שיעור בוקר 20.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונת רבו – קטעים נבחרים מהמקורות

אני רוצה קצת לדבר היום, אולי שיעור שלם, אולי חלק מהשיעור, על מסירת החכמה. יש בזה הרבה דברים. ובזה חכמת הקבלה היא שונה, במקצת לא בהרבה האמת. כי בכל חכמות העולם אפילו שאנחנו לא כל כך מודעים לזה, גם קיימים פחות או יותר אותם שלבי המסירה.

קבלה זה מהמילה לקבל, שזאת המסירה, מסירת הידע, מסירת ההשגה, מסירת החומר מדור לדור, ממקובל למקובל. כמו שכותב לנו גם בעל הסולם, שהיה הפסק בין הדורות, ולא יכלו לקבל, ומזה נעשה פגם גדול במסירת החכמה. אבל הכול משתלשל ובא מאדם הראשון, שלכן הוא נקרא "הראשון", שהוא הראשון שקבל את גילוי הא-לוהות. ואחריו כל הדורות, עשרים דורות עד אברהם ומאברהם והלאה. שבכל השלבים האלו, אדם הראשון, נוח, אברהם וכן הלאה, יש לנו שלבי מסירה, שלבי התפתחות החכמה.

מה שמיוחד בחכמת הקבלה, שלא מדובר במסירת החכמת כמו ידע, אלא במסירת הקשר למקור. שתלמיד מתקשר למורה, ודרך המורה, ואין לו ברירה אחרת, כי המורה שלו הוא לפניו בהתקשרות למקור החכמה, לאדם הראשון ועוד שם הלאה.

ולכן, כל המסירה היא עד כמה שיש קשר בין תלמיד למורה. בזה יש לנו מסירת פה אל פה, שזה העיקר, זאת פסגת הקשר שביניהם לפי מסכים משותפים, שהם עובדים כבר ביניהם. אבל לפחות מפה לאוזן, שזה השלב הראשון, מפה לאוזן לפה אל פה. וכך אנחנו לומדים שצריך להיות. כי ה"קבלה" זה נקרא קבלת המאור המחזיר למוטב, ואחר כך קבלת האור עצמו. אז לפתוח דרך לאור זה יכול להיות אך ורק במסך המשותף, במאמצים משותפים שיש בין התלמיד למורה.

אם הוא לומד לבד, הוא יכול ללמוד כמו איינשטיין. אבל אם אנחנו מדברים על חכמת הקבלה, זאת אומרת מסירת החכמה, אז היא יכולה להיות רק אם יש לפחות שניים. או בקבוצות, שכאן אנחנו רואים שמדובר ביצירת הכלי, ביצירת הכלי המיוחד לקבלת המסר, קבלה ממקור יותר עליון למקור יותר תחתון.

מקור יותר עליון ומקור יותר תחתון זה לא שייך לעצמת הגילוי. כמו שנגיד, האר"י בא ונעשה יותר גדול מקודמיו. זה לא שכל הבא אחריו, כל הבא בתור כאילו במסירה הזאת, הוא צריך להיות או פחות או יותר בחכמה, לא. אלא כאן מדובר על מסירת החכמה, אבל גילוי החכמה בכל אחד ואחד, זה לפי שורש הנשמה והמאמצים של אותו המקובל. ולכן, זאת לא שאלה שבא מקובל כאר"י ועלה על כולם, על כל קודמיו. שמרבי עקיבא עד אליו לא היו כאלה מקובלים כמוהו.

זאת אומרת יש לנו כאן שיטה ברורה, שמאדם הראשון, החוט הזה של מסירת החכמה עובר בצורה ברורה דרך המקובלים. וכל אחד שרוצה להיות מקובל, המקבל את החכמה, הוא חייב להתקשר למורה. ואין כאן עניין של מורה גדול או קטן, מורה שנראה לו או לא נראה לו. שבכלל, מי יכול להגיד מה נראה או לא נראה לו? אנחנו מבינים שהכול זה לפי מידת הקלקול, תיקון וחוסר ההבנה שבתוך האדם. אלא אם כך זה משתלשל ובא, לפי איך שזה מתגלה, אז אם אתה רוצה לקבל את החכמה, אתה חייב להיות כמה שיותר קשור למקור, למורה.

ואין כאן איזה בושות, או אף אחד כאן לא דורש כבוד, ולא להשתחוות למורה או משהו, אלא מדובר שאם אתה רוצה לקבל את החכמה, אתה חייב כמה שיותר להשתדל לקבל אותה מאותו המקור, פשוט, זהו.

ולכן, אנחנו רואים שהכי חשוב בחכמת הקבלה, אצל מי למדת? זאת השאלה הראשונה. ותמיד אנחנו רואים שמזכירים שהוא היה תלמיד של זה, והוא היה תלמיד של זה וכן הלאה. כי זה מאוד חשוב, מאדם הראשון והלאה חשוב לנו אצל מי לומדים.

יחד עם זה, וודאי מפני שכולנו אגואיסטים, וכולנו נמצאים ביצר הרע, והוא בא בכוונה כדי לעורר את האדם, להסית את האדם, לחמם את האדם נגד כל מיני תיקונים, אז וודאי שיש בתלמיד תמיד דחף לקום נגד המורה, נגד הבורא. וכך זה טבעי, אנחנו רואים את זה גם מכל מיני סיפורים שבהיסטוריה שלנו.

לכן, הדאגה הראשונה של התלמיד חייבת להיות, האם אני לומד מה שמלמדים אותי? זה קודם כל. זאת אומרת, להיות כמה שיותר קרוב לאותו מסר שהמורה רוצה למסור לו. הוא לא צריך לשרת את המורה, אמנם זה מקובל מאוד, זה היה כך גם כן בכל הדורות, אלא כל זה כדי להיות כמה שיותר קרוב לאותו מקור המסירה. וזאת לא חכמה דווקא, זה קשר. שדרך זה התלמיד מתקשר למורה, ודרך המורה לכל השרשרת הזאת עד האדם הראשון.

וכאן צריכה להיות גם כן אמונה, שזה נגד הדעת, שזה נגד השכל. ולכן, יש כאן עניין של דחיה שהבורא מעורר בין המורה לתלמיד בכל מיני צורות. או שנראה לו שהמורה לא הגון, לא ישר, או שהוא נראה לו באיזו פחיתות וכן הלאה, עוד יותר מהחברים. או שאנחנו רואים את זה כנגד קשר כזה בין תלמיד למורה, שיש לנו כנגד זה קשר בין אומות העולם לישראל, שאנחנו קוראים לזה "אנטישמיות", כל הדברים האלה.

זה כדי שתהיה התנגדות להתחברות, ומזה החיבור הוא יהיה באמת מועיל ובר קיימא. שאם כן חיבור, אז חיבור שצריך להיות מעל הדחיה. ולכן, חלק מהתלמידים נמצאים בכל מיני צורות דחיה טבעיות שלהם, וחלק בנוסף אפילו באנטישמיות. וכל זה טבעי, ואנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כקיימים.

לכן יש תלמידים שיש להם נטייה ללמוד חכמה, וחוץ מחכמה לא רוצים לקבל כלום, רק לשמוע באוזניים. ויש כאלה שכבר רוצים להידבק בלב, ואז יש להם לימוד תורה. "תורה" זה לא חכמה. כמו שכתוב, "חכמה בגויים תאמין", "גויים" זה נקרא רצון לקבל, ששם יכולה להתגלות חכמה. אבל "תורה בגויים אל תאמין", זאת אומרת ברצון לקבל שבאדם לא יכולה להתגלות תורה, כי תורה זה המאור המחזיר למוטב. רק במידה שיש בתוך האדם נטייה שהוא מפתח בתוכו, נטייה למאור, לשינוי, להתעלות מעל עצמו, במידה הזאת מאיר לו אור התורה ואז הוא משתנה.

לכן, סך הכול כולנו נקראים "רצון לקבל", או "גוי", גוי זה עם, אבל במידה שאנחנו רוצים מתוך הרצון לקבל של כל אחד, בחלק ממנו, לפחות גרם אחד, להיות ישראל, ישר א-ל, אז לפי זה פועל על אותו גרם אחד המאור המחזיר למוטב והוא נקרא "תורה".

אז "בראתי יצר רע", סך הכול את הרצון לקבל המקולקל, "בראתי לו תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב", זאת אומרת, על אותו גרם שאדם יכול להתגבר ולהעלות אותו למעלה מהרצון לחכמה לרצון להשפעה, רצון לתורה, שזה כבר על ידי הסביבה, פועל עליו מאור התורה, ואז הוא משתנה.

לכן אנחנו רואים שכל לימוד חכמת הקבלה לא עובר דרך השכל, אלא דרך הלב בלבד. דרך הלב. ודרך השכל, המקובלים האמיתיים אפילו היו מתפללים לשכוח, לבטל את השכל לגמרי ולא לרצות להבין כלום, אלא רק הלב מבין. כי רק דרך הרצונות המתוקנים יוכלו לקבל את הכול.

מתוך זה גם אנחנו צריכים להבין שהקבוצה הזאת שלנו, ואני לא מתבייש, אין כאן בושה, יש כאן גילוי המציאות, שהקבוצה הזאת היא הקבוצה העיקרית. כי היא נמצאת בישראל, והיא נמצאת בעיקר כאן, קשורה, קרובה אלי, ולכן היא הקבוצה העיקרית. ועכשיו מפני שהתחלנו לדבר על מרכז העשיריות, מרכז העשירייה, לכן אני מדגיש שהיא גם צריכה להיראות כך, ולהבין, ולקבל על עצמה עוד הגבלות וחוקים כמרכז הרוחני של העולם, ושאנחנו כך נרגיש ונראה את זה.

וגם נבין ונסביר את זה לכולם. ולא כמו שחושבים שאמריקה יוצאת למעלה מכולם או עוד משהו שם, אירופה המאוחדת או משהו. אין כאן שום דבר שיכול להיות יחד אתנו. זה לא כדי להתגאות, חס ושלום, אלא ההיפך, כדי שנרגיש את האחריות שיש עלינו להתקשר נכון לכולם ולטפל בכולם.

וגם בכל זאת להראות לכולם שכך זו הדרך, כך זו השתלשלות המאור המחזיר למוטב, ושזה לא יראה בצורה אחרת. לא חס ושלום בגלל שאנחנו רוצים לשלוט, ואני מקווה שזה לא יראה מאף אחד, למרות שיבואו אולי פה ושם כל מיני מחשבות כאלה, אלא דווקא במקום שנראה את גדלותו אנחנו נראה את ענוותנותו. זה מה שרציתי להגיד.

לכן מפני שאנחנו מדברים על מרכז העשירייה ומרכז העשירייה העולמית, אין לנו ברירה אלא לעורר את הנושא הזה, מה העניין של קבוצת בני ברוך פתח תקווה בוא נגיד. אני מדגיש "פתח תקווה" כי אני לא יודע, אני לא מרגיש עד כדי כך קשר לעשיריות האחרות שבישראל, אלא מה שנמצא כאן. ולכן הקבוצה כאן צריכה להרגיש את עצמה שהיא המרכזית ולכן מחויבת להרגיש את עצמה שמטפלת בכולם, ומבצעת ממש תיקון, מרכז התיקון.

ועכשיו נעבור בכל זאת על אותם הקטעים שאספו לנו, כי הדבר הזה צריך להיכנס ולהתיישב בתוך המוח והלב שלנו כך שאנחנו נתקדם. אני שוב אומר, זה בהתאם לזה שאנחנו רוצים עכשיו לאתר את מרכז העשירייה העולמית, וחוץ מזה בכל עשירייה ועשירייה אפילו שם בהולנד, בוליביה, לא חשוב איפה, באיזה מקום בעולם, יחסית כלפיהם קיימים אותם החוקים, רק במידה קטנה יותר. אבל בכל זאת, כל אחד ואחד שרוצה להגיע לקבלת המאור המחזיר למוטב, הוא חייב להיות קשור בשרשרת הזאת של מקובלים, עד האדם הראשון.

שאלה: אמרת, כמה שיותר להיות קרוב לאותו המסר שהמורה רוצה למסור לו.

כן.

תלמיד: מה זה אומר להיות קרוב?

