שיעור בוקר 09.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – חיבור העולם בדור האחרון, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 11.

"צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו וניזון מתוכו, הן בחומר והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

כל העבודה שלנו היא בזה שאנחנו נבין ונרגיש, נגלה את המערכת הכללית של כל האנושות, עד כמה אנחנו תלויים בה, קשורים זה בזה ולא שיראה לנו שלא נורא אם אוסטרליה תיעלם או צפון אמריקה תיעלם, או אם ייעלמו חלק מהמדינות האחרות באירופה, באפריקה, אלא כלפי כללות העולם אנחנו מסודרים בצורה כזאת שיש קשר בין כולם. אומנם אנחנו לא מגלים את הקשר הזה, לא יכולים לגלות ולראות אותו, אבל מה שיש בעולם מסודר בצורה שלמה.

רק מפני שאנחנו כל הזמן הורגים ודוחים זה את זה, ולא דואגים לקשר יפה ונכון, לכך שהחברה תהיה עגולה ממש כמו כדור הארץ, אז אנחנו נמצאים בבעיה, ובמידה הזאת אנחנו רחוקים מהתיקון שלנו, מהמצב הטוב של השגת הטוב והמיטיב, הכוח העליון שבטבע.

ולכן אנחנו צריכים להביא בחשבון את חוק הטבע, שכולנו תלויים וקשורים זה בזה, וכולנו, כל אחד מאיתנו חייב לדאוג לכולם, לכל בני העולם. וכל עוד לא נגיע בפועל לקשר כזה, כל עוד נדחה את הצורה הזאת של החיבור, אנחנו נסבול יותר ויותר. לכן ככל שאנחנו מתפתחים, אומנם אנחנו חושבים שיהיה יותר טוב כי אנחנו מתפתחים בכיוון טכנולוגי, מדעי ותרבותי, אבל אם אנחנו לא מסדרים את החיבור בינינו אז לא נוכל לעשות שום תיקון ביחסים בינינו וכל פעם ניכנס למצבים הרבה יותר גרועים מאשר קודם, עד מלחמות עולם כמו שכותב בעל הסולם, מלחמת עולם שלישית ומלחמת עולם רביעית, שהן יהיו מלחמות גרעיניות. אז כדי לא להגיע לזה כדאי לנו להזדרז ולפרסם לכל העולם שהתיקון הוא רק בקשר הטוב בינינו.

שאלה: האם בתוך הקשר הטוב בינינו, בתוך גלגלי השיניים האלה אנחנו אמורים להעביר אור, להיות הקשר לבורא, צינור? האם זהו הקשר הטוב?

מי ששייך לזה חייב להשתדל להגיע למצב שהוא עובד ה', לכך שהוא ימשוך את האור מלמעלה וימסור אותו לכל יתר החלקים של הנשמה הכללית, ומי שלא מבין, לא מסוגל, לא שייך לזה, שיתפקד פשוט בצורה יפה אנושית. שיבין שהעתיד הטוב של העולם תלוי בקשר הטוב בין בני אדם.

תלמיד: באופן כללי אנשים מבינים שזה טוב כשיש טוב, אבל יש בתוכם גם משהו שמכריח אותם להתנהג בצורה אחרת ואין בהם כוח שימנע מהם לעשות את זה.

נכון. על זה כתוב "בראתי יצר הרע" וכנגד זה כתוב "בראתי תורה תבלין". לכן אנחנו צריכים להשתדל להתקשר בינינו בצורה כזאת שדרכנו האור העליון יעבור לכל הנבראים וימלא כל נשמה ונשמה. אנחנו אחראים לזה, כי יש לנו איזשהו קשר עם הבורא. ככל שנתחבר בינינו יהיה לנו קשר יותר גדול עם הבורא, ויהיה לנו גם קשר יותר גדול עם הנבראים. זה תלוי בזה. ואז נוכל להיות המעבר, כמו שמסביר לנו בעל הסולם, לממש את התפקיד של ישראל, ישר-אל, שנתקן כדי להיות מעבר מהבורא, צינור לכל הנבראים בזה שהבורא מתגלה לכולם.

