שיעור בוקר 04.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא:

ללכת כשור לעול וכחמור למשא

קריין: ליקוטי מקובלים בנושא: ללכת כשור לעול וכחמור למשא.

זה ממש שייך למה שרוצים לברר.

"אמרו חז"ל, "שמלכות שמים צריכה להיות כשור לעול, וכחמור למשא". ואמר אאמו"ר זצ"ל, "שור לעול", פירושו עול האמונה צריך להיות כמו שנותנים עול על השור להחריש את השדה, ולא מתחשבין עם רצונו, אם הוא מסכים לזה, אלא נותנים עליו את העול שלא ברצונו. כן האדם צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים, היות ששור נקרא בחינת ידיעה, כמו שכתוב, "ידע שור קונהו". לכן אמונה נקראת עול לגבי מי שהוא צריך ידיעה". ואנחנו צריכים ללכת כנראה בעול, כלומר זו חובה עלינו להשיג את האמונה.

(הרב"ש. מאמר 6. "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה" 1988)

קריין: שוב, קטע מספר 1.

"אמרו חז"ל, "שמלכות שמים צריכה להיות כשור לעול, וכחמור למשא". ואמר אאמו"ר זצ"ל, "שור לעול", פירושו עול האמונה צריך להיות כמו שנותנים עול על השור להחריש את השדה, ולא מתחשבין עם רצונו, אם הוא מסכים לזה, אלא נותנים עליו את העול שלא ברצונו. כן האדם צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים, היות ששור נקרא בחינת ידיעה, כמו שכתוב, "ידע שור קונהו". לכן אמונה נקראת עול לגבי מי שהוא צריך ידיעה."

(הרב"ש. מאמר 6. "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה" 1988)

אם אדם נמשך לידיעה, אז הוא מרגיש בעבודה שלו להשיג את האמונה, עול. לכן אנחנו צריכים תמיד לחשוב איך אנחנו משיגים את האמונה.

תלמיד: לגבי ההתנהלות שלנו עם העול הזה. האם ככל שמתמודדים עם העול הזה, לוקחים אותו, הוא הולך ונעשה פחות עול?

זה נכון. ככל שאנחנו נמצאים תחת העול, אז אנחנו מרגילים את עצמנו להיות תחתיו ולהשיג אותו.

תלמיד: ובמצב ההפוך, כשאנחנו לפעמים מתחמקים מזה, אומרים שהזמן יעשה את שלו, האם העול הזה הולך וגדל וצריך להרים את העול עם יותר משקל?

אני לא רוצה לענות, אבל נראה.

תלמיד: אם כך, את הידיעה לא צריך לבטל, אחרת לא יהיה עול.

כן.

תלמיד: מה זו הידיעה שנדרשת פה, האם הידיעה של הבורא, הרצון שלנו לדעת, להרגיש, לקבל מהבורא?

בסך הכול מה שאנחנו מקבלים בעבודה שלנו זו ידיעה, "ידע שור קונהו".

תלמיד: אנחנו צריכים לרצות לדעת.

כן.

תלמיד: מה זה אומר לדעת?

עד כה מה שלמדנו, כנראה שלדעת זה ידיעה באמת.

תלמיד: זה חשוב לא לבטל את זה, אחרת לא יהיה את העול הזה. כי כתוב שכך צריך לקבל את האמונה, תוך כדי רצון שתהיה ידיעה.

כן.

תלמיד: צריכה להיות בבסיס ידיעה שאסור לבטל אותה, כי אחרת לא יהיה עליי עול. האמונה מושגת רק על ידי זה שיש רצון לידיעה בבסיס.

רצון לידיעה בבסיס. כן.

תלמיד: אני לא מבין מה זו אותה ידיעה. כתוב "ידע שור קונהו", "דע את ה' אלוהיך". אנחנו רוצים להגיע לידיעת האלוהות, אז למה לשים על זה עול?