להיות קרוב זה מסירות נפש מה שנקרא, זאת אומרת לעבוד יחד עם המורה על תיקון הקבוצה, תיקון העולם, כדי לקרב את כל הנבראים לבורא. אין יותר מזה. כי אם רצון הבורא שתהיה דבקות, התקרבות עד הדבקות של כל הנבראים אליו, אז אנחנו צריכים על זה לעבוד.

תלמיד: מצד התלמיד, מה זו הרגישות הזאת להיות מוכן לקלוט מהמורה?

לעבוד לפחות לפי אותו מסר, לפי אותו כיוון, לפי אותה התוכנית, ולהשתדל לא שמישהו לוחץ עליו, אלא הוא לוחץ על עצמו כדי לממש את תוכנית התיקון, שבחכמת הקבלה הוא לומד מהי, וכך להתקדם. להיות שותף עם החברים ועם המורה ועם הבורא, בביצוע של אותה התכלית.

שאלה: יוצא כאילו שפיצלת את הכלי העולמי עכשיו לשניים, יש את פתח תקווה ויש את כל שאר הכלי העולמי.

במשהו, כן. אז מה?

תלמיד: זה יוצר מעין מתחים סמויים.

יכול להיות. זה סימן שהם עדיין לא רואים את התפקיד שלהם כאחד. אז מה? שיהיה גילוי של חוסר התיקון. אני לא מפחד מזה. ההפך, אולי הגיע הזמן שאנחנו נעלה את הדברים האלה. שפה ושם אנחנו רואים שקבוצות יכול להיות שמתנתקות, קשורות בתוך עצמן, לא מבינות עד כמה נחוץ להיות קשורים בין כולם מצד אחד, כקשר שכולם נכללים יחד ללא שום הבדל ביניהם מצד אחד, מצד שני ברור כאן גם סדר מיוחד במסירת שיטת התיקון.

תלמיד: זה נשמע קצת עליונות, שאנחנו מעל.

זה לא חשוב. אנחנו נמצאים במערכת, ואם יש עליון ותחתון אז יש עליון ותחתון, מה אנחנו יכולים לעשות? אתה דמוקרט כזה שכולם חייבים להיות שווים? אין שווים בטבע, מה לעשות? אלא אם אנחנו עובדים נכון אז כל הקטן יכול להיות יותר גדול. דווקא ההיפך, "ערך הפוך אורות וכלים".

אבל אנחנו צריכים לראות את המציאות, ולא שזה לא לגיטימי, זה לא שוויון, כולם צריכים להיות שווים. איפה שווים? איפה ראית בטבע שווים ולמה אתה חושב שזה נכון? אני לא מתבייש להגיד שאני העליון במסירת החכמה, שאם רוצים לקבל חכמה צריכים להתקשר אלי. אתם רוצים מישהו אחר, בבקשה, אבל אם אתה רוצים לקבל ממש מסר מלמעלה אתם חייבים למצוא מישהו ולהידבק אליו ולקבל ממנו. זאת השיטה.

אז מה יש כאן להתבייש? ההיפך, כשאני פותח לך את זה אני עושה לך טובה גדולה, שתדע באיזה תנאים אתה יכול לקבל את הקשר לצינור. זה לא מוריד ממך להיות יותר חכם ממני, דוגמת האר"י. ולכן לא פלא שהרמ"ק שהיה בן שבעים היה מגיע לאר"י שהיה בן שלושים וחמש ללמוד אצלו. הוא היה קודם לאר"י, הוא היה מרגיש, הוא היה מבין אבל בהשגה היה בא לאר"י.

לכן זה לחוד וזה לחוד ואין כאן מה להתבייש. אנחנו נמצאים במערכת שהיא כבר כזאת, מה תעשה? לא, כולם שווים. איפה אתה רואה שווים? בנטייה לבורא, בזה שכל אחד מממש את עצמו ב-100% אז אנחנו שווים. שווים במה? שכל אחד מממש את עצמו ב-100%, אבל בכמה שהוא ב-100% האלה זה הוא, ואף אחד לא דומה בזה לשני.

תלמיד: מה האחריות שמוטלת על הקבוצה המרכזית?

היא חייבת לעבוד הרבה.

תלמיד: על מה?

לדאוג שהיא פותחת את כל מה שיש לה, משרתת לכולם. ובזה היא לא יותר גדולה, היא פשוט חייבת לכולם. אתה רואה את הבורא? "איפה שאתה רואה גדלותו אתה רואה ענותנותו"¹. מה זאת אומרת? ששם הוא משרת ונותן והכול עושה. יש לו מחשבה משלו? אין. אנחנו אומרים, הבורא לא קיים.

איך הוא קיים? רק במידה שרוצים לקבל ממנו, אז הם מרגישים שיש איזה מקור. רק במידה הזאת, רק בתכונות האלו. ובכמה שרוצים לקבל מזהים שיש ממי לקבל. לא שיש ממי לקבל, כך זה אצלנו לפי השפה שלנו שאין ממי, אלא שיש מה לקבל.

תלמיד: אם עיקר קבלת התורה הוא בדבקות למורה, במסירות נפש וכולי, למה כל אדם מכל מקום בעולם לא יכול לקבל ישירות מהמורה? למה זה תלוי במקום פיזי?

יכול. זה לא תלוי. אלא בינתיים מהקטנות שלנו ככה זה יוצא.

תלמיד: ולמה הוא לא עליון אם הוא מקבל ממנו?

יכול להיות. בבקשה, כמו האר"י כלפי הרמ"ק. אין שום בעיה אבל בשביל זה צריכה להיות דבקות.

שאלה: ביחס לחכמת הקבלה אתה עליון בשבילנו. למה אנחנו צריכים להידבק בבני ברוך, במה הם נעלים מאיתנו ביחס אלינו, במה לבטל את עצמנו כלפיהם?

קודם כל להתבטל כל קבוצה כלפי קבוצה אחרת זו חובה ורק לטובת הקבוצה. זה דבר אחד. דבר שני, וודאי שכל הקבוצות קשורות אלי אבל כדי להיות בעוצמה לקבל, הן צריכות להתקשר ביניהן כי כל קבוצה וקבוצה זה כמו כל עשירייה וכל עשירייה זה כמו אדם אחד. הן צריכות להתקשר ביניהן כדי להיות כלי קבלה יותר עוצמתי, יותר כבד, יותר חזק, יותר בעל נפח ולכן חייב להיות קשר ביניהם.

כשהולכים להתקשר גם בזה ישנה בכל זאת איזו צורת התקשרות מסוימת. אני רואה לפי כל מיני סימנים שעדיין, אני מקווה שזה יעבור, אבל עדיין ישנו הבדל בין קבוצה שנמצאת קרוב וקבוצה שנמצאת רחוק. כול עוד אנחנו לא עלינו לקשר רוחני, הקשר הגשמי פועל, אין מה לעשות.

ולכן מי שקרוב יש לו סיכוי להיות יותר מושפע מהמורה ממי שיותר רחוק. זה משני הכיוונים, כרגיל בטבע, גם בצורה רעה וגם בצורה טובה. כשאתה נמצא ליד מישהו קרוב, אז נראה לך שכבר קרוב, אבל זה לא אומר שום דבר עד כמה אתה קרוב אליו אלא ההיפך. זה יכול להביא לך גאווה, זה יכול להביא לך דחייה וגם ההיפך.

זאת אומרת, יש כאן דבר והיפוכו. אבל ללא שום ספק אנשים שנמצאים פיזית לפניי יותר מושפעים בינתיים, ממני מאשר אנשים שיושבים יותר רחוק וזה במסגרת העולם הזה. יחד עם זה בטוח שאני שומע, נגיד מהרבה חברים מקבוצת מוסקבה ומקבוצות אחרות, דברים שהם יותר נעלים ממה שאני שומע מכאן. גם זה נכון.

תלמיד: הביטול דווקא כלפי החברים מפתח תקווה. נגיד כלפיך אני מבין שאני צריך לבטל את דעתי מכיוון שאתה מתווה כיוון, מורה דרך להתקדם בחכמת הקבלה, ומה ביחס אליהם, מעשית?

ביחס אליהם יש שני דברים. הם נמצאים בישראל, הם נמצאים בפתח תקווה, הם נמצאים קרובים אלי בצורה פיזית וגם איך שלא תגיד, בינתיים גם בצורה הפנימית. הם חיים מאותו המצב. מה שאין כן המרחק בינתיים בינינו פועל, פועל לכיוון טוב ולכיוון רע, כאילו, יש באיזו צורה רווח ובאיזו צורה הפסד. אין מה לעשות אבל ככה זה.

לכן בכל זאת הקשר בין הקבוצות חייב להיות. מצד אחד הם חייבים להיות כולם שווים, מצד שני יש הבדל ביניהם. בכל זאת אם אנחנו אומרים על הנקודה המרכזית של כל קבוצת בני ברוך העולמי, אז אני אומר שכאן זה המרכז של קבוצת בני ברוך העולמי, אלו האנשים שנמצאים כאן. וגם מי אלו כאן? זה לא 400 איש שיושבים כאן, אלא אלו מהם שבאמת שייכים לי, שרוצים ודבקים וממש רוצים להיות קשורים יחד לאותה המטרה. ופיזית הם מגיעים יומיום ללימוד, הם משתתפים בכל מה שרק אפשר, הם לא מבזבזים רגע מהזמן שלהם אלא כדי עוד ועוד ועוד להפעיל את עצמם. וודאי שיש ירידות, עליות, כרגיל. אבל הבדל בכל זאת ישנו. אני לא אומר שום דבר על ההיפך, אלו שנמצאים בקבוצת מוסקבה יש להם קשר וכוח ונחיצות יותר גדולה מהרבה אנשים שיושבים כאן. אבל שוב, אל תלכו בקו אחד, בכל זאת יש כאן כמה צורות קשר ולכן כך אני אומר.

ועוד נדבר על משהו אחר. אלו האנשים שנמצאים כאן, ואי אפשר להעביר אפילו בשכל אלא רק ברגש, מי שנמצא כאן הם רובם יהודים, יהודים. זאת אומרת הם שנואים על אומות העולם מתוך זה שיש להם שיטת התיקון, כמו שאנחנו לומדים. על כולם שנואים. והם מרגישים את זה, לא מהעמים אפילו, הם מרגישים מהטבע, שכל הטבע נגדם. כתוב בקוראן שאפילו אבן צועקת למוסלמים, אחריי מסתתר היהודי בוא תהרוג אותו. זה נכון. כך מרגישים האנשים. אם לא מרגישים, אז ירגישו. כל הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, כולם כולם נגדם. כי יש להם, מה שהם נושאים בתוכם ניצוץ של רצון להשפיע וזה הפוך לכל הטבע של העולם הזה ולכן כול עוד לא יהיה תיקון, כול עוד לא יהיה קשר, השנאה הזאת רק תגדל יותר ויותר.

ועכשיו אנחנו נמצאים דווקא במצב שהשנאה צריכה להתגלות ואנחנו צריכים מכל הכיוונים, אנחנו משלנו, אתם משלכם ומכל הקבוצות בעולם, להסביר במה תלוי תיקון העולם. זה לא כדי להגן על היהודים או לעשות משהו, זה כדי להביא את העולם לתיקון. כי כולם סובלים. יש בזה הרבה דברים, אתה נוגע במקור של כל בעיות העולם.

בוא נתחיל לקרוא את הפסוקים ויהיה לנו ברור. אבל כדאי לנו לעורר את הדברים האלה, שוב אני אומר, מפני שיש לנו עכשיו עניין של מרכז הקבוצה, מרכז בני ברוך העולמי, אנחנו צריכים לאתר את הנקודה הזאת, אין ברירה, הגיע הזמן.

קריין: קטע ראשון מתוך זוהר לעם שמות "ויקם מלך חדש".

"אם לא חכמים, לא ידעו אנשים מהי תורה, ומהן המצוות של ריבון העולם, ולא היה הפרש מרוחו של האדם אל רוח הבהמה."

(זוהר לעם. שמות, "וַיָקָם מלך חדש", 84)

מצוות של ריבונו של עולם זה חוקי הטבע האמיתיים. אם לא החכמים שמוסרים לנו לפי מה הטבע מסודר ואיך הוא מתנהג, לא לפי מה שהאדם רוצה לראות, אלא לפי האמת, מה שמהטבע הא-לוהי מתגלה עד גמר התיקון, אז אנחנו צריכים לזה את חכמת הקבלה.

