שיעור הקבלה היומי3 ספט׳ 2022(צהריים)
שיעור ערב 03.09.2022– הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
לחיות בעולם של כוונות - קטעים נבחרים מן המקורות
הקטעים האלה מאד חשובים, קראנו כבר ולא פעם שהשגת מטרת החיים שהיא גם מטרת הבריאה אפשרית רק על ידי השתוקקות יחד ולמטרה אחת. הקטעים האלה מכוונים אותנו אליה לאותה המטרה.
קריין: קטע מס' 10 של הרב"ש.
"צריכים לדעת, שבעת שהאדם רוצה לצאת מעבודה המעשית בלבד," זאת אומרת לעשות רק פעולות שהוא חושב שעל ידן הוא יכול להצליח, "שהיא בלי כוונה, ורוצה להתחיל בעבודת המעשה עם הכוונה דלהשפיע, יש בזה עבודה רבה. היות שבזמן שהגוף מתחיל לשמוע מבחינת הכוונה דלהשפיע, תיכף על המקום הוא מתחיל להתנגד, ולא נותן להמשיך בעבודה זו, ומראה לו צבעים שחורים על עבודה זו.
ובמצב הזה, האדם צריך להאמין, שרק ה' יכול לעזור. וכאן המקום, שהאדם יכול לתת תפלה אמיתית."
(הרב"ש. מאמר 1 "מהו השיעור של תשובה" 1989)
שאלה: יוצא שאם אדם חושב שהוא רוצה להשפיע והגוף לא מתנגד אז זה לא נכון, זו לא כוונה אמיתית?
נכון, כי אז בטוח שהוא עושה את זה לתועלת עצמו. אם הגוף לא מתנגד בכל מצב שיהיה סימן שאדם עושה זאת לעצמו, כן, זאת הבדיקה הכי בטוחה ופשוטה.
שאלה: מה מובן המילה להאמין, כשהוא אומר פה "האדם צריך להאמין, שרק ה' יכול לעזור"
כי הוא לא רואה במה ובאיזו צורה הוא יכול לעשות פעולת השפעה, כי אין לו כוחות, אין לו רצון, הוא לא יכול להזיז את עצמו, הוא רואה שהוא ממש דוחה את הפעולה הזאת מהיום למחר, מרגע לרגע, הוא לא מסוגל להתחיל לבצע פעולת השפעה. אם זאת פעולת השפעה בכוונת ההשפעה אין לאדם שום כוח, זה לא נמצא בטבע שלנו.
תלמיד: ואז הוא מגיע להבנה שרק הבורא יכול לעזור?
נכון.
תלמיד: אז מה זה "צריך להאמין"?
הוא צריך להאמין שאם הוא רוצה לבצע את הפעולה הזאת, להביא אותה מסתם רצון לפעולה, למעשה, אז את זה רק הבורא יודע לעשות, שייתן לו כוחות, שייתן לו דחף לבצע את הפעולה, זה כבר נקרא "למעלה מהדעת", למעלה מהרצון של האדם, האדם מקבל כוחות השפעה.
תלמיד: אז הוא מזהה שזה המצב?
כן.
תלמיד: אז מה הפעולה שלו פה, צריך להאמין זה מצב שהוא לא צריך לעשות משהו?
לא, הוא לא יכול לעשות כלום, הוא צריך רק להאמין שאם באמת ירצה לעשות פעולת השפעה זה רק בעזרת ה', רק בעזרת הבורא.
שאלה: איך אפשר לדעת אחרי שהייתה התנגדות ואז קיבלתי כוחות שאלה באמת כוחות, ולא שהרצון לקבל עכשיו מצא למה זה כן טוב?
אם אתה יכול לעשות פעולות שהתוצאה שלהן לא תהיה בך אלא בזולת, זה נקרא פעולת השפעה. ואז בטוח שאתה עושה זאת בכוח שקיבלת מלמעלה, מהבורא. במידה שהבורא נכנס בך ונותן לך כוח דלהשפיע אז אתה יכול לעשות פעולת השפעה, אחרת לא תוכל. על זה כתוב " ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" "1.
שאלה: מה זאת תפילה אמיתית, מה מאפיין אותה?
