שיעור צהריים 19.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1725

מאמר מס' 269, "אין אדם טורח בסעודה ומפסידה"

בואו נקרא את המאמר ונראה מה שיש כאן. יש הרבה כאלה מאמרים בעניין של לא לשמה ולשמה, אנחנו צריכים אותם כולם כי כל פעם הם מסדרים לנו איזה כיוון יותר נכון, מדויק לעניין לשמה שאנחנו צריכים להשיג.

אין אדם טורח בסעודה ומפסידה

""חזקה, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה" (כתובות י').

על דרך המוסר יש לפרש, היות שאין האדם מסוגל לעבוד אלא בשלא לשמה מטעם שהטבע שלו הוא הרצון לקבל לעצמו. אבל אם האדם נתן הרבה זמן ויגיעה רבה על הכוונה דשלא לשמה, וסוף כל סוף כשהוא יתן חשבון לנפשו מה יהיה עם היגיעה שעבד כל ימי חייו, ואם אין הכוונה לשמה, נמצא שכולו הולך לטמיון, כי שלא לשמה היא בחינת שקר, ולשקר יש קיום רק בעולם הזה, מה שאין כן בעולם האמת אין מקום לשקר.

נמצא, שכל היגיעה שנותן כל ימי חייו עבור תורה ועבודה מי יקח את זה, הלא לזה אין מקום בעולם האמת, ויש כלל שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה.

נמצא לפי הנ"ל, שכל היגיעה שטרח בעולם הזה הוא יפסיד בפעם אחת, שברגע שהאדם צריך ללכת לעולם האמת הוא משאיר את כל טרחתו בעולם הזה. נמצא, החשבון הזה גורם לו שיחזור בתשובה, כדי שיתקן את כל עבודתו שתהא לשמה, כי לא רוצה שכל עבודתו בעולם הזה תהיה לשוא.

נמצא שהעצה היא להאדם, שאם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד לשמה, שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור בתשובה ולעשות לשמה, כי אחרת כל עבודתו היה בחינם.

ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה.

מה שאין כן למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא נתן הרבה זמן בתורה ועבודה על דרך שלא לשמה, אזי אין לו כל כך צורך לחזור בתשובה, משום שאין לו כל כך מעשים להפסיד. לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי זוהי סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה."

המאמר קצר אבל באמת יש בו כמה נקודות מאוד חשובות.

שאלה: לפי המאמר נאמר פה שאם אני אעבוד הרבה בלא לשמה מתישהו אני אגיע ללשמה, אבל אם אני לא משתדל לכוון את עצמי ללשמה, אז הגורם הכמותי נחשב פה?

זה העניין של היגיעה, הקריאה, השיעורים, שאתה משקיע בזה הרבה זמן, הם בעצמם מקדמים אותך ללשמה. הבורא סידר את כל הדברים האלו בצורה כזאת שאם אתה נותן יגיעה היא בכל זאת מושכת, דוחפת אותך לרוחניות ואתה מגיע ללשמה. לא מיד, אחרי הרבה שנים, אומנם אתה אפילו לא יודע ולא רוצה ולא סיפרו לך כלום, אבל החומר בעצמו בכל מיני צורות מושך אותך או דוחף אותך להגיע ללשמה. כך זה מסודר.

שאלה: בהתחשב בזה שאנחנו מתאמצים כמותית, לא רק לחכות לזה שאני אבוא ובסוף אקבל, איך לכוון את עצמי נכון ללשמה בכל רגע נכון?

לא סתם אתה קורא ולומד, אתה לומד ואתה שומע וקורא ומדבר על כל מיני דברים שהם שייכים לכוחות רוחניים, זאת אומרת איך להגיע להשפעה, איך להגיע לחיבור, איך להתעלות למעלה מהטבע שלנו, הרצון לקבל. אתה נמצא בזה, אז גם אם אתה לא כל כך מבין על מה מדובר או שאתה עושה את זה בצורה אפילו אוטומטית, זה לא חשוב, זה בכל זאת משפיע עליך. עד כדי כך משפיע, שיש והיו בהיסטוריה כאלו מקרים שאנשים לא הבינו עברית ובכל זאת שמעו את השפה בלי לדעת אף מילה, וזה הביא אותם ללשמה והתחילו להבין מתוך ההרגשה הפנימית.