קריין: קטע שני מבעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה".

"אדם הראשון, היה הראשון למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, אלא מפה אל פה. גם נוהג בהם סדר של התפתחות, שכל אחד יכול להוסיף על חברו."

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

וכך עד גמר התיקון שמגלה את כל המערכת.

תלמיד: אנחנו היום בעידן שחכמת הקבלה נפתחת להמונים, גם בעתיד לבוא וגם כבר עכשיו, לא לכל אחד יש גישה ישירה לרב, להיכנס, לבוא, לדפוק בדלת, לשאול.

זה לא שייך. גם כשתדפוק בדלת אני לא אתן לך להיכנס. לא בצורה כזאת מתקשרים.

תלמיד: קודם חבר שאל מה זה להיות קרוב, אז אמרת להיות שותף בלממש את דברי הרב.

כן. יש לי תלמידים בבוליביה, אתה זוכר איפה זה נמצא? הם קרובים מאוד אליי.

תלמיד: אז אני רואה הרבה פעמים, גם אני שומע על סיפורים מהעבר שיש טעויות שנעשות דווקא מתוך זה שתלמיד כביכול חשב שהוא עושה משהו נכון, שהוא מממש את דברי הרב. מה אם לא תמיד יש מקום לברר, ועכשיו מישהו שומע.

אין בירורים. אתה חושב שאתה תבוא אליי וכל הזמן תשאל ותשאל, לא ככה מבררים. מבררים בתוך הלב. נקודה. כל אחד איפה שהוא נמצא.

תלמיד: אז קבוצה יושבת בבוליביה, שומעת את רב אומר משהו בשיעור וחושבת שעכשיו היא פועלת בכיוון נכון, לממש את הדברים.

חושבת כך. מה לעשות? עד שיתגלה שזה לא בדיוק.

תלמיד: אז יש איזה דרך זיהוי?

דרך שמתגלים אחר כך קלקולים ותיקונים. רק בצורה כזאת. אין מה לעשות.

קריין: קטע 3 מתוך אגרת נ"ה של בעל הסולם.

""ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וכו'". [...] התגלות ה' בראשונה לאב הראשון, שהוא השורש והגרעין של כלל ישראל, וכל התיקון שהוא כולל כל השפע והאושר המקווה שיתגלה לנו, ושפע בעולמות לכל הצדיקים והנביאים מראש ועד סוף. כי כן חוק הקדושה והרוחניות, אשר השורש כולל בעצמו כל הצאצאים, אשר באים ומתגלים בסבתו, כמ"ש ז"ל על אדם הראשון שהיה כולל לכל הנשמות שיבואו בעולם."

(בעל הסולם. אגרת נ"ה)

מה זאת אומרת שהוא כולל בתוכו את כל הנשמות. אדם הראשון זה פשוט האדם, זאת אומרת נשמה, זה לא הגוף הביולוגי, שהיא נכנסה במגע עם האור העליון, עם הבורא, וכל גילוי הא-לוהות דרכה מתגלה. לכן הוא נקרא אדם הראשון, הדומה הראשון לבורא. ודרכו, מי שמתקשר אליו, גם נעשה אדם, הדומה לבורא באיזו מידה ולא יותר. אבל הנקודה שלו בבורא היא נשארת וקבועה ותמיד דרכו מקבלים כולם.

קריין: קטע 4 מתוך ר' נחוניה בן הקנה, ספר הפליאה.

"המקובלים הם בני הנביאים ותלמידיהם, אשר קיבלו מפי המקובלים דור אחר דור, עד משה רבנו אדון כל הנביאים. כי משה קיבל תורה מסיני ומְסָרָה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה והם ראשית חכמה, והם החכמים האמיתים, המקבלים מהנביאים, הם מחברי התלמוד ומהם נודע חכמת הקבלה ובכללם הנבואה, כי הם וכל דבריהם סודות עמוקים."

(ר' נחוניה בן הקנה. ספר הפליאה)

זאת אומרת סדר מסירת החכמה. כמו שכתוב " משה קיבל תורה מסיני ומְסָרָה ליהושע" וכן הלאה.

שאלה: האם חשוב לנו שהדעה הזאת, סדר מסירת החכמה יהיה כמה שיותר פתוח וגלוי?

אנחנו כל הזמן עובדים על זה שזה יהיה פתוח וגלוי לכולם. כי אנחנו הגענו למצב שזה צריך להיות פתוח לכל הנשמות ורק בנשמות זה תלוי האם הן מתקשרות למקור הזה או לא.

תלמיד: אנחנו רואים שהדינמיקה הזאת שהמורה מסתלק וקמים כל מיני אנשים ואז פותחים באסטה משלהם.

זה אין מה לעשות. זה מלמעלה כך תמיד.

תלמיד: מצד שני אפשר להגיד גם ברג למד אצל רב"ש וגם היום כבר יש תלמידים שעזבו ופתחו באסטה משלהם וגם יכולים להגיד אנחנו קיבלנו חכמה מהרב ליטמן.

שייאש את כולם, מה זה חשוב? אחר כך זה מתברר משך הזמן. יש לך כאלו בירורים שנמשכים הרבה שנים, אז מה? לא חשוב לי. אני שמח שהם פותחים והם מבררים את החכמה, זה תורה או לא תורה זה לא חשוב, אבל זה הכול תחת שליטת הבורא והכל זה לבירור. אז כדי לברר צריכים כמה כוחות, כמה נטיות, כמה בירורים כאלו וכאלו, אז מה? ושהם נמצאים בהתנגדות, בהתנגשות, במריבות אפילו, אבל מתוך זה יש בירור האמת. אנחנו מבררים אוכל מהפסולת, זאת אומרת כלים מהקליפות, שהכול מהתחלה זה קליפה ואז אנחנו מורידים מהקל אל הכבד כל הקליפות ונשארים עם רצונות כאלה שאפשר לאט לאט לתקן אותם בעל מנת להשפיע, זה דורש המון בירורים ולכן בדרך מתגלים דברים נוראים. ודווקא באלו האנשים, זאת אומרת בנשמות שהיום מתעוררות, יש להם מלא מלא פגמים, אנחנו נמצאים בדור כזה שהכלים הם כבר כבדים, הם כל התוצאות מהבירורים הקודמים שלברר אותם, לתקן אותם נדרש אור הרבה יותר גדול, פעם היה יותר קל להגיע לחכמת הקבלה, לגילוי הבורא, היום עד שאתה מגיע לברר איזה כלי קטן יוצאת לך הנשמה מה שנקרא.

וחוץ מזה למה אנחנו צריכים לנהל את העניין? אני צריך לעשות מה שאני יכול לעשות, אחרת אני לא יכול, צריכים להיות שלם עם מה שאתה עושה, אני עושה ככה, מתגלה שאני רע ואני בזה ואני בזה ואולי טוב במקצת במשהו ומשהו, זה אני וכמה שאני מסוגל, כמה שמנהלים אותי. שאני ארצה לשלוט על כל העולם? לא, אלא צריכים להבין את העניין הזה ולהשלים עימו, סך הכול אנחנו כולנו פועלים לתיקון ושפועלים לתיקון אז יש דברים רעים ודברים טובים, כביכול רעים והכול זה הבורא מפעיל. לי אין שום בעיה עם אלו שמתנגדים זה דוקא ההיפך, איך יכול להיות ללא קווים של התנגדות? הם עוזרים לי לייצב את החכמה, לברר הכול. לא לשנוא אף אחד, כולם נחוצים.

שאלה: אני רוצה להמשיך בירור שהתחילו חברים, האם הקבוצות שלנו צריכות לא רק להתבטל לפני פתח תקווה אלא גם להפעיל איזה לחץ שפתח תקווה לא תירדם?

להפעיל, להפעיל לחץ, ודאי, כן, אני מאוד שמח.

תלמיד: ולדרוש ללחוץ כמו שאומות העולם לוחצים על היהודים, אנטישמים שהקבוצה גם תתפתח ותבצע את התפקיד שלה?

ברור, אין כאן כל כך מה להוסיף, ודאי, חייבת להיות עבודה הדדית ולחץ והתחייבויות, כל מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: בעל הסולם כותב על זה וגם אתה ציינת הרבה פעמים שבעצם את החכמה הזו בצורה מעמיקה, הבנות והבחנות וזה אנחנו מקבלים כתוצאה מהשתוקקות להשיג את הדברים, להבין אותם לעומק מהאור.

להרגיש, לגלות.

תלמיד: להרגיש בדיוק, להרגיש, אז יוצא מזה כאילו שיש לנו שני מורים בעצם, אתה המורה שלנו והאור מורה והאור המורה שלנו, מה ההבדל בין מה שאנחנו משיגים מהאור?

מי אני? אני רק נותן לך עטיפה חיצונה שדרכה אתה לומד איך לפתוח את הלב שלך לאור.

תלמיד: אני זוכר שאמרת כמה פעמים לפחות שאני לא מגלה לכם סודות, לא מלמד אתכם סודות, אתם צריכים להשיג את זה.

אי אפשר להעביר סוד מאחד לשני, רק להכין קצת את האדם בצורה חיצונה שהוא יעשה פעולות פנימיות מתוך הרצון שלו, מתוך ליבו, שיתפלל ואז בחסדי ה' ייפתח לו.

תלמיד: אז ההבנה המעמיקה, האמיתית היא באה מהשתוקקות להרגיש את הדברים? אם אין את ההשתוקקות הזאת?

היא באה מנקודת הנשמה, מנקודה שבלב, הנקודה הפנימית.

תלמיד: אתה התחלת איתנו לפני כנס בולגריה, דיברת בהתחלה על הנושא של אחריות שלנו כלפי הכנס, אחר כך עברנו לנושא לראות את האנטישמיות ולנסות להתעלות מעליה ועכשיו את הייחוד של הקבוצה שלנו מבחינת אחריות כלפי כל העולם.

כן.

תלמיד: האם אני מבין את דרך הלמידה, אתה מדבר כאן על סוג שככה עושים אחישנה?

כן, ודאי שזה אחישנה.

תלמיד: אז אתה מכין אותנו?

תמיד לאחישנה אנחנו מכינים את עצמנו, אנחנו רוצים להתקדם בעצמנו לא עד שמגיעים מכות.

תלמיד: אז אני הבנתי שאתה מכין אותנו כרגע למשהו מסוים אבל מה שאני הבנתי שאת אחישנה ואת כל הפעולות האלה ואת המאור אנחנו דווקא עושים בדרך של להתאמץ בחיבור ועכשיו יש כאילו תחושה כאילו בכל זאת יש איזה הבדל בין זה לבין זה אז איך אנחנו פה עושים את האחישנה הזה שזה יקרה בתוך חיבור כל מה שאתה מעביר אותנו כרגע, כל התהליך הזה?

מה זה מפריע לך שיש מישהו שהוא נמצא במרכז ויש מישהו שנמצא קצת מבחוץ, לכל אחד מהם יש תפקיד ובסופו של דבר כשמתחברים ועובדים למטרה אחת אין חשוב יותר ואין חשוב פחות, ההיפך, אתם צריכים להיות בביטול הרבה יותר מכולם.

קריין: קטע מספר 5, בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ח'.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא חלקנו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש. אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. וכבר אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ח')

כך זה מסודר שבאמת כולם פעלו, כל אחד בדורו, כדי להביא לנו את הקשר עם הבורא, מהאדם הראשון והלאה כל המקובלים רק לשם זה עבדו, כולם היו משתוקקים שיהיו להם תלמידים, הקבוצה הגדולה ביותר הייתה אחרי הבעל שם טוב לכל התלמידים שלו שפתחו את החסידויות, לפני זה לא היו כל כך קבוצות מקובלים גדולות, אנחנו היום בכל זאת קבוצה גדולה, צריכים רק עכשיו לעשות קפיצה איכותית, לא כמותית.

קריין: קטע שישי מתוך "מאמר החירות" של בעל הסולם.

"מתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהייסורים הנוראים ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם, שהיא דרך התורה, הנה אז צריכים ומחויבים להכניע את עצמם ואת חירותם הגופני תחת המשמעת של היחיד, ולקיים פקודותיו וסגולותיו, שיציע להם."

