שיעור בוקר 18.02.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 448,

אותיות נ"ט – ס"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 448, "הקדמה לספר הזוהר", אות נ"ט.

אנחנו רואים עד כמה ההקדמה הזו מורכבת מהרבה חלקים ונושאים. בעל הסולם נוגע כאן כמעט בכל דבר, אפילו נתן לנו איזו סקירה קצרה מאוד של בניית העולמות, מבנה העולמות, ולפני זה כניסה מדעית, פילוסופית, ממש נגע בכל. כאן הוא נכנס לעוד חלק כדי להסביר לנו קצת על ההיסטוריה ועל מהות ספר הזוהר בעצמו.

קריין: אות נ"ט, הקדמה לספר הזוהר.

אות נ"ט

"והנה, כל המצוים, אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו, התנא האלקי, רבי שמעון בן יוחאי.

חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים, ביחוסו זה, ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות, ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא, המקובל ר' משה די ליאון, או אחרים, הסמוכים לו בזמן".

באמת יש כאן מחלוקת כבר אלפי שנים, אפשר להגיד, לפחות מאות שנים, שנמשכת מימי הביניים ועד היום, שאת ספר הזוהר שנגלה בפעם האחרונה בימי הביניים, בימי רבי משה די ליאון, כבר במאה ה-12, התחילו לשייך אליו. ודאי שזה לא יכול להיות, כי עם כל הכבוד לו, שהיה מקובל גדול ומבין ונמצא בתוך חכמת הקבלה, אבל זו לא אותה רמה כמו שספר הזוהר צריך להיות, כמו שמי שכתב ועיצב את ספר הזוהר צריך להיות.

לכן אומר בעל הסולם, מי שמבין בחכמת הקבלה, הוא גם מבין שכזה ספר יכול לכתוב לא פחות מרבי שמעון בר יוחאי.

קריין: אות ס'.

אות ס'

"ואני, כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי, באור השי"ת, להתבונן מעט בספר הקדוש הזה, לא עלה על לבי לחקור ביחוסו. והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי, מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר, על כל התנאים הקדושים.

ואם היה מתברר לי, בבירור גמור, שמחברו הוא שם אחר, כגון ר"מ די ליאון ז"ל, וכדומה, הרי אז, היה גדל אצלי מעלת האיש ר"מ די ליאון ז"ל, יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם.

אמנם באמת, לפי מדת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר. מליחסו לאחד מהתנאים. ומכ"ש, אם הייתי מוצא, שמשה רבינו, קבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו, אז היתה שוככת דעתי לגמרי. כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה.

ולפיכך, כיון שזכיתי, לערוך ביאור מספיק, השוה לכל בעל עיון, להבין מעט, מה שכתוב בו בספר, אני חושב, שכבר נפטרתי בזה לגמרי, מלטרוח עוד, ולהכניס עצמי בחקירה הזאת. כי כל משכיל בזוהר, לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש, פחות במעלה, מהתנא רשב"י הקדוש".

בעל הסולם כותב שלא יכול להיות שאת ספר הזוהר כתב מישהו שנמצא בדרגה פחותה מרשב"י - רבי שמעון בר יוחאי, ואי אפשר לשייך את ספר הזוהר לרבי משה די ליאון או לאלו שהיו לפניו או אחריו, זה לא לפי אותו גובה, עם כל הכבוד לאותם המקובלים, אלא מי שכתב את ספר הזוהר הוא מקובל לא פחות מרשב"י. ואם היינו יודעים שאת ספר הזוהר כתב מישהו מהתנאים או מהנביאים ואפילו משה, אז היינו עוד יותר בטוחים שספר הזוהר מגיע ממש מהמקור הפנימי, לכן שייכות ספר הזוהר לרשב"י זה דבר שצריך להיות ברור לכולם.

שאלה: בעל הסולם מסביר פה שכיוון שהספר הזה כל כך עמוק הוא שייך למקובלים מוקדמים יותר ממשה די ליאון, ומסביר שזה חיבור כל כך עמוק שמתאים למשה רבנו. משהו פה לא מובן.

הידיעה במקורות יורדת במשך הדורות. לכן אדם הראשון נגיד, המקובל הראשון, היה באמת הכי קרוב וידע את כל המקורות, וכל דור ודור אחריו כבר היה פחות ופחות, עד שמגיעים למשה ואחר כך עוד הרבה דורות עד שמגיעים לרשב"י. רשב"י הוא כבר אחרי החורבן, אחרי כל מה שעברנו והתרחקנו מהרגשת האלוהות, מהשגת האלוהות. לכן ודאי שבזמני רבי משה די ליאון, בימי הביניים באירופה, בספרד, היתה כבר הסתרה כזו גדולה כך שלא יתכן שאדם בגובה כמוהו יכול לפתוח ולגלות דברים כאלה.

ועל אף שיש גם מסירה כזו מדור לדור שספר הזוהר נכתב על ידי רשב"י, אבל לספר הזוהר קרו כל מיני מצבים מיוחדים, הוא היה נסתר ונגלה, פתאום לא ידעו עליו ופתאום שוב התגלה, כי היו ימים ושנים, זמנים כאלו שכך קרה, לא רק עם ספר הזוהר אלא גם עם כל הספרים והכתבים, לא היה קשר ותקשורת כזו כמו שיש היום בין בני אדם ומדענים, ולכן כשנגלה שוב ספר הזוהר על ידי רבי משה די ליאון אז חשבו שהוא אותו המחבר.

שאלה: ההשגה הזו של ספר הזוהר, לְמה זה בדיוק שייך, האם אנחנו מסוגלים לקרוא את הספר הזה או שמדובר על השגה?

אנחנו עדיין לא יכולים כל כך לקרוא את ספר הזוהר כדי להבין אותו, כי אין לנו עדיין כלים דהשפעה, כלים למעלה מהדעת, אנחנו רק מתקרבים אליהם, אבל במידה שהאדם מתחיל להרגיש את מה שהוא קורא בכלים דאמונה למעלה מהדעת אז בשבילו הוא נפתח. ואז הוא מבין שמדובר לא רק על סיפורים, אלא מדובר על הבחנות, על ההנהגה וההשגחה העליונה, על העולם העליון.

