שיעור בוקר 23.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חובת בני ברוך כלפי האנושות בדור האחרון -

קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - "חובת בני ברוך כלפי האנושות בדור האחרון". אנחנו נמצאים בקטע מספר 30 מתוך אגרות א' של הראי"ה קוק.

"תתחזק ידידי להאיר את אור חכמת הנסתר בעולם. עתה קרבו הימים, שהכול יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה." 

(הראי"ה קוק. אגרות א', צ"ב)

קריין: קטע 31 מתוך "הגלות והגאולה" של בעל הסולם.

"במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים. "

(בעל הסולם. "הגלות והגאולה")

אנחנו חייבים כל הזמן כל הזמן לכוון את עצמנו נכון למטרה, ובצורה כזאת כל החיים שלנו יהיו מסודרים נכון. כי אנחנו נמצאים כבר בדור האחרון, שהגשמיות אפילו שאנחנו נמצאים בה עכשיו ומרגישים את החיים שלנו בצורה גשמית, גם היא עולה לדרגה רוחנית, גם היא צריכה לעלות לדרגה רוחנית. ובסוף תקופת הדור אחרון, הגשמיות נעלמת מההרגשה שלנו וכולה נכנסת לדרגה הרוחנית.

אנחנו עוד לא מבינים איך שזה קורה, אבל כך זה יקרה. כי זה הכול נעלם מההרגשה שלנו. כמה שהרצון לקבל שלנו יהיה יותר ויותר בעל מנת להשפיע, כמה שהרצונות שלנו יהיו יותר ויותר מחוברים, אנחנו נרגיש איך שהגשמיות הזאת היא כאילו נעלמת נעלמת, וכולה כולה עולה לדרגה רוחנית, ושם כולנו נתקיים.

קריין: קטע 32 מתוך ההקדמה לספר הזוהר אות ס"ג של בעל הסולם.

"בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן." 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ג)

קריין: שוב קטע 32.

"בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים." כי הם בעביות הכי גדולה מקודם. "ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן." 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ג)

שאלה: במאמר הוא כותב שהרוחני והגשמי לא יכולים לדור בכפיפה אחת, ואתה אומר שדרגת החומר בדור האחרון צריכה לעלות לדרגה רוחנית, אבל הם לא יכולים לדור בכפיפה אחת, אז זה בעצם המשבר היום?

לא, רוחני וגשמי זה לא החומר שאתה רואה, זה הרצונות לקבל ורצונות להשפיע, הם צריכים כולם כולם להתהפך כבר בעל מנת להשפיע.

זה שאני אומר שכל העולם הזה מתעלה לדרגה רוחנית, ועל זה כתוב במילים כאלו ממש, העולם הזה מתעלה לדרגה רוחנית, זה מפני שעל כל הרצונות שאנחנו רואים בהם את דרגות דומם צומח וחי, הרי זה אנחנו רואים, זה קיים בנו ולא מחוצה לנו כמו שמסביר לנו בעל הסולם במבוא לספר הזוהר, בתפיסת המציאות, אז אנחנו נשתפר עד כדי כך שגם הדברים הנמוכים ביותר בתפיסה שלנו, שזה דרגות דומם צומח חי שבעולם שלנו, שאנחנו רואים והעולם הזה כולו כך, גם כן הדרגות האלה בנו יקבלו הזדככות ויעלו לדרגה הרוחנית בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אני לא מדבר על עולם החומר, זה ממש שלב תודעתי חדש שכל האנושות כרגע עוברת.

כן.

תלמיד: הוא אומר שהם לא יכולים לדור בכפיפה אחת, אז אין לזה פתרון?

רוחני וגשמי לא יכולים להיות יחד כי זה קליפה וקדושה, רוחני וגשמי. על מנת להשפיע זה רוחני, על מנת לקבל זה גשמי, והם לא יכולים להיות אצלנו יחד, או זה או זה.

תלמיד: אז מהו הקו האמצעי הזה שחסר בתודעה האנושית?

הקו האמצעי זה לא בין על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, לא. שאנחנו עושים איזו פשרה בין אלו לאלו? לא.

תלמיד: אז מה כן? זה כאילו נשמע שאין פתרון למשבר הזה שעכשיו קורה.