(בעל הסולם. "מאמר החירות")

כי אחרת לא יהיה חיבור דרכו, וזה חייב להיות דרכו, המסירה הזאת לכל השרשרת עד האדם הראשון ולבורא, לכן זה נקרא "קבלה", המסירה הזאת היא קיימת וחיה ואי אפשר לשנות אותה, זה סדר הנשמות שמשתלשלות כך אחת אחרי השנייה לפי מידת העביות והזכות שלהם שככה הן מחוברות, כך הן יתייצבו אחרי שבירת הנשמה ולכן כך זה סדר התיקון שלהן ושסדר תיקונן הוא כך אז אנחנו חייבים פשוט להיות מחוברים כולם בשרשרת.

קריין: קטע שביעי מתוך בעל הסולם, שמעתי, מאמר ק"ה, "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ".

"ע"י התדבקות בתלמידי חכמים יכולים לקבל איזה אסמכתא. היינו, שרק התלמיד חכם יכול לעזור לו ולא שום דבר אחר. אפילו שיהיה גדול בתורה, גם כן נקרא "עם הארץ", אם לא זכה ללמוד מפי ה'. לכן מוכרח האדם להיכנע לפני התלמיד חכם, ויקבל על עצמו מה שהתלמיד חכם יָשית עליו, בלי שום ויכוחים, אלא בבחינת למעלה מהדעת."

(בעל הסולם. שמעתי. קה. "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ")

זה העניין של ללמוד את חכמת הקבלה, שאתה לומד לא בשכל אלא לפי השתוות הצורה, זאת אומרת לפי מידת ההשפעה שאתה יכול לקנות על ידי יגיעה, כשנתמלאה הסאה ואתה מתחיל לקבל אז מאור המחזיר למוטב ואחר כך אור שמתקן וממלא וכך אתה לומד.

לכן התלמיד נקרא מי שמשתדל להתקשר פה אל פה ושיודע דפי גמרא שם כל ה 2600 או כמה שם דפי גמרא, זה לא נחשב שהוא תלמיד חכם.

שאלה: בארגון חיצוני של החיים שלנו ברור המבנה של הפונקציה בבני ברוך, הקבוצה המרכזית, כיוון שהמשימה היומית, צורת ארגון העשיריות, ההתקשרויות, הזו"מים, הכול מגיע בסוף ומתרחש בקבוצה המרכזית ויוצא דרכה ומתוכה ואפילו העבודה בעשירייה הקונקרטית שלי, קשורה בצורה מאוד ישירה למה שקורה בבני ברוך, חיצונית זה ברור.

עכשיו פנימית, אנחנו דיברנו עד לכנס על הקשר, שאנחנו צריכים לברר את הקשר בין העבודה הפנימית עם העשירייה שלי ועם הכלי העולמי הכללי, עם איזשהו ענן כזה שנקרא כלי עולמי, איפה בתוך המבנה הזה הפנימי, בבקשה, בתפילה שלי, נמצאת העשירייה שלי, איפה נמצאת בני ברוך הקבוצה המרכזית של פתח תקווה ואיפה נמצא כל הכלי העולמי? האם יש כאן איזשהו סדר של מדרגות, כלומר שאני צריך איכשהו לקחת את זה בחשבון בבקשה לי לבנות תוכי את המבנה הזה?

אני לא רוצה להתחיל להיות סדרן, אני רוצה שאתם תרגישו איך אתם צריכים להיות מחוברים, שבעבודה כלפי המטרה אתם כולם שווים, וכולם נמצאים בלב אחד מצד אחד, מצד שני שיש בכל זאת מסירה מהמרכז לקבוצות חוץ, לקבוצות חו"ל ולכן אנחנו צריכים גם לשמור על איזה מבנה, הסטרוקטורה הזאת של הקבוצות, עשיריות איך שהם מתחברות.

גם כאן ישנן כמה, ישנן כאן ארבע, חמש כאלו עשיריות שאני מרגיש אותן מאוד קרובות אלי וישנן כאלה שאני מרגיש אותן רחוקות, מה לעשות? זה לפי המאמץ, לפי הנטייה שלהם, זה לא תלוי שהן חדשות או חלשות בידע אלא לפי ההתקבצות ביניהן ולפי הנטייה שלהן, אז בו ניתן לזה איכשהו להסתדר לבד.

אנחנו נלמד, כל אחד לומד, אתם תדונו אחר כך בעשירייה על החומר הזה ולפי זה אני מקווה שזה ישפיע עלינו. אנחנו צריכים את זה, אנחנו צריכים כי עכשיו זה בדיוק בשבילנו לאתר מה זה נקרא מרכז העשירייה, וזה יעזור. למה אנחנו מתקשרים, למה מתקשרים, מיהו נמצא במרכז העשירייה, שזה הבורא אליו אנחנו רוצים להתקשר. מי יכול להיות הגורם להתקשר לבורא, איך אנחנו הולכים להיות שם במסירות בינינו וכן הלאה, בוא אנחנו נלמד ותן שזה יסתדר לא לפי השכל שלנו. השאלות לא כל כך יעזרו כאן. אלא לאט לאט הלב, ההבנה הפנימית תן להם לעבוד.

קריין: קטע מס' 8 בעל הסולם אגרת מ"ג.

"כתוב "אותי עזבו ותורתי שמרו", "הלואי אותי עזבו", כלומר, שהיו מתגאים ברוממות, ואף על גב "שאין אני והוא יכולין לדור במקום אחד". אבל על כל פנים "תורתי שמרו", שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק יחזיר אותם למוטב, ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה, ומה יוכל להיות מהעניוות ושפלות שלהם, כדי שלא לעזוב את הקב"ה להעתיק דירתם מהם, אם אין להם צדיק אמיתי שידריך אותם בתורתו ותפילתו ויגיעם למקום תורה וחכמה."

(בעל הסולם. אגרת מ"ג)

קריין: קטע תשיעי מתוך מדרש שמואל.

"כתוב "עשה לך רב", כלומר תקבלהו עליך לרב, וכדי לקבל תועלת מן הרב, צריך שהתלמיד יאמין לו מאז ויסמוך על דבריו. וזה שאמר והסתלק מן הספק, כלומר לא תספק כלל בדברי רבך, אלא סמוך עליו, כי זולת זה לא יועיל לך."

(מדרש שמואל. אבות א', ט"ז)

זה עניין של ההשפעה, שעד כמה שתלמיד נמצא במצב שהוא מתייחס למישהו בצורת ההשפעה, ללא ביקורת, בלמעלה מהדעת, בצורה כזאת הוא יכול לקבל ממנו, אם יש בו משהו רוחני, או ההיפך אפילו, שאין בו משהו רוחני אבל דרכו יכול לקבל. גם זה קיים.

שאלה: למה המקום חשוב?

המקום חשוב מפני שבכל זאת עד שאנחנו לא תיקנו את עצמנו אז המקום עובד המקום פועל, קרבת המקום, ההתרשמות מהמקום, זה הכול נמצא, אין מה לעשות. אתה רואה יש הבדל, להיות באפריקה וללמוד משם או לשבת כאן כמו שאתה באת מצרפת, מאמריקה מכל מיני מקומות שניסית, בכל זאת נמצא כאן. למה? כי אין ברירה. מה זה העולם הזה? זו צורת הקשר שיכולה להיות עוד לפני שאנחנו מתקשרים בצורה הרוחנית. אז יש לנו איזשהו קשר, הוא דמיוני, כן אבל הדמיון הזה, זה כל העולם הזה.

אני ואתה יכולים להיות קשורים זה לזה, אתה ברצון לקבל שלך ואני ברצון לקבל שלי, אז בכל זאת יש בינינו קשר, ומה זה הקשר הזה? העולם הזה, הצורה הזאת, המערכת הזאת היא קושרת בינינו. כך אנחנו מתארים לעצמנו צורת ההתקשרות הדדית, ואז יש לצורה הזאת את צורת העולם, שהוא לא קיים אלא אנחנו מייצבים אותו.

תלמיד: איך התלמיד דבק ברב?

על ידי כוח האמונה, על ידי זה שמוסר את עצמו לכל מה שהרבו אומר, על זה נדבר לאט לאט.

תלמיד: נניח שיש לי רב, אני שומע את הרב, אני שומע שיעור ואני גם קורא מקורות אחרים, האם אפשר להיות קשור לרב אם אתה קורא מקורות אחרים?

אפשר להיות קשור לרב בצורה מקולקלת במידה שאתה קורא מקורות אחרים.

תלמיד: זאת אומרת פה אני צריך להיות רק במקום אחד

בכל מקום שאתה רוצה להתקשר למישהו, למורה הרוחני, אתה חייב לעזוב את כל היתר ולהיות קשור אליו. זה חוק בכל מקום, לא רק כאן. לך לאיזה גורו בהימלאיה או בהודו או לאן שהוא ותראה, תשאל. בכל חכמה רוחנית אתה חייב להיות קשור לזה בלבד.

קריין: קטע מס' 10 מאגרת מ"ה בעל הסולם.

"תלמיד אצל הרב צריך להיות בהתבטלות אמיתי, במלוא מובן המלה, כי אז מתאחד עמו, ויכול לפעול ישועות בעדו."

(בעל הסולם. אגרת מ"ה)

למה התבטלות אמיתית, כי אין לתלמיד מלכתחילה איזה שכל, איזה רגש, איזו ידיעה קודמת שהוא יכול לבקר איתם את מידת הקשר שלו למורה, ולבקר את המורה ולהתחיל לחטט עם השכל שלו שלא שווה כלום בינתיים, להתחיל לעשות ביקורת על המורה על השיטה, לכן אין לזה שום מקום, אלא ביטול לגמרי, ביטול טוטאלי.

קריין: קטע 11 מתלמוד בבלי מסכת סנהדרין.

"אמר רב חסדא, כל החולק על רבו כחולק על השכינה... אמר רבי חמא ברבי חנינא, כל העושה מריבה עם רבו, כעושה עם שכינה... אמר רבי חנינא בר פפא, כל המתרעם על רבו, כאילו מתרעם על השכינה... אמר רבי אבהו, כל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר שכינה."

(תלמוד בבלי. מסכת סנהדרין, דף קי/א)

לא אומר שזה טוב או זה רע, אלא זה גילוי המצבים השבורים, המיוחדים מאוד. זה גם לא לדרגות שלנו, זה סתם, כאן רק משחק ילדים כמו בגן ילדים.

קריין: קטע מס' 12, מתוך רב"ש ב', "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה."

 "כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא אפשר לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר עבודה. ואחר שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו שהוא נמשך אחרי החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו. וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם (של חכמים). ומפרש הברטנורה, כלומר שתלך אחריהם, שהמהלך מעלה עפר ברגליו, וההולך אחריו, מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו, עד כאן לשונו. ויש להבין מה מרמזים לנו חז"ל במשל הזה. ויש לפרש, כי מי שהולך אחרי אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך שלהם, שאומרים שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל להיות בבחינת מרגלים - לראות אם באמת כדאי ללכת אחרי הדרך שלהם. וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך אחריהם. כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות. והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכל כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העינים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דוקא זוכים לדעת דקדושה. וזהו מטעם, כי כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה."

(רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

זאת אומרת כל עוד לא מקבלים מאור המחזיר למוטב שמאפשר לנו לעלות במאור הזה באמונה למעלה מהדעת, למעלה מהאגו שלנו המקולקל, לפני זה אנחנו לא יכולים לראות את האמת, להבין את האמת. ואין לנו ברירה, אנחנו יכולים ללכת רק בעיניים עצומות, לקבל את זה ככה, למעלה מהשכל שלנו. ואם לא אז אנחנו טועים. והטעויות האלה הן כל פעם מלמדות אותנו רק בצורה של אריכות הזמן, וכך מתקדמים.

שאלה: אם תלמיד בחר ברב, האם זה לנצח?

לא, הוא יכול להחליף. אבל אם מחליף, הוא צריך לדעת שהוא בא למישהו אחר שגם הוא מורה רוחני, זאת אומרת מראה לו דרך לבורא, זה נקרא מורה רוחני, ואז הוא חייב לקבל אותו למעלה מהשכל שלו. אבל יכול להחליף.

שאלה: מהן התכונות שאתה הכי מעריך בתלמידים?

אני מעריך בתלמידים מכל התכונות רק תכונה אחת, שיש לו מספיק שכל להיות למעלה מהשכל. זה כל מה שאדם צריך כדי להשיג רוחניות.

תלמיד: איך אפשר לפתח את התכונה הזו?

