שיעור בוקר 30.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 281, מאמר "והיה כי יחטא ואשם"

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמוד 281 מאמר "והיה כי יחטא ואשם".

והיה כי יחטא ואשם

תשמ"ו - מאמר כ'

1985/86 - מאמר 20

"בזהר ויקרא (דף פ"ב אות רנ"א) וזה לשונו, למדנו כתוב "והיה כי יחטא ואשם". מהו שבתחילה אומר "כי יחטא" ולבסוף אומר "ואשם". ומשיב, אלא כך למדנו "כי יחטא" היינו מאלו עבירות הנבראים חטאו, שכתוב "מכל חטאת האדם". "ואשם" הוא כמו שאתה אומר, האשם המושב לה', אשר "ואשם" פירושו "ויתקן", כלומר "והיה כי יחטא", אם יתקן מעשיו והשיב את הגזלה אשר גזל. אמר רבי יוסי, זה משמע שמה שכתוב "והשיב", שמשמע "שמשיב מעצמו", כי "וישיב" שהוא לשון צווי לא כתוב, אלא "והשיב" הוא בדיוק, דהיינו מעצמו.

ויש להבין, מהו שאומר "כי יחטא" מאלו עבירות הנקראים חטא, שכתוב "מכל חטאת האדם". ויש להבין, וכי יש עבירה שלא נקראת חטא. ועל זה מביא ראיה, שכתוב "מכל חטאת האדם". ואח"כ הוא מפרש את הפסוק "על גזלה", שזה נוהג דוקא בין אדם לחבירו. ומה עם המצוות בין אדם למקום.

ונבאר זה על דרך העבודה. ידוע, שעיקר כל החטאים באים מסיבת הרצון לקבל, שנטבע בהנבראים מכח מחשבת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו". ולאחר שנעשה איסור מלקבל בעל מנת לקבל, שענינו הוא תיקון הצמצום, שנעשה בכדי שלא תהיה "נהמא דכסופא".

ומשום תיקון הזה יצאו אח"כ ע"י השתלשלות העולמות "קליפות". ואח"כ, ע"י חטא דאדם הראשון בעץ הדעת, יצאו ב' מערכות, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". ויש אבי"ע דקדושה ולעומתו אבי"ע דטומאה.

ומכאן נמשכים כל החטאים, בזה שרוצים לקבל רק בעל מנת לקבל. זאת אומרת, שהאדם נברא מצד הטבע עם אהבה עצמית, שפירושו, שאינו דואג דבר אלא לתועלת עצמו. ורק ב"סגולת תורה ומצות" אפשר לתקנו שיהיה בעמ"נ להשפיע. ומטרם שמקבל את התיקון הזה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז הוא רוצה לבלוע הכל לתוך רשותו, היינו שהוא רוצה להוציא הכל מרשותו של הקב"ה, ולהכניסם לתוך רשותו של אדם.

ומזה נמשכות לנו בעולם הזה שלוש הבחנות:

א. דברים אסורים, דברים מותרים

ב. בדברים מותרים אנו מבחינים גם כן ב' בחינות: דברים של מצוה ודברי רשות.

ג. הוא על הכוונה, היינו שיש לכוון הן בדברים האסורים, שלא לעשותם, שיהיה מטעם להשפיע. ובדברים המותרים, בין של "דברי מצוה" ובין "דברי רשות", שהכוונה תהיה בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, אלא מטעם מצות ה' הוא שומר תו"מ, היות שהוא מאמין בה', שתהיה לו הנאה בזה, שמקיים את כל מה שהוא צוה לנו. וזוהי כל כוונתו, היינו בכל דבר ודבר שהוא עושה, הן "במצוות עשה", והן במצוות "לא תעשה", והן "בדברי רשות", הכל הוא משתדל לכוון בעת התעסקותו בהם לשם שמים.

ובהאמור יוצא, שאם האדם מקבל הנאה לתוך רשות עצמו, החטא שלו הוא בזה, שמוציא מרשותו של הקב"ה לרשות של עצמו, היות שהכל צריך להכנס לרשותו של הקב"ה, ושהאדם הוא רק "עבד ה'", ואין לו רשות בפני עצמו, אלא הכל ברשות רבו, ואין להעבד שום רשות בפני עצמו.

אולם בזמן כשהוא מקבל את ההנאות שישנן בעולם לתוך רשותו, נראה זה כאילו יש שתי רשויות. וזה נקרא, שמוציא מרשות של הקב"ה, שהעולם הוא שלו, ומכניסו לרשות עצמו.

ובענין הוצאת מרשותו של חברו לרשות עצמו, יש להבחין בשני אופנים:

א. שחבירו לא רואה, איך שהוא מוציא מחבירו ומכניס את הדבר לרשות עצמו. וזה נקרא "גנב", היינו אם חבירו לא רואה, יש לו האומץ להכניס את רכוש של חבירו לרשות עצמו. מה שאין כן אם הוא רואה שחבירו יסתכל ויראה, איך שהוא לוקח דברים ומכניס לרשותו, אז הוא לא יגנוב.

ב. ויש לפעמים, שהוא לוקח את רכוש של חבירו, אפילו שחבירו מתנגד לכך. וזה נקרא "גזלן", שהוא גוזל את חבירו, אפילו שחבירו רואה, ואינו מתפעל ממנו, שהוא צועק, שזה "גזלה" ואני לא מרשה לקחת. והוא בשלו, היינו שאין לו כח להתגבר על התשוקה, מה שהוא משתוקק להרכוש של חבירו, ומוכרח לגזול. והסיבה שאינו מתפעל מהשני, שהוא מסתכל עליו בעת שהוא לוקח, בטח היא משום שהרצון לקבל שלו כבר אצלו מפותח בשיעור הגדול ביותר.