שאלה: מה זה אומר שמשה קיבל מהבורא בעצמו?

מה שנגלה למשה זה נקרא שנגלתה לו "התורה", כלומר הוא התחיל לגלות בתוכו הבחנות פנימיות של המציאות, את הכוח העליון, ובהתקשרות שלו לבורא כך הוא מסר את הגילויים שלו, את ההשגות שלו לעם, למי שהיה סביבו. אלה דברים רגילים, כפי שאנחנו מצפים שנגלה. על ידי זה שמתעלים לכוחות האמונה למעלה מהדעת, לכוחות ההשפעה, בזה מגלים את המציאות שנמצאת בכוח ההשפעה ועל זה אחר כך כותבים, מדברים ומלמדים.

תלמיד: אבל המקובלים האחרים לא קיבלו ישירות מהבורא?

לא בצורה כזאת כמו משה. יש דרגות בהתקשרות לבורא שנקראות "דרגות הנבואה", בראייה, בשמיעה, בכל מיני כאלה דרגות. ודאי לא מדובר על שמיעה וראייה שלנו, אלא על אור החכמה, אור החסדים וכל מיני דרגות והשילוב ביניהן. לפי זה המקובלים מבינים את המצב, את הדרגה של כל אחד ואחד מהם, לכן גם אנחנו פחות או יותר מתייחסים אליהם כך.

משה היה הנביא הראשון. "נביא" זה אדם שיש לו קשר ישיר עם הבורא, או בדרגת ראייה או בדרגת שמיעה, או באור החכמה או באור החסדים. יתר המקובלים, היו בדרגות פחות ממשה וכל אלו שהיו ממש לידו, עד זמננו. על ידי התחברות בין כולם אנחנו מגיעים אחר כך לכלי אחד ולכולם תהיה השגה אחת, הרגשה אחת, הבנה אחת בכוח העליון ודבקות של כולם בכולם.

תלמיד: אפילו רשב"י לא השיג אותן דרגות כמו משה רבנו?

לא, אין מי שהשיג יותר ממשה, אחריו יש "ירידת הדורות" מה שנקרא. אבל יש כאלה שבכל זאת בולטים יותר מהאחרים, נגיד כמו רשב"י, שהיו לו תנאים מיוחדים ביציאת הנשמה שלו, והיא קיבלה והשיגה יותר מכולם בדורו. או כמו בעל הסולם, מה פתאום במאה ה-20 התגלה בן אדם שיש לו רמת השגה כזו כמו לבעל הסולם? יש כאלו גם, אבל בדרך כלל יש ירידת הדורות ותמיד הדור הבא נמצא בדרגה פחותה מהקודם, מצד אחד. מצד אחר, יש לו יותר הזדמנות לעלות כי הוא נמצא בהפרעות יותר גדולות ולכן בהתגברות על ההפרעות הוא יכול להשיג מדרגה יותר גדולה.

יש כאן דבר והיפוכו, לכן כך אנחנו רואים את זה במציאות. יש בדרך כלל ירידה, נסיגה, נסיגת הדורות ממשה ומטה, אפשר להגיד מאדם הראשון ומטה מצד אחד, ומצד אחר אנחנו רואים שבכל דור או בכל כמה שנים, כמה עשרות או מאות שנה, יש איזו אישיות מיוחדת שמגלה אפילו יותר מהקודמים, כמו רשב"י או כמו בעל הסולם.

שאלה: מה מאפשר לבעל הסולם את ההבנה, מי כתב את הזוהר ובאיזה דרגה הוא היה?

הבעיה שחכמת הקבלה זה לא כמו פיזיקה, או כמו מדעים אחרים. בחכמת הקבלה כל אחד יכול להגיד שהוא יודע, הוא משיג, יש לו קשר עם הבורא, הבורא אמר לי כך ואמר לי אחרת, ויש הרבה נביאי שקר. ובכל דור קמים גם נורמאליים וגם משוגעים למיניהם שאומרים שיש להם קשר עם הבורא, הם קיבלו מסר ורוצים את המסר הזה להביא לאנושות.

ולכן יש בעיה למקובלים שצריכים לנקות את חכמת הקבלה, כי אף אחד לא מבין בה חוץ מהם. ואכן יש הרבה שקופצים ואומרים שהם מבינים ורוצים לגלות, ולכן נכתבים המון ספרי קבלה שבהם כמעט ואי אפשר למצוא דברי אמת.

כשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה הייתי קונה ספרים, והייתה לי ספרייה שהיו בה בסביבות 3,000 4,000 ספרים על חכמת הקבלה. כל מיני ספרים, מה שהייתי רואה בחנויות הייתי קונה. עד שהתחלתי להכיר דרך בעל הסולם את החכמת הקבלה ונפטרתי מכל הספרים. עברתי דירה והשארתי בה את הספרייה חוץ מספרי בעל הסולם שלקחתי איתי, ומה שקרה איתם אני אפילו לא יודע וזה לא חשוב לי.

שאלה: בנתיב שמוביל אותנו בסופו של דבר לגמר התיקון, נגיע שוב לדרגת משה?

יותר מזה, אנחנו צריכים להגיע כולנו יחד לגילוי של כל המציאות, זאת אומרת של כל הכלי שבו מתגלה כל אור האין סוף.

שאלה: בעבר נחשפתי לטענות שמייחסות לרבי די לאון את הזוהר והסיבה הייתה מצחיקה, הם אומרו שהתיאורים של הנופים ושל המקומות בספר לא נמצאים במקום היכן ששהה הרשב"י אלא בספרד.

כן.

שאלה: האם יש אפשרות שיום אחד יתחילו להגיד, שהספר הזה בכלל לא נכתב על העולם שלנו הבהמי והגופי, וכך כל התיאורים?