תפילה אמיתית היא זאת שיוצאת מתוך לב האדם, מפנימיות הלב עם כל הכאב שלו לעשות פעולת השפעה, שהוא לא יכול ומבקש שיוכל, ואז התפילה הזאת בטוח מגיעה לבורא ומקבלת מהבורא תשובה.
שאלה: ממה שאמרת עכשיו משתמע שכל פעולת השפעה כרוכה בסבל כי הגוף מתנגד, מתי ואם בכלל זה מפסיק להיות סבל?
כשאדם מעריך פעולת השפעה יותר מפעולת קבלה, במידה הזאת הוא מתחיל ליהנות.
תלמידה: מתי ואיך זה קורה?
כשהוא מעריך את החברים יותר מעצמו, ומעריך את הבורא למעלה מכולם, אז הוא מסוגל לתת לחברים ולבורא וליהנות מזה. כמו אמא שעושה זאת לתינוק, כמה שהוא מקבל ואוכל היא נהנית מזה.
שאלה: אם מקבלים כוח מחברים זה תמיד סימן שבא מהבורא או שזה לא תמיד כך?
לא אוכל להגיד במאה אחוז, אבל בדרך כלל אם מדובר על פעולות השפעה, שאדם רוצה להשפיע לכולם ומקבל את הכוחות האלה מחברים, אז זה מגיע מהבורא דרכם.
שאלה: האם נכון שעד גמר התיקון תישמר לנו שמחה מהחיבור ומהאפשרות לעזור לחברות ומצד שני יהיה חוסר נוחות בתוך הרצון לקבל, כל הזמן זה יהיה כך דואלי?
כן, זה יהיה כך ואפילו יותר ויותר.
שאלה: אם אין שנאה זה סימן לא טוב?
מי אמר לך ששנאה זה לא טוב או כן טוב? אנחנו צריכים להימשך כל הזמן לאהבה ולחיבור ומזה לקבל כוחות.
תלמיד: אם אין לי התנגדות?
אז אין התנגדות, אז אדרבא שלא תהיה התנגדות, העיקר שיהיו לך כוחות חיבור וכוחות אהבה שמהם תקבל כוחות להשפיע לכולם.
שאלה: הקטע הזה נשמע בצורה כזאת שניתן להגיע לייאוש הרבה יותר מהר על ידי ניסיונות לבנות כוונה נכונה.
כן.
שאלה: מה המטרה של הפער בין גשמיות לרוחניות בעבודה?
כדי שאדם ידע מה זה נקרא רוחניות הוא צריך למדוד אותה בהתאם לגשמיות. אי אפשר להבין דבר אלא מהיפוכו. לכן אנחנו צריכים להכיר את הגשמיות שלנו ואז אחרי הגשמיות נוכל להבין מה זה רוחניות.
שאלה: כל לימוד חכמת הקבלה אצלי מרוכז בדבר אחד - להנות לחברים עם כוונה להנות לבורא, האם זה נכון ככה?
כן, זה נכון.
שאלה: האם הכוונות שאנחנו בונים הן מסך או הכלי הרוחני עצמו?
כוונה זה הכלי עצמו.
שאלה: האם כוונה צריכה להסתיים בתפילה?
כן, תפילה זה ביטוי של הכוונה.
שאלה: האם השפעה תמיד הולכת יחד עם עליה למעלה מהאגו?
ודאי, איך אפשר להשפיע אחרת? אדם צריך להתרומם מעל האגו שלו ואז הוא משפיע, וזה נקרא פעולת השפעה.
שאלה: מה זה משתוקקים יחד למטרה אחת?
צריכים להגיע למצב שאנחנו מחוברים. בחיבור שלנו אנחנו מבררים מה היא המטרה המשותפת שלנו ועד כמה אנחנו יכולים להיות מכוונים אליה יחד.
קריין: קטע מספר 11.
"מעשה נקרא בפשוט המעשים שעושים - אם עוסקים במעשים של קבלה, היינו לענג את עצמנו, או מעשים להשפיע להשפיע להזולת.
ויש בחינת כוונה, היינו שעושים מעשים של השפעה, היינו צדקה וגמילות חסדים וכדומה, אבל כוונתו לקבל תמורה, הנקרא על מנת לקבל. או שכוונתו גם כן על מנת להשפיע, שלא רוצה שום תמורה עבור המעשה של השפעה. כמו כן שעושה מעשים של קבלה, היינו לענג את עצמו, מטעם הכוונה שהוא רוצה להנות, למלא חסרון תשוקתו שהוא משתוקק להנות.
