שיעור בוקר 13.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 418. מאמר "החרות" (המשך מכותרת: "הסביבה כגורם")

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 418. מאמר "החרות". כותרת: "הסביבה כגורם".

הסביבה כגורם

"והגנה זו משמעותה שאפשר לנו תמיד להוסיף בדבר בחירת הסביבה שלנו, שהם החברים, הספרים, המורים, ודוגמתם. בדומה, לאחד שירש כור חטים מאביו, אשר יוכל לעשות ממדה קטנה הזו, עשרות רבות, דהיינו, רק בבחירת הסביבה בשביל ה"מצע" שלו, שהיא אדמה פוריה, שיש לה כל המלחים והגלמים המכלכלים את החטה במדה מלאה בשפע. כמו כן בעבודה, לשבח את התנאים שבסביבה, שיתאימו לצרכי הגדול והצמיחה, כי החכם יעשה בדעת ויבחור אליו כל התנאים הטובים, וימצא ברכה. והסכל יקח הכל מהמזדמן לפניו, ועל כן יהפך לו הזריעה לקללה ולא לברכה.

הרי שכל שבחו ורוחו תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החטה, אבל לאחר הזריעה במקום הנבחר, כבר נקבעת בחטה הצורה המוחלטת, בהתאם לאותו השיעור שהסביבה מוכשרת לתת.

כן הנדון שלנו, כי אמת הדבר, שאין חירות לרצון, אלא מתפעל מארבעה הגורמים האמורים, ומוכרח לחשוב ולעיין כמו שהם מציעים לו, בלי שום כח לבקורת ושנוי כמלא נימא. כדוגמת החטה שכבר נזרעה בסביבה.

אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו. שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה כפוי להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה וודאי יש בחירה כמבואר.

לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. - - - וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה לך רב וקנה לך חבר"..."

שאלה: הוא אומר שהצורך זה לבחור את הסביבה הטובה לזרוע את החיטים, אבל אחר כך הוא אומר שאתה גם צריך לשבח את המקום הזה, לסדר את התנאים שיהיה לא רק לזרוע את זה באיזה מקום טוב, וגם לשבח את התנאים. ואז אחר כך הוא אומר שמה שבעצם תלוי בחיטים שיצאו טובים, זה בעצם הסביבה שבחרת מלכתחילה, אז מה הטעם בלשבח את התנאים, מה הטעם בזה שהאדם כאילו מתייגע ועכשיו מנסה להפוך את האדמה, לסדר אותה, לתת בה את כל מה שצריך?

זה לא חשוב?

תלמיד: זו השאלה. כי הוא טוען בסופו של דבר, אחרת תבחר בסביבה ותשב עכשיו יש תוצאה שצריכה להגיע. הוא אומר "הרי שכל שבחו ורוחו תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החטה".

כן.

תלמיד: אבל לפני זה הוא אמר שצריכים לבחור וצריכים לשבח את התנאים של האדמה, של המקום, של הסביבה הזאת.

כן.

תלמיד: אז במה תלויה התוצאה של החיטה בסופו של דבר?

מכל הדברים שיכולים להשפיע על החיטה.

תלמיד: השאלה אם אדם שנמצא עכשיו מזהה שהוא בסביבה לא טובה יכול לשבח את הסביבה הזאת ולעבוד עליה או שהוא צריך לעזוב אותה ופשוט להתחיל עוד פעם מהתחלה, לבחור סביבה לשבח ואז?

לא, איפה שהוא נמצא הוא צריך לעשות את זה.

תלמיד: אז שוב, במה תלויה הצמיחה של החיטה?

במה שהוא בוחר.

תלמיד: בסביבה הראשונית או בהשקעה שלו?

למה סביבה ראשונה?

תלמיד: כי הוא טוען שאתה קודם כל צריך לבחור את הסביבה, את האדמה, את המקום הטוב.

אבל הוא לא בוחר בצורה כזאת שהוא עובר ממקום למקום.

תלמיד: אז מה זה העניין של לבחור בסביבה טובה?

שהוא לומד איך הוא יכול להיטיב לקרקע, לכל הדברים האלה.

תלמיד: אני מנסה להבין איפה הבחירה שלי בסביבה, אם אני צריך לשבח את המקום שבו אני נמצא, אני צריך לעבוד בו, אז מה זאת הבחירה שהייתה לי מלכתחילה ובחרתי בסביבה הזאת ולא בסביבה הזאת?