גם אני שמעתי את הסיפורים האלה, שהזוהר נכתב על ידי מי שגר בספרד, מפני שמדובר שם על נופי ספרד ולא על הנופים שהיו בארץ ישראל. ואני חושב שזה לא נכון, הנוף והטבע שהיו בארץ ישראל לפני יותר מאלפיים שנה, בזמן שנכתב ספר הזוהר, ובוודאי בזמן שעליו ספר הזוהר מדבר, מתאימים למה שהיה כאן.

ועוד, זה לא עניין של נוף, כנראה אין להם נימוק יותר חזק מאשר הנוף, כי יותר מזה הם לא מבינים. ולכן אנחנו צריכים לשמוע את דעת המקובלים ולא אחרים.

גם רבי משה די ליאון לא כתב באף מקום שהוא חיבר את ספר הזוהר, הוא רק מצא אותו, גילה אותו. וכמו שאנחנו שומעים מבעל הסולם וגם קוראים על זה, שלאחר שהוא נפטר אלמנתו היתה חסרה בכסף והתחילה למכור את הספרייה שלו - הספרים היו אז יקרי ערך.

היא מכרה גם את ספר הזוהר וקיבלה תמורתו כסף וכנראה שזה נתן לה אפשרות להמשיך לחיות בצורה מכובדת, וכך התגלה ספר הזוהר. אחרת הוא לא היה מתגלה, כי רבי משה די ליאון ששמר על ספר הזוהר, ידע את ערך הספר, והוא בעצמו כתב כמה דברים, שמהם אנחנו יודעים שהוא הבין והרגיש את חכמת הקבלה, וגם הבין את ערך ספר הזוהר, ואף פעם לא דיבר על כך שספר הזוהר זה שלו, ובכלל איזה מקובל יכול להגיד כך? אבל אנשים שלא מבינים ובאו אחריו, כבר משייכים לו את הספר, מפני שהוא גילה אותו והוציא אותו מהמסתור.

תלמיד: אתה חושב שיום אחד אנשים בלי נקודה שבלב, יתייחסו לספרים האלה שמה שכתוב שם, כל הפרטים של דומם, צומח, חי, נופים, חיות ועוד, בעצם מדובר על כוחות הנפש של התיקונים, של היחסים בין הספירות?

אני חושב שהאנשים יקבלו הרגשה שהם יכולים לחדור דרך הציורים שמספרים לנו דפי ספר הזוהר, ודרכם יוכלו לראות את היחסים בין כוחות הטבע, איך זה משפיע עליהם ואיך הם יכולים להשפיע על זה. זו מין אלגוריה כזאת, שמספרת לנו בצורה כזאת איך אנחנו צריכים להתייחס לטבע. זה מאוד דומה למה שמספרים לילדים, איך הצמחים מדברים העצים, החיות והעננים. זו שפת הטבע וכך האנשים יתייחסו לזה.

שאלה: אני עדיין לא מבין, כל עוד אין שאלה על תוכן ספר הזוהר עצמו, מה זה משנה לנו אחרי אלפיים שנה מי חיבר את הספר?

בכל הספרים שכתבו המקובלים, הם מתייחסים לספר הזוהר בכבוד רב, ואנשים זרים שמסתכלים על הספר לא מגלים בו שום דבר מיוחד. וזו בעיה, כי בכל זאת ספר הזוהר זה היסוד של הקבלה, מה היא הקבלה, על מה היא מדברת - והספר יוצא כמשהו סגור וסתום ולכן יש לנו בעיה, איך אנחנו מסבירים את זה.

תראה איך בעל הסולם טרח להסביר את ספר הזוהר, והצליח בצורה מאוד מוגבלת והספר עוד לגמרי לא מותאם לדור שלנו. אנחנו משתדלים איכשהו לקרב אותו כטקסט, כספר לדורנו, ואכן עשינו משהו בכיוון זה, אבל מי אנחנו ואי אפשר להגיד שאפשר לפתוח את הספר בצורה שהוא יהיה פתוח לכל הקהל, עוד לא גמרנו את העבודה.

אות ס"א

"אכן, לפי"ז נשאלת השאלה: למה לא היה נגלה, ספר הזוהר, לדורות הראשונים, שבלי ספק, היו חשובים במעלה, יותר מדורות האחרונים, והיו ראויים לו יותר? ויחד עם זה, יש לשאול: למה לא נגלה, ביאור ספר הזוהר, עד האריז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו?

והתמיה העולה על כולנה: למה לא נגלו, ביאור דברי האריז"ל ודברי הזוהר, מימי האריז"ל עד דורנו זו (ועיין בהקדמתי לספר "פנים מסבירות" על הע"ח, באות ח', ד"ה "ואיתא")? ונשאלת השאלה: הכי אכשר דרי [האם מוכשר הדור]?

והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו, של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים - ראש, תוך, וסוף, דהיינו - חב"ד, חג"ת, נה"י. וז"ש ז"ל: "ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח" (סנהדרין צז, ע"א).

כי בב' אלפים הראשונים, שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאד. והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות:

כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים, נגדלים בכל פרצוף, מתחילה.

ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף, מתחילה.

ונמצא, כל עוד, שאין בכלים, רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש, רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים, שהם בבחינת תהו.

ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שה"ס תורה. וע"כ אמרו, על ב' אלפים האמצעים, שהם תורה.

וב' אלפים האחרונים, הם נהי"מ דכלים, וע"כ מתלבש בעולם, בזמן ההוא, אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול. וע"כ הם ימות המשיח."

"גם הדרך הוא, בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת, עד החזה שלו, האורות מכוסים. ואינם מתחילים להאיר, חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו."

בחצי התחתון של הפרצוף.

"והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות, הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האריז"ל, שכבר נתקרב זמן, השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז, הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו.

ועכ"ז, כיון שהכלים האלו, עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע, ע"כ לא היה העולם עוד ראוי, שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות, לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות, לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה, כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת."

שאלה: מה ההבדל בין חכמת הקבלה לספר הזוהר?

