שיעור בוקר 19.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 170, פתיחה לחכמת הקבלה

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 170 את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". אנחנו נמצאים בטור א' באות ל"ג.

קיבלתי כמה מכתבים שבהם מבקשים, האנשים שלנו, החברים שלנו, שנעשה איזו חזרה מתחילת ה"פתיחה" ועד עכשיו לפי השאלות שלכם. בבקשה, אתם יכולים לשאול על כל דבר, אני לא אזרוק אף שאלה ואענה על כל השאלות. כי מתלוננים שאני זורק את כל השאלות שהן בכל זאת מציקות, מפריעות להבנת החומר שלנו, אז אני מוכן לענות. מתחילת הפתיחה, מד' בחינות דאור ישר ואחר כך צמצום, מסך, אור חוזר, ראש גלגלתא, עיגולים, יושר, כל הדברים האלה, או אור פנימי, אור מקיף, מה שתרצו אתם יכולים לשאול.

שאלה: רציתי לשאול על בחינה ד'. כשהכלי מגיע לבחינה ד' יש לו 100% לקבל ו-100% אור, תענוג. אחרי זה באמצעות הבושה בחינה ד' דוחה את האור לחלוטין, בונה מסך, ועושה חשבון בראש, מחליטה לקבל רק חלק מהאור כי אין כוח לקבל את הכול, מקבלת אותם ה-20% והם הופכים לאור חוזר שמתלבש באור העליון כאור פנימי, האור הפנימי נכנס פנימה. שאר ה-80% שלא מתלבשים, הם הופכים לאור מקיף. הכלי מקבל תענוג אדיר מהעבודה הזאת ומתחיל בפרצופים הבאים לתקן את המשך ה-80% שלא קיבל ובסופו של דבר הופך את כל ה-100% לקבלה בעל מנת להשפיע.

אמרת הכול נכון.

שאלה: בחינה הופכת לבחינה חדשה או שהיא מולידה את הבחינה החדשה?

כל בחינה היא משתנה על ידי תנאים סביבתיים שמשתנים. על ידי אור פנימי, אור מקיף, על ידי זה כל בחינה ובחינה היא ניתנת לשינוי.

שאלה: אומרים שאין העדר ברוחניות מצד אחד, מצד שני בבחינה א' היה את כל קבלת האור העליון ואז עוד פעם בבחינה ד' יש את כל קבלת האור העליון ואחרי זה עד לגמר תיקון ששם יש עוד פעם את כל קבלת האור העליון. אז מה זה שאין העדר, הרי יש היעדר?

יש הבדל בקבלת האור העליון. בחינה א' שהיא מקבלת היא לא בוחרת בזה שהיא מקבלת היא ככה בנויה. בחינה ד' היא כבר רוצה לקבל והיא מקבלת מתוך הרצון שלה, אבל זה על מנת לקבל, זאת אומרת מתוך הרצון שלה. בגמר התיקון בחינה ד' מקבלת מתוך זה שהיא רוצה כולה להשפיע ויש לה אפשרות ואז היא מקבלת בעל מנת להשפיע. וכך בכל מצב ומצב, בחינה ד' בכל פרצוף, בכל עולם, היא עושה איזו פעולה שמקבלת כדי להשפיע. אחרי צמצום א' כל הפעולות הן אך ורק כדי להשפיע.

שאלה: איך יוצא שבחינה ד' מאבדת את הכוונה על מנת להשפיע? לא ברור למה הכול לא נגמר בבחינה ג'.

כל הפעולות מלמעלה למטה בד' בחינות דאור ישר הן נקראות "ד' בחינות ד'אור ישר", זאת אומרת שהן כולן באות מלמעלה למטה. שורש, א' ב' ג' ד', כל הבחינות הללו, זה הכול מלמעלה למטה הן מחויבות כך להתפשט. אין עדיין תגובה כביכול מצד הנברא, אין עדיין נברא. בחינה ד' היא תחילת הנברא ולכן אנחנו לא יכולים לדבר על איזה דברים שלפני בחינה ד', אין סוף, בחינת שורש, א' ב' ג' ד', שיש כאן כבר איזו תגובה ושינוי והנברא קובע משהו. פשוט אלה דברים שמשתנים בו מאליו, נניח כמו עובר בתוך האמא שלו שמתפתח, מישהו שואל אותו איך להתפתח? לא. אלא לפי חוקי הטבע נותנים לו אור והוא מתפתח.

