שיעור הקבלה היומי8 דצמ׳ 2019(בוקר)
שיעור בוקר 08.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 392, מאמר "הערבות"
זה הנושא הכי חשוב, כי מדובר על הקשר בין הכלים השבורים שהם מוצאים קשר נכון, מתקשרים ביניהם, "כאיש אחד בלב אחד". ואז בצורה כזאת באותו רצון משותף, שאמנם הוא לא הופך להיות רצון אחד, אלא כאחד.
אז בו, דווקא בגלל שיש פער פנימי, כל אחד רחוק מהשני ממש מקצה לקצה, בשנאה שהיא לא מיתקנת, אלא "על כל פשעים תכסה אהבה", שמעל השנאה בונים גשרים של אהבה, ודווקא בעוצמת השנאה חייב להיות גשר של אהבה, וזה נשאר וזה נשאר יחד, ומגיעים לסיכום של שנאה ואהבה יחד, שזה בעצם מביא לנו הבנה והרגשה מה זה נקרא "בורא". איזה מעמד מיוחד, תכונה מיוחדת שבנויה מחיבור של הפכים שאי אפשר לחבר ביניהם, אלא הם ההפך אחד מהשני. איך יכול להיות שהם כאחד? אז מגיע כוח מיוחד לא מהעולם הזה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", והוא עושה בינינו קשר שבאמת אנחנו אז מבינים מה זה נקרא "הבורא". מתוך ההתנגדות בין שני הכוחות האלה, השפעה, דחיה ושנאה, וחיבור ביניהם. ואז אנחנו כתוצאה שזה הקו האמצעי, אנחנו משיגים. "קו אמצעי" זה נקרא בורא.
לכן אנחנו צריכים איכשהו לשייך חשיבות למושג הזה של הערבות. זאת אומרת, חיבור מיוחד בין הכלים השבורים, השונאים זה את זה, ומשתדלים למרות השנאה, כי זה לא שייך לנו, השנאה נשארת ומתגלה גם כן. זה לא שייך לנו איך היא מתגלה, באיזה זמנים, באיזה מקרים ובאיזה צורות, אנחנו לא נוגעים בזה, זה לא העניין שלנו. זה נקרא "מתקני עולם" אם אנחנו רוצים לסלק את השנאה.
אלא לא, אנחנו צריכים דווקא לרצות רק מעל השנאה לקשור את עצמנו באהבה. זה דברים מאוד מיוחדים, פעולות מאוד מיוחדות. שאיך אנחנו למרות השנאה, שזה בא מהבורא, שאנחנו מבינים למה היא באה ומאיפה קבלנו אותה, זה נקרא "בראתי יצר הרע", אנחנו יחד עם זה בונים גשרים של אהבה בינינו. ואז יוצא מזה שאנחנו מגלים עד כמה שאנחנו שותפים דווקא לבורא, בזה שפועלים כאילו נגדו, שזה נקרא "נצחוני בני". ואז מגיעים יחד עם זה לשיווי, לחיבור עימו, לשותפות בינינו. בינינו, הכוונה בינינו לבורא.
אז המושג הזה ערבות הוא מאוד מורכב, כי בו יש תכונות מנוגדות מיסודות הבריאה של בורא ונברא, ויחד עם זה הקשר ביניהם. הכול נמצא במושג הזה ערבות.
בואו נראה איך אנחנו יכולים לגשת לזה.
הערבות
(המשך ממאמר "מתן תורה")
"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).
וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.
ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת." זאת אומרת, האומה היא שבורה, היא נמצאת בשנאה הדדית, בדחיה, כל אחד בגאווה רבה כלפי האחרים. וזה המצב שצריך להיות מלכתחילה, שהם יראו עד כמה שהם לא מסתדרים זה עם זה. ואז במצב כזה הם צריכים בסופו של דבר להחליט שאין ברירה, אם אנחנו לא מתקשרים אנחנו אבודים. ואז דורשים את כוח הערבות.
"משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו," זאת אומרת, מגיעים למצב שאם אנחנו לא נהיה קשורים בצורה כזאת שכל אחד דואג לאחרים ולא לעצמו, אין להם אפשרות להתקיים. תראו עד כמה שצריכים להגיע להכרת הרע, להכרת המצב. "וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, זה נשמע כאילו מאוד אגואיסטי. איך אני לא אקנה את הערבות הזאת, פוליסה כזאת, אם אני בזה קונה ביטחון, עזרה משש מאות אלף אנשים שסובבים אותי? אבל במה אני קונה? בזה שאני חושב רק לטובתם. אין כאן [על מה] לחתום, אלא אנחנו נמצאים במערכת הטבע. גם עכשיו, אם כך הייתי מתייחס לזולת הייתי מגלה את עזרת הזולת בעצמת שש מאות אלף לצדי. כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה.
"שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית.
ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך".
שאלה: על איזה דאגות הוא מדבר בפסקה האחרונה, כשהוא אומר ש"כל עוד האדם מוטרד מדאגותיו עצמו"?
שאלה נכונה. תלוי עד כמה שהחברה קובעת את מידת הקשר שצריך להיות ביניהם. עד כמה שהחברה קובעת. כי זה מכאן ועד מאה אחוז שבגמר התיקון, הכול נמדד לפי עצמת הערבות, עצמת ההתקשרות בין החלקים. וזה הכול עד כמה שיכולים לסבול, כוח השפעה על פני כוח קבלה.
תלמיד: ואם אנחנו מנסים ליישם את זה, נניח במצבנו הכללי פה כרגע?
אנחנו יכולים. יש לפנינו את המדרגה הראשונה הזאת שהיא ממש יכולה להיות מושגת על ידנו. אבל זה הכול תלוי בחשיבות החיבור. לא לשים לב לרצון לקבל ולכל מיני קשיים, זה לא טוב אם אנחנו מחטטים בכל מיני מצבים שליליים, כוחות שליליים, כוונות. אנחנו צריכים רק לחשוב על גדלות החיבור, איך אנחנו מגלים בחיבור הזה כוח השפעה, את הדרגה הרוחנית הראשונה, זה אפשרי. אני רואה את הדברים האלה מאוד מציאותיים, ממש.
ודאי שזה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל השתוקקות לזה אנחנו כבר יכולים להביע. ואז האור ישפיע וייבנה בנו את זה. וזה נקרא שאנחנו עושים. כי האורות הם מוכנים, האור נמצא במנוחה מוחלטת.
שאלה: הוא כותב "שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצווה של "ואהבת לרעך כמוך".
כן, כי הוא לא מוסר את עצמו לחברה, הוא לא נכלל בחברה, ולכן הוא בעצמו מוציא את עצמו מהחברה. אז ודאי שאין לו שום קשר לרוחניות, לכוח הערבות.
תלמיד: מצד אחד הוא לא יכול להפסיק לדאוג לעצמו אם לא דואגים לו, ומצד שני, אם לא דואגים לו הוא לא יכול להתחיל לחשוב עליהם. איך יוצאים מהלופ הזה?
אני לא רואה בזה "לופ". אני לא רואה בזה שאנחנו צריכים לחכות למשהו, שאם לא נעשה אז לא נקבל ואם לא נקבל לא נעשה, אלא אנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, שאני צריך לקבוע כל מיני מערכות חיבור, גם גשמיות וגם רוחניות שעל ידן אני מושך את המאור. מושך את תשומת הלב של החברים, מכוון את עצמי, ובסך הכול אני מגיע למצב שאני יכול להיות בנטייה להשפעה יותר מנטייה לקבלה.
"ערבות" זה נקרא הרגשת הרשת שבה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים ברשת, הרשת הזאת היא קבועה. כלפינו היא נראית שהיא לא קיימת, או שהיא מתחילה לקום ולהתקיים איכשהו בינינו בצורה יחסית, שורש, א', ב', ג', ד' וכן הלאה, בכל המדרגות והעולמות.
אבל היא קיימת, ואני רוצה שהיא תתחיל להתגלות. במידה שאני מגלה אותה, במידה הזאת אני נכלל בה, במידה הזאת אני יכול להשתמש בה, במידה הזאת אני מרגיש את הביטחון והכול. אבל שוב, מה זה במידה? במידה שאני מוסר את עצמי אליה. איך אני מוסר? על ידי המאור המחזיר למוטב. אז מה קודם? קודם היגיעה שלי, ואחר כך המאור ועשיה שלי מתוך המאור.