לא, מה שאתה בחרת מלכתחילה זה אף אחד לא יודע, אתה לא יודע איך הגעת אלינו.

תלמיד: זה לא תלוי באדם?

זה לא תלוי באדם.

תלמיד: אז רק בעבודה שהוא משקיע, איך הוא משבח את הסביבה במקום שבו הוא נמצא.

כן.

החיוב בבחירת סביבה טובה

"באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא (אבות פ"ו) שהשיב לאדם שביקש ממנו שידור במקומו, ויתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? - פלא גדול.

אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, - - - בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה - שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקנינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.

כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר."

שאלה: בעל הסולם כותב פה שיש כוחות הטמונים במצע שעוד לא הספיק לגלות אותם. איך האדם בתוך הסביבה ממשיך לפתח כוחות שעוד לא התגלו?

הוא לא מפתח, איך הוא יכול לפתח מה שעוד לא התגלה?

תלמיד: אבל הוא אומר שצריך לבחור סביבה טובה יותר. מה זה נקרא?

הכול לפי התקופה, לפי הגילוי, לפי הסביבה, לפי הדרישה וזהו. אז היו זמנים אחרים וגם אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, גם אחרינו יהיו מי יודע איזה זמנים. הכול לפי התקופה.

תלמיד: אז בתקופה שלנו עכשיו כשיש עשירייה מה זה נקרא שאני בוחר סביבה טובה יותר שמביאה את כל הכוחות הטמונים במצע להתגלות, להתפתח?

לפי מה שאנחנו לומדים ומבינים בזמננו, בסביבה שלנו, עם אותם נתונים פנימיים שבנו, שנולדנו איתם מתפתחים מתוכם, בכך אנחנו צריכים להמשיך.

תלמיד: כלפי מה שכתוב במאמרים?

ככל שאנחנו מבינים ומסוגלים לגלות, ככל שהבורא מאפשר בדורנו זה להתגלות לפנינו.

תלמיד: אבל מה זה נקרא סביבה טובה יותר? כי אני עובד בסביבה, בעשירייה שלי.

יחסית לסביבה שאתה נמצא, שתהיה סביבה טובה יותר. במה היא טובה יותר? יותר קרובה לתיקון.

תלמיד: איך אני יכול למדוד את זה?

מה אתה רוצה שיהיה לך שאותו תמדוד?

תלמיד: אם אני עובד בתוך הסביבה, אז מה המדד שהיא טובה יותר? אני יודע שכאן זו סביבה טובה כי לומדים את בעל הסולם, רב"ש, יושבים אתך בשיעור, אבל איך אני רואה שהיא סביבה טובה פלוס אחד, איך אני עושה אותה טובה יותר?

מה שאתה רואה לפניך, במה היית מיטיב את התכונות הפרטיות והכלליות שבסביבה שלך.

תלמיד: האם זו העבודה שלי עם הסביבה?

כן. אתה חייב לדאוג שהסביבה תתעלה על ידי המאמצים שלך, וכך כל אחד ואחד.

תלמיד: כלומר עם התכונות האגואיסטיות שלי, עם המצע שלי, עם זה לראות איך אני מפתח את הסביבה בעיניי שתהיה טובה יותר?

כן, לפי מה שאתה לומד.

תלמיד: האם אין לי פה איך לטעות?

אל תדאג, יש מעלינו שומר. אבל איך עוד אנחנו יכולים להתקדם? מה עלינו עוד לעשות?

תלמיד: יש הבדל בין זה שאני מתפתח לפי ראות עיניי, לבין שהמאור המחזיר למוטב מביא אותנו להסתכלות חדשה, למדרגה אחרת.

הוא עושה את זה בהתאם לתפילה שלך.

תלמיד: אז מה זה נקרא עבודה נכונה עם כוונה נכונה? או שזה בכלל לא חשוב אלא רק צריך להשקיע את הכוח.

ככל שאתה מתחבר עם החברים שלך ומשקיע כוחות, אז הבורא מסדר אתכם כך שאתם הולכים נכון.

שאלה: אם הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב, אז איזו חירות יש לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה טובה?

מלכתחילה אדם לא יכול לבחור כלום, הוא נולד ומתפתח לפי הרשימות שבו.

תלמיד: אז מה זו בחירה בסביבה טובה?