שאלה: אני רואה קשר ישיר בין להיות צינור לבין שמחה. נניח אם מישהו מילא אותי בשמחה הצורך לחלוק את השמחה, לגדל אותה בתוך הקבוצה הוא אוטומטי. אז כשאני מתפלל עבור אחד, אני בעצם לא מתפלל עבור אחד, אני מתפלל עבור האנושות. האם זה הכיוון?

כן, זה בדרך. זה עוד לא סוף ההתפתחות שלך אבל זה כבר מצב טוב.

שאלה: איך אני פותח את הרצון הגשמי שלי לחברים בלי לעשות נזק לקשר בינינו?

אם אתה רוצה לקשר ביניהם, להיות הקשר ביניהם לבורא, אם אתה רוצה להיות חבר בין כולם, אם אתה רוצה כל הזמן להעלות את חשיבות הבורא בעיניכם, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה שלו, אז תקרא שוב את המאמרים הראשונים שהוא כתב רק בשביל לחזק, לייצב את החברה, ותראה עד כמה עוד תגלה שם הרבה דברים.

שאלה: מצד אחד בעולם שאנחנו חיים בו היום, כל אדם מרגיש שהוא חי לעצמו, אבל בפועל אם הוא יבדוק את עצמו, הוא יגלה שכדי לקיים את עצמו הוא תלוי במיליונים, אולי במיליארדים של אנשים בכל המערכות שבהן הוא משתמש יום יום. למרות זאת יש כאילו נתק בהבנה של האדם, בין זה שמצד אחד הוא תלוי בכולם ובפועל כולם משרתים אותו, ובין זה שהוא מרגיש שהוא עצמאי, אגואיסט, דואג רק לעצמו, והפער הזה רק הולך וגדל. מה יגרום לאדם להתעורר מחוסר ההכרה הזה?

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מגלים שהקשר הנכון בינינו, ההדדי, הוא דבר הכרחי כדי להתקיים. לאט לאט המצב הזה צריך להתברר. אנחנו מתקרבים למצבים מאוד לא פשוטים, קריטיים, גם התמודדות עם בעיות האקלים, גם מלחמות בין המדינות, רעב ועוד הרבה דברים.

אנחנו רואים שכבר עכשיו אותן המכות דם, צפרדע, כינים שהתגלו במצרים העתיקה כביכול, עומדות להתגלות לנו. אנחנו נמצאים במצבים שכל המכות האלו יביאו אותנו למצב שלא נסבול בלבד, אלא נצטרך לגלות דרכן שהפתרון לצאת מהסבל הוא רק חיבור, תמיכה, הדדיות. נקווה שאנחנו נגלה ונשיג את זה, נסביר זאת לכולם וכך נצא מסכנת מלחמת עולם שלישית ורביעית.

תלמיד: המצב הזה שאנחנו רואים אומר שאנחנו נכשלים בהפצה שלנו? שבעצם לא עוזר מה שאנחנו עושים?

ודאי שאנחנו מפגרים. מפגרים בהפצה, מפגרים בקשר בינינו, בקשר בינינו לבורא ובקשר בינינו ובין הבורא והאנושות. אנחנו בעצם באמצע ואנחנו מקור הבעיות.

תלמיד: הפצה לא תלויה בזה שלצד השני יש איזשהו רצון להקשיב לך?

אתה צריך להשתדל למצוא באיזה אופן אתה מגיע לאוזן שלו.

שאלה: כתוב בקטע "שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו ויעזרוהו בסיפוק צרכיו". מהו הקריטריון, האלמנט שהוא משרת ועוזר?

אנחנו נדבר על זה אחר כך. צריכים לשאול בצורה יותר קונקרטית.

שאלה: האם הכלי העולמי כבר מהווה צינור במידה מסוימת בין הבורא לנבראים? זה שאנחנו מעבירים תפילות יומיות כבר הרבה חודשים, מבקשים חיבור גם דרך הערוץ הזה, מעבירים מאור . איך לחזק את האפקטיביות של התפילות שלנו? אולי צריך להוסיף משהו, אולי לשנות משהו, אנחנו עושים את העבודה הזאת כבר מספר חודשים.

לא חשוב כמה חודשים אנחנו נמצאים בזה, אם אנחנו צריכים לעשות את העבודה הזאת, אז צריכים לעשות אותה, וכל הזמן לבדוק האם העבודה מספקת, או אולי אנחנו יכולים להוסיף לה, לחדד אותה יותר. אבל ללא ספק את הקשר בינינו, ואת התפילה לבורא צריך לבדוק, ולחדד יום יום יותר, וכך אנו נתקדם.

