שיעור צהריים 22.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1520, אגרת נ"ח

קריין: אנחנו קוראים באגרות רב"ש, באגרת, בכתבי רב"ש כרך ב', עמוד 1520, אגרת נ"ח.

אגרת נ"ח

ב"ה ערב חג השבועות פה אנטורפן יע"א

"לכבוד ידידי ...

בדבר שאלתך, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שהמשמעות הוא שבלי הרוח שטות לא היה עושה את העבירה, אם כן למה נכנס בו הרוח שטות, הלא עדיין לא עשה שום עבירה, ומי הוא הגורם שיכנס הרוח שטות. ואם הוא כבר נכנס, מה הוא אשם בזה, הלא כבר אין הבחירה בידו, כי הרוח שטות הוא הגורם לזה.

והענין הוא, חז"ל אמרו "עין רואה והלב חומד", היינו הראיה גורמת לחטא. וענין ראיה ענינו הוא בין ראית עינים בדבר אסור, או בראיה שׂכלית היינו מחשבה זרה.

הנה חז"ל אמרו, "הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו ... לא אפשר ולא קא מכוון כולי עלמא לא פליגי דשרי [כשלא יכול להימנע ואינו מתכוון — אין חולקים שמותר]" וכו' (פסחים כ"ה ע"ב).

וזה ידוע, שעל הראיה ועל המחשבה אינו בידו לשלוט, לכן בזמן הראיה אין החטא עדיין נגמר. אלא אחר כך, כשהלב חומד, אז מתקיים החטא. והיות שהיה לו ראיה על החטא, אז הוא מחויב תיכף לעשות תשובה על הראיה, בכדי שלא יביאו לו לידי חמדה. ואז עדיין היה בידו הבחירה כי עדיין לא חטא.

ואם לא נתעורר תיכף לשוב על האונס, שנקרא ראיה, אז האונס הוא גורם לחמדה הנקרא שוגג. ובאם לא עשה תשובה על השוגג היינו על החמדה, הוא בא לידי מזיד.

והרוח שטות נכנס לאדם תיכף לאחר הראיה, אם הוא לא עשה תשובה על הראיה, אז הרוח שטות נכנס בו מטעם תיקון. כי בו בעת שאין יודע לשמור את עצמו, לעשות תשובה על המחשבה, נמצא שהוא פוגם בכבוד שמים. ונקרא זה בחינת "יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו". כי המחשבה מוכרח לבוא לידי חמדה.

אז הוא תיקון גדול, שאין הוא מרגיש בגדלות ה', והרוח חכמה שהיה בו מסתלק ממנו. אז ממילא אין הוא פוגם כל כך בגדלות ה', מטעם שאינו מרגיש אז ה', כי רוח שטות נכנס בו.

וזה פירוש "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". שזה מלמדינו, שהאדם צריך לדעת, כי כל החשבונות מה שהוא עושה בעת החטא, הגם שהוא חושב שהחשבונות שלו הם מלא חכמה, אזי אמרו לנו חז"ל, שהאדם ידע שהכל, היינו כל החשבונות, עושה הרוח שטות.

כי הוא עכשיו הפועל ולא רוח החכמה כי הוא כבר נסתלק ממנו, אפילו שהוא תלמיד חכם ובעל מעשים טובים. על זה נאמר "צדקת הצדיק לא יזכר ביום רשעו".

לכן אין לו אז להתחכם, אלא יקבל עליו עול מלכות שמים למעלה מהדעת, שהכונה הוא שיבטל את דעתו ומחשבתו מכל וכל, ואחר כך כשישוב בתשובה, אז הוא יכול לעשות איזה חשבונות בקשר להמצוות ובקשר להעבירות.

ועל זה אמרו (באבות ד'), "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות". שענינו הוא, שהאדם צריך להזהר לעשות המצוה בזמן שהיא קלה עליו, מלשון קלון ובזיון, הגם שהמצוה הם במצב החטא כמו דבר קל, בלי שום חשיבות, אם כן מה לי לעשות אותם עכשיו. הלא בין כך ובין כך, אין שום חשיבות למעלה על העשיות שלי.

כי בשלמא [בהנחה ש], בזמן שאצלו היה המצוות במצב חמורה, היינו שעם זה שהיה לו יראת שמים, היה מרגיש את חומר של עבירה וחומר של מצוה, היינו שהיה מרגיש בחינת יתרון וכבוד, אז הוא מבין שכדאי לעסוק בתורה ומצוות. מה שאם כן עכשיו, שאצלו המצוות בבחינת קלה, אם כן לא כדאי להיות זהיר כל כך.