אין הבדל. חכמת הקבלה זו חכמה שמוסברת בהרבה מקורות, ואחד המקורות העיקריים של חכמת הקבלה זה ספר הזוהר. זה כמו שיש את מדע הפיזיקה, ויש הרבה ספרים שמדברים על פיזיקה.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו החלק האחרון של הכלי, העמוק ביותר, האגואיסטי ביותר?

אנחנו עדיין לא יודעים את זה, כך המקובלים מספרים לנו. אנחנו לא יודעים בעצמנו לאיזה חלק אנחנו שייכים, כי בשביל זה אנחנו צריכים לראות את כל המציאות, ואיפה אנחנו נמצאים לעומת המציאות. רק מקובלים גדולים שיכולים להשיג את כל התמונה הזאת, להרגיש את כל המציאות ואיפה אנו נמצאים, מספרים לנו איפה אנו נמצאים. זה כמו שאתה לוקח תינוק על הידיים, הוא לא יודע איפה הוא נמצא, אתה זה שמספק לו את כל הידיעות, העובדות, ואת כל החיים. כך גם אנחנו, אנחנו נמצאים על הידיים של המקובלים, והם מסבירים לנו לאט איפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: האם זו הסיבה שבגללה בעל הסולם אומר שאחרי האר"י אנחנו יכולים להפיץ את חכמת הקבלה לכל העולם?

כן, כך הוא אומר בכל הכתבים שלו. בכל הכתבים שלו הוא אומר שהגיע הזמן שאפשר להפיץ את חכמת הקבלה ללא שום הגבלה ולכולם, לכל באי העולם, וצריכים לממש אותה.

שאלה: בהתאם למה שקראנו, האם יש קשר בין התיקונים?

יש, בכל זאת יש. אין חובה שכך בדיוק יקרה, אבל בכל זאת נמצא איזה קשר, כמו שאנחנו רואים גם בטקסטים.

שאלה: כשאומרים אור גדול יותר, מה התוספת שיש בו ביחס לאור קטן יותר?

קודם כל זה ההבדל בין ג"ר וז"ת. יש אורות שהם רק אורות חסדים קטנים, יש אורות שהם אורות חסדים גדולים, ואפשר לגלות בהם גם את אור החכמה. ויש אורות שבהם אור החסדים ואור החכמה כבר מגלים זה את זה יחד. זה ההבדל בין כל סולם המדרגות.

שאלה: מה אוסר עליהם או מאפשר להם לגלות?

המקובלים בכל הדורות נמצאים בקשר עם הכוח העליון ונמצאים עימו בחליפת דברים. זאת אומרת, הם מרגישים את ההשגחה העליונה, את המערכת העליונה ובאיזו צורה היא משפיעה דרכם לכל האנושות. לכן הם אחראים על הקשר הזה, לכן יותר או פחות הם פותחים וסוגרים את הקשר הזה לטובת בני האדם, כדי שיתקרבו לבורא.

שאלה: האם רבי שמעון והחברים עשו את כל התיקונים ונעלו אותם בספר הזוהר?

את כל התיקונים הם לא יכלו לעשות, כי אנחנו עדיין לא עשינו את התיקונים, ואולי יש עוד דורות אחרינו. אומנם אנחנו כבר יכולים להיות גם הדור האחרון, אבל בכל זאת כך אנחנו צריכים להבין, שכל עוד יש דורות, כל עוד יש בני אדם בעולם שלנו ואנחנו יכולים לגלות את המציאות ולקרב אותה לדבקות בבורא, עדיין יש לנו מה לעשות, ואנחנו צריכים להעלות את כולם לגובה הבורא.

תלמיד: "ספר הזוהר", זה קו שמאל?

לא, זה לא לעניין.

שאלה: יש משהו שלא כל כך מוצא חן בעיניי, כי כביכול בין השורות בעל הסולם אומר שהוא בדרגתו של רשב"י, של האר"י, והאר"י הוא בדרגת משה. איך אדם יכול להגיד דבר כזה, מאיפה זה כאילו מגיע?

כנראה שהוא יודע, לי אין על זה תשובה. אבל אם הוא כותב כך, אחרי כל מה שהוא כתב והסביר בספרים שלו, בטוח שהוא היה מקובל גדול. ואם הוא כתב פירוש על כל "ספר הזוהר", גם זה אומר באיזו דרגה גבוהה הוא נמצא. ומי יותר, מי פחות, ומה היחס שביניהם, לזה אני לא נכנס. מי אני שאני אתחיל עכשיו לברר את הדברים האלה, כשאני הקטן מכולם.

שאלה: כשמתחילים לקרוא טקסט עם מושגים קבליים, אני ממש לא בהכרה, אני לא מוצא את עצמי ולא יודע איך לקבל את הטקסט הזה כדי שתהיה בו תועלת. אולי תוכל לעזור?

צריכים לקרוא יותר ואז תתרגל, זו שפה מיוחדת שצריכים ללמוד אותה. אני מבין שזה קשה אבל אין לנו ברירה. אנחנו חייבים לרכוש את המקצוע הזה, להתקשר לטקסטים קבליים מפני שזהו הדבר החשוב ביותר בחיים, על ידי זה נדע איך לגלות את הכוח העליון האחד שפועל על כולם ובו כולנו תלויים.

שאלה: מה היחס בדרגה שצריך להיות בין מישהו שכותב פירוש כמו פירוש הסולם לספר הזוהר שכתב בעל הסולם, לבין אותו אדם שכתב את הספר הזה? איך יכול להיות שמישהו שמגיע בדור מאוחר יותר, יכול לפרש ספר שמגיע מהנביאים כמו התורה וכן הלאה. איך זה קורה?

אני יודע רק דבר אחד, יש כלל ויש לו יוצא מן הכלל, יש כאלו אנשים שהם יוצאים מן הכלל כמו משה ואחריו כל הנביאים, ואחריהם מדור לדור עוד הרבה מקובלים גדולים שלאט לאט מספרם וגובהם הלך ונעלם עד שבזמננו כמעט ואינם. למה כך קורה? זה ידוע כירידת הדורות, שככל שמתגלים כלים תחתונים יותר, כך יש בעיה שיתגלו בהם נשמות מיוחדות וגבוהות. יכול להיות שעוד נזכה שיתגלו בנו נשמות גבוהות ונשיג בפועל את מה שכתוב בספרי המקובלים, ואפילו יותר מהם. אין גבול, הבורא עושה את כל מה שהוא צריך כדי להביא את כל האנושות לדבקות בו.