כשאנחנו מדברים כבר בצורת הפרצוף על איך שאנחנו מתחברים, שם אנחנו כבר נמצאים מול האור שהוא בונה אותנו כאחד, כמלכות. לפני זה אנחנו לא מלכות. "מלכות" זה עשר נקודות הקשורות זו לזו, ומוכנות לעבוד יחד, ורק יחד הן מתארות לעצמן את הגישה לבורא.
תלמיד: מה זאת הרשת הזאת? מה מקשר בינינו ברשת?
הרשת הזאת זה האדם הראשון. זו נשמה אחת שהיא כולה קיימת ואנחנו חלקים שלה, הרצונות שלה הפרטיים שבאמת הם כולם נמצאים באחדות, בערבות, בדבקות ביניהם. והבורא נמצא בהם. כוח החיבור שהם מגלים ובעצמם מגלים אותו ועושים אותו, הבורא לא קיים ללא נברא. כך אנחנו קיימים.
תלמיד: איך לתאר את הרשת הזאת?
אתה יכול לקרוא על זה מאמרים חיצוניים שגם מדענים מדברים על זה. גם אנשי הטבע שהם אומרים שכל הצמחים קשורים זה לזה. שיש איזה רשת תת קרקעית שקושרת בין כולם לכולם. שיש איזושהי רשת שקושרת את כל הציפורים יחד, כל הדגים יחד. הם מרגישים זה את זה. אנחנו עכשיו מגלים את זה בזמן האחרון יותר ויותר. זאת אומרת שהעולם הוא כולו, לא רק עגול, אלא הוא פועל בתוך הרשת ואנחנו בלא מודע, נמצאים בתוך הרשת, מקיימים את חוקיה, אבל זה נקרא "ללא מודע" , ללא הכרה.
בעל הסולם כותב באחד המאמרים שזה נקרא ללא מודע, אבל אנחנו צריכים, רוצים להגיע לצורה שאנחנו בעצמנו, בכוחנו, בהחלטה שלנו, בכיוון, בכוונה שלנו מגיעים לזה. זה נקרא שאנחנו מפעילים כאילו את הכול.
תלמיד: איך להגביר את הרגישות לרשת הזאת אם היא לא מודעת? איך להפוך אותה למודעת?
לכן נתנו לנו כאלה יוצרות שהן דמיון, מחשבה, רצון, התפעלות זה מזה. שים לב ואתה תתחיל קצת יותר בשכל או ברגש להיות מודע שאתה נמצא בזה. אנחנו היום רואים את זה בעולם יש מלא כאלה גילויים גם כן עד כמה שהעולם הוא עגול, כמה שהכול קשור. מתוך זה תשתדל להבין שהקשר בינינו קיים, אתה לא יכול לעשות עימו כלום, אלא רק מה? אנחנו עם כמה שאנחנו נגלה את הכול, בהתאם לזה תהיה לנו יכולת לגשת לעבודת הקשר בצורה ממשית, שאנחנו נקיים את הקשר, שאנחנו בזה נגיע לבניית האדם הראשון, כאילו הקשר נשבר, הכול נמצא בבלבול, בערבוביה כזאת שאנחנו לא מבינים ולא יודעים כלום. כלפינו מתגלה רק המערכת השבורה במדרגה הקטנה ביותר שזה אנחנו והעולם הזה, ואנחנו צריכים להתחיל לחבר כאילו את הדברים האלה יחד, בשכל, ברגש, זו העבודה שלנו, כך אנחנו מגיעים לדרגת הבורא, כך אנחנו מקיימים את הבורא, בורא זה בוא וראה, זה גם כלי וגם אור שקיימים זה בתוך זה בצורה השלמה.
תלמיד: איך מרגישים החיים של הפרט כשהוא כלול בתוך הרשת הזאת?
החיים של הפרט שכלול בתוך הרשת, זה שכל החיים שלו הם אך ורק כדי לקיים ולחזק את הרשת, פשוט.
תלמיד: מה החוטים של הרשת?
חוטים?
תלמיד: הקשרים, רשת זה קשרים.
זו השתתפות, התחברות, דאגה, הכרת התלות, כל מה שנקרא קשר.