שאלה: אם מתעוררת באדם הנקודה שבלב והנחיצות הזאת בחיבור, מאותו רגע האם יש משמעות להמשיך ולהשקיע חלק מסוים מהאנרגיה בלהביא תועלת לעולם חוץ ממה שהאדם יכול לעשות בעשירייה, להתחבר ולהפוך לצינור ברוחניות? או שכל האנרגיה במאה אחוז צריכה להיות משוקעת רק בזה?

אנחנו רואים מכתבי המקובלים שאנחנו צריכים לכוון את כל המרץ, והכוחות שלנו, את כל התפילות שלנו, רק לחיבור בינינו, כדי למשוך לתוך החיבור שלנו את הבורא ואז יחד בחיבור עם הבורא להשפיע על העולם. אין דרך אחרת לתיקון העולם.

שאלה: למה בעל הסולם כתב שהדור שלו הוא הגרוע מבין הדורות, אם העולם ממשיך להתדרדר ויש סכנה למלחמת עולם?

אז מה, לא יכול להיות מצב יותר גרוע?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. הוא כותב שבימיו המצב היה הגרוע ביותר.

בדרך לגמר התיקון כל מצב יותר גרוע מהקודם, עד שמגיעים למצב שכבר לא מסוגלים לחיות בו, ואז פורצים את הגדרים ועולים לתיקון. זה לא שאנחנו מגיעים לעלייה, ולגמר התיקון. לא, אנחנו יורדים עוד ועוד על ידי האור העליון המתגבר, שבו אנחנו מגלים את עצמנו כל הזמן יותר ויותר רחוקים מגמר התיקון. ואז אנחנו קופצים לגמר התיקון, עולים בבת אחת. זה נקרא "ביאת המשיח", כשאור גדול מאוד פועל עלינו, ואנחנו עולים לגמר התיקון, ומתקנים את עצמנו בבת אחת.

אבל לפני כן אנחנו צריכים להכין את כל הכלים השבורים, את כל מה שיש. זה לא תיקון שמתקדם לאט לאט ומיתָּקן, אנחנו רואים בעולם שלנו, שהמצב כל הזמן יורד ונעשה יותר ויותר גרוע. המצב לפני גמר התיקון יהיה הכי גרוע, זה נקרא "הושענא שלוש שעות" כמו שאנחנו אומרים בסוכות, כי דווקא המצבים לפני גמר התיקון יהיו הכי הכי קשים.

אין ברירה, נכין את עצמנו לכל דבר, האנושות רוצה או לא רוצה בכל זאת לשם היא מתדרדרת. אבל אנחנו יכולים להעביר את כל הדברים האלה מההרגשה החומרית להרגשה רוחנית. בצורה כזאת אנחנו נגיע למצב שבו נשיג את הקלקול הגדול בתוך ההשגה, ההבנה, המודעות שלנו. וזה יספיק לנו כדי לרצות את התיקון הסופי.

שאלה: דיברת עכשיו על עובדי ה'. העבודה הזו שבה אנחנו צריכים להתבטל, להתחבר ולהעלות מ"ן משותף. זו עבודה שנמשכת עד לגמר התיקון? אני פשוט לא יודע איך לשאול את זה אחרת.

כן.

תלמיד: במה טמון האושר, מעצם ההזדמנות לפנות? מהו האושר בעבודה הזו? כלומר, הוא שמח כשאנחנו עושים את זה?

האושר הוא לשמח את הבורא. להביא את הבורא למצב שהוא שמח מאיתנו.

שאלה: לא בדיוק הבנתי. ככל שאנחנו מתקרבים לגמר התיקון המצבים בעולם הולכים להיות הרבה יותר גרועים.

ודאי. על ידי האורות שאנחנו מושכים מתגלים כלים שבורים יותר גדולים שעוד לא תיקָנו אותם.

תלמיד: אז איך להתייחס להתפתחות העולם, זה סימן טוב? כמה שיותר מלחמות, מגפות, זאת אומרת שאנחנו מתקרבים לתיקון.

