הבורא נהנה מאוד מהבקשות שלנו, מהתפילות שלנו, ולכן כשאנחנו דורשים ממנו הוא נהנה, כי אנחנו דורשים כלים דהשפעה, דורשים קרבה ובכך גורמים לו תענוג.
האדם צריך להרגיש שהוא מקבל מהבורא כוחות, חיזוק, ראיית המטרה ובהתאם לכך להודות לו.
"לעסוק בתורה": ככל שהאדם מקרב את עצמו לבורא הוא מגלה יותר ויותר עד כמה שהבורא מתלבש בו.
כשהאדם רוצה להתחיל בעבודה זה מפני שכבר קיבל מהבורא רצון, ועימו הוא רוצה להודות לבורא.
הבורא נותן לאדם תפקיד שהוא צריך לעבוד, להתקרב לאחרים, להסביר להם מהי המציאות ואיפה עבודת הבורא לאדם.
העבודה שלנו היא לעורר את עצמנו ולהיעשות יותר רגישים.
איך כל מה שאתה עושה בחיים פונה לכיוון התפילה? לומדים מהחברים, שכולם משתוקקים לתפילה, לדרישה. חוץ מתפילת החברים לא נשאר כלום, רק בקשה לבורא שיעזור לי, לכולנו, כי בלעדיו אנחנו אבודים.
מהרגע הראשון שאנחנו מגלים הזדמנות להתפלל ולבקש עזרה, אנחנו צריכים לעשות זאת, ולא לחכות שבפעם הבאה יהיה יותר ובעוד כמה זמן עוד יותר.
אנחנו לא נהנים מהתהליך עצמו, אלא מכך שלתהליך הזה יש מטרה קדושה והיא מקובלת עלינו.
הבורא רוצה שתיהנה מהתהליך, שכל הזמן תכוון את עצמך לתהליך, ולא סתם שהוא נותן לך הרגשת השפעה ואתה נהנה, אלא עליך להיכנס לתוך ההשפעה שלו, לעשות תיקונים על עצמך ואז תיהנה.
כלי שמוכן לקבל את המאור הוא כלי שמשתוקק רק לדבקות.
האדם צריך להשתוקק כל הזמן למצב של תפילה. להיות בבקשה ובפנייה כל הזמן, לא לעזוב, אלא כמה שיותר לבקש.
הבורא עושה הכול, גם החיסרון שהאדם מרגיש בא ממנו.
אתה רוצה להביא לבורא כלי שיברך עליו, שימלא אותו, שיקיים אותו, בתנאי שהכלי הזה יעזור לך להגיע לדבקות בבורא דרך החברים.
עלינו למצוא תועלת בכל מצב שאנחנו נמצאים יחד וכך נצליח.
אם אתה נכלל בעשירייה אז ברור שתקבל ממנה תשובה מהבורא.
אנחנו חייבים להרגיש כל הזמן שאנחנו יושבים לפני "שולחן ערוך" - מה שמגיע מהבורא ומתקבל על ידינו.
האדם לא מגלה מיד שהשולחן ערוך אלא הוא צריך להתקשר עם החברים, להתחבר איתם, לפתח בו הרגשה של רעב, ורק אחר כך השולחן יראה לפניו ערוך.
תמשיכו בנטייה להגיע לפעולת השפעה כלפי החברים ותראו אם אתם נמצאים בזה או שאתם משקרים לעצמכם.