תפילה זה שאתה מכוון מה שיש לך בלב לבורא, ומרגיש את זה בכאב, שאתה רוצה שהבורא ירגיש את הרצון שלך עד כדי כך, שכואב לך.

קריין: קטע 25.

"יש ג' תנאים בתפילה:

א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".

ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ט. "ג' תנאים בתפילה")

תלמיד: גם בספר יונה היו כמה פעמים שהוא אמר, "טוב לי מותי מחיי".

כן. כי הוא לא רצה בכל זאת להכניע את עצמו לפקודת הבורא. זה עדיין לא נחשב לתשובה, פשוט עקשן ולא רוצה לקיים את מה שמוטל עליו.

תלמיד: זה מצב שמראה שההתנגדות שלו חזקה?

חכה, איזו התנגדות עוד נראה בכול האנושות כשיתחיל להתגלות האגו הכללי שישנו בין כולנו, זה לא יונה, נגלה דברים נוראיים.

תלמיד: דווקא מעניין שיונה התנגד, הלך לאוניה, הלך לישון, עשה כל מה שאפשר להתנגד, אבל כשהוא בא לנינווה הם מיד קיבלו אותו ועשו את מה שהוא אומר.

כי הוא התחיל לדבר בצורה נורמאלית מה צריך להיות, הוא התחיל לדבר בקול ה', מה שהבורא כיוון אותו, אז הם קיבלו אותו.

תלמיד: האם יש לעולם הכנה לקבל אותנו?

העולם מוכן, אנחנו לא מוכנים. אנחנו חייבים לקיים את תפקיד יונה ואנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים להסתתר בכל מיני עבודות, בכל מיני משימות, מה לא, רק לא להשקיע בזה. וכל העבודה העיקרית שלנו, חוץ מקשר אישי עם הבורא, זה לבצע את מה שהבורא רוצה. הוא רוצה שאנחנו נחזיר את כל האנושות, את כל הכלי הכללי לחיבור ולאהבה, זה העניין. לכן התפקיד שלנו, זה אותו התפקיד של יונה הנביא, ולכן אנחנו קוראים את זה דווקא ביום הכיפורים, שכביכול אנחנו מבינים מה עלינו לעשות.

שאלה: כל פעם בסדנאות אנחנו אומרים שצריך וצריך, כל הדיבור בינינו זה שצריך. איך אנחנו יכולים לבצע תפילה בסדנה?

תנסו לכתוב. מישהו אחד כותב ואחרים מדברים ואומרים לו מה לכתוב, איזו תפילה אתם כביכול שולחים לבורא.

תלמיד: איך יונה לא נפל לגאווה ונשאר במצב שפלות?

זה לא מתוך גאווה, הוא פשוט לא רצה, יש לו התנגדות פנימית לבצע את פקודת הבורא למרות שהוא שומע. כמונו, אנחנו שומעים את מה שמעבירים לנו המקובלים ואנחנו כאילו לא שומעים, האוזן שומעת אבל הלב לא.

שאלה: לא ברור לי התנאי השלישי. מצד אחד טוב לי מותי מחיי, מצד השני אני כאילו מתפלל עבור החיים שלי.

האם זה לא המצב שאתה בו נמצא? מה הוא אומר, "שאם לא יעזור לו אז טוב לו מותו מחיי", שבאמת בשביל מה אני חי אם לא להשגת מטרת הבריאה. "שענין תפילה הוא אבודה שבלב, שעד כמה שהוא בבחינת אבוד, כך הוא גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו."  אין לך כוח להתפלל. צריכים לעבור עוד כמה מצבים, למרות שאני מבין שזה הדבר הכי חשוב בעולם שאני אתפלל לבורא שיציל אותי, בכל זאת אין לי כוח להתפלל. ועוד יותר מזה, אני אפילו בורח לכל מיני שטויות וממלא בהם את החיים.