בטוח שאנו מתקרבים לתיקון מצד גילוי הכלים השבורים, ומצד זה שאנחנו עדיין לא יכולים לתקן אותם, להעלות מ"ן מהכלים האלו, גם זה קרוב לגמר התיקון אבל בצורה שלילית.

תלמיד: לא צריכה להיות לנו איזו תקווה, שאיפה שיהיה שלום בעולם, וחיבור יפה בין כולם? או שזה לא סימן טוב.

אתה צודק. צריכה להיות בכל זאת תקווה לשלום העולם, אנחנו מתפללים על זה ורוצים את זה, כי אם אנחנו יכולים לגלות עכשיו בהכנה שלנו, באור שאנחנו מושכים מלמעלה, גם כלים שבורים, גם רצונות שבורים שלנו, וגם את נטייה שלנו לתיקון, אז אנחנו נעשה את התיקון הזה עכשיו.

אנחנו לא צריכים לחכות בצורה פסיבית עד שבעולם שלנו יתגלו כל המצבים הרעים ביותר. לא, אנחנו יכולים לתאר אותם בתוכנו. זה נקרא שאנחנו יכולים מראש לזהות את הדברים האלה. כתוב "החכם עיניו בראשו". אני לא חייב לגלות את המצבים האלה בפועל, מספיק לי להבין שכך צריך להיות, וכבר אני מתקן אותם.

תלמיד: איזה שלום בעולם יכול להיות לפני גמר תיקון?

לא יכול להיות. שלום בעולם זו השלמה של כל הכלים בתיקונם ומילויים.

תלמיד: אז מה אנחנו מסוגלים לעשות עכשיו?

לבקש שכל הכלים יתגלו בנו, וזה תלוי בכמה שאנחנו יכולים לסבול את הכלים השבורים וכשאנחנו נתקן אותם ונתפלל שהם יתמלאו באור העליון, בנוכחות הבורא, "ויהיה ה' מלך על כל הארץ".

אנחנו לא צריכים לחכות עד שכולנו נתדרדר לנקודה הסופית, כמו שכתוב שנשים רחמניות בישלו את ילדיהם וכן הלאה. אלא אנחנו רוצים כבר עכשיו להבין מה התהליך שאנחנו צריכים לעבור. אם אנו מגלים את כל החסרונות האלה כבר במצבים של עכשיו, אין צורך לגלות אותם בפועל הגשמי. אנחנו כבר נעלה מהגילוי הרוחני שלהם, בדרגה רוחנית, נעלה אותם לתיקון.

לא חסר לנו שום דבר כדי כבר עכשיו להתפלל ולמשוך את כולם לגמר התיקון. אם בהתפתחות שלנו, באור שמאיר עלינו נוכל לגלות עד כמה אנו נמצאים בדרגה התחתונה, והנבזית, ואין לנו שום ברירה אלא לתקן את עצמנו על ידי אור המשיח שימשוך אותנו מהמצב של עכשיו לגמר התיקון.

שאלה: בשיעור הבוקר התעוררה תחושת אחריות חזקה מאד. איך מגדילים את תחושת האחריות כדי להיות פעילים יותר?

על זה אנחנו צריכים לדבר בינינו וללמוד מהכתבים, על כך שאנחנו כולנו נמצאים כאיש אחד בלב אחד, כולנו נמצאים בכלי אחד, וכמו שבעל סולם אומר שאנחנו כולנו כמו גלגלי שיניים התלויים זה בזה, שכל אחד מפעיל את כולם ואם אחד עוצר אז כל המערכת מרגישה את העצירה הזאת, אומנם שאנחנו עדיין לא כל כך מכירים בזה. זה המצב שבו אנחנו צריכים להיות.

שאלה: אנחנו יודעים שיש תוכנית בריאה, שבאנו לעולם ונפרד ממנו, אבל מהי האחריות הפנימית שלי בתוך הקבוצה?

אתה לא בא ולא הולך, אלא אתה נמצא בעולם, אומנם שיש שני מצבים, מצב גשמי ומצב של רוחניות ולכן אתה לא נעלם אלא אתה ממשיך באותה הדרך ובאותו הקשר, ואפילו יותר בזמן שאתה נפרד מהגוף שלך, שמאד מגביל אותך. אבל אנחנו צריכים להשתדל כבר עכשיו, כשנמצאים כאן בינתיים בגופים שלנו, להגיע למצב שאנחנו דורשים מהבורא את התיקון שלנו, שיאיר לנו ויראה לנו מה הפעולה הנכונה שנמצאת לפנינו.

