שיעור בוקר 24.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים במאמצים שלנו להרגיש, להבין, לתפוס, איכשהו לאתר מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

קריין: קטע מס' 35.

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.

ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

כך אנחנו צריכים להתקדם ללשמה - אחרי שמבינים שאי אפשר להגיע לשום התקרבות, הזדהות עם הבורא אלא רק בתנאי שאנחנו מקבלים כוח מלמעלה, כי אין בנו שום עצות, התחלות, כלום לזה, אז אנחנו צריכים כניעה ללא תנאי. כלומר אני חייב לקבל עזרה מלמעלה נגד האגו שלי, נגד הרצון שתמיד מושך אותי לכל מיני כיוונים, ומה שאני רוצה זה רק דבר אחד, עזרה מלמעלה, להגיע למצב שאני מבין שהעתיד שלי תלוי רק בכמה אני אקבל מלמעלה כוח השפעה ואתכלל בכוח ההשפעה. אומנם גם הגישה הזאת, הבקשה הזאת, הנטייה הזאת היא עדיין אגואיסטית, כי עוד לא קיבלתי שום דבר מהשפעה ולכן גם הרצון להשפעה הוא אגואיסטי, אבל זה נקרא "מלא לשמה באים לשמה". כך אנחנו מתחילים את הדרך ברוחניות - רוצים לקבל לשמה אפילו שהוא נגד הרצון לקבל, וכך מתקדמים.

יש בזה הרבה דברים שאנחנו עוד לא יכולים להסביר, אין לנו את הרגשות האלה, אין לנו גם מילים לזה, אבל המעבר הזה הוא מעבר מאוד מיוחד. הכול בנוי בצורה שמגיעה אלינו מהשבירה, ובשבירה כל הרצונות, המחשבות, הכוונות, כולם התערבבו זה עם זה, ולכן כשאנחנו מגלים את הערבוביה הזאת בנו ולא יודעים בדיוק מה לעשות ואיך, אבל אנחנו בכל זאת עושים פעולות שבהן אנחנו מעוררים את האור העליון, אז כשהאור העליון מאיר על כל הבעיות, הספיקות, אי ההבנות, אנחנו מתחילים לברר את זה, כלומר הבורא מברר, ואז מתוך זה אנחנו מבינים מה קורה לנו.

לכן מה שצריכים עכשיו זה רק להתקרב לדרישה שהבורא ייתן לנו איזו התחלה בעל מנת להשפיע, בלשמה. וכאן ודאי שזה תלוי בחיבור בינינו, בכמה נתפעל מהחברים ודרכם נקבל מהבורא את ההרגשה הזאת מה זה נקרא "על מנת להשפיע", מה זה נקרא "לשמה".

שאלה: כתוב במאמר שעליי להמית את כל השליטה של עצמי ולדאוג רק לתועלת הבורא, מה זה אומר לדאוג לתועלת הבורא?

אני יכול לתת לך דוגמה מהעולם הזה. אישה שמולידה תינוק היא מרגישה שהוא קשור אליה, אבל התינוק לא מרגיש שהוא קשור אליה כל כך, ואז כשהוא בוכה ורוצה משהו, האימא מרגישה את הרצון שלו פי כמה וכמה יותר ממה שהוא מרגיש, זה מחייב אותה יותר ממה שזה מחייב אותו, ואז היא קופצת, עוזבת כל דבר כדי לשרת אותו ככל האפשר.

זאת אומרת, הרצון שלו הופך להיות למעלה מהרצון שלה, הרצון שלו קובע את כל המעשים, את כל המחשבות, את כל הנטיות, את כול מה שיש לה, הוא עכשיו מפעיל אותה. במקום הרצון שלה שתמיד הפעיל אותה, עכשיו רק הרצון של הנולד, של התינוק כך מפעיל את האימא. הדוגמא ברורה. כך אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב שגדלות הבורא, כמו תינוק כלפי האימא, הוא יפעיל אותנו ואנחנו נעבוד רק לשם זה.

תלמיד: לפי הדוגמה הזאת של אימא, האם כדי לדאוג רק לתועלת הבורא צריך להרגיש רק את הבורא?

אם תגלה אותו, אז לא תהיה לך בעיה, זה לא יהיה למעלה מדעתך, זה יהיה בתוך דעתך. זה כמו עם האימא והתינוק, למה היא לא נעשית בזה קדושה, באמונה למעלה מהדעת? כי זה בתוך הדעת, הרצון של התינוק נעשה אצלה יותר גדול מהרצון שלה. היא לא נעשית מזה רוחנית, היחס שלה לתינוק הוא לא באמונה למעלה מהדעת, אלא הוא ברצון. אנחנו מכבדים את הרצון הזה, אבל בעצם יש אותו לכל אחד, גם לחיות, זה שייך לדרגת חי ולא לדרגת אדם הדומה לבורא.

אמונה למעלה מהדעת שאנחנו רוצים לפתח, זו כבר הרגשת ההשפעה האמיתית שהיא למעלה מהדעת, למרות הדעת. לכן זה לא מגיע אלינו, אנחנו לא יכולים למצוא זאת בתוכנו, אלא יש כאן יחס מיוחד בינינו בקבוצה ולבורא, שעל ידי היחסים שלנו בקבוצה אנחנו יכולים להגיע למצב שהבורא, הכוח העליון יהיה חשוב לנו יותר מעצמנו. זה בעצם לא מעצמנו, זה בנו, שזה יהיה אצלנו העיקר. כך נתקדם יותר ויותר למצבים שעל פני כל ההפרעות נגיע למצב שהבורא יהיה חשוב יותר.