וכך אמר אאמו"ר זצ"ל, שההבדל בין גנב לגזלן הוא בזה, שיש לגזלן רצון לקבל גדול יותר מגנב. לכן הגנב, בזמן שהוא יודע, שהבעל בית יסתכל עליו בשעת מעשה, הבושה הזו נותנת לו כח להתגבר ולוותר על הגנבה. מה שאין כן גזלן, הרצון לקבל כל כך חזק, שאין שום דבר שיכול להפריע לו מלהפיק זממו, אלא הרצון והתשוקה גדולה שיש לו, משום זה הוא לא מסתכל על שום דבר, ומוציא את מחשבתו לפועל.

ובהאמור נוכל לבאר מה ששאלנו לעיל, מה הענין שרוצה לרמז שאומר "כי יחטא". היינו, מאלו עבירות, הנקראים חטא, שכתוב "מכל חטאת האדם". יש לפרש במה שאומר "מאלו עבירות הנקראים חטא", ואח"כ הוא מביא ראיה מהכתוב "מכל חטאת האדם" ומה היא הכוונה "מכל", יש לפרש שכל כוונתו על השורש שממנו באים כל החטאים, שהוא הרצון לקבל, שבה מתחילים לכל הפעולות שישנן בעולם, ובה מסיימים כל העבודות. היינו שניתן לנו לתקן את הרצון לקבל הזה, שיהיה בעל מנת להשפיע, ובזמן שיהיה הרצון לקבל הכללי, מתוקן בעל מנת להשפיע, זה יקרא "גמר תיקון".

זאת אומרת שכל התיקונים שאנו צריכים להתייגע בתורה ומצוות אינם יותר, אלא לתקן הרצון לקבל שיהיה בעמ"נ להשפיע, ואז נזכה לבחינת "דביקות", ואז נוכל להשיג את מטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו".

ונמצא שבגמר התיקון, שפירוש שהכל מתוקן ואין עוד מה לתקן משמע שהכל צריך להכנס לקדושה, היינו אפילו זדונות גם כן צריכים להכנס לקדושה, אחרת נמצא שחסר חלק מהרצון לקבל, שנשאר מבחוץ שעוד לא קבל תיקון. וזה שאמרנו שהרמז שאומר הכתוב "מכל חטאת האדם", היינו שכל מה שנמשך מהשורש הזה, זאת אומרת שצריכים לדעת שאין שום חטא שלא יהא נמשך מהרצון לקבל השורשי, כידוע שזהו שורש כל הנבראים, ולפי זה אם יהא נשאר חטא אחד אפילו והיות שהוא נמשך מהשורש שהוא הרצון לקבל, גם הוא מוכרח להתקן בעמ"נ להשפיע, אחרת יהיה חסרון זה ניכר בהשורש, היינו בצמצום א', שנעשה על הרצון לקבל השורשי, היה בכדי שנקבל כל מה שישנו במחשבת הבריאה "להטיב לנבראיו" בהכלים שיש עליהם התיקון בעמ"נ להשפיע.

וזה אפשר להבין על דרך הציור, נגיד למשל היות שרצונו להטיב לנבראיו היה על מאה קילו תענוג מובן מאליו שהיה צריך להכין כלי, שיהיה בו חסרון על מאה קילו, אחרת אין מקום להכנס המאה קילו תענוג, כי אין מילוי אלא במקום חסרון, נמצא לפי זה אם בעת שממלאים את הכלים היינו החסרונות, ונשארו כלים מבחוץ, היינו חלק מהכלים ששייכים להמאה קילו חסרון, שאינם נקיים ומוכשרים למלאותם עם השפע השייך להם, נמצא שהשפע שהיה ברצונו יתברך לתת, היינו המאה קילו תענוג, לא נתמלא רצונו, כיון שחלק מהכלים שייכים לחלק מהשפע והם עוד לא קבלו מה ששייך להם.

לפי זה יוצא, שכל הכלים שיצאו כולם בעת הבריאה כולם צריכים להכנס להקדושה, ובזה מובן מה שאומר הזה"ק "עתיד מלאך המות להיות מלאך קדוש", וזהו כנ"ל כיון שכל הרע בא מהרצון לקבל שבראו הקב"ה ואח"כ עשה עליו צמצום, הנקרא "תיקון", בטח צריך להיות כל מאה קילו רצון לקבל שברא, צריך להתקבל ע"י התיקון הנקרא מקבל בעמ"נ להשפיע. והבחינות האלו שלא יכולים לתקן אותן לפני גמר התיקון, זה נקרא "קליפות וטומאה וס"א", אבל בגמר התיקון, כל הכלים מוכרחים להכנס להקדושה, מסיבה הנ"ל אחרת יהיה חסרון בהשפע, כי כל הכלים מוכרחים לקבל השפע מה ששייך לחלקם כנ"ל.

ובהאמור, יהיה מובן מה שכתוב "מכל חטאת האדם" שהכוונה על השורש של החטאים, הנקרא רצון לקבל, וזהו מה שכתוב "והיה כי יחטא ואשם", שהפירוש של הכתוב "מכל חטאת האדם", אין הפירוש החטאים מבין אדם לחבירו דוקא, כמו שכתוב אח"כ פירוש על הכתוב "ואשם", הוא כמו שאתה אומר "האשם המושב לה'", אשר "ואשם" פירושו ויתקן מעשיו, והשיב את הגזלה אשר גזל שמשמע דוקא בין אדם לחבירו.