שאלה: האם האחריות שלי היא להיות פתוח למסר מהבורא, שמראה לי מה אני יכול לעשות עבור הסובבים אותי?

כן. כן. העיקר זה איך להתחבר עם החברים ואיך לכוון את כולנו לבורא. כדי שנתכלל בו.

קריין: קטע 12.

"אל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו." 

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

אנחנו צריכים לקבל על עצמנו יום יום את הכלל הזה. כמו שאדם קם בבוקר וצריך לסדר את היחס שלו לעולם, אז אחד התנאים שלו הוא שמתוך שכל העולם נמצא בקשר הדדי, והוא נמצא כגלגל שיניים קטן בכל המערכת הזאת, הוא חייב לדאוג מתוך זה עבור כולם, גם בפועל. ולא סתם בגלל שדיבר על זה, הוא פטור.

שאלה: מה האנושות צריכה ללמוד מהדוגמאות האלה של שנאה ספציפית לאומה כזו או אחרת?

אנחנו צריכים להבין שעלינו לראות את עצמנו בסופו של דבר מתעלים מעל כל ההבדלים ואחר כך, מעל כל ההבדלים, מתחברים. ואמנם למרות שאנחנו שונים מאוד, כמו במכונה שכל אחד מגלגלי השיניים מסתובב בקצב ובכיוון שלו, אבל לכולם יש תפקיד כדי לאפשר את עבודת המכונה.

והעיקר הוא שאנחנו לא עושים נזק זה לזה, אלא אנחנו רוצים להפעיל את המנגנון הכללי בצורה הדדית. זה חייב להיות החוק העיקרי של הקיום החברתי, וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון. ובגמר התיקון כולם מסתובבים בכיוונים שונים, וכל אחד ואחד עם מה שיש לו מבטא את עצמו, כולו, כלפי כולם, וכך המכונה הזאת תגיע לחיבור השלם. אנחנו צריכים לדבר על זה, לכתוב על זה, לפרסם את זה. לכן תיקון העולם הוא לא בזה שכל אחד יילחם נגד האחר, לא שכל אחד ינצח את השני, אלא שכל אחד ינצח את עצמו כדי להתחבר לאחרים בצורה יפה, בהשלמה.

ולפי זה נצטרך לראות באיזו מידה אנחנו מתקדמים לגמר התיקון. יש לי הרבה מה לאמר על זה, אבל לא כדאי כי צריכים לחשוב על זה ולגלות את זה, עד כמה כל מדינה, כל עם, כל אדם רוצה להתחבר עם האחרים כדי להיות איתם בעבודה יומיומית יחד בחיבורים, במסחר, בתעשייה, בהחלפת החומרים ולעזור זה לזה.

לשם מה לנו להילחם אם אנחנו יכולים על ידי השקעת הכוח וכסף וחומרי גלם, להיות מקושרים זה עם זה? בואו ונגיע למצב שאנחנו נספק אחד לשני את מה שחסר, את מה שצריך. המלחמות לא עושות דבר טוב לאף אחד. אלא כאן אנחנו צריכים בעצם להילחם נגד מלחמה.

שאלה: איך אני יכול לעורר השתוקקות להפצה ולחיבור עם האנושות ולדרוש דרך הקשר הזה? ואיך אנחנו יכולים לעורר את ההשתוקקות להפצה בקרב החברים?

אני חושב שאנחנו לא מספיק מבינים שהפצה זה הנשק שלנו נגד כל מה שמפריע לנו להגיע לגמר תיקון. פשוט כל מה שעומד על דרכנו, וצריך לסלק אותו, את המפריע הזה, אפשר לעשות זאת רק על ידי הפצה.

אנחנו צריכים להסביר בכל השפות, ובכל הסגנונות באיזו מערכת העולם מתקיים, איך הוא יכול להתקדם בצורה נכונה ויפה, ללא מלחמות, ללא בעיות, ללא צרות, וללא מקרי מוות מרעב ומכל מיני דברים נוספים שמתגברים יותר ויותר.

