שיעור הקבלה היומי23 Tem 2021(בוקר)
שיעור בוקר 23.07.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
הכניסה למדרגה הרוחנית – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: הכניסה למדרגה הרוחנית, קטעים נבחרים מן המקורות.
זה בעצם הנושא כביכול הכי חשוב, סיכום כל השיעורים שלנו עד כה. כמו שאנחנו רואים מהעולם הזה הכניסה ל"עיבור" מה שנקרא, זו המדרגה הראשונה, המצב הראשון שאנחנו עוברים מהעולם הזה להרגשת העולם הרוחני. גם בעולם הזה הכניסה לעיבור, אמנם אלפי שנים אנחנו נמצאים בתהליך הזה, וכל דור ודור כך מוליד את הדור הבא, אבל בכל זאת עדיין יש לנו בזה הרבה שאלות ואנחנו לא יודעים בדיוק במה זה תלוי, האם יש מזל, אין מזל, הצלחה, כן, לא, יהיה בן או בת, עם איזה תכונות ייוולד, אפשר להגיד שאנחנו לא יודעים בזה שום דבר בביטחון.
הדברים האלה הם בכל זאת נסתרים וכולם נמצאים מעבר למצב, ישנו משהו מלמעלה שקובע אם יהיה עיבור או לא, זאת אומרת, כניסה למצב חדש, לעולם חדש. ואם יהיה, אז מה יהיה, בן או בת, או יותר מה ששואלים המקובלים "זה יהיה צדיק או רשע, חכם או טיפש” וכולי.
לכן כדאי לנו לברר מה זה נקרא "כניסה למדרגה הרוחנית", כי יש כאן ניתוק בין שני העולמות, העולם הגשמי והעולם הרוחני, והניתוק הזה הוא בכל זאת גם שער מהעולם הזה לעולם הרוחני, אז איך אנחנו עוברים אותו, איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו לזה, איזה מהתכונות שלנו בדיוק אנחנו צריכים להכין כדי להתנתק מהעולם הזה ולהיכנס לעולם הבא. זה מה שאנחנו צריכים קודם כל לברר, איך אנחנו עושים זאת, איך אנחנו עוזרים זה לזה וכן הלאה.
ניכנס לזה. יהיו הרבה שאלות, אני מוכן לענות עליהן, זה נושא שכבר באמת בפועל שייך לעולם החדש, לכניסה לעולם הרוחני. לא שמה שלמדנו עד כה לא היה לעניין, אנחנו תמיד בחרנו נושאים ממשיים, אבל זה כבר מצב חדש. זאת אומרת, מתחילים לנגוע במדרגה הרוחנית הראשונה, ואיך אנחנו מכינים את עצמנו למעבר, איך מממשים את המעבר הזה ומתחילים להתקיים בדרגה רוחנית. מה עלינו לעשות, מה בנו צריך להשתנות, כדאי טוב טוב להרגיש את זה, לרשום, לברר ולקיים.
קריין: הכניסה למדרגה הרוחנית, קטע מס' 1, בעל הסולם.
"עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה."
(בעל הסולם. "מצווה אחת")
זאת אומרת, עיבור, תחילת העיבור. גם בעולם הזה זה לפעמים דבר לא פשוט ומי שקרא בתורה קרא שכל האימהות שלנו, כולן דווקא התקשו להתעבר. למה זה ובשביל מה זה? על כל זה אנחנו גם עוד נקרא ונלמד, זה בדיוק מסביר לנו על הקושי לכניסה לדרגה הרוחנית הראשונה. זאת אומרת, עיקר נקודת הכובד בעבודת ה' היא האחיזה הראשונה בעבודה הזאת, ברוחניות.
שאלה: איך זה מסתדר שהנקודה הראשונה היא הכי קשה ויחד עם זה הדרך שלנו עובדת מהקל אל הכבד?
כן, בדרך כלל ככל שאנחנו מתפתחים, אנחנו מצד אחד יותר ויותר מבינים ומרגישים מה צריכים לבצע, אבל מצד שני, זה לא אומר שנעשָה יותר קל לבצע את הדברים, אלא הביטול שהאדם צריך לבצע על עצמו ולהראות את עצמו כאין וכאפס כלפי הבורא שיעשה עליו תיקונים רוחניים הוא יותר ויותר גדול.
תלמיד: אז כביכול קשה יותר מצד אחד, אבל יש יותר ניסיון אולי?
ניסיון לא כל כך עוזר. הוא לא כל כך עוזר מפני שהניסיון הוא נכון, אבל כל פעם ישנם מצבים כל כך שונים חדשים, שאומנם יש לאדם ניסיון, ו"אין חכם כבעל ניסיון", אבל זה לא כל כך מוריד מהכבדות, מהמאמץ של המדרגה הרוחנית שכל פעם אדם צריך לרכוש.
שאלה: כשאני רואה את החברים גדולים יותר, כשאני מרגיש שהם נותנים לי חיסרון ואני רואה שאני לא מצליח לתת יגיעה כמוהם, האם זה אומר כניסה למדרגה הרוחנית הבאה?