אלא שיש לפרש כנ"ל ששורש כל חטאים הוא הרצון לקבל בעמ"נ לקבל, שפירושו מה שהאדם מקבל מהקב"ה היינו מרשותו, ומכניס את הכל לרשות עצמו, שזה נקרא גזלה כנ"ל שהוא מוציא מרשותו של הקב"ה, אף על פי שהתורה צווחת ואומרת שאסור לקבל לרשות עצמו, אחרת זה נקרא כאילו שיש שתי רשויות היינו רשותו של הקב"ה והוא מוציא את התענוגים מרשותו של הקב"ה לרשות של עצמו. נמצא שהוא לא נקרא גנב אלא גזלן, משום שאף על פי שהקב"ה רואה מה שהוא לוקח, אבל הרצון לקבל שלו כל כך חזק שאין בידו כח להתגבר עליו, ומשום זה הוא נקרא גזלן ולא גנב.

ומה הוא התיקון שלו, והשיב את הגזלה אשר גזל, היינו שיעשה תשובה, ויתקן שכל המעשים שלו יכנסו לקדושה היינו שימשיך בחינת רצון שיהיה שכל מעשים שלו יהיו בעמ"נ להשפיע, וזהו שמפרש "והיה כי יחטא ואשם", שפירושו של "ואשם" היינו שיתקן.

ורבי יוסי מוסיף ואומר, וזה לשונו זה משמע מה שכתוב "והשיב", שמשמע "שמשיב מעצמו", כי "וישיב" היה משמע שהוא לשון צווי לא כתוב, אלא "והשיב" הוא בדיוק היינו מעצמו. היינו שיש "תשובה מיראה" שאז "זדונות נעשו לו כשגגות" וזה נקרא הגם שהוא משיב את הגזלה, אבל זה נקרא עוד שלא ברצון, אלא היות שיש לו יראה, לכן הוא משיב את הגזלה. אבל זה לא נקרא "מעצמו" היינו מרצונו הטוב, שנוכל לומר שהוא שבע רצון מזה שמחזיר את הגזלה, אלא כאילו שאין לו ברירה. ועל "תשובה מיראה", עוד לא ניתקן את החטא, כי "תשובה מיראה", "זדונות נעשו לו רק כשגגות". ומשום זה נמצאים כלים שהם עוד מחוץ לקדושה, היינו שאין השפע העליון יכול להתלבש בהם, אם כן אי אפשר רצונו יתברך שהיה "להטיב לנבראיו", להשפיע לתחתונים, אין לו מקום להתלבש כנ"ל, נמצא כאילו שיש חסרון בהמטרה.

אי לזאת, ניתן לנו תיקון המכונה "תשובה מאהבה", שאז "זדונות נעשו לו כזכיות", וממילא הכלים האלו שהיו בבחינת "זדונות", שהם בחינת רצון לקבל, ששיכים לשפע העליונה מצד מטרת הבריאה, ואין הם ראויים לקבל את השפע. אבל בזמן שהכלים האלו נעשו מהם זכיות, אז הם כבר ראויים שהשפע העליון יתלבש בהם, ואז יכולה להתקיים את שלימות המטרה שהיא "להטיב לנבראיו", בשיעור השפע שהיה ברצונו יתברך לתת להם, הם עתה נכנסו כל הכלים השייכים לרצון לקבל הכללי שנתחלק לכמה חלקים, בכדי חלקים קטנים יותר קל לתקנם.

והוא על דרך המשל שמביא אאמו"ר זצ"ל בענין תיקון החטא של עץ הדעת, (פנים מסבירות דף נו') למלך שהיה רוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים, והנה כל בני מדינתו גנבים, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות. ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול וע"י זה יתוקן הכל."

שאלה: המאמר מאוד שיטתי, מובנה, ברור, רב"ש מוליך אותנו בדרך מאוד ברורה. הוא מדבר פה על מצבים מאוד גבוהים, תשובה מיראה, תשובה מאהבה, מה אנחנו יכולים לקחת מזה לעבודה שלנו?

משהו בכל זאת אפשר לקחת לעבודה שלנו. כי הבורא מסתכל מתחילה ועד סוף הבריאה, ולכן כל הפעולות שלו כלפינו מכוונות כדי להביא אותנו לסוף. לכן בתחילה ואמצע הדרך הדברים לא כל כך מובנים לנו, אבל כאן רב"ש מסביר לנו שהכול מכוון לתיקון השלם.

תלמיד: מה לעשות כאשר אנחנו מבחינים באיזשהו גזלן או גנב, אני לא יודע עוד איך לקרוא לזה בדרגה שלנו, שלא מתפעל מזה שמסתכלים עליו ועוזב את הגנבה ומיתקן ומחזיר אותה, אלא ממשיך בשלו?

זה בינתיים המצב שלנו.

תלמיד: אז מה העצה?

להמשיך ולעשות עוד ועוד חיבורים בינינו, עד שהם יביאו אותנו לאותה דרגה שנוכל ביחד לקום נגד הרצון לקבל הפרטי של כל אחד, ולעבוד בצורה כללית.

תלמיד: זאת אומרת התוצאה שאנחנו צריכים לצפות מזה שאנחנו מבקשים את תיקונו של הרצון לקבל צריכה להיות לאחר זמן? מיידית? מה אנחנו צריכים לצפות כתוצאה מהבקשה על החטא?

קודם כל הבקשה צריכה להיות לחיבור, לתיקון הכלים. לא בקשה שאנחנו כבר רוצים להיות בלקבל על מנת להשפיע, אלא קודם כל שיהיה לנו כלי ראוי לזה. ואז לגשת לעניין הקשר שלנו עם הבורא דרך לקבל בעל מנת להשפיע, דרך השתוות הצורה.