רק על ידי עזרה מבחוץ. שחברים נותנים דוגמאות עד כמה הם יכולים ללכת נגד השכל שלהם. בזה העיקר "איש את רעהו יעזורו,". עד שבהתאם לזה האור העליון משפיע עלינו ומביא לנו תכונת ההשפעה, אור החסדים.

תלמיד: אז האדם צריך להיות בדרך ולצפות לזמן שבו האור העליון יבנה בו את התכונה הזאת?

זה נקרא להיות בדרך. אחרת זה לא בדרך.

שאלה: להיות קשור אליך מפה לאוזן, או מפה לפה, מה עלי לעשות כדי להיות קשור אליך בצורה כזו, או בצורה כזו?

כשיש לך עשירייה, אתה מכין את זה בצורה פשוטה, שאתה נכלל ומתכופף כלפי החברים ובונה יחד איתם את מרכז הקבוצה, שאתם כולכם משתחווים לביטול שלכם, שזה מרכז העשירייה, שזה הביטול שלכם כל אחד כלפי כולם. ואז, בהכנעה כזאת אתם בונים מרכז עשירייה, שזה כמו חור שחור. באמת, כמו שאתה יכול לתאר לעצמך שזה ממש אינסופי כזה, בור כזה, וכלפיו אתם כולכם משתחווים. שם הכול נעלם, לא נשאר שום דבר מהערכים שלנו חוץ מדבר אחד, שאנחנו כולנו יכולים להתחבר ולשייך את עצמנו לזה. ואז מתגלה שבחור השחור הזה, במרכז הקבוצה, נמצאת הכניסה לאותו העולם העליון, ושם שם נמצא רק הבורא.

תלמיד: בכל זאת מה ההבדל בין שתי צורות הקשר האלה, בין פה לאוזן ובין פה לפה איתך?

אתם יכולים לעשות את זה דרך מה שהמקובלים אומרים. מה זה להתקשר אלי? זה לא שאתה בא אלי ונמצא לפניי. זה דבר רוחני, אין לו מקום. זה תנאי בהשתוות הצורה. אם אתה מתקשר לחברים ומתבטל כלפיהם, כלפי אותו מרכז עשירייה, זה נקרא שאתה מגיע אלי גם בקשר פה אל פה, זאת אומרת לפי הרוח המשותף בינינו. ואז, דרך מרכז הקבוצה, אתה תגלה שאני נמצא שם, ואחריי הבורא נמצא שם, וכך אתה מתקשר. זה נקרא קבלה, מסירה מבורא למורה, וממורה לתלמיד. השרשרת הזאת היא לא משתנה.

תלמיד: מה זה מפה לאוזן?

מפה לאוזן שאתה מקבל חכמה, שאתה לומד חכמה. אז בינתיים לומדים חכמה. אבל האדם צריך להשתדל להתעלות למעלה מזה, שהוא יקבל רוח ולא דברים שכליים.

קריין: 13, רב"ש ב', "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה."

 "מטרם היניקה יש בחינת עיבור, היינו שהעליון מתקן אותו. וזה יכול להיות, שהאדם הוא כמו עיבור במעי אמו, שהעובר מתבטל להאם, ואין לו שום דעה בפני עצמו, אלא כמו שאמרו חז"ל "עובר ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת", ואין לו שום רשות בפני עצמו, לשאול איזו שאלות, אלא הוא לא עולה בשם. וזה נקרא שהוא אלם, שאין לו פה לשאול שאלות. וזהו בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור, שאין לו פה. ועיבור פירושו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור, שהוא מלשון "עברה ודינין", בסוד הכתוב "ויתעבר ה', בי למענכם". ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות."

(רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

שאלה: הביטול של היחיד כלפי מרכז העשירייה, האם זה מבטל את האגו האישי, את התחושה האישית, ובחיבור עם יתר העשירייה מה עלינו לבטל?

יש כאן שני דברים. מצד אחד זה ביטול, מצד שני זה חיבור. אז אני צריך להתנתק מעצמי ואני צריך להתחבר לכולם. זה הולך בשני שלבים או בשלב אחד, עד כמה שאני מתחבר לכולם זה גם עוזר לי להתנתק מעצמי. זה הנכון. אני לא יכול להתנתק מעצמי, אני צריך לעבוד על החיבור עם כולם וזה יעזור לי להתנתק מעצמי אפילו שאני לא ארגיש שאני כבר מתנתק. לכן העיקר זה לעבוד על חיבור. כי כשאתה עובד על להתנתק מעצמך, אתה עדיין עסוק בעצמך, זה לא טוב. כדאי כמה שיותר מיד להיות בתוך האחרים.

תלמיד: אם כך הביטול של עשירייה אחת כלפי עשירייה אחרת, זה הביטול עצמו?

לא מדברים על זה. על הדברים האלה, ביטול בין עשיריות, איך הן מתקשרות ביניהן זה לא פשוט. אנחנו צריכים לאתר משהו משותף ביניהן שהוא חשוב משתיהן, שנמצא מעל שתיהן ואז לזה להתקשר, ששתיהן יתקשרו שם לאותה המשימה, לאותה המטרה שהם חושבים שהיא הגבוהה שבשבילה כדאי לנו להתקשר, שזאת המטרה. רק בצורה כזאת. נעזוב את זה בינתיים.

עכשיו העבודה שלנו היא יותר מכונסת בתוך מרכז העשירייה. נעבוד יותר על זה, אחרת לא יצא לנו קשר נכון בין עשיריות. קשר נכון בין עשיריות זה כבר שלב הרבה יותר מתקדם אם זה הקשר הנכון. מרכז העשירייה זה הכול, בוא קודם נייצב את העשירייה.

שאלה: האם המושג "אמונה למעלה מהדעת" זה שלא אכפת לי מהרצונות והרגשות שלי אלא מה שחשוב לי זה הרצון של העשירייה ומה שעוברים החברים, ואת כל זה אני קושר לבורא?

"אמונה למעלה מהדעת" זה שאתה מקבל מאור שמאיר לך על המאמצים שעכשיו ציינת.

שאלה: לא מובנת בכללות התמונה הזאת מהו ביטול של עשירייה בפני עשירייה אחרת?

אני עוד לא יודע את זה. למה אתם לא רוצים ללמוד שלב שלב? למה אתם לא יכולים כך ללמוד? אין לנו אפשרות להסביר. אתה צודק, אני לא יודע איך עשיריות צריכות להתקשר אלו לאלו בצורה נכונה.

זה כמו תאים בגוף, איזה קשר יש ביניהם? תא אחד מתפקד בצורה נכונה בפני עצמו, תא שני מתפקד בצורה נכונה בפני עצמו. איך יכול להיות התפקוד בין שני התאים, באיזה מובן הם מתקשרים? מה נעשה משותף ביניהם ומה לא משותף. הם בזה לא מתבטלים לגמרי אחד לשני, ובמה כן מתבטלים? הם מתקשרים זה לזה, יש ביניהם משהו משותף, מה בדיוק משותף?

אני לא יודע, אני לא נכנס לזה עכשיו. למה אתם לא מבינים שיש בזה סדר? אני כמורה לא יכול לקפוץ לפי הרצון שלכם. אתם רוצים עכשיו בכיתה א', ללמוד מה שלומדים בכיתה ה'. אז מה, אני אעשה את זה ככה? אתם לא תוכלו להגיע לזה לפני שתגלו מה זה מרכז העשירייה. למה? כי במרכז העשירייה אתם מבטלים את עצמכם, ואז הביטול של קבוצה אחת וביטול של הקבוצה שניה, כשיהיה ברור לכל קבוצה מה זה נקרא הביטול שלה, אז אנחנו נוכל לדבר על ההתקשרות ביניהם, דרך הביטול של כל אחד ואחד. וכלפי מה הם עכשיו צריכים לבטל את עצמם זה כנגד זה, בין שתי עשיריות.

זה לא הולך כך, אני לא יכול. אני, לפי המשרה שלי, התפקיד שלי, לא יכול לקפוץ עכשיו לקשר בין העשיריות. אם מוסקבה שאלו, ועוד מישהו שאל ואני סתמתי להם את זה, למה אתה שואל? אתם לא מקשיבים זה לזה? גרוע מאוד.

שאלה: איך האדם יכול להתבטל בפני חבריו ובוא בזמן להיות בירידה ומהמקום הכי נמוך לעורר בהם קנאה? איך אפשר באותה עבודה לחבר את שני הדברים האלה, מצד אחד להתבטל ומצד שני באותו רגע גם ליצור בהם קנאה?

תנסו ותראו שזה אפשרי. תלוי במה הם מקנאים, מה הם מעריכים. אם הם מעריכים את הביטול אז ודאי שהם יקנאו במי שמבטל את עצמו.

שאלה: איך להבדיל בין מה שאתה אומר וההנחיות שאתה נותן לפתח תקווה, לבין מה שנוגע לנו? לדוגמה אתה אומר, כולם לעזור לאירופה. מוסקבה שומעים, הם מתנפלים על זה ויוצא מה שיוצא. אתה אומר, כולם לצאת החוצה להפיץ חכמת הקבלה. כולם יוצאים, ומסתבר שזה רק לישראל. אז איך אנחנו מבדילים בין זה לזה?

אני אשם. אני מסכים, אתה צודק. אני צריך להיות יותר מדויק. אני רואה לפני את הקבוצה, אני עובד איתם ואני אעבוד איתם, אני לא יכול לתאר במקום הקבוצה הזאת את קבוצת פיטר, או מוסקבה או קייב, כל מיני קבוצות בעולם שאני מרגיש אותן מאוד קרובות אבל בכל זאת אני לא יכול לפנות אליהן בצורה כזאת.

כאן יושבים לפניי אנשים, אחר כך במשך היום אני נמצא איתם בקשר, אני יודע מה הם צריכים לעשות ולכן איתם אני עובד בצורה הכי צמודה, גשמית. נשתדל לבנות את הדברים האלה. עכשיו מתברר עד כמה אנחנו לא מבינים את הקשר בינינו בצורה נכונה. גם אני.

קריין: קטע מס. 14 מתוך בעל הסולם שמעתי מאמר מ'.

"האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות. ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו."

(בעל הסולם. שמעתי. מ. "אמונת רבו, מהו השיעור")

ודאי שזה נגד השכל שלו, אבל ככה זה, אין ברירה, צריך לקבל את דעת רבו למעלה מדעתו.

תלמיד: אני רוצה לדעת איך נכון לעבוד עם קנאה. נגיד אני יושב איפשהו בכלי העולמי ואני שומע שמי שיושב מולך, אתה יותר קרוב אליו, הוא יותר קרוב אליך ואיתו אתה עובד.

זה בצורה גשמית, זה לא שייך לרוחניות.

תלמיד: בכל זאת, מתוך הטבע זה מעורר קנאה, אבל זו קנאה כזאת שאין מה לעשות איתה.

אין מה לעשות. יש הרבה דברים בעולם שאין לנו מה לעשות איתם אלא לקבל את המערכת הזאת כמו שהיא, עד שנתקן אותה והיא לא תהיה גשמית אלא רוחנית. מה לעשות? אין מה לעשות.

תלמיד: בכל זאת מתעוררים בי רגשות. איך אני עובד איתם, מה אני עושה איתם?

אז מתעוררים, יש לך הרבה רגשות שאתה צריך לסדר אותם, אז גם את זה. אני לא מבין מה אתה רוצה? כרגיל אתה לא מסכים. אל תסכים. עם הבורא אתה לא מסכים, אז מה יש כאן?

תלמיד: זה לא אישי. אני נמצא פה מולך, אבל כשאני יושב בכלי העולמי עכשיו ושומע כל מה שאתה אומר, עד כמה התלמידים שמולך קרובים אליך וכולי וכולי זה מעורר קנאה.

אני אומר שמי שנמצא כאן לפני בצורה פיזית, ודאי שאני עובד עימו בצורה יותר צמודה בהפצה, בכל מיני דברים. כן, כי ככה זה מסודר בעולם. כך העולם הרוחני שמתגשם בצורתו הגשמית, הוא מעביר לצורה הגשמית כל מיני אופנים רוחניים כך שאנחנו מרגישים ריחוק במקום, בזמן, בהבנה, בהתקשרות, בשפות שונות, בכל דבר ודבר. ולי אין מה לעשות עם זה כל עוד אנחנו לא מתעלים למעלה מזה לרגש אחד. מה השאלה? את הכול אנחנו צריכים לתקן. אבל בינתיים, כל עוד לא תיקנו, אנחנו צריכים לקבל את המערכת הזאת ולעבוד בה, כי זה מה שנתן לנו הבורא.