זה שאדם כל הזמן בודק את האפשרויות שלו להיכנס לסביבה טובה יותר, ששם הוא יוכל להתפתח יותר, זאת אומרת שהיא עונה על התפילות שלו.

תלמיד: חיטה שנזרעת באדמה נזרעת בלי בחירה, מתפתחת בלי בחירה, לפי כל מה שיש בתוכה.

כן.

תלמיד: אז על איזו בחירה מדברים פה? במה יש לבחור?

לאדם יש לבחור בתפילה.

תלמיד: מה זה לבחור בתפילה?

במה שהוא רוצה להתפתח, לפי זה הוא מעלה תפילה.

תלמיד: אז בחירה בסביבה זו בחירה בתפילה.

גם בסביבה וגם בתפילה לבורא.

תלמיד: מה היא בדיוק הבחירה בסביבה?

שיהיו עוד אנשים כמוהו שירצו להגיע לאותה המטרה.

תלמיד: האם הוא בוחר בסביבה הזאת או שבוחרים עבורו ושמים אותו בסביבה הזאת?

בהתחלה הוא לא בוחר אלא בוחרים בשבילו, כמו שאנחנו רואים ששמים גרעין בתוך האדמה ונותנים מים. יתר הדברים כבר תלויים בו, עד כמה הוא מתפתח על ידי זה שהשפיעה עליו הסביבה.

תלמיד: אחרי שטומנים אותו בתוך האדמה, מה עוד יש לו לעשות שם? הוא הרי מתפתח.

הוא מתפתח.

תלמיד: אז מה תלוי בו בהתפתחות הזאת?

בהתפתחות הזאת לא תלוי בו שום דבר. אנחנו לא מדברים על גרעיני חיטה.

תלמיד: עלינו.

אחרי שאנחנו מגיעים לאיזשהו גיל, אז מתחיל להתעורר בנו רצון לדברים נעלים יותר.

תלמיד: אחרי שהוא נמצא בתוך הסביבה, בתוך העשירייה, מה זו בחירה בתפילה?

בחירה בקשר נכון יותר, לחזק את החברים יותר, יחד לעלות לדרגה גדולה יותר בהשפעה הדדית. ככל שהם משפיעים זה אל זה, עוזרים זה אל זה, זה נקרא שהם רוצים לעלות יותר. וכך על ידי החיבור שלהם, ההשפעה שלהם, הם מעלים את עצמם.

תלמיד: האם סביבה טובה יותר זו סביבה מחוברת יותר לבורא?

גם ביניהם וגם לבורא.

שאלה: אם אדם בוחר בסביבה, תמיד נשאלת השאלה מה מערכת יחסי הגומלין בין השפעת הסביבה עליו ואיך הוא מושפע מהסביבה מצידו. בסוף הפסקה כותב בעל הסולם "אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר". זה נשמע שהוא כבר הופך אותו למשהו פסיבי, הוא מוטל על כפות ידיהם וכאילו הוא כבר פטור מלעשות משהו.

כן.

תלמיד: איפה החלק של האדם מצידו כלפי הסביבה? הסביבה משפיעה עליו במאה אחוז, איך הוא מושפע ממנה מצידו?

הוא מושפע מהסביבה ועל ידי זה מעלה בקשה, ולפי הבקשה שלו, ככל שהוא משקיע בזה מכוחותיו, אז הבורא משנה לו את הדרכים, את התנאים.

תלמיד: האם החברה גורמת לו להעלות את הבקשה הזאת, אם הוא חומר ביד היוצר?

החברה והתנאים שאיתם נולד והתפתח, כן.

שאלה: קראנו בחלק הראשון על רשעים וצדיקים. אם אני נמצא במצב רשע, איך אני יכול לבחור סביבה או לרצות לבחור סביבת צדיקים?

אבל אתה רואה, כולכם רשעים וכולכם הגעתם לכאן בלי הקדם טוב, ובכל זאת הגעתם לסביבה שרוצה לפתח אתכם לכיוון הנכון והטוב.

שאלה: כן, אמרת שהבחירה הזאת היא לא שלנו, הביאו אותנו?

בסדר, אבל הבורא בחר בכם.

שאלה: ואחרי זה, אם אני נופל ובכל זאת אני נמצא במצב של רשע, איך מתוך כך אני יכול לעשות בחירה נכונה, איך לרצות להגיע לצדיקים?