אנחנו נקרא עוד פסוקים ואז תבין על מה מדובר. העיקר זה הביטול, ביטול ה"יש", כדי להיכנס לעבודה רוחנית האדם צריך לבטל את עצמו לגמרי, ובפעם הראשונה שהוא עושה את זה, בשבילו זו באמת עבודה קשה, מאמץ גדול ולא מובן איך ובאיזו צורה, ועד שמבצע את זה, זה עיקר הכובד. זאת אומרת, להתבטל כלפי העליון, כמו טיפת זרע בתוך אימא, בתוך הרחם.
אנחנו צריכים להבין שזו לא טיפה, זה אותו האדם, רק מבטל את עצמו לגמרי ואז הוא נעשה כטיפת זרע ואז העליון עובד עליו והוא כל הזמן מבטל ומבטל את עצמו, ואז העליון במידה הזאת יכול לעבוד עליו ולתת לו צורה של עובר יותר ויותר, וכך עד גמר התיקון, רק בכל מיני מצבים שונים, תנאים שונים, של עיבור, יניקה, מוחין, זאת אומרת, גדלות במדרגות, בכל מדרגה ומדרגה מ-125 מדרגות, מהלידה ועד גמר התיקון, אבל בכל זאת זו העבודה.
כל העבודה כולה היא בביטול, לכן כאן בפעם הראשונה אנחנו מנסים למצוא מה זה נקרא "ביטול", איך אני מבטל את עצמי כדי שהעליון יעבוד עלי, וכל מה שהוא יעשה עלי אני אקבל את זה כדבר הכי טוב, שאני מחכה לו, מצפה לו. וכאן זו הבעיה, שהעליון יעשה כל מה שהוא צריך, מה שהוא רוצה, ולא כמו שאני.
שאלה: מה זה הביטול הזה שצריך להיות לפני הבורא ואיך עושים את זה כדי שיהיה מגע ראשוני?
זה מה שאנחנו צריכים. אי אפשר להסביר את זה במילה אחת. לבטל את האגו, מה זה נקרא ש"אני מבטל"? הבורא ברא את יצר הרע, אז אני יכול לבטל אותו? אלא אני יכול להתעלות מעל האגו שלי בכוח שאני מקבל מלמעלה, מהבורא, ולהגיד לבורא "תעשו עימו מה שצריך", "למרות שזה כולי אני, תעשה מה שצריך", וכך זה יקרה. רק בצורה כזאת.
שאלה: אני צריך איכשהו להתכלל בצורה כזאת?
על זה אנחנו נדבר. אי אפשר בבת אחת לשאול את כל השאלות עד הסוף. איך לבצע עוד נדבר.
שאלה: כשאנחנו נגיע לאחיזה הראשונה עדיין יהיו לנו השאלות האלו, בשביל מה ולמה?
כשנגיע נראה.
קריין: קטע 2, בעל הסולם.
"ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו. אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא זה ש"זכה לדביקות תמידי"."
(בעל הסולם. שמעתי. נ"ג. "ענין הגבלה")
זאת אומרת, העיקר הוא לא שאנחנו עולים בדרגות, אלא עד כמה אנחנו דבוקים לבורא באותה נקודה, באותו מצב שמקבלים ממנו. אם באותו מצב שאנחנו מקבלים ממנו אנחנו יכולים להיות דבוקים בו, ולא חשוב לנו איזה מצב, אנחנו רוצים להישאר בו לנצחיות, זה מספיק כדי שכבר ניעשה בדבקות עם הבורא.
אנחנו לא צריכים למדוד את המצב שלנו בגובה, לא, אלא רק עד כמה שאנחנו מבטלים את עצמנו. אם אני מבטל את עצמי, את עצמיותי במה שאני נמצא, אני כבר נמצא בדבקות עם הבורא ובעצם כל הזמן חושב רק על זה, איך להיות בדבקות [ביחס] לאותו המצב שאני נמצא. לא דורשים ממני שום דבר אחר.
לכן העבודה שלנו היא בעצם לא כל כך קשה, כי אפילו שאני לא מבין איפה אני בדיוק עכשיו, אפילו שאני לא כל כך משתוקק לאילו מטרות גדולות במוח ובלב, אלא אותו מצב אני צריך להוסיף לו רק דבר אחד, אני לא רוצה יותר כלום חוץ מאשר במצב הזה להיות דבוק בבורא. דווקא לא לבקש שינוי המצב, אלא רק תוספת דבקות. ותוספת דבקות זה שאני רוצה באותו מצב להרגיש שאני נמצא במצב הכי טוב כי אני מקבל אותו מהבורא, אני לא רוצה שום גדלות, אני לא רוצה שום דבר, רק דבר אחד, אני לא רוצה לזוז מכאן, מהמצב הזה אלא רק לגלות בו, במצב הזה את האחיזה שלי בבורא. זהו.
מכאן והלאה מתחילה העלייה הרוחנית. אם הבורא משנה את המצבים הוא משנה, אני בעצמי לא צריך לשנות את המצבים חוץ מדבר אחד, להיות דבוק בו. אני לא קובע איזה מצב הוא מעביר עלי אלא אני רק רוצה בכל דבר ודבר להיות דבוק בו. דומה לתינוק או לעובר שנמצא בתוך אימו שאז מבטל את עצמו כלפי אימו, או לתינוק שנמצא בידיים של האימא, ממש מחזיק בה, קשור אליה ורק בזה הוא רואה את החיים שלו, את הקיום שלו.