הפתרון, שכל הרצונות שלך שהיו על מנת לקבל הם יעברו להיות בעל מנת להשפיע. ואז "חשכה כאורה יאיר", ולא יישאר לך אף רצון בעל מנת לקבל. אבל כל עוד שהוא בעל מנת לקבל, אז יש לך חלק שנקרא קליפה וחלק שנקרא קדושה ופרסא ביניהם, הפסק ביניהם, שהם לא נוגעים אחד בשני, והם לא יכולים להשתתף בפעולה הרוחנית יחד.

תלמיד: זה מרגיש תמיד שזה מפריע אחד לשני, איך חיים בדואליות הזאת?

אני לא יכול להסביר לך דבר כזה, איך חיים? חיים. זה המצבים שעוברים עד שמתעלים מעל זה.

שאלה: כתוב במאמר שכשאנחנו נמצאים בגשמיות אנחנו לא מתנתקים מהמטרה העיקרית. אני מבין לחלוטין שאני זה שטבוע בגשמיות והחברים מתוקנים, אז כשאני נמצא בגשמיות מה אני יכול לתת לחברים, איך למשוך עליהם אור?

אתה, התכונות שלך, רוצה להתבטל כלפיהם ולהיות נכלל בהם, זהו, ממש כך.

שאלה: בקטע 31 בעל הסולם אומר במשפט אחד, "כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית.. ..כי אנו בני האידיאה". זאת בעצם המהות של כל מה שקורה עכשיו לאנושות, ומצד שני גם המהות של כל מה שקורה לנו כבני ברוך. זה כאילו נראה שזה כתוב ברמות שונות, גם למי שמתקדם וגם למי שמתחיל, האם זה כך?

כן, מסכים איתך, מסכים.

תלמיד: מצד שני, זה גם משהו שבן אדם, עשירייה, קבוצה, צריכים בכל רגע ורגע לבחור מחדש כלפי המצב הזה, האם זה גם נכון?

זה כל הזמן משתנה ודאי, כן. ואז הוא אומר "ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות," טומאה, "עם כל זה לא נוותר על האידיאה". אם אנחנו נמשכים למטרה אפילו שאנחנו עדין שקועים כולנו בתוך האגו, על כן למטרה שלנו הקדושה אנחנו צריכים, ואנחנו צריכים בכל זאת לדרוך בזה, ובזה התיקון שלנו.

תלמיד: אבל האם השינוי הוא, שאם פעם ה"אנו" זה היה מתי מעט, היום זה בעצם כבר כלפי כל האנושות כולה, כל אחד בדרגה שלו?

כן, הגיע הזמן, זה נקרא הדור האחרון, שכל האנושות מצטרפת לאותו התהליך. אמנם היא לא מבינה ולא יודעת על זה ואנחנו גם כן לא כל כך, אבל הטבע כבר מחבר יחד.

שאלה: הנשמות הנמוכות ביותר מגלות את האורות הגבוהים ביותר, מהם אותן נשמות נמוכות?

הרצון לקבל הכי גרוע, אם הוא מתחיל לכוון את עצמו כלפי השגת הבורא, היינו הבורא הכוונה השגת ההשפעה מתוכו, אז הוא בזה עושה את העבודה הכי גדולה.

שאלה: מהי הצורה הכי טובה למדוד אם העשירייה נמצאת בערבות?

ללמוד הכול בערבות. אם אתם מתחברים יחד ואתם רוצים להיות בערבות, ולשם זה אתם לומדים ואתם רוצים להשיג קשר ביניכם בערבות עוד יותר גדולה, אז מה טוב. אז אתם מכינים את המקום לבורא להתגלות יותר ויותר, בזה עושים לו נחת רוח.

יש בזה גיבור בכמות וגיבור באיכות. עד כמה שאתם מתחברים יחד בעשירייה אתם גיבור באיכות. עד כמה שאתם רוצים לפזר את הקשר ביניכם ולצרף לעשירייה שלך עוד ועוד עשיריות משניות, אז זה נקרא גיבור בכמות. גם זה וגם זה, בסך הכול אתם בונים מקום לבורא להתגלות.

שאלה: במאורעות האחרונים על מה אני צריך לחשוב כל היום?