או שמענג את עצמו מטעם רצון ה'. זאת אומרת אם לא היה רצון ה' שאנשים יהנו, כמו שרצונו יתברך להטיב לנבראיו, לא היה רצון לקבל תענוג."
(הרב"ש. 205. "מעשה וכוונה")
שאלה: איך להפסיק לצפות לאהבה בעבודה בעשירייה, אלא רק לעבוד בשביל לתת אהבה לחברים?
זו באמת שאלה קשה. איך לא לצפות לאהבה אלא לצפות לתת אהבה? כאן צריכים לעשות תרגילים ולראות את החברים, כמה הם מצליחים בזה. אני מבטיח לך שאם אתה מסתכל על החברים, אפילו אם הם קטנים, מתחילים, אתה פתאום תתחיל לראות בהם הרבה פעולת השפעה זה אל זה. ותראה שבפעולות האלה אתה עדיין לא נמצא. אז צריכים בצורה כזאת להסתכל על החברים ותראה כמה הם משקיעים זה בזה ושיש ביניהם באמת מעשה השפעה.
תלמיד: בקטע כתוב שהוא לא מצפה לשכר בהשפעה. לפעמים אני מרגיש שהילד הקטן בתוכי כל הזמן מצפה לקבל אהבה מהבורא וזה מפריע לי, אני לא יכול להתגבר על זה.
גם זה טוב, זה בדרך. אתה רואה כמה אתה זקוק לתמורה. אתה מוכן לתת, לאהוב, להשפיע אבל אתה זקוק לתמורה, אז אתה מבין מה אתה רוצה בחזרה, בתמורה. עכשיו יש לך שאלה, איך אני אקבל מהבורא כוחות שאני אוכל לאהוב, להשפיע, לתת בלי תמורה? הבורא יכול לעשות לי דבר כזה. יכול לתת לי כוח כזה שאני אוכל להשפיע בלי תמורה.
למה? כי אז אני אהיה ברוחניות. איך זה יקרה? למי שאני רוצה לתת, הוא יהיה חשוב בעיניי. כמו שרב״ש אומר על האדם שסוחב מזוודה או גדולה-כבדה או קלה, הכול תלוי בהערכת הנוסע שהוא לקח ממנו את המזוודה. לכן תתאר לעצמך שאתה לוקח מזוודה מאדם חשוב ואתה סוחב אותה ולא נראה לך בכלל קשה.
פתאום אתה מרגיש שהאדם הזה לא חשוב בעיניך, אז המזוודה נופלת מהידיים שלך. אתה לא יכול להחזיק אותה. בעוד רגע אתה שוב רואה כמה הוא אדם חשוב, ושוב אתה תופס את המזוודה והיא כאילו לא מורגשת שהיא כבדה בידיים שלך. אותו דבר כלפי החברים וכלפי הבורא. הכול תלוי באיזו מידה אתה מעריך את הגדלות שלהם בעיניך.
שאלה: האם זה נכון לכוון את התפיסה שלי לכך שהכול מסביב זה אני ואז קל לי להשפיע להם, או שיש איזה טריק אחר?
לא. בזה את מוחקת את כוחות ההשפעה, כוחות הקבלה, אם את אומרת שכולם כולם נכללים בך. אנחנו לומדים, כמו שכתוב, ישנו אני וישנם עוד הרבה אנשים בעולם ואני צריך להתחבר איתם ואני צריך להשפיע להם ואני עובד על זה שהזולת יהיה כמו קרוב שלי.
שאלה: מה זאת הכוונה כשאתה לא משתוקק לקבל שום דבר בחזרה על המעשים שאתה מבצע, האם בזה אני מרגיש את הבורא ובתוכו המיקוד שלי?
נכון. כמו עם הילדים שלנו. אתה נותן משהו לילד, אתה מתכוון לקבל ממנו משהו חזרה? לא. אלא מפני שאתה אוהב אותו, אתה מוכן לתת לו בלי שום תמורה.
תלמיד: זו שאלה של מיקוד, תשומת הלב. נגיד עם תינוק זה מובן כי הוא קרוב אלינו, אתה מכיר אותו, אתה מרגיש אותו. עם הבורא טיפה יותר מורכב.
