שיעור צהריים 19.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: הכנה לפתיחת הלב בכנס

קריין: שיעור בנושא "הכנה לפתיחת הלב בכנס" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.

"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")

תלמיד: יש בחברה שלנו סוג של בדיחה בינינו, "עכשיו זה הזמן לבכות", "עכשיו זה הזמן לפתוח את הלב". כאילו שאנחנו יכולים לעשות את הדברים האלה בלחיצת כפתור או לפי דרישה. ברור מהקטע שקראנו עכשיו שאנחנו לא יכולים "לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון". בעל הסולם כאילו אומר לנו "פתחו את הלב". אנחנו יודעים שלפתוח את הלב זה לא דבר פשוט, יש בזה הרבה עבודה וצריך להתמיד בזה ולהשתדל. אבל לכאורה מהקטע נראה לי שהוא אומר את זה בצורה פשוטה "פתחו את הלב". איך פותחים את הלב?

אנחנו מבינים שלפתוח את הלב זה לא פשוט, אפילו שאנחנו יודעים, או נגיד שאני יודע מה זה נקרא שליבי נפתח, עדיין זה לא אומר שבאמת הוא נפתח, אלא יכול להיות שהוא סגור, ועוד יותר סגור ממה שהיה קודם. לכן אנחנו צריכים לשמוע כמה פעמים את מה שבעל הסולם רוצה להגיד לנו בפסקה מספר 7, להשתדל להבין אותו ולקיים זאת.

הוא אומר, "אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך". האדם שהתחיל כך לעבוד את העבודה שלו בקדושה, הוא כבר יותר ויותר פותח את ליבו, וכך הולך ומתקדם.

תלמיד: הוא כותב שאת המחשבה אי אפשר לתקן. מה התפקיד של המחשבה בעבודה הרוחנית של האדם?

לב זה הרצון. הוא כותב, "אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך."

תלמיד: אם מגיעה לאדם איזו מחשבה שהיא לא לשם שמים, אז מה הוא צריך לעשות איתה? איך הוא מתייחס אליה בכלל?

הלב נותן לאדם דרך, איך הוא יכול להתחזק ואיך הוא יכול להתקדם. לכן מה שהאדם צריך זה שליבו יהיה מורגש בתוכו, שעכשיו הוא עומד במדרגות נכונות, וכך יתקדם.

תלמיד: אם האדם לא יכול לתקן את המחשבות, אז מה הוא אמור לעשות? כי כתוצאה מזה יוצא שהלב של האדם הוא בידי הבורא.

האדם צריך כל הזמן לחשוב לאן הלב שלו מכוון אותו. אז הוא ירגיש עד כמה ליבו סוחב אותו לאיזה כיוון, או שליבו נותן לו חופש פעולה, וכך הוא יוכל להתקדם.

תלמידה: אחרי שאני אשנה את הלב שלי הוא ירצה את הבורא, אבל אני רוצה שגם הלב שלי במצב הנוכחי ירצה את הבורא. איזה מבין הלבבות שלי הוא מי שאני באמת, האם הלב המתוקן העתידי או הלב שלי עכשיו?

הלב שלך עכשיו. את רוצה שהלב שלך יהיה רגיש למה שכאן מדובר, כן? כן. אם אנחנו נחשוב כך על הלב שלנו, שיהיו בו רצונות, מחשבות, פעולות, שכולם יהיו מכוונים ישר ללב, אז נרגיש מה הלב באמת רוצה מאיתנו.

תלמידה: אתמול בישיבת חברות הרגשתי את כל החברות כאחיות, זו הרגשה מעניינת, הרגשתי שמחה גדולה, וכמו השתלת איברים. אני לא יודעת אם המחשבות האלו שיש לי הן מחשבות אמיתיות, ואני רוצה להרגיש את המציאות שלי בצורה אמיתית, פרקטית. איך אני יכולה?

אני חושב שאפשר להגיע לזה אפילו בכנס הזה. יהיה לך את זה.

תלמידה: הכנס הזה הולך להיות מאוד שונה. בפעם הראשונה בעשירייה שלי קראנו את כל ספר תהילים, משהו שאף פעם לא חשבתי שנצליח לעשות, וזה פתח לי את הלב. איך לעזור לחברים להיות ממוקדים כלפי כל מה שאתה מלמד אותנו, כדי שנבוא עם לב מאוד חזק ולקבל אמונה, אהבה, איחוד, חיבור, ונגיע לתיקון לשמה?

נשתדל להגיע. נעזור זה לזה ונשתדל להגיע.

תלמיד: אנחנו יודעים שהלב הוא בידי ה'. ביחס לנקודה שבלב, עד כמה אנחנו יכולים לשלוט עליה בעצמנו ולהשתמש בה למען תיקון הלב?