תתארו לעצמכם שיש איזשהו כוח שאתם מתחילים להרגיש שהוא חשוב לכם יותר ממה שאתם בעצמכם. זה נקרא שאתם מתגברים על הרצון לקבל הקטן שבינתיים יש בכם.

שאלה: למה הוא מתכוון בקטע כשהוא אומר שהרצונות התערבבו, איך אנחנו יכולים לפרש את ההתערבבות הזאת במצב הרוחני?

במצב הרוחני כל רצון ורצון אומנם שונה מהאחר, אבל הם כולם מחזקים זה את זה. יותר מזה אני לא יכול עכשיו להסביר, אנחנו נרגיש את התופעה הזאת ואז נוכל להגיד מה קורה כאן. יש כאן תדרים מיוחדים בינינו שאנחנו מייצבים אותם, זה כמו שאנחנו מדברים על דרגות הרצון 1, 2, 3, 4, 5, א', ב', ג', ד', כך אנחנו גם ברצונות שלנו מתחברים.

העיקר בשבילנו להתחיל עכשיו איכשהו לתאר לעצמנו איך אנחנו מתחילים לקבל את התכונה הזאת אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: הרצון לקבל שואל אותו "למה אתה רוצה להמית אותי", והוא אומר לו "אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה'". מה הסיבה שהוא פונה לבורא? מה הוא אומר לבורא כדי שהבורא באמת ימית את הרצון לקבל?

על ידי הלימוד, ואנחנו לומדים ממש יום יום כל בוקר, ועל ידי זה שהוא מדבר עם החברים וקורא כל מיני פסוקים, הוא מתחיל להבין שיש לו את העולם הזה שהוא נמצא בו בדרגת חי, בהמה, ויש את העולם הרוחני ויש כאן מחסום מאוד מאוד מיוחד שלעבור אותו זה נקרא לצאת מכלים דקבלה ולרכוש כלים דהשפעה. ולרכוש כלים דהשפעה הוא מסוגל רק על ידי זה שהוא מבטל את האני שלו. אם הוא ממשיך בזה אז הוא מתקרב ומתגבר, ואם לא כך, הוא נולד בהמה ומת בהמה.

תלמיד: אבל התפילה לבורא צריכה להיות אמיתית.

הבורא מבין את הכול. כוח ההשפעה שהוא בעצם מייצב ובונה ובורא את כל המצבים שלנו, אותנו בכל התכונות שלנו, מבין את הכול ומרגיש את הכול. אל תחשוב שאנחנו יכולים לעשות משהו, לחשוב משהו, להרגיש משהו, שלא נמצא ולא מתקבל בבורא, אנחנו נמצאים בו.

תלמיד: אז מהי התפילה שמתקבלת בבורא?

התפילה היא מבטאה את הרצון שלך, לא מה שקורה, אלא מה היית רוצה. זאת אומרת, אפילו שאתה לא כל כך רוצה אלא מתאר את זה, אפילו שאתה מקנא במשהו, וקנאה היא דבר כביכול רע, אבל אתה רוצה שזה יקרה, כך אתה מתקדם. הבורא הוא קודם כל כולל את כל המחשבות והרצונות של כל אחד ושל כולם יחד, וגם מה שמתברר בכל אחד ואחד ובכולנו יחד בכל רגע ורגע, הכול נמצא ומורגש בתוך המציאות הזאת שנקראת הבורא.

שאלה: למה הוא כותב פה שהרצון להשפיע זה טבע שני?

כי לפני זה אנחנו נמצאים בטבע אחד, בטבע של הרצון לקבל בלבד. וכשמגיעים לרצון להשפיע אז ברור לנו שהגענו לטבע השני.

תלמיד: אבל טבע שני נשמע כמו הרגל, טבע זה הרגל, אז הרצון להשפיע נעשה הרגל?

כדי להגיע לרצון להשפיע אנחנו צריכים לעשות תרגילים. אנחנו משתדלים לעשות תרגיל אחר תרגיל כמו ילדים קטנים שעושים כל מיני פעולות, הם לא מתייאשים ולא מתעייפים, הם עושים ועושים. ילד עושה אותו דבר כל הזמן, ומתי הוא גומר עם זה? מתי שהוא כבר גדל מהמצב שבו הוא נמצא ועובר למצב אחר, רוצה משהו אחר, זורק את מה שהיה לו ועכשיו הוא משחק עם משהו חדש. כך גם אנחנו.

שאלה: מה יש בהתפעלות מהחברים שמקרב אותנו ללשמה?

בעיקר זה קנאה, תאווה וכבוד, כמו שכתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם". אנחנו צריכים להתרשם מחברים, אנחנו צריכים להתרשם מרצון לקבל יותר גדול, מהמאמצים שהם עושים, אנחנו צריכים לחמם את עצמנו בעיקר בקנאה. אני מקנא שהם גדולים, שהם לא עצלנים כמוני, שהם יודעים לקבוע עיתים ללימוד, לפגישות, לכל דבר.

ואני מרגיש את עצמי הכי גרוע מהם, וכמו שרב"ש כותב, אני מתבייש ממעשיי הפעוטים, כך אדם מתקדם. קנאה זה דבר גדול מאוד, זה במקום ראשון - קנאה, תאווה וכבוד, הם עוזר לנו לצאת מהמצב הנוכחי ולהגיע למצב יותר גבוה.

שאלה: איך לקנא בחברים מופנמים יותר, כאלה שפחות קובעים, מסדרים מארגנים ובולטים כלפי חוץ?

גם בזה שהם מופנמים תקנא. כך הוא נברא לפי הטבע, כך הבורא ברא אותו. אף אחד מאיתנו לא משחק כך או אחרת מפני שהוא החליט לשחק כך, זה לא קורה בדרך שלנו. אנחנו לא מסוגלים לשחק שנים במשהו, אלא כל אחד נמצא טרוד במצב הפנימי שלו כמה שהוא מסוגל להתגבר, כמה שהוא מסוגל להתקדם ואין לו זמן לכל מיני משחקים כלפי הזולת. ולכן שאני מסתכל עליהם אני פחות או יותר רואה את הטבע הפנימי שלו, שזה האדם.