אז רק על זה חושבים, ולא על שום דבר אחר וכך מתקדמים. הבורא משנה את המצבים ואנחנו רוצים רק לגלות דבקות בו בכל מצב.
שאלה: כתוב שאפילו אם אני נמצב בקטנות הקטנה ביותר, זה מאיר לנצחיות. איך זה יכול להיות שמשהו מאיר לנצחיות? מה הם התנאים כדי שזה יאיר לנצחיות?
זה עניין הביטול. עד כמה שאני מבטל את עצמי, אם אני מבטל את עצמי לגמרי אז אני נכנס לנצחיות, ששם שורה רק הבורא. זה הכול.
שאלה: בביטול העצמי שלנו איך אנחנו הופכים להיות כמו הבורא, כמו האור?
אני לא מבין מה אתה שואל, "כמו הבורא", "כמו האור". אני לא מבין את ההגדרות האלו.
שאלה: מה זה המצב הזה של נצחיות, בגשמיות ובעבודה הרוחנית?
"נצחיות" זה נקרא כשאני מבטל את הדרישה שלי לשינויים, אבל רק לדבקות באותו מצב שבו אני נמצא, העיקר להיות דבוק עם הבורא, אז אני מתחיל בזה להרגיש את הנצחיות והשלמות.
שאלה: אם זה נכון כשאנחנו מבינים פשוט שכל הניגודים זה רק מנקודת המבט שלנו, ואנחנו מצליחים לאמץ את נקודת המבט הגבוהה יותר ורואים את החיבור. זאת המשמעות להגביל את עצמו?
לא ולא.
שאלה: איזה הבחן של דבקות מאפשר לי לא לשנות את המצב, אלא להיות דבוק דווקא?
אני רוצה להרגיש רק דבר אחד, שאני דבוק במישהו שמבצע פעולה. ואיזו פעולה הוא עושה לא חשוב לי, אני מבטל כביכול את הביקורת שלי על המצבים שלי, שאני עובר, ואני רוצה רק להיות דבוק במבצע. אני רוצה לגלות את הכוח המבצע ולהיות דבוק בו. שוב, כמו תינוק שמוחזק בידיים של אימא, מחזיק בה, הוא מחזיק בה ולא חשוב לו שום דבר חוץ מזה, לא חשוב, אם הוא נמצא בידיים שלה זהו, זה כל העולם שלו.
תלמיד: ואם זה מביא אותי לעשות איזו פעולה, איך אני יכול להיות בטוח שאני דבוק בזה שהוא עושה את הפעולה ולא אני?
רק אחד, לבטל את עצמו עד שמגיעים לדבקות שלמה.
שאלה: האם הדבקות בבורא זה בעצם הדבקות בחברים, שאתה מבין שזה ההתבטלות מול החברים?
ישנם חברים, קבוצה, וישנו מושג "הכולל", הכולל מהסך הכול, מכל החברים, שאנחנו מגיעים לדבקות בהם זה נקרא "הבורא", בצורה אחרת אנחנו לא משיגים אותו. שומעים? הבורא נקרא "הכולל", ואת הכולל הזה אנחנו בעצמנו לא יכולים להרגיש ולהשיג, זה מעבר לחושים שלנו. כמה שאנחנו משיגים את החברים ורוצים להיות דבוקים, כמה שאני רוצה להיות דבוק בחברים, אז בסך הכול, בדבקות שלי בחברים, שם אני משיג בסך הכול את החיבור שלי בבורא.
שאלה: מה ההבדל בין גדלות לקטנות?
הבדל בין גדלות לקטנות, על זה אנחנו נלמד, בינתיים לא הייתה על זה שום שאלה ושום מילה, היה [מדובר] על דבקות תמידית ולא תמידית.
שאלה: מה זה נקרא שאני מבקש ביטול, איזה ביטול אני עושה? הרי הבורא עושה את ביטול.
המבצע זה תמיד הבורא, העליון, אבל לפי בקשת התחתון. ולפי הבקשה, אנחנו אומרים שהאדם עושה, כאילו מבטל את עצמו, אבל הוא לא יכול לעשות שום תנועה, אלא זה שמבקש לבטל את עצמו, את עצמיותו, זה נקרא שהוא עושה את זה, אבל ודאי, ודאי זה תמיד הכוח העליון. הפעולות, השינויים, הם רק מהכוח העליון בלבד.
שאלה: כשמדברים אל בורא בביטול, האם זה בכוונה, ברצון, איך לפנות אליו?
אתם נעשים חכמים מדי, אתם כבר שואלים דברים שאנחנו עוד לא יודעים איך לגשת אליהם. שאלות יפות, טובות אבל אי אפשר להבין את השאלה ואי אפשר לענות עליה, עוד אין לנו מספיק חומר.
קריין: קטע מספר 3, כותב בעל הסולם,
"חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
כמו שאנחנו לומדים מהחיים שלנו, עובר שנמצא במי אימו אוכל את מה שאימו אוכלת, לא שואלים אותו מה הוא רוצה או לא רוצה. הוא לא רואה מה שאנחנו רואים, אלא הוא נמצא בתוך הרחם ומבטל את עצמו לגמרי כלפי העליון. בעובר גשמי, הטבע עושה את זה, אבל בעובר רוחני אנחנו צריכים בעצמנו לבצע את הדברים.