שאלה: אפילו ש"תשובה מיראה" היא מצב מאוד גבוה, בכל זאת רב"ש כותב שאין ברירה, ו"תשובה מאהבה" היא כמובן מצב יותר גבוה.

כן.

תלמיד: האם אנחנו מתקדמים מחוסר ברירה?

אנחנו עוד לא מתקדמים, אפילו מחוסר ברירה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לשאוף להתקדם מאהבה או שתמיד הסדר הוא קודם מחוסר ברירה ואז לאהבה? איך זה הולך?

כן, לפי הסדר.

תלמיד: תמיד הסדר הזה קיים.

קודם כל צריך שיהיה לנו כלי מתוקן, ואז לפי תיקון הכלי נוכל גם לדרוש את המילוי ואת תנאי קבלת המילוי.

שאלה: מהי גנבה וגזלה בעבודה רוחנית ביחס לחברים?

גניבה וגזלה בעבודה רוחנית היא שאני לא נותן לחברים שלי להגיע לכלי מתוקן. זה תלוי בי, זאת אומרת כל אחד ואחד מאיתנו, במידה שהוא תלוי בכולם, הם תלויים בו. ולכן לפי זה יכולים לספור את מספר המצבים, את מספר המדרגות שיש לנו עוד לפני התיקונים שנקבל בעל מנת להשפיע. אנחנו עוד לא יכולים להגיע למצב של להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, אין לנו כלי משותף.

שאלה: איך להרגיש בכלל שכל מה שאנחנו מקבלים לעצמנו אנחנו גונבים מרשות החבר, מרשות הבורא?

אנחנו צריכים טוב טוב להידמות לאנשים שנמצאים בחברה שבה כולם תלויים בכולם. ולכן לא יכול להיות שמישהו מגיע לתיקון השלם, אלא אם כן כולם תומכים בו. זה נקרא "ערבות", ולזה אנחנו קודם כל צריכים לכוון את עצמנו.

תלמיד: מה יביא אותי להכרה שאני גונב מהחבר?

ככל שאתה משיג שהתיקון שלך תלוי בחברים, כך אתה משיג שהחברים תלויים בך.

תלמיד: ואיך מאתרים את מקום הרשות?

זה כבר תלוי באדם, שקובע לעצמו באיזה מצב הוא נמצא.

תלמיד: אדם קובע לעצמו את מקום הרשות?

כן.

תלמיד: ומה בדיוק נחשב מקום הרשות?

בזה שהוא יכול להגיד, אני נמצא לפני מצווה או לפני עבירה או לפני הרשות.

תלמיד: איך אני מחזיר את מה שגנבתי מהחברים, אם אני מרגיש בדיעבד שגנבתי מהחברים? יש חשבון כזה?

כן. אתה צריך להגיע איתם למצב שאתם מחזירים זה לזה, כל אחד לאחר, את מה שאתם מגלים שגנבתם.

תלמיד: איך מחזירים את הגניבה?

זה נקרא שבכל לב ונפש אתם רוצים לעזור זה לזה לתקן את הכלים.

שאלה: יכול להיות חיבור בין גנבים בעשירייה?

בין הגנבים יש חיבור טוב מאוד. יש להם חבורות כאלה, שבהן כולם יכולים להיות מסורים זה אל זה ועוד יותר מאשר בקדושה.

תלמיד: אבל הבורא נמצא איתם?

כן. אם הם רוצים להשתמש בחיבור ביניהם, גם הבורא עוזר להם.

תלמיד: אבל הם לא רוצים את החיבור, הם רוצים את הממון, את הגזלה.

בסדר, אבל בדרך הם דואגים לחיבור.

תלמיד: ואיך יוצאים מזה?

זו כבר חזרה בתשובה אמיתית שצריכים לראות איך להתעלות מעליה, רב"ש כותב על זה.

תלמיד: האם הדרך שלנו עוברת דרך המצב של חיבור בין גנבים?

אני מקווה שלא, שאנחנו עוקפים את האפשרויות האלה כבר מראש.

שאלה: אם יש הבחנה של גנב, זאת אומרת האדם לא חושב שרואים אותו, הוא לא נמצא עכשיו במודעות שהבורא רואה שהוא לוקח, אז זה חיבור מסוים שיכול להיות בין גנבים, אבל האם בין גזלנים יכול להיות חיבור?

בין גזלנים יכול להיות חיבור עוד יותר חזק, ולא אכפת להם שרואים אותם. זה ההבדל בין גזלן וגנב, שהגזלן יכול לגנוב לעיני כולם וזה לא עוצר אותו שהוא גונב לפני כולם.

שאלה: החטא הוא בעצם שאדם חושק בתענוגים לעצמו, או בזה שהוא בכלל חושב שיש עצמו?

גם וגם, תלוי באיזו דרגה הוא נמצא.

שאלה: אם אני שומע נכון, האדם מזהה בעצמו כל הזמן רצון לקבל יותר מפותח והתשובה לזה, התיקון לזה הוא חיבור עם החברים.

כן.

תלמיד: לגשת לחיבור עם החברים נהייה כמעט בלתי אפשרי ככל שהרצון לקבל יותר מתפתח. אז מה הפעולה הקודמת לחיבור עם החברים? מה אני עושה כדי לגשת לחיבור?

עלי להבין שהחיבור הוא התיקון היחידי.

תלמיד: לפעמים זה לא מספיק, כי אני מבין אבל אני צריך איזו דחיפה, איזה כוח מלמעלה.

זה לא נקרא שהבנת.