על זה אמרו, שאין אדם יודע מאיזה מצב יש נחת רוח למעלה. זאת אומרת, אם נגיד "לפום צערא אגרא" [לפי הצער, השכר], נמצא שבזמן שהתורה ומצוות אצלו בבחינת קלה ובזיון, אז יש לו יגיעה יותר גדולה בכדי לקיימם. ומשום זה יוכל להיות, שממצב הזה יש למעלה יותר נחת רוח. אם כן האדם צריך להיות זהיר לקיימם.

ה' יעזור לנו שנקיים תורה ומצוות מתוך הרחבה

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זצקל"ה."

שאלה: בפסקה הרביעית כותב רב"ש "והיות שהיה לו ראיה על החטא, אז הוא מחויב תיכף לעשות תשובה על הראיה, בכדי שלא יביאו לו לידי חמדה." איך עושים תשובה על הראייה?

לסגור עיניים, כאילו שלא ראיתי. אל תתורו אחרי מה שאתם רואים.

תלמידה: לסגור עיניים, אני משערת שאתה לא מתכוון פיזית.

פיזית, כן.

תלמידה: אבל הוא אומר ממש לעשות תשובה. לא כדאי גם לקרוא איזו תפילה או משהו שממש ירחיק אותי מהדבר, אולי יש עוד משהו שאפשר לעשות?

חפשי, אבל בדרך כלל אנחנו לא מתרחקים מהמקורות שלנו ואפשר למצוא בהם גם משהו קרוב.

תלמידה: בהמשך רב"ש כותב "ואחר כך כשישוב בתשובה, אז הוא יכול לעשות איזה חשבונות בקשר להמצוות ובקשר להעבירות." תוכל להסביר מה המצב הזה?

לא. אני לא יכול להסביר את זה. אנחנו נעבוד על זה, זה עדיין מוקדם.

שאלה: רב"ש מבדיל את הראייה לשתי בחינות, לראייה בחכמה ולראייה של כל מיני פיתויים. כשזו ראייה בחכמה, איך לעצור במקום הזה ולא לרדת לחטא, כי אם אתה יורד לחטא אתה צריך שוב פעם לעשות את כל התהליך, כי אתה בעצם עוזב את הקשר עם הבורא ואז רוח שטות מדרדרת אותך לגמרי ואתה שוב צריך ללכת מעל הדעת, ובעצם אתה עושה שוב את כל הסיבוב.

כן.

תלמידה: יש איזה טריק שאתה יכול לעשות?

אין טריקים.

תלמידה: אז תמיד צריך לעשות את הסיבוב?

לא, אלא ללמוד את זה מראש בקבוצה ולעשות יחד עם הקבוצה כל מיני תרגילים קרובים לזה כדי שנדע איך לברוח מהתרגיל הזה.

תלמידה: מהחכמה הזאת?

כן.

תלמידה: נראה לי שהכי עוזר זה לשאול אותך.

לא, זה לא תמיד עוזר.

שאלה: בנושא רוח שטות, אנחנו יודעים שהבורא עושה הכול, הוא מביא לנו רוח שטות, הוא מביא לנו את המחשבה.

כן.

תלמידה: זה מעגל סגור, הוא נותן לנו משהו, מכניס אותנו לאיזה לופ ואנחנו אשמים בזה.

אנחנו לא אשמים. הוא משחק איתנו ורוצה שנבין במשחק שלו, מה טוב ומה רע, ואיך אנחנו מחליטים ומה אנחנו עושים.

תלמידה: אז גם המחשבה וגם הראייה, הכול כדי שאנחנו נבין שהוא שולח אלינו את זה?

כן.

תלמידה: ונפנה אליו?

קודם כל את זה.

שאלה: מה נחשב שאדם מורד בבורא?

אתה לא יודע מה נקרא "מורד"?

תלמיד: אני יודע, אבל אם סידרו לו את הראיה והוא לא יכול להתגבר ונכנסה בו רוח שטות?

רוח שטות מוחקת כל מיני דברים קודמים. אין לו כבר סיבה ומסובב, אלא מה שעכשיו מסובב אותו זו רוח שטות.

תלמיד: כן, אבל למה זה נקרא שהוא "מורד" בבורא? הוא כבר לא יכול להתגבר על המצב, אבל הוא מוסיף פה שמעבר לזה, הוא מורד בו?

כן.

תלמיד: במה הוא מורד? בזה שהוא בכל זאת מבצע את מה שבכלים?

במה שהרוח הזו סובבה אותו.

תלמיד: אבל הוא לא יכול להתגבר.

הוא לא יכול להתגבר.

תלמיד: אם כך, איך אפשר לא למרוד בבורא?

להשתדל להיות עם הקבוצה, להתבטל כלפיהם, וכל פעם שהוא יעשה כך זה אמצעי לכך שהוא לא נכנע לרוח שטות.

תלמיד: אבל לא תמיד אפשר לעשות.

את זה אני לא יודע, צריכים לעשות הכול.