שאלה: בסעיף 33 כתוב שהביטוש מתבצע בין האור הפנימי למקיף. כתוב ששני האורות האלה יש להם תכונות הפוכות לחלוטין. מהן אותן התכונות ההפוכות? עד כמה שאני מבין הן מכוונות לאותו דבר, למלא את הנברא.

זה אור שהכלי קיבל בעל מנת להשפיע והוא מהווה צורה של השפעה לבורא. זאת אומרת אור פנימי זה השפעה לבורא. יש השפעה לבורא בראש הפרצוף, ששם עושים חשבון, אבל בפועל איפה ההשפעה? היא בתוך הכלים וכלים זה נקרא תוך הפרצוף "תוך תוכו וברו" ששם נמצא האור שממלא את הרצון לקבל ומזה הבורא נהנה, שהוא ממלא את הנברא בתוך הרצון שלו. בגמר התיקון הבורא ימלא את הנברא בכל הרצונות שלו, גם בתוך וגם בסוף של הפרצוף.

שאלה: בחינה ד' זו אותה נקודה שהייתה בבחינת שורש והתנפחה ו-ג' הבחינות הקודמות הן בתוכה או שיש ג' בחינות מחוצה לה?

בכל הבחינות, בכל בחינה ובחינה יש בחינות קודמות כי הן מייצבות דווקא את הבחינה הנוכחית.

תלמיד: אבל הן קיימות גם מחוצה לה או שאין כזה דבר?

הן גם קיימות מחוצה לה כדי להעביר את האור בצורה מסוימת ולבנות את אותה הבחינה גם. איך יכול להיות שבחינה ב' היא תתקיים אם לא יהיו הבחינות הקודמות ולא יבנו את הרצון שבבחינה ב' ולא יעבירו אור מסוים לבחינה ב'. לכן ודאי שכל הבחינות הן נשארות וקודמות ומחזיקות כל בחינה שבאה אחריהן.

שאלה: הבורא ברא אותנו להנות לנבראיו, לתת לנו את כל הטוב והעונג. כל ההשתלשלות מלמעלה למטה שהיא מתוך האור, שזה בונה אותנו, מביאה אותנו למצב של בחינה ד', ושם נכנס למערכת ההגיונית המאוד עקבית הזאת, פרמטר או נתון שהוא פועל יוצא מהבריאה, שהנברא כאילו מתחיל לקבוע דברים שהוא לא קיבל אותם מתוך אותה השתלשלות. מה הוא לא קיבל?

זה מפני שהאור פועל בו ומוסר לרצון לקבל את תכונות האור, ולכן הרצון לקבל יכול כך לתפקד.

שאלה: אני רוצה לשאול על האור הפנימי, האם הוא מגיע מהבורא דרך החברים?

כל מה שאדם מקבל זה מגיע דרך העשירייה שלו, ואם אין לו עשירייה גם יש לו עשירייה רק הוא לא מזהה אותה, אחרת לא היה מקבל. כי חייבות להיות לפני הרצון לקבל, ט' ראשונות, ולכן ישנה תמיד מערכת שהיא עומדת לאדם, רק העניין הוא שהוא לא כל כך מכיר.

אבל כדי להתקדם הוא חייב להכיר בעשירייה הזאת, להביא אותה, לכן כתוב שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו על גורל הטוב ואומר "קח לך", ומכאן אם האדם לוקח אז הוא מתחיל להתקדם. לכן אין לנו ברירה אלא לפתח עשירייה.

שאלה: אנחנו לומדים שבמעבר מבחינה ב' לג' הראש נשאר בב', בג' הוא רק כמו גוף. השאלה היא למה זה לא קורה בכל המעברים, נניח מא' לב', מג' ד', למה דווקא בב' הראש נשאר בב' והגוף הוא ג'?

כי הרצון להשפיע שיש לנו בבחינה ב', זה רצון להשפיע, ואיך הוא מבטא את עצמו? אז הוא מסתכל למעלה איך הבורא מבטא את עצמו בזה שהוא רוצה להשפיע. הוא בורא את בחינה א'? לכן בחינה ב' מסתכלת למעלה וחוזרת על מה שהבורא עשה כלפי הרצון לקבל, ואז בחינה ב' לוקחת את הרצון לקבל, מפתחת אותו ונעשית בחינה ג'.