תלמיד: אז מה זה להבין? לחשוב על זה?

כן. שהחיבור בינינו הוא התיקון על כל הפשעים, כנגד שבירת הכלי הכללי.

שאלה: האם אני יכול לבקש סליחה מהגנב?

לא, מהגנב לא מבקשים סליחה, אלא חייבים להכניע אותו, להניח את הגניבה, ולבקש תיקון. הגנב נמצא בכל אדם, לכן האדם צריך לעשות פעולות בחיבור עם העשירייה שלו, כדי שיקבל כוחות לתקן את היחס שלו לחיבור עם כל אחד ואחד בקבוצה.

שאלה: איך להבחין בעשירייה מתי אני גנב, ומתי אני גזלן?

הגנב בעצם נהנה מזה שהוא גונב, והגזלן נהנה גם מהפעולה עצמה. נניח אם תיתן לגנב אלף דולר, אז הוא יקח בשמחה. אבל הגזלן נהנה כשהוא לוקח מרשותו של השני, כשהוא מתעלה על השני, משקר לו, זה התענוג. זאת אומרת, אצל הגזלן התענוג יותר רוחני לעומת הגנב. הגנב רק מסתכל על האלף דולר, והגזלן מסתכל איך הוא עושה את זה בערמומיות, ומזה נהנה.

תלמיד: בעבודה שלי בעשירייה אני יכול להבחין ביניהם?

בעשירייה אנחנו מבדילים בין זה לזה. עד כמה אחרי שגנבת אתה נהנה לספר לחברים, שאתמול גנבתי אלף דולר, או שאתה מספר לחברים שלך איזה פעולות עשית כדי להגיע למצב שאתה גונב בצורה מיוחדת, כך שאתה עושה את זה לעיני כולם, ואף אחד לא מזהה אותך. כשאתה עובד כלפי הבורא, כלפי החברים, זה הגזלן, וכשאתה חושב רק על הכסף, על הרכוש, זה הגנב.

שאלה: יש מצבים שבהם יש חיבור פיסי וחיבור וירטואלי. בחיבור פיסי הרבה יותר קל להרגיש את הקשר הרגשי. מה המרכיב שצריך להוסיף לחיבור הווירטואלי כדי שהוא יהיה חזק לפחות כמו הפיסי?

אנחנו צריכים יותר להרגיש את החברים שנמצאים אי שם, כשאין לנו בכלים שלנו, ברגשות שלנו איזו הרגשה משותפת, וזה הקושי.

שאלה: גנב וגזלן אלו מצבי ביניים. וגזלן זה כשלא נותנים לך הרגשה של אין עוד מלבדו?

לא. גזלן הוא מי שלמרות הכול גונב, בלי להתחשב בכלום.

תלמיד: אז זו לא נקודת בחירה, שאומרים לך שאתה גזלן, ואתה צריך להרכין ראש לפני הבורא?

אף אחד לא מראה לך נקודה, ואומר לך שזה הגזלן שבך שצריך לעשות כך או אחרת, אלא האדם בעצמו בוחר.

שאלה: רב"ש כותב כמה פעמים במאמר שאדם לוקח תענוג משליטת הבורא לעצמו. מה נקרא לקחת תענוג משליטת הבורא לעצמו?

שהבורא ברא מילויים ותענוגים רק כדי שיקבלו אותם בעל מנת להשפיע, ויתחברו אליו בדבקות. שאנחנו עושים את זה למען הבורא, כמו שנגלה לנו שהבורא עושה את זה למעננו.

תלמיד: קבלת התענוג למען הבורא חייבת להיות תוך כדי קשר איתו? כלומר הבעיה היא שהקשר איתו נהרס?

בטח שאם אני עושה את זה למען הבורא, אז אני דבוק אליו, אני מחובר אליו, עושה למענו, ואז הפעולה שלנו כשרה, וחוקית.

שאלה: לגבי הפעולות הרוחניות של "גנב" ו"גזלן", בעשירייה יש יומן שכולם צריכים למלא וחלק מהחברים כותבים בו וחלק לא כותבים, האם כלפי הפעולה הזו יש גנב וגזלן?

כן, אם סיכמתם שאתם כותבים במחברת משותפת, ביומן משותף כל יום, וששם ישתקפו המטרות הפנימיות שלכם, אז מי שלא כותב שם הוא לא בקבוצה. זה חשוב מאוד דרך אגב, אנחנו כבר מתקרבים לכך שנוכל לעשות רשימות כאלה. לא צריך להראות אותן לאף אחד חוץ מלקבוצה, לעשירייה, הן לשימוש פנימי בלבד, ושם צריך לכתוב דווקא רק את החדשות שאתה מגלה בליבך.

תלמיד: אותן חדשות הן רגשות כמו כעס, צער, משהו כמו תפילה, מה צריך להיות שם?

תנסו ואז נדבר. זה יעזור לנו להבין טוב יותר את עצמנו, זה יעזור לנו להיות קרובים יותר לחברים ולהתקדם קדימה מהר יותר. כי אנחנו עושים צעד קדימה רק אחרי שאנחנו עושים צעד אחד לקראת האחר.

תלמיד: באיזו צורה לכתוב כדי לא להעליב את החבר?

לא צריך להיות כאן שום דבר שמעליב או לא מעליב, הכול צריך להיות ישיר מאוד. אם אתם עוד לא מסוגלים לעשות את זה אז אל תעשו את זה, או תכתבו כל אחד לעצמו, ואחרי כמה שבועות כאלו אולי תרצו להתחיל רישום משותף ביומן משותף אחד. אבל הכול צריך להיות מאוד ברור וקצר ולעניין שם.