שהכול תלוי בחיבור היפה בינינו. אנחנו חושבים שעל ידי זה שאנחנו נתחבר אנחנו נגיע לזה שיהיה מסחר יותר טוב, תעשייה יותר טובה, תחלופה טובה יותר וכן הלאה. ככה זה נראה בעיניים שלנו. אבל מה שבאמת קורה, זה שעל ידי החיבור אנחנו מעוררים את האור העליון שמתחיל לפעול, ופתאום מחתיכת קרקע קטנה אנחנו יכולים לקבל תבואה שתספק מזון לכל העולם.

הכול תלוי ב"ברכה", מה שנקרא, באור העליון שמשפיע על העבודה שלנו. ולכן אנחנו צריכים לתת הרבה כוחות לקרבה שלנו, כי רק בה אנחנו מגיעים לברכה. אנחנו רואים כמה שטח יש לרוסיה, ומה יש לה מזה? כמו שבעל הסולם כותב על כל חומרי הגלם שיש ברוסיה, ואיך אירופה עולה עלייה. למה? כי הכול תלוי ביחס בין בני האדם.

שאלה: למה היום עם כל הבעיות שיש בכל בית, בכל משק בית, אין התעוררות של השאלה הפשוטה של "מה הטעם בחיים"?

זה החושך שצריך להיות לפני גמר התיקון. אנחנו נראה יותר ויותר עד כמה האנשים נעשים סתומים, הם סובלים, ואין להם אפשרות להיטיב לחייהם. אבל יחד עם זה הם לא רוצים לראות דרך אחרת. זו הסתימה שנמצאת לפני הפתרון, כדי להדגיש את הפתרון, להבליט את הפתרון. אנחנו נראה שהכול בא מהחושך, לפני עמוד השחר.

קריין: קטע מס' 13.

"מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי. הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו." 

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: לכאורה מהקטע עולה שהנגזרת של זה בהפצה היא שצריכים לפנות לאנשים שמשפיעים על הציבור בצורה מאוד גדולה, ולאו דווקא לאנשים שאין להם יותר מדי השפעה על הציבור. למשל לקובעי מדיניות, למנהיגים, וכו'.

מה לעשות? ודאי שהם יכלו לעשות משהו, אבל אנחנו רואים שהקהל היום כבר יותר משוכלל, מלומד ולא שם לב לאנשי ציבור. הם מדברים, שידברו, בקושי אפשר לשמוע אותם, ולהגיב על זה, אף אחד לא חייב. הגענו למצב שלאף אחד כבר אין כבוד. לכן אני לא חושב שדרך אנשים מהממשלה, ואנשי ציבור יכול לעבור המסר הנכון לתיקון.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל. כי מצד אחד, אלה האנשים שהכי פחות שומעים, אבל לכאורה הם אלו שהכי משפיעים, לפי מה שכתוב פה. "מדת טובו של כל יחיד..." נמדדת "לפי מדת שירותו את הציבור בכללו." כמה שהוא יותר משרת את הציבור ומשפיע לציבור הוא גורם יותר נזק, לכאורה.

שוב אני אומר, יש עניין של השפעה רוחנית והשפעה גשמית. אני לא חושב שאנשים שיש להם כוח גדול מצד הממשל, שלכוח הזה יש מידת השפעה גדולה על הציבור. באמת לא שמים אליהם לב, אמנם כלי התקשורת מדברים ועושים הרבה רעש, אבל לא יותר מזה, זה לא חודר לתוך הקהל, לתוך העם.

לכן לא צריכים לשים לב למה שהם אומרים, "עולם כמנהגו נוהג". אין בזה שום דבר. בפרט בארץ אוהבים לשמוע חדשות, וחושבים שהכול תלוי במה שקורה מהיום להיום. אני לא חושב שיש לזה כל כך השפעה, אלא יש השפעה באוויר ולא יותר.

את ההשפעה אמיתית אנחנו יכולים לעשות, כי אנחנו יכולים לעשות השפעה דרך האור העליון שישפיע על כולם, כולל על כל אותם נבחרי העם.