זאת אומרת בחינת שורש ובחינה א' זה זוג, ואחר כך בחינה ב' ובחינה ג' זה זוג, וכתוצאה מזה באה כבר בחינה ד'.

תלמיד: אפשר להגיד שאותה תופעה קורית גם משורש לא', שהראש של א' נמצא בשורש?

כן, ודאי. אחרת איך יכול להיות שזה יתבצע?

תלמיד: אז למה פתאום זה "זעיר אנפין" בג'?

כי הוא קטן, אין לו ראש, הוא לא מחליט בעצמו אלא בינה מולידה אותו. ז"ת דבינה זה ראש דזעיר אנפין.

תלמיד: אבל לכאורה גם א' היה צריך להיות זעיר אנפין כי הוא לא מחליט.

שם בכלל אין עדיין רצון לקבל, שם רק נולד הרצון לקבל, כולו כזה. מה שאין כן כאן, כבר אחרי שהכלי לא רוצה לקבל בבחינה ב' אז הוא מחליט שהוא רוצה כן לברוא, לפתח את הרצון לקבל בבחינה ג'. כאן מצד הנברא, מצד הכלי בעצמו ישנה הפעולה הזאת.

שאלה: מה זה אומר שהאור מתפשט לרוחב?

האור מתפשט לכל הכיוונים, אלא בגובה ממעלה למטה וממטה למעלה אור ישר ואור חוזר, וגם האור מתפזר ומתפשט לרוחב, שזה נקרא לספירות שהן משניות. כי כל ספירה, אנחנו למדנו את זה, שאם אני מקבל לספירת כתר (ראו שרטוט), אז מכתר זה מתפתח לספירת חכמה ואז מספירת חכמה הזאת זה מתפתח לספירת כתר של חכמה. יש את הכתר הכללי והחכמה הכללית, וכל ספירה צריכה להיות כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות.

אז מחכמה דכתר זה מגיע לכתר דחכמה. זה מתפתח גם כן חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, ואם מגיע לכתר של בינה, זה מתפתח ככה הלאה. זאת אומרת כל פעם זה מתפתח בצורה כזאת מהדרגה העליונה הסמוכה, וזה נקרא התפתחות לרוחב. ואי אפשר לעבור, אתה לא יכול לעבור מכתר לכתר, אי אפשר, אלא רק דרך התפתחות לרוחב.

שרטוט

שאלה: בהמשך לשאלה הקודמת בפרצוף של א"ק. כשהאור מתפשט לרוחב, למה לעשר ספירות יש שמות שונים?

בכל מקום יש לך שמות, הם יכולים להיות שונים, הם יכולים להיות דומים, אבל מדובר על הפרצופים שהם שונים, על הרצונות שונים. כמו שיש לך הרבה אנשים, אבל לכל אחד יש ראש, גוף, ידיים, רגליים. אז יש בעיה עם השמות, שהשפה היא קצרה ואנחנו צריכים להגיד, זה שייך לאצבע כזאת של הגוף כזה של הפרצוף כזה של העולם כזה, וכן הלאה וכן הלאה.

זה מאוד מסובך, קשה, ברוחניות יש בעיה עם השמות כל עוד אנחנו לא נכנסים לרוחניות, כשנכנסים אז מיד ברור לנו על מה מדובר. כמו נגיד שרופאים מדברים על משהו שקורה בגוף האדם, אז הם אומרים איזה שם, וכולם יודעים שזה קורה, איפה זה קורה ומה קורה.

שאלה: בניית הפרצוף זה משהו נצחי או הפרצוף כל הזמן כאילו נוצר?

אין לנו שום דבר נצחי חוץ מהבורא שממלא את כל המציאות, כל היתר זה משתנה, עד שמגיע לצורתו הנצחית לפי העבודה שלנו.

שאלה: האם אפשר לשאול על פרצוף גלגלתא, מה התפקיד של החזה?

פה זה מקום לזיווג דהכאה. צמצום, הכאה וזיווג, זה נעשה בפה דראש. אבל אחר כך עד כמה מתפשט האור? האור מתפשט עד הטבור. מפה עד החזה מתפשט אור החסדים. מחזה ועד הטבור מתפשט אור החכמה. מטבור ולמטה דגלגלתא אין כבר אור, אלא יש רק אור של דחייה, אור חוזר, או אור החסדים. יש הרבה סוגים של אור חסדים. ככה זה קורה.