אומנם באגו שלי אני לא מצדיק אותו ולא מוצא בעיניי מה שיש לו, והייתי לוקח כל אחד ואחד מהחברים שלי בעשירייה ומסדר אותו באופי אחר ובהתנהגות אחרת, אבל אני בזה רק רוצה להגיד לבורא שאני לא מסכים עם מה שהוא עשה בעולם.

לכן צריך לקבל את זה אחרת, שמה שיש הוא אידיאלי והבורא עשה את זה ועשה זאת בשבילי, ואני צריך לקבל את זה ולהודות לו ולאהוב כל אחד ואחד כי כך הבורא עיצב אותו, כל חבר וחבר הוא עיצב אותו כך לפניי, כי דווקא על ידי כך שאני אגיע לכל אחד באהבה, אני בזה מגיע לאהבת הבורא. כי הוא מעצב כל חבר וחבר, ואם אני מתקרב לאהבה לכל חבר וחבר, כך אני מתקרב לאהוב את הבורא, זה נקרא "מאהבת הבורא לאהבת ה'".

שאלה: איך קנאה בתכונות האידיאליות של החבר מקרבות אותי לעל מנת להשפיע?

בצורה מאוד פשוטה. אני צריך לקנא בו ולהבין - יש לי כל כך הרבה מחשבות - זה דבר מאוד מרכזי. זה שאני מקנא בחבר יכול להרחיק אותי ויכול להדביק אותי אליו, תלוי איך אני מעמיד את עצמי. אם החבר יותר גדול, אז אני רוצה להיות דבוק אליו, ללמוד ממנו. אם החבר יותר נמוך, אז אני בורח ממנו. העיקר שאני צריך לראות את הדברים האלה שהם עומדים כהצגה של הבורא לפניי.

הבורא כאילו אומר לי, אם אתה תמצא את הדרך ותידבק אליהם, אתה תידבק אלי. אם אתה לא יכול להידבק אליהם, תפנה אלי, אני אעשה לך את זה. זאת אומרת, שיהיה לך תמיד לפניך סיבה איך לפנות אלי. אז אני שם לפניך חברים, אתה תתאר את עצמך כלפיהם כאליו כלפיי, תבקש ממני ואני אעשה כל השינויים כדי שתוכל להתקרב אלי.

שאלה: האם אנחנו צריכים לבחון את העוצמה של ההתקרבות שלנו לבורא על פי אותם התדרים ברמת דומם, צומח, חי ומדבר, כאשר הדרגה העליונה זה המדבר שלא מניח לי לישון?

כן.

שאלה: איך אפשר לזהות אם עובדים באמת לכיוון השפעה או קבלה?

אתה צריך לראות אם אתה מקבל את מה שהחברים עושים, אומרים, מדברים, או לא? זה בדיוק מקום הבדיקה, איך אתה מתייחס אליהם כאמצעי לדבקות בבורא. אם האדם הוא מאוד אגואיסט, מאוד גדול, מאוד קשה לו בכלל לעכל שההתקרבות לזולת היא הקשר להתקרבות לבורא. הוא לא הבין את זה, כי זה לא נכלל ברגש שלו. הוא עד כדי כך מנותק מהזולת שהוא מרגיש רק את עצמו בלבד. שכל האמצעים שאומרים לנו שאנחנו צריכים -להתקרב לחברים, לבנות קבוצה, הוא לא מקבל את זה. הוא מקבל את זה בצורה ארגונית, שאנחנו צריכים להתקרב, להעמיד את עצמנו איכשהו, אבל לא שאנחנו יכולים לראות בזולת, באנשים, בכל האנושות איזה קרש קפיצה לבורא, את זה האדם לא מבין.. אם הוא אגואיסט אמיתי, הוא לא יכול לקשור את זה.

וכאלו אנשים יותר ויותר נמצאים בינינו, כי אנחנו גדלנו משך כל השתלשלות שלנו בדרך האבולוציה, אנחנו גדלנו לרצונות לקבל מאוד גדולים שעומדים ממש מול הבורא ולכן חיבור בינינו נראה מאוד מאוד קשה.

אנחנו לא יכולים היום להיות בקשרים גם בתוך משפחה, גם בתוך זוגיות, גם בקשר בין הורים לבין ילדים, בין העמים, לדומם, לצומח, לחי. אנחנו עוד ועוד מהרצון לקבל הגדול שגובר בכל אחד מאיתנו מאבדים לגמרי את הקשרים שהיו לנו פעם. שפעם הייתה משפחה, משפחה מרגישה את עצמה, הורים, ילדים, כל מיני אנשים שבאים למשפחה, הייתה חמולה, כמו כפר קטן, היום אין דבר כזה.

שאלה: מה אני יכול לעשות כשהשדים בתוכי ממש שונאים את החברים, יש לי כעס כלפי החברים, אני רוצה להרוג את החברים, אני לא יכול לסבול את הפרצופים שלהם. אני כל כך חלש כנגד הכוחות האלה שפועלים בתוכי, זה נראה בלתי אפשרים להתבטל בפניהם. מה אני יכול לעשות נגד השטן הזה שיש בתוכי?

אם אתה כך מרגיש, אז אתה כבר נמצא במצב מתקדם ונשאר לך רק לקבוע בצורה חד משמעית, אני רוצה לתקן את היחס שלי לחברים כי דרכם אני מתקדם לבורא. ואם כן, אז אני פונה לבורא שיעשה לי את זה, הוא ברא את היצר הרע, הוא נותן לנו אור עליון, כוח העליון מלמעלה שנקרא תורה תבלין, וכך אנחנו נעשים עדים לתיקון של האגו שלנו - היצר הרע.

