שיעור בוקר 16.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 27, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

סדר מסירת החכמה

"אם כן איך יצוייר שאדם המשיג, יוכל למסור את השגותיו, לדורות ולתלמידים, ודע שעל זה אין יותר מאשר דרך אחד, והוא דרך הענף ושורש, והוא בהיות שמהבורא ית' יצאו כל העולמות כולם, וכל מלואם, לפרטי פרטיות, רק כביכול במחשבה אחת יחידה ומיוחדת, אשר המחשבה עצמה לבדה השתלשלה ועשתה, את כל אלו הריבויים מעולמות ובריות והנהגותיהם, כמבואר בעה"ח ובתקוני זהר עש"ה.

לפיכך כולם משתוים ממש זה עם זה, כמו חותם ונחתם, אשר החותם הראשון טבוע על כולם. ומתוך זה, העולמות היותר קרובים למחשבת התכלית, נקראים אצלינו שורשים, והעולמות היותר רחוקים מהתכלית, נקראים אצלינו ענפים. והוא משום שסוף מעשה במחשבה תחילה.

בזה נבין המליצה הרגילה באגדות חז"ל: "וצופה בו מסוף העולם עד סופו". שהיו צריכים לומר מראש העולם עד סופו? אלא שיש שני סופים; סוף על פי הריחוק מהתכלית, דהיינו, הענפים האחרונים שבעולם הזה. ב', סוף הנקרא תכלית הכל, והיינו משום שהתכלית נתגלה, בסוף הדבר.

אבל לפי המבואר אצלינו, ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", על כן אנו מוצאים את התכלית בראש העולמות, והוא הנקרא אצלינו, עולם הראשון, או חותם הראשון, אשר כל שאר העולמות, יוצאות ונחתמות ממנו - וזאת הסיבה, שכל הבריאות דומם צומח חי מדבר בכל מקריהם, נמצאים בכל צביונם מיד בעולם הראשון, ומה שאין שם, לא יתכן כלל שיתגלה עוד בעולם, כי אין לך נותן מה שאין בו".

מה הוא אומר לנו? לא יכול להיות משהו שלא מגיע לנו ממחשבת הבריאה, ומ"סוף מעשה במחשבה תחילה". כל הפעולות וכל המעשים שקורים בכל העולמות, כולל העולם שלנו ודאי, הכול כבר היה מתוכנן ומוכן מהנקודה הראשונה, שהיא מחשבת הבריאה. כל מה שהבורא חשב שצריך לקרות, על זה הוא חשב מלכתחילה. אין בעיה אצלו גם לבנות את המצב הסופי אלא מפני שיש כאן חוקיות שהוא רוצה שהכול יתפתח בצורה כזאת, שהתהליך ההדרגתי יעבור על כל חלקי הבריאה, ויפתח את הכול הבריאה עד כדי כך שכל חלק וחלק יגיע לאיזו מידת קשר, מדרגה כלפי הבורא. וכולם, כל המדרגות האלה יתחברו, ויתפעלו ממנו, ובעצמם יתחברו ויפעלו עליו וכך יגיעו כל חלקי הבריאה לחיבור ביניהם.

כמו שנקרא, "אני לדודי ודודי לי". הבורא משפיע על הבריאה והבריאה בסופו של דבר - שהתפתחה והתגתלה - משפיעה בחזרה על הבורא. אז יש ביניהם חיבוק והשפעה הדדית, דבקות. לזה הבורא התכוון. והדבקות שהוא רוצה שהבריאה תהיה מחוברת אליו, לא יכולה להיות אלא בתנאי שכל חלקי הבריאה יתפתחו בצורה הדרגתית, יבינו כמה הם רחוקים, באיזו מידה הם צריכים להיות מחוברים וכמה הם בעצמם מגיעים להכרת הריחוק ולמידת הדבקות.

כתוצאה מזה כבר יהיה לנו "סוף מעשה במחשבה תחילה". אנחנו משיגים איך הבורא חשב מלכתחילה עלינו ולמה עשה את כל התהליך הזה וכל הבריות שעברו את התהליך בצורה כזאת דווקא. את זה אנחנו משיגים בסוף התהליך. אז מהחיבור של התחלת התהליך וסוף התהליך אנחנו משיגים את הבורא, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

שאלה: מה התוצאה מזה שדווקא בחותם ונחתם הבורא עשה את ההשתלשלות, מה אנחנו מקבלים מהפעולה המיוחדת של חותם ונחתם?