אז כמו שהוא כותב, ש"מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל," שלו "ורק אז הוא נכנס להקדושה." לעיבור. זאת אומרת, התנאי להיכנס לרוחניות היא, שהאדם לגמרי לגמרי מבטל את עצמו. אין ברירה, אלה חוקי הטבע, רוצים לעבור למציאות רוחנית, מציאות עליונה, אנחנו צריכים לעבור את ביטול עצמיותנו, כל אחד, ואז ניכנס לעיבור. ואחר כך נצטרך לבטל את עצמנו יותר ויותר, בכל תשעה ירחי הלידה וכן הלאה, עד שלגמרי אנחנו מבטלים את עצמנו על פני כל הרצון לקבל הגדול שמתגלה בהדרגה בכל אחד מאיתנו וכולנו יחד, ואז מגיעים לגמר התיקון,
שאלה: איך לבקש מהבורא שיהפוך אותי לעובר ברחם אימו?
אתה עושה מעצמך עובר. אם אתה מבטל לגמרי את האגו שלך ודבוק בקבוצה, אתה מקרב את עצמך למצב שנקרא "עיבור". אין כאן שום דבר או משהו שלא מובן, הבעיה היא רק לבצע, זה תלוי באדם ובסביבה. אם אנחנו כולנו מחליטים בקבוצה שאנחנו רוצים כל אחד לבטל את עצמו למען להתחבר יחד "כאיש אחד בלב אחד", אז החיבור הראשון שנעשה בינינו בקבוצה הוא נקרא "עיבור", ואז אנחנו נכנסים לתהליך של עיבור ובזה אנחנו נקראים "עובר".
מה זה עובר? עשרה רצונות אגואיסטים שביטלו את עצמם, ומעל הביטול שלהם על ידי האור העליון הם התחברו. ממש באפס עדיין, עוד לא יכולים לעשות מזה שום דבר, רק ביטלו את עצמם, כבר הם נקראים "טיפת זרע" שנמצא בתוך הבורא, בתוך הרחם, הבורא זה "בינה", וכך אנחנו מתחילים להתפתח.
שאלה: על מה יש לנו להשפיע?
אני לא יודע מה בדיוק אתה שואל, אבל על מה יש לנו להשפיע? להשפיע נחת רוח לבורא, בזה שאני עושה מעצמי עובר אני מכין את עצמי להיות יותר ויותר גדול, לקבל ממנו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: האם זו הכניסה הרוחנית, הכניסה הראשונה לרוחניות?
כן.
שאלה: מתי האדם מגיע לאפס מוחלט, ביטול מוחלט? ומה צריך לקרות כדי שאני אוכל לבטל את עצמי לגמרי, את כל עצמיותי?
אתה עוד צריך לברר מה אתה צריך לבטל. מתי זה קורה? מתי שהאדם רוצה להתחבר עם החברים, לפי מה שרב"ש כותב, ואז בתהליך הזה הוא מתחיל להרגיש איך שהוא מתקרב לרוחניות.
שאלה: מה זה קטנות וגדלות בעבודה?
זה לא לעכשיו.
שאלה: מה זה אומר לתת מקום לבורא ואיך מתוך יעילות עוברים לבנייה?
עכשיו נדבר על מה שצריך ולא נכנס לפילוסופיות.
קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.
"תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך". וזהו מלשון "כי אם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי."
(הרב"ש. מאמר 31 "עניין יניקה, ועיבור" 1986)
שאלה: כשאני רוצה לבטל את עצמי ולהפוך לשלם עם החברים, אילו אספקטים או מה הם הדברים שאני צריך לרומם, להגביה ביחס שלי כלפי החברים?
אנחנו קראנו המון חומר על זה. אני עכשיו לא יכול לסדר אותם בצורה כזאת, מה כן להגביר, למה להגדיל או להיפך, להקטין. בסך הכול אנחנו צריכים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד בקשר בינינו, ושם באותו הקשר בינינו אנחנו נגלה את מצבינו הרוחני הראשון, שזה כבר הופעת הבורא בנו. אמנם אנחנו לא משיגים אותו בצורה ברורה, אנחנו לא מסוגלים לתת לו הבחנות, כמו עובר במעיי אמו, כי מה הוא מבין, מה הוא מרגיש, אבל הוא כבר חי מכוחות רוחניים. במידה שמבטל את עצמו כלפי הבורא, הבורא יכול להתחיל לעבוד עליו, לא שהבורא לא עובד עליו קודם, הוא כן, אבל עכשיו זה בא עם הסכמה עם הקבוצה שעושה כך מעצמה.
ואז יוצא שהקבוצה מצד אחד, והבורא מצד שני נכנסים לעבודה משותפת. הם כבר מתחילים לתמוך זה בזה, מתחילים אחר כך להעביר ידיעות, הרגשות זה לזה, "אני לדודי ודודי לי", וזה הכול מדובר מתוך הקבוצה, מתוך הנשמה לבורא ומהבורא לתוך הנשמה. הכול בנוי על ביטול מושלם, שלא רוצים כלום, לא עבר, לא הווה ולא עתיד, שום דבר, רק רוצים להיות בדבקות וזהו. הדבקות בבורא זה נקרא שאנחנו דבוקים בינינו כמה שאפשר. את הבורא אנחנו אף פעם לא משיגים, זה כוח כללי שמתלבש בנו לפי המצבים, לפי המאמצים שלנו.