שאלה: קודם תיארת מצב שדווקא ככל שהעולם יותר ידרדר, ככה יגיעו להכרה, ואז גם שדה קטן ייתן תבואה גדולה. אבל למה זה נקרא "תיקון"? כי אם על ידי חיבור יראו תוצאות, אז זה רק הרצון לקבל, מקבל את המילוי שהוא רוצה, ואז הם יפעלו בצורה הזאת. למה זה נקרא "שמתקנים את הקשר"? אם זה לא כדי להנות לבורא? אם האנושות תראה שעל ידי חיבור יש תבואה ויש הכול, כמו שאמרנו, למה זה נקרא שמתקנים? סך הכול מתחברים כדי להשיג יותר תוצאות בגשמיות.

לא אמרתי בשביל מה מתחברים, אלא שהם יראו שהחיבור גורם לתוספת תבואה, אבל לא בשביל זה הם יתחברו, זה רק יהיה כתוצאה או כסיבה לחיבור.

תלמיד: אז איך פועלים על הסיבה? איך אפשר להטות את הסיבה שתהיה הנכונה?

אני פועל על החיבור כדי להגיע לדבקות בבורא. במידה שאנחנו מתקרבים לבורא על ידי החיבור אז ודאי שאנחנו נרגיש, נגלה תוצאות טובות בכל מה שאנחנו עושים, אבל לא שבשביל זה אנחנו נתחבר.

תלמיד: זה עלינו? הכוונה הזאת היא רק עלינו, על בני ברוך כלפי כל האנושות?

כן, בעיקר, הכוונות הן בראש.

קריין: קטע מספר 14, מתוך "השלום בעולם".

"בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה. 

ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

זה צריך להיות ברור, וצריך להתברר לכל אחד ואחד, כמו שעכשיו אני תלוי בקרובים, בחברים, בעבודה שלי, במדינה שלי, ואולי בעוד כמה מדינות שנמצאות לידינו, לטובה או לרעה, כך אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים להיות תלויים בכולם, ואין לאן לברוח, אלא רק לעשות קשרים טובים עם כולם, זה מה שעומד לפנינו, ולזה הבורא דוחף אותנו.

שאלה: בתור בן אדם פשוט מה אני אמור לעשות עם הידיעה הזאת?

אין אדם פשוט, אלו המילים הכי הרסניות. כל אחד ואחד חייב לראות את עצמו כגלגל קטן בתוך המכונה הגדולה, כמו שבעל הסולם אמר, ואם הגלגל הזה יעשה איזה קלקול כל המכונה תרגיש את זה.

תלמיד: אני מנסה לא לעשות קלקול, אבל איך לנוע בכיוון הנכון לפחות?

תלמד מה יכול להיות תפקידך הנכון.

שאלה: יש מושגים כאלה כמו התיקון האישי השלם שלי, התיקון המלא, גמר התיקון של העשירייה, וגמר תיקון של העולם, האם הם אותו דבר?

אם אתה נמצא במכונה אחת וגלגלי השיניים הם מיליארדי האנשים, אז איך אתה יכול לסדר את כולם כך שהמכונה תתנהג נכון בלי תיקון של כל גלגל וגלגל? אלא על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו יכולים להשפיע על כולם, ומפני שלרוב הגלגלים אין שום תנועה חופשית, והם מסתובבים לאן שיסובבו אותם, אז אנחנו אומרים שהם תלויים רק בהפצה שלנו, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".

כלומר תיקון העולם תלוי באותם אנשים עם רצון לקבל גדול, אגואיסטים גדולים, שנמשכים ללימוד הקבלה והם נמצאים בקשר איתנו. אנחנו צריכים לעורר אותם עוד ועוד כמו שעכשיו אנחנו עושים, לעורר אותם לתיקונים ושלא יברחו לכל מיני עסקים אחרים.

תלמיד: אמרת שאין כזה מושג "אדם פשוט", שאני גלגל שיניים קטן שמתגלגל בתוך מנגנון גדול יותר. איך שמונה מיליארד גלגלי שיניים מחייבים אותי לזוז ולנוע זה מובן יחסית. אבל איך אני יכול לחייב את אותם שמונה מיליארד גלגלי שיניים לנוע, זה לא ברור. זה מרפה ידיים לפעמים.