תגיע לתשובה, נראה, כולם ככה מתקדמים, זאת לא שאלה.

תלמיד: נראה שיש פה שני היבטים, שעל אחד מהם הוא כמעט לא כותב בבחירת סביבה, האחד הוא איפה אתה שם את עצמך ביחס לחברה, בכל דבר הכי קטן. נאמר שאתה נוסע בכביש ואתה יכול לשמוע שיעור בוקר או שיעור צהריים תוך כדי, או שאתה יכול לעשות כל דבר אחר, אז זה משהו פסיבי, איפה אתה שם את עצמך בכל רגע. ויש גם משהו אקטיבי פה, במה אני תורם לחברה, לא במה אני כביכול פסיבי.

על כל אחד יש מלאך. על כך קיבלתי מרב"ש הסבר מלא, ועל ידי המלאך הזה האדם מתקדם. כשמגיע לו להיות קצת יותר חופשי, הוא נעשה חופשי, וכך עוד ועוד. בדומה לילד שגדל על ידי ההורים, מה הם נותנים לו לעשות? שום דבר. ולאט לאט הם משחררים אותו יותר ויותר, הוא נעשה חופשי יותר ויותר, עד שהוא גדל וקם.

שאלה: אבל אני רוצה לשאול דווקא על הצד האקטיבי. נאמר שאתה יכול להיות בעשירייה, ובעצם זה שאתה בעשירייה אתה מרגיש אותה, אתה חי אותה, ואם היום אתה ש"צ, יש לך כבר אחריות על העשירייה. זה לא עוד סוג של בחירה, שאתה לוקח עוד משהו על עצמך? נראה שדווקא ככל שלוקחים יותר אחריות, למרות שאפשר להגיד שהכול מלמעלה, אבל ככל שלוקחים יותר אחריות, מרגישים יותר את החומר, נמצאים בו יותר.

הוא מדבר פה על לשים את עצמך כמו חיטה, שמת את עצמך, וזה פסיבי. איפה הבחירה האקטיבית שלנו להיות חלק תורם יותר לחברה?

הבחירה האקטיבית היא לבחור יום יום באמצעים מועילים יותר בהתקדמות למטרת הבריאה.

תלמיד: אז דווקא פה עיקר העבודה, כי נאמר שבחרנו להגיע לשיעור בוקר, אז בחרנו, אנחנו באים כבר לשיעור בוקר, אז מה? אבל עכשיו מה אני תורם לשיעור בוקר? לא סתם באתי.

בסדר.

תלמיד: בעצם נראה שזה הדבר שצריך להתעסק בו כל הזמן.

נכון, אנחנו כבר בשיעור, אנחנו כבר רגילים, עכשיו הלאה.

תלמיד: אותו דבר בהפצה, בעשירייה, בכל דבר, איפה התרומה?

בסדר, כן.

תלמיד: אני זוכר את הדוגמה שנתת על הילד, שאתה כביכול משחק לפניו כדי שיצחק, וכשהוא צוחק הוא משמח גם אותך. נראה לי שכזאת היא העבודה בסביבה, שאומנם אתה גרעין שגדל על ידם, אבל הרב"ש המליץ לנו לבוא ולשחק אל מול הסביבה, לא משנה באיזה מצב אתה, כדי לשמח אותם, להגדיל אותם, ואז בהכרח זה ישפיע עליך. נראה לי שזאת העבודה שלנו, להגדיל את הסביבה, כך זה יחזור אליך, וכך אתה משפיע על החיטה שלך, מה שנקרא.

כן.

תלמיד: אולי גם להוסיף על שנאמר קודם, שבעיניים של רצון לקבל אני בא לסביבה כדי לקבל מהם כוחות ולגדול, אבל בעיניים של רצון להשפיע אני בא לסביבה כדי לתרום לחברים, להיות אותם המלחים, המים, ניסיונות ההשפעה, והתפילה היא כדי לקבל כוחות לעזור לחברים.

בסדר.

שאלה: האם הסביבה יכולה לעזור לאדם לעשות חשבון נפש, שהאדם יעשה לעצמו כל הזמן חשבון נפש?

כן.

שאלה: איך?

היא נותנת לו דוגמה.