שאלה: למה הספירות של הראש שמתלבשות באור חוזר נקראות "שורשי ספירות", ולמה הן עדיין לא ספירות?

כי עדיין אין רצון. בראש לא מתגלה רצון בעצמו אלא רק בדחייה, ולכן זה נקרא "שורשי כלים", הכנה לכלי. אני רק חושב, אני רק מתכנן איך אני אקבל מבעל הבית ואיהנה. ההנאה היא בתוך הפרצוף, ובראש אני רק מחשיב, מחליט, עושה חשבון כמה לקבל כמה לא לקבל בגלל בושה, בגלל כבוד, בגלל לעשות תענוג, וכן הלאה. לכן בראש נקרא שיש לנו רק "שורשי כלים", ו"כלים בעצמם", זה מפה ולמטה של הפרצוף.

שאלה: שאלה על סיבת הצמצום. בחלק א' בתע"ס נאמר שלא היה חיסרון בעולם אין סוף, והצמצום קרה בגלל שבחינה ד' רצתה להגיע להשתוות. בפתיחה כתוב שהיה חיסרון, ושהצמצום קרה בגלל הבושה, אז למה קרה צמצום?

בושה, זאת הסיבה לצמצום א'. בושה.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו בונים את הפרצוף בקשר בינינו בעשירייה, איך המבנה הזה נבנה, ראש, תוך, סוף, מסך, פה? בשבילי זה מאוד מופשט.

זה עדיין באמת אבסטרקטי לכולם. אבל שאנחנו כל הזמן רוצים להתחבר בעשירייה, אז לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש איפה אנחנו בונים את הראש. כל אחד ואחד מצטרף לאחרים ונבנה ראש הכללי ששם יש ראשים של כולם, ואחר כך של רצונות, זה הגוף הכללי שיש שם רצונות של כולם, ובכל חלק וחלק של הפרצוף שאנחנו בונים עשירייה, כולם יחד נותנים לרגל, ולראש, ולגוף, ולכל דבר, ולא שאחד שייך לראש, ואחד שייך ליד, והשלישי לרגל, לא, אלא כל אחד מאיתנו הוא גם כן מיני פרצוף. אז כל הפרצופים האלו מתחברים יחד, ובונים פרצוף משותף. אתה תראה איך שזה מתבטא, איך שזה נעשה.

שאלה: בשלב הבינה היה אור, ואז הייתה הרגשה של נותן התענוג. בינה הפסיקה לקבל, כי היא רצתה להשפיע כמו הנותן. האם הייתה הרגשת בושה בשלב הזה?

לא, אין הרגשת הבושה, כי היא לא קיבלה. אין בבינה עדיין רצון לקבל, רק רצון להשפיע, ולכן היא לא קיבלה. זה לא נקרא ש"היא מקבלת". מלכות היא הראשונה. בחינה ד' היא המקבלת, מרגישה שהיא מקבלת, ולכן בה בלבד מתגלה הבושה.

שאלה: שאלה לגבי האור המקיף. האם תוכל להגיד איך הוא עובד עם הכלי?

כשהוא לא מקובל בתוך הפרצוף, הוא נשאר סביב הפרצוף כאור מקיף, והוא לוחץ כמו בעל הבית שלוחץ על האורח תקבל יותר ויותר, למה קיבלת קצת. ולכן אור מקיף הוא מזכך את הכלי, הוא מחייב את הפרצוף להזדכך ולקבל את המנה השנייה.

שאלה: בין אור חוזר לאור פנימי יש זמן.

אין ברוחניות זמן. זמן ברוחניות זה נקרא הפעולה עצמה.

שאלה: האם המלכות מתביישת לקבל בגלל שהיא המקבלת? אבל ככה היא נבראה. ממה יש להתבייש, או שהיא מתביישת בגלל שהיא לא מתייחסת לבורא כמו שהוא מתייחס אליה?

מלכות מרגישה בזה שהיא מקבלת שהיא הפוכה מהבורא והרגשת ההופכיות מהבורא נקראת "בושה". הופכיות, שהיא הפוכה, ממש. וההרגשה הזאת נקראת בושה. שאני הפוך מבעל הבית, ההרגשה הזאת נקראת בושה. עניין הבושה הוא עניין ההופכיות.

תלמיד: אבל היא נוצרה הפוכה. מה הבושה?