ברגע שאתה תתחיל כך להתייחס לבורא, אתה תרגיש שהוא נמצא יותר קרוב אליך מהתינוק שלך. ממש כך.
שאלה: איך להבדיל ביתר פירוט, בצורה קונקרטית, בין הכוונה הפרטית או הכללית שלנו, לבין כוונת בורא? ברור שכוונת הבורא להשפיע. אבל הגבול הזה איכשהו כל פעם נעלם לנו, הכוונה שלנו וכוונת הבורא.
תחשוב על הכוונה שלך. כוונת הבורא היא תמיד להשפיע. עליו אין מה לדבר. תחשוב על הכוונה שלך בלבד.
שאלה: יש כל הזמן הרגשה של הודיה כלפי הבורא, עבור הרב, עבור החברים אבל לי נראה שזה אגואיסטי כי אני מקבל את הטוב מהרב ומהחברים. איך להפוך את זה להנאה כלפי הבורא?
הייתי מציע לך יותר לחשוב על השפעה אמיתית לחברים. על הרב אל תחשוב, זו לא בעיה. אתה תחשוב על החברים. ואם אתה באמת רוצה להשפיע להם בלי שום תמורה, זה דבר הכי גבוה.
שאלה: מה זה לענג את עצמי מטעם רצון ה'?
לענג את עצמי מטעם רצון ה' זה דבר מאוד גבוה, זה נקרא לקבל על מנת להשפיע, וזה עדיין לא בשבילנו. אני יכול לקבל תענוגים כדי להנות את הבורא, אבל זה מעבר להרבה מחסומים.
שאלה : אם כל רצון מגיע מהבורא, אז איפה הרצונות שלנו או מה השתתפות שלנו?
ההשתתפות שלנו היא בזה שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו לעלות להשפעה, למעשה השפעה, שיעשה לנו את הנס הזה כדי שנוכל להשפיע לזולת, כי זה עדיין ממש לא לפי יכולתנו.
תלמידה: אבל גם את זה הבורא נותן.
ודאי. אבל אני צריך לבקש ממנו, שהוא ייתן לי.
תלמידה: אבל זה לא אני, אז איפה אני?
בבקשה שלי. בהכרת הרע ברצון לקבל שלי, ובהכרת הטוב ברצון להשפיע שהבורא יכול לתת לי.
שאלה: איך כל הזמן להחזיק למעלה את חשיבות המטרה, חשיבות ההשפעה, חשיבות החברים, כי זה כל הזמן בא ונעלם, איך להחזיק את זה?
על ידי קשר עם החברות, אם כולנו נחשוב על זה, זה לא ייעלם ממך.
תלמידה: אנחנו משתדלות אבל זה לא מצליח.
אמרתי לך מה נכון, רק להתמיד בלבנות את המערכת הזאת, וזה לא ייעלם.
שאלה: ברגע מסוים כשהילד גדל אנחנו מלמדים אותו להיות בהכרת תודה, לשתף. האם בעשירייה אנחנו צריכים לחכות ולצפות מהחברים, ולחנך אותם כך או רק להראות דוגמא אישית?
רק לתת דוגמא. רק על ידי דוגמא אנחנו יכולים לשנות את הסביבה.
קריין: קטע מספר 12.
"בענין הכוונה אין הבדל בין שהמעשה הם בבחינת השפעה או שהמעשה הם בבחינת קבלה, כי שני המעשים צריכים תיקון, שגם הכוונה תהיה בעל מנת להשפיע." זה בעצם העיקר, לא חשוב מה המעשה, העיקר הכוונה.
"וזה הוא מטעם, שעיקר העבודה היא בלב, כלומר, שהאדם צריך להגיע לדרגה אהבת ה', כמו שכתוב "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך", וכל המעשים שאנו עוסקים בתורה ומצות הם לתקן את הלב, וזהו כמו שכתוב (בהקדמה לפנים מסבירות, אות י') וזה לשונו "ובא וראה, הר"א אבן עזרא ז"ל "ודע, כי כל המצות הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, הכל הם לתקן הלב, כי כל הלבבות דורש ה'"."
(הרב"ש. מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה" 1990)
אלה מילים מאוד מיוחדות שנכתבו על ידי אבן עזרא, שכל המצוות שכתובות בתורה או המקובלות שתיקנו האבות, בכלל כל מה שכתוב על מה שאנחנו צריכים לעשות ולבצע בגשמיות, ברוחניות, בכוונה, ובמעשה, הם כולם כדי לתקן את הלב, רק כדי לתקן את הלב.