שאלה: בחלק הראשון דיברת על כך שהאדם צריך כביכול לפחוד שהוא הולך לפספס את הגלגול. איך החברה יכולה ללחוץ עליו על כך שעכשיו הוא קיבל את ההזדמנות שלו ושהוא לא יפספס? יש לו עכשיו הזדמנות, הוא קיבל את התנאים הכי טובים, ועכשיו יכול להיות שהוא יחמיץ את זה.

שיתפלל.

שאלה: אבל איך הסביבה נותנת לו את הלחץ הזה?

הסביבה נותנת לו דוגמה, והוא מרגיש שהוא כביכול מאחר, מפגר, ואז הוא מעלה תפילה, קשר עם החברים, וכך הוא מתקדם.

שאלה: וכל החשבונות האלה שכתובים פה, "רק תורה, מצוות ומעשים טובים לוקח איתו האדם מהעולם הזה". "ואתה תצטרך לתת דין", איך אפשר לעורר את זה עוד יותר בסביבה?

הסביבה יכולה לעשות הכול על האדם, היא יכולה להשפיע עליו מקצה לקצה.

שאלה: איך בעשירייה אפשר לעורר את זה?

להוות דוגמה.

שאלה: כשאדם מגיע לסביבה חדשה, ההצלחה בסביבה תלויה בפיתוח הרגלים חדשים, עד כמה הוא מתחבר לסביבה הזאת, עד כמה הם קולטים אותו יותר מהר, ואז הוא יכול להתקדם יותר מהר, אבל אני רואה הרבה מאוד דוגמאות של חברים גדולים סביבי, שאני לא מסוגל לעשות כמוהם, אני לא מסוגל להיות כמוהם. איך אני יכול לרכוש מהם את ההרגלים הטובים שלהם, איך להיות דומה להם?

במקרה כזה האדם בדרך כלל נדבק לסביבה, הולך יחד איתם, וככל האפשר משמש להם.

שאלה: אני רוצה להידבק עוד, כל יום.

תיכנס עוד יותר פנימה, לתוך החברה שלהם, וכך לאט לאט הם יקבלו אותך יותר, אתה תרגיש אותם יותר, וכך תשתנה.

שאלה: אני עדיין מלא עם קלקולים מהחיים הקודמים.

אז מה?

שאלה: אני כולי מלא בקלקולים מהחיים הקודמים ואני רוצה להחליף את זה, אני רוצה לתקן את זה. אני ממלא את היום שלי בשטויות, אני רוצה שהיום שלי יהיה מלא כמו היום של החברים הגדולים שלי.

בסדר, אתה תידבק בחברה החדשה, הטובה, וכך תשתנה.

תלמיד: צריך סבלנות.

אם תקפוץ, זה יעזור לך? אין לך ברירה. אנחנו יכולים לפעול רק במסגרת שהבורא סידר לנו.

שאלה: לגבי גדלות החברה וגדלות החברים. אני צריך להיות עם כוונה שאני בקבוצה כדי לקבל את כוח הבורא, כדי להתכלל, כדי להרגיש כבוד וביטול כלפי החברים. האם זה חשוב מי הם החברים שלי, או שהם רצונות, כלים, ואני צריך להתכלל איתם ולקבל את כוח הבורא?

ככל שהחברה שאני מעריך אותה תהיה יותר גדולה, חזקה ותשפיע עלי, כך אני מהר יותר אתקדם.

שאלה: קראנו שמחשבות האדם הן לא בשליטתו. אנחנו יודעים שהשכל משרת את הלב, כן?

כן. השכל משרת את הרצון.

תלמיד: איך לקבל מהחברה מחשבות טובות?

אם אני נדבק לחברים, מעריך אותם, אוהב אותם, אז אני מקבל מהם מחשבות טובות, וכך מתקדם.

תלמיד: לחברה יש השפעה עלינו, זה בטוח.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מקבלים את השפעת החברה בצורה נכונה כדי קודם להשיג הרגשות טובות ואחר כך מחשבות טובות?

קודם הרגשות טובות ואחר כך מחשבות טובות, ככה זה ברור.

תלמיד: זה על ידי השפעת האור העליון.

כן.

שאלה: האם על האדם לבחור בסביבה נכונה כדי להגדיל את הנקודה שבלב שלו, כדי להגיע לערבות עם הבורא?

כן. נכון.

שאלה: אם אני בוחרת בסביבה טובה, אז האם הסביבה הטובה היא העשירייה שלי שבה כל פעם אני בוחרת, או יש עוד סביבות?