לא. יש עניין מה שהיא פועלת ומה שהיא מרגישה. אלה שני דברים שונים. ודאי שאתה יכול להגיד, "כך עשה אותה הבורא", אבל היא לא יכולה להפטר מהרגשת הבושה הזאת. אני שאלתי את הרב"ש, "איך יכול להיות שהיא מתביישת מזה שהבורא עשה אותה כזאת"? הרי אנחנו מדברים במקום מאוד גבוה, היא מקבלת את התכונה שהיא מקבלת, אז למה היא מתביישת? אז הרב"ש אמר פשוט "הבושה זאת בריאה בפני עצמה", אלה המילים שלו. מה זאת אומרת? שהבורא לרצון לקבל שמקבל, בכוונה מוסיף הרגשה שנקראת בושה, הרגשה לא נעימה עד כדי כך שמוכן להסתלק מהכול "טוב לי מותי מחיי".

אם אני מרגיש שאני הפוך מבעל הבית אני מרגיש שאני נשרף. ככה זה. אם אתה לא הרגשת אף פעם מה זו בושה, תנסה להרגיש. ובחכמת הקבלה כתוב שבושה מיועדת רק לנשמות הגבוהות, גבוהות במיוחד, שמגיעות ממש ליחסים עם הבורא ושם הרגשת הבושה אוי אוי אוי, זה משהו יותר גרוע ממוות. לכן כתוב "טוב לי מותי מחיי".

שאלה: מה קורה בזעיר אנפין? זעיר אנפין מקבל על מנת להשפיע, ולכן הוא מוליד את המלכות.

לא נכון. זעיר אנפין לא מקבל. הוא נברא בצורה כזאת שהוא מקבל, כמו עובר בתוך האימא, הוא מקבל? הוא נמצא בשליטה שלמה של אימא ומה שאימא נותנת לו מגופה, זה מה שעובר לגופו של הולד, כך זה קורה. לכן זה לא נקרא קבלה. לכן זה לא נקרא שיש לזעיר אנפין רצון לקבל משלו, הוא נמצא עדיין בכל השליטה של העליון.

שאלה: האם הנברא כשהוא עצמאי הוא גם עובר ארבע בחינות של אור או שזה הופיע בצורה פתאומית במלכות או שהשורש בבינה?

הבושה נעשתה רק בבחינה ד'. כי רק בחינה ד' מקבלת, אחרי כל הבחינות הקודמות שיכולה לא לקבל, כי היא יכולה לא לקבל. וכשהיא מחליטה שהיא מקבלת אז אמנם ההחלטה הזאת כאילו באה לה בהכרח אבל היא מרגישה שהיא שונה מהבורא, ולכן הרגשת השוני מהבורא, מבחינת השורש מעוררת בבחינה ד' הרגשת הבושה. השוני מבעל הבית, שוני מהמשפיע נקרא בושה.

שאלה: האם אפשר לומר שאור ישר עובר דרך כל הבחינות מלמעלה למטה, כמו בתוכנית קבועה מראש והכוונה על מנת להשפיע?

אפשר כך להגיד.

שאלה: בחינה ג' מקבלת כדי להשפיע בכל זאת, אמנם לא מהחלטה שלה, לא מהבחירה אבל יש שם חסדים בהארת חכמה.

אבל זה לא שהיא מקבלת. אם ההחלטה היא בבינה אז בחינה ג' לא מקבלת. מתבצעת בה פעולה, היא כולה שייכת לבחינה ב'.

תלמיד: וההמשך של בחינה ג' זה בחינה ד', אמור להיות באותה מגמה. זאת אומרת היא רוצה לקבל את כל האור. אם בבחינה ג' קיבלה רק קצת הארת חכמה אז היא רוצה לקבל את כל האור אבל עדיין בעל מנת להשפיע. היא כולה מלאה חסדים והחכמה אמורה להתלבש בתוך החסדים, למה יש על זה בושה, זה בכל זאת בעל מנת להשפיע?

לא הייתה הרגשה שהיא מקבלת על מנת להשפיע. כי בחינה ג' באמצע כוללת את שתי הבחינות. מקצת מבחינה ב' ומהרצון לקבל שבבחינה א' רק יותר, ואז יוצא שבחינה ד' כשהיא מקבלת, היא מקבלת ללא שום כוונה על מנת להשפיע, היא פשוט רוצה לקבל. זו בחינה ד' לפני הצמצום ומסך ואור חוזר, אין לה שום כוונות כלפי המאציל.