שאלה: האם אפשר להגיע לבקשה, אפילו דרישה מהבורא שמרגישים שמגיעים בידיים ריקות, כאילו לא הזזנו אצבע לכיוון השפעה?

אל תשאל אותי, הכול נמצא בידיים שלכם. מה שתחליטו, תעשו.

קריין: קטע מספר 26.

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

שאלה: לפי הקטע, איך אפשר להתפלל או לבקש בלי שזה יבוא מהרצון לקבל? איך אפשר לעבור את הדבר הזה?

אי אפשר להתפלל בלי הרצון לקבל. אלא דווקא ההיפך, כמה שהרצון לקבל גדול וכמה שהוא מרגיש את עצמו ריק, ממורמר, שבור, מתוך זה אנחנו יכולים לבקש מהבורא תיקונים. ולא שיהיה לנו טוב ברצון לקבל, אלא שברצון לקבל שלנו אנחנו נוכל להצטרף אליו ולמלא אותו.

שאלה: כתוב בקטע, לבקש, האם זה לבקש לראות את החברים בטוב כל פעם שמתגלה רע?

גם זה. כל דבר שבדרך לתיקון כדאי לבקש.

שאלה: מה ההבדל בעבודה ממצב שאני מרגישה שיש לי רצון להשפיע, אבל הרצון לקבל שולט עליו, מצב של לב שבור, מצב שבו אני מרגישה שיש לי רק רצון לקבל? בדוגמה של המעטפה, המאה דולר שחסרים זה בגלל שאני לא רואה שאני בהשפעה או שאני רואה שאין בי השפעה בכלל ואני צריכה לעבוד על הפער?

כנראה שיש לך השפעה, אבל רק קצת כדי להרגיש שאין לך השפעה.

קריין: קטע מספר 27.

"בכדי לצאת מהטבע שהבורא ברא, אין האדם מסוגל לצאת, כי ה' ברא את הטבע הזה. אי לזאת, אין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יתן לו טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. וכל הבחירה שאנו מתייחסים להאדם, היא רק בבחינת התפלה, היינו שהאדם יבקש מה', שהוא יעזור לו, שיתן לו את הטבע השני. ומשום זה, כשהאדם רוצה לעשות תשובה, הוא צריך רק לבקש מה', שהוא יעזור לו, היינו לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. לכן אנו מבקשים מה', ואנו אומרים ומתפללים "השיבנו אבינו"."

(הרב"ש. מאמר 31 "אין אדם משים עצמו רשע" 1985)

זה מה שאנחנו בעצם צריכים לבקש מהבורא. וכמו שאנחנו יצאנו ממנו ועל ידי השבירות והנפילות הגענו עד המצב שנקרא "העולם הזה", שהעולם הרוחני והבורא נסתרים לגמרי ואנחנו קיימים ממש בתוך עצמנו, וככה אנחנו מרגישים את העולם הזה. אז עכשיו אנחנו מבקשים, "תעלה אותנו בבקשה לאותו מקור שאנחנו מלכתחילה יצאנו ממנו. תן לנו לחיות ברצון להשפיע, במצב הכי רוחני שאפשר להיות".

נבקש. מגיע לנו. הוא רוצה בזה ואם אנחנו נרצה, נקבל.

שאלה: כדי להתפלל צריך להרגיש כאב שאני לא יכול להשפיע, אבל אני מרגיש רק את הכאב שלי ולא של החברים. איך אני יכול לקשר את החיסרון שלי עם החיסרון של העשירייה, כדי שהתפילה לא תהיה אגואיסטית?

גם על זה תבקש. כל דבר שאתה רואה שכאילו חסר לך, תבקש. הבורא ישמח מהבקשות שלך.

קריין: קטע מספר 28, הכותרת "תשובה".