ואז ביצר הרע המתוקן שהפך להיות יצר הטוב, במידה הזאת אנחנו מתחילים לגלות את הבורא. באותה עביות שהרגשת קודם שהיא מרחיקה אותך, אתה תתחיל להרגיש שהיא מקרבת אותך לזולת ובתוך זולת אתה מתחיל לגלות את הבורא. יפה מאוד, אתה דווקא מתקדם יפה. בלי שנאה אי אפשר להגיע לאהבה.

שאלה: מדובר בחבר שלא מגיע הרבה לשיעורים, ורוב הפעמים הוא שותק ומכבה את המסך. האם יש כאן מקום לעבודה באהבה לחבר?

אנחנו צריכים להשתדל לסבול זאת ככל האפשר. אומרים כך, אם הוא לא מקלקל, אז הוא יכול להישאר, אבל אם הוא ממש מקלקל את הקשר בינינו, אז אנחנו צריכים להרחיק אותו. זה הכלל. תשתדלו בסבלנות לתת לו דוגמאות איך אתם מתייחסים זה לזה, ותראו עד כמה ביחס השלילי שלו אליכם הוא עוזר לכם. הוא נותן דוגמה שלילית ואתם כנגדו יכולים להיות דבוקים יותר זה לזה ובפנייה לבורא.

שאלה: אני יכול להיות נוקשה בתוך העשירייה אבל לא הגעתי למצב של שנאה, אני לא יודע אם אני מסוגל להגיע לשנאה, אומנם אני מצפה שזה יקרה אבל אני לא בטוח שאני מסוגל לזה.

גם זה לא טוב, כי שנאה ואהבה מדברים על יחסים ברורים, קרובים, קצרים. ואם אין אהבה ואין שנאה זה מצב קשה לעבוד עימו, כי אין לך רגשות, אין לך נתונים ברורים. תמשיך ותראה כמה זה יביא אותך להתקדמות בשנאה ובאהבה ותימצא בין זה לזה.

שאלה: מאיפה מקבלים ביטחון לעבור את כל התהליך הזה ולא ליפול בדרך? איך הקנאה נותנת ביטחון? מה הגישה לקנאה נכונה?

אנחנו מקבלים ביטחון אך ורק מהקשר שלנו לבורא, איך לך מקור אחר שממנו אתה יכול לקבל ביטחון, אין דבר כזה, מאיפה עוד? מי הוא מקור הבריאה? מאיפה מגיעים הכוחות גם השליליים וגם החיוביים? הכול מגיע מכוח עליון.

תלמיד: איפה במציאות אנחנו מקבלים את הביטחון?

אתה נמצא במציאות שבה הוא עושה את האור ובורא את החושך. גם החושך וגם האור מגיעים מהבורא, ואתה צריך להשתדל להיות קשור אליו משני המצבים האלה.

שאלה: איך אדם מגיע להכרה שהוא מיצה את כוחותיו ויש צורך לבקש עזרה מהבורא? הרי הרצון לקבל לא רוצה להעמיד את עצמו ואת השליטה שלו.

זה סימן שעדיין לא הגענו לסוף. אבל אם אדם משתדל באמת להשקיע את עצמו בזה, אז הוא מהר מגיע למצב שאין לו יותר כוחות, ולאן הוא צריך לפנות? רק לבורא. הוא מגלה שהוא נמצא בחוסר אונים. אבל זה דרך חיבור בעשירייה, בקבוצה.

שאלה: כתוב "הגוף מתנגד בכל כוחו היות שהגוף טוען למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי". איך מגיעים למצב שרואים שהגוף מתנגד? לרוב קשה לראות ולהרגיש את זה כי נראה שאני והגוף שלי בהתעוררות.

אם אני בהתעוררות, אז אני צריכה להיות בהתעוררות, אני צריכה להיות מחוברת לחברות שלי, וכל הזמן לעבוד יחד איתן כאישה אחת בלב אחד ולגלות בינינו את הבורא, כמו שכתוב. וכך אנחנו נמצאות בדרך. אלא אם אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מסוגלים, לא רוצים, בכלל לא מכוונים אחד כלפי האחר, אז מגיעים למצב שזקוקים לבורא.

שאלה: בקטע יש שלוש דמויות, הרצון לקבל, האדם והבורא. איך משתתפת העשירייה במה שמתואר בקטע? היא לא מוזכרת פה.

הרצון לקבל והאדם שאנחנו מדברים עליו הם מבוררים בתוך הקבוצה, וגם הבורא מבורר בקבוצה. כל הדברים האלה לא קיימים מלכתחילה. אדם הוא מי שרוצה להידמות לבורא, והבורא זה מה שמתגלה בתוך הקבוצה. יוצא מכך, שאין לי עבודה אחרת אלא לאתר את היחס שלי, ואז אני הופך להיות אדם, אחד מהקבוצה, ובמידת הקשר איתם אני מגיע להתחברות עם הבורא.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת זו נקודת חופש הבחירה להיות מעל הרצון לקבל?

אמונה למעלה מהדעת זו נקודה שהיא חופשית מהרצון לקבל, שהיא קובעת מעל הרצון לקבל מה היא רוצה להיות. זה נקרא "להיות עם חופשי" ברצון שלנו, "בארצנו". זו נקודת הבחירה שלנו. לשם מה אנחנו צריכים את זה? כי אם אני לא אהיה חופשי מהרצון לקבל שלי, אז אני לא אוכל להיות דבוק בבורא אפילו בבחינת עובר, ואז למי אני, למה אני? אין לי שום מציאות אלא אני נמצא ברצון לקבל שהאגו מנהל אותו בכל הכיוונים.