שאלה: מה פירוש "והיה כי יחטא ואשם" זה אומר להתבייש, לקחת אחריות על הגניבה?

כן, שאדם מתחיל להבין יותר פנימה את תוכן המעשה שהוא הזמין.

שאלה: אבל בפועל אנחנו לא אחראים על כך שאנחנו גנבים כי הבורא ברא אותנו כגנבים, אז איך אנחנו יכולים לקחת אחריות על הפעולה הזאת, על זה שאנחנו גנבים?

אל תסכים עם זה, תלך קדימה ותצליח. בכל רגע ורגע אתה צריך לעשות חזרה בתשובה, לראות איפה עשיתי עוול ומה אני צריך לעשות כדי לתקנו.

שאלה: יוצא שהעבודה שלנו היא קודם כל לגלות שאנחנו גנבים ולהתפלל שהבורא יעזור לנו להינצל מזה?

כן, יכול להיות שלא רק גנבים אלא גם גזלנים.

שאלה: לפי המאמר שקראנו עכשיו, הגזלנים יותר מפותחים מאשר הגנבים מבחינת הרצון לקבל שלהם, זאת אומרת בפוטנציאל הם יותר קרובים להיות חברים בדרך הרוחנית שלנו. אני יודע שבעבר היה צוות שטיפל באסירים בבתי הכלא, האם אתה רואה בעידן הזה חשיבות לעשות הפצת חכמת הקבלה דווקא בבתי הכלא?

אני לא חושב שבבתי הכלא נמצאים אנשים שרוצים לגנוב או לגזול מהחברה הרוחנית את הכלים שלהם, את הכוחות שלהם, אלא נמצאים שם אנשים שרוצים רק את הכסף ולא יותר. לכן אל תחכה שהצוות הזה שטיפל באסירים יביא אותך לגמר תיקון.

שאלה: איך אפשר להתנגד לגנב ואיך אפשר להתנגד לגזלן, מה ההבדל?

כדי להתנגד לגנב אנחנו יכולים רק להשיג אותו ולהוציא ממנו את הגנבה, אנחנו צריכים עוד ללמוד איך לעשות זאת, וכדי להתנגד לגזלן אנחנו צריכים להשיג אותו, וכדי להוציא ממנו את הגניבה אנחנו צריכים להפחיד אותו, להילחם עימו, כי הוא גזלן, כי הוא רוצה הכול. יש לו כבר השגה יותר ברורה מה אנחנו גונבים ממנו, או מה הוא גנב מאיתנו, זאת אומרת יש כאן כבר השגה יותר גבוהה בתוך מה שהוא משיג.

שאלה: האם אפשר לומר שאם בכוונה שלי אני מפריע לחבריי להתקרב לבורא, אז אני גוזל מהם? ואם אני אומר משהו בעשירייה שהופך לאבן נגף עבור חבריי, אז אני תוקף אותם?

כן.

שאלה: מה צריכים לעשות לחברים שלא מקיימים את ההסכמה בקבוצה ומונעים את ההתקדמות שלה?

צריכים לעבוד עליהם, ללחוץ עליהם, לכופף אותם, כי זה החוק שבלי לקיימו אנחנו לא יכולים להתקדם, לכן כל הקבוצה חייבת להיות נגד כאלו דברים. כולם צריכים לדבר על חשיבות ההתכללות והעבודה המשותפת.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שלא ללחוץ על החברים, אז מה אני צריך לעשות?

להתחבר לחברים ולברר בקשר איתם האם אתה צודק בדרך הכללית של העשירייה. קודם כל את זה. ובמידה שאתם נמצאים במחשבה אחת, בפעולה אחת, אז להתקדם.

שאלה: מה ההבדל בין ביטול לשליטה בעבודה רוחנית?

ביטול זה כשאדם מבטל את עצמו בדרך, ושליטה היא שהוא רוצה לשלוט על אחרים כדי להתקדם בדרך כמו שנראה לו. אלו שני מצבים הפוכים.

תלמיד: וכאשר אדם רואה את השליטה בחברים, שהחברים משתלטים, אז האם הוא צריך להתבטל?

לא תמיד. תלוי על איזה מצב מדובר.

שאלה: איך חטאים יכולים להפוך לחכמה?

חטאים הם התפתחות הרצון לקבל שבאדם. ואם אנחנו משלבים אותם עם הכוונה שלנו בעל מנת להשפיע, אז אנחנו מקבלים כלים לקבל על מנת להשפיע. כך אנחנו מגיעים לחכמה, לאור החכמה.

שאלה: לגנוב תענוג מרשות הבורא, האם מדובר על לקבל תענוג בלי מסך?

זה מה שאנחנו רוצים.

תלמידה: זה בלתי אפשרי, כי יש צמצום א'.

כן.

תלמידה: אז איך אפשר לגנוב?

אי אפשר, אבל הרצון קיים וזה כבר נקרא גניבה.

שאלה: אם יש גזלנית בעשירייה שמרגישה שהיא קיבלה יחס לא הוגן, האם עלינו להתבטל כדי להמשיך את התיקון שלנו, או צריכים להתנגד לה כמו לגזלן?

צריכים ביחד להיכנס לבירור, ואז כולנו נתקדם על ידו.

שאלה: מה הם החטאים שאמורים להיכנס לקדושה לאחר התיקון?

הם נכנסים לתיקונים ואחר כך לקדושה.

שאלה: מה הפירוש של הפסוק, "כולם צריכים להכנס להקדושה, ובזה מובן מה שאומר הזה"ק "עתיד מלאך המות להיות מלאך קדוש""?