שאלה: האם נכון להגיד שבלשמה או לא לשמה מדובר על הכוונה והמעשה עצמו, כביכול העבודה עצמה היא לשייך כול מה שקורה לבורא דרך הקבוצה?

נכון.

שאלה: מה בדיוק המעבר, הגשר בין לא לשמה ללשמה?

המעבר הזה מלא לשמה לשמה הוא שאדם נותן יגיעה, שרוצה להגיע להכיר את הבורא, לגלות את העולם העליון. אחר כך קצת יותר, שמוכן לעבוד יותר לקראת החיבור, לקראת ההשפעה. בהמשך זה עוד יותר, שיש לו עניין ובאמת רוצה כבר להרגיש מה זה נקרא לעשות ללא תמורה משהו. וכך לאט לאט הוא מתקרב למושגים האלה שהם נקראים "לא על מנת לקבל פרס". ואת זה הוא לומד גם מתוך זה שהרבה זמן עובר בכך שטורח ולא מקבל כלום, עד שמתחיל להבין שלא לשמה וכן לשמה זה העניין לשם מי הוא רוצה לעבוד.

אם הוא מסוגל לחשוב שלא רוצה שום תמורה מהעבודה שלו בקבוצה, בלימוד, בכל דבר, אז השאלה היא מה זה לא רוצה שום תמורה. יכול להיות שלא לרצות שום תמורה זו גם תמורה, זה גם שכר, כאן הוא מתחיל לברר ובסופו של דבר הוא מתחיל יותר להבין מהצורה היותר פנימית מה לעשות.

שאלה: מורגש שיש כאן איזה שלב שכביכול אדם מרגיש שסידרו אותו, כאילו הוא עדיין לא מגיע ללשמה, אבל הוא גם נתן הרבה יגיעה וגם לא יכול לברוח בחזרה?

נכון, הוא מרוגז על הבורא, על כולם, על עצמו, נמצא בעצבים, יש הרבה מצבים שהוא עובר.

תלמיד: מה לעשות במצב הזה שהוא מרגיש שהוא בעצבים, במתח הזה כאילו שהוא כלוא פה, סגרו עליו?

"חוץ מצא", להמשיך מה שיהיה, יכול להתפלל, לא יכול להתפלל, יכול להיות מחובר עם החברים, או לא, היו כאלה מקרים אצל מקובלים שקשה לנו לתאר איך זה יכול להיות, אבל בסופו של דבר כל השבילים האלה מביאים לכביש הראשי ואדם מגיע למצב שרוצה לעשות כל מה שנדרש ממנו רק שזה לא יהיה לעצמו אלא לצורך הבורא.

תלמיד: אפשר להשתחרר מהמחשבה הזאת שזה ייקח עוד שנים או אפילו גלגולים, פשוט לעבוד?

כן, אבל לא צריך לחשוב על זה כי זה לא לוקח כל כך הרבה זמן, כל אחד, היום במיוחד בזמננו בדור שלנו, אם יש לו דחף, נטייה, משיכה, להגיע להשפעה, לעל מנת להשפיע, לא לקבל פרס, לשמה, לא חשוב איך לקרוא לזה, ודאי שיש הבדל בין כל השמות האלה, אנחנו עוד נעבור עליהם ונלמד אותם על עצמנו, בסופו של דבר נצליח. אנחנו חיים בתקופה כזאת שזה מגיע ממש לכל אישה וגבר, לכולם, ומי שנכנס לזה יש לו סיכוי גדול וטוב שיזכה.

תלמיד: כשתלמידים נכנסים ללשמה מה עובר על המורה, על המקובל?

הוא מקבל מזה חיזוק גדול כי זאת הצלחה גדולה שדרכו מגיעים עוד ועוד נשמות להתחבר ביניהן ולהידבק בבורא.

שאלה: אם בלא לשמה אני מקבל את התענוג מהעולם הבא, ובלשמה גם תענוג מעולם הבא, אז מה ההבדל בין התענוגים?

אני מקבל תענוג מהעולם הזה בכלים האגואיסטים שלי, ואני מקבל תענוגים מכוחות ההשפעה שאני משתדל להפעיל, וזה נקרא לשמה, משלי, זאת אומרת מהמאמצים שלי, שאני רוצה להגיע לזה. אבל כשאני באמת מגיע ללשמה אז אני כבר מתחיל להרגיש תוצאה מכוחות ההשפעה שאני מפעיל, שהבורא נותן לי מלמעלה הארה והיא עוזרת לי להיות בהשפעה, להיות בלשמה, אז מתוך זה אני מתחיל להרגיש עד כמה אני דומה לבורא, וזה בעצם הסיכום שיש מכל המאמצים בלהגיע ללשמה.