שאלה: אם אני לא מרגיש את הרצונות של החברים שלי בעשירייה, האם זה בגלל שאני לא מחובר? ומה לעשות כדי לשפר ולהתכלל יותר?

זו עבודה קשה, אבל קודם כל אני צריך להחליט שכל מה שהיה לי עד כה, התנהל בתוך הרצון לקבל ואני לא רוצה, ולא מסכים יותר להיות בו, בתוך הרצון לקבל שלי, אלא רוצה להתעלות מעליו. וכאן בעצם הקבוצה היא זו שצריכה לעזור לי לצאת, להתעלות למעלה ממנו, למעלה מהרצון לקבל שלי.

שאלה: האם עלי לתקן ולכוון את עצמי כדי לקנא ברצון המשותף של חבריי, או שמספיק לקנא ברצון ספציפי?

גם בחבר ספציפי, גם בכל חבריי, וגם בכלי העולמי, אני צריך למצוא איך אני מקנא בהם. נגיד עכשיו אני מסתכל על כל הכלי הנשי ורואה לפי העיניים שלהן, לפי המבט שלהן עד כמה הן רוצות להבין, להרגיש, ולהתקרב לאותם הערכים שעליהם אנו מדברים.

כשאני מסתכל עליהן אני ממש נכנס דרך העיניים שלהן לתוך הלב שלהן, ומגלה בכל לב ולב איזו נטייה לגילוי הבורא. ולא חשוב אם זה לב של גברים או של נשים, זו פשוט עטיפה שונה, אצל הגבר ואצל האישה, אבל באמת בפנימיות הלב אין שום הבדל.

שאלה: מה עושים חוץ מתפילה כשאתה לא מרגיש שום רגש, אפס רגש כלפי החברים?

זה טוב. אז לפחות יש לי הכְוונות נכונות, כי אני לא מרגיש כלפיהם שום דבר, זה בשבילי כמו קיר. אז יש לי ממה להתחיל, מההרגשה הזאת, ואני רוצה לא לשכוח אותה, להתחיל למדוד ממנה והלאה איך אני יכול לשנות את עצמי ולהתקדם אליהם יותר. עד שהקיר הזה יהיה בשבילי כמו מחסום, ואני צריך לעבור אותו ולהתחבר איתם, כי הם נמצאים מאחרי הקיר.

שאלה: האם עלי לראות את העשירייה שלי כתינוק שלי או כאימא?

גם וגם. גם כתינוק וגם כאימא. יפה מאוד אם כך את אומרת.

קריין: קטע מס' 36 כותב הרב"ש:

"שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל, אז על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

זאת אומרת, אנחנו רואים שהעיקר, אחרי כל מה שנגיד, להתפלל, לפנות לבורא כי הוא המקור של כל ההפרעות, והמקור של כל העזרות, התמיכות, והוא רוצה שאתה תהיה קשור אליו על ידי זה, ולכן הוא נותן לך כל מיני מצבים, בעד ונגד. כדי שעל ידי ההפרעות אתה עוד יותר תתקשר אליו, עד שתגיע לדבקות.

ההתקשרות אליו היא על ידי הבקשה שלנו, והדבקות בו היא על ידי כך שאנו מקבלים תכונות שלו מתוך הבקשות שלנו, והתכונות האלה שאנו מקבלים כל אחד מהבורא, וכל תכונה אנו מקבלים בהדרגה, וכל תכונה אנו מקבלים בבעד ונגד, כיתרון האור מתוך החושך, ואז כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אנחנו מקבלים גם את הגברת האגו בכל אופן ואופן. ואחר כך מתוך זה מקבלים גם את העזרה, וכך אנחנו מתקרבים. אין מה לעשות, זו הדרך.

שאלה: איך האדם ידע אם הוא מתפלל נכון?

מלמעלה מהדעת, אתה רואה מה הוא כותב כאן, אחרי כל מילה הוא כותב "ולהתפלל", "ולהתפלל", "ולהתפלל". זאת אומרת, לפנות לבורא כל פעם מתוך המצבים החדשים ולהשתדל להיות רגיש לכל מצב ומצב.

כמו שהשעון מתקתק אצלנו, האם בכל שנייה ושנייה כשהשעון מתקתק אתה מרגיש הבדל בשניות האלו או לא? כל פעם כשהשניות קופצות בשעון, האם כל פעם, כל רגע, כל שנייה אתה מרגיש את עצמך במצב שונה. ומכל מצב ומצב שנעשה בך שונה, אתה פונה לבורא ומתפלל, מבקש קרבה, דבקות, ועזרה.

תלמיד: אז התפילה משתנה כל רגע?

ודאי שכל רגע, אם היא לא משתנה, זאת לא פנייה, אתה לא יכול כל הזמן להגיד את אותו הדבר לבורא, אתה חייב כל הזמן לברר ולברר את הבעד והנגד, ובאיזה אופן אתה נמצא לעומתו, מה אתה רוצה שיקרה, וכן הלאה. זאת אומרת, כל דבר ודבר מעורר בך הרבה מאוד רגשות והכרחיות לחיבור.

שאלה: ובכן לגבי התפילה השלמה, אנחנו יכולים להגיד לחכות ולהימצא מעל הדעת עד שהבורא באמת יקיים את התפילה שלנו, ולא ייתן לנו אפילו תשובה עליה?