אנחנו כן מסוגלים להגיע לזה שנשלוט על הלב. אתם תראו במשך השיעור שזה אפשרי.

תלמידה: האם אנחנו צריכים להקשיב ללב שלנו וללכת אחרי הלב, או שאנחנו צריכים דרך התפילה לפנות לבורא וללכת אחריו?

זה ייוודע לנו במהלך אותו השיעור.

תלמידה: יש הרבה התרגשות ושמחה גדולה מלהיות כאן שוב אתכם, הלב ממש מתפוצץ משמחה ורגש. אבל עכשיו אנחנו מבינים מהשיעור הזה שאנחנו צריכים להיות ממוקדים בזה שהלב שלנו יהיה רגיש. איך לאזן בין שני דברים, השמחה שהגוף מרגיש מכל ההתאספות המיוחדת הזאת, לעומת עבודת הלב שלמדנו בקטע 7 שצריך להתמקד יותר ויותר בתיקון הלב?

נברר את זה.

תלמידה: יש חרדה לפני הכנס, האם יכול להיות שזו יראה? המדענים תמיד שואלים את השאלה, האם המחשבה באה אלינו או שאנחנו חושבים אותה. ואנחנו כבר יודעים שהיא באה אלינו. האם זה נכון מה שאני חושבת, שהבורא התלבש לתוך הלב שלי וכך הוא נראה, ובאופן הזה, כשאני משחקת שזה כאילו החלק של הבורא שבי, אני מתחילה לדבר איתו עם הלב שלי, וכך הוא נפתח בי? האם מה שדמיינתי לעצמי זה נכון?

כן.

תלמידה: לכוון את הלב לקדושה, זה נשמע תהליך חם של אהבה, אבל בבוקר אמרת שהאדם נלחם עם הכלים של עצמו. האם המשימה שלנו היא להילחם עם מה שמסיח את דעתנו ולהתחזק באהבה? איך בכנס לנסח את התפילה בצורה מאוד מדויקת? יש פחד גדול לא לממש, לא לעשות בקשה משותפת.

את תרגישי איזה חיבור צריך להיות ביניכם, ותראו איך זה עובד.

תלמידה: כלומר בינתיים לפתוח את הלב ולסמוך על התהליך?

לא, בינתיים להקשיב, לדבר על זה.

תלמיד: מה חסר לנו? למה עם התפילות והבקשות שלנו אנחנו לא יכולים לראות שהן גורמות לשינוי במציאות?

אנחנו כן משנים הרבה את היחס שלנו לבורא ואת יחס הבורא אלינו, ואתם תראו עד כמה אנחנו כבר מצליחים בזה.

תלמיד: אני מכוון את הלב שלי ישירות לבורא ואני מרגיש שאני מפריע לו מאוד להתלבש בתוך הלב שלי. כשאני רוצה להגביר את הרצון שלי ושכל המחשבות שלי ישרפו בתוך הרצון הזה, פחות או יותר אני מצליח להתקרב קצת יותר, אבל אני עדיין מפריע לו ולא מבין איפה עליי לעבוד, האם כוח העביות אמור להיות מכוון לבורא או נקיות הכוונה שלי צריכה להיות מכוונת אליו. איפה להגביר כדי לא להפריע לו להתלבש בתוך ליבי?

איפה להתחזק כדי לא להפריע ואיפה להגביר? אתה צריך להתחזק בכך שתהיה יותר יחד עם החברים שלך שנוכחים כאן, ותתחבר בצורה כזאת שבמשך כל הכנס הזה תהיו כאחד שלם.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיע לתפילה אמיתית בלי שנחקור את כל התכונות של הלב האגואיסטי שלנו?

שאלה טובה מאוד. אין לי תשובה מלאה לזה, זה תלוי באדם, אבל באופן כללי אנחנו נתקרב לזה.

תלמיד: אם האדם מתפלל, מבקש, ומקבל מהבורא תגובה - תעמיק עוד יותר, תתעמק בתוך האגו שלך, תראה את התכונות הרעות שלך, מה זה אומר?

זה אומר שהאדם צריך להתעמק יותר בתוך עצמו. אתה צריך להתעמק יותר בתוך עצמך.

תלמיד: ולהתקדם לבורא?

ואז הוא יהיה קרוב יותר לבורא.

תלמיד: הקשבתי לשיעור בלי תרגום וזה פתח לי משהו בלב כי אני יודעת למה אני כאן ולמה כולם כאן. האם חשוב שנבין את מה שנאמר בשיעור בשכל או שאנחנו יכולים פשוט להישאר עם ההרגשה של מה שקורה?

גם וגם. אנחנו צריכים גם להבין מה אנחנו מדברים בשיעור, מה שואלים, מה עונים, זה מאוד חשוב לנו.