היום אתה צריך לחשוב רק על דבר אחד, שאנחנו צריכים כולנו, כל הכלי שלנו העולמי להיכנס להרגשת הערבות בינינו. ולא במילים אלא ממש בהרגשה בלב, שכולנו כולנו, כל החברים שלי בכל העולם עומדים בליבי.

שאלה: מתי הראש נשלם ויכול להתחיל להעביר כוח לגוף? למשל עשירייה שמתחברת ומרגישה כוח, מה היא עושה, היא פונה לעשיריות אחרות או שהיא יכולה להעביר כוח למה שהיא תופסת כגוף? מה ההיררכיה בזה?

את זה אנחנו צריכים ללמוד. קודם תעשה סדר בעשירייה שלך, אחר כך נדבר הלאה.

שאלה: בנוגע למה שאמרת עכשיו שאנחנו צריכים להרגיש בלב את הערבות הזאת, ממש אחרי הכנס וכל השבוע שהתחלנו ללמוד את המאמר, יש תחושה בעשירייה שדווקא התחזקה הערבות והחשיבות להפצה עלתה אבל הכול קורה בצורה מאוד סגורה, הלב מאוד קשה וסגור, כל הפעולות קורות בצורה מאוד מכנית כי צריך לעשות. איך פותחים את זה?

תחשבו ותעבדו על זה.

שאלה: ממה שאמרת יוצא שרק הנשמות הנמוכות יכולות להעביר את האור לעולם?

כן, דווקא אנחנו בזמננו, שאנחנו הנמוכים מצד אחד, ומצד שני, איכשהו בכל זאת קשורים לתהליך התיקון, דווקא אנחנו יכולים להיות קשורים לכל האנושות ולמשוך אחרינו את כל האנושות. כן, זו הייחודיות שלנו.

שאלה: אני רוצה שוב לשאול על בני האידאה. שמעתי קודם שאמרת שבעצם כל האנושות כבר שייכת לבני האידאה.

אני לא יודע בקשר למה אמרתי. כל האנושות היום נמצאת כבר במצב שהיא ראויה לעלייה רוחנית.

תלמיד: בני האידאה זה בעצם בני ברוך?

אני לא יודע, לא רוצה להיכנס להגדרות שאתה לא מבין.

תלמיד: אז אשאל אחרת, הרצונות עכשיו בקהל הרחב, כולם צריכים להגיע לאותו המצב שבעל הסולם מכוון אותנו, החובה שלנו להביא אותם אליו?

אני לא יודע מה אתה שואל. אתה נותן איזה משפטים, פירושים, ששם כל אחד יכול להבין מה שהוא רוצה, תשאל כמו שצריך.

תלמיד: אני מנסה להבין לגבי החובה שלנו כבני ברוך עכשיו כלפיי כל האנושות. איפה נגמר התפקיד שלנו ומתחיל התפקיד של האנושות? אני לא מצליח להבין את זה.

אין תפקיד לאנושות חוץ מלקבל מאתנו את מה שאנחנו חייבים להעביר להם, את שיטת החיבור בכל מיני רמות, בכל מיני אופנים. זה הכול.

קריין: קטע מס' 33 מתוך מאמר של הרב"ש, "פורים שהמצוה עד דלא ידע".

"ענין דרש של שותף יכולים לפרש בין אדם לחבירו גם כן. היות שמזה יצא אח"כ, שגם העולם כולו יקבלו את הכף זכות. נמצא, שעשה טובה בין אדם לחבירו, בזה שגרם להעולם כולו, שיגיעו לקבל הטוב והעונג, במה שישנו במטרת הבריאה. נמצא, שהוא נעשה שותף להקב"ה, בזה שעל ידו יהיה הסיוע, שכולם יבואו אח"כ לקבל מטרת הבריאה. נמצא, שהוא נעשה שותף עם הקב"ה, כמו שכתוב "אני התחלתי את הבריאה, בזה שרוצה לתת טוב ועונג, וישראל הם משתדלים, שהמטרה תצא לפועל, בזה שעושים כלים, שיהיו מוכשרים לקבל את השפע העליון בלי שום פגם, הנקרא "נהמא דכסופא". אלא אפילו בעת שמקבלים את הטוב ועונג, לא יפסידו את הדביקות, הנקרא "השתוות הצורה"."