תלמיד: אבל כרצון גם בלי כוונה.

הרצון שלה זה לקבל. כתוב ששם הרצון לקבל שולט בשליטה שלמה ללא שום כוונות אחרות וללא שום דבר אחר ולכן היא נקראת "מלכות". זאת אומרת שהיא שולטת רק על דבר אחד, לקבל.

תלמיד: ולאן נעלם הרצון שהיה בבחינה ב' להשפיע שבחינה ג' זה המימוש שלו?

הוא התממש בבחינה ג'.

תלמיד: אמרת לפני כמה שיעורים שעדיין בד' היה את הלהשפיע.

בד' אין שום דבר להשפיע, ההיפך, אין דבר כזה. אני אולי אמרתי שבבחינה ד' ישנו איזה רצון להשפיע שיוצא מהבחינות הקודמות מפני שבה נולדה הבושה. זאת אומרת משהו חוץ מהרצון לקבל, אי נעימות כלפי בחינת שורש, אז אי הנעימות כלפי בחינת שורש זה כבר אומר לנו שיש בבחינה ד' תוצאות מהבחינות הקודמות. לא סתם רצון לקבל, אלא הרצון לקבל שבבחינה ד' מורכב מכל מיני צורות של הרצון לקבל, לכן ברצון לקבל שלו הוא יכול להרגיש את בעל הבית אבל ברצון לקבל שלו, ולכן הוא מתחיל להרגיש בזה בושה.

בחינה ד' היא מורכבת. אבל לא שמלכתחילה שהיא הולכת לקבל ושם שליטת הרצון לקבל במלואו, שיש שם עוד איזו כוונה, חס ושלום. מראש בבחינה ד' אין כלום.

שאלה: האם אפשר להגיד שחמש הבחינות הופכות לחמישה פרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה ב"ן, זה אותן הבחינות 0, 1, 2, 3, 4, 5 אבל אחרי התיקון של צמצום א'? ולכל אחד מהפרצופים אלה יש אותן התכונות של אותן הבחינות אבל כבר התהליכים מתפתחים בצורה יותר מדוייקת עם התוספת של צמצום א'?

מצויין, אתה מבין נכון את הפתיחה.

שאלה: אור פנימי זו קבלה על מנת להשפיע אבל זה רק עשרים אחוז, ממש מעט מאוד. למה אנחנו לא מסוגלים לקבל יותר מזה, ובמה כבר נשאר לנו לקבל או בכלל להשפיע גם במדרגה הנמוכה ביותר של העולם המדומה?

אנחנו אומרים עשרים אחוז, הלוואי שזה היה אחוז אחד. זה קו דק מאוד שנמצא באמצע החלל. הוא כל כך דק שזה כמו חוט אינסוף ממש. ואין כוחות לקבל בעל מנת להשפיע יותר, וכמה החוט הזה בקוטר שלו? רק בארבע בחינות האלו בלבד, בעביות דשורש דשורש דשורש של אחד חלקי 125, ממש אי אפשר שיהיה יותר דק מן הדק. זו המידה שהרצון לקבל יכול לקבל בעל מנת להשפיע. אנחנו נגיע לזה ונראה, זה באמת מאוד קשה.

שאלה:, האם בבחינה ד' יש רצון להשפיע בעל מנת לקבל?

בבחינה ד', באינסוף אין שום רצון להשפיע, רק רצון לקבל.

שאלה: בארבע בחינות דאור ישר אנחנו מדברים על צמצום, מסך ואור חוזר. מה זה צמצום ואם אפשר לתת דוגמה מהעולם שלנו?

צמצום זה סירוב לקבל. זה לא שמצמצם את הרצונות אלא מצמצם את עצמו מלקבל, הרצונות נשארים, רוצה, רוצה מאוד לקבל וליהנות אבל יודע לצמצם את עצמו. איך? על ידי זה שחשיבות בעל הבית יותר מחשיבות עצמו.

תלמיד: אפשר לתת דוגמה מהעולם שלנו?

זה כמו בעולם שלנו, רק הפוך. בצורה הפוכה.

קריין: בעמ' 162 בטור ב' בסוף אות ה'.

"ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א, ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא, כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו, ע"כ נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנ"ל, וכשיחזור אח"כ ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור. וע"כ נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי. והיא נק' מלכות."

(בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ה')

מלכות, זאת אומרת שליטת הרצון לקבל השלמה.

(סוף השיעור)