לקבל את זה כעול. אומנם לא הייתי משתוקק לזה, אבל כדי להשיג את עבודת הבורא אני חייב לקבל את זה בצורה כזאת.

תלמיד: למה? אם אדם נמשך לידיעה הזאת.

אם הוא נמשך, אז כנראה שזה בסדר. אבל אם הוא לא נמשך, אז הוא צריך להגיע לידיעה הזאת כעול.

תלמיד: מה זה "עול האמונה"?

עול האמונה זה שאין לנו אמונה, ואנחנו מתחילים להתחבר אליה, למושג הזה אמונה, כלפי הבורא.

תלמיד: בעול האמונה, מה מורגש באדם כעול?

הקשר שלי עם הבורא.

תלמיד: האם קשה לי לקבל אותו, להאמין בו?

כן.

תלמיד: האם אני צריך לקבל על עצמי עול כזה, או שאני צריך להתגבר על העול הזה? לא מובן לי.

אני חושב שכאן זה מובן.

"אמרו חז"ל, "שמלכות שמים צריכה להיות כשור לעול, וכחמור למשא". ואמר אאמו"ר זצ"ל, "שור לעול", פירושו עול האמונה צריך להיות כמו שנותנים עול על השור להחריש את השדה, ולא מתחשבין עם רצונו," של החמור "אם הוא מסכים לזה, אלא נותנים עליו את העול שלא ברצונו. כן האדם צריך לקבל על עצמו את עול" לאמונת שמיים, "מלכות שמים, היות ששור נקרא בחינת ידיעה, כמו שכתוב, "ידע שור קונהו". לכן אמונה נקראת עול לגבי מי שהוא צריך ידיעה."

תלמיד: אני מבין שאם הבורא שם עליי עול שלא ברצוני, אז זה מורגש בי כעול. אבל מה זה שאני, האדם, צריך לקבל על עצמי עול מלכות שמיים, את עול האמונה?

זה אומר שכך תתייחס למה שאתה צריך להשיג.

תלמיד: מה זה היחס הזה שאני צריך לקבל על עצמי?

זה נקרא "ידע שור קונהו", שצריכים כך להשיג את הבורא.

תלמיד: עדיין לא מובן לי. במילים פשוטות יותר, מה אני צריך לקבל על עצמי?

אתה צריך לכוון את עצמך לידיעת הבורא.

תלמיד: אני רוצה לעבוד בידיעה, הבורא רוצה שאני אעבוד באמונה, ולכן את האמונה אני מרגיש כעול, כי אני רוצה לדעת הכול, אני רוצה להבין הכול. האם בגלל שהכול באמונה אני מרגיש את זה כעול?

נגיד.

תלמיד: מה זו אמונה?

אמונה היא להאמין בכוח עליון, בבורא, שהוא אחראי, שהוא מחליט על כל צעד ושעל בדרכך למטרה רוחנית.

תלמיד: נניח שאנחנו נמצאים בשדה של אמונה, של אהבה והשפעה, למה זה עול?

כי זה נגד הטבע שלנו.

תלמיד: אנחנו כבר ביחס עם אותו כוח עליון, ומגלים שם כנראה דברים אחרים מהעולם הזה, אז איך זה הופך להיות עול?

קניית המצב הנכון ברוחניות היא עול.

תלמיד: כלומר בעליית המדרגות למעלה זה כל פעם הופך להיות נגד הרצון.

כן, כעול.

תלמיד: מה מאפיין את הקושי בעבודה לפני הכניסה לרוחניות?

שאתה לא משיג מה שאתה רוצה.

תלמיד: זה קורה כל הזמן.

זה מה שקורה, כן.

תלמיד: האם יש קושי יותר קשה, הכי קשה לפני הכניסה, משהו שמאפיין לפני כניסה לרוחניות?

זה שאתה קושר את עצמך לרוחניות, זו התוצאה מהמאמצים שלך.