(הרב"ש. מאמר 11 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)

תראו באיזו צורה ברורה רב"ש כותב את זה.

שאלה: אם לקבוצה כמו צפון אמריקה יש בעיה, האם הם צריכים למצוא פתרון לזה בחיבור בינם לבין עצמם או שעליהם להתחבר עם הכלי העולמי?

הבעיה היא קודם כל בהסתכלות פנימית, כל אחד על עצמו ועל החברה ועל החיים. החברה החיצונה עדיין שולטת עליהם ומחייבת אותם להתנהג כמו שכל האמריקאים, ולא נותנת להם אפשרות קצת להתעלות למעלה מזה לרוחניות, לחיבור, להשתתפות, להתחשבות באחרים. אין דבר כזה, פועל בהם הכוח של אמריקה, הם מרגישים, "אני אני והשני שני, ואין קשר בינינו", "שלי שלי, שלך שלך". זו בעיה. זה מה שכל כך בולט בהם, ואנחנו שמסתכלים על זה מהצד מאוד מרגישים כמה היסוד האמריקאי הוא כל כך זועם [זועק] בהם. יכול להיות שביניהם הם יכולים להיות באיזו צורה שהם נמצאים, יכול להיות שהם מקושרים גם עם החברים שלהם שנמצאים כאן, המנהלים האלה שגם נמצאים ברוח האמריקאית, בגלל זה אני לא יכול להיות בקשר איתם, אבל בקיצור, המצב לא טוב.

אני לא יודע איך אפשר לעקור זאת מהם. לא יודע. יש לפעמים מצבים יותר קרובים, אבל בדרך כלל אלה מצבים כאלו שמאוד בולט על פני כל העולם שזה משהו אחר, זו פלנטה אחרת, מאוד אגואיסטית, מאוד אינדיווידואליסטית, שהם נמצאים כולם במצב של "שלי שלי ושלך שלך, אל תיגע בי ואני לא אגע בך", ובשמירה כזאת וודאי שהם לא מסוגלים להיות בחיבור. הם אפילו לא מבינים עד כמה הם לא מתקשרים זה לזה אלא מתקשרים רק בצורה ארגונית בלבד. אני לא יכול להאשים רק אותם בזה אלא את החברה שהם פועלים בה. אבל זה מה שקורה.

אני לא רוצה יותר לדבר על זה, זה ממש מקלקל לכולנו את מצב הרוח ואת התהליך, אני לא יודע מה לעשות, יותר טוב שאנחנו נטפל בנו ונתקדם. קבוצות אמריקה וגם כל החברים האלו מבני ברוך שמטפלים באמריקה, הם גם כך מנותקים בעבודה שלהם מכולם, כולם סנובים, כולם כאלה "אל תיגע בי ואני לא אגע בך וזהו", זו התרשמות כזאת של כולם עליהם. למה אני מדבר על זה הרבה? לא בגללם, לא בגלל קבוצות האמריקאים ולא בגלל מחלקת אמריקה אצלנו, לא, אלא שאנחנו פשוט נלמד מזה כולם, איך העולם בעצם מחולק לפי דרגות האגו.

שאלה: רב"ש כותב כאן שקבלת הטוב והשפע לא יפסיקו את הדבקות שהיא מהשתוות הצורה. איך זה קורה בכלל, בשביל זה אנחנו צריכים את כל ג' החלקים האלה ואת החיבור בעשירייה ולהעביר את זה לעולם?

הכי טוב לנו לטפל בכל העולם, אבל מתוך החיבור שבקבוצה. אין לנו יותר מהקיבוץ בעשירייה קודם כל, ואחר כך יציאה מהעשירייה לכל באי העולם. מה שכתוב. אין לנו יותר ממה שהרב"ש כותב.

תלמיד: במקרה כזה גם אפשרית הצורה הזו של קבלת הטוב והעונג ולא לצאת מהדבקות בשעת הקבלה, בצורה כזאת מעבירים את זה?

כן, וודאי.

תלמיד: איך להחזיק בפנים בתוכך בו זמנית את כל החלקים האלה, גם את החיבור, וגם להעביר.

זה כוח הערבות, שאתה תוכל להחזיק את כולם בכיוון הנכון ולא לאבד שום דבר, זה "איש את רעהו יעזרו", שכולם עוזרים זה לזה כך להיות מכוונים.