העניין הוא שיש שמונה מיליארד גלגלי שיניים שמסתובבים, ומעליהם יש כמה אלפים ששייכים לראש הפרצוף, אנחנו, ואנחנו בוחרים איך להסתובב ובאיזה כיוון, ודווקא יחד, ואנחנו כראש הפרצוף קובעים לכל יתר גלגלי השיניים שנמצאים בגוף הפרצוף איך הם יתנהגו. לכן אין שום בעיה, אם הראש מתוקן גם הגוף יהיה מתוקן. הזנב הולך אחרי הגוף, אחרי הראש. יש לנו דוגמאות כאלה בזוהר בהרבה מקומות.

תלמיד: כשאני מסתכל על מקובלי העבר אני תופס שהם כבר התעלו לעולמות העליונים ומשם משפיעים עלינו, וכאן כאילו עבודתם הסתיימה. וכשאני מסתכל עלינו נראה שהעבודה שלנו תסתיים במקרה הטוב בגמר התיקון ואולי גם זה לא. אם כך, מה ההבדל בין מקובלי העבר לבין הדור שלנו?

אין. השאלה לא נכונה מפני שכולנו נמצאים במערכת אחת וכולנו תלויים זה בזה, ובעבודה הקטנה שלנו אנחנו מעלים את המקובלים הגדולים, את הנשמות הגדולות, עוד יותר למעלה. גמר התיקון הוא גם לא סוף הדרך.

אל תתחיל לבנות מערכת כאילו שיש לך את כל הנתונים ביד ואתה יודע את הכול.

תלמיד: לאורך כל הזמנים היו אנשים שנפרדו מהעולם, שיצאו מהחברה, והעולם לא קיבל מהם כלום והם לא היו צריכים שום דבר מהעולם. תוכל להסביר את המנגנון הזה כשגלגל שיניים אחד עוזב את המנגנון, מה קורה?

גם היום יש הרבה אנשים שלא רוצים להיות מקושרים עם כל העולם. אז מה? מאיפה אתה יודע אם הם מנתקים את עצמם או לא מנתקים את עצמם? על ידי מה מתנתקים ואיזה קשרים יש להם עם העולם? אם הם לא משתמשים ברדיו, טלוויזיה, חשמל ומים וכן הלאה זה נקרא שהם מנותקים? יש עוד אלפי סוגי קשר בין בני אדם, זה לא נקרא שאדם מנתק את עצמו. "מנתק את עצמו" זה שהוא מפסיק לקבל מהעולם בצורה רוחנית ומפסיק לתת לעולם בצורה רוחנית, וגם זה ביחסים של האדם לעולם, במידה שהוא מבין ומרגיש, ולא כמה זה באמת.

לכן לא כדאי לנו לקרוא כל מיני סיפורים כאלה ולחשוב שאנחנו מבינים בהם, תעזבו את זה, תדברו על מה שאתם קוראים באגרות ובמאמרים של בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: מה צריך להיות בהסברה שלנו בדיוק? מה זה קשר טוב בינינו? זה משהו פנימי בלב או זה מעשים חיצוניים בינינו? מעשים טובים?

גם וגם. גם מעשים חיצוניים וגם קשר בלב.

שאלה: כאשר כל המכונה מתפקדת לא נכון, האם זה מתגלה בקשר בין האנושות לבין הטבע?

כן.

שאלה: איך מעבירים את כל "מלחמות המשיח", כל בעיות הרעב, מכות האקלים וכולי למלחמות פנימיות? האם על ידי כך שמפנים זאת פנימה למחשבה?

על ידי זה שאנחנו רוצים לתקן הכול במחשבה, כמו שכתוב "הכול במחשבה יתבררו". בסופו של דבר אחרי כל הייסורים, הכאבים והבעיות אנחנו בכל זאת מתקנים אותם במחשבה.

שאלה: האם ההבנה שאנחנו תלויים זה בזה תלויה בחינוך?

ודאי. התיקון שלנו תלוי בכך שנחנך את עצמנו, בכך שנחנך את הדור הצעיר ואת כל האנושות. בזה תלוי באיזו מידה התיקון יהיה חלק, באיזו מידה נעלה כך לאט לאט עד גמר התיקון בצורה חלקה. הכול תלוי רק ביחס שלנו.

שאלה: איך אדם עושה נזק לכלל ואיך ברמה הפרקטית אדם עושה טוב לכלל?

רק במידה שהוא חושב לטובת הכלל או לא חושב לטובת הכלל, בזה הוא עושה או טובה או נזק לכלל.

(סוף השיעור)