תלמיד: איך האדם יודע איזה רצונות הוא מקבל מהבורא ואיזה רצונות הם בשליטת היצר הרע, איך הוא יודע עם איזה רצונות לעבוד?

בהדרגה הוא ירגיש מה מגיע אליו מהבורא, ומה מגיע ממנו עצמו.

תלמידה: האם לפתוח את הלב זה אומר להעלות כל פעם תפילה לבורא?

בטח.

תלמידה: אנחנו יודעים שכשאנחנו משתנים, כל העולם סביבנו משתנה.

כן.

תלמידה: אמרת שאנחנו צריכים גם את השכל וגם את הלב. לאן עלינו לכוון בכנס את התכונות השונות שלנו, את השכל שלנו, כדי שבצורה המקסימלית והיעילה ביותר נאחד את הלבבות שלנו לאחד?

זאת שאלה מורכבת. את צריכה לתאר לעצמך שמה שנשאל עכשיו, נשאל ממך באופן אישי ואת גם עונה על זה באופן אישי. אם תשמעי בצורה כזאת את כל הכנס, אז תרגישי איך את מתמלאת.

תלמיד: מאוד קל להתחבר עם החברים כשיש לי כוח לתת. איך אני יכול להתחבר כשאין את הרצון לתת, כשאין לי את הרצון להשפיע? איך אז להתקדם לחיבור?

אתה צריך לעבוד על עצמך, שיהיה לך רצון להתקרב לחברים, לשמוע את מה שהחבר אומר, שואל, ואחר כך לחשוב על כל זה.

תלמיד: איזה מין תרגיל ניתן לעשות עכשיו לפני הכנס, דווקא תרגיל שבלב, כדי להגיע לכנס מוכנים, לכוון את המחשבה שלנו בצורה נכונה?

אם תהיו פתוחים עם הלב לחברים, אז בצורה ברורה מאוד תרגישו שמה שעכשיו אתם מבינים זה מה שהם אומרים.

תלמיד: מאחורי כל הפעולות שאנחנו עושים, מה זה אומר לכוון את הלב שלי לחברים?

לכוון את הלב לחברים זה אומר שאני רוצה להיות יחד עם החבר בלב אחד. שהרצונות שלנו יהיה זהים. אני רוצה שיחד נרגיש את השאלות כאילו אנחנו שואלים אותן, שנרגיש את התשובות כאילו אנחנו עונים עליהן, זה חשוב מאוד.

תלמידה: איך המחשבות קשורות לרגשות?

המחשבה היא שולטת על השכל, על המחשבה, ולכן חשוב לנו מאוד להביא את עצמנו לכזה מצב שבו נרגיש רק רצון אחד. אם נשיג דבר כזה, אז זה יהיה הכיוון הנכון, ההתכווננות הנכונה.

תלמידה: אמרת כמה פעמים בשיעור "אנחנו צריכים להרגיש". מה לעשות עם לב אטום שלא מרגיש כלום?

אבל קודם הוא לא היה אטום.

תלמידה: נכון, לפני הכנס הייתה התרגשות.

רגש.

תלמידה: כן.

טוב, נעבוד על זה.

תלמידה: יש משהו שאפשר לעשות?

להצטער שאת לא מרגישה.

תלמיד: בדרך כלל אומרים שאם יש לאדם אמונה, אז אין לו ייסורים. אבל יש לי התרשמות הפוכה, שאם אדם מרגיש אמונה גדולה, אז הוא יכול להרגיש ייסורים גדולים. יש לי התרשמות כזאת כי אני מרגיש שאני מחכה מהמערכת, מהכול, להיות בהשתוות הצורה. אם יש לי אמונה, אם אני ישר, אז אני גם מחכה שבעולם יהיה כך. ואם זה לא יהיה כך, אז אלו ייסורים גדולים.

אבל האם הייסורים האלה מביאים אותך לפתרון יותר טוב?

תלמיד: חשבתי על זה. למה אני מחכה שבעולם תהיה השתוות הצורה כמו בתוכי? למה יש תנאי כזה?

תנאי ממי?

תלמיד: נניח שאני ישר, וכשאני עובד בצורה כזאת, אני מחכה לתוצאה של השתוות הצורה עם הכוונה שלי. אבל כשזה לא קורה כך, זה לא מובן ואלו ייסורים. למה נשמה של אדם מרגישה את התנאי הזה, שבעולם, במציאות, צריך להיות כמו בתוכי?

זה בדיוק נקרא הרגשת האגו. האדם רוצה, חושב, מבין, שכל העולם, כל הנבראים, צריכים לחשוב כמוהו. אנחנו עוד נדבר על זה.

תלמידה: אני מרגישה שאני וכל החברות והחברים רוצים לעשות את הקפיצה הזאת לתוך הלב המשותף ולשכוח מעצמנו, ממש להתמוסס לתוך הלב המשותף. חוץ מאשר תפילה, מה עוד אפשר לעשות כדי לעזור לחברים לעשות את הקפיצה הזאת ולהיכנס ללב המשותף, ולצאת מהמציאות המדומה?