תלמיד: יכול לקרות שאדם מגיע למצב שהוא פשוט מסתובב ומוותר, כאילו לא נלחם, משהו תוקע אותו?

אנחנו מדברים על האדם שמכוון את עצמו לאיזו כוונה רוחנית ורואה את עצמו, שכנראה, הולך בינתיים לא נכון.

תלמיד: מה זה אומר שהוא "חורש את השדה", איזה שדה השור חורש?

הוא נמצא בלימוד תורה ולא רואה שמסיים את העבודה, אלא עושה משהו. וכל פעם הוא מגלה שהעבודה שלו לא מביאה אותו למה שהוא רוצה.

תלמיד: האם דרך העבודה הזאת הוא יוכל לזכות לאמונה או שהוא צריך להאמין?

זה לא חשוב.

תלמיד: זאת אומרת, הוא פשוט צריך לעבוד בתוך התורה וזהו, בלי ציפייה לכלום.

נגיד.

תלמיד: אם אפשר לעשות את העבודה רק עם האמונה, אז מה התוצאה שאנחנו מצפים, אחרי חרישת השדה? אני כל הזמן חשבתי שאנחנו צריכים להגיע לכוח האמונה. אבל פה הוא אומר שזה בכלל רק תנאי לעבוד.

יש תנאי שאחרי התנאי הזה אתה נכנס לעבודה.

תלמיד: מה התוצאה מהעבודה עם העול של האמונה?

אז אתה מקבל את כוח האמונה.

תלמיד: מה ההבדל בין לעבוד עם עול האמונה לבין שיש כוח אמונה?

עול האמונה, כנראה שזה מה שאדם רוצה להגיע אליו, והוא רואה שזה העיקר בעבודה שלו.

תלמיד: מה התוצאה הרוחנית מזה שיש כוח האמונה?

זה מאפשר לך להמשיך עד שאתה מקבל את כוח האמונה בידך.

תלמיד: כשיש לי אותו בידי, מה אני עושה איתו?

אז אתה לא זקוק יותר לכלום.

תלמיד: אם העבודה היותר חשובה היא כל הזמן לעבוד באמונה למעלה מהידיעה שהיא יותר חשובה, ויש לי את הכוח הזה כבר, אז העבודה כאילו נפסקת, כבר השגתי את זה.

כן.

תלמיד: האם צריך לעבוד כל הזמן להגדיל את האמונה מעל הידיעה או שמצפים לקבל את כוח האמונה?

אתה לא יכול להגיע לאמונה בלי שאתה מסיים את הקטע הזה בדרך.

תלמיד: אחרי שאנחנו חורשים את השדה, זה לעבוד עם עול האמונה.

כן.

תלמיד: יש עוד איזו פעולה שאנחנו צריכים לעשות?

כן, אנחנו צריכים לגלות את אמונתנו ואז נראה מה עוד דורשים מאיתנו.

תלמיד: כשקראנו את הקטע, הייתה הרגשה שלפעמים השור הולך בשדה עם עול ולפעמים הוא הולך בלי עול עליו. כמו שלפעמים בעשירייה יש מצב שאתה נמצא אבל אתה לא באמת עובד, ויש מצבים שאתה נמצא בעשירייה ומרגיש שאתה עושה את העבודה. גם בשיעור לפעמים אני עובד כנגד איזו התנגדות, ולפעמים אני רק נמצא בשיעור. יש מצבים שהשור יכול ללכת בשדה בלי עול, הוא סתם הולך, ויש פעמים ששמים עליו עול ואז הוא חורש את השדה, יש פעולה. איך אנחנו מביאים פנימה את המצב שאנחנו נמצאים וחורשים? שבאמת יש תמורה, או יש עבודה כנגד ההתנגדות?

אנחנו צריכים לגלות את ההתנגדות בעבודתנו בשדה. ובמה הדרישה? "ידע השור קונהו". זאת אומרת, אנחנו רוצים לגלות את מהות העבודה שלנו ולראות, להרגיש, איך אנחנו מתקרבים לבורא בכל הצעדים שלנו בשדה.