חותם ונחתם - אנחנו צריכים מדרגה לדרגה, ממצב למצב להכיר את השוני בינינו לבין הבורא ואז אנחנו נעשים נבראים, הפוכים מהבורא למרות שיוצאים ממנו וקשורים אליו. זאת אומרת שמתפתח בנו בהדרגה משהו הפוך מהבורא - הרצון לקבל שבנו שמעולם אין סוף עד עולמנו זה. אחר כך אנחנו צריכים להשתדל להגיע באותן צורות התפתחות המתקרבות לבורא ממטה למעלה באותן המדרגות של העולמות, פרצופים, ספירות. זה מה שקורה.

אנחנו לומדים את זה מהמאמרים של בעל הסולם. בדרך ממעלה למטה וממטה למעלה, על ידי זה שעוברים שני הדברים האלו אמנם בדרך הראשונה אנחנו מתרחקים ואנחנו לא עוברים בעצמנו, בהרגשתנו, בהשגתנו. אבל הדרך השנייה כוללת את הדרך הראשונה, אנחנו עולים מהעולם הזה עד עולם האין סוף בכל ההתפתחות, בכל המאמצים שאנחנו משתדלים לעשות.

ולזה יש לנו את חכמת הקבלה עם כל התמיכה של המקובלים שהיו לפנינו וכך אנחנו מתקדמים, כך אנחנו מתקרבים לבורא. זו עבודה שלנו.

תלמיד: אפשר להבין או ללמוד משהו מהמהות של ההיפוך בין החותם לנחתם?

כל פעם אנחנו נמצאים בשדרוג של המדרגה שלנו על ידי זה שמקבלים תוספת בעיות, תוספת רצון לקבל, תוספת גילוי הרע, ריחוק מהבורא, חולשה, חולשה עצמית וכן הלאה. וכך אנחנו בכל זאת מתקדמים יותר ויותר ויותר עד שכולם נכנסים למצב כמו שאנחנו נמצאים נגיד בדור האחרון.

עד שנכנסנו לדור האחרון - חכמת הקבלה הייתה סגורה מאוד בין כמה אנשים. וכשהתחילה - מתחילת המאה העשרים, נגיד - גילוי חכמת הקבלה יותר ויותר, גם בעל הסולם כותב, אז אנחנו כבר יכולים לגלות אותה לכל האומות, לכל העמים, לכל בני האדם, גברים ונשים וכולנו יחד יכולים כבר להתחבר ולהתחיל את העלייה.

תלמיד: ומה התוספת שצריך הנברא לעשות מהנחתם כדי להגיע לחותם, מה חסר בין הנחתם לחותם?

אנחנו מגלים את העביות שלנו שמתגלה יותר ויותר בכל רגע ורגע בזמננו, בין כל בני האדם, בין העמים והמדינות בכל דבר. אנחנו צריכים דווקא על ידי זה לראות איך אנחנו מתקנים את זה. התיקון שלנו, כמו שאנחנו לומדים מהמקובלים, זה העשירייה וחיבור בה, חיבור עם יתר עשיריות, תמיכה ועד גילוי הבורא בינינו.

תלמיד: האם הפעולה של חותם ונחתם היא ממשיכה עכשיו עלינו?

חותם ונחתם הם במדרגות הירידה, ואנחנו משיגים את המדרגות האלה כשמתחילים את העלייה.

תלמיד: איך יכול להיות שכל הגילויים הרעים האלה יוצאים מהחותם?