זה רק סימנים עד כמה אנחנו נמצאים עדיין בצורה לא מתוקנת, כי ברוחניות הכול אחד, ואין לנו שום ספק שאין הבדל בין מוסקבה, דרום אמריקה, ישראל וכן הלאה, אבל בינתיים יש הבדל והבדל גדול. הבדל במוח ולב, ותנאים חיצוניים ופנימיים וכן הלאה, אנחנו עוד לא יודעים עד כמה.

יש המון שאלות על זה, אבל מה אכפת לי מהשאלות שמתעוררות? למה לא רק אנחנו מתעוררים? למה מתעוררות עוד קבוצות בפרו, בצ'ילה, בסינגפור, באוסטרליה, בעוד איזה מקומות? מה זה העניין הזה? צריכים להיות מהמרכז החוצה, שיהיה ככה. לא, פתאום אתה רואה מה קורה, איזה בלגן. אני לא יודע, אני עובד עם מה שיש, ואני לא מסתיר את הנתונים האלה, אלא עובד עם מה שיש וזהו. אין לי שאלה, ואם יש שאלה, זה לא משנה את המציאות. אתה לא מרוצה? תמשיך.

שאלה: האם תלמיד בכלי העולמי יכול גם להגיע ללימוד עם רבו פה אל פה, להבין את המסר, את החוכמה?

ודאי שכן, רק שיציית בדיוק למה שיש, לאותם התנאים שהבורא הציב לפניו. אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה, שככה הבורא שם את זה. כשרציתי להתקרב לרב"ש הוא אמר, "לא, חכה". שנתיים עד שעברתי לשם, שנתיים. למה? הוא אמר, "זה טוב אם אתה נוסע מרחוק אלי, בחזרה". הייתי שעתיים בדרך יום יום, מרחובות לבני ברק וחזרה, שוב מרחובות לבני ברק וחזרה. בבוקר ובערב, לפעמים שלוש פעמים ביום ממש כמו נהג מונית. כולם בדרך כבר היו מכירים אותי, כמה מכוניות כבר היו אז?

שאלה: כשמתעוררת בי ביקורת או אי הסכמה עם הרב, הקטנה ביותר, מה אני עושה?

מה אתה תעשה? לא יודע, מה שתעשה. אתה צריך ללמוד מכאן מה לעשות.

תלמיד: מאז שהקמנו צוות קורדינטורים לצפון אמריקה, התגלה חיסרון מאוד מאוד גדול מצידם.

איזה חיסרון?

תלמיד: מכול הקבוצות ומכול המקומות חיסרון לקשר איתנו. הם מביעים את זה בכול מיני צורות, בכול מיני פגישות, במיילים, בהקלטות, מהמון כיוונים ומהמון אנשים. מה הצורה הנכונה, הכי טובה, שהם יכולים להתקשר איתנו?

אני לא יודע. אני מאוד מקווה שקודם כל הם יעבדו על זה שיכניעו את עצמם ולא יחשבו שאמריקה נמצאת במרכז הרוחני של העולם.

תלמיד: איך שאנחנו מרגישים את זה, הם כבר לא במקום הזה.

כבר לא?

תלמיד: לא מורגש ככה, מרגיש שהם ממש רוצים לשתות, למצוץ, לינוק מכאן ממש והם פשוט משוועים לזה ורוצים לדעת רק איך להגדיל את זה ולחזק את זה.

זה תלוי בכם. אני לא יכול להגיד. אין לי קשר עם המחלקה האנגלית, אני לא יודע מה לעשות ואיך להשפיע עליהם. ודאי שכל הטענות הן טענות צודקות אבל מה לעשות אני לא יודע.

תלמיד: השאלה השנייה שלי הייתה על הכיוון השני, אני לא שואל על מחלקת אנגלית כי זה יותר הפצה אלא דווקא על צוות הקורדינטורים החברתיים. איך אנחנו יכולים יותר להתקשר אליהם, להיות חוליה מקשרת?

זה דרך הלימוד, כי הלימוד שלנו זה מה שנותן את כל הקשר בינינו ומקדם אותנו מיום ליום ובונה אותנו. אז זה דרך הלימוד בלבד. ההתקשרות אחר כך בעבודה בהפצה זה כבר [בנוסף], העיקר זה הלימוד. להיות מקושרים במשך היום באותו החומר שלמדתם בבוקר.

תלמיד: כלומר הדגש על השיעור?

כן. ודאי. ולהשתדל בכל זאת שאנחנו נראה ממש בשיעור את חברים שלנו שנמצאים בשיעור, בינתיים דווקא בשעות הנוחות באמריקה תראה מה שקורה. מכל קבוצה יש לך עשרים שלושים אחוז, אפילו לא.

זו הבעיה, אז עם מי אחר כך יהיה לך קשר? עם מי אתה מתקשר ומה אתה עושה אחר כך, על איזה נושא, על איזה חומר, על איזו פלטפורמה, על משהו, איזה שטח משותף יש לך אם לא הלימוד, אם לא שאתה מדבר על זה ומיישם את זה? סתם ככה להתקשר? איך לכתוב איזה מאמר באיזה עיתון אמריקאי שהתועלת ממנו אפסית. וגם זה לא לכם. אבל לכם זה רק ההתקשרות ביניכם, וההתקשרות ביניכם זה רק לפי חומר הלימוד. כי חומר הלימוד שלנו זה לא שאנחנו לומדים ע"ב ס"ג שם או כל מיני פעולות שאנחנו לא מבינים בהן כלום. אנחנו לומדים על הפעולות שאנחנו צריכים לממש בנו, היום לממש, יחד לממש, אז על מה יש לנו עוד לדבר?

תלמיד: כשאני מסתכל על המסכים אני רואה עכשיו קבוצות מלאות, אני רואה את ניו יורק, אני רואה את טורונטו, אני רואה את לוס אנג'לס. זה עניין של הרגשה או שזה עניין של מספרים אבסולוטיים, על מה מדובר פה?

אני לא יודע, יכול להיות שאלו הן הקבוצות, למרות שאני מכיר אותן קצת יותר מלאות, אולי זה מה שנשאר להיום, לא יודע. אני לא רואה תוצאה מהלימוד, מהעבודה איתם, אני רואה שמיום ליום מספר התלמידים יורד. הקשר איתם נעשה, בעיניי בהרגשה שלי יותר רחוק. אומנם יש שם הרבה, לא רק באנגלית גם ברוסית וגם בעברית, מלא אנשים שיכולים לכתוב ויכולים להיות, אבל ככה זה נעשה. נראה לי שאמריקה מתנתקת מכדור הארץ, וככה נעלמת שם בחלל מחוצה לאטמוספרה, יש לי הרגשה כזאת מיום ליום שהם מתרחקים יותר ויותר. אני אומר לך ברצינות.

עם הרוסים אז יש לי ויכוח, חיבור כן או לא, זה או זה, ועם האמריקאים זה בצורה של כפפות, כל הזמן הם מתייחסים ואין קשר, אין, הם בעצמם יודעים את זה. תשאל את החבר שלנו מנוי יורק, תראה מה שהוא יגיד לך, אותו דבר. ככה זה, זה קשר אנגלי כזה.

תלמיד: החבר הזה שלנו מנוי יורק עובד בלי הפסקה.

בסדר, אני אומר לך מה שאני מרגיש. גם המחלקה שלנו האנגלית, אני לא רוצה יותר להמשיך, רק משפט אחד, אני לא מרגיש דרכה את הקשר עם אמריקה. אני מוכן לבוא לשם פעמיים שלוש בשנה חוץ מלכנס. אבל מה כן לעשות, אני לא יודע. יוצא שלרוסיה אין לי כניסה, באמריקה לא צריכים אותי, מה אני אעשה.

קריין: קטע מס' 15 בעל הסולם, "שמעתי" מאמר קפ"ז "להכריע ביגיעה".

"שאין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו יכול לברר את רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'. וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, במחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה." (בעל הסולם. שמעתי. קפז. "להכריע ביגיעה")

זה לבדיקה, איפה אנחנו צריכים להשקיע. לא סתם לתאר לעצמנו איפה זה הכי קשה ולשם ללכת, אלא מדברים שאנחנו צריכים לבצע, איפה באמת הם שווים לפנינו ואיפה ההתנגדות היא יותר גדולה. כנראה שזה בא מתוך האגו שלי שלא רוצה להיות בקשר עם זה, אז כנראה שאני דווקא צריך כאן להוסיף יגיעה.

קריין: 16 מתוך מרטין בובר "אור הגנוז"

"רבי דויד לייקס, תלמיד הבעש"ט, שאל את חסידי חתנו, רבי מוט'ל מטשרנוביל "האם מאמינים אתם ברבכם אמונה שלימה?". 

החרישו, כי מי יעיז לומר שיש בו אמונה שלימה. 

"ובכן רצוני לספר לכם אמונה מהי", המשיך רבי דוד.

"באחת השבתות נמשכה הסעודה השלישית אצל הבעש"ט, כפי שקרה לעתים קרובות, עד שעה מאוחרת בערב. אח"כ בירכנו ברכת המזון ומיד התפללנו מעריב והבדלנו על הכוס, ותיכף ישבנו לסעודת מלווה מלכה. והרי כולנו היינו עניים מאוד, ולא היתה לנו פרוטה, ומכל שכן בשבת. 

אעפ"כ, כשאמר לי הבעש"ט לאחר סעודת מלווה המלכה: "דוד, תן כסף למי דבש!", נתתי את ידי בכיסי, אף כי ידעתי שאין לי כלום, והוצאתי משם זהוב. נתתי את המטבע לקנות מי דבש״."

(מרטין בובר. אור הגנוז)

איך אפשר להסביר גודל אמונה כזאת?

שאלה: בקבוצות ישראל יש הרבה חברים שצמודים אלינו ונמצאים בשיעור כל בוקר, ועולה שאלה מהקבוצות, אם חשוב יותר לחבר שרוצה להתפתח רוחנית לעבור קרוב יותר לכאן, להיות בפתח תקווה, או להישאר בקבוצה שלו, בעיר שלו, לחזק שם את הקבוצה המקומית?

אני לא יכול להגיד לכאן או לכאן. זה תלוי בהרבה גורמים. אני חושב שאם אדם מרגיש שזה באמת מועיל, לא לו בצורה אישית, אלא בכלל, לכלי הכללי, אז בהתאם לזה צריך להחליט, או להישאר או לעבור למרכז שלנו. אבל לא שיש תשובה בכל מקום "כן".

בוא נגיד, [נניח] שאתה לומד שנתיים, אז כן, אם אתה לומד חצי שנה, אז לא, או לפי עוד קריטריונים אחרים. אין. זה אך ורק לצורך הכלי הכללי. אם הוא משתתף בהפצה, וכאן בהפצה וודאי ובטוח שגם אנחנו מבינים את [החשיבות]. אני לא אוהב אנשים שסתם נופלים עלינו. "הגעתי". כאילו שחיכינו לו כל כך הרבה זמן, ועכשיו הוא נופל כאן והגיע. לא. אלא זה צריך להיות בצורה מאוד מאוד בדוקה ומוסכמת על כולם.

תלמיד: יש צוות שמטפל בקבוצות ישראל בשוטף, והשאלה, אם לאותו חבר שרוצה לעבור לפתח תקווה צריך לעזור בקבלת ההחלטה כמו שאתה התייעצת עם רב"ש? רב"ש הגביל אותך או עזר לך בקבלת החלטה? אנחנו צריכים לעזור לחבר כזה לקבל החלטה?

בצורה גלויה רב"ש לא דחף אותי, או משך אותי, יותר נכון אליו. גם כשהיה לי שם עסק, הורים שלי, משפחה שלי, קרובים שלי, כולם היו ברחובות. אחר כך הם נסעו לקנדה. אבל אז הם כולם עוד היו ברחובות. אחותי, בן דוד, דודים דודות, ההורים שלי, האח עם משפחה. כולם היו שם. אני הייתי שם עם העסק שלי. הייתי חי בקהילה דתית. היה לי פנטהאוז דו קומתי במרכז השכונה הזאת. אני הייתי מאוד מאוד קשור לרחובות.