תלמיד: הרבה פעמים אני מרגיש שחסרה לי אמונה. אני רוצה אותה, זה חומר דלק מאוד גדול, אני יודע שאני בא לכאן כדי להשיג, אני רוצה להשיג, ואני חושב שזה עושה את השינוי אם יש את הרצון הזה.

כן.

תלמיד: אבל מאין מקבלים אותה? זו מתנה גדולה מאוד אם מגיעים לשיעור ורוצים להשיג.

זו תגובה לתפילה שלך.

תלמיד: האם זו "תפילה לפני תפילה", האם צריכה להיות בקשה כל הזמן להשיג?

כן.

תלמיד: במה תורמת הליכה באמונה, גילוי הבורא באמונה, למטרת הדבקות?

על ידי מה אנחנו משיגים את הדבקות?

תלמיד: כשהופכים להיות דומים לו. אבל למה אם אני אקבל את ההבחנות בדעת אני לא אהיה דומה לו?

אתה לא יכול לקבל אותן בדעת.

תלמיד: אף על פי שאני רוצה, אני לא יכול?

 זה ההיפך ממה שאתה צריך. כתוב "ידע השור קונהו".

תלמיד: השור מגלה את התכונות ההפוכות שבו. הוא מכיר בדעת שהוא הפוך, אז הוא עושה מאמצים כדי להשתנות, אבל זה עדיין בדעת. מהי האמונה הזאת?

היא נגד הנטייה הטבעית שלי. אני לא רוצה את זה באמת, לפי הטבע שלי. אני מבטל את הנטייה שלי ורוצה לגלות את הידיעה כמו ש"ידע שור קונהו".

תלמיד: אני מבטל את הדחייה שבי או את הנטייה שלי? נגיד יש לי דחייה טבעית כלפי חיבור.

לא. אתה נמשך להגיע לידיעה. על ידי זה שאתה הולך ומתייצב באמונה, על ידי זה שאתה משתוקק להיות באמונה, אתה בסופו של דבר מקבל ידיעה. ואז אתה נכנס עם כוח הידיעה שקיבלת, שרכשת, למגע עם הבורא. 

תלמיד: משהו משתלב שם.

נגיד שמשתלב.

קריין: קטע 2, כותב רב"ש.

"כמו שהשור עובד בכפיה והוא מוכרח לקיים מה שהבעל בית רוצה, כמו כן אין להאדם לשאול את הגוף, אם הוא רוצה לקבל על עצמו את עול תו"מ, אלא הוא צריך ללכת עמו על דרך הכפיה, ולהאמין באמונת חכמים, שכך היא הדרך האמת.

וכמו כן יש בחינת וכחמור למשא, שפירושו הוא בחינת ליבא, היינו שהאדם צריך לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. לכן כשאומרים להגוף, שיעבוד בלי שום תמורה, עבודה הזו היא עליו למשא. כלומר, שהגוף רוצה להוריד מעליו המשא הזה, מה שהאדם רוצה שהוא יסבול. היינו, הגוף מבין, שהוא יכול לשאת משא, אפילו על ספק שיתנו לו שכר עבור עבודה הזאת. אבל כשאומרים לו, תעבוד ותסחוב משאות בלי שום תשלום, עבודה זו הוא רוצה כל רגע להפטר מזה. אז אומרו כחמור למשא, היינו שהאדם צריך ללכת בכיוון זה אף על פי שהגוף לא מסכים. נמצא, שהיגיעה היא בשני אופנים:

א. בבחינת כשור לעול,

ב. כחמור למשא."

(הרב"ש. מאמר 8, מהו שעשו נקרא איש שדה, בעבודה 1990)

תלמיד: מה ההבדל בין העבודה של החמור לבין העבודה של השור?

עדיין לא נראה לנו שיש הבדל.