תשובה

"מהו ענין של תשובה. זאת אומרת, מה האדם צריך להשיב ש"תשובה" פירושה, שקבל משהו והוא צריך (להחזיר) מה שקבל. והענין הוא כנ"ל, היות שהאדם נולד עם טבע שהוא רצון לקבל לתועלת עצמו, לכן האדם רוצה לעבוד רק לתועלת האדם, היינו שהוא רוצה שה' ימלא את הכלי קבלה שלו. ועל דבר זה האדם צריך לעשות תשובה, היינו לעשות הכל לשם שמים, כלומר מה שהוא מקבל אין הוא רוצה לקבל לתועלת עצמו, אלא כל מה שהוא מקבל הוא בכדי לתת להבורא נחת רוח, היות שהבורא רוצה שהאדם יקבל, כמו שכתוב "רצונו להטיב לנבראיו"."

(הרב"ש. מאמר 33 "מהו שהקב"ה נושא פנים, בעבודה" 1991)

רק כדי למלאות את רצון הבורא להיטיב לנבראיו, האדם מקבל את כל העולמות, את כל אור האין סוף, רק מפני שהבורא רוצה בכך.

שאלה: בכל הקטעים הקודמים, יש הוראות מאוד מדויקות לתחתון. אבל בקטע הזה אין לנו שום הוראות ואנחנו רק אמורים ליהנות מ"טוב ומיטיב". איך זה מתיישב האורות עם "פרוטה לפרוטה מתחבר לחשבון גדול", "והכול חוץ מצא" "ושב ואל תעשה"? זאת אומרת, יש גם משפטים בקבלה שהם מאוד מרדימים.

זה לא מרדים. "שב ואל תעשה עדיף". זאת אומרת, תעשה הכול, אבל בצורה מיושבת. עכשיו צריכים כל הזמן לראות את המטרה כמטרה קדימה. כל הזמן להימשך אליה. יום יום, כל הזמן לאסוף אליה עוד יותר ויותר כוחות ופעולות, ו"שיהיו בעיניך כחדשים". וכן הלאה.

דווקא כל ההמצאות האלה של המקובלים מדורי דורות, עבור אלפי שנים, הם מדברים בצורה מאוד נכונה ובצורה קצרה מה עלינו לעשות.

קריין: קטע 29.

""תשובה" הוא חזרת והשבת הדברים לשרשן ומקורן, הרומזים על ספירת בינה שנקראת תשובה, שבה נכללים עשר ספירות שנקראין "עשרת ימי תשובה", שהם שורש ומקור שמהם נשתלשל שנה. והשנה, בכל שנה ושנה עם כל ימיה, ישובו ויחזרו למקורן לשרשן, בסוד הבינה. ומפני כן, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ויום כפורים, יכול האדם לתקן מה שעוות כל השנה. ובסוף עשרת ימי תשובה שהוא יום העשירי, הוא היום המקבץ והכולל כל ימות השנה עם תשעת ימי התשובה השייכים לו, שהוא יום הכפורים, שהוא בינה בעצמה עם תשע ספירות התשובה שבה, שאליה רומז יום הכפורים, שהוא חותם ומקור לכל השנה, יום שביתה ומנוחה. ועל כן כל אדם, קודם בואו לפני המקור הגדול, לראות פני האדון ה' צבאות, יתקן את אשר עיוות בעשרת ימי תשובה, ואם לא תיקן ח"ו, יתקן על כל פנים ביום כפור, כי הוא חותם לכל, והוא מקור לכל המקורות."

("השל"ה הקדוש". תולדות אדם. אות כ"ד)

זאת אומרת, יש לנו יום מיוחד בשנה שאנחנו יכולים לחשוב מה עשינו ומה אפשר עוד לעשות כדי לתקן את עצמנו לפי מה שהבורא דורש מאתנו. להיות באהבה, להיות בחיבור, להיות בהשפעה הדדית, להימשך לתיקון שלנו, של הקבוצה ושל כל העולם. עד שחוק האהבה יתגלה בכל המציאות בין כולם.