שאלה: האם לעבודה בעשירייה, לכל המעשים שאנחנו משתדלים לעשות, אפשר לקרוא לשמה? והאם חיבור של רצון לתת לבורא ותפילה לבורא זה נחשב כבר לשמה?

בלא לשמה ולשמה יש הרבה מדרגות. לא לשמה זו תקופה גדולה, ארוכה ולא פשוטה. ולהיות בלא לשמה אומנם זה עדיין לא רוחניות ולא קדושה, אבל להיות בזה, זה גם דבר לא פשוט ומכובד מאוד. וכמו שאמר לא פעם רב"ש, שככל שאנחנו מעריכים את לשמה, אנחנו עוד לא יודעים עד כמה ש"לא לשמה" זה עוד יותר גבוה ממה שאנחנו חושבים על לשמה, כי בכול מדובר על ההשתוקקות שלנו, על העבודה שלנו במשהו להידמות, להתקרב, להתקשר לבורא.

בלא לשמה ובלשמה יש הרבה מדרגות, מצבים שאנחנו צריכים לעבור. את כל המצבים האלה אנחנו עוברים על ידי חיבור והשפעה הדדית זה אל זה, התקרבות בקבוצות ובהשפעה זה לזה וגם בהשפעה לכל העולם.

שאלה: כשאני משתדל לעבוד בלשמה ואני מצליח קצת, אני מעביר את המצב הזה לעולמנו אוטומטית ומזה יש לי קונפליקטים ובעיות. איך להפריד נכון, איך להתנהג נכון?

אנחנו לא כל כך רוצים לחבר בצורה גלויה את הקשר בין העולם שלנו לעולם הרוחני, לאן אנחנו נמשכים ומה העבודה שלנו. עבודת המקובלים נקראת "עבודה בסוד", נסתרת, ולכן אתם לא צריכים לגלות את זה כל כך לכולם, אף אחד לא צריך לדעת במה אתם נמצאים בפנים בתוך הלב שלכם, בתוך המחשבה שלכם. העבודה במוח ובלב היא עבודת האדם שהוא צריך להסתיר אותה מכולם. רק קצת אנחנו יכולים לדבר על זה עם החברים שלנו בעשירייה בלבד ואז אתם תתקדמו ללא תקלות, ללא תאונות.

שאלה: הוא אומר שצריך להוסיף פעולות, מאמצים בלא לשמה. יש זמן מוגבל במהלך היום, אז האם הגברת הפעולות זה הגברת ההתבוננות של איזה מעשים אנחנו עושים, האם הגברת ההתבוננות במעשים שאנחנו עושים זה מה שיכול להכריע מלא לשמה ללשמה?

אני אגיד לך רק דבר אחד, הכול תלוי בכמה זה חשוב לך. יכול להיות שאתה עובד בעבודה שיכולה לאפשר לך כל הזמן לחשוב על רוחניות. יכול להיות שאתה עובד במשרד ואתה צריך לחשוב על העבודה שלך עצמה, ואז השאלה כמה אתה משקיע.

העניין הוא שההשקעה הזאת תלויה ברצון שלך, עד כמה אתה משתדל. ויכול להיות שהשתדלת במשך היום להיות רק שעה אחת במחשבה על הרוחניות ולא הייתה לך אפשרות אחרת. מה שאין כן מישהו אחר, אין לו כל כך לחץ והוא חושב חמש שעות על רוחניות, וזה לא אומר שהוא יצליח כל כך לעומתך. לכן לא צריך כל כך לקנא באנשים אלא להשתדל למלאות את כל הזמן הפנוי שלך בנטייה לרוחניות דרך חיבור עם החברים לחיבור עם הבורא

שאלה: תחילת לא לשמה זו הנקודה שבלב?

כן.

תלמיד: ולשמה זה כשעוברים מחסום?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיע למצב של תקיעות רוחנית אם העשירייה לא מתקדמת יותר לרוחניות?

אני לא יכול להגיד לך. מה זה עשירייה לא מתקדמת לרוחניות? אתם נמצאים בשיעורים, נמצאים בסעודות, אתם באים לכנסים, לאחד מהם לפחות, אז אתם מתקדמים.