שאלה: מעבר לבירור ההיסטורי של הדברים, מה אנחנו אמורים לנסות להרגיש ומה עלינו לבקש שהחברים ירגישו מהכתוב?

אנחנו צריכים ללמוד מכאן כמה דברים. קודם כל, באמת יש צורה מוזרה מאוד שאינה מובנת לנו. למה עניינים ברומו של עולם, שאין דבר יותר יקר מהם, מתגלים לנו, אנחנו הכתובת בסופו של דבר, בני האדם שנמצאים בעולם הזה בניתוק מהרוחניות וצריכים לקבל את הידיעות האלה ואת ההתקשרות למערכת ההנהגה וההשגחה העליונה, למה זה מתגלה לנו בצורה כה מוזרה.

אנחנו לא מבינים זאת אבל צריכים לקבל, ללמוד, ולהשתדל לגלות על בשרנו שבקשר בינינו, כשנתחבר, נגלה עד כמה הדברים העליונים האלה מתיישבים, מתחברים ומתבהרים עוד ועוד. ולא בצורה הרגילה לפי השכל והלוגיקה שלנו, אלא לפי התכונות הרוחניות, החוקים הרוחניים, שהרבה מהם עוד לא נגלו מפני שמדובר על התיקון ועל החיבור של הכלים השבורים.

לכן אנחנו צריכים פשוט ללמוד לקבל זאת כמו שזה ולאט לאט זה יתברר בכל אחד ואחד לפי שורש הנשמה שלו, ויהיה לו קשה למסור זאת לאחרים כי זה שייך להשגה. במידה שכל אחד נמצא מוכן להשגה עליונה, כך הוא יוכל להרגיש, להבין ולקבל את המסירה הזאת.

תלמיד: אני יכול לבקש שהחברים ישיגו את ההשגה הזאת מהר יותר?

כן, ודאי.

תלמיד: זה ממקום של תפילה שאני רוצה שהחברים שלי יהיו בהשגה, שהם יקבלו את הצורה המוזרה, הלא מובנת הזאת?

כן.

תלמיד: והם יחושו אותה מעבר, למעלה מהדעת שלהם?

כן, יפה מאוד, תמשיך.

שאלה: כתוב בטקסט שהכלים חב"ד חג"ת מכוסים על ידי האור, והאורות העליונים מתחילים להאיר רק מחזה ומטה, כלומר בנה"י שלו. אתה יכול להסביר?

לא, זה נושא רחב בפני עצמו ועוד נלמד אותו. כאן בעל הסולם אומר לנו זאת בדרך אגב, בחצי שורה.

שאלה: למה כל כך חשוב או רלוונטי מי כתב את "ספר הזוהר"? המקובל עצמו שכתב אותו לא חתם את השם שלו על הספר, אז למה אנחנו משתדלים לעשות את זה?

זה חשוב מאוד כדי שלא יקפצו כל מיני "חכמים" כאלה שיתחילו להוסיף מהבורות שלהם תוספות לחכמת הקבלה. יוצאים המון ספרים כביכול בחכמת הקבלה, לוקחים מקורות, אפילו מקור של בעל הסולם, ומתחילים לכתוב עליו פירושים ותוספות כאלה ללא שום השגה בדרגה של הדברים הנאמרים.

כמו שבעל הסולם כותב וגם הרב"ש כותב עליו כך, שהוא לא כתב אף מילה אלא מתוך פנימיות ההשגה שלה. יש אנשים שנותנים פירוש ל"כתבי בעל הסולם" ופירוש ל"תלמוד עשר הספירות" ותוספות כאלה כאילו הם נמצאים באותו הגובה של הבירור של בעל הסולם, כי פחות מזה לא שייך להוסיף משהו. לכן יש כאן בעיה, חוסר אחריות ובלבול גדול מאוד שהם יכולים להזמין בדורות הבאים.

תלמיד: האם יכולה להיות סיבה מסוימת לזה שהמקובל עצמו לא חתם את השם שלו על הספר?

העניין הוא לא אם חתם או לא חתם. "ספר הזוהר" בעצמו זה לא ספר כי הוא לא יצא מבית דפוס, לא היה בית דפוס לפני אלפיים שנה, והוא גם לא יצא מאיזה סופר, אלא הם ישבו במערה וכתבו. הם בעצמם כתבו בצורה שרבי שמעון אמר ורבי אבא, רבי אלעזר וכן הלאה כתבו וסידרו, ומתוך הניירות האלה, במה שיכלו לכתוב, באיזה דיו ועל איזה נייר, מזה היה מורכב גופו של הספר עצמו.

האמת שהספר עצמו כולו נכתב על חתיכות נייר פרגמנט שבאותו זמן היה מאוד יקר, והוא התגלה אחר כך כשהשתמשו בו לעטוף דברי אוכל למכירה בשוק, כך הוא נגלה. זאת אומרת, מה שנגלה לנו מ"ספר הזוהר", זה חלק קטן מאוד.

"ספר הזוהר" היה על כל חלקי התורה, על הנביאים והכתובים, ואנחנו גילינו ממנו רק חלקים וקטעים פה ושם שמהם הרכיבו את ספר הזוהר. לכן לא כתוב בצורה מסודרת מי קרא, מי כתב, מי עיבד וסידר, אלא את זה הוסיפו אחר כך המקובלים, וגם בעל הסולם עושה בזה סדר.

אבל שוב אני אומר, לנו אין כל כך גישה לספר הזוהר כי אנחנו לא נמצאים בדרגה שיכולים לפתוח את הספר הזה לעומת הדורות הקודמים ובעל הסולם שכן היו יכולים. נקווה שנגיע לכך שיהיה לנו ברור מה כתוב בספר, זה יתברר בהדרגה, ואז נוכל להבין ולדבר על מה שהספר מכיל בתוכו.