תלמיד: רב"ש כותב במוחא ובליבא, זאת אומרת, ברגש ובשכל.

איפה ראית את זה?

תלמיד: בפסקה השנייה כתוב, "וכמו כן יש בחינת וכחמור למשא, שפירושו הוא בחינת ליבא," "שלא עמ"נ לקבל פרס". אבל גם כשהשור עובד, אם הוא רוצה בסופו של דבר להשיג את הידיעה ולקבל את תכונת ההשפעה, הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, בלי הוכחות בדרך, גם הוא צריך לעבוד בכפייה. בעבודת הכפייה שאדם עושה על עצמו כדי להשפיע לחברים, להשפיע לזולת, רב"ש אומר שהחמור לא רוצה לקבל פרס. והשור, מה השור לא רוצה?

השור כנראה מסכים לעול, והחמור להיפך.

תלמיד: הדימוי של החמור זו חיה עקשנית שלא רוצה ללכת. האם החמור, הבהמה שבתוכי עקשנית, לא רוצה להשפיע, ובדבר הזה אני צריך להילחם וכל הזמן לנטות לכיוון ההשפעה?

בסופו של דבר, אם אתה לוחץ על החמור שלך, אז הוא עושה מה שצריך, ובצורה הנכונה אתה יודע איך להשתמש בו ואז אתה מבין אותו והוא מבין אותך, ושניכם יכולים להתקדם.

תלמיד: בעניין עבודת החרישה, הם שניהם עובדים את האדמה, את הארץ, את הרצון, כדי להפוך אותו מרצון לקבל לרצון להשפיע, אבל הם מחפשים לעבוד לא לתועלת עצמית אלא לתועלת הזולת. בעצם זאת העבודה של השדה, חרישת השדה?

כן.

תלמיד: מה זה לשכנע את הגוף בלי תמורה?

לדוגמה, מה אתה צריך להגיד לגוף כדי שהוא יסכים לעבוד כחמור.

תלמיד: מה יותר מפריע לי בדרך, הידיעה או הרצון?

אין לך תשובה?

תלמיד: הוא אומר לי שבאמונה מעל הדעת, אני כל פעם בא לדעת חדשה ועולה מעליה, אני יכול להתגבר על הרצון שלי לקבל, אבל יש איזה חוסר התייחסות לרצון, מהו אותו חוסר ההתייחסות לרצון, שאני כל פעם עולה מעל הדעת? הוא אומר שאני לא מתייחס לרצון שלי.

אז כלפי מה אתה בודק איפה אתה נמצא?

תלמיד: הבדיקה היא תמיד מול החברים, ברצון שלי, אם זה לעצמי או עבור החברים? יש תמיד את הדעת של הקבוצה, של העשירייה, איפה אני יותר נמצא, בדעת של העשירייה שאני מבין ששם הבורא בעצם מתגלה לי, מאחורי כל חבר כדעת קבוצתית, דעת הבורא, אבל איך אני מייחס לרצון שלי פה, לעבודה האמיתית שלי פה, כשאני מגלה שיש לי רצון ואני לא מתייחס אליו? איך אני עולה מעל הדעת?

למה זה לא שייך? למה התנתקות למעלה מהדעת לא נותנת לך אפשרות להתקדם בכוח אמונה?

תלמיד: ההיפך, אני לוקח את הרצון שלי ולא מתייחס אליו, פה אני עובד מעל הדעת, הרי אם אני חייב לבוא עם הרצון וההתנגדות שלי, זה בשביל להבין איפה אני נמצא בכל רגע, מול המצוי לרצוי, אבל אם אני לא מתייחס אליו, איך אני בונה כל פעם מעל הדעת, עם מה אני בא בעצם?

מה המטרה שלך?