שאלה: היום בבוקר הזכרת שאם נגיע לכך שבכלי שלנו תהיה מסה קריטית, בסביבות 20% של חברים שייכנסו ללשמה, נראה שינוי מאוד גדול. מהי בדיוק המוכנות הזאת שבה האדם מוכן ללכת ללשמה?

המוכנות היא ש-20% מהחברים שלנו מוכנים להיות בהשפעה זה לזה. אני מוכן לעבוד ברוחניות ואת השכר יקבלו החברים שלי.

שאלה: איך להתקרב כל רגע בחיים יותר לתמונה הזאת, שאתה הולך בדרך לטובת הרוחניות של החברים שלך?

לתת דוגמה זה לזה.

תלמיד: כשאני רואה דוגמה אני מקנא, אני גם רוצה להיות כזה, אבל איך זה ייצור עבורנו את המעבר ממצב של לא לשמה ללשמה?

זה כבר נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. עוד קצת ועוד קצת, הוא פועל ומקדם אותנו.

תלמיד: אז אתה לא יכול להיות מוכן להיכנס ללשמה, זה פשוט קורה כשצריך לקרות.

כן ולא. מצד אחד אנחנו נמצאים בדורנו שנקרא דור המשיח, הדור האחרון, מצד אחר עשינו כבר הרבה פעולות בגלגולים קודמים ואנחנו מסה גדולה מאוד של אנשים, גברים, נשים שנמשכים לתיקון. אז בסך הכול כן, אנחנו כבר נמצאים במצב שמגיע לנו.

תלמיד: אז כשאותם 20% חברים יצליחו להיכנס ללשמה, במה החברה שלנו תשתנה?

אנחנו כולנו ניכנס. אבל חלק מהחברה יצטרך לעבוד ולעבוד קשה ולמשוך אחרים, וחלק אחר ידחוף אותם וירענן וידרוש מהם להתקדם. אתם תראו איך זה יהיה בצורה הדדית. אבל צריך יותר ויותר לסמוך על ההדדיות הזאת בינינו ועל הבורא. לא אני וכוחי עשו את החיל הזה, אלא החיבור בינינו ולבורא, ודווקא התוצאה מהחיבורים שלנו תמשוך אותנו קדימה.

תלמיד: מה הדבר שהכי יכול להפריע בכניסה הזאת ללשמה?

להתכלל עם הזרים, זו הבעיה הגדולה ביותר.

שאלה: לא ברור מה זה "זרים"?

זרים הם אלה שלא נמשכים ללשמה.

תלמיד: אלה אנשים שיש להם נטייה לזה אבל לא בכוונה הנכונה?

אולי יש להם איזו נטייה או שמדברים על כך ומבלבלים אותנו. אנחנו צריכים להיות בכיוון לשמה בלבד. אין לנו בעולם הזה מה להרוויח ובמה להצליח.

תלמיד: איזה תקלות עוד יכולות להיות בדרך ללשמה?

אנחנו נלמד לאט לאט. כדי להבין אותן נכון ולהתמודד איתן אנחנו צריכים להתקדם כלפיהן בהדרגה.

שאלה: אם בהתחלה בלב שלי הכוונה הייתה באמת להגיע לשמה, ואחר כך זה השתנה, האם זה עדיין נקרא לקראת לשמה?

כן. לקראת לשמה.

שאלה: האם יש הבדל בין נפילות בלשמה ולא לשמה, ולאן נופל האדם, בחזרה ללא לשמה או פשוט מתנתק?

בדרך כלל הוא נופל ללא לשמה, לצורות האגו שלו, או משהו באמצע.

תלמידה: אפשר להגיד שבלא לשמה יש לנו ירידות, נפילות אחרות איכותית?

כן, את צודקת יש עליות וירידות בסגנונות שונים.

שאלה: האם נכון להגיד שהדבר החשוב הוא להשקיע, והמעבר מלא לשמה ללשמה הוא עבודה הדדית מתוך הלב.

כן, עבודה הדדית מתוך הלב מכסה את הכול.

שאלה: מה אנחנו יכולים לדרוש מהעשירייה בלי לכפות עליה?

כלום. ככול שאנחנו יכולים לעורר את החברים, בהתאם לזה אנחנו כן רוצים להיות יחד איתם. לא חשוב באיזו צורה, העיקר שיהיו איתנו בדרך, אנחנו נתפלל עבורם, נחזק אותם, נחבק אותם וכך נתקדם.