שאלה: מה הקשר בין לעורר את השחר לבין להתבטל? איך אנחנו מעוררים את ההתקדמות? איך אנחנו מתוך הדבקות הזאת של הביטול גם מתקדמים?
בכמה שאנחנו מתבטלים זה כלפי זה, כך אנחנו מתקדמים, זאת צורת ההתקדמות של העובר, כי במידת הביטול הבורא יכול להשפיע עליו יותר ויותר. יוצא שהעובר, במידה שהוא מבטל את עצמו, מתקדם מיום ליום בכל תשעה ירחי לידה.
שאלה: השאלה מתייחסת לקטע מספר שלוש, "חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו,", לגבי המילים "מציאותו וישותו", האם יש בזה כוונה מיוחדת כשהוא מציין את "מציאותו וישותו"?
לא. זאת אומרת, לא חשוב לי איפה אני נמצא, ובכלל, כל המצבים שאני עובר, כמו עובר, העיקר בשבילו זה להיות לגמרי לגמרי מבוטל כלפי האם, והאם כבר תעשה עליו את כל הפעולות הנדרשות כדי לגדל אותו.
שאלה: האם אני מבטל את עצמי בפעולה, או שהביטול הוא בכך שאני צריך להימצא בתוך רצון החברים?
אני מבטל את עצמי כלפי החברים, וכשאני נמצא בתוך הרצונות שלהם אני כבר לא דואג לזה, אני לא יכול להיכנס לזה, זו כבר דרישה אגואיסטית יכולה להיות, אני צריך רק לבטל את עצמי. לעובר, לכל התהליך של העיבור אין שום פעולה אחרת חוץ מביטול.
שאלה: כשאני מבטל את עצמי אני נמצא בתוך רצונות החברים. האם העבודה שלנו כעת היא להימצא בזה כל הזמן?
כן, אין חוץ מזה שום דבר. כל מה שאנחנו עברנו עד היום הזה, זו הייתה הכנה למה שאנחנו עכשיו נכנסים, כמו שכתוב "כניסה למדרגה הרוחנית".
תלמיד: וכל מה שקורה, הוא רק כדי שאנחנו נתחזק בהימצאותנו ברצון החברים?
כן, כל מה שקורה, זה קורה אך ורק כדי שאנחנו נגיע להחלטה שאנחנו לא יכולים לעשות כלום חוץ מלהתבטל לבורא דרך החברים. ואת ההתבטלות הזאת צריכים להמשיך יותר ויותר על פני כל אותם התנאים שיתגלו בתוך הקבוצה, בקשר בינינו, וכך אנחנו גדלים. כמה שאני מבטל את עצמי, במידה הזאת אני גדל. זאת אומרת, הבורא ממלא את אותו הרצון שאני ביטלתי מהשליטה שלי, ואז עליו כבר שולט הבורא. וכך העובר גדל בתוך העולם הרוחני.
תלמיד: זאת אומרת, באותו רגע שאנחנו מבטלים את עצמנו בפני החברים, הבורא מתחיל לעבוד עלינו.
ודאי. נכון.
שאלה: מהי הבקשה הקבועה שצריכה להיות?
רק לבטל את עצמו כלפי העליון. העליון זה הקבוצה, והקבוצה צריכה כל הזמן לברר איך היא מבטלת את עצמה, כל אחד כלפי השני, כי הבורא הוא תמיד נסתר. ואז כשהם מעמידים ביניהם במרכז הקבוצה את צורת הקבוצה שכלפיה הם מבטלים את עצמם, זה נקרא שהם מבטלים את עצמם כלפי הבורא.
שאלה: האם אפשר להגיד שאני מבטל את החלק שלי שנקרא "גוף" מול החלק שלי שנקרא "נשמה"?
אני לא הייתי אומר כך. עדיין אין נשמה, אנחנו נותנים לעליון לבנות את כל הדברים האלה. המטרה שלנו עכשיו היא להבין איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהעליון יעשה מאתנו עובר, שכבר נתחבר סוף סוף לחיבור ראשון שנקרא טיפת זרע, שתתחיל להתפתח בתוך הבורא, שהוא תמיד העליון שלנו, וכך אנחנו מתפתחים. לא לעשות כל מיני קומבינות, יותר טוב שאנחנו נדבר בצורה כללית וכמה שיותר ברורה.
שאלה: בשיעורים, בסדנאות, כשאנחנו מבררים את המצבים גם בצורה שכלית וגם בצורה רגשית, כמו עכשיו, איך אנחנו משלבים את זה עם הרצון להיות בביטול?
אני לא מבין את זה. כל המטרה שלנו היא להגיע לרצון לבטל את עצמנו, ובמידה הזאת אנחנו נותנים לבורא לעבוד עלינו ולעשות מאתנו צורת עובר. בסך הכול מה שהוא עושה, הוא מחבר אותנו יחד כגוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד", במידה מסוימת, ודאי, אפילו הכי קטנה. אבל כשהוא כבר יכול לסדר את הדברים האלה, אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו הופכים להיות גוף רוחני, שאנחנו מתחילים להתפתח בו, בבורא, שיש לנו הרגשה שאנחנו נמצאים בו ושהוא משפיע עלינו, ואז אנחנו מתחילים מתוך זה להתקדם.