שאלה: כשאנחנו רוצות לפנות לבורא לתקן, או לבקש ממנו, להתפלל אליו, אז אנחנו לומדות שכל פניה צריכה לבקש ממנו חיסרון ולבקש השפעה. לבקש דברים שהם בדרגת בירור מאוד גבוהה. והשאלה, האם אין מה לפנות אליו בבקשות אחרות? כל התפילות שאנשים רגילים פונים אליו, כמו בקשות לבריאות, לפרנסה, לא לפנות אליו?

לא, כי זה לא יעזור. הבורא שומע רק דבר אחד, בקשות לתיקון וחוץ מזה שום דבר. כי כל הדברים האחרים שהוא [שולח] לכם, שחסר לך פרנסה, בריאות, יחסים במשפחה, בעבודה, לא חשוב מה. כל מה שאת חושבת שחסר לך, זה הוא שולח בכוונה כדי שאת במקום זה תבקשי ממנו רק חיבור בין כולם.

תלמידה: אני רוצה להוסיף שאני מרגישה שהתשובה הזאת שמה אותנו ברמת אחריות פי מאה יותר גבוהה ממה שהרגשתי לפני דקה וחצי. כי זה אומר שאנחנו המשפך לכל הפניות לבורא, של כל האנשים שעוד לא עשו בירור?

לפחות תעשי את זה במקומך, במקום עצמך. אל תהיי אחראית כל כך גדולה על כולם.

שאלה: למדנו יחסית בהתחלה כשדברנו על יום כיפור, שהחטא היחידי שלנו, התיקון היחידי שלנו בהקשר של יום כיפורים הוא למה אנחנו לא פונים לבורא. איך זה מתקשר עם עבירות שבין אדם לחברו?

זה מתקשר, שגם לתקן את זה אתה צריך לפנות לבורא, כי רק הכוח העליון הוא מתקן גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.

שאלה: כתוב בקטע 29 שיום כיפור זה יום שביתה ומנוחה. איזו מין עבודה זאת?

לא לעשות שום דבר, חוץ מבירורים שעליהם אנחנו מדברים. יש לך חמישה עינויים, אסור לאכול ולשתות, נעילת סנדל, תשמיש המיטה, בקיצור כל מה שצריך, ורק לחשוב על דבר אחד, איך אני מגיע לכזאת בקשה לבורא על התיקון, שבאמת זה משתווה עם התוכנית שלו על התיקון, ואז יוצא שהוא מבצע את זה בי. ודרכי ודאי לכל העולם, כי כל התיקונים הם כאלו, לחיבור היפה הנכון מתוך האדם לעולם.

שאלה: המשמעות של יום כיפור, המהות של היום הזה, זה שאנחנו מתנצלים, מצטערים על מה שהיה בעבר או על העתיד?

זה שאני מבקש, אני מבקש עבור כל מה שחטאתי בשנה שעברה. ומתוך זה אני יכול לבקש שהבורא ישמור עלי ויבטיח באיזושהי צורה שאני לא אחטא בשנה הבאה.

שאלה: בציטוט 29 שקראנו עכשיו, יש התייחסות "ועל כן כל אדם, קודם בואו לפני המקור הגדול, לראות פני האדון ה' צבאות, יתקן את אשר עיוות בעשרת ימי תשובה,". איך אני יכול לדעת מה עיוותי? חלק אני מזהה.

אם אתה לא מזהה אז אין מה לבקש, זה ברור.

שאלה: אם החזרה בתשובה זה אומר לבטוח ברחמים של הבורא, האם זה לא לצפות מהבורא שיעשה מה שאני רוצה, כלומר לכפות על הבורא את רצוני ולא לעשות את הרצון שלו?

רצון הבורא שאתה בדיוק תעשה את הרצון שלך בצורה מתוקנת. אין לבורא חסרונות משלו, החיסרון שלו הוא רק שאתה תבין מה צריכה להיות הצורה שלך המתוקנת, ושאתה תרצה להגיע לזה ותגיע לזה, לא יותר מזה. לבורא אין חסרונות.