אתה תקבל תשובה, אתה תמיד מקבל תשובה. אין דבר כזה שהבורא לא נותן תשובה, אבל אנחנו לא מבחינים בתשובה שלו. היא מגיעה אוטומטית, כי הטוב והמטיב לא צריך לחשוב, אם לתת לך או לא לתת כמו שאנחנו עושים. אלא הלב של הבורא, אם אפשר כך לומר, ליבו פתוח ומיד אנחנו מקבלים תשובה בצורה האבסולוטית, הטובה ביותר, מהרצון להשפיע שלו, שזה הוא בלבד.

קריין: ציטוט 37 כותב הרב"ש.

"בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. 

נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל." 

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

"בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו," ורובנו בינתיים כך "אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. 

"נמצא מה ..." שכתוב ""יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת"," בגרשיים, ב"למעלה מהדעת" כביכול "שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת," מה זאת אומרת? שהם מגלים שאם הבורא לא יעזור להם, הם לא מסוגלים לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אצלם ברור מה זה נקרא "על מנת לקבל" ומה זה נקרא "על מנת להשפיע", הגבול הזה מתברר להם יותר ויותר "... שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל." 

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

הם עוד לא הגיעו למצב שהבורא עוזר להם, אבל הם מבינים שאם הבורא לא יעזור, אין להם שום סיכוי להצליח.

שאלה: ממש בשורה הראשונה רב"ש כותב שלאחר מכך שהשקיע את כל כוחותיו הוא רואה שהוא לא מסוגל לצאת מעצמו, מרשות קבלה עצמית. מה זה כל המאמצים?

מאה אחוז.

תלמיד: האם אני יכול למדוד מה זה מאה אחוז?

זה לפי ההרגשה שלך, לפי כמה שאתה מסוגל להרגיש, להבין, אבל בכל רגע ורגע שאתה משקיע את עצמך, תשתדל להשקיע עד הסוף. פשוט זה חייב להיות באמת, וגם זה צריך להיות כביכול למעלה מהדעת. זו צריכה להיות הסכמה שלמה, פשוט מאוד.

שאלה: מה זה לקיים תורה ומצוות בתוך העשירייה?

תורה ומצוות זה נקרא שאני מקיים כל מה שאני מבין שהמקובלים מייעצים לקיים, ועל ידי זה אני מעורר את המאור המחזיר למוטב שמתקן אותי. זאת העבודה שלי, לעשות כל מיני פעולות בחיבור בינינו, וזה נקרא "מצוות". המצווה הכללית היא "ואהבת לרעך כמוך", ועל ידי זה אנחנו מעוררים את האור שנקרא בורא, שנקרא "המאור המחזיר למוטב", ובסך הכול זה נקרא "תורה", הכוח העליון.

שאלה: בקטע מדובר על למעלה מהדעת בגרשיים. איך אני יודע שאני למעלה מהדעת, ולא בגרשיים, אלא אמיתי? איך מבדילים?

זה שאתה שואל על כך, זה כבר טוב. אז תמשיך ותשתדל להגיע ללמעלה מהדעת בלי גרשיים, בצורה אמיתית.

שאלה: מיהם העובדים הרגילים של הבורא עליהם כתוב בטקסט?

אולי הוא מתכוון לבני האדם הרגילים שחיים, אני לא יודע, איפה כתוב על העובדים הרגילים?

תלמיד: כתוב בקטע "כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ", למה הכוונה?

שהם חושבים שהם יכולים להגיע למשהו בלי לבטל את הרצון לקבל שלהם. שאפילו בלי לבטל את הרצון לקבל הם יכולים להגיע לגילוי הבורא ולכל מה שחכמת הקבלה מציגה לנו.

שאלה: נאמר בקטע שהיצר הרע מתגבר עליו כל יום. איפה נמצא היצר הרע הזה, איך אני יכול לחשב שהוא הגיע ועליי לבקש מהבורא להחליפו ביצר טוב?

אם אתה מכוון לחברים, ובסך הכול דרך החברים אתה מתאר לעצמך מה זה הכוח העליון, השפעה ואהבה, אז צריך להיות לך ברור מתוך זה מה זה נקרא "היצר הרע" ומה זה נקרא "היצר הטוב", ואיך אתה צריך להתייחס גם לזה וגם לזה.

תלמיד: אם אני מתחיל להרגיש את החברים טוב יותר, אז אני מיד יכול להרגיש את הרע הזה שמתגבר עליי?

ודאי. אתה יכול לבדוק כלפי החברים את כל התכונות שלך, עד כמה אתה שייך בהן לרוחניות או ההיפך.

תלמיד: הבדיקה הזאת היא מההתעוררות שלי ועד השינה, ושאני אוכל תוך כדי להוסיף לזה גם תפילה?

אנחנו חייבים כל הזמן להיות בקשר עם זה, כל הזמן לבדוק את עצמנו, לאתר איפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: אבל היצר הרע הזה כל כך מתגבר עליי, עד שאני אפילו לא מבחין שזה היצר הרע שעכשיו מדבר בתוכי.

אם אתה נמצא בין החברים ורוצה לאתר את זה בצורה נכונה כלפי העשירייה, אז יהיה לך ברור שאתה נלחם כאן נגד האגו שלך.

שאלה: איך אני יכול להשקיע מאמץ במאה אחוז, להשקיע את כל הכוחות, לעשות את זה בצורה מודעת ועדיין להמשיך? מאיפה למצוא את הכוח להמשיך בלי לעצור?

מהעשירייה, מהבורא, איך הגעת עכשיו למצב שבו אתה נמצא? ומי מחזיק אותך עכשיו? גם הבורא וגם הקבוצה. אתם לא מתארים לעצמכם שגם קודם הייתם בקבוצה, עוד לפני שהגעתם אליה פיזית בעולם הזה, בכל זאת הייתם כבר קשורים זה אל זה, וכך התגלגלתם. עכשיו נותנים לכם לראות את זה לתקופה מסוימת, לאתר את זה בצורה פיזית, אבל אחר כך אתם שוב מאבדים את הקשר הפיזי הזה בראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, וממשיכים לעבוד בצורות יותר עליונות.