תלמיד: המטרה שלי כל הזמן להיות צמוד לבורא ולרכוש ממנו את התכונה הזאת של כוח ההשפעה והאהבה. אם אני לא מתייחס אליו, איך אני בא לבורא ודורש ממנו כן להיות שם? כן להיצמד לחברים וכן להיות שם כדומה לבורא? יש פה איזשהו מאבק כזה נסתר שהוא כל פעם מקשה יותר ויותר. הוא אומר לי "אל תתייחס לרצון שלך", אבל אני חייב להתייחס לרצון שלי כדי לעלות מעליו, אז איך אני עובד עם שני המצבים האלה?

יש למישהו תשובה למה שהוא אומר?

תלמיד: זה כמו שלבים שבהם אנחנו מרימים את האמונה, אנחנו קוראים לזה "להרים שכינה מעפר", זה החלק שלנו כשותפים לכוח העליון.

כן.

תלמיד: כשאנחנו רותמים תכונות של עקשנות בעבודה מצד השכל, מצד הנחישות וההתמדה, שזה החמור והשור, איך אנחנו מעבדים אותו בצורה נכונה עם החומר? אנחנו מעלים כל פעם את דרגת ההכרה של העבודה שלנו. נקרא לזה בתוך העשירייה - של הידיעה.

כן.

תלמיד: שיידע קונהו, באמונת חכמים מהי הפקודה, וירתום את עצמו להרים, לאסוף את החסרונות, ולהרים אותם מאותו שדה עבודה של כל הבירורים לדרגת ידיעה, התקשרות, חיבור, יותר גבוהים, מדרגת הגוף או הבהמה שרק מקבלת "פקודה", למצב יותר דומה לבורא. שאדם ידע את חווה, זה שכוח הרצון להשפיע כבר מתקשר בחיסרון בעל מנת להשפיע, במידה שכבר יש לו את אמונת רבו, שהוא באמת יכול להתבטל להוראה, ואז כבר יש איזו תולדה. אז הוא כבר פועל עוד יותר להרים את השמיים, את הרוחניות, מעל ידיעת הגוף כביכול, שהאגו מושך אותך למטה.

כדי לעלות לדרגה יותר גבוהה של עבודת ה', "דע את ה' ועבדהו", מה העבודה שלך בעשירייה עם החברים שאז אתה יכול להגיד, שבזה אני נדבק עוד יותר במסירות נפש בחלק שלי בזמן ההכנה, עד כמה אפשר להרים בינינו את השכינה, את התכונה הזאת, את הכלי הזה, שיכול בסופו של דבר לקבל אור ולהאיר את העולם, את התיקון הכללי, איזו מין ידיעה כזו שהיא מעל הכול, ששם כבר יש "אמונה מעל הדעת".

אני פשוט מתחיל לראות בכל מה שכתבו לנו, בהוראת רב והכול, את הדרך, ואז אני הולך, אז אני באמת יכול להיות כשור וחמור, אבל מהדרגה הכי נמוכה עד שהחסרונות עולים לתפילות.

טוב, שמענו.

קריין: נקרא שוב קטע מספר 2 כותב רב"ש,

"כמו שהשור עובד בכפיה והוא מוכרח לקיים מה שהבעל בית רוצה, כמו כן אין להאדם לשאול את הגוף, אם הוא רוצה לקבל על עצמו את עול תו"מ, אלא הוא צריך ללכת עמו על דרך הכפיה, ולהאמין באמונת חכמים, שכך היא הדרך האמת.

וכמו כן יש בחינת וכחמור למשא, שפירושו הוא בחינת ליבא, היינו שהאדם צריך לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. לכן כשאומרים להגוף, שיעבוד בלי שום תמורה, עבודה הזו היא עליו למשא. כלומר, שהגוף רוצה להוריד מעליו המשא הזה, מה שהאדם רוצה שהוא יסבול. היינו, הגוף מבין, שהוא יכול לשאת משא, אפילו על ספק שיתנו לו שכר עבור עבודה הזאת. אבל כשאומרים לו, תעבוד ותסחוב משאות בלי שום תשלום, עבודה זו הוא רוצה כל רגע להפטר מזה. אז אומרו כחמור למשא, היינו שהאדם צריך ללכת בכיוון זה אף על פי שהגוף לא מסכים. נמצא, שהיגיעה היא בשני אופנים:

א. בבחינת כשור לעול,

ב. כחמור למשא."