שאלה: במצבנו היום מה היחס הרצוי שנייצב בעשיריות כלפי הזוהר?

לא, זה עוד מוקדם לנו. בינתיים אנחנו צריכים לקרוא את כל ההקדמות והחומרים של בעל הסולם והרב"ש. בינתיים אנחנו פועלים מחוסר זמן ואין לנו זמן להקדיש גם לספר הזוהר. עוד מעט נגיע לזה וניקח משם חלקים עיקריים.

שאלה בשביל מה לאנשים שלומדים קבלה לדעת על איזה מאורעות היסטוריים, זה כל כך מבולבל ומסובך. אתה בעצמך אומר שעיוותו את ההיסטוריה וגם הכרונולוגיה לא באמת על פי הסדר. בשביל מה לדעת את זה, אולי זה היה בכלל אדם אחד?

במשך השנים שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה נעשה לנו יותר ויותר ברור איך נברא העולם, איך הבורא מנהל אותנו, דרך מה מתגלים כתבי המקובלים שמעבירים לנו בצורה כזאת ידיעות על בריאת העולם, בניית העולם ותיקון העולם. לכן כל הדברים האלה מאוד קשורים. ואחר כך מגלים שכל זה בעצם מערכת אחת, איך שזה נסתר, איך שזה נגלה, איך אנחנו מבינים ומה שקורה בעולמנו במשך ההיסטוריה. כל זה מערכת אחת שכל הדברים בה קשורים זה בזה, וכך היא מביאה לנו תמונה כללית. אנחנו מתחילים להרגיש שבתמונה הזאת יש אותנו, את הבורא, את הזוהר וכל מה שתגידו. בסבלנות נשמע ואחר כך תראו כמה זה בכל זאת מוסיף לכל צורת העולם.

שאלה: למה הגעתי בדור הזה או מה יש בשורש שלי שמחבר אותי לבני ברוך ובמיוחד אליך?

אתה הגעת מכל הגלגולים הקודמים למצב שבדור הזה, הפעם כשהגעת לדרגת האדם בעולם הזה, יש לך הזדמנות להגיע להיות אדם רוחני, להגיע להשגה הרוחנית, לעלות למערכת עליונה ולהתכלל בנצחיות ושלמות שבטבע. לכן אתה הגעת אלינו ולומד איך לממש את זה.

תלמיד: זה לא טבעי. עכשיו אני בן תשע עשרה, כשקניתי את הספרים שלך ואת דברי בעל הסולם הייתי בן חמש עשרה, וזה לא טבעי. אדם צעיר מטורקיה שמחפש את חכמת הקבלה, קורא על הקבלה כשהוא בן חמש עשרה. אז האם זה בזכותי, בזכות האבות שלי, בזכות השורש שלי, בזכות מה?

זה לא שייך לאבות, זה לא שייך לזה שאתה טורקי, זה שייך להשגחה עליונה, שהכוח העליון מקרב את כול הנשמות ללא שום קשר בין מה שהן שייכות לאיזה עמים, קבוצות, אידיאולוגיות וכולי. הוא מקרב את הנשמות לתכלית, לעצמו. הבורא - אחד לכולם, אין לגביו שום הבדל בין כל האנשים, בני האדם, הוא מקרב אותם אליו.

ולכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתקרבים לזה. סך הכול יש לנו לכולנו שיטה אחת, להתעלות מעל האגו שהוא ברא לנו בכוונה כדי שאנחנו נוכל לעבוד ועל פני האגו שלנו ודווקא בזכות זה להגיע אליו, להכיר בו וכך להתקדם. ואין שום קשר בין זה שאתה טורקי ואני יהודי ויש שם לטינים והודים ומישהו מבלטיה. אין שום הבדל.

בנשמות אין הבדלים כאלו, בנשמות יש רק הבדל ברצון, עד כמה בכל נשמה ונשמה יש רצון ספציפי משלה, עד כמה הרצון הזה יותר קרוב להשגת הבורא. זה הכול. כל השוני הוא לגמרי רק במה שיש לנו בעולם הזה, וזה הכול כדי לתת לנו יותר עבודה בלהתגבר על פני כל המכשולים כולל השוני בלשונות ובין העמים וכן הלאה.

תלמיד: לא התכוונתי שבגלל שאני טורקי אלא בגלל שבסביבה שבה אני נולדתי לא יודעים על חכמת הקבלה, אין איזה מקובלים שקרובים אלי, בגלל זה שאלתי. למה נער טורקי צעיר מחפש את חכמת הקבלה בחברה טורקית מוסלמית?

זה שייך לשורש נשמה בלבד. יש בך ניצוץ יותר בהיר, יותר גדול מנשמת אדם הראשון ולכן אתה נמשך לגלות את הבורא. ולא חשובים כל ההבדלים בעולם הזה בין שחור, לבן, אדום וצהוב, בין כל המסה הזאת ממש אין שום הבדל. ההבדלים הם רק בגודל הרצון ועד כמה האדם, כשהוא מגיע לטפח את הרצון שלו, עובד על זה. זה כול מה שיש לנו לעשות.

שאלה: בקהילה הלטינית יש לנו פעילות מאוד מיוחדת של קריאת ספר הזוהר למרות שהרוב לא מבינים, עדיין נהנים. האם האנשים האלה שלא לומדים איתנו יום יום וכן משתתפים בפעילות הזאת של קריאת הזוהר גם מגיעים לאיזו השגה רוחנית?

להשגה רוחנית מגיע כל אחד ואחד לפי היכולת שלו לבטל את האגו שלו. נקודה.

שאלה: כתוב, "אלפיים תוהו, אלפיים תורה ואלפיים ימות המשיח", כתוב שאין זמן ברוחניות. אז מה המשמעות של האלפיים שנים כאן? האם זה זמן של תיקונים?

זה זמן של תיקונים. אתה צודק. ובכל זאת, אנחנו נמצאים בזמן של הדור האחרון ובזמן של המשיח. בעל הסולם עוד מעט ידבר על זה בהקדמה.