תלמיד: אז אם הוא בכל פועל על ההשתתפות, דאגה, אז בזה הוא בעצם מחזק את הרשת? היא הופכת להיות מודעת?
כן וכמה שיותר אבל בשביל זה הוא צריך להיות כלול מהחסרונות של האחרים ולהשתדל לענות על החסרונות האלה, והחסרונות האלה זה איך להתקשר יותר ויותר, ואז כדי לעזור להם הוא נכלל מהרצון שלהם, אז יוצא שהוא תמיד קונה עוד יותר ועוד יותר רצונות ומתקן אותם ויוצא שכל אחד שנמצא ברשת מגיע להרגשה, להבנה ולחיבור עם כל הרשת, זה נקרא "פי תר"ך פעמים" שמשיגים.
תלמיד: מה זאת אומרת מתקן את הרצונות שהוא קונה?
מחבר את כולם דרכו, שבמידה שהוא מתקשר לאחרים, במידה הזאת הוא יכול להתקשר עם האור העליון, והאור העליון דרכו נכנס לרשת וממלא אותה.
תלמיד: אז הוא צריך לתקן את הרשת הזאת?
זה נקרא שהוא מתקן, מקים אותה.
קריין: טור ב' שורה "והנך".
"והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים," זאת אומרת שהם התכללו מהרצון לקבל, השבור, הגדול, הנורא, השחור שמפריד ביניהם, שהם נמצאים בכאסח ממש, בשנאה זה לזה, פרעה שורה ביניהם מצד אחד ומצד שני הם כבר מבינים, שהם לא מסוגלים להישאר בשנאה כזאת ההדדית ביניהם, שחייבים להתעלות למעלה מהשנאה כי אין להם אחרת זכות קיום, ש"כאן יהיה מקום קבורתכם.1" "והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה." זאת אומרת גילו את הכוח הרע שביניהם שלא נותן להם להתקיים אלא בצורה הבהמית ששם יש לך כל מה שאתה רוצה אבל בצורת האדם אין לך כלום. והחיסרון הזה להיות אדם ולא בהמה זה נעשה כל כך גדול שמוכנים לכול אך ורק כדי לצאת מהשעבוד של הרצון לקבל, אמנם שמספק להם את הכול, ואז מבינים שחייבים להתעלות מעליו ולהתקשר ביניהם ובזה הם משיגים את דרגת ההשפעה הכללית שנקראת "בורא".
שאלה: קראנו את המאמר הזה עשרות פעמים והיום אולי פעם ראשונה אני מתחיל להבין שבעצם כל מה שחסר כאן זה רק החלק שלי בתוך הסיפור, כאילו כל המערכת כבר מוכנה, נמצאת, רק חסר את החלק שלי.
נניח.
תלמיד: אז נניח או שזה כך?
כלפי כל אחד ואחד זה בטוח שכך, כל אחד ואחד חייב להוסיף את עצמו למערכת הכללית, להתבטל כלפיה לקבל את החיסרון שלה לתיקון ולהביא דרכו את המאור המחזיר למוטב לכל המערכת, ואחר כך מילוי לכל המערכת.
תלמיד: ראיתי שאנחנו עושים את כל הפעולות הגשמיות שאנחנו צריכים לעשות, נפגשים במהלך היום, באים לשיעור עושים את כל הפעולות, ואז אני פתאום רואה שיש איזושהי הסתרה וההסתרה היא דווקא על מה שאני עושה לא נכון. איך מגלים מה אני עושה לא נכון?
אז מהיום והלאה לא נעשה שום דבר, כי הפעולות שלנו שאנחנו עושים הגשמיות הן נותנות לנו איזה ביטחון שאנחנו עושים משהו. כן?
תלמיד: לא, יוצא כאילו שיש פעולות שאנחנו עושים, אבל פתאום אני רואה שההסתרה היא על היצר הרע הזה שאני פשוט לא רואה אותו, אני לא יודע, מכל העבודה שעשינו הרבה שנים בסוף יוצא שאני פשוט לא רואה את היצר הרע הזה, כמו שאתה אומר, אני עושה כאילו את מה שצריך ולא מגיע לתוצאה
אבל ילד טוב, כאילו אתה אוהב את החברים, יש לך קשר איתם, אתה משתוקק אליהם והכול בסדר גמור ולא מתגלה לך שאתה לא בסדר, כן?