שאלה: האם תיקון הכוונה בא לידי ביטוי במעשה?
תיקון הכוונה בא על ידי שימוש בכוונה הנכונה, ובאמת בחכמת הקבלה שימוש בכוונה הנכונה נקרא "מעשה".
שאלה: כשהדחייה כל כך גדולה, וההתגברות כל כך קשה, והבקשה לבורא היא תמידית, אך לא רואים מענה, ועדיין אין ביטחון שיש מי ששומע את הבקשה, איך ממשיכים מכאן?
ממשיכים בצורה פשוטה. קודם כל לא בורחים מהדרך, מחזיקים ממש בשיניים, רק לא עוזבים. משתדלים כל הזמן להיות בחברה, כמה שיותר בהשפעת החברה הנכונה, וכמה שיותר להתפעל, להיות מושפעים ממה שכתבו המקובלים, בעל הסולם ורב"ש.
שאלה: האם הפחד מאיבוד הקשר עם הבורא יכול לאלץ אותנו לחשוב תמיד על הכוונה הנכונה?
יכול להיות.
שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא רצונות מתוקנים?
ודאי שכן, צריך לבקש מהבורא הכול, ולקבל מהבורא הכול.
שאלה: כשאמא מאכילה את התינוק שלה, כשהוא מקבל ואוכל ממנה היא נהנית. אבל האם בחברה זה אותו הדבר, זו לא הנאה אגואיסטית כשאני נהנית כשהחברות שלי נהנות ממה שאני נותנת להן?
כן, אבל בכל זאת זה מקרב בין בני אדם, זה מרבה שלום בעולם, וזה מקרב אותנו לפעולות נכונות בכוונה נכונה. זה נקרא "שמלא לשמה באים לשמה".
שאלה: האם התענוג מקשר עם הבורא הוא תענוג לעצמי?
זה לא חייב להיות. אם אני נהנה מזה שיש לי קשר עם הבורא, למה זה נקרא תענוג גשמי או אגואיסטי? זה יכול להיות הפוך, בעל מנת להשפיע. מטרת הבריאה ליהנות, להיטיב לנבראיו זה ליהנות, לכן אין שום בעיה בהנאה, רק צריכים לבדוק לשם מי.
שאלה: מה זה לאהוב את בורא עם כל הלב וכל הנשמה?
לאהוב את הבורא בכל הלב והנשמה, זאת אומרת לאהוב את הבורא בכל המקרים שבאים, שנופלים עלי ומכל הרצונות ומכל המחשבות שלי. זה גמר התיקון של האדם.
שאלה: קודם ענית שלא נכון לחשוב שכולם חלקים שלי, כי זה כאילו מוחק את ההשפעה. האם נכון לחשוב שכל החברים הם חלקים של הנשמה, של הבורא, ואני רוצה להתייחס אליהם כמו שבורא מתייחס אליהם, מתוך רצון לשמח אותו?
נכון.
שאלה: האם יכול להיות מצב כמו שהיה בין תלמידי רבי שמעון שנפלו לשנאה מול חבר בעשירייה?
זה עוד רחוק לפנינו, אבל ודאי שכך יהיה.
שאלה: איך עוברים מבקשה בפה לבקשה בלב?
תשתדל, מה אני יכול להגיד? לפעמים אתה עושה פקה פקה פקה פקה, ולפעמים אתה מדבר מהלב. אתה מבין את ההבדל, אז צריכים להשתדל להעביר מהפה ללב. איך עושים את זה? על ידי זה שמתחברים לחברים, מתפללים יחד לבורא, ומבקשים ממנו שייתן לנו לב טהור.
קריין: קטע 13 של הרב"ש.
"מטרם שנתן על הרצון לקבל הכוונה דלהשפיע, הרצון לקבל הזה היה גורם לו מרירות, שבכל דבר רוחני, שהיה רוצה להיות במגע עמו, היה מרגיש טעם מר, מטעם שעל הרצון לקבל לעצמו שורה הצמצום והסתר, לכן לא יכולים לטעום טעם טוב על רוחניות. כלומר, שלכל דבר שבקדושה הוא מרגיש בחינת ריחוק, היינו שקשה לו לגשת לדבר, שאין שם מקום, שהרצון לקבל יהנה מזה. וזה מכונה "מר".