לא, זו אותה עשירייה שלך.

תלמידה: אז כל הזמן לחשוב על העשירייה, לא משנה באיזו סביבה אני נמצאת, גם אם היא עוינת. אם הסביבה החיצונית עוינת ואני חושבת על העשיריה, אז הכול עובר.

כן.

שאלה: כשאנחנו מרגישים שהסביבה שלנו או העשירייה שלנו נחלשת, איך לקבל כוחות בעבודה?

לדבר על זה, ולהשתתף יחד במשהו, זה מאוד עוזר.

שאלה: אמרת שלכל אחד יש מלאך. מה תלוי באדם שהמלאך יקדם אותו?

תלוי מה האדם רוצה, למה הוא רוצה שהמלאך יוביל אותו, איך הוא ישמור עליו, איך יקדם אותו. הכול תלוי באדם, בתפילת האדם לבורא.

תלמידה: במה תלוי איזה מלאך כל אחד מקבל?

זה לפי מה שהאדם רוצה מהחיים שלו, לאן הוא רוצה להתקדם, איך הוא רוצה שיביאו אותו, לאיזו מטרה. הכול תלוי באדם. האדם בוחר את המלאכים.

שאלה: אמרת שאנחנו בוחרים בסביבה, יוצרים השפעה הדדית בינינו, קודם על ידי פעולות חיצוניות, אבל מה זה אומר שאנחנו נכנסים להשפעה פנימית של הסביבה? מה זו מערכת הכוחות שפועלת עלינו, שאנחנו בוחרים בה?

סביבנו יש הרבה אנשים, ובהתאם למצב שבו אנחנו נמצאים, בהתאם לקשר שלנו איתם, כך הם משפיעים עלינו.

תלמיד: זה ברור שיש לי חברים והם משפיעים עלי, מחייבים אותי להגיע לשיעור, ללמוד את החומר, לעורר זה את זה. אבל מה עומד מאחורי החברים, מאחורי הסביבה החיצונית? איזה מערכת כוחות נמצאת שם שפועלת עלי?

הבורא בעצמו, אף אחד אחר.

שאלה: במאמר נאמר "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". מצד אחד זה משהו מרענן, מצד אחר קשה לאדם לחשוב על שעת פטירתו, אבל זה נותן לו חשיבות גדולה בבחירת הסביבה, בהשקעה בקבוצה. איך להחזיק במיקוד את הנקודה הזאת שבשעת פטירתו של אדם לא יעזור לו כלום, רק מעשים טובים?

שעת המיתה היא לא שעת המיתה, אלא לידה חדשה, כך אנחנו צריכים להבין את המוות עצמו. כך שמובן שמה שמלווה אותך הוא מה שאתה נכנס איתו לחיים החדשים.

שאלה: מה נשאר ברצון לקבל כשאנחנו נכנסים לסביבה חדשה? מה התפקיד של התפתחות המלאך?

מלאך זה כוח, כמו כוח המשיכה, כוח הרוח, כל מיני כוחות כאלה נקראים מלאכים. אין בהם שום דבר שאנחנו יכולים לשנות. אלא אם אנחנו זוכים, אז הבורא מחליף אותם. כמו בחיים שלנו, יש יותר שמש, פחות רוח, כך זה משתנה.

שליטת השכל על הגוף

"ויש מהחכמים המודרנים החיצונים, אשר לאחר שהתבוננו בענין הנזכר לעיל, וראו איך ששכלו של האדם, אינו אלא בחינת פרי הצומח ויוצא ממאורעות החיים, - על דרך שהבאנו לעיל - באו למסקנה, שאין שום שליטה לשׂכל, לפעול על הגוף במדת מה, אלא רק מאורעות החיים בלבד, הנרשמים בגידים הגשמיים של המוח, המה השולטים ומפעילים את האדם. ושכלו של האדם, דומה למראה המקבל צורות הנמצאות לנגדו, שאף על פי שהמראה הוא הנושא לצורות הללו, מכל מקום אינו יכול להפעיל ולהניע את הצורות הנשקפות בו כלל.