תלמיד: משהו כזה, כן. אז איך מגלים את הרע הזה? כי יש שם רע, כי זה לא מצליח זה ברור. אז עכשיו, איך מגלים אותו זה מה שאני רוצה עכשיו, אני רוצה עכשיו לראות אותו, איך רואים אותו?
אבל בשביל מה לך אם אתה מרגיש שיש לך רצון להשפיע לחברים, רצון להשפיע לבורא, שהכול בסדר, שברוך ה' יום יום, כך אתה מתקדם.
תלמיד: לא, כי מה שאנחנו מדברים עליו לא קורה.
אין מצווה לגלות רע, יש מצווה להגיע לטוב, להשפעה. אז כנראה שאתה לא עושה מספיק השפעה לחברים כדי לראות שאתה לא עושה כלום אלא ההיפך, כל הזמן מחשבות רק על עצמך.
תלמיד: כן, אני אומר, איך רואים את זה?
תעשה כמה שאפשר יותר השפעה אליהם ואז אתה תראה שאתה לא עושה כלום שאתה סתם מבלבל את עצמך, שהעיקר בתת הכרה אתה דואג איך להרגיש טוב.
תלמיד: זה כאילו מתחיל להיות ברור. השאלה, מה הצעד הבא, חוץ מלעשות רוח?
להמשיך לעשות טוב עד שתגלה שאתה לא עושה שום דבר טוב, אלא דואג לעצמך וזה נקרא "רע". שבכל פעולה ופעולה שלך הטובה אתה עושה סך הכול פעולה הפוכה.
שאלה: מה ההבדל בין קבלת הערבות לקבלת התורה?
אתה לא יכול לקבל תורה אם אתה לא נמצא בערבות, בקשר ביניכם, שאתם מוכנים לקשר הזה אז אתם מקבלים תורה כדי לקיים את הערבות. ערבות זו כבר התקשרות בין כל חלקי המערכת בצורה נכונה שהם עובדים לעת עתה, זאת אומרת לפי הדרגה שלהם בהדדיות זה נקרא "ערבות". שכל אחד נכלל בשני, רוצה להתכלל בשני, כמו מערכת חשמלית, אלקטרונית, אז יש ביניהם איזון והם כך פועלים כל אחד לכיוון שלו. אחד מקבל, אחד נותן, אחד מסובב ושני ככה ושלישי ככה לא חשוב, אבל כולם פועלים למערכת הכללית.
זאת אומרת, שבמערכת הכללית למרות שכל אחד הוא שונה אבל דווקא בעבודה של כולם מכל הפעולות הניגודיות יתגלה רעיון אחד, שבזה הם רוצים להשפיע זה לזה וזה לזה וכשהם רוצים להשפיע ככה אחד לשני זה נקרא שהם משפיעים לבורא, לכוח שמתגלה ביניהם.
תלמיד: ואז מה נקרא כאן קבלת התורה?
כשהם רוצים כך בצורה כזאת לעשות, אז מתגלה בהם כוח מיוחד של השפעה שהמילוי שלו נקרא "תורה".
תלמיד: וקבלת התורה זה היחס שלהם לבורא.
כן.
תלמיד: מה זה קבלת הערבות? איך מקבלים ערבות?
זה מין איזו הסכמה שהם מתחברים ביניהם בצורה כזאת שכל אחד משלים את החברה במה ששייך אליו.
תלמיד: במה תלויה הסכמה הזאת?
בכמה שכל אחד מבין ששלום החברה זה בעצם הדבר הכי יקר שיש לו בקיומו.
תלמיד: אז ההסכמה הזאת תלויה בשכנוע שאני אבין את זה, ממש בהבנה שלי?
קבלת הערבות היא תלויה בכמה שאני מבין שהחברה כולה תלויה בי, רק בי.
תלמיד: איך אני יכול להבין את זה מהר יותר אם אני לא מרגיש את זה?
תשתדל כל יום להרגיש כמה שחסרה לך ערבות, כי בלי להגיע לערבות לא מגיעים לגילוי הבורא שהוא מתגלה בתוך רשת של הערבות.
תלמיד: אני צריך להרגיש שהחברה תלויה בי או שאני תלוי בחברה?