שאלה: הבורא שולח לנו מצבים שאנחנו לא יכולים לשנות ואנחנו צריכים להתקדם. איך אנחנו יכולים להיות בהשפעה במצבים הקשים האלה?

אנחנו מדברים בינינו, מחזקים זה את זה, לוקחים איזה מאמר, קוראים אותו, מדברים עליו, לומדים אותו ואז ממנו רוצים להתקדם, להתקרב לבורא. זאת העבודה שלנו. פחות לדבר ויותר לקרוא יחד מקורות, היינו את בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: האם מסך אנחנו מרוויחים במאמצים שלנו או מקבלים מלמעלה.

הכול מקבלים מלמעלה, אפילו את כל המאמצים שלנו לחיבור וכן הלאה. הכול מגיע אלינו מלמעלה, מהבורא. מה שעלינו לעשות בסך הכול זה רק להשתדל להתחבר בינינו ולפנות לבורא. את כל היתר עושה הבורא. אני חוזר, רק בינינו להשתדל להתחבר ואת כל היתר יעשה הבורא.

שאלה: אמרת שבעשירייה כן לפתוח את הלב במינון מסוים. ובבוקר גם אמרת שרצוי לשפוך את עצמו כלפי החברים, איך לדעת מה המינון הנכון ומתי זה כבר לא מתאים?

צריך לשפוך את עצמו, לבטל את עצמו כלפי החברים, אם אלה חברים נכונים, טובים, שהולכים קדימה. ולא כלפי כאלה שיכולים למשוך אותי לכיוון הלא נכון.

שאלה: האם כל עשירייה צריכה להיות מוכנה כדי להגיע ללשמה, או שזה מגיע בהדרגתיות לכל חברה. ואם כך, אם חברה מרגישה מוכנה, האם היא צריכה לבקש מהעשירייה תמיכה בתפילה?

קודם כל לבקש מכל העשירייה תמיכה בתפילה זה תמיד טוב ולכולם. וטוב אם תסכמו אפילו בבוקר על מה תתפללו במשך היום. כי כל אחת נמצאת בעבודה שלה, בכל מיני סידורים, כך תתקדמו, זה מאוד יעזור. תבטיחו כל אחת כלפי העשירייה שכולכן מתפללות על שלום העשירייה, על החיבור בין החברות, ועל חיבור בין כל מרכז החיבור שלכן לבורא.

תלמידה: האם כשמגיעים ללשמה אנחנו לא חוזרים יותר ללא לשמה?

לא, אין חזרה. יש רק עלייה בסולם המדרגות. איך לעלות עליהן נלמד בהמשך.

שאלה: כשאני נמצא במצב לשמה, אני מרגיש שאני דוחה ומעצבן את החברים שאינם נמצאים במצב הזה. מה לעשות, להסתתר מפניהם? אחרים מרגישים את המצב הזה. איך להיות עם חברים שדוחים אותי?

אם המצב הזה באמת לשמה, אז אין דבר כזה שמישהו דוחה אותך, מתוך כך שהוא עדיין לא נמצא במצב לשמה אבל משתוקק לזה, ההרגשה היא לא נכונה.

שאלה: אם נראה לנו בעשירייה שיש לנו חיבור, אבל אנחנו יותר כמו חברים ידידים כאלה, איך לבדוק האם הידידות, החברות הזאת היא מכוונת לבורא ולכיוון לשמה, או שאנחנו פשוט מתחברים ברמה גשמית, או איכשהו בצורה לא נכונה, לא כמו שצריך?

אם החיבור שלכם הוא כדי להגיע להשפעה הדדית ביניכם וממנה, מהשפעה הדדית להגיע להשפעה לבורא, אז החיבור שלכם הוא נכון.

שאלה: אמרת קודם שהדבר שאנחנו צריכים להיזהר ממנו ביותר הוא להתכלל עם זרים. מה הם הכוחות הזרים האלה שצריך להיזהר מהם, איפה הם נמצאים?

אלה הכוחות שיכולים לבלבל אותנו ולמשוך אותנו לכיוון שהוא לא למטרה הרוחנית.

שאלה: הזרים נמצאים רק מחוץ ל"בני ברוך"?

אני לא חוקר את כל "בני ברוך" מכדי שאוכל להגיד, אבל אם יגידו לי עכשיו להיכנס לתוך איזו קבוצה ושם ידברו על אופנה ועל עוד כל מיני שטויות כאלה, ודאי שזה נקרא חברה זרה.