שאלה: למה יש משיכה גדולה להרבה אנשים ברמות שונות לקרוא בספר ה"זוהר", למרות שלא מבינים מה בדיוק קוראים? אני זוכר שאתה עם עוד תשעה מקובלים מבני ברוך ישבתם וקראתם בספר הזוהר ואתה נתת הסבר. וזה היה זמן כל כך מלא רגשות, הרגשת עילוי גם לשומעים.

מה אתה רוצה בזה להגיד?

תלמיד: למה יש משיכה לקרוא בספר הזוהר למרות שלא מבינים? אני לא מדבר על בני ברוך, אני מדבר על כלל העולם.

יש יחס מיוחד לספר הזוהר מפני שבהשגחה העליונה הבורא מאיר על הספר הזה באור מיוחד. ולכן יש יחס מיוחד, כבוד מיוחד לספר הזוהר.

שאלה: למה ה"הקדמה לספר הזוהר" לא מדברת ישירות על התוכן שבספר הזוהר? ההקדמה בעצם עוסקת בהרבה נושאים ומקיפה הרבה זוויות. מדוע זה כך? איך זה מהווה הכנה לספר הזוהר?

אני לא יודע. יש מחבר שכתב את "פירוש הסולם" לספר הזוהר, וכתב את ההקדמה לפירוש שלו וזה עניינו כך לספר לנו. אני לא נכנס לזה. אני לומד מה שהוא כותב. מסך כול ההקדמות והכתבים שלו יש בי איזו התרשמות כללית, מה הוא רצה מאיתנו, מה רצה להגיד לנו, לספר לנו, לְמה רצה לקרב אותנו, ולאו דווקא בהקדמה אחת הוא יכול להגיד. יש לו קו משלו וכך הוא עושה. והוא לא מתחשב בהבנה שלנו, מה צריך להיות בהקדמה. לא. אלא ממש, זאת הגישה שלו. תקבלו את הגישה, תקראו אותה, תשתו אותה, ממש תלעסו אותה, תבלעו אותה, תלמדו אותה, וכך תוכלו לקבל.

וביקורת אני לא חושב שאנחנו בכלל יכולים לעשות. אנחנו כל כך קטנטנים שלא יכולים להבין למה הוא כותב כך או אחרת. עוד מוקדם לעשות עליו ביקורת, טענות ובירורים. זה ממש צחוק.

שאלה: עד כמה חשובה שאלת גובהו של מחבר המקור בתוך התלמיד? עד כמה חשוב ליצור קשר פנימי עם המחבר בזמן קריאת מקור כמו הזוהר וכיצד לעשות זאת?

אנחנו צריכים להשתדל ליצור קשר עם בעל הסולם בזמן שאנחנו קוראים את הספרים שלו או את הפירוש שלו על הזוהר. ודאי שזה מאד חשוב, כי דרך הקשר הזה אנחנו נקבל את האור הפנימי וההשגה.

שאלה: בדרך כלל אומרים לנו שבמילה "שנים" במאמרים לא מתכוונים לזמן שלנו, לשנים קלנדריות. ההתייחסות לאלפי שנים היא בזמננו? יש מגבלת זמן פיזית להשלמת עבודת התיקון ומדוע?

יש קשר בין זמן פיזי לזמן שעליו אנחנו קוראים בספרים. למרות שזו לא צורה מדויקת, כדאי וצריך לתת לנו איזו הרגשת ריחוק או קירוב .

שאלה: מה הפירוש להרים את כל האנושות לדרגה של הבורא?

כתוב " כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ", שכולם, כל הנשמות צריכות להתחבר, למרות הגופים שנמצאים בדחייה זה מזה. הנשמות צריכות להתקשר, להשתוקק לחיבור זו עם זו. וכך אנחנו צריכים לראות את עצמנו מגיעים לתיקון

שאלה: שמעתי ממך שהדור שלנו יותר מוכן מהדור של בעל הסולם לקבל את חכמת הקבלה. היום אני שומעת אותך אומר שיש ירידה בדורות בגודל ההשגה של המקובלים. אז אנחנו יותר מוכנים, אבל מגלים פחות. למה זה כך?

נכון שיש קשר בין כמה אנחנו נמצאים בירידה ובהתאם לזה, כמה אנחנו יכולים לעומת זאת לעלות ולהשיג. כי "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". ככל שהרצון שלנו נמוך יותר, כך אנחנו יכולים לעלות ולהיות קשורים ברמה יותר גבוהה, בהשגה יותר גדולה.

קריין: יש ציטוט שציינת קודם שגם עונה על הרבה שאלות ששאלו על בעל הסולם, מאיפה הוא ידע, מאיפה הוא כתב.

בבקשה.

קריין: הוא כותב, רב"ש כותב ב"הקדמה לספר "פי חכם", מאמרים.

"מדברי קדש אלו, יכולים להבין את גודל נשמתו של אאאמו"ר זצ"ל, ובאיזה מדרגה הוא היה בעת אמירתם.

כי כמה פעמים אמר לי שמימיו לא אמר דברי תורה מטרם שהשיג את הדברי תורה מפנימיות המדרגה."

(הרב"ש, "הקדמה לספר פרי חכם-מאמרים")

זאת ההשגה של בעל הסולם, ולפני שהוא משיג משהו הוא לא מתחשב במה שהוא חושב, אלא רק בהשגה. הוא פותח את עצמו ומקבל ממש דרך ההשגחה העליונה את גילוי הבורא. על זה הוא יכול לכתוב ומתוך זה הוא יכול לדבר. לא מעצמו, אלא מתוך מה שהבורא מדבר בו. נקווה שגם אנחנו נגיע לזה ואז אנחנו נבין עד כמה יש הבדל בין החכמה לבין ההשגה. בחכמה כולם יכולים להיות חכמים, אבל בהשגה - רק בעלי השגה.

שאלה: כיצד נוכל להתחבר למחברי הזוהר כשאנחנו קוראים אותו?