אבל ראיתי שכבר אין לי שם מקום. ראיתי שבבוקר אני נוסע לבני ברק. בערב אני נוסע לבני ברק. באמצע בין הבוקר לערב, שאני לומד וגם חוזר בערב מאוחר, אני כבר לא יכול לעבוד. לנהל את העסק אני לא יכול. היו לי אחד עשר רופאים. זה לא צחוק. היה לי ערך דין, היה לי רואה חשבון. רק לטפל בכל הבעיות האלה, אתה מבין שזה טיפול באנשים.

וראיתי שאני, או לכאן או לכאן. מצד הזה היה לי יותר קל, כי אצלי זה היה ברור. אם אני הולך ללמוד, אז אני קורע את הקשר שלי מהעסק. אבל רב"ש לא משך. פשוט, כך זה יצא. אי אפשר היה אחרת. וודאי שאף אחד לא הסכים עם זה. כל הקרובים, ההורים, בטח.

תלמיד: כן. גם פה יש מורכבות לכל אחד מהחברים האלה. זה משפחות, ועבודה.

לא. עכשיו זה כבר אחרת לגמרי. זה קשר אחר. הדינמיות שיש לנו ממקום למקום, איפה שנמצא הבן אדם, זה לא כל כך בעיה, אפשר לעבוד מכל מקום, כמו שבאינטרנט כולם מקושרים. אני לא יודע אם היום זה כל כך [קובע]. עכשיו יושב מישהו בכרמיאל נגיד, או אני רואה על המסך כל מיני מקומות שלנו בעולם, אתה רואה גם במוסקבה, אז אני לא רואה שיש אדם שנמצא באיזה מקום בעולם, בהרגשת חוסר קשר, אלא בכל זאת העבודה ההדדית, הצמודה, מחוצה לשיעור, היא עדיין די תלויה במרחק אבל אפשר לסדר את זה. העניין הוא יותר ברוח, האנשים שנמצאים כאן הם יותר מרגישים מה אני רוצה, מה אני חושב, יש יותר הרגשה, זו הבעיה, שבכל זאת אי אפשר הכול למסור דרך החוטים.

שאלה: אם אני רוצה ומרגיש שצריך להיות פה בישראל, אבל אני לא יהודי, לא יכול לגור בארץ, אין לי משאבים לבוא לפה בלי לעבוד, וכן הלאה, האם אני צריך לקבל את זה כמצב נתון, או שאני צריך לשפוך שיחי להשם, שייתן לי כן להיות פה.

אני לא חושב שכך מסודר העולם, כדור הארץ, שכולם שמפוזרים, אני לא חושב שיש עניין לבוא לישראל. אני לא מושך לכאן אף אחד, יהודי או לא יהודי, אני לא פניתי אף פעם לאמריקה או לרוסיה, "יהודים תבואו לכאן", לא, אפילו לאלה שנמצאים באירופה תחת לחצים של כל מיני אנטישמיים, לא, לא מזמין אותם לכאן בכלל. אני לא חושב שזה העניין, אני לא סוכנות ולא איזה ארגונים, זה לא חשוב. חשוב לי התיקון של האדם, הקשר שלו עם הכוח העליון, שדווקא בכל מקום שהוא נמצא, רק שידע איך לממש את עצמו כלפי התיקון של המקומיים. למשל יש לנו את אמריקה הלטינית, כמה אנשים שיפעלו כך כדי שאמריקה הלטינית תמשוך אותם לעבודה רוחנית, או לפחות שידעו במקצת על זה, שיבינו בשביל מה ולמה חיים, וכן הלאה, קצת לרומם אותם, זה יותר חשוב משיבוא לכאן וישב כאן, וירגיש ש"זהו, עשיתי את המצווה".

קריין: קטע מס' 17, מתוך ר' שלמה רבינוביץ מראדומסק. תפארת שלמה.

"לבאר עפ"י המשנה במסכת אבות (ב, ח) "חמשה תלמידים היו לו לר' יוחנן בן זכאי, הוא היה מונה שבחם". ולכאורה צריך להתבונן בדבר זה. רב גדול ונשיא הדור כר' יוחנן בן זכאי, לא יהיה לו, רק ה' תלמידים, הלא הוא היה המנהיג לכל ישראל?

רק באמת היו לו כמה, אך החמשה תלמידים הללו היו נמוכי רוח ושפלים בעיני עצמם, ולא היו יודעים כלום ממעלתם. לכן דווקא הוא היה מונה שבחם. והם היו עיקר מכל התלמידים שיהיו ראוים לקבל ממנו. כי עיקר הכנה לקבלת התורה, היא השיפלות להיות בחינת "מקבל", כמ"ש בשם הרב משה ליב מסאסוב ז"ל, על פסוק (בראשית מד, יז) "האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד". כאשר דרך הגביע שהוא כלי המקבל, צריך להיות עומד למטה מכלי הנשפך ממנו לתוכו, כי אם הוא עומד למעלה, איננו יכול לשפוך בתוכו. כן התלמיד צריך להיות שפל בדעתו נגד הרב המשפיע לו, ואז יהיה ראוי לקבל ממנו." (ר' שלמה רבינוביץ מראדומסק. תפארת שלמה - מועדים, שבועות)

קריין: קטע מס' 18, מכתב מאליהו.

"והנה הרבי שלמה אלקבץ ז"ל בספר ברית הלוי, הקשה מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא דוקא בימי הספירה. וביאר הוא ז"ל, שכל רב הלומד עם תלמידים משפיע להם מנשמתו, דהיינו מעצם מהותו הרוחנית, אשר על כן נקראו התלמידים בנים. ואם התלמידים מתאחדים כראוי, אז השפעתו באה לתכליתה, כי רק בהצטרפות כולם יחד, השפעתו מאירה בהם בכללותה. כי ידוע שכל תלמיד נוטל רק ניצוץ אחד מהשפעת רבו, היינו אותו ניצוץ השייך למהות נשמת התלמיד, וממילא רק בהתכללותם יחד נשלמה השפעתו. אבל אם התלמידים מתפרדים זה מזה בהתנהגותם, מאבדים הם את השפעת רבם ונשארה השפעה ערירית מבלי בוא אל תכליתה, וזה מצב מסוכן. והנה תלמידי רבי עקיבא, עם כל גדלותם, לא נהגו כבוד זה בזה כראוי, ועל ידי זה נתפרדו זה מזה, וממילא לא נתנו להשפעת רבי עקיבא רבם לבוא אל תכליתה, וכשהגיעו ימי הספירה, שבהם מתנוצצים האורות של ההכנה למתן תורה, נסתכנו ומתו, כי מי שרואה אור הקדושה מתנוצץ, ואינו מתאמץ לזכות בו ולהתעלות על ידו, אלא דוחהו ונשאר בקטנותו, בודאי זה קטרוג גדול המביא את האדם לידי סכנה."

(מכתב מאליהו. חלק ד', עמוד קכ"ד)

טוב, זה מחובר למה שדוד לייקעס אמר על האמונה. זאת אומרת מה העניין? אם אדם מבטל את עצמו, כמו שהוא עשה, מה הוא עשה? הוא הכניס את היד. הוא אומר ככה, הכנסתי את היד לכיס כי המורה אמר לי לעשות ככה, להוציא מטבע. אם אני דבוק במורה, במה שהוא אומר, המטבע שם. כי ביטלתי את עצמי ונדבקתי במה שהוא אומר, אז המטבע שם, זה העניין. אתה צריך לעזוב את עצמך, להידבק בו ואז זה לא נס, אלא אתה עובר מדרגה לדרגה. זה כוח האמונה. לכן זה לא סיפור ככה כאילו זה קורה, זה יכול להיות כך לכל אחד ואחד בצורה הגשמית.

קריין: 19, מתוך ספר שבחי האר"י.

"יום אחד בערב שבת, יצא האר''י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: ''נלכה נא עתה לירושלים... ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: ''איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?'' וקצתם אמרו: ''טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך''. אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ''איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם."

(מובא מתוך ספר שבחי האר"י)

זו גם אמונת רבו, זה לא עניין של האמונה ברבו, אלא על ידי הביטול עצמו כלפיי מה שאומרים לך מלמעלה, אז אתה מתקשר לדרגה יותר עליונה. איך גלגלתא עיניים ואח"פ עובדים? אנחנו חושבים שסתם ככה זה מבטל את זה, מתחבר לזה, עולה לזה? אלה בדיוק הדברים, בשרטוט זה נעשה מאוד פשוט. אח"פ מתחברים לגלגלתא עיניים, או התחתון נכנס לעליון, מתחבר לעליון, זו בדיוק העבודה.

קריין: קטע מס' 20 מ"שמעתי", מאמר כ"ה, בעל הסולם, "דברים היוצאים מהלב".

"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו? והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם. ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל. אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב."

(בעל הסולם. שמעתי. כה. "דברים היוצאים מהלב")

שאלה: דיברת על כך שהדבר העיקרי בשבילנו זה לגלות את מרכז העשירייה ולא ברור איך לעשות את זה. כמו בדוגמה עם הזהוב, פשוט להתבטל בפני המורה כדי למצוא את המרכז הזה? מה זה המרכז הזה? זה לא ברור.

מרכז העשירייה זה הרעיון הרוחני שלנו, וכלפיו אנחנו מתבטלים. הרעיון הרוחני זה האפס שאנחנו עושים כל אחד מעצמו, בביטול האגו שלו. כאילו שאין לי רצונות, ואני כולי רק בנטייה אחת, להיות מחובר עם אחרים ולבצע את מה שהם רוצים, וגם הם רוצים את אותו הדבר.

אז בנטיות הללו אנחנו מגיעים למצב שנקרא מרכז העשירייה. שם זה ביטול של כולם כלפי כולם. כלפי כולם זה נקרא שאנחנו בצורה כזאת מתחילים לאתר את הבורא. הבורא הזה לא קיים, אין דבר כזה בורא, אלא בוא וראה, אנחנו בונים אותו, עושים אותו, "אתם עשיתם אותי". על ידי מאמץ הזה, כך אנחנו מגיעים למרכז עשירייה, בונים את אותו מרכז עשירייה, בו בונים את הבורא ומגלים אותו. ואז כשיש לנו קשר דרך הביטול שלנו, דרך הצמצום שלנו, אנחנו מתחילים לאט לאט לאתר, לבנות אותו. זו כבר עבודת המסכים, עבודה שאנחנו מתחילים לתאר לעצמנו מה זה נקרא מידת ההשפעה, צורת ההשפעה, כוח השפעה, אמונה למעלה מהדעת וכן הלאה.

הכל מתבהר במרכז עשירייה, בשבילנו זה מה שחשוב, קודם כל בואו נמצא את הצפון, מה שנקרא, איפה אנחנו נמצאים, ואחר כך נתחיל להתקשר זה עם זה. אחרת יש לנו בלגן בהתקשרות. כדי שההתקשרות שלנו בין המרכזים שלנו תהיה איכותית. מרכז עשירייה, עם מרכז עשירייה, עם מרכז עשירייה, בצורה כזאת. אחרת אין לנו מבנה לאף תא, לאף תא אין מבנה משלו, לאף עשירייה. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו לעשות.

אבל זה לא מרחיק בינינו, אנחנו צריכים לעזור בזה לזה, ובזה לזה, לכל העשיריות, למצוא את מרכז העשירייה של כל עשירייה. בזה אנחנו צריכים להיות שותפים.

לא לבלבל זה את זה, בעדינות, אבל אם יש לכם איזה רעיון שאתם חושבים שהוא נכון או מצאתם איזו התקרבות למרכז העשירייה, איך לאתר, איך לעשות את זה, תכתבו לכולם, תסבירו לכולם. גם אנחנו, גם אתם, גם מינסק, קייב, טביליסי, כולם, בואו נמצא את זה, שם הפתח לעולם הרוחני. וכל אחד שמתקשר לאותו פתח, לעולם הרוחני, הוא כבר קשור לעליון שלו ואז הוא באמת יכול להועיל לאחרים, כי כהר יש לו קשר עם הבורא. וכך כשכל אחד קשור עם הבורא, הוא כבר יכול להיות קשור עם האחרים בצורה הנכונה, המועילה.