שאלה: אם יום כיפור זו ההזדמנות האחרונה לתפילה, למה הוא נמצא כבר בתוך השנה, עשרה ימים אחרי ראש השנה?

זה נקרא "עשרת ימי תשובה", שאז אנחנו עושים חשבונות עבור כל השנה שעברה ועבור עשרת הימים האלו. זו השתלשלות מכתר, חכמה, בינה וכן הלאה עד המלכות, ואז אנחנו עושים חשבון ומבקשים. הכול מסודר לפי הספירות, לפי השעון. דרך אגב, אם אתם רוצים ללמוד, מי שאוהב את האסטרונומיה וכל הדברים האלה, לוח השנה נבנה על ידי המקובלים מלפני כמה אלפי שנים, אפילו מאדם הראשון, ועד היום הזה אין שום סטייה באף שנייה, בכלום. כמה שהשנים עברו זה לגמרי לגמרי מדויק, כי כל החשבונות נעשו לפי ספירות עליונות.

תלמיד: אבל למה זה לא בעשרת הימים האחרונים של השנה, למה זה בתחילת השנה?

כי אם אתה עושה חשבון עבור השנה שעברה, זה צריך להיות בסוף השנה, ואתה צריך להיכנס לפרצוף הראשון של השנה החדשה, שזה נקרא "עשרת ימי תשובה", מראש השנה עד יום הכיפורים, ואז אתה מבקש. יש לזה עוד סיבות, אבל מספיק לנו בינתיים כך.

שאלה: אמרת שאנחנו כמו יונה, אנחנו מסרבים לעשות את הבורא, אנחנו חסרים. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמוע את קול הבורא שמדבר איתנו?

ללמוד איך אנחנו מתקרבים לבקשה נכונה. שכל הבקשה תהיה עבור העולם, עבור כל האנשים שיתקשרו בקשרי אהבה ביניהם, וכך שיתכללו ויתחברו זה עם זה.

תלמידה: האם אנחנו נרגיש את קול הבורא בתוכנו, בלב הפתוח שלנו?

ודאי שכן.

קריין: קטע 32.

שערי הדמעות

"הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו."

(בעל הסולם. "שמעתי", מאמר י"ח, "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה - א'")

קריין: "תפילת הנעילה", קטע 35.

תפילת הנעילה

"כתוב (בתפלת נעילה) "ורוצה אתה בתשובת רשעים, ואין אתה חפץ במיתתם, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". פירוש, שבזמן שהאדם עושה מעשים טובים, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', אז מגלין לו מלמעלה את הרע שיש בו, ומגיע לדרגת רשע, כנ"ל. אז האדם רוצה לברוח מהמערכה, ואומר שהעבודה זו אינו בשבילו, מטעם שהאדם רואה כל פעם את האמת, איך שהרצון לקבל מצד הטבע הוא אינו מסוגל להסכים שהאדם יזרוק אותו ולקבל במקומו את הרצון להשפיע.

ומי גילה לו את המצב הזה, שהוא רשע, הלא ה' גילה לו את זה. ונשאלת השאלה, לשם מה גילה לו ה'. וכי בכדי שימות רשע. הלא אין הבורא רוצה במות רשע. אלא בשביל מה גילה לו שהוא רשע, זהו רק בכדי "שיעשה תשובה". זהו שכתוב "כי אם בשובו מדרכו וחיה"."

(הרב"ש. מאמר 3 "מהו, רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה" 1991)

שובו מדרכי הרעים.

אני מאחל בסוף השיעור הזה לכולם שיהיה יום של תפילה, בקשה, פנייה לבורא מכל חיבור הלבבות שלנו לתיקונים. נקווה שנוכל לחבר אותם בצורה כזאת, שהבורא יהיה חייב לענות, להיכנס לתוך ליבנו, ללב המשותף שלנו, ואז נרגיש שכוח הבינה הוא ממלא את הרצון לקבל שלנו.

כל טוב לכם, חיבוק חם לכולם. שלום לישראל.

(סוף השיעור)