שאני תלוי בחברה זה נקרא "כלי" ושהחברה תלויה בי זה כבר האור שלי שאני המשפיע, זה האור החוזר שלי.
שאלה: מה אנחנו צריכים ללמוד מהערבות שנמצאת בטבע, אתה ציינת את העצים, את הרשת, את תנועת הציפורים. אני בהרצאות שאני נשלח מטעם החברה בחוץ, אני מראה איזה קליפ קצר עם מלח שולחן שאני שופך על פלטה ולפי תנודות של המוסיקה התדרים המלח מרגיש את התדר ולפי זה הוא מסתדר כמו פרח או כמו צורה גאומטרית פשוט מדהים. מכל הדומם, צומח, חי שנמצאים שם, מה אנחנו צריכים ללמוד מזה שהם נמצאים שם?
מי זה הם?
תלמיד: הדומם, צומח, כמו תנועת הציפורים.
יש חוקים, בעברית נקראים מספרים פיבונצ'י, סידרת פיבונצ'י, שזו חוקיות שבטבע שבצורה כזאת, מחזורית עולה ועולה יותר, מסתדרים חלקי הטבע גם בדומם, גם בצומח, גם בחי, גם במדבר. המספרים האלה, הם מביאים לנו נקודות בעשרת הספירות. בנה"י, חג"ת, בחב"ד, בכול מיני כאלה. אלה המספרים שככה הם מתגלים גם במתמטיקה. מה זאת אומרת התגלו? שהם מגלים איכות, חיבורים מיוחדים שיש בדומם, בדומה לזה בדרגה אחרת צומח, בדרגה אחרת אבל במקביל לזה בחי, ובכול היקום ובדבר הכי קטן באטום. שיש יחסים מיוחדים בין כוחות הטבע ואז הם נותנים ביטוי כזה מיוחד.
זה מה שאנחנו מגלים, אבל זה מתגלה בפרצוף, בעשר ספירות, ואחר כך בין כל העולמות, בין עולם לעולם, בכול מיני צורות של קטנות, גדלות, את זה רואים שם. מגלים את הרשתות האלה שכולן נמצאים ברשת אחת, וסך הכול זה עשר ספירות. אין לי שפה כל כך לבטא אבל אולי יש איזה מאמר קטן על המספרים האלה.
"ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל."
זאת אומרת, זה לא מספיק שאנחנו מגיעים לגילוי הרשת ומקיימים אותם, אנחנו כל הזמן נמצאים בהגברת הרצון לקבל בכול אחד ומכולנו יחד, שמעלים אותנו ככה, האור העליון כאילו משפיע ואנחנו מתעלים כולם עוד יותר, ועוד יותר, ואז יוצא שאנחנו צריכים כל הזמן להשיג ערבות בדרגה עוד יותר גבוהה, עוד יותר גבוהה, ואם אנחנו לא עושים את זה אנחנו נופלים. "באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור."
זאת אומרת, אותם פורקי עול זה אותם אלה שכבר הגיעו לאיזה עול, מלכות שמיים, ולא יכולים להחזיק משום מה ואז הם נופלים. לא מדובר על אנשים פשוטים ככה, אלא אלו שמשתדלים לעלות ולא מסוגלים להחזיק את אותו גובה הערבות שמגיע להם להחזיק.
תלמיד: אני מנסה מתחילת המאמר לקרוא בצורה פרקטית ולראות איך אנחנו ממשים אותו בעשירייה. לא אומה גדולה, לא ענן גדול.
לפחות עשירייה.
תלמיד: ורואה המון פגמים בקשר בינינו, שהוא רחוק.
תתקנו. אדרבה, אם אנחנו היינו נכנסים בערבות בדרגת 0, זאת אומרת שלא מפריעים זה לזה, מסכימים כך להתקיים, מסכימים עם מה שבורא עושה לנו, כאילו ממש דרגת עביות דשורש ממש, זה כבר משהו.
תלמיד: אז איך אנחנו משחררים את עצמנו, וכול אחד מהחברים, מדאגות על הרצון לקבל שמצוי בידי נוכרים, פראיים?
שלו?
תלמיד: שלי, של כל אחד מאיתנו. יש הרגשה שכאילו שזה מה שמונע מאיתנו.