שאלה: אם עובדי ה' מגלים בתוך הדעת שרק הבורא יכול לעזור להם, אז למה הם צריכים ללכת למעלה מהדעת כמו שכתוב בסוף הקטע?

אבל כל הדרך הרוחנית היא ללכת למעלה מהדעת, למעלה מהרגש, למעלה מהשכל הגשמי, כי דווקא בזה הם יכולים להגיע לצורת ההשפעה האמיתית. הם מגלים שהם לא מסוגלים לזה, אבל על זה כבר יכולה להיות תפילה. כל הנקודה זה אמונה למעלה מהדעת, "לשמה" מה שנקרא.

תלמיד: בהרבה קטעים אומרים לנו שהאדם צריך להגיע לתוצאה הרצויה שרק ה' יכול לעזור. ופה הוא אומר שהוא כבר מרגיש בדעת שרק ה׳ יכול לעזור לו, ושהוא צריך ללכת למעלה מזה.

מתי הבורא יכול לעזור? בכל מצב ומצב.

תלמיד: אז למה ללכת למעלה מהדעת אם אני מרגיש בדעת שרק הוא יכול לעזור?

אתה חייב לפנות לבורא, להשתדל, תלמד את זה מהחברים אולי, אתה חייב לפנות לבורא ולבקש ממנו עזרה. מתי אתה פונה אליו? כשאתה רואה שאתה לא מסוגל לבד. אז איך אתה מגיע לזה שאתה לא מסוגל לבד? לפי החיים שלך, לפי מה שאתה רוצה. אתה יכול להגיע לאהבה, להשפעה, לחיבור, למשהו שהוא נגד הרצון שלך? אתה יכול להתגבר על עצמך, על האגו שלך? אם לא אתה חייב לפנות אליו.

שאלה: מאיפה באות שאלות על הטקסט, ואיך לעורר נכון את השאלות בזמן ההכנה?

השאלות באות מתוך החיבור בינינו. אם אנחנו רוצים להתחבר לפי מה שכתוב בטקסט, אז אנחנו רואים שיש לנו שאלות, חוסר כוחות, ואנחנו צריכים ברור.

שאלה: האם כשאני מאמין בצורה כנה שהבורא עוזר לי בלי שאני אהיה מסוגל להסביר את זה, האם זה נקרא להאמין למעלה מהדעת?

לא, זה עדיין לא למעלה מהדעת, כי אתה עוד לא התגברת, עוד לא עלית על הדעת. אתה צריך להיות בהתנגדות, בהתנגשות עם דעתך, עם עצמך, ואז לבקש עזרה, לקבל אותה וללכת לפי מה שתקבל, שיהיה לך ברור שזאת הדעת וזה למעלה מהדעת, זה אני בתוך הדעת וזה אני למעלה מהדעת. ואז בצורה כזאת אתה תוכל לאתר את המדרגה שעליה אתה עולה.

שאלה: יש הבחנה שהיא למטה מהדעת, יש עוד הבחנה "יראי ה' עובדי פרעה", איך לא ליפול לזה, כי אנחנו יכולים להתגאות בזה שאנחנו נמצאים בקבוצה וזה רק מגדיל את הרצון לקבל?

אנחנו לא יכולים ליפול להבחנה הזאת "יראי ה' עובדי פרעה", כי אנחנו בכל יום ויום מעוררים בעצמנו, בכל אחד ואחד את ההבחנות האלה עוד ועוד, מה זה נקרא למעלה מהדעת, בתוך הדעת, על מנת להשפיע בצורה אמיתית. ולכן מי שנמצא בינינו אף על פי שהוא עדיין לא בירר את הדברים האלה הוא הולך לברר, מתקדם, ובסופו של דבר הוא יברר את זה.

תלמיד: במשל של בעל הסולם הוא כותב איך אנחנו נכנסים לתוך הגן עם המלך, מסתובבים איתו, מתפעלים כביכול עד כדי כך ופתאום מוצאים את עצמנו מחוץ לגן, ברחנו מהמלך אבל אנחנו חושבים שאנחנו משפיעים.

אני מבין אותך ומאוד שמח שאתה שואל נכון, מדבר נכון וזוכר את הצורות האלה שבעל הסולם ורב"ש מתארים. אבל אין לנו דרך אחרת אלא ללמוד ולהשתוקק לזה שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עלינו. אין שום אמצעי אחר, קבוצה, חיבור בקבוצה, לימוד שמביא מאור על הקבוצה שמסביר לנו עד כמה אנחנו נמצאים בניתוק או בחיבור בינינו, ומה אפשר לעשות עוד בהתאם לזה. אי אפשר להביא לכאן עוד אמצעים, זה מה שיש בטבע ולא חסר לנו דבר חוץ מזה.

שאלה: איך לעבוד נכון כשלאחר תפילות חוזרות ונשנות למעלה מהדעת אתה מרגיש יותר כעס, אתה לא מרגיש משהו טוב, אהבה והשפעה, אלא אתה מתנתק?

אלה מצבים מאוד טובים כי הם מעוררים את האדם לעשות חשבון, בדיקה על מה שהוא עושה, בירור, ביקורת, ולהתקדם הלאה. המצבים האלה הם מצבים טובים.

תלמיד: האם אני מבין נכון שזה תהליך של מחיקת האגו שלי, מכיוון שאני לא מקבל שום טעם בזה?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שמצד אחד אנחנו נמצאים בתפילה אחת משותפת ומצד אחר אומרים שהתפילה משתנה כל רגע ורגע, איך לממש את זה?

אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות מחוברים ככול האפשר למעלה מהכוחות שמרחיקים אותנו זה מזה, והתפילה המשותפת שלנו צריכה להיות רק לבורא שיעזור לנו להגיע ללב אחד.

שאלה: האם השתתפות בשיעור הבוקר היא שכר? כי אם אני מתפלל שייתן לי כוח והזדמנות להשתתף בשיעור, זה כמו להתפלל לקבל שכר.

זה נכון. אני צריך לקבל את הנוכחות שלי בכל פעולה ופעולה קבוצתית שמקדמת אותי איכשהו למטרה רוחנית כבר כשכר, וכך לראות זאת.

שאלה: איך אני יכול לעבוד עם תאווה וכבוד בתוך העשירייה?

גם תאווה וגם כבוד אלו כוחות מאוד גדולים שלי ואני צריך לכוון אותם למען החברה. אני צריך להיות תאב לאור העליון שישפיע עלי וישנה אותי ויעשה איתי מה שהוא רוצה, להיות ממש בכוח שלו, בידיים שלו. וכבוד זה שאני רוצה לכבד את הקבוצה ואת הבורא כך שהם יהיו למעלה מהכבוד שלי, שככל שאני משפיל את עצמי כך אני מעלה אותם, וככל שאני מעלה את עצמי כך אני גם מעלה אותם. הכבוד שלי יהיה כמו אותו אמצעי שאיתו אני אעלה עוד יותר את הקבוצה והבורא.

שאלה: מה הפירוש של המשפט בתוך קטע 37, "באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל." אם כבר מרגישים זאת בתוך הדעת, למה צריכים להאמין אם כך למעלה מהדעת?

אנחנו צריכים להבין שבתוך הדעת זה בתוך האגו הלא מתוקן שלנו, ולכן הוא לא שייך לאמת אלא הוא שייך לאותה הבחנה שהבורא ברא כדי שאנחנו נתעלה ממנה.

שאלה: למי הגוף אומר "הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית", מי זה "אתה" כאן?

פונים לאדם.

תלמיד: מי זה האדם ומי זה הגוף?

הגוף והאדם הם בינתיים אותו דבר, עדיין אין הבדל ביניהם.

שאלה: האם אני צריך לנסות לראות את התשובה של הבורא?

את התשובה של הבורא אני צריך להרגיש בלב שלי, עד כמה הלב שלי משתוקק להתקרב לחברים ולגלות בקשר בינינו את הבורא.

שאלה: מה המשמעות של "דעת" במה שכתוב "שהם מאמינים "למעלה מהדעת""?

"דעת" זה מה שיש לי במוח ובלב, ו"למעלה מהדעת" זה מה שאני רוצה שיהיה לי במוח ובלב - על מנת להשפיע.

שאלה: האם אמונה ותפילה הם מרכיבים של אותו מצב, או שתפילה היא אמצעי להשיג את האמונה?

תפילה היא אמצעי להשיג את האמונה, את כוח ההשפעה, ועל זה אנחנו מתפללים.

שאלה: מה יעזור לי יותר ויותר להרגיש את חוסר היכולת שלי להגיע לעל מנת להשפיע? כי אני מרגיש שכל הזמן האגו שלי מטשטש את זה.

אנחנו צריכים להחזיק את זה בינינו. אני צריך להרגיש שאנחנו קשורים יחד ובקשר שלנו יחד שם אני הולך לאסוף את כל הדברים הטובים, הרעים, את כל הדברים שקשורים לחיבור בינינו או לחוסר חיבור, ולא כל כך חשוב לי אם זה חוסר חיבור או חיבור העיקר שזה בינינו. וזה מה שאני אוגר ביני לחברים ועם זה אני עובד ולזה אני צריך להוסיף. זה כמו שיש סיר על האש ואתה מבשל שם משהו וכל פעם אתה מוסיף לתוך מה שאתה מבשל עוד ועוד דברים, כך אני רוצה לראות את הקבוצה.

שאלה: איך להתגבר על המצב שאת החברות איתן אני נמצאת בשיעור בוקר אני אוהבת באהבה בוערת ולעשירייה אני אדישה טוטלית?

אני לא מבין את הקשרים האלה, האם עשירייה זו עשירייה, וחברות בשיעור בוקר זה משהו אחר?

תלמיד: יכול להיות שבגלל שהזמן גרמן לא כולן נמצאות בזמן השיעור.

שיסתדרו ביניהן, אבל זה צריך להיות אותו דבר. אני מבין שאם מדובר על נשים אז קשה להן יותר, יש להן ילדים קטנים, בעל, אבל צריכים להשתדל לראות את הדברים בצורה שכך זה קורה בינינו. יש רק קבוצה אחת שאיתה אני הולך לכל דבר.

שאלה: איך יוצאים מהרצון לקבל? איך אני יכול לחייב את הבורא לעזור לי?

אם אני פונה לבורא בצורה נכונה, אז בטוח שאני מקבל עזרה. יכול להיות שהעזרה מצד הבורא לא מגיעה על מה שאני רוצה, אבל היא מגיעה על מה שאני מבקש ובהתאם למה שאני מסוגל לקבל. זה דומה לילד קטן שרואה אוטו גדול ורוצה את האוטו, אז קונים לו אוטו קטן בחנות צעצועים במקום האוטו הגדול שהוא רוצה, כי זה מתאים לו בינתיים מכל הבחינות. כך אנחנו. יכול להיות שאנחנו צורחים, מבקשים משהו גדול מאוד, אבל בינתיים אנחנו לא יכולים לעבוד עם זה נכון, ולכן נותנים לנו לפי היכולת שלנו להשתמש נכון בכלים.

(סוף השיעור)