תלמיד: ואם האדם בכל זאת מורד, מה עושים?

מה עושים מכאן? אין מה לעשות, צריך לגלות את זה ולעשות תשובה.

תלמיד: על ידי מה? יש אמצעי של הסביבה שיכול לעזור להימנע מלמרוד?

כן.

תלמיד: ואם בכל זאת אדם מורד מה הפתרון במקרה הזה?

לפנות למעלה. זה הכי בטוח בכל מצב שאין ברירה.

שאלה: אחרי שראיתי שמשהו לא בסדר, אני מרשיעה, זה השלב הראשון שצריך לעצור. אמרנו שהאגו פועל רק אם יש לו משהו להרוויח מתוך זה. אם אני אראה שהכול טוב, האגו דווקא ירוויח יותר, יהיה לי יותר כייף. אז מה האגו מרוויח מזה שאני רואה שמשהו לא בסדר?

הרווח שאת מתרחקת.

תלמידה: איך זה רווח? הרי אנחנו מרגישים יותר טוב כשאנחנו קרובים, כשרואים שכל המציאות היא טובה ושהבורא עושה טוב איתנו.

יש רווח מהתקרבות ויש רווח מהתרחקות.

תלמידה: אם אני רואה שהכול לא בסדר ועולה בי ביקורת מה האגו מרוויח, את התיקון של אחר כך או כבר בביקורת כשהוא רואה שמשהו לא בסדר ואולי זו חשיבות עצמית, איפה פה הרווח לאגו?

פשוט אדם מבין שהוא נמצא בראייה לא נכונה ובטח שנמצאת בו רוח שטות והוא לא יכול להתגבר עליה ולמעשה מצפה איך לברוח מהמצב הזה. אז הוא מצפה איך לצאת מזה ואז היציאה מזה היא כמו שקיבל פרס.

תלמידה: אז בסוף התהליך יש לו פרס.

כן.

שאלה: אני לא מחפשת להתחמק ממה שהבורא נתן לי, אבל אני לא יודעת איך לצאת מהחושך הזה. אמרת שאם הבורא יוריד את המתג אז כל העולם לא ישנא את היהודים. אצלי הוא הוריד את המתג ופתאום אני רואה שכולם שונאים אותי.

כן.

תלמידה: מצד אחד אני מאוד בטוחה באהבה של הבורא אליי, ומצד שני אני לא מבינה למה הוא הביא לי את זה? מה הקשר, למה לא מראים לאדם גם את הקשר למה שקורה, למה שהיה, ואיך אני יוצאת מזה?

אני לא עונה על דברים ששייכים לאדם עצמו, לכן לא יכול להגיד לך. אבל אנחנו לומדים בצורה כללית שאנחנו צריכים לראות את הדברים שיוצאים אך ורק מאין עוד מלבדו. אין כוח אחר שנמצא ומבצע את כל הפעולות שבטבע.

שאלה: כשעולה ביקורת, כשאני רואה משהו פסול, אז אני אמורה להתחיל לעשות עבודה, "הפוסל במומו פוסל". בעשירייה אנחנו עושות דווקא לאגו. אם יש לי דחייה אז אני דווקא עושה בשביל החברות, מתקרבת. איך אני יכולה לעשות את זה אם אני עוצמת עיניים?

אני לא יודע.

תלמידה: האם לעצום עיניים זה להגיד שזה לא קיים, או לעצום עיניים זה להגיד זה קיים, אבל אני לא מתעסקת עם זה בחוץ, אלא בפנים?

כן.

שאלה: "לעצום עיניים" זאת אומרת זה עדיין קיים, אני רואה את זה, זה מראה לי את מצבי האמיתי ועל זה יש עבודה. זה לא להתעלם כאילו זה לא קיים והכול מושלם.

לא, אסור את זה לעשות.

שאלה: איך לא להיות תלויה בתענוגים?

תלות בתענוג, איך לא ליפול בזה? רק להחזיק בחברים, שזה יהיה הדבר הכי חשוב.

שאלה: האם כשאנחנו משתיקים את המחשבות אז אנחנו שומעים את הדיבור של הבורא ואנחנו יותר מודעים לקיום שלו?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין תורת הקבלה למוסר פשוט, איך אפשר להסביר לאדם הפשוט במה זה שונה במהותו? גם פרקי אבות וגם המאמר הזה, ההנחיות האלה מאוד שונות ממוסר פשוט.

איך להסביר? אני חושב שלא כדאי להסביר לאדם פשוט, אלא אם הוא נכנס במסגרת שלנו למתחילים, אחרת הוא לא ידע ולא ילמד נכון. חכמת הקבלה היא מאוד עמוקה ורחבה ואדם צריך להיות שייך למערכת ואז יתקדם.

(סוף השיעור)