שאלה: על מה אנחנו מוותרים כדי שהוא יפעל עלינו? על מה צריך לוותר?
כל אחד על האגו שלו, על האינדיבידואליות שלו.
שאלה: האם העיבור תמיד יהיה מעל הדעת? נראה שגם אם אני מצליח למצוא סיבות מדוע אני צריך לנסות להגיע לעיבור, תמיד יהיה בי חלק שמתנגד לכך, וזה טוב, כי זה יוצר איזה לופ תמידי של חיסרון. האם נכון לחבר את הדברים ככה?
כן, שיהיה ככה בינתיים.
שאלה: איך להרגיש את רצון החבר יותר מהרצון של עצמי?
על ידי מאמצים ותפילות.
קריין: קטע מספר 5. כותב הרב"ש.
"מטרם היניקה יש בחינת עיבור, היינו שהעליון מתקן אותו. וזה יכול להיות, שהאדם הוא כמו עיבור במעי אמו," כמו שאנחנו רואים, שעד שהוא מתפתח בתוך האמא זה נקרא עובר, שנולד אז כבר הוא יונק. "שהעובר מתבטל להאם, ואין לו שום דעה בפני עצמו, אלא כמו שאמרו חז"ל "עובר ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת", ואין לו שום רשות בפני עצמו, לשאול איזו שאלות, אלא הוא לא עולה בשם. וזה נקרא שהוא אלם, שאין לו פה לשאול שאלות. וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה."
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
העיקר שאין לו פה. עוד פעם.
קריין: שוב קטע 5.
"מטרם היניקה יש בחינת עיבור, היינו שהעליון מתקן אותו. וזה יכול להיות, שהאדם הוא כמו עיבור במעי אמו, שהעובר מתבטל להאם, ואין לו שום דעה בפני עצמו, אלא כמו שאמרו חז"ל "עובר ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת", ואין לו שום רשות בפני עצמו, לשאול איזו שאלות, אלא הוא לא עולה בשם. וזה נקרא שהוא אלם, שאין לו פה לשאול שאלות. וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה."
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
אבל הוא מוכן להכול, רק כדי לגדול. זאת אומרת, אין לו במה להשפיע בצורה מעשית על העליון, חוץ מביטול. ובמידה שהוא מבטל את עצמו, במידה הזאת העליון מוסיף לו, ומוסיף לו, מוסיף לו רגש, שכל, חומר, כוח, כל מה שהוא צריך. והוא לא שואל, הוא לא עושה ביקורת "שאני צריך את זה לעשות, ואת זה שיעשה העליון לי", אלא רק ביטול בלבד.
אתם תשמעו טוב, רק ביטול בלבד אנחנו יכולים לעשות בעיבור, בחודשי העיבור, אך ורק ולכן אנחנו גדלים. תלמדו מהחיים, כמו שזה בחיים שלנו, אך ורק שהעובר מבטל את עצמו, אמא, הגוף של אמא עובד עליו ומגדל אותו.
שאלה: האם אנחנו נמצאים עכשיו במצב של עיבור?
לא, עוד לא. לכן אנחנו לומדים את זה עכשיו, כי הגיע הזמן שאנחנו נחשוב איך להיכנס לעיבור. זה על ידי ביטול, כל אחד מבטל את עצמו כלפי הקבוצה, וכל הקבוצה היא משתוקקת, עושה פעולות להתחבר ביניהם עד שמתחילים להתארגן להיות יחד ברצון אחד תחת כוח עליון אחד. וכך אנחנו נכנסים לעיבור.
שאלה: מהי המשמעות להאמין באמונת חכמים?
זה שהם כתבו מה שאנחנו צריכים לבצע ואנחנו מבצעים את זה, זה נקרא שאני מאמין בזה שהם, שהם כתבו, זה בינתיים כך. אחר כך יש פירושים מאוד גבוהים מה זה נקרא להאמין באמונת חכמים זה להתקשר לדרגות הבינה, דרגות ההשפעה של החכמים האלו, ודרך זה להגיע לחכמה שהם השיגו, אבל זה אחר כך. בינתיים עכשיו אנחנו צריכים להתרכז רק על דבר אחד, איך אנחנו נכנסים לעיבור.
שאלה: קראנו בקטע שאומר "אין לו שום דעה בפני עצמו". מה זה המצב הזה שאין לו שום דעה של עצמו, מול מה?
כאילו שאין לו שום דעה, יש לו הרבה דעות והרבה מחשבות, רצונות ותוכניות, אבל הוא הכול מבטל כלפי העליון. שכל הרצונות והמחשבות שלו במוח ולב, הם כולם שייכים לעולם הזה, לעל מנת לקבל, וכדי שהוא יגיע לרוחניות, הוא צריך השפעה מלמעלה, שכוח האור, כוח העליון ישפיע עליו. לכן הוא נכנס למצב שהוא מבטל את כל הארציות שלו ולא רוצה שום דבר, רק שמלמעלה ישפיעו עליו כוחות עליונים, הבורא שישפיע עליו כך, שהוא יקבל כוח השפעה, כוח לבטל את עצמו, כוח להתחבר עם החברים ממש כמה שאפשר "כאיש אחד בלב אחד". ואז בזה הוא בונה מעצמו רצון שכלול מעשרה רצונות נגיד, ושהאור העליון, הבורא, יכול להשפיע עליו ולהתחיל לעבוד עימו.