שאנחנו נקדש את כל הדרישות של מלאך המוות, שהוא הרצון לקבל שלנו, שיהיה בעל מנת להשפיע. ואז הוא יביא אותנו לקדושה הכי גבוהה.

תלמידה: איך המצב הזה מתבטא בעשירייה?

זה כבר בגמר התיקון.

שאלה: אתה נתת את המשימה לכתוב ביומן של העשירייה ויש בעיה, אנחנו כותבים את הרגשות בעיקר השליליים שאנחנו מרגישים ולא ברור לי איך לעבוד, למשל אני רואה שהחברים כותבים על הרגשות השליליים שלהם, מה אני עושה ביחס לזה?

צריכים לברר מה לעשות איתם, כי אנחנו יכולים להשתמש בהם כדי להיכנס לקדושה, להתקרב למטרת הבריאה, לא חשוב אם זה שלילי.

תלמיד: הוא אומר, זה מה שאני מנסה להבין, כי אנחנו מנסים לעשות את העבודה הנכונה עם הרגשות האלה שכתובים, אבל אנחנו לא יודעים מה בדיוק לעשות איתם?

להתחבר קודם כל למעלה מהרגשות ואז לברר. וכשאתם למעלה מהרגשות, לחשוב מה לעשות עם הרגשות שעכשיו נמצאים בכם, איך להשתמש בהם.

שאלה: האם כשיש הרגשת ריחוק מהקבוצה זה סימן שאנחנו גנבים?

זה לא סימן, צריכים עוד לברר. ההרגשה לא אומרת כלום. האדם מרגיש מכל מיני סיבות, הוא צריך לברר מאיפה זה בא, בשביל מה, למה, איך הוא מתקדם לעומת המצב הקודם וכן הלאה. זה עוד דורש בירור.

שאלה: למי שייך החטא?

החטא שייך לבורא והוא מראה לנו שאנחנו נמצאים בחטא.

תלמיד: אז מה עלינו לעשות?

מתוך זה לעשות את החצי השני של הדרך, להשתדל ועל ידי אותו בורא לתקן את עצמנו.

שאלה: על פניו נראה שלגזלן יש תכונה יותר גרועה מאשר לגנב, אבל הגזלן הוא גלוי והגנב מתחבא. הגזלן מבחינת גילוי האמת, יותר קרוב לגילוי האמת מאשר הגנב. אז איזה מצב בי הוא יותר קרוב לתיקון, הגזלן או הגנב?

גזלן.

שאלה: מה עוזר במלחמה עם עצמך כשאתה מבין שאתה גזלן?

רק קשר עם החברות, אין כלום חוץ מזה. משם תקבלי את התשובה לכל מצב ומצב.

שאלה: ממה אנחנו מתחילות את התיקון? זו עבודה של הלב, של השכל, איך אנחנו ניגשים לזה?

גם זה וגם זה. אני לא יכול לתת על זה תשובה אחת. גם במוח וגם בלב אנחנו צריכים לאתר באיזה מצב כלפי התיקון אנחנו נמצאים.

שאלה: יש פה עוד עניין רלוונטי לנו. אדם שנמצא בעל מנת להשפיע, הוא רואה גנבים מולו?

יכול להיות שכן.

תלמיד: הוא רואה גנבים כלפיו?

כשהוא נמצא בעל מנת להשפיע אז הוא רואה גנבים שמפריעים לו, לא לעשות פעולת השפעה.

שאלה: אבל על החברים הוא רואה שהם גונבים ממנו, או שהם גובים ממנו חוב למשל? לפי מה שאני מבין, אם אדם נמצא בעל מנת להשפיע, אז הוא רוצה רק לתת, אין לו שום הרגשה שיש לו משהו ברשותו. ואז אי אפשר לגנוב ממנו.

כן.

תלמיד: אז אדם שנמצא בעל מנת להשפיע, וזה קורה שאנחנו בעשירייה למשל מתחילים מפגש, בהתחלה אולי יש טענות ואחרי זה זה נעלם. ההרגשה הזאת זה בגלל שמתלבש בנו קצת כוח השפעה, ואז אנחנו כבר לא רואים בחברים שהם עושים לנו כביכול רע, אלא אנחנו רוצים לתת להם, לעזור להם.

כן.

תלמיד: אז האם אפשר לומר שבמצב שאדם נמצא יותר בהשפעה, הוא פחות רואה חברים שגונבים ממנו? הוא לא רואה אותם כגנבים, אלא כבאים לקחת, לעזור לו דווקא להיות בהשפעה.

יכול להיות. אני לא רוצה עדיין להגיד. אני לא חושב שאדם שנמצא בהשפעה, שזה כתוצאה שהוא לא רואה בחבריו פעולות נגד השפעה.

תלמיד: זה החלק השני, שאולי הוא לא רואה את זה עליו אבל האם רואה בין החברים את הפעולות האלה. נגיד כלפי עצמי אז אין לי משהו מרשותי אז לא יכולים לגנוב ממני אבל אם הוא יכול לראות את החטאים בין החברים ואז להתייחס אליהם?

הוא בכל זאת נמצא במצב שהוא מצדיק את כולם.

שאלה: האם יכולה להיות בעשירייה הכרה משותפת שכולם גוזלים, או שזה עבודה פרטית?

בעשירייה הכרה משותפת במשהו שלילי? זה יכול להיות וזו כבר דרגה גבוהה. זה כבר מורה על חיבור ביניהם במשהו.

תלמיד: ומה עושים כולם במקרה כזה?

מתחברים ומבינים שהבורא נותן להם סימן שיצליחו.