כן השׂכל, אף על פי שמאורעות החיים, בכל בחינותיהם של הגורם ונמשך, מתראים וידועים בשכל, מכל מקום אין השכל עצמו שולט כלל על הגוף שיוכל להביאו לידי תנועה. דהיינו, לקרבו למועיל, או להרחיקו מהמזיק, משום שהרוחני והגשמי רחוקים זה מזה בתכלית, ולא יצוייר כלל שום אמצעי מכשיר ביניהם, באופן שיוכל השׂכל הרוחני להניע ולפעול על הגוף שהוא גשמי, כמו שהרחיבו בו והאריכו בזה.

אולם במקום חריפותם, שם שיבושם, כי הדמיון שבאדם משמש עם השׂכל, לא פחות מהמיקרוסקופ לעינים, אשר בלי המיקרוסקופ אינו רואה שום דבר מזיק מחמת קטנותו. אולם אחר שרואה את הבריה המזיקה, על ידי המיקרוסקופ, הרי האדם מתרחק מאותו המזיק.

נמצא אשר המיקרוסקופ, מביא את האדם לידי פעולה להרחיקו מהנזק, ולא החוש. כי החוש לא הרגיש במזיק. ובשיעור הזה, ודאי שהשכל שולט על גוף האדם בשליטה גמורה, להרחיקו מהרע, ולקרבו אל הטוב. דהיינו, בכל אותם המקומות, אשר תכונת הגוף, חלשה להכיר שם את המועיל או המזיק, ורק להשכלתו של השכל הוא צריך. ולא עוד, אלא שמתוך שהאדם מכיר את השׂכל, שהוא מסקנה נאמנה מנסיונות החיים, על כן, הוא מסוגל לקבל שׂכל ובינה מהאדם הנאמן לו, ולקבל אותו בדמות חוק, אף על פי שמאורעות חייו, לא הספיקו לגלות לו שכל כזה.

בדומה לשואל בעצת הרופא - שהאדם מקבל ושומע לעצתו, אף על פי שאינו מבין בשכלו עצמו ולא כלום. הרי שמשתמש בשכל של אחרים, ונעזר על ידם, לא פחות מבשכלו שלו עצמו.

וזהו שביארנו לעיל, שיש ב' דרכים לדרכי ההשגחה, להבטיח לאדם שיבוא אל המטרה הטובה התכליתית. שהם: דרך יסורים, ודרך תורה. אשר כל הבהירות שאמרנו שם, שנמצא בדרך התורה, נובע מזה, משום שאותם שכליות הבהירות, שנתגלו ויצאו והוכרו לעין, אחר שלשלת גדולה וארוכה ממאורעות החיים של הנביאים ואנשי השם, הנה האדם בא ומנצל אותן בכל מדתן, ומוציא תועלת על ידיהן, כאילו אותן השכליות היו ממאורעות חייו עצמו.

הרי לעיניך שנפטר האדם מתוך זה מכל אותם הנסיונות המרים המחויבות לו לעבור עליו עד שיתפתח בו עצמו אותו השכל הבהיר, ואם כן נפטר מיסורים, וגם מרויח זמן.

ואפשר לדמות הדבר לחולה שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא, בטרם שיבין בעצמו איך עצתו תרפא אותו. ועל כן מתחיל בעצמו ללמוד חכמת הרפואה, הרי יוכל למות מחליו, בטרם יספיק להבין חכמת הרפואה.

כן דרך היסורים, לעומת דרך התורה. כי מי שאינו מאמין למושכלות, שהתורה והנבואה מיעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית, הרי מוכרח בעצמו לבוא לאותם השכליות, והיינו רק על דרך ביאתו בשלשלת הסיבה והמסובב ממאורעות החיים, שהן נסיונות מזרזות מאד המסוגלות לפתח בהם את חוש הכרת הרע, כמו שנתבאר בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה, המביאה לידי המחשבות והמעשים האלו".

אני חושב שאין כאן כל כך שאלות. זו שפה מאוד קלה, יפה, ברורה, ואנחנו מבינים את זה.

שאלה: בדוגמא של הרופא יש תופעה ידועה, כל עוד האדם לא מרגיש שהוא חולה, הוא לא הולך לרופא. וגם כשהוא מרגיש שהוא חולה, לא מיד הוא הולך לרופא, אלא דוחה עד שהוא ממש חייב ללכת לרופא והוא כבר סובל מזה.

לפי שכלו.

תלמיד: לפי שכלו. כלומר זה לא מספיק שהוא יודע שהרופא יכול לעזור לו, וגם יודע שכדאי לו ללכת מוקדם יותר כי אז הוא פחות יסבול.

מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: שהאדם הוא יצור טיפש.

כן.

תלמיד: והוא לא לומד כל כך. אולי יש כאלה חכמים, אבל אנחנו רואים שהרוב כן דוחים.

אז קודם כל צריכים לחלק לכולם תרופה נגד הטיפשות.

תלמיד: כן, זאת אומרת שירגישו שהם חולים.

כן.

תלמיד: כי פה הוא כותב שהוא יכול להשתמש עם המושכלות של הנביאים ואנשי ה' כמו עצת הרופא. אבל אפילו בעצת הרופא הוא לא ישר משתמש, אלא אם הוא ממש מרגיש שהוא חולה וסובל. כל שכן את העצה של אנשי ה' והנביאים שמייעצים לו דברים עוד יותר מורכבים מעצת הרופא הפשוטה, שזה סתם לקחת כדור, פה עצת אנשי ה' היא לאהוב את החברים, לשנות את הטבע שלו, דברים שהם בכלל זרים לרוחו. איך אדם יכול לקבל את עצת אנשי ה' מבלי שהוא סובל ומכיר בטבע של עצמו כרע, עד כדי כך שהוא חייב עכשיו את התרופה הזאת?

צריכים לחנך אותו כך. להשפיע על הקרובים שלו, לדבר בכלי התקשורת על תופעות כאלה. צריכים לחנך את האדם. אף אחד לא רוצה ללכת לרופא. יש כאלה שמפחדים מזריקה, ומה יש בזה? והם לא יכולים ללכת.

תלמיד: האם זה בכלל אפשרי לקבל את העצה בלי הכרת הרע?

לא, בלי הכרת הרע אתה נשאר באותו הטבע. אתה צריך הכרת הרע בטבע שלך כדי שזה יעזור לך להפטר ממה שיש לך, ולרכוש במקום זה תכונות טובות. אחרת איך זה אפשרי.

תלמיד: האם אפשר לפתח את הכרת הרע בדרך התורה?

על ידי חינוך.

תלמיד: מה זה חינוך?

מספרים לאדם עד כמה רע להיות קמצן, פחדן, פזרן, ומה לא. ואז כך גם נותנים לו איכשהו למלאות את הדברים האלה בצורה טובה יותר, לאט לאט, על ידי התקדמות מהמקום השלילי למקום החיובי, על ידי הסביבה, על ידי משחקים, על ידי עזרה.

תלמיד: ואיך אדם יכול להתפעל מזה?

הוא יתפעל מזה שהוא מתפטר מהדברים הזרים, הרעים, ורוכש דברים טובים.

תלמיד: אבל בינתיים נראה לו שמה שהסביבה מציעה לו הם דברים רעים, וניסיונות החיים שלו מראים לו שהרצונות הנוכחיים הרעים שלו הם הטובים שממלאים אותו בתענוגים. אז איך הוא יקבל שכל חדש?

זה לא עד כדי כך. אם אדם בטוח שבמה שהוא שורה עכשיו זה טוב, ונותן לו תענוגים גם מכאן והלאה, אז אתה לא יכול לגשת אליו. זה רק בתנאי שאתה רואה שהוא סובל, לפחות במשהו הוא סובל.

תלמיד: אז הוא סובל במשהו, אבל לא במידה מספקת כדי ללכת לרופא ולקבל תרופה.

זה כבר תלוי בסביבה. אם יש לו סבל ממשהו, אז הסביבה כבר יכולה לשכנע אותו שהסבל בא מהסיבה הזאת ולא מסיבה אחרת, ואיך להתקדם כדי לתקן את זה. אנחנו משתמשים בזה.

שאלה: כשמקבלים חשיבות מהסביבה, האם זה נקרא "השפעת השכל על הגוף"?

נגיד.

תלמיד: היום בבוקר לעשירייה התורנית הייתה הכנה כזאת ענקית שנכנס פחד שהחברים יפלו מהתפילה ושחייבים להחזיק זה את זה. יש הודיה על הרגע הזה שאתה מבין עד כמה הכול תלוי בך. איך מחזיקים את זה ברגע שאנחנו עכשיו יוצאים מהשיעור?

חוזרים על זה כמה פעמים בשבוע עד שזה נכנס כטבע שני.

תלמיד: לחיים על ההכנה של העשירייה התורנית.

יופי. טוב מאוד.

(סוף השיעור)