שאלה: במאמצים האלו שהאדם מתבטל, וכמו שאמרת הבורא כל פעם מעלה יותר ויותר את הרצון שלנו לקבל, עוזר לנו לאט לאט. החלק הזה שהוא מבקש, האם עלינו גם להבין מיהו הוא, ושזה לא רק הכוח שלי באותו רגע כאשר הבורא מנצח כל פעם אותי ועלי לייחס את זה אליו, שזה הוא שעושה את זה בשביל להביא אותי למצב יותר טוב, יותר גבוה?
נכון, נכון. אמרת יפה, כן.
שאלה: מהו הכוח הזה שאנו מקבלים כאשר אנו מתבטלים. מאיפה הוא בא?
מהבורא שזה כוח השפעה. אם אנחנו מפנים בתוך הרצון לקבל שלנו איזה שטח שאנחנו רוצים, אומרים כאילו אני לא קיים, אני כולי רוצה להיות מבוטל כלפי הכוח העליון, אז הכוח העליון, האור העליון פועל עלי ומתחיל לנקות את השטח מהרצון האגואיסטי ולבנות ממנו מה שנקרא עובר. זאת אומרת, שאני כבר באותו המקום, באותו הרצון כמו שקודם הייתי בעל מנת לקבל, אני רוצה עכשיו להיות בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה צריך להישאר לאחר ביטול טוטאלי, אלו רצונות או מחשבות?
אחרי שאני ביטלתי את עצמי לגמרי אני רוצה רק דבר אחד, שהבורא ישלוט בי בצורה שהוא רוצה. אני מבוטל. ואין לי מצב יותר גבוה כי הרצונות והמחשבות והפעולות שלי כולם הם נקבעים על ידי הבורא, ואז המצב הכי קרוב לבורא, שאני בעצם מתחיל להתעבר בו. או אפשר להגיד אחרת "ויתעבר ה' בי"1, שאותו עובר שמתחיל להיות, זה בעצם דמות הבורא שהיא שולטת על הרצון לקבל.
קריין: קטע מספר 6. כותב הרב"ש.
"עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, שהרצון לקבל יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן שהאדם זוכה לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה".
ויש להבין, מהו הפלאי הזה ש"צר צורה בתוך צורה". ולפי שפירשנו, זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם. וזהו החידוש, שהקב"ה צר צורת השפעה בתוך צורת האם, שהיא צורת קבלה. וזה נקרא "קדושה, מה שה' נותן".
וזהו "אין קדוש כה'", מטעם "כי אין בלתך". כי אין מי בעולם שיכול לשנות את הטבע, ולעשות בתוך הכלי שבא לאדם מצד הטבע, רצון לקבל, שיהיה לו אח"כ טבע אחר, הנקרא "רצון להשפיע"."
(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
סדנה
איך אנחנו מגיעים למצב בקבוצה שבתוך הרצון לקבל שלנו יתחיל להתייצב רצון להשפיע וכך אנחנו נגדל, נגדל בתוכנו רצון להשפיע שזה נקרא העולם העליון, הבורא, שכך אנחנו נתקדם?
איך אנחנו בונים את המצב של עובר ונכנסים לעולם העליון, העולם הרוחני? איפה העולם הרוחני? איפה הבורא? איפה אנחנו? איפה העשירייה? איך אנחנו עוברים את חודשי העיבור? מה אנחנו צריכים לעשות? מה הכוח העליון עושה? בוא אנחנו נדבר. טוב שאתם תבררו את הדברים האלה, תתבלבלו ביניכם, שלא יהיה מובן, שכן יהיה מובן, ואז אחר כך נברר.
*
שאלה: איך לא ליפול מאותה העבודה, כי הרצון לקבל שלנו כל הזמן דוחף אותנו מזה וקשה להחזיק?
אנחנו דיברנו על זה אלף פעם. "איש את רעהו יעזורו.", לעשות כל מיני פעולות, יחד לעשות כל מיני ישיבות, חיבורים וכך, רק בצורה כזאת, שכל אחד מחייב את השני ובצורה כזאת אנחנו נתקדם. אז לא תיפלו. רק על ידי זה שאתם קובעים ממש סדר מאוד מאוד קשה שכל אחד נמצא בו.
שאלה: בקטעים שקראנו היום, גם בעל הסולם, גם רב"ש כותבים שהמעבר מאותו המצב של בניית צורה בתוך צורה זה נס, פלא. אז אם אפשר להתכונן.
אנחנו מבטלים את עצמנו. אני לא יודע מה יהיה ולא חשוב לי מה יהיה. אני רוצה רק להיות רק דבר אחד. אני רוצה להיות בידיים של הבורא ושהוא יעשה מה שהוא חושב ומה שצריך לעשות. פשוט מאוד.