שאלה: לגבי העניין של גזלן וגנב. אם יש לי בעשירייה מצב כלכלי או חומרי יותר טוב משל שאר החברים שלי, האם זה משהו שאני צריך לתקן? אני נחשב בזה לגנב?

למה? גנב או גזלן זה כנגד הפעולה שהאדם עשה או רוצה לעשות, זה רק כלפי המצב שמתכוון לעשות או עשה.

תלמיד: אני רוצה לשאול על סדר התיקון שלהם כי נראה שהגנב הוא יותר בעייתי מהגזלן.

גנב הוא לא כל כך ברור, הוא כאילו נסתר, והגזלן, אתה תופס אותו ואתה מכופף אותו ומתקן אותו. זאת אומרת אתה לא דורש ממנו תיקון, ומגנב אנחנו כביכול דורשים תיקון.

תלמיד: אז נראה שהגנב יותר בעייתי כי הוא מתוחכם, וערמומי. אז למה אומרים שהגזלן יותר גרוע מהגנב?

ברצון לקבל שלו פשוט. הרצון לקבל שלו כל כך גדול שהוא לא רוצה לקבל את מה שיש לך בגניבה, בשקט, כך שלא תדע, אלא הוא בא ולוקח.

תלמיד: אז מה סדר התיקון אצלנו, איך מתגלים לנו כוחות לתקן קודם את מה?

קודם צריכים לתקן את הגנב.

תלמיד: למה קודם הגנב?

כי הוא לא פועל בכוח, הוא לא פועל במעשה, אלא רק בכוונה.

תלמיד: אבל הוא יותר נסתר, ויותר ערמומי, אז איך מתקנים אותו קודם? את הגזלן רואים, "הינה זה הגזלן, אני רואה אותו".

אז מה השאלה?

תלמיד: את מה מתקנים קודם?

אם יש לפניי גזלן או גנב? מה אתה יכול לעשות עם הגזלן?

תלמיד: להפחיד אותו, לבייש אותו, לגרום לו שלפחות לא יהיה חצוף.

כי זה יותר קל.

תלמיד: נראה שהוא יותר קל כי הוא גלוי.

זה משהו אחר. כן. בסדר.

תלמיד: אז יש סדר או ששניהם מתגלים לנו?

אתה צודק.

תלמיד: האם יש סדר או שהכול מתגלה לנו, ואנחנו מבקשים עזרה על הכול?

אנחנו רוצים גילוי גם של הגזלן וגם של הגנב. ואם השאלה מאיפה מתחילים? אז מתחילים מהגנב.

תלמיד: כמובן שאני פוסל במומי, אבל איך אני יכול לעזור לחבר כשאני רואה שיש אצלו את התכונה הזאת?

תכונה כזאת של גזלן וגנב יש בכל אחד. רק תלוי באיזה גובה מתגלה השליטה של יצר הרע, ולפי זה אנחנו באים ומתקנים.

תלמיד: את התיקון של היחס שלי אני מבין, מבקשים, מתפללים, מבקשים לראות. אבל איך עוזרים לחבר?

מתחברים. גם התיקון שאמרת קודם, זה לא תיקון. התיקון הוא רק בחיבור. זאת אומרת, ככל שאנחנו מתחברים, בדרגה מסוימת אנחנו מתקנים את הגנב, ובדרגה מסוימת אנחנו מתקנים את הגזלן. בסך הכול זה שייך לגודל הרצון לקבל.

שאלה: עדיין לא ברורה לנו העבודה עם היומן בעשירייה. אנחנו לוקחים חלק מהפגישה שלנו אחרי שקראנו מאמר רב"ש, ושואלים את עצמנו מה אנחנו כותבים ביומן, ועד אמצע היום שניים, שלושה חברים שמסוגלים להגיב לזה. ויש איזו הבנה שאתה קורא את רב"ש, וכאילו אתה לא נמצא שם, אז אנחנו כותבים את זה ביומן. מה אנחנו כותבים ביומן? על איזה שטח משותף אנחנו כותבים?

מה אתם חושבים, מה צריך לעשות עם הגנב שבנו, ומה צריך לעשות עם הגזלן שבנו.

תלמיד: זה היום במאמר. ומה במאמר הבא אותו דבר?

לא. במאמר הבא, לפי המאמר, לפי מה שכל מאמר מעורר בנו.

תלמיד: אז בעצם הכתיבה נבנית על מה שספגנו מהמאמר?

כן, ודאי. זה לא היה ברור?

שאלה: איך אני יכול להיות בטוח שאני לא גונב מהחבר בעבודה הרוחנית שלנו?

תשאל אותו.

תלמיד: מה לשאול אותו?

תשאל אותו האם גנבת ממנו או לא, ותבררו יחד.

תלמיד: מה לברר יחד?

האם גנבת או לא. תשאל אותו, ותראה כמה יהיה לך על זה לדבר, איך הוא מסתכל על זה, ואיך אתה מסתכל על זה.

תלמיד: זו רגישות שאנחנו צריכים לפתח בינינו?

כן. כך גם תבינו יותר זה את זה.

שאלה: רב"ש כותב פה שהגנב ברגע שהוא יודע שבעל הבית מסתכל עליו, הבושה מתעוררת בו, והוא לא גונב יותר. שזו כביכול התשובה מיראה, שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו יראים, ורואים שכדאי לעשות עבודה אחרת. אבל מה זה תשובה מאהבה? איך מגיעים לזה?

ואם אתה מתקן את הגזלן?

תלמיד: אמרת שאת הגזלן אפשר לתקן רק בכוח, אבל איך זה מביא לאהבה?

תברר, ונדבר על זה.

(סוף השיעור)