מה שאין כן אם הוא נותן על הרצון הזה הכוונה בעל מנת להשפיע, אז הוא רואה ומרגיש שבכל דבר שבקדושה הוא טועם טעם מתיקות."
(הרב"ש. מאמר 31 "מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה" 1990)
שאלה: לפי הקטע הכוונה על מנת להשפיע נותנת טעם של מתיקות, אבל בעצם באמת כשיש איזה רצון, ורוצים להלביש עליו כוונה על מנת להשפיע, מרגישים כאב. איך להפוך את המרירות למתיקות? מה צריך להיות בכוונה הזו כדי שהוא יהיה מתוק?
חסרה אהבה למי שרוצים לתת. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו אוהבים את מי שלו אנו נותנים, ואז לא תהיה לנו שום בעיה.
שאלה: מה הבקשה הכי טובה שהעשירייה יכולה לבקש כשכל החברות בה ללא יוצא מהכלל, מצויות בהכבדות כאלו ואחרות?
כולנו צריכים להתפלל עבור כולם, ותראו כמה זה יעזור לכולם.
שאלה: האם אפשר להחזיק בכוונה בשכל, הרי השכל זה חלק מהאגו שלנו, אנחנו צריכים לעלות מעליו. אז כוונה היא בעצם הרגשה?
כן, עוד נדבר על זה.
שאלה: למה צריך להיות טעם של מרירות, אם אדם עושה פעולה מתוך גדלות הבורא, על אף שהוא עוד לא הגיע לכוונה על מנת להשפיע?
מפני שהרצון לקבל שלו עדיין על מנת לקבל, הוא עוד לא מתוקן.
שאלה: כשהמחשבות מתפזרות לכל מיני כיוונים וממש אין רצון להיות בשיעור, האם אני יכולה לבקש מהעשירייה שיחשבו עלי?
ודאי. מבקשים מהעשירייה שתתפלל עבורי כדי שאשאר בשיעור. זה טוב.
שאלה: הייתה שאלה על כך שההשפעה צריכה להיות בהרגשה של מתיקות ולא מרירות, ואמרת שצריכה להיות אהבה למי שנותנים לו. מאיפה לוקחים את הרגשת האהבה אם הבורא בעיקר נותן לנו שנאה, מאיפה לקחת כוחות כדי להפוך את השנאה לאהבה?
לבקש מהבורא. הוא בכוונה עושה סכסוכים בינינו, כדי שאנחנו נפנה אליו ונבקש חיבור בינינו.
תלמידה: כלומר זה רק מתוך חיבור בעשירייה?
ודאי. זה נקרא "מלך ממית ומחייה ומצמיח ישועה". קודם ממית, עושה בינינו ממש מעשי מוות, יחסי מוות. ואחר כך מחייה, נותן לנו חיים בקשר בינינו, ועוד מזה מצמיח ישועה, מביא אותנו לגמר תיקון.
שאלה: כדי להגיע לכוונה הנכונה, יש הרבה מרכיבים לפני שמגיעים למעשה. מה הם המרכיבים שאנו צריכים להביא בחשבון כדי שהכוונה שלנו תהיה מדויקת יותר, שתתקן את עצמה?
אנחנו צריכים לא לשכוח שכל החברים שלי הם חלקי הנשמה שלי, מרכיבי הנשמה שלי. שאם אני מחבר אותם יחד, אנחנו נרגיש ונגלה בזה את הבורא. זה מה שאסור לנו לשכוח.
שאלה: אתמול בשולחן הסעודה, ישבו עשרה אנשים. עמדה לידי צלחת גדולה של סלט, אבל רק לידי. אז אני קודם כל העברתי אותה למי שיושב לצדי, לשכן שלי, וכך הצלחת עברה במעגל עד שחזרה אלי צלחת ריקה. הצטערתי קצת שבהתחלה לא שמתי לעצמי חלק מהסלט, עשיתי את עצמי כביכול שלא רציתי, אבל בפנים הרגשתי שאני כן רוצה לשים לעצמי. השאלה, האם עשיתי מעשה השפעה או לא עשיתי?
כן. אתה בסדר גמור.