לכול אחד יש לו עולם משלו, והוא מרגיש שהעולם הזה מושך אותו, מבלבל אותו, נותן לו כל מיני מטרות שהן לא בהתאם למטרת הבריאה. אז כל אחד צריך לעזור לשני, זה נקרא ערבות, לתפוס את הכיוון הנכון.
תלמיד: אנחנו גם חיים בסביבה.
זה לא חשוב. אתה צריך לתת דוגמה לכול החברים שלך, ואתה צריך כל הזמן לחזק אותם להיות ממש במשמר עליהם.
תלמיד: אם יש חבר שמוטרד מענייני פרנסה, או מבעיות גשמיות שיש לו?
זה הכול פסיכולוגיה בלבד ואין בזה שום דבר ממשי.
תלמיד: איך אני יכול לשחרר אותו מדאגה בענייני פרנסה?
אתה צריך לעבוד כך שהוא יבין שלא זו הדאגה שלו העיקרית. הוא צריך לעבוד בזה ולעשות כל מה שאפשר, אבל הדאגה העיקרית שלו בחיים היא צריכה להיות חיבור ביניכם להשגת הקשר עם הבורא. רק מתוך הנטייה הזאת הוא יכול בסופו של דבר לקיים את עצמו נכון במערכת הכללית.
תלמיד: כשנמצאים בכנס או בשיעור אתה יכול כאילו לנתק את כל המחשבות.
לא, אנחנו מדברים על משחקים, אנחנו מדברים על עבודה יום יומית, עזוב את הדבר הזה.
תלמיד: איך ביום יום, כשאתה נמצא בסביבה שהיא טבולה ברצון לקבל, אתה רץ לעבודה עוד כמה שעות.
אני לא נמצא בה. זה כמו שרב"ש היה אומר, שהיה עובד בין הבנאים, שהם אמרו לו בוא נדבר, בוא נשב נשתה קפה, קצת נדבר על החיים, על פוליטיקה והכול. הוא אומר אין לי על מה לדבר איתכם, אתם ילדים קטנים. ככה. למה אני צריך להיות כלול מכול מיני אנשים שיש להם שטויות בראש? שזה היום משתנה למחר, מחר מחרתיים, בשביל מה? אני לא מבין אותך.
תלמיד: זה כמו שהוא כותב פה. אתה מרגיש שהקיום שלך תלוי בהם.
איזה קיום שלי?
תלמיד: הקיום הגשמי.
הקיום הגשמי אני עובד, אני מתפרנס כמה שאני מסוגל, זה הכול. מה רוצים יותר? מה יכולים לדרוש ממני? אני לא גונב, אני לא עושה שום דבר רע לאחרים. חמותי לא מרוצה ממני? אני מצטער. מה אתה רוצה ממני? באמת.
תלמיד: אני רוצה להגיע למצב שבעשירייה אנחנו נמצאים במצב של ערבות.
ערבות זה נקרא שאנחנו מעבירים מאחד לשני ביטחון ומה שאנחנו עושים זה נכון, ורק את זה כדאי לעשות בחיים שלנו. בזמננו אני חושב שזה כבר לא בעיה כל כך גדולה. תראה מה שקורה עם כל החיים האלה.
שאלה: שמעתי קודם שאמרת לחבר, שהחברה תלויה בי זה אור חוזר. זה די ברור שאם אני יכול להשקיע בחברים זאת התרומה שלי לבורא. אבל שמעתי גם שזה שאני תלוי בחברה זה הכלי. איך זה שאם אני תלוי בחברה זה כלי?
בזה שאתה תלוי בחברה, אתה סופג את החסרונות שלהם, ואתה יכול על ידי החסרונות האלה להתקדם. כל העבודה שלנו היא להתכלל בחברה, לקבל מהם חסרונות, לבקש מהבורא קשר לפי החסרונות האלה ולהתחיל למלא אותם בכול מה שאני יכול. זאת כל העבודה שלי.
תלמיד: מה זה המילוי של הכלי הזה?
הבורא. אור העליון. אם אני מקבל מהם חיסרון אני מעלה את החיסרון הזה, זה כבר מ"ן, אני מעלה אותו לבורא, מקבל ממנו מ"ד, מעביר אותו לחברה.