שאלה: כתוב שמטרת הבריאה היא טוב ועונג, אז למה יש כל כך הרבה מכות וסבל באנושות?

עד שתגלו טוב ועונג בחיבור ובהשפעה הדדית.

שאלה: כשאני שומע את כל העבודה הלא מספיק טובה של החברים ששייכים למחלקה האמריקאית, איזו הרגשה צריכה להיות בי? מה האחריות שלי, מה אני צריך לעשות?

קודם כל להבין שאם היית במקומם היית כמוהם, זה קודם כל. אני חס ושלום לא רוצה להעביר ביקורת על כל אחד ואחד מהם, אלא זו דוגמה עד כמה אם היינו נמצאים בסביבה כזאת כמו שהחברים שלנו באמריקה, היינו כמוהם. ממש. ולכן מה שאני אומר זה כדי לנענע אותם להשתדל לצאת, להתרחק, מהשפעת הסביבה הזאת. לעשות איזה מגן על עצמם, לא להיות מקושרים עם הסביבה בצורה כזאת שהסביבה יכולה להשפיע עליי, ואני לא מודע לזה. אלא אני נותן לסביבה תמיד חשבון כמה היא יכולה להשפיע עליי, במה היא יכולה להשפיע עליי, וכמה אני מתנגד אליה ולא מרשה לה לפרוץ בתוכי.

תלמיד: איך אני יכול להגדיל את ההשפעה שלי על החברים שלי בכדי שיעבירו את ההרגשה הזאת הלאה לכל הכלי, כי לי אין קשר לכל הכלי האמריקאי.

אתה לא צריך להיות בקשר פיזי, זאת אומרת עם מישהו אחד כן ועם מישהו אחר לא, תשתדלו להיות בקשר איתם כדי לחזק אותם להתנגד להשפעה החיצונה הכללית של האמריקאים. זה מה שאתם צריכים להיות. לחזק אותם, להיות איתם, לחבק אותם, אבל שוב, רק בכיוון אחד, שיתחזקו נגד ההשפעה הכלל אמריקאית עליהם. זה כוחות, זה כוחות הטבע. ואז בצורה כזאת נוכל להגן עליהם וגם עלינו ולהתחיל להתעלות עוד יותר.

כי אמריקה זה המקור, המרכז של האגו העולמי. ואנחנו רואים עד כמה לפי החוקים האגואיסטיים נוח להיות שם, טוב להיות שם, אתה כאילו נמצא בארץ חופשיה, למרות שעכשיו לקראת התיקונים היא מאבדת את כוח המשיכה, כבר זהו, אין בה יותר.

צריכים בקיצור לעזור לחברים, והעיקר זה להבין שכל מה שהם צריכים זה להיות בשריון נגד השפעת הקהל האמריקאי עליהם, וזה מאוד מאוד לא פשוט. השפעת הסביבה על האדם, למדנו את זה הרבה, אז אנחנו מרגישים את זה עליהם. ואני מרגיש את זה ממש בצורה מאוד חזקה, גם מהם וגם מאלו שמטפלים בהם מטעם בני ברוך, ממש אותה התנשאות, אותה גאווה, אותן מילים "אל תיגע בי, אין לי מה לעשות אתך", בקיצור זה מכולם, מכל המחלקה האנגלית זה כך. מה לעשות, צריכים ללמוד את זה ולפי זה להשתדל לעזור.

שאלה: נניח אם חבר מאמריקה יעבור מקום למדינה אחרת אז הוא ישתחרר מההשפעה השלילית של אמריקה?

וודאי. "משנה מקום משנה מזל".

תלמיד: אז השאלה אם כדאי לנו לעבור למדינה אחרת?

זו בחירתכם, אני לא יודע. זו בחירתכם, אני לא אומר על זה שום דבר. לאף אחד אני לא ממליץ כן או לא, אבל וודאי שהסביבה משפיעה. שוב נלמד את השפעת הסביבה על האדם? אבל זו דוגמה באמת מאוד בולטת. אנחנו בכך נסיים, אין לנו כל כך מה לדבר על זה יותר, צריכים לעשות במעשה משהו אם אתם כן רוצים לשנות את המציאות.

(סוף השיעור)