שאלה: כשאדם נמצא במצב של סערה, כל העולם סוער, לפעמים הוא יכול להיאחז בקבוצה, ברב, בדרך ובבורא כקרש הצלה, כי הוא נמצא בסערה. ואז אחר כך כשהסערה שוככת, האדם נסחף לחוף והשמש זורחת, והוא נרדם לו על החול.
למה אנחנו תמיד צריכים את הסערה, מצבים של ייאוש כדי להיאחז בקרש ההצלה הזה ואי אפשר גם מהחוף, מהחול, מההנאה של הבריאה, והיופי והטוב בקשר עם האנשים, פשוט ליהנות מזה ולהיות בזה?
אנחנו צריכים את זה כדי לתקן את הנשמה במנות קטנות. אי אפשר לעשות זאת בבת אחת.
שאלה: כולנו חלקי אותה נשמה. האם התנאי הוא שכולנו צריכים להגיע לאותה כוונה אחת?
כן. על מנת להשפיע זה אל זה ולכל העולם, ודרכו לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה׳".
שאלה: בזמן האחרון אני ועוד בנות בעשירייה לא מרגישות שאנחנו עוברות משהו, אין שום מכשולים בעשירייה והכול בסדר ונהדר. ככול שאנחנו מבינות, זה אומר שהעבודה בעשירייה לא לגמרי נכונה, או שאולי אנחנו לא עושות מאמץ מספיק. או אולי התיקונים שהבורא נותן לנו בעולם הזה, מספיקים כדי להיתקן ואנחנו לא צריכות לעבוד כל כך קשה בעשירייה?
אם הכול בסדר אצלכן, הייתי ממליץ לכן להוסיף פעולות הפצה. בעדינות, לאט לאט, לפעול בהפצה.
תלמידה: אנחנו עושות הפצה.
אם כך, אין יותר מה. תהיו יותר בקשר עם עשיריות אחרות כדי לעורר אותן, לחזק אותן, ואז תראו שזה עובד.
שאלה: כתוב בקטע 13 "מה שאין כן אם הוא נותן על הרצון הזה הכוונה בעל מנת להשפיע, אז הוא רואה ומרגיש שבכל דבר שבקדושה הוא טועם טעם מתיקות." נתן על רצון הזה כוונה בעל מנת להשפיע, האם זה ביגיעה שלו, או שהוא תיקן את הכוונה?
זה ביגיעה שלו.
שאלה: אם הפעולות שאנחנו עושות כל הזמן הופכות למעשים אוטומטים ואני מפסיקה לחשוב, האם זו גם כוונה?
אתן צריכות עוד לברר. תתקשרי עם החברות ויהיה לך ברור.
שאלה: אתמול נשארתי בדאגה כשאמרת, שאם לא נגיע לכולם, זה יהפוך כל פעם לאסון גדול יותר. השאלה, האם זה כתוב שאנחנו נצליח להגיע לכל האנושות?
אנחנו אמורים להצליח, בטוח להצליח. וזה מה שכותב לנו רב"ש, בעל הסולם וכל המקובלים שלפניהם. לכן בבקשה, בואו רק נהדק קצת יותר כל פעם את הקשר בינינו, ונתקרב לגמר תיקון.
שאלה: אם הכוונה על מנת להשפיע היא רגשית, היא יותר בלב, האם הלב צריך להסכים לזה?
ודאי. לכוונה על מנת להשפיע הלב צריך להסכים, חד וחלק.
שאלה: אני רוצה לשאול לגבי משל הסולם. על זה שנותן לאוהבו כלי מלא פנינים ואבנים טובות, אומרים בסוף שנמצא שכל העניין זה הכלי. קודם ענית לשאלה, שהכוונה זה הכלי ולא המסך, ואני חשבתי שהכוונה היא הפנימיות ולא החיצוניות?
הכוונה והכלי והמסך זה אותו דבר. אנחנו רק מדברים בכל מיני אופנים, על אותו עניין.
שאלה: האם מצב של הודיה לבורא זו דרך להשפיע לבורא, האם זה נכון?
כן. זה נכון.
בזה אנחנו מסיימים את השיעור. שיהיה לכם כל טוב, תנוחו ומחר נתחדש שוב.
(סוף השיעור)
-
ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (ספר דברים, פרק ח', פסוקים י"א, י"ז)↩