שאלה: איך נכון להגיב כשאנחנו נקלעים לכאלה שיחות סרק, או מרגישים שזה לא בדיוק הכיוון הנכון?

צריך לשמור על כך, במיוחד כשאתם עושים זאת במקום הזמן שהקדישו אותו מלכתחילה לחיבור.

שאלה: בהפצה אנחנו מתכללים הרבה עם תכנים חיצוניים, דעות של אנשים חיצוניים. גם בכך צריך להיזהר?

לא. אם אתם מלכתחילה מבינים וקובעים שאתם צריכים להיפגש עם אנשים חיצוניים, ואתם צריכים לקבל מהם ידיעות ברורות, שאחר כך יעזרו לכם להפיץ את חכמת הקבלה בקֶרב העָם או העולם, אז אתם עושים זאת בכיוון הנכון, בכוונה נכונה, בהכנה נכונה ולכן הדבר לא יגרור אתכם לכיוון שלהם.

שאלה: ולמה הזהירות שדיברת עליה היא כל כך חשובה, מה היא עלולה לגרום לנו אם אנחנו לא נזהרים?

היא יכולה לגרום לכך שאנחנו יכולים להימשך, זה נקרא "לא תתורו אחרי לבבכם ועיניכם".

שאלה: בהמשך לנושא של הזרים, יש שאלה שחוזרת על עצמה. האם גם בתוכנו יש זרים, משהו שצריך להיזהר ממנו, בתוכנו, בין החברים בתוך העשיריות?

גם בתוך כל אחד ואחד, וגם בין החברים והחברות ודאי שיש זרים. יש מחשבות זרות, כן.

שאלה: אבל איך אני יכול להסתכל על חבר או עשירייה, ולחשוב שיש פה משהו שהוא זר? המחשבה הזאת מכניסה לפה חשדנות.

יכול להיות, אז מה?

שאלה: זה לא נותן להתמסר פה בצורה מלאה, אני מקבל את החבר כמושלם.

אפילו אם אתה מתמסר, אתה צריך להיות "החכם עיניו בראשו".

שאלה: בקשר לזהירות מהקשר עם הזרים. מה באשר לבני משפחה, הרי אנחנו חייבים בקשרים עם בני משפחה. איך לשמור אותם ואיך בכלל לייצב אותם בצורה נכונה כי יש התכללות?

זו באמת בעיה שצריכים לראות, לשמור ולדבר עם האנשים בתוך קבוצה, ואז לאט לאט לקנות חוש שאיתו אני מתקרב רק לאנשים שיכולים לעזור לי ואני להם.

שאלה: למה כל כך קשה להישאר בכוונה לשמה בצורה קבועה?

כי הבורא כל הזמן מבלבל אותנו ונותן לנו רצונות חדשים ומחשבות חדשות, ודווקא כשאנחנו מבררים אותם, מחזיקים ומחזקים אותם, אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם בכל מדרגה הכרת לא לשמה תהיה יותר ברורה?

הדבר יהיה ברור יותר.

שאלה: האם יש הבדל בין חומרי דלק שמצד אחד נאמר לאדם, "נולדת כחמור ואתה תמות כחמור", זאת אומרת, אין ברירה אלא להיכנס ללשמה, או שצריכה להיות איזו התלהבות והשתוקקות באדם באמת לעבוד בהשפעה?

כן ולא, יש זמנים לכאן וזמנים לשם, ואנחנו צריכים ללמוד מכל הזמנים האלו.

שאלה: אנחנו לומדים שרוחניות מושגת על ידי התגברות והתנגדות על פני האגו. כשיש ויכוחים בקבוצה מאוד ברור לי שמורגש לי האגו שלי, ואז אני פחות או יותר יודעת איך להתגבר עליו לחיבור. אבל איך אני משיגה את ההתגברות בעבודה לשמה, במצבים שהכול לכאורה טוב בינינו?

זה לא חשוב, מה שהבורא נותן, הוא נותן. אתם חייבים רק להשתדל להיות ביתר חיבור, בתפילה.

שאלה: האם ביטול דורש מעט מילים, הרבה לשמוע, וקשר פנימי עם הבורא שיחבר אותנו, או שהוא דורש תכונות אחרות?

רק חיבור, ומתוכו נבין את היתר.

(סוף השיעור)