הבורא מלכתחילה "יוצר אור ובורא חושך". בחושך, ברצון לקבל האגואיסטי, ביצר הרע, כשהוא אומר "בראתי יצר הרע", שם כלולים כל העבירות, המלחמות, הרציחות, השקרים, הכול שם. אחרי שבירת הכלי דאדם הראשון אין בן אדם שלא כלול מכל אלה במידת מה לפחות. ואז הוא צריך למיין מה יש בו טוב ומה יש בו רע בכל מצב ומצב, ולהשתדל לשייך את עצמו לבורא. וכל הגדול מחברו, מי שיש לו חלק גדול יותר מאותה הנשמה הכללית שהתחלקה, אז הוא ערמומי יותר, אגואיסטי יותר, קשה לו יותר לתקן את עצמו מאשר האחרים.

תלמיד: מה הקשר בין זה שאנחנו הפוכים מהבורא לבין זה שנעשתה עלינו פעולת שבירה והתיקון עליה הוא חיבור?

אני שומע מה שאתה אומר, אבל אני לא מתאר לעצמי את המצב שאתה רוצה להצביע עליו.

תלמיד: למה פעולת החיבור היא התיקון שמביא אותי מנחתם לצורה של החותם?

אם הייתה לפנינו פעולת חיתוך, שבירה, אז איזו פעולה אחרת יכולה להיות. בשביל מה הבורא שבר את הכלי? כדי שנאסוף את עצמנו, ונתקן את כול התיקונים שלנו, את כל התכונות שלנו כדי להיות מתוקנים יחד לאותה צורת אדם הדומה לבורא.

תלמיד: אנחנו קראנו עכשיו על חותם ונחתם, כך הבורא ברא את הבריאה. אני מנסה להבין מה הקשר בין הפעולה הזו שהבורא עשה לבין השבירה?

בשבירה הבורא הכין לך את כל החלקים, ואם אתה מחבר אותם נכון, אז אתה מגיע להידמות לו.

תלמיד: יש תהליך אחד של חתימה, חותם ונחתם. יש תהליך לכאורה אחר או אולי לא אחר שקוראים לו שבירה. מה הקשר בין תהליך החתימה של חותם ונחתם לבין תהליך השבירה, האם יש קשר, האם זה אותו תהליך או אלו דברים שונים?

שבירה זה ברור לנו, הייתה מערכת שנקראת "נשמת אדם הראשון" והמערכת הזאת נשברה לחלקים, לא חשוב לכמה חלקים, למיליארדי חלקים, ובכל אחד יש חלק מאותה המערכת הכללית. שם יש עשר ספירות גדולות, וכאן בכל אחד יש כביכול עשר ספירות קטנות. זאת השבירה.

חותם ונחתם זה כבר שייך לתיקונים, לא לשבירה. כשאני מגיע לתיקונים, אז אני מקבל על עצמי הטבעה של הכוח העליון, והחלקים שהיו שבורים מתחילים להיות מסודרים אצלי בקשר יפה ונכון, ובזה אני הופך להיות דומה לעליון. זה נקרא שקיבלתי חתימה ממנו, הטבעה ממנו.

תלמיד: למה זה קורה בחיבור?

כי בחיבור אנחנו משתדלים להבין מה רוצים מאיתנו, איזה כוח חיבור רוצים מאיתנו, איזה דברים צריכים מאיתנו, למה אנחנו צריכים להתחבר, בשביל מה, איך מתחברים, איך מוותרים זה לזה, איך נכללים זה מזה. החיבור שאנחנו רוצים לממש בקשר בינינו הוא בעצם כל התיקונים.

תלמיד: אם אנחנו לא מתחברים, אז האם הבורא לא יכול לבצע עלינו את החתימה שלו, את ההטבעה שלו?

איך? על איזה חומר הוא ישים לך חותמת? החתימה הזאת היא דבר שמתקיים ללא הפסקה. במידה שאנחנו מתחברים בכל מיני צורות בינינו, אז החותמת שלו, ההטבעה שלו עוברת עלינו יותר ויותר בכל מיני מצבים, בכל מיני הבחנות, עד שבכל הממדים אנחנו מתחילים להיות קשורים יחד וזו תיקרא תכונת הבורא בנו.

שאלה: האם אפשר לצייר כך שחותם ונחתם אם יש דף אחד, אז הנחתם מתאים לחותם?

כן.

תלמיד: אבל אם יש הרבה דפים, אז באחרון אין התאמה, יש שבירה, כי יש הרבה?

לא, זה לא הולך ככה.

(סוף השיעור)