ואנחנו נסביר אחד לשני איך הגענו לקשר הזה, איך עשינו את זה, במה אפשר לחזק את הקשר הזה, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". ועל ידי זה יהיה לנו קשר בין העשיריות.

איך התאים מתקשרים בגוף? כל אחד ואחד חי ומתוך החיים שלו, דווקא בגלל שהוא מבטל את הכול לצורך מרכז התא, הוא מעביר את הרעיון הזה לתאים האחרים. ואז גם התאים האחרים מתקשרים ולכל קבוצת תאים יש כביכול מרכז משלהם וכן הלאה, עד שכולם מתקשרים ויש להם מרכז אחד. כך הבורא גדל בעינינו, "יגדל א-לוהים חי".

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, אז נעשה את זה לאט לאט. אני לא חושב שזה רחוק, הביצוע של מרכז העשירייה.

שאלה: היום ענית לחבר שהכלי העולמי ביחס לקבוצת פתח תקווה צריכים להיות בביטול ויחד עם זה צריכים ללחוץ על קבוצת פתח תקווה. מה זה אומר כשהכלי העולמי נמצא בביטול, ללחוץ על פתח תקווה, איך לעשות את זה נכון?

בדרישה. קבוצת פתח תקווה חייבת לתת דוגמה, כמו כל קבוצה בעולם, אבל הם יותר מחויבים, לכן תדרשו מהם, תלחצו עליהם, תנענעו אותם יותר שלא יירדמו. זה שהם יושבים כאן יש עליהם אחריות, הם חייבים להעביר לכל הכלים האחרים התעוררות, ידע, שכל ורגש, של התקשרות יותר ויותר למרכז העשירייה מיום ליום. הם צריכים יותר ויותר להתעורר, לא כמו שנניח היום לעומת אתמול, שחסרים כאן מאה איש אולי.

תלמיד: לפעמים נדמה שלחץ, ההשתוקקות לעורר אותם, זה עוד יותר ביטול כלפי קבוצת פתח תקווה. לְמה התכוונת כשאמרת שהכלי העולמי צריך ללחוץ על קבוצת פתח תקווה מתוך ביטול?

אני לא יודע ולא רוצה לענות על דברים כאלו, זה שייך לחברים, תדברו ביניכם תחליטו ותעשו, "אין חכם כבעל ניסיון".

שאלה: כשאמרת שכדי להגיע למרכז העשירייה אנחנו צריכים לדבר זה עם זה, לחלוק זה עם זה, אבל מצד שני לא לבלבל זה את זה, איפה הגבול? איך לדעת איפה אנחנו מבלבלים ואיפה לא?

אני לא יכול להסביר, אפילו אם אסביר לך במשהו, מאיפה אני יודע שהבנת נכון ותיישם את זה נכון? הכול מתוך ניסיון, ובצורה הדדית שכל אחד ילמד את השני, ככה זה, אין מה לעשות. והעיקר דוגמה טובה של הביטול עצמו, זה מה שעוזר.

שאלה: ישנן עשיריות מהכלי העולמי שמחוברות לפתח תקווה על בסיס יומי, איך אפשר להשתמש בקשר הזה כדי להבין טוב יותר איך ללכת בעקבות רב, כיוון שלפעמים לחברים יש בעיה להבין את הנושא הזה של ללכת בעקבות הרב?

האגו שלכם לא נותן לכם לשמוע ולהבין, אין כאן שום בעיה. אתם שמעתם היום שהעיקר זה להתבטל כלפי מרכז עשירייה? תקראו מה שכותב על זה רב"ש, תדברו ביניכם על זה, תנסו לעשות את זה בפועל, איך אני מתבטל בפני הקבוצה, אבל מתבטל כלפי הקבוצה כדי להגיע למטרה, לא סתם ביטול, אני לא יודע כלפי איזה שטויות, ואז תסבירו זה לזה מה אתם עושים. את הניסיון שלכם תעבירו לכל מיני קבוצות אחרות, שזה יהיה ברוח טובה, וכך תתקדמו, את זה אתם צריכים.

שאלה: כאשר התלמיד מרגיש שחסר לו קשר פיזי עם הרב, כאשר הוא רוצה להיות לידו אבל אין לו כזאת אפשרות, האם זה אומר שאין לו קשר פנימי עם הרב, שהוא לא נכלל ברב? מה הסיבה לזה, למה כך מורגש שחסר קשר פיזי עם הרב?

זה נדמה לך שאם היה קשר פיסי אז היה קשר פנימי יותר. לא, בכלל לא. אתה יודע שלפעמים כשאנחנו נמצאים יחד קרובים זה לזה פיסית, אז אתה מרגיש שאתה מבין אותי יותר, מרגיש אותי יותר. לא, זה בכלל לא שייך.

גם כשדיברתי על קבוצה שנמצאת לפניי לעומת זה שאתם נמצאים שם במוסקבה, זה לא שאני רוצה להגיד שהמרחק הפיסי קובע. לא הצלחתי להסביר את זה, אני כבר חושב על זה כל השעה האחרונה שלא הצלחתי להסביר את זה טוב. זה עניין של רצון להיות קרוב ברוח, זה החשוב, ולהיות כל הזמן בביקורת עצמית את מי אני שומע טוב? את החברים, או את האגו שלי, או את הקבוצות האחרות, או את הרב. וכאן צריכים כל הזמן לברר ולברר ושאהיה אובייקטיבי, מנותק מהאגו שלי.

שאלה: אני ממש תקוע על אותה שאלה ששאל החבר קודם. אני יודע שהעשירייה שלנו נפגשת לפחות 4 פעמים ביום, אנחנו עושים את ה"משימה היומית", אנחנו עוברים על חומרי הלימוד של אותו היום, מתכוננים לשיעור, נמצאים בשיעור בצורה יומית, נפגשים אחרי השיעור, נפגשים עם עשיריות אחרות מסביב לעולם, אנחנו כל הזמן משתדלים להתחבר, אבל עם זאת אנחנו שומעים שאנחנו לא נמצאים איתך בדבקות. אני מרגיש את המאמצים שעושים החברים ואני רואה את העבודה שעושים יום יום.

מה הדבר הזה שחסר לנו, מהן אותן הפעולות שאנחנו אמורים לנקוט כדי שאתה תוכל להרגיש אותנו? אנחנו מפיצים, אנחנו כל הזמן מנסים להתחבר ולבנות את המושג הזה של "מרכז העשירייה", ואנחנו רוצים שתרגיש אותנו, רוצים להיות איתך בדבקות כדי שנוכל להגיע לפה אל פה ולא רק פה אל אוזן. מהו הדבר הזה שאנחנו צריכים לעשות, מה חסר לנו?

אליכם דווקא אני לא הייתי מייחס את המילים שלי, שאין לי קשר. אני לא יכול להגיד, זה לא שייך אליכם, באמת. זו בעיה של זמן המעבר, שאנחנו עוד לא נמצאים במגע פנימי.

אני חושב שאנחנו צריכים כמו שיש לי פעם בשבוע שעת קשר עם הקבוצות של דוברי רוסית, שתהיה לי שעת קשר עם הקבוצות של דוברי אנגלית, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה, "לגנוב" משם את הפעם בשבוע ולהעביר את זה לאנגלית, ועוד לגנוב משם פעם בשבוע ולהעביר את זה לספרדית וכך נאזן את הדברים. נעשה את זה, החבר האחראי יתרגם, נעשה קשר עם קבוצות אמריקה. צריכים להתקשר אליהם מתי שנוח להם, לא חשוב לי אם זה ביום או בלילה שלי, פעם בשבוע נניח, פעם בשבועיים, שלוש, לא חשוב, עד כמה שהם מסוגלים, בואו נראה, נעשה שיחה, הם יכינו שאלות. אחרי כמה שיחות כאלה נראה איך אנחנו מתקדמים. או שזו תהיה חזרה על השיעורים, או שזו תהיה איזו מין התקשרות אחרת. גם החבר דובר ספרדית, ינסה למצוא שעה מתאימה, יום מתאים, ואנחנו נעשה. לא חשוב לי באיזו שעה שלי, העיקר שיהיה מתאים להם ואנחנו כולנו נהייה בקשר, חייבים לעשות את זה.

גם עם הקבוצות שאיתן אני עושה עכשיו וובינר, אני חושב שאת הוובינר הזה יכולים לעשות תלמידים שלי ואני אעשה התקשרות כזאת עם הקבוצות הרוסיות, כי הוובינר הוא לא עם הקבוצות, זה סתם מתחילים, קטנים. אז לעשות ברוסית, באנגלית ובספרדית. נעשה כאלו. פעם בשבוע עם כל אחת, לא עם כולן פעם בשבוע, שבוע עם דוברי ספרדית, שבוע עם דוברי רוסית ושבוע עם דוברי אנגלית, וכך זה ייתן לנו קשר יותר גדול.

שאלה: מנקודת מבט של להבין את הדברים, את העבודה הזאת להיות במאמץ משותף עם הרב, האם האופן שבו האדם מנסה להבין את מה שהרב אומר ולהיות בכזה יחס לחברים, זו הכוונה של הרב או שזה משהו אחר?

הכוונה שלי שאתם דרך כל המערכת תחפשו קשר עם הבורא וזה דרך ביטול האגו של כל אחד ואחד. זה הכול.

שאלה: לגבי מרכז העשירייה, אם להתייחס למרכז העשירייה כאל מרכז אידיאולוגי, אז במסגרת הקבוצה אני צריך חברים מסוימים. אם להתייחס לזה מתוך העשירייה הקונקרטית שלי אז במובן הזה הם באמת יותר קרובים אליי, אז איך להתכוון נכון?

אתה צריך להתבטל כלפי החברים. מרכז העשירייה שלך, מרכז העשיריות האחרות, יחד כולם, כל אלה צעדים כלפי הבורא. כי כלפי הבורא אין לך שום הבחנות, אתה לא יודע מה זה להתבטל כלפיו, כלפיו כולנו צדיקים, אבל כלפי העשירייה, אם שם אתה מוכן להתבטל זה כבר משהו.

זה לא תנאי שאם תתבטל כלפי העשירייה, אלא הביטול עצמו כלפי העשירייה הוא המקום איפה שאתה מגלה את הבורא, בתוכו, אתה בונה את המקום הזה על ידי הביטול שלך.

שאלה: תודה רבה על ההזמנה לשיחה. אנחנו באמת התחלנו לאסוף שאלות ואני רק רוצה בפורום הזה להגיד לכולם שיכינו את השאלות, אנחנו נאסוף אותן, אנחנו עובדים על מציאת זמן בדיוק כפי שהצעת, אנחנו מקווים להיפגש בקרוב.

יופי. ניפגש כך פעם בשבוע, אני מוכן. במיוחד אתכם אמריקאים אני צריך את זה, זה ממש חוסר קשר.

שאלה: לפני השאלה ברצוני להביע הודיה מכולנו עבור הדוגמה האמיתית של ללכת בעקבות עצות רב שהכלי הישראלי הראה במהלך כנס בולגריה, באמת הרגשנו את זה, זו הייתה דוגמה מדהימה.

בסדר גמור. תודה.

תלמיד: האם אני יכול לראות את העבודה שלי בעשירייה שהיא להביא כל חבר קרוב יותר להבנה טובה יותר של הכיוון שאתה נותן לנו בכל יום?

אני לא כל כך מבין את השאלה. אני רק אגיד לך, במשך הימים האחרונים אני מנסה להרגיז את הקבוצות הרוסיות במיוחד, גם לאמריקאים אני תמיד אומר שאני לא מרגיש והם רחוקים ואיפה הם בכלל קיימים או לא, היו פעם יותר ועכשיו הם פחות. אתם צריכים לקבל את זה בצורה נכונה, זה צריך לעורר אתכם לעבודה.

אתם מחכים לליטוף, לנשיקות וחיבוקים, לְמה אתם מחכים? ההיפך. אנחנו צריכים להתקדם מגילוי הרע, אני משתדל לגלות אותו, אפילו אם הוא קצת אז אני מדבר על זה, כביכול מגדיל אותו, ואז כבר יש יותר סיבה לעבוד עמו. תבינו אותי, זה לא כדי להוריד אתכם אלא דווקא כדי לחמם, לעורר לתיקון.

(סוף השיעור)

---

1. "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענותנותו" (מגילה ל"א ע"א(.↩