לשמוע מה הם שואלים, ולהשתדל בתוך הלב שלך לענות להם.

תלמיד: אני חושבת על כל השאלות, ואני שואלת את עצמי האם יגיע זמן שכבר לא יהיו לנו יותר שאלות. ואם כן, מה תהיה המשמעות של זה שאין כבר שאלות?

לא יהיה דבר כזה. האגו שלנו הוא אין סופי, וכל פעם הוא יסובב אותנו כך שנרצה עוד ועוד להרגיש או לחשוב או לדמיין משהו חדש. לכן אנחנו צריכים כמה שיותר לשאול את החברים, וכמה שיותר לענות על שאלותיהם.

תלמיד: אתה חזרת בשיעור הזה כמה פעמים על העיקרון הזה של לשמוע את שאלות החברים ולחפש לענות עליהן. חבר או חברה שואלים עכשיו שאלה מול כולם, הכוונה היא לשאלה כזאת, כן?

כן.

תלמיד: מה אני צריך לחפש בפנים?

עד כמה השאלה שלך היא ממש השאלה של החבר שלך.

תלמיד: אני מזדהה עם השאלה של החבר כאילו זאת השאלה שלי, ואז מאיפה התשובה? האם לחפש בשכל מתוך מה שלמדתי, לנתח את זה ולהרגיש שאני עונה? מה זו התשובה?

כאן השאלה, האם הגעת לכנס כדי לקבל תשובות או כדי להתכלל עם השאלות.

תלמיד: אז המטרה עכשיו יותר מדויקת, אנחנו רוצים להתכלל בשאלות אחד של השני.

כן.

תלמיד: מה לגבי התשובות, האם אנחנו מצפים לתשובה, למילוי החיסרון, או רוצים להישאר בשאלה?

כאן זה המאבק שלנו, כי אנחנו רוצים לשמוע תשובות. ובאמת לא צריכים לשמוע תשובות.

תלמיד: אם לא כדי לקבל תשובה, אז בשביל מה השאלה?

כדי לקבל תשובה, אבל לא תשובה של מישהו, אלא תשובה שלך.

תלמיד: עכשיו אני שואל אותך שאלה, כולם צריכים להתכלל מהשאלה שלי, להרגיש שזו גם השאלה שלהם.

כן.

תלמיד: האם אנחנו מצפים לשמוע תשובה מהרב, תשובה מהמקורות, תשובה מהחברים, או שאנחנו רוצים להישאר בשאלה, להיאבק כדי להישאר בחיסרון?

אתם צריכים להתכלל יחד, למצוא שאלה כללית של כולם, ואחר כך מעליה תמצאו את התשובה עליה.

תלמיד: איך להביא למצב שגם הלב שלך יהיה כלול בלב המשותף של כל החברים?

אם תרצו, אז תרגישו שאני איתכם בכל הלב שלי.

תלמיד: מחר יתחיל הכנס, מה אתה מאחל לנו לקראת הכנס?

אני מאחל לכם שתהיה לכם ברורה כל שאלה וכל תשובה מהחברים והחברות ששואלים. אני עשיתי עבודת בית, והרגשתי שאין הבדל גדול, אם בכלל, בין גברים ונשים. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמידה: זה השיעור האחרון לפני ההתחלה הרשמית של הכנס. איך לכוון את עצמנו בצורה נכונה לקראת ההתחלה הרשמית של הכנס?

אני חושב שהכי טוב אם תעברו על כל החומר שיהיה בכנס, שם יש שאלות ותשובות ומלא תוכן. זה מה שאני מציע לעשות.

תלמידה: יש לנו הרגשה שאנחנו לקראת משהו מאוד גדול, ואנחנו יודעים שבלי העזרה של הבורא לא נצליח. איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו, עם איזו תפילה בלב נוכל להעלות את הבקשה? איך נוכל לכוון את עצמנו כולנו יחד להתחלת הכנס?

אני לא יודע מה להגיד, מה להציע לכם. פשוט להיות בלב כך, שכל אחד ירגיש את הלב שלו שהוא רוצה בתוך הלב שלו להרגיש את האחרים. זה הכי נכון וטוב.

תלמידה: לפני כמה ימים אמרת שהכנס הזה יהיה כמו פסח בשבילנו, שנצא ממצרים. איך לכוון את עצמנו שלא נפספס את זה, שאף אחד לא יישאר במצרים, שכל אחד ייצא?

מה שאני ממליץ, להיות כמה שיותר קרובות, קרובים זה אל זה, ולא לדבר אף מילה שהיא לא לבירור האהבה.

(סוף השיעור)