(הרב"ש. מאמר 8, מהו שעשו נקרא איש שדה, בעבודה 1990)

תלמיד: מהו העיקרון הרוחני שנקרא "ללכת כמו שור לעול וכחמור למשא", מה זה אומר?

זה אומר שאתה מחזיק בשני הפסים האלו, ואז אתה מגיע לאמת הנכונה.

תלמיד: ומהם הפסים האלה?

הפסים הם שעד הסוף אתה לא נמצא בבטחה, ותמיד יש לך ניגוד מהצד השני.

תלמיד: אם כך, העצה שאומרים לי ללכת כמו שור לעול ותלך כמו חמור למשא, מה זה אומר? מה אני צריך לעשות?

אתה צריך לרכוש את שני הכוחות האלה, שור וחמור, ולהיות בטוח שאתה עושה נכון.

תלמיד: מי זה בעל הבית של השור והחמור?

כנראה שהטבע.

תלמיד: אני יכול לקבל כוח לנהל את השור והחמור? לשים עליהם את העול, את המשא?

כן. אתה חייב כי אחרת אתה לא הולך, לא מתקדם.

תלמיד: איזו נקודה בי יותר גבוהה מהשור, מהחמור, שהיא מנהלת אותם?

נקודת הייחוד, הייתי אומר.

תלמיד: היא זמינה?

כן, זה מה שהוא כותב.

תלמיד: אני מבין את מטרת העבודה של השור שרוצה לעבוד בבחינת ידיעה, והוא צריך לעבוד בבחינת אמונה, ואז זה חורש את הרצון לקבל. אבל מה התועלת בעבודת החמור, שהוא צריך לעבוד אף על פי שהוא יודע שהוא לעולם לא יקבל פרס? מה זה בונה בנו?

בשבילו לעשות פעולה, תנועה, שהיא כנגד השכל שלו, זה בסדר, הוא מסכים.

תלמיד: זה השור? כי כנגד הידיעה, כנגד העבודה עם זה שאני יודע ומבין מה אני עושה בכל צעד וצעד, אין לי את זה, צריך לעבוד באמונה להתגבר על זה.

כן.

תלמיד: את זה השור עושה. בזכות זה אני מבין את הפעולה שקורית על הרצון לקבל שחורשת את הרצון, והאדם מקבל מזה תועלת, שובר את הדעת שלו, עולה מעליה וחורש את זה.

כן.

תלמיד: אבל העבודה של החמור, שעובד אף על פי שהוא יודע שהוא לא יקבל שום פרס, מה זה בונה באדם, למה זה תורם לאדם?

כי זה התנאי שעל ידו הוא מגיע לבורא.

תלמיד: עבודת החרישה של השור לא הייתה מספיקה? הוא עובד למעלה מהדעת, הוא עובד רק עם אמונת חכמים. הוא יודע נניח שהוא יקבל פרס, אבל כאן אומרים לו, לא, אתה לא תקבל על זה פרס. למה זה עוזר לי, איך זה תורם להתפתחות שלי?

כי בצורה כזאת אתה כן יכול להשיג את התוצאה האמיתית, שאתה לא תקבל כלום מכוח האמונה שלמעלה מהדעת, אלא ההיפך.

תלמיד: יכול להיות שהחמור שיודע שהוא אף פעם לא יקבל פרס על מה שהוא עושה, על מה שהוא עובר עכשיו, על פי החלק הזה מובן באופן נקי שמכאן אנחנו עוברים למקום אחר, לאמונה, והחמור לא יהיה שם, ואת זה אנחנו צריכים לגלות.

כן.

(סוף השיעור)