לי לגמרי לא חשוב כלום ממה שהוא עושה. לא שלא אכפת לי, אלא אני עד כדי כך מבטל את עצמי שכל דבר מראש מה שהוא עכשיו עושה, בשבילי זה שמחה.
תלמיד: האם אפשר לבקש מהבורא?
ודאי. אני רוצה להתבטל כלפיו ומבקש ממנו לעשות עלי את כל הפעולות הנדרשות. בטח שכן. על מה עוד לבקש?
תלמיד: צריך שלא יהיה לי חשוב או משנה מה יקרה איתי במצב הבא, אז איך אני יכול לבקש על זה אם עקרונית אמור להיות לא אכפת לי?
כשאני רוצה להתקדם לפעולת השפעה יותר ויותר גדולה מצידי, אני רוצה לגדול. אבל באיזו צורה, ומה יעשה הבורא, זה לא חשוב לי. העיקר לגדול. שאני מוציא את עצמי מלנהל את ההתקדמות שלי. שרק האור העליון, רק ביטול, זו בעצם הפעולה הנדרשת ממני.
שאלה: איך אני מזהה את האימא, מה זה הרחם בתהליך הזה?
הרחם בתהליך זו הקבוצה שבה אני קיים וגדל. וכך כל אחד ואחד מאתנו.
שאלה: האם לגורמי חוץ, גורמים חיצוניים יש את הכוח להיכנס להשפיע על מצב העובר שבו אני נמצא?
זה לא טוב. כמו בחיים שלנו, יכולים להשפיע על אישה מעוברת ובעצם לגרום, חס ושלום, משהו רע לעובר שמתפתח שם. אבל אנחנו צריכים לדאוג שהחיבור בקבוצה יהיה כל כך חזק ששום כוחות חיצוניים לא יכולים להפריד בינינו בעשירייה הזאת, בעובר שנמצא בתהליך העיבור ויותר ויותר להתחזק בינינו, להתחבר בינינו.
שאלה: מה בדיוק אני מבטל ומה נשאר ממני?
אני מבטל את האגו שלי. לא חשוב לי מה הבורא יעשה, הכול לטובה, ואני רוצה להיות מחובר עם כל החברים שלי עוד ועוד ועוד, בכל מצב יותר ויותר ויותר.
תלמיד: מה זה "מבטל את האגו"?
אני לא רוצה להגיב על מה שהבורא עושה לי חוץ ממה שזה לברכה. כך אני בודק האם האגו שלי עדיין נמצא בדרגה הזאת או לא? אני מבטל את האגו שלי, מה שהבורא עושה הכול לטובה.
וודאי שמה שהוא עושה זה נגד האגו שלי. אבל אני רוצה להכין את עצמי לטובה. כמו שנתתי דוגמה עם הניתוח. רצתי לחדר ניתוחים שיעשו לי ניתוח, כי התוצאה אחרי הניתוח הייתה חשובה ביותר לעומת הכאבים והניתוח עצמו.
שאלה: איזו כוונה צריכה להיות כשעושים פעולת ביטול? אני מבקש ביטול עבור החברים כדי להיות דוגמה עבורם או שאני בעצמי אהיה בביטול?
אני רוצה לבטל את עצמי כדי גם להיות דוגמה לחברים. גם זה וגם זה.
שאלה: כשנכנסים לעיבור ונמצאים תחת שליטת הבורא האם האדם ממשיך לעשות בירורים איפה הוא צריך להשתפר, לאן צריך להתקדם? האם הוא עושה את החישובים שהראש עושה?
אנחנו צריכים לעשות חישוב מה זה נקרא להיות עובר ועל זה אתם צריכים לדבר כל היום, "מה זה נקרא להיות עובר". תכתבו איך אדם מבטל את עצמו, איך הקבוצה מבטלת את עצמה כדי להיכנס לעיבור, כי העיבור זה נקרא שעשרה נעשים כאחד וכך מתפתחים יותר ויותר.
מה אנחנו משיגים בזמן העיבור, מי פועל אלינו ואיך פועל עלינו, איך פועל כוח הרע כדי לגדל אותנו, איך פועל כוח הטוב כדי לתקן אותנו, איך הכוחות האלה מפרמטים אותנו, נותנים לנו צורה, צורת עיבור שיש בזה כוח השפעה וכוח קבלה. איך שילוב הכוחות האלו מייצבים את צורת העובר, במה צורת העובר הזאת דומה לבורא? לכן הוא נקרא "אדם" שצריך לגדול, הדומה לבורא. במה הוא דומה לבורא לפי הצורה החיצונה שלו, תכונות שלו, מה קורה שם?
תלמיד: להשיג שהעשירייה תהפוך כאחד, האם זה משהו שכל חבר בעשירייה צריך להשיג וכל אחד אחראי שהעשירייה תגיע לאחד?
כל חבר בעשירייה צריך להשיג את ההשתתפות שלו בסך הכול וכל עשירייה גם צריכה להשיג את המצב הכללי שלה כלפי עצמה, כלפי הבורא. לאט לאט זה קורה.
אנחנו צריכים אם כך עד מחר לעבור על שישה פסוקים האלו ולבצע מה שעכשיו דיברנו.
(סוף השיעור)
-
"ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יהוה אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג', כ"ו).↩