תלמיד: אז המילוי של החיסרון, המילוי של הכלי הזה, הוא חיסרון יותר גדול, הוא עוד חיסרון?
כן, עד כמה שחסר לי למלא חברים, אני מתמלא בזה. החיסרון עצמו ממלא אותי כי אני דואג להם. תתארו לעצמכם שאתם נמצאים בדאגה על החברים, עד כמה אתם מבינים שזה החיסרון הנכון וזה מחזיק אתכם? איך אימא כל הזמן חושבת איך היא יכולה להשפיע לתינוק, מה עוד חסר לו.
"הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.
כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.
והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."
בקיצור, ללמוד את חוק הערבות, איך לקיים אותו, איך להתקרב אליו, זה בשבילנו בעצם מימוש של כל ההתקדמות הרוחנית שלנו.
שאלה: יכולה להיות התקדמות בכלל בתוך העשירייה או התקדמות רוחנית, בלי פריקת עול?
אף פעם לא יכול להיות שאני אתקדם בצד ימין אם אני לא אגלה קודם כל את צד שמאל, שמאל ימין, שמאל ימין, כך אנחנו מתקדמים. אתה יכול להגיד ימין שמאל כי אני צריך להיות קודם כל בנטייה להשפעה, אבל לפי הגילוי ככה זה. כי איך אתה תתקדם אם אין לך חסרונות? אתה צריך לגלות את החיסרון, ולחיסרון הזה לחפש תיקון, מהו התיקון, מהי ההשלמה? וכך להתקדם "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא" כי זה פשוט לא ייתכן, מה תתקן, מה זה נקרא צעד קדימה? צעד קדימה זה נקרא שיש לך איזה רצון לקבל מקולקל ואתה מתקן אותו, אתה מממש אותו בעל מנת להשפיע אחרי התיקון, וזה נקרא שהתקדמת. איך [יתכן] שבלי שאתה מגלה עד כמה אתה הפוך, בלי כל השלילה שאתה צריך לגלות?
תלמיד: זאת בדיוק השאלה שלי, אם אנחנו כולנו קשורים אחד לשני ותמיד יהיה מצב בעשירייה שמישהו ייפול חזרה לזוהמה עצמית לכל מה שהוא מתאר פה, איך נגיע למצב השלם הזה של ערבות, שכל אחד נפטר מדאגותיו? תמיד יהיה מישהו שיהיה בתוך הדאגות.
אז יופי שיש כזה דבר, זה כבר הבורא מסדר ואז דואג לכל החברים שלי להעביר להם, לפחות כמו עכשיו התפעלות, גדלות הבורא, גדלות המטרה, גדלות החברה, גדלות החיבור, התפעלות מכל האלמנטים האלה שעל ידם אנחנו מתקרבים למטרת החיים. ואם נופלים אז יש לנו עוד יותר יכולת להתגבר ולהתקדם, ואם הבורא מפיל את כולנו זה דווקא עוד יותר [חזק], כי במה העזרה שלו? בזה שמפיל אותנו. זה נקרא שאתה עובד ה' ואז אתה שמח בזה שנותנים לך את העבודה.
תלמיד: אז בפרקטיקה הדבר היחיד שאנחנו ערבים בו אחד לשני זה לקיים רוח של גדלות והתפעלות בתוך העשירייה?
כן. יפה.
שאלה: איך להבין או לנסח את החיסרון בצורה נכונה כדי לפנות לבורא בדוגמה שחבר נתן, כלומר יש לו מישהו בעשירייה שיש לו בעיית פרנסה, אני רוצה להתכלל בזה כדי לפנות לבורא עבורו.
אם זאת באמת בעיה [רצינית] אז צריכים לטפל אולי גם במישור הגשמי, אם זה מהיום להיום, אבל בדרך כלל זה הכול תלוי בקשר בינינו. תתחזקו בקשר ביניכם ותראו עד כמה שזה מושך אתכם קדימה.
תלמיד: כלומר לא להתרשם ממסך העשן, אלא לבקש קשר טוב, חיבור יותר גדול, זה החיסרון?
כן, אבל גם בכל זאת צריך לשים לב לגשמיות האמיתית של החבר.
(סוף השיעור)
-
אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א)↩