אנחנו צריכים ללמוד אותו. בינתיים אנחנו לומדים כל מיני חומרים סביב ספר הזוהר, ולאחר מכן ניגש לספר הזוהר. אני חושב שחלק מכם כבר למדו את ספר הזוהר ואולי עברו על כמה חלקים, אנחנו נגיע לזה. אל תחשבו שקריאה בספר הזוהר כבר פותחת לכם את העיניים, אלא זו סגולה בתוספת לכל העבודות שאנחנו צריכים לעשות. אם אנחנו משקיעים כוח בחיבור בינינו, אז כדאי לנו גם לפתוח את ספר הזוהר.

שאלה: לאורך כל ההיסטוריה המקובלים כתבו ספרים, אבל כמעט ואף אחד לא למד מהם חוץ ממיעוט של תלמידים. למה זה בנוי כך שהכול התגלה טרם זמנו?

יש בלבלול גדול, בלגן גדול ואי סדר בכל מה שקורה עם חכמת הקבלה. מצד אחד הבורא זו מערכת כללית של כל העולם, של כל העולמות, שכולם בנויים לפי חוקים ברורים ומתגלים בצורה עקבית זה אחרי זה. מצד אחר, אנחנו שנמצאים בכל המערכת המדויקת הזאת עד הפרט האחרון, לא נמצאים בדרך מובנת, מוגדרת היטב, ויודעים בכל רגע איך אנחנו מתקדמים, מה עושים ומה עומדים לגלות, אלא משהו קורה לנו, אנחנו מאוד מבולבלים.

כל זה קורה אך ורק כדי לתת לנו אפשרות לעזוב את הכול ורק לעלות לדרגת האמונה, לדרגת האמונה למעלה מהדעת. שום דבר לא יסתדר ולא יתקשר לפי השכל שלנו, לפי המשבצות ולפי הנקודות ולפי מה שאנחנו רוצים, מלבד דבר אחד, שנעזוב את הכול ונתחיל לבנות בנו את המערכת באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, קודם כל בונים את דרגת הבינה ואחריה מצרפים את כל יתר הרצונות שלנו.

שאלה: אנחנו בעצם צריכים להגיע לפחות לאור הנפש כדי להבין או להשיג איכשהו את ספר הזוהר, איך בעצם נשיג את זה בתוך העשירייה?

כשהעשירייה עוסקת בביטול הדדי זה לזה, היא מגיעה לרצון להשפיע, מיוחד, קטן שכבר ממנו היא יכולה עוד יותר לפנות לבורא ולבקש להגדיל את הרצון להשפיע. וכך היא תתקדם עוד ועוד.

שאלה: איך אפשר להכין את העולם לפתוח את ספר הזוהר, הרי זה תלוי בכך שהם יאמינו במה שכתבו חז"ל, שזה משפיע על האדם בצורה מסוימת?

אנחנו צריכים להפיץ את גדלות ספר הזוהר, את חכמת הקבלה בכלל, ועד כמה היא יכולה לעזור לאנושות לדלג על כל הצרות שעומדות לפנינו. אנחנו נמצאים בדרך התפתחות שנקראת "דרך בעיתו", זאת אומרת על ידי מכות, ממכות קטנות ועד מכות גדולות, ואנחנו שוב מתקדמים למשהו שיכול להתגלות, חס ושלום, כמכה גדולה.

כאן אומרים המקובלים שאנחנו יכולים להפוך את דרך המכות לדרך טובה, להפוך את דרך בעיתו לאחישנה, אם אנחנו רוצים לזרז את הזמן. "לזרז את הזמן" זה נקרא שאנחנו מושכים ומקרבים את עצמנו למצב של חיבור בינינו, ובתוך החיבור בינינו, לפי זה גם יתגלה הבורא. במידה שהעולם שלנו עוסק בינתיים בפירוד עד למצב של מלחמות, במידה הזאת הוא רחוק מאותה הנטייה שצריכה להיות בתוך האנושות. נקווה שבכל זאת נוכל לשנות את הכיוון.

שאלה: מה הכוונה בסוף אות ס"ב "שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה, כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת"?

זה מה שחושב בעל הסולם. שבאמת בזכות הדור, בזכות הספרים שהוא כתב, יש כבר פתח לתלמידים שלו, לאנשים שעוסקים בחכמת הקבלה, לצאת ולגלות לכל האנושות מה אנחנו צריכים לעשות, מה לפנינו. שרק על ידי חיבור, רק על ידי התעלות למעלה מהרצון האגואיסטי שלנו אנחנו יכולים להתחבר ובחיבור אנחנו כבר מיד מגלים את העולם העליון, את מערכת ההשגחה וההנהגה העליונה שפועלת עלינו, ואז רואים עד כמה זה מסודר לפעול טוב, במידה שאנחנו מגלים אותה מערכת.

שאלה: מה צריך להיות היחס שלנו לאנשים שאומרים שהם לומדים את ספר הזוהר ללא הדרכה מאיזשהו מקובל?

זו כל הבעיה, שאם אנשים לומדים את ספר הזוהר ללא שום הסבר, ללא שום הדרכה, אז הם מוציאים מזה כל מיני דברים שמביאים להם בלבולים, הם בונים שיטות חדשות, דתות ואמונות למיניהן, סיפורים כאלה שיש בלי סוף באנושות.

ולכן בעל הסולם רצה לשים לזה קץ, ולכן כתב את פירוש הסולם על ספר הזוהר, שבו הוא מסביר שהכול תלוי בזיכוך הנשמה. הכול תלוי עד כמה אנחנו מתקדמים זה אל זה ובונים רשת קשר בינינו שבה אנחנו מגלים את העולם העליון שעליו הזוהר מדבר. סך הכול זוהר זה זעירא עילאה, זה האור העליון שמתגלה בכלים שלנו, ברצון שלנו לפי השתוות הצורה בין הכלי לאור.

שאלה: האם בלימוד הזוהר בזמן שיעור הבוקר נוכל להתחבר לדורות שהיו בעבר ולדורות שיהיו בעתיד?

הכול אפשרי רק על ידי החיבור. נגיע לחיבור ואז נדע איך ומה לעשות הלאה.

(סוף השיעור)